מדריך חכם ותמציתי לשמירה על הזוגיות, המבוסס על ממצאים מדעיים, עצות מומחים ושנים של ניסיון, ומסביר מדוע נישואים טובים לבריאותכם, למצבכם הכלכלי, לילדיכם ולאושרכם.
לאחר עשור של סיקור מערכות יחסים עבור המגזין "טיים", העיתונאית עטורת הפרסים בלינדה לאסקומב, הבינה שלהישאר יחד לטווח הארוך זה לא רק אפשרי, אלא גם מועיל. בחוכמת הנישואים לאסקומב מתבוננת על חיי הנישואים דרך עין חדה, הומור שנון ומחקרֵי מדעי ההתנהגות העדכניים ביותר. היא בוחנת את ששת קווי השבר שמאיימים לפורר נישואים בימינו: היכרות, ריבים, כסף, משפחה, סקס וצורך בעזרה. תוך כדי כך, היא מנפצת מיתוסים, מציגה מחקרים מפתיעים, ומציעה עצות מעשיות – מהיתרונות של חלוקת מטלות נכונה (שרק משפרת את חיי המין!), ועד הסיבות שבגללן עדיף לא לריב עם בן או בת הזוג בזמן נהיגה.
עם שילוב מבריק של תובנות, סיפורים אמיתיים וטיפים ישימים – חוכמת הנישואים הוא ספר חובה לכל מי שרוצה לחזק, לרענן או פשוט לשמר מערכת יחסים מוצלחת. החדשות הטובות? להחזיק מעמד יחד הרבה יותר קל ממה שנדמה.
"בלינדה לאסקומב כתבה ספר חכם ומשעשע שיכול לעזור לכל אחד מאיתנו ליצור חיי נישואים איתנים ומספקים יותר" - שריל סנדברג, מחברת לפרוץ קדימה (בעברית בהוצאת מטר)
"אנשים עדיין מתחתנים, והספר הזה כאן כדי לעזור... ספר חם ומלווה בנימה חברית... ללאסקומב יש מגע אירוני, כישרון לתיאור סצנות, ואיזון מעורר חיבה". - The New Yorker
"שנון ונבון". - מגזין People
מדריך חכם ותמציתי לשמירה על הזוגיות, המבוסס על ממצאים מדעיים, עצות מומחים ושנים של ניסיון, ומסביר מדוע נישואים טובים לבריאותכם, למצבכם הכלכלי, לילדיכם ולאושרכם.
לאחר עשור של סיקור מערכות יחסים עבור המגזין "טיים", העיתונאית עטורת הפרסים בלינדה לאסקומב, הבינה שלהישאר יחד לטווח הארוך זה לא רק אפשרי, אלא גם מועיל. בחוכמת הנישואים לאסקומב מתבוננת על חיי הנישואים דרך עין חדה, הומור שנון ומחקרֵי מדעי ההתנהגות העדכניים ביותר. היא בוחנת את ששת קווי השבר שמאיימים לפורר נישואים בימינו: היכרות, ריבים, כסף, משפחה, סקס וצורך בעזרה. תוך כדי כך, היא מנפצת מיתוסים, מציגה מחקרים מפתיעים, ומציעה עצות מעשיות – מהיתרונות של חלוקת מטלות נכונה (שרק משפרת את חיי המין!), ועד הסיבות שבגללן עדיף לא לריב עם בן או בת הזוג בזמן נהיגה.
עם שילוב מבריק של תובנות, סיפורים אמיתיים וטיפים ישימים – חוכמת הנישואים הוא ספר חובה לכל מי שרוצה לחזק, לרענן או פשוט לשמר מערכת יחסים מוצלחת. החדשות הטובות? להחזיק מעמד יחד הרבה יותר קל ממה שנדמה.
"בלינדה לאסקומב כתבה ספר חכם ומשעשע שיכול לעזור לכל אחד מאיתנו ליצור חיי נישואים איתנים ומספקים יותר" - שריל סנדברג, מחברת לפרוץ קדימה (בעברית בהוצאת מטר)
"אנשים עדיין מתחתנים, והספר הזה כאן כדי לעזור... ספר חם ומלווה בנימה חברית... ללאסקומב יש מגע אירוני, כישרון לתיאור סצנות, ואיזון מעורר חיבה". - The New Yorker
"שנון ונבון". - מגזין People
האדם הוא היונק היחיד שהולך על שתיים – תכונה ייחודית ששינתה את מסלול האבולוציה שלנו והפכה אותנו למין השולט על פני כדור הארץ. אבל איך ומדוע עשינו את הצעד הראשון הזה? ומה היה המחיר?
בצעדים ראשונים, הפליאואנתרופולוג ג'רמי דה סילבה חושף כיצד ההליכה הזקופה עיצבה את זהותנו האנושית. מהיכולת לפתח כלים, דרך מסעות הגילוי שחצו יבשות ועד הופעת השפה – כל אלה קשורים בקשר הדוק לאופן שבו אנו נעים בעולם. אך לדו־רגליות יש גם צדדים מאתגרים: היא הפכה את הלידה למסוכנת, הפחיתה את מהירות הריצה שלנו וגרמה לשלל בעיות גופניות, מבעיות גב ועד סינוסים סתומים.
הספר לוקח אותנו למסע מסקרן לאורך שבעה מיליוני שנים, משרידי מאובנים באפריקה ועד מעבדות מחקר מתקדמות, ומציג תגליות עדכניות שמשנות את האופן שבו אנו מבינים את התפתחות האדם. דה סילבה משלב היסטוריה, מדע ותרבות כדי להראות כיצד ההליכה על שתיים לא רק שחררה את ידינו – אלא גם הניחה את היסודות לתכונות כמו חמלה, אמפתיה ושיתוף פעולה, שהפכו אותנו לחברה אנושית.
צעדים ראשונים הוא מסע מרתק אל שחר האנושות – ואל הדרך שהובילה אותנו להיות מי שאנחנו היום.
האדם הוא היונק היחיד שהולך על שתיים – תכונה ייחודית ששינתה את מסלול האבולוציה שלנו והפכה אותנו למין השולט על פני כדור הארץ. אבל איך ומדוע עשינו את הצעד הראשון הזה? ומה היה המחיר?
בצעדים ראשונים, הפליאואנתרופולוג ג'רמי דה סילבה חושף כיצד ההליכה הזקופה עיצבה את זהותנו האנושית. מהיכולת לפתח כלים, דרך מסעות הגילוי שחצו יבשות ועד הופעת השפה – כל אלה קשורים בקשר הדוק לאופן שבו אנו נעים בעולם. אך לדו־רגליות יש גם צדדים מאתגרים: היא הפכה את הלידה למסוכנת, הפחיתה את מהירות הריצה שלנו וגרמה לשלל בעיות גופניות, מבעיות גב ועד סינוסים סתומים.
הספר לוקח אותנו למסע מסקרן לאורך שבעה מיליוני שנים, משרידי מאובנים באפריקה ועד מעבדות מחקר מתקדמות, ומציג תגליות עדכניות שמשנות את האופן שבו אנו מבינים את התפתחות האדם. דה סילבה משלב היסטוריה, מדע ותרבות כדי להראות כיצד ההליכה על שתיים לא רק שחררה את ידינו – אלא גם הניחה את היסודות לתכונות כמו חמלה, אמפתיה ושיתוף פעולה, שהפכו אותנו לחברה אנושית.
צעדים ראשונים הוא מסע מרתק אל שחר האנושות – ואל הדרך שהובילה אותנו להיות מי שאנחנו היום.
למה אנחנו ממשיכים גם כשצריך לעצור?
בעולם העסקים, יש בכירים המתקשים לוותר על יישום או על מוצר חדש שפשוט לא מתרומם, אחרי שזרקו לפח מיליוני דולרים. ממשלות שוקעות עמוק יותר בסכסוכים בתקווה שהמהלך הבא ישנה את התמונה. ואנחנו? אנחנו נשארים בעבודות שכבר לא מספקות אותנו, ובמערכות יחסים עקרות – רק כי קשה לנו לוותר.
אנני דיוק טוענת שחוסר היכולת שלנו לחתוך בזמן מונע מאיתנו למצוא את הזוגיות, הקריירה והמקום הנכונים לנו באמת. היא מראה כיצד הוויתור הנכון, בזמן הנכון, הוא לא כישלון – אלא מפתח להצלחה.
באמצעות סיפורים מרתקים של ספורטאי עילית, מטפסי הרים אמיצים ויזמים פורצי דרך, דיוק מסבירה כיצד יכולת ההפסקה היא סוד ההצלחה האמיתי.
בספר זה תלמדו:
• למה כשפורשים בזמן, זה תמיד מרגיש כאילו עזבנו מוקדם מדי – ואיך להתגבר על התחושה הזו.
• איך אפקט ההוצאה האבודה והטיית הסטטוס קוו גורמים לנו לקבל החלטות גרועות.
• כיצד להשתחרר מתפיסת עדיף השטן המוּכּר מזה שאינו מוּכּר.
• כיצד הגדרה מראש של "קריטריונים לסיום" תעזור לכם לחתוך בזמן.
אם אתם ניצבים בפני החלטה משמעותית בעסקים, בקריירה או בחיים האישיים – הספר הזה ילמד אתכם מתי להתמיד, ומתי לשחרר.
אנני דיוק היא מרצה מבוקשת ויועצת בתחום קבלת החלטות. כשחקנית פוקר מקצוענית, גרפה יותר מארבעה מיליוני דולרים עד שפרשה ב־2012. היא בוגרת לימודי פסיכולוגיה קוגניטיבית מאוניברסיטת פנסילבניה ומייסדת הארגון "הברית לחינוך לקבלת החלטות".
"הפסיקו את כל מה שאתם עושים כרגע והתחילו לקרוא את הספר הזה". – ריצ'רד תיילר, חתן פרס נובל בכלכלה וממחברי רב המכר דחיפות קלות, בעברית בהוצאת מטר
"יהיו מקרים מעטים שבהם תגידו, 'הספר הזה שינה את חיי'. זה אחד מהם". – סת גודין, מחבר רבי המכר זהו שיווק, וזוהי אסטרטגיה, בעברית בהוצאת מטר
למה אנחנו ממשיכים גם כשצריך לעצור?
בעולם העסקים, יש בכירים המתקשים לוותר על יישום או על מוצר חדש שפשוט לא מתרומם, אחרי שזרקו לפח מיליוני דולרים. ממשלות שוקעות עמוק יותר בסכסוכים בתקווה שהמהלך הבא ישנה את התמונה. ואנחנו? אנחנו נשארים בעבודות שכבר לא מספקות אותנו, ובמערכות יחסים עקרות – רק כי קשה לנו לוותר.
אנני דיוק טוענת שחוסר היכולת שלנו לחתוך בזמן מונע מאיתנו למצוא את הזוגיות, הקריירה והמקום הנכונים לנו באמת. היא מראה כיצד הוויתור הנכון, בזמן הנכון, הוא לא כישלון – אלא מפתח להצלחה.
באמצעות סיפורים מרתקים של ספורטאי עילית, מטפסי הרים אמיצים ויזמים פורצי דרך, דיוק מסבירה כיצד יכולת ההפסקה היא סוד ההצלחה האמיתי.
בספר זה תלמדו:
• למה כשפורשים בזמן, זה תמיד מרגיש כאילו עזבנו מוקדם מדי – ואיך להתגבר על התחושה הזו.
• איך אפקט ההוצאה האבודה והטיית הסטטוס קוו גורמים לנו לקבל החלטות גרועות.
• כיצד להשתחרר מתפיסת עדיף השטן המוּכּר מזה שאינו מוּכּר.
• כיצד הגדרה מראש של "קריטריונים לסיום" תעזור לכם לחתוך בזמן.
אם אתם ניצבים בפני החלטה משמעותית בעסקים, בקריירה או בחיים האישיים – הספר הזה ילמד אתכם מתי להתמיד, ומתי לשחרר.
אנני דיוק היא מרצה מבוקשת ויועצת בתחום קבלת החלטות. כשחקנית פוקר מקצוענית, גרפה יותר מארבעה מיליוני דולרים עד שפרשה ב־2012. היא בוגרת לימודי פסיכולוגיה קוגניטיבית מאוניברסיטת פנסילבניה ומייסדת הארגון "הברית לחינוך לקבלת החלטות".
"הפסיקו את כל מה שאתם עושים כרגע והתחילו לקרוא את הספר הזה". – ריצ'רד תיילר, חתן פרס נובל בכלכלה וממחברי רב המכר דחיפות קלות, בעברית בהוצאת מטר
"יהיו מקרים מעטים שבהם תגידו, 'הספר הזה שינה את חיי'. זה אחד מהם". – סת גודין, מחבר רבי המכר זהו שיווק, וזוהי אסטרטגיה, בעברית בהוצאת מטר
במאה השנים האחרונות ההיסטוריה של האנושות התקבעה כסיפור לינארי ודטרמיניסטי של התפתחות: בראשית היו חבורות קטנות של ציידים לקטים, בהמשך חברות חקלאיות, ולבסוף חברות עירוניות-תעשייתיות. צורות השלטון אף הן התפתחו בהתאמה ובהכרח: מחברות קטנות ושוויוניות, לחברות היררכיות בהן עודפי ייצור מתורגמים לכוח שלטוני, ולבסוף לביורוקרטיות סבוכות בהן פרטים מוותרים מרצונם החופשי על חירויות טבעיות ובוחרים להשחית את זמנם במילוי טפסים. החל מג׳ראד דיימונד וכלה ביובל נוח הררי - זה הסיפור השגור בפי כל, והוא שגוי לחלוטין.
הרוב המוחלט של 200,000 שנות קיום ההומו סאפיינס היה לוט באפלה, קבור עמוק באדמה, עד לאחרונה. שורה של גילויים מהעשורים האחרונים שופכים אור חדש ומרתק על ההיסטוריה הרחוקה שלנו, מגלים לנו כי אבות אבותינו הקדומים הרשו לעצמם לעבור בגמישות מפתיעה בין צורות משטר כלכליות, חברתיות ופוליטיות: פרקטיקות חקלאיות מיושמות ואז נזנחות, לעיתים בהתאם לעונות השנה. חבורות של ציידים לקטים ממליכות על עצמן מלכים. ערי ענק שפועלות לאורך מאות שנים ללא כל היררכייה חברתית ברורה, ועוד.
במשך למעלה מעשור, דיוויד גרייבר ודיוויד וונגרו חיברו יחדיו את פסיפס הראיות שהצטברו בזכות מחקרים פורצי דרך בארכיאולוגיה, באנתרופולוגיה ובדיסציפלינות השכנות, לכדי אפוס אינטלקטואלי מרתק ומעורר תקווה - המציאות הפוליטית-כלכלית הנוכחית היא תולדה של בחירה אחת מיני רבות, וככזו, היא נתונה לשינוי רדיקלי מהיסוד.
אחת מאמרותיו האהובות של גרייבר הייתה: "אנחנו נשנה את מסלול ההיסטוריה האנושית, ונתחיל בעבר". כבר עכשיו ניתן לקבוע כי ההבטחה מתקיימת במלואה השחר של הכול , אחד מרבי המכר החשובים של השנים האחרונות, משנה לחלוטין את האופן שבו אנו תופסים את העבר. חשוב מכך, הוא ישנה לחלוטין את האופן שבו אנחנו פועלים למען העתיד.
