מלשכה למוסד הוא סיפור הפיכתו של המוסד מארגון קטן בן עשרה עובדים ("לשכתו של שילוח"), לארגון ביון מבצעי שפעילותו חובקת עולם. בספר נחשפים פרטים רבים על הפעילות המבצעית ועל ההתפתחות הארגונית של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים בשנותיה הראשונות של המדינה.
התמונה העולה מן הספר ממחישה את הנחישות ואת היצירתיות של קומץ אנשים חדורי מטרה, שיצאו למבצעים נועזים הרחק מגבולות ישראל. בין הדפים מתגלה סיפורם של לוחמי סתר ישראלים במדינות ערביות, של סוכנים זרים שגייס הארגון ושל קשרים חשאיים שנ רקמו בין המוסד לסוכנויות ביון זרות ומדינות שנרתעו מקשר גלוי עם ישראל, ובהן איראן וסודאן.
הספר מציג את מאמציו של המוסד לסייע במשימות שאינן מאפיינות ארגוני ביון אחרים בעולם, כגון העלאת יהודי מרוקו, איתורו של הילד יוסל'ה שוחמכר או המבצע לחטיפת הפושע הנאצי אדולף אייכמן, והבאתו למשפט בישראל. בצד ההישגים נפרסת במהלך הקריאה מציאות מורכבת הכוללת גם כישלונות ותקלות מבצעיות.
ייחודו של הספר במידע החשאי הלקוח מארכיון המוסד, אשר נחשף כאן לראשונה לציבור הרחב. המחקר שאִפשר את כתיבתו נערך במחלקת ההיסטוריה של הארגון, וחרף הגבלות מסוימות של הצנזורה מצליח להביא גילוים חדשים רבים על פעילות המוסד בשנים המעצבות שלאחר הקמתו.
ד"ר אורי רוסט, בעל תואר שלישי בהיסטוריה ולימודי האסלאם והמזרח התיכון מהאוניברסיטה העברית ומרצה במכללת ספיר. ספרו הקודם, "אוריינטליזם במבחן", יצא לאור ב־2011.
שי רז, בעל תואר שני בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב. שירת שנים ארוכות במוסד במגוון תפקידים, והתמסר לכתיבת הספר כגמלאי של הארגון.
מלשכה למוסד הוא סיפור הפיכתו של המוסד מארגון קטן בן עשרה עובדים ("לשכתו של שילוח"), לארגון ביון מבצעי שפעילותו חובקת עולם. בספר נחשפים פרטים רבים על הפעילות המבצעית ועל ההתפתחות הארגונית של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים בשנותיה הראשונות של המדינה.
התמונה העולה מן הספר ממחישה את הנחישות ואת היצירתיות של קומץ אנשים חדורי מטרה, שיצאו למבצעים נועזים הרחק מגבולות ישראל. בין הדפים מתגלה סיפורם של לוחמי סתר ישראלים במדינות ערביות, של סוכנים זרים שגייס הארגון ושל קשרים חשאיים שנ רקמו בין המוסד לסוכנויות ביון זרות ומדינות שנרתעו מקשר גלוי עם ישראל, ובהן איראן וסודאן.
הספר מציג את מאמציו של המוסד לסייע במשימות שאינן מאפיינות ארגוני ביון אחרים בעולם, כגון העלאת יהודי מרוקו, איתורו של הילד יוסל'ה שוחמכר או המבצע לחטיפת הפושע הנאצי אדולף אייכמן, והבאתו למשפט בישראל. בצד ההישגים נפרסת במהלך הקריאה מציאות מורכבת הכוללת גם כישלונות ותקלות מבצעיות.
ייחודו של הספר במידע החשאי הלקוח מארכיון המוסד, אשר נחשף כאן לראשונה לציבור הרחב. המחקר שאִפשר את כתיבתו נערך במחלקת ההיסטוריה של הארגון, וחרף הגבלות מסוימות של הצנזורה מצליח להביא גילוים חדשים רבים על פעילות המוסד בשנים המעצבות שלאחר הקמתו.
ד"ר אורי רוסט, בעל תואר שלישי בהיסטוריה ולימודי האסלאם והמזרח התיכון מהאוניברסיטה העברית ומרצה במכללת ספיר. ספרו הקודם, "אוריינטליזם במבחן", יצא לאור ב־2011.
שי רז, בעל תואר שני בהיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב. שירת שנים ארוכות במוסד במגוון תפקידים, והתמסר לכתיבת הספר כגמלאי של הארגון.
המטרה העליונה של הקולקטיב הפלסטיני היא להביא לקיצה של הריבונות היהודית בארץ ישראל. זו עובדה עוכרת שלווה, כמעט בלתי נסבלת. וממנה צריך להתחיל. רק אחר כך אפשר לכתוב, וצריך לכתוב, דו״חות מקיפים על הכשלון המודיעיני והצבאי בדרך לטבח של שבעה באוקטובר.
כל הפלסטינים, בכל שמונים השנים האחרונות, מתעקשים על שיבה. חמאס, פת״ח, ציבור, הנהגה, פליטים, תושבי קבע, טרוריסטים, מדינאים, הוגים. כולם כולל כולם. וכאשר הם עושים זאת, רבים מהם חושבים על המובן המעשי, על מזוודות ארוזות ומעבר דירה ליפו, צפת, לוד. אבל הרבה יותר חשוב מזה, הם חושבים על המובן המיתי של שיבה. זו ״שיבה״ במובן של שיבת שעון הזמן לאחור, למציאות שלפני הציונות ומדינת ישראל. שיבה לימים שבהם לא היו כאן יהודים בעלי כוח וזכות להגדרה עצמית. זה הדבר שאליו הם רוצים לשוב.
לכן, שיבה באוקטובר איננו ספר על מרכיב אחד מתוך כמה מרכיבים בעימות עם הפלסטינים. זהו ספר שקובע, ומוכיח, שרעיון השיבה הפלסטיני הוא המרכיב היחיד שחשוב באמת בעימות עם הפלסטינים. מה שהופך את הספר הזה לחשוב ביותר שאפשר לקרוא, לקראת המשך ההתמודדות הבלתי נמנעת של ישראל עם האתגר הפלסטיני.
בכל פעם שישראל שוכחת את התשתית היסודית של העימות, כותבים עדי שורץ ועינת וילף, היא חושפת את עצמה למתקפה מדינית ולאלימות רצחנית. ספרם, שבונה קומת נוספת על ספרם הקודם, מלחמת זכות השיבה, מתאר בתנופה את תולדות ההתנגשות של יהודים וערבים בארץ ישראל, וחושף את הגיאולוגיה של הסכסוך, את הסלע שעליו הוא יושב.
עד שרעיון השיבה המהותי לא ייעקר מהעולם, הם כותבים, לא יוכל לבוא סוף לעימות. עד שרעיון השיבה המהותי לא ייעקר מהעולם, הם מסבירים, ישראל לא תדע שלווה. מסקנתם ברורה: משימתה העיקרית של ישראל היא לפעול כדי לעקור אותו. ואל תגידו: אנחנו כבר יודעים! אם היינו יודעים, לא היה שבעה באוקטובר.
שמואל רוזנר
המטרה העליונה של הקולקטיב הפלסטיני היא להביא לקיצה של הריבונות היהודית בארץ ישראל. זו עובדה עוכרת שלווה, כמעט בלתי נסבלת. וממנה צריך להתחיל. רק אחר כך אפשר לכתוב, וצריך לכתוב, דו״חות מקיפים על הכשלון המודיעיני והצבאי בדרך לטבח של שבעה באוקטובר.
כל הפלסטינים, בכל שמונים השנים האחרונות, מתעקשים על שיבה. חמאס, פת״ח, ציבור, הנהגה, פליטים, תושבי קבע, טרוריסטים, מדינאים, הוגים. כולם כולל כולם. וכאשר הם עושים זאת, רבים מהם חושבים על המובן המעשי, על מזוודות ארוזות ומעבר דירה ליפו, צפת, לוד. אבל הרבה יותר חשוב מזה, הם חושבים על המובן המיתי של שיבה. זו ״שיבה״ במובן של שיבת שעון הזמן לאחור, למציאות שלפני הציונות ומדינת ישראל. שיבה לימים שבהם לא היו כאן יהודים בעלי כוח וזכות להגדרה עצמית. זה הדבר שאליו הם רוצים לשוב.
לכן, שיבה באוקטובר איננו ספר על מרכיב אחד מתוך כמה מרכיבים בעימות עם הפלסטינים. זהו ספר שקובע, ומוכיח, שרעיון השיבה הפלסטיני הוא המרכיב היחיד שחשוב באמת בעימות עם הפלסטינים. מה שהופך את הספר הזה לחשוב ביותר שאפשר לקרוא, לקראת המשך ההתמודדות הבלתי נמנעת של ישראל עם האתגר הפלסטיני.
בכל פעם שישראל שוכחת את התשתית היסודית של העימות, כותבים עדי שורץ ועינת וילף, היא חושפת את עצמה למתקפה מדינית ולאלימות רצחנית. ספרם, שבונה קומת נוספת על ספרם הקודם, מלחמת זכות השיבה, מתאר בתנופה את תולדות ההתנגשות של יהודים וערבים בארץ ישראל, וחושף את הגיאולוגיה של הסכסוך, את הסלע שעליו הוא יושב.
עד שרעיון השיבה המהותי לא ייעקר מהעולם, הם כותבים, לא יוכל לבוא סוף לעימות. עד שרעיון השיבה המהותי לא ייעקר מהעולם, הם מסבירים, ישראל לא תדע שלווה. מסקנתם ברורה: משימתה העיקרית של ישראל היא לפעול כדי לעקור אותו. ואל תגידו: אנחנו כבר יודעים! אם היינו יודעים, לא היה שבעה באוקטובר.
שמואל רוזנר
ספרו של אורי ורטמן, התרסקות – מפלגת העבודה 2024-1992, פורס בפנינו עלילה מרתקת המתארת כיצד ממפלגה שייצגה את הזרם המרכזי של החברה הישראלית וזכתה ב-44 מנדטים בבחירות של שנת 1992 הפכה העבודה לאחר שלושה עשורים למפלגת שמאל שולית אשר מתקשה לעבור את אחוז החסימה בבחירות 2022. ורטמן עושה שימוש ראוי וחשוב בהיכרותו האינטימית של המפלגה ואישיה, ואינו מהסס לחשוף את העדפותיו הפוליטית, הערכיות והאישיות. גם מי שעקב בזמן אמת אחר התהליכים הללו יוכל להיעזר בתיאור שיטתי ובחשיפה מעניינת של ההקשרים הפנימיים והרוחביים של האירועים מאז ראשית שנות ה-90 עד לימים אלה. עיקרו של הספר עוקב אחר התוצאות הפוליטיות של כישלון האסטרטגיה המדינית של הסכמי אוסלו ושל כישלונה של מפלגת העבודה להציע תוכנית סוציאל-דמוקרטית חדשה לישראל. ניתוח מקורות וסקרי דעת קהל וראיונות עומק בלעדיים עושים את ספרו של ורטמן לנקודת מוצא חשובה לדיון בסוגיות יסוד של הפוליטיקה הישראלית בעשורים האחרונים.
ד"ר אורי ורטמן הוא עמית מחקר באוניברסיטת דרום וויילס בבריטניה ובמרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל. מאמריו מתפרסמים בספרות אקדמית ובתקשורת בישראל ובעולם.
"ספרו של אורי ורטמן מהווה תרומה חשובה למחקר ההיסטורי על מפלגת העבודה". - נשיא המדינה יצחק הרצוג, יו"ר מפלגת העבודה 2017-2013
"זהו ספר חובה להבנת השתלשלות האירועים שהובילו את מפלגת העבודה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא". - איתן כבל, שר לשעבר, מזכ"ל וח"כ במפלגת העבודה 2019-1996
"ספרו של ורטמן הוא מחקר מקיף, ממצה ומעניין על התרסקותה של מפלגת העבודה". - עמרם מצנע, יו"ר מפלגת העבודה 2003-2002
ספרו של אורי ורטמן, התרסקות – מפלגת העבודה 2024-1992, פורס בפנינו עלילה מרתקת המתארת כיצד ממפלגה שייצגה את הזרם המרכזי של החברה הישראלית וזכתה ב-44 מנדטים בבחירות של שנת 1992 הפכה העבודה לאחר שלושה עשורים למפלגת שמאל שולית אשר מתקשה לעבור את אחוז החסימה בבחירות 2022. ורטמן עושה שימוש ראוי וחשוב בהיכרותו האינטימית של המפלגה ואישיה, ואינו מהסס לחשוף את העדפותיו הפוליטית, הערכיות והאישיות. גם מי שעקב בזמן אמת אחר התהליכים הללו יוכל להיעזר בתיאור שיטתי ובחשיפה מעניינת של ההקשרים הפנימיים והרוחביים של האירועים מאז ראשית שנות ה-90 עד לימים אלה. עיקרו של הספר עוקב אחר התוצאות הפוליטיות של כישלון האסטרטגיה המדינית של הסכמי אוסלו ושל כישלונה של מפלגת העבודה להציע תוכנית סוציאל-דמוקרטית חדשה לישראל. ניתוח מקורות וסקרי דעת קהל וראיונות עומק בלעדיים עושים את ספרו של ורטמן לנקודת מוצא חשובה לדיון בסוגיות יסוד של הפוליטיקה הישראלית בעשורים האחרונים.
ד"ר אורי ורטמן הוא עמית מחקר באוניברסיטת דרום וויילס בבריטניה ובמרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל. מאמריו מתפרסמים בספרות אקדמית ובתקשורת בישראל ובעולם.
"ספרו של אורי ורטמן מהווה תרומה חשובה למחקר ההיסטורי על מפלגת העבודה". - נשיא המדינה יצחק הרצוג, יו"ר מפלגת העבודה 2017-2013
"זהו ספר חובה להבנת השתלשלות האירועים שהובילו את מפלגת העבודה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא". - איתן כבל, שר לשעבר, מזכ"ל וח"כ במפלגת העבודה 2019-1996
"ספרו של ורטמן הוא מחקר מקיף, ממצה ומעניין על התרסקותה של מפלגת העבודה". - עמרם מצנע, יו"ר מפלגת העבודה 2003-2002
מה יקרה אם תיכנסו לבית קפה הומה, תעלו על כיסא ותציעו לכל אחד מהנוכחים 200 שקלים אם יצליחו להגיע תוך חמש דקות להסכמה לגבי תשובה לשאלה "מיהו יהודי"?
איך מצליחים שני חיילים ישראלים להדליק נרות שבת בעזה תוך כדי מריבה על זהות יהודית?
למה ישראלי חילוני עוצר באמצע כביש מהיר בבלגיה כדי לעזור ליהודי חרדי עם רכבו התקוע?
בתקופה של משבר זהות עצום בין יהדות ליברלית לשמרנית בישראל, ובין ישראל והקהילות היהודיות בעולם, קווי השבר הטקטוניים הולכים ומעמיקים. אבל אם היינו מעמידים דורות של בני משפחותינו בשורה ארוכה מאחורינו, מה הם היו מייעצים לנו?
קפלן פינת ההלכה הוא מעין סיור בזק מודרך בהיסטוריה של העם היהודי בליווי מדריך ידידותי, שהעביר בהצלחה מאות סיורים במוזיאון העם היהודי עם מגזרים שונים (מבלי שהלכו מכות!). זוהי התבוננות קצת אחרת על סיפור מוכר, בשביל לגלות מחדש זהות ישראלית בעידן שבו הדת הלאימה את המדינה והמדינה הלאימה את הדת.
איך החיים היהודיים שנבנו משך אלפי שנים מחוץ לישראל רלוונטיים לחיים שלנו כיום? קפלן פינת ההלכה מציע לחזק את הקבוצה הישראלית בשחקני חיזוק ״זרים״ כביכול – יהודי התפוצות.
זוהי הצעה ישנה־חדשה ל"עמיוּת יהודית" – זהות המבוססת על סולידריות של מורשת תרבותית משותפת. אין כאן פתרון של קסם או אחדות בכל מחיר, אלא הצעה לדיאלוג. הספר גם מציע צעדים אופרטיביים בתחום החינוך והחקיקה לחיזוק הקשר בין יהודים ברחבי העולם ובישראל.
