אנתרופולוגיה

עיר. רחוב. מונית. מוניות מסתובבות ברחבי העיר... באחת מהן יושב מחברו של ספר זה, מעביר נוסעים מפה לשם, ועל הדרך גם מנהל מחקר-שדה אוטו-אתנוגרפי. רואה ואינו נראה. במונית נרקמים דרך שגרה יחסי-גומלין בין זרים, בין בני-אדם שאינם מכירים זה את זה: עובדה יסודית זו עוררה את סקרנותו, ולמעשה דחפה אותו אל השדה, אל עורקי התנועה של הג'ונגל העירוני. תחילה הוא שאל את עצמו: מה קורה, מה עשוי לקרות, בין נהג לנוסע.ת במהלך נסיעה במונית? מהם המאפיינים המבניים של היחסים הללו? אילו דפוסים של יחסי-גומלין ניתן יהיה לזהות במונית (אם בכלל) – ומה כל זה עשוי ללמדנו אודות התרבות העירונית-ישראלית בת-זמננו? במהלך מחקר השדה, שנמשך כ-18 חודשים, עלו שאלות וסוגיות נוספות, כמו למשל "על בחירת מקום הישיבה במונית", "על שיחת החולין", "על התשר" ועוד.       

"מה שאולי הכי מוצא חן בעיני בעבודה כנהג מונית זה הזמן הריק, הפתוח, של השוטטות ברחובות... נהיגה, מעין ריחוף קל על הכביש, מעוררת מחשבות, מעלה זיכרונות, מחוללת חלומות. רק צריך להתנתק מהקריזה שמעלה בך הפקק (ואולי גם מהתוגה שבאה עם הבדידות), ולהתמסר לקצב, לנהיגה, למה שקורה ברחוב. קצת כמו הליכה, רק יותר מהר ובלי להתאמץ. ובמזגן. ואז לפתע מישהו מגיח מאיזה בניין ומניף לעברך אצבע מורה. אתה מחסיר פעימה, מתגלגל לעברו, עוצר לצידו. בן-אדם נכנס לך למונית, מתיישב לצידך או מאחוריך, מבקש להגיע מפה לשם. עם או בלי מונה. רק בבקשה דרך המלך ג'ורג'. מרגע זה מתחיל לך סרט חדש. אתה עדיין משוטט בעיר, אלא שעתה יש לך יעד מוגדר וכיוון ברור, ובן-אדם בשר ודם שיושב פה אתך. לפעמים נשתוק ביחד, נתגלגל ונבהה ונאזין לרדיו; לפעמים תתלקח שיחה. כך או כך, בכל מקרה, תמיד יקרה שם משהו בין אדם לאדם. ואת ה'משהו' הזה יצאתי לחקור, על ה'משהו' הזה ניסיתי לעמוד..." - מתוך הספר.  

חגי איתן הוא אנתרופולוג, ביוגרף, סופר-צללים ומתרגם.

לפני כ-200 מיליון שנה נכנסה חיה פרוותית קטנה לתוך מחילה שבה המתינו לה הגורים שלה. היא נשכבה על צידה, וביצעה פעולה שהאימהות הקדומות שלה יכלו רק לחלום עליה: היא ייצרה בגופה חלב ובאמצעותו הזינה את צאצאיה.

כך, עם הופעתו הראשונה של חלב האם, החל מסע ארוך שבהמשכו הופיעו היונקים ואחריהם אבות האדם ובני האדם עצמם; מסע שבמהלכו פיתחו כמה מהצאצאיות של אותה חַוָה קדומה רחם, קמו על רגליהן האחוריות, פיתחו מוח גדול, החלו להשתמש בכלים, לסייע לחברותיהן בעת הלידה, לדבר, וגם סיפרו לראשונה סיפורים.

חַוָה מספר על המסע הזה, בבהירות ותוך התמקדות בתפקיד שמילא הגוף הנשי בתהליך האבולוציוני שבסופו נעשינו למה שאנחנו היום, בתוך כך הוא עונה על שלל שאלות, כגון: מדוע נשים חיות זמן רב יותר מגברים? למה הן נוטות יותר ללקות באלצהיימר? האם יש באמת דבר שנקרא 'מוח נקבה'? ולמה בכלל נשים צריכות לעבור את גיל המעבר?

חוה ממשיך במקום שקיצור תולדות האנושות הפסיק, ומשנה את כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על האבולוציה ועל הסיבה שבגינה הומו ספיינס הפך למין כל כך מצליח ודומיננטי.

קאט בוהנון היא חוקרת מוח. מאמרים וסיפורים שלה התפרסמו בשלל כתבי עת. חוה הפך לרב-מכר עם יציאתו לאור ותורגם ל-22 שפות. 

"לבוהנון יש קול של משוררת ועין של עיתונאית. ‘חוה‘ הוא מקור בלתי נדלה לעובדות טריוויה שאפשר לספר במפגשי חברים." - ניו יורק טיימס בוק ריוויו

"בוהנון נעזרת במנעד הדיסציפלינרי המדהים שלה כדי לספר את הסיפור האפי הזה. כתיבתה שופעת אזכורים מהספרות, מתולדות הקולנוע, הביוכימיה, מדעי הקוגניציה והאנתרופולוגיה... אפילו הערות השוליים לבדן הן יצירת מופת — מלומדות, משוללות עכבות ומצחיקות." - הגרדיאן

מסה אנתרופולוגית זו מציעה נקודת מבט קוסמולוגית לפענוח סוד קסמו של התיאטרון המערבי ולחידת הישרדותו כמוסד ארכאי בעידן ההיפר־מדיה. במוקד התיאוריה הספקטקולום, עולם בימתי המושתת על סדר קוסמי־מונותאיסטי. הספקטקולום מופיע לעיני באי התיאטרון בכל הצגה המועלית על הבמה, הוא היסוד הבלתי־נראה בתיאטרון והוא מצוי באירוע תרבותי הנושא בחובו מעין שיבה אל מעמד הר סיני. בתיאוריה החדשה שזורים רעיונות יהודיים ונוצריים רבים שמקורם במוטיבים מיתולוגיים בתנ"ך וגם בתורת החסידות ובקבלה. תיאוריה זו מבצרת את מעמדו של העולם הבימתי כקדוש ובתוך כך מהפכת את כיוון ההשתחוויה, המיוחסת הפעם לקהל הצופים בתיאטרון.

