ליעד שהם פותח את דברי התודה שלו באומרו שהוא הכי נהנה בשלב התחקיר, ואכן ניכר שהספר נשען על תחקיר מעמיק ומוקפד, אבל להנות מזה? שהם מכניס אותנו לעולם אפל ובלתי אנושי. כיצד יכול היה להנות משלב ההיחשפות אליו? אמנם הוא לא פסח על גילויים של אנושיות, אבל... כנ''ל, השילוב של הנאת הקריאה מספר מתח קולח ותפור היטב ומצוקת החשיפה לזוועות המתרחשות בחצר האחורית של מדינתנו יוצר דיסוננס צורם בנפשו של הקורא.
ליעד שהם פותח את דברי התודה שלו באומרו שהוא הכי נהנה בשלב התחקיר, ואכן ניכר שהספר נשען על תחקיר מעמיק ומוקפד, אבל להנות מזה? שהם מכניס אותנו לעולם אפל ובלתי אנושי. כיצד יכול היה להנות משלב ההיחשפות אליו? אמנם הוא לא פסח על גילויים של אנושיות, אבל... כנ''ל, השילוב של הנאת הקריאה מספר מתח קולח ותפור היטב ומצוקת החשיפה לזוועות המתרחשות בחצר האחורית של מדינתנו יוצר דיסוננס צורם בנפשו של הקורא.
ספר שלא דומה לשום ספר אחר מבחינת עיצובו. הכי אהבתי את התקציר של הספר הנוכח/נפקד. נוכחותו המתמדת של הספר הנעדר הוא מהפרדוקסים הספרותיים המבריקים שנתקלתי בהם. אהבתי גם מאוד את הפרק הלשוני המצחיק עד דמעות.
ספר שלא דומה לשום ספר אחר מבחינת עיצובו. הכי אהבתי את התקציר של הספר הנוכח/נפקד. נוכחותו המתמדת של הספר הנעדר הוא מהפרדוקסים הספרותיים המבריקים שנתקלתי בהם. אהבתי גם מאוד את הפרק הלשוני המצחיק עד דמעות.
את הרעיון המרכזי סביבו נרקם הסיפור אפשר למצות בשניים שלושה משפטים. כוחו של הספר הוא במרקם הספרותי הדחוס. כל משפט מחויך, אירוני ושובה לב ולעתים קרובות אף מכמיר לב. גולדמינץ עשויה להפיח רוח חיים גם בתיאןר פרוזאי סתמי ביותר ולהפוך אותו לרצף ספרותי שנון ומהנה.
את הרעיון המרכזי סביבו נרקם הסיפור אפשר למצות בשניים שלושה משפטים. כוחו של הספר הוא במרקם הספרותי הדחוס. כל משפט מחויך, אירוני ושובה לב ולעתים קרובות אף מכמיר לב. גולדמינץ עשויה להפיח רוח חיים גם בתיאןר פרוזאי סתמי ביותר ולהפוך אותו לרצף ספרותי שנון ומהנה.
הקוראים של מאיה ערד הם ערפדים שתובעים עוד ועוד. למרות הפוריות והתפוקה הלא תיאמן שלה היא לא עומדת בקצב. גם אם תוציא לאור ספר פעם בשלושה חודשים זה לא יספק אותם. ערפדים...
הקוראים של מאיה ערד הם ערפדים שתובעים עוד ועוד. למרות הפוריות והתפוקה הלא תיאמן שלה היא לא עומדת בקצב. גם אם תוציא לאור ספר פעם בשלושה חודשים זה לא יספק אותם. ערפדים...
מקורי ביותר. כתוב בשפה פינטואית מדוברת שהיא שפת כלאיים. לעתים מאתגר יתר על המידה את תפיסתו של הקורא בכתיבה מרומזת מידי. התעוזה הספרותית, הן בתוכן, הן בצורה, הן במרקם הטקסטואלי, ראויה לחמישה כוכבים.
מקורי ביותר. כתוב בשפה פינטואית מדוברת שהיא שפת כלאיים. לעתים מאתגר יתר על המידה את תפיסתו של הקורא בכתיבה מרומזת מידי. התעוזה הספרותית, הן בתוכן, הן בצורה, הן במרקם הטקסטואלי, ראויה לחמישה כוכבים.
זה לא החטא ועונשו של דוסטוייבסקי אבל לא יכולתי להעניק פחות מחמישה כוכבים לספר שלא יכולתי להרפות ממנו עד למסך האחרון.
זה לא החטא ועונשו של דוסטוייבסקי אבל לא יכולתי להעניק פחות מחמישה כוכבים לספר שלא יכולתי להרפות ממנו עד למסך האחרון.
