כשלידיה התחילה לעבוד כמנהלת מועדון לגיל הזהב, היא דמיינה את עצמה מוקפת בחבורה של קשישים חביבים, נלהבים ואסירי תודה, שיבלו את זמנם בשתיית תה ובמשחקי בינגו רגועים.
אבל החבורה שמתכנסת סביבה ביום הראשון שונה מאוד ממה שלידיה ציפתה לו. היא פוגשת שם את אַרט, שחקן כושל שהפך לקלפטומן; את דפני, אישה שמדברת תדיר עם העציצים שלה, אבל בשום אופן לא עם שכניה; ועוד מבחר טיפוסים יוצאי דופן, כמו גם כלבה בשם מרגרט תאצ'ר. לאף אחד מהם אין עניין בתה או בבינגו. למעשה, הם מתעניינים יותר בצניחה חופשית ובספיד דייטינג, והיו מעדיפים לשתות משהו חזק יותר מתה.
כאשר מועצת העיר מאיימת למכור את המתנ"ס שבו מתקיימות פגישות המועדון, חברי המועדון משלבים כוחות עם שכניהם הצעירים מגן הילדים הסמוך כדי להציל את הבניין. החבורה העליזה פוצחת במחאה לא שגרתית, שאולי תצליח – אם המשטרה לא תתפוס אותה קודם.
כמו ספריה הקודמים של קלֵייר פּוּלי, קשישים חסרי מנוח הוא רומן מצחיק ומחמם לב על קבוצה של חברים בלתי צפויים שיוצאים לשנות את העולם שסביבם ולהוסיף לו מעט יופי ואהבה. זהו ספרה השלישי של קלייר פּוּלי. קדמו לו מחברת האמת והאנשים ברציף חמש, שיצאו בהוצאת כתר וזכו לאהבת הקוראים.
"סגנון הכתיבה השנון וחוש ההומור הבריטי הנפלא של קלייר פולי הופכים את הספר לחוויית קריאה נעימה ומשעשעת." - הטיימס
"הסצנות החכמות והקומיות להפליא של פולי קורעות מצחוק." - פבלישרז ויקלי
כשלידיה התחילה לעבוד כמנהלת מועדון לגיל הזהב, היא דמיינה את עצמה מוקפת בחבורה של קשישים חביבים, נלהבים ואסירי תודה, שיבלו את זמנם בשתיית תה ובמשחקי בינגו רגועים.
אבל החבורה שמתכנסת סביבה ביום הראשון שונה מאוד ממה שלידיה ציפתה לו. היא פוגשת שם את אַרט, שחקן כושל שהפך לקלפטומן; את דפני, אישה שמדברת תדיר עם העציצים שלה, אבל בשום אופן לא עם שכניה; ועוד מבחר טיפוסים יוצאי דופן, כמו גם כלבה בשם מרגרט תאצ'ר. לאף אחד מהם אין עניין בתה או בבינגו. למעשה, הם מתעניינים יותר בצניחה חופשית ובספיד דייטינג, והיו מעדיפים לשתות משהו חזק יותר מתה.
כאשר מועצת העיר מאיימת למכור את המתנ"ס שבו מתקיימות פגישות המועדון, חברי המועדון משלבים כוחות עם שכניהם הצעירים מגן הילדים הסמוך כדי להציל את הבניין. החבורה העליזה פוצחת במחאה לא שגרתית, שאולי תצליח – אם המשטרה לא תתפוס אותה קודם.
כמו ספריה הקודמים של קלֵייר פּוּלי, קשישים חסרי מנוח הוא רומן מצחיק ומחמם לב על קבוצה של חברים בלתי צפויים שיוצאים לשנות את העולם שסביבם ולהוסיף לו מעט יופי ואהבה. זהו ספרה השלישי של קלייר פּוּלי. קדמו לו מחברת האמת והאנשים ברציף חמש, שיצאו בהוצאת כתר וזכו לאהבת הקוראים.
"סגנון הכתיבה השנון וחוש ההומור הבריטי הנפלא של קלייר פולי הופכים את הספר לחוויית קריאה נעימה ומשעשעת." - הטיימס
"הסצנות החכמות והקומיות להפליא של פולי קורעות מצחוק." - פבלישרז ויקלי
"סורי חמוד, אני צריכה שתיכנס לתמונה עכשיו. אתה כבר לא ילד, אתה בן שלושים ושתיים, והמשמרת שלך עם אמא מתחילה."
עוד בילדותו שמע איתי מאמא שלו, שאם היא תידרדר בזיקנתה ותאבד קשר למי שהייתה, הוא יהיה חייב "לשים לה משהו בתה" ולגמור עם זה.
היום, כשהוא רווק שדואג רק לעצמו ולחניכיו בכפר הנוער, הוא מוצא את עצמו נזרק חזרה לחיים מהם ברח לפני שלוש־עשרה שנה, כדי לטפל באישה הראשונה של חייו בשלבים האחרונים של חייה.
איתי נאלץ לעשות היכרות מחדש עם היחסים המורכבים עם אמו, אנטי־היחסים עם אחותו ("הזונה"), וגם עם הבירוקרטיה של הזיקנה והחולי. במקביל הוא מנסה להפסיק לברוח מפסיכולוגיות, להתאהב, ולתחזק עבודת־צד משונה שמהותה התכתבויות עם בני אדם שהוא מעולם לא פגש. אולי הוא עוד היה יכול להתרגל לכל המצחיק והעצוב הזה,
אם הבקשה של אמו "לשים לה משהו בתה" לא היתה חוזרת לפתע לחייו.
בגדול, זושה רוצה לחיות הוא ספר חד, מהיר וחכם על משולש משפחתי שהאיזון בו מופר שוב ושוב. ברומן הביכורים שלו, אורן יעקובי מצליח לכתוב בקלילות מחושבת על נושאים מורכבים, להיכנס לעומקי נשמתו של איתי וכל סובביו, ולומר לנו דבר־מה חשוב על האופן שבו כולנו זקוקים לזולת, גם אם הדבר מוביל לשיחות, הרפתקאות והחלטות שמעולם לא חשבנו שנגיע אליהן.
אורן יעקובי הוא מחזאי ותסריטאי מזה עשרים ומשהו שנים, נשוי לטלי, אבא של יונתן ורומי ותמיד, אבל תמיד, הבן של אמא שלו. זושה.
"סורי חמוד, אני צריכה שתיכנס לתמונה עכשיו. אתה כבר לא ילד, אתה בן שלושים ושתיים, והמשמרת שלך עם אמא מתחילה."
עוד בילדותו שמע איתי מאמא שלו, שאם היא תידרדר בזיקנתה ותאבד קשר למי שהייתה, הוא יהיה חייב "לשים לה משהו בתה" ולגמור עם זה.
היום, כשהוא רווק שדואג רק לעצמו ולחניכיו בכפר הנוער, הוא מוצא את עצמו נזרק חזרה לחיים מהם ברח לפני שלוש־עשרה שנה, כדי לטפל באישה הראשונה של חייו בשלבים האחרונים של חייה.
איתי נאלץ לעשות היכרות מחדש עם היחסים המורכבים עם אמו, אנטי־היחסים עם אחותו ("הזונה"), וגם עם הבירוקרטיה של הזיקנה והחולי. במקביל הוא מנסה להפסיק לברוח מפסיכולוגיות, להתאהב, ולתחזק עבודת־צד משונה שמהותה התכתבויות עם בני אדם שהוא מעולם לא פגש. אולי הוא עוד היה יכול להתרגל לכל המצחיק והעצוב הזה,
אם הבקשה של אמו "לשים לה משהו בתה" לא היתה חוזרת לפתע לחייו.
בגדול, זושה רוצה לחיות הוא ספר חד, מהיר וחכם על משולש משפחתי שהאיזון בו מופר שוב ושוב. ברומן הביכורים שלו, אורן יעקובי מצליח לכתוב בקלילות מחושבת על נושאים מורכבים, להיכנס לעומקי נשמתו של איתי וכל סובביו, ולומר לנו דבר־מה חשוב על האופן שבו כולנו זקוקים לזולת, גם אם הדבר מוביל לשיחות, הרפתקאות והחלטות שמעולם לא חשבנו שנגיע אליהן.
אורן יעקובי הוא מחזאי ותסריטאי מזה עשרים ומשהו שנים, נשוי לטלי, אבא של יונתן ורומי ותמיד, אבל תמיד, הבן של אמא שלו. זושה.
תרגום מחודש לעברית: נילי מירסקי
אחד מסיפורי המופת של הפרוזאיקון הדגול, החושף את חולשות הטבע האנושי ואת מצוקתו הקיומית של האדם מתוך התבוננות מפוכחת, נטולת אשליות אך רוויה הומור וחוכמה. הפרופסור, יועץ הסתרים, ניקולאי סטפאניץ' כותב את וידויו בהיותו בן שישים ושתיים, ומצייר את דיוקן עצמו בפיכחון אירוני נדיר.
תרגום מחודש לעברית: נילי מירסקי
אחד מסיפורי המופת של הפרוזאיקון הדגול, החושף את חולשות הטבע האנושי ואת מצוקתו הקיומית של האדם מתוך התבוננות מפוכחת, נטולת אשליות אך רוויה הומור וחוכמה. הפרופסור, יועץ הסתרים, ניקולאי סטפאניץ' כותב את וידויו בהיותו בן שישים ושתיים, ומצייר את דיוקן עצמו בפיכחון אירוני נדיר.
נבחר לרשימת הספרים הטובים של השנה באמזון ובגודרידס
רב-מכר עולמי
סדרה חדשה מאת מחבר רב-המכר "מועדון הרצח של יום חמישי". צוות בלשים חדש ובלתי נשכח ופרשיית רצח חובקת עולם ומסעירה שעליהם לפענח…
סטיב וילר נהנה מחיי הגמלאות. הוא חוטא פה ושם בחקירות קטנות, אך מעדיף את השגרה ואת ההרגלים הישנים והטובים: החידון בפאב, הספסל האהוב עליו, החתול שמחכה לו כשהוא מגיע הביתה. ימי ההרפתקאות שלו מאחוריו: האדרנלין הוא עכשיו הטריטוריה של כלתו איימי.
איימי וילר חושבת שהאדרנלין טוב לנשמה. בעבודתה כשומרת ראש, כל יום טומן בחובו סכנה. בשעה זו היא נמצאת באי מרוחק ומגינה על חייה של הסופרת המפורסמת רוזי ד'אנטוניו, עד לרגע שבו מתגלים גופה ושק של כסף ורומזים על צרות בגן העדן. אז היא שולחת הודעה לאדם היחיד שהיא בוטחת בו.
מרוץ מסעיר מסביב לעולם מתחיל, אך האם איימי וסטיב יצליחו להישאר צעד אחד לפני האויב הקטלני?
נבחר לרשימת הספרים הטובים של השנה באמזון ובגודרידס
רב-מכר עולמי
סדרה חדשה מאת מחבר רב-המכר "מועדון הרצח של יום חמישי". צוות בלשים חדש ובלתי נשכח ופרשיית רצח חובקת עולם ומסעירה שעליהם לפענח…
סטיב וילר נהנה מחיי הגמלאות. הוא חוטא פה ושם בחקירות קטנות, אך מעדיף את השגרה ואת ההרגלים הישנים והטובים: החידון בפאב, הספסל האהוב עליו, החתול שמחכה לו כשהוא מגיע הביתה. ימי ההרפתקאות שלו מאחוריו: האדרנלין הוא עכשיו הטריטוריה של כלתו איימי.