פרופסור טובה גמליאל היא אנתרופולוגית במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר־אילן. מחקריה עוסקים בהיבטים פסיכולוגיים ותודעתיים של התרבות. ספריה שראו אור: זקנה עם זיק בעיניים (דיונון, 2000); סוף הסיפור: משמעות, זהות, זקנה (אוניברסיטת תל־אביב, 2005); אסתטיקה של הצער: תרבות הקינה של נשות תימן בישראל (יד יצחק בן־צבי, 2010); יומני זהרה: הזמנה נשית לאנתרופולוגיה (פרדס, 2014); וThe Theatrical Spectaculum: An Anthropological Theory (Palgrave Macmillan, 2020).

בשנת 2003 התקיימה בלונדון הפגנה של שני מיליון משתתפים נגד המלחמה בעיראק. זו הייתה ההפגנה הגדולה ביותר בתולדות העיר לונדון, והיא הונהגה על ידי ארגונים ופעילים סוציאליסטים; אפשר לומר שהקשר בין סוציאליזם לפציפיזם היה ברור בבריטניה לכל. ספרו של אבי קליין מתאר את היווצרותו של הקשר בין סוציאליזם לפציפיזם שהתעצב בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, והתגבש כזרם נפרד: "פציפיזם סוציאליסטי". זרם זה הדגיש שהמבנה החברתי צריך להיות מבוסס על אחווה ושוויון, ולפיו ללא צדק חברתי לא ייתכן שלום עולמי.

בשם הצדק והשלם בודק תמות בולטות כגון התנגדות לאימפריאליזם, תמיכה בעיקרון אחווה כלל-אנושית, סרבנות מצפון, עיקרון השביתה נגד המלחמה, לצד אירועים בולטים בעברה של בריטניה כמו מלחמת הבורים, מרוץ החימוש ומלחמת העולם הראשונה; באמצעותם מוסבר מדוע הפך הפציפיזם הסוציאליסטי לדומיננטי במחנה הפציפיסטי הבריטי עד סוף תקופה זו לעומת זרמים אחרים שהתחרו בו באותה תקופה (כמו למשל הפציפיזם הליברלי והפציפיזם הדתי-נוצרי), ומדוע הוא נשאר דומיננטי בה עד עצם היום הזה.

אבי קליין מבקש להסביר בין השאר את השפעת המהפך במחנה הפציפיסטי על הפוליטיקה הבריטית, את היותו אחד הגורמים שהביאו לנפילת המפלגה הליברלית ולעליית מפלגת הלייבור בשנת 1924, אשר חלק גדול מחבריה היו פעילי שלום וסרבני מצפון, כולל ראש הממשלה הנבחר שלה, רמזי מקדונלד.

ד"ר אבי קליין הוא היסטוריון ומומחה לבריטניה בעת החדשה.

מה הקשר בין צליית בשר על האש ביום העצמאות לגבריות, לאומיות ומרחב? מדוע הישראלים מעדיפים את המטבח האיטלקי על פני כל מטבח אחר? למה אנחנו מעמיסים כל כך הרבה אוכל על הצלחת בארוחת הבוקר במלון?

הספר מדינה על האש מציג את המטבח הישראלי כזירה שבה מתגוששים טעמים ודעות, אידיאולוגיות ותבלינים, ומראה כיצד שאלות פוליטיות ומשאלות של כוח שזורות בתרבות האכילה שלנו.

פרופ׳ ניר אביאלי, מהמחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב מתחקה בשורה של פרקי מחקר פורצי דרך אחר היחסים הטעונים בין אוכל לכוח בחברה הישראלית. הוא מציג בפנינו קערות ענק של חומוס ואת הזיקות ביניהן לבין דומיננטיות מזרח־תיכונית,  מסביר מדוע המנות הישראליות חייבות להיות גדולות במיוחד, בוחן את התמורות המרתקות שעברו על חדר האוכל בקיבוץ, מפרק למרכיביו הפוליטיים את המיתוס על הרגלי האכילה של מהגרי העבודה מתאילנד, מדגים כיצד המטבח של בית הכלא הבטחוני הוא מיקרוקוסמוס של איוולת ודיכוי, וחושף את החוקים והכללים הלא כתובים שמושלים בתרבות המנגל הישראלית.

בני־אדם וחיות אחרות באספקלריה היסטורית הוא קובץ מאמרים שנכתבו על־ידי תשעה־עשר חוקרים מתחומי ההיסטוריה, תולדות האמנות, הארכיאולוגיה, הזואולוגיה והאנתרופולוגיה.

הקובץ עוסק בהיבטים שונים של הזיקה בין אנשים לחיות בתרבויות שונות, משחר ההיסטוריה ועד ימינו. המאמרים דנים באמונות לגבי חיות, באבולוציה ובשינויים שחלו במינים שונים עקב התערבותו של האדם בטבע, בשימוש בחיות במפעלי בנייה בעת העתיקה, בשימוש בבעלי-חיים בפולחן וייצוגם הסמלי בעת העתיקה, בגידול יונים בארץ ישראל הקדומה ושימוש ביוני דואר בעולם האסלאם, בחיות מיתולוגיות ומפלצות בתרבויות העתיקות, ביחס לחתולים במקורות היהודיים, באלימות כלפי חיות בימי-הביניים, במורשת הווטרינרית של עולם האסלאם בימי-הביניים, ביחס המוסלמים לחיות בעיניהם של אנשי המערב, במשמעותן הסמלית של חיות בציורי הרנסאנס, במקומם של כלבים בקרב מלומדים בראשית העת החדשה, בוויכוח על קופי-העל בתקופת ההשכלה, בהתגברות הניכור ביחס לבעלי-חיים בעידן התעשייתי, בראשית העיסוק בזואולוגיה בארץ ישראל, וביחסם של בני שבט מכסיקני בן ימינו לכלבים.

“היינו זקוקים לכמה אלפי שנים כדי לביית סוס ולרתום אותו לכרכרה, ובהשוואה, קצת פחות משבע שנים מאותו נאום של קנדי כדי לצעוד על כוכב לכת אחר. הקפיצה הזו אינה מתבטאת רק ביכולת שלנו להגיע לירח, היא מתבטאת בכמעט כל תחום אפשרי של חיינו – הכול קורה מהר יותר”.

אנחנו אולי חיים בתקופה המרהיבה ביותר שידעה האנושות, אך אנחנו גם מתמודדים עם אתגרים שמעולם לא התמודדנו איתם לפני כן. שינויים מהירים בהיקף חסר תקדים דורשים מאיתנו להסתגל למציאות החיים הדינמית והמאתגרת של העידן המודרני.

למה החזקים לא תמיד שורדים? איך יכול להיות שכסף לא בהכרח הופך אותנו מאושרים? למה הפרשנות המודרנית לדתות היא אחד מההישגים הטרגיים ביותר של האנושות מאז ומעולם? ולמה אנחנו חייבים להישאר נאמנים לעצמנו ולמהות שלנו אם אנחנו לא רוצים להפוך לקורבנות של הכאוס המודרני?

