מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים
מכר
אלפי
עותקים
מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים
מכר
אלפי
עותקים

מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים

4.6 כוכבים (40 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2842מקורי
ספר מודפס
6971.2מקורי מחיר מוטבע על הספר 89
תאריך לסיום המבצע 01/08/2025

עוד על הספר

  • תרגום: יעל אכמון
  • הוצאה: כנרת זמורה דביר
  • תאריך הוצאה: ינואר 2009
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 280 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 40 דק'

מרי אן שייפר

מרי אן שייפר עבדה כעורכת, כספרנית וכמוכרת בחנויות ספרים. זהו הרומן הראשון שלה. אחייניתה אנני בארוז היא מחברת ספרי ילדים ומבוגרים. בתחילת 2008, בשלב עריכת הספר, מתה מרי אן שייפר ממחלת הסרטן.

אנני ברוז

אנני ברוז החלה לכתוב ספרים כשהיתה בת 9. היא כתבה ספרי מבוגרים ואייבי ובין הוא ספרה הראשון. היא מתגוררת בקליפורניה עם בעלה ושתי בנותיה – אחת דומה לאייבי, והשנייה דומה לבין. 

תקציר

ינואר 1946: לונדון מגיחה מתחת לצל מלחמת העולם השנייה, והסופרת ג'ולייט אשטון מחפשת נושא לספר חדש. מי חשב שתמצא אותו במכתב מגבר אלמוני, תושב האי גרנזי, מאיי התעלה הבריטית שכבשו הנאצים? הוא נתקל בשמה בעטיפה של ספר מאת צ'ארלס לאמב – אולי היא תסכים להדריך אותו היכן יוכל למצוא ספרים נוספים של אותו מחבר?
 
בעודה מתכתבת עם החבר־לעט החדש, נשאבת ג'ולייט אל עולמם של האיש וידידיו, החברים כולם ב"מועדון גרנזי לספרות ולפאי תפודים" – מועדון ספרותי ייחודי שהתגבש בהברקה של רגע, כאליבי להגן על חבריו ממעצר בידי הגרמנים. ג'ולייט נחשפת לחברי המועדון הנעימים, אוהבי החיים והספרות, ודרך מכתביהם היא לומדת על האי שלהם, על טעמם הספרותי ועל השפעתו של הכיבוש הגרמני על חייהם. לבה נשבה בסיפוריהם, והיא יוצאת לגרנזי – ומה שתגלה שם ישנה את חייה לעד.
 
מרי אן שייפר עבדה כעורכת, כספרנית וכמוכרת בחנויות ספרים. זהו הרומן הראשון שלה. אחייניתה אנני בארוז היא מחברת ספרי ילדים ומבוגרים. בתחילת 2008, בשלב עריכת הספר, מתה מרי אן שייפר ממחלת הסרטן.
 
"שיר הלל לכוחה של המילה הכתובה... ג'ולייט מוצאת במכתבים לא רק השראה לספרה, אלא גם השראה לחייה – כפי שגם הקורא ימצא לחייו שלו."

פרק ראשון

8 בינואר 1946
 
 
מר סידני סטארק, מו"ל
 
סטֶפֵֶנס אנד סטארק בע"מ
סנט ג'יימס פּלֵייס 21
לונדון, רובע דרום־מערב 1
אנגליה
 
 
סידני היקר,
 
סוזן סקוֹט פשוט נפלאה. מכרנו יותר מארבעים עותקים של הספר, מה שהיה נחמד מאוד, אבל מנקודת מבטי הדבר המרגש באמת היה האוכל. סוזן הצליחה להשיג תלושי מזון לאבקת סוכר ולביצים אמיתיות להכנת מרנג. אם כל מפגשי הצהריים הספרותיים שלה יגיעו לפסגות קולינריות כאלה, לא אכפת לי להתרוצץ בכל הארץ. אתה חושב שבונוס נדיב ידרבן אותה להשיג חמאה? בוא ננסה — אתה יכול לנכות את הכסף מהתמלוגים שלי.
 
ועכשיו לחדשות הרעות. שאלת אותי איך מתקדם הספר החדש שלי. סידני, הוא לא מתקדם בכלל.
 
"נקודות התורפה של האנגלים" נראה מבטיח כל כך בהתחלה. אחרי הכול, נדמה שאפשר לכתוב הררי נייר על "האגודה למחאה על האדרתו של הארנב האנגלי". מצאתי תצלום של חברי "איגוד מדבירי המזיקים", צועדים ברחוב אוקספורד עם שלטים שזועקים "הלאה בּיאַטריקס פּוֹטֶר!" אבל מה כבר יש להוסיף אחרי הכותרת? שום דבר, זה מה.
 
איבדתי כל חשק לכתוב את הספר הזה — הראש והלב שלי כבר לא בעניין. עד כמה שאיזי בּיקֶרסטַף יקרה ללבי — והיתה תמיד — אני לא רוצה לכתוב דבר נוסף תחת השם הזה. אני לא רוצה עוד להיחשב כעיתונאית הומוריסטית. ברור לי שאין לזלזל בעובדה שהצלחתי לגרום לקוראים לצחוק — או לפחות לגחך — במהלך המלחמה, אבל אני לא רוצה להמשיך בזה. אני לא מצליחה לגבש שום תחושה של פרופורציה או של איזון בימים אלה, ואלוהים יודע שבלעדיהם לא תיתכן כתיבה הומוריסטית.
 
בינתיים, אני שמחה מאוד ש"סטפֶנס אנד סטארק" מרוויחים כסף מ"איזי בּיקֶרסטַף יוצאת למלחמה". זה מקל על מצפוני בעניין כישלון הביוגרפיה של אן בּרוֹנטה.
 
תודה על הכול, אוהבת,
ג'ולייט
 
 
נ"ב
אני קוראת את אסופת המכתבים של גברת מוֹנטַגיוּ. אתה יודע מה האישה הקודרת הזאת כתבה לג'יין קרלייל?1 "ג'יין היקרה שלי, לכל אדם יש ייעוד, ושלך הוא לכתוב פתקים קטנים ומקסימים." אני מקווה שג'יין ירקה עליה.
 