״זה לא ספר, זאת חגיגה אינטלקטואלית. אין ולו פרק אחד שאינו משבש (בשובבות) אמונות אינטלקטואליות מושרשות היטב. הוא עמוק, ביקורתי באופן לא מאומץ, קפדני עובדתית, ומהנה לקריאה." - נאסים טאלב, מחבר ברבור שחור
״׳השחר של הכל׳ הוא טור דה פורס שמעטים כמוהו נכתבו בדור האחרון - ולא בכדי הוא מעורר עניין עצום.״ - עפרי אילני, הארץ.
במאה השנים האחרונות ההיסטוריה של האנושות התקבעה כסיפור לינארי ודטרמיניסטי של התפתחות: בראשית היו חבורות קטנות של ציידים לקטים, בהמשך חברות חקלאיות, ולבסוף חברות עירוניות-תעשייתיות. צורות השלטון אף הן התפתחו בהתאמה ובהכרח: מחברות קטנות ושוויוניות, לחברות היררכיות בהן עודפי ייצור מתורגמים לכוח שלטוני, ולבסוף לביורוקרטיות סבוכות בהן פרטים מוותרים מרצונם החופשי על חירויות טבעיות ובוחרים להשחית את זמנם במילוי טפסים. החל מג׳ראד דיימונד וכלה ביובל נוח הררי - זה הסיפור השגור בפי כל, והוא שגוי לחלוטין.
הרוב המוחלט של 200,000 שנות קיום ההומו סאפיינס היה לוט באפלה, קבור עמוק באדמה, עד לאחרונה. שורה של גילויים מהעשורים האחרונים שופכים אור חדש ומרתק על ההיסטוריה הרחוקה שלנו, מגלים לנו כי אבות אבותינו הקדומים הרשו לעצמם לעבור בגמישות מפתיעה בין צורות משטר כלכליות, חברתיות ופוליטיות: פרקטיקות חקלאיות מיושמות ואז נזנחות, לעיתים בהתאם לעונות השנה. חבורות של ציידים לקטים ממליכות על עצמן מלכים. ערי ענק שפועלות לאורך מאות שנים ללא כל היררכייה חברתית ברורה, ועוד.
במשך למעלה מעשור, דיוויד גרייבר ודיוויד וונגרו חיברו יחדיו את פסיפס הראיות שהצטברו בזכות מחקרים פורצי דרך בארכיאולוגיה, באנתרופולוגיה ובדיסציפלינות השכנות, לכדי אפוס אינטלקטואלי מרתק ומעורר תקווה - המציאות הפוליטית-כלכלית הנוכחית היא תולדה של בחירה אחת מיני רבות, וככזו, היא נתונה לשינוי רדיקלי מהיסוד.
אחת מאמרותיו האהובות של גרייבר הייתה: "אנחנו נשנה את מסלול ההיסטוריה האנושית, ונתחיל בעבר". כבר עכשיו ניתן לקבוע כי ההבטחה מתקיימת במלואה השחר של הכול , אחד מרבי המכר החשובים של השנים האחרונות, משנה לחלוטין את האופן שבו אנו תופסים את העבר. חשוב מכך, הוא ישנה לחלוטין את האופן שבו אנחנו פועלים למען העתיד.
״זה לא ספר, זאת חגיגה אינטלקטואלית. אין ולו פרק אחד שאינו משבש (בשובבות) אמונות אינטלקטואליות מושרשות היטב. הוא עמוק, ביקורתי באופן לא מאומץ, קפדני עובדתית, ומהנה לקריאה." - נאסים טאלב, מחבר ברבור שחור
״׳השחר של הכל׳ הוא טור דה פורס שמעטים כמוהו נכתבו בדור האחרון - ולא בכדי הוא מעורר עניין עצום.״ - עפרי אילני, הארץ.
בסוף מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945, יותר מ-90 אחוזים מן המדינות לא היו דמוקרטיות. בשנת 2012 רק 12 אחוזים מהן נותרו אוטוקרטיות סגורות שבהן לאזרחים אין כל זכות בחירה. במשך זמן-מה נדמה היה כאילו מודל הדמוקרטיות הליברליות ניצח. חברות מערביות חגגו את מה שפרנסיס פוקויאמה כינה "קץ ההיסטוריה" - הניצחון הסופי והמוחלט של הדמוקרטיה.
אבל הרודנות לא נעלמה. למעשה, בשנים האחרונות היא זוקפת את ראשה מחדש. הונגריה תחת ויקטור אורבן, תורכיה תחת רג'פ טאיפ ארדואן, ארצות הברית תחת דונלד טראמפ וישראל תחת בנימין נתניהו הן רק כמה דוגמאות לדמוקרטיות ברחבי העולם הנמצאות תחת מתקפה. בחלקן ייתכן והקרב כבר הוכרע, באחרות הוא בעיצומו, אבל כך או אחרת, חלק מן הדמוקרטיות ימותו. כשזה יקרה, כולנו צריכים לדעת מה עתיד לבוא וכיצד ניתן להפוך את התהליך.
איך רודנים נופלים הוא מחקר מעמיק ומרתק על האופן שבו רודנים פועלים - בין אם הם נושאים אקדח מוזהב בחגורה, ובין אם הם מתהדרים בחליפה נאה - משתלטים על התקשורת, מחלישים את הצבא, מפרקים את מוסדות המדינה, ממנים חדלי אישים שנאמנותם אומנותם, מצמצמים את המרחב הפוליטי ומאשימים מבקרים ומתנגדים בבגידה.
אך הבנת מערכת ההפעלה של הרודנים אינה מספיקה. איך רודנים נופלים מצביע על נקודות התורפה שלהם ומציע מפת דרכים ברורה להפלתם. ככזה, הוא בגדר קריאת חובה.
איך רודנים נופלים, רב-מכר עולמי, הוא ספרו הראשון של ד״ר מרסל דירסוס - חוקר דיקטטורות מזה עשור. מייד עם צאתו זכה להיכלל ברשימת ספרי השנה של האקונומיסט, ותורגם עד כה לעשרות שפות.
בסוף מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945, יותר מ-90 אחוזים מן המדינות לא היו דמוקרטיות. בשנת 2012 רק 12 אחוזים מהן נותרו אוטוקרטיות סגורות שבהן לאזרחים אין כל זכות בחירה. במשך זמן-מה נדמה היה כאילו מודל הדמוקרטיות הליברליות ניצח. חברות מערביות חגגו את מה שפרנסיס פוקויאמה כינה "קץ ההיסטוריה" - הניצחון הסופי והמוחלט של הדמוקרטיה.
אבל הרודנות לא נעלמה. למעשה, בשנים האחרונות היא זוקפת את ראשה מחדש. הונגריה תחת ויקטור אורבן, תורכיה תחת רג'פ טאיפ ארדואן, ארצות הברית תחת דונלד טראמפ וישראל תחת בנימין נתניהו הן רק כמה דוגמאות לדמוקרטיות ברחבי העולם הנמצאות תחת מתקפה. בחלקן ייתכן והקרב כבר הוכרע, באחרות הוא בעיצומו, אבל כך או אחרת, חלק מן הדמוקרטיות ימותו. כשזה יקרה, כולנו צריכים לדעת מה עתיד לבוא וכיצד ניתן להפוך את התהליך.
איך רודנים נופלים הוא מחקר מעמיק ומרתק על האופן שבו רודנים פועלים - בין אם הם נושאים אקדח מוזהב בחגורה, ובין אם הם מתהדרים בחליפה נאה - משתלטים על התקשורת, מחלישים את הצבא, מפרקים את מוסדות המדינה, ממנים חדלי אישים שנאמנותם אומנותם, מצמצמים את המרחב הפוליטי ומאשימים מבקרים ומתנגדים בבגידה.
אך הבנת מערכת ההפעלה של הרודנים אינה מספיקה. איך רודנים נופלים מצביע על נקודות התורפה שלהם ומציע מפת דרכים ברורה להפלתם. ככזה, הוא בגדר קריאת חובה.
איך רודנים נופלים, רב-מכר עולמי, הוא ספרו הראשון של ד״ר מרסל דירסוס - חוקר דיקטטורות מזה עשור. מייד עם צאתו זכה להיכלל ברשימת ספרי השנה של האקונומיסט, ותורגם עד כה לעשרות שפות.
השמועות על מותה של הדמוקרטיה מוגזמות; החשש לגבי עתידה – מוגזם הרבה פחות.
מיד לאחר השבעת ממשלת נתניהו השישית בסוף שנת 2022, הציג שר המשפטים יריב לוין תוכנית מקיפה לעיצוב מחדש של יסודות המשטר בישראל. כיצד ניתן להסביר את החשש מתוכניתו ואת התגובות החריפות שעוררה בציבור הישראלי? עד כמה מדובר במאבק פוליטי ייחודי לישראל? ומהם המאפיינים המשותפים בינו לבין האיומים על הדמוקרטיה במדינות אחרות?
בספר זה משלבים פרופ' נעם גדרון ופרופ' יניב רוזנאי את נקודות המבט המשפטית והפוליטית, כדי לבאר אתגרים הניצבים בפני דמוקרטיות מערביות בכלל ובפני הדמוקרטיה הישראלית בפרט. הספר מצביע על התחזקות הפופוליזם והקיטוב כשתי מגמות שחותרות יחדיו תחת הסדר הדמוקרטי בישראל ובעולם. מתוך חשש אמיתי לעתיד מדינת ישראל, בוחנים מחברי הספר את תהליכי העומק ואת חולשת המבנים המוסדיים שהביאו אותנו למשבר החוקתי של שנת 2023, ומציעים הצעות מעשיות לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית.
פרופ׳ נעם גדרון הוא חבר סגל במחלקה למדע המדינה ובתוכנית לפילוסופיה, לכלכלה ולמדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.
פרופ׳ יניב רוזנאי הוא סגן הדיקן בבית ספר הארי רדזינר למשפטים ומנהל אקדמי משותף של מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים באוניברסיטת רייכמן.
השמועות על מותה של הדמוקרטיה מוגזמות; החשש לגבי עתידה – מוגזם הרבה פחות.
מיד לאחר השבעת ממשלת נתניהו השישית בסוף שנת 2022, הציג שר המשפטים יריב לוין תוכנית מקיפה לעיצוב מחדש של יסודות המשטר בישראל. כיצד ניתן להסביר את החשש מתוכניתו ואת התגובות החריפות שעוררה בציבור הישראלי? עד כמה מדובר במאבק פוליטי ייחודי לישראל? ומהם המאפיינים המשותפים בינו לבין האיומים על הדמוקרטיה במדינות אחרות?
בספר זה משלבים פרופ' נעם גדרון ופרופ' יניב רוזנאי את נקודות המבט המשפטית והפוליטית, כדי לבאר אתגרים הניצבים בפני דמוקרטיות מערביות בכלל ובפני הדמוקרטיה הישראלית בפרט. הספר מצביע על התחזקות הפופוליזם והקיטוב כשתי מגמות שחותרות יחדיו תחת הסדר הדמוקרטי בישראל ובעולם. מתוך חשש אמיתי לעתיד מדינת ישראל, בוחנים מחברי הספר את תהליכי העומק ואת חולשת המבנים המוסדיים שהביאו אותנו למשבר החוקתי של שנת 2023, ומציעים הצעות מעשיות לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית.
פרופ׳ נעם גדרון הוא חבר סגל במחלקה למדע המדינה ובתוכנית לפילוסופיה, לכלכלה ולמדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.
פרופ׳ יניב רוזנאי הוא סגן הדיקן בבית ספר הארי רדזינר למשפטים ומנהל אקדמי משותף של מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים באוניברסיטת רייכמן.
סוטרת וִימַלָקִירְטִי היא אחד מהטקסטים הבודהיסטיים החשובים והפופולריים ביותר במזרח אסיה. היא מציגה עקרונות פילוסופיים עמוקים – כגון הריקות ואי־השניות – בשילוב עלילה דרמטית, סיפורי ניסים ונפלאות והומור.
מדובר בספר בודהיסטי יוצא דופן, אשר הופך את היוצרות ומציב במרכזו אדם מן השורה – לא נזיר אלא סוחר, אדם ארצי, בעל נשים ונכסים, אבא – אשר חוכמתו וכוחותיו מתבררים כגדולים משל תלמידי הבודהא המתקדמים. בהמלצת המורה הגדול, ניגשים הנזירים והבודהיסטוות לאחוזתו של וימלקירטי, אחד־אחד, על מנת ללמוד ממנו על טבע הדברים; על המדיטציה, על החוכמה ועל ההארה.
ד"ר ארז יוסקוביץ תרגם יפה מסינית עתיקה, ופרופ' יעקב רז הוסיף פתח דבר מעורר השראה.
סוטרת וִימַלָקִירְטִי היא אחד מהטקסטים הבודהיסטיים החשובים והפופולריים ביותר במזרח אסיה. היא מציגה עקרונות פילוסופיים עמוקים – כגון הריקות ואי־השניות – בשילוב עלילה דרמטית, סיפורי ניסים ונפלאות והומור.
מדובר בספר בודהיסטי יוצא דופן, אשר הופך את היוצרות ומציב במרכזו אדם מן השורה – לא נזיר אלא סוחר, אדם ארצי, בעל נשים ונכסים, אבא – אשר חוכמתו וכוחותיו מתבררים כגדולים משל תלמידי הבודהא המתקדמים. בהמלצת המורה הגדול, ניגשים הנזירים והבודהיסטוות לאחוזתו של וימלקירטי, אחד־אחד, על מנת ללמוד ממנו על טבע הדברים; על המדיטציה, על החוכמה ועל ההארה.
ד"ר ארז יוסקוביץ תרגם יפה מסינית עתיקה, ופרופ' יעקב רז הוסיף פתח דבר מעורר השראה.
וירג'יניה וולף כתבה את מחשבות על שלום בשעת תקיפה אווירית באוגוסט 1940 תוך כדי "הקרב על בריטניה" עבור הירחון האמריקאי ניו ריפבליק. שנה לאחר מותה ב־28 במרץ 1941, כונסו כתביה והמסה פורסמה באסופה מות העש.
וולף שהמשיכה לעסוק בקשר שבין פציפיזם וזכויות נשים תוך כדי מלחמת העולם השנייה מבקשת לתעד הבהובים של תודעה פמיניסטית בתוך החושך. זהו קולה של אישה השוכבת לבדה במיטה בלילה, תחת הפצצות, ומבקשת דרך לפעול ולהתנגד. המילה "לילה" משמשת כמטאפורה מארגנת והחושך מייצג את טקטיקת ההאפלה שננקטה בימי הבליץ שנועדה לצמצם את האור ולהגן על אזרחים מפני הפצצות אוויריות. בתוך החושך, הרובד העמוק של החיבור מוקדש לדיוקן אנושי של התכנסות פנימה, אל תוך המחשבה והגוף. זהו מאמץ פסיכולוגי ומוסרי של אזרחית תחת התקפה שמבקשת לחתור נגד הזרם — לדמיין ולברוא את השלום במחשבה למרות תנאי הפחד, החשכה והיעדר התקווה.
