על שורשי רצונות ורגשות

מבוא

התהוות ספר זה ארכה הרבה יותר משנדרש לכתיבתו. היא החלה בהרגל נושן שלי: לעיתים קרובות מאוד אני נוהג להתמסר להרהורים, שאינם מכוונים לתכלית כלשהי מלבד עונג שאני מפיק מיצירתם של הכללות והיקשים מאירועים ומחוויות. רפרוף רעיונות מזדמן עשוי להטביע בי חותם ולהותיר אחריו שובל מחשבות ארוך שמלווה אותי זמן־מה, ופתקים שאני מזניח בקופסה או תוחב לכיסי עד סיום חייהם בכביסה משאירים אצלי זיכרונות שאליהם אני חוזר לפעמים, ומעבד לשם שעשוע. בדרך זו, ללא תיעוד מסודר או תיעוד כלל וללא כוונה ברורה ומאחדת, החלו להצטבר בתודעתי חומריו של חיבור זה. בלי ששמתי לב לכך התרחשו בה אט־אט התכנסות ודגירת מחשבות. תוצאתן בקעה והפכה גוף מוחשי, כתב יד, בעקבות שיחה אקראית שקיימתי עם ידיד: באחד ממפגשינו ניתחנו יחד תופעה רבת־פנים. בתום הסבר מפורט בן כשעה שפרשתי, העיר ידידי בחיוך כי הוא נמנע מלקטוע את הרצף המתמשך של דבריי, כדי לאפשר לי להכיר בכך שאני מחזיק — כפי שנדמה לו ללא יודעין — במשנה רחבת היקף, שמבהירה את מקורות ההנעה האנושית ויותר מזה. הערתו החריגה הובילה אותי לשחזר בראשי את שיחתנו, ובערבו של אותו יום החלטתי לכתוב ספר זה. מבחינה מהותית, רוב הכתוב בספר שלפניכם אינו שונה מן הדברים שעלו באותה שיחה.

*

בבואנו לנתח ולהבין רצון או רגש, מורגלים רובנו להסתפק בהסברים חלקיים, שאותם אנו שולפים, תכופות באופן מהיר, כמו־אוטומטי. כך, לדוגמה, אנו נוהגים לתלות את היותנו שרויים במצב רוח טוב במחמאה שקיבלנו זה עתה מחבר, מלקוח או מהממונה עלינו, ברכישת כרטיס טיסה לטיול בחו"ל או בכך שאנו עומדים לצפות במשחק שבו משתתפת קבוצת הספורט האהודה עלינו. הבטחת הורים לקחת את ילדם לפארק שעשועים או לקנות לו זוג אוגרים נוטה להיתפס אצלנו כסיבה השלמה לעליצותו, ולהסברת היותנו שרויים במצב רוח רע מסתפקים רובנו בתליית האשמה בסיבות כמו כישלון במבחן או עסקה, אובדן טבעת שקיבלנו בילדותנו, זכות שקופחה או צניחת מניה בבורסה. הסברים שכיחים כגון אלה מתקבלים על דעתנו, לעיתים קרובות מאוד, כאילו היו הנמקות סופיות שאינן טעונות בירור נוסף. ואכן, כמעט עבור כולנו ולצורכי יום־יום, די בסוג רווח זה של הסברים כדי להשקיט את הדעת ולפנותה לעניינים דוחקים יותר. ואולם הסברים ממין זה, השואבים את כל כוחם ותוקפם מן האירועים המשמחים או המעציבים אותנו, אינם שלמים דיים, שכן אינם ערוכים להשיב על השאלה מדוע הם משמחים או מעציבים.

כדי להבין מדוע מלכתחילה משפיעים עלינו אירועים שונים כך ולא אחרת, עלינו להמשיך לנתח ולרדת יותר — אל רובד התשתית הקמאי, אל מקור נביעת ההשפעות העמוק ביותר שביכולת אדם להשיג בשכלו ולהניח כי הוא קיים: שורת צורכי היסוד שלנו. הגמול המיוחל ממבצע חשיפה זה הוא רב־ערך: אם נכיר את הצרכים השורשיים הללו כהלכה, ניטיב לא רק לדעת מהם המקורות של מניעינו ורגשותינו אלא גם יקל עלינו להשתחרר מתפיסות שגויות על עצמנו ועל אחרים, ואף ניטיב יותר לבחור, להחליט, לסייע לזולת ולהשפיע עליו. מסע חקר שכזה אל שורשי ההתהוות של רצונות ורגשות הוא נושאו של ספר זה.

