קריעה

פתח דבר
ורדה זילברברג

ספר זה מתאר את המשבר החברתי שפקד את מדינת ישראל בשנת 2023. הספר ננעל בתחילת שנת 2024, אך רובו נכתב לפני שבעה באוקטובר 2023 — קו השבר של מדינת ישראל והחברה הישראלית שאחריו שום דבר לא יהיה כפי שהיה, כפי שמתארת אורלי גוטמן בשירה "אזורי זמן¹".

הטלטלה שחווינו גרמה לנו להניח את הספר בצד ולהתרכז בדברים החשובים — הישרדות ותמיכה במשפחות ההרוגים, הנופלים, הפצועים והחטופים. לאחר מספר שבועות התעשתנו, והחלטנו כי העובדה שהספר מאיר את ה"רגע שלפני" מזוויות שונות זו מזו — רגע שהיה כשלעצמו סוער ביותר באותו זמן — מקנה לספר חשיבות מיוחדת. כל הנתונים שעליהם מתבססים פרקי הספר נאספו לפני שבעה באוקטובר, וגם עיקר הניתוח עוסק בתקופה שקדמה לפרוץ המלחמה. אך לכל אחד מפרקי הספר, וגם ל'סוף דבר' של הספר כולו, הוספנו אפילוג שבו הכותבים בוחנים את נושא הפרק מנקודת מבט אישית, וממרחק הזמן שחלף מתחילת האסון שבו אנחנו נמצאים.

הספר הוא קליידוסקופ של נקודות מבט מתוך החברה הישראלית, וכל אחד מהפרקים עוסק בעולם תוכן אחר. הספר מחולק לארבעה אשכולות:

אשכול ראשון — מה במחאה

המחאה החברתית בשנת 2023 התאפיינה בשימוש בשלטים שרובם תוצרת בית, ובהם מגוון סיסמאות רציניות וציניות כמו: "לך!", "נמאסתם", "מושחתים" וכדומה. חלקן הופיעו במחאות קודמות, אבל לצידן הופיעו סיסמאות חדשות שנוצרו באותה עת. למשל: "אתם קלקלתם — אנחנו נתקן", או: "ממשלת החורבן הביתה". כינרת רוזנבלום ואייל דה-ליאו (2023) פתחו עמוד אינסטגרם (creativity_for_democracy) ובו צילומים של השלטים הטובים ביותר, כגון: "ביהדות שלנו אין עזרת נשים, נשים לא צריכות עזרה", או: "בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור החלטות לא סבירות". באשכול זה נציג מעט ממה שראינו במחאה. באשכול הראשון שלושה פרקים. הפרק הראשון, "סיפור המסגרת", שכתבה ד"ר אורית אבן שושן־רשף, מציג את העובדות העיקריות התוחמות את תקופת המחאה החברתית בשנת 2023 בישראל כפי שהשתקפו בתקשורת משני צידי המתרס, החל מהקמת הממשלה בסוף שנת 2022 וההכרזה על הרפורמה המשפטית, דרך אירועים מרכזיים במשך שלושים ותשעת השבועות שבהם התקיימה המחאה וכלה בשבוע הארבעים — השבת הנוראה בשבעה באוקטובר 2023. הפרק הראשון, 'מה במחאה', מעמיד את הבסיס העובדתי והדוקומנטרי של הספר, ועוסק בשאלה על מה המחאה. הפרקים השני והשלישי מציגים באופן שונה זה מזה שני סוגים של שלטים ייחודיים שהופיעו במחאה. הפרק השני, 'שמותו לא יהיה לשווא', שכתבו ד"ר רונית שלו וד"ר אילן שריף, מציג ומנתח את המשמעות של השלטים הכואבים ביותר שהופיעו במחאה. השלטים מכילים את שמו ותמונתו של אחד הנופלים במערכות ישראל בצירוף טקסט כגון "מותו לא היה לשווא". שלטים כאלו היו תופעה ייחודית למחאת 2023. שלו ושריף פנו למספר משפחות שכולות שהניפו שלט כזה במחאה וריאיינו אותן על הבחירה שלהן ומשמעותה. בפרק השלישי, 'שלטים על הארץ', מספר האומן ספי סנדיק בריאיון עם ד"ר ורדה זילברברג על יצירתו במחאה בתור אומן רחוב. מדי שבוע הציג ספי תערוכת פוסטרים ב'כיכר הדמוקרטיה' ברחוב קפלן בתל אביב, הכיכר שבה נערכה ההפגנה המרכזית השבועית של המחאה נגד הרפורמה המשפטית. סנדיק נקט גישה סרקסטית המציגה את הנושאים הרציניים והכואבים בצורה שמעלה חיוך. אולי חיוך מר — אבל חיוך אמיתי.