וירג'יניה וולף כתבה את מחשבות על שלום בשעת תקיפה אווירית באוגוסט 1940 תוך כדי "הקרב על בריטניה" עבור הירחון האמריקאי ניו ריפבליק. שנה לאחר מותה ב־28 במרץ 1941, כונסו כתביה והמסה פורסמה באסופה מות העש.
וולף שהמשיכה לעסוק בקשר שבין פציפיזם וזכויות נשים תוך כדי מלחמת העולם השנייה מבקשת לתעד הבהובים של תודעה פמיניסטית בתוך החושך. זהו קולה של אישה השוכבת לבדה במיטה בלילה, תחת הפצצות, ומבקשת דרך לפעול ולהתנגד. המילה "לילה" משמשת כמטאפורה מארגנת והחושך מייצג את טקטיקת ההאפלה שננקטה בימי הבליץ שנועדה לצמצם את האור ולהגן על אזרחים מפני הפצצות אוויריות. בתוך החושך, הרובד העמוק של החיבור מוקדש לדיוקן אנושי של התכנסות פנימה, אל תוך המחשבה והגוף. זהו מאמץ פסיכולוגי ומוסרי של אזרחית תחת התקפה שמבקשת לחתור נגד הזרם — לדמיין ולברוא את השלום במחשבה למרות תנאי הפחד, החשכה והיעדר התקווה.
"מעולם לא נמשכתי למעוף התאוריה, גם לא לתסיסה הבועטת של המכוּּנֶֶה שיח ביקורתי. מעולם לא רציתי 'לעשות שרירים' בדיבור או בכתיבה. אומנם הכרתי, כמובן, בחשיבותם או באי־נמנעותם של מצעים תאורטיים שכל כתיבה מניחה או נשענת עליהם, במובלע או במפורש, הכרוכים מטבעם בחוסר הסכמה, בספקות או בשאלות שיש בהם משום הבעת ביקורת על עמדות אחרות וניסיון לשנות או לתקן. אבל מעולם לא רציתי 'לעשות תאוריה' וגם לא לעסוק בביקורת. ביקשתי מעל לכול לבקר אצל הטקסטים, במחיר ההחלשה הנובע מההתחככות המתארחת באזורי הפאתוס והאָפקט של הכתבים שקראתי. בסופו של דבר, כדי להיחלץ מן הזהות התאורטית־ביקורתית, סימנתי לעצמי את נתיבן של נשים שפרשו משיירת הסוציאליזציה, ושאי־אפשר היה לכנסן ולבטאן במושגים נתונים (אני אומרת 'כדי' כאילו התקיימו כאן באמת יחסי סיבה ותולדה, אבל לאמיתו של דבר, כל זה פשוט קרה)" – מתוך הספר.
בלקט המסות שיבת הספרות אל הממשות: הכנה לרוֹמַסָּה, אשר נכתב במהלך העשור האחרון, מבקשת מיכל בן-נפתלי לשרטט כמה אפיונים בולטים במרחב הספרותי בן-זמננו. בין מגפת הקורונה העולמית לבין מגפות חברתיות־פוליטיות מקומיות, בין חזיונות של אינטליגנציה מלאכותית לבין אמת הגוף האנושי הפגיע, בן-נפתלי מבקשת לברר האם אפשר לנסח מחדש את תביעת האמת הספרותית? האם הופעתו המסיבית של ז'אנר הממואר והחוזה המחודש בין הספרות לבין הממשות הם גלגול עדכני של המחויבות הספרותית הריאליסטית לתיאור פני המציאות בעידן "מות האמת"? ומה פשר הגלגול הזה, החורג ממוסכמות הריאליזם ומוותר מראש על עמדת המספר הכול־יודע במאמץ לתת משקל מכריע לתיאורהּ הסובייקטיבי של מציאות עודפת תמיד?
מיכל בן-נפתלי היא סופרת ומתרגמת. מרצה במסלול לכתיבה יצירתית באוניברסיטת בן גוריון. מבין ספריה: המורה (כתר, 2015), בגד מאש (כתר, 2019), לקראת אוטוביוגרפיה מינורית: מסות (כרמל, 2019), הקבוצה (כתר, 2021), האנרכיסטיות (פרדס, 2023).
"מעולם לא נמשכתי למעוף התאוריה, גם לא לתסיסה הבועטת של המכוּּנֶֶה שיח ביקורתי. מעולם לא רציתי 'לעשות שרירים' בדיבור או בכתיבה. אומנם הכרתי, כמובן, בחשיבותם או באי־נמנעותם של מצעים תאורטיים שכל כתיבה מניחה או נשענת עליהם, במובלע או במפורש, הכרוכים מטבעם בחוסר הסכמה, בספקות או בשאלות שיש בהם משום הבעת ביקורת על עמדות אחרות וניסיון לשנות או לתקן. אבל מעולם לא רציתי 'לעשות תאוריה' וגם לא לעסוק בביקורת. ביקשתי מעל לכול לבקר אצל הטקסטים, במחיר ההחלשה הנובע מההתחככות המתארחת באזורי הפאתוס והאָפקט של הכתבים שקראתי. בסופו של דבר, כדי להיחלץ מן הזהות התאורטית־ביקורתית, סימנתי לעצמי את נתיבן של נשים שפרשו משיירת הסוציאליזציה, ושאי־אפשר היה לכנסן ולבטאן במושגים נתונים (אני אומרת 'כדי' כאילו התקיימו כאן באמת יחסי סיבה ותולדה, אבל לאמיתו של דבר, כל זה פשוט קרה)" – מתוך הספר.
בלקט המסות שיבת הספרות אל הממשות: הכנה לרוֹמַסָּה, אשר נכתב במהלך העשור האחרון, מבקשת מיכל בן-נפתלי לשרטט כמה אפיונים בולטים במרחב הספרותי בן-זמננו. בין מגפת הקורונה העולמית לבין מגפות חברתיות־פוליטיות מקומיות, בין חזיונות של אינטליגנציה מלאכותית לבין אמת הגוף האנושי הפגיע, בן-נפתלי מבקשת לברר האם אפשר לנסח מחדש את תביעת האמת הספרותית? האם הופעתו המסיבית של ז'אנר הממואר והחוזה המחודש בין הספרות לבין הממשות הם גלגול עדכני של המחויבות הספרותית הריאליסטית לתיאור פני המציאות בעידן "מות האמת"? ומה פשר הגלגול הזה, החורג ממוסכמות הריאליזם ומוותר מראש על עמדת המספר הכול־יודע במאמץ לתת משקל מכריע לתיאורהּ הסובייקטיבי של מציאות עודפת תמיד?
מיכל בן-נפתלי היא סופרת ומתרגמת. מרצה במסלול לכתיבה יצירתית באוניברסיטת בן גוריון. מבין ספריה: המורה (כתר, 2015), בגד מאש (כתר, 2019), לקראת אוטוביוגרפיה מינורית: מסות (כרמל, 2019), הקבוצה (כתר, 2021), האנרכיסטיות (פרדס, 2023).
ספרה של אורית בולגרו מציע מבט פרשני בשתי עבודות מהדהדות, עצומות בהיקפן, אשר כל אחת מהן נקראה בשם "אטלס" בידי יוצרה. האחת, "אטלס מְנֶמוֹזִינֶה" (1924–1929), פרי רוחו של אבי וארבורג (1866-1929), מהאבות המייסדים של התרבות החזותית. האחרת היא ראי אפל של קודמתה ובת-שיח לה, "אטלס" (1962–) של גרהרד ריכטר (יליד גרמניה המזרחית, 1932), מהאמנים רבי ההשפעה על האמנות העכשווית.
"אטלס מנמוזינה" הוא מקבץ של 63 לוחות שכל אחד מהם נושא הקבץ ייחודי של דימויים – רפרודוקציות של ציורים ורישומים, תצלומי אובייקטים, גזירי עיתון, דיאגרמות ועוד. המפעל הזה נחשב בעיני וארבורג מעבדה ניסויית ומגרש משחקים גם יחד; באמצעותו הוא ביקש להציג את תפיסתו הרחבה ביחס למהותה של התרבות האירופית – בין "אלכסנדריה" ל"אתונה", בין אי רציונליות לרציונליות כפי שהם משתקפים מתוך שרידתם של דימויים. זו פעולה רבת-מעוף ארכיאולוגית ואוצרותית; המחברת בוחנת אותה הן בכללה והן מבעד לניתוח פרטני של לוחות נבחרים. בדיאלוג קלידוסקופי עם עבודה מכוננת זו מצוי פרויקט ה"אטלס" המונומנטלי של גרהרד ריכטר. גם ריכטר מעמיד מערכות הקבצים של דימויים כהצטברות פתוחה ואגרנית, נטולת טקסט, הבוחנת את שרידת הדימוי בעולם פוסט-קפיטליסטי. ה"אטלס" כולל כ-800 לוחות הנושאים כ-6,000 דימוים: תצלומים ממלחמת העולם השנייה, תצלומי תיירות ופנאי, תצלומי משפחה, פורנוגרפיה, דיוקנאות ועיבודים חוזרים של יצירותיו. זהו קוסמוס שלם של קיטש ומוות: החפצת הזיכרון, טבע ותרבות, ביוגרפיה והיסטוריה. לצד פרשנות לפרויקט כולו, המחברת מציעה קריאה מקרוב של לוחות נבחרים.
ספרה של אורית בולגרו מציע מבט פרשני בשתי עבודות מהדהדות, עצומות בהיקפן, אשר כל אחת מהן נקראה בשם "אטלס" בידי יוצרה. האחת, "אטלס מְנֶמוֹזִינֶה" (1924–1929), פרי רוחו של אבי וארבורג (1866-1929), מהאבות המייסדים של התרבות החזותית. האחרת היא ראי אפל של קודמתה ובת-שיח לה, "אטלס" (1962–) של גרהרד ריכטר (יליד גרמניה המזרחית, 1932), מהאמנים רבי ההשפעה על האמנות העכשווית.
"אטלס מנמוזינה" הוא מקבץ של 63 לוחות שכל אחד מהם נושא הקבץ ייחודי של דימויים – רפרודוקציות של ציורים ורישומים, תצלומי אובייקטים, גזירי עיתון, דיאגרמות ועוד. המפעל הזה נחשב בעיני וארבורג מעבדה ניסויית ומגרש משחקים גם יחד; באמצעותו הוא ביקש להציג את תפיסתו הרחבה ביחס למהותה של התרבות האירופית – בין "אלכסנדריה" ל"אתונה", בין אי רציונליות לרציונליות כפי שהם משתקפים מתוך שרידתם של דימויים. זו פעולה רבת-מעוף ארכיאולוגית ואוצרותית; המחברת בוחנת אותה הן בכללה והן מבעד לניתוח פרטני של לוחות נבחרים. בדיאלוג קלידוסקופי עם עבודה מכוננת זו מצוי פרויקט ה"אטלס" המונומנטלי של גרהרד ריכטר. גם ריכטר מעמיד מערכות הקבצים של דימויים כהצטברות פתוחה ואגרנית, נטולת טקסט, הבוחנת את שרידת הדימוי בעולם פוסט-קפיטליסטי. ה"אטלס" כולל כ-800 לוחות הנושאים כ-6,000 דימוים: תצלומים ממלחמת העולם השנייה, תצלומי תיירות ופנאי, תצלומי משפחה, פורנוגרפיה, דיוקנאות ועיבודים חוזרים של יצירותיו. זהו קוסמוס שלם של קיטש ומוות: החפצת הזיכרון, טבע ותרבות, ביוגרפיה והיסטוריה. לצד פרשנות לפרויקט כולו, המחברת מציעה קריאה מקרוב של לוחות נבחרים.
האם יש להתייחס אל התורה כאל מקור סמכות מוחלט? האם מצוות יישוב ארץ ישראל, שמניעה את תנועת ההתנחלויות, היא מצווה ראויה להערכה? האם נישואי תערובת ראויים לגינוי?
כותב הספר, דן ברא״ז, גדל בהתנחלות כדתי-לאומי אדוק, למד בישיבה ועבר מבחני הסמכה לרבנות. התשובה לכל השאלות האלה נראתה לו ברורה מאליה למשך שנים רבות, ובכל זאת, מתוך רצון לחקור את אמונותיו, פנה לאקדמיה ומצא את עצמו מטיל ספק בכל מה שהיה לו חשוב.
בספר זה מתעמת ברא"ז עם אמונותיו הקודמות ומשתף את הקוראים במסע שהוביל לדחייתן. תוך שילוב חשיבה פילוסופית, עיון במקורות וסיפור אישי, עוסק ברא"ז בשאלות אלו ואחרות, ביניהן: האם אפשר או כדאי לדון באמונה דתית בכלים רציונליים ואלו בעיות עשויות להיות בסטריאוטיפים חברתיים?
החברה הישראלית עוברת שינוי עומק בדמותה, ואמונות דתיות משפיעות יותר ויותר על השיח ועל קבלת ההחלטות במדינת ישראל. בדרכים שונות הופכת החברה לדתית ולשמרנית יותר. בו בזמן, דיון מושכל, ביקורתי וקשוב על אמונות אלו קשה למצוא, עד כדי כך שהדעה הרווחת היא שבנושאים כאלו אי-אפשר לדון בהיגיון. ספר זה מנסה להדגים איך אפשר אחרת.
האם יש להתייחס אל התורה כאל מקור סמכות מוחלט? האם מצוות יישוב ארץ ישראל, שמניעה את תנועת ההתנחלויות, היא מצווה ראויה להערכה? האם נישואי תערובת ראויים לגינוי?
כותב הספר, דן ברא״ז, גדל בהתנחלות כדתי-לאומי אדוק, למד בישיבה ועבר מבחני הסמכה לרבנות. התשובה לכל השאלות האלה נראתה לו ברורה מאליה למשך שנים רבות, ובכל זאת, מתוך רצון לחקור את אמונותיו, פנה לאקדמיה ומצא את עצמו מטיל ספק בכל מה שהיה לו חשוב.
בספר זה מתעמת ברא"ז עם אמונותיו הקודמות ומשתף את הקוראים במסע שהוביל לדחייתן. תוך שילוב חשיבה פילוסופית, עיון במקורות וסיפור אישי, עוסק ברא"ז בשאלות אלו ואחרות, ביניהן: האם אפשר או כדאי לדון באמונה דתית בכלים רציונליים ואלו בעיות עשויות להיות בסטריאוטיפים חברתיים?
החברה הישראלית עוברת שינוי עומק בדמותה, ואמונות דתיות משפיעות יותר ויותר על השיח ועל קבלת ההחלטות במדינת ישראל. בדרכים שונות הופכת החברה לדתית ולשמרנית יותר. בו בזמן, דיון מושכל, ביקורתי וקשוב על אמונות אלו קשה למצוא, עד כדי כך שהדעה הרווחת היא שבנושאים כאלו אי-אפשר לדון בהיגיון. ספר זה מנסה להדגים איך אפשר אחרת.
