יועץ או רועץ?

פתיחה - דת המשפט

כפי שכתבתי בספר הראשון בסדרה: אני רואה בעצמי אדם דתי. דתי היא דת המשפט, דת הדמוקרטיה הליברלית, וכמו כל איש מאמין, איני יכול לעשות בה שימוש כוזב רק כשהדבר עולה בקנה אחד עם האינטרסים הישירים והמידיים שלי. להפך, בראייתי המבחן העליון של כל מאמין הוא כאשר הוא דבק בעקרונותיו גם כשהם מקשים עליו, לא לגמרי מוצדקים בעיניו ובוודאות אינם מסייעים בעדו. בהקשר של זכויות אדם המבחן ברור עוד יותר. המאמין בזכויות אדם עומד בו כשהוא מגן לא על זכויותיו שלו או של הדומים לו אלא דווקא על זכויות יריביו שלא פעם מאיימים על אורח חייו.  אחרת – עסקינן בעבודת אלילים כוזבת ותו לא. 

זו הסיבה שבעטיה התקשיתי להחריש כשבתקופת הרפורמה המשפטית/ המהפכה המשטרית (להלן אכנה אותה: הרפורמה המשטרית)  רבים מבין חברי לקהיליית המשפטנים בישראל עשו ביודעין שימוש נפסד ולא נכון בתורת המשפט שלנו כדי לקדם את אמונותיהם (שאני שותף להן) בבחינת "המטרה מקדשת את כל האמצעים".  פרופ' יואב דותן, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית אמר לאחר השבעה באוקטובר שהוא יצא נגד הרפורמה המשטרית משום ש"אם אני צריך לבחור בין ממלכת הכזבים של אהרון ברק לבין מלכות הטרור של איתמר בן גביר. אני נשאר עם האפשרות הראשונה". באומץ לב דותן הודה כי החשש מהרפורמה ומוביליה הכתיב חלק מהטיעונים נגדה במקום היצמדות לטיעונים משפטיים ודמוקרטיים נטולי הטיה. בכך הוא גם חשף רבים אחרים מבין מלומדי המשפט ששיווקו אמירות כאמיתות שאין לערער אחריהן רק מפני החשש (שאף אני שותף לו  בחלקו) מהרפורמה המשטרית שממשלת נתניהו-לוין הובילה. דבריו מבהירים גם מדוע חשוב לשוב ולהסביר לציבור הכללי כמו גם לפרחי המשפט את עקרונות היסוד של תורת המשפט לפני שהקנאים משני הצדדים השחיתוה. זו מטרתה הצנועה של סדרת ספרים קצרים זו. 

הספרים מבוססים על סדרות הרצאות שנתתי לאורך חודשי המאבק על הרפורמה המשטרית בכל מקום שהסכים לתת לי במה. בשל הצורך להנגיש את הנושא, מדובר במבט על בלבד. זאת, ללא ירידה לחריגים  שוליים אלא במקום שבו הם משנים את התמונה הכללית.  בהתאם, לא נוספו הפניות והערות שוליים. פרופ' גוגל וחבריו לרשתות מאפשרים היום לכל מי שרוצה להעמיק בכל סוגיה לעשות זאת בקלות בכוחות עצמו. אני ממליץ על כך. הטלת ספק היא אבן הראשה של  המשפט בכלל ושל החינוך המשפטי בפרט. כי זאת יש לזכור: המשפט אינו מדע אלא תופעה חברתית שמושפעת מאינספור פקטורים – חברתיים, כלכליים, תרבותיים, לאומיים, מגדריים ועוד. לכן כדאי לא לקבל דבר כתורה מסיני אלא נדרש תמיד לבדוק אותו ולאתגר את הנחות היסוד שלו. אך ברור שזה תקף גם לגבי דברי שלי בסדרת ספרים זו.  
הספר השלישי  בסדרה מוקדש לסוגיית מעמד היועץ המשפטי לממשלה. מהלך הספר הזה יהיה שונה משני קודמיו: בתחילה אציג את הדילמות הכלליות של נאמנות עורך הדין הציבורי (שהיועץ המשפטי לממשלה הוא ממין זה), לאחר מכן אעבור לסקור את הדרך המטולאת בה נבנתה עצמאות המוסד ונאמנותו במשפטנו. מראש אני מזהיר שזה יהיה עתיר קפיצות ולא לגמרי קוהרנטי משום שכך הייתה המציאות. המוסד מעולם לא עוצב אלא נבנה טלאי על טלאי. וכך אמר בן גוריון: "יצירת המשפט היהודי תימשך שנים רבות. בינתיים חיים אנו לפי המשפט הקיים והממשלה צריכה עורך דין חשוב". לאחר מכן נדון במעמד הנחיות היועץ המשפטי לממשלה – האם מחייבות הן אם לאו ואז לאחר סיום המסע נציג את המסקנות האפשריות משילוב כל שתואר קודם לכן. 

יובל אלבשן 
Yuval.elbashan@gmail.com