אהרן ברק ומנעמי שלטון החוק
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אהרן ברק ומנעמי שלטון החוק

אהרן ברק ומנעמי שלטון החוק

עוד על הספר

תקציר

השופט פרופ' אהרן ברק הצטייר בעיניי ככליל השלמות. מבחינה משפטית כמובן, וגם מבחינה אישית ואנושית.
כמו הוריי המנוחים, ניצולי השואה, אהרן ברק יבדל"א גם הוא ניצול השואה, ומבחינה זו ידעתי להעריך, ואף לחוש, את הדם הזורם בעורקיו. אפילו מבטאו הלא ממש צברי שבה את לבי.

זכור לי היטב מפגש העיניים בבית המשפט העליון שהיה עדיין במגרש הרוסים. פשטות ללא גינונים, עיניים מחייכות ודובון כחול ביום חורף קר. אבל היה ברור לי שאני מתבונן ביורש העצר. שיטת הסניוריטי, אתם יודעים...

ספר זה איננו ספר משפטי במובן המקובל, ואין הוא מתיימר להתפלמס עם האוקיינוס העמוק של תורתו והגותו המשפטית של אהרן ברק. זה ספר על עובדות. אכן, תיאוריה משפטית צרופה יכולה לרחף בחלל האוויר ללא קשר או מחוייבות לעובדות. אבל בחיי המעשה, העובדות הן התשתית של ההכרעה השיפוטית. אומר אהרן ברק באחד מפסקי הדין שלו: "אין בונים חברה ומשטר על אדני שקר". ואולם, אהרן ברק – כך מגלה הספר – מתקשה לחיות עם העובדות בשלום.

אהרן ברק - יותר מכל שופט אחר – הרביץ בנו את תורת איסור ניגוד האינטרסים, אך כשיורדים אל קרקע העובדות מתברר שוב ושוב שהוא מתקשה להרחיק ידיו מהאיסור החמור הזה שהוא עצמו קבע. בסיום דברים שנשא בטקס לרגל פרישתו מבית המשפט העליון אמר אהרן ברק: "כאשר עסקתי בשיפוט חשתי תמיד כי כשאני יושב לדין אני גם עומד לדין. את הישיבה לדין סיימתי היום. את העמידה לדין - לא סיימתי. לא יהיה זה דין רוחות השעה החולפות; לא יהיה זה דין העיתונות; יהא זה דין ההיסטוריה"  

ספר זה איננו מתיימר להיות - אפילו לא שורה אחת – של הדבר החמקמק הקרוי "דין ההיסטוריה".  וגם לא דין העיתונות או רוחות שעה חולפות. זהו ספר על אהבה נכזבת.

פרק ראשון

פתח דבר

נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט משה לנדוי אומר:

"יש לברק חוש התמצאות מפותח במערכות השלטון בישראל. הוא מצליח לשלוט לא רק במערכת המשפט, אלא גם באקדמיה ובתקשורת המשפטית. הוא מטביע את חותמו האישי על הקהילה המשפטית כולה.

ואולם, הנשיא ברק מוביל לדעתי את בית המשפט העליון ואת הרשות השופטת בדרך לא דרך.

האיש היקר הזה הוא בשבילי חידה.

השאלה מה מריץ את אהרן ברק היא שאלה שאין לי עליה תשובה".2

 

ספר זה עוסק באיש שהוא "חידה".

הספר סוקר את התנהלותו של אהרן ברק בפרשות בולטות שהעסיקו את הציבור, ובאירועים שונים שהתרחשו לאורך פעילותו של ברק במשך כ- 30 שנה כיועץ המשפטי לממשלה, כשופט וכנשיא בית המשפט העליון.

 

בתפקידיו כיועץ המשפטי לממשלה וכנשיא בית המשפט העליון נמצא אהרן ברק בעמדות כוח חזקות ביותר. הוא החליט וקבע ופסק בענייני חברה, דת ומדינה, מעמד אישי, יחסי יהודים וערבים, חילוניים ודתיים, ענייני צבא וביטחון ועוד ועוד עניינים גדולים וקטנים המעצבים את החיים כאן ומשפיעים באופן ישיר ועקיף — לפעמים אף גורלי — על כל אחד מאתנו. הוא החליט, קבע ופסק בעניינים השנויים במחלוקת ציבורית קשה והחוצים את הציבור — עד כדי סכנת קרע.

