סדרת קוטונווד קוב 1 - לתוך הגאות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סדרת קוטונווד קוב 1 - לתוך הגאות
מכר
מאות
עותקים
סדרת קוטונווד קוב 1 - לתוך הגאות
מכר
מאות
עותקים

סדרת קוטונווד קוב 1 - לתוך הגאות

4.3 כוכבים (40 דירוגים)

עוד על הספר

  • שם במקור: Into the Tide
  • תרגום: תם פררו
  • הוצאה: דרלינג
  • תאריך הוצאה: יוני 2025
  • קטגוריה: רומן רומנטי, רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 348 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 16 דק'

תקציר

הספר המודפס במכירה מוקדמת, ברגע שהספר יגיע אלינו הוא ישלח אליכם.
שימו לב: המשלוח מותנה בזמני ההדפסה והאספקה של ההוצאה לאור. לפרטים נוספים >

היא אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלי. לחלוטין מחוץ לתחום. אבל לכל גבר יש את נקודת השבירה שלו.

לילה ג'יימס היא האחות הקטנה של החבר הכי טוב שלי ותמיד השגחתי עליה. היא צעירה ממני בחמש שנים וכשהיא נסעה ללמוד בקולג', היא הייתה עוד ילדה.

אבל עכשיו היא חזרה הביתה למשך הקיץ – והיא כבר ממש לא ילדה.

היא יפהפייה וחכמה וכל מה שלא ידעתי שהייתי צריך.

עיניים כהות. שיער ארוך וגלי. ורגליים שנועדו להיכרך מסביבי.

אני טיפוס שאוהב ליהנות מהחיים.

טיפוס קליל.

כשאחיה מבקש ממני לתת לה עבודה במסעדה שלי, אני לא חושב פעמיים.

אין שום דבר שלא הייתי עושה בשבילה.

עד שהיא מבקשת ממני עוד טובה אחת.

היא רוצה שאהיה הראשון שלה.

שאהיה הראשון שלה במיטה.

שאבקר איפה שאף גבר מעולם לא ביקר.

במילים שלה, לא שלי.

ולעזאזל, אני רוצה לבקר שם יותר משאי פעם רציתי כל דבר אחר.

היא תהיה פה רק למשך הקיץ, והיא אומרת שזה יהיה הסוד שלנו.

זה זמני.

וכשהקיץ יגמר, נחזור להיות רק ידידים.

היא מבטיחה שהיא לא תתאהב בי.

ויודעת שזה לא משהו שהיא יכולה להבטיח.

אלא שלילה היא לא הסיבה שאני דואג.

פרק ראשון

1

יוּ

שתלתי את התחת שלי על אחד מכיסאות הבר בריינולדס, המסעדה שפתחתי לפני כמה חודשים. העסקים שגשגו, ובין פתיחת המסעדה לניהול הבר והדיינר של ההורים שלי בשבילם, התקיימתי על מעט מאוד שעות שינה. לא ציפיתי שהעסק יהיה עמוס כל כך מהרגע שנפתח את הדלתות. נכון לעכשיו, חסרו לנו אנשי צוות, והייתי צריך עזרה.

הדלת נפתחה לרווחה ואור שמש הציף את החלל, הדגיש את דלפק השיש של המקום ואת רצפת העץ הכפרית. שני החברים הכי טובים שלי, טרוויס ובראקס, נכנסו והדלת נסגרה מאחוריהם.

"היי, סליחה על האיחור. הבאתי כריכים." טרוויס הרים שקית והתקרב אליי.

"תודה שקנית אותם." קמתי מהכיסא ונכנסתי מאחורי הבר כדי למזוג לנו משהו לשתות. "אתם רוצים בירה?"

"אלא מה." בראקס הביא לעצמו כיסא והתיישב עליו. הוא תמיד היה מוכן לעשות חיים.

"לא. אני חייב לחזור לעבוד, בינתיים אשתה רק מים. הבני זונות ההם באתר לא יכולים להבין איך לדפוק מסמר אם אני לא עומד מעליהם," טרוויס רטן.

צחקתי ונתתי להם את המשקאות שלהם, לקחתי קולה בשבילי. טרוויס היה קבלן והיה אחראי לרוב עבודות הבנייה החדשות בעיר. הוא עבד על המסעדה הזאת במשך חודשים, ואף פעם לא שחרר. הוא היה בן זונה רגזן ורוב האנשים עלו לו על העצבים. למזלי ולמזלו של בראקס, היינו החברים הכי טובים שלו מאז הגן, והוא בדרך כלל ויתר לנו.

"אתה בטוח שאתה לא סתם מתערב להם שוב בכל דבר קטן?" הרמתי גבה והסרתי את העטיפה מהכריך שלי.

"נכון. אתה באמת די זין כשזה נוגע לעבודה. אתה בטוח שאתה לא סתם מתנהג כמו חולה שליטה?" בראקס שאל בפה מלא באוכל.

בראקס היה הבעלים של חברת הנדל"ן הגדולה ביותר בעיירה קוֹטוֹנווד קוֹב, והוא היה רגוע לגמרי בכל מה שקשור לניהול עסק. השניים האלה היו כמו יום ולילה מבחינת הרצינות שבה הם לקחו דברים — ואני הייתי איפשהו באמצע.

