סיגְרי סַנדבֶּרג, סופרת ועיתונאית נורווגית, מחליטה להתמודד עם הפחד הכי גדול שלה – החושך. היא לוקחת על עצמה אתגר ומבלה 5 ימים בבקתת הרים מבודדת בקוטב הצפוני, בתקופה החשוכה בשנה, שבה השמש לא מופיעה כלל בשמיים. בימים האלה היא מנסה לברר אם החושך הפך למשאב מוגבל, ואיך הדחף האנושי לגרש אותו מונע מאיתנו לראות את שביל החלב. היא מונה את יתרונותיו של החושך, חוקרת את סכנות זיהום האור ואת השפעות האור והחושך על נפש האדם.
במקביל היא "מתכתבת" עם הציירת האוסטרית כריסטיאנה ריטר, שהעבירה שנה שלמה בבקתת ציידים בצפון סוולברד, התמודדה בגבורה יוצאת דופן עם תנאי הקוטב הקיצוניים וכתבה יומן שכולו שיר הלל לחוג הארקטי.
סיגְרי סַנדבֶּרג, סופרת ועיתונאית נורווגית, מחליטה להתמודד עם הפחד הכי גדול שלה – החושך. היא לוקחת על עצמה אתגר ומבלה 5 ימים בבקתת הרים מבודדת בקוטב הצפוני, בתקופה החשוכה בשנה, שבה השמש לא מופיעה כלל בשמיים. בימים האלה היא מנסה לברר אם החושך הפך למשאב מוגבל, ואיך הדחף האנושי לגרש אותו מונע מאיתנו לראות את שביל החלב. היא מונה את יתרונותיו של החושך, חוקרת את סכנות זיהום האור ואת השפעות האור והחושך על נפש האדם.
במקביל היא "מתכתבת" עם הציירת האוסטרית כריסטיאנה ריטר, שהעבירה שנה שלמה בבקתת ציידים בצפון סוולברד, התמודדה בגבורה יוצאת דופן עם תנאי הקוטב הקיצוניים וכתבה יומן שכולו שיר הלל לחוג הארקטי.
לראשונה בעברית: ספרות אנתאוגנית.
הספר הסגול הגדול: "הארגוט – היסטוריה, רפואה ודת" עוסק בהיסטוריה של אחד מהמזיקים המסתוריים ביותר של גידולי הדגן – פטריית הארגוט (Claviceps purpurea). הארגוט, טפיל רב-עוצמה המסוגל להרוס יבולי דגן שלמים ואף להרעיל למוות את מי שצורך אותו, זכה למקום ייחודי במורשת האנושית. בעוד שיבולי הדגן הפכו עם הזמן למקור מחיה מרכזי לאדם ולבסיס החקלאות המודרנית, מחירם התגלה ככבד בשל עמל הגידול והפגיעות שלהם למזיקים, והארגוט בראשם.
הספר בוחן כיצד פטרייה רעילה זו הפכה, לא רק למפגע, אלא גם לכלי חשוב ברפואה ולמרכיב פולחני רב משמעות במסורות דתיות עתיקות. הוא חושף את התועלת יוצאת הדופן שגילו בה בני האדם לאורך השנים, תוך שילוב היבטים אנתאוגניים שניצלו את השפעותיה ההזייתיות והפסיכואקטיביות.
הספר מתמקד גם בשאלות על הקשר בין חקלאות, דת ורפואה, ומציע מבט מעמיק על התפקיד הכפול של הארגוט: כמחלה חקלאית קטלנית וכמקור השראה דתי ורפואי שנמצא בשימוש מאז ימי קדם.
לראשונה בעברית: ספרות אנתאוגנית.
הספר הסגול הגדול: "הארגוט – היסטוריה, רפואה ודת" עוסק בהיסטוריה של אחד מהמזיקים המסתוריים ביותר של גידולי הדגן – פטריית הארגוט (Claviceps purpurea). הארגוט, טפיל רב-עוצמה המסוגל להרוס יבולי דגן שלמים ואף להרעיל למוות את מי שצורך אותו, זכה למקום ייחודי במורשת האנושית. בעוד שיבולי הדגן הפכו עם הזמן למקור מחיה מרכזי לאדם ולבסיס החקלאות המודרנית, מחירם התגלה ככבד בשל עמל הגידול והפגיעות שלהם למזיקים, והארגוט בראשם.
הספר בוחן כיצד פטרייה רעילה זו הפכה, לא רק למפגע, אלא גם לכלי חשוב ברפואה ולמרכיב פולחני רב משמעות במסורות דתיות עתיקות. הוא חושף את התועלת יוצאת הדופן שגילו בה בני האדם לאורך השנים, תוך שילוב היבטים אנתאוגניים שניצלו את השפעותיה ההזייתיות והפסיכואקטיביות.
הספר מתמקד גם בשאלות על הקשר בין חקלאות, דת ורפואה, ומציע מבט מעמיק על התפקיד הכפול של הארגוט: כמחלה חקלאית קטלנית וכמקור השראה דתי ורפואי שנמצא בשימוש מאז ימי קדם.
"מיקרוסקופ האלקטרונים מאפשר לנו לשוטט ביקום המרוחק של תאי גופנו. אבל בטווח הביניים, טווח העין הבלתי מזוינת, דומה שאנו לוקים בקהות חושים מוזרה. אנחנו נעזרים בטכנולוגיה מתוחכמת כדי לנסות לראות את מה שמעבר לנו, אבל לא פעם עינינו טחות מראות את ריבוא הפנים המנצנצות הקיימות קרוב אלינו כל כך. נדמה לנו שאנחנו רואים, כשלמעשה אנחנו רק מגרדים את פני השטח ]...[ האם עוצמת המכשירים שהמצאנו גרמה לנו לפקפק בעין החשופה? [...] קשב לבדו עשוי להתחרות גם בזכוכית המגדלת החזקה ביותר".
כשרובין וול קימרר נשאלה בראיון קבלה לקולג' ללימודי בוטניקה מדוע בחרה ללמוד בחוג הזה דווקא, ענתה: "אני רוצה לדעת למה פרחי האסתר ומוט הזהב צומחים יחד, ולמה הם יפים כל כך!" הסגל המראיין רמז לה שהיא כנראה לא במקום הנכון, ומוטב שתלך ללמוד בחוג לאמנות. היא נשארה ללמוד בוטניקה כמובן, וכיום היא מחברת את כל העולמות המפוצלים שהתרגלנו לחשוב עליהם בנפרד - מדע, אמנות, ידע, יופי, סיפורים ומיתולוגיה.
סיפורי טחבים מספר את סיפורם של צמחים בגובה סנטימטר. כל אותם צמחים שאנחנו דורכים עליהם בדרך כלל או חולפים על פניהם מבלי משים בעיר, ביער או בכפר, ויש להם הרבה מאוד מה ללמד אותנו – על ענווה והדדיות, על תעוזה ואומץ, על מערכות יחסים ונדיבות, על יצירתיות פורצת דרך וגבולות, עלינו עצמנו ועל זמנים קדומים. והם גם מלמדים אותנו לראות.
"מיקרוסקופ האלקטרונים מאפשר לנו לשוטט ביקום המרוחק של תאי גופנו. אבל בטווח הביניים, טווח העין הבלתי מזוינת, דומה שאנו לוקים בקהות חושים מוזרה. אנחנו נעזרים בטכנולוגיה מתוחכמת כדי לנסות לראות את מה שמעבר לנו, אבל לא פעם עינינו טחות מראות את ריבוא הפנים המנצנצות הקיימות קרוב אלינו כל כך. נדמה לנו שאנחנו רואים, כשלמעשה אנחנו רק מגרדים את פני השטח ]...[ האם עוצמת המכשירים שהמצאנו גרמה לנו לפקפק בעין החשופה? [...] קשב לבדו עשוי להתחרות גם בזכוכית המגדלת החזקה ביותר".
כשרובין וול קימרר נשאלה בראיון קבלה לקולג' ללימודי בוטניקה מדוע בחרה ללמוד בחוג הזה דווקא, ענתה: "אני רוצה לדעת למה פרחי האסתר ומוט הזהב צומחים יחד, ולמה הם יפים כל כך!" הסגל המראיין רמז לה שהיא כנראה לא במקום הנכון, ומוטב שתלך ללמוד בחוג לאמנות. היא נשארה ללמוד בוטניקה כמובן, וכיום היא מחברת את כל העולמות המפוצלים שהתרגלנו לחשוב עליהם בנפרד - מדע, אמנות, ידע, יופי, סיפורים ומיתולוגיה.
סיפורי טחבים מספר את סיפורם של צמחים בגובה סנטימטר. כל אותם צמחים שאנחנו דורכים עליהם בדרך כלל או חולפים על פניהם מבלי משים בעיר, ביער או בכפר, ויש להם הרבה מאוד מה ללמד אותנו – על ענווה והדדיות, על תעוזה ואומץ, על מערכות יחסים ונדיבות, על יצירתיות פורצת דרך וגבולות, עלינו עצמנו ועל זמנים קדומים. והם גם מלמדים אותנו לראות.
ספר זה מכנס עשרים ושניים מחקרים החדשים על אודות הגליל, על ייחודי הגאוגרפי, על הנוף הטבעי והתרבותי שלו, על הרכבו האנושי המגוון והמיוחד.
חמשת שערי הספר נעים על המשרעת הכרונולוגית של חקר הגליל ועל מגוון התחומים שבו: 'מהעת העתיקה לימי הביניים', 'על חקר הארץ וידיעתה', 'שלהי השלטון העות'מני ותקופת המנדט', 'חברה ומדינה בגליל' ו'מדעי הטבע'.
המאמרים מציעים לקוראים מקרב הקהילה המדעית ולכלל אוהבי הגליל וידיעת הארץ מבט בוחן על העושר הטבעי והתרבותי של חבל הארץ הצפוני בישראל.
הספר, הרביעי בסדרה, מוקדש בהוקרה לפרופ' חיים גורן, ממניחי היסודות למכללה האקדמית תל חי.
ספר זה מכנס עשרים ושניים מחקרים החדשים על אודות הגליל, על ייחודי הגאוגרפי, על הנוף הטבעי והתרבותי שלו, על הרכבו האנושי המגוון והמיוחד.
חמשת שערי הספר נעים על המשרעת הכרונולוגית של חקר הגליל ועל מגוון התחומים שבו: 'מהעת העתיקה לימי הביניים', 'על חקר הארץ וידיעתה', 'שלהי השלטון העות'מני ותקופת המנדט', 'חברה ומדינה בגליל' ו'מדעי הטבע'.
המאמרים מציעים לקוראים מקרב הקהילה המדעית ולכלל אוהבי הגליל וידיעת הארץ מבט בוחן על העושר הטבעי והתרבותי של חבל הארץ הצפוני בישראל.
הספר, הרביעי בסדרה, מוקדש בהוקרה לפרופ' חיים גורן, ממניחי היסודות למכללה האקדמית תל חי.
הדוכיפת נבחרה באופן דמוקרטי לציפור הלאומית של מדינת ישראל, במסגרת אירועי 60 שנות המדינה, בטקס ממלכתי בבית נשיא המדינה, מר שמעון פרס.
הספר יוצא לאור במסגרת ציון 70 שנה לחברה להגנת הטבע במטרה להציג מיזם ייחודי, עטור פרסים, שהצליח להגיע לכלל תושבי המדינה באמצעות מערכת החינוך, צה"ל והמדיה, שבחרו בהליך דמוקרטי בציפור לאומית, בעקבות 127 מדינות.
מטרת הספר לתאר מיזם פורץ דרך, שקדמו לו בעוצמתו רק המיזם למניעת קטיף פרחי הבר חמישה עשורים קודם לכן.
הדוכיפת נבחרה כציפור יפיפייה, שצבעיה המרהיבים, והכתר לראשה, קשרו לה אגדות ומסורות בעולם היהודי והמוסלמי כאחד!
המיזם הצמיח את "קרן הדוכיפת" ואת מיזם "צבע הגנה לטבע – מפקדים לוקחים אחריות על סביבתם", שהצליחו לשנות באופן מרשים את נושא שימור הציפורים ובית גידולן בישראל, ולהרחיב את העניין בצפרות בישראל בכל הגילאים.
הדוכיפת נבחרה באופן דמוקרטי לציפור הלאומית של מדינת ישראל, במסגרת אירועי 60 שנות המדינה, בטקס ממלכתי בבית נשיא המדינה, מר שמעון פרס.
הספר יוצא לאור במסגרת ציון 70 שנה לחברה להגנת הטבע במטרה להציג מיזם ייחודי, עטור פרסים, שהצליח להגיע לכלל תושבי המדינה באמצעות מערכת החינוך, צה"ל והמדיה, שבחרו בהליך דמוקרטי בציפור לאומית, בעקבות 127 מדינות.
מטרת הספר לתאר מיזם פורץ דרך, שקדמו לו בעוצמתו רק המיזם למניעת קטיף פרחי הבר חמישה עשורים קודם לכן.
הדוכיפת נבחרה כציפור יפיפייה, שצבעיה המרהיבים, והכתר לראשה, קשרו לה אגדות ומסורות בעולם היהודי והמוסלמי כאחד!
המיזם הצמיח את "קרן הדוכיפת" ואת מיזם "צבע הגנה לטבע – מפקדים לוקחים אחריות על סביבתם", שהצליחו לשנות באופן מרשים את נושא שימור הציפורים ובית גידולן בישראל, ולהרחיב את העניין בצפרות בישראל בכל הגילאים.