מלחמת עזה היא המלחמה הארוכה בתולדות מדינת ישראל. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הגדיר אותה כחלק מ"מלחמת שבע החזיתות", אך ישנה חזית נוספת, שלא הוזכרה – חזית השפה. בזירה זו מתנהלת מערכה פנים-ישראלית, שבה מילים נכתשות, מסורסות ומעוותות, ומורחקות ממשמעויותיהן הממשיות, האמיתיות. בחזית זו נוקטים השלטון והתקשורת המסייעת בידו שלל אמצעים כדי לשלוט במחשבה של הציבור הישראלי, לעקר את יכולתו להתנגד, ובעיקר – להפוך אותו לשותף לפשעים שמובילה ממשלת ישראל מאז השבעה באוקטובר ברצועת עזה ובגדה המערבית.
הלקסיקון הוא כלי במערכה נגד הברוטליות. הוא מבקש להציג את אוצר המילים המשמש את הישראלים כשהם מדברים על המלחמה. הרי אפילו השיח על אודות המלחמה הוא צורה של השתתפות בה: בסלון הביתי, במכולת השכונתית, במפגש רעים. הערכים חושפים את מה שמוסתר מאחורי מילים ומושגים ששטפו את הרחוב הישראלי: "נזק אגבי", "אין בלתי מעורבים", "שטח השמדה", "הגירה מרצון", "הניצחון המוחלט", "לשטח את עזה" ועוד רבים. מאחורי מסך העשן המילולי שוכנות הזוועות.
הלקסיקון מבקש לחדד את שעומעם בכוונת מכוון ולעודד מחשבה ביקורתית הן על תוצאות הלחימה הברוטלית המתרחשת בעזה והן על תוצאותיה המופנות פנימה – אל החברה הישראלית.
מלחמת עזה היא המלחמה הארוכה בתולדות מדינת ישראל. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הגדיר אותה כחלק מ"מלחמת שבע החזיתות", אך ישנה חזית נוספת, שלא הוזכרה – חזית השפה. בזירה זו מתנהלת מערכה פנים-ישראלית, שבה מילים נכתשות, מסורסות ומעוותות, ומורחקות ממשמעויותיהן הממשיות, האמיתיות. בחזית זו נוקטים השלטון והתקשורת המסייעת בידו שלל אמצעים כדי לשלוט במחשבה של הציבור הישראלי, לעקר את יכולתו להתנגד, ובעיקר – להפוך אותו לשותף לפשעים שמובילה ממשלת ישראל מאז השבעה באוקטובר ברצועת עזה ובגדה המערבית.
הלקסיקון הוא כלי במערכה נגד הברוטליות. הוא מבקש להציג את אוצר המילים המשמש את הישראלים כשהם מדברים על המלחמה. הרי אפילו השיח על אודות המלחמה הוא צורה של השתתפות בה: בסלון הביתי, במכולת השכונתית, במפגש רעים. הערכים חושפים את מה שמוסתר מאחורי מילים ומושגים ששטפו את הרחוב הישראלי: "נזק אגבי", "אין בלתי מעורבים", "שטח השמדה", "הגירה מרצון", "הניצחון המוחלט", "לשטח את עזה" ועוד רבים. מאחורי מסך העשן המילולי שוכנות הזוועות.
הלקסיקון מבקש לחדד את שעומעם בכוונת מכוון ולעודד מחשבה ביקורתית הן על תוצאות הלחימה הברוטלית המתרחשת בעזה והן על תוצאותיה המופנות פנימה – אל החברה הישראלית.
הספרייה הרוחשת שלי, וכמוה האירועים המקצועיים שיש לי הכבוד והמזל לערוך, קוראים לי מזה זמן להביא בפניכם את מיטב הידע שרכשתי במשך השנים. מבחר אישי זה מרוכז בתחנות משלי כחלק מתהליך עבודה וכהזדמנות לחלוק את החוויה. לצד יוצרים ומחברי ספרים מקצועיים רבים וטובים, סצנות מסרטים אהובים, מסע בספרייה ושוטטות בתוככי המסכים, אורבת חוויה יצירתית משותפת ומרתקת. ביחד נחפש את הדרך.
אני שמחה להזדמנות זו לשלב את ניסיוני ואת תשוקתי לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה שבה אני גדלה, עדיין.
אז מה נחפש בדרך?
את ההתחלות הקשות, את השאלות המציתות ואת הקווים שיש לחצות.
את המשא הכבד, את אלו שאומרים, את אלו ששותקים.
את רכבת ההרים ואת הדברים שאינם כפי שהם נראים.
האם אתם מוכנים?
רות לב ארי, יוצרת ומפיקה, עורכת תוכן וחונכת, יועצת אמנותית לקרנות הקולנוע ולתאגיד השידור הישראלי. עורכת ומנחה אירועי תעשייה וכנסים בינלאומיים, סדנאות ומעבדות כתיבה בארץ ובעולם, ושופטת בפסטיבלים בינלאומיים. מרצה בכירה לקולנוע, בעלת תואר שני בספרות אנגלית ולימודים אמריקאיים מאוניברסיטת תל אביב. (התזה שלה: "המסע לשאלת הגבריות — סרטי מלחמת 1991 כמסע הגיבור במיתוס גברי").
הספרייה הרוחשת שלי, וכמוה האירועים המקצועיים שיש לי הכבוד והמזל לערוך, קוראים לי מזה זמן להביא בפניכם את מיטב הידע שרכשתי במשך השנים. מבחר אישי זה מרוכז בתחנות משלי כחלק מתהליך עבודה וכהזדמנות לחלוק את החוויה. לצד יוצרים ומחברי ספרים מקצועיים רבים וטובים, סצנות מסרטים אהובים, מסע בספרייה ושוטטות בתוככי המסכים, אורבת חוויה יצירתית משותפת ומרתקת. ביחד נחפש את הדרך.
אני שמחה להזדמנות זו לשלב את ניסיוני ואת תשוקתי לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה שבה אני גדלה, עדיין.
אז מה נחפש בדרך?
את ההתחלות הקשות, את השאלות המציתות ואת הקווים שיש לחצות.
את המשא הכבד, את אלו שאומרים, את אלו ששותקים.
את רכבת ההרים ואת הדברים שאינם כפי שהם נראים.
האם אתם מוכנים?
רות לב ארי, יוצרת ומפיקה, עורכת תוכן וחונכת, יועצת אמנותית לקרנות הקולנוע ולתאגיד השידור הישראלי. עורכת ומנחה אירועי תעשייה וכנסים בינלאומיים, סדנאות ומעבדות כתיבה בארץ ובעולם, ושופטת בפסטיבלים בינלאומיים. מרצה בכירה לקולנוע, בעלת תואר שני בספרות אנגלית ולימודים אמריקאיים מאוניברסיטת תל אביב. (התזה שלה: "המסע לשאלת הגבריות — סרטי מלחמת 1991 כמסע הגיבור במיתוס גברי").
הספר חינוך במלחמה ושלום כולל עשרה מאמרים, רובם נכתבו במהלך מלחמת 7 באוקטובר ומתייחסים אליה באופן ישיר ועקיף. אך המאמרים חורגים מהמלחמה לשאלות המהותיות של החינוך – שאלות שמעסיקות אותו בימי שלום: מהי מטרת החינוך; מהו חינוך פוליטי; מה מניע מורים; מה טיבה של המהפכה בחינוך; כיצד חושבים ועושים חינוך; כיצד מכשירים מורים; מהו חינוך להבנה; איך מנסחים "חוק מטרות החינוך" הגיוני ומעשי; מהי "התנגשות התודעות" המתחוללת בין ובתוך ציוויליזציות; מדוע קשה לשנות את בית הספר.
פרופ' יורם הרפז הוא מרצה לחינוך במכללת בית ברל. הוא היה מורה, עיתונאי, עמית בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית ומנהלו, ומנהל תוכניות במכון ברנקו וייס. הוא פרסם ספרים ומאמרים רבים על מטרות החינוך, הוראה ולמידה. ראו באתר yoramharpaz.com.
הספר חינוך במלחמה ושלום כולל עשרה מאמרים, רובם נכתבו במהלך מלחמת 7 באוקטובר ומתייחסים אליה באופן ישיר ועקיף. אך המאמרים חורגים מהמלחמה לשאלות המהותיות של החינוך – שאלות שמעסיקות אותו בימי שלום: מהי מטרת החינוך; מהו חינוך פוליטי; מה מניע מורים; מה טיבה של המהפכה בחינוך; כיצד חושבים ועושים חינוך; כיצד מכשירים מורים; מהו חינוך להבנה; איך מנסחים "חוק מטרות החינוך" הגיוני ומעשי; מהי "התנגשות התודעות" המתחוללת בין ובתוך ציוויליזציות; מדוע קשה לשנות את בית הספר.
פרופ' יורם הרפז הוא מרצה לחינוך במכללת בית ברל. הוא היה מורה, עיתונאי, עמית בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית ומנהלו, ומנהל תוכניות במכון ברנקו וייס. הוא פרסם ספרים ומאמרים רבים על מטרות החינוך, הוראה ולמידה. ראו באתר yoramharpaz.com.
נתן מתגעגע לניו יורק; רבקה חולמת על טיול לשפת הים; יחד הם מגדלים שישה ילדים, שמתבגרים מהר: רֶנָה מתאהבת בגבר נשוי, רוּדֶק לומד פילולוגיה קלאסית, הֶשְיוֹ וסָלֶק נשבים בחלום הקומוניסטי, ואילו וֶלָה ונוּסֶק רוצים, יותר מכול, להיות כבר גדולים. עם החרפת הקונפליקטים הלאומיים מתגנב לעולמם של השַׂטְרַמֶרים משהו בלתי־מוכר אך מוחשי. וכך כתב אדם זגייבסקי (Adam Zagajewski):
ניתן היה לחשוב שהסיפור הזה, שסופו ידוע מראש, על קורות המשפחה היהודית הענייה, המתגוררת בעיר טַרנוֹב שבפולין בין שתי המלחמות, מוכרח להיות קודר עד אין־קץ. ובכל זאת, הסופר מיקולאי לוז'ינסקי מצליח למחוק מזיכרונו את חשכת הימים ההם. אנחנו יודעים, ואפילו היטב, מה מצפה לדמויות שבספר, אבל הן אינן יודעות זאת. הן טועות ומועדות. המחבר מעניק להן חיים – לעיתים טריוויאליים, לפעמים מלאֵי משמעות, ולא אחת גרוטסקיים, טרגיים ומאושרים.
מיקולאי לוז'ינסקי (Mikołaj Łoziński, יליד (1989 הוא אחד הסופרים החשובים ביותר בפולין היום. יצירותיו תורגמו לשפות רבות והוא זכה בפרסים חשובים.
נתן מתגעגע לניו יורק; רבקה חולמת על טיול לשפת הים; יחד הם מגדלים שישה ילדים, שמתבגרים מהר: רֶנָה מתאהבת בגבר נשוי, רוּדֶק לומד פילולוגיה קלאסית, הֶשְיוֹ וסָלֶק נשבים בחלום הקומוניסטי, ואילו וֶלָה ונוּסֶק רוצים, יותר מכול, להיות כבר גדולים. עם החרפת הקונפליקטים הלאומיים מתגנב לעולמם של השַׂטְרַמֶרים משהו בלתי־מוכר אך מוחשי. וכך כתב אדם זגייבסקי (Adam Zagajewski):
ניתן היה לחשוב שהסיפור הזה, שסופו ידוע מראש, על קורות המשפחה היהודית הענייה, המתגוררת בעיר טַרנוֹב שבפולין בין שתי המלחמות, מוכרח להיות קודר עד אין־קץ. ובכל זאת, הסופר מיקולאי לוז'ינסקי מצליח למחוק מזיכרונו את חשכת הימים ההם. אנחנו יודעים, ואפילו היטב, מה מצפה לדמויות שבספר, אבל הן אינן יודעות זאת. הן טועות ומועדות. המחבר מעניק להן חיים – לעיתים טריוויאליים, לפעמים מלאֵי משמעות, ולא אחת גרוטסקיים, טרגיים ומאושרים.
מיקולאי לוז'ינסקי (Mikołaj Łoziński, יליד (1989 הוא אחד הסופרים החשובים ביותר בפולין היום. יצירותיו תורגמו לשפות רבות והוא זכה בפרסים חשובים.
ספרו של שאול וידר חושף תופעה מפתיעה בתלמוד הבבלי אשר טרם הוארה במחקר. רצפים של מימרות בשם חכם מסוים הם תופעה רווחת בסוגיות התלמוד, והם נתפסים בדרך כלל כאוסף טכני, שהמכנה המשותף שלו הוא שם אומרם בלבד. וידר חוקר קבוצה מובחנת של קבצים בני שמונה מימרות (דווקא!) בשם חכמים ארץ-ישראלים ובבלים מדורות שונים ובתחומים שונים, ומגלה שקבצים אלה הם מלאכת מחשבת ערוכה ביד אומן. הם בנויים סביב נושא אחד, ומצטיינים במוטיבים ספרותיים עשירים כשרשור, סיגור, מבנה כיאסטי וחלוקה לצמדים או לרביעיות. עיטורים סגנוניים אלה משרתים היגדים רעיוניים רבי-עומק ויופי, ה"מטפסים" ממימרה למימרה ומגיעים לשיאם בסיום הקובץ. הספר מוסיף נדבך חשוב לחקר הסגנון והממד הרעיוני של התלמוד הבבלי.
ספרו של שאול וידר חושף תופעה מפתיעה בתלמוד הבבלי אשר טרם הוארה במחקר. רצפים של מימרות בשם חכם מסוים הם תופעה רווחת בסוגיות התלמוד, והם נתפסים בדרך כלל כאוסף טכני, שהמכנה המשותף שלו הוא שם אומרם בלבד. וידר חוקר קבוצה מובחנת של קבצים בני שמונה מימרות (דווקא!) בשם חכמים ארץ-ישראלים ובבלים מדורות שונים ובתחומים שונים, ומגלה שקבצים אלה הם מלאכת מחשבת ערוכה ביד אומן. הם בנויים סביב נושא אחד, ומצטיינים במוטיבים ספרותיים עשירים כשרשור, סיגור, מבנה כיאסטי וחלוקה לצמדים או לרביעיות. עיטורים סגנוניים אלה משרתים היגדים רעיוניים רבי-עומק ויופי, ה"מטפסים" ממימרה למימרה ומגיעים לשיאם בסיום הקובץ. הספר מוסיף נדבך חשוב לחקר הסגנון והממד הרעיוני של התלמוד הבבלי.
הנתיב החסום עוסק ביחס בין האליטה האקדמית של האוניברסיטאות לקבוצה החברתית הגדולה בארץ – המזרחים. הספר מבקש לענות על השאלות: כיצד נבנו מחסומים שאפשרו אפליה והדרה של המזרחים באוניברסיטאות המחקר? כיצד נכשל מיזם האוניברסיטה הפתוחה שנועד לחזק את הקבוצות המוחלשות? ובעיקר, כיצד האליטה האקדמית אימצה מדיניות שביצרה ושימרה את מעמדה ומנעה בזאת אפשרויות שינוי שכוללות גיוון חברתי ומעמדי?