אשכול שני — מי במחאה

מחאת 2023 אופיינה במגוון משתתפיה. היו בה חילונים ליברלים לצד אנשי ימין מאוכזבים ודתיים שנקעה נפשם מהגישה המשיחית של הממשלה. היו בה ארגוני שמאל, ארגונים דתיים, ארגונים של אנשי מילואים, ארגונים פמיניסטיים, ארגוני צעירים, ארגונים של אנשי מקצוע ממגוון תחומים, ארגונים של קהילת הלהט"ב ועוד. בחרנו להתמקד באנשים משלוש קבוצות שמתוכן היו שהשתתפו במחאה בפועל והשפיעו עליה וגם כאלה שלא השתתפו בה — אך כולם הושפעו ממנה. את הפרק הרביעי, 'ואולי לא היו הדברים מעולם: שבירת אתוס הסולידריות של השכול הלאומי', כתבה פרופסור סמדר בן אשר, ובו היא ניתחה את שבירת האתוס הלאומי בנושא השכול כפי שעולה בדבריהן של אלמנות מלחמה מבוגרות. בפרק החמישי, 'אימא של לוחם', מציגות ד"ר ורדה זילברברג וד"ר אורית אבן שושן־רשף שני נרטיבים מקבילים. האחד של אימהות ללוחמים שתמכו במחאה, והשני של אימהות ללוחמים שתמכו ברפורמה המשפטית. בפרק השישי והאחרון באשכול זה, 'גיל ההתבגרות בצל המשבר החברתי', מציגה ד"ר אורית אבן שושן-רשף את הקשיים של הנוער המתבגר בתקופת המחאה. נוער זה נאלץ להתמודד עם אתגרים דומים לאלו שהתמודדו עימם באותה עת המבוגרים. בתקופה זו חוו המבוגרים גם הם מעין 'התבגרות', שעיקרה הטלת ספק בכל מה שהאמינו בו עד אז וניסיון כואב לבנות את עצמם מחדש מתוך הבלבול.

אשכול שלישי — מנהיגות

מחאת 2023 הקיפה ארגונים רבים ומגוונים המייצגים שלל עמדות וקבוצות בתחומים שונים בחברה הישראלית. המיוחד במחאה הוא המסגרת המכילה שנוצרה על ידי מנהיגי המחאה, וסיפקה מקום לריבוי עמדות והשקפות שחברו יחד למאבק לשמירת צביונה הייחודי של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. באשכול זה התבוננו בשלוש קבוצות של מנהיגות המחאה. אף שקבוצות אלה לא בלטו במידה רבה, לדעתנו חשיבותן והשפעתן במחאה הייתה רבה. הקבוצה הראשונה היא של אנשי עסקים. במחאה זו, יותר מאי פעם, פעלו והשפיעו אנשי עסקים ממגוון ענפים ובייחוד מענף ההיי-טק. בפרק השביעי מציגים פרופסור ישראל כ"ץ וד"ר ורדה זילברברג את אתגרי המנהיגות במגזר העסקי במחאה חברתית מתמשכת. בפרק השמיני מקבל הקורא הצצה אל קבוצות אנשי המקצוע שהתייצבו במחאה. בפרק זה מתארת ד"ר קלאודיה קוגן בריאיון עם ד"ר ורדה זילברברג את תפקידו המורכב של המטפל בתקופת המחאה, ומציגה את הרקע האישי, המקצועי והתאורטי לבחירתה לפעול במחאה בהיותה ממובילות ארגון "אין בריאות נפש בלי דמוקרטיה". הקבוצה השלישית שעסקנו בה באשכול זה היא המנהיגות הדתית. בפרק התשיעי והאחרון של אשכול זה מציגה הָרַבָּה הרפורמית נעמה קלמן את מקומה של היהדות הפלורליסטית במחאה.