1 אנה מונטגיו וג'יין קרלייל הן שתי אריסטוקרטיות בנות המאה התשע־עשרה שנודעו בחליפות המכתבים שלהן. (כל ההערות בספר הן של המתרגמת)
 
 
 
מסידני לג'ולייט
 
10 בינואר 1946
גב' ג'ולייט אַשטוֹן
גליב פלייס 23
צֶ'לסי
לונדון, רובע דרום־מערב 3
 
 
ג'ולייט היקרה,
 
ברכותי! סוזן סקוט מספרת לי שהתחברת לקהל כמו ששתיין מתחבר לרום — והקהל התחבר אלייך — אז בבקשה, תפסיקי לדאוג לגבי סבב ההקראות שלך בשבוע הבא. אין לי ספק לגבי הצלחתך. מאחר שהייתי עד להקראה המחשמלת שלך מתוך "נער הרועים שר בעמק ההַשפָּלה" לפני שמונה־עשרה שנים, אני יודע שבתוך דקות ספורות תצליחי לסובב כל מאזין סביב האצבע הקטנה שלך. רק הצעה קטנה: ייתכן שבמקרה הזה מוטב שתימנעי מלזרוק את הספר על הקהל כשאת מסיימת.
 
סוזן מצפה בקוצר רוח להוביל אותך בין חנויות הספרים מבּאת' ועד יוֹרקשייר. וסופי משדלת להרחבת הסיור לסקוטלנד. אמרתי לה — בנימה המעצבנת ביותר שאח גדול יכול לגייס — ש"עוד נראה". היא מתגעגעת אלייך נוראות, אני יודע, אבל "סטפנס אנד סטארק" חייבים להתעלם משיקולים כאלה.
 
בדיוק קיבלתי את נתוני המכירות של "איזי" מלונדון ומהמחוזות הסמוכים — הם מצוינים. שוב, ברכותי!
 
אל תדאגי בקשר ל"נקודות התורפה של האנגלים"; טוב שהתלהבותך דעכה עכשיו ולא אחרי שישה חודשים של כתיבה על ארנבים. הפוטנציאל המסחרי הגלום ברעיון היה מפתה, אבל אני מסכים שגורלו של הנושא נגזר מראש. נושא אחר — כזה שימצא חן בעינייך — בוודאי עוד יעלה על דעתך.
 
ארוחת ערב באיזה יום לפני שתיסעי? רק תגידי מתי.
 
אוהב,
סידני
 
 
נ"ב
את כותבת פתקים קטנים ומקסימים.
 
 
 
מג'ולייט לסידני
 
11 בינואר 1946
 
סידני היקר,
 
כן, נהדר — אפשר איפשהו על יד הנהר? אני רוצה צדפות ושמפניה וצלי בשר, אם אפשר להשיג כאלה; אם לא, אסתפק בעוף. אני שמחה מאוד שהמכירות של "איזי" טובות. הן טובות מספיק כדי שלא איאלץ לארוז מזוודה ולעזוב את לונדון?
 
מאחר שאתה ו"סטפֶנס אנד סטארק" הפכתם אותי לסופרת די מצליחה, ארוחת הערב על חשבוני.
 
אוהבת,
ג'ולייט
 
נ"ב
לא זרקתי את "נער הרועים שר בעמק ההשפלה" על הקהל. זרקתי אותו על המורה להגייה. התכוונתי להשליך אותו לרגליה, אבל החטאתי.
 
 
 
מג'ולייט לסופי סְטרָכָן
 
12 בינואר 1946
גב' אלכסנדר סטרכן
חוות פוֹכֶן
ליד אוֹבּאן
אָרְגייל
 
 
סופי היקרה,
 
נפשי יוצאת אלייך, אבל איני אלא אוטומט חסר נשמה ורצון. סידני שלח אותי בפקודה לבּאת', לקוֹלצֶ'סטֶר, ללידס ולעוד כמה ערי גנים ששמן פרח מזיכרוני כרגע, ואני לא יכולה להתחמק לסקוטלנד במקום זה. המצח של סידני יתקמט — העיניים שלו יצטמצמו — והוא יהלך אימים. את יודעת כמה זה מורט עצבים כשסידני מהלך אימים.
 
הלוואי שהייתי יכולה להתגנב לחווה שלכם ולתת לך לפנק אותי. היית מרשה לי להניח רגליים על הספה, נכון? ואז היית עוטפת אותי בשמיכות ומביאה לי תה. אלכסנדר היה מתנגד לדיירת של קבע על הספה שלו? אמרת לי שהוא גבר סבלני, אבל אולי זה ירגיז אותו.
 
למה אני מדוכאת כל כך? אני אמורה להתענג על ההזדמנות להקריא מתוך "איזי" בפני קהל מרותק. את יודעת כמה אני אוהבת לדבר על ספרים, וכמה אני נהנית ממחמאות. אני אמורה להיות מלאת התלהבות. אבל האמת היא שאני עגמומית — יותר משהייתי אי פעם במהלך המלחמה. הכול שבור כל כך, סופי: הכבישים, הבניינים, האנשים. בעיקר האנשים.
 
סביר להניח שמצב הרוח העכור שלי הוא השפעת לוואי של הארוחה החגיגית המחרידה שבה השתתפתי אתמול. האוכל היה מזעזע, אבל לזה ניתן לצפות. האורחים הם שעירערו אותי — זאת היתה קבוצת האנשים המדכאת ביותר שפגשתי מעולם. השיחה כולה עסקה בפצצות וברעב. את זוכרת את שרה מוֹרקרוֹפט? היא היתה שם, כולה עור ועצמות ושפתון אדום כדם. היא לא היתה יפה פעם? זאת לא היא שהיתה מאוהבת מעל הראש בפָּרָש ההוא שעזב לקיימברידג'? לא נותר ממנו זכר; היא התחתנה עם רופא אפור עור, שמצקצק בלשונו לפני שהוא מדבר. והוא דמות רומנטית מסעירה בהשוואה לבן זוגי לארוחה, שהיה במקרה רווק, כנראה הרווק האחרון עלי אדמות — הו, אלוהים, כמה נבזית אני נשמעת!
 