*

מסעות חקר פילוסופיים־פסיכולוגיים אל נבכי הרצונות והרגשות מתקיימים מזה אלפי שנים, ולהערכתי כבר גילו את מרבית מקורותיהם הראשוניים. ספר זה מציג את תוצאתו של מסע הגילוי הפרטי שלי: תיאוריה מקיפה על מקורות רצונותיו ורגשותיו של האדם, ומתוך כך על שורשי מניעיו.

הספר מתבסס על תפיסות קלאסיות ומודרניות ידועות באשר לטבע האדם, עד שניתן לראות בחלק מהותי בו מעין כינוס שלהן; עצם בחירתן והבלטתן לאור הכרתי בהשפעה העליונה והאצילית של אותן תפיסות ביחס למצבור התפיסות הגדול שהפך במהלך השנים נחלת הכלל, היתוכן עם נקודות מבט שרואות כאן אור לראשונה, ואגב כך שרטוט גבולות רעננים להגדרותיהן, שיבוצן במפה תיאורטית אחת וגזירת שימושים מעשיים ממנה. כל אלה יחדיו מעניקים לספר את צידוקו ואת ערכו.

הספר כולל קביעות המוצגות כמובנות מאליהן לצד הגדרות, הנחות, עקרונות והכללות; וכל אימת שהקורא אינו מופנה אל מקור ידע מוכר כלשהו, יש לראות בנאמר פרי מחשבתי או עניין שנתפס בדעתי כאמת ברורה שאינה טעונה סימוכין, ומשום כך לא ראיתי טעם של ממש להצביע על מקורו; בכל מקרה אחר מובאים סימוכין. המצפה, בכל אופן, לציון עקבי, כמו־אקדמי, של אסמכתאות, ימצא מהן כאן רק קומץ.

בסוף הספר מצויות הערות סיום, שמכונסות בקבוצות לכל פרק ופרק. אל הערות הסיום מפנים מספרים בגוף הטקסט.

כל פנייה או ציון בלשון זכר נעשו למניעת סרבול בלבד ויש לראותם גם פנייה או ציון בלשון נקבה.

*

מעת הצטרפותה של הפסיכולוגיה אל חוג המדע, במחצית השנייה של המאה התשע־עשרה, נאספו אל תוכה תיאוריות רבות להסברת ההתנהגות האנושית והתהוות האישיות. המשותף לכל התיאוריות הללו: הנחת קיומם של מניעי יסוד בבסיסן של ההתנהגויות האנושיות או בבסיס התפתחותה של האישיות. מעיין עתיר זרמים של מניעי יסוד משוערים כבר שפע אל ערוצי התיאוריות השונות שחוברו עד היום; ואולם בכל חיפושי ארוכי השנים לא מצאתי אחת ובה תשתית של השקפות רחבה ובהירה דיה — לפחות, בעיני — כדי לאפשר יצירתה של "טבלה מחזורית"¹ אחת, שממפה ומציגה באופן מקיף את אבני היסוד הנפשיות שמהן נוצרים רצונות, רגשות, הרגשות והתנהגויות.² חיבור זה מרהיב עוז לנסות לכבוש את ההר הגבוה הזה בכלי טיפוס זמינים לכול — אינטואיציה ושכל ישר.

חיבורי מכוון אפוא לפרוש מכלול מקיף של מניעי יסוד שמהם נבנים רצונות, רגשות, הרגשות והתנהגויות. כדי לעשות זאת כהלכה ובאורח שיטתי, יש לענות, לפי הבנתי, על שתי שאלות בסיסיות. הראשונה: מהם התפקודים שנראה כי הטבע הועיד לגוף האדם? השנייה: מניין שואב האדם נחת רוח? תשובתי לשאלה הראשונה מושתתת על ההנחה האינטואיטיבית שאומרת זאת: איברי הגוף תובעים ביטוי לתפקודיהם השונים, ובכך הם יוצרים באדם השתוקקויות שונות — חלקן מודע, חלקן מודע חלקית וחלקן בלתי מודע. תשובתי לשאלה השנייה מושתתת על התבוננות בקשת רחבה של התנהגויות אנושיות ועל שיוכן לאשכולות נפרדים, על בסיס ההנחה שקובעת כי להתנהגויות בכל אשכול קיים גורם משותף שהוא מקורן, כלומר — הוא הסיבה הראשונית להן, סיבה עמוקה שאותה ביכולתנו להבין ואף לקבל באמצעותו של שכל ישר; גורם משותף זה הוא בבחינת אבן יסוד, שורש-אב נפשי, מעיין קדמון, מניע ראשוני, וגם הוא עשוי להיות מודע, מודע חלקית או בלתי מודע.

