מרגרט אטווד ביססה את מעמדה בעולם כסופרת קנונית בעלת חזון ייחודי. בספרה החדש, תועות בזמן, היא בוחנת את החיים בתקופתנו במלוא התבונה, השנינות והאינטלקט המאפיינים אותה.
אוסף הסיפורים בספר, שמתאר כיצד האהבה פורחת עם הזמן בתוך האינטראקציות האנושיות המעורפלות ביותר, נתון בסיפור מסגרת על נישואים ארוכים ואוהבים של ניל וטיג — אהבה נדירה על שלל הרגעים הקטנים והגדולים שמרכיבים אותה, ומה שהיא משאירה אחריה. אטווד חוזרת אל סוגת הסיפור הקצר לראשונה מאז שנת 2014, ומפגינה את היצירתיות והאנושיות המאפיינות אותה בעלילות מופלאות אשר מסיבות עונג, שופכות אור וצובטות את הלב.
מרגרט אטווד, סופרת, משוררת ומבקרת ספרות — פירסמה יותר מ־50 ספרי בדיון, שירה, מחזות וביקורת, ועסקה בהנפשה, תיאטרון בובות ואיור. ספרה סיפורה של שפחה עובד לאחת מסדרות הטלוויזיה המדוברות והאיקוניות של המאה ה־21, והמשכו, העדויות, זיכה אותה בפרס פוליצר. היא כלת פרסים רבים, בהם פרס מפעל חיים מטעם PEN, וחבֵרה במסדר אבירי הכבוד הבריטי על תרומתה בשדה הספרות. חיה בטורונטו, קנדה.
"אטווד חוקרת את מושגי האהבה והאובדן באוסף מבריק שמשלב ריאליזם עם סיפורי פנטזיה על החיים לאחר המוות... איזה כישרון אדיר!" - פבלישרס ויקלי
"צלילה ליצירתה של אטווד היא כמו חזרה הביתה." - ברוקלין רייל
"ספר נוגע ללב, חכם, מצחיק וייחודי... תערובת מסחררת של סיפורים, שבוחנים מה המשמעות של להיות אנושי, ומעלים על נס את דמיונה הפורה של אטווד ואת חוש ההומור האדיר שלה." - אן-פי-אר
מרגרט אטווד ביססה את מעמדה בעולם כסופרת קנונית בעלת חזון ייחודי. בספרה החדש, תועות בזמן, היא בוחנת את החיים בתקופתנו במלוא התבונה, השנינות והאינטלקט המאפיינים אותה.
אוסף הסיפורים בספר, שמתאר כיצד האהבה פורחת עם הזמן בתוך האינטראקציות האנושיות המעורפלות ביותר, נתון בסיפור מסגרת על נישואים ארוכים ואוהבים של ניל וטיג — אהבה נדירה על שלל הרגעים הקטנים והגדולים שמרכיבים אותה, ומה שהיא משאירה אחריה. אטווד חוזרת אל סוגת הסיפור הקצר לראשונה מאז שנת 2014, ומפגינה את היצירתיות והאנושיות המאפיינות אותה בעלילות מופלאות אשר מסיבות עונג, שופכות אור וצובטות את הלב.
מרגרט אטווד, סופרת, משוררת ומבקרת ספרות — פירסמה יותר מ־50 ספרי בדיון, שירה, מחזות וביקורת, ועסקה בהנפשה, תיאטרון בובות ואיור. ספרה סיפורה של שפחה עובד לאחת מסדרות הטלוויזיה המדוברות והאיקוניות של המאה ה־21, והמשכו, העדויות, זיכה אותה בפרס פוליצר. היא כלת פרסים רבים, בהם פרס מפעל חיים מטעם PEN, וחבֵרה במסדר אבירי הכבוד הבריטי על תרומתה בשדה הספרות. חיה בטורונטו, קנדה.
"אטווד חוקרת את מושגי האהבה והאובדן באוסף מבריק שמשלב ריאליזם עם סיפורי פנטזיה על החיים לאחר המוות... איזה כישרון אדיר!" - פבלישרס ויקלי
"צלילה ליצירתה של אטווד היא כמו חזרה הביתה." - ברוקלין רייל
"ספר נוגע ללב, חכם, מצחיק וייחודי... תערובת מסחררת של סיפורים, שבוחנים מה המשמעות של להיות אנושי, ומעלים על נס את דמיונה הפורה של אטווד ואת חוש ההומור האדיר שלה." - אן-פי-אר
מה חבוי באריזה של השמלה המפוארת שהובאה מסיני ובדופן קופסת העוגיות? מה מסתתר בערוגה שחפר הדוד בחצר הבית? מה העניין עם הנגר שרוצה לספר יותר משהוא רוצה למכור? מה קרה לצבי? ולמה הכלים יחכו?
שישה סיפורים בקובץ כל הדרכים מובילות מאת מירב אורן, וכל סיפור עולם שלם. בשפה שמבקשת לגלוש אבל נשמרת, משרטטת מירב אורן דמויות נשים שהחיים לא הקלו עליהן, אימהות שאינן טובות דיין, גברים גרועים מהן וקרובים מנוכרים. האדמה רועדת מתחת לרגלי גיבורות הסיפורים, שעושות כל שביכולתן כדי לברוח, אבל האימה, זאת שרוחשת סביב, מסרבת להישאר בעבר ונושפת תמיד בעורפן.
מה חבוי באריזה של השמלה המפוארת שהובאה מסיני ובדופן קופסת העוגיות? מה מסתתר בערוגה שחפר הדוד בחצר הבית? מה העניין עם הנגר שרוצה לספר יותר משהוא רוצה למכור? מה קרה לצבי? ולמה הכלים יחכו?
שישה סיפורים בקובץ כל הדרכים מובילות מאת מירב אורן, וכל סיפור עולם שלם. בשפה שמבקשת לגלוש אבל נשמרת, משרטטת מירב אורן דמויות נשים שהחיים לא הקלו עליהן, אימהות שאינן טובות דיין, גברים גרועים מהן וקרובים מנוכרים. האדמה רועדת מתחת לרגלי גיבורות הסיפורים, שעושות כל שביכולתן כדי לברוח, אבל האימה, זאת שרוחשת סביב, מסרבת להישאר בעבר ונושפת תמיד בעורפן.
'סיפורו של ארתור גורדון פִּים', הרומאן השלם היחיד של פּוֹ (1838), נפרשׂ על־פני רובו של ספר זה – כרך שני של הסיפורת של פּוֹ, המשלים את הסיפורים הבלשיים, סיפורי האימה הגותיים ועלילות הים שבכרך הראשון.