"חחח... נו, באמת. איזו ברירה יש לי כשבכל פעם שאני מסתכל לכיוון שלהם, אני רואה שהם עושים פאקינג שטויות." הוא הניד בראשו וצמצם אליי את העיניים. "אתה נראה עייף. אני בטוח שאתה כבר מוכן שלַיְלָה תתחיל לעזור." אחותו הקטנה של טרוויס עמדה לחזור הביתה לכמה חודשים והסכימה לבוא לעבוד איתי במסעדה.

"כן. אתה משדר עכשיו בדיוק את אותה האנרגיה שטרוויס משדר ואני לא יכול להתמודד עם שני חולי שליטה בחיים שלי." בראקס הרים את הבירה שלו.

"כן, אני פאקינג טובע, בן אדם. היא מצטרפת בדיוק ברגע המושלם, גם אם זה רק לזמן קצר." נגסתי בכריך ההודו עם לחם השיפון שלי ומשכתי בכתפיים.

טרוויס בחן אותי במבטו. "המקום הזה הוא אחריות ענקית ואתה עדיין מנסה לנהל את בר ההמבורגרים ואת גאריטיס. אתה לא יכול להיות בשלושה מקומות בו־זמנית, אחי. ואתה עוד מתכוון להתרחב אל העיר? אתה חייב להיסגר על הניהול של כל השיט הזה. לילה מבריקה, ואני מקווה שהיא תצליח לעזור לך להשתלט ולנהל את הכול חלק בחודשים הבאים."

הוא צדק. תפסתי פיקוד על המסעדות של המשפחה כשאבא שלי פרש ומאז שפתחתי גם מסעדה משלי, העומס נהיה כבד מדי.

"אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל אני מסכים. ואתה יודע כמה זה הורג אותי להסכים איתך לגבי זה," בראקס אמר והצביע באגודלו על טרוויס. "אבל אתה צריך עזרה, אחרת אתה תישחק לגמרי."

"צודק. ואתה יודע שאני לא אוהב שאנשים נכנסים לי לעסק, אבל אני סומך על שלגיה, כמובן," אמרתי אחרי שסיימתי ללעוס, השתמשתי בכינוי הקבוע שהדבקתי ללילה.

כל האחים שלי היו עסוקים בקריירות שלהם ואחותי הכי צעירה, ג'ורג'יה, למדה בקיץ ותסיים את הלימודים שלה באוניברסיטה בדצמבר. לא הייתה לי שום כוונה להכביד עליהם עם השיט שלי.

"כן, נראה לי שהיא תעזור לך מאוד, ואז תוכל להבין אם אתה צריך לשכור עוד עובדים במשרה מלאה אחרי שהיא תעזוב. אני בטוח שהיא תארגן לך את העניינים." טרוויס לקח את שקית חטיף תפוח האדמה שלו ופתח אותה.

"חוץ מהעבודה, אתה נראה לי מתוח כמו קפיץ. אני מנחש שגם עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שזיינת מישהי." בראקס פלט צחוק חד. הוא תמיד היה קולני מדי. ובטח שהמניאק חשב שזה קורע שהחיים שלי נהיו די דלים מהבחינה הזאת. לא יצאתי מהבית כבר חודשיים וישנתי בכל רגע פנוי שהיה לי, אבל זה בכל זאת לא הספיק.

"תודה שהזכרת לי, חתיכת זין."

"אתה בחור של אהבה, גבר, ואתה תמיד מצוברח יותר כשאתה לא מקבל תשומת לב מנשים. אתה צריך את השחרור ואין לך שום סיבה להתבייש בזה, אחי."

"נו, לכל הפאקינג רוחות — הוא מזדיין מספיק. אף פעם לא הייתה לו בעיה עם זה." טרוויס גלגל עיניים.

"היי, אולי נמאס לי לשחק משחקים. אני מתבגר. ולא לכולנו היה מספיק מזל להתחתן עם החברה שלנו מהפאקינג תיכון," אמרתי ונעצתי בטרוויס מבט נוקב.

הוא הנהן בפה מלא והרים את כוס המים שלו. "אפשר לחשוב. זה לא כאילו אני יו פאקינג ריינולדס, הזיין הכי גדול בקוטונווד קוב."

"אל תצטנע, מניאק רגיש ועמוק שכמוך. זה לא מתאים לך," אמרתי.

"תעשה לי טובה. לבן זונה הזה אין עצם אחת צנועה בכל הגוף שלו." בראקס גיחך. "אני עדיין לא בטוח למה שֶיי הסכימה להתחתן איתך וללדת את השרצים המצוברחים שלך... אבל במקומך הייתי אומר תודה ושותק."

"מסכים איתך במאה אחוז, אחי," טרוויס ענה.

"אין כמוה. אל תדפוק את זה." הרמתי את הכוס שלי ולגמתי ממנה. הם לא מזמן גילו ששיי בהיריון והוא עדיין עיכל את העובדה שבקרוב יהיה אבא. "בכל מקרה, שלגיה הייתה פה אתמול בלילה עם דליילה, סלואן ורינה. אתה עדיין עצבני שהיא חזרה?"

