דמוקרטיה בנסיגה

לפני הקדמה

מעטות הן מסיבות העיתונאים שנכנסו לספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל; מסיבת העיתונאים שכינס יריב לוין ב־4 בינואר 2023 ראויה להיכלל ברשימה המצומצמת הזו. פחות משבוע לאחר השבעת ממשלת נתניהו השישית, הציג שר המשפטים החדש תוכנית מקיפה לעיצוב מחדש של יסודות המשטר הדמוקרטי בישראל. כפי שהסביר לוין לציבור: ״אני משיק היום את השלב הראשון של רפורמת המשילות, שתכליתה חיזוק הדמוקרטיה, שיקום המשילות, השבת האמון במערכת המשפט והשבת האיזון בין שלוש רשויות השלטון״.

אולם, בעוד לוין הציג את תוכניתו כמאמץ הכרחי לשיפור הדמוקרטיה — התארגנה במהרה כנגדה תנועת מחאה אדירה, מהגדולות בתולדות ישראל, שראתה בתוכנית הזו איום ברור ומיידי על הדמוקרטיה הישראלית. כפי שהכריזה נשיאת העליון דאז, אסתר חיות, בנאום שנשאה בכנס העמותה למשפט ציבורי באותו החודש: "תוכניתו של שר המשפטים החדש איננה תוכנית לתיקון מערכת המשפט — היא תוכנית לריסוקה. היא תפגע פגיעה אנושה בעצמאות ובאי־התלות של השופטים, וביכולתם למלא נאמנה את תפקידם כמשרתי ציבור. משמעותה של התוכנית הרעה הזו היא, על כן, שינוי זהותה הדמוקרטית של המדינה לבלי הכר". עד מהרה, מצאה עצמה מדינת ישראל ניצבת בפני קרע עמוק, אולי חסר תקדים, באשר לעקרונות היסוד של מוסדותיה.

מאבק האדירים שהתחולל בארץ בשנת 2023 — על שורשיו ההיסטוריים והשלכותיו האפשריות — יעסיק את הציבור בישראל עוד שנים רבות. ספר קצר זה ודאי לא מציג את המילה האחרונה בדיון המתמשך על המאבק בין רשויות השלטון בישראל, וגם לא מתיימר לכסות את כל היבטיו החשובים: גם ספר ארוך בהרבה לא היה מצליח לעמוד במשימה שאפתנית זו.

המטרה שהצבנו לעצמנו מצומצמת הרבה יותר: בעמודים הבאים נציג את נקודת המבט שלנו באשר למשבר הדמוקרטיה הישראלית ונמקם אותו בתוך הקשר השוואתי רחב (במחיר התעלמות מכוונת מחלק מהמאפיינים הייחודיים לישראל). לישראלים רבים, ובהם גם מחברי ספר זה, עמדה ברורה בנושא. אנחנו מקווים שאת הספר יקראו אלו ששותפים לעמדה שלנו, ומקווים עוד יותר שיקראו אותו גם אלו שעמדתם שונה. אם לא נסכים על פתרונות אפשריים למשבר הדמוקרטיה בישראל, אולי נסכים בכל זאת על מאפייניו; ואם לא נסכים על מאפייני המשבר, אולי נצליח ליצור אוצר מילים משותף לטובת הוויכוח והדיון הציבורי על אודותיו.

אנחנו מבקשים להודות לליאב אורגד, אלעד גיל, תמר הוסטובסקי ברנדס, דינה זילבר, איל ינון, נדיב מרדכי, עמיחי כהן, אביה ליברמן, אלי קוק, דורי קלגסבלד, גידי רהט, אסף שפירא וכמובן לעורך סדרת ׳אתגרי הדמוקרטיה׳ — תומר פרסיקו, שתרמו לפיתוח הרעיונות המופיעים בספר זה, שקראו, העירו ושיפרו את הכתוב. האחריות לו מוטלת כמובן עלינו בלבד.