איתמר קרמר מנווט עשרות שנים במחוזות הזהות הישראלית והיהודית כמחנך וכאקטיביסט. ניהל בתי ספר, את הזרוע החינוכית של מוזיאון "אנו" ואת "מסע ישראלי". כיום מנהל את "משמר החינוך הממלכתי", קואליציית ארגונים למען חינוך ציבורי ושוויוני ברוח ערכי מגילת העצמאות.
מה יקרה אם תיכנסו לבית קפה הומה, תעלו על כיסא ותציעו לכל אחד מהנוכחים 200 שקלים אם יצליחו להגיע תוך חמש דקות להסכמה לגבי תשובה לשאלה "מיהו יהודי"?
איך מצליחים שני חיילים ישראלים להדליק נרות שבת בעזה תוך כדי מריבה על זהות יהודית?
למה ישראלי חילוני עוצר באמצע כביש מהיר בבלגיה כדי לעזור ליהודי חרדי עם רכבו התקוע?
בתקופה של משבר זהות עצום בין יהדות ליברלית לשמרנית בישראל, ובין ישראל והקהילות היהודיות בעולם, קווי השבר הטקטוניים הולכים ומעמיקים. אבל אם היינו מעמידים דורות של בני משפחותינו בשורה ארוכה מאחורינו, מה הם היו מייעצים לנו?
קפלן פינת ההלכה הוא מעין סיור בזק מודרך בהיסטוריה של העם היהודי בליווי מדריך ידידותי, שהעביר בהצלחה מאות סיורים במוזיאון העם היהודי עם מגזרים שונים (מבלי שהלכו מכות!). זוהי התבוננות קצת אחרת על סיפור מוכר, בשביל לגלות מחדש זהות ישראלית בעידן שבו הדת הלאימה את המדינה והמדינה הלאימה את הדת.
איך החיים היהודיים שנבנו משך אלפי שנים מחוץ לישראל רלוונטיים לחיים שלנו כיום? קפלן פינת ההלכה מציע לחזק את הקבוצה הישראלית בשחקני חיזוק ״זרים״ כביכול – יהודי התפוצות.
זוהי הצעה ישנה־חדשה ל"עמיוּת יהודית" – זהות המבוססת על סולידריות של מורשת תרבותית משותפת. אין כאן פתרון של קסם או אחדות בכל מחיר, אלא הצעה לדיאלוג. הספר גם מציע צעדים אופרטיביים בתחום החינוך והחקיקה לחיזוק הקשר בין יהודים ברחבי העולם ובישראל.
איתמר קרמר מנווט עשרות שנים במחוזות הזהות הישראלית והיהודית כמחנך וכאקטיביסט. ניהל בתי ספר, את הזרוע החינוכית של מוזיאון "אנו" ואת "מסע ישראלי". כיום מנהל את "משמר החינוך הממלכתי", קואליציית ארגונים למען חינוך ציבורי ושוויוני ברוח ערכי מגילת העצמאות.
כשבועיים לאחר שובו של הנשיא וייצמן מקפריסין- וכשהדי ביקורו המוצלח מאד עדיין מרחפים באוויר, צלצל הטלפן בביתי בחצות הליל, מתוך שינה עמוקה ובאוזן לא כרויה שמעתי מעברו השני של הקו את קולו הנסער של שמבוס (Shambos) מנכ"ל משרד החוץ הקפריסאי: "אדני השגריר, משהו רע מאד קרה, רע מאד הדגיש, עצרנו שני ישראלים. אנחנו מאד מאוכזבים. תגיע בבקשה למשרדי מחר מוקדם בבוקר".
כך מתאר שמי צור ,דיפלומט בכיר במשרד החוץ, את ראשיתה של פרשה שאיימה לערער את מרקם היחסים המצוין בין ישראל לקפריסין בעת ששירת כשגריר באי הים-תיכוני.
עוד בספר מארועים דרמתיים שהתרחשו במדינות בהן שרת צור ופרשיות עלומות שעליהן הוא שופך אור. לא אחת, אתה מוצא את עצמך בעבודה באווירה עוינת ובכל זאת הפעילות הדיפלומטית נמשכת כאשר אתה מוקף במעטה אבטחה שמכביד לעיתים אך מעניק תחושת בטחון שמאפשרת הצגת עמדותיך ללא חשש.
חמש שנים לאחר פרישתו ממשרד החוץ , שב השגריר צור אל צמתים מרכזיים בחייו ובקריירה שלו השזורים בקורותיה של המדינה. ספרו המרתק הוא מסע שבו האישי והקולקטיבי נפגשים פעם אחר פעם, החל בילדותו המוקדמת בעיר סקאז בכורדיסטאן האירנית, דרך מעברת אגרובנק בחדרה ושכונת הקטמונים בירושלים ועד לערי בירה מפוארות בעולם הרחב.
כאיש הסגל הדיפלומטי, מילא השגריר צור מספר רב של תפקידים בארץ ובחו"ל במשך כארבעים שנה. סיפוריו וחוויותיו על תרבויות מסקרנות אליהן נחשף במדינות כמו טורקמניסטאן שעל גבול איראן, אוזבקיסטאן, ארמניה, ניו זילנד ומדינות איי הפסיפיק, שופכים אור בדרכו הרגישה והמיוחדת ,על חשיבות מעשה השליחות הדיפלומטית, האישית והמשפחתית.
עדכאן.
כשבועיים לאחר שובו של הנשיא וייצמן מקפריסין- וכשהדי ביקורו המוצלח מאד עדיין מרחפים באוויר, צלצל הטלפן בביתי בחצות הליל, מתוך שינה עמוקה ובאוזן לא כרויה שמעתי מעברו השני של הקו את קולו הנסער של שמבוס (Shambos) מנכ"ל משרד החוץ הקפריסאי: "אדני השגריר, משהו רע מאד קרה, רע מאד הדגיש, עצרנו שני ישראלים. אנחנו מאד מאוכזבים. תגיע בבקשה למשרדי מחר מוקדם בבוקר".
כך מתאר שמי צור ,דיפלומט בכיר במשרד החוץ, את ראשיתה של פרשה שאיימה לערער את מרקם היחסים המצוין בין ישראל לקפריסין בעת ששירת כשגריר באי הים-תיכוני.
עוד בספר מארועים דרמתיים שהתרחשו במדינות בהן שרת צור ופרשיות עלומות שעליהן הוא שופך אור. לא אחת, אתה מוצא את עצמך בעבודה באווירה עוינת ובכל זאת הפעילות הדיפלומטית נמשכת כאשר אתה מוקף במעטה אבטחה שמכביד לעיתים אך מעניק תחושת בטחון שמאפשרת הצגת עמדותיך ללא חשש.
חמש שנים לאחר פרישתו ממשרד החוץ , שב השגריר צור אל צמתים מרכזיים בחייו ובקריירה שלו השזורים בקורותיה של המדינה. ספרו המרתק הוא מסע שבו האישי והקולקטיבי נפגשים פעם אחר פעם, החל בילדותו המוקדמת בעיר סקאז בכורדיסטאן האירנית, דרך מעברת אגרובנק בחדרה ושכונת הקטמונים בירושלים ועד לערי בירה מפוארות בעולם הרחב.
כאיש הסגל הדיפלומטי, מילא השגריר צור מספר רב של תפקידים בארץ ובחו"ל במשך כארבעים שנה. סיפוריו וחוויותיו על תרבויות מסקרנות אליהן נחשף במדינות כמו טורקמניסטאן שעל גבול איראן, אוזבקיסטאן, ארמניה, ניו זילנד ומדינות איי הפסיפיק, שופכים אור בדרכו הרגישה והמיוחדת ,על חשיבות מעשה השליחות הדיפלומטית, האישית והמשפחתית.
עדכאן.
פרשת נחום מנבר נחשבת לאחת הסוערות, הסבוכות ומעוררות המחלוקת באתוס הביטחוני של מדינת ישראל.
באביב 1997, כמה שבועות אחרי שהיה בדרכו למשחק של קבוצת הכדורסל שאותה מימן ונעלם כאילו האדמה בלעה אותו, פורסם - במגבלות חמורות של הצנזורה - כי נחום מנבר, איש העסקים המפורסם, מכר נשק לאיראנים, ונעצר מיד כאשר נחת בנתב"ג.
קצת יותר משנה לאחר מכן הורשע מנבר בשלוש עבירות: סיוע לאויב במלחמתו בישראל; ניסיון לסיוע לאויב במלחמתו בישראל, ומסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, ובמילים אחרות – ריגול ובגידה. העבירה החמורה ביותר בספר החוקים הישראלי - והיחידה שבצדה עונש מוות.
במשפטו טען מנבר כי העסקאות עם איראן נעשו בידיעת הרשויות וגופי הביטחון, וכי באותה תקופה ניהלה ישראל קשרי מסחר ענפים עם איראן, שלא הוגדרה כמדינת אויב. למרות זאת, נגזר עליו עונש חמור ביותר - 16 שנות מאסר, והוא איבד את כל מה שהיה לו.
שנים לאחר שהשתחרר מהכלא, הזמין מנבר את העיתונאי עמנואל רוזן לפגישה. רוזן, שהסיפור והאיש לא היו כוס התה שלו בלשון המעטה, התלבט, ולבסוף הסכים. אחרי שרוזן הגיע למושב, שבו מנבר התגורר בחשאי באופן זמני אצל חבר, השמיע באוזניו האחרון הצהרה נחרצת: "אני רוצה לספר את האמת שלי. לא בגדתי, לא ריגלתי!"
לבקשת מנבר, החל רוזן לחקור את הפרשה. התוצאה – סיפור מתח פתלתל ומצמרר, הבנוי מכרוניקות, מציטוטים של אנשי המערכת לשעבר, ובעיקר מכמה ממצאים מטרידים במיוחד. בכך השלים רוזן את משימתו של עמיתו, העיתונאי ראובן פדהצור ז"ל, לרדת עד כמה שניתן לחקר האמת, בלי לנקוט עמדה ביקורתית או שיפוטית - והוא ירד עמוק יותר מכפי שחשב שיקרה.
"הספר הזה איננו כתב הגנה על מנבר. הוא כן יכול להעיד על היכולת לגייס סטיגמות, טראומות, שנאה ואג'נדה כדי לטשטש עובדות, לעמעם סיפור, ולהביא בדיוק לתוצאה שהמדינה רוצה בה. ובדרך למטרה לא לוקחים שבויים, וגם לא מתעמקים בכלום. להפך - העובדות הן מכשלה", אומר רוזן.
עמנואל רוזן, בנו של החידונאי שמואל רוזן, שירת בצה"ל ככתב עיתון "במחנה". לאחר מכן היה ממקימי חדשות ערוץ 2 וערוץ 10, ושימש פרשן מדיני, מגיש, ובעל תוכניות רדיו. זהו ספרו הראשון.
פרשת נחום מנבר נחשבת לאחת הסוערות, הסבוכות ומעוררות המחלוקת באתוס הביטחוני של מדינת ישראל.
באביב 1997, כמה שבועות אחרי שהיה בדרכו למשחק של קבוצת הכדורסל שאותה מימן ונעלם כאילו האדמה בלעה אותו, פורסם - במגבלות חמורות של הצנזורה - כי נחום מנבר, איש העסקים המפורסם, מכר נשק לאיראנים, ונעצר מיד כאשר נחת בנתב"ג.
קצת יותר משנה לאחר מכן הורשע מנבר בשלוש עבירות: סיוע לאויב במלחמתו בישראל; ניסיון לסיוע לאויב במלחמתו בישראל, ומסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, ובמילים אחרות – ריגול ובגידה. העבירה החמורה ביותר בספר החוקים הישראלי - והיחידה שבצדה עונש מוות.
במשפטו טען מנבר כי העסקאות עם איראן נעשו בידיעת הרשויות וגופי הביטחון, וכי באותה תקופה ניהלה ישראל קשרי מסחר ענפים עם איראן, שלא הוגדרה כמדינת אויב. למרות זאת, נגזר עליו עונש חמור ביותר - 16 שנות מאסר, והוא איבד את כל מה שהיה לו.
שנים לאחר שהשתחרר מהכלא, הזמין מנבר את העיתונאי עמנואל רוזן לפגישה. רוזן, שהסיפור והאיש לא היו כוס התה שלו בלשון המעטה, התלבט, ולבסוף הסכים. אחרי שרוזן הגיע למושב, שבו מנבר התגורר בחשאי באופן זמני אצל חבר, השמיע באוזניו האחרון הצהרה נחרצת: "אני רוצה לספר את האמת שלי. לא בגדתי, לא ריגלתי!"
לבקשת מנבר, החל רוזן לחקור את הפרשה. התוצאה – סיפור מתח פתלתל ומצמרר, הבנוי מכרוניקות, מציטוטים של אנשי המערכת לשעבר, ובעיקר מכמה ממצאים מטרידים במיוחד. בכך השלים רוזן את משימתו של עמיתו, העיתונאי ראובן פדהצור ז"ל, לרדת עד כמה שניתן לחקר האמת, בלי לנקוט עמדה ביקורתית או שיפוטית - והוא ירד עמוק יותר מכפי שחשב שיקרה.
"הספר הזה איננו כתב הגנה על מנבר. הוא כן יכול להעיד על היכולת לגייס סטיגמות, טראומות, שנאה ואג'נדה כדי לטשטש עובדות, לעמעם סיפור, ולהביא בדיוק לתוצאה שהמדינה רוצה בה. ובדרך למטרה לא לוקחים שבויים, וגם לא מתעמקים בכלום. להפך - העובדות הן מכשלה", אומר רוזן.
עמנואל רוזן, בנו של החידונאי שמואל רוזן, שירת בצה"ל ככתב עיתון "במחנה". לאחר מכן היה ממקימי חדשות ערוץ 2 וערוץ 10, ושימש פרשן מדיני, מגיש, ובעל תוכניות רדיו. זהו ספרו הראשון.
במיתוס הציוני-הישראלי המכונן שמור לענף הפרדסנות מעמד ראשון במעלה. בדומה לתעשיית ההיי-טק כיום, גם ענף הפרדסנות של ימי המנדט הבריטי והעשור הראשון שלאחר מלחמת 1948 שימש מנוע כלכלי מרכזי, עטוף הילה אידיאית וחברתית. ובדומה למיתוס הציוני-הישראלי עצמו, ולא פחות מכך לשיח הישראלי הנוכחי, גם המחקר על הפרדסנות העלים את מקומם, ופעמים רבות אף את עצם קיומם, של הערבים-הפלסטינים מתולדותיו של ענף מרכזי זה.
במחקר מקורי ופורץ דרך זה חושפים מוסטפא כבהא ונחום קרלינסקי רבדים בלתי ידועים על ענף הפרדסנות הפלסטיני טרם הנכבה, כמו גם על היחסים המורכבים שניהל עם מקבילו הציוני. יחסים אלה החלו בתחרות כלכלית ולאומית, אך התפתחו לכדי יצירת מבנה דו-לאומי משותף חסר תקדים בהיקפו ובמשכו. הפרדס האבוד מראה שענף הפרדסנות הארצי נוסד על ידי יזמים ערבים מיפו וסביבותיה כבר באמצע המאה ה-19, לפני הופעת התנועה הציונית, ושהפרדסנים הציונים נשענו על הידע המקצועי והטכנולוגי שפיתחו המייסדים הפלסטינים. עוד מראה הספר שענף הפרדסנות הביא לשגשוג כלכלי ולניעות חברתית רבת-משמעות בחלקים ניכרים של המגזר הכפרי הפלסטיני של ימי המנדט. הפרדס האבוד מנתח את הגורמים שאפשרו את הקמת המבנה הדו-לאומי הפרדסני ואת עמידותו האיתנה עד לתוככי מלחמת 1948 והנכבה. זאת ועוד, ספרם של כבהא וקרלינסקי עומד על גורלם הטרגי של הפרדסנים הפלסטינים, אשר רובם ככולם הפכו להיות פליטים, ואחר גורל פרדסיהם שהולאמו על ידי מדינת ישראל.