הרומאן – שהשפיע על מֶלוויל ועל ז'ול וֶרן – מתחיל כסיפור של הרפתקאות ימיות מקפיאות־דם בספינה שפניה לדרום כדור־הארץ, סיפור המממש שְׁלל ציפיות מן הז'אנר הימי: מרד ספנים, ספינה נטרפת, רעב וצמא, עוד ועוד ספנים נספים, מפגש עם אוניית מתים, אלתורים יצירתיים לצורך שרידה, אפילו קניבליזם נואש. אך בהמשך, עם הופעת ספינה מצילה והחלטתה להַדְרים עוד ועוד בחוג האנטַרקטי, מחליף הרומאן את עורו לסיפור של מגלי־ארצות, ועד מהרה הוא הופך לרומאן פנטסטי עתיר דמיון, של מסע בין עולמות מתחלפים. אחרי היתקלות פטאלית באי שלא נראה בו שום דבר בהיר־גוון, ואפילו שיניהם של הפראים המקומיים שחורות, ואחרי הצצה לתהומות הנקשרים בתיאוריה שכדור־הארץ חלול ובמעמקיו יש עולם אלטרנטיבי, מגיעים שלושה שורדים אל ים חלבי ואל עולם שהולך ונעשה כולו לבן.
מפּוֹ הרציונלי והאנליטי של סיפורי ההיגיון, הממציא של הסיפור הבלשי, נותרו כאן הריאליזם הסיבתי הקפדני של גורדון פים בתכנונים המסועפים של תחבולות ההינצלות שלו מסכנות החיים הנוחתות עליו, והפרטנות הכפייתית המופגנת של הספר במִפרטים של התנהלות ספינות ובדיוקים גיאוגרפיים וזואולוגיים.
שאר סיפורי הקובץ, יותר משהם סיפורי אימה גותיים הם מעֵין גרסה שנונה וקומית של עולם העלילות העל־טבעיות. אלה סיפורים על הוויות כפולות; במרכזם זהות נזילה, מוּמֶרת באחרת: אדם שהמספר עוקב אחריו במיומנות בלשית הולך ומאבד בעיניו את זהותו העצמית ומתמוסס להיות ישות חדשה, "איש ההמון"; אדם בשם בֶּדלוֹא הופך למישהו בשם אוֹלדֶבּ בדיוק בשעה שהרופא של בֶּדלוֹא כותב על אותו אוֹלדֶבּ; תת־אלוף מומר כל־כולו בתותבים, בחלקי החילוף שלו; בבית־משוגעים הוחלפו אלה באלה המשוגעים והמטפלים; כוח פרוורטי לא בר־כיבוש משתלט על אדם וגורם לו לפעול לאסונו ההפך ממה שעדיף לו; פרויקט חייו של אדם שנפלו בחלקו אמצעים לא מוגבלים נעשה המרת נוף טבעי בנוף "שירי" שעשוי להפיק צייר גאון.
במחצית הראשונה של המאה ה־19 מציג אפוא אדגר אלן פּוֹ את האדם ואת העולם כישויות הנושאות עימן אחֵר כשותף משתלט.
'סיפורו של ארתור גורדון פִּים', הרומאן השלם היחיד של פּוֹ (1838), נפרשׂ על־פני רובו של ספר זה – כרך שני של הסיפורת של פּוֹ, המשלים את הסיפורים הבלשיים, סיפורי האימה הגותיים ועלילות הים שבכרך הראשון.
הרומאן – שהשפיע על מֶלוויל ועל ז'ול וֶרן – מתחיל כסיפור של הרפתקאות ימיות מקפיאות־דם בספינה שפניה לדרום כדור־הארץ, סיפור המממש שְׁלל ציפיות מן הז'אנר הימי: מרד ספנים, ספינה נטרפת, רעב וצמא, עוד ועוד ספנים נספים, מפגש עם אוניית מתים, אלתורים יצירתיים לצורך שרידה, אפילו קניבליזם נואש. אך בהמשך, עם הופעת ספינה מצילה והחלטתה להַדְרים עוד ועוד בחוג האנטַרקטי, מחליף הרומאן את עורו לסיפור של מגלי־ארצות, ועד מהרה הוא הופך לרומאן פנטסטי עתיר דמיון, של מסע בין עולמות מתחלפים. אחרי היתקלות פטאלית באי שלא נראה בו שום דבר בהיר־גוון, ואפילו שיניהם של הפראים המקומיים שחורות, ואחרי הצצה לתהומות הנקשרים בתיאוריה שכדור־הארץ חלול ובמעמקיו יש עולם אלטרנטיבי, מגיעים שלושה שורדים אל ים חלבי ואל עולם שהולך ונעשה כולו לבן.
מפּוֹ הרציונלי והאנליטי של סיפורי ההיגיון, הממציא של הסיפור הבלשי, נותרו כאן הריאליזם הסיבתי הקפדני של גורדון פים בתכנונים המסועפים של תחבולות ההינצלות שלו מסכנות החיים הנוחתות עליו, והפרטנות הכפייתית המופגנת של הספר במִפרטים של התנהלות ספינות ובדיוקים גיאוגרפיים וזואולוגיים.
שאר סיפורי הקובץ, יותר משהם סיפורי אימה גותיים הם מעֵין גרסה שנונה וקומית של עולם העלילות העל־טבעיות. אלה סיפורים על הוויות כפולות; במרכזם זהות נזילה, מוּמֶרת באחרת: אדם שהמספר עוקב אחריו במיומנות בלשית הולך ומאבד בעיניו את זהותו העצמית ומתמוסס להיות ישות חדשה, "איש ההמון"; אדם בשם בֶּדלוֹא הופך למישהו בשם אוֹלדֶבּ בדיוק בשעה שהרופא של בֶּדלוֹא כותב על אותו אוֹלדֶבּ; תת־אלוף מומר כל־כולו בתותבים, בחלקי החילוף שלו; בבית־משוגעים הוחלפו אלה באלה המשוגעים והמטפלים; כוח פרוורטי לא בר־כיבוש משתלט על אדם וגורם לו לפעול לאסונו ההפך ממה שעדיף לו; פרויקט חייו של אדם שנפלו בחלקו אמצעים לא מוגבלים נעשה המרת נוף טבעי בנוף "שירי" שעשוי להפיק צייר גאון.
במחצית הראשונה של המאה ה־19 מציג אפוא אדגר אלן פּוֹ את האדם ואת העולם כישויות הנושאות עימן אחֵר כשותף משתלט.
איך לצאת לחופשת סקי בלי שהשכונה כולה תפתח עליך עין, לְמה אשתך מתכוונת כשהיא אומרת רדיאטור ומה עושים כשהילד שואל איך באות מפלגות לעולם?
