רצוף אהבה

מבוא

אדם אשר חי בטבע, או לחלופין בכפר או בעיר גדולה, ומגיע לבקרו אדם אחר שהגיע ממרחקים אשר כל חייו חי במקום אחר ושונה ממנו. והנה אותו אדם במהלך הביקור אומר למארח שהמקום בו המארח חי הוא יוצא דופן, מרתק ויפה. מילותיו של האורח מאשרות ומחזקות למארח את מה שהיה מורגל בו, אך שמע מילדותו, ידע, חשב ואף הרגיש. כך היה הדבר לגביי. בגיל מבוגר יחסית לתלמיד באוניברסיטה העברית בחוג לתלמוד, פגשתי סטודנט צעיר שהגיע מיפן ללמוד בישראל, בין השאר תלמוד. במהלך השנה הוא הסביר לנו מדוע בחר ללמוד תלמוד. הוא תיאר מה נקודת המבט של קהילתו על "הראש היהודי" ועל היצירה המסורתית שניווטה את חיי היהודים למעלה מאלף שנים בתפוצות שונות. כך בשיחות אלו עסקנו בדרכי הלימוד ובחשיבה התלמודית.

ייחודו של התלמוד כספר הוא האופן בו הוא כתוב ומובא ללומדים בו. שם הסיפור הוא דיון. הדיון מתנהל כסימפוניית קולות. לעיתים בדו־שיח ולעיתים עם קולות נוספים, קולות רקע מהעבר וקולות נוכחים בהווה. הדיון חי וער, כאשר הבסיס מתוכו הדיון מתנהל הוא שאלות. כל דיון נפתח בשאלה נסתרת או גלויה. השאלות זוכות לתשובות שלרוב גוררות עימן תשובות נוספות. לעיתים התשובות מעוררות דיונים נוספים וחדשים על גבי הדיון הראשוני, שעולים באופן אסוציאטיבי לכאורה. תנועה ומתודה זו של התלמוד יוצרת מתח לימודי ועניין רב במהלך הלימוד. כל זאת, מעבר להשלכה קיומית הלכה למעשה אשר תוכן הלימוד נוגע לגביה.

היצירה התלמודית מעלה רעיונות ומחשבות אפשריות שלעיתים נדמים כיוצאי דופן ואף תלושים מהמציאות. אך דווקא דרכי חשיבה אלו מובילים למה שמקובל לכנות היום "חשיבה מחוץ לקופסה". החשיבה התלמודית על מקרי הקיצון מספרת לנו על האופי האנושי, על הטבע, על החיים, ודרך כך על מציאות החיים עצמה.

לשם הבהרת הדברים אזכיר מינוח מתודי נפוץ ביותר בתלמוד, והוא "הווה אמינא", שתרגומו הוא "הייתי אומר". מונח זה מאפשר להציע אפשרויות תיאורטיות אותן הייתי חושב ואומר. כאן כוונת המונח היא לא לאדם ספציפי, אלא לרצף אנושי של מחשבות והתנהגות אנושית. עצם העיסוק במחשבה אפריורית מאפשר מנעד עצום של מקרים ותגובות.

העיסוק בתלמוד באפשרויות תיאורטיות, וניהול הדיון באופן פתוח ואסוציאטיבי, יוצרים רושם מוצדק והגיוני שמהלך הסוגיות התלמודיות ערוך לכתחילה באופן שמתאר ומספר את הדיון ללא עריכה מוקפדת ומסודרת וללא ניפוי וברירה של עיקר וטפל. אך כשמעמיקים בניסיון להבין את מהלך ומבנה הסוגיה, אפשר להביט בה וללומדה כסיפור רציף. זאת למרות שחלק מהדיון נראה נטול הקשר ואף תיאורטי יתר על המידה. עם כל זאת, עדיין חלקים כאלה הם נדבך הכרחי במבנה הסוגיה כולה.

חיבורי זה מבקש לבחון שמונה סוגיות מתוך התלמוד הבבלי, ולהציג בהן תמונת עריכה מסודרת ומאורגנת בבחינת מלאכת מחשבת כיצירה אומנותית. אותן שמונה סוגיות נבחרו בשל מכנה משותף ייחודי שמאפיין אותן. עיון בסוגיות אלו מעשיר אותנו בהכרת חלק מתרבות חז"ל ובאופן חשיבתם.