נעם גדרון ויניב רוזנאי

ינואר 2025

הקדמה

השמועות על מותה של הדמוקרטיה היו מוגזמות; החשש לעתידה — מוגזם הרבה פחות.

בשנים האחרונות, גברו הקולות שמיהרו להכריז על שקיעתה של הדמוקרטיה מסביב לעולם. על פי אחד מארגוני המחקר המובילים במעקב אחרי איכות הדמוקרטיה העולמית, ההישגים השונים שחיזקו את הדמוקרטיה ב־30 השנים האחרונות נמחקו, ובשנת 2023 רמת הדמוקרטיה בעולם דמתה לזו של אמצע שנות ה־80.¹ ארגון בולט אחר בתחום דירוג משטרים בעולם הזהיר ב־2022 מהתפשטות דפוסי שלטון אנטי־דמוקרטיים ברחבי העולם. כולנו מכירים את הדוגמאות של נסיגת הדמוקרטיה במדינות מסביב לגלובוס כמו הונגריה, טורקיה או ונצואלה. ואם בעבר החשש ליציבות הדמוקרטית אפיין בעיקר דמוקרטיות עניות וחדשות יחסית, הרי שהיום הוא גם מנת חלקן של דמוקרטיות ותיקות ועשירות — בהן ארצות הברית. את התחושה הזו היטיבה לתאר כותרת של כתבת מגזין ישראלי על מצב הפוליטיקה העולמית: ״דמוקרטיה, סוף״.²

אבל בו בזמן, ישנן גם סיבות טובות לא למהר עם ההספדים. במדינות רבות, דמוקרטיות חוו מתקפות ואיומים — אבל אלו נתקלו בהתנגדות משמעותית שהצליחה לסכל אותן. במדינות אחרות, שבהן הדמוקרטיה אכן נחלשה, לא פעם היא הצליחה להתאושש לאחר חילופי שלטון. ואל מול כל המדינות שעולות תדיר בשיחה על משבר הדמוקרטיה — עומדות דוגמאות אחרות, ומוכרות הרבה פחות, השומרות על יציבות דמוקרטית גם בתנאים קשים. כפי שסיכמו חוקרי הדמוקרטיה סטיבן לויצקי ולוקאס ווי, "ארמניה, קולומביה, גמביה, ליבריה, מלזיה, מולדובה, נפאל, סנגל, סיירה ליאון וסרי לנקה נקטו צעדים לחיזוק הדמוקרטיה ב־15 השנים האחרונות, אבל מקרים אלו, שזכו לתשומת לב מועטה יותר — הן מאנשי תקשורת והן מחוקרים — לעומת מקרים מוכרים של נסיגה דמוקרטית במדינות כמו הונגריה, טורקיה וונצואלה".³ ואכן, מחקר השוואתי מצא שמתוך 40 ממשלות פופוליסטיות באירופה (בעיקר מימין) ובאמריקה הלטינית (בעיקר משמאל) מאז 1985, רק בשבעה מקרים חלה הידרדרות דמוקרטית של ממש.⁴ בסופו של יום ומנקודת מבט השוואתית — הדמוקרטיה ניצבת בפני אתגרים רבים, לא בפני קריסה. לפחות בינתיים.

המתח הזה קיים גם בישראל. הדמוקרטיה הישראלית ידעה אתגרים רבים מיום היווסדה, ולא פעם התקשתה לממש את האידיאלים המוצגים בהכרזת העצמאות. אתגרים אלו התעצמו בעשור האחרון, כאשר ממשלות נתניהו פעלו לצמצם את מרחב הפעולה של ארגוני חברה אזרחית שהציגו עמדה ביקורתית כלפי הממשלה. בינואר 2023 עלה המאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית שלב, כאשר ממשלת נתניהו השישית הציגה תוכנית מקיפה לשינוי סדרי השלטון ועיצובה מחדש של מערכת האיזונים והבלמים, במטרה לרכז סמכויות בידי הרשות המבצעת (הממשלה) ולהחליש את שומרי הסף ואת הרשות השופטת (בעיקר, אך לא רק, את בית המשפט העליון). כאמור, אל מול ניסיון ה'הפיכה המשטרית',⁵ קמה במהרה תנועת המחאה הגדולה ביותר בתולדות המדינה שהצליחה לעכב ואף לבלום חלקית את יישום החלקים הבעייתיים ביותר של ניסיונות ההפיכה המשטרית, עד לשובה החלקי — ובאמצעים אחרים — בחסות מלחמת חרבות ברזל.