האדם, לפי תפיסתי,³ מונע מן הכוח המאוחד של שלוש משפחות של מניעים ראשוניים:⁴ משפחת מניעי ההישרדות הפיזית, משפחת מניעי ההמשכיות של העצמי (שתכליתה העיקרית שימור הגנים של היחיד מדור לדור) ומשפחת יצרי העונג — משפחה בפני עצמה בת שישה־עשר יצרים; וכיוון שאני מניח כי שתי המשפחות הראשונות של המניעים אינן מצריכות יותר מתזכורת והרחבה קלה לשם השלמת התמונה כולה, החיבור מתמקד בפירוט ובהבהרה של המניעים השייכים למשפחה האחרונה. כל אחד ואחד מן המניעים במשפחה זו, משפחת יצרי העונג, הוא מניע ראשוני, גורם העומד בפני עצמו. עם זאת, בנסיבות רבות פועלים שישה־עשר המניעים העצמאיים הללו באופן משולב, וזאת כשהם מצטרפים זה לזה ולמניעי שתי המשפחות האחרות.

החיבור אינו דן באפשרות ואינו שולל את האפשרות כי כוח עליון הוא היוצר של כלל המניעים הראשוניים. על כל פנים, הוא גורס כי מנקודת הראות האנושית אנו רשאים להניח כי סיבת החיים ותכליתם אינן רק הישרדות או הולדה ושימור גנים, אלא גם הפקת עונג שאינה קשורה אליהם בהכרח (אף שיש בה להצדיק את כדאיותם, ובייחוד כשאדם שרוי בנסיבות קשות ותר אחר דרכי נוחם). אם השקפה זו תתקבל על דעת הקורא, הוא יחוש כי נמסר לידיו צרור מפתחות קטן, קל למדי להפעלה ובעיקר יעיל מאוד, להבנתם של רצונות, רגשות, הרגשות והתנהגויות, וכן לאיתור דרכים להשגת חיים מספקים יותר. או אז — אני משער — גם ייטו רבים מן הקוראים לסבור זאת: אנו חיים כדי ליהנות ונהנים כדי לחיות.

מבנה החיבור

פרק 1 מציג את הנחות היסוד של החיבור, את הגדרות מונחי המפתח שמשמשים בו וכן שני עקרונות שלאורם נערכה ההבחנה בין המניעים הראשוניים. פרק 2 מגדיר ומתאר בצורה תמציתית את המניעים הראשוניים. פרקים 3 ו־4 נועדו להרחיב במקצת את צורת ההסתכלות הרווחת על שתיים מבין שלוש משפחות המניעים הראשוניים, שהן מוכרות מאז ומעולם ואפשר לומר על שתיהן כי הן מובנות מאליהן — משפחת יצר ההישרדות הפיזית של העצמי ומשפחת יצר ההמשכיות של העצמי. הפרקים 20-5 נועדו להעשיר את הבנת משמעותו של כל אחד ואחד מבין שישה־עשר היצרים שמרכיבים את משפחת יצרי העונג, הלוא הם בני המשפחה השלישית. פרקים 21 ו־22 מציגים, בהתאמה, תשתית רעיונית (בעיקר פרק 21) והמחשות (בעיקר פרק 22) באשר לאופני הפעולה של המניעים הראשוניים ולצורת ההיווצרות — באמצעותם — של רצונות, רגשות, הרגשות ותופעות התנהגותיות. פרק 23 פורש מתווה כללי, ראשוני ותמציתי בלבד, לגזירתם של יישומיים מן התיאוריה. פרק 24 מטיל אור על החידוש הרעיוני שבגישה התיאורטית המוצגת בחיבור; פרק 25 מעלה את האפשרות להסביר באמצעות התיאוריה, בצורה קלה ביותר, תופעות בהתפתחותם הגופנית ובהתנהגויותיהם של בעלי החיים, שהסברתן באמצעות תיאוריית הברירה הטבעית (תורת האבולוציה של דרווין) בלתי אפשרית או נפתלת עד להיחשב תרצנית. שלושת החלקים האחרונים הם נספחים: הנספח הראשון מציע הגדרה מבנית לחוויה נפשית מרכזית, חוויית ה"משמעות" וכן ציוני דרך בהיווצרותה — וזאת ברוח התיאוריה. הנספח השני מדגים כיצד ניתן — בהתבסס על התיאוריה — לנתח תהליך נפשי ולהסביר באמצעותה תופעה התנהגותית מורכבת, שיש בה לעורר פליאה אצל רבים. הנספח השלישי מציג דוגמה קטנה של כלי שימושי, שניתן לבנותו על בסיס התיאוריה.

