"גרישה פרלמן דיבר סוף-סוף!" הכריז העמוד הראשון של הניו יורק טיימס. הדיילי מייל הלונדוני הודיע בפשטות: "האיש החכם בעולם סירב לקבל פרס של מיליון דולר!"
שנת 2000 מכון קליי למתמטיקה הכריז בבוסטון על שבע הבעיות המתמטיות הגדולות הלא-פתורות – בעיות המילֶניוּם. ועוד הכריז המכון, כי מי שימצא פתרון לאחת משבע הבעיות האלה יזכה במיליון דולר. השערת פּואַנְקָרֶה, אחת מן השבע, חמקה במשך למעלה ממאה שנה ממיטב המוחות המתמטיים.
בשנת 2006 מתמטיקאי רוסי תימהוני, היהודי גריגורי פרלמן, פתר אותה.
כיצד הצליח פרלמן במקום שרבים וטובים כל-כך נכשלו בו? מי האיש הזה, שסירב לקבל את הפרס, לאחר שסירב לקבל גם את מדליית פילדס - המקבילה המתמטית לפרס נובל?
הסופרת מאשה גֶסֶן - בצעירותה תלמידת תוכנית המחוננים הסובייטית במתמטיקה - ראיינה שלל אנשים שהקיפו את פרלמן: בני כיתה, מורים, מאמנים, חברים לנבחרות הסובייטיות לאולימפיאדות המתמטיקה, עמיתים מרוסיה, מאמריקה ומסין, וגם מישראל, וניסתה להבין את פשר הגאונות והמוזרות של האיש החידתי הזה. האם מדובר באינטואיציה גאונית? בדמיון יחיד במינו? מה שברור: לגרישה פרלמן יש מוח בעל כוח חישובי אדיר, כמעט לא אנושי. לזה נוסף מה שלדברי אנרי פּואַנְקָרֶה עצמו הוא מהות המתמטיקה – "הקפדה מושלמת", ועימה התעלמות מוחלטת מכל מה שאינו קשור במתמטיקה. כל אלה איפשרו לו להגיע לעומקן – ולפתרונן – של בעיות מתמטיות.
אבל מאשה גסן מגלה כי ליכולות האלה יש מחיר. מוח מיוחד כזה לא מסוגל להתמודד עם המציאות האפרורית, היומיומית, האנושית. כשפרלמן נתקל ביריבויות, בקנאות, ביצרים – הוא נסוג. בתחילה מן העולם המתמטי, ואז, בהדרגה, מן העולם.
בחידת פרלמן מאשה גסן מאירה באור אחר את הנטל הכבד של הגאונות.
מאשה גֶסֶן כותבת עבור עיתונים שונים, ובהם Slate, Vanity Fair, The New York Times ואחרים. היא כתבה עוד שישה ספרים. גֶסֶן חיה ברוסיה.
"גרישה פרלמן דיבר סוף-סוף!" הכריז העמוד הראשון של הניו יורק טיימס. הדיילי מייל הלונדוני הודיע בפשטות: "האיש החכם בעולם סירב לקבל פרס של מיליון דולר!"
שנת 2000 מכון קליי למתמטיקה הכריז בבוסטון על שבע הבעיות המתמטיות הגדולות הלא-פתורות – בעיות המילֶניוּם. ועוד הכריז המכון, כי מי שימצא פתרון לאחת משבע הבעיות האלה יזכה במיליון דולר. השערת פּואַנְקָרֶה, אחת מן השבע, חמקה במשך למעלה ממאה שנה ממיטב המוחות המתמטיים.
בשנת 2006 מתמטיקאי רוסי תימהוני, היהודי גריגורי פרלמן, פתר אותה.
כיצד הצליח פרלמן במקום שרבים וטובים כל-כך נכשלו בו? מי האיש הזה, שסירב לקבל את הפרס, לאחר שסירב לקבל גם את מדליית פילדס - המקבילה המתמטית לפרס נובל?
הסופרת מאשה גֶסֶן - בצעירותה תלמידת תוכנית המחוננים הסובייטית במתמטיקה - ראיינה שלל אנשים שהקיפו את פרלמן: בני כיתה, מורים, מאמנים, חברים לנבחרות הסובייטיות לאולימפיאדות המתמטיקה, עמיתים מרוסיה, מאמריקה ומסין, וגם מישראל, וניסתה להבין את פשר הגאונות והמוזרות של האיש החידתי הזה. האם מדובר באינטואיציה גאונית? בדמיון יחיד במינו? מה שברור: לגרישה פרלמן יש מוח בעל כוח חישובי אדיר, כמעט לא אנושי. לזה נוסף מה שלדברי אנרי פּואַנְקָרֶה עצמו הוא מהות המתמטיקה – "הקפדה מושלמת", ועימה התעלמות מוחלטת מכל מה שאינו קשור במתמטיקה. כל אלה איפשרו לו להגיע לעומקן – ולפתרונן – של בעיות מתמטיות.
אבל מאשה גסן מגלה כי ליכולות האלה יש מחיר. מוח מיוחד כזה לא מסוגל להתמודד עם המציאות האפרורית, היומיומית, האנושית. כשפרלמן נתקל ביריבויות, בקנאות, ביצרים – הוא נסוג. בתחילה מן העולם המתמטי, ואז, בהדרגה, מן העולם.
בחידת פרלמן מאשה גסן מאירה באור אחר את הנטל הכבד של הגאונות.
מאשה גֶסֶן כותבת עבור עיתונים שונים, ובהם Slate, Vanity Fair, The New York Times ואחרים. היא כתבה עוד שישה ספרים. גֶסֶן חיה ברוסיה.
מאז שאני זוכרת את עצמי חלמתי על אהבה כמו בסרטים.
ואז, יום אחד, אחרי שכבר נשבר לי הלב לא פעם ולא פעמיים... אחרי שכבר הייתי לבד במשך תקופה וחשבתי שאולי זה כבר לא יקרה לי, הוא הגיח אל חיי כמו רוח סערה.
הוא לחש באוזני את כל המילים שקיוויתי אי פעם לשמוע. הוא ידע איך לחזר אחריי, כאילו מישהו נתן לו את ספר ההפעלה שלי. הוא רצה לדעת עליי הכול, והרגשתי שמצאתי את הנשמה התאומה שלי.
אחרי מספר חודשים עברנו לגור יחד. לא ידעתי שנלכדתי במלכודת דבש ושאני צועדת בעיניים עצומות היישר לביתו של נרקיסיסט. שם, מאחורי דלתות סגורות בחדרי חדרים, נפלתי מגן עדן לגיהינום – הענשות בשתיקה, התקפי זעם, מניפולציות רגשיות, האשמות 24/7, הרחקה מחברים, משפחה וכו'.
"את הסימנים הכחולים, הפצעים והצלקות לא רואים על הגוף. אלימות שקופה משאירה צלקות ופוצעת את הנפש."
אהבה זה לא! מאת מורן אייזנשטיין, אמא לאריאל ולתאומים קים וניל, מרצה, מאמנת אישית, ומחברת הספר הכול לטובה. בספר זה מורן משתפת את הסיפור האישי שלה ושוזרת בו מונחים נפוצים מהעולם הנרקיסיסטי. אם אתם מזדהים עם חלק או עם רוב נורות האזהרה, כדאי שתהיו עם אצבע על הדופק לגבי מערכת היחסים שאתם נמצאים בה.
מאז שאני זוכרת את עצמי חלמתי על אהבה כמו בסרטים.
ואז, יום אחד, אחרי שכבר נשבר לי הלב לא פעם ולא פעמיים... אחרי שכבר הייתי לבד במשך תקופה וחשבתי שאולי זה כבר לא יקרה לי, הוא הגיח אל חיי כמו רוח סערה.
הוא לחש באוזני את כל המילים שקיוויתי אי פעם לשמוע. הוא ידע איך לחזר אחריי, כאילו מישהו נתן לו את ספר ההפעלה שלי. הוא רצה לדעת עליי הכול, והרגשתי שמצאתי את הנשמה התאומה שלי.
אחרי מספר חודשים עברנו לגור יחד. לא ידעתי שנלכדתי במלכודת דבש ושאני צועדת בעיניים עצומות היישר לביתו של נרקיסיסט. שם, מאחורי דלתות סגורות בחדרי חדרים, נפלתי מגן עדן לגיהינום – הענשות בשתיקה, התקפי זעם, מניפולציות רגשיות, האשמות 24/7, הרחקה מחברים, משפחה וכו'.
"את הסימנים הכחולים, הפצעים והצלקות לא רואים על הגוף. אלימות שקופה משאירה צלקות ופוצעת את הנפש."
אהבה זה לא! מאת מורן אייזנשטיין, אמא לאריאל ולתאומים קים וניל, מרצה, מאמנת אישית, ומחברת הספר הכול לטובה. בספר זה מורן משתפת את הסיפור האישי שלה ושוזרת בו מונחים נפוצים מהעולם הנרקיסיסטי. אם אתם מזדהים עם חלק או עם רוב נורות האזהרה, כדאי שתהיו עם אצבע על הדופק לגבי מערכת היחסים שאתם נמצאים בה.
אורן סמדג'ה החל מהשלב הנמוך ביותר את מסלול מרתון הג'ודו שלו. הילד הנחוש מאופקים החל את צעדיו בחוג הג'ודו של מוריס סמדג'ה אביו, במקלט השכונתי. אורן נדבק בחיידק הג'ודו - דרך חייהם והשקפת עולמם החינוכית של משפחת סמדג'ה. מגיל חמש הוא סומן כפורץ דרך. אורן עבר את כל מסלול המרתון הקשה עד לשיאו כספורטאי ג'ודו העומד גאה על הפודיום האולימפי בברצלונה ומדליית ארד אולימפית היסטורית יוקרתית, בוהקת תלויה על צווארו.
ספק אם בעתיד הקרוב תהיה דמות נוספת, נערצת ומוערכת בענף הג'ודו הישראלי שתצליח לשבור את שיאי הישגיו של אורן. בדבקות לנגד עיניו הוא רואה את המשך העברת משנתו של מוריס סמדג'ה, להשגת יעדים. אורן הוא מודל השראה בדמותו האופטימית, הצנועה ומלאת החן. דבריו נאמרים בשקט, אך הם נוקבים וברורים. הוא סמל ומופת, אב רוחני לאלפי ילדי ג'ודו המטפחים חלומות שהופכים למציאות. הוא דוגל במקצוענות מושלמת לצד עזרה ואהבת הזולת, מנהיגות, צניעות, חינוך לסובלנות, אחווה וחברות, ללא גבולות וללא תנאים.
הגדרת התפקיד לפי השקפתו של אורן היא אחת: "הדרך היחידה להצליח היא לעבוד ביחד באמצעות תקשורת ושיתוף פעולה. זו הדרך הנהוגה בנבחרת הג'ודו של ישראל - עבודת צוות המתבטאת בתוצאות שהספורטאים משיגים – זו עבודת צוות מנצחת!"
סיפורו של אורן סמדג'ה פורץ הדרך, הוא סיפור על נער שחלם בגדול, חתר להשגת המטרה והפך למקור השראה והערצה בעולם הג'ודו בישראל וברחבי העולם.
אורן סמדג'ה החל מהשלב הנמוך ביותר את מסלול מרתון הג'ודו שלו. הילד הנחוש מאופקים החל את צעדיו בחוג הג'ודו של מוריס סמדג'ה אביו, במקלט השכונתי. אורן נדבק בחיידק הג'ודו - דרך חייהם והשקפת עולמם החינוכית של משפחת סמדג'ה. מגיל חמש הוא סומן כפורץ דרך. אורן עבר את כל מסלול המרתון הקשה עד לשיאו כספורטאי ג'ודו העומד גאה על הפודיום האולימפי בברצלונה ומדליית ארד אולימפית היסטורית יוקרתית, בוהקת תלויה על צווארו.
ספק אם בעתיד הקרוב תהיה דמות נוספת, נערצת ומוערכת בענף הג'ודו הישראלי שתצליח לשבור את שיאי הישגיו של אורן. בדבקות לנגד עיניו הוא רואה את המשך העברת משנתו של מוריס סמדג'ה, להשגת יעדים. אורן הוא מודל השראה בדמותו האופטימית, הצנועה ומלאת החן. דבריו נאמרים בשקט, אך הם נוקבים וברורים. הוא סמל ומופת, אב רוחני לאלפי ילדי ג'ודו המטפחים חלומות שהופכים למציאות. הוא דוגל במקצוענות מושלמת לצד עזרה ואהבת הזולת, מנהיגות, צניעות, חינוך לסובלנות, אחווה וחברות, ללא גבולות וללא תנאים.
הגדרת התפקיד לפי השקפתו של אורן היא אחת: "הדרך היחידה להצליח היא לעבוד ביחד באמצעות תקשורת ושיתוף פעולה. זו הדרך הנהוגה בנבחרת הג'ודו של ישראל - עבודת צוות המתבטאת בתוצאות שהספורטאים משיגים – זו עבודת צוות מנצחת!"
סיפורו של אורן סמדג'ה פורץ הדרך, הוא סיפור על נער שחלם בגדול, חתר להשגת המטרה והפך למקור השראה והערצה בעולם הג'ודו בישראל וברחבי העולם.
זהו סיפורו המדהים של ד"ר לאון זקס, רופא שהיה קצין רפואה בצבא אנדרס. כשהגיעו חיילי צבא זה לארץ, ערק לאון זקס מהצבא והפך לרופא של קבוצת גבע, בעמק יזרעאל. עם הזמן היה הרופא המיתולוגי של העמק.
זהו סיפורו המדהים של ד"ר לאון זקס, רופא שהיה קצין רפואה בצבא אנדרס. כשהגיעו חיילי צבא זה לארץ, ערק לאון זקס מהצבא והפך לרופא של קבוצת גבע, בעמק יזרעאל. עם הזמן היה הרופא המיתולוגי של העמק.
במאה השלישית לפנה"ס היתה קרתגו השַׁליטה הבלתי-מעורערת במסחר באגן הים התיכון, עם מושבות מספרד ועד סיציליה. כשהרפובליקה הרומית שהחלה לצבור כוח אתגרה את מעמדה של קרתגו באזור, המפקד העליון של קרתגו, חניבעל, הוביל את הקרב עד רומא. כשהוא גובר על כל הצבאות שנשלחו להדוף אותו, היווה חניבעל איום על רומא עצמה לפני שהוכרע לבסוף באחד הקרבות האפיים ביותר בעולם העתיק.
הביוגרפיה המעמיקה הזאת מעוררת לחיים את המפקד הדגול שחצה את האלפים עם פילי מלחמה, מן ההישגים הראויים ביותר לציון בהיסטוריה הצבאית העולמית.
פטריק נ' האנט הוא ארכיאולוג, היסטוריון ומחבר ביוגרפיות, חוקר ומלמד באוניברסיטת סטנפורד, אשר ניהל משלחות מחקר באלפים בעקבות דמותו של חניבעל.
במאה השלישית לפנה"ס היתה קרתגו השַׁליטה הבלתי-מעורערת במסחר באגן הים התיכון, עם מושבות מספרד ועד סיציליה. כשהרפובליקה הרומית שהחלה לצבור כוח אתגרה את מעמדה של קרתגו באזור, המפקד העליון של קרתגו, חניבעל, הוביל את הקרב עד רומא. כשהוא גובר על כל הצבאות שנשלחו להדוף אותו, היווה חניבעל איום על רומא עצמה לפני שהוכרע לבסוף באחד הקרבות האפיים ביותר בעולם העתיק.