ספרו של שי בן עמי מתחקה אחר התפתחות גני החיות בישראל; הוא מאפשר התבוננות על הפרויקט הציוני מזווית שונה ומרתקת. גני חיות הם נקודת מגע ייחודית בין בני אדם לבעלי חיים, בין העיר לטבע ובין המקומי לבינלאומי; הם מוסד תרבותי אשר לו שורשים עתיקים ברחבי העולם. בעת המודרנית נפתחו גני חיות בכל רחבי אירופה, ולאחר מכן הופצו למדינות רבות ברחבי הגלובוס. בשנת 1938 – עם הגעתם של האריות הישראלים הראשונים (גיבור ותמר) שבישרו על הקמת גן החיות של תל אביב על ידי הרב ד"ר מרדכי שורנשטיין, וב-1940 עם הקמתו של גן החיות התנ"כי בירושלים, על ידי ד"ר אהרון שולוב – "עלו" גני חיות לפלשתינה, הותאמו למרחב המקומי, והקמתם נחשבה בעיני רבים כסמל להצלחת הציונות העירונית והלאומית.
לאחר הקמת המדינה הוקמו גני חיות נוספים בחיפה, בפתח תקווה, באילת, לצד שמורות מיוחדות שנקראו חי-בר בערבה ובכרמל; אלה הפכו להיות חלק מהנוף העירוני והישראלי. גני חיות אלו לא רק עסקו בהצגת בעלי חיים אלא גם בשמירת טבע והשבה לטבע של מינים שנכחדו; הם תרמו לחינוך ולתרבות ואפשרו לתושבי הארץ בידור חינוכי זמין לכל. גני חיות, אשר בכל שנה מושכים מיליוני בני אדם ברחבי העולם, מאפשרים לחשוף צדדים מוכרים יותר ופחות בהיסטוריה הישראלית בפרט, והתרבותית והאנושית בכלל.
שי בן עמי, אשר עבד שנים רבות בגן החיות התנ"כי והיה חלק מצוות ההקמה של אקווריום ישראל, הקדיש שנים רבות למחקר והתבוננות בגני החיות בישראל ובעולם. במסגרת התואר השני באוניברסיטת רגנסבורג (גרמניה) חקר את ההיסטוריה של גני החיות באמריקה ובאירופה. עבודת הדוקטורט שלו במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית עוסקת בהתפתחות גני החיות בפלשתינה המנדטורית ובמדינת ישראל.
ספרו של שי בן עמי מתחקה אחר התפתחות גני החיות בישראל; הוא מאפשר התבוננות על הפרויקט הציוני מזווית שונה ומרתקת. גני חיות הם נקודת מגע ייחודית בין בני אדם לבעלי חיים, בין העיר לטבע ובין המקומי לבינלאומי; הם מוסד תרבותי אשר לו שורשים עתיקים ברחבי העולם. בעת המודרנית נפתחו גני חיות בכל רחבי אירופה, ולאחר מכן הופצו למדינות רבות ברחבי הגלובוס. בשנת 1938 – עם הגעתם של האריות הישראלים הראשונים (גיבור ותמר) שבישרו על הקמת גן החיות של תל אביב על ידי הרב ד"ר מרדכי שורנשטיין, וב-1940 עם הקמתו של גן החיות התנ"כי בירושלים, על ידי ד"ר אהרון שולוב – "עלו" גני חיות לפלשתינה, הותאמו למרחב המקומי, והקמתם נחשבה בעיני רבים כסמל להצלחת הציונות העירונית והלאומית.
לאחר הקמת המדינה הוקמו גני חיות נוספים בחיפה, בפתח תקווה, באילת, לצד שמורות מיוחדות שנקראו חי-בר בערבה ובכרמל; אלה הפכו להיות חלק מהנוף העירוני והישראלי. גני חיות אלו לא רק עסקו בהצגת בעלי חיים אלא גם בשמירת טבע והשבה לטבע של מינים שנכחדו; הם תרמו לחינוך ולתרבות ואפשרו לתושבי הארץ בידור חינוכי זמין לכל. גני חיות, אשר בכל שנה מושכים מיליוני בני אדם ברחבי העולם, מאפשרים לחשוף צדדים מוכרים יותר ופחות בהיסטוריה הישראלית בפרט, והתרבותית והאנושית בכלל.
שי בן עמי, אשר עבד שנים רבות בגן החיות התנ"כי והיה חלק מצוות ההקמה של אקווריום ישראל, הקדיש שנים רבות למחקר והתבוננות בגני החיות בישראל ובעולם. במסגרת התואר השני באוניברסיטת רגנסבורג (גרמניה) חקר את ההיסטוריה של גני החיות באמריקה ובאירופה. עבודת הדוקטורט שלו במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית עוסקת בהתפתחות גני החיות בפלשתינה המנדטורית ובמדינת ישראל.
אֲנִי אוֹסֵף כִּלְאַחַר יָד / בַּלּוּטֵי אַלּוֹן שֶׁכֻּרְסְמוּ הַלַּיְלָה. / הַנַּבְרָנִים לֹא מַכִּירִים אֶת חוֹבָם הַמֻּחְלָט / לַנְּמִיָּה שֶׁרָאִיתִי אֶתְמוֹל חוֹצָהּ אֶת הַכְּבִישׁ / וּבְפִיהָ נָחָשׁ.
ספר שיריו של צוריאל אסף "לדובים שהיו כאן פעם", עומד כולו בסימן ה'אוסף'. המשורר פושט ידו 'כלאחר יד' ואוסף אליו את מראות העולם – על חופן בעלי החיים, הטבע ונופי הארץ; ובדרך של טרנספורמציה שירית עמוקה ומרתקת, הוא מקרב אותם אליו: נדנוד של גמל שלמה הופך לתפילת בוקר, ציפור אדום חזה על ענף היא הבזק של מחזה קצרצר שלא מספיק לכתוב אפילו שתי שורות שיר, רפרוף כנפי פרפר הנו עיסוי רקמות עמוק, ושריון צב מנותץ לסלע מעורר מחשבה על אימת הצב האחוז בציפורני הדורס.
הטבע בעולמו של צוריאל הוא ספר שירה פתוח. המראות, הנופים, החושים – הכול מתעטף בדוק של מטאפוריקה: ההר שומט ראשו בתרדמת חטף, הנרקיסים מיישרים פנים בגאווה והרוח נמלאת צרידות. אולם צוריאל אינו מסתפק בכך. בתוך הרגישות למראות הטבע מתרחשת קינה. אין זה אֵבֶל על הגבעול, החיפושית או הענן בהם הוא רואה את מלאות הקיום, אלא קינה על החיים.
"צוריאל מבכה את החיים בתפילה חרישית, שמגיעה לשיאה במחזור השירים על מות האח. "כי האדם כבר איננו עץ השדה" כותב צוריאל – ומזמין אותנו למסע נפלא, נדיר ביופיו, של משורר בשל, שאך במקרה זהו ספרו הראשון, על פני שדה השירה העברית." - יקיר בן-משה
אֲנִי אוֹסֵף כִּלְאַחַר יָד / בַּלּוּטֵי אַלּוֹן שֶׁכֻּרְסְמוּ הַלַּיְלָה. / הַנַּבְרָנִים לֹא מַכִּירִים אֶת חוֹבָם הַמֻּחְלָט / לַנְּמִיָּה שֶׁרָאִיתִי אֶתְמוֹל חוֹצָהּ אֶת הַכְּבִישׁ / וּבְפִיהָ נָחָשׁ.
ספר שיריו של צוריאל אסף "לדובים שהיו כאן פעם", עומד כולו בסימן ה'אוסף'. המשורר פושט ידו 'כלאחר יד' ואוסף אליו את מראות העולם – על חופן בעלי החיים, הטבע ונופי הארץ; ובדרך של טרנספורמציה שירית עמוקה ומרתקת, הוא מקרב אותם אליו: נדנוד של גמל שלמה הופך לתפילת בוקר, ציפור אדום חזה על ענף היא הבזק של מחזה קצרצר שלא מספיק לכתוב אפילו שתי שורות שיר, רפרוף כנפי פרפר הנו עיסוי רקמות עמוק, ושריון צב מנותץ לסלע מעורר מחשבה על אימת הצב האחוז בציפורני הדורס.
הטבע בעולמו של צוריאל הוא ספר שירה פתוח. המראות, הנופים, החושים – הכול מתעטף בדוק של מטאפוריקה: ההר שומט ראשו בתרדמת חטף, הנרקיסים מיישרים פנים בגאווה והרוח נמלאת צרידות. אולם צוריאל אינו מסתפק בכך. בתוך הרגישות למראות הטבע מתרחשת קינה. אין זה אֵבֶל על הגבעול, החיפושית או הענן בהם הוא רואה את מלאות הקיום, אלא קינה על החיים.
"צוריאל מבכה את החיים בתפילה חרישית, שמגיעה לשיאה במחזור השירים על מות האח. "כי האדם כבר איננו עץ השדה" כותב צוריאל – ומזמין אותנו למסע נפלא, נדיר ביופיו, של משורר בשל, שאך במקרה זהו ספרו הראשון, על פני שדה השירה העברית." - יקיר בן-משה
על העולם בעידן בני האדם
האנתרופוקן היא התקופה הגיאולוגית הנוכחית, שבה בני האדם שינו עמוקות את כדור הארץ. בספרו יוצא הדופן, הסופר המצליח ג'ון גרין מדבר על העולם שלנו: ממדבקות גירוד ריחניות ובובות דובי ועד "הפינגווינים ממדגסקר", ומדרג אותם בסולם של חמישה כוכבים.
כישרונו הסיפורי של גרין ניכר היטב לאורך הספר, והמאמרים שבו מצחיקים, מורכבים, עתירי פרטים ומדגישים את הסתירות של האנושות בימינו. האנתרופוקן שלי הוא חקירה מופתית וכנה של בחירותינו בחיים, וגם מפגן לא אירוני של התאהבות בעולם.
"האנתרופוקן שלי הוא ספר מושלם לשים על השידה ליד המיטה, כדי שתוכלו להרים אותו כשתצטרכו משהו שיזכיר לכם איך זה להרגיש קטנים ואנושיים באופן הטוב ביותר האפשרי." – סן פרנסיסקו כרוניקל
"ג'ון גרין מערבב סקרנות ולמדנות עם וידויים, חמלה ושנינות ומוציא תחת ידיו לקחים לחיים בתוהו ובוהו הקודר של ימינו. בזכות תמהיל האירוניה והכנות הייחודי שלו, הוא מצליח לגעת גם בנשגב וגם במגוחך." – בוקליסט
"ספר נוקב ומרגיע. תזכורת לכך שלמרות כל מה שמתרחש בעולם, אנחנו עדיין יכולים למצוא אושר בדברים קטנים. לבני אדם יש יכולת מדהימה לאהוב, והספר הזה מוכיח שיש בעולם כל כך הרבה דברים לאהוב, גדולים כקטנים." – ביזנס אינסיידר
על העולם בעידן בני האדם
האנתרופוקן היא התקופה הגיאולוגית הנוכחית, שבה בני האדם שינו עמוקות את כדור הארץ. בספרו יוצא הדופן, הסופר המצליח ג'ון גרין מדבר על העולם שלנו: ממדבקות גירוד ריחניות ובובות דובי ועד "הפינגווינים ממדגסקר", ומדרג אותם בסולם של חמישה כוכבים.
כישרונו הסיפורי של גרין ניכר היטב לאורך הספר, והמאמרים שבו מצחיקים, מורכבים, עתירי פרטים ומדגישים את הסתירות של האנושות בימינו. האנתרופוקן שלי הוא חקירה מופתית וכנה של בחירותינו בחיים, וגם מפגן לא אירוני של התאהבות בעולם.
"האנתרופוקן שלי הוא ספר מושלם לשים על השידה ליד המיטה, כדי שתוכלו להרים אותו כשתצטרכו משהו שיזכיר לכם איך זה להרגיש קטנים ואנושיים באופן הטוב ביותר האפשרי." – סן פרנסיסקו כרוניקל
"ג'ון גרין מערבב סקרנות ולמדנות עם וידויים, חמלה ושנינות ומוציא תחת ידיו לקחים לחיים בתוהו ובוהו הקודר של ימינו. בזכות תמהיל האירוניה והכנות הייחודי שלו, הוא מצליח לגעת גם בנשגב וגם במגוחך." – בוקליסט
"ספר נוקב ומרגיע. תזכורת לכך שלמרות כל מה שמתרחש בעולם, אנחנו עדיין יכולים למצוא אושר בדברים קטנים. לבני אדם יש יכולת מדהימה לאהוב, והספר הזה מוכיח שיש בעולם כל כך הרבה דברים לאהוב, גדולים כקטנים." – ביזנס אינסיידר
"ספר מרתק... ויינגארד הוא מספר סיפורים סוחף" - האקונומיסט
"סיפור מדהים על האופן שבו חלק אחד קטנטנן עיצוב במו כנפיו את ההיסטוריה" - הוול סטריט ג'ורנל
התשובה לשאלות האלה, ולרבות אחרות, מפתיעה: היתוש.
המזיק הזעיר אך המרושע הזה נמצא כבר לפי שנים בחזית העקובה מדם של ההיסטוריה האנושית: הוא שינה את נופי הציוויליזציה, קבע את גורלן של אימפריות ואומות, הכריע מלחמות, מוטט צבאות שלמים ואימפריות אדירות – ובדרך, חיסל כמעט מחצית מהאנושות. למעשה, היתוש מילא תפקיד משמעותי יותר בעיצוב הסיפור האנושי מכל יצור חי אחר על פני האדמה.