בספרו השני, לא כזה סיפור, הקומיקאי יאיר יעקבי מגיש אסופת סיפורים מוטרפת המציגה את מסכת חייו כאב, בן זוג, שכן, ואינסטלטור כושל.
דרך סיפוריו המופרעים על השקעה בקבוצות רכישה נכלוליות, על חרדות מפני חיסון עונתי לשפעת ועל ניסיונותיו הטרגיים לארגן מפגש משפחתי נחשף הצד האישי של יעקבי: מופרך, משוגע, קורע מצחוק ונוגע ללב.
בסגנון הייחודי שלו, שנע ללא מאמץ בין נונסנס פרוע לסאטירה נוקבת, יעקבי מנתח את מציאות חייו באזמל חד ונוקב, אך בלוויית הרבה חן וחמלה.
יאיר יעקבי, נשוי ואב לארבעה, סטנדאפיסט, תסריטאי, כותב טור אישי בעיתון "בשבע" וממייסדי ההרכב הקומי אנדרדוס. ספרו הראשון לא עשו חכמינו (ידיעות ספרים) ראה אור בשנת 2021.
איך לצאת לחופשת סקי בלי שהשכונה כולה תפתח עליך עין, לְמה אשתך מתכוונת כשהיא אומרת רדיאטור ומה עושים כשהילד שואל איך באות מפלגות לעולם?
בספרו השני, לא כזה סיפור, הקומיקאי יאיר יעקבי מגיש אסופת סיפורים מוטרפת המציגה את מסכת חייו כאב, בן זוג, שכן, ואינסטלטור כושל.
דרך סיפוריו המופרעים על השקעה בקבוצות רכישה נכלוליות, על חרדות מפני חיסון עונתי לשפעת ועל ניסיונותיו הטרגיים לארגן מפגש משפחתי נחשף הצד האישי של יעקבי: מופרך, משוגע, קורע מצחוק ונוגע ללב.
בסגנון הייחודי שלו, שנע ללא מאמץ בין נונסנס פרוע לסאטירה נוקבת, יעקבי מנתח את מציאות חייו באזמל חד ונוקב, אך בלוויית הרבה חן וחמלה.
יאיר יעקבי, נשוי ואב לארבעה, סטנדאפיסט, תסריטאי, כותב טור אישי בעיתון "בשבע" וממייסדי ההרכב הקומי אנדרדוס. ספרו הראשון לא עשו חכמינו (ידיעות ספרים) ראה אור בשנת 2021.
"בקיצור, אני הולכת לי ככה, כמו כל בוקר, ופתאום נפער לי בור כזה במדרכה. לא, מה אני אומרת בור. בולען. ממש בולען זה היה."
ארוחת ערב ברביעייה מובילה לעיוורון זמני. פגישת אהבים במלון אינה עולה יפה. רוכב קטנוע שנחלץ מתאונה מגיע לבית דודתו ומוצא שם דבר מפליא. על פני הקרקע עוצרת תנועת הרכבות – ובחלל שמתחת לקרקע ניכרים עדיין סימני החפירה העתיקה בסלע.
בלשון מדודה ומדויקת, בכתיבה אינטימית ובהומור דק, אסף שור מצייר את דמותה של חברה המגששת באפלה. שלל הסיפורים, הדמויות והבלחי הזיכרון הנשזרים לאורך המסילה כמו מתכנסים אל אירוע המאיים להתרחש, ואולי כבר אירע וטרם התגלה במלוא משמעותו. בתנועתם המשותפת, הם חוברים ליצירת ספרות שאין כמותה.
זהו ספרו השמיני של אסף שור. קדמו לו עמרם, מוטי וסיגל (בבל), כה אמר וינסנט, החתול הטיפש, למה דג ציפור וארזת לבד (כתר) והדוב (הקיבוץ המאוחד).
"ללא ספק אחד הסופרים העבריים הטובים ביותר שכותבים כיום" - יוענה גונן, הארץ
"נדמה שאין בספריו מילה מיותרת או מחווה מזויפת, רק מיומנות סיפורית שעובדת היטב" - נוית בראל, ידיעות אחרונות
"בקיצור, אני הולכת לי ככה, כמו כל בוקר, ופתאום נפער לי בור כזה במדרכה. לא, מה אני אומרת בור. בולען. ממש בולען זה היה."
ארוחת ערב ברביעייה מובילה לעיוורון זמני. פגישת אהבים במלון אינה עולה יפה. רוכב קטנוע שנחלץ מתאונה מגיע לבית דודתו ומוצא שם דבר מפליא. על פני הקרקע עוצרת תנועת הרכבות – ובחלל שמתחת לקרקע ניכרים עדיין סימני החפירה העתיקה בסלע.
בלשון מדודה ומדויקת, בכתיבה אינטימית ובהומור דק, אסף שור מצייר את דמותה של חברה המגששת באפלה. שלל הסיפורים, הדמויות והבלחי הזיכרון הנשזרים לאורך המסילה כמו מתכנסים אל אירוע המאיים להתרחש, ואולי כבר אירע וטרם התגלה במלוא משמעותו. בתנועתם המשותפת, הם חוברים ליצירת ספרות שאין כמותה.
זהו ספרו השמיני של אסף שור. קדמו לו עמרם, מוטי וסיגל (בבל), כה אמר וינסנט, החתול הטיפש, למה דג ציפור וארזת לבד (כתר) והדוב (הקיבוץ המאוחד).
"ללא ספק אחד הסופרים העבריים הטובים ביותר שכותבים כיום" - יוענה גונן, הארץ
"נדמה שאין בספריו מילה מיותרת או מחווה מזויפת, רק מיומנות סיפורית שעובדת היטב" - נוית בראל, ידיעות אחרונות
זו אסופת סיפורים קצרים שאינם מצריכים קשב מופלג כדי לשוטט בהם.
בהם סיפורים משכבר כאילו נכתבו הבוקר.
סיפורים על צדק, ופה ושם גם על אי צדק.
על המהפך שעבר על בוזגלו.
על תיקים באפלה.
על עמוס עוז.
על אפלייה מגדרית.
על חבר כנסת חשוך.
על שופטים ותעשיית הכבוד.
כמה סיפורי משפט שקריאתם לא כרוכה בסבל.
כי איך אפשר שלא לספר על אדם חרדי שהוזמן להעיד במשפט וכתנאי למתן עדותו דרש שהשופט יחבוש כיפה לראשו בעת מתן העדות (השופט, מיותר לומר, נכנע לדרישה)
ואיך אפשר לדלג על נשיא בית המשפט העליון, שבצעירותו חיזר נואשות אחר בת אצילים תל-אביבית ולא ידע כי מי שהתחרה בו על לב העלמה היה זאב ז'בוטינסקי.
