1
הקדמה
בספר זה אבקש לברר את מקומם הלאומי והעירוני של גני חיות, תוך התמקדות בהתפתחות גני החיות בישראל, מתוך הנחת יסוד שגני החיות הם השתקפות ייחודית ונאמנה של החברה והתרבות שבה הם מתפתחים. אבקש לאפיין את תהליכי הקמת גני החיות בישראל ביחס להתפתחות העירונית ולבינוי האומה, ולברר כיצד ניתן להשוות את התהליכים הללו לתהליכי הקמת גני החיות בעולם ולמתחים השונים בין העיר לספר ובין העיר למדינה.
נושא התפתחות גני החיות בישראל כמעט ולא נחקר, ומחקר זה הוא בבחינת חידוש. ישנה כתיבה מעטה על ההיסטוריה וההתפתחות של גן החיות בתל אביב1 ועל הגן הביולוגי־פדגוגי בתל אביב.2 הסוציולוג עידן ירון כתב מעט על ההיסטוריה של גן החיות התנ"כי בספרו משחק המראות,3 אך לא קיימת כתיבה הוליסטית יותר על הקמת אוספי בעלי חיים וגני חיות כחלק מתוך מוסדות אקדמיים או עירוניים, או בחינה של גני החיות השונים בישראל כחלק מבינוי האומה הציונית, כביטוי לתרבות לאומית ותפקידם בעיצוב הזהות הלאומית הישראלית בראשיתה.
הקמת גן חיות היא חלק מההתפתחות העירונית והלאומית ובבחינת הגשמת השאיפות הלאומיות והעירוניות־תרבותיות. הספר מבקש לחקור את התפתחות גני החיות בישראל כדרך להגשמה של הרעיון הלאומי הציוני שבו נוצרים מוסדות תרבותיים שהם מעין "תו תקן" להתפתחות של היישוב היהודי בדרכו להקמת המדינה. מרכיב נוסף בהתפתחות גני החיות הוא זה העירוני המקומי, המבקש להפוך את העיר למרכז תרבותי עשיר ומגוון הנבנה בדמותן של ערים גדולות באירופה ולדון בשאלה מהי עיר ומה המוסדות התרבותיים המרכיבים אותה. נוסף על כך, הקמת גני החיות מעידה על מעבר ממצב של הישרדות למצב של בנייה ורווחה ולהיווצרות של תרבות פנאי.
ספר זה יוצא מנקודת הנחה שהתבוננות בהקמת גני החיות היא דרך ייחודית להבנה של תהליכי זרימת רעיונות תרבותיים ויישומם במרחב הגאוגרפי המקומי, הלאומי והעירוני. יישום זה משתלב ברעיונות המקומיים ומבקש לייצר רעיונות ותוכן נוספים וייחודיים, מעבר להצגת בעלי החיים.
לצורך כתיבת הספר שמבוסס על עבודת הדוקטורט שלי, חיפשתי חומרים ארכיוניים על גני החיות שקמו, פעלו וחלקם עוד פועלים בישראל ובמנדט הבריטי בארץ ישראל/פלשתינה. ראוי להגיד שבשל העובדה שגני חיות נתפסו לעיתים כקוריוז או כהתעסקות שולית, חלק מהמידע נעלם או הועבר, או לפעמים פשוט לא נשמר. סיבה נוספת לקושי במציאת החומר הוא מעבר של גני החיות בערים הגדולות ממקום למקום ולעיתים סגירה שלהם בערים הקטנות יותר. כך נעלמו רוב המייצגים הפיזיים של חלק מהגנים, בעיקר כאשר השטח היה יקר ערך ופנוי לבנייה. לעומת זאת, מקומם של גני החיות בעיתונות המקומית או הלאומית ובתקשורת בכלל היה בולט, וגני החיות כולם זכו לסיקור צמוד לאורך שלבי התפתחותם ולנוכחות תקשורתית מסיבית שאפשרה מעקב קרוב אחר התהליכים שהתרחשו בהם.
על מנת להשיג חומרים שונים ברמת המאקרו, וכן כדי להשיג התכתבויות של אישים בולטים, פניתי לארכיונים הגדולים והכלליים: ארכיון המדינה, הספרייה הלאומית (ובה ארכיון העיתונות היהודית בשיתוף אוניברסיטת תל אביב וארכיון "ידיעות אחרונות") והארכיון הציוני. לאחר מכן ביקרתי בארכיוני העיר תל אביב, ירושלים, פתח תקווה וחיפה, וכן עמדתי בקשר עם ארכיוני רמת גן ואילת. ארכיונים אלה הכילו בתוכם את ארכיוני גני החיות במידה שהיו גנים עירוניים או כאלו שנתמכו על ידי העיר. עוד ביקרתי בארכיונים של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב ופניתי לארכיון צה"ל. בהמשך חיפשתי את הארכיון של אהרון שולוב שנדד מהאוניברסיטה העברית אל ארכיון בן גוריון בנגב השייך לאוניברסיטת בן גוריון, ככל הנראה בעקבות אחד הסטודנטים של שולוב. כמו כן ביקרתי או ביקשתי חומרים ארכיוניים מגני החיות עצמם וכך התקבלו חומרים מגן החיות התנ"כי בירושלים, מגן החיות בחיפה ומהספארי ברמת גן.