בספרו עטור השבחים, שוטח ההיסטוריון טימותי וייגארד, את תולדות המאבק בין האדם לבין טורף העל המעופף, מיוון העתיקה דרך ימי הביניים, ממלחמת האזרחים האמריקאית ועד מלחמות העולם של המאה העשרים – ומסביר כיצד בנקודות מרכזיות לאורך ההיסטוריה, היו אלה היתוש ומעלליו שהריעו את גורל המערכה, ולא בני האדם.
היתוש, שהפך לרב מכר מיד עם צאתו לאור, תורגם לעשרות שפות וזכה לשבחי הביקורת.
"ספר מרתק... ויינגארד הוא מספר סיפורים סוחף" - האקונומיסט
"סיפור מדהים על האופן שבו חלק אחד קטנטנן עיצוב במו כנפיו את ההיסטוריה" - הוול סטריט ג'ורנל
התשובה לשאלות האלה, ולרבות אחרות, מפתיעה: היתוש.
המזיק הזעיר אך המרושע הזה נמצא כבר לפי שנים בחזית העקובה מדם של ההיסטוריה האנושית: הוא שינה את נופי הציוויליזציה, קבע את גורלן של אימפריות ואומות, הכריע מלחמות, מוטט צבאות שלמים ואימפריות אדירות – ובדרך, חיסל כמעט מחצית מהאנושות. למעשה, היתוש מילא תפקיד משמעותי יותר בעיצוב הסיפור האנושי מכל יצור חי אחר על פני האדמה.
בספרו עטור השבחים, שוטח ההיסטוריון טימותי וייגארד, את תולדות המאבק בין האדם לבין טורף העל המעופף, מיוון העתיקה דרך ימי הביניים, ממלחמת האזרחים האמריקאית ועד מלחמות העולם של המאה העשרים – ומסביר כיצד בנקודות מרכזיות לאורך ההיסטוריה, היו אלה היתוש ומעלליו שהריעו את גורל המערכה, ולא בני האדם.
היתוש, שהפך לרב מכר מיד עם צאתו לאור, תורגם לעשרות שפות וזכה לשבחי הביקורת.
קו ישר עובר מהספר חינוך לטבע של מרגולין בישראל של טרום הקמת המדינה אל המגמה הגלובלית והמקומית בת זמננו של חינוך יער, חינוך מבוסס טבע, חינוך מבוסס מקום, חינוך לקיימות ופדגוגיה מתבוננת. הספר משלב השקפת עולם שבמרכזה חיבור אינטימי, מושכל והרמוני עם הטבע כדרך נכונה להתפתחות אנושית ולפדגוגיה משמעותית עם גישה יישומית הכוללת פרקטיקות חינוכיות ומערכי שיעור לשגרת ההוראה לכל עונות השנה.
מרגולין מזמין אל דרכי ההתחנכות הפעילה בחיק הטבע מתוך זיקה לתוכנית הלימודים ולמורשות התרבות, ועומד על אמיתות חינוכיות שבימים אלה של משבר האקלים ומשבר האדם נראות נחוצות מתמיד. נוכח מגמות הניכור והריקנות הניכרות ביחסים של בני אדם עם עצמם, עם זולתם, עם התרבות ועם הטבע – הלמידה ההתנסותית, החווייתית והקבוצתית בחיק הטבע בונה את התשתיות הנדרשות להגשמת המטרות החינוכיות של נפש בריאה בגוף בריא וחברה בריאה בטבע בריא.
חינוך לטבע: משנת יהושע מרגולין מוגש כאן במהדורה ערוכה ומוארת המותאמת מבחינת לשונה ותכניה למורים ולתלמידים בישראל היום. הטקסטים המקוריים קוצרו ונערכו, ונוספו להם מבואות, הסברים והדגמות.
ד"ר מרוה שמואלי – גדלה והתחנכה בקיבוץ מעוז חיים. עוסקת בחקר שקנאים וקורמורנים. מרצה לזואולוגיה ומדעי הטבע בבית ספר למחוננים במכללת אורנים, מרצה בסמינר הקיבוצים וחוקרת בתחומי החינוך הסביבתי ובחינוך לאבולוציה.
ד"ר נירית אסף – גדלה והתחנכה בקיבוץ יד מרדכי. זואולוגית, חוקרת עכבישים. מרצה לחינוך סביבתי במכללת סמינר הקיבוצים. עוסקת במחקר בתחומי חינוך יער ופדגוגיה מתבוננת.
קו ישר עובר מהספר חינוך לטבע של מרגולין בישראל של טרום הקמת המדינה אל המגמה הגלובלית והמקומית בת זמננו של חינוך יער, חינוך מבוסס טבע, חינוך מבוסס מקום, חינוך לקיימות ופדגוגיה מתבוננת. הספר משלב השקפת עולם שבמרכזה חיבור אינטימי, מושכל והרמוני עם הטבע כדרך נכונה להתפתחות אנושית ולפדגוגיה משמעותית עם גישה יישומית הכוללת פרקטיקות חינוכיות ומערכי שיעור לשגרת ההוראה לכל עונות השנה.
מרגולין מזמין אל דרכי ההתחנכות הפעילה בחיק הטבע מתוך זיקה לתוכנית הלימודים ולמורשות התרבות, ועומד על אמיתות חינוכיות שבימים אלה של משבר האקלים ומשבר האדם נראות נחוצות מתמיד. נוכח מגמות הניכור והריקנות הניכרות ביחסים של בני אדם עם עצמם, עם זולתם, עם התרבות ועם הטבע – הלמידה ההתנסותית, החווייתית והקבוצתית בחיק הטבע בונה את התשתיות הנדרשות להגשמת המטרות החינוכיות של נפש בריאה בגוף בריא וחברה בריאה בטבע בריא.
חינוך לטבע: משנת יהושע מרגולין מוגש כאן במהדורה ערוכה ומוארת המותאמת מבחינת לשונה ותכניה למורים ולתלמידים בישראל היום. הטקסטים המקוריים קוצרו ונערכו, ונוספו להם מבואות, הסברים והדגמות.
ד"ר מרוה שמואלי – גדלה והתחנכה בקיבוץ מעוז חיים. עוסקת בחקר שקנאים וקורמורנים. מרצה לזואולוגיה ומדעי הטבע בבית ספר למחוננים במכללת אורנים, מרצה בסמינר הקיבוצים וחוקרת בתחומי החינוך הסביבתי ובחינוך לאבולוציה.
ד"ר נירית אסף – גדלה והתחנכה בקיבוץ יד מרדכי. זואולוגית, חוקרת עכבישים. מרצה לחינוך סביבתי במכללת סמינר הקיבוצים. עוסקת במחקר בתחומי חינוך יער ופדגוגיה מתבוננת.
הָאָסִיר שֶׁבְּתוֹכִי מִזְדַּקֵּף,
זִיק חֹפֶשׁ נִפְרָע בְּעֵינָיו;
אֵי שָׁם בַּמֶּרְחָק
הֵחֵל לִפְרֹחַ הָרֹתֶם.
צריך לחיות באינטימיות של ממש עם הסביבה המדברית כדי להיות מושפע כך מן העובדה שלרותם, שיח בלתי מרשים בעליל, יש שעת עדנה. האדם המודרני, גם אם בחר לחיות בקרבת טבע ראשוני וגם אם הוא אוהב אותו וער לתופעותיו, איננו חופשי להיות בקשר מתמיד אתו, איננו חפשי להיות כמוהו.
לירון גרייף תופס את המצב הזה כמאסר, ומנקודת מוצא זו הוא כותב שירה אקופואטית במיטבה. הקשר העמוק שלו אל הטבע מאפשר לו להתבונן בו בעדינות ובעומק, ולשזור את הסמליות הפשוטה שלו בשירים המהדהדים גם את המורכבות האנושית.
גרייף חי עם משפחתו במושב חצבה, בלב הערבה ומול הרי אדום. עם זאת, בשל עיסוקו המקצועי הוא נמצא שעות ארוכות על הכבישים ובערים. כך יוצא שהוא חי את השניוּת של חבר בוגר בחברת האדם, שהוא גם "ילד טבע"; הוא חי את השניוּת של האגו החברתי־התחרותי ושל חיים המבטאים עצמי אקולוגי שיתופי והזדהותי. חיים אלה מפותחים כל כך אצל גרייף, שפריחת הרותם אי שם בנקיקים מסוגלת לפרוץ את הכלא החברתי ולהשיבו אל הפרוע והפראי, אל הבר. שירי ספרו שירת געגועים אל ים קדום, הזוכה בפרס כליל לאקופואטיקה 2024, מקרבים גם את קוראיו לחוויה זו.
הָאָסִיר שֶׁבְּתוֹכִי מִזְדַּקֵּף,
זִיק חֹפֶשׁ נִפְרָע בְּעֵינָיו;
אֵי שָׁם בַּמֶּרְחָק
הֵחֵל לִפְרֹחַ הָרֹתֶם.
צריך לחיות באינטימיות של ממש עם הסביבה המדברית כדי להיות מושפע כך מן העובדה שלרותם, שיח בלתי מרשים בעליל, יש שעת עדנה. האדם המודרני, גם אם בחר לחיות בקרבת טבע ראשוני וגם אם הוא אוהב אותו וער לתופעותיו, איננו חופשי להיות בקשר מתמיד אתו, איננו חפשי להיות כמוהו.
לירון גרייף תופס את המצב הזה כמאסר, ומנקודת מוצא זו הוא כותב שירה אקופואטית במיטבה. הקשר העמוק שלו אל הטבע מאפשר לו להתבונן בו בעדינות ובעומק, ולשזור את הסמליות הפשוטה שלו בשירים המהדהדים גם את המורכבות האנושית.
גרייף חי עם משפחתו במושב חצבה, בלב הערבה ומול הרי אדום. עם זאת, בשל עיסוקו המקצועי הוא נמצא שעות ארוכות על הכבישים ובערים. כך יוצא שהוא חי את השניוּת של חבר בוגר בחברת האדם, שהוא גם "ילד טבע"; הוא חי את השניוּת של האגו החברתי־התחרותי ושל חיים המבטאים עצמי אקולוגי שיתופי והזדהותי. חיים אלה מפותחים כל כך אצל גרייף, שפריחת הרותם אי שם בנקיקים מסוגלת לפרוץ את הכלא החברתי ולהשיבו אל הפרוע והפראי, אל הבר. שירי ספרו שירת געגועים אל ים קדום, הזוכה בפרס כליל לאקופואטיקה 2024, מקרבים גם את קוראיו לחוויה זו.
אוֹסְקָר, לוּסִי וְהַכֶּלֶב גַּ'סְפֶּר יוֹצְאִים יוֹם־יוֹם יַחַד לְטִיּוּל בַּיַּעַר. בַּדֶּרֶךְ הֵם פּוֹגְשִׁים בַּעֲלֵי חַיִּים שׁוֹנִים, טוֹעֲמִים מִפֵּרוֹת הָעֵצִים, מְשַׁכְשְׁכִים בַּאֲגַם וּמִתְוַדְּעִים לִפְרָחִים, לַחֲרָקִים וּלְחִלּוּפֵי הָעוֹנוֹת.
הַסֵּפֶר טִיּוּל בַּיַּעַר מְשַׁלֵּב שִׁיטוּט נָעִים בַּיַּעַר בְּמַהֲלַךְ אַרְבַּע עוֹנוֹת הַשָּׁנָה, תּוֹךְ כְּדֵי הֶכֵּרוּת עִם שְׁלַל מִלִּים רִאשׁוֹנוֹת הַמְּלֻוּוֹת בְּאִיּוּרִים מַרְהִיבִים וְשׁוֹבֵי לֵב.
זוֹהִי הִזְדַּמְּנוּת נֶהֱדֶרֶת לַחֲוָיָה מִשְׁפַּחְתִּית מְשֻׁתֶּפֶת.
שֶׁנֵּצֵא לַדֶּרֶךְ?
אוֹסְקָר, לוּסִי וְהַכֶּלֶב גַּ'סְפֶּר יוֹצְאִים יוֹם־יוֹם יַחַד לְטִיּוּל בַּיַּעַר. בַּדֶּרֶךְ הֵם פּוֹגְשִׁים בַּעֲלֵי חַיִּים שׁוֹנִים, טוֹעֲמִים מִפֵּרוֹת הָעֵצִים, מְשַׁכְשְׁכִים בַּאֲגַם וּמִתְוַדְּעִים לִפְרָחִים, לַחֲרָקִים וּלְחִלּוּפֵי הָעוֹנוֹת.
הַסֵּפֶר טִיּוּל בַּיַּעַר מְשַׁלֵּב שִׁיטוּט נָעִים בַּיַּעַר בְּמַהֲלַךְ אַרְבַּע עוֹנוֹת הַשָּׁנָה, תּוֹךְ כְּדֵי הֶכֵּרוּת עִם שְׁלַל מִלִּים רִאשׁוֹנוֹת הַמְּלֻוּוֹת בְּאִיּוּרִים מַרְהִיבִים וְשׁוֹבֵי לֵב.
זוֹהִי הִזְדַּמְּנוּת נֶהֱדֶרֶת לַחֲוָיָה מִשְׁפַּחְתִּית מְשֻׁתֶּפֶת.
שֶׁנֵּצֵא לַדֶּרֶךְ?
כי ככה זה אצל פילים... הוא סיפור מסע התבגרות של ג'ו-וו הפיל בג'ונגל של זמביה.
הוא מבוסס על סיפור אמיתי, עם צילומים אותנטיים של פילים שצילמה המחברת במסעות הספארי שעשתה עם בן זוגה בעת שגרו באפריקה. הצילומים המשולבים בסיפור מוצגים בדרך מיוחדת ושונה מספרי הילדים ומאלבומי הטבע המוכרים, כאשר קו המסע של ג'ו-וו, הפיל המאויר, חוצה את כל הדפים.
