קינגס 2 - מלך חסר עכבות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קינגס 2 - מלך חסר עכבות
מכר
אלפי
עותקים
קינגס 2 - מלך חסר עכבות
מכר
אלפי
עותקים

קינגס 2 - מלך חסר עכבות

4.4 כוכבים (123 דירוגים)
ספר דיגיטלי
37
ספר מודפס
60 מחיר מוטבע על הספר 108

עוד על הספר

  • שם במקור: Reckless King
  • תרגום: ענת צימט
  • הוצאה: טורקיז
  • תאריך הוצאה: יוני 2025
  • קטגוריה: רומן רומנטי, רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 414 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 16 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

לילה אחד של פזיזות במועדון אקסקלוסיבי אנונימי היה אמור להשכיח ממני את הצרות, לא להחמיר אותן.
עד שגיליתי שהזר במסכה שאיתו היה לי מפגש אינטימי הוא לא אחר מאשר טייט קינג, סמנכ"ל השיווק המיליארדר של קבוצת קינג, פלייבוי ידוע לשמצה והשותף לחדר של אחי מתקופת הקולג'.
עם כל הרצון שלי להעמיד פנים שהלילה ההוא במועדון לא קרה, טייט לא מאפשר לי. הוא מציע לי עסקה שתעזור להוריד את כתבי הרכילות מהמטרה האהובה עליהם ובמקביל תספק חבל הצלה לבית הקפה המדשדש שלי. 
לנהל מערכת יחסים מזויפת עם הרווק הידוע ביותר לשמצה של ניו יורק? זה נשמע מטורף, אבל הייאוש מחליט בשבילי. 
שכנעתי את עצמי לפני שנים שאני חסינה מקסמיו של טייט, אבל כל מגע, נשיקה וסוד שמתגלה מטשטשים את הקו בין דמיון למציאות. וכשהחיים שלנו הולכים ונשזרים יחד, אני מבינה שהחלק הכי קשה בהצגה הזאת לא יהיה להיראות משכנעת, אלא לנסות לא להתאהב בגבר שאני אמורה לאהוב.
כי אולי הוא הוכיח שיש בו הרבה יותר מכפי שחושף המוניטין שלו, אבל שאלה אחת נותרה בעינה: 
אם טייט לעולם לא יהיה מוכן לסכן את הלב שלו, האם אוכל להפקיד בידיו את הלב שלי? 

מלך חסר עכבות הוא הספר השני בסדרת קינגס וניתן לקריאה כספר בודד.
למחברת הסדרה, סופרת רבי־המכר ל.מ. דאלגליש, יש את היכולת לכבוש את לבבות הקוראים בעזרת גיבורי אלפא הורסים ודמויות נשיות שקל להתאהב בהן. גם הפעם היא מביאה אלינו מיליארדרים רומנטיים ומלאי תשוקה בדיוק כמו שאנחנו אוהבות!

פרק ראשון

פרק 1

ויולט

אני נשבעת, מכונת האספרסו העתיקה שונאת אותי.

אני מניחה את ידיי על הירכיים, מכווצת את העיניים אל גוש המתכת המתסכל ומנסה להתעלם מטיפת הזיעה שזולגת במורד גבי.

מימיני, משתרך תור קצר של לקוחות מול הדלפק של טרו־ברו. על אף שלא נשמעו שום תלונות עד כה, אני מרגישה את חוסר הסבלנות הניו יורקי הידוע לשמצה מתגבר עם כל דשדוש במקום והצצה בשעון. "סליחה על העיכוב," אני קוראת ומקווה שהחיוך שלי לא חושף עד כמה אני סחוטה. "הקפה שלכם תכף יהיה מוכן!"

אני מתקרבת למכונה ומסתכלת סביבי כדי לוודא שאין אף אחד בטווח שמיעה לפני שאני לוחשת, "אם את לא מוכנה לעשות את זה בשבילי, תעשי את זה בשביל אבא."

אני מצמידה את ידיי זו לזו ועוצרת את הנשימה, כמעט מאמינה שאִזכור הבעלים המנוח של המכונה אולי יעורר אותה לפעולה. לרוע המזל, לא נראה שאוסיף לוחשת למכונות לקורות החיים שלי בעתיד הנראה לעין, כיוון שהיא שומרת על דממה עיקשת. ועכשיו, חוץ מללחוץ בקדחתנות על מד הטמפרטורה, נותרתי רשמית ללא רעיונות.

ג'רוד נעמד לצידי ודוחק אותי הצידה בכתפו. "תני לי להסתכל עליה," הוא אומר. "את יכולה להחליף אותי בדלפק הראשי."

אני מסיטה מעיניי קווצת שיער שהשתחררה ומחייכת אליו בתודה. "אתה מציל אותי." ג'רוד עובד בטרו ברו כבר מספר שנים ופיתח יכולת על־טבעית להצליח להפעיל את המכונה ההפכפכה. למרות מגע הקסם שלו, אי אפשר להתכחש למציאות. נצטרך להחליף אותה בהקדם.

אני משאירה אותו לטפל במכונה, בתקווה שיצליח להפעיל אותה, וניגשת אל הדלפק הקדמי, שם ממתינה לקוחה אחת, אימא צעירה עם פעוטה חסרת מנוחה בידיים. הילדה הקטנה, שלראשה רעמה מרהיבה של תלתלים ג'ינג'ים, נראית סמוקה, עצבנית ועל סף התפוצצות.

אני מחייכת אל האימא ולוקחת ממנה את ההזמנה שלה. אחרי שאני מתקתקת בקופה את הסכום ששולם, אני מצביעה על צנצנת עם מרשמלו תפוח ענקי שאנחנו מחזיקים על הדלפק. "היא תרצה אחד?"

היא מחייכת אליי. "היא תשמח." היא פונה אל בתה. "את רוצה, מולי?"

הילדה הקטנה טומנת את ראשה בכתפה של אימה, ואז מציצה עליי ומהנהנת.

אני מחייכת, פותחת את הצנצנת, ומוציאה מרשמלו ורוד בעזרת מלקחיים קטנים. "בבקשה, חמודה."

הילדה הקטנה מושיטה את ידה ואני שומטת לתוכה את המרשמלו. היא מושכת אותו אל החזה שלה ונועצת בו מבט מוקסם.

"תודה רבה," האימא אומרת. "עבר עליה יום ארוך. על שתינו."

"אני מקווה שתיהנה ממנו. ואני מקווה שאת תיהני מהקפה שלך. נשמע שאת זקוקה לו."

היא שולחת לעברי חיוך אחרון לפני שהיא ניגשת אל דלפק האיסוף. אני אפילו זוכה לנפנוף ממולי מעבר לכתפה.

לרוע המזל, לא ממתינים לקוחות נוספים, וכתפיי משתוחחות כשאני סורקת את המקום. בית הקפה הכפרי הקטן עם קירות הלבנים נראה יותר משעמם מאשר חמים, וכמעט כל שולחנות העץ ריקים.