בתלמוד הבבלי, הן בסוגיות הלכתיות הן בסוגיות אגדיות, מופיעות לעיתים מספר מימרות ברצף של תנא או אמורא מסוים. לעיתים רצף המימרות של אותו חכם הוא קצר, ומכיל רק שתי מימרות, ולעיתים הוא ארוך יותר ומכיל שלוש או ארבע מימרות, וכן הלאה, עד שמונה מימרות.1

רצף המימרות של אותו חכם קשור לעיתים בצורה ברורה לתוכנה ולנושאה של הסוגיה המקורית. באופן זה נוכל לפגוש רעיונות ודרשות שונים שעוסקים בנושא הנידון בסוגיה. אך לעיתים אוסף המימרות נוצר רק מפאת שיתוף השם בלבד. זאת אומרת, שכל חיבורן של המימרות לסוגיה הנידונה הוא שמו של האמורא בלבד. באופן זה, רק שמו של האמורא הוא החוט ששוזר את המימרות אלו לאלו.

המסע שבחרתי לעשות הוא בסוגיות שבהן קיים מכנה משותף רעיוני ותוכני במימרות המובאות ברצף, ועליהן נכתב חיבור זה. לא התייחסתי לרצף של מימרות שהקשר ביניהן הוא רק שמו של החכם האומר את המימרות המובאות.

ראשיתו של מסע זה היה בסוגיה המופיעה במסכת שבת, ביחס למעמד הר סיני ועשרת הדיברות שעם ישראל שמע וקיבל מאת ה'. במהלך סוגיה זו מופיעים מספר סיפורים העוסקים בשהות של משה על הר סיני לקבל את התורה — "בשעה שעלה משה למרום". ניתן לומר שבאופן יחסי, סיפורים אלו ידועים ומוכרים ללומדי תלמוד וספרות חז"ל. עיון בסיפורים אלו הוביל אותי להבחין ברצף של שמונה מימרות מאת רבי יהושע בן לוי. רבי יהושע בן לוי דורש דרשות בעניין מעמד הר סיני, ומספר את הסיפורים על משה שעלה למרום וירד ממנו. כאמור, בסוגיה זו ספרתי שמונה מימרות ברצף של רבי יהושע בן לוי, אך בעיקר שמתי לב למספר תופעות המדגישות את הצורה והתבנית הייחודיות של מימרות אלו. הווה אומר, בולטת העובדה כי נעשתה כאן עריכה מדוקדקת ומכוונת. לאחר ידיעה ותובנה זו שאלתי את עצמי כמה שאלות. חלקן מקומיות וחלקן רחבות יותר.

אציג מספר שאלות מקומיות. במבט כללי עולה כי נושא הקובץ הוא התורה. לפיכך ראוי לשאול מדוע נבחרו שמונה מימרות אלו דווקא, הרי לרבי יהושע בן לוי ישנן עוד מימרות רבות העוסקות בתורה? כמו כן, בספרות חז"ל יש עוד סיפורים שעוסקים "בשעה שעלה משה למרום", מדוע נבחרו אלו ולא אחרים?

נוסף על כך ניתן לשאול שאלות במבט רחב. מעניין הדבר האם יש בתלמוד הבבלי עוד קבצים של שמונה מימרות? אם כן, מי הם האמוראים שבשמם הובאו שמונה מימרות ברצף? והאם גם בהן ניתן להבחין בצורה ובתבנית ייחודיות בעריכת שמונה מימרות רצופות?

לאחר חיפוש ולימוד מצאתי כי בתלמוד הבבלי ישנן עוד שתי סוגיות בהן מופיע רצף של שמונה מימרות בשמו של רבי יהושע בן לוי. גם בהן ניתן לזהות מחשבה יצירתית ומגמת עריכה בצורת הדברים. גם באותן שתי סוגיות יש לרבי יהושע בן לוי עוד מימרות באותם נושאים הנידונים באותן סוגיות, אך שוב מצאנו כי בקבצים אלו נבחרו רק שמונה מימרות של רבי יהושע בן לוי. כך שמצאנו שלושה קבצים של רבי יהושע בן לוי בעלי צורה ותוכן ייחודיים.

חוץ משלושה קבצים המיוחסים לרבי יהושע בן לוי ואשר יש בהם שמונה מימרות ברצף, מצאנו עוד שני קבצים ייחודיים המיוחסים לאביי. נוסף לשני הקבצים של אביי ישנם עוד שלושה קבצים המובאים בשם אמוראים שונים. חלק מהקבצים הם של אמוראים בבלים וחלק של אמוראים ארץ־ישראלים. כך שבתלמוד הבבלי כולו מצאנו שמונה קבצים של שמונה מימרות ברצף בשמו של אמורא מסוים.

תוך כדי ניתוח סוגיות אלו אראה ששמונה קבצים אלה ערוכים באופן יוצא דופן, מתוך מחשבה רבה ובכוונה יצירתית ברורה. רוב הקבצים מחולקים לשתי רביעיות של מימרות, וחלקם בנויים בזוגות של מימרות. בחלק מהם נמצא תופעה של שרשור — מילה אחת תופיע במימרה הראשונה והשנייה, ומילה אחרת תופיע במימרה השנייה והשלישית, וכן הלאה. תופעת השרשור מעידה כי יד אומן יצרה וערכה קבצים אלה, המעידים על מגמת עריכה ברורה. תשומת הלב לעריכה יוצאת הדופן של סוגיות אלו מאפשרת לנו הלומדים לחוש קרבת רוח גדולה לאמוראים שערכו ומסרו מימרות אלו ברצף יצירתי, מכוון ומגמתי.