איימי וילר חושבת שהאדרנלין טוב לנשמה. בעבודתה כשומרת ראש, כל יום טומן בחובו סכנה. בשעה זו היא נמצאת באי מרוחק ומגינה על חייה של הסופרת המפורסמת רוזי ד'אנטוניו, עד לרגע שבו מתגלים גופה ושק של כסף ורומזים על צרות בגן העדן. אז היא שולחת הודעה לאדם היחיד שהיא בוטחת בו.
מרוץ מסעיר מסביב לעולם מתחיל, אך האם איימי וסטיב יצליחו להישאר צעד אחד לפני האויב הקטלני?
דין רוג'רס הוא אחד הזמרים המצליחים ביותר בכל הזמנים עם קריירה רבת עשורים, מכירות של מיליוני עותקים ברחבי העולם וסוללת פרסים ותארים מרשימה למדי. בשנות השבעים והשמונים כמעט כל שיר שהוציא הפך ללהיט מידבק, הוא לא היה יכול לצאת מהבית בלי שעדר מעריצים יעקוב אחריו לכל מקום, והוא התחרה ראש בראש עם שמות נוצצים כמו מייקל ג'קסון, פרינס וסטיבי וונדר.
אבל זה היה אז.
היום דין כבר לא נמצא בשיא תהילתו, וזאת בלשון המעטה – הקריירה המוזיקלית שלו דועכת, יחסיו עם בתו המנהלת אותו מתפוררים לנגד עיניו ומצבו הבריאותי מתערער. כשהוא נפטר לפתע בביתו, משטרת לוס אנג'לס מדווחת שהגורם לכך הוא מנת יתר, אולם רב הנסתר על הגלוי ודין מגלה שיש משהו שעליו לעשות בטרם יגיע למנוחת עולמים: לפענח את הרצח שלו.
דד אנד מעניק לנו הצצה מרתקת לתעשיית המוזיקה הקשוחה של ימינו, שמתעלמת מאגדות מוזיקליות מזדקנות עד הרגע שבו הן הולכות לעולמן, ומלמד אותנו שהמוות אינו רחוב חד־סטרי. ניר רובין מצליח לרקום תעלומת רצח שנונה, מבדרת ומרגשת כאחד, שבה הוא שוזר מוזיקה על־זמנית, חיצים קטלניים, חברים בלתי צפויים ויותר מדי שמות של אומנים צעירים שדין רוג'רס לא ממש להוט להכיר. לא תוכלו להניח את הספר מהיד, למחוק את החיוך המטופש מהפנים או להיות מופתעים בכל פעם מחדש.
דין רוג'רס הוא אחד הזמרים המצליחים ביותר בכל הזמנים עם קריירה רבת עשורים, מכירות של מיליוני עותקים ברחבי העולם וסוללת פרסים ותארים מרשימה למדי. בשנות השבעים והשמונים כמעט כל שיר שהוציא הפך ללהיט מידבק, הוא לא היה יכול לצאת מהבית בלי שעדר מעריצים יעקוב אחריו לכל מקום, והוא התחרה ראש בראש עם שמות נוצצים כמו מייקל ג'קסון, פרינס וסטיבי וונדר.
אבל זה היה אז.
היום דין כבר לא נמצא בשיא תהילתו, וזאת בלשון המעטה – הקריירה המוזיקלית שלו דועכת, יחסיו עם בתו המנהלת אותו מתפוררים לנגד עיניו ומצבו הבריאותי מתערער. כשהוא נפטר לפתע בביתו, משטרת לוס אנג'לס מדווחת שהגורם לכך הוא מנת יתר, אולם רב הנסתר על הגלוי ודין מגלה שיש משהו שעליו לעשות בטרם יגיע למנוחת עולמים: לפענח את הרצח שלו.
דד אנד מעניק לנו הצצה מרתקת לתעשיית המוזיקה הקשוחה של ימינו, שמתעלמת מאגדות מוזיקליות מזדקנות עד הרגע שבו הן הולכות לעולמן, ומלמד אותנו שהמוות אינו רחוב חד־סטרי. ניר רובין מצליח לרקום תעלומת רצח שנונה, מבדרת ומרגשת כאחד, שבה הוא שוזר מוזיקה על־זמנית, חיצים קטלניים, חברים בלתי צפויים ויותר מדי שמות של אומנים צעירים שדין רוג'רס לא ממש להוט להכיר. לא תוכלו להניח את הספר מהיד, למחוק את החיוך המטופש מהפנים או להיות מופתעים בכל פעם מחדש.
פורסי, זקן מאוריציני נאלץ להתמודד עם האובדן הטראגי של אשתו אופרסיל ומחלתה הקשה של נכדתו הקטנה לואיזה.
כשלואיזה נוטה למות, היא מבקשת גרביים ורודים. בקשה זו נחשבת לקדושה בעיני הסב מכיוון שלפי תרבות זו - יש למלא את רצונו האחרון של הנפטר, בטרם הלוויה.
פורסי מחליט למכור את היצירה היחידה שנותרה לו מהעבר המאושר - דגם בבקבוק של האונייה "סן לואי" – אותו בנה בעבר לאשתו אופרסיל. המסע של פורסי בעקבות מכירת הדגם, חושף את מצוקתו הכלכלית והרגשית, תוך שהוא מתמודד עם החברה שסביבו, וליבם הקשוח של בעלי הממון.
ספינה בבקבוק הוא הספר המאוריציני הראשון שתורגם לעברית.
פורסי, זקן מאוריציני נאלץ להתמודד עם האובדן הטראגי של אשתו אופרסיל ומחלתה הקשה של נכדתו הקטנה לואיזה.
כשלואיזה נוטה למות, היא מבקשת גרביים ורודים. בקשה זו נחשבת לקדושה בעיני הסב מכיוון שלפי תרבות זו - יש למלא את רצונו האחרון של הנפטר, בטרם הלוויה.
פורסי מחליט למכור את היצירה היחידה שנותרה לו מהעבר המאושר - דגם בבקבוק של האונייה "סן לואי" – אותו בנה בעבר לאשתו אופרסיל. המסע של פורסי בעקבות מכירת הדגם, חושף את מצוקתו הכלכלית והרגשית, תוך שהוא מתמודד עם החברה שסביבו, וליבם הקשוח של בעלי הממון.
ספינה בבקבוק הוא הספר המאוריציני הראשון שתורגם לעברית.
"אני אוהבת אותך, אמרתי בלחישה. הרוח הסתווית העוקצנית הכתה בחלון הפתוח למחצה, ולא היה סיכוי שהוא ישמע. זה לא היה משפט שראוי להרים בו את הקול. אהבה יכולה להיספג בגופים גם בלי מילים. שמחתי כל כך להרגיש אותו לצדי. נחפז כמו דגיגון בבית החזה. שילמנו את מחיר האהבה בימינו הראשונים, ועכשיו בגילנו המוזהב יצאנו מהדעת מרוב אושר. עבר חודש מאז עזבנו את הבית. ידעתי לפי הירח. ואולי עברו חודשיים. ואפילו שלושה... בכל חודש הירח מתמלא מחדש".
אישה ובעלה – וכלבם הדעתן והפטפטן – יוצאים במכוניתם מתל אביב כדי לבקר את בתם ואת משפחתה בדנמרק, ארץ הברבור. ככל שהם מתקדמים במרחב, נסוג הרומן בזמן אל רגע התאהבותם, ועובר דרך תחנות בחייהם המשותפים. הם כבר בערוב ימיהם, אך יש די זמן לטרוף עוד קצת מהחיים, ואפילו לפגוש בדמדומיהם את אלי הצפון.
דבר אינו יציב בתודעותיהם הדועכות. הבעל כבר מזמן ניתק מכדור הארץ וכל מעייניו נתונים לירח, ואילו האישה מדביקה בקושי את קרעי הזיכרונות, כותבת לעצמה פתקים שאינה מוצאת, ומנווטת בלי פחד בין היה ללא היה עד לימי הזוהר הראשונים.
חלום עולם הפוך הוא סיפור בתוך סיפור, מסע סוער בזרם התודעה המשובש, המקוטע והפרוע של הגיבורה שלו, שהוא גם מסע בשפה שבו משייטת אילנה ברנשטיין ומשקעת את הקוראים והקוראות בפואטיקה של דמנציה ספרותית, כזו שיש בה רכות וחמלה, הבלחות של יופי נשגב והבהובים בהירים של הומור והשלמה.
חלום עולם הפוך הוא ספרה הארבעה־עשר של אילנה ברנשטיין. קדמו לו ספרה זוכה פרס ספיר, מחר ניסע ללונה פארק, וכן הספרים חמתו של תמוז, ימי ראשית, העיר המזרחית.
"אני אוהבת אותך, אמרתי בלחישה. הרוח הסתווית העוקצנית הכתה בחלון הפתוח למחצה, ולא היה סיכוי שהוא ישמע. זה לא היה משפט שראוי להרים בו את הקול. אהבה יכולה להיספג בגופים גם בלי מילים. שמחתי כל כך להרגיש אותו לצדי. נחפז כמו דגיגון בבית החזה. שילמנו את מחיר האהבה בימינו הראשונים, ועכשיו בגילנו המוזהב יצאנו מהדעת מרוב אושר. עבר חודש מאז עזבנו את הבית. ידעתי לפי הירח. ואולי עברו חודשיים. ואפילו שלושה... בכל חודש הירח מתמלא מחדש".
אישה ובעלה – וכלבם הדעתן והפטפטן – יוצאים במכוניתם מתל אביב כדי לבקר את בתם ואת משפחתה בדנמרק, ארץ הברבור. ככל שהם מתקדמים במרחב, נסוג הרומן בזמן אל רגע התאהבותם, ועובר דרך תחנות בחייהם המשותפים. הם כבר בערוב ימיהם, אך יש די זמן לטרוף עוד קצת מהחיים, ואפילו לפגוש בדמדומיהם את אלי הצפון.
דבר אינו יציב בתודעותיהם הדועכות. הבעל כבר מזמן ניתק מכדור הארץ וכל מעייניו נתונים לירח, ואילו האישה מדביקה בקושי את קרעי הזיכרונות, כותבת לעצמה פתקים שאינה מוצאת, ומנווטת בלי פחד בין היה ללא היה עד לימי הזוהר הראשונים.
חלום עולם הפוך הוא סיפור בתוך סיפור, מסע סוער בזרם התודעה המשובש, המקוטע והפרוע של הגיבורה שלו, שהוא גם מסע בשפה שבו משייטת אילנה ברנשטיין ומשקעת את הקוראים והקוראות בפואטיקה של דמנציה ספרותית, כזו שיש בה רכות וחמלה, הבלחות של יופי נשגב והבהובים בהירים של הומור והשלמה.