 

אהרן ברק, במשך כ- 30 שנה, חרץ גורלות של אנשי ציבור ושל אנשים מן השורה.

 

במרוצת השנים ידע אהרן ברק גם "לכוון גבוה" ושלח הביתה כמה וכמה אישי ציבור בכירים מאד, ובכך השפיע באופן מכריע על מערכות פוליטיות וציבוריות מרכזיות במדינה.

 

אהרן ברק ניחן בכושר עבודה נדיר ובשכל חריף ביותר. ההתמודדות עם כל מה שאהרן ברק כתב עד היום הינה משימה קשה. שפע פסקי הדין המהותיים שניתנו על ידו במשך השנים הוא ממש מדהים בכמות ובאורך.

 

אהרן ברק היה תמיד ממוקד ביעדיו ונכון להשקיע מאמץ רב ומתמשך כדי להשיגם.

 

כושר העבודה של ברק, משנתו הסדורה בענייני משפט, וכן פיקחותו הרבה ואישיותו הדומיננטית והסוחפת, הקנו לו יתרון בולט על סביבתו.

 

אומרת פרופ' רות גביזון3:

 

חלק גדול מהתהליך העובר עלינו נובע מאישיותו המיוחדת של הנשיא הנוכחי. פה יש תופעה ייחודית, ולו בנכונות של האיש ברוך הכשרונות הזה לפעול בכל הרמות. זו פעם ראשונה שיש נשיא בית המשפט עליון שהוא אחד הכותבים המרכזיים בספרות המקצועית והעיתונאית. שהוא אדם שמנהל את עבודתו גם דרך כתיבת פסקי דין — גם דרך ניהול צמוד של המערכת השיפוטית, גם דרך ניהול צמוד של המערכת המשפטית-הציבורית כולה, וגם דרך ניהול מערכת עניפה של קשרים עם רשויות אחרות ואליטות מקצועיות בארץ ובעולם. זה דבר שלא היה לנו כמותו. לטוב ולרע. לטוב - מפני שהוא הופך את המערכת למאד חזקה ובלתי פגיעה. לרע - מפני שהוא מעודד את אותה הומוגניות… ואת אותו אינסטינקט התגוננות אשר בעצם מונע ביקורת עניינית".

 

הדברים מדברים בעד עצמם.

 

הניסיון הרב שצבר ברק עם השנים היקנה לו יתרון בעבודה השוטפת מול שרי המשפטים שהתחלפו לנגד עיניו.

 

העובדה שנשיא בית המשפט העליון איננו מתמודד בבחירות (וטוב שכך!), מקנה לו יתרון משמעותי בהתנהלותו מול הפוליטיקאים — כנסת וממשלה — החיים "מבחירות לבחירות" ונאלצים להשקיע חלק ניכר ממרצם כדי להיבחר מחדש.

 

והרי כבר אמר מי שאמר:

 

The people can change Congress but only God can change the Supreme Court”4“

 

הנה כי כן, הצירוף של כל העובדות והנתונים הללו בתוספת לעובדת שליטתו במשך כל כך הרבה שנים בעמדות כוח מכריעות — הצירוף של כל אלה היקנה לברק עוצמה נדירה במיוחד.

 

"למעשה, בהרבה מובנים, הפך בית המשפט העליון, תחת ברק, לממשלה אלטרנטיבית" — אמר פעם פרופ' אמנון רובינשטיין.5

 

ומשום כל אלה חובה לחשוף את כל מה שנחשף בספר.

אהרן ברק עצמו — על פי הערכים והעקרונות שהוא מתיימר לדגול בהם — מחייב חשיפה מעין זו.

 

והרי אהרן ברק אומר:

 

"כאשר הכל גלוי וחשוף - האמת תנצח את השקר".6

 

ומה שנחשף כאן הוא תמונה קשה וחמורה.

 

הכהן הגדול של הצדק והמשפט נהג כאילו הקו המפריד בין מותר לאסור — אינו קיים;

 

הבעייה העיקרית בהתנהלותו של ברק נעוצה בתופעה החמורה שחזרה על עצמה שוב ושוב: הימצאותו במצב של ניגוד אינטרסים.