לשבריר שנייה אני נזכרת בתקופה אחרת. תקופה שבה טרו ברו היה עמוס ושפע בפטפוטים עליזים, בשריקה החורקת של מכונת האספרסו ובנקישות סכו"ם. ומעל הכול נשמע צחוקו הרועם של אבא שלי שהתלוצץ עם הלקוחות שעמדו בתור כדי ליהנות ממאפים שנאפו במקום, מארוחות פשוטות וטעימות וממבחר של סוגי קפה בקליית ארטיזן ממקורות אתיים.

אני נאנחת. מה שהיה היה.

אבא שלי מת מהתקף לב לפני שנה ושמונה חודשים. לאחר מכן, הלב והנשמה של טרו ברו נעלמו. ואחרי הטיפול הכושל של הבחור שאחי מארק ואני העסקנו כדי שינהל את המקום, בית הקפה כבר לא מהווה מוקד משיכה קהילתי שוקק כמו פעם.

לכן כשמארק התקשר אליי לפני חמישה חודשים ואמר שאולי נצטרך למכור, ידעתי מה עליי לעשות. התפטרתי מהעבודה שלי במיין בארגון שלא למטרות רווח וחזרתי הביתה. טרו ברו הוא כל מה שנשאר לנו מאבא, ואני בשום אופן לא מוכנה להיות זו שתציב שלט למכירה על החלום שלו.

"החזרתי אותה לעניינים, בוס," ג'רוד אומר מאחוריי.

אני מסתובבת אליו, נשטפת גל מוכר של אסירות תודה על כך שהוא עדיין עובד כאן. הוא רק בן עשרים וחמש, בגילי. הוא בקלות יכול היה לעזוב כשהמצב התחיל להידרדר. אבל הוא נשאר, ואני בטוחה שרק בזכות פניו המוכרות, הלקוחות הנאמנים הספורים שנותרו לנו חזרו. אבל עכשיו, אחרי ששכנעתי את הספק הוותיק של הקפה הספשלטי1 של טרו ברו, חוזה, לחדש את הסכם האספקה שלנו — קורבן של אחד מצעדי ההתייעלות של המנהל הקודם — אני מקווה שאצליח למשוך בחזרה עוד לקוחות.

אני רק צריכה להמשיך לתפעל את המקום עד שזה יקרה.

אני מחייכת אל ג'רוד. "תודה לאל שהמכונה הזאת אוהבת אותך."

"היא צריכה לאהוב אותי." עיני הלוז שלו נוצצות. "מערכת היחסים שלי איתה ארוכה יותר מכל קשר אחר שהיה לי עם אישה אמיתית."

אני צוחקת ומפנה לו את הדרך כדי שיוכל לתפוס את מקומו ליד הדלפק. "זה בגלל שהחיוך המקסים שלך מכניס אותך לצרות," אני מקניטה.

הוא מטה את ראשו, וזווית אחת של פיו מתרוממת. "את חושבת שאני מקסים?"

אני מנופפת באצבעי מול פניו. "על זה בדיוק אני מדברת. שלא תחשוב שלא ראיתי את הבחורות שנכנסות לכאן ועושות לך עיניים."

עם שערו הכהה, החיוך החצוף והגומה הזאת, אני יכולה להבין את סיבת המשיכה. גם אם אני לא מרגישה פרפרים כשהוא מפנה את החיוך הזה אליי.

אני טופחת בתודה על זרועו, ואחרי שאני מהדקת את הגומייה שמחזיקה את שערי הארוך, אני פונה לטפל בהזמנות הקפה שהצטברו.

עד מהרה שעת הלחץ מסתיימת — על אף שאני לא בטוחה שאפשר לקרוא לתנועת האנשים האיטית שעת לחץ — והמלצרית שלנו במשרה חלקית, שרה, מסיימת את עבודתה.

אני מכינה לג'רוד ולי קפה כשהפעמון שמעל הדלת מצלצל והחברה הכי טובה שלי, אנה, נכנסת בנחת. היא הגיעה לכאן היישר מעבודתה כמאמנת כושר אישית, עדיין במכנסי יוגה וגופייה. אני מקיפה את הדלפק ומחבקת אותה. "מה את עושה כאן בשעה כזאת?"

"היית מאמינה ששני הלקוחות האחרונים שלי ביטלו? פירשתי את זה כסימן שאני צריכה לבקר את האדם שאני הכי אוהבת."

"אז העיתוי שלך מושלם." אני אוחזת בידה ומובילה אותה אל שולחן קטן מאחור. "ג'רוד ואני בדיוק עמדנו לשתות קפה יחד."

הגבות הכהות של אנה מזדקפות, וחיוך נלהב מתפשט על פניה. "אני לא רוצה להפריע."

אני מגלגלת את העיניים וכובשת חיוך. "את יודעת שזה לא ככה."

"הממ, אם את אומרת."

אני מנמיכה את קולי ומתרחקת מג'רוד שעסוק בסידור המקום. "גם אם אנחנו עובדים יחד, זה לא אומר שיש בינינו משהו. חוץ מזה, אני הבוסית שלו."

"כאילו זה אומר משהו," היא משיבה בלגלוג. "לא קראת שום רומן רומנטי לאחרונה? חוץ מזה, ראיתי איך הוא מסתכל עלייך. ואת הסתכלת עליו? אין מצב שהוא לא עילוי במיטה. אולי הוא בדיוק סוג הכיף שאת צריכה כדי לצאת קצת מהשגרה."

ג'רוד מנגב את הדלפק בצד השני של החדר, ושרירי אמתו נמתחים בדרך שאפילו אני מצליחה להעריך.

אני מסתובבת ודוחפת אותה אל הכיסא. "הוא מסתכל ככה על כולן. גם עלייך. אבל בבקשה אל תנסי לברר בעצמך אם כיף איתו כמו שזה נראה. רק זה חסר לי, שיהיה מתח מוזר בין החברה הכי טובה שלי לעובד הכי טוב שלי."

אנה מתיישבת ומשלבת ידיים על שולחן העץ המהוה. "הוא חמוד, ואני בטוחה שהוא כיפי, אבל יש לו יותר מדי אנרגיה של גולדן רטריוור. אני מחפשת אנרגיה של זין גדול." היא קורצת לי ללא בושה.

אני לא מתאפקת וצוחקת. הטעם של אנה בגברים תמיד נטה לכיוון סוג אלפא. בחורים שופעי ביטחון. אני מעדיפה בחור מתוק על פני שובר לבבות שחצן. הם מלאים בקסם ובביטחון עצמי עד שאת מתאהבת בהם. ואז, ברגע שהם משיגים את מה שהם רוצים ואת הופכת לפקעת רגשות, הם מורידים את המסכה וחושפים את האופי האמיתי שלהם.

"בכל אופן," אנה מחווה בראשה אל הדלפק. "את עובדת קשה מדי. לכי תביאי את הקפה שלך ובואי תשבי איתי. כי אם ג'רוד לא עומד על הפרק, יש לי הצעה."

אני מעיפה לעברה מבט סקרני, אבל היא רק מחייכת ולא אומרת דבר.

"את גם רוצה קפה?" אני שואלת.

"טוב, אם את מציעה, אני אשמח ללאטה."