חלום עולם הפוך הוא ספרה הארבעה־עשר של אילנה ברנשטיין. קדמו לו ספרה זוכה פרס ספיר, מחר ניסע ללונה פארק, וכן הספרים חמתו של תמוז, ימי ראשית, העיר המזרחית.
"בימים אלה של בלבול, תהייה ושיבוש מערכות יומי, אני סבתא־ילדה. שאלות מיומנים ומרומנים של גיל ההתבגרות חוזרות אליי ומתעתעות בי, מעלות חיוכים חדשים על שפתיי: מה זאת אהבה?... האם יש מנה מוקצבת של אהבה לכל אדם בחייו? ....וכשאני מגיעה להרהר באהבה שפוגעת גם בזקנים, אני מחפשת מתכון וטובעת בים של תהיות: מה יכול להבטיח אהבת זקנים? מה יקצוב את זמנה? כמה דמעות, כמה תאוות בשרים, כמה ניסיון חיים, חוכמה וחמלה יכול להכיל הצירוף החדש?"
לאבד רומן הוא הספר האחרון שכתבה אילנה רימלט לפני מותה. במילים מדויקות וחשופות היא נוגעת בייסורי הנפש ובכמיהות הגוף של בני הגיל השלישי, ובכך פותחת צוהר לא רק לאישי שלה, אלא גם לעולם המאוויים של מי שלרוב מודרים מהשיח כשזה מגיע לענייני הלב.
זהו טקסט נוקב שנע בין הפרטי לציבורי, ואגב כך מהווה תזכורת רבת עוצמה לכך שהזקנה אינה מקלה על ייסוריי הלב וכמיהות הגוף. אילנה רימלט הייתה אשת חינוך וסופרת. זהו ספרה החמישי.
"בימים אלה של בלבול, תהייה ושיבוש מערכות יומי, אני סבתא־ילדה. שאלות מיומנים ומרומנים של גיל ההתבגרות חוזרות אליי ומתעתעות בי, מעלות חיוכים חדשים על שפתיי: מה זאת אהבה?... האם יש מנה מוקצבת של אהבה לכל אדם בחייו? ....וכשאני מגיעה להרהר באהבה שפוגעת גם בזקנים, אני מחפשת מתכון וטובעת בים של תהיות: מה יכול להבטיח אהבת זקנים? מה יקצוב את זמנה? כמה דמעות, כמה תאוות בשרים, כמה ניסיון חיים, חוכמה וחמלה יכול להכיל הצירוף החדש?"
לאבד רומן הוא הספר האחרון שכתבה אילנה רימלט לפני מותה. במילים מדויקות וחשופות היא נוגעת בייסורי הנפש ובכמיהות הגוף של בני הגיל השלישי, ובכך פותחת צוהר לא רק לאישי שלה, אלא גם לעולם המאוויים של מי שלרוב מודרים מהשיח כשזה מגיע לענייני הלב.
זהו טקסט נוקב שנע בין הפרטי לציבורי, ואגב כך מהווה תזכורת רבת עוצמה לכך שהזקנה אינה מקלה על ייסוריי הלב וכמיהות הגוף. אילנה רימלט הייתה אשת חינוך וסופרת. זהו ספרה החמישי.
מדוע אנחנו מזדקנים? האם אפשר לעצור את ההזדקנות? האם גיל הוא "רק מספר"? האם הזדקנות היא מחלה? האם בריאות היא כמו קופת חיסכון? ומדוע חשוב ללמוד על ההזדקנות כאשר אנחנו צעירים?
בשאלות מרתקות אלו, ורבות אחרות, עוסק ספר זה, שהוא הספר המקיף ביותר בשפה העברית, ובליבו מה שמכונה "מדעי אריכות החיים" (Longevity). פרופ' יובל חלד מציב סימני שאלה לגבי התפיסה הרווחת שהזדקנות ומאפייניה, כפי שמוכרים כיום, הם גזרת גורל. הוא מביא ראיות מדעיות לכך שייתכן שבעתיד הלא רחוק יהיו בידינו הכלים שיאפשרו לנו תוחלת בריאות ותוחלת חיים ארוכות הרבה יותר, ועם זאת מציע כלים בסיסיים, נגישים ופשוטים יחסית להאריך את בריאותנו וחיינו.
הספר מביא את הידע העדכני ביותר בנושא הזדקנות, את הסיבות לה, את התהליכים הקשורים בה ואת השיטות הידועות והמתוכננות להאריך את חיינו, אולי עד חיי נצח. הוא מבוסס על המחקרים המדעיים והרפואיים העדכניים ביותר, אך מציג גם כיווני מחקר, גישות ושיטות "מחוץ לקופסה" לקידום הבריאות ולהארכת החיים.
הספר מיועד הן לציבור הרחב, החפץ בהבנה מעמיקה יותר של גופו, בקידום בריאותו ובהארכת חייו, והן לעוסקים במקצועות הרפואה, השיקום, קידום הבריאות והאימון הגופני, החפצים בהעשרה ובגיוון של ארגז הכלים הטיפולי שלהם.
במענה לשאלה עד מתי רק עד 120? לוקח אותנו פרופ' יובל חלד, בכתיבה מרתקת, למסע מקיף ומעמיק אל תופעת הזדקנות גופנו ואל האפשרויות והשיטות הקיימות והעתידיות לעיכובה, למניעתה ואולי אפילו להיפוכה.
מדוע אנחנו מזדקנים? האם אפשר לעצור את ההזדקנות? האם גיל הוא "רק מספר"? האם הזדקנות היא מחלה? האם בריאות היא כמו קופת חיסכון? ומדוע חשוב ללמוד על ההזדקנות כאשר אנחנו צעירים?
בשאלות מרתקות אלו, ורבות אחרות, עוסק ספר זה, שהוא הספר המקיף ביותר בשפה העברית, ובליבו מה שמכונה "מדעי אריכות החיים" (Longevity). פרופ' יובל חלד מציב סימני שאלה לגבי התפיסה הרווחת שהזדקנות ומאפייניה, כפי שמוכרים כיום, הם גזרת גורל. הוא מביא ראיות מדעיות לכך שייתכן שבעתיד הלא רחוק יהיו בידינו הכלים שיאפשרו לנו תוחלת בריאות ותוחלת חיים ארוכות הרבה יותר, ועם זאת מציע כלים בסיסיים, נגישים ופשוטים יחסית להאריך את בריאותנו וחיינו.
הספר מביא את הידע העדכני ביותר בנושא הזדקנות, את הסיבות לה, את התהליכים הקשורים בה ואת השיטות הידועות והמתוכננות להאריך את חיינו, אולי עד חיי נצח. הוא מבוסס על המחקרים המדעיים והרפואיים העדכניים ביותר, אך מציג גם כיווני מחקר, גישות ושיטות "מחוץ לקופסה" לקידום הבריאות ולהארכת החיים.
הספר מיועד הן לציבור הרחב, החפץ בהבנה מעמיקה יותר של גופו, בקידום בריאותו ובהארכת חייו, והן לעוסקים במקצועות הרפואה, השיקום, קידום הבריאות והאימון הגופני, החפצים בהעשרה ובגיוון של ארגז הכלים הטיפולי שלהם.
במענה לשאלה עד מתי רק עד 120? לוקח אותנו פרופ' יובל חלד, בכתיבה מרתקת, למסע מקיף ומעמיק אל תופעת הזדקנות גופנו ואל האפשרויות והשיטות הקיימות והעתידיות לעיכובה, למניעתה ואולי אפילו להיפוכה.
אין דבר כזה "מאוחר מדי". למרות שבמבט ראשון, בדיוק כך זה נראה: שלוש נזירות קשישות נקלעות לצרה צרורה. שאר החברות במסדר הלכו לעולמן, התרומות פסקו, ואין להן כסף לחיות. הן זקוקות לנס, אבל אפילו הן יודעות, עם כל הכבוד לאלוהים שלהן, שאין סיכוי לאחד כזה.
ולמרות זאת, אחת מהן, הקשישה מכולן, ממשיכה בנוהל זימון הנס הפרטי שלה: היא שוב רוכשת כרטיס לוטו, למורת רוחן של החברות האחרות. והפעם זה קורה.
שלוש נזירות זוכות לפתע בהון קטן. עשרים אלף פאונד. זה לא סכום שיציל את המצב, אבל הוא מאפשר לתקן את גג המנזר. זה לא סכום שישנה את חייהן, אבל עכשיו הן יכולות לצאת למסע לאיטליה. שם, הן מאמינות, מסתתר הפתרון ולפתע החיים מלאים אפשרויות ותקווה והרפתקאות.
ניסים קטנים הוא ספר על הדברים הקטנים שיכולים לשנות את חיינו. לא כסף, אלא אמונה. לא גג מתוקן, אלא חברות. לא גשמי, אלא רוחני על סטרואידים. זהו ספר משעשע, מלא שמחת חיים, שיש בו אלוהים (אבל בלב) ויש בו טבע משגע (כי איטליה) ויש בו תקווה ואהבה שמנצחת כל קושי.
ניסים קטנים הוא ספרה הראשון למבוגרים של אן בות', סופרת ספרי ילדים מצליחה, והוא תורגם לשפות רבות.
אין דבר כזה "מאוחר מדי". למרות שבמבט ראשון, בדיוק כך זה נראה: שלוש נזירות קשישות נקלעות לצרה צרורה. שאר החברות במסדר הלכו לעולמן, התרומות פסקו, ואין להן כסף לחיות. הן זקוקות לנס, אבל אפילו הן יודעות, עם כל הכבוד לאלוהים שלהן, שאין סיכוי לאחד כזה.
ולמרות זאת, אחת מהן, הקשישה מכולן, ממשיכה בנוהל זימון הנס הפרטי שלה: היא שוב רוכשת כרטיס לוטו, למורת רוחן של החברות האחרות. והפעם זה קורה.
שלוש נזירות זוכות לפתע בהון קטן. עשרים אלף פאונד. זה לא סכום שיציל את המצב, אבל הוא מאפשר לתקן את גג המנזר. זה לא סכום שישנה את חייהן, אבל עכשיו הן יכולות לצאת למסע לאיטליה. שם, הן מאמינות, מסתתר הפתרון ולפתע החיים מלאים אפשרויות ותקווה והרפתקאות.
ניסים קטנים הוא ספר על הדברים הקטנים שיכולים לשנות את חיינו. לא כסף, אלא אמונה. לא גג מתוקן, אלא חברות. לא גשמי, אלא רוחני על סטרואידים. זהו ספר משעשע, מלא שמחת חיים, שיש בו אלוהים (אבל בלב) ויש בו טבע משגע (כי איטליה) ויש בו תקווה ואהבה שמנצחת כל קושי.
ניסים קטנים הוא ספרה הראשון למבוגרים של אן בות', סופרת ספרי ילדים מצליחה, והוא תורגם לשפות רבות.
הוא חב לה את חייו, היא חבה לו את תהילתה.
דווקא בשעתם הגורלית, בעודו נאבק על בטחון משפחתו, ובעודה נאבקת היא עליו, החל גופו לבגוד בו, ומוחה תעתע בה ללא הרף.
שנים לאחר פרישתו לגמלאות, נקרא הקומיסריו הוותיק והנערץ, ז'ואאו אוליביירה, לסייע בחקירת רצח הדומה באופן מחשיד לרצח אותו פענח בעבר, אי אז בתחילת דרכו במערך החקירות של משטרת ליסבון.