אשכול רביעי — ביקורת על המחאה וקריאה לשיח בין הצדדים

באשכול הרביעי החותם את הספר שני פרקים. בפרק העשירי, הזמבורות עשו לי חור בלב, מביאות ד"ר ורדה זילברברג וד"ר אורית אבן שושן־רשף את קולן וזעקתן של עשר נשים מהציונות הדתית התומכות ברפורמה המשפטית, מסתייגות מהמחאה וכואבות את הקריעה בחברה הישראלית. בפרק האחד עשר מציעה הפסיכותרפיסטית בת שבע סדן מודל מקורי ליצירת דיאלוג במרחב קונפליקטואלי, ומדגימה אותו באמצעות הצגת מקרה של דיאלוג בין שני הצדדים בתקופת המחאה.

סוף דבר- ד"ר ורדה זילברברג מסכמת את התמות העיקריות בספר, ומציעה מודל פשוט לתיאור והבנה של התופעה המורכבת של מחאת 2023 בישראל בפרספקטיבה של תופת שבעה באוקטובר.

אנו רוצות להודות לפרופסור סמדר בן אשר, לפרופסור גיא בן פורת ולדוקטור רועי זילברברג, שסקרו את פרקי הספר ותרמו לו רבות בהערותיהם ועצותיהם המקצועיות.

מאמר דקומנטרי

פרק ראשון:
סיפור המסגרת

אורית אבן שושן־רשף

ערב ראש השנה תשפ"ג, 25 בספטמבר 2022, ואנחנו מחכים לשנה חדשה, מקווים ש'תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ'. הרוחות מנשבות, האוויר עומד, אבל לא בטוח שמישהו דמיין את הסערה הגדולה והמשבר העמוק שפקד את ארצנו. ייתכן שקיווינו כי תשפ"ג תהא שנת פריחה גדולה או שנת פיתוח גדול או שנת פתאום גאולה, אבל בסופו של דבר הייתה שנת תשפ"ג שנת תמיהה, שבר, טלטלה ומשבר חברתי עמוק (וכך גם רובה של שנת 2023).

מטרת הספר היא להציג את המשבר החברתי העמוק שפקד את מדינת ישראל. בתיאור מציאות של חוסר הסכמה ומאבק בין קבוצות הדוגלות בדעות ובערכים מנוגדים זה לזה, חשוב להעמיד בסיס עובדתי — אף שקשה לראות בו בסיס אובייקטיבי בצל חוסר הסכמה עמוק — כדי שנוכל להציג מחקרים ומאמרי דעה של חוקרים שונים זה מזה הבוחנים את המצב הקיים. בפרק זה נציג את סיפור המסגרת של המשבר החברתי, וננסה להעלות אירועים, אמירות, דעות והגדרות שישמשו בסיס לנושאים שנדון בהם בספר. אף שהספר לא מציג את כל הדעות, הכוונה היא להציג מגוון שהוא רחב דיו כדי לנסות להבין את תמונת המצב במדינת ישראל מנקודת מבט רחבה.

הפרק מחולק לשלושה חלקים:

חלק ראשון: שנים עשר אירועים המשמשים בסיס עובדתי למשבר החברתי במדינת ישראל בשנת 2023.

חלק שני: סקירת מאמרי דעה בנוגע למושגים מרכזיים במשבר החברתי במדינת ישראל.

אפילוג: אירועי שבעה באוקטובר 2023 ומלחמת 'חרבות ברזל' — סקירת מאמרי דעה שנכתבו על המשבר החברתי במדינת ישראל בעקבות המתקפה והמלחמה שפרצה בעקבותיה.