אני נשבעת לך, סופי, נראה לי שמשהו אצלי לא בסדר. אני לא סובלת שום גבר שאני פוגשת. אולי אני צריכה להנמיך את רף הדרישות שלי — לא נמוך כמו הרופא האפור המצקצק, אבל נמוך קצת יותר מעכשיו. אני אפילו לא יכולה להאשים את המלחמה — מעולם לא הצטיינתי בתחום הגברים, נכון?
 
את חושבת שאיש התנורים מסנט סווית'ן היה אהבת האמת שלי? מאחר שמעולם לא החלפנו מילה זה נראה לא סביר, אבל לפחות התשוקה הזו לא נפגמה בשל אכזבה. והיה לו שיער שחור מדהים. אחרי זה, את זוכרת, הגיעה "השנה של המשוררים". סידני מזכיר את המשוררים הללו בעוקצנות רבה, אם כי לא ברור לי מדוע, והרי הוא זה שהציג אותי בפניהם. ואז אדריאן המסכן. אוי, אני באמת לא צריכה למנות בפנייך את הרשימה הזאת, מעוררת האימה, אבל סופי — מה הבעיה שלי? את חושבת שאני בררנית מדי? אני לא רוצה להתחתן רק כדי להתחתן. אני לא יכולה להעלות על דעתי בדידות גדולה יותר מאשר לבלות את שארית חיי עם מישהו שאני לא מסוגלת לדבר איתו, או גרוע מזה, מישהו שאני לא מסוגלת לשתוק בחברתו.
 
איזה מכתב יבבני ונורא. את רואה? הצלחתי למלא אותך תחושת הקלה על כך שלא אקפוץ לביקור בסקוטלנד. מצד שני, אולי אבוא — גורלי נתון בידיו של סידני.
 
תני לדומיניק נשיקה בשמי וספרי לו שלפני כמה ימים ראיתי עכברוש בגודל של טֶריֶיר.
 
כל אהבתי לאלכסנדר ואפילו יותר מזה לך,
ג'ולייט
 
 
מדָאוּסיי אדאמס, גֶרְנזי, איי התעלה, לג'ולייט
 
12 בינואר 1946
גב' ג'ולייט אַשטוֹן
רח' אוֹקְלי 81
צֶ'לסי
לונדון, רובע דרום־מערב 3
 
 
 
גברת אשטון היקרה,
 
שמי הוא דָאוּסיי אדאמס, ואני חי בחווה שלי בקהילת סנט מרטינ'ס שבאי גֶרְנזי. מצאתי את שמך ואת כתובתך בספר שנמצא ברשותי והיה שייך לך פעם — "איליה — מבחר מאמרים", מאת סופר ששמו האמיתי הוא צ'ארלס לאמבּ. שמך וכתובתך כתובים על חלקה הפנימי של הכריכה הקדמית.
 
אומר זאת בפשטות — אני אוהב את צ'ארלס לאמבּ. הספר נקרא "מבחר", ותהיתי אם ניתן להסיק מכך שהוא כתב ספרים נוספים שמתוכם נאסף "המבחר"? אלו הם הספרים שאני רוצה לקרוא, אבל למרות שהגרמנים הסתלקו מכאן, לא נשארו בגרנזי חנויות ספרים.
 
אני רוצה לבקש ממך טובה גדולה. האם תוכלי לשלוח לי שם וכתובת של חנות ספרים בלונדון? הייתי רוצה להזמין בדואר ספרים נוספים מכתביו של צ'ארלס לאמבּ. הייתי גם רוצה לשאול אם מישהו כתב את סיפור חייו, ואם כן, האם ניתן יהיה למצוא עותק עבורי? למרות כל מחשבותיו המבריקות והמורכבות, אני חושב שככל הנראה היה בחייו של מר לאמב עצב גדול.
 
צ'ארלס לאמב הצליח להצחיק אותי בזמן הכיבוש הגרמני, בייחוד כשכתב על החזיר הצלוי. "מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים" נולד בזכות חזיר צלוי שהיה עלינו להסתיר מהחיילים הגרמנים, כך שאני מרגיש קרבה אל מר לאמב.
 
אני מצטער שאני מטריד אותך, אבל אצטער יותר אם לא אדע עליו, כיוון שכתביו הפכו אותו לחבר בעיני.
 
אני מקווה שאני לא מטריח אותך מדי,
דָאוּסיי אדאמס
 
 
נ"ב
חברתי הטובה גברת מוֹגריי קנתה עלון שגם הוא היה שייך לך פעם. הוא נקרא: "האם הסנה הבוער התקיים באמת? כתב הגנה על משה ועל עשרת הדיברות". מצאה חן בעיניה הערת השוליים שכתבת: "דבר האלוהים או טקטיקה לריסון המונים?" אני תוהה אם הצלחת להגיע להכרעה בנושא.
 
 
 
מג'ולייט לדָאוּסיי
 
15 בינואר 1946
מר דָאוּסיי אדאמס
לֶה ווֹלָארֶן
לָה בּוּוֶה
סנט מרטינ'ס, גרנזי
 
 
מר אדאמס היקר,
 
איני גרה עוד ברחוב אוקלי, אבל אני שמחה כל כך שהמכתב שלך מצא אותי ושהספר שלי מצא אותך. התקשיתי מאוד להיפרד מ"איליה — מבחר מאמרים". היו ברשותי שני עותקים ונזקקתי נואשות למקום על המדפים, אבל הרגשתי כמו בוגדת כשמכרתי אותו. המכתב שלך הרגיע את מצפוני.
 
אני תוהה איך התגלגל הספר לגרנזי? אולי יש לספרים מעין אינסטינקט התבייתות סודי, שמביא אותם אל הקורא המושלם עבורם. כמה נפלא לו זה אכן היה כך.
 