כעבור מספר דקות אני מניחה מול אנה את הספל שלה. היא מחייכת אל החתול המצויר שמקשט את קצף הלאטה שלה. סוף־סוף רכשתי את המיומנות, אחרי הרבה מאוד ניסיונות כושלים, שג'רוד נהג לקרוא להם בעקיצה זוועות הלאטה שלי.

אני לוקחת את הספל שלי ומתמקמת מולה. "טוב, אז מה ההצעה?"

היא רוכנת ובוחנת אותי בפנים רציניות. "אני רוצה שתקשיבי לי עד הסוף לפני שתגידי משהו."

אני מהנהנת. "בטח."

"זוכרת שלפני שנה בערך סיפרתי לך על הבחור הזה שיצאתי איתו? מבוגר קצת, חתיך, עשיר."

אז עדיין גרתי במיין, אבל אני זוכרת את שיחת הטלפון שניהלנו על ריצ'רד ועל כמה מהדברים שאהב לעשות והלהיבו אותה. "אוה כן, אני בהחלט זוכרת. אבל הוא עזב, לא? הוא חזר?"

"לא, הוא עדיין בקליפורניה. נפרדנו כשעזב, ולא דיברנו מאז. אבל את זוכרת שסיפרתי לך שהוא לקח אותי לאיזה מועדון?"

לחייה מסמיקות מעט. אנה ואני חברות מחטיבת הביניים, תמיד שוחחנו על מערכות יחסים וסקס, והיא לא בדיוק הטיפוס הביישן, כך שלמראה הסומק שעולה על פניה אני תוהה מה בדיוק היא וריצ'י המיליונר עשו במועדון ההוא.

"אני זוכרת, אבל לא נכנסת לפרטים."

היא לוגמת מהקפה שלה ומתבוננת בי מעל הספל שלה. "קשה להסביר במילים. בואי נגיד רק שזה היה, אה, משחרר."

אני זוקפת גבה. "זה כל מה שיש לך להגיד על זה?"

"טוב —" היא מחייכת אליי בערמומיות. "אני לא רוצה למסור יותר מדי מידע, כי אני חושבת שאת צריכה לחוות את זה בעצמך."

הבטן שלי צוללת והספל שלי מתנודד. אני מיישרת אותו רגע לפני שהקפה נשפך. "את רוצה שאני אלך ל... מועדון סקס?" אני לוחשת את החלק האחרון. "סליחה, את מכירה אותי בכלל? זה רעיון נורא."

היא משרבבת את שפתיה, ועיניה הכהות בורקות משעשוע. "הבטחת להקשיב עד הסוף."

אני נועצת את שיניי בשפתי התחתונה ומהנהנת. באמת הבטחתי, על אף שאני לא בטוחה שאני רוצה לדעת לאן היא חותרת.

"אני יודעת על מה את חושבת. גם אני חשבתי ככה כשריצ'רד הציע את זה. אבל המקום הזה בכלל לא מפוקפק. הוא סופר אקסקלוסיבי ומגיעים אליו הרבה אנשים עשירים מאוד ומפורסמים מאוד. חברי המועדון עוברים בדיקת רקע, וצריך לעטות מסכה כדי להיכנס, כך שכולם אנונימיים."

היא בוחנת את הבעתי ומעווה את פניה. כנראה מפני שהיא מבינה שאני לא קונה את הרעיון. "תראי. הם מתייחסים לביטחון החברים מאוד ברצינות. בדיקות רקע הן חובה, אפילו לאורחים. המסכות נועדות להבטיח אנונימיות, אבל אני מבטיחה לך שזה לא מפחיד." היא מחייכת. "למען האמת, זה די סקסי. תחשבי רגע, זו הזדמנות של פעם בחיים להתרועע עם עשירים ומפורסמים באווירה סקסית. וגם —" הא עוצרת כדי להגביר את הרושם, "אם תחליטי שאת רוצה, זה מקום מושלם כדי להפיג בו מתח בצורה בטוחה, אנונימית, נטולת מחויבות. וזה משהו שאת, אחותי —" היא מצביעה עליי בדרמטיות, "זקוקה לו נואשות אחרי כל מה שעברת בשנתיים האחרונות."

אני מנסה להבין מה היא מציעה. אני יודעת שהיא לא מדברת רק על טרו ברו, או אפילו על האבל על אבא שלי ועל האשמה שלי כי לא הייתי כאן כשהוא מת, על אף שקשה לי עם שני הדברים האלה. היא מדברת גם על האקס הבוגדני שלי, אריק, שרק היא ידעה מה קרה איתו. לא רציתי להכביד על מארק עם ההשלכות של הטעם הנורא שלי בגברים. אני יכולה להאשים רק את עצמי על ההתעלמות מכל הדגלים האדומים בקשר איתו. לכן אנה היא היחידה שיודעת למה אני מסתייגת כל כך ממערכת יחסים נוספת.

זה לא אומר שלא חסר לי סקס. אומנם יש לי בבית חבר נאמן שפועל על סוללות, אבל אין תחליף לאינטראקציה אנושית ולמגע של עור בעור. האם זו יכולה להיות התשובה? לילה אחד בלי שמות, בלי ציפיות, בלי החלפת מספרי טלפון. בלי רגשות ופגיעה כי השאלה אפילו לא נשאלת. ובלי הבוקר המביך שאחרי.

אנה מתבוננת בי בגבות מכווצות. "אני לא רוצה ללחוץ עלייך או לגרום לך חוסר נוחות. אבל יעשה לך טוב להשתחרר, אפילו רק ללילה אחד. את זקוקה להסחת דעת מכל מה שקורה." היא מניחה את היד שלה מעל שלי על השולחן ולוחצת עליה. "אין שום לחץ. את יכולה לעשות מה שבא לך, קצת או הרבה. החלק הקדמי די זהה למועדון לילה רגיל, אז כשנגיע לשם, נוכל פשוט לשתות ולרקוד. את לא חייבת לעשות משהו מעבר. אבל אם תפגשי מישהו שימצא חן בעינייך, אז, את יודעת, תוכלי לזרום איתו."

קצב פעימות הלב שלי מתגבר. אני יכולה לעשות את זה? לפחות אוכל למחוק את הסעיף מרשימת החלומות שלי. לא שיציאה למועדון סקס כלולה בה. אבל מי לא הוסיף סעיף לרשימה רק כדי שיוכל אחר כך למחוק אותו? והמחשבה לעשות משהו כל כך מנוגד לאופי שלי, כל כך פרוע, קוסמת לי משום מה. עבר הרבה זמן מאז שהרגשתי חופשייה מדאגות והתנהגתי בספונטניות. אולי זה מטורף, אבל למען האמת לילה של אסקפיזם טהור נשמע לי... טוב.

שלא לדבר על המסר הגדול לאריק של לך תזדיין.

אני נושמת עמוק. "טוב, בואי נגיד שאני שוקלת את ההצעה. ריצ'רד הזמין אותך לשם, נכון? איך ניכנס לשם בלעדיו?"