הפרדס האבוד מצביע על כך שגם בימים של הרס ואובדן, כמו בימים קשים אלה, קיימת דרך אחרת, דרך של שלום, שיתוף וכבוד הדדי – דרך סלולה שהצדדים הניצים כבר פסעו בה.
פרופ' מוסטפא כבהא הוא ראש תחום לימודי המזרח התיכון באוניברסיטה הפתוחה ונשיא האקדמיה ללשון הערבית בחיפה. כבהא מתמחה בהיסטוריה הפלסטינית, הגות ערבית, היסטוריה בעל-פה ותולדות התקשורת בשפה הערבית.
נחום קרלינסקי הוא פרופ' חבר אורח במרכז ללימודי יהדות, אוניברסיטת בוסטון. בשנים 2021-1996 היה חבר סגל במכון בן-גוריון לחקר ישראל, אוניברסיטת בן-גוריון. תחומי התמחותו הם לימודי מדינת ישראל, היסטוריה חברתית וכלכלית של תקופת המנדט, היסטוריוגרפיה ותולדות תנועת החסידות.
במיתוס הציוני-הישראלי המכונן שמור לענף הפרדסנות מעמד ראשון במעלה. בדומה לתעשיית ההיי-טק כיום, גם ענף הפרדסנות של ימי המנדט הבריטי והעשור הראשון שלאחר מלחמת 1948 שימש מנוע כלכלי מרכזי, עטוף הילה אידיאית וחברתית. ובדומה למיתוס הציוני-הישראלי עצמו, ולא פחות מכך לשיח הישראלי הנוכחי, גם המחקר על הפרדסנות העלים את מקומם, ופעמים רבות אף את עצם קיומם, של הערבים-הפלסטינים מתולדותיו של ענף מרכזי זה.
במחקר מקורי ופורץ דרך זה חושפים מוסטפא כבהא ונחום קרלינסקי רבדים בלתי ידועים על ענף הפרדסנות הפלסטיני טרם הנכבה, כמו גם על היחסים המורכבים שניהל עם מקבילו הציוני. יחסים אלה החלו בתחרות כלכלית ולאומית, אך התפתחו לכדי יצירת מבנה דו-לאומי משותף חסר תקדים בהיקפו ובמשכו. הפרדס האבוד מראה שענף הפרדסנות הארצי נוסד על ידי יזמים ערבים מיפו וסביבותיה כבר באמצע המאה ה-19, לפני הופעת התנועה הציונית, ושהפרדסנים הציונים נשענו על הידע המקצועי והטכנולוגי שפיתחו המייסדים הפלסטינים. עוד מראה הספר שענף הפרדסנות הביא לשגשוג כלכלי ולניעות חברתית רבת-משמעות בחלקים ניכרים של המגזר הכפרי הפלסטיני של ימי המנדט. הפרדס האבוד מנתח את הגורמים שאפשרו את הקמת המבנה הדו-לאומי הפרדסני ואת עמידותו האיתנה עד לתוככי מלחמת 1948 והנכבה. זאת ועוד, ספרם של כבהא וקרלינסקי עומד על גורלם הטרגי של הפרדסנים הפלסטינים, אשר רובם ככולם הפכו להיות פליטים, ואחר גורל פרדסיהם שהולאמו על ידי מדינת ישראל.
הפרדס האבוד מצביע על כך שגם בימים של הרס ואובדן, כמו בימים קשים אלה, קיימת דרך אחרת, דרך של שלום, שיתוף וכבוד הדדי – דרך סלולה שהצדדים הניצים כבר פסעו בה.
פרופ' מוסטפא כבהא הוא ראש תחום לימודי המזרח התיכון באוניברסיטה הפתוחה ונשיא האקדמיה ללשון הערבית בחיפה. כבהא מתמחה בהיסטוריה הפלסטינית, הגות ערבית, היסטוריה בעל-פה ותולדות התקשורת בשפה הערבית.
נחום קרלינסקי הוא פרופ' חבר אורח במרכז ללימודי יהדות, אוניברסיטת בוסטון. בשנים 2021-1996 היה חבר סגל במכון בן-גוריון לחקר ישראל, אוניברסיטת בן-גוריון. תחומי התמחותו הם לימודי מדינת ישראל, היסטוריה חברתית וכלכלית של תקופת המנדט, היסטוריוגרפיה ותולדות תנועת החסידות.
ספרה של מייסון ארשיד שחאדה מביא את סיפורם של הקומוניסטים הערבים הפלסטינים בישראל לאורך חמישה עשורים סוערים – מראשית דרכם המהפכנית בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת ועד ליום האדמה בשנת 1976. דרך ההיסטוריה שלהם אנו נחשפים למרחב חברתי ופוליטי מורכב שבו מתנגשים זהויות, אידיאולוגיות ואינטרסים. המחקר החדש שמוצג כאן התבהר הודות למסמך ארכיוני מאפריל 1925, אשר מצא שבשורות המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית (פק"פ) התפקדו ערבים משתי קבוצות עדתיות: האחת מוסלמית, השנייה נוצרית (יוונית-אורתודוכסית). ממצא זה העלה את הצורך בבחינת אופי הגיבוש העדתי במפלגה, במיוחד אצל חברי הקבוצה היוונית-אורתודוכסית שהובילה מאוחר יותר את הצידוד בהחלטת החלוקה של האו"ם להקמת מדינה יהודית וחלוקת הארץ לשתי מדינות. מתוך ניתוח דינמי של ההיסטוריה, המחברת העלתה את התזה הבאה: הריאליזם העדתי של בני העדה היוונית-אורתודוכסית, שהובילו את הליגה לשחרור לאומי של פלסטין, היה המניע הראשון להסכמתם לחלוקה. התיאוריה המרקסיסטית, שהוצגה כקוסמופוליטית ורב-לאומית, סייעה בטשטוש הגיבוש העדתי במפלגה, והטרמינולוגיה הדתית שימשה ככלי לחיזוק זה.
בשם האל, המפלגה והלאום מתבונן בדינמיקת יחסי הכוח והזהויות בתוך המשולש "דת, מפלגה ולאום"; הוא מראה כיצד בסיוע הפלג היהודי במפלגה, הקומוניסטים הערבים – נוצרים כמוסלמים – פעלו כתנועת מאבק היברידי, מאבק לאומי שעטוף במאבק אזרחי, וכיצד הם סייעו בהבניית זהותם של הערבים בישראל כזהות של היברידים ללא מדינה, המוותרים על זכותם לאוטונומיה טריטוריאלית.
בשם האל, המפלגה והלאום מציג תמונה מרתקת ומלאת חיים של קבוצה פוליטית שפעלה בתנאים קשים; הוא מזמין את הקורא לחשוב מחדש על זהות, אידיאולוגיה ומאבק, ואגב כך להכיר פרק חשוב ומרגש בהיסטוריה של החברה הערבית בישראל.
ספרה של מייסון ארשיד שחאדה מביא את סיפורם של הקומוניסטים הערבים הפלסטינים בישראל לאורך חמישה עשורים סוערים – מראשית דרכם המהפכנית בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת ועד ליום האדמה בשנת 1976. דרך ההיסטוריה שלהם אנו נחשפים למרחב חברתי ופוליטי מורכב שבו מתנגשים זהויות, אידיאולוגיות ואינטרסים. המחקר החדש שמוצג כאן התבהר הודות למסמך ארכיוני מאפריל 1925, אשר מצא שבשורות המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית (פק"פ) התפקדו ערבים משתי קבוצות עדתיות: האחת מוסלמית, השנייה נוצרית (יוונית-אורתודוכסית). ממצא זה העלה את הצורך בבחינת אופי הגיבוש העדתי במפלגה, במיוחד אצל חברי הקבוצה היוונית-אורתודוכסית שהובילה מאוחר יותר את הצידוד בהחלטת החלוקה של האו"ם להקמת מדינה יהודית וחלוקת הארץ לשתי מדינות. מתוך ניתוח דינמי של ההיסטוריה, המחברת העלתה את התזה הבאה: הריאליזם העדתי של בני העדה היוונית-אורתודוכסית, שהובילו את הליגה לשחרור לאומי של פלסטין, היה המניע הראשון להסכמתם לחלוקה. התיאוריה המרקסיסטית, שהוצגה כקוסמופוליטית ורב-לאומית, סייעה בטשטוש הגיבוש העדתי במפלגה, והטרמינולוגיה הדתית שימשה ככלי לחיזוק זה.
בשם האל, המפלגה והלאום מתבונן בדינמיקת יחסי הכוח והזהויות בתוך המשולש "דת, מפלגה ולאום"; הוא מראה כיצד בסיוע הפלג היהודי במפלגה, הקומוניסטים הערבים – נוצרים כמוסלמים – פעלו כתנועת מאבק היברידי, מאבק לאומי שעטוף במאבק אזרחי, וכיצד הם סייעו בהבניית זהותם של הערבים בישראל כזהות של היברידים ללא מדינה, המוותרים על זכותם לאוטונומיה טריטוריאלית.
בשם האל, המפלגה והלאום מציג תמונה מרתקת ומלאת חיים של קבוצה פוליטית שפעלה בתנאים קשים; הוא מזמין את הקורא לחשוב מחדש על זהות, אידיאולוגיה ומאבק, ואגב כך להכיר פרק חשוב ומרגש בהיסטוריה של החברה הערבית בישראל.
כתבים רדודים ועילגים שניזונים ממסרונים ומפרסמים “סקופים“ מופרכים; שדרי רדיו צעקנים שמתווכחים בשפת ביבים; מגישים חסרי ידע שמנסים לשדר שחייה ואתלטיקה ומייצרים טעויות מביכות; פרשנים שמקשקשים בלי הפסקה ונוזפים בטובי המאמנים והשחקנים בעולם; עיתונאים שמכתירים באובססיביות כל ידיעה אלמנטרית כ“פרסום ראשון“ ו“בלעדי“ במקום לערוך תחקירים ולחשוף שערוריות; בעלי ערוצים שמועלים בתפקידם עבור זכויות שידור; עורכי מהדורות שמתבטלים בפני מקורות מימון ונותני חסויות – זוהי רשימה חלקית בלבד של תחלואי תקשורת הספורט בישראל בעידן הנוכחי.
בספר שלפניכם תמצאו סקירה נרחבת של כל התחלואים האלה ורבים אחרים, בליווי מבחר דוגמאות, חלקן משעשעות, חלקן עגומות וחלקן יותירו אתכם פעורי פה.
במשך 40 שנה עסק העיתונאי עמיר פלג בסיקור הספורט הישראלי, ככתב, תחקירן, עורך ופובליציסט בעיתונים “חדשות“ ו“ידיעות אחרונות“, והגיש פינת ביקורת סאטירית בתוכנית הטלוויזיה “ספורטי.וי“. בשנת 2013 הוענק לו “פרס אומ“ץ“, ובין נימוקי הוועדה שבחרה בו נכתב: “פלג, בלשונו המושחזת, יוצא לאורך השנים ללא חת נגד שחיתות בספורט הישראלי. ביקורתו הניבה פירות והביאה לשיפור במנהל התקין ולהרתעת הגופים המסוקרים. עבודתו והיותו נדבך חשוב בעיתונות הספורט החוקרת שמה אותו כמורה דרך וכמודל לחיקוי עבור עיתונאים אחרים".
פלג הוא בעל תואר ראשון למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובוגר קורס תקשורת משותף לאגודת העיתונאים ולבית הספר למאמנים ומדריכים במכון וינגייט.
הספר יצא בהוצאת גם וגם
כתבים רדודים ועילגים שניזונים ממסרונים ומפרסמים “סקופים“ מופרכים; שדרי רדיו צעקנים שמתווכחים בשפת ביבים; מגישים חסרי ידע שמנסים לשדר שחייה ואתלטיקה ומייצרים טעויות מביכות; פרשנים שמקשקשים בלי הפסקה ונוזפים בטובי המאמנים והשחקנים בעולם; עיתונאים שמכתירים באובססיביות כל ידיעה אלמנטרית כ“פרסום ראשון“ ו“בלעדי“ במקום לערוך תחקירים ולחשוף שערוריות; בעלי ערוצים שמועלים בתפקידם עבור זכויות שידור; עורכי מהדורות שמתבטלים בפני מקורות מימון ונותני חסויות – זוהי רשימה חלקית בלבד של תחלואי תקשורת הספורט בישראל בעידן הנוכחי.
בספר שלפניכם תמצאו סקירה נרחבת של כל התחלואים האלה ורבים אחרים, בליווי מבחר דוגמאות, חלקן משעשעות, חלקן עגומות וחלקן יותירו אתכם פעורי פה.
במשך 40 שנה עסק העיתונאי עמיר פלג בסיקור הספורט הישראלי, ככתב, תחקירן, עורך ופובליציסט בעיתונים “חדשות“ ו“ידיעות אחרונות“, והגיש פינת ביקורת סאטירית בתוכנית הטלוויזיה “ספורטי.וי“. בשנת 2013 הוענק לו “פרס אומ“ץ“, ובין נימוקי הוועדה שבחרה בו נכתב: “פלג, בלשונו המושחזת, יוצא לאורך השנים ללא חת נגד שחיתות בספורט הישראלי. ביקורתו הניבה פירות והביאה לשיפור במנהל התקין ולהרתעת הגופים המסוקרים. עבודתו והיותו נדבך חשוב בעיתונות הספורט החוקרת שמה אותו כמורה דרך וכמודל לחיקוי עבור עיתונאים אחרים".
פלג הוא בעל תואר ראשון למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובוגר קורס תקשורת משותף לאגודת העיתונאים ולבית הספר למאמנים ומדריכים במכון וינגייט.
הספר יצא בהוצאת גם וגם
במלחמת ששת הימים ביוני 1967 החילה מדינת ישראל שלטון צבאי על אוכלוסייה פלסטינית גדולה בגדה המערבית וברצועת עזה, ולמרות ניסיונות רבים ומגוונים של פלסטינים, ישראלים וגורמים בין=לאומיים לסיימו, הוא מוסיף להתקיים מאז ועד ימינו אלה.
בספר זה מתחקה שפר רביב אחר שורשיו של הכיבוש הצבאי הישראלי ובוחן שאלה בסיסית שהמחקר ההיסטורי טרם סיפק לה תשובה: כיצד גיבשה מדינת ישראל את שליטתה באוכלוסייה זו? לשאלה זו משנה חשיבות ככל שהשליטה הצבאית הישראלית בפלסטינים נמשכת ונראה שהארעי נעשה למצב קבוע. דורות של יהודים וערבים נולדו מאז וחיים במציאות המורכבת הזאת, וככל שהזמן חולף, עתידו ואחריתו של השלטון הישראלי בגדה המערבית אינם ברורים.
בעלי הבית עוסק בתהליך קבלת ההחלטות במדינת ישראל, מבאר ומנתח אותו, חושף את מורכבותו, את האפשרויות והחלופות שהעלו מקבלי ההחלטות, את המחלוקות ביניהם, הפשרות וההסכמות שהגיעו אליהן. לתוצאותיו של תהליך זה הייתה השפעה רבה על עיצוב חייהם של יהודים וערבים בין נהר הירדן לים התיכון במשך עשרות שנים, והיא ניכרת, אולי ביתר שאת, גם בימינו.
במלחמת ששת הימים ביוני 1967 החילה מדינת ישראל שלטון צבאי על אוכלוסייה פלסטינית גדולה בגדה המערבית וברצועת עזה, ולמרות ניסיונות רבים ומגוונים של פלסטינים, ישראלים וגורמים בין=לאומיים לסיימו, הוא מוסיף להתקיים מאז ועד ימינו אלה.
בספר זה מתחקה שפר רביב אחר שורשיו של הכיבוש הצבאי הישראלי ובוחן שאלה בסיסית שהמחקר ההיסטורי טרם סיפק לה תשובה: כיצד גיבשה מדינת ישראל את שליטתה באוכלוסייה זו? לשאלה זו משנה חשיבות ככל שהשליטה הצבאית הישראלית בפלסטינים נמשכת ונראה שהארעי נעשה למצב קבוע. דורות של יהודים וערבים נולדו מאז וחיים במציאות המורכבת הזאת, וככל שהזמן חולף, עתידו ואחריתו של השלטון הישראלי בגדה המערבית אינם ברורים.