אזהרת מסע

בפרק הראשון ובפרק השני מרוכז ודחוס מידע רב, ובקטעים מסוימים — לשם השגת דיוק מיטבי — אף מנוסח מידע זה במעין לשון משפטית, עמוסה ועתירת התניות. לקוראים החשים שלא בנוח עם סוג זה של כתיבה, מומלץ לקרוא את שני הפרקים הראשונים באופן מרפרף בלבד, אגב דילוג מכותרת אל כותרת, ולהתעכב על מה שתחתיהן רק כשמתעוררת בהם תהייה שמא לא הובן דבר מהותי. קריאה שכזו תעלה, אומנם, במחיר החמצת דקויות כלשהן, אך היא אפשרית לגמרי, כיוון שממילא מובא פירוט מספיק להבנת מהויות הדברים בפרקים המאוחרים יותר. למעדיפים גישה זו מוצע לקרוא, בעיון רב, לכל הפחות את סעיפי פרק 1, שכותרותיהם "מניע ראשוני (יצר)", "תת־יצר", "השתוקקות" ו"תופעות צופנות־עונג" — ארבעה מושגים שהכרתם חיונית להבנתו של החיבור כהלכה.

פרק ראשון

הנחות יסוד והגדרות¹

מושכלות ראשונים ומילון קצרצר

הנחות יסוד

1.כל מחשבה, רגש ופעולה של אדם, בין אם הוא מודע לכך ובין אם לאו, מכוונים לספק מניעים שאפשר לשייכם לשלוש משפחות פסיכו־ביולוגיות: א) משפחת יצר ההישרדות הפיזית של העצמי; ב) משפחת יצר ההמשכיות של העצמי; ג) משפחת יצרי העונג, שכוללת שישה־עשר מניעים עצמאיים. במינונים שונים, בזמנים שונים, בנסיבות שונות ובצורות שונות משתקפים המניעים הללו או חלקם ברצונותינו, ברגשותינו, בהרגשותינו ובהתנהגויותינו.

2.כל אחד מן המניעים הללו הוא מניע ראשוני, כלומר גורם המוטבע באדם מטבע בריאתו ואינו נובע ממניע אחר.

3.לא כל המניעים הראשוניים קיימים בהכרח אצל כל אדם ואדם² אך כל רצון, רגש, הרגשה והתנהגות נובעים בהכרח ממניע ראשוני, אחד או יותר.

4.עוצמתו ודרך ביטויו של כל אחד מן המניעים הראשוניים עשויות להיות שונות מאדם לאדם ואף להשתנות אצל כל אדם במהלך חייו. כל אלה תלויים באופי תכונותיו, במצבו האישי ובנסיבות חייו בזמן הנתון (גיל, מצב בריאותי, מצב משפחתי, מצב תעסוקתי וכד'), בהשפעות סביבה ותרבות, שלהן כל אדם חשוף ובתלוי בהשפעות הגומלין שיש למניעים זה על זה.

הגדרות

שדה תוכן נלמד

תחום חשיבה, דרך של פעילות או דרך של מנוחה, שהאדם נחשף לקיומם ומתרגל ליהנות מהם, וזאת באמצעות למידה עצמית, חינוך או השפעת תרבות.

דפוס פעולה

רצף של התנהגויות, פחות או יותר קבוע, שמפיק אדם, ושאותו קובעים רצונו או נטיותיו המודעות, המודעות רק במידה חלקית או הבלתי מודעות.