העיניים של אנה מאירות, והיא מזדקפת מעט. "לפני שעזב, הוא שילם על חברות בשבילי. קרא לזה מתנת פרידה. אבל למען האמת, לא עניין אותי לחזור לשם בלעדיו." היא מקרבת את הספל אל שפתיה ולוגמת לגימה קטנה לפני שהיא ממשיכה. "תוקף החברות עומד לפקוע בעוד כמה שבועות. חבל לא לנצל אותה לפחות פעם אחת. במיוחד כי היא לא זולה. ובתור חברה, אני יכולה להביא אותך כאורחת. את רק צריכה להעביר קודם את הפרטים שלך בשביל בדיקת רקע. אחרי הבדיקה תורשי להיכנס איתי." היא רוכנת. "אבל את לא חייבת להחליט עכשיו. תחשבי על זה ותודיעי לי."

אני יכולה לחשוב על זה. או שאני יכולה להתנהג כמו אישה בוגרת, לתת לעצמי לילה חופשי מוויולט, בעלת בית קפה שמצוי בקשיים, ולעשות משהו נועז לראשונה אחרי זמן רב.

אני מסיימת את הקפה, מניחה את הספל על השולחן ומחייכת אל אנה חיוך שקרוב לוודאי מקרין יותר ביטחון ממה שאני מרגישה באמת. "אז מה כדאי לי ללבוש?"

עוד על הספר

  • שם במקור: Reckless King
  • תרגום: ענת צימט
  • הוצאה: טורקיז
  • תאריך הוצאה: יוני 2025
  • קטגוריה: רומן רומנטי, רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 414 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 16 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
123 דירוגים
76 דירוגים
23 דירוגים
19 דירוגים
5 דירוגים
0 דירוגים
8/6/2025

הדבר היחיד שאני מסוגלת לפלוט אחרי הספר השני זה מתי לעזאזל יהיה ספר שלישי?!

2
17/6/2025

אויייי כמה שאהבתי ספר מושלםםם ברמות קשות התאהבתי בויולט ובטייט ומחכה לספר הבא בסידרה על רומן 👑

1
4/6/2025

ספר מצויין קליל וכייפי, ממשיך נאמנה את הקו של הספר הראשון

1
4/7/2025

ואוווו אין לי מילים אחרי קול קינג לא חשבתי שזה יהיה יותר טוב אבל טייל פשוט גרם לי להתאהב בו ובויולט ספר מאוד מומלץ

3/7/2025

אהבתי מאוד, כתיבה טובה ומעניינת והסמאט מעולה. אני מחכה לספר על רומן האח הגדול, נראה לי שהוא יהיה הטוב ביותר

2/7/2025

מצויין מחכה לספר הבא :)

2/7/2025

אהבתי כתוב יפה זורם מחכה לסיפור של רומן

30/6/2025

מקסים ומרגש ממליצה בחום ומחכה לספר ההמשך

29/6/2025

ממתק אמיתי!

27/6/2025

לא טעו כששיבחו את הספר הזה, מלא רגש, הומור, אהבה ענקית, מתיקות טובה וכמה שעות של אושר אמיתי, בנוסף לזה הספר היה לוהט בטרוף בעייני ואני ממש ממש מחכה לרומן.

25/6/2025

חלש מאוד מאוד

23/6/2025

ספר סוחף מבואסת ממש שנגמר מחכה בקוצר רוח לשלישי

23/6/2025

כיפי לחלוטין

23/6/2025

עוד ספר חמוד בסדרת המשפחה. בהחלט לא נופל מהראשון ומשאיר טעם של עוד למה שבטח יהיה הספר הכי אפי עם האח שכבר לא מאמין באהבה.

22/6/2025

אהבתי את טייט עוד מהספר הראשון והוא לא מאכזב גם כאן. אבל מה עיקר הספר ... או שחושבים על סקס או שמדברים על סקס או שעושים סקס🌶️🌶️🌶️🌶️ היה לי קצת יותר מידי אבל מי שאוהב …יהנה🥰

22/6/2025

ספר לוהטטט ❤️‍🔥 דמויות שקל להתאהב בהם, והסיפור שלהם מעניין ומרגש. אהבתי ממש מחכה לספר על רומן

22/6/2025

ספר מעולה,סמאט לוהט ביותר! ספר שנעים לקרוא, ממליצה ממש ממתק אמיתי

21/6/2025

מושלם!!! המון מתח מיני, וכמיהה , למרות שבסוף זה קצת היה קיטשי עדיין נהנתי מכל רגע

21/6/2025

מושלםםםםםם !!! נגמר לי מהר מדי

20/6/2025

אם חשבתי שהספר הראשון מעולה, אין ספק שהוא לא פחות טוב.... ממליצה בחום רב

19/6/2025

מושלם טייטס וויולט פשוט מקסימים מומלץץ

18/6/2025

מהפנט כל פעם מחדש מחכה כבר לשמוע מה היא מתכננת לרומן

16/6/2025

מקסים

15/6/2025

ממש אהבתי 💙 דואט מושלם 👌🏻 מחכה שספר השלישי יתורגם...

14/6/2025

ספר מושלם נהניתי כל כך לקרוא את הספר הזה טייט וויולט כבשו את ליבי . סדרה מעולה עכשיו אני מחכה לספר השלישי על רומן.

12/6/2025

ספר מקסים, תענוג לקרוא מחכה לספר השלישי בסדרה

12/6/2025

סדרה מעולה!!! וספר ממש מוצלח מחכה כבר לספר על האח השלישי❤️

11/6/2025

מקסים

10/6/2025

מעוווווווולה💝💎 מחכה לאח השלישי בסדרה ממליצה בחום🔥🔥🔥

10/6/2025

ל.מ דאלגליש עשתה זאת שוב ממש נהניתי מכל רגע של קריאת הספר השני למשפחת קינגס עכשיו צריך רק לחכות בסבלנות מורטת העצבים לספר השלישי מקווה שלא יקח הרבה זמן בקיצור מומלץ בחום לקרוא אותו

9/6/2025

כיף גדול לאורך כל הספר!!! דמויות מעולות, פייק זוגיות בדיוק כמו שצריך, מרדף מעולה, סמאט סקסי בטירוף! כבר לא יכולה לחכות לקרוא על רומן

9/6/2025

מרגש קליל וכייפי ממתינה לתרגום הספר של רומן בטוחה שיהיה מקווה שבקרוב 🥰🥰🥰

9/6/2025

ספר מקסים, מרגש, כייפי, מחכה כבר לספר השלישי 🩵

8/6/2025

מושלם!!!!! בדיוק כמו הספר הראשון מחכה כבר לספר של רומן!!!

8/6/2025

כן או לא? כן. מקסים ממש! קליל ורומנטי כמו הספר הראשון בסדרה. טייט מתחיל כפלייבוי מיליארדר טיפוסי והיה יפה לראות איך הוא מראה את עצמו האמיתי לויולט. אהבתי

8/6/2025

טייט כובש ויולט מתוקה.

8/6/2025

מושלם

7/6/2025

סדרה מעולה ואני מחכה לספר עם רומן

7/6/2025

❤️❤️❤️ מחכה כבר לרומן…

7/6/2025

מושלם

6/6/2025

ספר טוב כתוב יפה נאמן לתקציר ולז'אנר

6/6/2025

מצחיק! רומנטי! יש סיפור חמוד! אחלה ספר

5/6/2025

אהבתי מאוד!