בעל כורחו ועל אף גילו המתקדם ובריאותו הלקויה, הוא נשאב במהרה אל תוך חקירה סבוכה של סדרת מקרי רצח אכזריים, כשלכל אורכה שבה ומהדהדת שאלת זיקת הרוצח דווקא אליו.
במקביל מתפתחת דרמה נוספת המכניסה את הסיפור כולו למערבולת בלתי צפויה.
המילים האבודות – החקירה האחרונה של קומיסריו אוליביירה הוא ספרו השלישי של נועם קלוש, תושב נתיב העשרה, רוקם עלילות בלילות וחולם בהקיץ בימים.
ספריו הקודמים בין כפות המאזניים, עקבות במים זכו לשבחים רבים.
הוא חב לה את חייו, היא חבה לו את תהילתה.
דווקא בשעתם הגורלית, בעודו נאבק על בטחון משפחתו, ובעודה נאבקת היא עליו, החל גופו לבגוד בו, ומוחה תעתע בה ללא הרף.
שנים לאחר פרישתו לגמלאות, נקרא הקומיסריו הוותיק והנערץ, ז'ואאו אוליביירה, לסייע בחקירת רצח הדומה באופן מחשיד לרצח אותו פענח בעבר, אי אז בתחילת דרכו במערך החקירות של משטרת ליסבון.
בעל כורחו ועל אף גילו המתקדם ובריאותו הלקויה, הוא נשאב במהרה אל תוך חקירה סבוכה של סדרת מקרי רצח אכזריים, כשלכל אורכה שבה ומהדהדת שאלת זיקת הרוצח דווקא אליו.
במקביל מתפתחת דרמה נוספת המכניסה את הסיפור כולו למערבולת בלתי צפויה.
המילים האבודות – החקירה האחרונה של קומיסריו אוליביירה הוא ספרו השלישי של נועם קלוש, תושב נתיב העשרה, רוקם עלילות בלילות וחולם בהקיץ בימים.
ספריו הקודמים בין כפות המאזניים, עקבות במים זכו לשבחים רבים.
נומי ומתיא הם זוג מִשמַים. למרות גילם המבוגר וחייהם הקטנים־לכאורה, יש ביניהם אהבה עמוקה, שרבים היו רוצים כמוה. למעשה, אהבתם הגדולה, שכל כולה עדינות וטוב, איננה נגמרת גם כשמתיא עובר אירוע לבבי במהלך רחצה באמבטיה, והולך לעולמו בפתאומיות. נומי המסורה פוקדת את קברו ומטפחת אותו באופן קבוע, ומתיא עדיין נוכח בכל היבט בחייה. אלא שבעת ביקוריה התדירים בבית העלמין היא נחשפת שוב ושוב להוד וההדר של החלקה הצבאית, על הטקסים שמתקיימים בה, ועל הסדר והטיפוח ששוררים בה. לאט־לאט עולה בדעתה של נומי לנסות לתקן את המוות המרושל של מתיא ולהדר אותו במוות ראוי יותר, כמו זה שזכו לו הקבורים בחלקה הצבאית.
הזוגיות ההרמונית, הנצחית־לכאורה, של נומי ומתיא מתחילה להתפורר, כשלתמונה נכנסים שני גברים. נומי מוצאת את עצמה נקשרת בקשר מיסטי אל החלקה הצבאית של בית הקברות ובמיוחד אל קברו של שמשון, חלל "ותיק", שאותו היא מתחילה לפקוד, ותוך כך ליהנות מהזוהר המורבידי שבחלקה. כאשר גבר נוסף מתחיל לתפוס נוכחות קבועה בחייה, נומי נאלצת לבחור את מי היא זונחת ועם מי היא מתרועעת.
בין האדם למקום הוא סיפור אהבה פורץ גבולות עם תפאורה בלתי שגרתית. הרומן מתרחש ברובו בבית עלמין, אך לצד האופל והכאב נרקמים אהבה עדינה, אנושיות, וחום בין-אישי נדיר. וזאת לא הסתירה היחידה שבספר יוצא הדופן הזה: לצד קונפורמיות וחיים המתרכזים בקיום הבסיסי ביותר של גיבורי הסיפור, הולכת ובוקעת, בדרך משונה וייחודית, התנגדות לקלישאות; למול אהבה פרטית הולך וגדל כוח המשיכה שבאתוס הישראלי כלפי חללי מלחמות.
וכך, אורית וולפיילר מצליחה ליצור טביעת אצבע ספרותית משלה: לא רק העלילה משתנה ומתהפכת אלא גם השפה הייחודית שבה נמסרים הדברים – שפה שיש בה עירוב משלבים, גמישות תחבירית ומשחקיות לשונית, והיא גם היא מלאת סתירות – ולמעשה, משרתת את המסופר. זהו ספרה השלישי של וולפיילר, קול חדש וייחודי בעולם הספרות, שבו היא משחיזה את סגנונה יוצא הדופן שמהדהדים ממנו מרחבי כתיבתם של חנוך לוין ואורלי קסטל-בלום.
נומי ומתיא הם זוג מִשמַים. למרות גילם המבוגר וחייהם הקטנים־לכאורה, יש ביניהם אהבה עמוקה, שרבים היו רוצים כמוה. למעשה, אהבתם הגדולה, שכל כולה עדינות וטוב, איננה נגמרת גם כשמתיא עובר אירוע לבבי במהלך רחצה באמבטיה, והולך לעולמו בפתאומיות. נומי המסורה פוקדת את קברו ומטפחת אותו באופן קבוע, ומתיא עדיין נוכח בכל היבט בחייה. אלא שבעת ביקוריה התדירים בבית העלמין היא נחשפת שוב ושוב להוד וההדר של החלקה הצבאית, על הטקסים שמתקיימים בה, ועל הסדר והטיפוח ששוררים בה. לאט־לאט עולה בדעתה של נומי לנסות לתקן את המוות המרושל של מתיא ולהדר אותו במוות ראוי יותר, כמו זה שזכו לו הקבורים בחלקה הצבאית.
הזוגיות ההרמונית, הנצחית־לכאורה, של נומי ומתיא מתחילה להתפורר, כשלתמונה נכנסים שני גברים. נומי מוצאת את עצמה נקשרת בקשר מיסטי אל החלקה הצבאית של בית הקברות ובמיוחד אל קברו של שמשון, חלל "ותיק", שאותו היא מתחילה לפקוד, ותוך כך ליהנות מהזוהר המורבידי שבחלקה. כאשר גבר נוסף מתחיל לתפוס נוכחות קבועה בחייה, נומי נאלצת לבחור את מי היא זונחת ועם מי היא מתרועעת.
בין האדם למקום הוא סיפור אהבה פורץ גבולות עם תפאורה בלתי שגרתית. הרומן מתרחש ברובו בבית עלמין, אך לצד האופל והכאב נרקמים אהבה עדינה, אנושיות, וחום בין-אישי נדיר. וזאת לא הסתירה היחידה שבספר יוצא הדופן הזה: לצד קונפורמיות וחיים המתרכזים בקיום הבסיסי ביותר של גיבורי הסיפור, הולכת ובוקעת, בדרך משונה וייחודית, התנגדות לקלישאות; למול אהבה פרטית הולך וגדל כוח המשיכה שבאתוס הישראלי כלפי חללי מלחמות.
וכך, אורית וולפיילר מצליחה ליצור טביעת אצבע ספרותית משלה: לא רק העלילה משתנה ומתהפכת אלא גם השפה הייחודית שבה נמסרים הדברים – שפה שיש בה עירוב משלבים, גמישות תחבירית ומשחקיות לשונית, והיא גם היא מלאת סתירות – ולמעשה, משרתת את המסופר. זהו ספרה השלישי של וולפיילר, קול חדש וייחודי בעולם הספרות, שבו היא משחיזה את סגנונה יוצא הדופן שמהדהדים ממנו מרחבי כתיבתם של חנוך לוין ואורלי קסטל-בלום.
"צריך לטפל בפצע פתוח, אחרת הוא יזדהם והמצב יחמיר, אתה בוודאי יודע זאת."
"המחשבות הורגות אותנו."
"גם החיים."
צעירה חביבה מבחינה בזוג קשישים ישובים על ספסל, סמוך למסעדה שבה היא עובדת. השניים נראים מסכנים ומנותקים, חסרי בית, חסרי זמן, ריקים. כדי למלא קמעה את נפשה, היא מגישה להם שקית נדבה, מעט דברי מאכל בתוכה.
סיפור חייהם נחשף ונפרס על פני העבר, ההווה והעתיד.
מהי התרומה שלהם עבורה? עבור עצמם?
"שלא כמו עוברי האורח, הם היו מלאי רעל עצמי שהציף את גדות חלל גופם הכווי. היא רצתה לדעת אותו, הוא לא היה מעוניין שתחשוף ממנו עוד. רזי שתיקתו צרבו את עורה. היא נותרה מגורה, פצועה, כיווצה את ליבה, עד שחרך קטנטן ממנו נחשף בלחייה.
בינתיים, על הספסל, אין בנמצא די מזון שיכול להרוות את צימאון נפשם הדואה בין שתי הבנות שנמלטו ושהתנודדו בדד, ועודן ממתינות, משורגות בפרזולי הפלדה של פריז הנאה.
מילה לא נאמרה בינו לבינה.
לא היה צורך בכך. היא לא רצתה, והוא...
הוא לא היה."
יוסי עובדיה הוא סופר ישראלי. בוגר לימודי משחק ותיאטרון ובעל תארים בתנ"ך, במתמטיקה ובמדעי החיים. לאחר שנים שבהן עסק בתחום המדע, במעבדות ביופיזיקה באוניברסיטת בר־אילן וגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן, בחר להתמקד בספרות. בין הרומנים שכתב: בַּמִּדְבָּר הָאוּרְבָּנִי ורוֹשׁ בָּרֹאשׁ.
כתיבתו של יוסי מתאפיינת בהתבוננות פסיכולוגית ופילוסופית בנפש האדם, בטבע ובחברה האנושית, בסגנון המשלב בין הלשון העברית הקלאסית־פיוטית לבין פרוזה מודרנית.
"צריך לטפל בפצע פתוח, אחרת הוא יזדהם והמצב יחמיר, אתה בוודאי יודע זאת."
"המחשבות הורגות אותנו."
"גם החיים."
צעירה חביבה מבחינה בזוג קשישים ישובים על ספסל, סמוך למסעדה שבה היא עובדת. השניים נראים מסכנים ומנותקים, חסרי בית, חסרי זמן, ריקים. כדי למלא קמעה את נפשה, היא מגישה להם שקית נדבה, מעט דברי מאכל בתוכה.
סיפור חייהם נחשף ונפרס על פני העבר, ההווה והעתיד.
מהי התרומה שלהם עבורה? עבור עצמם?
"שלא כמו עוברי האורח, הם היו מלאי רעל עצמי שהציף את גדות חלל גופם הכווי. היא רצתה לדעת אותו, הוא לא היה מעוניין שתחשוף ממנו עוד. רזי שתיקתו צרבו את עורה. היא נותרה מגורה, פצועה, כיווצה את ליבה, עד שחרך קטנטן ממנו נחשף בלחייה.