כתפיו של טרוויס נהיו נוקשות כשהזכרתי שאחותו הקטנה החליטה לחזור הביתה לכמה חודשים. לא ציינתי שגם הזין שלי התקשה כשראיתי אותה אתמול בלילה. היא תמיד הייתה משגעת ומתוקה, אבל לעזאזל, כשהיא עזבה את קוטונווד קוב לפני ארבע שנים היא עדיין נראתה לי יותר כמו ילדה. אבל לילה פאקינג ג'יימס כבר לא הייתה ילדה. היא בדיוק סיימה את הלימודים שלה באוניברסיטה וחזרה הביתה. תמיד קראתי לה שלגיה, מאז ומעולם, כי בתור ילדה, היא ראתה את הסרט כמות מגוחכת של פעמים, ושערה הכהה וכל המתיקות שלה גרמו לכינוי להישמע טבעי ומתאים, אז הוא החזיק מעמד.

טרוויס אהב את אשתו, שיי, עד מוות, אבל כל מי שהכיר אותו ידע טוב מאוד שלילה הייתה החולשה שלו. הם עברו הרבה קשיים בגיל צעיר, והוא השגיח עליה כל החיים שלנו. כמות הגברים ששלושתנו איימנו עליהם בשבילה לאורך השנים היה עצום. וכשהיא נסעה לשיקגו ללמוד באוניברסיטת נורתווסטרן על מלגה מלאה, אף אחד לא היה גאה בה כמוהו. אבל אני ידעתי כמה קשה היה לו שהיא כל כך רחוקה, כי הם תמיד היו שניהם נגד העולם.

"היא לא מוכנה לגור עם שיי ואיתי כי היא אומרת שאנחנו נשואים טריים ומצפים לתינוק הראשון שלנו, ובלבלה לי את המוח על פרטיות או משהו. אבא שלי פאקינג אסון מהלך על שתיים, אבל זה לא עוצר אותה מלרצות לתקן אותו. היא יותר מדי נאמנה. ויותר מדי עקשנית. ופאקינג טובה מכדי להתמודד עם החרא שלו. אני בטוח שלא יהיה לה קל להסתגל לשינוי הזה אחרי שהיא רצה והתחרתה כל כך הרבה זמן, ועכשיו החלק הזה בחיים שלה נגמר. וכמה שהייתי רוצה שהיא תחזור הביתה, אני לא רוצה שהיא תישאב לתוך הבולשיט של אבא. מגיע לה יותר טוב מזה. מגיע לה יותר." הוא נענע בראשו.

"פאק, טרוו. אתה חייב להירגע. היא אישה בוגרת. ואני אומר את זה כי גם אני נתקלתי בה אתמול בלילה כשקפצתי לפה לבירה עם המניאק הזה," אמר בראקס והרים אליי גבה כאילו שכחתי מזה. "היא בדיוק הייתה בדרך החוצה, ולעזאזל, אחותך הקטנה גדלה ונהייתה אישה יפה." הוא שרק, ידע בדיוק כמה זה ירגיז את טרוויס. ראינו אותה לאורך השנים מאז שהיא נסעה לאוניברסיטה ותמיד עשינו לו את המוות לגבי היופי שלה.

"לך תזדיין. אל תסתכל עליה ככה. היא עדיין צעירה. ממש לא אישה בוגרת." טרוויס נעץ בבראקס מבט אזהרה. "הציעו לה משרה בחברה הגדולה והנחשבת שהיא התמחתה בה בשנה האחרונה. היא כל כך חכמה. הם הסכימו להשאיר לה את המשרה פנויה עד תחילת ספטמבר, כדי שהיא תוכל לחזור הביתה לזמן מה ולוודא שהכול בסדר עם אבא. הוא לא ישתנה, אז אין לי מושג למה היא מתעקשת לעצור את החיים שלה בשבילו."

הבנתי את הצורך שלו להגן עליה כי היו לי שתי אחיות שהאחים שלי ואני גוננו עליהן. אבל המצב הזה היה שונה. לאחים שלי ולי היו שני הורים שדאגו לכולנו כל הזמן. אבל ללילה היה רק את טרוויס, אלא אם לוקחים בחשבון גם את אבא שלהם, שהפסיק לשים זין לפני שנים.

"תן לה לחזור קצת, לבלות זמן איתך ועם שיי. אולי אבא שלך ייקח את עצמו בידיים בזמן שהיא פה, ואז היא תחזור לשיקגו. היא אמרה שהמשרה ההיא מחכה לה, תן לה כמה חודשים להירגע."

"לגמרי, בן אדם. אני מסכים. היא קרעה את התחת. כשהיינו צעירים יותר, אני לא זוכר שראיתי אותה כשהיא לא רצה או התאמנה. זה מה שהכניס אותה לאוניברסיטה, ושם היא למדה והתחרתה במשך ארבע שנים. תן לה לנוח." בראקס נענע בראשו, ואני צחקתי קלות כי הוא דיבר בהיגיון רק לעיתים נדירות וזה היה הדבר הנבון ביותר שהוא אמר לאחרונה.

"היא נראית שמחה לחזור הביתה. היא בטח מותשת," אמרתי.

"נכון. אבל העובדה שהיא תגור בבית של אבא שלי לא מוצאת חן בעיניי. הוא מסתובב עם אנשים די מחורבנים, כהרגלו. אני לא רוצה שגם היא תסתובב ליד כל זה, אתם מבינים?" טרוויס קימט את הנייר שעטף את הכריך שלו לכדור והניח אותו על הבר.