כיוון שאין דבר שאני אוהבת יותר מלחטט בחנויות ספרים, ניגשתי מיד לאחר קבלת מכתבך לחנות הספרים "הייסטינגס ובניו". אני לקוחה שלהם כבר שנים ותמיד מוצאת את הספר שאני רוצה — כמו גם שלושה נוספים שלא ידעתי שאני רוצה. אמרתי למר הייסטינגס שתרצה עותק טוב ונקי (אבל לא מהדורה נדירה) של "איליה — מאמרים נוספים". הוא ישלח לך אותו בנפרד (כולל חשבונית), ושמַח מאוד לשמוע שגם אתה חובב של צ'ארלס לאמב. הוא אמר שאת הביוגרפיה המוצלחת ביותר של לאמב כתב א"ו לוקאס. הוא יחפש עבורך עותק, אף שזה עלול לקחת זמן מה.
 
בינתיים, האם תסכים לקבל את המתנה הקטנה הזו ממני? זהו "מבחר מִכתבים" של לאמב. אני חושבת שהוא מלמד על לאמב הרבה יותר מכל ביוגרפיה. א"ו לוקאס נשמע מכובד מכדי שיכלול את הציטוט האהוב עלי מאת לאמב: "בזז בזז בזז, באם באם באם, ווזז ווזז ווזז, פנננ פנננ פנננ, טינקי טינקי קראנץ'! סוף סוף אזכה לגינויים. הפרזתי בשתייה כבר יומיים ברציפות. אני מוצא שהחוש המוסרי שלי הגיע לשלבים הסופיים של השחפת ושאמונתי הדתית הולכת ומתפוגגת." תוכל למצוא את הציטוט הזה ב"מכתבים" (בעמוד 244). זה הדבר הראשון של לאמב שקראתי, ואני מתביישת להודות שקניתי את הספר רק משום שקראתי במקום אחר שאדם בשם לאמב ביקר את חברו לי האנט, שריצה מאסר בכלא בשל השמצת נסיך ויילס.
 
בזמן ביקורו עזר לאמב להאנט לצבוע את תקרת תאו בכחול־שמים עם עננים לבנים. בהמשך הם ציירו על אחד הקירות סבכה עם ורדים מטפסים. גיליתי עוד שלאמב הציע לסייע כספית למשפחתו של האנט בעודו בכלא — אף שהוא עצמו היה עני מרוד. לאמב גם לימד את בתו הצעירה של האנט לדקלם את תפילת "אבינו שבשמים" מהסוף להתחלה. קשה שלא להתעניין בכל פרט אפשרי על אדם כזה.
 
זה מה שאני אוהבת בקריאה: פרט זעיר אחד יעורר בך עניין בספר, ואותו פרט זעיר יוביל אותך לספר אחר, ומשהו קטן שתמצא שם יוביל אותך לספר שלישי. זו התקדמות גיאומטרית — ללא סוף גלוי לעין, וללא כל סיבה מלבד הנאה צרופה.
 
הכתם האדום על הכריכה שנראה כמו דם — הוא אכן דם. לא נזהרתי עם סכין המכתבים שלי. הגלויה המצורפת היא רפרודוקציה של דיוקן של לאמב שצייר חברו ויליאם הָזְליט.
 
אם יש לך זמן להתכתב איתי, האם תסכים לענות על כמה שאלות? שלוש, למעשה. מדוע היה צריך לשמור בסוד על ארוחת החזיר הצלוי? כיצד הביא אתכם חזיר להקים מועדון ספרותי? וחשוב מכול, מה זה פאי קליפות תפודים — ולמה הוא כלול בשם המועדון שלכם?
 
אני דיירת משנה בדירה בגליב פלייס 23, צ'לסי, לונדון, רובע דרום־מערב 3. הדירה שלי ברחוב אוקלי הופצצה ב־1945, ואני עדיין מתגעגעת אליה. הדירה ברחוב אוקלי היתה נפלאה — התמזה נשקף משלושה חלונות. אני יודעת שאני בת מזל שיש לי בכלל מקום מגורים בלונדון, אבל אני מעדיפה להתלונן מאשר להודות על מזלי הטוב. אני שמחה שבחרת בי לעזור לך בחיפושי "איליה" שלך.
 
שלך בברכה,
ג'ולייט אשטון
 
 
נ"ב
עד היום לא הצלחתי להחליט בנוגע למשה — זה עדיין מטריד אותי.

מרי אן שייפר

מרי אן שייפר עבדה כעורכת, כספרנית וכמוכרת בחנויות ספרים. זהו הרומן הראשון שלה. אחייניתה אנני בארוז היא מחברת ספרי ילדים ומבוגרים. בתחילת 2008, בשלב עריכת הספר, מתה מרי אן שייפר ממחלת הסרטן.

אנני ברוז

אנני ברוז החלה לכתוב ספרים כשהיתה בת 9. היא כתבה ספרי מבוגרים ואייבי ובין הוא ספרה הראשון. היא מתגוררת בקליפורניה עם בעלה ושתי בנותיה – אחת דומה לאייבי, והשנייה דומה לבין. 

עוד על הספר

  • תרגום: יעל אכמון
  • הוצאה: כנרת זמורה דביר
  • תאריך הוצאה: ינואר 2009
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 280 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 40 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
40 דירוגים
31 דירוגים
4 דירוגים
4 דירוגים
0 דירוגים
1 דירוגים
28/1/2024

ספר מהנה להפליא, על אף שלא כל המסופר בו הוא נופת צופים. גם אימי השלטון הנאצי, תלאות המלחמה ופוסט טראומה נוכחים בו, אבל אין בהם כדי לפוגג את הנימה המשעשעת השפוכה על פניו לכל אורכו. קשה שלא להתאהב בכמה מהנפשות הפועלות, ושלא לשמוח לאידם של הנבזים והמתנשאים. רשת ההתכתבויות הצולבות מכניסות גם מורכבות מסויימת שדורשת עירנות ומתרגלת את הזיכרון.

1
3/4/2025

הופתעתי שככ נהניתי..

30/12/2024

ספר נהדר בצורת מכתבים

28/5/2024

ספר מקסים! הספר מעניין, מרגש, מפתיע, שנון ומאוד רגיש. ספר נפלא ומומלץ בחום.