דרך סיפורו המרתק של ג'ו-וו חווים הילדים את הקשיים שבהם נתקל הפיל המתבגר במסעו. הוא צריך להתמודד מול חיות הג'ונגל, עם הפחדים והאתגרים ועם הצורך לקבל החלטות בעצמו, בדיוק כפי שקורה לבני האדם בכל שלב בחייהם – הן כמבוגרים והן כילדים.
"בדיוק כמו שחוויתי אני בזמן שיצאתי למסע שלי בעולם", אומרת רטס-דוידוביץ. "בחששות כבדים עזבתי את חיי המוכרים, את שני בני הגדולים, את מקום עבודתי בבית הספר התיכון שבו לימדתי, והלכתי עם הלב אחר האהבה וההרפתקה".
כי ככה זה אצל פילים יצא לאור בישראל בינואר 2024, והוא מתאים להורים שאוהבים להעניק זמן איכות לילדיהם בהקראת סיפור, ולילדים שקוראים בעצמם סיפורים על מסעות וחיות, ובמיוחד לאלה מבניהם שאוהבים פילים.
בהפצת הספר לעולם מקווה הסופרת שההנאה מהספר המיוחד הזה, תגרום לילדים לבחור יותר בקריאת ספרים ופחות במסכים....
כי ככה זה אצל פילים... הוא סיפור מסע התבגרות של ג'ו-וו הפיל בג'ונגל של זמביה.
הוא מבוסס על סיפור אמיתי, עם צילומים אותנטיים של פילים שצילמה המחברת במסעות הספארי שעשתה עם בן זוגה בעת שגרו באפריקה. הצילומים המשולבים בסיפור מוצגים בדרך מיוחדת ושונה מספרי הילדים ומאלבומי הטבע המוכרים, כאשר קו המסע של ג'ו-וו, הפיל המאויר, חוצה את כל הדפים.
דרך סיפורו המרתק של ג'ו-וו חווים הילדים את הקשיים שבהם נתקל הפיל המתבגר במסעו. הוא צריך להתמודד מול חיות הג'ונגל, עם הפחדים והאתגרים ועם הצורך לקבל החלטות בעצמו, בדיוק כפי שקורה לבני האדם בכל שלב בחייהם – הן כמבוגרים והן כילדים.
"בדיוק כמו שחוויתי אני בזמן שיצאתי למסע שלי בעולם", אומרת רטס-דוידוביץ. "בחששות כבדים עזבתי את חיי המוכרים, את שני בני הגדולים, את מקום עבודתי בבית הספר התיכון שבו לימדתי, והלכתי עם הלב אחר האהבה וההרפתקה".
כי ככה זה אצל פילים יצא לאור בישראל בינואר 2024, והוא מתאים להורים שאוהבים להעניק זמן איכות לילדיהם בהקראת סיפור, ולילדים שקוראים בעצמם סיפורים על מסעות וחיות, ובמיוחד לאלה מבניהם שאוהבים פילים.
בהפצת הספר לעולם מקווה הסופרת שההנאה מהספר המיוחד הזה, תגרום לילדים לבחור יותר בקריאת ספרים ופחות במסכים....
מהעננים ומהכוכבים שמעל לראשנו עד לתאים הזעירים ביותר בגופנו, עולם הטבע מלא פלאות. פעמים רבות אנו מתייחסים לתופעות מדהימות אלו כאל דבר מובן מאליו, שכן אנו מאמינים שיש ביקום מוּבנוּת המאפשרת חיזוי מדויק כמו שעון. אולם, ההערכה כלפי הפּלאוֹת אינה נובעת מהידוע לנו על הטבע, אלא דווקא מהלא ידוע לנו על אודותיו.
בספרו, לחבק את הלא־נודע, ובשפה בהירה וחופשית, חוקר הנוירולוג, ד"ר אליהו סימון, את מסתרי המדע והטבע, בתקווה לעורר רגש של יראת כבוד בקרב הקוראים. הוא דן, בין היתר, בנושאים הבאים:
* שיטות מדעיות להטלת ספק בתפיסות מקובלות ולרכישת ידע.
* תגליות פורצות דרך במדע במאות האחרונות.
* נפלאות המוח האנושי.
* ההבדלים בין בני אנוש לקופי אדם.
* מה עושה את הטבע ליפה.
לחבק את הלא־נודע הוא ספר חובה לכל מי שמבקש להיות מודע יותר לפלאי היקום.
מהעננים ומהכוכבים שמעל לראשנו עד לתאים הזעירים ביותר בגופנו, עולם הטבע מלא פלאות. פעמים רבות אנו מתייחסים לתופעות מדהימות אלו כאל דבר מובן מאליו, שכן אנו מאמינים שיש ביקום מוּבנוּת המאפשרת חיזוי מדויק כמו שעון. אולם, ההערכה כלפי הפּלאוֹת אינה נובעת מהידוע לנו על הטבע, אלא דווקא מהלא ידוע לנו על אודותיו.
בספרו, לחבק את הלא־נודע, ובשפה בהירה וחופשית, חוקר הנוירולוג, ד"ר אליהו סימון, את מסתרי המדע והטבע, בתקווה לעורר רגש של יראת כבוד בקרב הקוראים. הוא דן, בין היתר, בנושאים הבאים:
* שיטות מדעיות להטלת ספק בתפיסות מקובלות ולרכישת ידע.
* תגליות פורצות דרך במדע במאות האחרונות.
* נפלאות המוח האנושי.
* ההבדלים בין בני אנוש לקופי אדם.
* מה עושה את הטבע ליפה.
לחבק את הלא־נודע הוא ספר חובה לכל מי שמבקש להיות מודע יותר לפלאי היקום.
הניפו את החדק ונופפו באוזניים, כי בקרוב תצטרפו למשפחת הפילים!
במדריך הקרוב תקבלו הכשרה מקיפה לקראת החיים לצד עדר של פילים בסוואנות של אפריקה או בג'ונגלים של אסיה:
* שימושים מקוריים לחדק.
* האזנה לפילים אחרים דרך הרגליים.
* שחייה צורנית לפיל המתחיל.
הספר 'המדריך לפיל המתחיל' מכיל גם סקירה מקיפה של הפילים מפורסמים לאורך ההיסטוריה, טופי - הפילה שברחה מרכבת נוסעת, פאדאיפה הפיל שצופה במשחקי כדורגל, ומודוק, הפילה שהצילה נוסעי ספינה טרופה.
הספר 'איך להיות פיל?' הוא הראשון בסדרת 'המדריך לחיות המתחילות' מאת דארטה אגליטיס, סופרת ילידת לטביה, מדינה קטנה לאורך חופי הים הבלטי. ספריה של דארטה אגליטיס תורגמו לעשרות שפות והופקו לסדרות ילדים.
הניפו את החדק ונופפו באוזניים, כי בקרוב תצטרפו למשפחת הפילים!
במדריך הקרוב תקבלו הכשרה מקיפה לקראת החיים לצד עדר של פילים בסוואנות של אפריקה או בג'ונגלים של אסיה:
* שימושים מקוריים לחדק.
* האזנה לפילים אחרים דרך הרגליים.
* שחייה צורנית לפיל המתחיל.
הספר 'המדריך לפיל המתחיל' מכיל גם סקירה מקיפה של הפילים מפורסמים לאורך ההיסטוריה, טופי - הפילה שברחה מרכבת נוסעת, פאדאיפה הפיל שצופה במשחקי כדורגל, ומודוק, הפילה שהצילה נוסעי ספינה טרופה.
הספר 'איך להיות פיל?' הוא הראשון בסדרת 'המדריך לחיות המתחילות' מאת דארטה אגליטיס, סופרת ילידת לטביה, מדינה קטנה לאורך חופי הים הבלטי. ספריה של דארטה אגליטיס תורגמו לעשרות שפות והופקו לסדרות ילדים.
ברוכה הבאה למשפחת הציפורים, מלכות השמיים. בין אם תבקעי בקרוב בתור אנפה, יען או יונה,
במדריך הקרוב, תלמדי כל מה שאת צריכה לדעת כדי להיות ציפור!
• כיצד לעוף בשמיים?
• איך לבנות קן כדי להטיל בו ביצים?
• מתי לצאת לעונת הנדידה?
מלבד ההכשרה הבסיסית שתקבלי בתור ציפור לעתיד, המדריך הקרוב ילמד אותך גם על ההיסטוריה של בעלות הכנף. למה יוונים קדמונים חשבו שאנחנו הולכות לישון במימי האגם הקפוא? מדוע רוב הציפורים בעולם נודדות לבדן ולא כחלק מלהקה? מתי איבדנו את השיניים שלנו? וכיצד עוררנו השראה בקרב יהודי אתיופיה?
הספר 'איך להיות ציפור?' הוא השני בסדרת 'המדריך לחיות המתחילות' מאת הסופרת הלטבית האהובה דארטה אגליטיס, הנחשבת למלכת ספרות הילדים הבלטית. ספריה תורגמו לעשרות שפות וזכו לעיבודים בתיאטרון הלטבי המלכותי.
ברוכה הבאה למשפחת הציפורים, מלכות השמיים. בין אם תבקעי בקרוב בתור אנפה, יען או יונה,
במדריך הקרוב, תלמדי כל מה שאת צריכה לדעת כדי להיות ציפור!
• כיצד לעוף בשמיים?
• איך לבנות קן כדי להטיל בו ביצים?
• מתי לצאת לעונת הנדידה?
מלבד ההכשרה הבסיסית שתקבלי בתור ציפור לעתיד, המדריך הקרוב ילמד אותך גם על ההיסטוריה של בעלות הכנף. למה יוונים קדמונים חשבו שאנחנו הולכות לישון במימי האגם הקפוא? מדוע רוב הציפורים בעולם נודדות לבדן ולא כחלק מלהקה? מתי איבדנו את השיניים שלנו? וכיצד עוררנו השראה בקרב יהודי אתיופיה?
הספר 'איך להיות ציפור?' הוא השני בסדרת 'המדריך לחיות המתחילות' מאת הסופרת הלטבית האהובה דארטה אגליטיס, הנחשבת למלכת ספרות הילדים הבלטית. ספריה תורגמו לעשרות שפות וזכו לעיבודים בתיאטרון הלטבי המלכותי.
שלום ומיאו. בקרוב תתחילו להיות חתולים, תזכו לשפם מפואר, זנב מהפנט ותשע נשמות. במדריך הקרוב תלמדו כיצד לישון במשך כל היום, וללקק את עצמכם בשאר הזמן. כמו כן, תלמדו את כללי היסוד הבאים:
* איך לנחות על הרגליים?
* בני אדם, וכיצד לשלוט בהם?
*למה אנחנו עושים מיאו?
בחלקו השני של המדריך תגלו על המורשת המפוארת שהחלה אצל אבותינו במצרים העתיקה והמשיכה עד לחתולה הזועפת גארמפי קאט בת ימינו. כך למשל תגלו על החתולה שניהלה תחנת רכבת, החתול שהיה לראש עיר ואפילו חתול מיליונר!
הספר 'איך להיות חתול?' ממשיך את סדרת 'המדריך לחיות המתחילות' מאת דארטה אגליטיס, סופרת ילידת לטביה, מדינה קטנה לאורך חופי הים הבלטי. ספריה של דארטה אגליטיס תורגמו לעשרות שפות והוסרטו לקולנוע.
שלום ומיאו. בקרוב תתחילו להיות חתולים, תזכו לשפם מפואר, זנב מהפנט ותשע נשמות. במדריך הקרוב תלמדו כיצד לישון במשך כל היום, וללקק את עצמכם בשאר הזמן. כמו כן, תלמדו את כללי היסוד הבאים:
* איך לנחות על הרגליים?
* בני אדם, וכיצד לשלוט בהם?
*למה אנחנו עושים מיאו?
בחלקו השני של המדריך תגלו על המורשת המפוארת שהחלה אצל אבותינו במצרים העתיקה והמשיכה עד לחתולה הזועפת גארמפי קאט בת ימינו. כך למשל תגלו על החתולה שניהלה תחנת רכבת, החתול שהיה לראש עיר ואפילו חתול מיליונר!
הספר 'איך להיות חתול?' ממשיך את סדרת 'המדריך לחיות המתחילות' מאת דארטה אגליטיס, סופרת ילידת לטביה, מדינה קטנה לאורך חופי הים הבלטי. ספריה של דארטה אגליטיס תורגמו לעשרות שפות והוסרטו לקולנוע.
הָאִיּוּרִים הַמַּלְהִיבִים וְהַסִּפּוּר הַמַּעֲצִים מַזְמִינִים אֶת הַקּוֹרְאִים הַצְּעִירִים לְהִתְוַדֵּעַ לְעוֹלַם הַמַּדָּע, לְהִתְבּוֹנְנוּת וּלְפִתְרוֹן בְּעָיוֹת.
בְּעֵינֵי רוּבִּי הַכּוֹל מְרַתֵּק. לָמָּה עָלִים מְשַׁנִּים צֶבַע? לָמָּה גְּלִידָה נְמַסָּה?
כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא עִם אִמּוֹ לְטִיּוּל עַל הַחוֹף, הוּא לוֹמֵד כֵּיצַד הָעוֹלָם פּוֹעֵל, וּמִי הָיוּ הַמַּדְּעָנִים הַמַּבְרִיקִים שֶׁעָזְרוּ לָנוּ לְהָבִין אוֹתוֹ. אוּלַי יוֹם אֶחָד גַּם הוּא יִהְיֶה מַדְּעָן וְיַעֲרוֹךְ ניסויים מַדְהִימִים?