ופה ושם פנינים של אמן המילים, השופט חשין, שאי אפשר בלעדיו.
וגם סיפור רציני על הזכות להיות פלוני.
ועל הפתרון הסופי של משרד האוצר.
על צרכנות נבונה.
על מאבקי אגו בבית המשפט.
ופכים קטנים על הנעשה באם הדמוקרטיות מולדת הכדורגל.
וגם כמה וכמה סיפורים אישיים המרחיקים עד הילדות.
ופה ושם קצת נשכנות כלפי תופעות כאלה ואחרות שמזמינות ביקורת.
ועוד כהנה וכהנה תובנות וסיפורים שנערמו על השולחן עם השנים, ללא קשר ביניהם - עד שניתן לקרוא אותם גם מהסוף להתחלה.
זו אסופת סיפורים קצרים שאינם מצריכים קשב מופלג כדי לשוטט בהם.
בהם סיפורים משכבר כאילו נכתבו הבוקר.
סיפורים על צדק, ופה ושם גם על אי צדק.
על המהפך שעבר על בוזגלו.
על תיקים באפלה.
על עמוס עוז.
על אפלייה מגדרית.
על חבר כנסת חשוך.
על שופטים ותעשיית הכבוד.
כמה סיפורי משפט שקריאתם לא כרוכה בסבל.
כי איך אפשר שלא לספר על אדם חרדי שהוזמן להעיד במשפט וכתנאי למתן עדותו דרש שהשופט יחבוש כיפה לראשו בעת מתן העדות (השופט, מיותר לומר, נכנע לדרישה)
ואיך אפשר לדלג על נשיא בית המשפט העליון, שבצעירותו חיזר נואשות אחר בת אצילים תל-אביבית ולא ידע כי מי שהתחרה בו על לב העלמה היה זאב ז'בוטינסקי.
ופה ושם פנינים של אמן המילים, השופט חשין, שאי אפשר בלעדיו.
וגם סיפור רציני על הזכות להיות פלוני.
ועל הפתרון הסופי של משרד האוצר.
על צרכנות נבונה.
על מאבקי אגו בבית המשפט.
ופכים קטנים על הנעשה באם הדמוקרטיות מולדת הכדורגל.
וגם כמה וכמה סיפורים אישיים המרחיקים עד הילדות.
ופה ושם קצת נשכנות כלפי תופעות כאלה ואחרות שמזמינות ביקורת.
ועוד כהנה וכהנה תובנות וסיפורים שנערמו על השולחן עם השנים, ללא קשר ביניהם - עד שניתן לקרוא אותם גם מהסוף להתחלה.
הוא מסתובב אליה, מבטו ננעץ בה וסוניה צועדת צעד אחד אחורה כאילו למבט שלו כוח פיזי כמעט. "את! את רוצה להיות סופרת?"
היא לא עונה לו, אבל זה לא משנה לו. "יום אחד את תגידי לי תודה על כל זה, רק זה יעשה ממך סופרת! תאמיני לי שאני יודע, רק מתוך כאב את יכולה לכתוב משהו ששווה משהו!"
"אם זה ככה אז אני בכלל לא רוצה להיות סופרת!" היא צורחת בחזרה, דמעות מתפרצות מתוך עיניה, "כי אני אף פעם לא אגיד לך תודה! אף פעם!"
לא אכתוב, היא נודרת שם, ואם אכתוב – לא עליו, לא עבורו ולא בשפה שבה יוכל לקרוא. מתוך שלל ההבטחות הגועשות הללו בליבה של ילדה, היא נאלצת להתיר נדרים על שלוש.
שני זרים נפגשים בחדר המדרגות באזעקה, זוג תועה בין הריסות הקשר שלו ברומא, שני אחים ששורשי ילדותם כפותים בצער וכאב מתמודדים עם עברם על רקע גסיסת אביהם. הדמויות בבאורה החיוור של הזרות בודדות אף כשהן ביחד, מנוכרות לעצמן ולסביבה גם בתוך המשפחה, הזוגיות, השפה שאיתה נולדו.
כמו בשבר ענף ירוק, ספרה הראשון של שגיא, גם קובץ סיפורים זה מפגיש את הקורא עם הקו הדק בין ניכור לאהבה, בין אמת ובדיה, בין שייכות וזרות. הסיפורים נעים מכפר רוסי בתחילת המאה ה־20 למלון מפונים בתל אביב, וכולם עוסקים בהגירה, בושה ואובדן, אך גם מספרים רגעי חסד קטנים, מציעים חמלה ואפשרות, ולו לרגע, להישיר מבט.
הספר הופק בסיוע קרן רבינוביץ לאמנויות ת"א (ע"ר).
בלה שגיא, ביבליותרפיסטית וד"ר ללימודי מגדר, מרצה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין ובתוכנית לפסיכותרפיה של האוניברסיטה העברית. ספרה שבר ענף ירוק זיכה את הוצאת "שתים" בפרס שר התרבות לספר ביכורים וזכה לשבחי הביקורת.
הוא מסתובב אליה, מבטו ננעץ בה וסוניה צועדת צעד אחד אחורה כאילו למבט שלו כוח פיזי כמעט. "את! את רוצה להיות סופרת?"
היא לא עונה לו, אבל זה לא משנה לו. "יום אחד את תגידי לי תודה על כל זה, רק זה יעשה ממך סופרת! תאמיני לי שאני יודע, רק מתוך כאב את יכולה לכתוב משהו ששווה משהו!"
"אם זה ככה אז אני בכלל לא רוצה להיות סופרת!" היא צורחת בחזרה, דמעות מתפרצות מתוך עיניה, "כי אני אף פעם לא אגיד לך תודה! אף פעם!"
לא אכתוב, היא נודרת שם, ואם אכתוב – לא עליו, לא עבורו ולא בשפה שבה יוכל לקרוא. מתוך שלל ההבטחות הגועשות הללו בליבה של ילדה, היא נאלצת להתיר נדרים על שלוש.
שני זרים נפגשים בחדר המדרגות באזעקה, זוג תועה בין הריסות הקשר שלו ברומא, שני אחים ששורשי ילדותם כפותים בצער וכאב מתמודדים עם עברם על רקע גסיסת אביהם. הדמויות בבאורה החיוור של הזרות בודדות אף כשהן ביחד, מנוכרות לעצמן ולסביבה גם בתוך המשפחה, הזוגיות, השפה שאיתה נולדו.