4/6/2025

ספר מהמם, לא כבד מידי, סקסי בטירוף לדעתי מעט נמרח ומשהו בסוף לא עבד לי ב100% אבל שווה רכישה!!! ❤️‍🔥

25/6/2025

כתיבה זורמת וכייפית!

23/6/2025

מהמם, אפילו יותר טוב מהראשון . התאהבתי בדמויות ובעלילה , ספר מעולה !

23/6/2025

מקסים !

20/6/2025

ממש נחמד ומעביר את הזמן

18/6/2025

נחמד. לא משהוא שלא קראנו קודם. המליארדר השרוט שמחליף נשים כמו גרביים משנה הרגליו למען אחותו הקטנה של השותף שלו מהקולג' ונופל חזק.

16/6/2025

ספר חמוד. קצת יותר קיטש מהשני. מיריבים לאוהבים, זוגיות פייק עם חוזה עד להתאהבות האמיתית. קונפליקט מינורי שלא באמת מטלטל את הזוגיות לדעתי. סמאט מעולה!!!! לוהט בטירוף הספר הראשון טוב יותר מבחינת טלטלות העלילה.

9/6/2025

אומנם אהבתי את הראשון יותר, אבל ללא ספק זה ספר קליל וקולח

5/6/2025

ספר חמוד מאוד, קצת הפריע לי שהם כל הזמן "קראו את המחשבות אחד של השניה" מאוד אירוטי למי שאוהבת. וקצת חזרתיות מוגזמת על כלמיני דברים אפילוג חופר , אבל רפרפתי עליו סה"כ די אהבתי

4/6/2025

הראשון היה יותר יפה

11/6/2025

הספר הזה בהחלט היה טוב יותר מהראשון. יש בו רגש ועומק. אבל ויש אבל גדול, הרגש הזה לא ממש אמין לי, איך אדם שהרגיש כל החיים שלו לבד, יכול ברגע אחד לפתור את כל הבעיות שלו, ולהרגיש הכי אהוב כביכול? הסופרת טובה, והיא בהחלט יוצרת עלילות מעניינות, אבל היא מעמיקה ולא מעמיקה. היא סוג של משחקת עם הרגשות בספר הזה, מוסיפה מתי שבא לה ומורידה מתי שבא לה. וזה קצת מציק. מעבר לזה הסוף, פשוט לא. הטוויסט ממש אבל ממש לא מעניין. כאילו למען השם כתבת פה אחלה ספר, למה לסיים אותו ככה? עם כמה שהספר הזה יש בו חורים. כן הייתי ממליצה לקרוא אותו, כי הוא משעשע ברמות, ובאמת קליל. חבל שהסופרת לא שמה לב יותר לסיטואציות. אבל מעבר לזה, באמת אחלה ספר.

1
29/6/2025

ספר כיפי מכל כיוון הוא מתחיל בהתנסות מיוחדת וממשיך באותו הכיוון

25/6/2025

ספר חמוד,פחות טוב מהראשון הרגיש לי נמרח וארוך ודילגתי על לא מעט אין לי בעיה עם קטעי סמאט רק שפה זה חצי ספר והרגיש מוגזם בקיצור נחמד ולא יותר

23/6/2025

הספר השני בסדרת קינגס עוסק בזוג טייט ווויולט, ומהווה המשך ישיר לסגנון ולתבנית של הסדרה כולה, רומן פשוט וישיר, ללא מסתורין או הפתעות עלילתיות, אך עם סצנות סקס לוהטות ששומרות על עניין. יש לציין לזכותה של דאלגליש את השפה התקנית, ואת העובדה שהכתיבה אינה רוויה בקללות, דבר שמוסיף לאיכות הקריאה. לאחר סיום הספר הראשון, שסיפר את סיפורם של קול ודליה, נותרה תחושת החמצה אישית בשל אובדן חוות הדעת שנכתבה עליו, חוויה מתסכלת לאור העובדה שהספר ההוא היה הרבה יותר חושני ובעל מתח מיני בולט יותר, בניגוד למה שציפיתי דווקא מדמותו של טייט. על אף זאת, ישנה כוונה להמשיך ולקרוא ספרים נוספים של הסופרת, גם אם עדיין אין מוכנות לקרוא את הסיפור של רומן. הספר דרש קצת שכנוע כדי להמשיך לקרוא, בעיקר בגלל תחושת הלוך-חזור בין הדמויות בנוגע למה הן רוצות או לא רוצות לעשות. הכימיה בין טייט לוויולט אמנם עוצמתית מאוד, אך הפער בין סצנת הסקס הלוהטת בתחילת הספר לבין ההמתנה הארוכה (עד כ-60% לתוך הסיפור) לסצנות נוספות, יצר תחושת חוסר איזון. מי שמחפש תוכן חושני לאורך הספר עשוי לחוש אכזבה בשלב הזה, אך בהחלט אפשר לומר שלאחר נקודת ה-60%, הקורא לא יתאכזב. בהמשך מופיעה פרידה דרמטית בשלב השלישי של העלילה, אפשר להבין את הצורך בה, אך התחושה שנותרת היא של תסכול כלפי טייט. ובכל זאת, מדובר בספר טוב שמעורר רצון להמשיך לקרוא את הבאים. לסיום, מדובר בספר שיכול להיחשב בסדר, לא מעבר לכך. הקצב איטי יותר מהמצופה, והקול הפנימי של וויולט חוזר על עצמו בצורה שמתחילה להפריע ואף מעייפת. בשלב מסוים, היה צורך לדלג על חלקים מהרהוריה. כשהשניים סוף סוף מתאחדים, התחושה היא שזה קורה בצורה פושרת, “בסדר” בלבד. המרכיב הארוטי, כשהוא קיים, עשוי היטב.

22/6/2025

קליל נחמד, לא יותר מדי הראשון יותר טוב

17/6/2025

ספר קולח עם הרבה אירוטיקה and sex talk -:) אין ספק שהסיפור על הזוגיות המפוברקת כדי להשיג משהו, מיצה את עצמו, והגיע הזמן שהרומנים יעבדו על עלילות קצת יותר מקוריות. אחת הקוראות ציינה שיש איזשהו זילזול במי שהוא לא מיליארדר , שזה מגוחך וחסר שחר, אבל חוץ מזה כיף לקרוא

16/6/2025

פחות טוב מהראשון. נמרח בעיקר לקראת הסוף.

13/6/2025

לא משכנע. חבל. אהבתי את הספר הראשון

11/6/2025

באמת שהרבע האחרון של הספר פשוט גרוע ובלי קטרזיס. הוא מטורף עליה ואין קונפליקט הם פותרים הכל וזהו. שיעמום

9/6/2025

חמוד פחות טו מהראשון

8/6/2025

אכן פחות טוב מהראשון, כמו שאמרו לפני. כתוב היטב, אבל- הסיפור של מיליארדר ששוכר ארוסה מדומה , ואז מתאהב בה, כל כך מטופש וכל כך מיצה את עצמו. גם הסיפור עצמו לא חידש כלום, והיה ארוך ומייגע. מקווה שעם האח השלישי יהיה מוצלח יותר, כי אהבתי מאוד את הספר הראשון

4/6/2025

חמוד. פחות טוב מהראשון.