הָאִיּוּרִים הַמַּלְהִיבִים וְהַסִּפּוּר הַמַּעֲצִים מַזְמִינִים אֶת הַקּוֹרְאִים הַצְּעִירִים לְהִתְוַדֵּעַ לְעוֹלַם הַמַּדָּע, לְהִתְבּוֹנְנוּת וּלְפִתְרוֹן בְּעָיוֹת.
בְּעֵינֵי רוּבִּי הַכּוֹל מְרַתֵּק. לָמָּה עָלִים מְשַׁנִּים צֶבַע? לָמָּה גְּלִידָה נְמַסָּה?
כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא עִם אִמּוֹ לְטִיּוּל עַל הַחוֹף, הוּא לוֹמֵד כֵּיצַד הָעוֹלָם פּוֹעֵל, וּמִי הָיוּ הַמַּדְּעָנִים הַמַּבְרִיקִים שֶׁעָזְרוּ לָנוּ לְהָבִין אוֹתוֹ. אוּלַי יוֹם אֶחָד גַּם הוּא יִהְיֶה מַדְּעָן וְיַעֲרוֹךְ ניסויים מַדְהִימִים?
מלח ומים הן זוג אחיות, שבמקרה הן גם...דבורים בכוורת. השתיים התרגלו לחיות בנחת, לעבוד יום יום במרץ, לדלג בין פרחים, לשתות צוף ולייצר דבש. עד שמלח מחליטה לשבור את השגרה וכנגד כל חוקי הכוורת, בבוקר אביב מוקדם, היא חומקת ממיטתה ונעלמת.
כיצד תסתדר דבורה קטנה לבדה בטבע הגדול?
את מי תפגוש בדרכה?
האם אחותה תבוא בעקבותיה?
ואיך כל זה מתקשר ל...מלח מים?
הצטרפו אלינו למסע ההרפתקאות מהכוורת ועד ל....טוב, את זה תצטרכו לקרוא ולגלות בעצמכם 😊
הסופרת תמר שומר, נשואה לעומרי ואמא ל3 ילדים. מתגוררת ברמת השרון. ספרה הראשון יש נסיכות עם משקפיים ראה אור בהוצאת מטר . זהו ספרה השני .
רמי טל, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה, וזוכה פרס סאסא סטון לספרות ילדים. במרוצת השנים אייר רמי עשרות ספרי ילדים ונוער, אך זהו ספרו הראשון כמאייר שעוסק ב... דבורים! בתור ילד - היה רגיש לעקיצות שלהן, אך מאז ומתמיד אהב את הדבורים המופלאות.
מלח ומים הן זוג אחיות, שבמקרה הן גם...דבורים בכוורת. השתיים התרגלו לחיות בנחת, לעבוד יום יום במרץ, לדלג בין פרחים, לשתות צוף ולייצר דבש. עד שמלח מחליטה לשבור את השגרה וכנגד כל חוקי הכוורת, בבוקר אביב מוקדם, היא חומקת ממיטתה ונעלמת.
כיצד תסתדר דבורה קטנה לבדה בטבע הגדול?
את מי תפגוש בדרכה?
האם אחותה תבוא בעקבותיה?
ואיך כל זה מתקשר ל...מלח מים?
הצטרפו אלינו למסע ההרפתקאות מהכוורת ועד ל....טוב, את זה תצטרכו לקרוא ולגלות בעצמכם 😊
הסופרת תמר שומר, נשואה לעומרי ואמא ל3 ילדים. מתגוררת ברמת השרון. ספרה הראשון יש נסיכות עם משקפיים ראה אור בהוצאת מטר . זהו ספרה השני .
רמי טל, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה, וזוכה פרס סאסא סטון לספרות ילדים. במרוצת השנים אייר רמי עשרות ספרי ילדים ונוער, אך זהו ספרו הראשון כמאייר שעוסק ב... דבורים! בתור ילד - היה רגיש לעקיצות שלהן, אך מאז ומתמיד אהב את הדבורים המופלאות.
הַסִּפּוּר מוּבָא מִנְּקֻדַּת מַבָּט יִחוּדִית וּמְקוֹרִית – נְקֻדַּת מַבָּטוֹ שֶׁל תַּפּוּז; מֵהַיָּמִים שֶׁבָּהֶם עֲדַיִן הָיָה גַּרְעִין, דֶּרֶךְ הַתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ הָפַךְ לְנִצָּן רַךְ וְעַד הַיָּמִים שֶׁבָּהֶם הָיָה לְעֵץ הָדָר מְלַבְלֵב הַמְּסַפֵּק פֵּרוֹת עֲסִיסִיִּים וְצֵל לַחֲבֵרָיו.
הֵן הַשּׁוּעָל וְהֵן הַיְּעֵלָה מְלַמְּדִים אֶת גַּרְעִין הַתַּפּוּז עַל הַחַיִּים בַּמִּדְבָּר וּמַעֲשִׁירִים אֶת יְדִיעוֹתָיו. הַיְּלָדִים שֶׁיִּקְרְאוּ אֶת הַסִּפּוּר יִלְמְדוּ, כְּמוֹ עֵץ הַתַּפּוּז הַזָּר בַּמִּדְבָּר, עַל הַמִּדְבָּר וְעַל הַחַיִּים בּוֹ, וְכַמָּה חָשׁוּב לִשְׁמֹר עָלָיו וְעַל הַטֶּבַע שֶׁלָּנוּ.
כֵּיצַד הִתְגַּלְגֵּל אוֹתוֹ תַּפּוּז לְלֵב הַמִּדְבָּר? אֵיךְ שָׂרַד וְאַף הִצְלִיחַ לַהֲפֹךְ אֶת הַמִּדְבָּר לְבֵיתוֹ?
בְּעֶזְרַת הַסִּפּוּר, הַמִּשְׂחָק הַמְּלַוֶּה אוֹתוֹ וְהַדִּמְיוֹן תּוּכְלוּ לַחְווֹת יַחַד אִתּוֹ אֶת מַסָּעוֹ הַמֻּפְלָא וּלְהָבִין: כְּשֶׁיֵּשׁ אַהֲבָה וְעֶזְרָה, גַּם עֵץ תַּפּוּז יָכוֹל לְהַכּוֹת שֹׁרֶשׁ בַּמִּדְבָּר וְלִרְאוֹת בּוֹ אֶת בֵּיתוֹ.
הַסִּפּוּר מוּבָא מִנְּקֻדַּת מַבָּט יִחוּדִית וּמְקוֹרִית – נְקֻדַּת מַבָּטוֹ שֶׁל תַּפּוּז; מֵהַיָּמִים שֶׁבָּהֶם עֲדַיִן הָיָה גַּרְעִין, דֶּרֶךְ הַתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ הָפַךְ לְנִצָּן רַךְ וְעַד הַיָּמִים שֶׁבָּהֶם הָיָה לְעֵץ הָדָר מְלַבְלֵב הַמְּסַפֵּק פֵּרוֹת עֲסִיסִיִּים וְצֵל לַחֲבֵרָיו.
הֵן הַשּׁוּעָל וְהֵן הַיְּעֵלָה מְלַמְּדִים אֶת גַּרְעִין הַתַּפּוּז עַל הַחַיִּים בַּמִּדְבָּר וּמַעֲשִׁירִים אֶת יְדִיעוֹתָיו. הַיְּלָדִים שֶׁיִּקְרְאוּ אֶת הַסִּפּוּר יִלְמְדוּ, כְּמוֹ עֵץ הַתַּפּוּז הַזָּר בַּמִּדְבָּר, עַל הַמִּדְבָּר וְעַל הַחַיִּים בּוֹ, וְכַמָּה חָשׁוּב לִשְׁמֹר עָלָיו וְעַל הַטֶּבַע שֶׁלָּנוּ.
כֵּיצַד הִתְגַּלְגֵּל אוֹתוֹ תַּפּוּז לְלֵב הַמִּדְבָּר? אֵיךְ שָׂרַד וְאַף הִצְלִיחַ לַהֲפֹךְ אֶת הַמִּדְבָּר לְבֵיתוֹ?
בְּעֶזְרַת הַסִּפּוּר, הַמִּשְׂחָק הַמְּלַוֶּה אוֹתוֹ וְהַדִּמְיוֹן תּוּכְלוּ לַחְווֹת יַחַד אִתּוֹ אֶת מַסָּעוֹ הַמֻּפְלָא וּלְהָבִין: כְּשֶׁיֵּשׁ אַהֲבָה וְעֶזְרָה, גַּם עֵץ תַּפּוּז יָכוֹל לְהַכּוֹת שֹׁרֶשׁ בַּמִּדְבָּר וְלִרְאוֹת בּוֹ אֶת בֵּיתוֹ.
⋅ איזה עטלף הייתם לוקחים אתכם לאי בודד?
⋅ כיצד בוחרות עטלפות בן זוג?
⋅ האם באמת ישנם עטלפים ערפדים?
⋅ ומה היה יוצא דופן בארוחה שאכל הזואולוג יוסי יובֵל ביערות הגשם של אינדונזיה?
העטלפים הם כנראה היונקים המסקרנים ביותר בפלנטה שלנו. האם זה משום שהם מעופפים? האם בזכות יכולתם "לראות" באמצעות קולות גם בחשיכה מוחלטת? ומה הם מעוררים בנו יותר – פחד או התפעלות?
כשפרופ' יוסי יובֵל כותב על עטלפים, החיבה שלו כלפיהם פשוט מדַבקת: נוכחת בכל משפט, מלאת הומור, אהבת טבע ואדם. כמי שנמצא בחזית המחקר העולמית בנושא, רוחב היריעה והידע העצום שלו מרשימים וסוחפים.
במסעו בעקבות בעלי־החיים המסקרנים האלה מראיין פרופ' יובֵל כעשרים חוקרים משוגעים לדבר כמוהו. בספרו הוא מאפשר לנו הצצה לא רק לעולמם המרתק של היונקים המעופפים, אלא גם לחוויותיהם הלא שגרתיות של עמיתיו למקצוע שרודפים אחריהם לכל קצווי תבל.
בספר עטלפים תמצאו תשובות לשאלות מחקר מרתקות, תצאו להרפתקאות מגביהות עוף, ולא תוכלו שלא להתאהב גם אתם ביונק שמהווה השראה לחוקרים, לסופרים ולחובבי טבע בעולם כולו.
פרופסור יוסי יובֵל הוא חבר סגל בביה"ס לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים וראש ביה"ס סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל-אביב. מאז עבודת הדוקטורט שלו בגרמניה, זה יותר מעשרים שנה, הוא נוסע בעולם בעקבות העטלפים וחוקר אותם. המעבדה שבראשותו חוקרת התנהגות וקוגניציה של בעלי חיים ומתמחה בפיתוח חיישנים זעירים, שמוצמדים לעטלפים כדי לעקוב אחר התנועה שלהם ולהקליט את קולותיהם. השגיו המחקריים זיכו אותו במענקים ובפרסים, ומחקריו זכו להד נרחב.
בחזית: עטלף פירות מאוריציאני. צילום - עומר ינון
⋅ איזה עטלף הייתם לוקחים אתכם לאי בודד?
⋅ כיצד בוחרות עטלפות בן זוג?
⋅ האם באמת ישנם עטלפים ערפדים?
⋅ ומה היה יוצא דופן בארוחה שאכל הזואולוג יוסי יובֵל ביערות הגשם של אינדונזיה?
העטלפים הם כנראה היונקים המסקרנים ביותר בפלנטה שלנו. האם זה משום שהם מעופפים? האם בזכות יכולתם "לראות" באמצעות קולות גם בחשיכה מוחלטת? ומה הם מעוררים בנו יותר – פחד או התפעלות?
כשפרופ' יוסי יובֵל כותב על עטלפים, החיבה שלו כלפיהם פשוט מדַבקת: נוכחת בכל משפט, מלאת הומור, אהבת טבע ואדם. כמי שנמצא בחזית המחקר העולמית בנושא, רוחב היריעה והידע העצום שלו מרשימים וסוחפים.
במסעו בעקבות בעלי־החיים המסקרנים האלה מראיין פרופ' יובֵל כעשרים חוקרים משוגעים לדבר כמוהו. בספרו הוא מאפשר לנו הצצה לא רק לעולמם המרתק של היונקים המעופפים, אלא גם לחוויותיהם הלא שגרתיות של עמיתיו למקצוע שרודפים אחריהם לכל קצווי תבל.
בספר עטלפים תמצאו תשובות לשאלות מחקר מרתקות, תצאו להרפתקאות מגביהות עוף, ולא תוכלו שלא להתאהב גם אתם ביונק שמהווה השראה לחוקרים, לסופרים ולחובבי טבע בעולם כולו.
פרופסור יוסי יובֵל הוא חבר סגל בביה"ס לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים וראש ביה"ס סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל-אביב. מאז עבודת הדוקטורט שלו בגרמניה, זה יותר מעשרים שנה, הוא נוסע בעולם בעקבות העטלפים וחוקר אותם. המעבדה שבראשותו חוקרת התנהגות וקוגניציה של בעלי חיים ומתמחה בפיתוח חיישנים זעירים, שמוצמדים לעטלפים כדי לעקוב אחר התנועה שלהם ולהקליט את קולותיהם. השגיו המחקריים זיכו אותו במענקים ובפרסים, ומחקריו זכו להד נרחב.