כמו בשבר ענף ירוק, ספרה הראשון של שגיא, גם קובץ סיפורים זה מפגיש את הקורא עם הקו הדק בין ניכור לאהבה, בין אמת ובדיה, בין שייכות וזרות. הסיפורים נעים מכפר רוסי בתחילת המאה ה־20 למלון מפונים בתל אביב, וכולם עוסקים בהגירה, בושה ואובדן, אך גם מספרים רגעי חסד קטנים, מציעים חמלה ואפשרות, ולו לרגע, להישיר מבט.
הספר הופק בסיוע קרן רבינוביץ לאמנויות ת"א (ע"ר).
בלה שגיא, ביבליותרפיסטית וד"ר ללימודי מגדר, מרצה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין ובתוכנית לפסיכותרפיה של האוניברסיטה העברית. ספרה שבר ענף ירוק זיכה את הוצאת "שתים" בפרס שר התרבות לספר ביכורים וזכה לשבחי הביקורת.
תמונות יפואיות יפו סבאבה סיבוב שלישי הוא הספר השלישי בסדרת הספרים בהוצאת ספריית מעריב, על פי טור קבוע שכתב מנחם תלמי במוסף ״מעריב״. לטורים נלוו איורים של שמואל כץ. שמות הספרים: "תמונות יפואיות" (1979), "תמונות יפואיות: סיבוב שני" (1981), "יפו סבאבה: תמונות יפואיות: סיבוב שלישי" (1983).
תמונות יפואיות הפכה לקלסיקה ספרותית שסוחפת אחריה עד היום עדת מעריצים גדולה.
הסיפורים עובדו לסדרת טלוויזיה שהפכה לקאלט בליבו של הקהל הישראלי, הומחזו למופע תיאטרלי-מוזיקלי שהוצג ברחבי המדינה, הופיעו בסרט תיעודי מרגש על מנחם תלמי ויצירתו, ועכשיו לראשונה – עיבוד קולנועי מלא.
הספר מורכב מ-24 סיפורים קצרים, לרוב בעלי פואנטה, הכתובים בסגנון דיבורי ועושים שימוש עתיר בסלנג ובז'רגון העברייני של "ג'מעת יפו". מסופר בהם על חייהם ומקומות הבילוי שבהם היו "הג'מעה" נוהגים לשבת, לאכול, לשתות, לדבר ולהשקיף על בחורות, ביניהם "הקפה של היווני", "המדרכה של ג'מילי", מסעדת הדגים של עזרא ועוד. כמעט לכל דמות ישנו כינוי – "הקפיץ", "הטורקי", "הדוחף", "הזורק החוצה", וכדומה. שמות דמויות נוספות הם סלומון הגדול, חזוקה, חצ'ורה הזקנה, שלמה הרומני, שמעון הסורי ארמנדו היפה ועוד.
הסיפורים עוסקים בהווי החיים ה"תחתיים" ביפו, בעיקר של גברים אשר לדידם פשיעה וישיבה בכלא אינם חריגים למציאות. בספר ניתן למצוא שלל ביטויים ודימויים רבים.
תמונות יפואיות יפו סבאבה סיבוב שלישי הוא הספר השלישי בסדרת הספרים בהוצאת ספריית מעריב, על פי טור קבוע שכתב מנחם תלמי במוסף ״מעריב״. לטורים נלוו איורים של שמואל כץ. שמות הספרים: "תמונות יפואיות" (1979), "תמונות יפואיות: סיבוב שני" (1981), "יפו סבאבה: תמונות יפואיות: סיבוב שלישי" (1983).
תמונות יפואיות הפכה לקלסיקה ספרותית שסוחפת אחריה עד היום עדת מעריצים גדולה.
הסיפורים עובדו לסדרת טלוויזיה שהפכה לקאלט בליבו של הקהל הישראלי, הומחזו למופע תיאטרלי-מוזיקלי שהוצג ברחבי המדינה, הופיעו בסרט תיעודי מרגש על מנחם תלמי ויצירתו, ועכשיו לראשונה – עיבוד קולנועי מלא.
הספר מורכב מ-24 סיפורים קצרים, לרוב בעלי פואנטה, הכתובים בסגנון דיבורי ועושים שימוש עתיר בסלנג ובז'רגון העברייני של "ג'מעת יפו". מסופר בהם על חייהם ומקומות הבילוי שבהם היו "הג'מעה" נוהגים לשבת, לאכול, לשתות, לדבר ולהשקיף על בחורות, ביניהם "הקפה של היווני", "המדרכה של ג'מילי", מסעדת הדגים של עזרא ועוד. כמעט לכל דמות ישנו כינוי – "הקפיץ", "הטורקי", "הדוחף", "הזורק החוצה", וכדומה. שמות דמויות נוספות הם סלומון הגדול, חזוקה, חצ'ורה הזקנה, שלמה הרומני, שמעון הסורי ארמנדו היפה ועוד.
הסיפורים עוסקים בהווי החיים ה"תחתיים" ביפו, בעיקר של גברים אשר לדידם פשיעה וישיבה בכלא אינם חריגים למציאות. בספר ניתן למצוא שלל ביטויים ודימויים רבים.
מה קורה בנפשנו כשהאדם שהבטיח אהבה נעלם כלעומת שבא, או שינה את יחסו והתנהגותו מקצה לקצה? ומה מניע אם צעירה לעזוב את ביתה אל דרך לא נודעת? האם יש דברים נסתרים מאחורי בגידה כואבת? ומה הקשר בין אהבה וגנטיקה? ובחלוף השנים – להמשיך לקוות לאביר על הסוס הלבן ?
הספר נדודי נפש מזמין אתכם לצלול לסיפורים מרתקים על אנשים ונשים בחיפוש עצמי, במצבים מאתגרים, ברצון ובשאיפה לשינוי המצב בו הם מצויים. סיפורים נוגעים ללב, מטלטלים או מעלים חיוך, שמשקפים מבט אישי וחודר לנבכי הנפש של הדמויות הפועלות – מה מניע אותן, ואיזה מסלול יבחרו בצומת שבין החלומות, התקוות והאכזבות לבין המציאות הסובבת כל אחת מהן?
דמויות שנוכל לפגוש כמוהן בכל זמן ומקום, אנשים ונשים במסע נפשי כיחידים, בזוגיות, בקשר משפחתי, ומול נורמות מקובלות בחברה. סיפורים שעוסקים בסיטואציות רגשיות, אישיות וחברתיות שיעוררו בנו מחשבה, מקור להזדהות, או מוטיבציה ליצירת שינוי והתחלות חדשות .