השתמשתי רבות בארכיונים שזמינים לקהל הרחב באינטרנט כגון ארכיון המדינה, ארכיון העיתונות היהודית, ארכיון העולם הזה, ארכיון הסרטים הישראלי (בשיתוף סינמטק ירושלים) ש"יומני כרמל" זמינים בו ועוד.
ביקרתי בארכיון של גן החיות של לונדון (The London Zoological Society), שנחשב ארכיון מקיף לגני חיות ברחבי העולם ובו תיקיה שלמה על גני החיות בישראל. נוסף על כך ביקרתי בעבר בארכיונים שונים בארצות הברית ואספתי בהם חומר רב ששימש אותי.4
על מנת להשלים את התמונה, שוחחתי עם כמה אנשים שהיו קשורים להקמת גני החיות או למי שהקים אותם - כך שוחחתי עם בנו של פרופ' שולוב, מיכה שולוב, וכן עם שמוליק תגר מהארכיון באילת, שהיה מעורב בגן החיות בעיר ובתפעול שלו. היה קושי ממשי למצוא אנשים נוספים שקשורים ישירות להקמה של גני החיות, שכן רובם אינם כבר בין החיים ולא תמיד היה ניתן למצוא אותם או את צאצאיהם, אך בכל מקרה נעשו מספר ניסיונות שכאלה. חלק מהמידע על מרדכי שורנשטיין, ומסמכים שלא היו זמינים במקומות אחרים הגיעו מקבוצת פייסבוק המוקדשת לו בשם "הרב ד"ר מרדכי שורנשטיין Rabbi Dr. Mordechai Schornstein".
עוד השתמשתי רבות בספרות מחקרית וכללית העוסקת בגני חיות ובהיסטוריה של גני חיות, ספרי היסטוריה של גני חיות באירופה, צפון אמריקה ומקומות נוספים, ספרי זיכרונות של מנהלי גני חיות, וחוברות ופרסומים שגני החיות הוציאו על מנת לספר את ההיסטוריה שלהם. גם עבודת המאסטר שכתבתי באוניברסיטת רייגנבסבורג ומשווה בין גני חיות בצפון אמריקה ואירופה שימשה אותי.5
2
טיפולוגיה של התפתחות גני החיות בעולם
אוספי בעלי חיים כסמן ריבוני
אוספי בעלי חיים אינם האסוציאציה הראשונה שעולה כאשר חושבים על מושג הריבונות, אך דווקא התבוננות מעמיקה בהתפתחות האוספים הללו מלמדת אותנו הרבה על התפיסה של מהי ריבונות וכיצד היא מתבטאת בפועל בשטח. חשוב להדגיש שבמושג "ריבונות" ((Sovereignty אינני כולל רק את הריבונות הלאומית המודרנית, אלא גם שליטה של אדם או קבוצה על טריטוריה מוגדרת בדומה לקיסרות רב־לאומית, נסיכויות אירופאיות או ערי מדינה.6
אבקש להשתמש גם במונח "ריבונות תרבותית" המשתמשת במוסדות תרבות, בבעלי חיים ובכל אמצעי אחר על מנת להדגיש ולהדגים את השליטה של קבוצה גדולה או קטנה על שטח על ידי שימוש בשפה ובאמצעים תרבותיים. על פי ספרו של מייקל שפירו, בעוד שעד המאה ה־19 התבססה הריבונות על "פעולות מיסוי ופעולות צבאיות", החל מאותה מאה היא מתבססת על "הניסיון לשלוט באמצעות כוח ובאופן כלכלי ביחד עם שליטה תרבותית מתמידה ומתגברת... שמתכוונת להפוך את הגבולות הטריטוריאליים והלאומיים/תרבותיים לזהים". 7
בעולם העתיק, אוספי בעלי חיים היו בבחינת הפגנה של עושר, קשרים ענפים עם שליטים אחרים או אפילו הוכחה לשליטה על עולם החי עצמו בטריטוריה הגאוגרפית של הריבון.8 השליט האבסולוטי, שבמקומות מסוימים נחשב אפילו שליח האל ולעיתים אל של ממש, היה בעל זכויות לכוח השלטון ולכן יכול היה להעבירן הלאה אל צאצאיו. בעלי החיים שברשותו שימשו כדוגמה או כהוכחה לעליונותו.9 הדבר נכון כמעט לכל תרבות אנושית מפותחת ממרכז אמריקה ועד לסין.10 ככל שאוסף בעלי החיים היה עשיר יותר ומסוכן יותר, כך גם עלה קרנו בעיני הנתינים והאויבים, וחלק מהסיפורים שנותרו חקוקים בזיכרון הקולקטיבי כוללים בעלי חיים מהאוספים הללו. הדבר נכון גם באזור המזרח התיכון ומוכר מממצאים ארכיאולוגיים שונים, אך גם מסיפורי עם ומספר התנ"ך. כך שלמה המלך קיבל ממלכת שבא מתנות: "כי אוני־תרשיש למלך בים עם אוני חירם; אחת לשלוש שנים תבוא אוני תרשיש, נושאת זהב וכסף שנהבים וקופים ותוכיים".11 