כך שגם בישראל, כמו במדינות רבות בעולם, האיומים על הדמוקרטיה מתעצמים, אבל לעתים הצלחתם מוגבלת על ידי תגובת נגד חריפה של הציבור. ואולם, כדי שתגובת הנגד הזו תהיה יעילה, יש צורך להבין לעומק את אופי האיום העכשווי על הדמוקרטיה — ולכך מוקדש הספר שלנו. הכתיבה המשותפת הזו, שמביאה יחד את נקודות המבט המשפטית והפוליטית, נולדה מתוך רצון להבין טוב יותר את האתגר הניצב בפני דמוקרטיות מערביות בכלל והדמוקרטיה הישראלית בפרט: להציע אוצר מילים כדי לדבר עליו באופן מדויק, למקם אותו בתוך הקשר השוואתי רחב, לבחון את המנגנונים הפוליטיים והמשפטיים הפועלים ברקע ולנתח את המבנים המוסדיים שעלולים לערער את הדמוקרטיה — לצד אלו שעשויים לייצב אותה. כמי שחרדים לעתיד מדינת ישראל, נתמקד בדמוקרטיה הישראלית לא כמקרה שעומד בפני עצמו אלא ככזה שניתן להבין טוב יותר דרך השוואה למתרחש במדינות אחרות. נדגיש בייחוד כיצד הקוקטייל המסוכן של פופוליזם וקיטוב מאיים על הדמוקרטיה בארץ ומעבר לים — אבל ראשית, נפנה להגדיר את האיום הזה.

אתגרי הדמוקרטיה כיום — ואיך הם שונים מבעבר

בדצמבר 2022 רעשה גרמניה סביב פרשה פוליטית שערבבה יחד מסתורין של משפחת מלוכה עתיקה ואת חולייה של הפוליטיקה העכשווית. במוקד הפרשה עמד היינריך רויס מקסטריץ, הידוע גם בתור הנסיך היינריך ה־13: איש עסקים אנטישמי ממשפחת אצולה מיוחסת, נצר לשושלת בת מאות שנים, אשר האמין שהגיע הזמן להחזיר את ימי זוהרה של הקיסרות הגרמנית העתיקה. לצורך מטרה זו, הוא שאף לבצע הפיכה אלימה ולהיפטר מן השיטה הדמוקרטית. לשם כך, הנסיך היינריך שיתף פעולה עם פעילי ימין קיצוני (כולל חברים ממפלגת הימין הקיצוני הפופוליסטי ״אלטרנטיבה לגרמניה״) ואגר תחמושת — עד שנעצר בפשיטה מקיפה של כוחות הביטחון הגרמניים.

ניסיון ההפיכה האנטי־דמוקרטי האלים הזה בגרמניה משך תשומת לב רבה בתקשורת העולמית — דווקא משום שהוא כל כך יוצא דופן וייחודי בנוף הפוליטי העכשווי, לפחות במדינות המערב. בעבר, דמוקרטיות נפלו לא פעם בכוח הזרוע, בידי תנועות פוליטיות שנתמכו במיליציות חמושות או דרך הפיכות צבאיות. זה המודל שכנראה עמד לנגד עיניו של הנסיך היינריך בניסיונו להפיל את הדמוקרטיה הגרמנית — אולם כיום זהו איננו המודל היחידי, ולפחות בדמוקרטיות המבוססות הוא גם איננו המודל הנפוץ ביותר.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*