הקדמה
איך מחוללים פריצות דרך מדעיות
מטרת הספר הזה היא לתת כלים למדענים וחוקרים שרוצים לבלוט, לייצר פריצות דרך משמעותיות ולשנות את העולם. בשונה מעולם ההייטק והסטרטאפים, שבו יש כיום הכשרות ייעודיות לחשיבה מחוץ לקופסה וליצירת דיסרפשן (נדבר על כך בהמשך), ההכשרה שחוקרים מקבלים בלימודים באקדמיה ובהתנסות המעשית לא מתייחסת לכך כלל. הספר הזה מציג איפוא לראשונה מתודולוגיה מסודרת וארגז כלים רחב שמאפשר לחוקרים להעצים את היכולות שלהם ביצירת פריצות דרך מדעיות.
הכל התחיל כששתינו קפה בקפיטריה של האוניברסיטה שבה אורי מלמד. אנחנו אחים, בהפרש קטן של שנים, אך הקריירה המקצועית שלנו התפתחה במסלולים שונים מאוד. אורי הוא פרופסור לגיאופיזיקה ימית ולשעבר נשיא האגודה לגיאולוגיה (החברה הגיאולוגית הישראלית). מדי פעם הוא יוצא למשלחות מחקר בלב ים, לחקור את קרקעית הים במזרח התיכון, אמריקה ואסיה. מוטי הוא יזם סדרתי, שהקים סטרטאפים מצליחים בתחום הפינטק והבינה המלאכותית והוביל השקעות בהיקף של מאות מיליוני דולרים. הוא מרצה ליזמות באקדמיה ומהקורסים שלו צמחו כמה סטרטאפים.
השיחה שלנו בקפיטריה עסקה בדמיון שקיים בין עולם המחקר המדעי לעולם הסטרטאפים. עולם המדע תחרותי מאוד. מדענים מתחרים זה בזה על פרסום מאמרים, על קבלת מימון ועל קידום בקריירה. האקדמיה מצפה מהם, במיוחד בתחילת דרכם, להתבלט ולחולל פריצות דרך. עולם הסטרטאפים תחרותי לא פחות. יזמים מתחרים זה בזה על גיוס השקעות, על פיתוח טכנולוגיות חדשניות ועל השקת מוצר ראשוני לשוק. המשקיעים מצפים מהסטרטאפים להתבלט, לשבש את השוק (לעשות דיסרפשן) ולחולל פריצות דרך.
מדובר בשני עולמות שונים, שמאוחדים בציפייה ליצירת פריצת דרך. בשני המקרים, ציפייה זו מעוררת תסכול גדול: מה אמור חוקר או יזם לעשות כדי לעמוד בציפיות האלה? אילו פעולות מעשיות עליו לבצע כדי לקדם פריצות דרך ולהתבלט? האם קיים ספר הוראות שמתאר מה צריך לעשות?
כאן הגענו לתובנה מעניינת. ב-20 השנים האחרונות הופיעו בעולם הסטרטאפים מתודולוגיות ודרכי חשיבה שמטרתן לסייע ליזמים להאיץ ולקדם את פריצת הדרך. מדובר בארגז כלים רחב, שכולל מיומנויות טכניות וקוגניטיביות, אשר מכוון ומלווה את היזמים משלב הרעיון ועד היישום. כמובן שאין מדובר בנוסחה מתמטית להצלחה מובטחת, ובשל התחרות העזה רוב המיזמים אף עלולים להכשל. עם זאת, הניסיון מלמד כי שימוש בארגז הכלים היזמי מעניק יתרון גדול למי ששולט בו.
האם קיים במחקר המדעי ארגז כלים דומה, שמיועד לעודד פריצות דרך מדעיות? בדקנו, ולהפתעתנו גילינו שהתשובה שלילית. האקדמיה מצפה מהחוקרים לרכוש כישורים כאלה בכוחות עצמם ואינה מקנה להם את המיומנויות. אולי אפשר, כך חשבנו, להתאים את המתודולוגיות שהצליחו בעולם היזמות לעולם המחקר, וליצור ארגז כלים שיקדם דיסרפשן ופריצות דרך במדע? כך עשינו, והתוצאה היא הספר הזה.
