אהבה מהעבר
סיפורים קצרים בהשראת מכתבים

מאת זוכי תחרות הכתיבה של "מרכז זלמן שזר", "סדנאות הבית" – בית הספר לכתיבה של אשכול נבו ואורית גידלי ו"עברית"

מקום ראשון: עקירה // רותי שלמון
"אני המומה מהרשות של עצמי לעצמי להיזכר בו. כל כך הרבה שנים לא נתתי לי, אבל הריח של המיץ-אקליפטוס לא משאיר לי ברירה. אני זקנה מדי ומותשת מדי וכבר אין לי כוח לשכוח."

הסיפור הפיוטי והרגיש הזה הקים לתחייה אישה שבחייה האמיתיים נשכחה מלב. הועדה בחרה בו פה אחד למקום הראשון. ברכותינו :) 

הכותבת: רותי שלמון, בת 50, נשואה ואמא לחמישה ילדים, מתגוררת בישוב טלמון שבחבל בנימין. ביבליותרפיסטית, מטפלת בילדים בעלי התנהגות מינית לא מותאמת או פוגעת במרכז מיטל.

ההשראה לסיפור ממכתב שכתבה חיה ודינוס ב 8.3.1948 לדוד ולדודה שהיגרו לאמריקה. 
למכתב המלא באתר 'אוצרות'  - https://otzarot.org.il/Letter?id=-LWmUHnbd7OtANuqPx86

מקום שני: בואי נתחלף // אלחנן מילר
"עלי אהובי, כשמכתב זה יגיע לידיך, אחרי מסע הלילה הארוך שלך בחזרה מג'נין, אני והילדים כבר נהיה רחוקים מכאן."

כך מתחיל מכתב נוגע ללב שכותבת וג'דאן מירדן לעלי, אהובה, שנשאר מאחור, במחנה הפליטים. לאחר הבחירה, הופתעה הועדה לגלות שאת המכתב הרגיש הזה, שנותן קול אמין ומפתיע לדמות פליטה שנמלטה לירדן במהלך מלחמת ששת הימים, לא כתבה אישה ערביה, אלא רב יהודי. 

הכותב: אלחנן מילר. בן 41, גר בירושלים, רב ומורה במכון פרדס בירושלים ועמית מחקר במכון הרטמן. אלחנן מילר מנהל את עמותת "אנשי הספר" העוסקת בחינוך על יהדות ויהודים בשפה הערבית. ספר השירה הראשון שלו "רק פצע, ודי" יצא לאור בהוצאת ספרי עיתון 77 בשנת 2022.

ההשראה לסיפור מתוך מכתב שכתב מלאכי אלמוגי ב 9.6.1967, בעיצומה של מלחמת ששת הימים, למשפחתו. למכתב המלא באתר 'אוצרות'  בלינק - https://otzarot.org.il/Letter?id=3caGCvo24OVqrJOyzPty

מקום שלישי: שלוש פגישות // מרים גוטליב

"עמנואל ישב לידי, רגליו הארוכות מתוחות לפניו. העיניים שלי פגשו קודם כפות רגליים בסנדלים ואז ברכיים זוויתיות ולבסוף סנטר מחודד, מכוסה שכבה דקיקה של זיפי זקן שחורים. לא הצלחתי להניח את העיניים במקום שלא הביך אותי. כל כולו היה משונה לי וזר. עמנואל חייך, קמטי חיוך מתקבצים בקצות עיניים של מי שמורגל בשמש בוהקת ים תיכונית. הבטתי בו מהצד, מתביישת להישיר אליו מבט. Dzien dobry, "שלום לך", פנה אלי בפולנית לא צפויה."

בכח הדמיון והתחקיר הצליחה מרים גוטליב לחלץ את דמותו המורכבת של עמנואל מן הדמות הישראלית העולה מן המכתב הרשמי אל הוריו. ממרחק של זמן היא מחזירה לו את זהותו היהודית-פולנית, מחברת אותה עם הישראליות ומודה לו בשפת אימו.

הכותבת: מרים גוטליב, בת 49 וחצי. היא מורה ומחנכת בתיכון המשלב יחד מודיעין, נשואה, אם לחמישה וסבתא לשלושה.

ההשראה לסיפור ממכתב רשמי ששלחה הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, המדור לשליחים ב- 6.4.51 להוריו של עמנואל.
למכתב המלא באתר 'אוצרות'  - https://otzarot.org.il/Letter?id=zQNtQ6TmAvv02tsAs0Pl