הקופים והתוכיים שהגיעו על האוניות מתרשיש מלמדים אותנו כמה דברים: שמתנות הכוללות בעלי חיים אקזוטיים היו נוהג מוכר בין שליטים שונים בעולם העתיק. עצם העובדה שהובאו כמתנות יכול להעיד שלמלך הישראלי היה אוסף של בעלי חיים שאליו נתקבלו הקופים והתוכים,12 ככל הנראה גם בארץ המוצא הם הוחזקו באוסף כלשהו. הקופים והתוכיים הם על משקל של "מוצרי יוקרה" - הכותב המקראי מתייחס לזהב, כסף ושנהב כעל אותו משקל של בעלי החיים האקזוטיים, מה שמעיד ככל הנראה על התפיסה לגביהם כיקרים; יותר מכל, ברור שהסיפור המקראי מעיד על הלך הרוח או המנהג של אותם ימים בנוגע להחלפת בעלי חיים כמתנות יקרות ערך בין שליטים. תפיסות אלו בנוגע לאוספי בעלי החיים המלכותיים היו נפוצות בכל רחבי העולם העתיק: במצרים העתיקה ישנן עדויות של שליטים (פרעונים) שונים שהחזיקו בגנים שלהם בעלי חיים גדולים כג'ירפות, קופים, ברדלסים ואריות - אלה הונצחו בכתבי החרטומים ונמצאו בממצאים ארכיאולוגיים שונים.13 ארכיאולוגים הציעו שלחלקם היה גם תפקיד פולחני או מקודש.14 דוגמה אזורית נוספת היא מסופוטמיה שבה מתוארים אוספי בעלי חיים בעלילות גילגמש, שהם ככל הנראה אוספי בעלי החיים הראשונים הידועים לנו, המקבלים חיזוק משמעותי בפסלים ותבליטים שהבולט בהם הוא ציד האריות האשורי,15 המוצג כיום בלונדון. בסיפור התנ"כי של דניאל בגוב האריות מתואר מעין בור אריות שבני אדם הפועלים נגד השלטון או השליט מושלכים אליו כטרף לאריות.16 גוב האריות משמש, מעבר לאוסף של חיות טרף למטרות בידור, כזרוע ביצועית של השליט והשלטון (הריבון), כאשר חיות הטרף הן למעשה המוציאים להורג ובה בעת משמשים גם כאמצעי לזריעת פחד, אימה והדגמה של כוח ובכך הפגנה של "ריבונות פנימית".17
גם הרומאים החזיקו חיות בר לצורכי לחימה. אלה הובאו אל ההיפודרומים הגדולים ברומא ובמרכזים אחרים של האימפריה על מנת להילחם בעבדים, בשבויי מלחמה ובבעלי חיים אחרים. הרומאים השתמשו באריות, נמרים, טיגריסים, דובים אך גם בפילים, קרנפים ובהיפופוטמים על מנת לייצר בידור אלים עם מסר ברור של שליטה הן על עולם החי והן על ארצות ועמים אחרים.18
באירופה של ימי הביניים החזיקו שליטים שונים אוספי בעלי חיים בחצרותיהם ובשטחים השייכים להם. אוספים אלו התחלקו לכאלו אקזוטיים לנוי וראווה ולאוספים למטרות ציד. את בעלי החיים רכשו מסוחרים וציידים מקומיים ומגלי עולם שחזרו מארצות שונות עם בעלי חיים אקזוטיים. דרך נוספת הייתה לקבל בעלי חיים במתנה או כחליפין משליטים אחרים. מתנות דיפלומטיות שכאלה חיזקו את הקשרים המקומיים והבינלאומיים של השליט.19 נוסף על כך, יצגו בעלי החיים את ריבונותו של השליט על שטח מסוים, מקומי או אימפריאלי, וכך האפשרות של השליט לתת במתנה בעל חיים הדגישה למעשה את שלטונו אותה טריטוריה גאוגרפית שבה חי בעל החיים.20 פעמים רבות הפכו בעלי החיים הללו גם לסמלים של בית המלוכה או האצולה והוטבעו לעיתים בסמלים שבחרו (Coat of Arms).21
עם התרחבותן של אימפריות פוליטיות התרחבה גם השליטה הגאוגרפית על אזורים חדשים שבהם ישנם בעלי חיים אקזוטיים. אלה מובאים אל המרכז הפוליטי ומשמשים כהנצחה לשליטה הנרחבת של האימפריה.22 הדבר החל עוד באימפריות העתיקות והמשיך גם אל האימפריות באירופה, אסיה, אפריקה ואמריקה. דוגמה בולטת ניתן לראות בגן החיות בלונדון, כשהאימפריה הבריטית שלטה באזורים נרחבים בצפון אמריקה (קנדה), אפריקה, אסיה והאוקיינוס השקט, ועם התפתחות של אמצעי שיט ותובלה מתקדמים היה גן החיות לאחד העשירים ביותר מבחינת מיני בעלי החיים בו.23 גם גני חיות אחרים נהנו מהיותם חלק מהאימפריה הבריטית