חלק ראשון: 12 אירועים המשמשים בסיס עובדתי למשבר החברתי במדינת ישראל

1.11.2022: הבחירות לכנסת העשרים וחמש. הבחירות הללו היו מערכת בחירות חמישית בשלוש שנים וחצי. הבחירות לכנסת העשרים ואחת (8 באפריל 2019) נערכו בצילן של פרשיות ראש הממשלה בנימין נתניהו, והודעתו של היועץ המשפטי על כוונה להגיש נגדו כתבי אישום בכפוף לשימוע. פחות מחודשיים לאחר בחירות אלה הוחלט על פיזור הכנסת לאחר שכשלו ניסיונותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להרכיב ממשלה. לאחר הבחירות לכנסת העשרים ושתיים (17 בספטמבר 2019) שוב לא הצליחו להקים ממשלה ושוב נערכו בחירות. הבחירות לכנסת העשרים ושלוש (2 במרץ 2020) סימנו קו שבר עמוק במערכת הפוליטית הישראלית. שלוש מערכות הבחירות הללו הסתיימו ללא הכרעה, והן לא הביאו להקמת ממשלה מכהנת. הבחירות לכנסת העשרים וארבע (23 במרץ 2021) נערכו לנוכח משבר נוסף של חוסר הכרעה. בסופו של משא ומתן החליטו יאיר לפיד ונפתלי בנט להקים ממשלת אחדות כדי למנוע מערכת בחירות נוספת. הממשלה שהוקמה הייתה תקדימית מכמה בחינות: הקואליציה שתמכה בה כללה לראשונה מפלגה ערבית (רע"מ); היא הורכבה משמונה סיעות מקשת אידאולוגית רחבה מאוד; והיא יצאה לדרכה עם ראש ממשלה שהשתייך לסיעה קטנה. מאפיינים אלה, נוסף על היותה קואליציה שברירית שנשענה על רוב דחוק של 61 ח"כים, העמידו את הממשלה במבחנים ובאתגרים מורכבים (מתוך אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה — בחירות 2019, בחירות 2020, בחירות 2021, חסר תאריך). בגוש הימין שרר כעס גדול על נפתלי בנט בשל חבירתו לגוש המרכז-שמאל, ונוצר לחץ גדול על חברי כנסת מגוש הימין לעזוב את ממשלת האחדות. לבסוף, בחודש יוני 2022 פוזרה הכנסת.

29.12.2022: לאחר הבחירות שנערכו ב-1 בנובמבר 2022 הושבעה הממשלה השלושים ושבע. הממשלה, בראשות בנימין נתניהו, הורכבה מקואליציה בעלת 64 מנדטים. בממשלה זו כיהנו עשרים שרים חדשים: מאיר פרוש, איתמר בן גביר, יצחק גולדקנופף, יואב קיש, חיים ביטון, ניר ברקת, אורית סטרוק, אופיר סופר, עמיחי אליהו, יצחק וסרלאוף, יואב בן צור, עמיחי שיקלי, עידית סילמן, מיכאל מלכיאלי, שלמה קרעי, מיקי זוהר, גלית דיסטל-אטבריאן, רון דרמר, מאי גולן ומשה ארבל.

4.1.2023: הרפורמה המשפטית מוצגת על ידי שר המשפטים יריב לוין: הרפורמה המשפטית היא שם כולל לקבוצת חוקים שאמורים לשנות את היחסים בין הרשויות השלטוניות בישראל. תומכי הרפורמה טענו שהיא חיונית ליכולת המשילות של הרשות המבצעת, הממשלה. מתנגדיה טענו שהיא פוגעת באופן מהותי בדמוקרטיה הישראלית. ברפורמה של לוין מוצעים ארבעה תיקונים משמעותיים במבנה הרשות השופטת וביחסיה עם שתי רשויות השלטון האחרות — הכנסת והממשלה (רפורמת המשפט של שר המשפטים יריב לוין, 2023):

חוקים ופסילתם — גם אם חוק נפסל על ידי בג"ץ, הכנסת יכולה לשוב ולחוקק אותו ברוב של 61 חברים (הרכב הקואליציה הקטן ביותר הכפוף למשמעת קואליציונית).

עילת הסבירות — המצב הקיים: בית המשפט יוכל לפסול החלטות של פקידים בממשלה או בשלטון המקומי, אם ייווכח לדעת כי ההחלטות שהתקבלו אינן סבירות והתקבלו משיקולים לא ענייניים. על פי הרפורמה, פקידים בממשלה או בשלטון המקומי ייבחנו רק לפי אמת מידה אחת — השאלה אם קיבלו החלטה בהתאם לסמכותם או לא. הם לא ייבחנו על מידת ההיגיון של החלטתם — עילת הסבירות לא תתקיים. נקודת המוצא היא שאין בה צורך, ושהכנסת, הממשלה והפקידים בשלטון המקומי פועלים תמיד בסבירות.

מינוי יועצים משפטיים במשרדי הממשלה — במצב הקיים יועצים משפטיים נבחרים במכרז על בסיס כישוריהם ויכולתם להשיא עצה משפטית לשרים ולמשרדי הממשלה, כדי שלא יעברו בעצמם על החוקים הקיימים ולא יסכנו את הדמוקרטיה. על פי הרפורמה תפקיד היועץ המשפטי יהיה משרת אמון, והשר יוכל להחליפו כל אימת שיחפוץ בכך.

שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים — במצב הקיים, מאז 1953 מונה הוועדה תשעה חברים לפי החלוקה הבאה: שלושה שופטים מבית המשפט העליון — הנשיא ועוד שניים שהוא ממנה; שני שרים; שני חברי כנסת — לרוב אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה; שני נציגים של לשכת עורכי הדין. נשיא בית המשפט העליון נבחר לפי שיטת סניוריטי — הוותיק ביותר בין השופטים. על פי הרפורמה תורכב הוועדה מתשעה חברים: חמישה חברי קואליציה, נציג אחד מהאופוזיציה, נשיא בית המשפט העליון, ושני שופטים בדימוס שימונו על ידי שר המשפטים ובתנאי שנשיא בית המשפט העליון יאשר אותם. בחירת שופט תיעשה ברוב של חמישה מתשעה.

7.1.2023: תחילת המחאה נגד הרפורמה המשפטית. בתאריך זה יצאו אלפי מפגינים לצעדה מכיכר הבימה לרחבת מוזיאון ת"א, ובד בבד הפגינו בחיפה מאות מפגינים נגד מהלכי הממשלה. ההפגנות נמשכו גם בסופי השבועות הבאים. המחאה נערכה ברחבי הארץ בדרך כלל במוצאי שבת. לעיתים התקיימו אירועי מחאה גם באמצע השבוע בשל התפתחויות שונות. עד שבעה באוקטובר 2023 נערכו המחאות במשך כמעט ארבעים שבועות ברציפות. המוקדים המרכזיים היו בתל אביב, ירושלים, חיפה, נתניה וצומת כרכור. מחאות נערכו בעשרות מוקדים נוספים מהצפון עד הדרום. במחאות השתתפו מספר ארגונים: 'הדגלים השחורים', 'בונות אלטרנטיבה', 'אחים לנשק', 'מחאת ההייטקיסטים', 'הבית המשותף', 'דתיים. ציונים. דמוקרטים', 'חוזה חדש' ועוד ארגונים. דגל ישראל היה הסממן הבולט של המחאה ומרבית המפגינים הניפו אותו [קפושצ'בסקי, 2023]. בראש מטה המאבק עמדו: שקמה ברסלר, משה רדמן, מורן זר קצנשטיין, רון שרף, רועי נוימן, ישי הדס, רן הר נבו ועמי דרור.

18.1.2023: בג"ץ מורה על פיטורי השר אריה דרעי יו"ר ש"ס ברוב של עשרה שופטים מול אחד. שבעה מהשופטים קבעו כי החלטת ראש הממשלה נתניהו למנות את דרעי לוקה בחוסר סבירות קיצוני בשל הרשעותיו הרבות (שחיתות, מאסר, עבירות מס ומאסר על תנאי), ושעל נתניהו להשתמש בסמכותו ולפטר אותו. שלושה שופטים סברו כי יש לפסול את מינוי דרעי משום שהצהיר בפני בית המשפט שגזר את דינו כי לא ישוב לחיים הפוליטיים, ושופטים נוספים הצטרפו לדעתם. השופט יוסף אלרון, שהיה בדעת מיעוט, סבר כי יש להעביר את ההכרעה בשאלת מינוי דרעי לשר ליו"ר ועדת הבחירות, השופט נעם סולברג, כדי שיקבע אם דבק קלון במעשיו (מענית ופרידסון, 2023).

26.1.2023: ראש הממשלה פיטר את שר הביטחון יואב גלנט. נתניהו פיטר את גלנט לאחר ששר הביטחון יצא בהודעה לכלי התקשורת, ללא תיאום עם ראש הממשלה, ובה אמר כי הקיטוב בעם בעקבות המחלוקת על הרפורמה המשפטית הוא סכנה מיידית לביטחון המדינה. לאחר הודעת רה"מ יצאו רבבות מפגינים לצומת קפלן בת"א, חסמו את התנועה והדליקו מדורות על הכביש, ובו זמנית נערכו מחאות ספונטניות בערים נוספות. ליל המחאות כונה "ליל גלנט" (קפושצ'בסקי, 2023). בנאום שנשא ראש הממשלה שבועיים לאחר הכרזתו על פיטורי שר הביטחון, הבהיר נתניהו שהשר גלנט יישאר בתפקידו (שלו ורביד, 2023).

26.4.2023: הפגנת הימין להבעת תמיכה בממשלה וברפורמה המשפטית. יותר מ-150 אלף איש הפגינו מול רחבת הכנסת בירושלים בעד הרפורמה המשפטית תחת הכותרת "העם דורש רפורמה משפטית". בהפגנה השתתפו השרים בצלאל סמוטריץ', ישראל כ"ץ, יריב לוין, ח"כ שמחה רוטמן ועוד עשרות שרים, חברי כנסת, רבנים, ואישי ציבור.