הספר מציע תשובות לשאלות הללו ולאחרות ומנתח את הקיום העכשווי מנקודת מבט רעננה, כנה ולא מתפשרת, אך אופטימית.

היי, אני עידן. אני כותב תובנות מעשיות, כנות ולא מתייפייפות על החיים בעידן המודרני. יש כאלה שקוראים לי משוגע וכאלה שאומרים ששיניתי להם את החיים. מוזמנים לקרוא ולשפוט בעצמכם.

על פי התפישה המקובלת, המטרה הסופית של הציונות כתנועה לאומית פוליטית הייתה הקמתה של מדינת לאום. בספרו החדש על תולדות הדמיון המדיני הציוני מראשית רעיון הציונות המודרנית ועד להקמתה של מדינת ישראל, דימיטרי שומסקי קורא תיגר על תפיסה דטרמיניסטית באמצעות עיון בכתבים לא מוכרים מאת אבות הציונות ובבחינה מחדש של המקורות הידועים, שפורשו באורח מגמתי וא־היסטורי בספרות הקלאסית על הציונות. המחבר מגלה שמנהיגי הציונות שיוו לנגד עיניהם את מימוש ההגדרה העצמית היהודית בארץ ישראל דווקא במסגרת רב־לאומית. תחילה הם דמיינו מחוז אוטונומי באימפריה הרב־לאומית העות'מאנית, ולאחר מכן – בתקופת המנדט הבריטי – דמוקרטיה רב־לאומית.

הספר מראה שהמודלים של מדינה יהודית, שאותם ביססו ופיתחו האבות המייסדים של מדינת ישראל, כללו בתוכם הכרה בקיום לאומי קולקטיבי של ערביי ארץ ישראל. דפוסים מדיניים כאלה לא היו נחלתן של דמויות שוליות בקרב הציונות (כגון אנשי "ברית שלום"), אלא אדרבה, הוצגו על ידי הציונים המרכזיים ביותר: יהודה לייב פינסקר, בנימין זאב הרצל, אחד העם, זאב ז'בוטינסקי ודוד בן־גוריון. הספר מתמקד בחמש הדמויות הללו ומציג אותן ואת השקפותיהן באופן חדשני, שנודעת לו השפעה על השיח הישראלי העכשווי.

ברוכים הבאים לכדור הארץ! אם הגעתם לכוכב הלכת הזה, בוודאי כבר פגשתם את תושביו, המכונים בני אדם. בוודאי כבר הספקתם גם להבחין בפרט מעניין לגביהם: שום דבר שהם עושים לא הגיוני.

ולא מדובר רק בדברים הגדולים והרי־הגורל. קשה מאוד להבין אותם גם בחיי היום־יום שלהם. בני האדם אוכלים, במודע, דברים שמזיקים להם. הם מנסים באובססיביות להשיג חפצים שאינם קיימים במציאות. הם חיים על פי עקרונות מוסר ברורים וקשיחים, אבל לא מצליחים להסכים ביניהם מהם העקרונות האלה. הם סופרים כמעט הכל בכפולות של 10, אבל מונים את הזמן בכפולות של 7, 24, 60 או 365 ורבע. בקיצור, על פי כל הערכה אובייקטיבית, הם מוזרים מאוד.

ובכל זאת, יש סיבות לכך שבני האדם מתנהגים כפי שהם מתנהגים. הן אולי לא סיבות טובות, אבל הן סיבות שדורון פישלר יכול להסביר. אני יכול להסביר: מדריך למבקר בכדור הארץ הוא ספר חובה לכל תייר בכוכב הלכת הזה, המבקש להבין את תושביו. גם תושבי קבע על הכדור ימצאו בספר עניין לא מבוטל.

פפואה ניו גיני שיושבת על מחצית מהאי השני בגודלו בעולם, מדינה טרופית בה גרים סך הכל כעשרה מיליון בני אדם, אך, הם דוברים כ- 830 שפות שונות (שפות ולא ניבים). כחלק מטבעת האש שמקיפה את האוקיינוס הפסיפיק, מקום בו ציפורי גן עדן אינדמיות מגיחות מהיער הסבוך, צלילות מהטובות בעולם היכן שהפסיפיק פוגש את האוקיינוס ההודי. רבים מהשבטים פגשו בתרבויות אחרות רק לפני פחות ממאה שנים ועד אז התנהלו ללא שימוש במתכת או גלגל.

על רקע תפאורה יפה ודרמטית זו נכתב הספר שרקרק קשת בענן. תוך מפגש דמיוני של הכותב עם אנתרופולוגים ידועי שם שחלקם אינם בחיים מזה זמן, נוצר דיאלוג אתנוגרפי, אוטוביוגרפי, ממוארי. מרגרט מיד, מלינובסקי, בייטסון, ניקולאי מיקלוחו מקלאי, מרלין סטרתרן, כל אלו ועוד מעניקים מבט פרשני מיוחד שמאפשר להתנתק מספר מסע קלאסי. העדר מימד זמן ליניארי והגשת הפרקים בסדר בו נכתבו ולא בהכרח בסדר רציונאלי 'קלאסי' מסייע בטשטוש גבולות ופרוקם.

סוגיות חיים שונות נבחנות במבט רפלקסיבי אל מול תרבות המקום. התבוננות חשופה וחושפת של נושאים כגון: התבגרות, מוות, מיניות, הורות ועוד. לאור העובדה שהספר משקף 35 שנות הכרות הכותב עם המקום, נשען על חברויות אישיות עם אנשים שחלקם כבר לא בין החיים וחלקם צמחו להיות בוגרים מאז המפגש הראשון, הספר מאוד אינטימי.
למרות היות המדינה מהצבעוניות בעולם, תמה של דיכוטומיה של שחור לבן מלווה את הכתוב, שחור לבן שמתערבב במגוון צבעים רחב.

סיפורן של רשתות המידע, ואיך הן יצרו ופירקו את העולם — מאת יובל נח הררי, מחבר רבי־המכר הבינלאומיים קיצור תולדות האנושות וההיסטוריה של המחר.

במשך מאה אלף השנים האחרונות צברו בני האדם כוח עצום. אך למרות כל התגליות, ההמצאות והכיבושים שלנו, אנחנו נמצאים כעת במשבר קיומי. כדור הארץ על סף קריסה אקולוגית. המתחים הפוליטיים מתעצמים. אנחנו מוצפים במידע כוזב, ובקושי מסוגלים לנהל שיחה רציונלית. ואנחנו מפתחים בכל הכוח את הבינה המלאכותית — טכנולוגיית מידע רבת־עוצמה שעלולה לצאת משליטתנו ולהשמיד אותנו. אם בני האדם כל כך חכמים, למה אנחנו עושים כאלה דברים טיפשיים?