הביוגרפיה המעמיקה הזאת מעוררת לחיים את המפקד הדגול שחצה את האלפים עם פילי מלחמה, מן ההישגים הראויים ביותר לציון בהיסטוריה הצבאית העולמית.
פטריק נ' האנט הוא ארכיאולוג, היסטוריון ומחבר ביוגרפיות, חוקר ומלמד באוניברסיטת סטנפורד, אשר ניהל משלחות מחקר באלפים בעקבות דמותו של חניבעל.
בשירים וברשימות שבספר אני מזמין אתכם, הקוראים, לראות את הדברים דרך עיניי שלי. ניסיתי לגעת בבדידות של אנשים, בהישרדות חומרית ונפשית שלי ושל אחרים. לפעמים הרגשתי שאני הולך על הקצה, אבל אני מאמין שיש גם תקווה בספר, ואני מקווה שהקוראים והקוראות ימצאו בו נחמה ומזור לנפש.
בשירים וברשימות שבספר אני מזמין אתכם, הקוראים, לראות את הדברים דרך עיניי שלי. ניסיתי לגעת בבדידות של אנשים, בהישרדות חומרית ונפשית שלי ושל אחרים. לפעמים הרגשתי שאני הולך על הקצה, אבל אני מאמין שיש גם תקווה בספר, ואני מקווה שהקוראים והקוראות ימצאו בו נחמה ומזור לנפש.
◆ מה הייתה הנחייתי למוסד חינוכי שקנה בטעות פיצות ללא כשרות בסכום כספי גדול?
◆ כיצד התייחסתי לתפילה שוויונית שאורגנה שלא בידיעתי והתקיימה במבנה ציבור?
◆ מה עשיתי כשגיליתי שפסק ההלכה שלי היה שגוי?
◆ כיצד פסקתי בנוגע לבקשת אב להתפלל על בנו החולה שימות?
עם שאלות אלו ורבות נוספות התמודד המחבר, הרב אורי ליפשיץ, בתפקידו כרב הקהילה בקיבוץ טירת צבי והן נידונות בספר שלפניכם מתוך נקודת מבט אישית־הלכתית.
שיחה על השאלה הוא חיבור תיעודי בגוף ראשון, המעניק לקוראיו הצצה מרתקת ליומנו של רב קהילה. כל אחד מפרקי הספר פותח בהתרחשות אמיתית שהולידה שאלה הלכתית. בעקבותיה, משתף הרב את הקוראים בדילמות שעמדו לפתחו בבואו להכריע בשאלה, בדרך החשיבה ההלכתית שמנחה אותו ובמשמעויותיה של פסיקת הלכה בעיניו נוסף לנקודת המבט האישית, כל סיפור פותח פתח לדיון עקרוני בממשק שבין הפוסק לקהילה ובין ההלכה לחיים.
שיחה על השאלה הוא הזדמנות נדירה להתוודע לעולם ההלכה מבפנים, 'להיכנס' לראשו ולליבו של הפוסק ולגבש עמדה בנוגע לשאלות יסוד האופפות את חיינו ההלכתיים: יחסי שכנים, התמודדות עם אבל, זוגיות ושלום בית, יחסי הורים וילדים, מקומן של נשים בבית כנסת, הלכה ומדע, זיכרון וחורבן, ועוד.
הרב אורי ליפשיץ הוא מראשי ישיבת 'שיח יצחק', בעל תואר שלישי בפילוסופיה יהודית ומרצה במסגרות אקדמיות שונות.
◆ מה הייתה הנחייתי למוסד חינוכי שקנה בטעות פיצות ללא כשרות בסכום כספי גדול?
◆ כיצד התייחסתי לתפילה שוויונית שאורגנה שלא בידיעתי והתקיימה במבנה ציבור?
◆ מה עשיתי כשגיליתי שפסק ההלכה שלי היה שגוי?
◆ כיצד פסקתי בנוגע לבקשת אב להתפלל על בנו החולה שימות?
עם שאלות אלו ורבות נוספות התמודד המחבר, הרב אורי ליפשיץ, בתפקידו כרב הקהילה בקיבוץ טירת צבי והן נידונות בספר שלפניכם מתוך נקודת מבט אישית־הלכתית.
שיחה על השאלה הוא חיבור תיעודי בגוף ראשון, המעניק לקוראיו הצצה מרתקת ליומנו של רב קהילה. כל אחד מפרקי הספר פותח בהתרחשות אמיתית שהולידה שאלה הלכתית. בעקבותיה, משתף הרב את הקוראים בדילמות שעמדו לפתחו בבואו להכריע בשאלה, בדרך החשיבה ההלכתית שמנחה אותו ובמשמעויותיה של פסיקת הלכה בעיניו נוסף לנקודת המבט האישית, כל סיפור פותח פתח לדיון עקרוני בממשק שבין הפוסק לקהילה ובין ההלכה לחיים.
שיחה על השאלה הוא הזדמנות נדירה להתוודע לעולם ההלכה מבפנים, 'להיכנס' לראשו ולליבו של הפוסק ולגבש עמדה בנוגע לשאלות יסוד האופפות את חיינו ההלכתיים: יחסי שכנים, התמודדות עם אבל, זוגיות ושלום בית, יחסי הורים וילדים, מקומן של נשים בבית כנסת, הלכה ומדע, זיכרון וחורבן, ועוד.
הרב אורי ליפשיץ הוא מראשי ישיבת 'שיח יצחק', בעל תואר שלישי בפילוסופיה יהודית ומרצה במסגרות אקדמיות שונות.
נפרדנו אחרי יותר מחמש שנים של זוגיות, חודש וחצי לפני החתונה. כשנפרדנו, נפרדתי מכל מה שהכרתי. בכל בוקר כשהייתי מתעוררת, הכול היה חדש לי: המיטה, הנוף, הארון, כוס הקפה. לא היה לי דבר מלבד ההווה, וההווה נראה לי פתאום מדהים - לא חסר בו דבר.
ספר זה הוא שיר הלל לטבע, לבריאה, לאדם, לאלוהות, לכל מה שקיים ולכל מה שבפוטנציאל. זה שיר הלל כן. זהו ספר על מסע, על הליכה בשטח לא מוכר, על רוח ואובדן וצער ולידה מחדש לתוך הטבע והבריאה, על היכולת להתבונן ולנשום ולהתמלא באהבה ובחמלה. ספר שהוא לא רק על רוח, אלא גם על הבשר, על חיי היום-יום, על זוגיות, על מיניות, על עבודה, על רגע של פסיעה ברחוב. הוא ספר לריפוי ולהענקת השראה, ספר למציאת הזדהות, ספר לאומץ - ספר שהוא כולו אנחנו.
שירה פריד היא מורה ליוגה, בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות, מתגוררת במושב פדיה עם כלב-אוכל-ספות ועם שני חתולים קסומים, חיה ונושמת ומזכירה לעצמה לחיות ולנשום.
נפרדנו אחרי יותר מחמש שנים של זוגיות, חודש וחצי לפני החתונה. כשנפרדנו, נפרדתי מכל מה שהכרתי. בכל בוקר כשהייתי מתעוררת, הכול היה חדש לי: המיטה, הנוף, הארון, כוס הקפה. לא היה לי דבר מלבד ההווה, וההווה נראה לי פתאום מדהים - לא חסר בו דבר.
ספר זה הוא שיר הלל לטבע, לבריאה, לאדם, לאלוהות, לכל מה שקיים ולכל מה שבפוטנציאל. זה שיר הלל כן. זהו ספר על מסע, על הליכה בשטח לא מוכר, על רוח ואובדן וצער ולידה מחדש לתוך הטבע והבריאה, על היכולת להתבונן ולנשום ולהתמלא באהבה ובחמלה. ספר שהוא לא רק על רוח, אלא גם על הבשר, על חיי היום-יום, על זוגיות, על מיניות, על עבודה, על רגע של פסיעה ברחוב. הוא ספר לריפוי ולהענקת השראה, ספר למציאת הזדהות, ספר לאומץ - ספר שהוא כולו אנחנו.
שירה פריד היא מורה ליוגה, בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות, מתגוררת במושב פדיה עם כלב-אוכל-ספות ועם שני חתולים קסומים, חיה ונושמת ומזכירה לעצמה לחיות ולנשום.
"כשחילקו לנו אוכל, לעיתים ביקשתי תוספת. באחת הפעמים שנתנו לי תוספת, לא הצלחתי לייצב את כפות ידיי והפלתי את רובה על הרצפה... כבר אז הבנתי את הלקח: כשנותנים לך משהו, קח אותו בשתי ידיים."
ספר זה מגולל את סיפור חייו יוצא הדופן של מרדכי גדרון, מהעלייה ממצרים, דרך החיים במעברה ומאבקי ההישרדות היום יומיים בשנות החמישים, ועד להצלחתו בעולם המשפט הישראלי. הספר מבוסס על זיכרונותיו ועל מפגשים מרגשים עם דמויות מעוררות השראה, שהשפיעו על דרכו המקצועית ועל דרכו האישית. בכנות ובהומור, מרדכי משתף בסיפורים מדהימים, באתגרים לא פשוטים, בניסים קטנים ובניסים גדולים, כולל מספר ניסיונות להעבירו לעולם שכולו טוב.
כל אלה עיצבו את חייו, אשר בהם ספג אלימות, הורים קשוחים ואהבות נכזבות. מרדכי חושף כיצד ובזכות מי, הפך לעורך דין שנלחם למען הצדק. עורך דין ששומר יושרה, מוסר וערכים. מרדכי חולק עם הקוראים חוויות יוצאות דופן מעולם המשפט, עולם בו כל החלטה יכולה להיות הרת גורל.
גדרון מזמין אתכם להצטרף למסע מעורר השראה ובו אהבות, בגידות, טעויות, התגברות על מכשולים ונאמנות לערכים.
דיני הלב הוא לא רק ספר זיכרונות, אלא גם מדריך לחיים, המלמד כי בזכות נחישות, אמונה, והרבה מזל – כל אחד יכול לכתוב את סיפור חייו.
"כשחילקו לנו אוכל, לעיתים ביקשתי תוספת. באחת הפעמים שנתנו לי תוספת, לא הצלחתי לייצב את כפות ידיי והפלתי את רובה על הרצפה... כבר אז הבנתי את הלקח: כשנותנים לך משהו, קח אותו בשתי ידיים."
ספר זה מגולל את סיפור חייו יוצא הדופן של מרדכי גדרון, מהעלייה ממצרים, דרך החיים במעברה ומאבקי ההישרדות היום יומיים בשנות החמישים, ועד להצלחתו בעולם המשפט הישראלי. הספר מבוסס על זיכרונותיו ועל מפגשים מרגשים עם דמויות מעוררות השראה, שהשפיעו על דרכו המקצועית ועל דרכו האישית. בכנות ובהומור, מרדכי משתף בסיפורים מדהימים, באתגרים לא פשוטים, בניסים קטנים ובניסים גדולים, כולל מספר ניסיונות להעבירו לעולם שכולו טוב.
כל אלה עיצבו את חייו, אשר בהם ספג אלימות, הורים קשוחים ואהבות נכזבות. מרדכי חושף כיצד ובזכות מי, הפך לעורך דין שנלחם למען הצדק. עורך דין ששומר יושרה, מוסר וערכים. מרדכי חולק עם הקוראים חוויות יוצאות דופן מעולם המשפט, עולם בו כל החלטה יכולה להיות הרת גורל.
גדרון מזמין אתכם להצטרף למסע מעורר השראה ובו אהבות, בגידות, טעויות, התגברות על מכשולים ונאמנות לערכים.
דיני הלב הוא לא רק ספר זיכרונות, אלא גם מדריך לחיים, המלמד כי בזכות נחישות, אמונה, והרבה מזל – כל אחד יכול לכתוב את סיפור חייו.
מלחמת "חרבות ברזל" הותירה אחריה אלפי סיפורים אנושיים מצמררים שתחילתם בשמחת תורה, שבעה באוקטובר 2023. החל מהיום הזה הוסט מסלול חייהן של משפחות רבות משגרה ברוכה אל כאב ושכול, שבתוכם התגלו עוצמות של גבורה.
מתוך הסיפורים האלה בחרה המחברת שבעה סיפורי נשים, שיצאו מתוך כאבן האישי לעשייה ציבורית של קירוב לבבות ואחדות. היא מתחקה אחר מקור כוחן באמצעות ראיונות אישיים, שמהם עולה מסע מעורר השראה של כל אחת מהן. היא מגלה כי עבורן זוהי דרך חיים שבה הלכו עוד קודם לכן. נשים אלה מצליחות לבנות כלים המעניקים לכולנו נחמה ואור. הן הפכו למגדלור של עוצמה, המחזק את העם היהודי ומבטיח לו תקומה היסטורית: אבישג ליבמן, איריס חיים, אפרת מור, דיצה אור, הדס לוינשטרן, ענת מאיר ורויטל שמיר.
עוצמות הנשים נארגות בסיפור הנס של המחברת, שבו ניצלו בעלה ושלושת בניה מטביעה. אלה הם סיפורים שונים, אך שזורים בהם מאפיינים של אירוע תנ"כי. בספר זה היא גם מקיימת את צוואת אביה, שלפני מותו ביקש ממנה: "בבקשה, תחזרי לכתוב". והיא אכן כותבת, ומביאה את סיפוריהן של הנשים שהפכו להיות פורצות דרך מלחמה.
מלחמת "חרבות ברזל" הותירה אחריה אלפי סיפורים אנושיים מצמררים שתחילתם בשמחת תורה, שבעה באוקטובר 2023. החל מהיום הזה הוסט מסלול חייהן של משפחות רבות משגרה ברוכה אל כאב ושכול, שבתוכם התגלו עוצמות של גבורה.
מתוך הסיפורים האלה בחרה המחברת שבעה סיפורי נשים, שיצאו מתוך כאבן האישי לעשייה ציבורית של קירוב לבבות ואחדות. היא מתחקה אחר מקור כוחן באמצעות ראיונות אישיים, שמהם עולה מסע מעורר השראה של כל אחת מהן. היא מגלה כי עבורן זוהי דרך חיים שבה הלכו עוד קודם לכן. נשים אלה מצליחות לבנות כלים המעניקים לכולנו נחמה ואור. הן הפכו למגדלור של עוצמה, המחזק את העם היהודי ומבטיח לו תקומה היסטורית: אבישג ליבמן, איריס חיים, אפרת מור, דיצה אור, הדס לוינשטרן, ענת מאיר ורויטל שמיר.
עוצמות הנשים נארגות בסיפור הנס של המחברת, שבו ניצלו בעלה ושלושת בניה מטביעה. אלה הם סיפורים שונים, אך שזורים בהם מאפיינים של אירוע תנ"כי. בספר זה היא גם מקיימת את צוואת אביה, שלפני מותו ביקש ממנה: "בבקשה, תחזרי לכתוב". והיא אכן כותבת, ומביאה את סיפוריהן של הנשים שהפכו להיות פורצות דרך מלחמה.
אמנון קבצ'ניק היה פרופסור לתיאטרון בסטייט יוניברסיטי ניו יורק בינגהמטון, באוניברסיטת סטנפורד, באוהיו סטייט יוניברסיטי, בפלורידה סטייט יוניברסיטי ובאלמירה קולג' ופרש לגמלאות. הוא ביים אין־ספור דרמות, קומדיות, מותחנים ומחזות זמר בניו יורק וברחבי ארצות הברית. הוא מחברם של הספרים שרלוק הולמס על הבמה ושל הסדרה בת שבעת הכרכים Blood on the Stage.