מניפסט פמניסטי ממדרגה ראשונה, וככזה הוא ראוי לחמישה כוכבים. כיצירת ספרות הוא אולי הצהרתי מידי, אבל שזור היטב...
מניפסט פמניסטי ממדרגה ראשונה, וככזה הוא ראוי לחמישה כוכבים. כיצירת ספרות הוא אולי הצהרתי מידי, אבל שזור היטב...
ידי קצת רעדה כשלחצתי על הכוכב החמישי מכיוון שהספר אינו חף מפגמים וסובל בעיקר מחזרה עצמית יתרה. עם זאת המבט ממעוף ציפור על תולדות המידע מתקופת האבן ואילך, כאשר אחרית הדברים מי ישורנה, הוא מעשה נועז ואמיץ שרק הררי מסוגל לו. הביקורות הקטנוניות שמחפשות חוסר עקיבות ושגיאות ואי-דיוקים מסגירות קנאה או לחליפין חוסר יכולת לקלוט את המעוף ואת גודל המשימה. על פי גישתו מזכיר הררי נביא מקראי שאינו חוזה בהכרח עתיד דטרמיניסטי אלא מספק אזהרה מה עלול לקרות אילו...
ידי קצת רעדה כשלחצתי על הכוכב החמישי מכיוון שהספר אינו חף מפגמים וסובל בעיקר מחזרה עצמית יתרה. עם זאת המבט ממעוף ציפור על תולדות המידע מתקופת האבן ואילך, כאשר אחרית הדברים מי ישורנה, הוא מעשה נועז ואמיץ שרק הררי מסוגל לו. הביקורות הקטנוניות שמחפשות חוסר עקיבות ושגיאות ואי-דיוקים מסגירות קנאה או לחליפין חוסר יכולת לקלוט את המעוף ואת גודל המשימה. על פי גישתו מזכיר הררי נביא מקראי שאינו חוזה בהכרח עתיד דטרמיניסטי אלא מספק אזהרה מה עלול לקרות אילו...
ניסיתי לשמור מרחק מהסיפור הלא סימפטי הזה ולשנוא אותו, אבל בסופו של דבר נכנעתי לכוח התיאור הוירטואוזי של עוז.
ניסיתי לשמור מרחק מהסיפור הלא סימפטי הזה ולשנוא אותו, אבל בסופו של דבר נכנעתי לכוח התיאור הוירטואוזי של עוז.
עדכון, לאחר השלמת הקריאה של המארז כולו: אם כבר מחלקים ציונים, כוכבים ומדליות, אין ספק שורד זינגר עונדת את הזהב. הרעיון שכוונות רעות מולידות מעשים טובים מקורי כשהוא לעצמו, והסיום, מהמפתיעים ביותר ומהגרנדיוזיים ביותר בתולדות הסיפור הקצר. המארז כמכלול קצת מאכזב, מפני שהתמה המוצלחת מעוררת ציפיות גבוהות במיוחד שקשה לעמוד בהן.
עדכון, לאחר השלמת הקריאה של המארז כולו: אם כבר מחלקים ציונים, כוכבים ומדליות, אין ספק שורד זינגר עונדת את הזהב. הרעיון שכוונות רעות מולידות מעשים טובים מקורי כשהוא לעצמו, והסיום, מהמפתיעים ביותר ומהגרנדיוזיים ביותר בתולדות הסיפור הקצר. המארז כמכלול קצת מאכזב, מפני שהתמה המוצלחת מעוררת ציפיות גבוהות במיוחד שקשה לעמוד בהן.
כרניקה של התיימנות ידועה מראש. טוב לקרוא את הספר כשיודעים מההתחלה לאן הוא חותר. בדרך זו מגלים סימנים מוקדמים ורמזים דקים למה שעתיד לקרות. אחר כך הנחשול דוהר באורח דטרמיניסטי. הספר יכול להיות אסקפיסטי רק למי שמסוגל להשתחרר בעת קריאתו ממועקת האקטואליה. הידד לריחוק האסתטי המבורך...
כרניקה של התיימנות ידועה מראש. טוב לקרוא את הספר כשיודעים מההתחלה לאן הוא חותר. בדרך זו מגלים סימנים מוקדמים ורמזים דקים למה שעתיד לקרות. אחר כך הנחשול דוהר באורח דטרמיניסטי. הספר יכול להיות אסקפיסטי רק למי שמסוגל להשתחרר בעת קריאתו ממועקת האקטואליה. הידד לריחוק האסתטי המבורך...