נקסוּס הוא ספר שבוחן את זרם המידע שסחף אותנו לכאן. החוקר והסופר יובל נח הררי מוביל אותנו מעידן האבן ליצירת התנ"ך, המצאת הדפוס, הופעתה של תקשורת ההמונים ועליית הפופוליזם של העידן הנוכחי — ומזמין את הקוראים לחקור את הקשר המורכב שבין מידע ואמת, בירוקרטיה ומיתולוגיה, תבונה וכוח. הררי בוחן כיצד רשתות מידע שונות — כגון האימפריה הרומית, הכנסייה הקתולית, ברית המועצות ופייסבוק – השתמשו במידע אמיתי ובדיוני כדי להשיג את מטרותיהן, לטוב ולרע. תוך סקירת אירועי השנים האחרונות ומתוך מבט לעתיד, הוא מציג את הדילמות שניצבות לפנינו בשעה זו, כשבינה לא־אנושית מאיימת על הישרדותנו.

רגע לפני שהאנושות מאבדת את עצמה לדעת – כדאי לעצור, לנשום עמוק, ולגלות מחדש את האנושיות המשותפת לכולנו.

הספר מדינת הממון: כסף, כוח, גלובליזציה, גלות וגאולה של ד״ר גדעון אלעזר הוא למעשה פירוש עכשווי ל״מעשה מבעל תפילה״ של רבי נחמן מברסלב. דרך דמותו של בעל התפילה הספר בוחן ביקורות אחרות של הקפיטליזם החל מן הניסוי המרקסיסטי ועד לתנועת האקו־רומנטיקה ורעיון החזרה אל הטבע ומציב כנגדן את תפיסתו של ר׳ נחמן לגבי משמעותו של הדמיון והקשר למושג הכסף בעולם הגלובלי. חלקו האחרון של הספר מוקדש לניתוח חזונו הגאולי של ר׳ נחמן ותפיסותיו כלפי תיקונה של המערכת הכלכלית הגלובלית.

גדעון אלעזר הוא אנתרופולוג שעוסק בדת ובזהות בעידן הגלובלי בסין ובישראל, מרצה באוניברסיטת בר אילן. מתגורר ביישוב תקוע עם אשתו וארבעת ילדיו.

לאן נעלם הצדק? 

האם אי פעם שאלתם את עצמכם למה יש בעולם אנשים שגרים בארמון ומחלקים פקודות, בזמן שאחרים צריכים לנקות את הארמון ולציית לפקודות? האם זה הוגן? ובעיקר: האם זה תמיד היה ככה?

הצטרפו אל דגנית, זאבי ומילי — וגם אל כמה שלדים מפטפטים — וגלו איך ניסיון תמים לגדל חיטה הוביל לרעב, למגפות ולמלחמות; למה משחק בבוץ שינה את כיוון ההיסטוריה; כיצד כלבים הפכו לחברים הכי טובים שלנו; ואיך כשבני אדם למדו לשלוט בצמחים ובבעלי חיים — הם גם התחילו לשלוט זה בזה.

בספר השני בסדרת היצורים שלא עוצרים מסביר ההיסטוריון והסופר יובל נח הררי, מחבר קיצור תולדות האנושות, איך מהפכה שקרתה לפני 10,000 שנה משבשת את החיים שלנו עד היום — ואיפה עוד אפשר לתקן. היצורים שלא עוצרים: למה אין צדק בעולם הוא הרפתקה סוחפת אבל גם סיפור אמיתי, המסופר בבהירות ובהומור. זה הספר המושלם עבור קוראות וקוראים צעירים שמבקשים לדעת כיצד התפתח העולם ולמה לאנשים מסוימים יש כל כך הרבה ולאחרים כל כך מעט.

מרחבי הבר הם ממלכת החיים. הם מספרים את הסיפור המדהים של הופעת החיים על פני הכוכב הזה. הם מזכירים לנו שאנחנו חלק מסיפור מסתורי ופלאי מעל ומעבר לכל דמיון.

מרחבי הבר הם התשתית לכל מה ומי שאנחנו; כל מה שלמדנו, כל מה שאנחנו יודעים, כל מה שמקיים אותנו, מקורו בבר. הבר הוא בית ספר בן מיליארדי שנים של ניסוי וטעייה, של כישלונות והצלחות, של מערכות יחסים סימביוטיות שמחזיקות את כל גוף הידע שאנו חולקים עם החי, הצומח והדומם, בני קהילת האדמה.

המחשבות על הבר בתחילת המאה ה-21 שונות במהותן מאלה שרחשו בדמיוננו בתחילת המאה ה-20. האפיסטמולוגיה שלנו השתנתה, וכך גם הנופים, והשיעורים.

אסופה זו מזמינה את הקורא להתחקות אחר מחשבות על מרחבי הבר שנֶהגו לאורך מאה השנים האחרונות, מחשבות שנוסחו בקולות ובגוונים שונים ושביקשו להתייחס לשמירת הטבע והסביבה מנקודת מבט פילוסופית, פסיכולוגית ואנתרופולוגית. הטקסטים המכונסים כאן מבקשים להתבונן בהשלכות הרוחניות של מערכת היחסים הפצועה שלנו כיום עם האדמה, ולשאול כיצד נוכל לדמיין מחדש מערכת יחסים זו ולהשתלב ברגישות ובאהבה בקהילת האדמה.

על העולם בעידן בני האדם

האנתרופוקן היא התקופה הגיאולוגית הנוכחית, שבה בני האדם שינו עמוקות את כדור הארץ. בספרו יוצא הדופן, הסופר המצליח ג'ון גרין מדבר על העולם שלנו: ממדבקות גירוד ריחניות ובובות דובי ועד "הפינגווינים ממדגסקר", ומדרג אותם בסולם של חמישה כוכבים.

כישרונו הסיפורי של גרין ניכר היטב לאורך הספר, והמאמרים שבו מצחיקים, מורכבים, עתירי פרטים ומדגישים את הסתירות של האנושות בימינו. האנתרופוקן שלי הוא חקירה מופתית וכנה של בחירותינו בחיים, וגם מפגן לא אירוני של התאהבות בעולם.