נטייה³

הימשכות עקבית או חוזרת של אדם אל שדה תוכן נלמד מסוים או אל דפוס פעולה מסוים. הימשכות זאת מכוונת להעניק סיפוק לאחד או ליותר מן המניעים הראשוניים שלו, אשר כלולים בשלוש משפחות המניעים שצוינו לעיל. הנטייה נשקפת באחד או יותר מארבעת מרכיביה הבאים:

א.הרגלים: רצפים קבועים, פחות או יותר, של מחשבות, רגשות, אורח דיבור ותנועות פיזיות שאדם חווה או נוהג לחזור עליהם, לרוב בנסיבות קבועות, גם בלי להרהר בהם או לערער על כדאיות התקיימותם.

ב.מנהגים חברתיים שהושרשו ביחיד: המנהג החברתי הוא, למעשה, הרגל משותף לרבים שחיים בתרבות מסוימת, כלומר מחשבה, רגש, הרגשה או מעשה שאנשים בחברה מסוימת חווים או נוהגים לחזור עליהם, לרוב בנסיבות קבועות גם בלי להרהר בהם או לערער על כדאיות ביצועם.

ג.ערכים סובייקטיביים — באשר לתפקוד הרצוי או לטעם האסתטי או למוסר הראוי שאדם מחזיק בהם: ערכים אלה עשויים להיות מוטבעים באדם מטבע בריאתו או כאלה שאימץ ("הפנים") משום שהושפע על ידי אדם או יצור חי אחר או חברה כלשהי — הורים, חברים, בני גילו או כל ישות אחרת שהאדם יודע על קיומה או מדמיין את קיומה. בדרך כלל מקורם של רוב הערכים הוא בחברה שבתוכה האדם נולד ושבה הוא גם מתמיד לחיות; עם זאת, לעיתים אל החברה הזו הוא מזדמן באקראי, או שהוא בוחר להשתייך אליה, באופן רוחני בלבד (כלומר בלי לחיות בתוכה ממש) או באמצעות חיים בתוכה; ערכים אלה עשויים להיות, למשל: אומץ, אהבת מולדת, ענווה, מתינות, חוכמה, עצמאות, ייחודיות, יושר, יופי, פעלתנות, מנהיגות, סלחנות, סובלנות, חתירה למצוינות וכו'.

ד.תכונות אופי וסוגי יכולת שונים,⁴ שאדם מזהה בתוך עצמו או מייחס לעצמו במהלך חייו ואשר עשויים לאפשר לו להשיג סיפוק ליצריו באמצעות: א) הרגליו; ב) מנהגים חברתיים שאליהם הוא נחשף; ג) ערכים באשר לתפקוד הרצוי, או ערכים אסתטיים או מוסריים שבהם הוא מחזיק. ככל שתכונות וסוגי היכולת שמזהה אדם בעצמו או מייחס לעצמו משמשים עבורו מקור יעיל יותר לסיפוק יצריו, הם הופכים בעיניו לצירים יקרי ערך שסביבם הוא מגבש את הגדרת זהותו העצמית.

מניע ראשוני (יצר)⁵

דחף נפשי־פיזיולוגי מולד, רב עוצמה ומתמשך, שאינו נובע או נגזר ממניע אחר כלשהו שביכולת אדם לזהותו.⁶ בזמנים ובנסיבות מסוימים תובע דחף זה מן האדם לפעול לסיפוקו באופן מודע או באופן מודע רק במידה חלקית או באופן בלתי מודע לחלוטין. דחף זה אינו יכול להיות מסופק באופן מלא וקבוע, אלא רק לזמן מוגבל.

כל אחד מן המניעים הראשוניים (יצרים) בא לידי סיפוק בין אם חלקי ובין אם מלא באמצעות תופעות צופנות־עונג (ראו הגדרתן בהמשכו של פרק זה). מטבע הדברים סיפוק המניעים הראשוניים חשוף להשפעותיהן של הזדמנויות שנפתחות בפניו של אדם במהלך חייו, וכן להשפעותיהם של מגבלות ואילוצים, זמניים או קבועים, שמקורם בסביבתו, בגופו או באישיותו. מניע ראשוני אינו תובע בהכרח את סיפוקו בשדה תוכן נלמד מסוים או באמצעות דפוס פעולה מסוים.

המניע הראשוני מחולל בנו רצונות, רגשות, הרגשות והתנהגויות, בין אם מכוח תכונתו שלו בלבד ובין אם באמצעות שילוב וקשרי גומלין שהוא מקיים עם המניעים הראשוניים האחרים.