ספר שמצייד את כל מתנגדי המהפכה המשפטית בארגומנטאציה שהיא בגדר משנה סדורה. מן הראוי לא רק לקרוא אלא גם להפיץ.
ספר שמצייד את כל מתנגדי המהפכה המשפטית בארגומנטאציה שהיא בגדר משנה סדורה. מן הראוי לא רק לקרוא אלא גם להפיץ.
בקריאה שנייה, כעבור מספר שנים, לא נס ליחם של שלושת הסיפורים הללו. הם רק משביחים והולכים. השפה פשוטה, האירועים הם יומיומיים לכאורה, אבל האנטומיה של מערכות היחסים מדוקדקת ומתקתקת -- חסרת רחמים ובכל זאת מכמירת לב, פוצעת וחומלת.
בקריאה שנייה, כעבור מספר שנים, לא נס ליחם של שלושת הסיפורים הללו. הם רק משביחים והולכים. השפה פשוטה, האירועים הם יומיומיים לכאורה, אבל האנטומיה של מערכות היחסים מדוקדקת ומתקתקת -- חסרת רחמים ובכל זאת מכמירת לב, פוצעת וחומלת.
מה אומר ומה אדבר. מקריאה לקריאה סערת הנפש איננה שוכחת אלא רק הולכת ומתגברת.
אנפסטים רודפים זה את זה באימה וסומר השיער ונושרת דמעה וקשה להפריד את ה''איך'' מ''המה'' ונותר כל קורא כמוכה תדהמה.
אנפסטים רודפים זה את זה באימה וסומר השיער ונושרת דמעה וקשה להפריד את ה''איך'' מ''המה'' ונותר כל קורא כמוכה תדהמה.
אם כבר מדרגים את הנובלות של צוויג הייתי מציב את מנדל בפסגה, במחיצתם של לפורלה ונובלת השחמט. גם בקריאה חוזרת אין הוא מאבד ולו גם קורטוב מקסמו ואפילו משביח.
אם כבר מדרגים את הנובלות של צוויג הייתי מציב את מנדל בפסגה, במחיצתם של לפורלה ונובלת השחמט. גם בקריאה חוזרת אין הוא מאבד ולו גם קורטוב מקסמו ואפילו משביח.
מה אומר ומה אדבר... בשורה אחת עם סונטת קרויצר של טולסטוי, מאריו והקוסם של תומס מאן, מנדל של הספרים של שטפן צוויג, מול היערות של יהושע ועוד קומץ נובלות הניצבות בפסגת הסיפורת.
מה אומר ומה אדבר... בשורה אחת עם סונטת קרויצר של טולסטוי, מאריו והקוסם של תומס מאן, מנדל של הספרים של שטפן צוויג, מול היערות של יהושע ועוד קומץ נובלות הניצבות בפסגת הסיפורת.
ראוי לקרוא הן לנוכח האיכות הספרותית, הן לנוכח הצורך לדעת.
אחרי החלק הראשון המותח אתה שואל את עצמך מה עוד יכול לקרות בשאר הספר שאת כולו אפשר לחזות מראש עם תום קריאת החלק הראשון. ואכן אין הפתעות בהמשך, אך הכתיבה של פיינרו ממשיכה לרתק עד לעמוד האחרון.
אחרי החלק הראשון המותח אתה שואל את עצמך מה עוד יכול לקרות בשאר הספר שאת כולו אפשר לחזות מראש עם תום קריאת החלק הראשון. ואכן אין הפתעות בהמשך, אך הכתיבה של פיינרו ממשיכה לרתק עד לעמוד האחרון.
כשאתה מתעורר מסיוט אתה משחרר אנחת רווחה, אבל מייד אחרי כן אתה מתוסכל שלא המשכת לחלום, ועכשיו אינך יודע מה יהיה בסוף. כך הרגשתי עם תום הקריאה של ''אחוזה''.
כשאתה מתעורר מסיוט אתה משחרר אנחת רווחה, אבל מייד אחרי כן אתה מתוסכל שלא המשכת לחלום, ועכשיו אינך יודע מה יהיה בסוף. כך הרגשתי עם תום הקריאה של ''אחוזה''.
ספר מהנה להפליא, על אף שלא כל המסופר בו הוא נופת צופים. גם אימי השלטון הנאצי, תלאות המלחמה ופוסט טראומה נוכחים בו, אבל אין בהם כדי לפוגג את הנימה המשעשעת השפוכה על פניו לכל אורכו. קשה שלא להתאהב בכמה מהנפשות הפועלות, ושלא לשמוח לאידם של הנבזים והמתנשאים. רשת ההתכתבויות הצולבות מכניסות גם מורכבות מסויימת שדורשת עירנות ומתרגלת את הזיכרון.