"האנתרופוקן שלי הוא ספר מושלם לשים על השידה ליד המיטה, כדי שתוכלו להרים אותו כשתצטרכו משהו שיזכיר לכם איך זה להרגיש קטנים ואנושיים באופן הטוב ביותר האפשרי." – סן פרנסיסקו כרוניקל

"ג'ון גרין מערבב סקרנות ולמדנות עם וידויים, חמלה ושנינות ומוציא תחת ידיו לקחים לחיים בתוהו ובוהו הקודר של ימינו. בזכות תמהיל האירוניה והכנות הייחודי שלו, הוא מצליח לגעת גם בנשגב וגם במגוחך." – בוקליסט

"ספר נוקב ומרגיע. תזכורת לכך שלמרות כל מה שמתרחש בעולם, אנחנו עדיין יכולים למצוא אושר בדברים קטנים. לבני אדם יש יכולת מדהימה לאהוב, והספר הזה מוכיח שיש בעולם כל כך הרבה דברים לאהוב, גדולים כקטנים." – ביזנס אינסיידר

"....בשעת בין הערביים, אחרי מרדף קצר עם גשם לח, אני מגיע ללבה הפועם של העיר ושל בורמה כולה: פגודת שְׁווֶּה־דָאגוֹן, 'יאנגון המוזהבת'. היא ניצבת בראש גבעה אך חמקמקה: היא כאן מולי, ובאותו זמן נעלמת. כדי להגיע אליה אני מסתבך בדרכים וכבישים פתלתלים, וכדי לראותה אני נעזר במעלית. אבל הפגודה מחכה בסבלנות לכל מי שיגיע, במעלית או ברגל, בודהיסט או לא, משתנה בכל שנייה ומכל זווית, חיה ונושמת, מוחשית ודמיונית כאחת. יחפים נעים כולם סביבה בשקט, ונחים לרגע ועוד רגע בצל הזהב, שכאן בבורמה יש לו אלף ואחד גוונים...."

זהו סיפור קורותיו של מסע הרפתקני אל עולם קסום, עלום ובלתי מובן שבו הטבע חי ובעל נפש, לרבות עצים. מדענים אולי יפקפקו בעצם השאלה אם לעצים יש נפש, נשמה או רוח, אבל יש תרבויות שמתייחסות לעצים כבעלי נפש משל עצמם. הספר מתאר כניסה מסחררת, הלכה למעשה, אל עולם של רוחות ועצים, עולם של אנימיזם – האמונה שלחי, לצומח ולדומם יש נשמה. באמצעות יומן מסע מלווה באיורים חושף המחבר את רגישותם וחוכמתם של כפריים בצפון בורמה, שפתחו את ביתם, עציהם ולבם לפניו, אפשרו לו לגעת באמונתם ולהבינה, ודרכה להבין את עצמו.

"מסע פואטי ויפהפה אל מיאנמר, אל נפש האדם ואל נשמת העצים, שהוא חקירה אנתרופולוגית מעמיקת שורשים הנפרשת לצמרת של הקשרים פסיכולוגיים ותאולוגיים. קראו ולכו חבקו את העץ הקרוב".

נועה מנהיים

הוויכוח המפורסם בין ארנסט קסירר למרטין היידגר בדאבוס בשנת 1929 נחשב לנקודת מפנה בהבנת המחשבה הקאנטיאנית בפילוסופיה של זמננו.

אסתר פירק משרטטת באופן בהיר ומרתק את אשר עלה מהשיח בין קסירר להיידגר על רקע המתח בין תפיסותיהן השונות של שתי האסכולות הניאו־קאנטיאניות של התקופה שאליהן הם השתייכו בהתאמה – זו של מרבורג וזו הדרום מערבית.

המפגש מוצג כרגע מרכזי שבו עומדת על הפרק, על רקע עליית הפשיזם באירופה, השאלה על אודות טבע האדם. האנתרופולוגיה הפילוסופית נמצאת כאן במוקד, כלומר עמדת האדם ביחס לעצמו ולסך כל הקיימים, מיקומו בסדר העולמי. קריאתו הרדיקלית של היידגר את קאנט, שחבר מאוחר יותר למפלגה הנאצית, מוצגת בספר כהרת משמעות.

אל מול אלה, כמו היידגר, שראו בעבודתו הענפה של קסירר רק תיאור היסטורי של התרבות האנושית על ענפיה השונים, המחברת עונה לצורך שעלה בהצגת השיטתיות הפנימית לפילוסופיה עשירה זו, כסוג חדש של אידיאליזם פונקציונלי; אידיאליזם שנבנה על היכולת האנושית להתעלות מעל המיידי והאינטואיטיבי אל עולם שאנו יוצרים באופן סימבולי. האדם מוצג כבעל כוח לנהל את חייו בדרכים שונות בהתאם לאופי הייחודי של  התצורה הסימבולית שנושאת מובן עבורו. קסירר חושף באופן מקורי ומפתיע חוקיות בניסיון האנושי שמתבססת על פונקציות תודעתיות שמייצרות באופן רציף אלמנטים סימבוליים, אבני בניין ליצירת צורות חיות של משמעות בכל תחומי התרבות, כמו מיתוס, דת, שפה ומדע. החוקיות הפנימית לצורות מעניקה להן אפשרות של חופש בניהול ההתקדמות שלהן על בסיס פונקציונלי אוניברסלי. בעת ההיסטורית של הוויכוח, קסירר כבר לא יכול היה לקבל את עמדתו של היידגר שנגעה להיות האדם מושלך בעולם, כפוף לגורלו.

לספר מצורפים תרגומים מקוריים מגרמנית של המחברת לפרוטוקול הוויכוח בדאבוס ולהערות המכינות של קסירר להרצאות.

ספר זה, מאת ד"ר אסתר פירק, הוא עיבוד של עבודת דוקטורט שנכתבה בבית הספר לפילוסופיה של אוניברסיטת תל אביב. לאסתר פירק דוקטורט נוסף במדעי הכימיה מהאוניברסיטה הקתולית של לוּבן.

אסופת המאמרים חכמה לשלמה מציגה מבחר מאמרים פרי עטו של פרופ' שלמה דשן ז"ל. גם ממרחק השנים מחקריו האנתרופולוגיים של דשן מחזיקים ערך רב עבור תחומי מחקר ועיון נוספים, כמו תולדות ישראל ויהדות זמננו, לימודי ישראל ומדינת ישראל וחקר מוגבלויות.

מחקריו של דשן התבססו על אתנוגרפיה דקדקנית במרחבים שונים ובתחומים מגוונים: מעיר פיתוח בצפון הנגב, עבור בקהילות מסורתיות של יהודי מדינות המזרח בארץ ובתפוצות ועד לחיי היומיום של עיוורים. מקצת המאמרים נכתבו לפני ארבעה וחמישה עשורים על חוויות חיים שכמעט אינן קיימות עוד בצורתן המקורית. עם זאת, אופי השדות, בחירת המקרים והשקדנות באיסוף הפרטים והפרשנות המקורית – כל אלה הופכים את האסופה הנוכחית למקבץ שניתן לחלץ ממנו תמונות ותובנות חשובות גם לימינו: הכמיהה לזהות חברתית עוטפת, שאלת הזיקה של מהגרים למסורת האתנית, ייחודן של הדתיות ואמונות היסוד תחת תנאים של הגירה לאומית, הקשר ההדוק בין דת לפוליטיקה ועוד. כמו כן, יצירתו המחקרית של שלמה דשן מספקת רקע מאיר עיניים להבנת טיבם של ויכוחים ציבוריים ופוליטיים בישראל אף כיום.

