איש מועיל במיוחד - סיפור גיוסו של פושע נאצי למוסד
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
איש מועיל במיוחד - סיפור גיוסו של פושע נאצי למוסד
מכר
מאות
עותקים
איש מועיל במיוחד - סיפור גיוסו של פושע נאצי למוסד
מכר
מאות
עותקים

איש מועיל במיוחד - סיפור גיוסו של פושע נאצי למוסד

3.9 כוכבים (35 דירוגים)
ספר דיגיטלי
7
ספר קולי
7
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

עודד עילם

עודד עילם שירת שנים רבות במוסד, במה שניתן לספר עליו... ובעיקר במה שלא. לאחר שפרש מעולם הצללים, פנה לעולם העסקי – והקפיד להישאר נקי, לפחות רוב הזמן. בשנים האחרונות גילה את קסמו של עולם הכתיבה והתסריטאות, ומאז הוא יוצר תסריטים לסרטים וסדרות בארץ ובחו"ל. עם פרוץ המלחמה מצא את עצמו שוב בקו החזית – הפעם באולפני הטלוויזיה – כפרשן לענייני ביטחון, שמנסה להסביר, לנתח, ובעיקר להרגיע.

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

מדריד 1962. מפגש בין פושע נאצי בכיר לזוג מהוסס מוביל לשטף אירועים שכמו נלקחו מסרט מתח. אלא שהסרט מציאותי ואכן קרה. האם אוטו סקורצני הנאצי שברח ממשפט ההיסטוריה יחזור להתל בה?

פרק ראשון

מדריד — 1962
 

הגשם הכה ברחובות מדריד כמו תוף מלחמה. כבד, עקשן, כזה שאי אפשר להתעלם ממנו. זה לא סתם טפטוף רומנטי; זה מבול מלוכלך. "מוזיאו צ'יקוטה" בר בלע לקרבו את כל מבקשי המפלט. אפלולי, מלא עשן, ריח ברנדי וזיעה מתערבב באוויר הסמיך.

אור עמום נזל מהנברשות העתיקות, משרטט צללים על הקירות. מעוות את הזמן. איש לא מיהר. הפטיפון בפינה התנגן בקול חלש; קולה של הילדגרד קנף שרה בגרמנית. השולחן בפינה היה עמוס גרמנים שתויים, לוגמים מבקבוקי שנאפס, צוחקים בקול רם מדי.

ובמרכז, הוא. ענק עם צלקת.

יושב כמו מלך בין נתיניו, זרועו הארוכה נשענה על גב הכיסא. חיוך היה מרוח על פניו, מדגיש צלקת ארוכה על לחיו. כשהוא דיבר, כולם הקשיבו, וכשהוא צחק-התחרו אחד בשני על הצחוק. הוא משעשע אותם, מפלרטט עם המלצריות, חולק הערות גסות

הוא השולט.

הוא — הענק עם הצלקת — שלט בכל במקום. הוא סיים בדיחה על ציד פילים באפריקה, קוצר צחוק מהחבורה כשהדלת נפתחה. זוג נכנס, רטובים עד לשד עצמותיהם. הבחורה צעדה מאחור, יפיפייה חומת שיער, עיניה כחולות, ניערה טיפות מגב מעיל אדום, עיניה תרות אחר מקום חמים. לפניה פסע, הגבר, גבוה ורזה, לבוש ז'קט כחול. הבחור מיהר קדימה, נשימתו קצרה, מתוחה. הוא היה נסער, עיניו מתרוצצות, מחפשות מישהו —משהו. הבחורה היתה דרוכה, שולטת בעצמה. הם נגשו לברמן, גבר מוצק, שעמד במרפקים שעונים על הדלפק.

״יש טלפון? " הבחור שאל, כמעט פקד. "גנבו לנו הכול — כסף. דרכונים. אנחנו צריכים משטרה.״

״ברוך הבא למדריד," אמר הברמן. הוא לא התרגש.

הבחור תפס את השפופרת ביד לחה, מחייג באצבע רועדת. כשהגיע הקול מהעבר השני, הוא מיהר לענות.

‎״Hello? We’ve been robbed-our passports, money-gone. We need help. Can you send someone?״‎
שקט.. ואז רצף מילים מהיר.

״רגע מה לעזאזל…" הוא הידק את השפופרת, נשען על הדלפק, מתוסכל.

היא לא חיכתה. בתנועה חדה, שלחה יד ולקחה ממנו את השפופרת, ״Perdón, señor,״ היא פנתה אל הברמן. "תגיד להם מה קרה.״

הבחור הביט בברמן בדריכות, "מה הם אמרו?״

"אם תחכו פה חודש, אולי הם יגיעו.״

שקט.

ואז:

״משטרה בספרד… קסם מיוחד במינו.״

הם הסתובבו בבת אחת.