בחזית: עטלף פירות מאוריציאני. צילום - עומר ינון
מעטים הספרים המהלכים על קוראיהם קסם מהסוג שהופך אותם ל"ספר משנה חיים". בחלוף ארבעה עשורים מאז פרסומו, ניכר בברור כי מהפכת קנה הקש של פוקואוקה ניחן בתכונה נדירה זו. הוא תורגם ללמעלה מ־25 שפות וזכה להיות אבן דרך מרכזית בהגות התנועה הסביבתית. הדבר מפתיע במיוחד בהתחשב בכך שהנושא המרכזי של הספר הוא גידול דגנים – כיצד יכולות הוראות לגידול דגנים לשנות חיים? אלא שברור כי הדיון החקלאי משמש בו כמקרה דגם לדיון בחיים הראויים בכלל. למעשה, זהו ספר על בעיות החיים בעידן המודרני והצעת דרך לפתרונן. זוהי בשורתו של אדם שהקדיש לסוגיה זו את מרבית חייו הבוגרים והגיע לתוצאות מרשימות, בשטח, ובצדן תובנות חשובות, אותן הוא חולק בלהט. מחקרו של פוקואוקה נעשה מתוך עניין רב בחקלאות המסורתית המקומית מחד, בצד היכרות "מבפנים", כמדען, עם החקלאות המודרנית מאידך. פוקואוקה מביט בזו כמו בזו במבט מפוכח, כאשר כאבֵן בוחן משמש לו עולם הצומח כפי שהוא מתנהל מעצמו בטבע. נקודת מבט עצמתית זו מאפשרת לו לזהות את המקומות הטעונים שיפור בחקלאות הרווחת ובאורחות החיים והמחשבה בכלל, ולפתח שיטה המבוססת על יצירתיות, פשטות ושיעורי הצלחה מפתיעים.
מעטים הספרים המהלכים על קוראיהם קסם מהסוג שהופך אותם ל"ספר משנה חיים". בחלוף ארבעה עשורים מאז פרסומו, ניכר בברור כי מהפכת קנה הקש של פוקואוקה ניחן בתכונה נדירה זו. הוא תורגם ללמעלה מ־25 שפות וזכה להיות אבן דרך מרכזית בהגות התנועה הסביבתית. הדבר מפתיע במיוחד בהתחשב בכך שהנושא המרכזי של הספר הוא גידול דגנים – כיצד יכולות הוראות לגידול דגנים לשנות חיים? אלא שברור כי הדיון החקלאי משמש בו כמקרה דגם לדיון בחיים הראויים בכלל. למעשה, זהו ספר על בעיות החיים בעידן המודרני והצעת דרך לפתרונן. זוהי בשורתו של אדם שהקדיש לסוגיה זו את מרבית חייו הבוגרים והגיע לתוצאות מרשימות, בשטח, ובצדן תובנות חשובות, אותן הוא חולק בלהט. מחקרו של פוקואוקה נעשה מתוך עניין רב בחקלאות המסורתית המקומית מחד, בצד היכרות "מבפנים", כמדען, עם החקלאות המודרנית מאידך. פוקואוקה מביט בזו כמו בזו במבט מפוכח, כאשר כאבֵן בוחן משמש לו עולם הצומח כפי שהוא מתנהל מעצמו בטבע. נקודת מבט עצמתית זו מאפשרת לו לזהות את המקומות הטעונים שיפור בחקלאות הרווחת ובאורחות החיים והמחשבה בכלל, ולפתח שיטה המבוססת על יצירתיות, פשטות ושיעורי הצלחה מפתיעים.
חדש בעברית! כתב העת "מאזנים" – שנוסד בשנת 1928, "באספת הסופרים", שנשיאה היה ח.נ. ביאליק, החל את דרכו כשבועון והפך מאוחר יותר לירחון. כיום לאחר קרוב ל-100 שנים של יצירה עברית, מאזנים הינו מגזין ספרותי חי ובועט המביא אל קדמת הבמה את אמני המילה הכתובה: סופרים וסופרות, משוררים ומשוררות, מסאים ומבקרות מכאן ועכשיו. בגיליונות מאזנים השונים תמצאו סיפורים קצרים, ביקורות, מסות ושירה, ובקצרה - חומר ספרותי מקורי של כותבי עברית.
עורכות מאזניים מבית אגודת הסופרים והסופרות העבריים: שרי שביט ותמר מרין.
עורכת גיליון אנטרקטיקה: שרי שביט.
חדש בעברית! כתב העת "מאזנים" – שנוסד בשנת 1928, "באספת הסופרים", שנשיאה היה ח.נ. ביאליק, החל את דרכו כשבועון והפך מאוחר יותר לירחון. כיום לאחר קרוב ל-100 שנים של יצירה עברית, מאזנים הינו מגזין ספרותי חי ובועט המביא אל קדמת הבמה את אמני המילה הכתובה: סופרים וסופרות, משוררים ומשוררות, מסאים ומבקרות מכאן ועכשיו. בגיליונות מאזנים השונים תמצאו סיפורים קצרים, ביקורות, מסות ושירה, ובקצרה - חומר ספרותי מקורי של כותבי עברית.
עורכות מאזניים מבית אגודת הסופרים והסופרות העבריים: שרי שביט ותמר מרין.
עורכת גיליון אנטרקטיקה: שרי שביט.
אם היית תפוח שגר במטע התפוחים, המוקף ברושים ירוקים ורמים, את מי היית מזמין למסיבת יום ההולדת שלך?
תפוחית מוזמנת למסיבת יום הולדת של התפוח בן המטע עם כל חבריה התפוחים. היא מהרהרת, האם גם היא תזמין רק תפוחים למסיבת יום ההולדת שלה. תפוחית מחליטה לצאת למסע שבו היא תמצא חברים חדשים. האם היא תמצא עוד תפוחים או אולי גם פירות אחרים.
ספר הילדים שלנו, "תפוחית יוצא למסע", ייקח אתכם ואת ילדכם למסע מרתק ובו תגליות מרגשות. במסע, תפוחית תמצא חברים חדשים ותגלה עולם צבעוני, מצחיק ומרתק. גם מסר תמצאו בסיפור: פתיחות אל השונה והאחר וחיפוש המכנה המשותף, מה שאומר שכולנו דומים אך שונים וההבדלים בינינו הופכים את עולמנו מעניין ומשעשע יותר.
תפוחית יצאה למסע במחשבה שכל מי שתפגוש הוא תפוח בדיוק כמוה ולכן כאשר פוגשת את הפירות האחרים כמו האגס, האבטיח והקיווי, היא מיד מספרת להם במה הם דומים, כי היא בטוחה שהם תפוחים, תפוחים משונים, אבל תפוחים. כל פרי בתורו, שמח לפגוש את תפוחית אבל מיד מספר לה שהוא לא תפוח ומשתף אותה במה הם שונים. הדומה והשונה לא עומדים בדרכם להיות חברים.
כשתפוחית זקוקה לעזרה, חבר חדש בא לעזרתה וביניהם נרקמת חברות נפלאה. החבר החדש הוא תות גינה שבטוח שתפוחית היא תות בעצמה או בעצם תותית משונה.
אנחנו מאמינים שכמו תפוחית, ירצו הילדים לטייל, לפגוש חברים חדשים, להסתקרן ולשאול שאלות וכמובן לאכול פירות.
הספר יצא לאור בעקבות פרויקט מימון המונים מוצלח בהדסטארט. ילדים והורים רבים מאוד אוהבים את הספר והסיפור ושולחים אלינו תגובות חמות ואוהבות.
את הסיפור כתבה סיגלית אמסטר בן נתן, מהנדסת תוכנה, ואייר ירמי אמסטר שהוא מעצב גרפי, שהם אח ואחות.
כמו כן, אני משתפת את דבריו של מאיר שלו ששלח לי במייל אחרי שקרא את הספר (הצעתו התקבלה):
שלום סיגלית,
קבלתי את ספר הילדים ששלחת לי, ואני מבין בהחלט מדוע ילדים אוהבים אותו. אנסה אותו בקרוב על הנכד שלי.
שיתוף הפעולה עם אחיך מצא חן בעיני. יש לי ספר ששמו "גינת בר" ואחותי איירה אותו, כך שאני יודע במה מדובר
אנא מסרי לו שאיורים יפם ואפשר להרגיש שיש מאחוריהם לא רק יד טובה אלא גם הרבה מחשבה.
יש לי הצעה אחת - יכול להיות שעדיף היה לחדד את הספור בכך שכל פרי שתפוחית פוגשת יאמר "אני לא תפוח" לפני שהוא אומר "אני אגס", "אני אבטיח" וכו'.
אני מאחל לך הצלחה בהמשך הכתיבה
בברכה, מאיר
אם היית תפוח שגר במטע התפוחים, המוקף ברושים ירוקים ורמים, את מי היית מזמין למסיבת יום ההולדת שלך?
תפוחית מוזמנת למסיבת יום הולדת של התפוח בן המטע עם כל חבריה התפוחים. היא מהרהרת, האם גם היא תזמין רק תפוחים למסיבת יום ההולדת שלה. תפוחית מחליטה לצאת למסע שבו היא תמצא חברים חדשים. האם היא תמצא עוד תפוחים או אולי גם פירות אחרים.
ספר הילדים שלנו, "תפוחית יוצא למסע", ייקח אתכם ואת ילדכם למסע מרתק ובו תגליות מרגשות. במסע, תפוחית תמצא חברים חדשים ותגלה עולם צבעוני, מצחיק ומרתק. גם מסר תמצאו בסיפור: פתיחות אל השונה והאחר וחיפוש המכנה המשותף, מה שאומר שכולנו דומים אך שונים וההבדלים בינינו הופכים את עולמנו מעניין ומשעשע יותר.
תפוחית יצאה למסע במחשבה שכל מי שתפגוש הוא תפוח בדיוק כמוה ולכן כאשר פוגשת את הפירות האחרים כמו האגס, האבטיח והקיווי, היא מיד מספרת להם במה הם דומים, כי היא בטוחה שהם תפוחים, תפוחים משונים, אבל תפוחים. כל פרי בתורו, שמח לפגוש את תפוחית אבל מיד מספר לה שהוא לא תפוח ומשתף אותה במה הם שונים. הדומה והשונה לא עומדים בדרכם להיות חברים.
כשתפוחית זקוקה לעזרה, חבר חדש בא לעזרתה וביניהם נרקמת חברות נפלאה. החבר החדש הוא תות גינה שבטוח שתפוחית היא תות בעצמה או בעצם תותית משונה.
אנחנו מאמינים שכמו תפוחית, ירצו הילדים לטייל, לפגוש חברים חדשים, להסתקרן ולשאול שאלות וכמובן לאכול פירות.
הספר יצא לאור בעקבות פרויקט מימון המונים מוצלח בהדסטארט. ילדים והורים רבים מאוד אוהבים את הספר והסיפור ושולחים אלינו תגובות חמות ואוהבות.
את הסיפור כתבה סיגלית אמסטר בן נתן, מהנדסת תוכנה, ואייר ירמי אמסטר שהוא מעצב גרפי, שהם אח ואחות.
כמו כן, אני משתפת את דבריו של מאיר שלו ששלח לי במייל אחרי שקרא את הספר (הצעתו התקבלה):
שלום סיגלית,
קבלתי את ספר הילדים ששלחת לי, ואני מבין בהחלט מדוע ילדים אוהבים אותו. אנסה אותו בקרוב על הנכד שלי.
שיתוף הפעולה עם אחיך מצא חן בעיני. יש לי ספר ששמו "גינת בר" ואחותי איירה אותו, כך שאני יודע במה מדובר
אנא מסרי לו שאיורים יפם ואפשר להרגיש שיש מאחוריהם לא רק יד טובה אלא גם הרבה מחשבה.
יש לי הצעה אחת - יכול להיות שעדיף היה לחדד את הספור בכך שכל פרי שתפוחית פוגשת יאמר "אני לא תפוח" לפני שהוא אומר "אני אגס", "אני אבטיח" וכו'.
אני מאחל לך הצלחה בהמשך הכתיבה
בברכה, מאיר
מובנו המילולי של המונח "אנתרופוקן" הוא עידן האדם. המושג מתייחס לטביעת החותם של המין האנושי בטבע, שיוצרת הבחנה בין עידן האדם לעידנים גיאולוגיים קודמים. האנתרופוקן מייצג משבר עמוק. עד כה, האנושות מעולם לא התנסתה בשינוי נרחב ועמוק כל כך של סביבת החיים. במובן זה, החיים בעולם כיום הם בגדר ניסוי שמבוצע על הפלנטה ועל כלל יושביה. האם שוכני הפלנטה, ובהם האדם, יצליחו לשרוד בסביבת החיים העוינת של האנתרופוקן?
מול תחושת ההלם לנוכח הרס כדור הארץ, ההגות האנתרופוקנית במדעי החברה והרוח מבקשת להצביע על שינוי יסודי של רבות מההנחות המוכרות בדבר היחסים בין האנושי לטבעי. מקורן של הנחות אלו בעידן הגיאולוגי הקודם, ההולוקן, שבו התרחשה כל ההיסטוריה האנושית המוכרת. בניגוד לחשיבה ההולוקנית, שבה האוויר, הקרקע והמים הם גורמים נתונים שנמצאים ברקע הפעילות האנושית, החשיבה האנתרופוקנית מתפתחת מתוך פריצתם של גורמים אלו אל לב ההיסטוריה. אי-אפשר עוד לתאר את ההיסטוריה רק כמאבק בין אידיאולוגיות או צורות חברתיות; כדור הארץ הופך לגורם בעל תפקיד היסטורי מרכזי ואף גורלי, והאדם עצמו הופך לכוח טבע.