וממערכת הקשרים האימפריאליים: כך למשל גן החיות באדלייד שבדרום אוסטרליה נהנה מחילופי בעלי חיים אינטסנסיביים והציג כך בעלי חיים מהעולם כולו.24 הדבר נכון גם לארצות אחרות כמו בלגיה, הולנד, צרפת, ספרד וגרמניה ששלטו על אזורים נרחבים ופראיים באפריקה ואסיה.25 בגן החיות של אנטוורפן ישנו עד היום אוסף נרחב של בעלי חיים אפריקניים נדירים בשבי (למשל גורילת שפלה מזרחית [Goriila beringei graueri]), בשל השליטה של בלגיה על קונגו הבלגית. תופעה אחרת שאף היא קשורה לאימפריאליזם ולגני החיות וניתן לקשור אותה להתפתחות של סחר וסוחרי בעלי חיים הייתה הצגת בני אדם מתרבויות שונות בגני חיות.26 לאורך המאה ה־19, וגם אל תוך המאה ה־20, הוצגו בני אדם משבטים וממקומות נידחים בגני חיות בתערוכות אנתרופולוגיות, במה שזכה לשם "גני חיות אנושיים".27
לחילופי החיות האקזוטיות למטרות פוליטיות או הסחר בהן היה מעין המשך בעולם המודרני הפוסט־קולוניאלי, כאשר מדינות ריבוניות ייצאו בעלי חיים מסוימים בתנאים הנקבעים על ידם על פי קרבה ומערכות יחסים בינלאומיות. דוגמאות בולטות לכך הן הייצוא של הפנדות הענקיות ((Ailuropoda melanoleuc הסיניות לגני חיות ברחבי העולם כמתנות דיפלומטיות,28 או הייצוא של שדים טזמניים (Sarcophilus harrisii) כמתנה לגן החיות של קופנהגן לכבוד לידתו של בנם של הנסיך פרדריק יורש העצר הדני ואשתו הנסיכה מרי, שנולדה באי טזמניה.29 התופעה לא הייתה שמורה רק לממלכות או למדינות, אלא גם לערים: בהתערבות שנעשתה בין הערים טורונטו ופילדלפיה, זוג אריות לבנים הועברו מגן החיות בפילדלפיה לגן החיות בטורונטו, בעקבות התערבות במשחק ספורט בין שתי הערים.30
אחת הדוגמאות הטובות ביותר לשימוש של אוספי בעלי חיים כסמן ריבוני ניתן לראות בעיתות מלחמה: אז מתחדדים הגבולות הריבוניים בכל תחומי החיים ובהתאמה גם הפגיעה בהם. גן החיות, כאמצעי בידור המוני ופתוח לכל, מגויס לרוב למאמץ מורלי ולעיתים דווקא בעלי החיים המקומיים נדחפים אל קדמת הבמה במקום בעלי החיים האקזוטיים. בתקופת מלחמת העולם השנייה הופיע העיטם לבן הראש ((Haliaeetus leucocephalus, סמלה של ארצות הברית, יחד עם מטוסים וצבעים של דגל ארצות הברית על העטיפה של החוברת של גן החיות בפילדלפיה.31 גם גני חיות אחרים בארצות הברית (למשל גני החיות בשיקגו, וושינגטון די סי, ניו יורק) הפיקו תכנים פטריוטיים דומים. תופעה אחרת שניתן לראות במלחמות היא השתלטות של כוח כובש על גני חיות במדינות נכבשות. כבר ב־1795, עם כיבוש הולנד על ידי הצרפתים, הועברו בעלי החיים, ובראשם פילים, מאוספים מקומיים אל האוסף של ה־Jardin des Palntes בפריז.32 בקוריאה שימש גן החיות של סיאול (ביחד עם גני חיות אחרים בקולוניות היפניות) כמקום התגוששות למסרים של הכובשים ושל מתנגדי הכיבוש המקומיים.33 גן החיות בסיאול נבנה על ידי היפנים בארמון הקוריאני על פי הדוגמה של גן החיות האימפריאלי של אואנו (Ueno zoo), ונפתח לקהל הרחב באזור שהיה שמור עד אז רק לבני המלוכה.34 כך, באמצעות הפיכת שטחים מקודשים למתחמי בידור ציבורי פתוח לכל, הדגימו היפנים את שליטתם בקוריאה. גן החיות הזה אף נכלל בארגון גני החיות היפני ונוהל על ידי המשרד היפני ל"ענייני האימפריה והקיסר".35 במעשה זה היפנים למעשה מעבירים מסר כפול: השפלה לשלטון המקומי הנכבש על ידי פתיחת הארמון לקהל ואף בניית גן חיות בתוך הארמון, ומסר נוסף לפיו התרבות היפנית היא תרבות נעלה יותר המכפיפה את התרבות המקומית להיררכיה. היא אף מעניקה לתושבי הארץ הנכבשת מתנה אימפריאלית בדמות גן חיות מודרני בדגם ובשליטה של גן החיות הקיסרי המרכזי בטוקיו.