בעלי הבית עוסק בתהליך קבלת ההחלטות במדינת ישראל, מבאר ומנתח אותו, חושף את מורכבותו, את האפשרויות והחלופות שהעלו מקבלי ההחלטות, את המחלוקות ביניהם, הפשרות וההסכמות שהגיעו אליהן. לתוצאותיו של תהליך זה הייתה השפעה רבה על עיצוב חייהם של יהודים וערבים בין נהר הירדן לים התיכון במשך עשרות שנים, והיא ניכרת, אולי ביתר שאת, גם בימינו.
אין ספק שמוסד היועץ המשפטי לממשלה הוא המוסד השלטוני החזק בישראל. לעוצמתו אין אח ורע בעולם. קרוב למאתיים חוקים ואינספור פסיקות בג"ץ מעניקות לו עוצמה כמעט בלתי מוגבלת. לא בכדי הנשיא אהרון ברק סיפר פעם שהמעבר מתפקיד היועמ"ש לכהונת שופט בבית המשפט העליון הייתה עבורו חוויה לא פשוטה של אובדן כוח.
באופן אבסורדי כשמדובר במוסד הראשון במעלה שאמור להגן על שלטון החוק, עוצמה זו אינה מעוגנת בשום חוק. בניגוד לרוב מדינות העולם, בהן מעמד היועמ"ש והתביעה הכללית מוסדרים בחקיקה מיוחדת, בישראל כמו בישראל, גם מוסד זה נבנה בשיטת הפרטץ' הידועה לשמצה. טלאי על גבי טלאי ללא מחשבה תחילה.
מכאן גם שני הפרדוקסים העיקריים שמונחים בבסיס המוסד: הגוף שאחראי על שמירת שלטון החוק פועל למעשה ללא סמכות מפורשת בחוק; והגוף שאמור להיות חיל המגן של זכויות האזרח (לרבות זכויותיו להליך הוגן במשפט הפלילי) הוא הגוף שתובע ומאשים את האזרחים. איך זה קרה? גם פה, כמו בספרים הקודמים בסדרה, צריך לתת את הקרדיט המרכזי לראש ממשלתנו הראשון, דוד בן גוריון, שצרכים פוליטיים מיידים הביאו אותו להפריד בין "שר המשפטים" ל"יועמ"ש" ולתת לאחרון את סמכות התביעה הכללית. את הפירות הבאושים של "יצירה מקורית" אנו נאלצים לסבול עד היום.
בן גוריון לא היה היחיד. בניגוד לטענות הנשמעות כאילו היועמ"ש ניכס לעצמו כוחות לא לו, הרי כל הסמכויות שלו ניתנו ע"י ממשלות ישראל, לרבות כאלה שבראשן עמד בנימין נתניהו. על כך ועל הפתרון המוצע בביטבוק (Bitbook) השלישי בסדרת הזמנה למשפט.
אין ספק שמוסד היועץ המשפטי לממשלה הוא המוסד השלטוני החזק בישראל. לעוצמתו אין אח ורע בעולם. קרוב למאתיים חוקים ואינספור פסיקות בג"ץ מעניקות לו עוצמה כמעט בלתי מוגבלת. לא בכדי הנשיא אהרון ברק סיפר פעם שהמעבר מתפקיד היועמ"ש לכהונת שופט בבית המשפט העליון הייתה עבורו חוויה לא פשוטה של אובדן כוח.
באופן אבסורדי כשמדובר במוסד הראשון במעלה שאמור להגן על שלטון החוק, עוצמה זו אינה מעוגנת בשום חוק. בניגוד לרוב מדינות העולם, בהן מעמד היועמ"ש והתביעה הכללית מוסדרים בחקיקה מיוחדת, בישראל כמו בישראל, גם מוסד זה נבנה בשיטת הפרטץ' הידועה לשמצה. טלאי על גבי טלאי ללא מחשבה תחילה.
מכאן גם שני הפרדוקסים העיקריים שמונחים בבסיס המוסד: הגוף שאחראי על שמירת שלטון החוק פועל למעשה ללא סמכות מפורשת בחוק; והגוף שאמור להיות חיל המגן של זכויות האזרח (לרבות זכויותיו להליך הוגן במשפט הפלילי) הוא הגוף שתובע ומאשים את האזרחים. איך זה קרה? גם פה, כמו בספרים הקודמים בסדרה, צריך לתת את הקרדיט המרכזי לראש ממשלתנו הראשון, דוד בן גוריון, שצרכים פוליטיים מיידים הביאו אותו להפריד בין "שר המשפטים" ל"יועמ"ש" ולתת לאחרון את סמכות התביעה הכללית. את הפירות הבאושים של "יצירה מקורית" אנו נאלצים לסבול עד היום.
בן גוריון לא היה היחיד. בניגוד לטענות הנשמעות כאילו היועמ"ש ניכס לעצמו כוחות לא לו, הרי כל הסמכויות שלו ניתנו ע"י ממשלות ישראל, לרבות כאלה שבראשן עמד בנימין נתניהו. על כך ועל הפתרון המוצע בביטבוק (Bitbook) השלישי בסדרת הזמנה למשפט.
7 באוקטובר 1973 היה היום הקשה ביותר במלחמת יום הכיפורים, בו כיבוש רמת הגולן על ידי הסורים נראה כאפשרות מעשית. ובכל זאת, בערבו של היום, בעקבות תבוסת צבאו בקרב על נפח, החליט נשיא סוריה, חאפז אל-אסד, לבקש מברית המועצות שתשיג עבורו הפסקת אש ברמת הגולן.
אבות רבים היו לניצחון הדרמטי של צה"ל בנפח ביום השני למלחמה, אבל החשוב בהם היה גדוד השריון במילואים 266, הכוח הישראלי הראשון שעלה לרמת הגולן אחרי תחילת המלחמה על מנת לתגבר את כוחות הצבא הסדיר שקרסו תחת המתקפה הסורית במרכז הרמה. במשך 12 שעות היווה הגדוד את הכוח הגדול ביותר, ולפרקים היחיד, שבלם את הכוחות הסוריים שאיימו לכבוש את אזור נפח, וזאת כאשר הוא נלחם עם טנקים לא תקינים, עם מעט תחמושת, עם אנשי צוות שרבים מהם לא הכירו זה את זה וללא סיוע אווירי או ארטילרי.
קרבות הגבורה של הגדוד, המסופרים כאן לראשונה, מנעו מהסורים לממש את תוכניתם להתקדם אחרי כיבוש נפח מערבה, לגשר בנות יעקב שעל נהר הירדן, וצפונה, להשמדת הכוחות שלחמו תחת פיקודה של חטיבה 7 בעמק הבכא, בצורה שהייתה חורצת את גורל מרכז הרמה וצפונה להיכבש על ידם עוד בסיום היממה הראשונה למלחמה.
7 באוקטובר 1973 היה היום הקשה ביותר במלחמת יום הכיפורים, בו כיבוש רמת הגולן על ידי הסורים נראה כאפשרות מעשית. ובכל זאת, בערבו של היום, בעקבות תבוסת צבאו בקרב על נפח, החליט נשיא סוריה, חאפז אל-אסד, לבקש מברית המועצות שתשיג עבורו הפסקת אש ברמת הגולן.
אבות רבים היו לניצחון הדרמטי של צה"ל בנפח ביום השני למלחמה, אבל החשוב בהם היה גדוד השריון במילואים 266, הכוח הישראלי הראשון שעלה לרמת הגולן אחרי תחילת המלחמה על מנת לתגבר את כוחות הצבא הסדיר שקרסו תחת המתקפה הסורית במרכז הרמה. במשך 12 שעות היווה הגדוד את הכוח הגדול ביותר, ולפרקים היחיד, שבלם את הכוחות הסוריים שאיימו לכבוש את אזור נפח, וזאת כאשר הוא נלחם עם טנקים לא תקינים, עם מעט תחמושת, עם אנשי צוות שרבים מהם לא הכירו זה את זה וללא סיוע אווירי או ארטילרי.
קרבות הגבורה של הגדוד, המסופרים כאן לראשונה, מנעו מהסורים לממש את תוכניתם להתקדם אחרי כיבוש נפח מערבה, לגשר בנות יעקב שעל נהר הירדן, וצפונה, להשמדת הכוחות שלחמו תחת פיקודה של חטיבה 7 בעמק הבכא, בצורה שהייתה חורצת את גורל מרכז הרמה וצפונה להיכבש על ידם עוד בסיום היממה הראשונה למלחמה.
זוועות ה-7 באוקטובר הביאו למוסכמה ישראלית לפיה נדרש 'חישוב מסלול מחדש'. אמנם חישוב כזה עשוי ועלול להוביל לשלל מסקנות שונות ומנוגדות, אבל עיון הגון בהיסטוריה של הסכסוך, שה-7 באוקטובר הוא ללא ספק שפל עמוק שלא היה כמותו, מחייב את המסקנה שהגיע הזמן לחדול מהונאה עצמית. וזו מסקנתו המרכזית של הספר הזה. היא נשענת על היסטוריה שאין עוד שום טעם להתעלם ממנה: שורש הסכסוך איננו לא 'הפליטים' ולא 'הנכבה' ולא 'הכיבוש' ולא ההתנחלויות, אלא עצם התמדת העמדה המשותפת לרוב אם לכל הערבים הפלסטינים, לפיה הציונות ומדינת ישראל פסולות מן היסוד, בכל גבול ובכל צורה.
אין זו גזירת שמים כמובן. ב-1919 נחתם הסכם לבבי בין וייצמן לפייסל שביטא רצון כן ותכניות של ממש לשלום ראוי לשמו. באותה השנה, הוצגה מפת ארץ-ישראל על ידי התנועה הציונית, בתיאום ובהסכמת 'העולם', לפיה על הבית הלאומי לעם היהודי לקום במרחב שבין הליטאני למפרץ אילת, ומן הים עד למדבר כפי שהתפייט המנון הפלמ"ח. מ-1920 הפכו שני סימני דרך אלו לאות-מתה, ובמקומם באה סדרה אינסופית של התחכמויות מדיניות שנשענו כולן עד אחת על הונאה עצמית שהלכה והעמיקה, לפיה אילו רק יצמצמו עצמם היהודים בחזונם הציוני למינימום, יבוא סוף סוף "השלום".
אחרי 100 שנות הונאה עצמית שתרמה רבות גם לטבח של ה-7 באוקטובר, ולא פחות מכך ללגיטימיות בה מתקיים מאז שיסוי אנטישמי ארסי כנגד יהודים בכלל וכנגד זכותם 'להיות עם חופשי בארצו' בפרט, הגיע הזמן להבין כי הדרך לעתיד ראוי עוברת דרך אותם סימני דרך שכוחים שהתרחשו ב-1919.
מחבר הספר, פרופ' אודי מנור, היסטוריון בן קבוץ ניצנים, מתגורר בחיפה, פרסם בין היתר את הספר יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית 1980-1949, ואת הספר לעשות שלום עם הפלסטינים.
זוועות ה-7 באוקטובר הביאו למוסכמה ישראלית לפיה נדרש 'חישוב מסלול מחדש'. אמנם חישוב כזה עשוי ועלול להוביל לשלל מסקנות שונות ומנוגדות, אבל עיון הגון בהיסטוריה של הסכסוך, שה-7 באוקטובר הוא ללא ספק שפל עמוק שלא היה כמותו, מחייב את המסקנה שהגיע הזמן לחדול מהונאה עצמית. וזו מסקנתו המרכזית של הספר הזה. היא נשענת על היסטוריה שאין עוד שום טעם להתעלם ממנה: שורש הסכסוך איננו לא 'הפליטים' ולא 'הנכבה' ולא 'הכיבוש' ולא ההתנחלויות, אלא עצם התמדת העמדה המשותפת לרוב אם לכל הערבים הפלסטינים, לפיה הציונות ומדינת ישראל פסולות מן היסוד, בכל גבול ובכל צורה.
אין זו גזירת שמים כמובן. ב-1919 נחתם הסכם לבבי בין וייצמן לפייסל שביטא רצון כן ותכניות של ממש לשלום ראוי לשמו. באותה השנה, הוצגה מפת ארץ-ישראל על ידי התנועה הציונית, בתיאום ובהסכמת 'העולם', לפיה על הבית הלאומי לעם היהודי לקום במרחב שבין הליטאני למפרץ אילת, ומן הים עד למדבר כפי שהתפייט המנון הפלמ"ח. מ-1920 הפכו שני סימני דרך אלו לאות-מתה, ובמקומם באה סדרה אינסופית של התחכמויות מדיניות שנשענו כולן עד אחת על הונאה עצמית שהלכה והעמיקה, לפיה אילו רק יצמצמו עצמם היהודים בחזונם הציוני למינימום, יבוא סוף סוף "השלום".
אחרי 100 שנות הונאה עצמית שתרמה רבות גם לטבח של ה-7 באוקטובר, ולא פחות מכך ללגיטימיות בה מתקיים מאז שיסוי אנטישמי ארסי כנגד יהודים בכלל וכנגד זכותם 'להיות עם חופשי בארצו' בפרט, הגיע הזמן להבין כי הדרך לעתיד ראוי עוברת דרך אותם סימני דרך שכוחים שהתרחשו ב-1919.
מחבר הספר, פרופ' אודי מנור, היסטוריון בן קבוץ ניצנים, מתגורר בחיפה, פרסם בין היתר את הספר יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית 1980-1949, ואת הספר לעשות שלום עם הפלסטינים.
המתח בין דת ומדינה מלווה את התנועה הציונית מראשיתה. הספר שבידיכם כולל סקירה תמציתית של ההיסטוריה בתחום יחסי הדת והמדינה, עומד על עלייתו ונפילתו של ה״סטטוס קוו״ המפורסם, ובוחן סוגיות מרכזיות בנושא מזוויות חברתיות, פוליטיות ומשפטיות. מקום מרכזי מוקדש להצגת האתגרים מולם ניצבת מדינת ישראל בתחום זה.
בספרו דת ומדינה בישראל סוקר פרופ' גדעון ספיר כיצד מפת האתגרים בתחום שינתה בעשור האחרון את פניה. בהסדרי השבת והנישואים בישראל חלו שינויים עקרוניים, המחייבים אותנו להערכה מחודשת. במקביל, הרחבת חלקו היחסי של המגזר החרדי באוכלוסייה מעצימה דילמות שבעבר ניתן היה לדחוק לקרן זווית. אתגר מרכזי בתחום יחסי הדת והמדינה הינו אפוא מציאת דרך לשילוב הציבור החרדי במעגלי החיים השונים בישראל.
פרופ' גדעון ספיר הוא מבכירי המשפטנים בישראל, ומכהן כפרופסור למשפט חוקתי באוניברסיטת בר־אילן.
המתח בין דת ומדינה מלווה את התנועה הציונית מראשיתה. הספר שבידיכם כולל סקירה תמציתית של ההיסטוריה בתחום יחסי הדת והמדינה, עומד על עלייתו ונפילתו של ה״סטטוס קוו״ המפורסם, ובוחן סוגיות מרכזיות בנושא מזוויות חברתיות, פוליטיות ומשפטיות. מקום מרכזי מוקדש להצגת האתגרים מולם ניצבת מדינת ישראל בתחום זה.
בספרו דת ומדינה בישראל סוקר פרופ' גדעון ספיר כיצד מפת האתגרים בתחום שינתה בעשור האחרון את פניה. בהסדרי השבת והנישואים בישראל חלו שינויים עקרוניים, המחייבים אותנו להערכה מחודשת. במקביל, הרחבת חלקו היחסי של המגזר החרדי באוכלוסייה מעצימה דילמות שבעבר ניתן היה לדחוק לקרן זווית. אתגר מרכזי בתחום יחסי הדת והמדינה הינו אפוא מציאת דרך לשילוב הציבור החרדי במעגלי החיים השונים בישראל.
פרופ' גדעון ספיר הוא מבכירי המשפטנים בישראל, ומכהן כפרופסור למשפט חוקתי באוניברסיטת בר־אילן.