28/2/2024

ספר מקסים , על תקופה חשוכה

11/2/2024

ספר מרתק על תקופה שכל כך הרבה נכתב עליה. המחברת בכשרונה הרב שלבה בין האישי להיסטורי באופן קולח. מרתק לקרוא סיפור בפורמט של חלופת מכתבים. הפאזל קורם אור וגידים בעדינות וברכות. למרות זוועות התקופה, לא ויתרו על האומנות ועל רוח האדם. מפעים לגלות כמה כוחות עמדו לאנשים בתקופה זו. ספר מומלץ ביותר

12/11/2023

נהדר

4/11/2023

ספר מעולה, בדיוק במידה הנכונה כדי לא להפוך לקיטש

19/10/2023

נפלא! אל תהססו להוריד ולקרוא

2/10/2023

היה לי קצת קשה להכנס לספר בגלל צורת הכתיבה שלו כחליפת מכתבים. לא זכרתי מיהן הדמויות וחזרתי כל פעם אחורה להבין מי כותב למי. אך בדרכי שנכנסתי ״לענינים״ וזכרתי את הדמויות נהנתי מאוד מצורת הכתיבה. הספר מרתק ומביא פיסת הסטוריה מעניינת דרך עיני האנשים שחוו אותה. אהבתי מאוד. ואהבתי את הסוף הטוב.

12/11/2022

יפה מאד

7/10/2022

מדהים, מרתק, עוצר נשימה. יצירה ספרותית בשלל רבדים- שפה, עלילה, דמויות,היסטוריה ועוד

3/1/2022

מדהים. מתואר בשפה עשירה וברגישות . חווית קריאה מושלמת !

29/10/2021

מהנה

18/7/2021

זו כבר הפעם הרביעית שאני קוראת את הספר הזה, ויש לי תחושה שלא האחרונה. מטבע הדברים, בספר שמספר כל כך הרבה דברים, לא את כולם ניתן לזכור. הוא משלב הסטוריה ממלחמת העולם השנייה, דברים שלא כולם ידועים, עם אהבת חינם והאמונה כי יצר האדם טוב מנעוריו. ספר שלמרות דברים קשים המתוארים בו, שווה לחזור אליו שוב ושוב בשביל הנחמה.

7/2/2021

איזה ספר מקסים. כולו כתוב כמכתבים בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה בין קבוצה של תושבי האי גרנזי, אחד מאיי התעלה (תעלת למאנש) שהקימה מועדון לספרות בתקופה של הכיבוש הגרמני לבין סופרת שגרה בלונדון ולאחר מכן באי עצמו. מומלץ בחום.

16/1/2021

סיפור מרתק, לעיתים מצחיק ומצמרר גם יחד. דמויות עגולות נוגעות ללב. ספר שמעניק השראה !

30/12/2020

בהתחלה מבלבל ולא ברורה הכתיבה וקשה לעכוב אחר הדמויות אבל בהמשך מרתק ומיוחד מאד בצורת הגשת הספר כמכתבים

17/10/2020

כתוב מדהים

7/10/2020

חלופת המכתבים פורצת את גבולות המכתב, ומזמנת חוויה שלמה של עלילה קסומה, כתובה באופן שובה לב. הדמויות המיוחדות של תושבי האי, קרמו עור וגידים בין שורות המכתבים, ושולבו בסיפורי משנה מרתקים, שתובלו באמיתות היסטוריות, ודמיוניות. הגיבורה, ג'ולייט, כותבת המכתבים, משלבת נימה רומנטית עם מחשבה פמיניסטית שמתרגמת למעשים. תיאורי הנוף, האווירה, התושבים המאכלסים את האי, מעוררים חשק רב לבקר בו. רציתי להשאר בספר/באי...

9/7/2019

מומלץ מכל הלב.
ספר קסום. כתוב נפלא. חילופי מכתבים באנגליה מיד אחרי מלחמת העולם השנייה.
רומן מרגש וסוחף.

11/12/2018

קסם של ספר, שובה לב, תענוג צרוף

12/10/2018

ספר קסום המגיש עלילה אנושית על רקע הכיבוש של איי התעלה בכלל והאי גרנזי בפרט. בזכותו נסעתי לגרנזי וטיילתי במקומות המוזכרים בסיפור. מומלץ ביותר!!!!!

1/12/2019

ספר נפלא. נהניתי מאוד לקרוא אותו, למרות שאת הסרט אהבתי הרבה הרבה יותר

21/4/2023

ציפיתי יותר לספר שואה מאשר לרומן. הכתיבה טובה ומושכת את הקורא פנימה, אבל מי שמצפה לספר שואה, כנראה שייצא מאוכזב

9/9/2021

ספר נחמד. מעניין בחלקו. למדתי הרבה על איי התעלה (שלא היה לי מושג לגבי קיומם עד כה) ולגבי הכיבוש הנאצי האכזרי בהם. מבחינת הכתיבה עצמה- לי הפריעה ריבוי הדמויות בספר והקשה עלי להתחבר לדמויות ולהכיר אותן

30/5/2022

משעמם, מרוב דמויות במכתבים הולכים לאיבוד.

מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים מרי אן שייפר, אנני ברוז
8 בינואר 1946
 
 
מר סידני סטארק, מו"ל
 
סטֶפֵֶנס אנד סטארק בע"מ
סנט ג'יימס פּלֵייס 21
לונדון, רובע דרום־מערב 1
אנגליה
 
 
סידני היקר,
 
סוזן סקוֹט פשוט נפלאה. מכרנו יותר מארבעים עותקים של הספר, מה שהיה נחמד מאוד, אבל מנקודת מבטי הדבר המרגש באמת היה האוכל. סוזן הצליחה להשיג תלושי מזון לאבקת סוכר ולביצים אמיתיות להכנת מרנג. אם כל מפגשי הצהריים הספרותיים שלה יגיעו לפסגות קולינריות כאלה, לא אכפת לי להתרוצץ בכל הארץ. אתה חושב שבונוס נדיב ידרבן אותה להשיג חמאה? בוא ננסה — אתה יכול לנכות את הכסף מהתמלוגים שלי.
 
ועכשיו לחדשות הרעות. שאלת אותי איך מתקדם הספר החדש שלי. סידני, הוא לא מתקדם בכלל.
 