במשך השנים יצאו לאור ספרים רבים שעוסקים בדרמות משפטיות בקולנוע ובטלוויזיה, אך כמעט שלא נכתב דבר על תחום זה בתיאטרון. כוונתו של ספר זה היא למלא את החלל שנוצר בתחום.
בספר יש יותר מחמישים מחזות שעוברים ניתוח ובחינה קפדנית. המשפט המתועד הראשון על במה מופיע במחזה מבקשות החסות מתוך הטטרלוגיה בנות דנאוס (463 לפנה"ס) מאת אייסכילוס. במחזה מואשמות 49 צעירות ברצח חתניהן, בני דודן, בערב הכלולות, כדי להימנע מנישואין בתוך המשפחה. באורסטיאה מאת אייסיכלוס (458 לפנה"ס) הנאשם אורסטס שיסף את גרונה של אימו מפני שהרגה את בעלה – אביו. האל אפולו משמש סנגור, והפוריניות, אלות הנקמה של יוון העתיקה, הן התובעות.
בימי הביניים, בשנים 1450–1500, כותבים אנונימיים כתבו דרמות משפטיות על יוסף ומריה, על פונטיוס פילאטוס והורדוס ועל נשים שהואשמו בניאוף. בעידן האליזבתני, בתי משפט מלכותיים באנגליה היו מי שהביאו צדק במחזות שכתבו כריסטופר מרלו, ויליאם שייקספיר ובן ג'ונסון. בתיאטרון הספרדי הוצגו סצנות משפטיות במחזות שכתבו לופה דה וגה, טירסו דה מולינה ופדרו קלדרון. הצרפתים לא פיגרו מאחור עם לה סיד (1637) מאת פייר קורניי, (The Litigants (1668 מאת ז'אן רסין ו־Socrates מאת וולטר (1760). ארצות הברית לקחה צד עם מחזות מאת ויליאם דאנלפ, גרמניה עם יוהן וולפגנג פון גתה, אנגליה עם לורד ביירון ורוסיה עם ניקולאי גוגול.
בעשור הראשון של המאה ה־20 הוצפה אירופה במחזות משפטיים. יש לציין במיוחד את The Living Corpse מאת טולסטוי (1900, רוסיה), את Madame X מאת אלכסנדר ביזון (1908, צרפת) ואת Justice מאת ג'ון גאלסוורת'י (1910, אנגליה). הדבר המשיך עם מחזאים שנמנו עם הזרם המרכזי וכתבו דרמות מאוכלסות בשופטים, תובעים, סנגורים, חבר מושבעים, עדים ונאשמים שפעמים רבות הואשמו ברצח מדרגה ראשונה.
כותבי מותחנים ותיקים כמו גסטון לרו, אדגר וולס ואגתה כריסטי כתבו בדיו מעורב בדם כשרקחו מלודרמות משפטיות. בחלקם היו יצורים ליליים ועל־טבעיים (דרקולה, איש הזאב) ובחלקם היו דמויות מהחיים עצמם (ליזי בורדן, ג'ק המרטש). כלל הדמויות האלו מצאו את עצמן מסובכות עם החוק. בין מחזות הזמר הידועים ביותר ששילבו בתוכם סצנות משפטיות אפשר להזכיר את קאן קאן (1953), שיקגו (1975), סוויני טוד (1979), עלובי החיים (1985) ורגטיים (1997).
הפרקים בספר מופיעים בסדר כרונולוגי. כל אחד מהפרקים כולל תיאור עלילה, נתונים על הפקות, דעות של מבקרי תיאטרון ושל חוקרי תולדות התיאטרון וכן פרטים ביוגרפיים על המחזאים ועל שחקנים/במאים מרכזיים שהיו קשורים בהפקות השונות.
אמנון קבצ'ניק היה פרופסור לתיאטרון בסטייט יוניברסיטי ניו יורק בינגהמטון, באוניברסיטת סטנפורד, באוהיו סטייט יוניברסיטי, בפלורידה סטייט יוניברסיטי ובאלמירה קולג' ופרש לגמלאות. הוא ביים אין־ספור דרמות, קומדיות, מותחנים ומחזות זמר בניו יורק וברחבי ארצות הברית. הוא מחברם של הספרים שרלוק הולמס על הבמה ושל הסדרה בת שבעת הכרכים Blood on the Stage.
במשך השנים יצאו לאור ספרים רבים שעוסקים בדרמות משפטיות בקולנוע ובטלוויזיה, אך כמעט שלא נכתב דבר על תחום זה בתיאטרון. כוונתו של ספר זה היא למלא את החלל שנוצר בתחום.
בספר יש יותר מחמישים מחזות שעוברים ניתוח ובחינה קפדנית. המשפט המתועד הראשון על במה מופיע במחזה מבקשות החסות מתוך הטטרלוגיה בנות דנאוס (463 לפנה"ס) מאת אייסכילוס. במחזה מואשמות 49 צעירות ברצח חתניהן, בני דודן, בערב הכלולות, כדי להימנע מנישואין בתוך המשפחה. באורסטיאה מאת אייסיכלוס (458 לפנה"ס) הנאשם אורסטס שיסף את גרונה של אימו מפני שהרגה את בעלה – אביו. האל אפולו משמש סנגור, והפוריניות, אלות הנקמה של יוון העתיקה, הן התובעות.
בימי הביניים, בשנים 1450–1500, כותבים אנונימיים כתבו דרמות משפטיות על יוסף ומריה, על פונטיוס פילאטוס והורדוס ועל נשים שהואשמו בניאוף. בעידן האליזבתני, בתי משפט מלכותיים באנגליה היו מי שהביאו צדק במחזות שכתבו כריסטופר מרלו, ויליאם שייקספיר ובן ג'ונסון. בתיאטרון הספרדי הוצגו סצנות משפטיות במחזות שכתבו לופה דה וגה, טירסו דה מולינה ופדרו קלדרון. הצרפתים לא פיגרו מאחור עם לה סיד (1637) מאת פייר קורניי, (The Litigants (1668 מאת ז'אן רסין ו־Socrates מאת וולטר (1760). ארצות הברית לקחה צד עם מחזות מאת ויליאם דאנלפ, גרמניה עם יוהן וולפגנג פון גתה, אנגליה עם לורד ביירון ורוסיה עם ניקולאי גוגול.
בעשור הראשון של המאה ה־20 הוצפה אירופה במחזות משפטיים. יש לציין במיוחד את The Living Corpse מאת טולסטוי (1900, רוסיה), את Madame X מאת אלכסנדר ביזון (1908, צרפת) ואת Justice מאת ג'ון גאלסוורת'י (1910, אנגליה). הדבר המשיך עם מחזאים שנמנו עם הזרם המרכזי וכתבו דרמות מאוכלסות בשופטים, תובעים, סנגורים, חבר מושבעים, עדים ונאשמים שפעמים רבות הואשמו ברצח מדרגה ראשונה.
כותבי מותחנים ותיקים כמו גסטון לרו, אדגר וולס ואגתה כריסטי כתבו בדיו מעורב בדם כשרקחו מלודרמות משפטיות. בחלקם היו יצורים ליליים ועל־טבעיים (דרקולה, איש הזאב) ובחלקם היו דמויות מהחיים עצמם (ליזי בורדן, ג'ק המרטש). כלל הדמויות האלו מצאו את עצמן מסובכות עם החוק. בין מחזות הזמר הידועים ביותר ששילבו בתוכם סצנות משפטיות אפשר להזכיר את קאן קאן (1953), שיקגו (1975), סוויני טוד (1979), עלובי החיים (1985) ורגטיים (1997).
הפרקים בספר מופיעים בסדר כרונולוגי. כל אחד מהפרקים כולל תיאור עלילה, נתונים על הפקות, דעות של מבקרי תיאטרון ושל חוקרי תולדות התיאטרון וכן פרטים ביוגרפיים על המחזאים ועל שחקנים/במאים מרכזיים שהיו קשורים בהפקות השונות.
לאוניד טוקרסקי, נולד בשנת 1945 בלנינגרד. בעל תואר דוקטור בהנדסת מכונות. נשוי לרחל, אב לשלושה ילדים, סבא לשבעה נכדים וסבא רבא לחמישה נינים. מילא קשת של תפקידים בכירים בתעשייה האווירית עד פרישתו לגמלאות. היה יו"ר מועצת המנהלים של חברה ממשלתית ודירקטור במועצות מנהלים של כמה חברות, היה יועץ לבעלי חברות פרטיות בתחום ניהול וכן כיהן כחבר בוועדה של נשיא המדינה לשינוי שיטת הממשל. כיהן כחבר הנהלת המרכז הישראלי להעצמת האזרח. בברית המועצות, שילם על פעילותו הציונית בשהות של שנה במחנה כפייה צבאי. הוכר בישראל כאסיר ציון. עלה ארצה בשנת 1976 לאחר שנתיים של סירוב עלייה, תוך שהוא דורש לעלות לישראל על בסיס זכויות האדם המפורטות באמנת הלסינקי. על פעילותו למען זכויות האדם קיבל תעודת הוקרה מטעם Cambridge International Biographical Centre. בשנת 2011 הוענק לו פרס "עץ הזית של ירושלים" על "תרומתו לתנועה למען העלייה של יהודי ברית המועצות ולחיזוק מערך ההגנה של מדינת ישראל". התקבל כחבר באגודת הסופרים הישראלים בעקבות פרסום ספרו "הישרדות". ספרו השני: "Unconventional ‑ Out of the box thinking in life and business" יצא לאור באמזון בשנת 2020.
לאוניד טוקרסקי, נולד בשנת 1945 בלנינגרד. בעל תואר דוקטור בהנדסת מכונות. נשוי לרחל, אב לשלושה ילדים, סבא לשבעה נכדים וסבא רבא לחמישה נינים. מילא קשת של תפקידים בכירים בתעשייה האווירית עד פרישתו לגמלאות. היה יו"ר מועצת המנהלים של חברה ממשלתית ודירקטור במועצות מנהלים של כמה חברות, היה יועץ לבעלי חברות פרטיות בתחום ניהול וכן כיהן כחבר בוועדה של נשיא המדינה לשינוי שיטת הממשל. כיהן כחבר הנהלת המרכז הישראלי להעצמת האזרח. בברית המועצות, שילם על פעילותו הציונית בשהות של שנה במחנה כפייה צבאי. הוכר בישראל כאסיר ציון. עלה ארצה בשנת 1976 לאחר שנתיים של סירוב עלייה, תוך שהוא דורש לעלות לישראל על בסיס זכויות האדם המפורטות באמנת הלסינקי. על פעילותו למען זכויות האדם קיבל תעודת הוקרה מטעם Cambridge International Biographical Centre. בשנת 2011 הוענק לו פרס "עץ הזית של ירושלים" על "תרומתו לתנועה למען העלייה של יהודי ברית המועצות ולחיזוק מערך ההגנה של מדינת ישראל". התקבל כחבר באגודת הסופרים הישראלים בעקבות פרסום ספרו "הישרדות". ספרו השני: "Unconventional ‑ Out of the box thinking in life and business" יצא לאור באמזון בשנת 2020.
ינון מגל הוא אחד האנשים הכי שנויים במחלוקת בישראל. מעריציו רואים בו קול אותנטי של ציבור אשר קולו הודר מהתקשורת במשך שנים. מתנגדיו רואים בו אדם מסוכן, שמלבה במיומנות – ובהנאה – את השסע בחברה הישראלית. על דבר אחד אין עוררין – מגל הוא איש התקשורת הכי משפיע במדינה בשנים האחרונות.
אבל מה באמת הסיפור של ינון מגל? האם מדובר באידיאולוג ימני, או בעיתונאי שהבין כי משתלם כלכלית לאמץ את פוזת ההתרסה? עד כמה התגייסותו הטוטאלית למען בנימין נתניהו אותנטית, או חלק ממאבק דווקאי בעקבות טראומות שחווה בעבר? וכיצד אדם עם הביוגרפיה הקלאסית של השמאל הליברלי, הפך לסולן הראשי של קונספציות שמרניות ומשיחיות?
מה באמת הסיפור של ינון מגל הוא גם מסע בין תחנות חיים – הילדות בבת ים ובירושלים, הקשיים כלוחם וכמפקד בסיירת מטכ"ל, שנת הגאות והשפל בהודו, ומודעה קטנה בעיתון, שבזכותה הפך במרוצת השנים לפנים מוכרות בכל בית בישראל. כל אלה מלווים באנקדוטות שרק מעטים מכירים, ובהן: מה באמת היה תפקידו במבצע שבו נחטף לישראל השייח' עובייד, מה חשב על בנימין ושרה נתניהו כשהיה עורך "וואלה", כמה זמן מראש ידע שרחלי רוטנר עומדת להפוך עליו את עולמו, מדוע רבים מהחברים שליוו אותו מילדות לא מדברים איתו היום, ואיפה תפסה אותו מתקפת 7 באוקטובר. בעזרת פרשנים ויועצים פוליטיים הספר גם מנסה לענות על השאלה, האם מי שנאלץ לפרוש מהכנסת בגלל טענות להטרדה מינית יחזור אליה כראש ממשלת ישראל.
זיו כהן שימש במשך יותר משני עשורים במגוון תפקידי כתיבה ועריכה בקבוצת "ידיעות אחרונות". כדי להבין מה באמת הסיפור של ינון מגל, מה מניע אותו ולאן הוא חותר, הוא צפה ביותר מאלף תוכניות של "הפטריוטים", האזין לכל תוכניות הרדיו שבהן מגל התעמת עם בן כספית ומחליפיו, קרא כל ראיון שנתן מגל וכמעט כל פוסט שכתב, ושוחח עם מאות אנשים שמכירים אותו. חלקם טרקו לו את הטלפון, אבל אלה שדיברו – לגמרי דיברו.
ינון מגל הוא אחד האנשים הכי שנויים במחלוקת בישראל. מעריציו רואים בו קול אותנטי של ציבור אשר קולו הודר מהתקשורת במשך שנים. מתנגדיו רואים בו אדם מסוכן, שמלבה במיומנות – ובהנאה – את השסע בחברה הישראלית. על דבר אחד אין עוררין – מגל הוא איש התקשורת הכי משפיע במדינה בשנים האחרונות.
אבל מה באמת הסיפור של ינון מגל? האם מדובר באידיאולוג ימני, או בעיתונאי שהבין כי משתלם כלכלית לאמץ את פוזת ההתרסה? עד כמה התגייסותו הטוטאלית למען בנימין נתניהו אותנטית, או חלק ממאבק דווקאי בעקבות טראומות שחווה בעבר? וכיצד אדם עם הביוגרפיה הקלאסית של השמאל הליברלי, הפך לסולן הראשי של קונספציות שמרניות ומשיחיות?
מה באמת הסיפור של ינון מגל הוא גם מסע בין תחנות חיים – הילדות בבת ים ובירושלים, הקשיים כלוחם וכמפקד בסיירת מטכ"ל, שנת הגאות והשפל בהודו, ומודעה קטנה בעיתון, שבזכותה הפך במרוצת השנים לפנים מוכרות בכל בית בישראל. כל אלה מלווים באנקדוטות שרק מעטים מכירים, ובהן: מה באמת היה תפקידו במבצע שבו נחטף לישראל השייח' עובייד, מה חשב על בנימין ושרה נתניהו כשהיה עורך "וואלה", כמה זמן מראש ידע שרחלי רוטנר עומדת להפוך עליו את עולמו, מדוע רבים מהחברים שליוו אותו מילדות לא מדברים איתו היום, ואיפה תפסה אותו מתקפת 7 באוקטובר. בעזרת פרשנים ויועצים פוליטיים הספר גם מנסה לענות על השאלה, האם מי שנאלץ לפרוש מהכנסת בגלל טענות להטרדה מינית יחזור אליה כראש ממשלת ישראל.