מאמרי הספר משובצים בחמישה שערים – כל אחד מהם מציג היבט במחקריו של דשן. בפתחו של כל שער מופיעה הקדמה קצרה הסוקרת ומעריכה את תרומתו של דשן לנושא ומציגה בקצרה את המאמרים המופיעים בו. פעילותו המחקרית והאינטלקטואלית של דשן ענפה ורחבה מאוד; לאסופת מאמרים זו נבחרו וכונסו מקצת מכתביו.

חלק מהתרבויות העתיקות ביותר בעולם היו בקיאות באמנות גידול ילדים מאושרים ומאוזנים. מה אנחנו יכולים ללמוד מהן?

כשד"ר מייקלין דוקלף נהפכה לאם, היא בחנה את המחקרים מאחורי ספרי ההדרכה המודרניים להורות וגילתה שהראיות מוגבלות ולעתים קרובות המסקנות לא אפקטיביות. מתוך סקרנות ללמוד על גישות הורות אפקטיביות יותר, היא ביקרה בכפר שבט מאיה בחצי האי יוקטן. שם פגשה אמהות ואבות שנוקטים גישה שונה לגמרי מאיתנו – ומגדלים ילדים אדיבים, נדיבים ומסייעים להפליא, בלי צעקות ונדנודים לאורך כל שעות היום. מה עוד ההורים המערביים מפספסים? תהתה דוקלף.

בספר ציידים, לקטים, הורים יוצאת דוקלף עם בתה בת השלוש ללמוד ולהתנסות באסטרטגיות הורוּת עם משפחות בשלוש קהילות: משפחות מאיה במקסיקו, משפחות אינואיטיות מעל החוג הארקטי, ומשפחות הַדזבֶּה בטנזניה. היא גילתה שבתרבויות הללו מערכת היחסים שונה מאוד מזו שהורים מערביים רבים מפתחים עם ילדיהם – היא מושתתת על שיתוף פעולה במקום על שליטה, על אמון במקום על פחד, ועל חניכה מותאמת אישית במקום על אבני דרך סטנדרטיות בהתפתחות.

הורי המאיה מצטיינים בגידול ילדים משתפי פעולה. בלי איומים, שוחד או רשימת מטלות, מגדלים הורי המאיה עוזרים נאמנים על ידי הכללת הילדים במשימות משק הבית מהרגע בו הם לומדים ללכת.
ההורים האינואיטים פיתחו גישה אפקטיבית ללימוד אינטליגנציה רגשית לילדים. כשהילדים בוכים, מכים או משתוללים, ההורים האינואיטים מגיבים בצורה רגועה ועדינה שמלמדת את הילדים איך להירגע ולחשוב לפני שהם פועלים.
הורי ההַדזָבֶּה הם מומחים עולמיים בגידול ילדים עצמאיים ובטוחים בעצמם בעזרת כלי פשוט שמגן על ילדים מפני מתח וחרדה הנפוצים כל כך בקרב ילדים מערביים.

דוקלף חיה עם המשפחות, למדה את הטכניקות, והחילה אותן על בתה עם תוצאות מדהימות. בציידים, לקטים, הורים דוקלף דנה עם פסיכולוגים, מדעני מוח, אנתרופולוגים וסוציולוגים כיצד האסטרטגיות האלה יכולות להשפיע לטובה על בריאותם הנפשית של הילדים ועל התפתחותם. ספר זה מלא בעצות מעשיות שהורים יכולים ליישם מיד, עוזר לנו לחשוב על האופן שבו אנו מתייחסים לילדינו, וחושף דגם הורות אוניברסלי חדש.

מייקלין דוקלף היא כתבת לענייני מדע של ה-NPR, הרדיו הציבורי של ארצות הברית. היא ערכה את הירחון Cel וכתבה על המדע מאחורי התרבות הפופולרית. בעלת דוקטורט בכימיה מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, תואר שני בגידול גפנים ותורת היינות מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס, ותואר ראשון בביולוגיה מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה.

ההד המזרחי במרכז הישראלי יוצא בעקבות מלאות עשרים שנה לכנס המזרחי הראשון (שהתקיים ב־1999 במכון ון ליר בירושלים) ולאור ההבנה כי הגיעה העת לבחון מחדש את המציאות האתנית בישראל. אוסף המאמרים העדכני שמופיע בספר משרטט מחד את המרחבים השונים שבהן ממשיך להתקיים אי שוויון בין מזרחים לאשכנזים אך מאידך גם את הזירות אשר בהן חלים שינויים חברתיים, כלכליים ותרבותיים משמעותיים אשר מעצבים מחדש את החברה הישראלית. הקריאה בספר זה על פרקיו השונים חושפת כי למרות הטענות הנשמעות כי הקטגוריה האתנית אינה רלוונטית יותר הרי שקטגוריה זו ממשיכה להיות מרכזית ורוחשת כל העת בזירות השונות של המרחב הציבורי הישראלי. 

ד"ר גיא אבוטבול־זלינגר הוא מרצה בכיר ודיקן קמפוס בני ברק במכללה למינהל. גיא סיים את לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת ברנדייס אשר בבוסטון ואת לימודי הפוסט דוקטורט באוניברסיטת תל אביב. תחומי מחקריו עוסקים בין היתר באתניות במעמד הבינוני בישראל, בחוויותיהם של מתבגרים במשפחות מעורבות ובגזענות תרבותית. ד"ר אבוטבול זלינגר קיבל מספר פרסי הצטיינות בהוראה מטעם המכללה למינהל.

מהי מתנה בתרבות הילידית בצפון מערב אמריקה ומה משמעותה בחברה הקפיטליסטית? כיצד נמנעים מקונפליקט אלים באי מאוריציוס למרות צפיפות האוכלוסייה והמגוון האתני המאפיינים אותו? וכיצד משפיע שינוי האקלים על דרכי החיים המסורתיות של האינואיטים בעשורים האחרונים? האנתרופולוגיה מעלה שאלות כבדות משקל ורחבות היקף, אך שואבת את תובנותיה החשובות דווקא ממקומות מפתיעים.