"נקודות התורפה של האנגלים" נראה מבטיח כל כך בהתחלה. אחרי הכול, נדמה שאפשר לכתוב הררי נייר על "האגודה למחאה על האדרתו של הארנב האנגלי". מצאתי תצלום של חברי "איגוד מדבירי המזיקים", צועדים ברחוב אוקספורד עם שלטים שזועקים "הלאה בּיאַטריקס פּוֹטֶר!" אבל מה כבר יש להוסיף אחרי הכותרת? שום דבר, זה מה.
 
איבדתי כל חשק לכתוב את הספר הזה — הראש והלב שלי כבר לא בעניין. עד כמה שאיזי בּיקֶרסטַף יקרה ללבי — והיתה תמיד — אני לא רוצה לכתוב דבר נוסף תחת השם הזה. אני לא רוצה עוד להיחשב כעיתונאית הומוריסטית. ברור לי שאין לזלזל בעובדה שהצלחתי לגרום לקוראים לצחוק — או לפחות לגחך — במהלך המלחמה, אבל אני לא רוצה להמשיך בזה. אני לא מצליחה לגבש שום תחושה של פרופורציה או של איזון בימים אלה, ואלוהים יודע שבלעדיהם לא תיתכן כתיבה הומוריסטית.
 
בינתיים, אני שמחה מאוד ש"סטפֶנס אנד סטארק" מרוויחים כסף מ"איזי בּיקֶרסטַף יוצאת למלחמה". זה מקל על מצפוני בעניין כישלון הביוגרפיה של אן בּרוֹנטה.
 
תודה על הכול, אוהבת,
ג'ולייט
 
 
נ"ב
אני קוראת את אסופת המכתבים של גברת מוֹנטַגיוּ. אתה יודע מה האישה הקודרת הזאת כתבה לג'יין קרלייל?1 "ג'יין היקרה שלי, לכל אדם יש ייעוד, ושלך הוא לכתוב פתקים קטנים ומקסימים." אני מקווה שג'יין ירקה עליה.
 
1 אנה מונטגיו וג'יין קרלייל הן שתי אריסטוקרטיות בנות המאה התשע־עשרה שנודעו בחליפות המכתבים שלהן. (כל ההערות בספר הן של המתרגמת)
 
 
 
מסידני לג'ולייט
 
10 בינואר 1946
גב' ג'ולייט אַשטוֹן
גליב פלייס 23
צֶ'לסי
לונדון, רובע דרום־מערב 3
 
 
ג'ולייט היקרה,
 
ברכותי! סוזן סקוט מספרת לי שהתחברת לקהל כמו ששתיין מתחבר לרום — והקהל התחבר אלייך — אז בבקשה, תפסיקי לדאוג לגבי סבב ההקראות שלך בשבוע הבא. אין לי ספק לגבי הצלחתך. מאחר שהייתי עד להקראה המחשמלת שלך מתוך "נער הרועים שר בעמק ההַשפָּלה" לפני שמונה־עשרה שנים, אני יודע שבתוך דקות ספורות תצליחי לסובב כל מאזין סביב האצבע הקטנה שלך. רק הצעה קטנה: ייתכן שבמקרה הזה מוטב שתימנעי מלזרוק את הספר על הקהל כשאת מסיימת.
 
סוזן מצפה בקוצר רוח להוביל אותך בין חנויות הספרים מבּאת' ועד יוֹרקשייר. וסופי משדלת להרחבת הסיור לסקוטלנד. אמרתי לה — בנימה המעצבנת ביותר שאח גדול יכול לגייס — ש"עוד נראה". היא מתגעגעת אלייך נוראות, אני יודע, אבל "סטפנס אנד סטארק" חייבים להתעלם משיקולים כאלה.
 
בדיוק קיבלתי את נתוני המכירות של "איזי" מלונדון ומהמחוזות הסמוכים — הם מצוינים. שוב, ברכותי!
 
אל תדאגי בקשר ל"נקודות התורפה של האנגלים"; טוב שהתלהבותך דעכה עכשיו ולא אחרי שישה חודשים של כתיבה על ארנבים. הפוטנציאל המסחרי הגלום ברעיון היה מפתה, אבל אני מסכים שגורלו של הנושא נגזר מראש. נושא אחר — כזה שימצא חן בעינייך — בוודאי עוד יעלה על דעתך.
 
ארוחת ערב באיזה יום לפני שתיסעי? רק תגידי מתי.
 
אוהב,
סידני
 
 
נ"ב
את כותבת פתקים קטנים ומקסימים.
 
 
 
מג'ולייט לסידני
 
11 בינואר 1946
 
סידני היקר,
 
כן, נהדר — אפשר איפשהו על יד הנהר? אני רוצה צדפות ושמפניה וצלי בשר, אם אפשר להשיג כאלה; אם לא, אסתפק בעוף. אני שמחה מאוד שהמכירות של "איזי" טובות. הן טובות מספיק כדי שלא איאלץ לארוז מזוודה ולעזוב את לונדון?
 
מאחר שאתה ו"סטפֶנס אנד סטארק" הפכתם אותי לסופרת די מצליחה, ארוחת הערב על חשבוני.
 
אוהבת,
ג'ולייט
 
נ"ב
לא זרקתי את "נער הרועים שר בעמק ההשפלה" על הקהל. זרקתי אותו על המורה להגייה. התכוונתי להשליך אותו לרגליה, אבל החטאתי.
 
 
 
מג'ולייט לסופי סְטרָכָן
 
12 בינואר 1946
גב' אלכסנדר סטרכן
חוות פוֹכֶן
ליד אוֹבּאן
אָרְגייל
 
 
סופי היקרה,
 
נפשי יוצאת אלייך, אבל איני אלא אוטומט חסר נשמה ורצון. סידני שלח אותי בפקודה לבּאת', לקוֹלצֶ'סטֶר, ללידס ולעוד כמה ערי גנים ששמן פרח מזיכרוני כרגע, ואני לא יכולה להתחמק לסקוטלנד במקום זה. המצח של סידני יתקמט — העיניים שלו יצטמצמו — והוא יהלך אימים. את יודעת כמה זה מורט עצבים כשסידני מהלך אימים.
 