הבנתי את הדאגה שלו. תמיד השגחנו עליה. היה בינינו הבדל של כמה שנים בגיל, ולפעמים ידעתי שהיא נטרה טינה בגלל היחס שקיבלה מטרוויס, בראקס וממני כשהייתה ילדה קטנה. והאמת היא שגם בעיניי לא מצאה חן המחשבה שהיא תגור בבית של אבא שלה.

"אתם יודעים שבבית שלי יש גם ביתן אורחים חיצוני. אני אציע לה לעבור לשם כשהיא תקפוץ אליי השבוע לדבר על העבודה ועל מה שהיא אמורה לעשות. ג'ורג'יה מתכננת לעבור לשם אחרי סיום הלימודים, אבל זה יקרה רק אחרי ששלגיה תחזור לשיקגו." ג'ורג'יה הייתה אחותי הקטנה, הצעירה מבין האחים למשפחת ריינולדס. היינו קרובים, והיא כבר הכריזה שביתן האורחים הפרטי יהיה שלה אחרי שקניתי את הבקתה המוזנחת לפני שנתיים ושיפצתי אותה לחלוטין.

הוא הנהן בפה מלא. כל המתח עזב את הכתפיים שלו.

"תודה, אחי. אני חייב לך טובה."

"אני צריך להיעלב שלא ביקשת ממני לתת לה עבודה? אנחנו תמיד צריכים עוד עובדים במשרד ואני בטוח שהרבה גברים בקוטונווד קוב יקנו בתים אם לילה תעבוד שם," בראקס אמר ונענע את הגבות בשובבות.

"לך תזדיין, מניאק. אין סיכוי. יו בחיים לא יחצה את הגבול הזה, אבל אתה תמיד חושב עם הזין שלך."

פלטתי צחוק חד כשבראקס נשנק בתדהמה, כאילו הוא הרגע חטף סטירה בפרצוף.

"גם יו חושב עם הזין שלו. רק תשאל את טורי הופקינס. היא השתכרה ובכתה לי לפני שבוע כי נעלמת לה אחרי הלילה המדהים שהיה לה איתך." בראקס סיים את הבירה שלו.

הנדתי בראשי. "מניאק. למה אתה בכלל מדבר איתה על זה? יצאנו בתיכון, ולמקרה ששכחת, מצאתי אותה מתחת לספסלים מוצצת לטוני רנדל. היא יכולה לשנות את הסיפור הזה כמה שבא לה, אבל לא התעלמתי ממנה. עזבתי אותה עם הזין של טוני בפה. זאת לא הבעיה שלי שהיא עדיין מתגעגעת לזין שלי אחרי כל השנים האלה."

"וזאת בדיוק הסיבה שאני לא מוכן לתת לבני זונות כמוכם להתקרב אל לילה. אבל לפחות אני יודע שאין נאמן ממנו והוא בחיים לא יעשה טעות כזאת. אתה, לעומת זאת... אני לא בטוח שלא תחצה את הגבול."

"לך להזדיין. מתי אי פעם חציתי את הגבול?" בראקס הרים את הידיים כאילו הוא נפגע עד עמקי נשמתו.

"זיינת את החברה שהייתה לי בתיכון," טרוויס הזכיר לו.

"נפרדתם!" בראקס צעק. "ואני לא רוצה לפגוע, אבל כולם זיינו את דונה. היא הייתה בחורה עסוקה."

"יו לא זיין אותה, ולמקרה ששכחת... גם אני לא זיינתי אותה." טרוויס ניסה לכבוש את החיוך שלו. זאת הייתה בדיחה קבועה של שלושתנו. דונה משכה אותו באף שנה וחצי, תקופה שבעיני נער מתבגר נראתה כמו נצח. היא טענה שהיא שומרת את עצמה לחתונה. ואז היא זרקה אותו והתעסקה עם כל מי שהוא הכיר.

אבל לא איתי.

לא הייתי כזה.

אהבתי נשים ונהניתי מסקס. יצאתי להרבה דייטים, אבל העדפתי קשרים לא מחייבים. עדיין לא מצאתי סיבה להתחייב למישהי. כיבדתי את הקוד הגברי והתייחסתי אל השיט הזה ברצינות.

גם בראקס כיבד אותו. אבל הוא אהב להשתחצן.

"טוב, אני חייב לחזור למשרד." טרוויס לקח את עטיפת הכריך וזרק אותה לפח, קם וטפח לי על הכתף. "תודה שאתה עוזר ללילה."

"בטח. אתה יודע שהייתי עושה הכול בשבילה."

הוא הצדיע לי ולבראקס ועשה את דרכו החוצה.

"אני מניח שהגיע הזמן שאחזור ואוודא שכולם עובדים. העסק עמוס יותר מהרגיל," בראקס אמר. "אתה בטוח שתצליח להתמודד עם העובדה שלילה תעבוד פה?"

הנימה שלו הייתה מקניטה, אבל ידעתי למה הוא רמז.

