בואי דודה, נרקוד

מריקה בואנודיה בת ה-75 מוצאת עצמה לפני סיוט מסיבת יום-הולדת, שידידה האלמן מארגן לכבודה בבית אבות לוותיקים בעמק. היא מתכוננת בחירוק שיניים לבואם של האורחים ומתחשבנת עם החיים והמתים בחייה. זכרונותיהם של המוזמנים - בני משפחה וחברים שנותרו בחיים - מגלים מרקם-חיים, שבו משחקיהם של בני-אדם חורצים גורלות לשבט, לחסד, או ללא-כלום. כל זאת במציאות חסרת-מנוח בכפר קטן מול הכינרת. אל הכפר הזה הגיעה מריקה שנים אחדות לאחר שעלתה לארץ מבולגריה, בהיותה בת 19. מאז היא מונחה על-ידי נסיונות מוחמצים להגשים את רגש האהבה: בעלה הראשון, בן קיבוץ, נרצח בפעולת טרור שלושה ימים לאחר החתונה; בעלה השני, גבר שרמנטי בן הכפר הגלילי, מזמן לה לא הרבה יותר מחיי עמל מפרכים; התאהבותה ברופא הכפר, המציע לה הזדמנות לחיים של מימוש עצמי, מוכרעת על-ידי חרדותיה מפני המזל הרע שהיא מביאה - כדברי חמותה - על עצמה ועל יקיריה. זהו ספרה הראשון של המחברת, והוא כתוב בכישרון יוצא-דופן, בסגנון חי ונושם, בחום אנושי מעורר התרגשות.