פרופ' אורי כהן מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב פרסם עד כה ארבעה ספרים בתחום ההשכלה הגבוהה בישראל: ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה, הוצאת עם עובד והמכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים וייצמן, תל אביב (2006); אקדמיה בתל-אביב: צמיחתה של אוניברסיטה, הוצאת מאגנס, ירושלים (2014); מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע: ממכון זיו למכון ויצמן – 1949-1934, מוסד ביאליק, ירושלים (2016); אוניברסיטת-אם: האוניברסיטה העברית בירושלים, 1967-1948, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שדה בוקר, (2019).
הנתיב החסום עוסק ביחס בין האליטה האקדמית של האוניברסיטאות לקבוצה החברתית הגדולה בארץ – המזרחים. הספר מבקש לענות על השאלות: כיצד נבנו מחסומים שאפשרו אפליה והדרה של המזרחים באוניברסיטאות המחקר? כיצד נכשל מיזם האוניברסיטה הפתוחה שנועד לחזק את הקבוצות המוחלשות? ובעיקר, כיצד האליטה האקדמית אימצה מדיניות שביצרה ושימרה את מעמדה ומנעה בזאת אפשרויות שינוי שכוללות גיוון חברתי ומעמדי?
פרופ' אורי כהן מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב פרסם עד כה ארבעה ספרים בתחום ההשכלה הגבוהה בישראל: ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה, הוצאת עם עובד והמכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים וייצמן, תל אביב (2006); אקדמיה בתל-אביב: צמיחתה של אוניברסיטה, הוצאת מאגנס, ירושלים (2014); מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע: ממכון זיו למכון ויצמן – 1949-1934, מוסד ביאליק, ירושלים (2016); אוניברסיטת-אם: האוניברסיטה העברית בירושלים, 1967-1948, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שדה בוקר, (2019).
הנפש הפרוידיאנית מאת יצחק בנימיני פורס חקירה מתמשכת של כתבי פרויד ולאקאן במשך שני עשורים. מאותה חקירה התגבשה ההבנה שהנפש המתוארת בכתבי פרויד היא הוויה תלוית תרבות וזמן. לעניין זה ישנם שני ביטויים שבאים לידי ביטוי בחקירות השונות: או שכתבי פרויד ולאקאן מחזיקים בידיעה על אודות התרבותיות של הנפש, או שעצם הניסוח שלהם הוא תלוי תרבות וזמן.
המאמרים הראשונים בספר ברובם ליוו את העריכה המדעית של כתבי זיגמונד פרויד בהוצאת רסלינג: ״האלביתי״, ״הבדיחה ויחסה ללא-מודע״, ״פעולות כפייתיות וטקסים דתיים״, ״אבל ומלנכוליה״, "מכתבי פרויד-יונג", לצד הפרסום של תרגום כתבי לאקאן: ״מבוא לשמות האב״ ו״סמינר 20 – עוד״.
החיבור המרכזי בספר הנוכחי הוא מסה נרחבת על מושג הדחף מוות אצל פרויד ב״מעבר לעקרון העונג״. זהו ניסיון לעקוב אחר ההיגיון הפרוידיאני בבואו לחשוב מושגים בסיסיים כמו חיים ומוות ועונג וסבל. מה שנתפס כמושגים בסיסיים כל כך, אשר תקפים לכל יצור אנושי, הם מושגים תלויי תרבות, במיוחד אופן הרישום של היחסים הבינאריים ביניהם.
בעקבות גישתו של מישל פוקו לחקר השיח והסובייקט השיחי, הדיון של בנימיני מכיל נדבך מטא-מושגי על אודות הדיון הפרוידיאני, אשר חושף שלא רק שהתיאוריה והפרקטיקה של פרויד לכודות בתוך מרחב תרבותי, אלא שהן גם לכודות בתוך מרחב מושגי אשר הופך באחת לעצמאי כלפי עצמו עם דינמיקה שיחית משל עצמו שדורשת דין וחשבון מתמיד.
המסה ״עֲבוֹדַת האבל וַאֲבוֹדַת המלנכוליה: סבך הפסיכואנליטי במושגי ובפוליטי״, לצד הטקסט ״תסביך משה: ממצב החירום היהודי-אירופי אצל פרויד לרישום של הממשי אצל לאקאן״, חותמים את הספר ומהדהדים את זמן החירום של מצב המחאה והמלחמה שבו אנו נתונים היום.
ד״ר יצחק בנימיני הוא חבר סגל בתוכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב ומרצה בבצלאל ירושלים; עורך ראשי (עם עידן צבעוני) של הוצאת רסלינג, ועורך מדעי של סדרת התרגומים של כתבי פרויד בהוצאה; חבר קבוצת התרגום של ה״כתבים״ מאת ז׳אק לאקאן. פרסם בעברית, גרמנית, אנגלית וצרפתית ספרים ומאמרים על פרויד ולאקאן, ביניהם הספרים ״פאולוס והולדת קהילת הבנים״ ו״השיח של לאקאן״. כמו כן מעביר את הסמינרים ״רק (לא) אחד: הסמינר הפסיכו-פוליטי-מתמטי״, ומקבץ הסמינרים ״תהום הפוליטי-תיאולוגי״.
הנפש הפרוידיאנית מאת יצחק בנימיני פורס חקירה מתמשכת של כתבי פרויד ולאקאן במשך שני עשורים. מאותה חקירה התגבשה ההבנה שהנפש המתוארת בכתבי פרויד היא הוויה תלוית תרבות וזמן. לעניין זה ישנם שני ביטויים שבאים לידי ביטוי בחקירות השונות: או שכתבי פרויד ולאקאן מחזיקים בידיעה על אודות התרבותיות של הנפש, או שעצם הניסוח שלהם הוא תלוי תרבות וזמן.
המאמרים הראשונים בספר ברובם ליוו את העריכה המדעית של כתבי זיגמונד פרויד בהוצאת רסלינג: ״האלביתי״, ״הבדיחה ויחסה ללא-מודע״, ״פעולות כפייתיות וטקסים דתיים״, ״אבל ומלנכוליה״, "מכתבי פרויד-יונג", לצד הפרסום של תרגום כתבי לאקאן: ״מבוא לשמות האב״ ו״סמינר 20 – עוד״.
החיבור המרכזי בספר הנוכחי הוא מסה נרחבת על מושג הדחף מוות אצל פרויד ב״מעבר לעקרון העונג״. זהו ניסיון לעקוב אחר ההיגיון הפרוידיאני בבואו לחשוב מושגים בסיסיים כמו חיים ומוות ועונג וסבל. מה שנתפס כמושגים בסיסיים כל כך, אשר תקפים לכל יצור אנושי, הם מושגים תלויי תרבות, במיוחד אופן הרישום של היחסים הבינאריים ביניהם.
בעקבות גישתו של מישל פוקו לחקר השיח והסובייקט השיחי, הדיון של בנימיני מכיל נדבך מטא-מושגי על אודות הדיון הפרוידיאני, אשר חושף שלא רק שהתיאוריה והפרקטיקה של פרויד לכודות בתוך מרחב תרבותי, אלא שהן גם לכודות בתוך מרחב מושגי אשר הופך באחת לעצמאי כלפי עצמו עם דינמיקה שיחית משל עצמו שדורשת דין וחשבון מתמיד.
המסה ״עֲבוֹדַת האבל וַאֲבוֹדַת המלנכוליה: סבך הפסיכואנליטי במושגי ובפוליטי״, לצד הטקסט ״תסביך משה: ממצב החירום היהודי-אירופי אצל פרויד לרישום של הממשי אצל לאקאן״, חותמים את הספר ומהדהדים את זמן החירום של מצב המחאה והמלחמה שבו אנו נתונים היום.
ד״ר יצחק בנימיני הוא חבר סגל בתוכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב ומרצה בבצלאל ירושלים; עורך ראשי (עם עידן צבעוני) של הוצאת רסלינג, ועורך מדעי של סדרת התרגומים של כתבי פרויד בהוצאה; חבר קבוצת התרגום של ה״כתבים״ מאת ז׳אק לאקאן. פרסם בעברית, גרמנית, אנגלית וצרפתית ספרים ומאמרים על פרויד ולאקאן, ביניהם הספרים ״פאולוס והולדת קהילת הבנים״ ו״השיח של לאקאן״. כמו כן מעביר את הסמינרים ״רק (לא) אחד: הסמינר הפסיכו-פוליטי-מתמטי״, ומקבץ הסמינרים ״תהום הפוליטי-תיאולוגי״.
"סמינר 17" של ז'אק לאקאן, "ההופכי של הפסיכואנליזה", שהועבר בין השנים 1969 - 1970 בפקולטה למשפטים באוניברסיטה הניסיונית של וינסן, ידוע כסמינר שבו נפרשת הבנייתו של לאקאן לארבעת הקשרים החברתיים – השיחים: שיח האדון, שיח ההיסטרית, שיח האוניברסיטה והשיח האנליטי. ספרה של אורית יושינסקי, לקרוא את סמינר 17 של לאקאן, ההופכי של הפסיכואנליזה, מציע קריאה עקבית של הסמינר מתוך פירוש המכוון להופכי של שיח האדון בן-זמננו.
השיח האנליטי הופכי לשיח האדון, הוא מפענח שיח זה, חותר תחתיו ומאפשר אומר טוב שעשוי להביא לשינוי אצל הסובייקט ובשיח.
יושינסקי עוקבת אחר דבריו של לאקאן ביחס לארבעת השיחים ואחר מושגים מרכזיים הנפרשים ומתפתחים לאורך הסמינר: האמת והידע, מסמן האדון, העודף התענגות, האין-אונים והבלתי אפשריות. הפירוש שמציעה יושינסקי, פירוש חד-פעמי שאינו מסכם את הקריאה אלא פותח פתח לפירושים נוספים, חושב דרך הבנייתו של לאקאן את שיח האדון את הפוליטי בן-זמננו. מתוך כך לא עולה פתרון המסלק את המועקות והסימפטומים של המצב הפוליטי הנוכחי, אולם נוצרת אפשרות לדעת-עשות – דעת-עשות עם הסימפטום, עם ההתענגות; דעת-עשות הפותחת פתח לאיווי ומאפשרת סיבוב שיחי טוב יותר עבור החברה, המדינה והסובייקט שמתגלה מחדש בסגוליותה.
הספר נכתב בהשתתפותה של אנה גלמן, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית לאקאניאנית, מייסדת וחברה בקבוצת "עוד – לאקאן" להוראת הפסיכואנליזה ומחברת הספר פסיכואנליזה מדוברת (רסלינג, 2024).
אורית יושינסקי היא בעלת תואר דוקטור מהחוג לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית; מלמדת פסיכואנליזה ותיאוריות של תרבות, ועוסקת בקו התפר שבין הפסיכואנליטי לפוליטי; חוקרת וכותבת על תרבות, פסיכואנליזה ופילוסופיה של העבודה; חברת קבוצת "עוד – לאקאן". עורכת בכירה בהוצאת רסלינג.
"סמינר 17" של ז'אק לאקאן, "ההופכי של הפסיכואנליזה", שהועבר בין השנים 1969 - 1970 בפקולטה למשפטים באוניברסיטה הניסיונית של וינסן, ידוע כסמינר שבו נפרשת הבנייתו של לאקאן לארבעת הקשרים החברתיים – השיחים: שיח האדון, שיח ההיסטרית, שיח האוניברסיטה והשיח האנליטי. ספרה של אורית יושינסקי, לקרוא את סמינר 17 של לאקאן, ההופכי של הפסיכואנליזה, מציע קריאה עקבית של הסמינר מתוך פירוש המכוון להופכי של שיח האדון בן-זמננו.
השיח האנליטי הופכי לשיח האדון, הוא מפענח שיח זה, חותר תחתיו ומאפשר אומר טוב שעשוי להביא לשינוי אצל הסובייקט ובשיח.
יושינסקי עוקבת אחר דבריו של לאקאן ביחס לארבעת השיחים ואחר מושגים מרכזיים הנפרשים ומתפתחים לאורך הסמינר: האמת והידע, מסמן האדון, העודף התענגות, האין-אונים והבלתי אפשריות. הפירוש שמציעה יושינסקי, פירוש חד-פעמי שאינו מסכם את הקריאה אלא פותח פתח לפירושים נוספים, חושב דרך הבנייתו של לאקאן את שיח האדון את הפוליטי בן-זמננו. מתוך כך לא עולה פתרון המסלק את המועקות והסימפטומים של המצב הפוליטי הנוכחי, אולם נוצרת אפשרות לדעת-עשות – דעת-עשות עם הסימפטום, עם ההתענגות; דעת-עשות הפותחת פתח לאיווי ומאפשרת סיבוב שיחי טוב יותר עבור החברה, המדינה והסובייקט שמתגלה מחדש בסגוליותה.
הספר נכתב בהשתתפותה של אנה גלמן, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית לאקאניאנית, מייסדת וחברה בקבוצת "עוד – לאקאן" להוראת הפסיכואנליזה ומחברת הספר פסיכואנליזה מדוברת (רסלינג, 2024).
אורית יושינסקי היא בעלת תואר דוקטור מהחוג לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית; מלמדת פסיכואנליזה ותיאוריות של תרבות, ועוסקת בקו התפר שבין הפסיכואנליטי לפוליטי; חוקרת וכותבת על תרבות, פסיכואנליזה ופילוסופיה של העבודה; חברת קבוצת "עוד – לאקאן". עורכת בכירה בהוצאת רסלינג.
ספרו של אורי ורטמן, התרסקות – מפלגת העבודה 2024-1992, פורס בפנינו עלילה מרתקת המתארת כיצד ממפלגה שייצגה את הזרם המרכזי של החברה הישראלית וזכתה ב-44 מנדטים בבחירות של שנת 1992 הפכה העבודה לאחר שלושה עשורים למפלגת שמאל שולית אשר מתקשה לעבור את אחוז החסימה בבחירות 2022. ורטמן עושה שימוש ראוי וחשוב בהיכרותו האינטימית של המפלגה ואישיה, ואינו מהסס לחשוף את העדפותיו הפוליטית, הערכיות והאישיות. גם מי שעקב בזמן אמת אחר התהליכים הללו יוכל להיעזר בתיאור שיטתי ובחשיפה מעניינת של ההקשרים הפנימיים והרוחביים של האירועים מאז ראשית שנות ה-90 עד לימים אלה. עיקרו של הספר עוקב אחר התוצאות הפוליטיות של כישלון האסטרטגיה המדינית של הסכמי אוסלו ושל כישלונה של מפלגת העבודה להציע תוכנית סוציאל-דמוקרטית חדשה לישראל. ניתוח מקורות וסקרי דעת קהל וראיונות עומק בלעדיים עושים את ספרו של ורטמן לנקודת מוצא חשובה לדיון בסוגיות יסוד של הפוליטיקה הישראלית בעשורים האחרונים.
ד"ר אורי ורטמן הוא עמית מחקר באוניברסיטת דרום וויילס בבריטניה ובמרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל. מאמריו מתפרסמים בספרות אקדמית ובתקשורת בישראל ובעולם.