זיו כהן שימש במשך יותר משני עשורים במגוון תפקידי כתיבה ועריכה בקבוצת "ידיעות אחרונות". כדי להבין מה באמת הסיפור של ינון מגל, מה מניע אותו ולאן הוא חותר, הוא צפה ביותר מאלף תוכניות של "הפטריוטים", האזין לכל תוכניות הרדיו שבהן מגל התעמת עם בן כספית ומחליפיו, קרא כל ראיון שנתן מגל וכמעט כל פוסט שכתב, ושוחח עם מאות אנשים שמכירים אותו. חלקם טרקו לו את הטלפון, אבל אלה שדיברו – לגמרי דיברו.
"היהודים הם יצורים עם שלוש רגליים ועין במצח." כך לימדו אותנו מאז היותנו ילדים, החדירו בנו שנאה במקום אהבה, מוות במקום חיים.
בשנת 1977 בח'אן-יונס שברצועת עזה, נולד איימן אבו סובח – ילד שלישי למשפחה מוסלמית פלסטינית. בתור שכנם של יחיא סינוואר, מוחמד דף ויחיא עיאש, ינק וספג איימן בילדותו את השנאה והנקמה כבסיס לקיומו של העם הפלסטיני.
בהיותו ילד קטן ראה חייל יהודי מניח תפילין, והרגע הזה שינה את חייו לנצח. איימן הבין שהוא שייך לעם היהודי. הוא היה נשמה יהודית שנולדה בטעות לעולם של טרור.
בספרו הוא מתאר את מסעו הקשה והכואב – אלימות, רדיפות, נידוי, איומים והשפלות – את הסגרתו לרשות הפלסטינית, את העינויים האיומים שחווה בכלא בעזה וכן את המאבק הקשה בארץ אל מול המשטרה, מעסיקים אכזריים ומנגנוני הגיור. איימן, שכיום עונה לשם דור שחר, לא ויתר: "אני יהודי בכל נימי נפשי. נולדתי יהודי ואסיים את חיי כיהודי גאה."
זהו סיפור על ילד תמים ורגיש שחלם להיות רופא, אך המציאות העגומה אליה נולד הקיפה אותו באלימות ובשנאת חינם. מסעו רווי התקווה לימד אותו שקיימים גם ניסים גלויים, אנשים טובים בדרך, נחישות, אמונה גדולה ובעיקר היכולת לבחור: בחיים ולא במוות; באהבה ולא בשנאה; באור ולא בחושך.
כיום דור נוסע ברחבי העולם ומפיץ הסברה לטובת ישראל, משתף בסיפורו הייחודי ומעביר את המסר ששמו טומן בחובו: דור שחר – דור של אהבה, שחר של יום חדש.
"היהודים הם יצורים עם שלוש רגליים ועין במצח." כך לימדו אותנו מאז היותנו ילדים, החדירו בנו שנאה במקום אהבה, מוות במקום חיים.
בשנת 1977 בח'אן-יונס שברצועת עזה, נולד איימן אבו סובח – ילד שלישי למשפחה מוסלמית פלסטינית. בתור שכנם של יחיא סינוואר, מוחמד דף ויחיא עיאש, ינק וספג איימן בילדותו את השנאה והנקמה כבסיס לקיומו של העם הפלסטיני.
בהיותו ילד קטן ראה חייל יהודי מניח תפילין, והרגע הזה שינה את חייו לנצח. איימן הבין שהוא שייך לעם היהודי. הוא היה נשמה יהודית שנולדה בטעות לעולם של טרור.
בספרו הוא מתאר את מסעו הקשה והכואב – אלימות, רדיפות, נידוי, איומים והשפלות – את הסגרתו לרשות הפלסטינית, את העינויים האיומים שחווה בכלא בעזה וכן את המאבק הקשה בארץ אל מול המשטרה, מעסיקים אכזריים ומנגנוני הגיור. איימן, שכיום עונה לשם דור שחר, לא ויתר: "אני יהודי בכל נימי נפשי. נולדתי יהודי ואסיים את חיי כיהודי גאה."
זהו סיפור על ילד תמים ורגיש שחלם להיות רופא, אך המציאות העגומה אליה נולד הקיפה אותו באלימות ובשנאת חינם. מסעו רווי התקווה לימד אותו שקיימים גם ניסים גלויים, אנשים טובים בדרך, נחישות, אמונה גדולה ובעיקר היכולת לבחור: בחיים ולא במוות; באהבה ולא בשנאה; באור ולא בחושך.
כיום דור נוסע ברחבי העולם ומפיץ הסברה לטובת ישראל, משתף בסיפורו הייחודי ומעביר את המסר ששמו טומן בחובו: דור שחר – דור של אהבה, שחר של יום חדש.
קוֹד הַמַתּ"ח הוא קוד אתי המשדר יושרה, מקצוענות, מצוינות ושיח בגובה העיניים הוצב כלפיד בוהק לנגד עיני קצין ומפקד תחנות המשטרה המצטיין.
עתידו של נצ"מ אילן סרדל, סומן מיומו הראשון בו חצה את שערי ביה"ס החקלאי בפרדס חנה. שירותו המצטיין בחטיבת הצנחנים סימנה עתיד מזהיר לקצין המבריק, וחידדה קוד אתי ברור עליו חונך בבית הוריו לאורך שנות ילדותו, נערותו ובגרותו.
אישיותו ודמותו הסוחפת של נצ"מ אילן סרדל הצליחה למשוך אליה כמגנט רב עוצמה את סובביו ומקורביו. פקודיו הלכו אחר מפקדם הנערץ בהליכה עיוורת ובאמונה מלאה. לא הועילו רצונם וכוונתם של עבריינים כבדים הפועלים בצפונה המערבי של הארץ וחבל זבולון שניסו בכל כוחם ודרכם להרפות את ידיו של המת"ח הנחוש. קוֹד הַמַּת"ח, היה ברור וחד משמעי.
דורשי רע וחורשי מזימות תרו אחר דרך שתובילם לפגיעה בקצין המשטרה הבכיר, מפקד תחנת משטרת זבולון הגדולה והמורכבת. יראתם שמא הנצ"מ המטאורי קרוב יהיה מאי פעם להתמנות בבוא היום כמפכ"ל משטרת ישראל, לא התאימה לתפיסת עולמם המעוות. כוונותיו ומאווייו של המת"ח המצטיין ממחוז חוף הובנו היטב אצל דורשי הרעה וחורשי המזימה. פעולותיהם במחשכים נועדו לסלק מדרכם את הקצין המצטיין עטור הפרסים ורב התשבחות המסכן את מעמדם ותוכניותיהם.
מכתבים אנונימיים מלאי שטנה ונטולי עובדות, נחתו על שולחן חוקרי מח"ש שלנגד עיניהם ראו מטרה אפשרית לסיכול ממוקד וחיסול המטאור המשטרתי. החוקרים ניהלו חקירה כנגד נצ"מ אילן סרדל, בניסיון נוֹאָל "לתפור לו תיק".
משטרת ישראל והאזרחים שומרי החוק הפסידו קצין משטרה מוביל דרך. חוקרי מח"ש השועלים צמאי הדם השיגו את מטרתם, החץ הרעיל פילח את המטרה המסומנת על ידם והדם ניתז מנפש קצין המשטרה עטור ההישגים.
קוֹד הַמַתּ"ח הוא קוד אתי המשדר יושרה, מקצוענות, מצוינות ושיח בגובה העיניים הוצב כלפיד בוהק לנגד עיני קצין ומפקד תחנות המשטרה המצטיין.
עתידו של נצ"מ אילן סרדל, סומן מיומו הראשון בו חצה את שערי ביה"ס החקלאי בפרדס חנה. שירותו המצטיין בחטיבת הצנחנים סימנה עתיד מזהיר לקצין המבריק, וחידדה קוד אתי ברור עליו חונך בבית הוריו לאורך שנות ילדותו, נערותו ובגרותו.
אישיותו ודמותו הסוחפת של נצ"מ אילן סרדל הצליחה למשוך אליה כמגנט רב עוצמה את סובביו ומקורביו. פקודיו הלכו אחר מפקדם הנערץ בהליכה עיוורת ובאמונה מלאה. לא הועילו רצונם וכוונתם של עבריינים כבדים הפועלים בצפונה המערבי של הארץ וחבל זבולון שניסו בכל כוחם ודרכם להרפות את ידיו של המת"ח הנחוש. קוֹד הַמַּת"ח, היה ברור וחד משמעי.
דורשי רע וחורשי מזימות תרו אחר דרך שתובילם לפגיעה בקצין המשטרה הבכיר, מפקד תחנת משטרת זבולון הגדולה והמורכבת. יראתם שמא הנצ"מ המטאורי קרוב יהיה מאי פעם להתמנות בבוא היום כמפכ"ל משטרת ישראל, לא התאימה לתפיסת עולמם המעוות. כוונותיו ומאווייו של המת"ח המצטיין ממחוז חוף הובנו היטב אצל דורשי הרעה וחורשי המזימה. פעולותיהם במחשכים נועדו לסלק מדרכם את הקצין המצטיין עטור הפרסים ורב התשבחות המסכן את מעמדם ותוכניותיהם.
מכתבים אנונימיים מלאי שטנה ונטולי עובדות, נחתו על שולחן חוקרי מח"ש שלנגד עיניהם ראו מטרה אפשרית לסיכול ממוקד וחיסול המטאור המשטרתי. החוקרים ניהלו חקירה כנגד נצ"מ אילן סרדל, בניסיון נוֹאָל "לתפור לו תיק".
משטרת ישראל והאזרחים שומרי החוק הפסידו קצין משטרה מוביל דרך. חוקרי מח"ש השועלים צמאי הדם השיגו את מטרתם, החץ הרעיל פילח את המטרה המסומנת על ידם והדם ניתז מנפש קצין המשטרה עטור ההישגים.
כשבועיים לאחר שובו של הנשיא וייצמן מקפריסין- וכשהדי ביקורו המוצלח מאד עדיין מרחפים באוויר, צלצל הטלפן בביתי בחצות הליל, מתוך שינה עמוקה ובאוזן לא כרויה שמעתי מעברו השני של הקו את קולו הנסער של שמבוס (Shambos) מנכ"ל משרד החוץ הקפריסאי: "אדני השגריר, משהו רע מאד קרה, רע מאד הדגיש, עצרנו שני ישראלים. אנחנו מאד מאוכזבים. תגיע בבקשה למשרדי מחר מוקדם בבוקר".
כך מתאר שמי צור ,דיפלומט בכיר במשרד החוץ, את ראשיתה של פרשה שאיימה לערער את מרקם היחסים המצוין בין ישראל לקפריסין בעת ששירת כשגריר באי הים-תיכוני.
עוד בספר מארועים דרמתיים שהתרחשו במדינות בהן שרת צור ופרשיות עלומות שעליהן הוא שופך אור. לא אחת, אתה מוצא את עצמך בעבודה באווירה עוינת ובכל זאת הפעילות הדיפלומטית נמשכת כאשר אתה מוקף במעטה אבטחה שמכביד לעיתים אך מעניק תחושת בטחון שמאפשרת הצגת עמדותיך ללא חשש.
חמש שנים לאחר פרישתו ממשרד החוץ , שב השגריר צור אל צמתים מרכזיים בחייו ובקריירה שלו השזורים בקורותיה של המדינה. ספרו המרתק הוא מסע שבו האישי והקולקטיבי נפגשים פעם אחר פעם, החל בילדותו המוקדמת בעיר סקאז בכורדיסטאן האירנית, דרך מעברת אגרובנק בחדרה ושכונת הקטמונים בירושלים ועד לערי בירה מפוארות בעולם הרחב.
כאיש הסגל הדיפלומטי, מילא השגריר צור מספר רב של תפקידים בארץ ובחו"ל במשך כארבעים שנה. סיפוריו וחוויותיו על תרבויות מסקרנות אליהן נחשף במדינות כמו טורקמניסטאן שעל גבול איראן, אוזבקיסטאן, ארמניה, ניו זילנד ומדינות איי הפסיפיק, שופכים אור בדרכו הרגישה והמיוחדת ,על חשיבות מעשה השליחות הדיפלומטית, האישית והמשפחתית.
עדכאן.
כשבועיים לאחר שובו של הנשיא וייצמן מקפריסין- וכשהדי ביקורו המוצלח מאד עדיין מרחפים באוויר, צלצל הטלפן בביתי בחצות הליל, מתוך שינה עמוקה ובאוזן לא כרויה שמעתי מעברו השני של הקו את קולו הנסער של שמבוס (Shambos) מנכ"ל משרד החוץ הקפריסאי: "אדני השגריר, משהו רע מאד קרה, רע מאד הדגיש, עצרנו שני ישראלים. אנחנו מאד מאוכזבים. תגיע בבקשה למשרדי מחר מוקדם בבוקר".
כך מתאר שמי צור ,דיפלומט בכיר במשרד החוץ, את ראשיתה של פרשה שאיימה לערער את מרקם היחסים המצוין בין ישראל לקפריסין בעת ששירת כשגריר באי הים-תיכוני.
עוד בספר מארועים דרמתיים שהתרחשו במדינות בהן שרת צור ופרשיות עלומות שעליהן הוא שופך אור. לא אחת, אתה מוצא את עצמך בעבודה באווירה עוינת ובכל זאת הפעילות הדיפלומטית נמשכת כאשר אתה מוקף במעטה אבטחה שמכביד לעיתים אך מעניק תחושת בטחון שמאפשרת הצגת עמדותיך ללא חשש.
חמש שנים לאחר פרישתו ממשרד החוץ , שב השגריר צור אל צמתים מרכזיים בחייו ובקריירה שלו השזורים בקורותיה של המדינה. ספרו המרתק הוא מסע שבו האישי והקולקטיבי נפגשים פעם אחר פעם, החל בילדותו המוקדמת בעיר סקאז בכורדיסטאן האירנית, דרך מעברת אגרובנק בחדרה ושכונת הקטמונים בירושלים ועד לערי בירה מפוארות בעולם הרחב.
כאיש הסגל הדיפלומטי, מילא השגריר צור מספר רב של תפקידים בארץ ובחו"ל במשך כארבעים שנה. סיפוריו וחוויותיו על תרבויות מסקרנות אליהן נחשף במדינות כמו טורקמניסטאן שעל גבול איראן, אוזבקיסטאן, ארמניה, ניו זילנד ומדינות איי הפסיפיק, שופכים אור בדרכו הרגישה והמיוחדת ,על חשיבות מעשה השליחות הדיפלומטית, האישית והמשפחתית.
עדכאן.
״שנים רבות לאחר השואה הרגשתי דחף לתאר את הימים האפלים ההם. רציתי להעניק יד ושם להוריי ולהנציח אותם, רציתי להניח עוד אבן בפסיפס האיום של השואה, לספר סיפור מוכר פחות, על הבריחה ועל החיים ביער״.
זהו סיפור הישרדות מעורר השראה, סיפורו של אריה לוין, שהיה ילד בתקופת השואה, והתחבא ביערות עם משפחתו. חייו מאז השחרור מחולקים בין שני עולמות: העולם של הימים השחורים של השואה שאינו מרפה והעולם העכשווי. עולמו המוגן והחם בקרב משפחתו בעיירה שבה גרו, נופץ לרסיסים עם הכיבוש הגרמני. המשפחה נשלחה לגטו ומשם הצליחה לברוח ליער. המחבר מתאר את קורותיהם של חמישה מבוגרים ושני ילדים בבור במעמקי היער במשך שישה עשר חודשים, הפחד התמידי להתגלות והפוגות של תקווה, כמו כן את המגעים ההכרחיים והמסוכנים עם האיכרים בסביבה. כל יציאה לכפר להשיג אוכל הייתה התנסות ברולטה רוסית. השואה הכתה במשפחה.