עוד לפני הקמת המדינה, וגם שנים רבות אחר כך, לא היה דוד בן-גוריון מנהיג אהוד בימין, בלשון המעטה. אך כמחצית המאה לאחר מותו, מגיע חגי סגל, בן למשפחת לוחמי אצ"ל ותושב עפרה, לתובנות מפתיעות בנוגע לאיש שהכריז על הקמת המדינה. במסע ארכיוני מרתק הוא חושף צדדים בלתי מוכרים בדמותו של "הזקן", כמו המיתוג המשיחי שלו במערכת הבחירות השנייה לכנסת, יחסו המורכב ליהדות התפוצות וקרבתו המפתיעה לאישים כמו המשורר אורי צבי גרינברג ואפילו מנחם בגין.
משיח בשדה בוקר מגלה בן-גוריון אחר – ראש ממשלה שהתנ"ך היה קוד ההפעלה המוצהר שלו; שנהנה להתנצח עם חברי כנסת דתיים אך רחש כבוד עמוק לתלמידי חכמים; איש מדון, לכאורה, שידע לטוות קשרים מפתיעים עם יריביו הפוליטיים הגדולים ביותר. סגל מצייר דיוקן חדש של המנהיג שעיצב את פני המדינה. מתוך עמדה צנועה של "מבקר נלהב", הוא שופך אור על אוצרות ארכיון מרתקים שנעלמו מעיני החוקרים המקצועיים ומציע פרשנות מקורית ומפתיעה לדמותו של בן-גוריון – כזו שעשויה לשנות את האופן שבו תפסנו עד כה את ראש הממשלה הראשון ואת מורשתו. מבין שורות הספר מבצבצת ועולה גם הצעה לפיוס לאומי ולשותפות גורל בימי מלחמה.
חגי סגל, יליד 1957, תושב עפרה, עיתונאי ב"מקור ראשון" ועורכו הראשי לשעבר, שימש גם כעורך "נקודה" וכמנהל מחלקת החדשות בערוץ 7. מחברם של ספרים רבים, בהם "שטחים תמורת חלום", "אחים יקרים", "ימית סוף", "רק לא מלחמת אחים" ו"חמש דקות מכפר סבא".
עוד לפני הקמת המדינה, וגם שנים רבות אחר כך, לא היה דוד בן-גוריון מנהיג אהוד בימין, בלשון המעטה. אך כמחצית המאה לאחר מותו, מגיע חגי סגל, בן למשפחת לוחמי אצ"ל ותושב עפרה, לתובנות מפתיעות בנוגע לאיש שהכריז על הקמת המדינה. במסע ארכיוני מרתק הוא חושף צדדים בלתי מוכרים בדמותו של "הזקן", כמו המיתוג המשיחי שלו במערכת הבחירות השנייה לכנסת, יחסו המורכב ליהדות התפוצות וקרבתו המפתיעה לאישים כמו המשורר אורי צבי גרינברג ואפילו מנחם בגין.
משיח בשדה בוקר מגלה בן-גוריון אחר – ראש ממשלה שהתנ"ך היה קוד ההפעלה המוצהר שלו; שנהנה להתנצח עם חברי כנסת דתיים אך רחש כבוד עמוק לתלמידי חכמים; איש מדון, לכאורה, שידע לטוות קשרים מפתיעים עם יריביו הפוליטיים הגדולים ביותר. סגל מצייר דיוקן חדש של המנהיג שעיצב את פני המדינה. מתוך עמדה צנועה של "מבקר נלהב", הוא שופך אור על אוצרות ארכיון מרתקים שנעלמו מעיני החוקרים המקצועיים ומציע פרשנות מקורית ומפתיעה לדמותו של בן-גוריון – כזו שעשויה לשנות את האופן שבו תפסנו עד כה את ראש הממשלה הראשון ואת מורשתו. מבין שורות הספר מבצבצת ועולה גם הצעה לפיוס לאומי ולשותפות גורל בימי מלחמה.
חגי סגל, יליד 1957, תושב עפרה, עיתונאי ב"מקור ראשון" ועורכו הראשי לשעבר, שימש גם כעורך "נקודה" וכמנהל מחלקת החדשות בערוץ 7. מחברם של ספרים רבים, בהם "שטחים תמורת חלום", "אחים יקרים", "ימית סוף", "רק לא מלחמת אחים" ו"חמש דקות מכפר סבא".
קנאתי לירושלים ולציון קנאה גדולה
(זכריה א' י"ד)
קנאת בן־גוריון לעמו ולארצו — זו עלילת חייו, עלילה שהחלה מיום היוולדו בפלונסק בשלהי המאה הקודמת. בן־גוריון הצעיר, העומד במרכז כרך זה, מגלם בראשית צעדיו את אחריתם. כאן אנו רואים אותו גדל ומתגבש, מתפתח ומתחשל, מנסח את יסודות תפיסתו החברתית והמדינית, שהיו למסד הממלכתי שלו.
חזון וייעוד — שתי מילים שהיו שגורות בפי בן־גוריון ואפיינו אותו. חזון כחלום שגובש והורחב, משאת נפש הכלל. וייעוד כתפקיד האיש והאנשים, במימוש החזון. בן־גוריון חש כחלק בלתי־נפרד ממערכת החותרת להשגת מטרה משותפת. המניע העמוק של בן־גוריון היה תחושת השותפות שבינו ובין החברה, והיא שנתנה בו תוקף מוסרי לתבוע מאחרים חלוציות וקורבנות.
לפנינו סיפור בן־גוריון הצעיר, פרי מחקר יסודי, מעמיק ומקיף. בכרך זה, הראשון מתוך שלושה, חושף שבתי טבת תקופה שהיא פחות ידועה בחיי בן־גוריון — הצעיר המחפש את דרכו, המגבש את בטחתו בעצמו. אור חדש על שנותיו הראשונות בארץ, על דרכו ועל חוויותיו בסג'רה, שלא כולן נעימות היו. בספר זה מתואר בפעם הראשונה פרק חייו — שלוש שנים באמריקה, שבו גיבש והתווה את עלייתו להנהגת תנועת העבודה.
קנאתי לירושלים ולציון קנאה גדולה
(זכריה א' י"ד)
קנאת בן־גוריון לעמו ולארצו — זו עלילת חייו, עלילה שהחלה מיום היוולדו בפלונסק בשלהי המאה הקודמת. בן־גוריון הצעיר, העומד במרכז כרך זה, מגלם בראשית צעדיו את אחריתם. כאן אנו רואים אותו גדל ומתגבש, מתפתח ומתחשל, מנסח את יסודות תפיסתו החברתית והמדינית, שהיו למסד הממלכתי שלו.
חזון וייעוד — שתי מילים שהיו שגורות בפי בן־גוריון ואפיינו אותו. חזון כחלום שגובש והורחב, משאת נפש הכלל. וייעוד כתפקיד האיש והאנשים, במימוש החזון. בן־גוריון חש כחלק בלתי־נפרד ממערכת החותרת להשגת מטרה משותפת. המניע העמוק של בן־גוריון היה תחושת השותפות שבינו ובין החברה, והיא שנתנה בו תוקף מוסרי לתבוע מאחרים חלוציות וקורבנות.
לפנינו סיפור בן־גוריון הצעיר, פרי מחקר יסודי, מעמיק ומקיף. בכרך זה, הראשון מתוך שלושה, חושף שבתי טבת תקופה שהיא פחות ידועה בחיי בן־גוריון — הצעיר המחפש את דרכו, המגבש את בטחתו בעצמו. אור חדש על שנותיו הראשונות בארץ, על דרכו ועל חוויותיו בסג'רה, שלא כולן נעימות היו. בספר זה מתואר בפעם הראשונה פרק חייו — שלוש שנים באמריקה, שבו גיבש והתווה את עלייתו להנהגת תנועת העבודה.
איש ריב, הכרך הרביעי של הביוגרפיה המונומנטלית של חיי דוד בן־גוריון, מתמקד בשנים 1946-1942, שנים גורליות ליהדות אירופה וליישוב בארץ־ישראל, אשר הובילו להקמת המדינה.
במרכז הכרך הראשון עמד בן־גוריון הצעיר, במרכז הכרך השני – בן־גוריון איש המרות, מקים ההסתדרות, בשנים 1933-1919. הכרך השלישי התמקד בבן־גוריון יו"ר הסוכנות בשנים 1943-1933. הכרך הרביעי מוכיח כי קנאתו של בן־גוריון לעמו ולארצו ודבקותו ברעיון הקמת המדינה עמדו מעל לכול.
בן־גוריון רב עם הבריטים על קבלת תכנית בילטמור כתכנית המדינית היחידה של התנועה הציונית, שמטרתה הקמת מדינה יהודית לאלתר ולו גם בחלק של ארץ ישראל, ועל עלייה של מיליון יהודים לפחות; הוא רב עם חיים ויצמן, שותפו לתכנית, ששינה טעמו והסתייג ממנה, וכן עם חברי מפלגתו.
במחקר היסטורי מעמיק ויסודי זה דן שבתי טבת בבעיות המרכזיות שהעסיקו את ההנהגה הציונית ואת היישוב בשנות השואה, בנסיונות ההצלה של יהודי אירופה, בהעפלה ובמאבק המזוין בתוך ארץ־ישראל, וביחסים עם האצ"ל ולח"י. טבת זורה אור על הדמויות החשובות אשר פעלו בארץ ובחו"ל, ועל היריבויות המפלגתיות והאישיות ביניהם. הוא חושף פרקים מחיי משפחת בן־גוריון, ובעיקר, מתמקד במנהיגותו של בן־גוריון וביסודות שהניח להקמת מדינת ישראל.
שבתי טבת, הביוגרף של בן־גוריון, הוא מחברם של שלושת הכרכים הקודמים בסדרה זו – בן־גוריון הצעיר, בן־גוריון: איש מרות והקרקע הבוער – אשר ראו אור בהוצאת שוקן, והיו ברובם רבי מכר. על מחקרו זה זכה בפרסי הוקרה רבים. טבת הוא מחברם של רבי מכר רבים נוספים, ובהם חשופים בצריח, קללת הברכה, משה דיין, ורצח ארלוזרוב, שיצאו לאור בהוצאת שוקן.
איש ריב, הכרך הרביעי של הביוגרפיה המונומנטלית של חיי דוד בן־גוריון, מתמקד בשנים 1946-1942, שנים גורליות ליהדות אירופה וליישוב בארץ־ישראל, אשר הובילו להקמת המדינה.
במרכז הכרך הראשון עמד בן־גוריון הצעיר, במרכז הכרך השני – בן־גוריון איש המרות, מקים ההסתדרות, בשנים 1933-1919. הכרך השלישי התמקד בבן־גוריון יו"ר הסוכנות בשנים 1943-1933. הכרך הרביעי מוכיח כי קנאתו של בן־גוריון לעמו ולארצו ודבקותו ברעיון הקמת המדינה עמדו מעל לכול.
בן־גוריון רב עם הבריטים על קבלת תכנית בילטמור כתכנית המדינית היחידה של התנועה הציונית, שמטרתה הקמת מדינה יהודית לאלתר ולו גם בחלק של ארץ ישראל, ועל עלייה של מיליון יהודים לפחות; הוא רב עם חיים ויצמן, שותפו לתכנית, ששינה טעמו והסתייג ממנה, וכן עם חברי מפלגתו.
במחקר היסטורי מעמיק ויסודי זה דן שבתי טבת בבעיות המרכזיות שהעסיקו את ההנהגה הציונית ואת היישוב בשנות השואה, בנסיונות ההצלה של יהודי אירופה, בהעפלה ובמאבק המזוין בתוך ארץ־ישראל, וביחסים עם האצ"ל ולח"י. טבת זורה אור על הדמויות החשובות אשר פעלו בארץ ובחו"ל, ועל היריבויות המפלגתיות והאישיות ביניהם. הוא חושף פרקים מחיי משפחת בן־גוריון, ובעיקר, מתמקד במנהיגותו של בן־גוריון וביסודות שהניח להקמת מדינת ישראל.
שבתי טבת, הביוגרף של בן־גוריון, הוא מחברם של שלושת הכרכים הקודמים בסדרה זו – בן־גוריון הצעיר, בן־גוריון: איש מרות והקרקע הבוער – אשר ראו אור בהוצאת שוקן, והיו ברובם רבי מכר. על מחקרו זה זכה בפרסי הוקרה רבים. טבת הוא מחברם של רבי מכר רבים נוספים, ובהם חשופים בצריח, קללת הברכה, משה דיין, ורצח ארלוזרוב, שיצאו לאור בהוצאת שוקן.
הקרקע הבוער — כרך שלישי של הביוגרפיה של בן־גוריון, הכוללת את סיפור חייו המקיף ביותר. הכרך הראשון תיאר את בן־גוריון הצעיר, ובמרכז הכרך השני עמד בן־גוריון מזכיר ההסתדרות; איש המרות, שהניח יסודות איתנים למדינה.
כרך זה כולל את השנים 1943-1933, שנים בהן פעל בן־גוריון בהנהלת הסוכנות היהודית ובמרביתן — כיושב־ראש שלה.
בן־גוריון היה חדור הכרה, שאם הציונות לא תוגשם לאלתר, היא לא תוגשם לעולם, והעם היהודי צפוי לאבדון. מתוך תחושה עזה שהקרקע בוער, חתר ל"כיבוש הציונות", על־ידי הפיכת תנועת העבודה "ממעמד לעם" ועל־ידי הפיכת הציונות לתנועת עם. קונסנזוס רחב זה נועד לאפשר פעולה מדינית מלוכדת ולהיות מכשיר יעיל להגשמת הציונות.
זה היה המניע לניסיונו להגיע לידי הסכם עם זאב ז'בוטינסקי, הגדול באויביו, וגם סיבת הקרע עם יצחק טבנקין, נאמן ערכיה וייחודה של תנועת־העבודה.
דבקותו של בן־גוריון ברעיון המדינה, אפילו הוא כרוך בוויתור על שלמות־הארץ, כאמצעי הגדול ביותר להעלאת מיליונים ולהצלתם בארץ־ישראל, הייתה מגורמי הפילוג במפא"י. תביעתו למאבק נמרץ וגלוי בבריטים למען הגברת העלייה והקמת מדינה לאלתר מרחיבה את הקרע בינו ובין וייצמן. כרך זה מתאר את השנים הסוערות והמכריעות, שבמהלכן מתגברת התנגדות הערבים לציונות, גרמניה מאיימת על שלום העולם ועל חיי מיליוני יהודים, ובריטניה נסוגה מתמיכתה בציונות. הוא סוקר גם את ראשית פעולתו של בן־גוריון בשנות המלחמה ונוכח השואה.
לפנינו תיאור חי ומרתק של שנים הרות־גורל בתולדות העם. בן־גוריון מתגלה כאן במלוא כוחו המדיני, ומתוך קורות חייו נפרשים תולדות היישוב והאישים שפעלו באותה תקופה. בספר מוארים חייו האישיים ופרקים נעלמים שלא פורסמו עד כה.
לקראת פרסום הביוגרפיה בארצות־הברית: "מדוע אין כיום מנהיגים כאשר עמם זקוק להם? בביוגרפיה מרתקת זו אנו לומדים להכיר את בן־גוריון, מנהיג שהוא מדינאי אמיתי ורועה לעמו". - ברברה טוכמן
הקרקע הבוער — כרך שלישי של הביוגרפיה של בן־גוריון, הכוללת את סיפור חייו המקיף ביותר. הכרך הראשון תיאר את בן־גוריון הצעיר, ובמרכז הכרך השני עמד בן־גוריון מזכיר ההסתדרות; איש המרות, שהניח יסודות איתנים למדינה.
כרך זה כולל את השנים 1943-1933, שנים בהן פעל בן־גוריון בהנהלת הסוכנות היהודית ובמרביתן — כיושב־ראש שלה.
בן־גוריון היה חדור הכרה, שאם הציונות לא תוגשם לאלתר, היא לא תוגשם לעולם, והעם היהודי צפוי לאבדון. מתוך תחושה עזה שהקרקע בוער, חתר ל"כיבוש הציונות", על־ידי הפיכת תנועת העבודה "ממעמד לעם" ועל־ידי הפיכת הציונות לתנועת עם. קונסנזוס רחב זה נועד לאפשר פעולה מדינית מלוכדת ולהיות מכשיר יעיל להגשמת הציונות.