הספר חושף מקרים חמורים שבהם ישב ברק לדין כשופט — ואף כנשיא בית המשפט העליון — וחתך גורלות כשהוא נתון בניגוד אינטרסים, שתוצאתו משוא פנים ועיוות דין.

ההתנהגות הזו של ברק מקוממת במיוחד לאור העובדה שברק — כשופט — הוא זה שקבע את ההלכות החשובות העוסקות בתופעה החמורה הזו.

 

המעשים החמורים הנחשפים בספר חמורים כל אחד לעצמו, אבל ההצטברות של המעשים הללו למכלול — כדי סידרתיות ממש — מוסיפה להם מימד מיוחד של חומרה.

והדברים חמורים שבעתיים נוכח העובדה שאדם בעל עוצמה נדירה כאהרן ברק חטא בעשייתם.

 

המקומם בכל המקרים החמורים המתוארים בספר הוא הפער הבלתי נסבל בין אמות המידה החוקיות והמוסריות שנקט ברק כלפי זולתו לבין אלו שהוא נקט כלפי עצמו.

 

המעשים הנחשפים כאן מדברים ואף זועקים בעד עצמם.

"תנאי חשוב להבטחת הפעלה ראויה של הסמכות השלטונית ואמון הציבור בהפעלתה הראויה של הסמכות השלטונית, הוא בבחירתם של עובדי ציבור ראויים למשרותיהם. חיוני הוא כי יבחרו עובדים המתאימים לביצוע המשימה הציבורית, בעלי יושר אישי אשר יפעלו באוירה בריאה, ובתחושה של אחריות לטוהר השירות".

 אהרן ברק.7

חוויה מעצבת

היועץ המשפטי נתן ידו למעשה המכתים את המשפט הישראלי.

בכך נתן היועץ המשפטי את ידו לערעור שלטון החוק ולפגיעה קשה בסמכות בית המשפט...

חובתו של יועץ משפטי לשמש בלם לנטיות אנטי חוקיות...

פרופסור ברק, במקום לשמש בלם, אישר את הפגיעה הנמהרת בשלטון החוק.

הסיוע שהושיט לפגיעה בסמכות בית המשפט העליון לא ייזכר לתפארת בדברי המשפט הישראלי...

לא נותר לנו אלא לקוות כי פרופ' ברק - משפטן ומומחה נודע - נתפס לחולשת דעת זמנית...

דברים לא פשוטים.

לא איזה ביריון התנפל כך על פרופסור ברק.

וגם לא איזה טירון משפטי שברח מבעליו לרגע.

מדקרות החרב הללו ננעצות בגופו של אהרן ברק על ידי עמיתו - הפרופסור למשפטים אמנון רובינשטיין.

ופרופסור רובינשטיין באותם ימים הוא גם כוכב תקשורת רב השפעה.

והמקום שבו בוחר רובינשטיין להכות כך בברק: טורו הקבוע בעיתון חשוב - בית מקדשו של הציבור הנאור ממש.

ולא בסתם יום של חול נעשה הדבר, כי אם בגיליון יום השישי רב התפוצה והכוח.8

 

ברק במצוקה. אבנים מתעופפות לעברו מכל עבר. הוא לבדו.

 

ימים נוראים מאד עוברים על ברק.

 

אך לפני חדשים ספורים בקע פרופסור ברק מתוך חיקה החמים של האקדמיה. ועכשיו הוא בסביבה עויינת. טרם למד את כל ה"חוקים". הנחשול מאיים לשטוף אותו. הוא שוקל התפטרות.

 

אבל אהרן ברק ישרוד.

 

בהמשך עוד נשוב לפרטיו של המקרה האומלל הזה.

 

ואולם אין ספק:

אם נרצה להצביע על אחת מאבני הדרך החשובות שעיצבו את "נפשו המשפטית" של ברק - זה המקרה!

 

אבל אהרן ברק הוא תלמיד טוב. הוא ילמד את ה"חוקים". הוא יפנים אותם. והוא גם ישכלל אותם. העתיד יוכיח. ועוד איך יוכיח.