10/6/2025

התאכזבתי ברמות. באתי עם ציפיות גבוהות אחרי שקראתי ונהנתי מהספר הראשון, אבל הספר הזה היה נפילה. כמות הסקס שהייתה בספר כל כך מופרזת, שבעיקרון ניתן לומר שזה ספר פרונו עם עלילה מאוד מנימליסטית. ציפיתי שיתפתח לאנשהו והמשכתי לקרוא בכוח את הספר, אבל לא התפתח לכלום. ממש מבאס.

1
25/6/2025

לא טוב, הראשון מצויין, השני פשוט לא טוב.

13/6/2025

עוד לא סיימתי את הספר אבל אמרתי שאכתוב כבר ביקורת כדי להתריע מראש בפניי אלו שקראו את הספר הראשון בסדרה ואהבו אותו כמוני. הספר הזה הרבה פחות טוב מהראשון. עוד פעם מערכת יחסית מזוייפת שמתחילה כהסכם עסקי ומסתיימת בהתאהבות. לדעתי התחום הזה מיצה את עצמו ואם כבר רוצים בכל זאת, אז יש הרבה ספרים שעושים את זה פי אלף יותר טוב. הדמות הנשית פה פשוט חלשה ובלתי נסבלת. הדמות הגברית סבירה לכל היותר והעלילה פשוט צפוייה ומשעממת. לא ממליצה בכלל!!

4/6/2025

הספר הראשון היה יותר טוב בעיניי.

קינגס 2 - מלך חסר עכבות ל.מ דאלגליש

פרק 1

ויולט

אני נשבעת, מכונת האספרסו העתיקה שונאת אותי.

אני מניחה את ידיי על הירכיים, מכווצת את העיניים אל גוש המתכת המתסכל ומנסה להתעלם מטיפת הזיעה שזולגת במורד גבי.

מימיני, משתרך תור קצר של לקוחות מול הדלפק של טרו־ברו. על אף שלא נשמעו שום תלונות עד כה, אני מרגישה את חוסר הסבלנות הניו יורקי הידוע לשמצה מתגבר עם כל דשדוש במקום והצצה בשעון. "סליחה על העיכוב," אני קוראת ומקווה שהחיוך שלי לא חושף עד כמה אני סחוטה. "הקפה שלכם תכף יהיה מוכן!"

אני מתקרבת למכונה ומסתכלת סביבי כדי לוודא שאין אף אחד בטווח שמיעה לפני שאני לוחשת, "אם את לא מוכנה לעשות את זה בשבילי, תעשי את זה בשביל אבא."

אני מצמידה את ידיי זו לזו ועוצרת את הנשימה, כמעט מאמינה שאִזכור הבעלים המנוח של המכונה אולי יעורר אותה לפעולה. לרוע המזל, לא נראה שאוסיף לוחשת למכונות לקורות החיים שלי בעתיד הנראה לעין, כיוון שהיא שומרת על דממה עיקשת. ועכשיו, חוץ מללחוץ בקדחתנות על מד הטמפרטורה, נותרתי רשמית ללא רעיונות.

ג'רוד נעמד לצידי ודוחק אותי הצידה בכתפו. "תני לי להסתכל עליה," הוא אומר. "את יכולה להחליף אותי בדלפק הראשי."

אני מסיטה מעיניי קווצת שיער שהשתחררה ומחייכת אליו בתודה. "אתה מציל אותי." ג'רוד עובד בטרו ברו כבר מספר שנים ופיתח יכולת על־טבעית להצליח להפעיל את המכונה ההפכפכה. למרות מגע הקסם שלו, אי אפשר להתכחש למציאות. נצטרך להחליף אותה בהקדם.

אני משאירה אותו לטפל במכונה, בתקווה שיצליח להפעיל אותה, וניגשת אל הדלפק הקדמי, שם ממתינה לקוחה אחת, אימא צעירה עם פעוטה חסרת מנוחה בידיים. הילדה הקטנה, שלראשה רעמה מרהיבה של תלתלים ג'ינג'ים, נראית סמוקה, עצבנית ועל סף התפוצצות.

אני מחייכת אל האימא ולוקחת ממנה את ההזמנה שלה. אחרי שאני מתקתקת בקופה את הסכום ששולם, אני מצביעה על צנצנת עם מרשמלו תפוח ענקי שאנחנו מחזיקים על הדלפק. "היא תרצה אחד?"

היא מחייכת אליי. "היא תשמח." היא פונה אל בתה. "את רוצה, מולי?"

הילדה הקטנה טומנת את ראשה בכתפה של אימה, ואז מציצה עליי ומהנהנת.

אני מחייכת, פותחת את הצנצנת, ומוציאה מרשמלו ורוד בעזרת מלקחיים קטנים. "בבקשה, חמודה."

הילדה הקטנה מושיטה את ידה ואני שומטת לתוכה את המרשמלו. היא מושכת אותו אל החזה שלה ונועצת בו מבט מוקסם.

"תודה רבה," האימא אומרת. "עבר עליה יום ארוך. על שתינו."

"אני מקווה שתיהנה ממנו. ואני מקווה שאת תיהני מהקפה שלך. נשמע שאת זקוקה לו."

היא שולחת לעברי חיוך אחרון לפני שהיא ניגשת אל דלפק האיסוף. אני אפילו זוכה לנפנוף ממולי מעבר לכתפה.

לרוע המזל, לא ממתינים לקוחות נוספים, וכתפיי משתוחחות כשאני סורקת את המקום. בית הקפה הכפרי הקטן עם קירות הלבנים נראה יותר משעמם מאשר חמים, וכמעט כל שולחנות העץ ריקים.

לשבריר שנייה אני נזכרת בתקופה אחרת. תקופה שבה טרו ברו היה עמוס ושפע בפטפוטים עליזים, בשריקה החורקת של מכונת האספרסו ובנקישות סכו"ם. ומעל הכול נשמע צחוקו הרועם של אבא שלי שהתלוצץ עם הלקוחות שעמדו בתור כדי ליהנות ממאפים שנאפו במקום, מארוחות פשוטות וטעימות וממבחר של סוגי קפה בקליית ארטיזן ממקורות אתיים.

אני נאנחת. מה שהיה היה.

אבא שלי מת מהתקף לב לפני שנה ושמונה חודשים. לאחר מכן, הלב והנשמה של טרו ברו נעלמו. ואחרי הטיפול הכושל של הבחור שאחי מארק ואני העסקנו כדי שינהל את המקום, בית הקפה כבר לא מהווה מוקד משיכה קהילתי שוקק כמו פעם.

לכן כשמארק התקשר אליי לפני חמישה חודשים ואמר שאולי נצטרך למכור, ידעתי מה עליי לעשות. התפטרתי מהעבודה שלי במיין בארגון שלא למטרות רווח וחזרתי הביתה. טרו ברו הוא כל מה שנשאר לנו מאבא, ואני בשום אופן לא מוכנה להיות זו שתציב שלט למכירה על החלום שלו.