הענק אחז, משקה בידו. משהו בחיוכו כמעט משועשע. הוא קם ממקומו והתקדם לעברם, מפיל את כסאו והתיישב על הבר. הוא הזמין שלוש כוסות ויסקי ובתנועה אלגנטית החליק שתי כוסות לעבר הזוג.

״גנבו לכם תיק?" שאל. "אתם צריכים ללמוד לצוד טוב יותר.״

הגרמנים סביב השולחן צחקו, הבחור הנהן בהכרת תודה, שולף סיגריה רטובה. הענק, משועשע, שלף מצית זהוב, גלגל אותו בין אצבעותיו, והצית לעצמו סיגר. החריטות המחוקות על המתכת נראו ישנות, אבל משהו בהן גרם לבחור לעצור לרגע, מוטרד.

"צריך לדעת להדליק " הענק חייך, לא מסיר עיניו מהבחורה. היא הביטה בו בחזרה, לא מתחמקת, אך לא מחייכת. הוא הצית סיגריה והושיט לבחור.

עודד עילם

עודד עילם שירת שנים רבות במוסד, במה שניתן לספר עליו... ובעיקר במה שלא. לאחר שפרש מעולם הצללים, פנה לעולם העסקי – והקפיד להישאר נקי, לפחות רוב הזמן. בשנים האחרונות גילה את קסמו של עולם הכתיבה והתסריטאות, ומאז הוא יוצר תסריטים לסרטים וסדרות בארץ ובחו"ל. עם פרוץ המלחמה מצא את עצמו שוב בקו החזית – הפעם באולפני הטלוויזיה – כפרשן לענייני ביטחון, שמנסה להסביר, לנתח, ובעיקר להרגיע.

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
35 דירוגים
19 דירוגים
4 דירוגים
4 דירוגים
5 דירוגים
3 דירוגים
5/7/2025

פרשיה מרתקת וכתובה נהדר. נשארתי עם טעם של ״עוד״ וסקרנות להמשך.

2
24/6/2025

כתוב נפלא. מרתק. אי אפשר להפסיק עד השורה האחרונה. מסתיים בסוג של התחלה והמתנה לבאות

2
5/7/2025

מרתק. כתוב מעולה.

1
4/7/2025

מהמם.

1
18/7/2025

מעניין מאוד, כבוד.

15/7/2025

נהנתי להקשיב. היה מעט מתח. נגמר לי מהר מידי. תודה רבה

9/7/2025

מותיר רצון להמשך

8/7/2025

סיפור מענין מאוד, מותח. אינטיליגנטי

7/7/2025

כתיבה מרתקת, קולחת, שומר על מתח ועניין. מחכה לספר הבא

6/7/2025

כתוב נפלא עוצר נשימה מותח טוויסטים מפתיעים יחד עם צלילה לנבכי הנפשות . פשוט לא הצלחתי להניחו מידי .הדמויות עגולות מורכבות הדילמות המוסריות חדות אך לא דידקטיות, אין הטפה מוסרנית.. זה חייב להפוך לסרט.מצפה להמשך בכליון עניים.

6/7/2025

היה מרתק ומותח

1/7/2025

Intriguing story with believable characters

30/6/2025

הספר מרתק, מותח, סוחף ובלתי ניתן לעצירה. כבוד❤️🤠👌💪🇮🇱

28/6/2025

ספר מרתק ,ששואל שאלות על זהות צדק תיקון ומעבר בין עולמות ממליצה בחום!!!!

28/6/2025

סיפור מטורף! זו ההוכחה לכך שהמציאות עולה על כל דימיון ועל כל תסריט שגדולי התסריטאים המופרעים לא היו מסוגלים לכתוב. זה רק פרק קטן מסיפור חיים גדול. מומלץ ביותר למי שרוצה לקרוא ולחייך לעצמו בנכלוליות ולהנות!

27/6/2025

סיפור מדהים, חושף טפח מעלילה עלומה. כתוב נהדר, שוטף, מרתק ומשאיר טעם של עוד. מחכה להמשך הסיפור

5/7/2025

כיף להקשיב, מעניין, זורם… חסר המשך הסיפור ו…

4/7/2025

היה מעניין רק מחכה להמשך העלילה...אני סקרנית ...

17/7/2025

מעניין לא הכרתי הסיפור הייתי שמח לדעת יותר, כלומר מה קרה עם הנאצי הזה אחרי שהצטרף לכוחותינו

28/6/2025

בינוני

15/7/2025

הספר מרגיש כמו מבוא לקראת סיפור הרבה יותר מעניין... הגעתי לספר בגלל ששמעתי את המחבר מספר עליו ברדיו ובגלל שהספר נורא קצר הוא פשוט פירט את כל מה שקרה בו

9/7/2025

איכזב

6/7/2025

נחמד יש בו קמצוץ של מתח אך הסוף קצר ומאכזב,אין תאור להמשך פעילותו של הנאצי לטובת הנושא שבגינו נכתב הספר.