בהקשר הזה חשוב להבדיל בין האצה של פריצות דרך במדע, שעליה אנחנו מדברים כאן, לבין המאמץ המשמעותי של אוניברסיטאות למסחר את המחקר המדעי. בשנים האחרונות חוקרים רבים עוברים הכשרות שיאפשרו להם, כך הם מקווים, להפוך מחקר למיזם מסחרי, שייצר רווחים לחוקר ולאוניברסיטה. מסחור של מחקר מדעי שונה מהאצה של המדע עצמו. יש לו נקודות השקה לנושא הספר הזה, אולם מטרתו הסופית היא הקמת חברה מסחרית (ומכירתה ברווח גבוה). לעומת זאת, המטרה שלנו כאן היא להניע את יצירתם של מחקרים יוצאי דופן ופורצי דרך ולקדם את המדע.
פער פריצת הדרך
מהו מקור התסכול שחווים חוקרים רבים? בשנים האחרונות חל שינוי ניכר באופן שבו אוניברסיטאות מציגות את המחקרים שמתנהלים בהן. התחרות הגוברת על מקורות מימון הובילה לשימוש תדיר במונחים כמו מחקר פורץ דרך וחדשנות, הן בהודעות לתקשורת על מחקרים חדשים, והן בתקצירי המחקרים עצמם. כאשר מחקרים רבים מוגדרים כפורצי דרך, הדבר פוגע במחקרים שאינם מוגדרים כך. חוקרים שאינם נחשבים לפורצי דרך יתקשו לגייס מימון ולקבל חשיפה תקשורתית, ולא יזכו לקרדיט ולקידום ראוי. האוניברסיטאות שבהם מועסקים חוקרים שאינם פורצי דרך ייפגעו לא רק מבחינת המימון אלא גם מבחינת המוניטין. אך בואו נעצור לרגע ונבחן: האם האוניברסיטאות אכן פורצות דרך, כפי שמעיד המיתוג הנרחב שלהן, או אולי דווקא חוקרים שאינם פורצי דרך, הם אלה שמאפיינים אותן? האם פריצת דרך היא מונח שיווקי או מאפיין מהותי של המחקר המדעי?
ההצלחה הגדולה של תעשיית ההייטק הביאה לאינפלציה בשימוש בתיאורים כמו פורץ דרך, חוד החנית1 וחדשני. לאור הצלחת הסטרטאפים, האוניברסיטאות אימצו את התיאורים המוגזמים האלה, ובכך יצרו שלא במודע תופעה שאותה נכנה פער פריצת הדרך2.
פער פריצת הדרך הוא הפער ההולך וגדל בין התדמית שהאוניברסיטה והחוקרים משדרים כלפי חוץ, לבין יכולתם בפועל לחולל פריצות דרך (איור 1). המסרים שמועברים לקרנות מחקר, לתורמים, לגורמים מסחריים ולכלי התקשורת מתמקדים במחקר מחולל שינוי3 שמייצר השפעה משמעותית על המדע. כאשר הרף גבוה כל כך, מופעל לחץ על החוקרים לעמוד בו ולייצר מחקרים שהם אכן פורצי דרך. אולם כיום כמעט ולא ניתנים לחוקרים כלים לעמוד בדרישות האלה. כך נוצר פער הולך וגדל בין האופן שבו מחקרים מתוארים לבין רמת פריצת הדרך שטמונה בהם.

1. פער פריצת הדרך
פער פריצת הדרך התפתח לכדי כשל מערכתי, שמערב את כל הגורמים בתחום המחקר המדעי. כאשר כולם מדברים על פריצות דרך, קשה להמנע מהשימוש במושג הזה, והלחץ על החוקרים רק גובר. בעיית פער פריצת הדרך מתבטאת גם ברמות הניהול של המחקר המדעי. בהיעדר קריטריונים ברורים, לא ברור איך האקדמיה אמורה לאתר ולתמרץ מדענים שמחוללים פריצות דרך. בהיעדר הבנה של פריצות הדרך לא ברור איך קרנות מחקר, ממשלות וארגונים בינלאומיים אמורים להקצות את משאבי המחקר שלהם. כאשר כולם מנסים להגדיר את עצמם כפורצי דרך, האם יש עוד משמעות למושג, או שהכל הופך לתחרות שיווקית, שבה מדענים ואוניברסיטאות מתחרים על המוניטין ושמות התואר הנכונים?