זה היה המניע לניסיונו להגיע לידי הסכם עם זאב ז'בוטינסקי, הגדול באויביו, וגם סיבת הקרע עם יצחק טבנקין, נאמן ערכיה וייחודה של תנועת־העבודה.
דבקותו של בן־גוריון ברעיון המדינה, אפילו הוא כרוך בוויתור על שלמות־הארץ, כאמצעי הגדול ביותר להעלאת מיליונים ולהצלתם בארץ־ישראל, הייתה מגורמי הפילוג במפא"י. תביעתו למאבק נמרץ וגלוי בבריטים למען הגברת העלייה והקמת מדינה לאלתר מרחיבה את הקרע בינו ובין וייצמן. כרך זה מתאר את השנים הסוערות והמכריעות, שבמהלכן מתגברת התנגדות הערבים לציונות, גרמניה מאיימת על שלום העולם ועל חיי מיליוני יהודים, ובריטניה נסוגה מתמיכתה בציונות. הוא סוקר גם את ראשית פעולתו של בן־גוריון בשנות המלחמה ונוכח השואה.
לפנינו תיאור חי ומרתק של שנים הרות־גורל בתולדות העם. בן־גוריון מתגלה כאן במלוא כוחו המדיני, ומתוך קורות חייו נפרשים תולדות היישוב והאישים שפעלו באותה תקופה. בספר מוארים חייו האישיים ופרקים נעלמים שלא פורסמו עד כה.
לקראת פרסום הביוגרפיה בארצות־הברית: "מדוע אין כיום מנהיגים כאשר עמם זקוק להם? בביוגרפיה מרתקת זו אנו לומדים להכיר את בן־גוריון, מנהיג שהוא מדינאי אמיתי ורועה לעמו". - ברברה טוכמן
כאיש מלחמות יעיר קנאה
(ישעיה, מ"ב י"ג)
קנאת בן־גוריון לעמו ולארצו — זו עלילת חייו, הנפרשת על־ידי שבתי טבת בביוגרפיה המקיפה ביותר שנכתבה עליו עד כה. במרכז הכרך הראשון עמד בן גוריון הצעיר ובמרכז כרך שני זה עומד איש המרות.
הכרך עוסק בשנים 1933-1919, שהן שנות הקמת ההסתדרות וביסוסה. עיקר מאמציו של בן־גוריון בתקופה זו היה לבנות ולבצר את כוחה של ההסתדרות בקרב ציבור העובדים ולבנותה כמעין "מדינת פועלים".
בפרק זה של חייו, כברת הדרך ההסתדרותית שלו, באו לידי ביטוי הסגולות ודרכי הפעולה שסייעו לו בעיצוב מנהיגותו; וכן הונחו היסודות האיתנים ליצירתו המדינית — כיו"ר הנהלת הסוכנות — ייסוד המרות של המדינה בדרך, הגרעין של עצמאות ישראל.
במהלך תיאור דרכו כמנהיג מוארים גם חייו האישיים של בן־גוריון, יחסיו עם בני משפחתו, עם חבריו ועם האנשים הקרובים אליו. כן מוצגים הנושאים והבעיות שהעסיקו את היישוב באותה תקופה והדמויות המרכזיות שפעלו אז ובאו במגע עם דוד בן־גוריון.
על כרך א': "ביוגרפיה מעולה, מהטובות שקראתי בחיי. יצחק לבני (גלי צה"ל) מבחינת פירוט העבודה, גיוון המקורות ועושרם ואיכות הכתיבה (...) גם מבחינת חוש הביקורת ועומק הראייה של היסטוריון, עומדת הביוגרפיה של טבת מחוץ להשוואה לביוגרפיה אחרת של בן־גוריון. פרופ' דן הורביץ (מדינה מימשל ויחסים בינלאומיים) שבתי טבת עשה מפעל נדיר (...) הוא מראה לנו את בן־גוריון ללא כחל ושרק (...) זוהי כתיבה חסרת תקדים, על אדם שלא ינק מתקדימים, והיא מעוררת אמון והתפעלות כאחת. שמעון פרס (בבית בן־גוריון) "קנאת דוד" (...) ביוגרפיה מונומנטלית של דוד בן־גוריון שאין לה אח ורע בספרותנו. משה שמיר (מעריב) אחד מיתרונותיו הגדולים של הספר הוא בגישתו הביקורתית (...) בן־גוריון זכה לביוגרפיות אחדות. זו שלפנינו מבטיחה להיות היסודית, העשירה והקנאית ביותר לאמת ההיסטורית. ד"ר מאיר אביזהר (מגוון) ספרו של שבתי טבת עומד בקריטריונים הקשוחים ביותר הנדרשים מכתיבה היסטורית מדעית... למחקר הזהיר והדייקני נוספו כישרון כתיבה והצגה והתוצאה היא ספר קריא ומעניין... אלי שאלתיאל (הארץ) שבתי טבת חדר לנפש גיבורו, חי את מאבקיו, את לבטיו, את בדידותו וידע לתאר נכונה את הנגלה ולחשוף את הנסתר." - חיים ישראלי (בבית בן־גוריון)
שבתי טבת, סופר ועיתונאי, חבר מערכת "הארץ", כתב ספרים רבים, שזכו להצלחה בקרב קהל הקוראים בארץ. הנודעים שבהם חשופים בצריח, משה דיין, שעשוע ובתו, קללת הברכה, ויומנים מאתמול. זה שש שנים עוסק שבתי טבת בחקר תולדות חייו של דוד בן־גוריון ובכתיבת הביוגרפיה המקיפה עליו. במהלך עבודתו גילה מקורות, מסמכים ופרטים רבים שלא היו ידועים עד כה, הרואים אור לראשונה בכרכים אלה.
כאיש מלחמות יעיר קנאה
(ישעיה, מ"ב י"ג)
קנאת בן־גוריון לעמו ולארצו — זו עלילת חייו, הנפרשת על־ידי שבתי טבת בביוגרפיה המקיפה ביותר שנכתבה עליו עד כה. במרכז הכרך הראשון עמד בן גוריון הצעיר ובמרכז כרך שני זה עומד איש המרות.
הכרך עוסק בשנים 1933-1919, שהן שנות הקמת ההסתדרות וביסוסה. עיקר מאמציו של בן־גוריון בתקופה זו היה לבנות ולבצר את כוחה של ההסתדרות בקרב ציבור העובדים ולבנותה כמעין "מדינת פועלים".
בפרק זה של חייו, כברת הדרך ההסתדרותית שלו, באו לידי ביטוי הסגולות ודרכי הפעולה שסייעו לו בעיצוב מנהיגותו; וכן הונחו היסודות האיתנים ליצירתו המדינית — כיו"ר הנהלת הסוכנות — ייסוד המרות של המדינה בדרך, הגרעין של עצמאות ישראל.
במהלך תיאור דרכו כמנהיג מוארים גם חייו האישיים של בן־גוריון, יחסיו עם בני משפחתו, עם חבריו ועם האנשים הקרובים אליו. כן מוצגים הנושאים והבעיות שהעסיקו את היישוב באותה תקופה והדמויות המרכזיות שפעלו אז ובאו במגע עם דוד בן־גוריון.
על כרך א': "ביוגרפיה מעולה, מהטובות שקראתי בחיי. יצחק לבני (גלי צה"ל) מבחינת פירוט העבודה, גיוון המקורות ועושרם ואיכות הכתיבה (...) גם מבחינת חוש הביקורת ועומק הראייה של היסטוריון, עומדת הביוגרפיה של טבת מחוץ להשוואה לביוגרפיה אחרת של בן־גוריון. פרופ' דן הורביץ (מדינה מימשל ויחסים בינלאומיים) שבתי טבת עשה מפעל נדיר (...) הוא מראה לנו את בן־גוריון ללא כחל ושרק (...) זוהי כתיבה חסרת תקדים, על אדם שלא ינק מתקדימים, והיא מעוררת אמון והתפעלות כאחת. שמעון פרס (בבית בן־גוריון) "קנאת דוד" (...) ביוגרפיה מונומנטלית של דוד בן־גוריון שאין לה אח ורע בספרותנו. משה שמיר (מעריב) אחד מיתרונותיו הגדולים של הספר הוא בגישתו הביקורתית (...) בן־גוריון זכה לביוגרפיות אחדות. זו שלפנינו מבטיחה להיות היסודית, העשירה והקנאית ביותר לאמת ההיסטורית. ד"ר מאיר אביזהר (מגוון) ספרו של שבתי טבת עומד בקריטריונים הקשוחים ביותר הנדרשים מכתיבה היסטורית מדעית... למחקר הזהיר והדייקני נוספו כישרון כתיבה והצגה והתוצאה היא ספר קריא ומעניין... אלי שאלתיאל (הארץ) שבתי טבת חדר לנפש גיבורו, חי את מאבקיו, את לבטיו, את בדידותו וידע לתאר נכונה את הנגלה ולחשוף את הנסתר." - חיים ישראלי (בבית בן־גוריון)
שבתי טבת, סופר ועיתונאי, חבר מערכת "הארץ", כתב ספרים רבים, שזכו להצלחה בקרב קהל הקוראים בארץ. הנודעים שבהם חשופים בצריח, משה דיין, שעשוע ובתו, קללת הברכה, ויומנים מאתמול. זה שש שנים עוסק שבתי טבת בחקר תולדות חייו של דוד בן־גוריון ובכתיבת הביוגרפיה המקיפה עליו. במהלך עבודתו גילה מקורות, מסמכים ופרטים רבים שלא היו ידועים עד כה, הרואים אור לראשונה בכרכים אלה.
מספטמבר 1972 עד אפריל 1973 קיימה מזכירות מפלגת העבודה בירור מקיף בשאלת המדיניות של ישראל בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים – השטחים המוחזקים. לקחו בו חלק כל בכירי המפלגה: ראש הממשלה גולדה מאיר, סגן ראש הממשלה ושר החינוך יגאל אלון, שר הביטחון משה דיין, שר האוצר פנחס ספיר, שר החוץ אבא אבן ואחרים. בצד הניסיון ללבן את עמדת מפלגת העבודה לגבי האופן שבו צריכה ישראל להתנהל בשטחים, נערך דיון נרחב בשאלת דמותה ומהותה של המדינה בעתיד. נבחנו בו קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לנוכח המשמעות הדמוגרפית הגלומה בסיפוח השטחים; דמותה המוסרית של ישראל והאפשרות של הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
יותר מיובל שנים אחר כך לא נס לֵחם של השיקולים, הטיעונים והנימוקים שהעלו משתתפי הדיון, בראש ובראשונה בעלי העמדה היונית. הם רלוונטיים לשיח האקטואלי והעתידי על השטחים המוחזקים. הם חשובים במיוחד לנוכח התהליכים שנגלים לעינינו בישראל בשנים האחרונות, תהליכים אשר מכרסמים באופייה הדמוקרטי ובדמותה המוסרית של המדינה.
מספטמבר 1972 עד אפריל 1973 קיימה מזכירות מפלגת העבודה בירור מקיף בשאלת המדיניות של ישראל בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים – השטחים המוחזקים. לקחו בו חלק כל בכירי המפלגה: ראש הממשלה גולדה מאיר, סגן ראש הממשלה ושר החינוך יגאל אלון, שר הביטחון משה דיין, שר האוצר פנחס ספיר, שר החוץ אבא אבן ואחרים. בצד הניסיון ללבן את עמדת מפלגת העבודה לגבי האופן שבו צריכה ישראל להתנהל בשטחים, נערך דיון נרחב בשאלת דמותה ומהותה של המדינה בעתיד. נבחנו בו קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לנוכח המשמעות הדמוגרפית הגלומה בסיפוח השטחים; דמותה המוסרית של ישראל והאפשרות של הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
יותר מיובל שנים אחר כך לא נס לֵחם של השיקולים, הטיעונים והנימוקים שהעלו משתתפי הדיון, בראש ובראשונה בעלי העמדה היונית. הם רלוונטיים לשיח האקטואלי והעתידי על השטחים המוחזקים. הם חשובים במיוחד לנוכח התהליכים שנגלים לעינינו בישראל בשנים האחרונות, תהליכים אשר מכרסמים באופייה הדמוקרטי ובדמותה המוסרית של המדינה.
הספר "יום-יום" מבקש לספר את סיפורן של ארץ ישראל עד תש"ח ושל ישראל מאז ועד השנים האחרונות באמצעות עשרה יומונים שתיארו מה התרחש כאן, ובה בעת הטביעו את חותמם על בני אדם, מאורעות ותהליכים. היו ימים שהמושג "כתבו בעיתון" נחשב כמעט יצוק בסלע. קורותיהם של העיתונים מאפשרים לקורא בן-זמננו להציץ אל ההיסטוריה שלנו בהתהוותה.
בהרחבה מתוארים כאן, לפי סדר הופעתם היומונים "הצבי/האור", "הארץ", "דואר היום", "דבר", "הבוקר", "הצופה", ידיעות אחרונות", "על המשמר, "מעריב" ו"חדשות". רק שלושה מעשרת היומונים האלה שרדו עד היום. האחרים נכנעו לקשיים כלכליים, מיעוט קוראים ומודעות, ובייחוד לחדירתם של אמצעי התקשורת החדשים כגון הטלוויזיה, האינטרנט ושאר האמצעים הדיגיטליים. אלה מביאים את החדשות והידיעות במהירות גדולה, ולעומתם משולים העיתונים המודפסים לצב. האם תצליח התקשורת המודפסת בארץ ובעולם במאבק ההישרדות שלה? ימים יגידו.
פרק בספר יוחד לעשרים עיתונאים בולטים, שהיו ציר מרכזי במכונת העיתונות בארץ במשך המאה העשרים.
ד"ר מרדכי נאור, הוא סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל והתקשורת הישראלית. כתב ספרים רבים וערך עיתונים. בשנים 1978-1974 היה מפקד גלי צה"ל.
הספר "יום-יום" מבקש לספר את סיפורן של ארץ ישראל עד תש"ח ושל ישראל מאז ועד השנים האחרונות באמצעות עשרה יומונים שתיארו מה התרחש כאן, ובה בעת הטביעו את חותמם על בני אדם, מאורעות ותהליכים. היו ימים שהמושג "כתבו בעיתון" נחשב כמעט יצוק בסלע. קורותיהם של העיתונים מאפשרים לקורא בן-זמננו להציץ אל ההיסטוריה שלנו בהתהוותה.
בהרחבה מתוארים כאן, לפי סדר הופעתם היומונים "הצבי/האור", "הארץ", "דואר היום", "דבר", "הבוקר", "הצופה", ידיעות אחרונות", "על המשמר, "מעריב" ו"חדשות". רק שלושה מעשרת היומונים האלה שרדו עד היום. האחרים נכנעו לקשיים כלכליים, מיעוט קוראים ומודעות, ובייחוד לחדירתם של אמצעי התקשורת החדשים כגון הטלוויזיה, האינטרנט ושאר האמצעים הדיגיטליים. אלה מביאים את החדשות והידיעות במהירות גדולה, ולעומתם משולים העיתונים המודפסים לצב. האם תצליח התקשורת המודפסת בארץ ובעולם במאבק ההישרדות שלה? ימים יגידו.
פרק בספר יוחד לעשרים עיתונאים בולטים, שהיו ציר מרכזי במכונת העיתונות בארץ במשך המאה העשרים.
ד"ר מרדכי נאור, הוא סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל והתקשורת הישראלית. כתב ספרים רבים וערך עיתונים. בשנים 1978-1974 היה מפקד גלי צה"ל.
מלחמת היהודים מנפץ כמה מהמיתוסים הגדולים של הפוליטיקה הישראלית, ובראשם התפיסה כאילו המאבק האלקטורלי מאז 1977 הוא בעיקרו בין "ישראל הראשונה", האשכנזית והשמאלית, לבין "ישראל השנייה", המזרחית והימנית. ספר מדאיג, המראה כיצד העיוורון ביחס לשינויים הדמוגרפיים וביחס לכוחות הפעילים במפה הפוליטית עלול להוביל לחורבנה של ישראל בעתיד הקרוב. אבל זהו גם ספר אופטימי ופטריוטי, המציג תוכניות פעולה מקוריות ומעשיות.