"החזרתי אותה לעניינים, בוס," ג'רוד אומר מאחוריי.

אני מסתובבת אליו, נשטפת גל מוכר של אסירות תודה על כך שהוא עדיין עובד כאן. הוא רק בן עשרים וחמש, בגילי. הוא בקלות יכול היה לעזוב כשהמצב התחיל להידרדר. אבל הוא נשאר, ואני בטוחה שרק בזכות פניו המוכרות, הלקוחות הנאמנים הספורים שנותרו לנו חזרו. אבל עכשיו, אחרי ששכנעתי את הספק הוותיק של הקפה הספשלטי1 של טרו ברו, חוזה, לחדש את הסכם האספקה שלנו — קורבן של אחד מצעדי ההתייעלות של המנהל הקודם — אני מקווה שאצליח למשוך בחזרה עוד לקוחות.

אני רק צריכה להמשיך לתפעל את המקום עד שזה יקרה.

אני מחייכת אל ג'רוד. "תודה לאל שהמכונה הזאת אוהבת אותך."

"היא צריכה לאהוב אותי." עיני הלוז שלו נוצצות. "מערכת היחסים שלי איתה ארוכה יותר מכל קשר אחר שהיה לי עם אישה אמיתית."

אני צוחקת ומפנה לו את הדרך כדי שיוכל לתפוס את מקומו ליד הדלפק. "זה בגלל שהחיוך המקסים שלך מכניס אותך לצרות," אני מקניטה.

הוא מטה את ראשו, וזווית אחת של פיו מתרוממת. "את חושבת שאני מקסים?"

אני מנופפת באצבעי מול פניו. "על זה בדיוק אני מדברת. שלא תחשוב שלא ראיתי את הבחורות שנכנסות לכאן ועושות לך עיניים."

עם שערו הכהה, החיוך החצוף והגומה הזאת, אני יכולה להבין את סיבת המשיכה. גם אם אני לא מרגישה פרפרים כשהוא מפנה את החיוך הזה אליי.

אני טופחת בתודה על זרועו, ואחרי שאני מהדקת את הגומייה שמחזיקה את שערי הארוך, אני פונה לטפל בהזמנות הקפה שהצטברו.

עד מהרה שעת הלחץ מסתיימת — על אף שאני לא בטוחה שאפשר לקרוא לתנועת האנשים האיטית שעת לחץ — והמלצרית שלנו במשרה חלקית, שרה, מסיימת את עבודתה.

אני מכינה לג'רוד ולי קפה כשהפעמון שמעל הדלת מצלצל והחברה הכי טובה שלי, אנה, נכנסת בנחת. היא הגיעה לכאן היישר מעבודתה כמאמנת כושר אישית, עדיין במכנסי יוגה וגופייה. אני מקיפה את הדלפק ומחבקת אותה. "מה את עושה כאן בשעה כזאת?"

"היית מאמינה ששני הלקוחות האחרונים שלי ביטלו? פירשתי את זה כסימן שאני צריכה לבקר את האדם שאני הכי אוהבת."

"אז העיתוי שלך מושלם." אני אוחזת בידה ומובילה אותה אל שולחן קטן מאחור. "ג'רוד ואני בדיוק עמדנו לשתות קפה יחד."

הגבות הכהות של אנה מזדקפות, וחיוך נלהב מתפשט על פניה. "אני לא רוצה להפריע."

אני מגלגלת את העיניים וכובשת חיוך. "את יודעת שזה לא ככה."

"הממ, אם את אומרת."

אני מנמיכה את קולי ומתרחקת מג'רוד שעסוק בסידור המקום. "גם אם אנחנו עובדים יחד, זה לא אומר שיש בינינו משהו. חוץ מזה, אני הבוסית שלו."

"כאילו זה אומר משהו," היא משיבה בלגלוג. "לא קראת שום רומן רומנטי לאחרונה? חוץ מזה, ראיתי איך הוא מסתכל עלייך. ואת הסתכלת עליו? אין מצב שהוא לא עילוי במיטה. אולי הוא בדיוק סוג הכיף שאת צריכה כדי לצאת קצת מהשגרה."

ג'רוד מנגב את הדלפק בצד השני של החדר, ושרירי אמתו נמתחים בדרך שאפילו אני מצליחה להעריך.

אני מסתובבת ודוחפת אותה אל הכיסא. "הוא מסתכל ככה על כולן. גם עלייך. אבל בבקשה אל תנסי לברר בעצמך אם כיף איתו כמו שזה נראה. רק זה חסר לי, שיהיה מתח מוזר בין החברה הכי טובה שלי לעובד הכי טוב שלי."

אנה מתיישבת ומשלבת ידיים על שולחן העץ המהוה. "הוא חמוד, ואני בטוחה שהוא כיפי, אבל יש לו יותר מדי אנרגיה של גולדן רטריוור. אני מחפשת אנרגיה של זין גדול." היא קורצת לי ללא בושה.

אני לא מתאפקת וצוחקת. הטעם של אנה בגברים תמיד נטה לכיוון סוג אלפא. בחורים שופעי ביטחון. אני מעדיפה בחור מתוק על פני שובר לבבות שחצן. הם מלאים בקסם ובביטחון עצמי עד שאת מתאהבת בהם. ואז, ברגע שהם משיגים את מה שהם רוצים ואת הופכת לפקעת רגשות, הם מורידים את המסכה וחושפים את האופי האמיתי שלהם.

"בכל אופן," אנה מחווה בראשה אל הדלפק. "את עובדת קשה מדי. לכי תביאי את הקפה שלך ובואי תשבי איתי. כי אם ג'רוד לא עומד על הפרק, יש לי הצעה."

אני מעיפה לעברה מבט סקרני, אבל היא רק מחייכת ולא אומרת דבר.

"את גם רוצה קפה?" אני שואלת.

"טוב, אם את מציעה, אני אשמח ללאטה."

כעבור מספר דקות אני מניחה מול אנה את הספל שלה. היא מחייכת אל החתול המצויר שמקשט את קצף הלאטה שלה. סוף־סוף רכשתי את המיומנות, אחרי הרבה מאוד ניסיונות כושלים, שג'רוד נהג לקרוא להם בעקיצה זוועות הלאטה שלי.

אני לוקחת את הספל שלי ומתמקמת מולה. "טוב, אז מה ההצעה?"

היא רוכנת ובוחנת אותי בפנים רציניות. "אני רוצה שתקשיבי לי עד הסוף לפני שתגידי משהו."

אני מהנהנת. "בטח."

"זוכרת שלפני שנה בערך סיפרתי לך על הבחור הזה שיצאתי איתו? מבוגר קצת, חתיך, עשיר."

אז עדיין גרתי במיין, אבל אני זוכרת את שיחת הטלפון שניהלנו על ריצ'רד ועל כמה מהדברים שאהב לעשות והלהיבו אותה. "אוה כן, אני בהחלט זוכרת. אבל הוא עזב, לא? הוא חזר?"

"לא, הוא עדיין בקליפורניה. נפרדנו כשעזב, ולא דיברנו מאז. אבל את זוכרת שסיפרתי לך שהוא לקח אותי לאיזה מועדון?"