מקומות קטנים, סוגיות גדולות, הספר המקיף היחיד בתחום בעברית, מציג בלשון רהוטה ובליווי דוגמאות מרתקות את הצורות המגוונות של החשיבה האנתרופולוגית. הוא סוקר את ההיסטוריה שלה ומגשר על הפער שבין מחקריה הקלאסיים למחקרים בני זמננו. הספר דן בנושאים מגוונים המעסיקים את כולנו דרך קבע, ובהם משפחה, מגדר, דת, פוליטיקה, צריכה, לאומיות וכן גלובליזציה ואנתרופולוגיה ציבורית.

תומאס היילנד אריקסן הוא פרופסור לאנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטת אוסלו.

שחורדיניות: לקראת אתנוגרפיה פמיניסטית בישראל מאגד שלוש מסות שבמרכזן נשים מזרחיות. החלטות כמו האם לצבוע את שערך לבלונד, האם להפיל או ללדת את העובר שבבטנך, או כיצד לנהוג במפגש טעון עם שכנים קיבוצניקים הן סיטואציות שדרכן בוחנת המחברת את הקשרים בין תרבות, גוף, זהות וכוח בחברה בישראל. שני מאמרים נוספים שהתפרסמו בעבר מציינים את אבני הדרך האינטלקטואליות שהובילו לגיבוש התפיסה המקורית המוצגת בספר.

הספר מדגים הגות וכתיבה פמיניסטיות, המשלבות תיאור ותיאוריה, ניתוח וסיפורת. אפשר לקרוא את המסות כסיפורים אישיים אנושיים המעודדים הזדהות, ובעת ובעונה אחת כבסיסים לפיתוח דרכי חשיבה חדשות על המציאות החברתית בישראל. 

אנתרופולוגיה פמיניסטית היא העתיד של האנתרופולוגיה ‒ רגישה ליחסי כוח במחקר, כתובה ברפלקסיביות, מנכיחה את הפער שבין קוראות, חוקרות והקהילה שבתוכה מתנהל המחקר. הספר דן בשאלות מהי אנתרופולוגיה פמיניסטית, האם היא עוסקת רק בנשים, האם היא תת–תחום, שולי בהכרח, של מחקר אנתרופולוגי מרכזי/גברי, מהן מטרותיה, והאם יש לה תוקף "מדעי".

פנינה מוצפי-האלר היא פרופסור מן המניין לאנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב ונשיאת האגודה האנתרופולוגית הישראלית בשנים 2022-2019. ספרה בקופסאות הבטון התפרסם בהוצאת מאגנס (2012) ועובד למחזה בתיאטרון דימונה בבימויו של יפתח קליין.

יום אחד מבשרים למדריך הטיולים יונה מלצר שהוא המשיח. חמור לבן בשם גבריאל משמש לו ככלי תחבורה. עדת מעריצים הולכת וגדלה עוקבת אחרי כל תנועה שלו. עיתונאים, שרים, מו"לים ושגרירים מחזרים אחריו. במשך שבעת ימי מסע מיוסר ברחבי ירושלים, מתלבט יונה בטיב הבשורה שעליו להביא לעולם.

לרוע מזלו, דעתו מוסחת על ידי תלתלים מדברים, איברים מתלוננים, וסבא שבטוח שמלחמת העולם השנייה עדיין בשיאה. אליהם מצטרפים אוליגרך חמדן, מעסיק שאפתן ומלחמה עולמית שעומדת לפרוץ בגללו. וכאילו לא די בכל אלו, מאיימת אהובתו ג'ני, בעלת התלתלים הכועסים, לנטוש אותו לאנחנות ולרסק את לבו לרסיסים. עד שזה יקרה חוקרת ג'ני בנחישות את שורשי השפה הרוסית הבלתי תקנית - כל זאת, בשפה בלתי תקנית בעליל.

במיומנות רבה לוקח מרק גלסניק את הקורא למחוזות היסטוריים, פילוסופיים ואנתרפולוגיים ושוחט בזו אחר זו את כל הפרות הקדושות − עד לסוף המפתיע. רומן שנון וסוחף המגחיך את ישראל המבולבלת, הנאבקת והמשוסעת − אך עושה זאת באהבה שלמה ובחיוך רחב.

מרק גלסניק הוא סאטיריקן יליד ברית המועצות ותושב ירושלים. במשך עשרים שנה, מדי שבוע, שאל גלסניק את ישראל "הרוסית" את אותה השאלה - "בסדר?". זה היה שמו של השבועון הסאטירי, שהוציא לאור מאז שעלה לארץ ב-1990. עכשיו, גם הצברים מוזמנים לענות על השאלה.

ספר זה פורסם ברוסיה, ראה אור ברוסית גם בארץ והפך במהרה ללהיט בקרב קוראי רוסית.

זה תיאור מרתק של יותר משמונים "סיפורי חלוּצים" – אנקדוטות על אודות החלוציות הטכנולוגית של החרקים. הספר סוקר מגוון היבטים של חיי היום־‍יום של האדם – מטכנולוגיות מודרניות עד התנהגויות חברתיות – ומביא דוגמאות המלמדות שהם יושמו בעולם החרקים לפני מיליוני שנים. סקוץ', קפיצת בנג'י, מיזוג אוויר ונשק כימי הם רק כמה מהטכנולוגיות החרקיות הנידונות בספר שנכתב בידי שני אנטומולוגים מומחים. הספר, המלווה בקריקטורות של חרקים אנושיים במיוחד, מתאים לקהל הרחב אך יעניין במיוחד מורים, חובבי טבע בכלל וחרקים בפרט. 

גרגורי ס' פולסון (Gregory S. Paulson) – העבודה המדעית של ד"ר פולסון באֶנטומולוגיה הוקדשה למדע יישומי ובייחוד לפיתוח חלופות לחומרי הדברה נגד חרקים. הוא שירת כמתנדב בחיל השלום בסמואה המערבית בתוכנית של ארגון הבריאות העולמי (WHO) לחקר מחלת הפילאריזיס (filariasis) והיה חוקר מחלות צמחים בהוואי. עד לא מכבר חקר את מבנה אוכלוסיית הנמלים ביערות פנסילבניה. לאחרונה (2018) פרש לגמלאות, והוא פרופסור אמריטוס לביולוגיה באוניברסיטת שיפנסברג שבפנסילבניה, ארצות הברית. כיום (2021) הוא מתגורר במדינת אורגון עם אשתו פאם. 

אריק ר' איטן (Eric R. Eaton) – מר איטן הוא סופר המתמחה בטבע. הוא עבד כאנטומולוג בגן החיות של סִינְסִינָטִי שבאוהיו וייעֵץ למכון הסמית'סוניאן ולמספר סוכנויות ממשלתיות בארצות הברית. הוא המחבר הראשי של "מדריך קאופמן לחרקי צפון אמריקה" (Kaufman Field Guide to Insects of North America) וכותב בבלוגים "Bug Eric" ו־"Sense of Misplaced". הוא מתגורר בקולורדו עם אשתו היידי. 