"כמובן. אני מכיר אותה כל החיים שלי והיא האחות של טרוויס. זאת לא בעיה. חלקנו יכולים להשתלט על הזין שלנו." הרמתי גבה ונעצתי בו מבט קשה. לילה תמיד הייתה כמו אחות קטנה בעיניי. ובטח — לא הייתי עיוור — היא נהייתה פאקינג משגעת.

אבל בניגוד לבראקס, ידעתי כשמישהי הייתה מחוץ לתחום.

ולא אהבתי איך שהוא דיבר עליה.

"כן, כן, כן. אבל לעזאזל, היא נראית טוב, גבר. והיא חכמה וסגורה על עצמה. יכול להיות שזה לא יהיה קל כמו שנראה לך, אחי." הוא חייך בזחיחות וטפח לי על הכתף. "אבל אני אחזור ואכניס לך קצת שכל לראש כשיהיה לך קשה עם זה."

"זה בחיים לא יקרה. תחזור לעבודה, חמור."

הוא הרים את היד מעל לראש שלו ויצא מהמקום.

הדאגה של בראקס הצחיקה אותי. אף פעם לא הייתה לי בעיה לשלוט בעצמי ליד נשים. לא הייתי כזה.

לא תהיה לי שום בעיה להתמודד עם זה.

עוד על הספר

  • שם במקור: Into the Tide
  • תרגום: תם פררו
  • הוצאה: דרלינג
  • תאריך הוצאה: יוני 2025
  • קטגוריה: רומן רומנטי, רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 348 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 16 דק'
סדרת קוטונווד קוב 1 - לתוך הגאות לורה פבלוב

1

יוּ

שתלתי את התחת שלי על אחד מכיסאות הבר בריינולדס, המסעדה שפתחתי לפני כמה חודשים. העסקים שגשגו, ובין פתיחת המסעדה לניהול הבר והדיינר של ההורים שלי בשבילם, התקיימתי על מעט מאוד שעות שינה. לא ציפיתי שהעסק יהיה עמוס כל כך מהרגע שנפתח את הדלתות. נכון לעכשיו, חסרו לנו אנשי צוות, והייתי צריך עזרה.

הדלת נפתחה לרווחה ואור שמש הציף את החלל, הדגיש את דלפק השיש של המקום ואת רצפת העץ הכפרית. שני החברים הכי טובים שלי, טרוויס ובראקס, נכנסו והדלת נסגרה מאחוריהם.

"היי, סליחה על האיחור. הבאתי כריכים." טרוויס הרים שקית והתקרב אליי.

"תודה שקנית אותם." קמתי מהכיסא ונכנסתי מאחורי הבר כדי למזוג לנו משהו לשתות. "אתם רוצים בירה?"

"אלא מה." בראקס הביא לעצמו כיסא והתיישב עליו. הוא תמיד היה מוכן לעשות חיים.

"לא. אני חייב לחזור לעבוד, בינתיים אשתה רק מים. הבני זונות ההם באתר לא יכולים להבין איך לדפוק מסמר אם אני לא עומד מעליהם," טרוויס רטן.

צחקתי ונתתי להם את המשקאות שלהם, לקחתי קולה בשבילי. טרוויס היה קבלן והיה אחראי לרוב עבודות הבנייה החדשות בעיר. הוא עבד על המסעדה הזאת במשך חודשים, ואף פעם לא שחרר. הוא היה בן זונה רגזן ורוב האנשים עלו לו על העצבים. למזלי ולמזלו של בראקס, היינו החברים הכי טובים שלו מאז הגן, והוא בדרך כלל ויתר לנו.

"אתה בטוח שאתה לא סתם מתערב להם שוב בכל דבר קטן?" הרמתי גבה והסרתי את העטיפה מהכריך שלי.

"נכון. אתה באמת די זין כשזה נוגע לעבודה. אתה בטוח שאתה לא סתם מתנהג כמו חולה שליטה?" בראקס שאל בפה מלא באוכל.

בראקס היה הבעלים של חברת הנדל"ן הגדולה ביותר בעיירה קוֹטוֹנווד קוֹב, והוא היה רגוע לגמרי בכל מה שקשור לניהול עסק. השניים האלה היו כמו יום ולילה מבחינת הרצינות שבה הם לקחו דברים — ואני הייתי איפשהו באמצע.

"חחח... נו, באמת. איזו ברירה יש לי כשבכל פעם שאני מסתכל לכיוון שלהם, אני רואה שהם עושים פאקינג שטויות." הוא הניד בראשו וצמצם אליי את העיניים. "אתה נראה עייף. אני בטוח שאתה כבר מוכן שלַיְלָה תתחיל לעזור." אחותו הקטנה של טרוויס עמדה לחזור הביתה לכמה חודשים והסכימה לבוא לעבוד איתי במסעדה.

"כן. אתה משדר עכשיו בדיוק את אותה האנרגיה שטרוויס משדר ואני לא יכול להתמודד עם שני חולי שליטה בחיים שלי." בראקס הרים את הבירה שלו.

"כן, אני פאקינג טובע, בן אדם. היא מצטרפת בדיוק ברגע המושלם, גם אם זה רק לזמן קצר." נגסתי בכריך ההודו עם לחם השיפון שלי ומשכתי בכתפיים.