בינתיים, על הספסל, אין בנמצא די מזון שיכול להרוות את צימאון נפשם הדואה בין שתי הבנות שנמלטו ושהתנודדו בדד, ועודן ממתינות, משורגות בפרזולי הפלדה של פריז הנאה.
מילה לא נאמרה בינו לבינה.
לא היה צורך בכך. היא לא רצתה, והוא...
הוא לא היה."
יוסי עובדיה הוא סופר ישראלי. בוגר לימודי משחק ותיאטרון ובעל תארים בתנ"ך, במתמטיקה ובמדעי החיים. לאחר שנים שבהן עסק בתחום המדע, במעבדות ביופיזיקה באוניברסיטת בר־אילן וגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן, בחר להתמקד בספרות. בין הרומנים שכתב: בַּמִּדְבָּר הָאוּרְבָּנִי ורוֹשׁ בָּרֹאשׁ.
כתיבתו של יוסי מתאפיינת בהתבוננות פסיכולוגית ופילוסופית בנפש האדם, בטבע ובחברה האנושית, בסגנון המשלב בין הלשון העברית הקלאסית־פיוטית לבין פרוזה מודרנית.
"הוא סלד מאומנים, לא מאומנותם כמו מאישיותם. ציירים, משוררים, שחקני תיאטרון. הוא קרא להם "אנשי הבערך" כאלה שעוסקים ב"אולי" וב"ייתכן"... ככל שהתבגר שפט לחומרה את מרבית האנשים שפגש. הוא מצא בהם בינוניות לא מדייקת ומדבקת, שאיפה עצלנית לחתוך פינות, לקצר תהליכים. דבקותו הדייקנית בכל משימה, תובענותו כלפי עצמו שהופנתה כלפי אחרים ואכזבתו מהם, כל אלה התלכדו לתחושת רדיפה, שהלכה והעמיקה עם השנים. איש לא ניצל ממנה. הראשונות ברשימת הרודפים היו שתי נשותיו, הראשונה שהתגרשה ממנו והשנייה שגירשה אותו ואחר כך הפכה אותו לאלמן.”
בערוב ימיו מאבד מהנדס בכיר אט־אט את זיכרונו. את החללים הריקים ממלאות תמונות ישנות מן העבר, וחשבונות ישנים עם הוריו, נשותיו, ילדיו וחבר קרוב אחד. נאמן למוסר העבודה המפרך שאליו הורגל, הוא משרטט במציאות ובדמיון הדים וקולות שכוחים, פחדים עמומים וחלומות בהקיץ ומותח קווים בין נפשו לבין זיכרונותיו. כך נוצרים המבנים והפרוזדורים שבהם הוא מתהלך, נחשף לסודותיו.
ברגישות ובעדינות מתאר בפנינו איתי שילוני תודעה שבעודה מתפרקת מנכסיה, נעשית ערה ליופיים של החיים ולאימת שבריריותם ומצייר דיוקן חד, כואב ואוהב של הזדקנות ופרדה.
ד"ר איתי שילוני, פסיכולוג קליני ויועץ ארגוני־אסטרטגי. מרצה באוניברסיטת רייכמן וכותב טור קבוע במגזין דה־מרקר. בטון מזוין הוא ספרו הרביעי.
"הוא סלד מאומנים, לא מאומנותם כמו מאישיותם. ציירים, משוררים, שחקני תיאטרון. הוא קרא להם "אנשי הבערך" כאלה שעוסקים ב"אולי" וב"ייתכן"... ככל שהתבגר שפט לחומרה את מרבית האנשים שפגש. הוא מצא בהם בינוניות לא מדייקת ומדבקת, שאיפה עצלנית לחתוך פינות, לקצר תהליכים. דבקותו הדייקנית בכל משימה, תובענותו כלפי עצמו שהופנתה כלפי אחרים ואכזבתו מהם, כל אלה התלכדו לתחושת רדיפה, שהלכה והעמיקה עם השנים. איש לא ניצל ממנה. הראשונות ברשימת הרודפים היו שתי נשותיו, הראשונה שהתגרשה ממנו והשנייה שגירשה אותו ואחר כך הפכה אותו לאלמן.”
בערוב ימיו מאבד מהנדס בכיר אט־אט את זיכרונו. את החללים הריקים ממלאות תמונות ישנות מן העבר, וחשבונות ישנים עם הוריו, נשותיו, ילדיו וחבר קרוב אחד. נאמן למוסר העבודה המפרך שאליו הורגל, הוא משרטט במציאות ובדמיון הדים וקולות שכוחים, פחדים עמומים וחלומות בהקיץ ומותח קווים בין נפשו לבין זיכרונותיו. כך נוצרים המבנים והפרוזדורים שבהם הוא מתהלך, נחשף לסודותיו.
ברגישות ובעדינות מתאר בפנינו איתי שילוני תודעה שבעודה מתפרקת מנכסיה, נעשית ערה ליופיים של החיים ולאימת שבריריותם ומצייר דיוקן חד, כואב ואוהב של הזדקנות ופרדה.
ד"ר איתי שילוני, פסיכולוג קליני ויועץ ארגוני־אסטרטגי. מרצה באוניברסיטת רייכמן וכותב טור קבוע במגזין דה־מרקר. בטון מזוין הוא ספרו הרביעי.
כשלג
וְאֵין לִי יוֹתֵר חֶרְפָּה לְהוֹלִיךְ
וְלֹא בּוּשָׁה לְהַרְאוֹת פָּנַי בָּרַבִּים
חֲטָאַי כְּבָר מִזְּמַן כַּשֶּׁלֶג הִלְבִּינוּ
הוֹדֵיתִי וְעָזַבְתִּי וְרֻחַמְתִּי
אֲנִי סְדִינַת כֻּתְנָה צְחֹרָה
מְקֻפֶּלֶת בָּאָרוֹן
הַזְּמַן אֵינוֹ עוֹבֵר
וְיֵשׁ לִי פַנְטַזְיוֹת
עַל כִּתְמֵי
דָּם אוֹ יַיִן
זֶרַע אוֹ קִיא
וְאִם לֹא
מוּטָב תַּעֲשׂוּ מִמֶּנִּי
תַּכְרִיךְ.
בספר שיריה הרביעי, יעל זילבר כהן מפרקת לגורמים את כל מה שהחברה חושבת על זיקנה ועל הזקנים החיים בה. בשפה פיוטית ועשירה, היא מנסחת את הכאב, התשוקה, חשבון הנפש ואהבת הטבע שלה. יעל אינה נרתעת מעיסוק בנושא שנחשב לטאבו בתרבות שמקדשת עלומים, ומפליאה לעשות זאת באומץ, בהומור ובכנות. זהו קול נדיר שחשוב שיישמע בשירה העברית.
כשלג
וְאֵין לִי יוֹתֵר חֶרְפָּה לְהוֹלִיךְ
וְלֹא בּוּשָׁה לְהַרְאוֹת פָּנַי בָּרַבִּים
חֲטָאַי כְּבָר מִזְּמַן כַּשֶּׁלֶג הִלְבִּינוּ
הוֹדֵיתִי וְעָזַבְתִּי וְרֻחַמְתִּי
אֲנִי סְדִינַת כֻּתְנָה צְחֹרָה
מְקֻפֶּלֶת בָּאָרוֹן
הַזְּמַן אֵינוֹ עוֹבֵר
וְיֵשׁ לִי פַנְטַזְיוֹת
עַל כִּתְמֵי
דָּם אוֹ יַיִן
זֶרַע אוֹ קִיא
וְאִם לֹא
מוּטָב תַּעֲשׂוּ מִמֶּנִּי
תַּכְרִיךְ.
בספר שיריה הרביעי, יעל זילבר כהן מפרקת לגורמים את כל מה שהחברה חושבת על זיקנה ועל הזקנים החיים בה. בשפה פיוטית ועשירה, היא מנסחת את הכאב, התשוקה, חשבון הנפש ואהבת הטבע שלה. יעל אינה נרתעת מעיסוק בנושא שנחשב לטאבו בתרבות שמקדשת עלומים, ומפליאה לעשות זאת באומץ, בהומור ובכנות. זהו קול נדיר שחשוב שיישמע בשירה העברית.
יללת הסירנה חדרה לתוך האמבולנס שהסיע אמי לחדר המיון, ואני לצידה. אור אדום המהבהב שטף את הצוות הדרוך בפנים, תוך כדי דהירה ברחובות ירושלים. אמי שכבה על אלונקה והתקשתה לנשום. תפילה חרישית נתקעה בגרוני, "האם היא תשרוד הפעם?"
מחלת האלצהיימר ידועה במספר הגבוה של החולים בה (מאות אלפים) ברחבי העולם, אולם למרות הספרות הענפה העוסקת בתסמינים, התאמת סביבת המגורים של החולים והתנהלות כלכלית לאחר האבחון, מעטים אלה העוסקים בהתמודדות קרובי המשפחה עם שהיית יקיריהם בבתי האבות וליווים. מתוך חלל זה צמח ספרה של שרה לצידך. מתוך הדאגות, החרדות, מצבי אי הוודאות וההתמודדות עם השחיקה, גיבשה שרה אוסף של חוויות ותובנות, לצד עצות מעשיות, לתועלת ציבור הקוראים הניצבים מול האתגרים המתוארים בספר.
שרה גולדשטיין, אם לשישה, דולה עם יותר מעשרים שנות ניסיון ואלפי נשים שליוותה, הפכה למטפלת העיקרית לאחר שאמה אובחנה במחלת האלצהיימר. במשך שמונה־עשרה שנה ליוותה שרה את אמה במעבר מחיים עצמאיים לעבר שהייה בארבעה בתי אבות ואין־ספור אשפוזים בבתי חולים. כתוצאה מכך נאלצה שרה לטפח יכולות פיזיות, רגשיות ורוחניות כדי לספק לאמה את התמיכה הראויה הנחוצה לה.
יללת הסירנה חדרה לתוך האמבולנס שהסיע אמי לחדר המיון, ואני לצידה. אור אדום המהבהב שטף את הצוות הדרוך בפנים, תוך כדי דהירה ברחובות ירושלים. אמי שכבה על אלונקה והתקשתה לנשום. תפילה חרישית נתקעה בגרוני, "האם היא תשרוד הפעם?"
מחלת האלצהיימר ידועה במספר הגבוה של החולים בה (מאות אלפים) ברחבי העולם, אולם למרות הספרות הענפה העוסקת בתסמינים, התאמת סביבת המגורים של החולים והתנהלות כלכלית לאחר האבחון, מעטים אלה העוסקים בהתמודדות קרובי המשפחה עם שהיית יקיריהם בבתי האבות וליווים. מתוך חלל זה צמח ספרה של שרה לצידך. מתוך הדאגות, החרדות, מצבי אי הוודאות וההתמודדות עם השחיקה, גיבשה שרה אוסף של חוויות ותובנות, לצד עצות מעשיות, לתועלת ציבור הקוראים הניצבים מול האתגרים המתוארים בספר.