"ספרו של אורי ורטמן מהווה תרומה חשובה למחקר ההיסטורי על מפלגת העבודה". - נשיא המדינה יצחק הרצוג, יו"ר מפלגת העבודה 2017-2013
"זהו ספר חובה להבנת השתלשלות האירועים שהובילו את מפלגת העבודה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא". - איתן כבל, שר לשעבר, מזכ"ל וח"כ במפלגת העבודה 2019-1996
"ספרו של ורטמן הוא מחקר מקיף, ממצה ומעניין על התרסקותה של מפלגת העבודה". - עמרם מצנע, יו"ר מפלגת העבודה 2003-2002
ספרו של אורי ורטמן, התרסקות – מפלגת העבודה 2024-1992, פורס בפנינו עלילה מרתקת המתארת כיצד ממפלגה שייצגה את הזרם המרכזי של החברה הישראלית וזכתה ב-44 מנדטים בבחירות של שנת 1992 הפכה העבודה לאחר שלושה עשורים למפלגת שמאל שולית אשר מתקשה לעבור את אחוז החסימה בבחירות 2022. ורטמן עושה שימוש ראוי וחשוב בהיכרותו האינטימית של המפלגה ואישיה, ואינו מהסס לחשוף את העדפותיו הפוליטית, הערכיות והאישיות. גם מי שעקב בזמן אמת אחר התהליכים הללו יוכל להיעזר בתיאור שיטתי ובחשיפה מעניינת של ההקשרים הפנימיים והרוחביים של האירועים מאז ראשית שנות ה-90 עד לימים אלה. עיקרו של הספר עוקב אחר התוצאות הפוליטיות של כישלון האסטרטגיה המדינית של הסכמי אוסלו ושל כישלונה של מפלגת העבודה להציע תוכנית סוציאל-דמוקרטית חדשה לישראל. ניתוח מקורות וסקרי דעת קהל וראיונות עומק בלעדיים עושים את ספרו של ורטמן לנקודת מוצא חשובה לדיון בסוגיות יסוד של הפוליטיקה הישראלית בעשורים האחרונים.
ד"ר אורי ורטמן הוא עמית מחקר באוניברסיטת דרום וויילס בבריטניה ובמרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל. מאמריו מתפרסמים בספרות אקדמית ובתקשורת בישראל ובעולם.
"ספרו של אורי ורטמן מהווה תרומה חשובה למחקר ההיסטורי על מפלגת העבודה". - נשיא המדינה יצחק הרצוג, יו"ר מפלגת העבודה 2017-2013
"זהו ספר חובה להבנת השתלשלות האירועים שהובילו את מפלגת העבודה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא". - איתן כבל, שר לשעבר, מזכ"ל וח"כ במפלגת העבודה 2019-1996
"ספרו של ורטמן הוא מחקר מקיף, ממצה ומעניין על התרסקותה של מפלגת העבודה". - עמרם מצנע, יו"ר מפלגת העבודה 2003-2002
המהפכה כבר כאן - והשאלה היא: האם תדעו לקחת בה חלק?
הספר שער האפס: בינה מלאכותית לכל אחד נכתב כדי לאפשר לכל אדם להבין את מהפיכת הבינה המלאכותית: כיצד היא פועלת, איך היא משנה את שוק העבודה, אילו כלים זמינים כבר היום - ומה כדאי לדעת כדי להישאר רלוונטיים ובעלי ערך.
באמצעות שפה נגישה, דוגמאות מהחיים ודיון בהשפעות האתיות, החברתיות והמקצועיות של ה-AI, ספר זה מציע שער כניסה עדכני ומקיף, גם למי שאין רקע טכנולוגי.
זהו מסע הדרגתי המשלב תובנות ממחקר עדכני, סיפורי מקרה מארגונים שונים, וכלים פרקטיים לעובדים, מנהלים ומקבלי החלטות.
המהפכה כבר כאן - והשאלה היא: האם תדעו לקחת בה חלק?
הספר שער האפס: בינה מלאכותית לכל אחד נכתב כדי לאפשר לכל אדם להבין את מהפיכת הבינה המלאכותית: כיצד היא פועלת, איך היא משנה את שוק העבודה, אילו כלים זמינים כבר היום - ומה כדאי לדעת כדי להישאר רלוונטיים ובעלי ערך.
באמצעות שפה נגישה, דוגמאות מהחיים ודיון בהשפעות האתיות, החברתיות והמקצועיות של ה-AI, ספר זה מציע שער כניסה עדכני ומקיף, גם למי שאין רקע טכנולוגי.
זהו מסע הדרגתי המשלב תובנות ממחקר עדכני, סיפורי מקרה מארגונים שונים, וכלים פרקטיים לעובדים, מנהלים ומקבלי החלטות.
כן, בואו נדבר על פיזיקת קוונטים.
רגע, אל תלכו. זה הרבה יותר כיף ממה שנדמה לכם.
פיזיקת קוונטים, מתברר, היא עולם מרתק שלא רק משפיע על חיי היום־יום של כולנו – מהטלפון הסלולרי ועד לבדיקות MRI – אלא גם מספר לנו המון על התודעה האנושית, על הרצון החופשי שלנו, ואפילו על החיים שאחרי המוות.
ז'רמי האריס – פיזיקאי, יזם בתחום ה־AI וחובב חתולים מושבע – לוקח אותנו בספר הזה למסע משוגע ומצחיק אל נבכי היקום הקוונטי, ומנסה (ולפעמים גם מצליח) לענות בצורה ברורה ונגישה על שאלות כבדות משקל כמו "האם אנחנו לבדנו ביקום?", "האם הכול נקבע מראש מאז המפץ הגדול?", ו"האם לבוטנים יש תודעה?"
בדרך, הוא מכניס אותנו גם אל מאחורי הקלעים הסוערים של עולם המדע, ומכיר לנו את הפיזיקאים הדגולים והמעט־מוזרים שפיתחו את התיאוריה הקוונטית על שלל גלגוליה.
בכתיבה מבדרת, סוחפת ומחכימה, האריס מזמין את קוראיו להרפתקה פרועה ומאירת עיניים, שמתחילה בשורשים הקדומים ביותר של האמונה האנושית, אבל לא פוסחת גם על המהפכה הגדולה של הבינה המלאכותית.
ועל חתולים זומבים, כמובן.
כן, בואו נדבר על פיזיקת קוונטים.
רגע, אל תלכו. זה הרבה יותר כיף ממה שנדמה לכם.
פיזיקת קוונטים, מתברר, היא עולם מרתק שלא רק משפיע על חיי היום־יום של כולנו – מהטלפון הסלולרי ועד לבדיקות MRI – אלא גם מספר לנו המון על התודעה האנושית, על הרצון החופשי שלנו, ואפילו על החיים שאחרי המוות.
ז'רמי האריס – פיזיקאי, יזם בתחום ה־AI וחובב חתולים מושבע – לוקח אותנו בספר הזה למסע משוגע ומצחיק אל נבכי היקום הקוונטי, ומנסה (ולפעמים גם מצליח) לענות בצורה ברורה ונגישה על שאלות כבדות משקל כמו "האם אנחנו לבדנו ביקום?", "האם הכול נקבע מראש מאז המפץ הגדול?", ו"האם לבוטנים יש תודעה?"
בדרך, הוא מכניס אותנו גם אל מאחורי הקלעים הסוערים של עולם המדע, ומכיר לנו את הפיזיקאים הדגולים והמעט־מוזרים שפיתחו את התיאוריה הקוונטית על שלל גלגוליה.
בכתיבה מבדרת, סוחפת ומחכימה, האריס מזמין את קוראיו להרפתקה פרועה ומאירת עיניים, שמתחילה בשורשים הקדומים ביותר של האמונה האנושית, אבל לא פוסחת גם על המהפכה הגדולה של הבינה המלאכותית.
ועל חתולים זומבים, כמובן.
העולם משתנה במהירות, והעתיד של כולנו מושפע יותר ויותר מסין ומהסינים. מי שלא מבין את סין ואת הדרך הנכונה לתקשר עם הסינים – פשוט לא מבין את העתיד.
אז איך יוצרים קשרים עם הסינים? כיצד בונים אמון בעולם שבו כל כך הרבה חבוי בין השורות? מהי הדרך לנווט בין ההזדמנויות העסקיות האדירות לבין הסיכונים הייחודיים בשוק המשתנה של סין?
במשך יותר מ־20 שנה חי ועבד אמיר גל אור בסין וניהל 250 השקעות ביותר משני מיליארד דולר, עם 70 אקזיטים ו־23 קרנות הון סיכון. הוא הקים חברות ופיתח שותפויות אסטרטגיות, והפך לדמות מובילה בשוק ההשקעות והיזמות הסיני. כאחד המשקיעים הישראלים הראשונים בסין, הוא חווה את השינוי הדרמטי שעברה המדינה – ממעצמה תעשייתית למוקד של חדשנות והשפעה גלובלית.
הספר לעבוד עם הסינים מיועד לכל מי שמתעניין בסין, מטייל בה או מנהל איתה קשרים. הוא מספק מבט אישי, מעמיק ומעשי על הדרך שבה הסינים חושבים, מתנהלים ועושים עסקים, ועל המערכת התרבותית שמניעה אותם. זהו לא רק מדריך עסקי, אלא מסע חווייתי לתוך התרבות והחשיבה הסיניות, דרך סיפורים, תובנות פרקטיות ורגעים של קרבה אנושית.
בעולם של מאבקים גיאופוליטיים, שינויי כוח גלובליים והתעצמות סין כמעצמה כלכלית ותרבותית, הספר מספק את הכלים להבנת המציאות החדשה – בין אם את או אתה יזמים, משקיעים, מנהלים או פשוט שרוצים להבין את סין לעומק.
אמיר גל אור הוא יזם הייטק, משקיע ושותף מוביל בחיזוק הקשרים העסקיים בין ישראל וסין, טייס קרב בחיל האוויר, ומייסד קבוצת אינפיניטי המובילה בזירה הסינית־ישראלית. גל אור זכה להכרה על תרומתו לפיתוח הקשרים הכלכליים בין המדינות, והוא הישראלי היחיד שזכה בסין בפרס הידידות הבכיר ביותר.
העולם משתנה במהירות, והעתיד של כולנו מושפע יותר ויותר מסין ומהסינים. מי שלא מבין את סין ואת הדרך הנכונה לתקשר עם הסינים – פשוט לא מבין את העתיד.
אז איך יוצרים קשרים עם הסינים? כיצד בונים אמון בעולם שבו כל כך הרבה חבוי בין השורות? מהי הדרך לנווט בין ההזדמנויות העסקיות האדירות לבין הסיכונים הייחודיים בשוק המשתנה של סין?
במשך יותר מ־20 שנה חי ועבד אמיר גל אור בסין וניהל 250 השקעות ביותר משני מיליארד דולר, עם 70 אקזיטים ו־23 קרנות הון סיכון. הוא הקים חברות ופיתח שותפויות אסטרטגיות, והפך לדמות מובילה בשוק ההשקעות והיזמות הסיני. כאחד המשקיעים הישראלים הראשונים בסין, הוא חווה את השינוי הדרמטי שעברה המדינה – ממעצמה תעשייתית למוקד של חדשנות והשפעה גלובלית.
הספר לעבוד עם הסינים מיועד לכל מי שמתעניין בסין, מטייל בה או מנהל איתה קשרים. הוא מספק מבט אישי, מעמיק ומעשי על הדרך שבה הסינים חושבים, מתנהלים ועושים עסקים, ועל המערכת התרבותית שמניעה אותם. זהו לא רק מדריך עסקי, אלא מסע חווייתי לתוך התרבות והחשיבה הסיניות, דרך סיפורים, תובנות פרקטיות ורגעים של קרבה אנושית.
בעולם של מאבקים גיאופוליטיים, שינויי כוח גלובליים והתעצמות סין כמעצמה כלכלית ותרבותית, הספר מספק את הכלים להבנת המציאות החדשה – בין אם את או אתה יזמים, משקיעים, מנהלים או פשוט שרוצים להבין את סין לעומק.
אמיר גל אור הוא יזם הייטק, משקיע ושותף מוביל בחיזוק הקשרים העסקיים בין ישראל וסין, טייס קרב בחיל האוויר, ומייסד קבוצת אינפיניטי המובילה בזירה הסינית־ישראלית. גל אור זכה להכרה על תרומתו לפיתוח הקשרים הכלכליים בין המדינות, והוא הישראלי היחיד שזכה בסין בפרס הידידות הבכיר ביותר.
אורן סמדג'ה החל מהשלב הנמוך ביותר את מסלול מרתון הג'ודו שלו. הילד הנחוש מאופקים החל את צעדיו בחוג הג'ודו של מוריס סמדג'ה אביו, במקלט השכונתי. אורן נדבק בחיידק הג'ודו - דרך חייהם והשקפת עולמם החינוכית של משפחת סמדג'ה. מגיל חמש הוא סומן כפורץ דרך. אורן עבר את כל מסלול המרתון הקשה עד לשיאו כספורטאי ג'ודו העומד גאה על הפודיום האולימפי בברצלונה ומדליית ארד אולימפית היסטורית יוקרתית, בוהקת תלויה על צווארו.
ספק אם בעתיד הקרוב תהיה דמות נוספת, נערצת ומוערכת בענף הג'ודו הישראלי שתצליח לשבור את שיאי הישגיו של אורן. בדבקות לנגד עיניו הוא רואה את המשך העברת משנתו של מוריס סמדג'ה, להשגת יעדים. אורן הוא מודל השראה בדמותו האופטימית, הצנועה ומלאת החן. דבריו נאמרים בשקט, אך הם נוקבים וברורים. הוא סמל ומופת, אב רוחני לאלפי ילדי ג'ודו המטפחים חלומות שהופכים למציאות. הוא דוגל במקצוענות מושלמת לצד עזרה ואהבת הזולת, מנהיגות, צניעות, חינוך לסובלנות, אחווה וחברות, ללא גבולות וללא תנאים.
הגדרת התפקיד לפי השקפתו של אורן היא אחת: "הדרך היחידה להצליח היא לעבוד ביחד באמצעות תקשורת ושיתוף פעולה. זו הדרך הנהוגה בנבחרת הג'ודו של ישראל - עבודת צוות המתבטאת בתוצאות שהספורטאים משיגים – זו עבודת צוות מנצחת!"
סיפורו של אורן סמדג'ה פורץ הדרך, הוא סיפור על נער שחלם בגדול, חתר להשגת המטרה והפך למקור השראה והערצה בעולם הג'ודו בישראל וברחבי העולם.
אורן סמדג'ה החל מהשלב הנמוך ביותר את מסלול מרתון הג'ודו שלו. הילד הנחוש מאופקים החל את צעדיו בחוג הג'ודו של מוריס סמדג'ה אביו, במקלט השכונתי. אורן נדבק בחיידק הג'ודו - דרך חייהם והשקפת עולמם החינוכית של משפחת סמדג'ה. מגיל חמש הוא סומן כפורץ דרך. אורן עבר את כל מסלול המרתון הקשה עד לשיאו כספורטאי ג'ודו העומד גאה על הפודיום האולימפי בברצלונה ומדליית ארד אולימפית היסטורית יוקרתית, בוהקת תלויה על צווארו.