"כשמינו אותי כיועץ המשפטי לממשלה, מוכר הפיסטוקים אמר לי: תשמע, כל הכבוד, עוד תהיה חבר כנסת".

אהרן ברק9

המינוי

ביום 1 ביולי 1975 נכנס אהרן ברק לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

לכתחילה ברק לא היה המועמד המועדף להיכנס בנעליו הגדולות של מאיר שמגר לתפקיד החשוב ורב העוצמה הזה.

ואולם משהוסרו שמותיהם של מועמדים שונים טיפסה מועמדותו של ברק ועלתה אל ראש הרשימה.

שר המשפטים הוא זה האמור להמליץ בפני הממשלה על היועץ המשפטי המיועד.

ראש הממשלה הצעיר יצחק רבין לא ייחס חשיבות למינוי המתבשל. הוא השאיר העניין לטיפולו של חיים צדוק שר המשפטים שלו. "עניין למשפטנים" הפטיר רבין מן הסתם. הוא ישלם על כך ביוקר.

 

אמת, לא נמצאו עוררין על רמתו האישית והמקצועית של דיקן הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. זה מקרוב - והוא עוד לא בן ארבעים - זכה פרופ' ברק, ועמו מ"מ נשיא בית המשפט העליון ד"ר יואל זוסמן, בתואר חתן פרס ישראל למשפט.

אין ספק: ברק נחשב עילוי משפטי על פי כל קנה מידה. איש מבריק.

 

ואולם, טרדה את צדוק המגבלה, שברק - איש אקדמיה מובהק - נעדר ניסיון מעשי כלשהו.

צדוק חשש גם נוכח העובדה שמומחיותו של פרופ' ברק לא היתה בתחום המשפט הפלילי - תחום חשוב ביותר בשגרת עבודתו של היועץ המשפטי לממשלה.

 

אבל צדוק שם מבטחו בכישרון של ברק ובכושר הלמידה שלו, והחליט - למרות המגבלות - להמליץ על מינויו לתפקיד התובעני.

 

ברק נענה לאתגר.

 

צעדיו הראשונים של ברק לא היו מהוססים כלל וכלל.

"אפילו יש בו בעונש אכזרי ובלתי צודק כדי להרתיע, הוא ימלא את הנרתעים פחד ואימה, אך לא יחדיר ללבם אהבת החוק ואהבת שלטון החוק כי אם שנאתם".

חיים כהן.10

אהרן ברק - מטאטא חדש 

לא עוברים יותר מימים ספורים - שבוע בקושי - ומול היועץ המשפטי הצעיר בעל הבלורית השובבה עולה וניצבת לפתע דמות מאיימת של איש קרח ומזוקן בעל קול עבה. יהושע פרץ הנורא. הוא ולא אחר.

 

יהושע פרץ - למי שלא זכה להכירו - הוא באותם ימים מנהיג פועלי הנמל. מדינה בתוך מדינה. כח ללא מיצרים. פתיל חייה של המדינה נתון בין אצבעותיו. ברצותו יסגור את הנמלים בהבל פה. אין יוצא ואין בא. המדינה מתכווצת מפחד. יהושע פרץ מהדק את החנק. אולי יתרצה ויעניק לנו חנינה. סיוט.

 

ועונת יצוא ההדרים - ענף היצוא העיקרי באותם ימים - היא עונת הייחום של יהושע פרץ. יהושע פרץ אוהב תפוזים. את כל התפוזים. הוא לא יתן להוציאם מהארץ.

 

ובאחד מימי יולי החמים ההם מגיע יהושע פרץ, כדרכו, לנמל אשדוד.

והנה מחסום הכניסה לנמל ממאן משום מה להפתח.

יהושע פרץ מגיע לנמל הבית והמחסום - מעשה שטן - אינו מתרומם. היתכן?

מתברר ששומר חדש הוצב בשער הנמל. קורה. והשומר דורש אישור כניסה. גם מיהושע פרץ.

לא להאמין: יהושע פרץ נדרש להזדהות ולהציג אישור כניסה לנמל שלו.

 

יהושע פרץ רואה - מבחוץ - את השער סגור! התיתכן סטירת לחי מצלצלת מזו? האניות בנמל כבר נוטות על צידן.