עליזה אברהם סופרת, כותבת ועורכת ספרי ילדים ונוער, מפתחת מוצרי למידה חווייתיים להעשרת הידע ולהעצמה אישית, ויוצרת להנאתה בחומרים ממוחזרים. זהו ספרה הראשון למבוגרים.
מה קורה בנפשנו כשהאדם שהבטיח אהבה נעלם כלעומת שבא, או שינה את יחסו והתנהגותו מקצה לקצה? ומה מניע אם צעירה לעזוב את ביתה אל דרך לא נודעת? האם יש דברים נסתרים מאחורי בגידה כואבת? ומה הקשר בין אהבה וגנטיקה? ובחלוף השנים – להמשיך לקוות לאביר על הסוס הלבן ?
הספר נדודי נפש מזמין אתכם לצלול לסיפורים מרתקים על אנשים ונשים בחיפוש עצמי, במצבים מאתגרים, ברצון ובשאיפה לשינוי המצב בו הם מצויים. סיפורים נוגעים ללב, מטלטלים או מעלים חיוך, שמשקפים מבט אישי וחודר לנבכי הנפש של הדמויות הפועלות – מה מניע אותן, ואיזה מסלול יבחרו בצומת שבין החלומות, התקוות והאכזבות לבין המציאות הסובבת כל אחת מהן?
דמויות שנוכל לפגוש כמוהן בכל זמן ומקום, אנשים ונשים במסע נפשי כיחידים, בזוגיות, בקשר משפחתי, ומול נורמות מקובלות בחברה. סיפורים שעוסקים בסיטואציות רגשיות, אישיות וחברתיות שיעוררו בנו מחשבה, מקור להזדהות, או מוטיבציה ליצירת שינוי והתחלות חדשות .
עליזה אברהם סופרת, כותבת ועורכת ספרי ילדים ונוער, מפתחת מוצרי למידה חווייתיים להעשרת הידע ולהעצמה אישית, ויוצרת להנאתה בחומרים ממוחזרים. זהו ספרה הראשון למבוגרים.
אחד־עשר סיפורים קצרים ואחריהם נובלה שהספר נושא את שמה. הספר מסתיים בפואמה/שיר, מעין הרהור על הזמן, כחותמת לרוח הספר.
הסיפורים, ברובם ריאליסטים, מקצתם דמיוניים, טבולים כולם בעצבות וחמלה, ועשויים לעורר בקורא הזדהות בשל מאבק הגיבורים על מפתנן של תקוות ותובנות חמקמקות מכמירות־לב, גיבורים שביקשו להיות כמו כולם בטרם הוסגרו לידי החיים.
"בדידות מתמדת חסרת ישע אינה מנוחמת סתם כך באבחת דמיון, היא נותרת נאמנה לצינת הזמן, וכל שנותר היה להניח את רוחו לפלישתו המתמדת של הכאב.
זוויות פיו נשמטו ברפיון והוא עצם עיניו ונרדם." (מתוך 'התגנבות')
"מקץ שנים רבות ישוב הילד באפרוריות שערותיו למקום. הוא ידע כי שיבה למחוזות ילדות חורכת באחת דמיונות חפים מפשע, ותחתיהם עולה מציאות חסרת חמלה שהזמן גילף במיומנות." (מתוך 'אלמוות')
זהו ספרו השני של עוזי מגן תומו, הראשון, רומן פילוסופי –על הרים וגורלות, י"ל ב־2005. המחבר מתגורר בירושלים; פיזיקאי במקצועו.
אחד־עשר סיפורים קצרים ואחריהם נובלה שהספר נושא את שמה. הספר מסתיים בפואמה/שיר, מעין הרהור על הזמן, כחותמת לרוח הספר.
הסיפורים, ברובם ריאליסטים, מקצתם דמיוניים, טבולים כולם בעצבות וחמלה, ועשויים לעורר בקורא הזדהות בשל מאבק הגיבורים על מפתנן של תקוות ותובנות חמקמקות מכמירות־לב, גיבורים שביקשו להיות כמו כולם בטרם הוסגרו לידי החיים.
"בדידות מתמדת חסרת ישע אינה מנוחמת סתם כך באבחת דמיון, היא נותרת נאמנה לצינת הזמן, וכל שנותר היה להניח את רוחו לפלישתו המתמדת של הכאב.
זוויות פיו נשמטו ברפיון והוא עצם עיניו ונרדם." (מתוך 'התגנבות')
"מקץ שנים רבות ישוב הילד באפרוריות שערותיו למקום. הוא ידע כי שיבה למחוזות ילדות חורכת באחת דמיונות חפים מפשע, ותחתיהם עולה מציאות חסרת חמלה שהזמן גילף במיומנות." (מתוך 'אלמוות')
זהו ספרו השני של עוזי מגן תומו, הראשון, רומן פילוסופי –על הרים וגורלות, י"ל ב־2005. המחבר מתגורר בירושלים; פיזיקאי במקצועו.
תמונות יפואיות – סיבוב שני הוא הספר השני בסדרת הספרים בהוצאת ספריית מעריב, על פי טור קבוע שכתב מנחם תלמי במוסף ״מעריב״. לטורים נלוו איורים של שמואל כץ. שמות הספרים: "תמונות יפואיות" (1979), "תמונות יפואיות: סיבוב שני" (1981), "יפו סבאבה: תמונות יפואיות: סיבוב שלישי" (1983).
תמונות יפואיות הפכה לקלסיקה ספרותית שסוחפת אחריה עד היום עדת מעריצים גדולה.
הסיפורים עובדו לסדרת טלוויזיה שהפכה לקאלט בליבו של הקהל הישראלי, הומחזו למופע תיאטרלי-מוזיקלי שהוצג ברחבי המדינה, הופיעו בסרט תיעודי מרגש על מנחם תלמי ויצירתו, ועכשיו לראשונה – עיבוד קולנועי מלא.
הספר מורכב מ-29 סיפורים קצרים, לרוב בעלי פואנטה, הכתובים בסגנון דיבורי ועושים שימוש עתיר בסלנג ובז'רגון העברייני של "ג'מעת יפו". מסופר בהם על חייהם ומקומות הבילוי שבהם היו "הג'מעה" נוהגים לשבת, לאכול, לשתות, לדבר ולהשקיף על בחורות, ביניהם "הקפה של היווני", "המדרכה של ג'מילי", מסעדת הדגים של עזרא ועוד. כמעט לכל דמות ישנו כינוי – "הקפיץ", "הטורקי", "הדוחף", "הזורק החוצה", וכדומה. שמות דמויות נוספות הם סלומון הגדול, חזוקה, חצ'ורה הזקנה, שלמה הרומני, שמעון הסורי ארמנדו היפה ועוד.