טרוויס בחן אותי במבטו. "המקום הזה הוא אחריות ענקית ואתה עדיין מנסה לנהל את בר ההמבורגרים ואת גאריטיס. אתה לא יכול להיות בשלושה מקומות בו־זמנית, אחי. ואתה עוד מתכוון להתרחב אל העיר? אתה חייב להיסגר על הניהול של כל השיט הזה. לילה מבריקה, ואני מקווה שהיא תצליח לעזור לך להשתלט ולנהל את הכול חלק בחודשים הבאים."

הוא צדק. תפסתי פיקוד על המסעדות של המשפחה כשאבא שלי פרש ומאז שפתחתי גם מסעדה משלי, העומס נהיה כבד מדי.

"אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל אני מסכים. ואתה יודע כמה זה הורג אותי להסכים איתך לגבי זה," בראקס אמר והצביע באגודלו על טרוויס. "אבל אתה צריך עזרה, אחרת אתה תישחק לגמרי."

"צודק. ואתה יודע שאני לא אוהב שאנשים נכנסים לי לעסק, אבל אני סומך על שלגיה, כמובן," אמרתי אחרי שסיימתי ללעוס, השתמשתי בכינוי הקבוע שהדבקתי ללילה.

כל האחים שלי היו עסוקים בקריירות שלהם ואחותי הכי צעירה, ג'ורג'יה, למדה בקיץ ותסיים את הלימודים שלה באוניברסיטה בדצמבר. לא הייתה לי שום כוונה להכביד עליהם עם השיט שלי.

"כן, נראה לי שהיא תעזור לך מאוד, ואז תוכל להבין אם אתה צריך לשכור עוד עובדים במשרה מלאה אחרי שהיא תעזוב. אני בטוח שהיא תארגן לך את העניינים." טרוויס לקח את שקית חטיף תפוח האדמה שלו ופתח אותה.

"חוץ מהעבודה, אתה נראה לי מתוח כמו קפיץ. אני מנחש שגם עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שזיינת מישהי." בראקס פלט צחוק חד. הוא תמיד היה קולני מדי. ובטח שהמניאק חשב שזה קורע שהחיים שלי נהיו די דלים מהבחינה הזאת. לא יצאתי מהבית כבר חודשיים וישנתי בכל רגע פנוי שהיה לי, אבל זה בכל זאת לא הספיק.

"תודה שהזכרת לי, חתיכת זין."

"אתה בחור של אהבה, גבר, ואתה תמיד מצוברח יותר כשאתה לא מקבל תשומת לב מנשים. אתה צריך את השחרור ואין לך שום סיבה להתבייש בזה, אחי."

"נו, לכל הפאקינג רוחות — הוא מזדיין מספיק. אף פעם לא הייתה לו בעיה עם זה." טרוויס גלגל עיניים.

"היי, אולי נמאס לי לשחק משחקים. אני מתבגר. ולא לכולנו היה מספיק מזל להתחתן עם החברה שלנו מהפאקינג תיכון," אמרתי ונעצתי בטרוויס מבט נוקב.

הוא הנהן בפה מלא והרים את כוס המים שלו. "אפשר לחשוב. זה לא כאילו אני יו פאקינג ריינולדס, הזיין הכי גדול בקוטונווד קוב."

"אל תצטנע, מניאק רגיש ועמוק שכמוך. זה לא מתאים לך," אמרתי.

"תעשה לי טובה. לבן זונה הזה אין עצם אחת צנועה בכל הגוף שלו." בראקס גיחך. "אני עדיין לא בטוח למה שֶיי הסכימה להתחתן איתך וללדת את השרצים המצוברחים שלך... אבל במקומך הייתי אומר תודה ושותק."

"מסכים איתך במאה אחוז, אחי," טרוויס ענה.

"אין כמוה. אל תדפוק את זה." הרמתי את הכוס שלי ולגמתי ממנה. הם לא מזמן גילו ששיי בהיריון והוא עדיין עיכל את העובדה שבקרוב יהיה אבא. "בכל מקרה, שלגיה הייתה פה אתמול בלילה עם דליילה, סלואן ורינה. אתה עדיין עצבני שהיא חזרה?"

כתפיו של טרוויס נהיו נוקשות כשהזכרתי שאחותו הקטנה החליטה לחזור הביתה לכמה חודשים. לא ציינתי שגם הזין שלי התקשה כשראיתי אותה אתמול בלילה. היא תמיד הייתה משגעת ומתוקה, אבל לעזאזל, כשהיא עזבה את קוטונווד קוב לפני ארבע שנים היא עדיין נראתה לי יותר כמו ילדה. אבל לילה פאקינג ג'יימס כבר לא הייתה ילדה. היא בדיוק סיימה את הלימודים שלה באוניברסיטה וחזרה הביתה. תמיד קראתי לה שלגיה, מאז ומעולם, כי בתור ילדה, היא ראתה את הסרט כמות מגוחכת של פעמים, ושערה הכהה וכל המתיקות שלה גרמו לכינוי להישמע טבעי ומתאים, אז הוא החזיק מעמד.