לאחר שחרור האזור על ידי הצבא האדום, הספר מלווה את אריה ואת אחיו הצעיר נתן, לבית הילדים היהודי ובית הספר הצמוד לו בווילנה, שהחזירו אותם לחיים והיו להם לבית חם אחרי שנות התופת. בהמשך מתוארים תהליך ההתבגרות, שהייה של כשנה וחצי בפולין, העלייה לארץ, הקמת משפחות ובניית החיים, צעד אחר צעד.
אריה לוין לא הפסיק גם בעשורים המאוחרים לחייו, לנסות ולהבין את מה שנראה שהוא מעבר להבנה האנושית. מהם גבולות הרוע האנושי? מה מקורו? איך שכנים יכולים להפוך בין לילה לאויבים? מהם לקחי השואה, בעולם שבו האנטישמיות הולכת וגוברת?
אריה לוין הוא אב לארבעה, סב ל־13 נכדים וסבא רבא ל־7 נינים. הוא שימש כפרופסור אמריטוס בפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון. במהלך השנים היה פרופסור אורח באוניברסיטאות ומכוני מחקר בישראל וברחבי העולם. אריה הרצה וסיפר את סיפור השואה שלו בפורומים רבים.
״שנים רבות לאחר השואה הרגשתי דחף לתאר את הימים האפלים ההם. רציתי להעניק יד ושם להוריי ולהנציח אותם, רציתי להניח עוד אבן בפסיפס האיום של השואה, לספר סיפור מוכר פחות, על הבריחה ועל החיים ביער״.
זהו סיפור הישרדות מעורר השראה, סיפורו של אריה לוין, שהיה ילד בתקופת השואה, והתחבא ביערות עם משפחתו. חייו מאז השחרור מחולקים בין שני עולמות: העולם של הימים השחורים של השואה שאינו מרפה והעולם העכשווי. עולמו המוגן והחם בקרב משפחתו בעיירה שבה גרו, נופץ לרסיסים עם הכיבוש הגרמני. המשפחה נשלחה לגטו ומשם הצליחה לברוח ליער. המחבר מתאר את קורותיהם של חמישה מבוגרים ושני ילדים בבור במעמקי היער במשך שישה עשר חודשים, הפחד התמידי להתגלות והפוגות של תקווה, כמו כן את המגעים ההכרחיים והמסוכנים עם האיכרים בסביבה. כל יציאה לכפר להשיג אוכל הייתה התנסות ברולטה רוסית. השואה הכתה במשפחה.
לאחר שחרור האזור על ידי הצבא האדום, הספר מלווה את אריה ואת אחיו הצעיר נתן, לבית הילדים היהודי ובית הספר הצמוד לו בווילנה, שהחזירו אותם לחיים והיו להם לבית חם אחרי שנות התופת. בהמשך מתוארים תהליך ההתבגרות, שהייה של כשנה וחצי בפולין, העלייה לארץ, הקמת משפחות ובניית החיים, צעד אחר צעד.
אריה לוין לא הפסיק גם בעשורים המאוחרים לחייו, לנסות ולהבין את מה שנראה שהוא מעבר להבנה האנושית. מהם גבולות הרוע האנושי? מה מקורו? איך שכנים יכולים להפוך בין לילה לאויבים? מהם לקחי השואה, בעולם שבו האנטישמיות הולכת וגוברת?
אריה לוין הוא אב לארבעה, סב ל־13 נכדים וסבא רבא ל־7 נינים. הוא שימש כפרופסור אמריטוס בפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון. במהלך השנים היה פרופסור אורח באוניברסיטאות ומכוני מחקר בישראל וברחבי העולם. אריה הרצה וסיפר את סיפור השואה שלו בפורומים רבים.
דַּבֵּר, זיכרון מחזיק פרקי זיכרונות של ולדימיר נבוקוב, מגדולי הסופרים במאה העשרים. נבוקוב שב בו אל ילדוּתו ואל חייו הבוגרים, אל חיי המשפחה, הכתיבה וההגירה, ומעצב את קורותיהן לכדי יצירת מופת אוטוביוגרפית, הנוגעת בחוויית החיים ובזיכרון המכונן אותה. כיום נחשב דַּבֵּר, זיכרון על ידי רבים לא רק לאחד מספריו האהובים ביותר של נבוקוב, אלא לפסגת יצירתו.
תרגום חדש זה, לפי המהדורה המורחבת של הספר שראתה אור ב־1999, כולל – לראשונה בעברית – את פרק הסיום, "הפרק השישה־עשר", שנגנז מטעמים עלומים ודבר קיומו היה במשך שנים רבות בחזקת שמועה בלבד. המתרגמת לאה דובב הוסיפה לספר הערות והקדמה מאירת עיניים, המתייחסת לשינויים בפרשנות יצירתו של נבוקוב עם השנים.
ולדימיר נבוקוב נולד בסנקט פטרסבורג בשנת 1899 ומת בשווייץ בשנת 1977. בשנות גלוּתו בברלין ובפריס כתב רוסית. עם הגירתו לארצות הברית ב־1940 החל לכתוב אנגלית. לצד יצירתו הספרותית עסק בחקר פרפרים. מספריו: לוליטה, הזמנה לגרדום, תריסר רוסי, ההגנה של לוּז'ין, אדה, ייאוש ופְּנין. ספרי נבוקוב בתרגום לאה דובב: אלה תולדות סבסטיאן נייט, תפארת וצחוק באפֵלה.
דַּבֵּר, זיכרון מחזיק פרקי זיכרונות של ולדימיר נבוקוב, מגדולי הסופרים במאה העשרים. נבוקוב שב בו אל ילדוּתו ואל חייו הבוגרים, אל חיי המשפחה, הכתיבה וההגירה, ומעצב את קורותיהן לכדי יצירת מופת אוטוביוגרפית, הנוגעת בחוויית החיים ובזיכרון המכונן אותה. כיום נחשב דַּבֵּר, זיכרון על ידי רבים לא רק לאחד מספריו האהובים ביותר של נבוקוב, אלא לפסגת יצירתו.
תרגום חדש זה, לפי המהדורה המורחבת של הספר שראתה אור ב־1999, כולל – לראשונה בעברית – את פרק הסיום, "הפרק השישה־עשר", שנגנז מטעמים עלומים ודבר קיומו היה במשך שנים רבות בחזקת שמועה בלבד. המתרגמת לאה דובב הוסיפה לספר הערות והקדמה מאירת עיניים, המתייחסת לשינויים בפרשנות יצירתו של נבוקוב עם השנים.
ולדימיר נבוקוב נולד בסנקט פטרסבורג בשנת 1899 ומת בשווייץ בשנת 1977. בשנות גלוּתו בברלין ובפריס כתב רוסית. עם הגירתו לארצות הברית ב־1940 החל לכתוב אנגלית. לצד יצירתו הספרותית עסק בחקר פרפרים. מספריו: לוליטה, הזמנה לגרדום, תריסר רוסי, ההגנה של לוּז'ין, אדה, ייאוש ופְּנין. ספרי נבוקוב בתרגום לאה דובב: אלה תולדות סבסטיאן נייט, תפארת וצחוק באפֵלה.
במאי 1945 יצא פטר וולפגנג לוֹב — לימים גדעון לב — ממחנה הריכוז טרזיינשטאט. הוא היה בן עשר, ויותר משליש מחייו עברו עליו במחנה. כל בני משפחתו, מלבד אמו, נרצחו בידי הנאצים.
איך היו השנים הבאות?
מאתגרות.
שמונים שנה אחרי המלחמה ההיא גדעון לב מספר את הסיפור שלו בספרו פוקח העיניים בואו נעשה את העולם טוב יותר. בגילוי לב, ומתוך מבט מפוכח ורענן, הוא מספר את סיפור חייו, ובתוך כך מעניק כמה טיפּים שחשוב להזכיר מדי פעם לחיים נכונים יותר ומלאים יותר.
גדעון לב נולד ב־1935 בעיר קרלובי וארי בצ'כוסלובקיה. ב־1941 הוא גורש עם אמו למחנה טרזיינשטאט, ונשאר שם עד שחרורו במאי 1945. גדעון התחתן פעמיים, והוא אב לשישה ילדים, סב ל־16 נכדים וסבא רבא לשתי נינות. הוא מתגורר בצפון ישראל עם שותפתו לחיים ג'ולי גריי.
ג'ולי גריי היא סופרת ילידת קליפורניה, שכתבה בין השאר עבור "האפינגטון פוסט" ו"ניו יורק פוסט". היא הכשירה כותבים באולפני האחים וורנר, במכון קליפורניה לאמנות, במכון וייצמן ובאוניברסיטת רייכמן, והתנדבה בין השאר ביוזמת השלום למזרח התיכון, ילדים למען השלום, ארגון אמנסטי וארגון לוחמים למען השלום.
במאי 1945 יצא פטר וולפגנג לוֹב — לימים גדעון לב — ממחנה הריכוז טרזיינשטאט. הוא היה בן עשר, ויותר משליש מחייו עברו עליו במחנה. כל בני משפחתו, מלבד אמו, נרצחו בידי הנאצים.
איך היו השנים הבאות?
מאתגרות.
שמונים שנה אחרי המלחמה ההיא גדעון לב מספר את הסיפור שלו בספרו פוקח העיניים בואו נעשה את העולם טוב יותר. בגילוי לב, ומתוך מבט מפוכח ורענן, הוא מספר את סיפור חייו, ובתוך כך מעניק כמה טיפּים שחשוב להזכיר מדי פעם לחיים נכונים יותר ומלאים יותר.
גדעון לב נולד ב־1935 בעיר קרלובי וארי בצ'כוסלובקיה. ב־1941 הוא גורש עם אמו למחנה טרזיינשטאט, ונשאר שם עד שחרורו במאי 1945. גדעון התחתן פעמיים, והוא אב לשישה ילדים, סב ל־16 נכדים וסבא רבא לשתי נינות. הוא מתגורר בצפון ישראל עם שותפתו לחיים ג'ולי גריי.
ג'ולי גריי היא סופרת ילידת קליפורניה, שכתבה בין השאר עבור "האפינגטון פוסט" ו"ניו יורק פוסט". היא הכשירה כותבים באולפני האחים וורנר, במכון קליפורניה לאמנות, במכון וייצמן ובאוניברסיטת רייכמן, והתנדבה בין השאר ביוזמת השלום למזרח התיכון, ילדים למען השלום, ארגון אמנסטי וארגון לוחמים למען השלום.
מאז היותו בן שמונה־עשרה כתב אמתי גרנות יומנים אישיים ובהם חקר את חייו, את ערכיו ואת משמעות קיומו. לאחר נפילתו בקרב בצפון הארץ בתחילת מלחמת חרבות ברזל מצאו הוריו את היומנים, שחשפו טפחיים מדמותו הייחודית ומעולמו הפנימי, ואת הרף המוסרי הגבוה שהציב לעצמו. דרך מילותיו הכנות והעמוקות מתגלה בחור שחי חיים מלאי משמעות, אהבה ועומק רוחני. היומנים, שנכתבו על ידי צעיר ישראלי עדין נפש ומפקד אמיץ לב, משקפים תובנות עמוקות על החיים, על האדם, על צבא ותורה, על חירות ואהבה ועל משמעות הקיום.
חולם ולוחם הוא מבחר מתוך יומניו של אמתי, שנערך על ידי אביו, הרב תמיר גרנות. הוא הוסיף ביאורים ומחשבות משלו ויצר דיאלוג מרתק בין אב לבן, בין עבר להווה ובין כאב לתקווה. הספר משלב את כתביו המקוריים של אמתי עם פרשנות רגישה המאירה את עומק מחשבותיו תוך התבוננות על מסע חייו, על מאבקיו הפנימיים ועל הדרך שסלל לעצמו בעצמו. אמו של אמתי, אביבית, יצרה דיאלוג עם יומניו בשפת האומנות, ובין פרקי היומן משובצים ציורים שיצרה בדמע בהשראת כתיבתו, בשבועות שאחרי נפילתו.
מאז שנחשפו נגעו היומנים בליבם של רבים, והם מזכירים לנו שגם בעולם ציני ושטוף מדיה, יש בכוחן של מילים אמיתיות לגעת בנפש ולהעניק תקווה. אם אתם מבקשים חיים מלאי משמעות, אתם מוזמנים למסע של חיפוש וצמיחה רוחנית דרך מילותיו של אמתי, מילים יהודיות ואנושיות מאוד, שנכתבו בכנות ובתבונה נדירה.
הרב ד"ר תמיר גרנות הוא ראש ישיבת אורות שאול וחוקר שואה, מחברם של הספרים: אמונה ואדם לנוכח השואה, דברים – אמונה, אדם, עם, בינת הלב – דרשות חסידיות מתל אביב ונשמת הסוגיה – שיעורים על מסכת שבת.
סרן אמתי צבי גרנות הי"ד לחם במחבלי חיזבאללה על גבול הלבנון משמחת תורה ה'תשפ"ד ועד שנהרג בגבורה בל' בתשרי ה'תשפ"ד (15 באוקטובר 2023).
מאז היותו בן שמונה־עשרה כתב אמתי גרנות יומנים אישיים ובהם חקר את חייו, את ערכיו ואת משמעות קיומו. לאחר נפילתו בקרב בצפון הארץ בתחילת מלחמת חרבות ברזל מצאו הוריו את היומנים, שחשפו טפחיים מדמותו הייחודית ומעולמו הפנימי, ואת הרף המוסרי הגבוה שהציב לעצמו. דרך מילותיו הכנות והעמוקות מתגלה בחור שחי חיים מלאי משמעות, אהבה ועומק רוחני. היומנים, שנכתבו על ידי צעיר ישראלי עדין נפש ומפקד אמיץ לב, משקפים תובנות עמוקות על החיים, על האדם, על צבא ותורה, על חירות ואהבה ועל משמעות הקיום.
חולם ולוחם הוא מבחר מתוך יומניו של אמתי, שנערך על ידי אביו, הרב תמיר גרנות. הוא הוסיף ביאורים ומחשבות משלו ויצר דיאלוג מרתק בין אב לבן, בין עבר להווה ובין כאב לתקווה. הספר משלב את כתביו המקוריים של אמתי עם פרשנות רגישה המאירה את עומק מחשבותיו תוך התבוננות על מסע חייו, על מאבקיו הפנימיים ועל הדרך שסלל לעצמו בעצמו. אמו של אמתי, אביבית, יצרה דיאלוג עם יומניו בשפת האומנות, ובין פרקי היומן משובצים ציורים שיצרה בדמע בהשראת כתיבתו, בשבועות שאחרי נפילתו.
מאז שנחשפו נגעו היומנים בליבם של רבים, והם מזכירים לנו שגם בעולם ציני ושטוף מדיה, יש בכוחן של מילים אמיתיות לגעת בנפש ולהעניק תקווה. אם אתם מבקשים חיים מלאי משמעות, אתם מוזמנים למסע של חיפוש וצמיחה רוחנית דרך מילותיו של אמתי, מילים יהודיות ואנושיות מאוד, שנכתבו בכנות ובתבונה נדירה.