שימוש מופרז בסופרלטיבים הוא תופעה ידועה בעולם הסטרטאפים. משאבים רבים מושקעים בשיווק וביחסי הציבור של כל סטרטאפ שמטרתו לחולל דיסרפשן. בשונה מעולם המדע, בתחום הסטרטאפים ניתן להשתמש בקריטריונים כמותיים, גם אם באיחור של כמה שנים, כדי לבדוק את הצלחת הסטרטאפ. ניתן לבדוק לדוגמה האם הסטרטאפ נסגר או המשיך לגייס כסף, האם הוא נמכר ובאיזה מחיר, ומה היקף המכירות של הטכנולוגיה והמוצרים שלו. היכולת לכמת הצלחה והרצון לשכפל אותה (כלומר להרוויח כסף מיצירת סטרטאפ מצליח נוסף) הביאו להתפתחות תובנות, רעיונות ומחקרים שמאפיינים את מקור ההצלחה ואת הדרכים שמובילות אליה. כפי שציינו קודם, השיטות שהתפתחו אינן מושלמות, ואין מתכון שמבטיח למשקיע זיהוי ודאי של סטרטאפים שעומדים לפרוץ דרך. עם זאת, השיטות שהתפתחו בעולם הסטרטאפים עשויות לספק מענה גם לפער פריצת הדרך במדע.
כעת, בואו נבחן את התובנות שעלו בעולם הסטרטאפים מתוך השאיפה לפרוץ דרך, ומשם נשליך על עולם המחקר.
סטרטאפים, מדע ודיסרפשן
סטרטאפים החלו להופיע בשנות השבעים והשמונים של המאה שעברה, אך רק בשנות התשעים הפכו לתעשיה שמשכה אליה השקעות גדולות והיתה למקור העיקרי ליצירת חברות ענק חדשות, מיליארדרים ומיליונרים, ולמגוון רחב של מוצרים ושירותים ששינו את העולם מן הקצה אל הקצה. ב-1997 אנחנו מוצאים לראשונה אזכור של המונח דיסרפשן (שיבוש) במשמעות של יצירת שינוי מהותי בשוק מסחרי תוך טלטול מצב העניינים הקיים. מאז שיבוש הפך להיות המטרה המוצהרת של כל סטרטאפ.
כבר בתחילת הדרך, וכפי שקורה גם כיום, הרוב המוחלט של הסטרטאפים נכשלו ואיבד את ההשקעה שנעשתה בו. לעומת זאת, המעטים שהצליחו גרפו רווחים עצומים. השאלה המתבקשת היתה איפוא, מה מבדיל בין סטרטאפ מצליח לסטרטאפ שנכשל? בימיה הראשונים של תעשיית הסטרטאפים, לאור הדומיננטיות של חברות כמו IBM, אינטל, אפל ומיקרוסופט, התשובה היתה ברורה: סטרטאפ מצליח כאשר יש לו טכנולוגיה ייחודית. אם הסטרטאפ יכול לרשום פטנטים ולהגן עליהם, הוא יוצר לעצמו יתרון עצום על פני המתחרים. טכנולוגיה ופטנטים הם איפוא הרוטב הסודי שמבדיל בין הצלחה לכשלון.
הרעיון שפטנטים הם הבסיס להצלחה הסתבר כלא מדויק, או לפחות חלקי מאוד, כבר במהלך שנות התשעים. הפיכת האינטרנט לכלי יומיומי הזינה את בועת הדוט-קום. אלפי סטרטאפים הציעו שירותים לרשת האינטרנט המתפתחת במהירות, מבלי שפיתחו טכנולוגיות משמעותיות או רשמו פטנטים ייחודיים. סטטיסטיקת הכשלונות פעלה, ורוב הסטרטאפים האלה נכשלו ונסגרו. אך כמה מהם הצליחו בצורה יוצאת דופן, ושוב העלו את השאלה – איך הם עושים את זה?
הנה כמה דוגמאות: ב-1994 הוקמה חברת אמזון כחנות ספרים מקוונת, ללא טכנולוגיה מתוחכמת או פטנטים מיוחדים. באותה שנה הוקמה יאהו! כאתר שמציע אינדקסים לאינטרנט, גם כאן ללא טכנולוגיה יוצאת דופן. ב-1995 הוקמה eBay כאתר מכירות מקוון. ב-1998 הוקמה פייפאל כשירות תשלומים. כל החברות האלה נתמכו כמובן על ידי טכנולוגיה ורשמו פטנטים. אך היה ברור שזה אינו מקור ההצלחה שלהן.
בועת הדוט-קום התפוצצה, ובתחילת שנות האלפיים, כשהשוק החל לצמוח שוב, התגבש רעיון חדש: אולי ניתן לקבוע תהליך מסודר, מעין מתכון, ליצירתם של סטרטאפים מצליחים?