שרה גולדשטיין, אם לשישה, דולה עם יותר מעשרים שנות ניסיון ואלפי נשים שליוותה, הפכה למטפלת העיקרית לאחר שאמה אובחנה במחלת האלצהיימר. במשך שמונה־עשרה שנה ליוותה שרה את אמה במעבר מחיים עצמאיים לעבר שהייה בארבעה בתי אבות ואין־ספור אשפוזים בבתי חולים. כתוצאה מכך נאלצה שרה לטפח יכולות פיזיות, רגשיות ורוחניות כדי לספק לאמה את התמיכה הראויה הנחוצה לה.
מריקה בואנודיה בת ה-75 מוצאת עצמה לפני סיוט מסיבת יום-הולדת, שידידה האלמן מארגן לכבודה בבית אבות לוותיקים בעמק. היא מתכוננת בחירוק שיניים לבואם של האורחים ומתחשבנת עם החיים והמתים בחייה. זכרונותיהם של המוזמנים - בני משפחה וחברים שנותרו בחיים - מגלים מרקם-חיים, שבו משחקיהם של בני-אדם חורצים גורלות לשבט, לחסד, או ללא-כלום. כל זאת במציאות חסרת-מנוח בכפר קטן מול הכינרת. אל הכפר הזה הגיעה מריקה שנים אחדות לאחר שעלתה לארץ מבולגריה, בהיותה בת 19. מאז היא מונחה על-ידי נסיונות מוחמצים להגשים את רגש האהבה: בעלה הראשון, בן קיבוץ, נרצח בפעולת טרור שלושה ימים לאחר החתונה; בעלה השני, גבר שרמנטי בן הכפר הגלילי, מזמן לה לא הרבה יותר מחיי עמל מפרכים; התאהבותה ברופא הכפר, המציע לה הזדמנות לחיים של מימוש עצמי, מוכרעת על-ידי חרדותיה מפני המזל הרע שהיא מביאה - כדברי חמותה - על עצמה ועל יקיריה. זהו ספרה הראשון של המחברת, והוא כתוב בכישרון יוצא-דופן, בסגנון חי ונושם, בחום אנושי מעורר התרגשות.
מריקה בואנודיה בת ה-75 מוצאת עצמה לפני סיוט מסיבת יום-הולדת, שידידה האלמן מארגן לכבודה בבית אבות לוותיקים בעמק. היא מתכוננת בחירוק שיניים לבואם של האורחים ומתחשבנת עם החיים והמתים בחייה. זכרונותיהם של המוזמנים - בני משפחה וחברים שנותרו בחיים - מגלים מרקם-חיים, שבו משחקיהם של בני-אדם חורצים גורלות לשבט, לחסד, או ללא-כלום. כל זאת במציאות חסרת-מנוח בכפר קטן מול הכינרת. אל הכפר הזה הגיעה מריקה שנים אחדות לאחר שעלתה לארץ מבולגריה, בהיותה בת 19. מאז היא מונחה על-ידי נסיונות מוחמצים להגשים את רגש האהבה: בעלה הראשון, בן קיבוץ, נרצח בפעולת טרור שלושה ימים לאחר החתונה; בעלה השני, גבר שרמנטי בן הכפר הגלילי, מזמן לה לא הרבה יותר מחיי עמל מפרכים; התאהבותה ברופא הכפר, המציע לה הזדמנות לחיים של מימוש עצמי, מוכרעת על-ידי חרדותיה מפני המזל הרע שהיא מביאה - כדברי חמותה - על עצמה ועל יקיריה. זהו ספרה הראשון של המחברת, והוא כתוב בכישרון יוצא-דופן, בסגנון חי ונושם, בחום אנושי מעורר התרגשות.
אם עד עכשיו, בששת הכרכים הראשונים של "בחיי", הצלחתי איכשהו לשמור פה ושם על שמי הטוב, נראה לי שעכשיו, בכרך השביעי, גם זה יתמסמס והתדמית שלי, הרחוקה מזו של הודף נשים, תקבל חיזוק יתר. כל זאת אף שבגילי המתרחק מתשעים, מן הראוי היה שאתחיל סוף סוף לקחת את החיים ברצינות.
בחיי [6] נגמר עם מותה של אשת נעוריי, שהשאירה אלמן ושלושה ילדים אחרי 46 שנות נישואים הנראים כמאושרים. הסופרת נגה מרון, שקראה את פרקי הספר כשהופיעו בהמשכים במכתב העיתי "חדשות בן עזר", לא יכלה להתאפק ושלחה לי מכתב תוכחה שבו היא כתבה: "מפתיע אותי איך אתה חושף את טמבליותך קבל עם לדיראון עולם."
אני בטוח שהיא לא היחידה החושבת כך, אך מה אני יכול לעשות אם החלטתי לכתוב בזיכרונותיי את כל האמת כולה, וזו התגלתה כהחלטה אידיוטית המציגה אותי באור שומט לסתות.
איך אמר מנדלה מהגדוד השלישי של הפלמח? "אללי פוצ'ו, אללי..."
אם עד עכשיו, בששת הכרכים הראשונים של "בחיי", הצלחתי איכשהו לשמור פה ושם על שמי הטוב, נראה לי שעכשיו, בכרך השביעי, גם זה יתמסמס והתדמית שלי, הרחוקה מזו של הודף נשים, תקבל חיזוק יתר. כל זאת אף שבגילי המתרחק מתשעים, מן הראוי היה שאתחיל סוף סוף לקחת את החיים ברצינות.
בחיי [6] נגמר עם מותה של אשת נעוריי, שהשאירה אלמן ושלושה ילדים אחרי 46 שנות נישואים הנראים כמאושרים. הסופרת נגה מרון, שקראה את פרקי הספר כשהופיעו בהמשכים במכתב העיתי "חדשות בן עזר", לא יכלה להתאפק ושלחה לי מכתב תוכחה שבו היא כתבה: "מפתיע אותי איך אתה חושף את טמבליותך קבל עם לדיראון עולם."
אני בטוח שהיא לא היחידה החושבת כך, אך מה אני יכול לעשות אם החלטתי לכתוב בזיכרונותיי את כל האמת כולה, וזו התגלתה כהחלטה אידיוטית המציגה אותי באור שומט לסתות.
איך אמר מנדלה מהגדוד השלישי של הפלמח? "אללי פוצ'ו, אללי..."
סיינט פטרסבורג / דורית ויסמן
בַּחֲצוֹת,
בַּקּוֹמָה הַשְּׁמִינִית
בַּחֶדֶר בִּמְלוֹן פְּרִיבַּלְטִיסְקָיָה,
דָּג מָלוּחַ עֲסִיסִי וְטָהוֹר
מְלֻוֶּה בְּלֶחֶם שָׁחוֹר רוּסִי
כָּבֵד, מְתַקְתָּק
אֲנִי גָּמַרְתִּי,
אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ.
אהבה בגיל מבוגר, זכרונות, משפחה, ובעיקר מסעות – הם נושאי הספר הזה. בלשונה החדה, הכנה, הנוקבת והבלתי-מתיפיפת, חוזרת ויסמן לנושאים הבונים את חיינו.
רכבת טרנס-מונגולית הוא ספר השירה ה – 12 של דורית ויסמן - משוררת, מתרגמת, סופרת ועורכת. בנוסף הוציאה ויסמן 3 ספרי פרוזה (האחרון, לאחת והיחידה, כֹּהל, 2022), 2 ספרי תרגום לשירי צ'רלס בוקובסקי וערכה 3 אנתולוגיות חברתיות (מחאת כפים, נפש ומלכה עירומה). זכתה בפרסים ספרותיים רבים, בארץ ובעולם, ביניהם פרס יהודה עמיחי לשירה, 2003.
סיינט פטרסבורג / דורית ויסמן
בַּחֲצוֹת,
בַּקּוֹמָה הַשְּׁמִינִית
בַּחֶדֶר בִּמְלוֹן פְּרִיבַּלְטִיסְקָיָה,
דָּג מָלוּחַ עֲסִיסִי וְטָהוֹר
מְלֻוֶּה בְּלֶחֶם שָׁחוֹר רוּסִי
כָּבֵד, מְתַקְתָּק
אֲנִי גָּמַרְתִּי,
אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ.
אהבה בגיל מבוגר, זכרונות, משפחה, ובעיקר מסעות – הם נושאי הספר הזה. בלשונה החדה, הכנה, הנוקבת והבלתי-מתיפיפת, חוזרת ויסמן לנושאים הבונים את חיינו.
רכבת טרנס-מונגולית הוא ספר השירה ה – 12 של דורית ויסמן - משוררת, מתרגמת, סופרת ועורכת. בנוסף הוציאה ויסמן 3 ספרי פרוזה (האחרון, לאחת והיחידה, כֹּהל, 2022), 2 ספרי תרגום לשירי צ'רלס בוקובסקי וערכה 3 אנתולוגיות חברתיות (מחאת כפים, נפש ומלכה עירומה). זכתה בפרסים ספרותיים רבים, בארץ ובעולם, ביניהם פרס יהודה עמיחי לשירה, 2003.
“‘מי את?’ שאלתי את דמותי שהשתקפה במראה.
‘כמה זמן חשבת שתוכלי להמשיך לחיות בהכחשה תוך התעלמות מכל משפחתך?’
ישבתי ובכיתי. העולם המופלא שבניתי לי בעמל רב כתחליף לעולם שנטשתי התרסק באחת.”
הדמויות ברומן הזה הן של אנשים כמוני וכמוך: לא גיבורי-על, לא ידוענים, אלא מבוגרים השומרים על חיוניות ועל יצירתיות בתקופה שבה העולם סביבם משתנה במהירות. בזמן שהגיבורים נאלצים להתמודד עם הזדקנות הוריהם ועם התבגרות ילדיהם, הצעירים התוססים ומלאי החיים שלצידם מנסים “לבלוע את כל העולם” ולסייע להוריהם ולבני דורם בדרכם-שלהם. האם הם ישכילו להבין שכולם – צעירים כמבוגרים – מתמודדים עם קשיים?
אריאלה בק פרסקי, סבתא לחמישה-עשר נכדים, גדלה במושב בשרון ולאחר שנתיים של הוראה והקמת סניף תנועת נוער בדימונה עברה לירושלים, שבה גידלה עם בעלה את חמשת ילדיהם. לצד העיסוק בחינוך התנדבה בארגונים שונים, במשך שבע שנים כיהנה כיושבת ראש סניף ויצו בירושלים, וכיום חברה בוועד המנהל של ויצו העולמית. שנים אשר אין בהן חפץ? הוא ספרה הראשון.
“‘מי את?’ שאלתי את דמותי שהשתקפה במראה.
‘כמה זמן חשבת שתוכלי להמשיך לחיות בהכחשה תוך התעלמות מכל משפחתך?’
ישבתי ובכיתי. העולם המופלא שבניתי לי בעמל רב כתחליף לעולם שנטשתי התרסק באחת.”