הרב ד"ר תמיר גרנות הוא ראש ישיבת אורות שאול וחוקר שואה, מחברם של הספרים: אמונה ואדם לנוכח השואה, דברים – אמונה, אדם, עם, בינת הלב – דרשות חסידיות מתל אביב ונשמת הסוגיה – שיעורים על מסכת שבת.
סרן אמתי צבי גרנות הי"ד לחם במחבלי חיזבאללה על גבול הלבנון משמחת תורה ה'תשפ"ד ועד שנהרג בגבורה בל' בתשרי ה'תשפ"ד (15 באוקטובר 2023).
הספר שלפניכם הוא מסע של אישה אל הים. אומנם היא עוברת במקומות שונים, בארצות שונות, בנופים שונים, אבל המסע הוא בראש ובראשונה ובסופו של דבר אל הכחול הגדול והבלתי נגמר. בתוך כך היא מגלה שכמו שיש כוח כבידה שונה במרחבי הים, כך גם יש משמעות מעט שונה למילים. מילים כמו אדמה, אימא, בית, גבר, יין או רוח, מקבלות משמעות שונה כשאת בים.
התרבות המערבית מתחילה כשהגבר בה"א הידיעה, אודיסאוס, יוצא אל מרחבי הים התיכון. אבל מה היה קורה אילו פנלופה, אשתו של הגיבור רב־המעללים והתחבולות, הייתה יוצאת איתו למסע? מה היו החוויות שלה מהמסע הזה? ויותר מכך, באיזה אופן היו מסופרות עלילות המסע? על שאלות אלה ואחרות מבקשת ג'ודי גונן לענות בספרה החדש שפת הים שמספר על חוויותיה כאחת מצוות של שניים, שחי את חייו על פני הגלים.
הספרות העברית לא משופעת בסיפורי ימים ויורדי ים, ודאי לא כאלה שגיבוריהם הם נשים. למרות כל המהפכות האידיאולוגיות, בספרים תפקידיהם של הנשים והגברים נותרים מסורתיים. גברים יוצאים למסעות על פני היבשת, ואילו מסעותיהם של הנשים הם פנימיים, אינטרוספקטיביים. אלא שכאן אנחנו פוגשים ספר מסוג אחר ומספרת מסוג אחר שלוקחת לעצמה את החירות לספר את מה שאחרים לרוב לא היו מבחינים בו כלל. זהו ספר שמתאר את חוויית הים כמו שאף גבר לא יכול היה לתאר אותה.
ג'ודי גונן היא פסלת ומטפלת באומנות. שפת הים הוא ספרה הראשון. הסיפורים והרהורים שבספר נאספו במהלך מסעות שיט ארוכים ברחבי הים התיכון, באוקיינוס האטלנטי, בים הצפוני, בים הבלטי ובנהרות צרפת, בלגיה והולנד.
הספר שלפניכם הוא מסע של אישה אל הים. אומנם היא עוברת במקומות שונים, בארצות שונות, בנופים שונים, אבל המסע הוא בראש ובראשונה ובסופו של דבר אל הכחול הגדול והבלתי נגמר. בתוך כך היא מגלה שכמו שיש כוח כבידה שונה במרחבי הים, כך גם יש משמעות מעט שונה למילים. מילים כמו אדמה, אימא, בית, גבר, יין או רוח, מקבלות משמעות שונה כשאת בים.
התרבות המערבית מתחילה כשהגבר בה"א הידיעה, אודיסאוס, יוצא אל מרחבי הים התיכון. אבל מה היה קורה אילו פנלופה, אשתו של הגיבור רב־המעללים והתחבולות, הייתה יוצאת איתו למסע? מה היו החוויות שלה מהמסע הזה? ויותר מכך, באיזה אופן היו מסופרות עלילות המסע? על שאלות אלה ואחרות מבקשת ג'ודי גונן לענות בספרה החדש שפת הים שמספר על חוויותיה כאחת מצוות של שניים, שחי את חייו על פני הגלים.
הספרות העברית לא משופעת בסיפורי ימים ויורדי ים, ודאי לא כאלה שגיבוריהם הם נשים. למרות כל המהפכות האידיאולוגיות, בספרים תפקידיהם של הנשים והגברים נותרים מסורתיים. גברים יוצאים למסעות על פני היבשת, ואילו מסעותיהם של הנשים הם פנימיים, אינטרוספקטיביים. אלא שכאן אנחנו פוגשים ספר מסוג אחר ומספרת מסוג אחר שלוקחת לעצמה את החירות לספר את מה שאחרים לרוב לא היו מבחינים בו כלל. זהו ספר שמתאר את חוויית הים כמו שאף גבר לא יכול היה לתאר אותה.
ג'ודי גונן היא פסלת ומטפלת באומנות. שפת הים הוא ספרה הראשון. הסיפורים והרהורים שבספר נאספו במהלך מסעות שיט ארוכים ברחבי הים התיכון, באוקיינוס האטלנטי, בים הצפוני, בים הבלטי ובנהרות צרפת, בלגיה והולנד.
השופט פרופ' אהרן ברק הצטייר בעיניי ככליל השלמות. מבחינה משפטית כמובן, וגם מבחינה אישית ואנושית.
כמו הוריי המנוחים, ניצולי השואה, אהרן ברק יבדל"א גם הוא ניצול השואה, ומבחינה זו ידעתי להעריך, ואף לחוש, את הדם הזורם בעורקיו. אפילו מבטאו הלא ממש צברי שבה את לבי.
זכור לי היטב מפגש העיניים בבית המשפט העליון שהיה עדיין במגרש הרוסים. פשטות ללא גינונים, עיניים מחייכות ודובון כחול ביום חורף קר. אבל היה ברור לי שאני מתבונן ביורש העצר. שיטת הסניוריטי, אתם יודעים...
ספר זה איננו ספר משפטי במובן המקובל, ואין הוא מתיימר להתפלמס עם האוקיינוס העמוק של תורתו והגותו המשפטית של אהרן ברק. זה ספר על עובדות. אכן, תיאוריה משפטית צרופה יכולה לרחף בחלל האוויר ללא קשר או מחוייבות לעובדות. אבל בחיי המעשה, העובדות הן התשתית של ההכרעה השיפוטית. אומר אהרן ברק באחד מפסקי הדין שלו: "אין בונים חברה ומשטר על אדני שקר". ואולם, אהרן ברק – כך מגלה הספר – מתקשה לחיות עם העובדות בשלום.
אהרן ברק - יותר מכל שופט אחר – הרביץ בנו את תורת איסור ניגוד האינטרסים, אך כשיורדים אל קרקע העובדות מתברר שוב ושוב שהוא מתקשה להרחיק ידיו מהאיסור החמור הזה שהוא עצמו קבע. בסיום דברים שנשא בטקס לרגל פרישתו מבית המשפט העליון אמר אהרן ברק: "כאשר עסקתי בשיפוט חשתי תמיד כי כשאני יושב לדין אני גם עומד לדין. את הישיבה לדין סיימתי היום. את העמידה לדין - לא סיימתי. לא יהיה זה דין רוחות השעה החולפות; לא יהיה זה דין העיתונות; יהא זה דין ההיסטוריה"
ספר זה איננו מתיימר להיות - אפילו לא שורה אחת – של הדבר החמקמק הקרוי "דין ההיסטוריה". וגם לא דין העיתונות או רוחות שעה חולפות. זהו ספר על אהבה נכזבת.
השופט פרופ' אהרן ברק הצטייר בעיניי ככליל השלמות. מבחינה משפטית כמובן, וגם מבחינה אישית ואנושית.
כמו הוריי המנוחים, ניצולי השואה, אהרן ברק יבדל"א גם הוא ניצול השואה, ומבחינה זו ידעתי להעריך, ואף לחוש, את הדם הזורם בעורקיו. אפילו מבטאו הלא ממש צברי שבה את לבי.
זכור לי היטב מפגש העיניים בבית המשפט העליון שהיה עדיין במגרש הרוסים. פשטות ללא גינונים, עיניים מחייכות ודובון כחול ביום חורף קר. אבל היה ברור לי שאני מתבונן ביורש העצר. שיטת הסניוריטי, אתם יודעים...
ספר זה איננו ספר משפטי במובן המקובל, ואין הוא מתיימר להתפלמס עם האוקיינוס העמוק של תורתו והגותו המשפטית של אהרן ברק. זה ספר על עובדות. אכן, תיאוריה משפטית צרופה יכולה לרחף בחלל האוויר ללא קשר או מחוייבות לעובדות. אבל בחיי המעשה, העובדות הן התשתית של ההכרעה השיפוטית. אומר אהרן ברק באחד מפסקי הדין שלו: "אין בונים חברה ומשטר על אדני שקר". ואולם, אהרן ברק – כך מגלה הספר – מתקשה לחיות עם העובדות בשלום.
אהרן ברק - יותר מכל שופט אחר – הרביץ בנו את תורת איסור ניגוד האינטרסים, אך כשיורדים אל קרקע העובדות מתברר שוב ושוב שהוא מתקשה להרחיק ידיו מהאיסור החמור הזה שהוא עצמו קבע. בסיום דברים שנשא בטקס לרגל פרישתו מבית המשפט העליון אמר אהרן ברק: "כאשר עסקתי בשיפוט חשתי תמיד כי כשאני יושב לדין אני גם עומד לדין. את הישיבה לדין סיימתי היום. את העמידה לדין - לא סיימתי. לא יהיה זה דין רוחות השעה החולפות; לא יהיה זה דין העיתונות; יהא זה דין ההיסטוריה"
ספר זה איננו מתיימר להיות - אפילו לא שורה אחת – של הדבר החמקמק הקרוי "דין ההיסטוריה". וגם לא דין העיתונות או רוחות שעה חולפות. זהו ספר על אהבה נכזבת.
מי היה אדמונד י. ספרא? להערכתו של נשיא הבנק העולמי לשעבר הוא היה "הבנקאי הגדול בדורו", מייסדם של ארבעה מוסדות פיננסיים חובקי עולם; אחד מנציגיה החדשניים של גלובליזציה פיננסית מזה וחסיד נאמן של מסורת בנקאות העולם הישן מזה; ובד בבד אלופהּ ומגינהּ הגאה של הפזורה היהודית-ספרדית.
אדמונד היה רק בן 15 כשאביו שלח אותו ב-1947 להקים נציגות של העסק המשפחתי במילאנו, איטליה, וכבר מגיל צעיר התבלט כמנהיג בקהילה היהודית של יוצאי סוריה ולבנון, סיפק עזרה אישית, תמך בקהילות שהוקמו בגולה והעמיד בראש מעייניו את הדת ואת מאמציהם של יהודים ממוצא ספרדי לרכוש השכלה בישראל וברחבי העולם.
האימפריה הפיננסית המתקדמת שבנה מבוססת על עקרונות נצחיים: בנקאי חייב להגן על לקוחותיו ולהימנע ממינוף מוגזם ומסיכון מופרז. בעידן של פשיטות רגל ושל מעורבות ממשלתית בפעילות הבנקים, ספרא השיג תשואות מרשימות במיוחד וכמעט שלא סבל מהפסדי אשראי.
במסעו של בנקאי משחזר ההיסטוריון והעיתונאי הכלכלי דניאל גרוס, שמוצא משפחתו, בדומה למשפחת ספרא, מחלבּ שבסוריה, את חייו הציבוריים של אדם פרטי מאוד. גרוס, שקיבל גישה בלעדית לארכיונו האישי של ספרא, מתחקה אחר מסעו המיוחד במינו של הבנקאי מביירות למילאנו, סאו פאולו, ז'נבה וניו יורק, היישר אל פסגת עולם הפיננסים הגלובלי.
חייו והישגיו של אדמונד י. ספרא במאה ה־20 מזמנים לקחים בעבור אלה המבקשים לפלס את דרכם במאה ה־21. ספרא, שהיה דובר שש שפות ובעל חושים כלכליים חדים להערכת שווי, לניהול סיכונים ולמימוש הפוטנציאל האישי, חי בתנועה בלתי פוסקת עד מותו הטרגי ב־1999, אך דרכו המרשימה וניסיונו להפוך את העולם למקום טוב יותר משמשים השראה לדורות רבים אחריו.
מי היה אדמונד י. ספרא? להערכתו של נשיא הבנק העולמי לשעבר הוא היה "הבנקאי הגדול בדורו", מייסדם של ארבעה מוסדות פיננסיים חובקי עולם; אחד מנציגיה החדשניים של גלובליזציה פיננסית מזה וחסיד נאמן של מסורת בנקאות העולם הישן מזה; ובד בבד אלופהּ ומגינהּ הגאה של הפזורה היהודית-ספרדית.
אדמונד היה רק בן 15 כשאביו שלח אותו ב-1947 להקים נציגות של העסק המשפחתי במילאנו, איטליה, וכבר מגיל צעיר התבלט כמנהיג בקהילה היהודית של יוצאי סוריה ולבנון, סיפק עזרה אישית, תמך בקהילות שהוקמו בגולה והעמיד בראש מעייניו את הדת ואת מאמציהם של יהודים ממוצא ספרדי לרכוש השכלה בישראל וברחבי העולם.
האימפריה הפיננסית המתקדמת שבנה מבוססת על עקרונות נצחיים: בנקאי חייב להגן על לקוחותיו ולהימנע ממינוף מוגזם ומסיכון מופרז. בעידן של פשיטות רגל ושל מעורבות ממשלתית בפעילות הבנקים, ספרא השיג תשואות מרשימות במיוחד וכמעט שלא סבל מהפסדי אשראי.
במסעו של בנקאי משחזר ההיסטוריון והעיתונאי הכלכלי דניאל גרוס, שמוצא משפחתו, בדומה למשפחת ספרא, מחלבּ שבסוריה, את חייו הציבוריים של אדם פרטי מאוד. גרוס, שקיבל גישה בלעדית לארכיונו האישי של ספרא, מתחקה אחר מסעו המיוחד במינו של הבנקאי מביירות למילאנו, סאו פאולו, ז'נבה וניו יורק, היישר אל פסגת עולם הפיננסים הגלובלי.
חייו והישגיו של אדמונד י. ספרא במאה ה־20 מזמנים לקחים בעבור אלה המבקשים לפלס את דרכם במאה ה־21. ספרא, שהיה דובר שש שפות ובעל חושים כלכליים חדים להערכת שווי, לניהול סיכונים ולמימוש הפוטנציאל האישי, חי בתנועה בלתי פוסקת עד מותו הטרגי ב־1999, אך דרכו המרשימה וניסיונו להפוך את העולם למקום טוב יותר משמשים השראה לדורות רבים אחריו.
"העקרונות שמנחים אותי כאדם קודמים לעקרונות שמנחים אותי כאדריכל. נודעת להם השפעה עמוקה על הדרך שבה מתגבש התכנון, בין אם מדובר במבנה מגורים, בספרייה, במבנה מסחרי או במבנה דת. אינני מסוגל לתת עדיפות בתכנון לצרכים של מעטים על חשבון הרבים; אינני מסוגל לתכנן באופן מפלה או אי־שוויוני, חללים באיכות גבוהה בעבור אלה וחללים נחותים בעבור אלה. לעולם יהיו הבדלים, אבל מוכרח להיות איזון סביר. השאיפה והחיפוש אחר איזונים עומדים ביסוד האדריכלות והתכנון העירוני."