 

יהושע פרץ גוזר את הדין בו במקום. גורלה של המדינה נחרץ. אניות מרימות עוגן ונמלטות ללב ים. שביתה! המדינה סגורה ומסוגרת.

מעט מהכבוד הפגוע של האיש האשדודי הושב לו. יידע השומר החדש מי הוא יהושע פרץ.

 

אלא שיהושע פרץ לא שת לבו לכך שלא רק בנמל אשדוד הוצב שומר חדש;

משום מה נעלמת ממנו העובדה ששומר חדש יש גם בירושלים - היועץ המשפטי לממשלה.

 

פרץ ישלם על כך.

 

שלטון החוק עומד למבחן. גם אהרן ברק עומד למבחן. זהו התיק הראשון שלו.

ברור לברק כי כולם - בציבור הרחב כמו גם במערכת המקצועית הכפופה לו - מתבוננים בו בעיניים בוחנות. עליו לסלק הפיקפוקים שליווהו עם כניסתו לכהונה. אסור לו להיכשל. הוא חייב להצליח.

ברק יודע היטב כי מעמדו בתודעת הציבור יתקבע במידה רבה על פי האופן שבו יטפל בתיק הראשון.

 

והתיק הראשון של ברק - כך רצה הגורל - נופל על ראשו של מנהיג פועלי הנמל.

עוד על הספר

אהרן ברק ומנעמי שלטון החוק עו"ד יוסי דר

פתח דבר

נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט משה לנדוי אומר:

"יש לברק חוש התמצאות מפותח במערכות השלטון בישראל. הוא מצליח לשלוט לא רק במערכת המשפט, אלא גם באקדמיה ובתקשורת המשפטית. הוא מטביע את חותמו האישי על הקהילה המשפטית כולה.

ואולם, הנשיא ברק מוביל לדעתי את בית המשפט העליון ואת הרשות השופטת בדרך לא דרך.

האיש היקר הזה הוא בשבילי חידה.

השאלה מה מריץ את אהרן ברק היא שאלה שאין לי עליה תשובה".2

 

ספר זה עוסק באיש שהוא "חידה".

הספר סוקר את התנהלותו של אהרן ברק בפרשות בולטות שהעסיקו את הציבור, ובאירועים שונים שהתרחשו לאורך פעילותו של ברק במשך כ- 30 שנה כיועץ המשפטי לממשלה, כשופט וכנשיא בית המשפט העליון.

 

בתפקידיו כיועץ המשפטי לממשלה וכנשיא בית המשפט העליון נמצא אהרן ברק בעמדות כוח חזקות ביותר. הוא החליט וקבע ופסק בענייני חברה, דת ומדינה, מעמד אישי, יחסי יהודים וערבים, חילוניים ודתיים, ענייני צבא וביטחון ועוד ועוד עניינים גדולים וקטנים המעצבים את החיים כאן ומשפיעים באופן ישיר ועקיף — לפעמים אף גורלי — על כל אחד מאתנו. הוא החליט, קבע ופסק בעניינים השנויים במחלוקת ציבורית קשה והחוצים את הציבור — עד כדי סכנת קרע.

 

אהרן ברק, במשך כ- 30 שנה, חרץ גורלות של אנשי ציבור ושל אנשים מן השורה.

 

במרוצת השנים ידע אהרן ברק גם "לכוון גבוה" ושלח הביתה כמה וכמה אישי ציבור בכירים מאד, ובכך השפיע באופן מכריע על מערכות פוליטיות וציבוריות מרכזיות במדינה.

 

אהרן ברק ניחן בכושר עבודה נדיר ובשכל חריף ביותר. ההתמודדות עם כל מה שאהרן ברק כתב עד היום הינה משימה קשה. שפע פסקי הדין המהותיים שניתנו על ידו במשך השנים הוא ממש מדהים בכמות ובאורך.

 

אהרן ברק היה תמיד ממוקד ביעדיו ונכון להשקיע מאמץ רב ומתמשך כדי להשיגם.

 

כושר העבודה של ברק, משנתו הסדורה בענייני משפט, וכן פיקחותו הרבה ואישיותו הדומיננטית והסוחפת, הקנו לו יתרון בולט על סביבתו.