מחשבה זו הביאה להופעתם של מאיצים. המאיץ המשמעותי הראשון, YC Combinator, נפתח ב-2005 והציע תהליך מסודר שנמשך כמה חודשים, ומיקד את הפעילות של סטרטאפים בתחילת דרכם. בעקבות המאיץ הראשון הופיעו עוד מאיצים וחממות שהעניקו ארגז כלים וליווי ליזמים. האם נמצאה סוף סוף השיטה ליצירת סטרטאפ מצליח? לא בדיוק. בלי להכנס לפרטים, הסתבר שיש מאיצים מצליחים יותר ופחות. התברר גם כי מאיצים מתאימים רק לסוג מסוים של סטרטאפים ויזמים. המאיצים הפכו למרכיב נוסף בארגז הכלים של השאיפה לדיסרפשן.
במקביל למאיצים הצטבר ידע נוסף על הצדדים התפעוליים של סטרטאפים. בניגוד לאופן שבה פעלו חברות מסורתיות, סטרטאפים מצליחים היו גמישים יותר (אג'יליים) בהתנהלותם. הם ידעו להתאים במהירות את תוכניות הפרויקטים למשוב שהתקבל מהשוק, ולהשיק מוצר לשוק תוך כמה חודשים במקום כמה שנים. האם כאן טמון היתרון הגדול של סטרטאפים מצליחים? במהירה התגבשה מתודולוגיה שמתארת כיצד אפשר לממש את אותה אג'יליות, והיא הופיעה ב-2011 כספר שהפך ל"תנ"ך" של ההייטק: The Lean Startup4.
מתודולוגיית Lean Startup הוטמעה בתעשייה, ומיד אחריה הוטמע רעיון נוסף: המיינדסט היזמי. הטענה היא שדרכי החשיבה הייחודיות שמאפיינות יזמים מצליחים הן הרוטב הסודי שמוביל להצלחה. המיינדסט עצמו אינו רעיון חדש, אולם רק לאחרונה החלו לחקור אותו לעומק.
שימו לב לנקודה חשובה, שהיא בבסיס הספר הזה: בעוד עולם הסטרטאפים פיתח עוד ועוד מתודולוגיות לעידוד פריצות דרך, עולם המדע נותר "תקוע" קונספטואלית בשנות השמונים של המאה שעברה. עולם המדע מצפה לפריצות דרך שמופיעות "מעצמן", ללא הכשרה מתאימה, ללא תהליך שמעודד יצירת פריצות דרך, ללא שינוי בשיטת ניהול הפרויקטים וללא שינוי של המיינדסט ודרכי החשיבה (איור 2).
עולם המדע אימץ אמנם את המונחים שהגדירו את הצלחת הסטרטאפים בסוף המאה שעברה – דיסרפשן, פריצות דרך וכדומה – אולם התעלם מהתוכן הרב שממלא את המונחים האלה. זאת הסיבה העיקרית להופעת פער פריצת הדרך. זאת גם הסיבה לכך שדיסציפלינות מדעיות רבות מתקשות לחולל פריצות דרך אמיתיות.
בספר הזה נעשה את מה שהיה צריך להיעשות מזמן: ניקח את הכלים הרבים לפריצת דרך, כפי שהתפתחו בתעשיית הסטרטאפים, ונתאים אותם לעולם המחקר הדיסרפטיבי.

2. השקעות הון סיכון בסטרטאפים בארה"ב 5
מדען דיסרפטיבי
לפני שנציג את ארגז הכלים שבנינו, חשוב שתדעו כמה דברים.
ראשית, כדאי שתבינו את מקור התסכול שאתם כנראה חשים כמדענים. פער פריצת הדרך והתחרות הגוברת עם חוקרים אחרים מעלה את הדרישות והציפיה מכם לייצר כמות ואיכות של פרסומים, להשיג מימון, ולעתים גם להביא למסחור מהיר של מחקרים. העולם המדעי מצפה מכם לפריצות דרך, ומוכן לתגמל בקידום ובבולטות. הלחץ הגבוה גורם לחוקרים רבים להרגיש שהמחקר שלהם שגרתי ולא עונה על הציפיות. גם אם הם מצליחים להשיג מימון למחקר או מילגה, הם יודעים שיממשו את המטרות שהציבו לעצמם במסגרת הזמן והתקציב, אבל אלו יהיו הישגים "רגילים", ולא הישגים פורצי דרך, כפי שהובטח בבקשת המימון.
למרבית הצער, המיומנויות שחוקרים מקבלים כיום מהאקדמיה מכוונות אותם למחקר "שגרתי". מעבר למיומנויות הסטנדרטיות, החוקרים יכולים להשתתף בסדנאות שבהן ילמדו איך לגבש הצעות מחקר, איך לפנות לקרנות מחקר ואיך לבקש מימון. הסדנאות למתקדמים עוסקות במסחור המחקר.
