בחירות המבקרים

מבקרי ואנשי תרבות ממליצים על ספרים שאהבו

ענת לב-אדלר

סופרת, עיתונאית ומרצה
ירושה רגשית / גלית אטלס

ציון: 9.5

בדיוק בשבוע שבו התחלתי לקרוא את "ירושה רגשית – סיפורי טיפול על סודות, אהבה וטראומה בין דורית" של הפסיכואנליטיקאית גלית אטלס, אמא שלי פצחה בווידוי על מקורותיה המשוערים של הימנעות ששתינו סוחבות לאורך חיינו. בום. כל ההסברים מהספר התחילו להתרוצץ לי מול העיניים. והבנתי שוב שלא אמא שלי היא שהעבירה לי את ההימנעות הזו, ולא אני שנושאת אותה כאבן ריחיים על צווארי – "אשמות" בה, או המצאנו אותה. אלא שקיבלנו אותה בירושה ובתורשה מדורי דורות, דרך תאי הזיכרון של הגוף וחיקוי ההתנהלות הבלתי מדוברת של הדורות הקודמים. כאילו שהייתה לנו ברירה אחרת. אבל יש בכך גם משום הקלה מסוימת, שאולי תוכל להניע גם לפעולה ולשחרור מאותה "מתנה" שהוטלה בחיקנו וממש לא ביקשנו לעצמנו. וזה בעצם מה שעושה הקריאה בספר מאיר העיניים ובהיר הדעת הזה – היא מובילה את הקורא ביד בוטחת ובצעד לא כבד במיוחד – על אף המשא – במשעוליה של שרשרת תובנות קדומת שורשים, ובעיקר מזמינה אותנו לפחות לנסות לנתק את השרשרת. וכאשר לא רק אני קוראת בספר, אלא גם הוא קורא בי במקביל – זה באמת המקסימום שאפשר לבקש. 

יונתן יבין

סופר, מתרגם, מגיש ועיתונאי
מסע דילוגים / חיים באר

ציון: 8.5

את כתיבתו של חיים באר כדאי להכניס עוד היום לפקודת הסמים המסוכנים, כי היא ממכרת ומתוקה. מי שמתמסר לרומנים הנפלאים שלו, שמלאים בעסיס לא מעיק של יידישקייט ממזרי, ודאי יקראו בחדווה את האסופה הזו, של זיכרונות ספרותיים קצרצרים, מבדחים ונוגעים ללב.

מיה מיטב

סופרת
חג המשק / שני הדר
ציון: 8

ממתק רומנטי וקליל שיפעיל את בלוטות הנוסטלגיה אצל קיבוצניקיות בהווה ובעבר, ויסקרן גם את מי שלא אכלו כל החיים בחדר האוכל. בשלוש מילים: ברידג׳ט ג׳ונס בקיבוץ.

 

 פינת המתלהבת 

עטרה אופק

עורכת ומתרגמת, בעלת האתר "המתלהבת"
ביום שייגמר הכסף / יותם טולוב 

ציון: 9.5

עוד לא סיימתי את הספר הזה, אבל אין לי ספק שאני רוצה להמליץ עליו, כי הוא מתחיל כל כך טוב, וסוחף אותך פנימה חזק ובכישרון, ומה עוד אנחנו רוצים מספר אם לא שישכנע אותנו להניח לסיפור האישי שלנו ולהקשיב לסיפור של מישהו אחר? אז טולוב מצליח, ובגדול. על מה הספר תוכלו לקרוא באתר, וגם את הפרק הראשון, ואחרי שתקראו אותו אני מתערבת איתכם שתרצו להמשיך, לא יכול להיות אחרת. בעיקר שהקול המספר הוא קולו של ילד, שנשאר ילד גם כשהוא מתבגר, אולי כי איבד את אביו בגיל צעיר (זה לא ספוילר) ואף שמת, הוא בעצם מחפש אותו כל חייו, וזה עושה לנו משהו.