ספר מהנה להפליא, על אף שלא כל המסופר בו הוא נופת צופים. גם אימי השלטון הנאצי, תלאות המלחמה ופוסט טראומה נוכחים בו, אבל אין בהם כדי לפוגג את הנימה המשעשעת השפוכה על פניו לכל אורכו. קשה שלא להתאהב בכמה מהנפשות הפועלות, ושלא לשמוח לאידם של הנבזים והמתנשאים. רשת ההתכתבויות הצולבות מכניסות גם מורכבות מסויימת שדורשת עירנות ומתרגלת את הזיכרון.
לקרוא אותו זה כמו לעבור דיקור סיני באמצעות שיפודים. הערך התרפויטי של הטיפול עדיין לא ברור. מה שברור בינתיים הוא הכאב.
לקרוא אותו זה כמו לעבור דיקור סיני באמצעות שיפודים. הערך התרפויטי של הטיפול עדיין לא ברור. מה שברור בינתיים הוא הכאב.
פנינה ספרותית. המילים זורמות כמו שיירה של נמלים פעלתניות, וכך גם סדרת הספרונים המעולה של הוצאת כתר.
פנינה ספרותית. המילים זורמות כמו שיירה של נמלים פעלתניות, וכך גם סדרת הספרונים המעולה של הוצאת כתר.
לא דומה לשום דבר שקראתם. כל הדמויות אכסצנטריות ואובססיביות, כל אחת לפי דרכה, והאינטראקציה ביניהן בהתאם לכך. מעולה.
לא דומה לשום דבר שקראתם. כל הדמויות אכסצנטריות ואובססיביות, כל אחת לפי דרכה, והאינטראקציה ביניהן בהתאם לכך. מעולה.
החיבור שעשה קורסאווה בין שני הסיפורים גאוני. הפיכת הסיפור השני - 'ראשומון' - לסיפור מסגרת, מעניק לסיפור הראשון - 'בחורש' מימד אפוקליפטי.
החיבור שעשה קורסאווה בין שני הסיפורים גאוני. הפיכת הסיפור השני - 'ראשומון' - לסיפור מסגרת, מעניק לסיפור הראשון - 'בחורש' מימד אפוקליפטי.
גם ספר מדכא יכול לשמש למטרות אסקפיסטיות...
כבר חשבתי שתיבת פנדורין סגורה וחתומה והנה שוב הורם המכסה וכל השדונים הגיחו ופזזו לפנינו כבימים עברו אך ביתר שאת, כי מה מתאים יותר לקרנוול האקוניני מאשר עולם התיאטרון.
כבר חשבתי שתיבת פנדורין סגורה וחתומה והנה שוב הורם המכסה וכל השדונים הגיחו ופזזו לפנינו כבימים עברו אך ביתר שאת, כי מה מתאים יותר לקרנוול האקוניני מאשר עולם התיאטרון.
לעתים משימת התרגום הופכת בלתי אפשרית. אתה קורא את הספר בעניין ובתיסכול כאחד. גדולתו של סטרנונה מבצבצת מבין השורות למרות קוצר ידה של העברית להחיות את הדיאלקט הניאפוליטני. חמישה כוכבים לספר המשוער במקור.
לעתים משימת התרגום הופכת בלתי אפשרית. אתה קורא את הספר בעניין ובתיסכול כאחד. גדולתו של סטרנונה מבצבצת מבין השורות למרות קוצר ידה של העברית להחיות את הדיאלקט הניאפוליטני. חמישה כוכבים לספר המשוער במקור.
ה''מה'' וה''איך'' משלימים בספר הנוכחי זה את זה באופן מושלם.
הספר מתגדר בקו התפר המשמעותי ביותר בתולדות היהדות המודרנית ולכן גם מתנודד בין הספרותי לבין ההיסטורי, בין רומן לבין עדות. טהרנים עשויים לאמר שזה פוגם בקוהרנטיות, אך איך אפשר לכתוב אחרת על נושא כזה? זה אינו ספר שיכול להיות בכלל מושא לביקורת. פשוט לקרוא...
הספר מתגדר בקו התפר המשמעותי ביותר בתולדות היהדות המודרנית ולכן גם מתנודד בין הספרותי לבין ההיסטורי, בין רומן לבין עדות. טהרנים עשויים לאמר שזה פוגם בקוהרנטיות, אך איך אפשר לכתוב אחרת על נושא כזה? זה אינו ספר שיכול להיות בכלל מושא לביקורת. פשוט לקרוא...
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