 

אומרת פרופ' רות גביזון3:

 

חלק גדול מהתהליך העובר עלינו נובע מאישיותו המיוחדת של הנשיא הנוכחי. פה יש תופעה ייחודית, ולו בנכונות של האיש ברוך הכשרונות הזה לפעול בכל הרמות. זו פעם ראשונה שיש נשיא בית המשפט עליון שהוא אחד הכותבים המרכזיים בספרות המקצועית והעיתונאית. שהוא אדם שמנהל את עבודתו גם דרך כתיבת פסקי דין — גם דרך ניהול צמוד של המערכת השיפוטית, גם דרך ניהול צמוד של המערכת המשפטית-הציבורית כולה, וגם דרך ניהול מערכת עניפה של קשרים עם רשויות אחרות ואליטות מקצועיות בארץ ובעולם. זה דבר שלא היה לנו כמותו. לטוב ולרע. לטוב - מפני שהוא הופך את המערכת למאד חזקה ובלתי פגיעה. לרע - מפני שהוא מעודד את אותה הומוגניות… ואת אותו אינסטינקט התגוננות אשר בעצם מונע ביקורת עניינית".

 

הדברים מדברים בעד עצמם.

 

הניסיון הרב שצבר ברק עם השנים היקנה לו יתרון בעבודה השוטפת מול שרי המשפטים שהתחלפו לנגד עיניו.

 

העובדה שנשיא בית המשפט העליון איננו מתמודד בבחירות (וטוב שכך!), מקנה לו יתרון משמעותי בהתנהלותו מול הפוליטיקאים — כנסת וממשלה — החיים "מבחירות לבחירות" ונאלצים להשקיע חלק ניכר ממרצם כדי להיבחר מחדש.

 

והרי כבר אמר מי שאמר:

 

The people can change Congress but only God can change the Supreme Court”4“

 

הנה כי כן, הצירוף של כל העובדות והנתונים הללו בתוספת לעובדת שליטתו במשך כל כך הרבה שנים בעמדות כוח מכריעות — הצירוף של כל אלה היקנה לברק עוצמה נדירה במיוחד.

 

"למעשה, בהרבה מובנים, הפך בית המשפט העליון, תחת ברק, לממשלה אלטרנטיבית" — אמר פעם פרופ' אמנון רובינשטיין.5

 

ומשום כל אלה חובה לחשוף את כל מה שנחשף בספר.

אהרן ברק עצמו — על פי הערכים והעקרונות שהוא מתיימר לדגול בהם — מחייב חשיפה מעין זו.

 

והרי אהרן ברק אומר:

 

"כאשר הכל גלוי וחשוף - האמת תנצח את השקר".6

 

ומה שנחשף כאן הוא תמונה קשה וחמורה.

 

הכהן הגדול של הצדק והמשפט נהג כאילו הקו המפריד בין מותר לאסור — אינו קיים;

 

הבעייה העיקרית בהתנהלותו של ברק נעוצה בתופעה החמורה שחזרה על עצמה שוב ושוב: הימצאותו במצב של ניגוד אינטרסים.

הספר חושף מקרים חמורים שבהם ישב ברק לדין כשופט — ואף כנשיא בית המשפט העליון — וחתך גורלות כשהוא נתון בניגוד אינטרסים, שתוצאתו משוא פנים ועיוות דין.

ההתנהגות הזו של ברק מקוממת במיוחד לאור העובדה שברק — כשופט — הוא זה שקבע את ההלכות החשובות העוסקות בתופעה החמורה הזו.

 

המעשים החמורים הנחשפים בספר חמורים כל אחד לעצמו, אבל ההצטברות של המעשים הללו למכלול — כדי סידרתיות ממש — מוסיפה להם מימד מיוחד של חומרה.

והדברים חמורים שבעתיים נוכח העובדה שאדם בעל עוצמה נדירה כאהרן ברק חטא בעשייתם.

 

המקומם בכל המקרים החמורים המתוארים בספר הוא הפער הבלתי נסבל בין אמות המידה החוקיות והמוסריות שנקט ברק כלפי זולתו לבין אלו שהוא נקט כלפי עצמו.

 

המעשים הנחשפים כאן מדברים ואף זועקים בעד עצמם.