מלחמת העולם השנייה הייתה הרסנית באופן כללי, ובייחוד עבור גני החיות ביבשת האירופית. למשטר הנאצי הייתה תוכנית מסודרת להשתלטות על גני חיות נכבשים (בפולין ובצ'כיה למשל) והעברת בעלי חיים אקזוטיים או רצויים אל גני החיות של הרייך השלישי, בעיקר בברלין ובמינכן. היטלר אף מינה את מנהל גן החיות של ברלין, לוץ הק ((Ludz Heck, לתפקיד הזואולוג הלאומי. תפקידו היה, בין השאר, להגיע אל גני החיות הכבושים ולבחור את בעלי החיים שיועברו אל גן החיות בברלין.36 הסיפור ההיסטורי אף הונצח בספר ובסרט The Zookeeper’s wife. לצבא הנאצי הייתה מדיניות של השארת "אדמה חרוכה" (Verbannte Erde) בעת שנסוגו משטחים כבושים, וזו פגעה רבות בגני החיות האירופאים. כחלק ממדיניות זו נשרפו מוסדות תרבות מקומיים ובכללם גני חיות.37 בסוף המלחמה השתמשו גני חיות גרמנים בגן חיות בלודז' על מנת להציל חלק מבעלי החיים שברשותם ואף העבירו בעלי חיים שונים אליו, כך שבניגוד לרוב גני החיות באירופה, זה שבלודז' דווקא גדל.38 תופעת הבזיזה של בעלי החיים לא הייתה ייחודית לתקופה הנאצית או לנאצים, אך ללא ספק הגיעה לשיא של ניהול מסודר ומתוחכם של בעלי חיים ממדינה למדינה. גני החיות משני צידי המלחמה הופצצו מהאוויר ונגרמו להם נזקים רבים ואובדן בעלי חיים רבים. בגן החיות של לונדון הוקמה "ועדת מלחמה" ב־1939 וזו החליטה לשלוח את בעלי החיים המיוחדים והיקרים מבחינה כלכלית וזואולוגית כמו כמה פנדות ענק, אוקאפי (Okapia johnstoni) ומינים ייחודיים ויקרים אחרים לגן החיות המרוחק של וויפסנייד על מנת שלא ייפגעו בהפצצות על הבירה הבריטית.39 גם גן החיות של מוסקבה נערך ושלח את חלק מבעלי החיים המסוכנים יותר לגני חיות מרוחקים. נוסף על כך, בשנת 1943 מונה בגן החיות "מנהל פעולות צבאיות". גן החיות המוסקבאי אכן הופצץ פעמיים: ב־1941 וב־40.1942
גן החיות של מוסקבה נרתם לעזור בתרומות לחיילי הצבא האדום וחיילים שביקרו בגן יכלו להיכנס ללא תשלום. אנשי הצבא מצידם שלחו לגן החיות בשר סוסים מהחזית ואף בעלי חיים שנתפסו בשטחי האויב או באזורים מיוערים.41 גן החיות של ברלין (כמו גני חיות גרמנים אחרים) סבל גם הוא מהפצצות חוזרות: מ־1941 עד 1945 הופצץ גן החיות 12 פעמים, כאשר שתי הפצצות, בנובמבר 1943 ובינואר 1944 היו כה הרסניות שרוב מבני גן החיות נהרסו.42 גן החיות המשיך לתפקד בקושי כאשר בשל מיקומו המשיכו להתנהל מסביבו קרבות ואזרחים אשר איבדו את בתיהם בהפצצות התגוררו בחלק מהמבנים בו. בסוף המלחמה נותרו בגן החיות רק 91 בעלי חיים.43 להפצצה של גן חיות של האויב אין תוצאות מלבד פגיעה מורלית בסמל העירוני ולעיתים אף לאומי וההרס שלו נועד לפגוע בו כסמל מקומי לחיים נורמליים ושגרתיים. למרות שהמסר אינו חד וברור כמו פגיעה במוסדות שלטון, הוא העביר מסר אגרסיבי של פגיעה בריבונות המדינה המותקפת ובחפים מפשע, וכמעט תמיד זכה לסיקור ולהתייחסות בולטים.