הדמויות ברומן הזה הן של אנשים כמוני וכמוך: לא גיבורי-על, לא ידוענים, אלא מבוגרים השומרים על חיוניות ועל יצירתיות בתקופה שבה העולם סביבם משתנה במהירות. בזמן שהגיבורים נאלצים להתמודד עם הזדקנות הוריהם ועם התבגרות ילדיהם, הצעירים התוססים ומלאי החיים שלצידם מנסים “לבלוע את כל העולם” ולסייע להוריהם ולבני דורם בדרכם-שלהם. האם הם ישכילו להבין שכולם – צעירים כמבוגרים – מתמודדים עם קשיים?
אריאלה בק פרסקי, סבתא לחמישה-עשר נכדים, גדלה במושב בשרון ולאחר שנתיים של הוראה והקמת סניף תנועת נוער בדימונה עברה לירושלים, שבה גידלה עם בעלה את חמשת ילדיהם. לצד העיסוק בחינוך התנדבה בארגונים שונים, במשך שבע שנים כיהנה כיושבת ראש סניף ויצו בירושלים, וכיום חברה בוועד המנהל של ויצו העולמית. שנים אשר אין בהן חפץ? הוא ספרה הראשון.
בספרו על ההזדקנות מתבונן ז׳אן אמרי (1912-1978) בתהליך ההזדקנות בעיניים פקוחות לרווחה. חמשת פרקי הספר בוחנים את ההזדקנות מנקודות מבט שונות: חוויית הזמן־מרחב הייחודית של המזדקן, הקשר בין זיקנה, זרות ופיצול פנימי, הגוף הדועך והנחלש, מקומה של החברה ויחסה למזדקניה, היחס בין המזדקן לתרבות ולשינוייה המסחררים, ולבסוף, האופן בו המוות הקרב מקבל נוכחות גדלה והולכת לקראת סוף חיינו. בכתיבה חדה, כנה ולא מתפשרת המשלבת בין דיון פילוסופי, סוציולוגי וספרותי, מפגיש אותנו אמרי עם כמה מהשאלות הנוקבות ביותר של החיים האנושיים, ובפרט, מעמת אותנו עם האופן בו הן עולות לקראת סוף החיים. כתיבתו הייחודית, המשלבת בין האישי והפילוסופי, הופכת את חווית ההזדקנות שהוא מתאר לחלק בלתי נפרד מחיי הקוראים, ומאפשרת להם להביט פנימה, בכנות ובישירות, מבלי להדחיק ועם זאת מבלי להציע פתרון או נתיב מילוט.
בספרו על ההזדקנות מתבונן ז׳אן אמרי (1912-1978) בתהליך ההזדקנות בעיניים פקוחות לרווחה. חמשת פרקי הספר בוחנים את ההזדקנות מנקודות מבט שונות: חוויית הזמן־מרחב הייחודית של המזדקן, הקשר בין זיקנה, זרות ופיצול פנימי, הגוף הדועך והנחלש, מקומה של החברה ויחסה למזדקניה, היחס בין המזדקן לתרבות ולשינוייה המסחררים, ולבסוף, האופן בו המוות הקרב מקבל נוכחות גדלה והולכת לקראת סוף חיינו. בכתיבה חדה, כנה ולא מתפשרת המשלבת בין דיון פילוסופי, סוציולוגי וספרותי, מפגיש אותנו אמרי עם כמה מהשאלות הנוקבות ביותר של החיים האנושיים, ובפרט, מעמת אותנו עם האופן בו הן עולות לקראת סוף החיים. כתיבתו הייחודית, המשלבת בין האישי והפילוסופי, הופכת את חווית ההזדקנות שהוא מתאר לחלק בלתי נפרד מחיי הקוראים, ומאפשרת להם להביט פנימה, בכנות ובישירות, מבלי להדחיק ועם זאת מבלי להציע פתרון או נתיב מילוט.
מלכה היא קשישה דמנטית שגרה בביתה עם מטפלת זרה. לאחר אשפוזו של אמנון, בעלה, מִדרדר מצבה הקוגניטיבי והפיזי. בגוף ראשון, באמצעות תקשורת עם שני ילדיה, עם המטפלת הפיליפינית ועם מכרים מן העבר, אנו מתוודעים למציאות חייה מנקודת מבטה הייחודית, ולצד זה מקבלים הצצה גם למי שפעם הייתה. הקשרים המתרופפים בין זהות לזיכרון ובין שפה למהות פנימית הם חלק בלתי נפרד מסיפורה של מלכה בן-חורין, אשר ככל שתודעתה מצטמצמת, הולכת דמותה וצוברת נפח, ויחד איתה אנחנו, הקוראים, מנסים להיאחז במה שנותר.
נמצאת הוא ספרו הרביעי של דן זמל. ספרו הראשון מעבר לכאן זיכה אותו במלגת 'פרדס׳ של הספרייה הלאומית לשנת 2014. ספרו השני בלוק זכה בפרס רמת גן למצוינות ספרותית לשנת 2018. ספרו השלישי מורה מן החוץ היה מועמד ברשימה הארוכה לפרס ספיר לשנת 2019.
מלכה היא קשישה דמנטית שגרה בביתה עם מטפלת זרה. לאחר אשפוזו של אמנון, בעלה, מִדרדר מצבה הקוגניטיבי והפיזי. בגוף ראשון, באמצעות תקשורת עם שני ילדיה, עם המטפלת הפיליפינית ועם מכרים מן העבר, אנו מתוודעים למציאות חייה מנקודת מבטה הייחודית, ולצד זה מקבלים הצצה גם למי שפעם הייתה. הקשרים המתרופפים בין זהות לזיכרון ובין שפה למהות פנימית הם חלק בלתי נפרד מסיפורה של מלכה בן-חורין, אשר ככל שתודעתה מצטמצמת, הולכת דמותה וצוברת נפח, ויחד איתה אנחנו, הקוראים, מנסים להיאחז במה שנותר.
נמצאת הוא ספרו הרביעי של דן זמל. ספרו הראשון מעבר לכאן זיכה אותו במלגת 'פרדס׳ של הספרייה הלאומית לשנת 2014. ספרו השני בלוק זכה בפרס רמת גן למצוינות ספרותית לשנת 2018. ספרו השלישי מורה מן החוץ היה מועמד ברשימה הארוכה לפרס ספיר לשנת 2019.
ידידות יוצאת דופן. חיים שלמים של סיפורים.
הסיפור האחרון שלהן מתחיל כאן.
כשלני מחליטה למרוד בהוראות הרופא ולהצטרף לשיעור אומנות בבית החולים, היא פוגשת שם את מרגו הנהדרת מהמחלקה הסמוכה — מורדת נצחית בת 83, לבושה פיג'מה סגולה ובעלת חיבה עזה לעוגות פירות. הקשר ביניהן מיידי, והן מבינות שיחד הן חיו מאה שנים מדהימות.
יחד עם הצוות, לני ומרגו מתכננות ליצור מאה ציורים שיציגו את סיפורי המאה שחיו — סיפורים של זִקנה ושל נעורים, של אהבה ואובדן, של אומץ וטוב לב, של רוך בלתי צפוי ושל שמחה צרופה.
ככל שהחברות יוצאת הדופן שלהן מעמיקה, מתברר שלחיים יש עוד הרבה מה להציע לשתיים.
מצחיק ומריר־מתוק להפליא, שופע חיות ורוך וחמלה, מאה השנים של לני ומרגו מזכיר לנו את ערך החיים, את חשיבות המורשת שלנו - כיצד אנו משפיעים על חייהם של אחרים גם לאחר שאיננו עוד - ואת עוצמת כוחה הפלאי של הידידות.
מריאן קרונין נולדה ב־1990 וגדלה בווריקשייר, אנגליה. היא ד"ר לבלשנות שימושית שמבלה את רוב זמנה בכתיבה, כשהחתולה שאימצה לאחרונה ישנה תחת שולחן העבודה שלה. זהו רומן הביכורים שלה, שמתורגם ליותר מ־20 שפות ומעובד לסרט עלילתי.
"רומן ביכורים עדין ונפלא, מלא חיוּת וצחוק, שהוא מחווה אמיצה לסיפורים שאנו חיים וליכולת האינסופית שלנו לחברוּת ולאהבה."
-הארפר'ס בזאר
" מתאהבים מיד בסיפורן המקסים ומחמם הלב של שתי הדמויות האלה."
-בי-בי-סי
"שתיים מהגיבורות הנפלאות, החמות, השנונות והחכמות ביותר שפגשתי... איזו השקפה נפלאה על החיים!"
-אֶל מגזין
ידידות יוצאת דופן. חיים שלמים של סיפורים.
הסיפור האחרון שלהן מתחיל כאן.
כשלני מחליטה למרוד בהוראות הרופא ולהצטרף לשיעור אומנות בבית החולים, היא פוגשת שם את מרגו הנהדרת מהמחלקה הסמוכה — מורדת נצחית בת 83, לבושה פיג'מה סגולה ובעלת חיבה עזה לעוגות פירות. הקשר ביניהן מיידי, והן מבינות שיחד הן חיו מאה שנים מדהימות.
יחד עם הצוות, לני ומרגו מתכננות ליצור מאה ציורים שיציגו את סיפורי המאה שחיו — סיפורים של זִקנה ושל נעורים, של אהבה ואובדן, של אומץ וטוב לב, של רוך בלתי צפוי ושל שמחה צרופה.
ככל שהחברות יוצאת הדופן שלהן מעמיקה, מתברר שלחיים יש עוד הרבה מה להציע לשתיים.
מצחיק ומריר־מתוק להפליא, שופע חיות ורוך וחמלה, מאה השנים של לני ומרגו מזכיר לנו את ערך החיים, את חשיבות המורשת שלנו - כיצד אנו משפיעים על חייהם של אחרים גם לאחר שאיננו עוד - ואת עוצמת כוחה הפלאי של הידידות.
מריאן קרונין נולדה ב־1990 וגדלה בווריקשייר, אנגליה. היא ד"ר לבלשנות שימושית שמבלה את רוב זמנה בכתיבה, כשהחתולה שאימצה לאחרונה ישנה תחת שולחן העבודה שלה. זהו רומן הביכורים שלה, שמתורגם ליותר מ־20 שפות ומעובד לסרט עלילתי.
"רומן ביכורים עדין ונפלא, מלא חיוּת וצחוק, שהוא מחווה אמיצה לסיפורים שאנו חיים וליכולת האינסופית שלנו לחברוּת ולאהבה."
-הארפר'ס בזאר
" מתאהבים מיד בסיפורן המקסים ומחמם הלב של שתי הדמויות האלה."
-בי-בי-סי
"שתיים מהגיבורות הנפלאות, החמות, השנונות והחכמות ביותר שפגשתי... איזו השקפה נפלאה על החיים!"
-אֶל מגזין
אני כבר לא פוחדת למות, אני רק פוחדת למות לבד, וזה כבר קרה
את המשפט המצמרר הזה הוגה מָתֵיאָה מרטינסֶן, ישישה שקופה המתגוררת בדירת שיכון בפרברי אוסלו. מתיאה מעולם לא הייתה אישה גדולה בשום מובן, אך הבדידות והזִקנה מכווצות אותה עוד. במשך כל חייה היא עבדה יום אחד בלבד, ואהבה גבר אחד בלבד. במדינת הרווחה נורווגיה, מתיאה אינה סובלת ממצוקה כלכלית, ומעבירה את ימיה בסריגת מחממי אוזניים וניסיונות לחבר חרוזים למודעות אֵבל. למרות תמימותה הגדולה, מבינה מתיאה שהיא עומדת להיעלם מבלי להותיר אחריה זכר, ומחליטה להכין קפסולת זמן ולקבור אותה בחצר השיכון שבו בילתה את רוב שנותיה.