20.7.2023: איום בסרבנות -קרוב לאלף חיילי מילואים, ביניהם טייסים וחיילי יחידות מובחרות בצבא חתמו על מכתבים להפסקת שירות מילואים (שקלאר-חמו, 2023).

24.7.2023: בכנסת אושר החוק לביטול עילת הסבירות. עילת הסבירות היא אחת העילות בתחום המשפט המנהלי המאפשרות לבתי משפט להפעיל ביקורת שיפוטית ולפסול החלטה של רשות מנהלית, למשל הרשות המבצעת. הנימוק לפסילה לפי עילה זו הוא שההחלטה הנדונה לא נשקלה כראוי, שהיא שרירותית או שאינה הגיונית (מתוך אתר הכנסת, 2023).

7.9.2023: "הפגנת החירות" נגד הדיון בבג"ץ על ביטול עילת הסבירות נערכה מול בית המשפט העליון בירושלים. כמה ימים לפני הדיון על ביטול עילת הסבירות הפגינו המונים בתמיכה במהפכה המשפטית. בצלאל סמוטריץ' פנה לנשיאה חיות: "גם אם את חושבת שהתיקונים שגויים, לפסול חוק יסוד זו חריגה מסמכות", וגלית דיסטל-אטבריאן הוסיפה בפנייה ליועצת המשפטית לממשלה: "הקול שלך לא שווה סנטימטר יותר משלי" (יתח, 2023).

12.9.2023: בית המשפט העליון התכנס בהרכב חסר תקדים של 15 שופטים ודן בעתירות לביטול התיקון לעילת הסבירות. הדיון ארך 13 שעות בקירוב ובו הציגו עורכי דין מטעם הכנסת, הממשלה ויו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט את הנימוקים לאישור החוק שאושר בכנסת. מנגד הציגו העותרים לביטול החוק שאושר את נימוקיהם (כהן, 2023).

25.9.2023: יום הכיפורים תשפ"ד. מהומות פרצו במוקדים שונים, בעיקר בתל אביב, על רקע תפילה במרחב הציבורי בהפרדה מגדרית. שני הצדדים החליפו האשמות — צד אחד טען ל"פרובוקציה מכוונת" של יוזמי התפילות, והצד השני טען ל"התנהלות מבזה" של המפגינים משום שמנעו את התפילות בכוח (שומפלבי, כידון וקרני, 2023).
כ"ב בתשרי תשפ"ד 7.10.2023: שמיני עצרת שמחת תורה — מתקפה רחבה של ארגון חמאס וארגוני טרור פלסטינים נוספים מרצועת עזה על ישראל נגד יעדים צבאיים ואזרחיים, במיוחד ביישובי עוטף עזה. מתקפת הפתע החלה בירי רקטות מסיבי, מתמשך וחריג בהיקפו. במתקפה נורו אלפי רקטות על אזורים נרחבים בישראל, בייחוד בדרום ובמרכז. על יישובי עוטף עזה נורו גם פצצות מרגמה. בחסות המטחים חדרו לשטח ישראל מהיבשה מהאוויר והים כ-3,000 מחבלים בחזית שאורכה כ־60 ק"מ. הם השתלטו על בסיסים ומוצבים של צה"ל, ניהלו קרבות ירי עם כוחות הביטחון, חדרו אל תוך יישובים הסמוכים לרצועת עזה וכבשו אותם. במתקפה בוצעו מעשי טבח ונרצחו 1,144 אזרחים ישראלים וזרים. בוצעו עינויים, מעשי התעללות, קטיעת איברים ואונס, ובוצע טבח במשתתפי מסיבת הטבע "פסטיבל נובה" ליד קיבוץ רעים. טבח זה היה לפיגוע הטרור הגדול בתולדות מדינת ישראל. כמו כן נחטפו כ־250 איש, ובהם אזרחים ישראלים וזרים (גברים, נשים וילדים) וחיילי וחיילות צה"ל. בעקבות המתקפה יצאה מדינת ישראל למלחמת 'חרבות ברזל'. זוהי המתקפה הקטלנית ביותר שביצע ארגון טרור בהיסטוריה של מדינת ישראל והעם היהודי מאז השואה (מתקפת הפתע על ישראל, 2024).