התסכול שלכם כמדענים נובע מכך שאין כיום מי שמכשיר אתכם להפוך לפורצי דרך – מדענים דיסרפטיביים שיודעים לצאת בפועל מהמחקר השגרתי, ליצור מציאות חדשה ולא רק להצהיר על כך. זאת המטרה שלנו בספר הזה. אנחנו רוצים להקנות לכם מיומנויות פרקטיות ולהכניס אתכם למיינדסט של חשיבה מדעית לא שגרתית. יש אולי אנשים שפשוט נולדו לייצר פריצות דרך. עבור רובנו לא מדובר במיומנויות אינטואיטיביות. כפי שלומדים לנגן בפסנתר או לתרגל טאי צ'י, גם יצירת פריצות דרך דורשת מאמץ ממוקד מטרה ותרגול.
בואו נדבר לרגע גם על המדען הדיסרפטיבי6, מונח ששאלנו מעולם הסטרטאפים. ראינו את הלחץ שמופעל על חוקרים לעמוד בדרישות הגוברות. מעבר ללחץ החיצוני קיים גם לחץ פנימי. אנחנו רוצים להתבלט בצורה משמעותית, וליצור מחקר בעל ערך. מה עלינו לעשות כדי שבעוד עשר שנים יהיה לנו שם עולמי, ובהמשך נזכה בפרסים החשובים בתחום? במה כדאי להתמקד כדי שבעתיד יהיו מודל או תיאוריה שקרויים על שמנו? האם רצונות כאלה יכולים בכלל להתממש בעולם שבו התחרות נראית לעתים אינסופית?
אנחנו סבורים שכן. בעולם הסטרטאפים יש דוגמאות רבות ליזמים שהגיעו "משום מקום" ושינו את העולם. באותו אופן, יש מקום למספר רב של מדענים שיפרצו דרך וישנו את המדע: יאתגרו את החשיבה הקיימת, ייצרו השפעה משמעותית, יתבלטו ויובילו את המדע לשלב הבא. נקרא להם כאן מדענים דיסרפטיביים.
הרצון לייצר מחקר יוצא דופן נתקל כיום לעתים קרובות מדי בקיר המציאות. למרבית החוקרים אין מיומנויות ומתודולוגיות מתאימות שיכוונו את המאמצים שלהם. הם מנסים שוב ושוב לשבור את הקיר אך ההצלחה מועטה. במקום להמשיך בניסיונות עקרים, כדאי להפוך למדען דיסרפטיבי על ידי רכישת מיומנויות חדשות שיאפשרו לעקוף את המכשולים.
כאן חשוב לסייג ולומר שמחקר דיסרפטיבי לא מחליף את המחקר הסטנדרטי אלא מתווסף אליו. כדי שחוקר יתקדם בקריירה עליו לעמוד קודם כל בקני המידה המקובלים. אולם ארגז הכלים שאנחנו מציעים כאן עשוי לסייע לכם להפוך מנוסעים במושב האחורי של המחקר המדעי לנהגים שמובילים את המדע למחוזות חדשים.
מבנה הספר
הספר בנוי במתכונת של קורס האצה למדענים.
חלק א' הוא מבוא שמציג את המסגרת הרעיונית שבה אנחנו פועלים, ובעזרתה נבין איך ליצור דיסרפשן. נראה כי ניתן לחלק את המאמץ המחקרי לשני סוגים: InP הוא המדע השגרתי שמתקשה (או מסרב) לחרוג מהדרכים המוכרות. DisP הוא המדע הדיסרפטיבי, שאליו אנחנו רוצים לכוון.
בחלק ב' נציג ארגז כלים מעשי שמיועד למי שרוצה להכנס לעולם ה-DisP ולהפוך למדען דיסרפטיבי. ארגז הכלים כולל שיטות חשיבה ומתודולוגיות עבודה שיסייעו לכם לכוון את המחקר לכיוון ה-DisP ולהגדיל את הסיכוי לפריצת דרך.
חלק ג' מציג מיומנויות שיסייעו לכם להסתכל על המדע מנקודת המבט של ה-DisP, ולהתמודד עם האתגרים הייחודיים הכרוכים ביצירת שיתופי פעולה, קידום, פרסום ושיווק של רעיונות פורצי דרך. כדאי לזכור כי פיתוח של מיומנויות דורש תרגול רב. הספר מתאר את השיטה, ואת התרגול תוכלו לבצע בעצמכם, או במסגרת אחת הסדנאות שלנו.