ספק אם בעתיד הקרוב תהיה דמות נוספת, נערצת ומוערכת בענף הג'ודו הישראלי שתצליח לשבור את שיאי הישגיו של אורן. בדבקות לנגד עיניו הוא רואה את המשך העברת משנתו של מוריס סמדג'ה, להשגת יעדים. אורן הוא מודל השראה בדמותו האופטימית, הצנועה ומלאת החן. דבריו נאמרים בשקט, אך הם נוקבים וברורים. הוא סמל ומופת, אב רוחני לאלפי ילדי ג'ודו המטפחים חלומות שהופכים למציאות. הוא דוגל במקצוענות מושלמת לצד עזרה ואהבת הזולת, מנהיגות, צניעות, חינוך לסובלנות, אחווה וחברות, ללא גבולות וללא תנאים.
הגדרת התפקיד לפי השקפתו של אורן היא אחת: "הדרך היחידה להצליח היא לעבוד ביחד באמצעות תקשורת ושיתוף פעולה. זו הדרך הנהוגה בנבחרת הג'ודו של ישראל - עבודת צוות המתבטאת בתוצאות שהספורטאים משיגים – זו עבודת צוות מנצחת!"
סיפורו של אורן סמדג'ה פורץ הדרך, הוא סיפור על נער שחלם בגדול, חתר להשגת המטרה והפך למקור השראה והערצה בעולם הג'ודו בישראל וברחבי העולם.
המטרה העליונה של הקולקטיב הפלסטיני היא להביא לקיצה של הריבונות היהודית בארץ ישראל. זו עובדה עוכרת שלווה, כמעט בלתי נסבלת. וממנה צריך להתחיל. רק אחר כך אפשר לכתוב, וצריך לכתוב, דו״חות מקיפים על הכשלון המודיעיני והצבאי בדרך לטבח של שבעה באוקטובר.
כל הפלסטינים, בכל שמונים השנים האחרונות, מתעקשים על שיבה. חמאס, פת״ח, ציבור, הנהגה, פליטים, תושבי קבע, טרוריסטים, מדינאים, הוגים. כולם כולל כולם. וכאשר הם עושים זאת, רבים מהם חושבים על המובן המעשי, על מזוודות ארוזות ומעבר דירה ליפו, צפת, לוד. אבל הרבה יותר חשוב מזה, הם חושבים על המובן המיתי של שיבה. זו ״שיבה״ במובן של שיבת שעון הזמן לאחור, למציאות שלפני הציונות ומדינת ישראל. שיבה לימים שבהם לא היו כאן יהודים בעלי כוח וזכות להגדרה עצמית. זה הדבר שאליו הם רוצים לשוב.
לכן, שיבה באוקטובר איננו ספר על מרכיב אחד מתוך כמה מרכיבים בעימות עם הפלסטינים. זהו ספר שקובע, ומוכיח, שרעיון השיבה הפלסטיני הוא המרכיב היחיד שחשוב באמת בעימות עם הפלסטינים. מה שהופך את הספר הזה לחשוב ביותר שאפשר לקרוא, לקראת המשך ההתמודדות הבלתי נמנעת של ישראל עם האתגר הפלסטיני.
בכל פעם שישראל שוכחת את התשתית היסודית של העימות, כותבים עדי שורץ ועינת וילף, היא חושפת את עצמה למתקפה מדינית ולאלימות רצחנית. ספרם, שבונה קומת נוספת על ספרם הקודם, מלחמת זכות השיבה, מתאר בתנופה את תולדות ההתנגשות של יהודים וערבים בארץ ישראל, וחושף את הגיאולוגיה של הסכסוך, את הסלע שעליו הוא יושב.
עד שרעיון השיבה המהותי לא ייעקר מהעולם, הם כותבים, לא יוכל לבוא סוף לעימות. עד שרעיון השיבה המהותי לא ייעקר מהעולם, הם מסבירים, ישראל לא תדע שלווה. מסקנתם ברורה: משימתה העיקרית של ישראל היא לפעול כדי לעקור אותו. ואל תגידו: אנחנו כבר יודעים! אם היינו יודעים, לא היה שבעה באוקטובר.
שמואל רוזנר
המטרה העליונה של הקולקטיב הפלסטיני היא להביא לקיצה של הריבונות היהודית בארץ ישראל. זו עובדה עוכרת שלווה, כמעט בלתי נסבלת. וממנה צריך להתחיל. רק אחר כך אפשר לכתוב, וצריך לכתוב, דו״חות מקיפים על הכשלון המודיעיני והצבאי בדרך לטבח של שבעה באוקטובר.
כל הפלסטינים, בכל שמונים השנים האחרונות, מתעקשים על שיבה. חמאס, פת״ח, ציבור, הנהגה, פליטים, תושבי קבע, טרוריסטים, מדינאים, הוגים. כולם כולל כולם. וכאשר הם עושים זאת, רבים מהם חושבים על המובן המעשי, על מזוודות ארוזות ומעבר דירה ליפו, צפת, לוד. אבל הרבה יותר חשוב מזה, הם חושבים על המובן המיתי של שיבה. זו ״שיבה״ במובן של שיבת שעון הזמן לאחור, למציאות שלפני הציונות ומדינת ישראל. שיבה לימים שבהם לא היו כאן יהודים בעלי כוח וזכות להגדרה עצמית. זה הדבר שאליו הם רוצים לשוב.
לכן, שיבה באוקטובר איננו ספר על מרכיב אחד מתוך כמה מרכיבים בעימות עם הפלסטינים. זהו ספר שקובע, ומוכיח, שרעיון השיבה הפלסטיני הוא המרכיב היחיד שחשוב באמת בעימות עם הפלסטינים. מה שהופך את הספר הזה לחשוב ביותר שאפשר לקרוא, לקראת המשך ההתמודדות הבלתי נמנעת של ישראל עם האתגר הפלסטיני.
בכל פעם שישראל שוכחת את התשתית היסודית של העימות, כותבים עדי שורץ ועינת וילף, היא חושפת את עצמה למתקפה מדינית ולאלימות רצחנית. ספרם, שבונה קומת נוספת על ספרם הקודם, מלחמת זכות השיבה, מתאר בתנופה את תולדות ההתנגשות של יהודים וערבים בארץ ישראל, וחושף את הגיאולוגיה של הסכסוך, את הסלע שעליו הוא יושב.
עד שרעיון השיבה המהותי לא ייעקר מהעולם, הם כותבים, לא יוכל לבוא סוף לעימות. עד שרעיון השיבה המהותי לא ייעקר מהעולם, הם מסבירים, ישראל לא תדע שלווה. מסקנתם ברורה: משימתה העיקרית של ישראל היא לפעול כדי לעקור אותו. ואל תגידו: אנחנו כבר יודעים! אם היינו יודעים, לא היה שבעה באוקטובר.
שמואל רוזנר
האסלאם האחר מציע תרגום לעברית של קטעים נבחרים מכתביו של המלומד הסודני מחמוד מוחמד טה (יליד 1909), אחד הקולות המקוריים והשנויים ביותר במחלוקת בהגות האסלאמית של המאה ה-20. הוא הוצא להורג בעוון כפירה באסלאם ב-18 לינואר 1985, תאריך שנקבע לאחר מותו כיום זכויות האדם הערבי.
גרעין ההלכה המוסלמית הוא הדינים הנכללים בפרשות הקוראן מתקופת אל-מדינה (632-622). בניגוד לכך, הרעיון המארגן בהגותו של טה הוא שפרשות אל-מדינה מהוות את "המסר הראשון של האסלאם", מסר בעל אופי זמני שהותאם לצורכיהם של ראשוני המוסלמים ולרמת תפיסתם הדתית הנמוכה. מסר זה היה לוחמני ביחס לכופרים ולא מוסלמים, ופטרוני ולא שוויוני בהיבט הפנים-חברתי. דווקא הפרשות המוקדמות יותר מתקופת מכה (622-610) מהוות לשיטתו את "המסר השני של האסלאם", המסר האותנטי והאידיאלי שלו, שהוא דמוקרטי, שוויוני מבחינה חברתית ומגדרית ושוחר שלום. מסר זה הוא אוניברסלי, והוא מוסיף לתרבות המערבית הכושלת מבחינה מוסרית את הממד הרוחני החסר בה, ממד המבוסס בין השאר על הדרך המיסטית באסלאם.
חוקרים מסוימים טוענים שמחשבתו של טה קיצונית ולפיכך בעלת השפעה זניחה; אחרים סבורים שהפרויקט שלו מהווה את הדרך היחידה לסגל את החברות האסלאמיות לאמות המידה המודרניות של חוקתיות, זכויות אדם ושוויון זכויות מלא לכלל. חוקרים אלה מקווים שרעיונותיו של טה יתוו את הדרך עבור הדור המוסלמי הצעיר לצאת מהדרך חסרת המוצא שאליה הוביל אותם האסלאם הפוליטי, על מנת להתקדם אל נתיבים חדשים המותאמים לזמן המודרני.
מבחר זה מכתביו של טה פונה לקוראים המתעניינים במחשבה אסלאמית רפורמיסטית, בתהליכי דמוקרטיזציה בעולם המוסלמי, בסוציאליזם אסלאמי, ביחסי המגדר בחברות אסלאמיות ובתהליכי שלום בין ישראל לשכנותיה.
רון שחם, פרופ' (אמריטוס) בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית, תרגם את המבחר והקדים מבוא רחב. פרסומיו של שחם עוסקים במעמדה של ההלכה המוסלמית ובמחשבה דתית בעולם הערבי המודרני.
האסלאם האחר מציע תרגום לעברית של קטעים נבחרים מכתביו של המלומד הסודני מחמוד מוחמד טה (יליד 1909), אחד הקולות המקוריים והשנויים ביותר במחלוקת בהגות האסלאמית של המאה ה-20. הוא הוצא להורג בעוון כפירה באסלאם ב-18 לינואר 1985, תאריך שנקבע לאחר מותו כיום זכויות האדם הערבי.
גרעין ההלכה המוסלמית הוא הדינים הנכללים בפרשות הקוראן מתקופת אל-מדינה (632-622). בניגוד לכך, הרעיון המארגן בהגותו של טה הוא שפרשות אל-מדינה מהוות את "המסר הראשון של האסלאם", מסר בעל אופי זמני שהותאם לצורכיהם של ראשוני המוסלמים ולרמת תפיסתם הדתית הנמוכה. מסר זה היה לוחמני ביחס לכופרים ולא מוסלמים, ופטרוני ולא שוויוני בהיבט הפנים-חברתי. דווקא הפרשות המוקדמות יותר מתקופת מכה (622-610) מהוות לשיטתו את "המסר השני של האסלאם", המסר האותנטי והאידיאלי שלו, שהוא דמוקרטי, שוויוני מבחינה חברתית ומגדרית ושוחר שלום. מסר זה הוא אוניברסלי, והוא מוסיף לתרבות המערבית הכושלת מבחינה מוסרית את הממד הרוחני החסר בה, ממד המבוסס בין השאר על הדרך המיסטית באסלאם.
חוקרים מסוימים טוענים שמחשבתו של טה קיצונית ולפיכך בעלת השפעה זניחה; אחרים סבורים שהפרויקט שלו מהווה את הדרך היחידה לסגל את החברות האסלאמיות לאמות המידה המודרניות של חוקתיות, זכויות אדם ושוויון זכויות מלא לכלל. חוקרים אלה מקווים שרעיונותיו של טה יתוו את הדרך עבור הדור המוסלמי הצעיר לצאת מהדרך חסרת המוצא שאליה הוביל אותם האסלאם הפוליטי, על מנת להתקדם אל נתיבים חדשים המותאמים לזמן המודרני.
מבחר זה מכתביו של טה פונה לקוראים המתעניינים במחשבה אסלאמית רפורמיסטית, בתהליכי דמוקרטיזציה בעולם המוסלמי, בסוציאליזם אסלאמי, ביחסי המגדר בחברות אסלאמיות ובתהליכי שלום בין ישראל לשכנותיה.
רון שחם, פרופ' (אמריטוס) בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית, תרגם את המבחר והקדים מבוא רחב. פרסומיו של שחם עוסקים במעמדה של ההלכה המוסלמית ובמחשבה דתית בעולם הערבי המודרני.
בעולם ההייטק כבר הבינו: פריצות דרך אינן מקריות. הן תוצאה של שיטות עבודה מובנות וחשיבה חדשנית.
אבל מה עם המחקר המדעי? האם גם אתם, החוקרים, יכולים לרכוש כלים שיאפשרו לכם לפרוץ את גבולות הידע ולייצר את פריצות הדרך המדעיות הבאות?
ספר חדשני זה מציג לראשונה סדרה של מתודולוגיות יישומיות, שנועדו להעצים את יכולותיכם ולסייע לכם להגיע לתגליות משמעותיות ולשנות את העולם. אם אתם שואפים להוביל את חזית המדע, ספר זה הוא המדריך שלכם לפריצת דרך.
בעולם ההייטק כבר הבינו: פריצות דרך אינן מקריות. הן תוצאה של שיטות עבודה מובנות וחשיבה חדשנית.
אבל מה עם המחקר המדעי? האם גם אתם, החוקרים, יכולים לרכוש כלים שיאפשרו לכם לפרוץ את גבולות הידע ולייצר את פריצות הדרך המדעיות הבאות?
ספר חדשני זה מציג לראשונה סדרה של מתודולוגיות יישומיות, שנועדו להעצים את יכולותיכם ולסייע לכם להגיע לתגליות משמעותיות ולשנות את העולם. אם אתם שואפים להוביל את חזית המדע, ספר זה הוא המדריך שלכם לפריצת דרך.
קירותיה של קרואטיה - על כל חלקיה: הן עריה, הן עיירותיה, הן כפריה - מלאים בגרפיטי.
גרפיטי של מחאה. גרפיטי של התרסה. גרפיטי של אכזבה. של מיאוס. של תקווה. של אהבה.
בביקורי במדינה המיוחדת הזאת בחודש מאי של שנת 2023, מצאתי את עצמי מתאהב באמנות הגרפיטי אשר בה - ובאמני הגרפיטי העלומים, הכמעט-תמיד לא חתומים מבחירה, ועם זאת הכל כך נוכחים בגוף עבודתם: אמנים יצירתיים מאוד, זועמים, חכמים ומתוחכמים - ובחרתי באופן אינסטינקטיבי לתעד את עבודות האמנות הללו - לפני שהן נמחקות, מושחתות לעד על ידי אותו הממסד בדיוק אשר נגדו הן יוצאות.
עשיתי זאת למען ההיסטוריה, למען האמנות ולמען אמנות התיעוד, וכדי להשאיר אותה כך כמה שיותר בחיים, למען הדורות הבאים - אם תרצו, למען יראו וייראו.
ואם לא במרחב הציבורי - כי הרי הן יימחקו במוקדם או במאוחר - אזי בספר.