מובן שיש לתהות ולשאול מדוע נערכו הקבצים דווקא עם שמונה מימרות, על אף שברור שניתן היה להוסיף עוד מימרות, או לחלופין, להפחית מימרות בנושא הנידון. איני יכול להצביע על הסבר משכנע ומניח את הדעת. להבנתי, דיון בכך יכול להשאיר אותנו בנקודה טפלה לעומת העיקר שהוא תופעת סוגיות יוצאות דופן אלו.

למרות זאת אציין שפרק קיט בספר תהילים בנוי על־פי סדר אותיות "האלף בית", כאשר לכל אות ישנם שמונה פסוקים, המתחילים באותה האות בסדר עוקב של אותיות "האלף בית". ייתכן שפרק זה היווה השראה לעורכי סוגיות ייחודיות אלו. אך עדיין לא ברור מדוע ולמה.

נוסף על כך, המספר שמונה ייחודי ביהדות בשל מצוות ברית המילה המתקיימת ביום השמיני ללידתו של תינוק. השבוע בטבע בנוי משבעה ימים של בריאה א־לוהית, והיום השמיני — יום ראשון בשבוע — הוא גם הראשון לעבודתו וליצירתו של האדם בעולם. ברית המילה הנעשית ביום השמיני מעידה על מקומו הייחודי של האדם כשותף יוצר במעשה הבריאה הא־לוהי. שמא ראו עורכי סוגיות אלו את מעשה עריכתם כמלאכת מחשבת ויצירה שמבטאת את מקומם האנושי והיצירתי בתוכן תורה שבעל־פה, על בסיס התורה שבכתב.

למיטב ידיעתי תופעה זו של סוגיות הערוכות ברצף של מספר מימרות ייחודית לתלמוד הבבלי, וכמעט שלא קיימת במסגרת התלמוד הירושלמי. אם ישנו רצף, הרי שהוא יתבטא בשתיים או שלוש מימרות ולא יותר. אין לי ספק כי קריאה ולימוד בחיבור זה תעשיר את הלומדות והלומדים במבט חדש על עריכת הסוגיות התלמודיות, בפרט בסוגיות בהן מופיעות מימרות ברצף. חיבור זה יפגיש את הקוראים בו עם פרשנות המצביעה על יופי ואף על קסם יצירתי של צורה ותוכן בלימוד סוגיות אלו. לו יהי וקריאה בחיבור זה תגביר את החיבה וההערכה לחכמי התלמוד הבבלי ולעורכיו, ותאיר אור חדש על עולם התורה שבעל־פה.

הסוגיות הנידונות בחיבור זה מציגות רצף של מימרות אמוראים. בשל כך בחרתי לקרוא לספר זה, העוסק בצורה ותוכן, בשם הרומז על תופעה זו — "רצוף אהבה". מילים אלו מופיעות בפסוק י בפרק ג במגילת שיר השירים: "עַמּוּדָיו֙ עָ֣שָׂה כֶ֔סֶף רְפִידָת֣וֹ זָהָ֔ב מֶרְכָּב֖וֹ אַרְגָּמָ֑ן תּוֹכוֹ֙ רָצ֣וּף אַהֲבָ֔ה מִבְּנ֖וֹת יְרוּשָׁלָֽ ִם".

להבנתי, בעריכת קבצים אלו וביצירתם משוקעת אהבה רבה שניתן לחוש בה ולראות אותה. מי ייתן ונרבה בדרך לימוד זו — באהבה.

פרקי ספר זה נכתבו אט אט במהלך עשור השנים האחרונות, והנה הוצאתו לאור מתרחשת בפרק היסטורי כואב ומייסר בתולדות עם ישראל ומדינת ישראל. אף מבחינה אישית הנני מצוי בשנה זו בשנת אבל על אבי מורי ד"ר משה וידר ז"ל. כמו כן ציינּו לא מזמן שלושים שנה למותה של אימי טובה ז"ל לבית בר. הוריי השקיעו רבות באחיי, באחותי ובי, בחומר וברוח, במסורת תורה עם דרך ארץ. אין לי אלא מילים דלות להוקיר להם תודה עמוקה והכרת טוב גדולה, ולקוות שבחיינו ובחיי ילדינו נכבד את זכרם הטוב. כיוון שחיבור זה עוסק בתלמוד הבבלי, אני מבקש להודות לכל אלו שלימדו אותי את שפת התלמוד המילולית, הלמדנית, בערוצים שונים של עיון והעמקה — מהיותי ילד ונער צעיר, ובהמשך בבחרותי, בעיקר לרמי"ם שאצלם למדתי בישיבת הר עציון, הרב יעקב מדן והרב אליהו בלומנצוויג, וכמובן לראשי הישיבה, הרב יהודה עמיטל והרב אהרן ליכטנשטיין זיכרם לברכה.