"תנאי חשוב להבטחת הפעלה ראויה של הסמכות השלטונית ואמון הציבור בהפעלתה הראויה של הסמכות השלטונית, הוא בבחירתם של עובדי ציבור ראויים למשרותיהם. חיוני הוא כי יבחרו עובדים המתאימים לביצוע המשימה הציבורית, בעלי יושר אישי אשר יפעלו באוירה בריאה, ובתחושה של אחריות לטוהר השירות".

 אהרן ברק.7

חוויה מעצבת

היועץ המשפטי נתן ידו למעשה המכתים את המשפט הישראלי.

בכך נתן היועץ המשפטי את ידו לערעור שלטון החוק ולפגיעה קשה בסמכות בית המשפט...

חובתו של יועץ משפטי לשמש בלם לנטיות אנטי חוקיות...

פרופסור ברק, במקום לשמש בלם, אישר את הפגיעה הנמהרת בשלטון החוק.

הסיוע שהושיט לפגיעה בסמכות בית המשפט העליון לא ייזכר לתפארת בדברי המשפט הישראלי...

לא נותר לנו אלא לקוות כי פרופ' ברק - משפטן ומומחה נודע - נתפס לחולשת דעת זמנית...

דברים לא פשוטים.

לא איזה ביריון התנפל כך על פרופסור ברק.

וגם לא איזה טירון משפטי שברח מבעליו לרגע.

מדקרות החרב הללו ננעצות בגופו של אהרן ברק על ידי עמיתו - הפרופסור למשפטים אמנון רובינשטיין.

ופרופסור רובינשטיין באותם ימים הוא גם כוכב תקשורת רב השפעה.

והמקום שבו בוחר רובינשטיין להכות כך בברק: טורו הקבוע בעיתון חשוב - בית מקדשו של הציבור הנאור ממש.

ולא בסתם יום של חול נעשה הדבר, כי אם בגיליון יום השישי רב התפוצה והכוח.8

 

ברק במצוקה. אבנים מתעופפות לעברו מכל עבר. הוא לבדו.

 

ימים נוראים מאד עוברים על ברק.

 

אך לפני חדשים ספורים בקע פרופסור ברק מתוך חיקה החמים של האקדמיה. ועכשיו הוא בסביבה עויינת. טרם למד את כל ה"חוקים". הנחשול מאיים לשטוף אותו. הוא שוקל התפטרות.

 

אבל אהרן ברק ישרוד.

 

בהמשך עוד נשוב לפרטיו של המקרה האומלל הזה.

 

ואולם אין ספק:

אם נרצה להצביע על אחת מאבני הדרך החשובות שעיצבו את "נפשו המשפטית" של ברק - זה המקרה!

 

אבל אהרן ברק הוא תלמיד טוב. הוא ילמד את ה"חוקים". הוא יפנים אותם. והוא גם ישכלל אותם. העתיד יוכיח. ועוד איך יוכיח.

"כשמינו אותי כיועץ המשפטי לממשלה, מוכר הפיסטוקים אמר לי: תשמע, כל הכבוד, עוד תהיה חבר כנסת".

אהרן ברק9

המינוי

ביום 1 ביולי 1975 נכנס אהרן ברק לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

לכתחילה ברק לא היה המועמד המועדף להיכנס בנעליו הגדולות של מאיר שמגר לתפקיד החשוב ורב העוצמה הזה.

ואולם משהוסרו שמותיהם של מועמדים שונים טיפסה מועמדותו של ברק ועלתה אל ראש הרשימה.

שר המשפטים הוא זה האמור להמליץ בפני הממשלה על היועץ המשפטי המיועד.

ראש הממשלה הצעיר יצחק רבין לא ייחס חשיבות למינוי המתבשל. הוא השאיר העניין לטיפולו של חיים צדוק שר המשפטים שלו. "עניין למשפטנים" הפטיר רבין מן הסתם. הוא ישלם על כך ביוקר.

 

אמת, לא נמצאו עוררין על רמתו האישית והמקצועית של דיקן הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. זה מקרוב - והוא עוד לא בן ארבעים - זכה פרופ' ברק, ועמו מ"מ נשיא בית המשפט העליון ד"ר יואל זוסמן, בתואר חתן פרס ישראל למשפט.