אדריכלות, לפי תפיסתו של משה ספדיה, האדריכל הישראלי הבכיר ביותר הפועל כיום בעולם, נועדה לשפר את חיי הקהילה ולרומם את רוח האדם. ואכן, הממואר שלו, אילו קירות יכלו לדבר, הוא מניפסט בעל אופי חברתי, אסתטי וכלכלי, המתאר את הדרך שבה ארכיטקטורה צריכה לפעול כדי להיטיב את מצבו של הפרט ולהשפיע על ההוויה הכוללת של החברה. אך בה בעת זהו גם טקסט אישי מאוד, שבו מתאר האדריכל בעל השם הבינלאומי לא רק את ההצלחות הפנומנליות שלו, אלא גם את התהיות והקונפליקטים המלווים את עבודתו. ספדיה מזמין את הקוראים להתוודע אל אחורי הקלעים של עבודתו משלב הסקיצה הראשונית, ומתאר את תהליך בניית מערכות היחסים עם הקליינטים, מאבקים עם קולגות ועם בעלי כוח פוליטי, בניית תקציב, ניהול סיכונים והתמודדות אינסופית עם אילוצים. ספדיה מספר על חוויותיו כבן למשפחה שהיגרה מישראל, מעלה שאלות ביחס למקומו של האדם בעולם, ובוחן את השפעתה של האהבה על חייו.
אילו קירות יכלו לדבר הוא סיכום אישי ומעמיק של עבודתו וחייו של משה ספדיה, שתיכנן שורה ארוכה של מבנים איקוניים בארץ ובעולם, החל מקומפלקס המגורים "הביטאט 67" במונטריאול, דרך המתחם שהפך לסמל האייקוני של סינגפור "מארינה ביי סנדס" ועד למונומנטים מקומיים ומוכרים דוגמת מוזיאון יד ושם, נמל התעופה בן גוריון ומתחם ממילא בירושלים. זהו שיר הלל ליופי ולאהבת האדם, לחריצות ולנחישות, קריאת חובה לאוהבי האסתטיקה.
"ספר על אדם המבקש אחר היופי, האמת ועשיית טוב בעולם." - יו־יו מה, צ'לן
"העקרונות שמנחים אותי כאדם קודמים לעקרונות שמנחים אותי כאדריכל. נודעת להם השפעה עמוקה על הדרך שבה מתגבש התכנון, בין אם מדובר במבנה מגורים, בספרייה, במבנה מסחרי או במבנה דת. אינני מסוגל לתת עדיפות בתכנון לצרכים של מעטים על חשבון הרבים; אינני מסוגל לתכנן באופן מפלה או אי־שוויוני, חללים באיכות גבוהה בעבור אלה וחללים נחותים בעבור אלה. לעולם יהיו הבדלים, אבל מוכרח להיות איזון סביר. השאיפה והחיפוש אחר איזונים עומדים ביסוד האדריכלות והתכנון העירוני."
אדריכלות, לפי תפיסתו של משה ספדיה, האדריכל הישראלי הבכיר ביותר הפועל כיום בעולם, נועדה לשפר את חיי הקהילה ולרומם את רוח האדם. ואכן, הממואר שלו, אילו קירות יכלו לדבר, הוא מניפסט בעל אופי חברתי, אסתטי וכלכלי, המתאר את הדרך שבה ארכיטקטורה צריכה לפעול כדי להיטיב את מצבו של הפרט ולהשפיע על ההוויה הכוללת של החברה. אך בה בעת זהו גם טקסט אישי מאוד, שבו מתאר האדריכל בעל השם הבינלאומי לא רק את ההצלחות הפנומנליות שלו, אלא גם את התהיות והקונפליקטים המלווים את עבודתו. ספדיה מזמין את הקוראים להתוודע אל אחורי הקלעים של עבודתו משלב הסקיצה הראשונית, ומתאר את תהליך בניית מערכות היחסים עם הקליינטים, מאבקים עם קולגות ועם בעלי כוח פוליטי, בניית תקציב, ניהול סיכונים והתמודדות אינסופית עם אילוצים. ספדיה מספר על חוויותיו כבן למשפחה שהיגרה מישראל, מעלה שאלות ביחס למקומו של האדם בעולם, ובוחן את השפעתה של האהבה על חייו.
אילו קירות יכלו לדבר הוא סיכום אישי ומעמיק של עבודתו וחייו של משה ספדיה, שתיכנן שורה ארוכה של מבנים איקוניים בארץ ובעולם, החל מקומפלקס המגורים "הביטאט 67" במונטריאול, דרך המתחם שהפך לסמל האייקוני של סינגפור "מארינה ביי סנדס" ועד למונומנטים מקומיים ומוכרים דוגמת מוזיאון יד ושם, נמל התעופה בן גוריון ומתחם ממילא בירושלים. זהו שיר הלל ליופי ולאהבת האדם, לחריצות ולנחישות, קריאת חובה לאוהבי האסתטיקה.
"ספר על אדם המבקש אחר היופי, האמת ועשיית טוב בעולם." - יו־יו מה, צ'לן
"את הסוף כולם מכירים. בסוף זכיתי בזהב. אבל אף אחד לא מכיר את ההתחלה:
היה הייתה ילדה קטנה מראשון לציון, שלא היה לה מושג שיום אחד החישוק שהיא משחקת בו בשביל הכיף יעניק לה ולמדינה שלמה רגעי גאווה שייחרטו בנצח. בדרך למדרגה הכי גבוהה בפודיום באולימפיאדת טוקיו הייתי צריכה לטפס אלף מדרגות ולהתגלגל מאלף מדרגות, ותמיד לקום ולהמשיך לטפס".
בספר מלא כנות ושובבות המתעמלת האמנותית לינוי אשרם מספרת את סיפור ההצלחה שלה מזווית חדשה ובמילותיה שלה. חלומות מזהב הוא מתנה מלינוי לקוראים, בתקווה להעניק לדור חדש אמונה וכוחות להגשים חלום, לא משנה כמה גדול או רחוק הוא נראה.
"את הסוף כולם מכירים. בסוף זכיתי בזהב. אבל אף אחד לא מכיר את ההתחלה:
היה הייתה ילדה קטנה מראשון לציון, שלא היה לה מושג שיום אחד החישוק שהיא משחקת בו בשביל הכיף יעניק לה ולמדינה שלמה רגעי גאווה שייחרטו בנצח. בדרך למדרגה הכי גבוהה בפודיום באולימפיאדת טוקיו הייתי צריכה לטפס אלף מדרגות ולהתגלגל מאלף מדרגות, ותמיד לקום ולהמשיך לטפס".
בספר מלא כנות ושובבות המתעמלת האמנותית לינוי אשרם מספרת את סיפור ההצלחה שלה מזווית חדשה ובמילותיה שלה. חלומות מזהב הוא מתנה מלינוי לקוראים, בתקווה להעניק לדור חדש אמונה וכוחות להגשים חלום, לא משנה כמה גדול או רחוק הוא נראה.
הפרוזה השירית של הסופר יואל הופמן מתמיהה את קוראי הספרות העברית כבר עשרים וחמש שנה. היא מפליאה בחידתיות של עלילותיה המוסוות; בהומור המפתיע שהיא מייבאת מהמזרח הרחוק ומספרות הנונסנס; ובלשונה, שלהגיונה המומצא אין דומה בספרות העברית.
חוקרת הספרות רחל אלבק-גדרון מדובבת את הפרוזה הזו בקול ביקורתי המיוחד לה, באופן שהופך את חידת הופמן לשאלה עיונית עברית פוסט-מודרנית שאפשר אולי לכנותה ״הופמנית״. בשבעת פרקיו משוחח הספר בלשון ביקורתית משוכללת עם שפות הסיפור השונות שהפרוזה של הופמן ״משתמשת״ בהן: לשון השירה, חידות הקואן ומכתמי הזן, שפת התצלום המצוטט וסיפורי העלילה של גיבורי הופמן. זהו ספר ביקורת המעורר את קוראיו להמציא לעצמם אף הם שפת קריאה משל עצמם ביצירותיו של אחד הסופרים המעוררים ביותר בספרות העברית של זמננו.
יגאל שוורץ ותמר סתר
ד״ר רחל אלבק-גדרון היא מרצה בכירה במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן. היא מתמחה במחקר בין-תחומי המשלב פילוסופיה, ספרות ואמנות חזותית. בתחום זה הציעה בספרה המאה של המונאדות: לייבניץ והמודרניות של המאה העשרים (אוניברסיטת בר-אילן, 2007) דגם מונדולוגי לפשר תופעות פן-תרבותיות במודרניזם של המאה העשרים.
אלבק-גדרון שימשה פרופסור אורח במרכז טאובה לחקר היהדות שבאוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה; עמית מחקר באוניברסיטת אוסקה, יפן. בשנים האחרונות עסקה בחקר פרוזה עברית מודרנית בעבודותיהם של א״נ גנסין, אהרן אפלפלד, א״ב יהושע, רונית מטלון ועוד. הציגה סדרת עיונים עקרוניים ביצירתו של יואל הופמן על רקע סוגיות יסוד של הפואטיקה המערבית המודרנית של והפוסט-מודרנית לצד סוגיות מרכזיות במחשבה ובפואטיקה של המזרח הרחוק, בעיקר כפי שהתגבשה כאסתטיקה המקושרת לזן-בודהיזם יפני, ספרה השלישי האפשרי: מחקר מונוגרפי בעבודתו של יואל הופמן מציג מגוון רחב של קריאות ביצירת הופמן מתחום עיון זה.
״לא כל שפה פיוטית של אמן מצדיקה את השאלה ״מהי המולדת״ שבה מדברים את שפתו. אף שלכל יצירה, או קבוצת יצירות של כותב אחד, יש מה שחוקרי הספרות נוטים לכנות ״פואטיקה״, הרי שלא כל יוצר מעורר את התחושה שהסובייקט-המדבר שלו הוא חידתי וייחודי כל כך, שניתן לומר על יצירתו שהיא ״שפה״, כלומר היא בעלת לקסיקון, תחביר, קונטקסט, אטימולוגיה ומסורת משל עצמה. יתרה מזו, השפה שמכוננת קבוצת היצירות של הופמן, נדמית כתוצר של ציוויליזציה שלמה ״אחרת״, ״שכנה״, הדומה בכל לציוויליזציה שלנו, אך גם שונה ממנה באופן לא מוגדר. נדמה שהיא תוצר של ״עולם אפשרי״ אחר. זו היא שפה ש״מדוברת״ ב״מולדת״ כלשהי, שמעוררת בנו רצון למפות ולתור אותה, לסקור את מוסדותיה וללמוד את חוקיה, גם אם לא בהכרח להגר אליה.״
הפרוזה השירית של הסופר יואל הופמן מתמיהה את קוראי הספרות העברית כבר עשרים וחמש שנה. היא מפליאה בחידתיות של עלילותיה המוסוות; בהומור המפתיע שהיא מייבאת מהמזרח הרחוק ומספרות הנונסנס; ובלשונה, שלהגיונה המומצא אין דומה בספרות העברית.
חוקרת הספרות רחל אלבק-גדרון מדובבת את הפרוזה הזו בקול ביקורתי המיוחד לה, באופן שהופך את חידת הופמן לשאלה עיונית עברית פוסט-מודרנית שאפשר אולי לכנותה ״הופמנית״. בשבעת פרקיו משוחח הספר בלשון ביקורתית משוכללת עם שפות הסיפור השונות שהפרוזה של הופמן ״משתמשת״ בהן: לשון השירה, חידות הקואן ומכתמי הזן, שפת התצלום המצוטט וסיפורי העלילה של גיבורי הופמן. זהו ספר ביקורת המעורר את קוראיו להמציא לעצמם אף הם שפת קריאה משל עצמם ביצירותיו של אחד הסופרים המעוררים ביותר בספרות העברית של זמננו.
יגאל שוורץ ותמר סתר
ד״ר רחל אלבק-גדרון היא מרצה בכירה במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן. היא מתמחה במחקר בין-תחומי המשלב פילוסופיה, ספרות ואמנות חזותית. בתחום זה הציעה בספרה המאה של המונאדות: לייבניץ והמודרניות של המאה העשרים (אוניברסיטת בר-אילן, 2007) דגם מונדולוגי לפשר תופעות פן-תרבותיות במודרניזם של המאה העשרים.
אלבק-גדרון שימשה פרופסור אורח במרכז טאובה לחקר היהדות שבאוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה; עמית מחקר באוניברסיטת אוסקה, יפן. בשנים האחרונות עסקה בחקר פרוזה עברית מודרנית בעבודותיהם של א״נ גנסין, אהרן אפלפלד, א״ב יהושע, רונית מטלון ועוד. הציגה סדרת עיונים עקרוניים ביצירתו של יואל הופמן על רקע סוגיות יסוד של הפואטיקה המערבית המודרנית של והפוסט-מודרנית לצד סוגיות מרכזיות במחשבה ובפואטיקה של המזרח הרחוק, בעיקר כפי שהתגבשה כאסתטיקה המקושרת לזן-בודהיזם יפני, ספרה השלישי האפשרי: מחקר מונוגרפי בעבודתו של יואל הופמן מציג מגוון רחב של קריאות ביצירת הופמן מתחום עיון זה.
״לא כל שפה פיוטית של אמן מצדיקה את השאלה ״מהי המולדת״ שבה מדברים את שפתו. אף שלכל יצירה, או קבוצת יצירות של כותב אחד, יש מה שחוקרי הספרות נוטים לכנות ״פואטיקה״, הרי שלא כל יוצר מעורר את התחושה שהסובייקט-המדבר שלו הוא חידתי וייחודי כל כך, שניתן לומר על יצירתו שהיא ״שפה״, כלומר היא בעלת לקסיקון, תחביר, קונטקסט, אטימולוגיה ומסורת משל עצמה. יתרה מזו, השפה שמכוננת קבוצת היצירות של הופמן, נדמית כתוצר של ציוויליזציה שלמה ״אחרת״, ״שכנה״, הדומה בכל לציוויליזציה שלנו, אך גם שונה ממנה באופן לא מוגדר. נדמה שהיא תוצר של ״עולם אפשרי״ אחר. זו היא שפה ש״מדוברת״ ב״מולדת״ כלשהי, שמעוררת בנו רצון למפות ולתור אותה, לסקור את מוסדותיה וללמוד את חוקיה, גם אם לא בהכרח להגר אליה.״
ב' קוד הוא תפקיד שבוחר במפקד כבחירה אישית לצרכיו בפלוגה. הוא בוחר את ה'בסט מן' שלו, ב' קודקוד.
הוא חייב להיות לוחם מבצעי אבל אין בבחירה הזו שיקולים פיקודיים או שיקולי כושר קרבי. הוא נבחר על פי אמות מידה שמעמיד לעצמו המפקד. בהיבטים רבים הוא בוחר אדם כדמותו.
עומרי היה ב' קוד של רס"ן אדיר עבודי, מ"פ הכשרת לוחמי חילוץ והצלה אוג' 23.
ב- 7/10/23 נהרגו שניהם בקרב הרואי בבא"ח זיקים.
עומרי נולד בגבעתיים למשפחה בת שלושה הורים, שתי אמהות ואבא בהורות משותפת.
עומרי היה ילד שמח ועסק בספורט כל חייו, היה חניך ומדריך בנוער העובד.
היה שחקן כדורסל בהפועל גבעתיים. התגייס באוגוסט 21 ושירת כלוחם חילוץ והצלה בפיקוד העורף. לאחר ההכשרה הוצבה הפלוגה לפעילות בט״ש במרחב איו״ש.
ביוני 23 חזר לבא״ח זיקים והיה נהג מבצעי בחפ״ק פלוגת ההכשרה אוגוסט 23.
בשבעה באוקטובר נשארו שבת והתעוררו סגל הפלוגה והטירונים לאזעקות צבע אדום, וביחד עם הטירונים נכנסו למיגוניות.