5/7/2025

קצת אכזב. יותר מדי תאורי אווירה ופחות מדי התעסקות בעיקר.

17/7/2025

מאכזב ולא אמין המציאות היתה מרתקת יותר

13/7/2025

הספר היה מאכזב ביותר. הסיפור במציאות היה הרבה יותר מרשים ומעניין. במקום זה, הומצא כאן סיפור עלוב ביותר, ברמה מאד ילדותית

איש מועיל במיוחד - סיפור גיוסו של פושע נאצי למוסד עודד עילם

מדריד — 1962
 

הגשם הכה ברחובות מדריד כמו תוף מלחמה. כבד, עקשן, כזה שאי אפשר להתעלם ממנו. זה לא סתם טפטוף רומנטי; זה מבול מלוכלך. "מוזיאו צ'יקוטה" בר בלע לקרבו את כל מבקשי המפלט. אפלולי, מלא עשן, ריח ברנדי וזיעה מתערבב באוויר הסמיך.

אור עמום נזל מהנברשות העתיקות, משרטט צללים על הקירות. מעוות את הזמן. איש לא מיהר. הפטיפון בפינה התנגן בקול חלש; קולה של הילדגרד קנף שרה בגרמנית. השולחן בפינה היה עמוס גרמנים שתויים, לוגמים מבקבוקי שנאפס, צוחקים בקול רם מדי.

ובמרכז, הוא. ענק עם צלקת.

יושב כמו מלך בין נתיניו, זרועו הארוכה נשענה על גב הכיסא. חיוך היה מרוח על פניו, מדגיש צלקת ארוכה על לחיו. כשהוא דיבר, כולם הקשיבו, וכשהוא צחק-התחרו אחד בשני על הצחוק. הוא משעשע אותם, מפלרטט עם המלצריות, חולק הערות גסות

הוא השולט.

הוא — הענק עם הצלקת — שלט בכל במקום. הוא סיים בדיחה על ציד פילים באפריקה, קוצר צחוק מהחבורה כשהדלת נפתחה. זוג נכנס, רטובים עד לשד עצמותיהם. הבחורה צעדה מאחור, יפיפייה חומת שיער, עיניה כחולות, ניערה טיפות מגב מעיל אדום, עיניה תרות אחר מקום חמים. לפניה פסע, הגבר, גבוה ורזה, לבוש ז'קט כחול. הבחור מיהר קדימה, נשימתו קצרה, מתוחה. הוא היה נסער, עיניו מתרוצצות, מחפשות מישהו —משהו. הבחורה היתה דרוכה, שולטת בעצמה. הם נגשו לברמן, גבר מוצק, שעמד במרפקים שעונים על הדלפק.

״יש טלפון? " הבחור שאל, כמעט פקד. "גנבו לנו הכול — כסף. דרכונים. אנחנו צריכים משטרה.״

״ברוך הבא למדריד," אמר הברמן. הוא לא התרגש.

הבחור תפס את השפופרת ביד לחה, מחייג באצבע רועדת. כשהגיע הקול מהעבר השני, הוא מיהר לענות.

‎״Hello? We’ve been robbed-our passports, money-gone. We need help. Can you send someone?״‎
שקט.. ואז רצף מילים מהיר.

״רגע מה לעזאזל…" הוא הידק את השפופרת, נשען על הדלפק, מתוסכל.

היא לא חיכתה. בתנועה חדה, שלחה יד ולקחה ממנו את השפופרת, ״Perdón, señor,״ היא פנתה אל הברמן. "תגיד להם מה קרה.״

הבחור הביט בברמן בדריכות, "מה הם אמרו?״

"אם תחכו פה חודש, אולי הם יגיעו.״

שקט.

ואז:

״משטרה בספרד… קסם מיוחד במינו.״

הם הסתובבו בבת אחת.

הענק אחז, משקה בידו. משהו בחיוכו כמעט משועשע. הוא קם ממקומו והתקדם לעברם, מפיל את כסאו והתיישב על הבר. הוא הזמין שלוש כוסות ויסקי ובתנועה אלגנטית החליק שתי כוסות לעבר הזוג.

״גנבו לכם תיק?" שאל. "אתם צריכים ללמוד לצוד טוב יותר.״

הגרמנים סביב השולחן צחקו, הבחור הנהן בהכרת תודה, שולף סיגריה רטובה. הענק, משועשע, שלף מצית זהוב, גלגל אותו בין אצבעותיו, והצית לעצמו סיגר. החריטות המחוקות על המתכת נראו ישנות, אבל משהו בהן גרם לבחור לעצור לרגע, מוטרד.

"צריך לדעת להדליק " הענק חייך, לא מסיר עיניו מהבחורה. היא הביטה בו בחזרה, לא מתחמקת, אך לא מחייכת. הוא הצית סיגריה והושיט לבחור.

המלצות נוספות