אין ספק: ברק נחשב עילוי משפטי על פי כל קנה מידה. איש מבריק.

 

ואולם, טרדה את צדוק המגבלה, שברק - איש אקדמיה מובהק - נעדר ניסיון מעשי כלשהו.

צדוק חשש גם נוכח העובדה שמומחיותו של פרופ' ברק לא היתה בתחום המשפט הפלילי - תחום חשוב ביותר בשגרת עבודתו של היועץ המשפטי לממשלה.

 

אבל צדוק שם מבטחו בכישרון של ברק ובכושר הלמידה שלו, והחליט - למרות המגבלות - להמליץ על מינויו לתפקיד התובעני.

 

ברק נענה לאתגר.

 

צעדיו הראשונים של ברק לא היו מהוססים כלל וכלל.

"אפילו יש בו בעונש אכזרי ובלתי צודק כדי להרתיע, הוא ימלא את הנרתעים פחד ואימה, אך לא יחדיר ללבם אהבת החוק ואהבת שלטון החוק כי אם שנאתם".

חיים כהן.10

אהרן ברק - מטאטא חדש 

לא עוברים יותר מימים ספורים - שבוע בקושי - ומול היועץ המשפטי הצעיר בעל הבלורית השובבה עולה וניצבת לפתע דמות מאיימת של איש קרח ומזוקן בעל קול עבה. יהושע פרץ הנורא. הוא ולא אחר.

 

יהושע פרץ - למי שלא זכה להכירו - הוא באותם ימים מנהיג פועלי הנמל. מדינה בתוך מדינה. כח ללא מיצרים. פתיל חייה של המדינה נתון בין אצבעותיו. ברצותו יסגור את הנמלים בהבל פה. אין יוצא ואין בא. המדינה מתכווצת מפחד. יהושע פרץ מהדק את החנק. אולי יתרצה ויעניק לנו חנינה. סיוט.

 

ועונת יצוא ההדרים - ענף היצוא העיקרי באותם ימים - היא עונת הייחום של יהושע פרץ. יהושע פרץ אוהב תפוזים. את כל התפוזים. הוא לא יתן להוציאם מהארץ.

 

ובאחד מימי יולי החמים ההם מגיע יהושע פרץ, כדרכו, לנמל אשדוד.

והנה מחסום הכניסה לנמל ממאן משום מה להפתח.

יהושע פרץ מגיע לנמל הבית והמחסום - מעשה שטן - אינו מתרומם. היתכן?

מתברר ששומר חדש הוצב בשער הנמל. קורה. והשומר דורש אישור כניסה. גם מיהושע פרץ.

לא להאמין: יהושע פרץ נדרש להזדהות ולהציג אישור כניסה לנמל שלו.

 

יהושע פרץ רואה - מבחוץ - את השער סגור! התיתכן סטירת לחי מצלצלת מזו? האניות בנמל כבר נוטות על צידן.

 

יהושע פרץ גוזר את הדין בו במקום. גורלה של המדינה נחרץ. אניות מרימות עוגן ונמלטות ללב ים. שביתה! המדינה סגורה ומסוגרת.

מעט מהכבוד הפגוע של האיש האשדודי הושב לו. יידע השומר החדש מי הוא יהושע פרץ.

 

אלא שיהושע פרץ לא שת לבו לכך שלא רק בנמל אשדוד הוצב שומר חדש;

משום מה נעלמת ממנו העובדה ששומר חדש יש גם בירושלים - היועץ המשפטי לממשלה.

 

פרץ ישלם על כך.

 

שלטון החוק עומד למבחן. גם אהרן ברק עומד למבחן. זהו התיק הראשון שלו.

ברור לברק כי כולם - בציבור הרחב כמו גם במערכת המקצועית הכפופה לו - מתבוננים בו בעיניים בוחנות. עליו לסלק הפיקפוקים שליווהו עם כניסתו לכהונה. אסור לו להיכשל. הוא חייב להצליח.

ברק יודע היטב כי מעמדו בתודעת הציבור יתקבע במידה רבה על פי האופן שבו יטפל בתיק הראשון.

 

והתיק הראשון של ברק - כך רצה הגורל - נופל על ראשו של מנהיג פועלי הנמל.