טרוויס אהב את אשתו, שיי, עד מוות, אבל כל מי שהכיר אותו ידע טוב מאוד שלילה הייתה החולשה שלו. הם עברו הרבה קשיים בגיל צעיר, והוא השגיח עליה כל החיים שלנו. כמות הגברים ששלושתנו איימנו עליהם בשבילה לאורך השנים היה עצום. וכשהיא נסעה לשיקגו ללמוד באוניברסיטת נורתווסטרן על מלגה מלאה, אף אחד לא היה גאה בה כמוהו. אבל אני ידעתי כמה קשה היה לו שהיא כל כך רחוקה, כי הם תמיד היו שניהם נגד העולם.

"היא לא מוכנה לגור עם שיי ואיתי כי היא אומרת שאנחנו נשואים טריים ומצפים לתינוק הראשון שלנו, ובלבלה לי את המוח על פרטיות או משהו. אבא שלי פאקינג אסון מהלך על שתיים, אבל זה לא עוצר אותה מלרצות לתקן אותו. היא יותר מדי נאמנה. ויותר מדי עקשנית. ופאקינג טובה מכדי להתמודד עם החרא שלו. אני בטוח שלא יהיה לה קל להסתגל לשינוי הזה אחרי שהיא רצה והתחרתה כל כך הרבה זמן, ועכשיו החלק הזה בחיים שלה נגמר. וכמה שהייתי רוצה שהיא תחזור הביתה, אני לא רוצה שהיא תישאב לתוך הבולשיט של אבא. מגיע לה יותר טוב מזה. מגיע לה יותר." הוא נענע בראשו.

"פאק, טרוו. אתה חייב להירגע. היא אישה בוגרת. ואני אומר את זה כי גם אני נתקלתי בה אתמול בלילה כשקפצתי לפה לבירה עם המניאק הזה," אמר בראקס והרים אליי גבה כאילו שכחתי מזה. "היא בדיוק הייתה בדרך החוצה, ולעזאזל, אחותך הקטנה גדלה ונהייתה אישה יפה." הוא שרק, ידע בדיוק כמה זה ירגיז את טרוויס. ראינו אותה לאורך השנים מאז שהיא נסעה לאוניברסיטה ותמיד עשינו לו את המוות לגבי היופי שלה.

"לך תזדיין. אל תסתכל עליה ככה. היא עדיין צעירה. ממש לא אישה בוגרת." טרוויס נעץ בבראקס מבט אזהרה. "הציעו לה משרה בחברה הגדולה והנחשבת שהיא התמחתה בה בשנה האחרונה. היא כל כך חכמה. הם הסכימו להשאיר לה את המשרה פנויה עד תחילת ספטמבר, כדי שהיא תוכל לחזור הביתה לזמן מה ולוודא שהכול בסדר עם אבא. הוא לא ישתנה, אז אין לי מושג למה היא מתעקשת לעצור את החיים שלה בשבילו."

הבנתי את הצורך שלו להגן עליה כי היו לי שתי אחיות שהאחים שלי ואני גוננו עליהן. אבל המצב הזה היה שונה. לאחים שלי ולי היו שני הורים שדאגו לכולנו כל הזמן. אבל ללילה היה רק את טרוויס, אלא אם לוקחים בחשבון גם את אבא שלהם, שהפסיק לשים זין לפני שנים.

"תן לה לחזור קצת, לבלות זמן איתך ועם שיי. אולי אבא שלך ייקח את עצמו בידיים בזמן שהיא פה, ואז היא תחזור לשיקגו. היא אמרה שהמשרה ההיא מחכה לה, תן לה כמה חודשים להירגע."

"לגמרי, בן אדם. אני מסכים. היא קרעה את התחת. כשהיינו צעירים יותר, אני לא זוכר שראיתי אותה כשהיא לא רצה או התאמנה. זה מה שהכניס אותה לאוניברסיטה, ושם היא למדה והתחרתה במשך ארבע שנים. תן לה לנוח." בראקס נענע בראשו, ואני צחקתי קלות כי הוא דיבר בהיגיון רק לעיתים נדירות וזה היה הדבר הנבון ביותר שהוא אמר לאחרונה.

"היא נראית שמחה לחזור הביתה. היא בטח מותשת," אמרתי.

"נכון. אבל העובדה שהיא תגור בבית של אבא שלי לא מוצאת חן בעיניי. הוא מסתובב עם אנשים די מחורבנים, כהרגלו. אני לא רוצה שגם היא תסתובב ליד כל זה, אתם מבינים?" טרוויס קימט את הנייר שעטף את הכריך שלו לכדור והניח אותו על הבר.

הבנתי את הדאגה שלו. תמיד השגחנו עליה. היה בינינו הבדל של כמה שנים בגיל, ולפעמים ידעתי שהיא נטרה טינה בגלל היחס שקיבלה מטרוויס, בראקס וממני כשהייתה ילדה קטנה. והאמת היא שגם בעיניי לא מצאה חן המחשבה שהיא תגור בבית של אבא שלה.

"אתם יודעים שבבית שלי יש גם ביתן אורחים חיצוני. אני אציע לה לעבור לשם כשהיא תקפוץ אליי השבוע לדבר על העבודה ועל מה שהיא אמורה לעשות. ג'ורג'יה מתכננת לעבור לשם אחרי סיום הלימודים, אבל זה יקרה רק אחרי ששלגיה תחזור לשיקגו." ג'ורג'יה הייתה אחותי הקטנה, הצעירה מבין האחים למשפחת ריינולדס. היינו קרובים, והיא כבר הכריזה שביתן האורחים הפרטי יהיה שלה אחרי שקניתי את הבקתה המוזנחת לפני שנתיים ושיפצתי אותה לחלוטין.