בתקופת מלחמה, נוסף על פגיעה ישירה בבעלי החיים במסגרת ההפצצות, אלו הושפעו גם מהטלת מצור, מפגיעה בתשתיות מים וחשמל, מציד למטרות מזון על ידי מקומיים או חיילים וכו'.44 תוך כדי המלחמה ולאחריה, מייצגים בעלי החיים עצמם את הסבל שעבר על בני האדם כשהם נתפסים כבני חסות של בני האדם או כחסרי אונים בדומה לילדים או קשישים. המאבק של גן החיות לשרוד בתקופת המלחמה והמשבר סימל לעיתים את המלחמה של בני המקום לריבונות עצמית.
בעת מלחמה שימש גן החיות כמקום ציבורי ולעיתים גם כבימה לאקטים לאומיים או כאלה המעבירים מסרים לאומיים. במהלך מלחמת העולם השנייה הוצגו שבויי מלחמה בגני חיות באירופה וביפן. ביפן הועבר טייס אמריקני שבוי אל גן החיות והוצג עירום בגן החיות הלאומי בטוקיו על מנת להשפילו.45 מקור ההשפלה נעוץ בהדגמת העליונות התרבותית, הלאומית והטריטוריאלית והדגשתה, וכן בטשטוש הגבולות של האדם והחיה, כך שגן החיות שמשמש גם כמקום בו האדם המבקר מבחין בינו לבין יצורים חיים אחרים ואף יוצר היררכיה מסוימת (של טבע ותרבות) בין בעל החיים לבין האדם. שבוי המלחמה העירום מוצג כחיה לא אנושית נחותה שנתפסה ועליה להיענש בפומבי.
הריבונות לא חייבת הייתה להיות רק של מדינה או מעצמה, היא יכולה להיות גם של מספר מדינות שותפות לרעיון מדיני או ארגון בינלאומי. התחרות בין שני גני החיות של ברלין בתקופת המלחמה הקרה היא דוגמה טובה לכך: כל צד במלחמה הקרה "סיפק" בעלי חיים לגן החיות בצד האידיאולוגי שלו - האמריקנים, הבריטים ומדינות אחרות במערב סיפקו בעלי חיים לגן החיות של מערב ברלין (Zoological Garten) שהיה בשליטת מערב גרמניה, ואילו הרוסים ובני בריתם תומכי הקומוניזם סיפקו בעלי חיים לגן החיות שנבנה במזרח ברלין (Tierpark) והיה בשליטת מזרח גרמניה. בעלי החיים וגני החיות שימשו כמוקד בילוי ומשיכה וכן כביטוי לקיטוב בין מערב ומזרח אירופה, לעוצמה של מעצמות ולטיב הקשרים שלהן עם מדינות ברחבי הגלובוס, ואף להצלחת הרעיון שעומד בבסיס כל מעצמה. ההצלחה נמדדה בעושר המינים ובייחודיות שלהם, במבנים וכמות המבקרים, בהשגת והצגתם של פנדות ובעלי חיים נדירים בגן החיות ואפילו במספר הפילים המוצגים בכל גן החיות.46
בעלי החיים עצמם מושפעים לרוב משם הטריטוריה המדינית שבה הם חיים, והם נחשבים כמשאב טבע מקומי וכ"שייכים" לישות המדינית פוליטית ששולטת בטריטוריה. כך למשל, בעלי חיים שונים מקבלים את שם המדינה או הטריטוריה לשמם, כמו למשל פיל הודי (Elephas maximus), נמר ערבי (Panthera pardus nimr), ברנטה קנדית (Branta canadensis) וכו'. לרוב זה נעשה כדי לסמן את המין או תת־המין כייחודי לאזור או שטח מסוים. בניגוד לשם הלטיני שנותר לרוב קבוע, שמות בעלי החיים בשפות השונות משתנים לעיתים תכופות ומתעדכנים בעקבות שינויים מדיניים. לעיתים השם נותר כששם המדינה או היישות המדינית כבר השתנתה. הזיהוי הזואולוגי־מדיני גם משפיע על אוספי בעלי חיים בשמות שבעלי החיים מקבלים בשילוט ובהמסרה, אך גם בבחירה של מנהלי האוספים להעדיף להציג מין או תת־מין מסוים על פני אחר. ברבים מגני החיות ישנן תצוגות של "בעלי חיים מקומיים", לעיתים בצורה מתוכננת ולעיתים בהצגה של בעלי חיים המגיעים פצועים אל גן החיות ואינם יכולים להיות מושבים חזרה אל הטבע. בתצוגות אלו ישנה לעיתים רבות הבלטה של הפן האזורי של בעלי החיים והקשר שלהם אל הנוף המקומי והלאומי. במדינות רבות נבחרים בעלי חיים מסוימים כבעל חיים לאומי ואלה מקבלים מעמד חוקתי ותרבותי מיוחד. בארצות הברית קיבל העיטם לבן הראש (Haliaeetus leucocephalus), הנקרא גם בטעות "נשר אמריקני", מעמד מיוחד מתוקף היותו סמל לאומי פדרלי, וככזה רק גני חיות מסוימים הם בעלי אישור להחזיקו ולהציגו. מדיניות שמירת טבע לאומית המתבטאת בגני החיות גם היא אקט של הפגנת ריבונות וזהות לאומית.47 תכנון שמירת הטבע נעשה על ידי רגולציה ממשלתית שקובעת מה מותר ומה אסור לציד או לתפיסה. כך הופכים הלכה למעשה בעלי החיים לרכושה של המדינה, והפוגעים בהם נתבעים בבתי משפט בדומה לאלו הפוגעים ברכוש הציבורי.