הלוואי שהייתי יכולה להתגנב לחווה שלכם ולתת לך לפנק אותי. היית מרשה לי להניח רגליים על הספה, נכון? ואז היית עוטפת אותי בשמיכות ומביאה לי תה. אלכסנדר היה מתנגד לדיירת של קבע על הספה שלו? אמרת לי שהוא גבר סבלני, אבל אולי זה ירגיז אותו.
 
למה אני מדוכאת כל כך? אני אמורה להתענג על ההזדמנות להקריא מתוך "איזי" בפני קהל מרותק. את יודעת כמה אני אוהבת לדבר על ספרים, וכמה אני נהנית ממחמאות. אני אמורה להיות מלאת התלהבות. אבל האמת היא שאני עגמומית — יותר משהייתי אי פעם במהלך המלחמה. הכול שבור כל כך, סופי: הכבישים, הבניינים, האנשים. בעיקר האנשים.
 
סביר להניח שמצב הרוח העכור שלי הוא השפעת לוואי של הארוחה החגיגית המחרידה שבה השתתפתי אתמול. האוכל היה מזעזע, אבל לזה ניתן לצפות. האורחים הם שעירערו אותי — זאת היתה קבוצת האנשים המדכאת ביותר שפגשתי מעולם. השיחה כולה עסקה בפצצות וברעב. את זוכרת את שרה מוֹרקרוֹפט? היא היתה שם, כולה עור ועצמות ושפתון אדום כדם. היא לא היתה יפה פעם? זאת לא היא שהיתה מאוהבת מעל הראש בפָּרָש ההוא שעזב לקיימברידג'? לא נותר ממנו זכר; היא התחתנה עם רופא אפור עור, שמצקצק בלשונו לפני שהוא מדבר. והוא דמות רומנטית מסעירה בהשוואה לבן זוגי לארוחה, שהיה במקרה רווק, כנראה הרווק האחרון עלי אדמות — הו, אלוהים, כמה נבזית אני נשמעת!
 
אני נשבעת לך, סופי, נראה לי שמשהו אצלי לא בסדר. אני לא סובלת שום גבר שאני פוגשת. אולי אני צריכה להנמיך את רף הדרישות שלי — לא נמוך כמו הרופא האפור המצקצק, אבל נמוך קצת יותר מעכשיו. אני אפילו לא יכולה להאשים את המלחמה — מעולם לא הצטיינתי בתחום הגברים, נכון?
 
את חושבת שאיש התנורים מסנט סווית'ן היה אהבת האמת שלי? מאחר שמעולם לא החלפנו מילה זה נראה לא סביר, אבל לפחות התשוקה הזו לא נפגמה בשל אכזבה. והיה לו שיער שחור מדהים. אחרי זה, את זוכרת, הגיעה "השנה של המשוררים". סידני מזכיר את המשוררים הללו בעוקצנות רבה, אם כי לא ברור לי מדוע, והרי הוא זה שהציג אותי בפניהם. ואז אדריאן המסכן. אוי, אני באמת לא צריכה למנות בפנייך את הרשימה הזאת, מעוררת האימה, אבל סופי — מה הבעיה שלי? את חושבת שאני בררנית מדי? אני לא רוצה להתחתן רק כדי להתחתן. אני לא יכולה להעלות על דעתי בדידות גדולה יותר מאשר לבלות את שארית חיי עם מישהו שאני לא מסוגלת לדבר איתו, או גרוע מזה, מישהו שאני לא מסוגלת לשתוק בחברתו.
 
איזה מכתב יבבני ונורא. את רואה? הצלחתי למלא אותך תחושת הקלה על כך שלא אקפוץ לביקור בסקוטלנד. מצד שני, אולי אבוא — גורלי נתון בידיו של סידני.
 
תני לדומיניק נשיקה בשמי וספרי לו שלפני כמה ימים ראיתי עכברוש בגודל של טֶריֶיר.
 
כל אהבתי לאלכסנדר ואפילו יותר מזה לך,
ג'ולייט
 
 
מדָאוּסיי אדאמס, גֶרְנזי, איי התעלה, לג'ולייט
 
12 בינואר 1946
גב' ג'ולייט אַשטוֹן
רח' אוֹקְלי 81
צֶ'לסי
לונדון, רובע דרום־מערב 3
 
 
 
גברת אשטון היקרה,
 
שמי הוא דָאוּסיי אדאמס, ואני חי בחווה שלי בקהילת סנט מרטינ'ס שבאי גֶרְנזי. מצאתי את שמך ואת כתובתך בספר שנמצא ברשותי והיה שייך לך פעם — "איליה — מבחר מאמרים", מאת סופר ששמו האמיתי הוא צ'ארלס לאמבּ. שמך וכתובתך כתובים על חלקה הפנימי של הכריכה הקדמית.
 
אומר זאת בפשטות — אני אוהב את צ'ארלס לאמבּ. הספר נקרא "מבחר", ותהיתי אם ניתן להסיק מכך שהוא כתב ספרים נוספים שמתוכם נאסף "המבחר"? אלו הם הספרים שאני רוצה לקרוא, אבל למרות שהגרמנים הסתלקו מכאן, לא נשארו בגרנזי חנויות ספרים.
 
אני רוצה לבקש ממך טובה גדולה. האם תוכלי לשלוח לי שם וכתובת של חנות ספרים בלונדון? הייתי רוצה להזמין בדואר ספרים נוספים מכתביו של צ'ארלס לאמבּ. הייתי גם רוצה לשאול אם מישהו כתב את סיפור חייו, ואם כן, האם ניתן יהיה למצוא עותק עבורי? למרות כל מחשבותיו המבריקות והמורכבות, אני חושב שככל הנראה היה בחייו של מר לאמב עצב גדול.
 
צ'ארלס לאמב הצליח להצחיק אותי בזמן הכיבוש הגרמני, בייחוד כשכתב על החזיר הצלוי. "מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים" נולד בזכות חזיר צלוי שהיה עלינו להסתיר מהחיילים הגרמנים, כך שאני מרגיש קרבה אל מר לאמב.
 
