פרידה

הוא הבטיח להוצאת הספרים שיכתוב את כל ההיסטוריה המינית שלו. הוא תכנן וכתב לעצמו מילות קוד ושמות שרק הוא ידע לפענח. הוא כתב על הבגידות של אשתו. על הפרשה מהעבר במלון, שלא הניחה לו וחזרה והופיעה בחייו. הוא כתב על ההתאהבות בבמאית שעשתה סרט תיעודי על אמו. על כל הסימנים שהראו שלאשתו יש אהבה חדשה. הוא כתב על כל הרגעים בחייו שבהם הסקס והאהבה התערבבו, הגבולות היטשטשו. הוא כתב על עצמו, על אמו, על אביו, אחותו, אשתו ובנותיו ועל כל המפגשים המיניים בחייו שנחרתו בו.
 
זוהי יצירתו השלישית בפרוזה של הסופר, המורה ובמאי הקולנוע מתן יאיר (יליד 1977). ספר הביכורים שלו, חדר משלו, זיכה אותו במלגת פרדס מטעם הספרייה הלאומית. ספרו השני, פחות קוצים, נמנה עם הרשימה הארוכה לפרס ספיר. סרטי הקולנוע שביים ("פיגומים", "רשום לך בת.ז שאני אבא שלך", "בגרות", "חדר משלו") זכו לשבחים והוקרנו ברחבי העולם.

***

לפעמים כשהיו שוכבים אשתו הייתה תופסת את ישבנו או את ירכו בתנועה שפירושה חזק יותר, חזק יותר. בטיפול הזוגי אמר לאחר היסוסים רבים והתפתלויות שאשתו, נטע, כמהה שמישהו יזיין אותה חזק, שהוא לא מסוגל להרים ולשאת אותה כמו בסרטים על השולחן או באוויר ולהגיע לתנוחות שדורשות דמיון והפעלה של שרירי זרוע, גב ובטן. הוא לא מספק אותה והכל נגמר תמיד מהר מדי. הוא התבייש לומר זאת בקול אבל גם חש הקלה. כשיצאו נטע ביקשה שלא ידבר על זה, שזה שלהם ושהוא היה חייב להתייעץ איתה קודם לכן. הקילומטראז' המיני שלו היה נמוך משל נטע ותמיד ציין והזכיר זאת לפניה, כמו לתת אישור, תירוץ או הצדקה אם אי־פעם יבגוד בה. כששכבו רק רצה שהשפתיים שלהם יפגשו, שינשקו זה את זו, זה הכי חִרמן אותו, אבל היא לא נתנה לו את מבוקשו בכזאת קלות. זה היה מכעיס אותו ועוד יותר הכעיס אותו לבקש. היה בה חלק שהיה סגור בפניו, שלא חשפה. היא אף פעם לא סיפרה לו על חלומותיה. לפעמים הייתה מדברת בשנתה והיה חושש מלשמוע משהו אסור, משהו שיפגע בו, דבר מה שיגלה, שיש לה כמיהה למישהו אחר. היא דמתה בכך לאביו, במסתורין שאפף אותו. הוא זוכר שאמו אמרה שגם אם אביו היה חי עוד מאה שנה הם לא היו יודעים עד הסוף מיהו. הוא אמר אז שזה אולי נכון לכל אדם והיא הביטה בו, צחקה, ואמרה שלא. כשהיו נוסעים במכונית בזמן שנטע אוחזת בהגה וצעיר היה עובר במעבר החצייה, היה מציץ בחשאי לראות אם עיניה נעולות עליו, אם משהו בפניה זז. הוא היה סקרן לראות אם יש לה עניין, מחשבה, משיכה. הוא גם היה בוחן בכתבות שהתפרסמו בעיתון את התמונות של גברים מצליחים ששמה היה חתום עליהם ורצה לדעת אם זה תמיד היה מקצועי וענייני או שלעיתים קרה גם משהו מעבר. והמסתורין הזה היה גובר כשהיו מופיעים לעיתים רגעים שבהם ראה צד אחר שלה, צד שאין לו שובע, צד לא מסופק. כאשר היו בצימר בצפון הבנות ישנו במיטה הזוגית שהייתה מיועדת עבורם, והם לעומת זאת ישנו כל אחד במיטה נפרדת בחדר הסמוך. מוקדם בבוקר עברה למיטתו והחלה לגעת בו. היא צחקה כשאיברו נהיה קשה, והחלה לשפשף מבעד למכנסי הספורט שלבש עד שגמר והמשיכה עוד כמה רגעים אחר כך ומרחה את הזרע על בטנו והוא כמו אז, כשדאג שאמו תגלה, שטף מהר שהכול יהיה נקי. הבנות התעוררו והוא סיים לכבס עם השמפו שסיפקו לחדרים והניח את המכנסיים, לייבוש על כיסא במרפסת סמוך לבנות, שציירו ליד השולחן ושאלו אותו אם זה יפה. הוא תהה אם גם להוריו היו כאלו רגעים, חוויות וסודות שלא ידע עליהם אף פעם. ואשתו ברגע הזה, בהנאה שלה, נראתה לא מובנת, לא ברורה. זה גרם לו לחשוב על צד אחר, גברי שיש בה, שהפחיד אותו. הוא ידע שאם יום אחד תעזוב אותו, היא תעשה זאת באבחה ותמחק אותו, את זכרו, כמו שעשתה לאהבות הקודמות שלה. "את לא חושבת עליהם לפעמים?" היה שואל אותה, והייתה עונה שלא והתקשה לשאת את תשובתה, את היכולת לא לחזור אחורה בזמן. לא להתעסק עם העבר. הוא פחד שתעזוב אותו, את הבנות, את הבית. היו לו לפעמים חלומות שהוא ונטע נפרדים, שהם בהפסקה ופתאום הוא מבין שהיא לא רוצה שיחזרו, והוא היה קם בבעתה. כשהייתה סטודנטית עבדה במשרה חלקית בקבלה של משרד עורכי דין. הוא דמיין אותה עם שיער פזור ועם החיוך המקסים שלה, איך בטח ראו אותה והתאהבו בה והתחרמנו ממנה, מהתנועות שלה מצבע עיניה, ורק המחשבה הזו עוררה אותו. הוא רצה לצלם אותה מקיימת יחסי מין, נהנית, ושאחרים יראו אותה בתנוחות הללו, במבטי העונג שעל פניה. בבקרים בבית היה נצמד אליה לפעמים, מקווה שישחזרו את אותו בוקר בצימר, אבל הבנות היו מתעוררות ומגיעות למיטתם מטפסות ונצמדות עם פה שהחל ללא כל הכנה מוקדמת להסריח משנת הלילה.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*