לחייה מסמיקות מעט. אנה ואני חברות מחטיבת הביניים, תמיד שוחחנו על מערכות יחסים וסקס, והיא לא בדיוק הטיפוס הביישן, כך שלמראה הסומק שעולה על פניה אני תוהה מה בדיוק היא וריצ'י המיליונר עשו במועדון ההוא.

"אני זוכרת, אבל לא נכנסת לפרטים."

היא לוגמת מהקפה שלה ומתבוננת בי מעל הספל שלה. "קשה להסביר במילים. בואי נגיד רק שזה היה, אה, משחרר."

אני זוקפת גבה. "זה כל מה שיש לך להגיד על זה?"

"טוב —" היא מחייכת אליי בערמומיות. "אני לא רוצה למסור יותר מדי מידע, כי אני חושבת שאת צריכה לחוות את זה בעצמך."

הבטן שלי צוללת והספל שלי מתנודד. אני מיישרת אותו רגע לפני שהקפה נשפך. "את רוצה שאני אלך ל... מועדון סקס?" אני לוחשת את החלק האחרון. "סליחה, את מכירה אותי בכלל? זה רעיון נורא."

היא משרבבת את שפתיה, ועיניה הכהות בורקות משעשוע. "הבטחת להקשיב עד הסוף."

אני נועצת את שיניי בשפתי התחתונה ומהנהנת. באמת הבטחתי, על אף שאני לא בטוחה שאני רוצה לדעת לאן היא חותרת.

"אני יודעת על מה את חושבת. גם אני חשבתי ככה כשריצ'רד הציע את זה. אבל המקום הזה בכלל לא מפוקפק. הוא סופר אקסקלוסיבי ומגיעים אליו הרבה אנשים עשירים מאוד ומפורסמים מאוד. חברי המועדון עוברים בדיקת רקע, וצריך לעטות מסכה כדי להיכנס, כך שכולם אנונימיים."

היא בוחנת את הבעתי ומעווה את פניה. כנראה מפני שהיא מבינה שאני לא קונה את הרעיון. "תראי. הם מתייחסים לביטחון החברים מאוד ברצינות. בדיקות רקע הן חובה, אפילו לאורחים. המסכות נועדות להבטיח אנונימיות, אבל אני מבטיחה לך שזה לא מפחיד." היא מחייכת. "למען האמת, זה די סקסי. תחשבי רגע, זו הזדמנות של פעם בחיים להתרועע עם עשירים ומפורסמים באווירה סקסית. וגם —" הא עוצרת כדי להגביר את הרושם, "אם תחליטי שאת רוצה, זה מקום מושלם כדי להפיג בו מתח בצורה בטוחה, אנונימית, נטולת מחויבות. וזה משהו שאת, אחותי —" היא מצביעה עליי בדרמטיות, "זקוקה לו נואשות אחרי כל מה שעברת בשנתיים האחרונות."

אני מנסה להבין מה היא מציעה. אני יודעת שהיא לא מדברת רק על טרו ברו, או אפילו על האבל על אבא שלי ועל האשמה שלי כי לא הייתי כאן כשהוא מת, על אף שקשה לי עם שני הדברים האלה. היא מדברת גם על האקס הבוגדני שלי, אריק, שרק היא ידעה מה קרה איתו. לא רציתי להכביד על מארק עם ההשלכות של הטעם הנורא שלי בגברים. אני יכולה להאשים רק את עצמי על ההתעלמות מכל הדגלים האדומים בקשר איתו. לכן אנה היא היחידה שיודעת למה אני מסתייגת כל כך ממערכת יחסים נוספת.

זה לא אומר שלא חסר לי סקס. אומנם יש לי בבית חבר נאמן שפועל על סוללות, אבל אין תחליף לאינטראקציה אנושית ולמגע של עור בעור. האם זו יכולה להיות התשובה? לילה אחד בלי שמות, בלי ציפיות, בלי החלפת מספרי טלפון. בלי רגשות ופגיעה כי השאלה אפילו לא נשאלת. ובלי הבוקר המביך שאחרי.

אנה מתבוננת בי בגבות מכווצות. "אני לא רוצה ללחוץ עלייך או לגרום לך חוסר נוחות. אבל יעשה לך טוב להשתחרר, אפילו רק ללילה אחד. את זקוקה להסחת דעת מכל מה שקורה." היא מניחה את היד שלה מעל שלי על השולחן ולוחצת עליה. "אין שום לחץ. את יכולה לעשות מה שבא לך, קצת או הרבה. החלק הקדמי די זהה למועדון לילה רגיל, אז כשנגיע לשם, נוכל פשוט לשתות ולרקוד. את לא חייבת לעשות משהו מעבר. אבל אם תפגשי מישהו שימצא חן בעינייך, אז, את יודעת, תוכלי לזרום איתו."

קצב פעימות הלב שלי מתגבר. אני יכולה לעשות את זה? לפחות אוכל למחוק את הסעיף מרשימת החלומות שלי. לא שיציאה למועדון סקס כלולה בה. אבל מי לא הוסיף סעיף לרשימה רק כדי שיוכל אחר כך למחוק אותו? והמחשבה לעשות משהו כל כך מנוגד לאופי שלי, כל כך פרוע, קוסמת לי משום מה. עבר הרבה זמן מאז שהרגשתי חופשייה מדאגות והתנהגתי בספונטניות. אולי זה מטורף, אבל למען האמת לילה של אסקפיזם טהור נשמע לי... טוב.

שלא לדבר על המסר הגדול לאריק של לך תזדיין.

אני נושמת עמוק. "טוב, בואי נגיד שאני שוקלת את ההצעה. ריצ'רד הזמין אותך לשם, נכון? איך ניכנס לשם בלעדיו?"

העיניים של אנה מאירות, והיא מזדקפת מעט. "לפני שעזב, הוא שילם על חברות בשבילי. קרא לזה מתנת פרידה. אבל למען האמת, לא עניין אותי לחזור לשם בלעדיו." היא מקרבת את הספל אל שפתיה ולוגמת לגימה קטנה לפני שהיא ממשיכה. "תוקף החברות עומד לפקוע בעוד כמה שבועות. חבל לא לנצל אותה לפחות פעם אחת. במיוחד כי היא לא זולה. ובתור חברה, אני יכולה להביא אותך כאורחת. את רק צריכה להעביר קודם את הפרטים שלך בשביל בדיקת רקע. אחרי הבדיקה תורשי להיכנס איתי." היא רוכנת. "אבל את לא חייבת להחליט עכשיו. תחשבי על זה ותודיעי לי."

אני יכולה לחשוב על זה. או שאני יכולה להתנהג כמו אישה בוגרת, לתת לעצמי לילה חופשי מוויולט, בעלת בית קפה שמצוי בקשיים, ולעשות משהו נועז לראשונה אחרי זמן רב.

אני מסיימת את הקפה, מניחה את הספל על השולחן ומחייכת אל אנה חיוך שקרוב לוודאי מקרין יותר ביטחון ממה שאני מרגישה באמת. "אז מה כדאי לי ללבוש?"