הקוראים מוזמנים למסע מ"התרגיל המבריק" ועד "התרגיל המסריח", מ"נאום הצ'חצ'חים" ועד "נאום השפנים", מהיריבות בין הרצל ואחד העם ועד להתנצחות בין אסתר חיות לדוד אמסלם, ממחנות העולים של קום המדינה ועד לנופש של חיילי גבעתי ביציאה מעזה. זהו מסע המוביל למסקנה שהעימות שקורע את הארץ בשנים האחרונות סביב מערכת המשפט הוא כיסוי למערכה רעיונית עמוקה, חריפה וגורלית הרבה יותר.
מלחמת היהודים הוא סיפורה הלא מוכר של הפוליטיקה הישראלית – סיפור המאבק על נפשה ועל עתידה של המהפכה הציונית הגדולה.
פרופ' אוריה שביט, אוניברסיטת תל אביב, מתמחה בחקר דתות, דמוקרטיה והגירה. ספריו ראו אור בין היתר בהוצאת ראטלדג' ובהוצאות הספרים של אוניברסיטאות אוקספורד, מנצ'סטר, ליברפול, טורונטו וראטגרס. הרצאותיו לקהל הרחב זכו למאות אלפי צפיות ברשתות החברתיות.
מלחמת היהודים מנפץ כמה מהמיתוסים הגדולים של הפוליטיקה הישראלית, ובראשם התפיסה כאילו המאבק האלקטורלי מאז 1977 הוא בעיקרו בין "ישראל הראשונה", האשכנזית והשמאלית, לבין "ישראל השנייה", המזרחית והימנית. ספר מדאיג, המראה כיצד העיוורון ביחס לשינויים הדמוגרפיים וביחס לכוחות הפעילים במפה הפוליטית עלול להוביל לחורבנה של ישראל בעתיד הקרוב. אבל זהו גם ספר אופטימי ופטריוטי, המציג תוכניות פעולה מקוריות ומעשיות.
הקוראים מוזמנים למסע מ"התרגיל המבריק" ועד "התרגיל המסריח", מ"נאום הצ'חצ'חים" ועד "נאום השפנים", מהיריבות בין הרצל ואחד העם ועד להתנצחות בין אסתר חיות לדוד אמסלם, ממחנות העולים של קום המדינה ועד לנופש של חיילי גבעתי ביציאה מעזה. זהו מסע המוביל למסקנה שהעימות שקורע את הארץ בשנים האחרונות סביב מערכת המשפט הוא כיסוי למערכה רעיונית עמוקה, חריפה וגורלית הרבה יותר.
מלחמת היהודים הוא סיפורה הלא מוכר של הפוליטיקה הישראלית – סיפור המאבק על נפשה ועל עתידה של המהפכה הציונית הגדולה.
פרופ' אוריה שביט, אוניברסיטת תל אביב, מתמחה בחקר דתות, דמוקרטיה והגירה. ספריו ראו אור בין היתר בהוצאת ראטלדג' ובהוצאות הספרים של אוניברסיטאות אוקספורד, מנצ'סטר, ליברפול, טורונטו וראטגרס. הרצאותיו לקהל הרחב זכו למאות אלפי צפיות ברשתות החברתיות.
בעשורים האחרונים מתרחשים שני תהליכים בצלחת הישראלית: הקולינריה המקומית התפתחה באופן חסר תקדים ושוק המזון המקומי הלך והתדרדר. המחירים בסופר מזנקים, החקלאות המקומית גוועת - במיוחד בדרום ובצפון המפונים, מזון טרי נעלם אט אט מהתפריט, והקשרים הקהילתיים, שמזון תמיד היה חוט מקשר עבורם - מתרופפים. היינו חושבים שזה פשוט מחיר החיים המודרנים, אבל מסתבר שכל אלה הם תוצאה של שוק ריכוזי להחריד ומתוכנן להפליא.
הפוליטיקה של האוכל הוא ספר שנקרא בנשימה עצורה, אך תוכנו קשה לעיכול. הוא חושף איך בעשורים האחרונים המדינה, בעיניים פקוחות, מסרה את משק המזון הישראלי לידי קומץ תאגידים כוחניים שחונקים אותו ואותנו, בשם ערך הגדלת הרווחים. הספר מציג את הנזק הנסתר שכבר נגרם מהפוליטיזציה של האוכל, ומזהיר מהמשך עצימת העיניים. אבל הוא מציע גם תקווה: מפת דרכים ברורה לתיקון האפשרי.
אורי מאיר-צ'יזיק הוא ד"ר להיסטוריה של הרפואה והתזונה, חוקר מסורות מקומיות ופעיל חברתי. במטבח חדר האוכל הישן של קיבוץ נווה איתן הקים את "המרכז להנהגת הבריאות" - בו הוא מעביר סדנאות והרצאות במטרה ללמד על תזונה בריאה יותר, בדגש על גידול מזון, ליקוט צמחי-בר למאכל ושימור מסורות מקומיות. לאחר שנים של עיסוק בשוק המזון הישראלי, כמלווה מבפנים וכחוקר מבחוץ - הוא מוציא לאור את ספרו החמישי וחושף את הסיפור הנסתר שלו.
הוצאת רדיקל היא הוצאה ללא כוונות רווח, אבל עם כוונה אחת גדולה – להביא אל הקהל הישראלי את הספרים משני התודעה של היום, שטומנים בחובם את רעיונות משני המציאות של מחר. בעוד שיש ספרים שמספקים מפלט מפני המציאות, הספרים של רדיקל נותנים את הכוח לשנות אותה.
הפוליטיקה של האוכל הוא ספר חדש בסדרת "מחר" - המביאה ספרות מקור רדיקלית בספרי כיס. כמו כל ספרי ההוצאה, הוא הודפס על נייר אקולוגי ממוחזר.
בעשורים האחרונים מתרחשים שני תהליכים בצלחת הישראלית: הקולינריה המקומית התפתחה באופן חסר תקדים ושוק המזון המקומי הלך והתדרדר. המחירים בסופר מזנקים, החקלאות המקומית גוועת - במיוחד בדרום ובצפון המפונים, מזון טרי נעלם אט אט מהתפריט, והקשרים הקהילתיים, שמזון תמיד היה חוט מקשר עבורם - מתרופפים. היינו חושבים שזה פשוט מחיר החיים המודרנים, אבל מסתבר שכל אלה הם תוצאה של שוק ריכוזי להחריד ומתוכנן להפליא.
הפוליטיקה של האוכל הוא ספר שנקרא בנשימה עצורה, אך תוכנו קשה לעיכול. הוא חושף איך בעשורים האחרונים המדינה, בעיניים פקוחות, מסרה את משק המזון הישראלי לידי קומץ תאגידים כוחניים שחונקים אותו ואותנו, בשם ערך הגדלת הרווחים. הספר מציג את הנזק הנסתר שכבר נגרם מהפוליטיזציה של האוכל, ומזהיר מהמשך עצימת העיניים. אבל הוא מציע גם תקווה: מפת דרכים ברורה לתיקון האפשרי.
אורי מאיר-צ'יזיק הוא ד"ר להיסטוריה של הרפואה והתזונה, חוקר מסורות מקומיות ופעיל חברתי. במטבח חדר האוכל הישן של קיבוץ נווה איתן הקים את "המרכז להנהגת הבריאות" - בו הוא מעביר סדנאות והרצאות במטרה ללמד על תזונה בריאה יותר, בדגש על גידול מזון, ליקוט צמחי-בר למאכל ושימור מסורות מקומיות. לאחר שנים של עיסוק בשוק המזון הישראלי, כמלווה מבפנים וכחוקר מבחוץ - הוא מוציא לאור את ספרו החמישי וחושף את הסיפור הנסתר שלו.
הוצאת רדיקל היא הוצאה ללא כוונות רווח, אבל עם כוונה אחת גדולה – להביא אל הקהל הישראלי את הספרים משני התודעה של היום, שטומנים בחובם את רעיונות משני המציאות של מחר. בעוד שיש ספרים שמספקים מפלט מפני המציאות, הספרים של רדיקל נותנים את הכוח לשנות אותה.
הפוליטיקה של האוכל הוא ספר חדש בסדרת "מחר" - המביאה ספרות מקור רדיקלית בספרי כיס. כמו כל ספרי ההוצאה, הוא הודפס על נייר אקולוגי ממוחזר.
ספר זה מכנס עשרים ושניים מחקרים החדשים על אודות הגליל, על ייחודי הגאוגרפי, על הנוף הטבעי והתרבותי שלו, על הרכבו האנושי המגוון והמיוחד.
חמשת שערי הספר נעים על המשרעת הכרונולוגית של חקר הגליל ועל מגוון התחומים שבו: 'מהעת העתיקה לימי הביניים', 'על חקר הארץ וידיעתה', 'שלהי השלטון העות'מני ותקופת המנדט', 'חברה ומדינה בגליל' ו'מדעי הטבע'.
המאמרים מציעים לקוראים מקרב הקהילה המדעית ולכלל אוהבי הגליל וידיעת הארץ מבט בוחן על העושר הטבעי והתרבותי של חבל הארץ הצפוני בישראל.
הספר, הרביעי בסדרה, מוקדש בהוקרה לפרופ' חיים גורן, ממניחי היסודות למכללה האקדמית תל חי.
ספר זה מכנס עשרים ושניים מחקרים החדשים על אודות הגליל, על ייחודי הגאוגרפי, על הנוף הטבעי והתרבותי שלו, על הרכבו האנושי המגוון והמיוחד.
חמשת שערי הספר נעים על המשרעת הכרונולוגית של חקר הגליל ועל מגוון התחומים שבו: 'מהעת העתיקה לימי הביניים', 'על חקר הארץ וידיעתה', 'שלהי השלטון העות'מני ותקופת המנדט', 'חברה ומדינה בגליל' ו'מדעי הטבע'.
המאמרים מציעים לקוראים מקרב הקהילה המדעית ולכלל אוהבי הגליל וידיעת הארץ מבט בוחן על העושר הטבעי והתרבותי של חבל הארץ הצפוני בישראל.
הספר, הרביעי בסדרה, מוקדש בהוקרה לפרופ' חיים גורן, ממניחי היסודות למכללה האקדמית תל חי.
על פי התפישה המקובלת, המטרה הסופית של הציונות כתנועה לאומית פוליטית הייתה הקמתה של מדינת לאום. בספרו החדש על תולדות הדמיון המדיני הציוני מראשית רעיון הציונות המודרנית ועד להקמתה של מדינת ישראל, דימיטרי שומסקי קורא תיגר על תפיסה דטרמיניסטית באמצעות עיון בכתבים לא מוכרים מאת אבות הציונות ובבחינה מחדש של המקורות הידועים, שפורשו באורח מגמתי וא־היסטורי בספרות הקלאסית על הציונות. המחבר מגלה שמנהיגי הציונות שיוו לנגד עיניהם את מימוש ההגדרה העצמית היהודית בארץ ישראל דווקא במסגרת רב־לאומית. תחילה הם דמיינו מחוז אוטונומי באימפריה הרב־לאומית העות'מאנית, ולאחר מכן – בתקופת המנדט הבריטי – דמוקרטיה רב־לאומית.
הספר מראה שהמודלים של מדינה יהודית, שאותם ביססו ופיתחו האבות המייסדים של מדינת ישראל, כללו בתוכם הכרה בקיום לאומי קולקטיבי של ערביי ארץ ישראל. דפוסים מדיניים כאלה לא היו נחלתן של דמויות שוליות בקרב הציונות (כגון אנשי "ברית שלום"), אלא אדרבה, הוצגו על ידי הציונים המרכזיים ביותר: יהודה לייב פינסקר, בנימין זאב הרצל, אחד העם, זאב ז'בוטינסקי ודוד בן־גוריון. הספר מתמקד בחמש הדמויות הללו ומציג אותן ואת השקפותיהן באופן חדשני, שנודעת לו השפעה על השיח הישראלי העכשווי.
על פי התפישה המקובלת, המטרה הסופית של הציונות כתנועה לאומית פוליטית הייתה הקמתה של מדינת לאום. בספרו החדש על תולדות הדמיון המדיני הציוני מראשית רעיון הציונות המודרנית ועד להקמתה של מדינת ישראל, דימיטרי שומסקי קורא תיגר על תפיסה דטרמיניסטית באמצעות עיון בכתבים לא מוכרים מאת אבות הציונות ובבחינה מחדש של המקורות הידועים, שפורשו באורח מגמתי וא־היסטורי בספרות הקלאסית על הציונות. המחבר מגלה שמנהיגי הציונות שיוו לנגד עיניהם את מימוש ההגדרה העצמית היהודית בארץ ישראל דווקא במסגרת רב־לאומית. תחילה הם דמיינו מחוז אוטונומי באימפריה הרב־לאומית העות'מאנית, ולאחר מכן – בתקופת המנדט הבריטי – דמוקרטיה רב־לאומית.
הספר מראה שהמודלים של מדינה יהודית, שאותם ביססו ופיתחו האבות המייסדים של מדינת ישראל, כללו בתוכם הכרה בקיום לאומי קולקטיבי של ערביי ארץ ישראל. דפוסים מדיניים כאלה לא היו נחלתן של דמויות שוליות בקרב הציונות (כגון אנשי "ברית שלום"), אלא אדרבה, הוצגו על ידי הציונים המרכזיים ביותר: יהודה לייב פינסקר, בנימין זאב הרצל, אחד העם, זאב ז'בוטינסקי ודוד בן־גוריון. הספר מתמקד בחמש הדמויות הללו ומציג אותן ואת השקפותיהן באופן חדשני, שנודעת לו השפעה על השיח הישראלי העכשווי.
דוד רזיאל (1910–1941), 'האלוף בן ענת', היה ממייסדי הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) ומפקדו הרביעי, בעל הדרגה הבכירה ביותר בתולדות הארגון.
משחר נעוריו היה מלא ציפייה לחירות העם בארצו. בגיל צעיר למד את כללי הטקטיקה הצבאית, וחיבר את הספרים הראשונים בעברית שעסקו בכך. במסגרת פעילותו הביטחונית ב'הגנה' ואחר כך באצ"ל, ארגן וביצע עשרות מבצעים חשאיים למען הגנת היישוב, ונטל חלק משמעותי בתנועת ההעפלה. נודע כגיבור עשוי ללא חת וכמנהיג בעל שאר רוח.
דמותו המופתית הייתה סמל לאהבת העם, התורה והארץ בעיני הנוער הלאומי.
בספר מרתק זה מובאות תולדות חייו של רזיאל על פי מקורות רבים, שחלקם מתפרסמים כאן לראשונה. כן מובאים עשרות מאמרים וזיכרונות שכתבו עליו חברים, מכרים ואישי ציבור. בספר מובאים גם מאמרים רבים שכתב רזיאל לאורך שנות חייו בענייני צבא, ביטחון, גבורה ישראלית ותולדות העם. המאמרים לוקטו מעיתונים ומכתבי עת מחתרתיים, וכן מארכיון כתביו.
בסוף הספר מתפרסמים עשרות תצלומים נדירים של רזיאל, לצד תעודות ומסמכים חשובים.
דוד רזיאל (1910–1941), 'האלוף בן ענת', היה ממייסדי הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) ומפקדו הרביעי, בעל הדרגה הבכירה ביותר בתולדות הארגון.
משחר נעוריו היה מלא ציפייה לחירות העם בארצו. בגיל צעיר למד את כללי הטקטיקה הצבאית, וחיבר את הספרים הראשונים בעברית שעסקו בכך. במסגרת פעילותו הביטחונית ב'הגנה' ואחר כך באצ"ל, ארגן וביצע עשרות מבצעים חשאיים למען הגנת היישוב, ונטל חלק משמעותי בתנועת ההעפלה. נודע כגיבור עשוי ללא חת וכמנהיג בעל שאר רוח.
דמותו המופתית הייתה סמל לאהבת העם, התורה והארץ בעיני הנוער הלאומי.