הוא הנהן בפה מלא. כל המתח עזב את הכתפיים שלו.

"תודה, אחי. אני חייב לך טובה."

"אני צריך להיעלב שלא ביקשת ממני לתת לה עבודה? אנחנו תמיד צריכים עוד עובדים במשרד ואני בטוח שהרבה גברים בקוטונווד קוב יקנו בתים אם לילה תעבוד שם," בראקס אמר ונענע את הגבות בשובבות.

"לך תזדיין, מניאק. אין סיכוי. יו בחיים לא יחצה את הגבול הזה, אבל אתה תמיד חושב עם הזין שלך."

פלטתי צחוק חד כשבראקס נשנק בתדהמה, כאילו הוא הרגע חטף סטירה בפרצוף.

"גם יו חושב עם הזין שלו. רק תשאל את טורי הופקינס. היא השתכרה ובכתה לי לפני שבוע כי נעלמת לה אחרי הלילה המדהים שהיה לה איתך." בראקס סיים את הבירה שלו.

הנדתי בראשי. "מניאק. למה אתה בכלל מדבר איתה על זה? יצאנו בתיכון, ולמקרה ששכחת, מצאתי אותה מתחת לספסלים מוצצת לטוני רנדל. היא יכולה לשנות את הסיפור הזה כמה שבא לה, אבל לא התעלמתי ממנה. עזבתי אותה עם הזין של טוני בפה. זאת לא הבעיה שלי שהיא עדיין מתגעגעת לזין שלי אחרי כל השנים האלה."

"וזאת בדיוק הסיבה שאני לא מוכן לתת לבני זונות כמוכם להתקרב אל לילה. אבל לפחות אני יודע שאין נאמן ממנו והוא בחיים לא יעשה טעות כזאת. אתה, לעומת זאת... אני לא בטוח שלא תחצה את הגבול."

"לך להזדיין. מתי אי פעם חציתי את הגבול?" בראקס הרים את הידיים כאילו הוא נפגע עד עמקי נשמתו.

"זיינת את החברה שהייתה לי בתיכון," טרוויס הזכיר לו.

"נפרדתם!" בראקס צעק. "ואני לא רוצה לפגוע, אבל כולם זיינו את דונה. היא הייתה בחורה עסוקה."

"יו לא זיין אותה, ולמקרה ששכחת... גם אני לא זיינתי אותה." טרוויס ניסה לכבוש את החיוך שלו. זאת הייתה בדיחה קבועה של שלושתנו. דונה משכה אותו באף שנה וחצי, תקופה שבעיני נער מתבגר נראתה כמו נצח. היא טענה שהיא שומרת את עצמה לחתונה. ואז היא זרקה אותו והתעסקה עם כל מי שהוא הכיר.

אבל לא איתי.

לא הייתי כזה.

אהבתי נשים ונהניתי מסקס. יצאתי להרבה דייטים, אבל העדפתי קשרים לא מחייבים. עדיין לא מצאתי סיבה להתחייב למישהי. כיבדתי את הקוד הגברי והתייחסתי אל השיט הזה ברצינות.

גם בראקס כיבד אותו. אבל הוא אהב להשתחצן.

"טוב, אני חייב לחזור למשרד." טרוויס לקח את עטיפת הכריך וזרק אותה לפח, קם וטפח לי על הכתף. "תודה שאתה עוזר ללילה."

"בטח. אתה יודע שהייתי עושה הכול בשבילה."

הוא הצדיע לי ולבראקס ועשה את דרכו החוצה.

"אני מניח שהגיע הזמן שאחזור ואוודא שכולם עובדים. העסק עמוס יותר מהרגיל," בראקס אמר. "אתה בטוח שתצליח להתמודד עם העובדה שלילה תעבוד פה?"

הנימה שלו הייתה מקניטה, אבל ידעתי למה הוא רמז.

"כמובן. אני מכיר אותה כל החיים שלי והיא האחות של טרוויס. זאת לא בעיה. חלקנו יכולים להשתלט על הזין שלנו." הרמתי גבה ונעצתי בו מבט קשה. לילה תמיד הייתה כמו אחות קטנה בעיניי. ובטח — לא הייתי עיוור — היא נהייתה פאקינג משגעת.

אבל בניגוד לבראקס, ידעתי כשמישהי הייתה מחוץ לתחום.

ולא אהבתי איך שהוא דיבר עליה.

"כן, כן, כן. אבל לעזאזל, היא נראית טוב, גבר. והיא חכמה וסגורה על עצמה. יכול להיות שזה לא יהיה קל כמו שנראה לך, אחי." הוא חייך בזחיחות וטפח לי על הכתף. "אבל אני אחזור ואכניס לך קצת שכל לראש כשיהיה לך קשה עם זה."

"זה בחיים לא יקרה. תחזור לעבודה, חמור."

הוא הרים את היד מעל לראש שלו ויצא מהמקום.

הדאגה של בראקס הצחיקה אותי. אף פעם לא הייתה לי בעיה לשלוט בעצמי ליד נשים. לא הייתי כזה.

לא תהיה לי שום בעיה להתמודד עם זה.