ספר זה שונה לחלוטין מדרכם הלמדנית, ולמעשה קיבל את עיקר השראתו מפרופ' יונה פרנקל ז"ל, שאצלו למדתי במכון להוראה שעל־יד ישיבת הר עציון, ובהמשך באוניברסיטה העברית. יש לי כלפיו הכרת תודה על דרך ההוראה שלו, שתרמה רבות לאהבתי את דברי חז"ל ואת העיון בדבריהם.

במהלך העשורים האחרונים זכיתי להורות וללמד בבתי מדרש שונים. לפיכך, אני מבקש להודות לכל אחד מהם על חלקו שלו, על שאפשרו לי ללמד תורה בביתם. תודה רבה לתיכון ע"ש הימלפרב בירושלים, לבית המדרש "חברותא" שבאוניברסיטה העברית. זכיתי להיות בצוות ההקמה של ישיבת מחנים מרשת אור תורה סטון, ואף על כך תודה. אך עיקר תודתי לבית המדרש של מדרשת לינדנבאום בירושלים ולעומד בראש המדרשה, הרב אהד טהרלב.

תודה עמוקה לרעייתי אילת, שמכוח מסירותה ושותפותה ארוכת השנים יחד באהבה התאפשר לי ללמוד וללמד, לכתוב וליצור. רוחב ידיעותיה, תבונתה, קריאתה העמוקה ושאלותיה ליוו והאירו את יצירת הספר לאורך השנים, מראשיתו עד סופו.

תודה רבה לילדיי אשר שמעו בעל־פה פרקים מהספר וסייעו לי בתובנות חשובות עבור קהל הקוראים והקוראות. התעניינותם ודחיפתם להוצאת הספר היו לי לעזר רב.

תודה גדולה לחבריי המלומדים: פרופסור ורד נעם, פרופסור עמרם טרופר, ורוני רדמן, וכן לפרופסור זאב פרלס ז"ל, הרופא המסור — שדעתם והבנתם בנושאי הספר, לצד הערותיהם החשובות, סייעו בידי במלאכת הכתיבה.

ברצוני להודות מקרב לב לחבריי פרופ' אברי בר־לבב והרב ירמי סטביסקי, שתמכו בי ועודדו אותי להוציא את הספר במתכונתו הנוכחית.

תודה רבה לישראל כרמל, מנהל הוצאת כרמל, לפרופ' אבי שגיא עורך הסדרה פרשנות ותרבות, על קבלת הספר בזרועות פתוחות. תודה לעובדי הוצאת כרמל על עבודתם להוצאת הספר.

תודה רבה לעורכת הלשון ד"ר תרצה יובל, על הערותיה ועצותיה הטובות בעבודתה להוצאת חיבור ראוי ומתוקן. תודה רבה לטל בר־און על עבודתה המדוייקת לעיצוב ועימוד הספר.

כיוון שהספר עוסק ביחסי צורה ותוכן, אני תפילה ותקווה כי כחברה יהודית במדינתנו נוכל לגבש שפה ותוכן של עין טובה, שתסייע לנו לקום ולהשתקם ומהשפל שאליו הגענו בשנה זו כעם. חיתום הספר נעשה תוך תפילה כנה לרפואת הפצועים ולהחלמתם, ולהשבת החטופים והחטופות לביתם. בשנה זו גם זכינו לראות מסירות נפש כמשמעה הפשוטה מכל גוני החברה בעורף ובחזית. ביטוי מרכזי לכך הוא שירות מילואים ארוך על פני חודשים רבים, שדורש רוח התנדבות של החיילים והחיילות ושל משפחותיהם.

יהי רצון שרוח טובה ונפלאה זו של עמנו תחזק את רוחנו, ותרצף את חיינו בשלום ואהבה.

ירושלים, ג בתמוז תשפ"ד

1 במסכת עירובין מראש דף יח ע"א עד דף יט ע"א ישנו קובץ אחד של תשע מימרות ברצף.אין קבצים של עשר עד שלש עשרה מימרות ברצף.

במסכת סנהדרין דף צב ע"א יש רצף של ארבע עשרה מימרות של רבי אלעזר, וכן במסכת שבת יש רצף של רב חסדא בדף קמ ע"ב. במאמרו "מבנה ספרותי בסוגיות הבבלי", פרופ' שמא פרידמן סבור כי זו הכפלה של המספר שבע. ראו עמוד 147 בספרו "סוגיות בחקר התלמוד הבבלי".