גני החיות משמשים כאתר תיירות פנים־עירונית, תיירות מקומית לאומית וגם לתיירות בינלאומית. אלה הופכים את הגן למקום חשוב ומרכזי שבו מוצגים שפת המקום, בעלי החיים המקומיים ומפות של המדינה/הטריטוריה. גני החיות, כחלק מהשינויים שעברו, אימצו בין השאר תפקיד חינוכי, וככזה משמשים גם כסוכן תרבות לאומי. גני חיות רבים מתמקדים במינים מקומיים, מכיוון שקל יותר להשיג את בעלי החיים. חלקם אף מגיעים פצועים אל גן החיות. נוסף על כך, גני חיות כיום מנסים לעודד מחקר ושמירת טבע, ולכן מינים מקומיים מאפשרים לייצר הן מחקר משמעותי מקומי והן סיפורי הצלחה של תוכניות רבייה ושימור מינים ברמה המקומית וכהצלחה לאומית.
הריבונות המדינית מתבטאת גם בצורך של גני חיות לייבא ולייצא בעלי חיים מגבולות המדינה על מנת להמשיך ולהרבות בעלי חיים ולהעשיר את האוסף שלהם. כך למשל, נדרשים גני החיות להוציא אישורים וטרינריים מרשויות המדינה ובכך לתת תיקוף לשליטה הריבונית של המדינה על טריטוריה מסוימת. במקרים שבהם לא מתקיימים קשרים דיפלומטיים רשמיים בין המדינות יכולה להיווצר בעיה בקשר שבין גני החיות, כך שלא ניתן יהיה לייצא או לייבא בעלי חיים ממקומות מסוימים.
אוספי בעלי חיים בעבר וגני חיות כיום שימשו ומשמשים כסמן ריבוני ייחודי שלעיתים רבות לא מקבל את תשומת הלב הראויה. בהתבוננות קרובה ניתן לראות שאוספי בעלי חיים מאפשרים לסמן ולהדגים את הריבונות של הריבון, יהא אשר יהא. תפקידיהם הרבים של אוספי בעלי חיים מתבטאים היטב כאשר מדברים על התבוננות בסוגייית הריבונות וישתלבו היטב עם כניסת מדינת הלאום.
הערות
1. אליה אתקין, "גַּן הַּפְלֵא־וָפֶלֶא, אֵין גַּנִּים כָאֵלֶה!" - גן החיות בתל־אביב בשנים 1938–1958, (חיבור לשם קבלת תואר מוסמך אוניברסיטה, אוניברסיטת תל אביב, 2013).
2. ניר אליאב, "הדוד יהושע" המורה לטבע: יהושע מרגולין והמכון הביולוגי־פדגוגי של תל אביב, (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור בפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, 2019).
3. עידן ירון, משחק המראות: ביקור בגן החיות התנ"כי, הוצאת כרמל, 2010.
4. בין הארכיונים ניתן למנות את הארכיון של גני החיות בניו יורק (The New York Zoological Society) גן החיות של פילדלפיה ((Philadelphia zoo גן החיות של סינסינטי (Cincinnati Zoo & Botanical Garden), גני החיות בשיקגו - לינקולן פארק במרכז העיר (Lincoln Park Zoo) וברוקפילד The Chicago Zoological Society)). כמו כן ביקרתי בארכיון של גן החיות במילווקי (Milwaukee County Zoo) ובו ארכיון גדול להיסטוריה של גני חיות ברחבי העולם.
5. Shai, D. Ben Ami, Zoo Memories: Commemoration and the Representation of History in European and American Zoos (Master’s thesis Regensburg University 2014)
6. Stephen D Krasner, "Sovereignty", In The Blackwell Encyclopedia of Sociology, 2007, https://doi.org/10.1002/9781405165518.wbeoss213
7. Michael J. Shapiro,. Methods and Nations: Cultural Governance and the Indigenous Subject. (New York: Routledge, p.34, 2004)
תרגום של הכותב.
8. Lloyd Llewellyn-Jones, Keeping and Displaying Royal Tribute Animals in Ancient Persia and the Near East, Interactions between Animals and Humans in Graeco-Roman Antiquity, 2017, https://doi.org/10.1515/9783110545623-013
9. שם [ללא עמוד].
10. Vernon N. Kisling., Zoo and Aquarium History: Ancient animal collections to Zoological Gardens. ed. Gainesville: CRC press, 2000. p. 8-12
11. מלכים א' פרק י' כ"ב.