הסיפורים עוסקים בהווי החיים ה"תחתיים" ביפו, בעיקר של גברים אשר לדידם פשיעה וישיבה בכלא אינם חריגים למציאות. בספר ניתן למצוא שלל ביטויים ודימויים רבים.
תמונות יפואיות – סיבוב שני הוא הספר השני בסדרת הספרים בהוצאת ספריית מעריב, על פי טור קבוע שכתב מנחם תלמי במוסף ״מעריב״. לטורים נלוו איורים של שמואל כץ. שמות הספרים: "תמונות יפואיות" (1979), "תמונות יפואיות: סיבוב שני" (1981), "יפו סבאבה: תמונות יפואיות: סיבוב שלישי" (1983).
תמונות יפואיות הפכה לקלסיקה ספרותית שסוחפת אחריה עד היום עדת מעריצים גדולה.
הסיפורים עובדו לסדרת טלוויזיה שהפכה לקאלט בליבו של הקהל הישראלי, הומחזו למופע תיאטרלי-מוזיקלי שהוצג ברחבי המדינה, הופיעו בסרט תיעודי מרגש על מנחם תלמי ויצירתו, ועכשיו לראשונה – עיבוד קולנועי מלא.
הספר מורכב מ-29 סיפורים קצרים, לרוב בעלי פואנטה, הכתובים בסגנון דיבורי ועושים שימוש עתיר בסלנג ובז'רגון העברייני של "ג'מעת יפו". מסופר בהם על חייהם ומקומות הבילוי שבהם היו "הג'מעה" נוהגים לשבת, לאכול, לשתות, לדבר ולהשקיף על בחורות, ביניהם "הקפה של היווני", "המדרכה של ג'מילי", מסעדת הדגים של עזרא ועוד. כמעט לכל דמות ישנו כינוי – "הקפיץ", "הטורקי", "הדוחף", "הזורק החוצה", וכדומה. שמות דמויות נוספות הם סלומון הגדול, חזוקה, חצ'ורה הזקנה, שלמה הרומני, שמעון הסורי ארמנדו היפה ועוד.
הסיפורים עוסקים בהווי החיים ה"תחתיים" ביפו, בעיקר של גברים אשר לדידם פשיעה וישיבה בכלא אינם חריגים למציאות. בספר ניתן למצוא שלל ביטויים ודימויים רבים.
מעולם לא הייתי בארון הינו ספר המכיל 3 סיפורים שירה ופרוזה בנושא אהבת נשים גילוי הזהות סיפור האישה הראשונה שלי סיפור אהבה קיץ סתיו חורף הבטחתי בהנהוף סיפור אהבה בין אישה גרמנית לביני דור שני של אם ניצולה גרמניה פרוזה שנות השמונים בתל אביב
הספר הוא סיפורי מעולם לא הייתי בארון מספר שתמיד ידעו עליי מעולם לא הסתרתי אפשר להזדהות לפחות זאת המטרה בוגרת אוניברסיטת תל-אביב מגמת בימוי קולנוע וטלוויזיה ניסיון בהפקה ועריכה
מעולם לא הייתי בארון הינו ספר המכיל 3 סיפורים שירה ופרוזה בנושא אהבת נשים גילוי הזהות סיפור האישה הראשונה שלי סיפור אהבה קיץ סתיו חורף הבטחתי בהנהוף סיפור אהבה בין אישה גרמנית לביני דור שני של אם ניצולה גרמניה פרוזה שנות השמונים בתל אביב
הספר הוא סיפורי מעולם לא הייתי בארון מספר שתמיד ידעו עליי מעולם לא הסתרתי אפשר להזדהות לפחות זאת המטרה בוגרת אוניברסיטת תל-אביב מגמת בימוי קולנוע וטלוויזיה ניסיון בהפקה ועריכה
רוקח צעיר ובודד מקבל הזדמנות להציל עלמה במצוקה; מאבק בין זבוב ועכביש בחדר עבודתו של ראש הממשלה; אישה הצפויה להידרדרות דמנטית כותבת את עצמה לפני שתימחק; הרהורים מורבידיים של גבר בשיא חייו המבין שאינו חסין; מונולוג של נערה אפגנית העומדת לממכר-נישואין; והרפתקת קיץ של ילדים בשדה קוצים. אלה הם רק חלק מנושאי הסיפורים באסופה השמינית במספר של פטל, שבמרכזה הסוף של כולנו.
אסופת הסיפורים הזו, שנוצרה בימי חירום, מציגה את סוף העולם של 25 סופרים ומשוררים מוערכים לצד פנים חדשות ומסקרנות. סוף העולם אינו רק תרחיש של מוות אלא גם הזדמנות מוחמצת, אובדן שצפוי להגיע, חלומות מערערים. למרות הנושא הפסימי, בסיפורים יש עזות חושים, הומור וצלילה חסרת פחד אל תוך עולמות חדשים.
זוהי האסופה השמינית בסדרת פטל – סדרת אסופות של סיפורים קצרים, ממוארים ורשומות של כותבים ישראלים. וכפי שיודע/ת כל קורא/ת, במהלך קריאה מרתקת, גם סוף העולם יכול להמתין עוד מעט.
משתתפים:
יואב בן-ארי, עומר ברקמן, תמר גפני, נחמי דרימר, יונתן הירשפלד, צילה זן-בר צור, דנה חפץ, מיכל לוי, אדוה מגל כהן, פבל מובשוביץ, לבנה מושון, גרשון מושקוביץ, שמשון מלצר, דלילה מסל גורדון, חיה משב, אילה פופקו, דנה ג. פלג, גיא פרחי, אסנת צירלין, אליי קורן, יואב שביט, נמרוד שיין, דפנה שמשוני, שי שניידר-אילת, תהילה סולטנה שפר.
רוקח צעיר ובודד מקבל הזדמנות להציל עלמה במצוקה; מאבק בין זבוב ועכביש בחדר עבודתו של ראש הממשלה; אישה הצפויה להידרדרות דמנטית כותבת את עצמה לפני שתימחק; הרהורים מורבידיים של גבר בשיא חייו המבין שאינו חסין; מונולוג של נערה אפגנית העומדת לממכר-נישואין; והרפתקת קיץ של ילדים בשדה קוצים. אלה הם רק חלק מנושאי הסיפורים באסופה השמינית במספר של פטל, שבמרכזה הסוף של כולנו.