שכונת התקווה שבדרום תל אביב נתפסת בעיני רבים בישראל כמקום מגוריהם של יהודים מזרחים מסורתיים ודלי אמצעים. שמה הפך במרוצת השנים שם נרדף לעוני ולהזנחה, ודומה שהסטיגמה שנקשרה לשמה, דבקה גם בתושביה הוותיקים. מי הם תושבי השכונה ומהי תגובתם על התיוג? כיצד זהותם קשורה לביוגרפיה של המקום? כיצד הם מפרשים את ריבוי מבקשי המקלט מסודן ומאריתריאה שעברו לגור באזור בעשור האחרון? מהו הרגש האופף את השכונה והניכר בסיפורי החיים של תושביה?

שאלות אלו ואחרות נבחנות במסע אתנוגרפי של ארבע שנים שערך המחבר בשכונה ושבמהלכו הכיר מקרוב את תושביה הוותיקים. הספר מראה כי למרות שמה האופטימי של השכונה, וקרבתה ל"עיר הלבנה" ולמרכזה התוסס, תושביה מרגישים שהם חיים בשוליים של העיר תל אביב ושל החברה הישראלית.

בכתיבה קולחת, במבט רגיש, ובשימוש מעניין בתיאוריה בין־תחומית עדכנית, המחבר טוען כי ביטויי שוליות אלו יוצרים תחושה מלנכולית - שכבה של עצב לא מוגדר וחמקמק השורה על המרחב באופן שאינו ניתן להכחשה. עם זאת, התחושה המלנכולית לא בהכרח מאפיינת את כל האנשים שפגש בשכונה, והיא אינה מתמדת. היא מושפעת מהאופן שבו התושבים הוותיקים מאתגרים ביצירתיות את הגבולות האתניים, המעמדיים והמגדריים הניצבים מולם, מתוך כמיהתם העזה להשתייך למשפחה, לעיר ולחברה.

ד"ר טל שמור הוא אנתרופולוג וחוקר ערים. את הדוקטורט סיים באוניברסיטת חיפה, וכיום הוא פוסט דוקטורנט בבית הספר לקיימות, המרכז הבינתחומי הרצליה. מחקריו עוסקים בממשק שבין זהות, מרחב ורגשות.

פרוביזיולוגיה הנה תורת תכנון החשיבה מראש, הבנויה מאירועים אישיים חברתיים וסביבתיים בחיי האדם והסביבה. תורת הפרוביזיולוגיה עושה את מסלולה דרך פילוסופיה, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, ותאולוגיה. החיבור בן האדם לסביבתו מובנה בצורת אירועים החוזרים על עצמם, אשר מוגדרים כתבניות קבועות של דפוסי התנהגות וחשיבה שונים. הפרוביזיולוגיה מגשרת בין החשיבה לבין המעשה, ומפרשת את האירועים ואת מוצאם והסיבה למקורם.

כולנו מגנים את השקר, וכולנו משקרים על בסיס יומיומי. האדם הממוצע משקר פעם וחצי ביום, ורבים מאיתנו פתחו את יחסיהם עם בן זוגם לעתיד בשיטפון של שקרים: מחקרים מצאו כי אנשים זרים הנפגשים בפעם הראשונה פנים אל פנים, מספרים שלושה שקרים בעשר הדקות הראשונות של הפגישה.

בשנים האחרונות החלו חוקרים מתחומים שונים לחקור את התפקיד המורכב של השקרים בחיינו. הם צפו בילדים משקרים, בחנו מה קורה למוחו של האדם בזמן שהוא משקר, השוו את דפוסי השקר שלנו לאלה של בעלי החיים הדומים לנו ביותר ועוד כיוצא באלה מחקרים, ושינו לחלוטין את כל מה שידענו על שקרים.

בספרו שקרנים מלידה מציג איאן לסלי מבט פנורמי על החטא שכולנו חוטאים בו. מהמקום המרכזי שמילא השקר בהתפתחות המין האנושי, דרך היכולת שלנו לזהות שקרנים והחשיבות שיש לרמייה עצמית ברפואה ובהצלחה בספורט, ועד מקומו של השקר באהבה ובפרסומות ובתרבות המערבית.

בספר מתוארים מחקרים רבים, והוא משובץ תיאורי מקרה מרתקים: הרופא הצבאי שגילה שהדרך הטובה ביותר לסייע למטופלים היא לשקר להם; המרגל שהביס את גלאי האמת; מעשי הרמייה התמימים של בנו של צ´רלס דרווין; סגן השריף שהתחיל להאמין בכל לבו כי אנס את שתי בנותיו; הבדיות של בוב דילן; הפוליטיקאי הבריטי המושחת שהמציא מרדף עיתונאים שלא היה; הרוצח שנקודות ופסיקים הסגירו אותו ...

מאז ומעולם היה אוכל מרכיב יסוד בחוויה האנושית. לצד היותו מצרך הישרדותי בסיסי, למזון שלנו תמיד הייתה חשיבות חברתית וכלכלית. עם זאת, בימינו הוא הפך לחוויה תרבותית מרובת רבדים, אשר זוכה לתשומת לב ומייצרת שיח חסר תקדים בהיקפו, עד כי נדמה שכעת בני אדם כבר פחות "אוכלים כדי לחיות" ויותר "חיים כדי לאכול". ואולי אין סיבה לתמוה שהאוכל שלנו הפך למוקד לעניין רב כל כך, שכן האוכל נוכח בכול: הוא מעוצב על ידי מסורות דתיות, חגים וטקסים, הוא משפיע באופן דרמטי על הכלכלה ומושפע מן הפוליטיקה, הוא משקף תהליכים היסטוריים ביצירות ספרות ואמנות והוא מבטא את זהותנו – הפרטית והלאומית. בתקופה שבה האוכל נחקר יותר מאי פעם, גם השאלות מתרַבּוֹת. למשל: האם לשף שהמציא מתכון יש בעלות על המצאתו? איך משתקפת הגלובליזציה בספרי בישול? מה הופך מאכלים ל"נשיים" ואחרים ל"גבריים"? מדוע מבטאות תוכניות הריאליטי העוסקות בבישול את אידיאל הטלוויזיה המסחרית? וכיצד משפיע המזון שלנו על משבר האקלים? שלל השאלות והנושאים הללו נידונים בפרקי הספר מזון למחשבה – היסטוריה, חברה ותרבות על הצלחת, שהם עיבודים לסדרת הרצאות שניתנו במסגרת תוכנית האוניברסיטה המשודרת.