כשהבינו שיש ניסיונות חדירה של מחבלים התבקשו הסגל להחליף את הטירונים בעמדות השמירה.
הסגל נלחמו במחבלים ומנעו את חדירתם לבסיס, תוך שהם מפנים פצועים ושומרים על הטירונים.
לפני שעומרי עלה לעמדת השמירה הוא ראה את חברתו לסגל נורית ונופלת.
עומרי, מבלי לחשוב פעמיים, יצא מהמיגונית המוגנת, לשדה הפתוח תחת אש מחבלים, טילים ואש חיה, גרר אותה למקום מוגן, דיווח על פציעתה, ביקש פינוי ואלונקה, חיכה שיפנו אותה, משהובאה למקום בטוח, עלה לעמדה להילחם.
לאחר כ-45 דקות קרב עיקש במחבלים, ולאחר שירו לעברם 8 רימונים ורק.פי.ג׳י. הם הוכרעו. בעמדה נהרגו 4 לוחמים ולוחמות כולל עומרי.
הם הצילו חייהם של 90 טירונים וכ- 30 אזרחים ששהו בבסיס.
בא״ח זיקים היה הבסיס היחיד שלא נכבש בשבת ה- 7/10.
ב' קוד הוא תפקיד שבוחר במפקד כבחירה אישית לצרכיו בפלוגה. הוא בוחר את ה'בסט מן' שלו, ב' קודקוד.
הוא חייב להיות לוחם מבצעי אבל אין בבחירה הזו שיקולים פיקודיים או שיקולי כושר קרבי. הוא נבחר על פי אמות מידה שמעמיד לעצמו המפקד. בהיבטים רבים הוא בוחר אדם כדמותו.
עומרי היה ב' קוד של רס"ן אדיר עבודי, מ"פ הכשרת לוחמי חילוץ והצלה אוג' 23.
ב- 7/10/23 נהרגו שניהם בקרב הרואי בבא"ח זיקים.
עומרי נולד בגבעתיים למשפחה בת שלושה הורים, שתי אמהות ואבא בהורות משותפת.
עומרי היה ילד שמח ועסק בספורט כל חייו, היה חניך ומדריך בנוער העובד.
היה שחקן כדורסל בהפועל גבעתיים. התגייס באוגוסט 21 ושירת כלוחם חילוץ והצלה בפיקוד העורף. לאחר ההכשרה הוצבה הפלוגה לפעילות בט״ש במרחב איו״ש.
ביוני 23 חזר לבא״ח זיקים והיה נהג מבצעי בחפ״ק פלוגת ההכשרה אוגוסט 23.
בשבעה באוקטובר נשארו שבת והתעוררו סגל הפלוגה והטירונים לאזעקות צבע אדום, וביחד עם הטירונים נכנסו למיגוניות.
כשהבינו שיש ניסיונות חדירה של מחבלים התבקשו הסגל להחליף את הטירונים בעמדות השמירה.
הסגל נלחמו במחבלים ומנעו את חדירתם לבסיס, תוך שהם מפנים פצועים ושומרים על הטירונים.
לפני שעומרי עלה לעמדת השמירה הוא ראה את חברתו לסגל נורית ונופלת.
עומרי, מבלי לחשוב פעמיים, יצא מהמיגונית המוגנת, לשדה הפתוח תחת אש מחבלים, טילים ואש חיה, גרר אותה למקום מוגן, דיווח על פציעתה, ביקש פינוי ואלונקה, חיכה שיפנו אותה, משהובאה למקום בטוח, עלה לעמדה להילחם.
לאחר כ-45 דקות קרב עיקש במחבלים, ולאחר שירו לעברם 8 רימונים ורק.פי.ג׳י. הם הוכרעו. בעמדה נהרגו 4 לוחמים ולוחמות כולל עומרי.
הם הצילו חייהם של 90 טירונים וכ- 30 אזרחים ששהו בבסיס.
בא״ח זיקים היה הבסיס היחיד שלא נכבש בשבת ה- 7/10.
הרב מנחם הכהן, מן הדמויות המרכזיות בעיצוב פני היהדות בחברה הישראלית המודרנית, חושף בספרו האוטוביוגרפי מסע חיים מרתק המשתרע על פני תשעה עשורים. מילדותו בשכונת מאה שערים בירושלים ועד לתפקידיו הבכירים בזירה הציבורית, הרב הכהן מוביל את הקוראים במסלול חייו הייחודי, תוך שהוא משרטט תמונה אותנטית של תקופה מכרעת בתולדות מדינת ישראל והעם היהודי.
הספר מתאר את התפתחותו האישית, הרוחנית והציבורית של הרב הכהן, החל מנער בעל פאות בתנועת בני עקיבא ועד לתפקידיו כרב ההסתדרות, רבה של תנועת המושבים, חבר כנסת ורבה הראשי של יהדות רומניה. דרך עיניו, אנו עדים לרגעים היסטוריים מכוננים דוגמת שחרור הכותל המערבי במלחמת ששת הימים.
הרב הכהן משתף בפגישותיו האישיות עם אישים דגולים כיצחק בן־צבי ודוד בן־גוריון, הרבי מלובאוויטש והאדמו"ר מסאטמר, גולדה מאיר ויצחק רבין, הרבנים יצחק הלוי הרצוג ושלמה גורן, ומציג את תפיסת עולמו הייחודית - "יהדות בדרכי נועם". הוא מתאר את מאמציו לקירוב לבבות והסרת מחיצות בין מגזרים שונים בחברה הישראלית והיהודית, תוך שמירה על זהות יהודית איתנה.
אוטוביוגרפיה זו היא יותר מסיפור חיים אישי; היא מהווה עדות חיה לתקופה מעצבת בתולדות המדינה והעם. הספר מציע תובנות עמוקות על האתגרים והדילמות בחיבור בין מסורת למודרנה, ומשרטט תמונה מורכבת ועשירה של החברה הישראלית ויחסיה עם זהותה היהודית. זהו ספר חובה לכל המתעניין בהיסטוריה יהודית־ישראלית, בדמויות מפתח שעיצבו אותה, ובעתיד היהדות בארץ ובתפוצות.
הרב מנחם הכהן, מן הדמויות המרכזיות בעיצוב פני היהדות בחברה הישראלית המודרנית, חושף בספרו האוטוביוגרפי מסע חיים מרתק המשתרע על פני תשעה עשורים. מילדותו בשכונת מאה שערים בירושלים ועד לתפקידיו הבכירים בזירה הציבורית, הרב הכהן מוביל את הקוראים במסלול חייו הייחודי, תוך שהוא משרטט תמונה אותנטית של תקופה מכרעת בתולדות מדינת ישראל והעם היהודי.
הספר מתאר את התפתחותו האישית, הרוחנית והציבורית של הרב הכהן, החל מנער בעל פאות בתנועת בני עקיבא ועד לתפקידיו כרב ההסתדרות, רבה של תנועת המושבים, חבר כנסת ורבה הראשי של יהדות רומניה. דרך עיניו, אנו עדים לרגעים היסטוריים מכוננים דוגמת שחרור הכותל המערבי במלחמת ששת הימים.
הרב הכהן משתף בפגישותיו האישיות עם אישים דגולים כיצחק בן־צבי ודוד בן־גוריון, הרבי מלובאוויטש והאדמו"ר מסאטמר, גולדה מאיר ויצחק רבין, הרבנים יצחק הלוי הרצוג ושלמה גורן, ומציג את תפיסת עולמו הייחודית - "יהדות בדרכי נועם". הוא מתאר את מאמציו לקירוב לבבות והסרת מחיצות בין מגזרים שונים בחברה הישראלית והיהודית, תוך שמירה על זהות יהודית איתנה.
אוטוביוגרפיה זו היא יותר מסיפור חיים אישי; היא מהווה עדות חיה לתקופה מעצבת בתולדות המדינה והעם. הספר מציע תובנות עמוקות על האתגרים והדילמות בחיבור בין מסורת למודרנה, ומשרטט תמונה מורכבת ועשירה של החברה הישראלית ויחסיה עם זהותה היהודית. זהו ספר חובה לכל המתעניין בהיסטוריה יהודית־ישראלית, בדמויות מפתח שעיצבו אותה, ובעתיד היהדות בארץ ובתפוצות.
"מדי פעם גם תקפה אותי חרדה לא מוסברת, הייתי נבהל ואומר לעצמי, אימא'לה, אני נהיה רגיל. זו לא רק העבודה. אלה כל החיים; ההתאמה שלי למה שכולם רוצים ואומרים. זו הנורמליות, זו הרצינות. העבודה היא רק סימפטום."
רוב האנשים היום חווים או חוו תחושה של חוסר משמעות וריקנות. בספר מתן פלודה משתף בדרך האישית שלו שבה חווה תחושות קיצוניות של תסכול וריקנות, ומנגד תקופות של פריחה והגשמה.
לרוב האנשים המרחק בין החוסר סיפוק לסיפוק הוא קטן מאוד וזה לא איזו "נוסחה" או "דרך מיוחדת". בספר מתן משתף בתובנות שחלחלו לחייו ולשינויים רבים שעשה בעקבות אותן תובנות. בין היתר, מתן משתף איך הדרך שעבר הובילה אותו להבנה עמוקה כמה חשוב לעסוק בתחומים שיש בהם אתגר, ולא רק הנאה רגעית, וכמה חשוב לשאוף כל הזמן לצמיחה אישית.
מתן פלודה, נשוי לרותם, אבא לניצן ויובל, הוא איש משפחה, מאמן, יזם, וספורטאי חובב. מתן הוא איש "רגיל", "עמך", שחושב שאף אדם הוא לא באמת רגיל, ובכל אדם יש משהו מיוחד. מתן אוהב את החיים, לצחוק ולעשות טוב לסובבים אותו, ומאמין שכל אדם צריך ויכול להיות כל יום קצת יותר טוב מהיום הקודם, ולהפוך את העולם למקום טוב ושמח יותר.
"מדי פעם גם תקפה אותי חרדה לא מוסברת, הייתי נבהל ואומר לעצמי, אימא'לה, אני נהיה רגיל. זו לא רק העבודה. אלה כל החיים; ההתאמה שלי למה שכולם רוצים ואומרים. זו הנורמליות, זו הרצינות. העבודה היא רק סימפטום."
רוב האנשים היום חווים או חוו תחושה של חוסר משמעות וריקנות. בספר מתן פלודה משתף בדרך האישית שלו שבה חווה תחושות קיצוניות של תסכול וריקנות, ומנגד תקופות של פריחה והגשמה.
לרוב האנשים המרחק בין החוסר סיפוק לסיפוק הוא קטן מאוד וזה לא איזו "נוסחה" או "דרך מיוחדת". בספר מתן משתף בתובנות שחלחלו לחייו ולשינויים רבים שעשה בעקבות אותן תובנות. בין היתר, מתן משתף איך הדרך שעבר הובילה אותו להבנה עמוקה כמה חשוב לעסוק בתחומים שיש בהם אתגר, ולא רק הנאה רגעית, וכמה חשוב לשאוף כל הזמן לצמיחה אישית.
מתן פלודה, נשוי לרותם, אבא לניצן ויובל, הוא איש משפחה, מאמן, יזם, וספורטאי חובב. מתן הוא איש "רגיל", "עמך", שחושב שאף אדם הוא לא באמת רגיל, ובכל אדם יש משהו מיוחד. מתן אוהב את החיים, לצחוק ולעשות טוב לסובבים אותו, ומאמין שכל אדם צריך ויכול להיות כל יום קצת יותר טוב מהיום הקודם, ולהפוך את העולם למקום טוב ושמח יותר.
הפרשה שהסעירה את יאשי הייתה "התאהבותה של יוליה, בחורה יהודייה, בסטודנט שחור, גוי, מאפריקה שנשלח להשלים את לימודיו באוניברסיטת יאשי". מה קרה ליוליה ומה זה יאשי?
יאשי — העיר בה נולדתי, הייתה בירת נסיכות מולדובה, שונה מהמקום שטוף השמש שאליו נשאנו עינינו — חיפה. בין שני העולמות המנוגדים האלה נעה ילדה עם משפחתה. הם נושאים על גבם תרמיל ובו דורות של תקווה. הסיפור שלי מתאר את הדרך בין שני העולמות, את אבני היסוד שעיצבו את ילדותי ביאשי ואת רכבת ההרים שחווינו בשנה הראשונה לעלייתנו לארץ, לחיפה ב־1964.
אם ה"גאדג'ט" והפרח הרקום שעל הכריכה מזכירים לך משהו או מסקרנים אותך — אני מזמינה אותך לפתוח את הספר ולהיכנס לעולמם של מאות אלפים שעלו מרומניה בשנות ה־50 וה־60 של המאה הקודמת — אוהבי מולדת, חרוצים וצנועים. הם קמו מזוועות השואה ומהפוגרום הנוראי בעיר יאשי (29 ביוני 1941) בזכות אמונתם ב"מפעל הציוני ובתקווה שתפחה והתעצמה עם ההכרזה על הקמת מדינת היהודים, מדינת ישראל, שבה לעולם לא יקרה עוד כדבר הזה. כמה טוב שאבי ובני דורו לא ראו את הפוגרום ב־7 באוקטובר 2023, שקרה במדינת היהודים". הספר חובק חלק מהסיפורים שאבי, סמי עויזר, כתב על יאשי היהודית.
שוש דרימר, נשואה, אמא לשלושה וסבתא לשמונה, עובדת סוציאלית (MSW), ניהלה מחלקה באגף הרווחה בכפר סבא, מומחית בנושא "בני משפחה מטפלים", מנחת קבוצות ומדריכה.
הפרשה שהסעירה את יאשי הייתה "התאהבותה של יוליה, בחורה יהודייה, בסטודנט שחור, גוי, מאפריקה שנשלח להשלים את לימודיו באוניברסיטת יאשי". מה קרה ליוליה ומה זה יאשי?
יאשי — העיר בה נולדתי, הייתה בירת נסיכות מולדובה, שונה מהמקום שטוף השמש שאליו נשאנו עינינו — חיפה. בין שני העולמות המנוגדים האלה נעה ילדה עם משפחתה. הם נושאים על גבם תרמיל ובו דורות של תקווה. הסיפור שלי מתאר את הדרך בין שני העולמות, את אבני היסוד שעיצבו את ילדותי ביאשי ואת רכבת ההרים שחווינו בשנה הראשונה לעלייתנו לארץ, לחיפה ב־1964.
אם ה"גאדג'ט" והפרח הרקום שעל הכריכה מזכירים לך משהו או מסקרנים אותך — אני מזמינה אותך לפתוח את הספר ולהיכנס לעולמם של מאות אלפים שעלו מרומניה בשנות ה־50 וה־60 של המאה הקודמת — אוהבי מולדת, חרוצים וצנועים. הם קמו מזוועות השואה ומהפוגרום הנוראי בעיר יאשי (29 ביוני 1941) בזכות אמונתם ב"מפעל הציוני ובתקווה שתפחה והתעצמה עם ההכרזה על הקמת מדינת היהודים, מדינת ישראל, שבה לעולם לא יקרה עוד כדבר הזה. כמה טוב שאבי ובני דורו לא ראו את הפוגרום ב־7 באוקטובר 2023, שקרה במדינת היהודים". הספר חובק חלק מהסיפורים שאבי, סמי עויזר, כתב על יאשי היהודית.
שוש דרימר, נשואה, אמא לשלושה וסבתא לשמונה, עובדת סוציאלית (MSW), ניהלה מחלקה באגף הרווחה בכפר סבא, מומחית בנושא "בני משפחה מטפלים", מנחת קבוצות ומדריכה.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