כולי תקווה שמשהו מן הזעם של האמנים - אותם אמני רחוב קרואטיים מצטיינים, נשכניים, הכואבים את מצבם - שמשהו מן הכאב האמיתי שלהם ומהרצון העז שלהם לשנות משהו, להביע קול - לרוב מושתק ומובדל-מבודל מן החברה - באמצעות אמנות הגרפיטי הכה נערצת עליי, יזכה להכרה, או לכל הפחות לקיום ארוך יותר בזכות תיעודי.
***
39,000 יהודים חיו בקרואטיה עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה בכלל, והשואה בפרט.
כמעט כולם (30,000 בקירוב) נרצחו על ידי הגרמנים ומשתפי הפעולה שלהם (בקרואטיה, משטר הבובות הפאשיסטי שהונהג על ידי משטר "האוסטאשה" - התנועה הלאומנית הקרואטית).
בביקורי שם חיפשתי זיכרונות מהמקומות, מהריחות, מהטעמים, מהמסורת ומהפולקלור היהודיים שהיו.
תרתי במרץ אחר הנכחה - ולו מסוימת - לקיומם ולהשפעתם על המדינה.
לאכזבתי, מצאתי מעט מאוד "זיכרונות יהודיים". מעט מאוד הנכחה לקיומם של יהודי קרואטיה.
ועדיין, בכל זאת, מצאתי לנכון לתעד את המעט - המשמעותי כל כך הזה.
***
כמו כן, מצאתי קורלציה מושלמת בין הזעם של אמני הגרפיטי הקרואטיים לבין זעמי שלי עצמי על מיעוט ההנכחה וההנצחה של שואת יהודי קרואטיה - והפרטיזנים היהודיים שלה - ועל כן, אני מוצא בכך שילוב אידיאלי לכרוך בספר צילומים אחד את השניים: והרי הן הגרפיטי הזועם והמאוכזב עד זרא מן המציאות של שנת 2023 בקרואטיה, הן תיעוד השואה הזעום, המעומעם כל כך, במדינה זו, נגעו ללבי - כל אחד באופן אחר, כמובן, ובעומקים שונים - ועוררו בי את הזעם הפרטיזני, המחתרתי, שלי עצמי, לתיעוד שני נושאים אלו.
***
השואה לעולם לא תישכח - ובכלל זה, כמובן, שואת יהודי קרואטיה.
אף צבע על אף קיר לא ימחק אותה לעולם.
מונומנט אחד של מזוודות דחוסות בתחנת רכבת זאגרבית איננו מספק אותי.
"לעזאזל! אני רוצה עוד!", זעמתי.
"לעצור את הכל!" רציתי לרסס על חזית קיר בניין העירייה של זאגרב, "יהודי קרואטיה ייזכרו לעד!".
אבל לא היה בידי תרסיס צבע. לא ידעתי אפילו היכן קונים ספריי. אינני יודע לדבר קרואטית. ועל כן, נראיתי כעוד תימהוני זועם, חסר שפה - אולי בדיוק כמו אותם אמני גרפיטי מצוינים, אך בה-בעת, עלומי שם.
כל שהיה בידי היה המצלמה שלי. אם תרצו, העיניים הדיגיטליות שלי. וכל מה שיכולתי לעשות כדי להביס את הזעם, לשככו, להמשיך קדימה והלאה היה: לצלם! לצלם! לצלם!
לתעד את הרגע שלי עצמי בזמן.
כיהודי. כאמן. כאיש-של-מילים - אם בספר, אם על קיר.
לפני שגם אני איעלם.
קירותיה של קרואטיה - על כל חלקיה: הן עריה, הן עיירותיה, הן כפריה - מלאים בגרפיטי.
גרפיטי של מחאה. גרפיטי של התרסה. גרפיטי של אכזבה. של מיאוס. של תקווה. של אהבה.
בביקורי במדינה המיוחדת הזאת בחודש מאי של שנת 2023, מצאתי את עצמי מתאהב באמנות הגרפיטי אשר בה - ובאמני הגרפיטי העלומים, הכמעט-תמיד לא חתומים מבחירה, ועם זאת הכל כך נוכחים בגוף עבודתם: אמנים יצירתיים מאוד, זועמים, חכמים ומתוחכמים - ובחרתי באופן אינסטינקטיבי לתעד את עבודות האמנות הללו - לפני שהן נמחקות, מושחתות לעד על ידי אותו הממסד בדיוק אשר נגדו הן יוצאות.
עשיתי זאת למען ההיסטוריה, למען האמנות ולמען אמנות התיעוד, וכדי להשאיר אותה כך כמה שיותר בחיים, למען הדורות הבאים - אם תרצו, למען יראו וייראו.
ואם לא במרחב הציבורי - כי הרי הן יימחקו במוקדם או במאוחר - אזי בספר.
כולי תקווה שמשהו מן הזעם של האמנים - אותם אמני רחוב קרואטיים מצטיינים, נשכניים, הכואבים את מצבם - שמשהו מן הכאב האמיתי שלהם ומהרצון העז שלהם לשנות משהו, להביע קול - לרוב מושתק ומובדל-מבודל מן החברה - באמצעות אמנות הגרפיטי הכה נערצת עליי, יזכה להכרה, או לכל הפחות לקיום ארוך יותר בזכות תיעודי.
***
39,000 יהודים חיו בקרואטיה עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה בכלל, והשואה בפרט.
כמעט כולם (30,000 בקירוב) נרצחו על ידי הגרמנים ומשתפי הפעולה שלהם (בקרואטיה, משטר הבובות הפאשיסטי שהונהג על ידי משטר "האוסטאשה" - התנועה הלאומנית הקרואטית).
בביקורי שם חיפשתי זיכרונות מהמקומות, מהריחות, מהטעמים, מהמסורת ומהפולקלור היהודיים שהיו.
תרתי במרץ אחר הנכחה - ולו מסוימת - לקיומם ולהשפעתם על המדינה.
לאכזבתי, מצאתי מעט מאוד "זיכרונות יהודיים". מעט מאוד הנכחה לקיומם של יהודי קרואטיה.
ועדיין, בכל זאת, מצאתי לנכון לתעד את המעט - המשמעותי כל כך הזה.
***
כמו כן, מצאתי קורלציה מושלמת בין הזעם של אמני הגרפיטי הקרואטיים לבין זעמי שלי עצמי על מיעוט ההנכחה וההנצחה של שואת יהודי קרואטיה - והפרטיזנים היהודיים שלה - ועל כן, אני מוצא בכך שילוב אידיאלי לכרוך בספר צילומים אחד את השניים: והרי הן הגרפיטי הזועם והמאוכזב עד זרא מן המציאות של שנת 2023 בקרואטיה, הן תיעוד השואה הזעום, המעומעם כל כך, במדינה זו, נגעו ללבי - כל אחד באופן אחר, כמובן, ובעומקים שונים - ועוררו בי את הזעם הפרטיזני, המחתרתי, שלי עצמי, לתיעוד שני נושאים אלו.
***
השואה לעולם לא תישכח - ובכלל זה, כמובן, שואת יהודי קרואטיה.
אף צבע על אף קיר לא ימחק אותה לעולם.
מונומנט אחד של מזוודות דחוסות בתחנת רכבת זאגרבית איננו מספק אותי.
"לעזאזל! אני רוצה עוד!", זעמתי.
"לעצור את הכל!" רציתי לרסס על חזית קיר בניין העירייה של זאגרב, "יהודי קרואטיה ייזכרו לעד!".
אבל לא היה בידי תרסיס צבע. לא ידעתי אפילו היכן קונים ספריי. אינני יודע לדבר קרואטית. ועל כן, נראיתי כעוד תימהוני זועם, חסר שפה - אולי בדיוק כמו אותם אמני גרפיטי מצוינים, אך בה-בעת, עלומי שם.
כל שהיה בידי היה המצלמה שלי. אם תרצו, העיניים הדיגיטליות שלי. וכל מה שיכולתי לעשות כדי להביס את הזעם, לשככו, להמשיך קדימה והלאה היה: לצלם! לצלם! לצלם!
לתעד את הרגע שלי עצמי בזמן.
כיהודי. כאמן. כאיש-של-מילים - אם בספר, אם על קיר.
לפני שגם אני איעלם.
בקיבוץ ניר עוז, להבדיל מיישובים אחרים שהותקפו ב־7 באוקטובר, פעלו מחבלי חמאס והגִ'אהד האִסלאמי במשך שעות ארוכות בלי שהגיע איש מכוחות הביטחון כדי להגן על המותקפים. בטבח נרצחו עשרות, ו־76 תושבים נחטפו למנהרות בעזה.
האחיות סיון ושני גדלו בקיבוץ ועזבו אותו כמו רבים מבני דורן בעשורים האחרונים. הן נחשפו באותו בוקר ללחישות האימה וניסו לקרוא לכל עזרה אפשרית, לשווא. לצורך כתיבת הספר הן חזרו אל מי שגדלו איתן בניר עוז כדי לספר את סיפורו המלא של הקיבוץ, על החיים והחלומות שהיו בו לפני הטבח, על המתחים ששררו בין בני הדורות, על השנים בראשית המאה ה־21 ועל החוויות המעצבות שצברו בקיבוץ, וכמובן – על אותו יום מר ונמהר שהביא עימו טראומה נוראה.
באמצעות ראיונות אישיים שהן ערכו בחודשים שלאחר 7 באוקטובר עם אנשי הקיבוץ, בנותיו ובניו, ומתוך נקודת מבט היסטורית וסוציולוגית, הן משרטטות דיוקן אינטימי של קיבוץ שחרב, ובכל זאת עתידו עוד לפניו.
סיון קלינגבייל היא עיתונאית ועורכת TheMarker. עזבה את הקיבוץ ב־1997.
ד״ר שני קלינגבייל שילה היא חוקרת והיסטוריונית של האדריכלות. עזבה את ניר עוז ב־2003, ומחקר הבתר־דוקטורט שלה ליווה את תהליך הבינוי מחדש של הקיבוץ.
בקיבוץ ניר עוז, להבדיל מיישובים אחרים שהותקפו ב־7 באוקטובר, פעלו מחבלי חמאס והגִ'אהד האִסלאמי במשך שעות ארוכות בלי שהגיע איש מכוחות הביטחון כדי להגן על המותקפים. בטבח נרצחו עשרות, ו־76 תושבים נחטפו למנהרות בעזה.
האחיות סיון ושני גדלו בקיבוץ ועזבו אותו כמו רבים מבני דורן בעשורים האחרונים. הן נחשפו באותו בוקר ללחישות האימה וניסו לקרוא לכל עזרה אפשרית, לשווא. לצורך כתיבת הספר הן חזרו אל מי שגדלו איתן בניר עוז כדי לספר את סיפורו המלא של הקיבוץ, על החיים והחלומות שהיו בו לפני הטבח, על המתחים ששררו בין בני הדורות, על השנים בראשית המאה ה־21 ועל החוויות המעצבות שצברו בקיבוץ, וכמובן – על אותו יום מר ונמהר שהביא עימו טראומה נוראה.
באמצעות ראיונות אישיים שהן ערכו בחודשים שלאחר 7 באוקטובר עם אנשי הקיבוץ, בנותיו ובניו, ומתוך נקודת מבט היסטורית וסוציולוגית, הן משרטטות דיוקן אינטימי של קיבוץ שחרב, ובכל זאת עתידו עוד לפניו.
סיון קלינגבייל היא עיתונאית ועורכת TheMarker. עזבה את הקיבוץ ב־1997.
ד״ר שני קלינגבייל שילה היא חוקרת והיסטוריונית של האדריכלות. עזבה את ניר עוז ב־2003, ומחקר הבתר־דוקטורט שלה ליווה את תהליך הבינוי מחדש של הקיבוץ.
ביל מאהר מגלה את אמריקה במאה ה־21 אינו עוד ספר עיון שגרתי. הוא רווי הומור, לעיתים ישיר ובוטה ולעיתים מעודן ומתוחכם, והוא מצליח, באמצעות אין־ספור בדיחות ועקיצות, לשרטט דיוקן סוציו־פוליטי חד ועדכני של החברה ושל התרבות האמריקאיות במאה הנוכחית.
ההומור של מאהר אינו מחויב לשום מפלגה או עמדה צפויה, ובזה טמון ייחודו. אף שמאהר ליברל שחי בלוס אנג׳לס ומזוהה עם המפלגה הדמוקרטית, ואפילו נתבע בעבר על ידי הנשיא טראמפ בתביעת דיבה - הוא אינו חוסך את שבטו גם מהמחנה שלו, ובעיקר מתקומם נגד תרבות ה״ווק״ של בני הדור הצעיר באמריקה. לעומתם, הוא גם בולט בתמיכתו המובהקת בישראל, בייחוד לאחר 7 באוקטובר, ולא אחת הגחיך במונולוגים שנשא את המתנגדים לציונות. לצד זאת, גם עמדות רבות של הרפובליקנים מגוחכות ומסוכנות בעיניו.
הספר מכנס את מיטב המונולוגים של הקומיקאי האמריקאי הנודע, לפי בחירתו, לאחר ששודרו בתוכניתו “זמן אמיתי עם ביל מאהר״ בעשרים השנים האחרונות. הוא עוסק בתמורות שחלו בחברה ובתרבות הפוליטיות האמריקאיות, ומתעמת, בחן וכישרון, עם גיבורי תרבותה בהווה ובעבר. כשקוראים בספר אי אפשר שלא לחשוב על הדמיון בין מה שקורה מעבר לים ובין המתרחש אצלנו בישראל.
ביל מאהר מגלה את אמריקה במאה ה־21 אינו עוד ספר עיון שגרתי. הוא רווי הומור, לעיתים ישיר ובוטה ולעיתים מעודן ומתוחכם, והוא מצליח, באמצעות אין־ספור בדיחות ועקיצות, לשרטט דיוקן סוציו־פוליטי חד ועדכני של החברה ושל התרבות האמריקאיות במאה הנוכחית.
ההומור של מאהר אינו מחויב לשום מפלגה או עמדה צפויה, ובזה טמון ייחודו. אף שמאהר ליברל שחי בלוס אנג׳לס ומזוהה עם המפלגה הדמוקרטית, ואפילו נתבע בעבר על ידי הנשיא טראמפ בתביעת דיבה - הוא אינו חוסך את שבטו גם מהמחנה שלו, ובעיקר מתקומם נגד תרבות ה״ווק״ של בני הדור הצעיר באמריקה. לעומתם, הוא גם בולט בתמיכתו המובהקת בישראל, בייחוד לאחר 7 באוקטובר, ולא אחת הגחיך במונולוגים שנשא את המתנגדים לציונות. לצד זאת, גם עמדות רבות של הרפובליקנים מגוחכות ומסוכנות בעיניו.
הספר מכנס את מיטב המונולוגים של הקומיקאי האמריקאי הנודע, לפי בחירתו, לאחר ששודרו בתוכניתו “זמן אמיתי עם ביל מאהר״ בעשרים השנים האחרונות. הוא עוסק בתמורות שחלו בחברה ובתרבות הפוליטיות האמריקאיות, ומתעמת, בחן וכישרון, עם גיבורי תרבותה בהווה ובעבר. כשקוראים בספר אי אפשר שלא לחשוב על הדמיון בין מה שקורה מעבר לים ובין המתרחש אצלנו בישראל.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