בספר מרתק זה מובאות תולדות חייו של רזיאל על פי מקורות רבים, שחלקם מתפרסמים כאן לראשונה. כן מובאים עשרות מאמרים וזיכרונות שכתבו עליו חברים, מכרים ואישי ציבור. בספר מובאים גם מאמרים רבים שכתב רזיאל לאורך שנות חייו בענייני צבא, ביטחון, גבורה ישראלית ותולדות העם. המאמרים לוקטו מעיתונים ומכתבי עת מחתרתיים, וכן מארכיון כתביו.
בסוף הספר מתפרסמים עשרות תצלומים נדירים של רזיאל, לצד תעודות ומסמכים חשובים.
ספרו של שי בן עמי מתחקה אחר התפתחות גני החיות בישראל; הוא מאפשר התבוננות על הפרויקט הציוני מזווית שונה ומרתקת. גני חיות הם נקודת מגע ייחודית בין בני אדם לבעלי חיים, בין העיר לטבע ובין המקומי לבינלאומי; הם מוסד תרבותי אשר לו שורשים עתיקים ברחבי העולם. בעת המודרנית נפתחו גני חיות בכל רחבי אירופה, ולאחר מכן הופצו למדינות רבות ברחבי הגלובוס. בשנת 1938 – עם הגעתם של האריות הישראלים הראשונים (גיבור ותמר) שבישרו על הקמת גן החיות של תל אביב על ידי הרב ד"ר מרדכי שורנשטיין, וב-1940 עם הקמתו של גן החיות התנ"כי בירושלים, על ידי ד"ר אהרון שולוב – "עלו" גני חיות לפלשתינה, הותאמו למרחב המקומי, והקמתם נחשבה בעיני רבים כסמל להצלחת הציונות העירונית והלאומית.
לאחר הקמת המדינה הוקמו גני חיות נוספים בחיפה, בפתח תקווה, באילת, לצד שמורות מיוחדות שנקראו חי-בר בערבה ובכרמל; אלה הפכו להיות חלק מהנוף העירוני והישראלי. גני חיות אלו לא רק עסקו בהצגת בעלי חיים אלא גם בשמירת טבע והשבה לטבע של מינים שנכחדו; הם תרמו לחינוך ולתרבות ואפשרו לתושבי הארץ בידור חינוכי זמין לכל. גני חיות, אשר בכל שנה מושכים מיליוני בני אדם ברחבי העולם, מאפשרים לחשוף צדדים מוכרים יותר ופחות בהיסטוריה הישראלית בפרט, והתרבותית והאנושית בכלל.
שי בן עמי, אשר עבד שנים רבות בגן החיות התנ"כי והיה חלק מצוות ההקמה של אקווריום ישראל, הקדיש שנים רבות למחקר והתבוננות בגני החיות בישראל ובעולם. במסגרת התואר השני באוניברסיטת רגנסבורג (גרמניה) חקר את ההיסטוריה של גני החיות באמריקה ובאירופה. עבודת הדוקטורט שלו במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית עוסקת בהתפתחות גני החיות בפלשתינה המנדטורית ובמדינת ישראל.
ספרו של שי בן עמי מתחקה אחר התפתחות גני החיות בישראל; הוא מאפשר התבוננות על הפרויקט הציוני מזווית שונה ומרתקת. גני חיות הם נקודת מגע ייחודית בין בני אדם לבעלי חיים, בין העיר לטבע ובין המקומי לבינלאומי; הם מוסד תרבותי אשר לו שורשים עתיקים ברחבי העולם. בעת המודרנית נפתחו גני חיות בכל רחבי אירופה, ולאחר מכן הופצו למדינות רבות ברחבי הגלובוס. בשנת 1938 – עם הגעתם של האריות הישראלים הראשונים (גיבור ותמר) שבישרו על הקמת גן החיות של תל אביב על ידי הרב ד"ר מרדכי שורנשטיין, וב-1940 עם הקמתו של גן החיות התנ"כי בירושלים, על ידי ד"ר אהרון שולוב – "עלו" גני חיות לפלשתינה, הותאמו למרחב המקומי, והקמתם נחשבה בעיני רבים כסמל להצלחת הציונות העירונית והלאומית.
לאחר הקמת המדינה הוקמו גני חיות נוספים בחיפה, בפתח תקווה, באילת, לצד שמורות מיוחדות שנקראו חי-בר בערבה ובכרמל; אלה הפכו להיות חלק מהנוף העירוני והישראלי. גני חיות אלו לא רק עסקו בהצגת בעלי חיים אלא גם בשמירת טבע והשבה לטבע של מינים שנכחדו; הם תרמו לחינוך ולתרבות ואפשרו לתושבי הארץ בידור חינוכי זמין לכל. גני חיות, אשר בכל שנה מושכים מיליוני בני אדם ברחבי העולם, מאפשרים לחשוף צדדים מוכרים יותר ופחות בהיסטוריה הישראלית בפרט, והתרבותית והאנושית בכלל.
שי בן עמי, אשר עבד שנים רבות בגן החיות התנ"כי והיה חלק מצוות ההקמה של אקווריום ישראל, הקדיש שנים רבות למחקר והתבוננות בגני החיות בישראל ובעולם. במסגרת התואר השני באוניברסיטת רגנסבורג (גרמניה) חקר את ההיסטוריה של גני החיות באמריקה ובאירופה. עבודת הדוקטורט שלו במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית עוסקת בהתפתחות גני החיות בפלשתינה המנדטורית ובמדינת ישראל.
ניסיון אישי וכן מחקר ומעקב אחר התקשורת הישראלית במשך עשרות שנים הביא את המחבר להיכרות קרובה עם אישים, עיתונים, אמצעי תקשורת נוספים ותופעות הקשורות לאמצעי התקשורת של ארץ ישראל ושל מדינת ישראל בחמישים שנותיה הראשונות.
הספר כולל מבחר של שנים עשר פרקים מרשימה ארוכה בהרבה של מחקרים ומאמרים שפרסם מרדכי נאור בנושאי תקשורת. המיוחד בשבעת הפרקים הראשונים הוא ייחודם – פרשיות ידועות אך מעט ואף כמעט לא ידועות מתחום התקשורת. כל אחד מחמשת הפרקים הנוספים מוקדש לאחד מהעשורים הראשונים של מדינת ישראל, מהראשון עד החמישי - בהקשר התקשורתי.
שנים עשר הפרקים, כל אחד מהם כשלעצמו, וכולם יחד, משרטטים במידה רבה את מפת התקשורת בארץ במהלך המאה העשרים.
הקוראים מוזמנים לצאת אפוא להפלגה בים התקשורת הישראלי מימים רחוקים עד ימים קרובים יותר. ימים במשמעות כפולה – "ים של חומר" וים במובן של מרחב אין סופי. שנים עשר הפרקים הם בבחינת טעימה מן המבחר הגדול.
ניסיון אישי וכן מחקר ומעקב אחר התקשורת הישראלית במשך עשרות שנים הביא את המחבר להיכרות קרובה עם אישים, עיתונים, אמצעי תקשורת נוספים ותופעות הקשורות לאמצעי התקשורת של ארץ ישראל ושל מדינת ישראל בחמישים שנותיה הראשונות.
הספר כולל מבחר של שנים עשר פרקים מרשימה ארוכה בהרבה של מחקרים ומאמרים שפרסם מרדכי נאור בנושאי תקשורת. המיוחד בשבעת הפרקים הראשונים הוא ייחודם – פרשיות ידועות אך מעט ואף כמעט לא ידועות מתחום התקשורת. כל אחד מחמשת הפרקים הנוספים מוקדש לאחד מהעשורים הראשונים של מדינת ישראל, מהראשון עד החמישי - בהקשר התקשורתי.
שנים עשר הפרקים, כל אחד מהם כשלעצמו, וכולם יחד, משרטטים במידה רבה את מפת התקשורת בארץ במהלך המאה העשרים.
הקוראים מוזמנים לצאת אפוא להפלגה בים התקשורת הישראלי מימים רחוקים עד ימים קרובים יותר. ימים במשמעות כפולה – "ים של חומר" וים במובן של מרחב אין סופי. שנים עשר הפרקים הם בבחינת טעימה מן המבחר הגדול.
ספרה של ערגה הלר, עצם העניין, עוסק בייצוגים של כלבים ביצירה עברית לילדים. הוא סוקר יצירות שכל ילד ישראלי גדל עליהן, קרא אותן, האזין להן בתסכיתים או צפה בהן בקולנוע. אלה יצירות דוגמת "כושי כלב קט" שגיבורו הוא הכלב כושי, "שמלת השבת של חנה'לה" עם הכלב זוזי, "שמונה בעקבות אחד" עם הכלב לקש שהופך עם הזמן למוקי, "איה פלוטו" עם פלוטו הנודע, או "עזית הכלבה הצנחנית" עם כלבה הישראלית המפורסמת לא פחות מפלוטו. אבל המחקר העומד מאוחרי ספר זה אינו מתמקד בדרכי הייצוג ובמופעים של הכלבים אלא ממיין אותם לתבניות סדורות, אגב כך שהוא מציע פרשנות תרבותית־היסטורית להופעתם בטקסטים.
בעלי חיים ככלל תופסים מקום נרחב בספרות הילדים העולמית ונושאים תפקידים שונים. מבין כל בעלי החיים לכלבים שמור מקום מיוחד הודות למגוון התפקידים שהם ממלאים בחיי האדם ולקשר המיוחד בין האדם לכלב. הם נתפסים כמייצגים אוניברסליים של ערכים, חִבְרוּת וחֲבֵרוּת. אבל לכלבים בספרות הילדים שנכתבה בעברית לפני הקמת המדינה, ובשלושים השנים הראשונות שלה, יש תפקיד משמעותי נוסף לערכים אוניברסליים.
בתחילת דרכם של הכלבים בסיפורים, בשירים ובפזמונים העבריים הכלב הוא גם חיית מחמד וגם סוכן של בניית זהות לאומית מקומית. עם הקמת המדינה וגיבוש זהותו של ה"צבר" ממשיכה דמות הכלב להתפתח עם האידיאל הישראלי ומציעה לקוראים הצעירים תבניות חדשות המתעדכנות תוך כדי התרחשות. בהתאם לכך המחברת מבררת בין השאר כיצד הופך "כושי" ל"עזית", כיצד הכלב השומר על הקיבוץ הופך לחביב השכונה העירונית, וכיצד כל הכלבים גיבורי המלחמה הופכים ממתים בשדה הקרב, לנכים משוקמים, למילואימניקים משוחררים, ולבסוף לגיבורי-על אלמותיים.
ספרה של ערגה הלר, עצם העניין, עוסק בייצוגים של כלבים ביצירה עברית לילדים. הוא סוקר יצירות שכל ילד ישראלי גדל עליהן, קרא אותן, האזין להן בתסכיתים או צפה בהן בקולנוע. אלה יצירות דוגמת "כושי כלב קט" שגיבורו הוא הכלב כושי, "שמלת השבת של חנה'לה" עם הכלב זוזי, "שמונה בעקבות אחד" עם הכלב לקש שהופך עם הזמן למוקי, "איה פלוטו" עם פלוטו הנודע, או "עזית הכלבה הצנחנית" עם כלבה הישראלית המפורסמת לא פחות מפלוטו. אבל המחקר העומד מאוחרי ספר זה אינו מתמקד בדרכי הייצוג ובמופעים של הכלבים אלא ממיין אותם לתבניות סדורות, אגב כך שהוא מציע פרשנות תרבותית־היסטורית להופעתם בטקסטים.
בעלי חיים ככלל תופסים מקום נרחב בספרות הילדים העולמית ונושאים תפקידים שונים. מבין כל בעלי החיים לכלבים שמור מקום מיוחד הודות למגוון התפקידים שהם ממלאים בחיי האדם ולקשר המיוחד בין האדם לכלב. הם נתפסים כמייצגים אוניברסליים של ערכים, חִבְרוּת וחֲבֵרוּת. אבל לכלבים בספרות הילדים שנכתבה בעברית לפני הקמת המדינה, ובשלושים השנים הראשונות שלה, יש תפקיד משמעותי נוסף לערכים אוניברסליים.
בתחילת דרכם של הכלבים בסיפורים, בשירים ובפזמונים העבריים הכלב הוא גם חיית מחמד וגם סוכן של בניית זהות לאומית מקומית. עם הקמת המדינה וגיבוש זהותו של ה"צבר" ממשיכה דמות הכלב להתפתח עם האידיאל הישראלי ומציעה לקוראים הצעירים תבניות חדשות המתעדכנות תוך כדי התרחשות. בהתאם לכך המחברת מבררת בין השאר כיצד הופך "כושי" ל"עזית", כיצד הכלב השומר על הקיבוץ הופך לחביב השכונה העירונית, וכיצד כל הכלבים גיבורי המלחמה הופכים ממתים בשדה הקרב, לנכים משוקמים, למילואימניקים משוחררים, ולבסוף לגיבורי-על אלמותיים.
שבעה באוקטובר 2023 הוא קו השבר של מדינת ישראל והחברה הישראלית שאחריו שום דבר כבר לא יהיה כפי שהיה.
בדיעבד היו אין ספור סימנים מקדימים וברורים לאסון המתקרב שהתעלמנו מהם. איך זה קרה לנו?
ספר זה, המתאר את המשבר החברתי שפקד את מדינת ישראל בשנת 2023, נכתב ברובו לפני קו השבר, ודווקא בשל כך הוא מכיל, בין השאר, תובנות מקדימות על האסון שעמד להתרחש.
מטפלים, יועצים וחוקרים מציגים מחקרים, מודלים תאורטיים, מאמרי דעה וראיונות עם אנשי מקצוע ואזרחים מן השורה במגוון נושאים הנוגעים למשבר החברתי בשנת 2023. כל אחד מהפרקים עוסק בעולם תוכן אחר, וכולם יחד יוצרים קליידוסקופ של נקודות מבט מתוך החברה הישראלית.
הספר הוא התבוננות מרתקת ומורכבת במרחב הציבורי בישראל ערב אירועי שבעה באוקטובר, ובכך הוא משמש מסמך נדיר ומיוחד להבנת המשבר החברתי בארץ. נקודת המבט הפסיכולוגית והסוציולוגית על התקופה שקדמה לאסון עשויה לספק הבנה טובה יותר של ההתעלמות וההדחקה של כל סימני האזהרה, ולצייד אותנו בכלים טובים יותר כדי למנוע אפשרות של הישנות האסון, להתמודד עם המציאות בהווה - ולשנות כיוון מהידרדרות לשיקום ובנייה.
שבעה באוקטובר 2023 הוא קו השבר של מדינת ישראל והחברה הישראלית שאחריו שום דבר כבר לא יהיה כפי שהיה.
בדיעבד היו אין ספור סימנים מקדימים וברורים לאסון המתקרב שהתעלמנו מהם. איך זה קרה לנו?
ספר זה, המתאר את המשבר החברתי שפקד את מדינת ישראל בשנת 2023, נכתב ברובו לפני קו השבר, ודווקא בשל כך הוא מכיל, בין השאר, תובנות מקדימות על האסון שעמד להתרחש.
מטפלים, יועצים וחוקרים מציגים מחקרים, מודלים תאורטיים, מאמרי דעה וראיונות עם אנשי מקצוע ואזרחים מן השורה במגוון נושאים הנוגעים למשבר החברתי בשנת 2023. כל אחד מהפרקים עוסק בעולם תוכן אחר, וכולם יחד יוצרים קליידוסקופ של נקודות מבט מתוך החברה הישראלית.
הספר הוא התבוננות מרתקת ומורכבת במרחב הציבורי בישראל ערב אירועי שבעה באוקטובר, ובכך הוא משמש מסמך נדיר ומיוחד להבנת המשבר החברתי בארץ. נקודת המבט הפסיכולוגית והסוציולוגית על התקופה שקדמה לאסון עשויה לספק הבנה טובה יותר של ההתעלמות וההדחקה של כל סימני האזהרה, ולצייד אותנו בכלים טובים יותר כדי למנוע אפשרות של הישנות האסון, להתמודד עם המציאות בהווה - ולשנות כיוון מהידרדרות לשיקום ובנייה.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