תת־יצר

לחלק מן היצרים (המניעים הראשוניים) מניעי משנה, "תתי־יצר"⁷ — דחפים שהם הסתעפויות של היצר, מעין זרועות או איברים אחרים בגופו, שנועדו לשרתו; תפקידם להיאחז במציאות ולאפשר ליצר (למניע הראשוני) לחוות אותה, לפעול בתוכה ולשנותה. תתי־היצר חיוניים לתפקודו המינימלי התקין של היצר (א) והם כפופים לו (ב); ואלמלא היו כפופים לו לא היו להם טעם וערך קיומיים. לדוגמה: דחפים כמו אכילה ושתייה לצורכי קיום ושחרור פסולת מטבולית הינם חיוניים בתכלית ליצר ההישרדות, שהוא מניע ראשוני. ואם לא היו כפופים ליצר זה ומשרתים אותו כ"תתי־יצר" — או אז לא היו יכולים להתקיים כשלעצמם. מסיבה זו — אינם בגדר מניעים ראשוניים.

השתוקקות

מניע ראשוני (יצר), המכוון להשגת חוויות והתנסויות מענגות, בתחומים ובהקשרים מוגדרים: בחיבור זה משמש המושג "השתוקקות" לציונו של יצר שהוא אחד מתוך שישה־עשר היצרים של משפחת העונג, כדי להבדילו ממשפחת יצר ההישרדות הפיזית של העצמי (ראו פרק 3) וממשפחת יצר ההמשכיות של העצמי (ראו פרק 4). כל אחת מן ההשתוקקויות מסייעת בתורה — הרבה או מעט, ישירות או בעקיפין — ליצר ההישרדות וליצר ההמשכיות של העצמי; ואולם היא מתקיימת בזכות עצמה, כמניע ראשוני, כיוון שתפקידה המהותי הוא הסבת הנאה וסיפוק — תחושות ורגשות רבי־חשיבות, שאינם הכרחיים לתפקודם המינימלי התקין של יצר ההישרדות או של יצר ההמשכיות של העצמי.

רצון

כוונה מודעת של אדם לחשוב, לחוות או לנהוג בדרך מסוימת. לפי הבנתי והגדרתי: רצון חופשי הוא כוונה המתקיימת כשאדם סבור כי אינו חשוף לאיום, כפייה או אילוץ חיצוניים לו. הרצון החופשי יכול להתקיים בדרגות שונות של טוהר, ודרגתו הטהורה ביותר מתקיימת כשהאדם סבור שלא יאונה לו כל רע אם לא יבחר באחת האפשרויות שפתוחות בפניו, בזמן מסוים.

תופעות צופנות־עונג⁸

תופעות צופנות־עונג הן תופעות במציאות החיצונית או בגופנו או בנפשנו, שבזמן שאנו מבחינים בהן או רק בהשפעותיהן עלינו, אנו נוטים לחוות עונג (ובכלל זה: נוחם או הקלה). בכל פעם שתופעות אלו מתקיימות, בין אם בפועל ובין אם בדמיוננו בלבד, כוחן יפה ליצירתו של עונג לזמן מוגבל ועד רמת שובע מסוימת של היצרים. מדובר בתופעות אין־ספור, שביניהן: צורה או גוון מסוימים או צליל מסוים או טעם מסוים או ריח מסוים או מגע או תנועה מסוימים; השתקפות תכונה של הנפש (כמו למשל: זריזות חשיבה, חוכמה, אומץ, יושר או מתינות); מופעה של תכונה גופנית כלשהי של אדם או של יצור חי אחר (כמו למשל: גמישות או מבנה איברים יפה או איתן); תכונה או מראה או התרחשות כלשהם אצל הצומח; תכונה מסוימת של עצם דומם (כמו למשל, ברק או חלקות) או תוכנם או תכונתם המסוימים של רעיון או התרחשות, בעולם המצוי מחוץ לגופו של אדם או של יצור חי אחר; תחושה, מחשבה, רגש או הרגשה, שבאים בעקבות התרחשותם של מקרה או של תהליך בתוך הגוף או בתוך הנפש או במציאות שמחוצה להם. תופעה צופנת־עונג יכולה להיות גם פעולה או תגובה שמפיק אדם או כל יצור חי אחר או שמופעלות עליהם או שהם נמנעים מלעשות, ביודעין או שלא ביודעין.

המשך הפרק בספר המלא