12. הדבר מתיישב היטב ומקבל חיזוק על ידי הסיפורים בתורה שבעל פה כי לשלמה המלך הייתה יכולת לדבר עם בעלי חיים.
13. Hoage, Robart J., Anne Roskell, and Jane Mansour. "Menageries and Zoos to 1900". New Worlds, New Animals: From Menagerie to Zoological Park in the Nineteenth Century" In. Ed. Robert J. Hoage and William A. Deiss. (Baltimore: Johns Hopkins University Press, 1996), p. 9-12
14. שם.
15. Kisling, p. 68
16. דניאל, פרק ו', א'-יב'.
17. ראו הערה 7.
18. Eric Baratay and Elisabeth Hardouin-Fugier. Zoo: A History of Zoological Gardens in the West ed. (London: Reaktion Books, 2003) p. 18
19. Vicky Croke, The Modern Ark: The Story of Zoos: Past, Present and Future (New York: Scribner 1997) p. 133-134
20. Kisling, p. 10
21. שם, 23.
22. Harriet Ritvo, "The Order of Nature: Constructing the Collection of Victorian Zoos". In New Worlds, New Animals: From Menagerie to Zoological Park in the Nineteenth Century. Ed. Robert J. Hoage and William A. Deiss. Baltimore: Johns Hopkins University Press, 1996, p.46
23. שם.
24. Kay, Anderson, "Culture and Nature at the Adelaide Zoo: At the Frontiers of ‘Human’ Geography", Transactions of the Institute of British Geographers, Vol. 20, No. 3 (1995), p.12
25. Kisling, p. 35
26. אנשים אלו הובאו אל גני החיות, לעיתים קרובות בתשלום, על מנת שיציגו את אורחות חייהם ואת מראם האקזוטי וכך למשוך קהל סקרנים רחב המבקש לצפות בבני אדם שנראים ומתנהגים בצורה תרבותית שונה. לתצוגות אלה הייתה ללא ספק גם בסיס פטרוני ואף גזעני של התרבות האירופאית, צפון־אמריקאית או אחרת.
27. Nigel Rothfels, Savages and Beasts: the Birth of the Modern Zoo (Baltimore: John Hopkins University Press:2002) p. 83-84
28. Elana E. Songster, "A Natural Place for Nationalism: The Wanglang Nature Reserve and the Emergence of the Giant Panda as a National Icon" (PhD diss. University of California San Diego, 2004) p. 217-218
29. Mary’s Little Devils, The Sunday Morning Hearld, 11.4.2006, https://www.smh.com.au/world/marys-little-devils-20060411-gdncfd.html AP, Mary
30. Gloria Er-Chua Toronto Zoo’s White Lioness Dies, Toronto Star, 2.8.2011, https://www.thestar.com/news/gta/2011/08/02/toronto_zoos_white_lioness_dies.html
31. ארכיון גן החיות של פילדלפיה, ללא חטיבה או תיק.
32. Kisling, p. 106
33. Joseph Seely and Aaron Skabelund, "Bite, Bite against the Iron Cage: The Ambivalent Dreamscape of Zoos in Colonial Seoul and Taipi" The Journal of Asian studies vol. 79 Issue 2, p. 440-441.
34. Anne Safiya Clay, "Seol Grand Park, 1984-2015: A Historyical Anslyisis of the Changing Conservation and Animal Welfare Priorities in South Korea", (Master Thesis, Arizona State University, 2015) p. 12
35. Ian Jaret Miller "The Nature of The Beast: The Ueno Zoological Gardens and Imperial Modernity in Japan 1882-1945" (MA thesis, Columbia University, 2005) p. 85
36. Itoh Mayumi, "Japanese Wartime Zoo Policy: The Silent Victims of World War II" (New York: Palgrave Macmillan 2010) p. 139-140.
37. Kisling, p. 107
38. Clelly A. Johonson, "Prisoners in War: Zoos and Zoo Animals During Human Conflict 1870-1947", Master Thesis, Clemson University 2015) p. 56)
39. Itoh Mayumi, p. 122
40. Y. Lugaskova, Moscow Zoo: Pages of History (Moscow: Vodoly Publishers 2009) p. 106-109 (English Version)
41. Ibid
42. Klös, Heinz-Georg, Hans Frädrich, and Ursula Klös. Die Arche Noah an der Spree.: 150 Jahre Zoologischer Garten Berlin. Eine tiergärtnerische Kulturgeschichte von 1844-1994. Berlin: Fab-Verlag, 1994 p. 124-125
43. Kisling, p. 107
44. שם.
45. Clelly Johnson, p. 86
46. על מחקרים בנושא גני החיות של ברלין ראו: Gary Bruce, Through the Lion Gate: a History of the Berlin Zoo,New York, Oxford University Press 2017 וגם Jan Mohnhaupt, The Zookeepers Wars, Simon & Schuster, 2019
47. Patrick H. Wirtz "Zoo city: Bourgeois values and scientific culture in the industrial landscape", Journal of Urban Design, (1997) 2:1, 61-82
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