המקראה אנתרופוקן: עידן האדם מציגה טקסטים יסודיים פרי עטם של הוגות והוגים, חוקרות וחוקרים מובילים בחקר האנתרופוקן בעולם, בהם ברונו לאטור, אליזבת קולברט, טימותי מורטון ואליזבת פובינלי. המאמרים עוסקים בתמות מרכזיות במחשבת האנתרופוקן, בכללן "ההכחדה השישית", "ההאצה הגדולה", תפיסות זמן וטבע, היפר-אובייקטים ותפיסות אפוקליפטיות של משבר האקלים.
מובנו המילולי של המונח "אנתרופוקן" הוא עידן האדם. המושג מתייחס לטביעת החותם של המין האנושי בטבע, שיוצרת הבחנה בין עידן האדם לעידנים גיאולוגיים קודמים. האנתרופוקן מייצג משבר עמוק. עד כה, האנושות מעולם לא התנסתה בשינוי נרחב ועמוק כל כך של סביבת החיים. במובן זה, החיים בעולם כיום הם בגדר ניסוי שמבוצע על הפלנטה ועל כלל יושביה. האם שוכני הפלנטה, ובהם האדם, יצליחו לשרוד בסביבת החיים העוינת של האנתרופוקן?
מול תחושת ההלם לנוכח הרס כדור הארץ, ההגות האנתרופוקנית במדעי החברה והרוח מבקשת להצביע על שינוי יסודי של רבות מההנחות המוכרות בדבר היחסים בין האנושי לטבעי. מקורן של הנחות אלו בעידן הגיאולוגי הקודם, ההולוקן, שבו התרחשה כל ההיסטוריה האנושית המוכרת. בניגוד לחשיבה ההולוקנית, שבה האוויר, הקרקע והמים הם גורמים נתונים שנמצאים ברקע הפעילות האנושית, החשיבה האנתרופוקנית מתפתחת מתוך פריצתם של גורמים אלו אל לב ההיסטוריה. אי-אפשר עוד לתאר את ההיסטוריה רק כמאבק בין אידיאולוגיות או צורות חברתיות; כדור הארץ הופך לגורם בעל תפקיד היסטורי מרכזי ואף גורלי, והאדם עצמו הופך לכוח טבע.
המקראה אנתרופוקן: עידן האדם מציגה טקסטים יסודיים פרי עטם של הוגות והוגים, חוקרות וחוקרים מובילים בחקר האנתרופוקן בעולם, בהם ברונו לאטור, אליזבת קולברט, טימותי מורטון ואליזבת פובינלי. המאמרים עוסקים בתמות מרכזיות במחשבת האנתרופוקן, בכללן "ההכחדה השישית", "ההאצה הגדולה", תפיסות זמן וטבע, היפר-אובייקטים ותפיסות אפוקליפטיות של משבר האקלים.
"ספרו של נינו הרמן "הר הרוח" הוא ספר אמן המשלב בין שתי אמנויות: כתיבה וצילום, לכדי יצירה אחת שלמה. נינו הוא קודם כל צלם. הייתה לו קריירה מרהיבה כצלם עיתונות, וממנה המשיך אל הצילום האמנותי בהצלחה רבה. תצלומי הטבע בהר הרוח הם פן נוסף ביצירתו, פן נפשי שבו הוא שב אל זירת הכאב הגדול של חייו, מקום שמסמל אובדן ושאלה, ולצד זה, מקום שהוא גם הדרך הביתה במובן הקונקרטי ביותר. הר הרוח הוא בדרך לנטף, היישוב שנינו גר בו ושותף בהקמתו. הכתיבה הגיעה בשלב מאוחר יותר בחייו. אחרי מות בנו יאיר, היא הייתה נחוצה לו ככלי ביטוי נוסף. השירים בספר הם דלת פנימה - אל התהליך העמוק של עיבוד האבל, שאולי תמונות בלבד אינן יכולות לו.
נינו הרמן הוא אדם מאמין במובן הרוחני. השירה שלו מבטאת זאת היטב, ולאורה אפשר לראות את עיני הרוח גם בתצלומיו.
הספר 'הר הרוח' נוגע בעומק הכאב, אך אינו ספר שכול. הוא גם ספר הלל לחיים ולטבע. זו דרכו של נינו להתמיר את הכאב ליופי." (הדס גלעד, עורכת הספר)
"ספרו של נינו הרמן "הר הרוח" הוא ספר אמן המשלב בין שתי אמנויות: כתיבה וצילום, לכדי יצירה אחת שלמה. נינו הוא קודם כל צלם. הייתה לו קריירה מרהיבה כצלם עיתונות, וממנה המשיך אל הצילום האמנותי בהצלחה רבה. תצלומי הטבע בהר הרוח הם פן נוסף ביצירתו, פן נפשי שבו הוא שב אל זירת הכאב הגדול של חייו, מקום שמסמל אובדן ושאלה, ולצד זה, מקום שהוא גם הדרך הביתה במובן הקונקרטי ביותר. הר הרוח הוא בדרך לנטף, היישוב שנינו גר בו ושותף בהקמתו. הכתיבה הגיעה בשלב מאוחר יותר בחייו. אחרי מות בנו יאיר, היא הייתה נחוצה לו ככלי ביטוי נוסף. השירים בספר הם דלת פנימה - אל התהליך העמוק של עיבוד האבל, שאולי תמונות בלבד אינן יכולות לו.
נינו הרמן הוא אדם מאמין במובן הרוחני. השירה שלו מבטאת זאת היטב, ולאורה אפשר לראות את עיני הרוח גם בתצלומיו.
הספר 'הר הרוח' נוגע בעומק הכאב, אך אינו ספר שכול. הוא גם ספר הלל לחיים ולטבע. זו דרכו של נינו להתמיר את הכאב ליופי." (הדס גלעד, עורכת הספר)
הספר מהי אקופואטיקה שוטח בעמקות את תולדות הביקורת הירוקה על אגפיה השונים: פילוסופיה, פסיכולוגיה, תיאולוגיה, ובעיקר: פואטיקה. האקופואטיקה היא תנועה מחשבתית המבקשת לבחון כיצד יכולה התרבות, באמצעות התודעה המפותחת והדמיון, ובייחוד הדמיון הפואטי, לשמש כלי לריפוי הניכור שלנו מן הסביבה. איזו הפריה הדדית אפשרית בין מדעי הרוח והספרות ובין השיח הסביבתי? האם די ל״שירה ירוקה״ לעסוק בטבע באמצעות תכניה, או שמא עליה לשקף ערכים אקולוגיים גם בצורתה? חלקו השני של הספר מוקדש למיפוי של השירה האקופואטית בישראל, החל מא.ד גורדון, אברהם שלונסקי ורחל, וכלה במשוררים צעירים המיישמים באופנים שונים את עקרונות הכתיבה האקופואטית.
הספר מהי אקופואטיקה נכתב על ידי סבינה מסג, חלוצת השיח האקופואטי בישראל. לצד המידע המקיף שהיא שוטחת בספר, מגוללת מסג בספר גם את סיפור חייה, חיים המוקדשים לקידום השיח האקולוגי ומתנהלים מתוך נוכחות קבועה בטבע. מהי אקופואטיקה הוא ספר שמשרטט חזון מלהיב של יחסים עמוקים בין אדם וסביבתו, תוך שימת דגש על כוחה של השירה לחולל שינויים רבי־ערך.
הספר מהי אקופואטיקה שוטח בעמקות את תולדות הביקורת הירוקה על אגפיה השונים: פילוסופיה, פסיכולוגיה, תיאולוגיה, ובעיקר: פואטיקה. האקופואטיקה היא תנועה מחשבתית המבקשת לבחון כיצד יכולה התרבות, באמצעות התודעה המפותחת והדמיון, ובייחוד הדמיון הפואטי, לשמש כלי לריפוי הניכור שלנו מן הסביבה. איזו הפריה הדדית אפשרית בין מדעי הרוח והספרות ובין השיח הסביבתי? האם די ל״שירה ירוקה״ לעסוק בטבע באמצעות תכניה, או שמא עליה לשקף ערכים אקולוגיים גם בצורתה? חלקו השני של הספר מוקדש למיפוי של השירה האקופואטית בישראל, החל מא.ד גורדון, אברהם שלונסקי ורחל, וכלה במשוררים צעירים המיישמים באופנים שונים את עקרונות הכתיבה האקופואטית.
הספר מהי אקופואטיקה נכתב על ידי סבינה מסג, חלוצת השיח האקופואטי בישראל. לצד המידע המקיף שהיא שוטחת בספר, מגוללת מסג בספר גם את סיפור חייה, חיים המוקדשים לקידום השיח האקולוגי ומתנהלים מתוך נוכחות קבועה בטבע. מהי אקופואטיקה הוא ספר שמשרטט חזון מלהיב של יחסים עמוקים בין אדם וסביבתו, תוך שימת דגש על כוחה של השירה לחולל שינויים רבי־ערך.
"הַהֲבָרוֹת הַמִּתְבַּהֲרוֹת, מְחוֹלְלוֹת בְּחֵן וּבְהָדָר, בְּצוּרָה וּבִתְנוּעָה... יְפִי הָעוֹלָם בָּא לִידֵי בִּטּוּי בִּצְלִילֵי הַשִּׁירָה, גַּם לְלֹא מְצַלְצְלִים".
יופיו של העולם ניבט משיריו של המשורר אמנון יוגד בספר שירה נדיר זה, לצד הכאב העולה מן השירים. שירתו מביאה עימה משב רוח חדשני בשירה הישראלית. שירתו המפורזת "מנשיבה" מחשבות, הרהורים, תחושות ורגשות. מעצם היותה פרוזה־לירית חלק מן השירים מנוקדים וחלקם נותרו במערומיהם, כיאה לשירה שכזו.
"תָּמִיד רָצִיתִי לִהְיוֹת אֶגְרוֹל נְבָטִים, אוֹ עוֹף בַּטַרְיָאקִי". בַּכֹּל הִצְלַחְתְּ! הִנֵּה עַכְשָׁו עַל הַצַּלַּחַת. "עִם יַיִן לוֹהֵט 1/2 יָבֵשׁ מִתְלַהֶטֶת. לְאוֹר נֵרוֹת לַכֹּל מֻקְפָּץ מִתְפַּשֶּׁטֶת".
ההומור השנון השגור בשיריו מעלה חיוך לרגע ומותיר בנו הקוראות והקוראים הדהוד של מחשבה. שבב של חדות מחשבה אותנטית נוגע בליבנו פנימה, אך כנות נדירה היא לא אחת ביקורת עצמית הנשטחת ללא רחמים.
המשורר מידיין עם מאהבת עלומה, מתערסל עם המילה הכתובה. מתכתב עם הפילוסופיה העתיקה, ומקרצף... את רחובות האהבה שטרם מומשה, ולצידו המוזה הנאמנה שהוא אלופה. העלילה שזורה בתובנות על אודות שליחות ההוראה ורצופה במובאות מפי מורהו הוגה הדעות.
יש שהמשורר מפנה דברים ישירים אלינו. הוא כותב בכוונת־מכוון בשיבושי לשון חדי־חשיבה, מתוחכמים, ומעוררי עניין: "קוֹרֵא יֻקְרָה, מְאַיֶּנֶת עֲנֻגָּה. מְעַט מֵבִיךְ לְהִתָּקֵל כָּךְ בְּאֶמְצַע סוֹף הָעֲלִילָה. בְּמִפְגָּשׁ לַפַּנְתֵּאוֹן, הַשּׁוֹמֵעַ אֶת הַשֶּׁמַע וְעוֹשֶׂה אֶת הַנִּשְׁמָע. חָשׁ שֶׁלְּאוֹר שְׁתִיקָתֵךְ, הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּנוּ כְּבָר לֹא יִהְיֶה כְּשֶׁהָיָה. אַתָּה הַהֶבְדֵּל בֵּין הַמַּהוּת לְרוּחַ הַשְּׁטוּת. נְדַלֵּג יַחְדָּיו עַל הָרֶגַע הַשּׁוֹמֵם. גַּם שְׁתִיקָתִי שָׁוָה פְּרוּטָה".
המשורר נוגע במהות כתיבתו וביחסי הגומלין שלו עם קהל נעלם: "מַרְגִּישׁ שֶׁלֹּא כָּתַבְתִּי לְךָ דַּי. שֶׁלֹּא הִשְׂכַּלְתִּי לִיצֹר לָנוּ תִּקּוּן בַּחֲוָיָה. הִנְנִי רַק הַקּוֹרֵא הָרִאשׁוֹן שֶׁל כְּתָבַי הַמְּיֻבָּאִים, הַנִּכְתָּבִים בִּי וּבָאִים. מִמֶּנִּי הֲגִיגַי מְיֻצָּאִים אֶל הֶגְיוֹנוֹתַיִךְ בְּאַרְגָּזִים".
מקרצפים את רחוב האהבה הוא ספרו השני של אמנון יוגד. קדם לו הספר שומרי סף התהום. המשורר הוא מורה אומן, כזה הרואה באומנותו שליחות ומפליא להביעה בספר אהבתו.
"הַהֲבָרוֹת הַמִּתְבַּהֲרוֹת, מְחוֹלְלוֹת בְּחֵן וּבְהָדָר, בְּצוּרָה וּבִתְנוּעָה... יְפִי הָעוֹלָם בָּא לִידֵי בִּטּוּי בִּצְלִילֵי הַשִּׁירָה, גַּם לְלֹא מְצַלְצְלִים".