אני מצטער שאני מטריד אותך, אבל אצטער יותר אם לא אדע עליו, כיוון שכתביו הפכו אותו לחבר בעיני.
 
אני מקווה שאני לא מטריח אותך מדי,
דָאוּסיי אדאמס
 
 
נ"ב
חברתי הטובה גברת מוֹגריי קנתה עלון שגם הוא היה שייך לך פעם. הוא נקרא: "האם הסנה הבוער התקיים באמת? כתב הגנה על משה ועל עשרת הדיברות". מצאה חן בעיניה הערת השוליים שכתבת: "דבר האלוהים או טקטיקה לריסון המונים?" אני תוהה אם הצלחת להגיע להכרעה בנושא.
 
 
 
מג'ולייט לדָאוּסיי
 
15 בינואר 1946
מר דָאוּסיי אדאמס
לֶה ווֹלָארֶן
לָה בּוּוֶה
סנט מרטינ'ס, גרנזי
 
 
מר אדאמס היקר,
 
איני גרה עוד ברחוב אוקלי, אבל אני שמחה כל כך שהמכתב שלך מצא אותי ושהספר שלי מצא אותך. התקשיתי מאוד להיפרד מ"איליה — מבחר מאמרים". היו ברשותי שני עותקים ונזקקתי נואשות למקום על המדפים, אבל הרגשתי כמו בוגדת כשמכרתי אותו. המכתב שלך הרגיע את מצפוני.
 
אני תוהה איך התגלגל הספר לגרנזי? אולי יש לספרים מעין אינסטינקט התבייתות סודי, שמביא אותם אל הקורא המושלם עבורם. כמה נפלא לו זה אכן היה כך.
 
כיוון שאין דבר שאני אוהבת יותר מלחטט בחנויות ספרים, ניגשתי מיד לאחר קבלת מכתבך לחנות הספרים "הייסטינגס ובניו". אני לקוחה שלהם כבר שנים ותמיד מוצאת את הספר שאני רוצה — כמו גם שלושה נוספים שלא ידעתי שאני רוצה. אמרתי למר הייסטינגס שתרצה עותק טוב ונקי (אבל לא מהדורה נדירה) של "איליה — מאמרים נוספים". הוא ישלח לך אותו בנפרד (כולל חשבונית), ושמַח מאוד לשמוע שגם אתה חובב של צ'ארלס לאמב. הוא אמר שאת הביוגרפיה המוצלחת ביותר של לאמב כתב א"ו לוקאס. הוא יחפש עבורך עותק, אף שזה עלול לקחת זמן מה.
 
בינתיים, האם תסכים לקבל את המתנה הקטנה הזו ממני? זהו "מבחר מִכתבים" של לאמב. אני חושבת שהוא מלמד על לאמב הרבה יותר מכל ביוגרפיה. א"ו לוקאס נשמע מכובד מכדי שיכלול את הציטוט האהוב עלי מאת לאמב: "בזז בזז בזז, באם באם באם, ווזז ווזז ווזז, פנננ פנננ פנננ, טינקי טינקי קראנץ'! סוף סוף אזכה לגינויים. הפרזתי בשתייה כבר יומיים ברציפות. אני מוצא שהחוש המוסרי שלי הגיע לשלבים הסופיים של השחפת ושאמונתי הדתית הולכת ומתפוגגת." תוכל למצוא את הציטוט הזה ב"מכתבים" (בעמוד 244). זה הדבר הראשון של לאמב שקראתי, ואני מתביישת להודות שקניתי את הספר רק משום שקראתי במקום אחר שאדם בשם לאמב ביקר את חברו לי האנט, שריצה מאסר בכלא בשל השמצת נסיך ויילס.
 
בזמן ביקורו עזר לאמב להאנט לצבוע את תקרת תאו בכחול־שמים עם עננים לבנים. בהמשך הם ציירו על אחד הקירות סבכה עם ורדים מטפסים. גיליתי עוד שלאמב הציע לסייע כספית למשפחתו של האנט בעודו בכלא — אף שהוא עצמו היה עני מרוד. לאמב גם לימד את בתו הצעירה של האנט לדקלם את תפילת "אבינו שבשמים" מהסוף להתחלה. קשה שלא להתעניין בכל פרט אפשרי על אדם כזה.
 
זה מה שאני אוהבת בקריאה: פרט זעיר אחד יעורר בך עניין בספר, ואותו פרט זעיר יוביל אותך לספר אחר, ומשהו קטן שתמצא שם יוביל אותך לספר שלישי. זו התקדמות גיאומטרית — ללא סוף גלוי לעין, וללא כל סיבה מלבד הנאה צרופה.
 
הכתם האדום על הכריכה שנראה כמו דם — הוא אכן דם. לא נזהרתי עם סכין המכתבים שלי. הגלויה המצורפת היא רפרודוקציה של דיוקן של לאמב שצייר חברו ויליאם הָזְליט.
 
אם יש לך זמן להתכתב איתי, האם תסכים לענות על כמה שאלות? שלוש, למעשה. מדוע היה צריך לשמור בסוד על ארוחת החזיר הצלוי? כיצד הביא אתכם חזיר להקים מועדון ספרותי? וחשוב מכול, מה זה פאי קליפות תפודים — ולמה הוא כלול בשם המועדון שלכם?
 
אני דיירת משנה בדירה בגליב פלייס 23, צ'לסי, לונדון, רובע דרום־מערב 3. הדירה שלי ברחוב אוקלי הופצצה ב־1945, ואני עדיין מתגעגעת אליה. הדירה ברחוב אוקלי היתה נפלאה — התמזה נשקף משלושה חלונות. אני יודעת שאני בת מזל שיש לי בכלל מקום מגורים בלונדון, אבל אני מעדיפה להתלונן מאשר להודות על מזלי הטוב. אני שמחה שבחרת בי לעזור לך בחיפושי "איליה" שלך.
 
שלך בברכה,
ג'ולייט אשטון
 
 
נ"ב
עד היום לא הצלחתי להחליט בנוגע למשה — זה עדיין מטריד אותי.

המלצות נוספות