ככל שאני ממהרת, אני קטֵנה, מציג את דמותה השקופה של מתיאה, אשה שכל חייה נבנו משִׁכְבָה ועוד שכבה של זרוּת, התעלמות ודחייה. אדם אחר אולי היה מפתח עור עבה לנוכח חוויות כאלה, אבל לא כך מתיאה, שעם הצטברותן בחייה רק הולכת ונעשית שקופה יותר. וככל שמתיאה שקופה יותר כך היא גם מסקרנת יותר, כי דמותה האקסצנטרית – שאינה אלא גלגול נוסף של דמות האאוטסיידר, שהוא הכוכב האמיתי בספרות הנורווגית מימיו של קנוט המסון עד היום – חודרת ישר ללב.
שֶׁרְסְטִי אַנֶסדַטֶר סְקוּמְסְווֹלְד, ילידת אוסלו (1979), מספרת את סיפורה של מתיאה ברכות ובאירוניה כאחת. בעזרת ההומור הנפלא ומלא החמלה שלה מצליחה סְקוּמְסְווֹלְד לגעת בפחדים ובעלבונות הכי צורבים שלנו, ולנווט את דרכה בלי ליפול למלכודות של רחמים עצמיים או קלישאות.
הספר ראה אור ב-2009, זיכה את סְקוּמְסְווֹלְד בפרס ספרי הביכורים ע"ש טאריֵי וֵסוֹס, ותורגם לעשרות שפות, בהן אנגלית, צרפתית, ספרדית, פורטוגלית, גרמנית ועוד.
לספר מצורפת אחרית דבר מאת המתרגמת, דנה כספי.
אני כבר לא פוחדת למות, אני רק פוחדת למות לבד, וזה כבר קרה
את המשפט המצמרר הזה הוגה מָתֵיאָה מרטינסֶן, ישישה שקופה המתגוררת בדירת שיכון בפרברי אוסלו. מתיאה מעולם לא הייתה אישה גדולה בשום מובן, אך הבדידות והזִקנה מכווצות אותה עוד. במשך כל חייה היא עבדה יום אחד בלבד, ואהבה גבר אחד בלבד. במדינת הרווחה נורווגיה, מתיאה אינה סובלת ממצוקה כלכלית, ומעבירה את ימיה בסריגת מחממי אוזניים וניסיונות לחבר חרוזים למודעות אֵבל. למרות תמימותה הגדולה, מבינה מתיאה שהיא עומדת להיעלם מבלי להותיר אחריה זכר, ומחליטה להכין קפסולת זמן ולקבור אותה בחצר השיכון שבו בילתה את רוב שנותיה.
ככל שאני ממהרת, אני קטֵנה, מציג את דמותה השקופה של מתיאה, אשה שכל חייה נבנו משִׁכְבָה ועוד שכבה של זרוּת, התעלמות ודחייה. אדם אחר אולי היה מפתח עור עבה לנוכח חוויות כאלה, אבל לא כך מתיאה, שעם הצטברותן בחייה רק הולכת ונעשית שקופה יותר. וככל שמתיאה שקופה יותר כך היא גם מסקרנת יותר, כי דמותה האקסצנטרית – שאינה אלא גלגול נוסף של דמות האאוטסיידר, שהוא הכוכב האמיתי בספרות הנורווגית מימיו של קנוט המסון עד היום – חודרת ישר ללב.
שֶׁרְסְטִי אַנֶסדַטֶר סְקוּמְסְווֹלְד, ילידת אוסלו (1979), מספרת את סיפורה של מתיאה ברכות ובאירוניה כאחת. בעזרת ההומור הנפלא ומלא החמלה שלה מצליחה סְקוּמְסְווֹלְד לגעת בפחדים ובעלבונות הכי צורבים שלנו, ולנווט את דרכה בלי ליפול למלכודות של רחמים עצמיים או קלישאות.
הספר ראה אור ב-2009, זיכה את סְקוּמְסְווֹלְד בפרס ספרי הביכורים ע"ש טאריֵי וֵסוֹס, ותורגם לעשרות שפות, בהן אנגלית, צרפתית, ספרדית, פורטוגלית, גרמנית ועוד.
לספר מצורפת אחרית דבר מאת המתרגמת, דנה כספי.
בלה רוזנבאום, מי שהייתה "האישה הכי יפה באוּלָם" – זמרת אופֶּרה ידועה ואישיות צבעונית בחיי תל אביב הקטנה – מתחילה להיעלם. זה קורה קצת אחרי שהיא מעבירה שיעור בפיתוח קול לקקטוס שבמרפסת הבית. היא מופנית אל גליה שעשוע, פסיכוגריאטרית המתמחה בטיפול בדמנציה, וזאת שבועות אחדים לפני חג הפסח.
יענקל'ה, בעלה האוהב אך העדין מדי של בלה, מתקשה להסתגל לשינוי וכופה על השניים הסתגרות. בבית הם ממתינים לנעמי, בִּתם היחידה, העתידה להגיע לחופשת מולדת. גם גליה, הרופאה הסמכותית המטפלת בבלה, נדרשת להתמודד עם רגשות סוערים ביחס למשפחתה-שלה. הנשים שבמרכז הרומן עוטות על פניהן מסֵכה; עד ערב החג ינשרו המסכות כולן.
משהו קורה לבֶּלה הוא רומן קולח ורגיש, המתאר רגעים קומיים-טרגיים, נוגעים ללב. דרך גלריה של דמויות, המדברות כל אחת בקולה, נפרשׂת מציאות אנושית של סגידה ליופי ולריצוי חברתי, ואִתה היכולת לחרוג ולהעז, ובעיקר האהבה לחיים – גם כשהמשפטים והמעשים שלנו מתחילים להתבלבל.
אוריין צ'פלין פרסמה את רב-המכר ארבע שעות ביום (2020), המתאר את חוויית הלינה המשותפת בקיבוצים מנקודת מבטן של אִמהות. הספר עובּד לסרט תיעודי שהוקרן ברחבי העולם. זהו הרומן הראשון שלה.
בלה רוזנבאום, מי שהייתה "האישה הכי יפה באוּלָם" – זמרת אופֶּרה ידועה ואישיות צבעונית בחיי תל אביב הקטנה – מתחילה להיעלם. זה קורה קצת אחרי שהיא מעבירה שיעור בפיתוח קול לקקטוס שבמרפסת הבית. היא מופנית אל גליה שעשוע, פסיכוגריאטרית המתמחה בטיפול בדמנציה, וזאת שבועות אחדים לפני חג הפסח.
יענקל'ה, בעלה האוהב אך העדין מדי של בלה, מתקשה להסתגל לשינוי וכופה על השניים הסתגרות. בבית הם ממתינים לנעמי, בִּתם היחידה, העתידה להגיע לחופשת מולדת. גם גליה, הרופאה הסמכותית המטפלת בבלה, נדרשת להתמודד עם רגשות סוערים ביחס למשפחתה-שלה. הנשים שבמרכז הרומן עוטות על פניהן מסֵכה; עד ערב החג ינשרו המסכות כולן.
משהו קורה לבֶּלה הוא רומן קולח ורגיש, המתאר רגעים קומיים-טרגיים, נוגעים ללב. דרך גלריה של דמויות, המדברות כל אחת בקולה, נפרשׂת מציאות אנושית של סגידה ליופי ולריצוי חברתי, ואִתה היכולת לחרוג ולהעז, ובעיקר האהבה לחיים – גם כשהמשפטים והמעשים שלנו מתחילים להתבלבל.
אוריין צ'פלין פרסמה את רב-המכר ארבע שעות ביום (2020), המתאר את חוויית הלינה המשותפת בקיבוצים מנקודת מבטן של אִמהות. הספר עובּד לסרט תיעודי שהוקרן ברחבי העולם. זהו הרומן הראשון שלה.
באמצע קריאת ההגהות של ספרו האחרון, מופיע מלאך קטן בחדר העבודה של פרופסור יעקובי הקשיש ופורע את סדר יומו ואת תכניותיו באופן המעמיד אותו מול הריק והבדידות של קיומו.
על ספסל בחצר של מוסד סיעודי נפגשים שני חברים לכיתה, שלא התראו מאז ילדותם. למרות הזיכרון שהשתבש ועמו גם יכולת הדיבור, הם יישבו חשבון ישן שלא נסגר במשך כל אותן השנים.
פרשה לא מפוענחת של שוד ורצח שגיבוריה הם אלמנה, הספניאל הטיבטי שלה, ובנה החורג, אינה נותנת מנוח לראובן אפרתי, בעליה של חברת חקירות, שפרש לבית במושב עם אשתו שחלתה.
שני חברים מצרפים אליהם בן משפחה צעיר לציד לילי של חזירי בר ובתוך כך נחשפות אמיתות לא נעימות.
בארבע נובלות חדשות יעקב שביט, שקנה לו מוניטין בסגנון כתיבתו הענייני והמאופק, לוקח עמו את הקורא לעולם הדמדומים שבין הריאלי לפנטסטי, בין הנאמר לבין הדממה, ופורש מניפה רחבה של דמויות במצבי אין־אונים של זקנה ומחלה, המסוגלות למרות הכל להפגין נדיבות לב וחמלה.
יעקב שביט הוא מחברן, בין היתר, של הנובלות שנות אור (2009), תיק ריכטר (2014), ותמה אפריקה (2018).
באמצע קריאת ההגהות של ספרו האחרון, מופיע מלאך קטן בחדר העבודה של פרופסור יעקובי הקשיש ופורע את סדר יומו ואת תכניותיו באופן המעמיד אותו מול הריק והבדידות של קיומו.
על ספסל בחצר של מוסד סיעודי נפגשים שני חברים לכיתה, שלא התראו מאז ילדותם. למרות הזיכרון שהשתבש ועמו גם יכולת הדיבור, הם יישבו חשבון ישן שלא נסגר במשך כל אותן השנים.
פרשה לא מפוענחת של שוד ורצח שגיבוריה הם אלמנה, הספניאל הטיבטי שלה, ובנה החורג, אינה נותנת מנוח לראובן אפרתי, בעליה של חברת חקירות, שפרש לבית במושב עם אשתו שחלתה.
שני חברים מצרפים אליהם בן משפחה צעיר לציד לילי של חזירי בר ובתוך כך נחשפות אמיתות לא נעימות.
בארבע נובלות חדשות יעקב שביט, שקנה לו מוניטין בסגנון כתיבתו הענייני והמאופק, לוקח עמו את הקורא לעולם הדמדומים שבין הריאלי לפנטסטי, בין הנאמר לבין הדממה, ופורש מניפה רחבה של דמויות במצבי אין־אונים של זקנה ומחלה, המסוגלות למרות הכל להפגין נדיבות לב וחמלה.
יעקב שביט הוא מחברן, בין היתר, של הנובלות שנות אור (2009), תיק ריכטר (2014), ותמה אפריקה (2018).
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