יופיו של העולם ניבט משיריו של המשורר אמנון יוגד בספר שירה נדיר זה, לצד הכאב העולה מן השירים. שירתו מביאה עימה משב רוח חדשני בשירה הישראלית. שירתו המפורזת "מנשיבה" מחשבות, הרהורים, תחושות ורגשות. מעצם היותה פרוזה־לירית חלק מן השירים מנוקדים וחלקם נותרו במערומיהם, כיאה לשירה שכזו.
"תָּמִיד רָצִיתִי לִהְיוֹת אֶגְרוֹל נְבָטִים, אוֹ עוֹף בַּטַרְיָאקִי". בַּכֹּל הִצְלַחְתְּ! הִנֵּה עַכְשָׁו עַל הַצַּלַּחַת. "עִם יַיִן לוֹהֵט 1/2 יָבֵשׁ מִתְלַהֶטֶת. לְאוֹר נֵרוֹת לַכֹּל מֻקְפָּץ מִתְפַּשֶּׁטֶת".
ההומור השנון השגור בשיריו מעלה חיוך לרגע ומותיר בנו הקוראות והקוראים הדהוד של מחשבה. שבב של חדות מחשבה אותנטית נוגע בליבנו פנימה, אך כנות נדירה היא לא אחת ביקורת עצמית הנשטחת ללא רחמים.
המשורר מידיין עם מאהבת עלומה, מתערסל עם המילה הכתובה. מתכתב עם הפילוסופיה העתיקה, ומקרצף... את רחובות האהבה שטרם מומשה, ולצידו המוזה הנאמנה שהוא אלופה. העלילה שזורה בתובנות על אודות שליחות ההוראה ורצופה במובאות מפי מורהו הוגה הדעות.
יש שהמשורר מפנה דברים ישירים אלינו. הוא כותב בכוונת־מכוון בשיבושי לשון חדי־חשיבה, מתוחכמים, ומעוררי עניין: "קוֹרֵא יֻקְרָה, מְאַיֶּנֶת עֲנֻגָּה. מְעַט מֵבִיךְ לְהִתָּקֵל כָּךְ בְּאֶמְצַע סוֹף הָעֲלִילָה. בְּמִפְגָּשׁ לַפַּנְתֵּאוֹן, הַשּׁוֹמֵעַ אֶת הַשֶּׁמַע וְעוֹשֶׂה אֶת הַנִּשְׁמָע. חָשׁ שֶׁלְּאוֹר שְׁתִיקָתֵךְ, הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּנוּ כְּבָר לֹא יִהְיֶה כְּשֶׁהָיָה. אַתָּה הַהֶבְדֵּל בֵּין הַמַּהוּת לְרוּחַ הַשְּׁטוּת. נְדַלֵּג יַחְדָּיו עַל הָרֶגַע הַשּׁוֹמֵם. גַּם שְׁתִיקָתִי שָׁוָה פְּרוּטָה".
המשורר נוגע במהות כתיבתו וביחסי הגומלין שלו עם קהל נעלם: "מַרְגִּישׁ שֶׁלֹּא כָּתַבְתִּי לְךָ דַּי. שֶׁלֹּא הִשְׂכַּלְתִּי לִיצֹר לָנוּ תִּקּוּן בַּחֲוָיָה. הִנְנִי רַק הַקּוֹרֵא הָרִאשׁוֹן שֶׁל כְּתָבַי הַמְּיֻבָּאִים, הַנִּכְתָּבִים בִּי וּבָאִים. מִמֶּנִּי הֲגִיגַי מְיֻצָּאִים אֶל הֶגְיוֹנוֹתַיִךְ בְּאַרְגָּזִים".
מקרצפים את רחוב האהבה הוא ספרו השני של אמנון יוגד. קדם לו הספר שומרי סף התהום. המשורר הוא מורה אומן, כזה הרואה באומנותו שליחות ומפליא להביעה בספר אהבתו.
למשתמשת הקצה המקיץ אל קיצו "הַמְּחַבֵּר אֵינוֹ אַחְרַאי לַהַשְׁלָכוֹת הָעֲלוּלוֹת לְחַלְחֵל לְעוֹלָמְךָ הַמָּחוּל. תּוֹדָה עַל מְחִיאוֹת כַּפֵּי הַמַּיִם. עַבְדְּךָ מְשׁוֹרֵר מַעֲשִׂי פָּעִיל, אֲנַחְנוּ שׁוּתָּפִים. אִם תָּשִׂים לֵב, עַל הַדַּף אֵין הַרְבֵּה מִלִּים. הָרוֹב בַּמּוֹחַ שֶׁלָּךְ שֶׁהוּא, אַגַּב, אֵיבַר הַמִּין הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּגוּפֵךְ. הַמַּסְלוּל הוּא לְמֵיטִיבֵי לֶכֶת בְּכוֹכַב הַלֶּכֶת. מַסָּע בּוֹדֵד בּוֹ קַיָּמִים 2: אַתְּ וַאֲנִי. כָּךְ זֶה הָיָה תָּמִיד, וְשֶׁלֹּא יַעַבְדוּ עָלַיִךְ עִם הָאֲנַחְנוּ וְהַחֶבְרֶ'ה בְּכָל הַסְּדָרוֹת, הַמְּנַסּוֹת לִדְחוֹף כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר חֲבֵרִים בְּמַבָּט 1 חַד".
אמנון מתנה אהבים עם השפה העברית, מפתה אותה למילים חדשות, מתעלל ומקדש, מכניע ומענג בו זמנית. ואגב כך, ממציא אותה מחדש. התחדשות השפה אינה עניין לאנשי האקדמיה ללשון העברית ולספרות בלבד. אבולוציה של שפה מֵעבר לביטויי סלנג פופולרים צומחת מהעם, וספרו של יוגד מהווה דוגמה מרהיבה לכך. אין נושא שבו הוא לא נוגע. כאב, הנאה, אכזבה, ריגוש וחושניות משולבים זה בזה כנחשי פיתון מאוהבים. ואנו קוראים, נפעמים, נעצבים, מתחייכים, מתאהבים. הינה קם לנו שוב משורר, המחדש ומחיה את השפה העברית. רותי אלאל, מיילדת ספרים.
עִלעלתי - נדלקתי! להטוטן של מילים, אקרובט של שפה. יוצר מילים ופעלים חדשים כמלאכת שתי וערב השוזרת בחוטיה אמת נוקבת וחודרת, נוגעת ופוצעת. הכתיבה נשמתך וייעודך. סיגל צורף, צורפת לשונית.
המונים הכבים לדמותי, באין מי שירהיב, ארחיב על שירַי הנזקפים לחובתי. מגיב לתו השעה ברחשי הלב המתמסמס. מבצע בשפה המשתדרגת את זממה בלשון פולשנית של עִסקה סיבובית. גילוי נאות לכל מסית ומדיחה המהמלסים אותך בכפפה חד פּעמית: עדיף להיות סופר סדרתי ממִסתַתר סדרתי, הבורא את הספר ונברא על ידו. תם, אך לא מושלם - הָרְאוּת יחסית. הסיכון והסיכוי כרוכים בשימת לב מעשית. א.י, משאב מתכלה.
למשתמשת הקצה המקיץ אל קיצו "הַמְּחַבֵּר אֵינוֹ אַחְרַאי לַהַשְׁלָכוֹת הָעֲלוּלוֹת לְחַלְחֵל לְעוֹלָמְךָ הַמָּחוּל. תּוֹדָה עַל מְחִיאוֹת כַּפֵּי הַמַּיִם. עַבְדְּךָ מְשׁוֹרֵר מַעֲשִׂי פָּעִיל, אֲנַחְנוּ שׁוּתָּפִים. אִם תָּשִׂים לֵב, עַל הַדַּף אֵין הַרְבֵּה מִלִּים. הָרוֹב בַּמּוֹחַ שֶׁלָּךְ שֶׁהוּא, אַגַּב, אֵיבַר הַמִּין הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּגוּפֵךְ. הַמַּסְלוּל הוּא לְמֵיטִיבֵי לֶכֶת בְּכוֹכַב הַלֶּכֶת. מַסָּע בּוֹדֵד בּוֹ קַיָּמִים 2: אַתְּ וַאֲנִי. כָּךְ זֶה הָיָה תָּמִיד, וְשֶׁלֹּא יַעַבְדוּ עָלַיִךְ עִם הָאֲנַחְנוּ וְהַחֶבְרֶ'ה בְּכָל הַסְּדָרוֹת, הַמְּנַסּוֹת לִדְחוֹף כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר חֲבֵרִים בְּמַבָּט 1 חַד".
אמנון מתנה אהבים עם השפה העברית, מפתה אותה למילים חדשות, מתעלל ומקדש, מכניע ומענג בו זמנית. ואגב כך, ממציא אותה מחדש. התחדשות השפה אינה עניין לאנשי האקדמיה ללשון העברית ולספרות בלבד. אבולוציה של שפה מֵעבר לביטויי סלנג פופולרים צומחת מהעם, וספרו של יוגד מהווה דוגמה מרהיבה לכך. אין נושא שבו הוא לא נוגע. כאב, הנאה, אכזבה, ריגוש וחושניות משולבים זה בזה כנחשי פיתון מאוהבים. ואנו קוראים, נפעמים, נעצבים, מתחייכים, מתאהבים. הינה קם לנו שוב משורר, המחדש ומחיה את השפה העברית. רותי אלאל, מיילדת ספרים.
עִלעלתי - נדלקתי! להטוטן של מילים, אקרובט של שפה. יוצר מילים ופעלים חדשים כמלאכת שתי וערב השוזרת בחוטיה אמת נוקבת וחודרת, נוגעת ופוצעת. הכתיבה נשמתך וייעודך. סיגל צורף, צורפת לשונית.
המונים הכבים לדמותי, באין מי שירהיב, ארחיב על שירַי הנזקפים לחובתי. מגיב לתו השעה ברחשי הלב המתמסמס. מבצע בשפה המשתדרגת את זממה בלשון פולשנית של עִסקה סיבובית. גילוי נאות לכל מסית ומדיחה המהמלסים אותך בכפפה חד פּעמית: עדיף להיות סופר סדרתי ממִסתַתר סדרתי, הבורא את הספר ונברא על ידו. תם, אך לא מושלם - הָרְאוּת יחסית. הסיכון והסיכוי כרוכים בשימת לב מעשית. א.י, משאב מתכלה.
לפני מספר שנים התוודעתי לשירה אקופואטית. השירה שמדברת עַל וְאֵל הטבע. כתבתי אז מספר שירים בנושא, הם המחזור הראשון של הספר – עירוני בטבע, וחלקם זכו להיכלל באסופה "קומפוסט" (הוצאת "כליל" 2020) בעריכת המשוררת סבינה מסג. המחזור השני נכתב שנה מאוחר יותר ובו בחרתי לנסות ולתת דגש לחיבור בין הטבע למציאות העירונית בה אני חי – טבע עירוני.
כשהייתי צעיר
קפצתי את המפל
בנחל יהודייה.
היום
יש
שם
סולם.
טבע מאורגן...
אני אוהב את העיר. מיום שעברתי לתל אביב אני מתקשה לחשוב על מקום אחר בו הייתי רוצה לחיות. צפונית לרח' ארלוזורוב זה כבר חוץ לארץ. מצד שני אני אוהב לטייל ומרבה בכך, נהנה לפגוש את הטבע בכל מקום שאפשר. מתוך שני הקצוות הללו צמח הספר. לא מתנצל, לא מתפייט, לא מתחשב ולא מנסה להיות רגיש יותר מדי, משתדל להביט על הקשר הזה, בין הטבע לעיר, במבט מפוכח.
יובל ששון, יליד 1965, חי בתל אביב (אלא איפה...). ספריו הקודמים:
"לפעמים למות זה לא מספיק" (שירים)
"תודה שבאתם, רומי" (רומן)
"אני אבא ופויו, הולכים לבקר את הדוד מוניו" – יחד עם ליאור צ'רניץ (ספר ילדים)
"רצתי ודורה" (רומן)
"דבש" (רומן)
לפני מספר שנים התוודעתי לשירה אקופואטית. השירה שמדברת עַל וְאֵל הטבע. כתבתי אז מספר שירים בנושא, הם המחזור הראשון של הספר – עירוני בטבע, וחלקם זכו להיכלל באסופה "קומפוסט" (הוצאת "כליל" 2020) בעריכת המשוררת סבינה מסג. המחזור השני נכתב שנה מאוחר יותר ובו בחרתי לנסות ולתת דגש לחיבור בין הטבע למציאות העירונית בה אני חי – טבע עירוני.
כשהייתי צעיר
קפצתי את המפל
בנחל יהודייה.
היום
יש
שם
סולם.
טבע מאורגן...
אני אוהב את העיר. מיום שעברתי לתל אביב אני מתקשה לחשוב על מקום אחר בו הייתי רוצה לחיות. צפונית לרח' ארלוזורוב זה כבר חוץ לארץ. מצד שני אני אוהב לטייל ומרבה בכך, נהנה לפגוש את הטבע בכל מקום שאפשר. מתוך שני הקצוות הללו צמח הספר. לא מתנצל, לא מתפייט, לא מתחשב ולא מנסה להיות רגיש יותר מדי, משתדל להביט על הקשר הזה, בין הטבע לעיר, במבט מפוכח.
יובל ששון, יליד 1965, חי בתל אביב (אלא איפה...). ספריו הקודמים:
"לפעמים למות זה לא מספיק" (שירים)
"תודה שבאתם, רומי" (רומן)
"אני אבא ופויו, הולכים לבקר את הדוד מוניו" – יחד עם ליאור צ'רניץ (ספר ילדים)
"רצתי ודורה" (רומן)
"דבש" (רומן)
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