אסופת הסיפורים הזו, שנוצרה בימי חירום, מציגה את סוף העולם של 25 סופרים ומשוררים מוערכים לצד פנים חדשות ומסקרנות. סוף העולם אינו רק תרחיש של מוות אלא גם הזדמנות מוחמצת, אובדן שצפוי להגיע, חלומות מערערים. למרות הנושא הפסימי, בסיפורים יש עזות חושים, הומור וצלילה חסרת פחד אל תוך עולמות חדשים.
זוהי האסופה השמינית בסדרת פטל – סדרת אסופות של סיפורים קצרים, ממוארים ורשומות של כותבים ישראלים. וכפי שיודע/ת כל קורא/ת, במהלך קריאה מרתקת, גם סוף העולם יכול להמתין עוד מעט.
משתתפים:
יואב בן-ארי, עומר ברקמן, תמר גפני, נחמי דרימר, יונתן הירשפלד, צילה זן-בר צור, דנה חפץ, מיכל לוי, אדוה מגל כהן, פבל מובשוביץ, לבנה מושון, גרשון מושקוביץ, שמשון מלצר, דלילה מסל גורדון, חיה משב, אילה פופקו, דנה ג. פלג, גיא פרחי, אסנת צירלין, אליי קורן, יואב שביט, נמרוד שיין, דפנה שמשוני, שי שניידר-אילת, תהילה סולטנה שפר.
ספר זה מאגד שניים מסיפוריו המרתקים של הווארד פיליפס לאבקרפט, המודל של פיקמן והמוזיקה של אריך זאן.
סיפורים אלה מעבירים את הקוראים והקוראות אל עולם שבו גבולות המציאות והטירוף מיטשטשים. שני הסיפורים מתמקדים ביכולתה המבעיתה של האומנות לחשוף אמיתות אסורות, אך כל אחד מהם מציג חזון ייחודי ומפחיד של הבלתי נודע.
במודל של פיקמן, שפורסם בשנת 1927 בכתב העת "סיפורים משונים", יצירותיו המציאותיות מדי של אומן דגול חושפות את הרוע המבעית המסתתר בצללי בוסטון העתיקה.
במוזיקה של אריך זאן, שפורסם בשנת 1922 בכתב העת "החובבן הלאומי", מתגלה הרובד האפל והחבוי של אירופה שבין מלחמות העולם דרך נגינתו המהפנטת של מוזיקאי גרמני משונה המתגורר בעליית גג מוזנחת בצרפת.
מתוך התבוננות בעצמו כאומן, לאבקרפט שוזר את ההתפעלות מהיצירה עם האימה החבויה בה, האימה מהפוטנציאל הבלתי נשלט ומהאמת הבלתי נתפסת אשר טמונים בה.
ספר זה מאגד שניים מסיפוריו המרתקים של הווארד פיליפס לאבקרפט, המודל של פיקמן והמוזיקה של אריך זאן.
סיפורים אלה מעבירים את הקוראים והקוראות אל עולם שבו גבולות המציאות והטירוף מיטשטשים. שני הסיפורים מתמקדים ביכולתה המבעיתה של האומנות לחשוף אמיתות אסורות, אך כל אחד מהם מציג חזון ייחודי ומפחיד של הבלתי נודע.
במודל של פיקמן, שפורסם בשנת 1927 בכתב העת "סיפורים משונים", יצירותיו המציאותיות מדי של אומן דגול חושפות את הרוע המבעית המסתתר בצללי בוסטון העתיקה.
במוזיקה של אריך זאן, שפורסם בשנת 1922 בכתב העת "החובבן הלאומי", מתגלה הרובד האפל והחבוי של אירופה שבין מלחמות העולם דרך נגינתו המהפנטת של מוזיקאי גרמני משונה המתגורר בעליית גג מוזנחת בצרפת.
מתוך התבוננות בעצמו כאומן, לאבקרפט שוזר את ההתפעלות מהיצירה עם האימה החבויה בה, האימה מהפוטנציאל הבלתי נשלט ומהאמת הבלתי נתפסת אשר טמונים בה.
אני פותח
את דלת תא המטען
בתנופה, ונעצר. בוהה
בתכולתו. עשרה או שנים עשר
ארגזים חתומים מונחים בו בשלווה.
המשטרה, כך מסתבר, היתה מעודכנת
טוב ממני. כנראה בכל זאת, איכשהו,
עשיתי משהו רע.
לאנשים שחום גופם מטפס עד למעלה
מארבעים מעלות, יש פריווילגיה
להשמיע דברים מוזרים, והוטרינר מחייך
אל הפציינט האנושי שלו – "לא, חביבי.
סבא שלך לא דומה בכלל לסוס".
הוא נופף בידו: "תראה, כשאדם קונה
מוצר והוא לא מרוצה ממנו, זכותו
המלאה לא להשתמש בו, נכון? אתה לא
המוצר שחשבתי שקניתי. זה הכל. אין
לי תלונות אליך, חיה כמו שאתה רוצה
לחיות, אבל לא בבית שלי. זה הכל".
במקבץ סיפורים מסעיר ומעורר מחשבה, לוקחת אותנו מ. קינן – מחברת רבי-המכר איסתרק, אדמה פראית, אל חזור ועוד – למסע מרתק בין עולמות ודמויות, וביצירתיות שאינה יודעת גבולות היא מעמתת אותנו עם אתגרים בלתי צפויים, החלטות גורליות ודילמות אנושיות מהדהדות.
כמו בספריה הקודמים, גם הפעם מ. קינן מצליחה להפתיע עם גלריית דמויות ססגוניות והתמודדויות מורכבות, שמרכיבות חוויית קריאה בלתי נשכחת. אחד אחד הוא ספר שיסחוף את קוראיו, יעניק רגעים של התבוננות והתרגשות, ויספק, גם לאנשים העסוקים ביותר, הפוגה ספרותית שאין לה תחליף.
אני פותח
את דלת תא המטען
בתנופה, ונעצר. בוהה
בתכולתו. עשרה או שנים עשר
ארגזים חתומים מונחים בו בשלווה.
המשטרה, כך מסתבר, היתה מעודכנת
טוב ממני. כנראה בכל זאת, איכשהו,
עשיתי משהו רע.
לאנשים שחום גופם מטפס עד למעלה
מארבעים מעלות, יש פריווילגיה
להשמיע דברים מוזרים, והוטרינר מחייך
אל הפציינט האנושי שלו – "לא, חביבי.
סבא שלך לא דומה בכלל לסוס".
הוא נופף בידו: "תראה, כשאדם קונה
מוצר והוא לא מרוצה ממנו, זכותו
המלאה לא להשתמש בו, נכון? אתה לא
המוצר שחשבתי שקניתי. זה הכל. אין
לי תלונות אליך, חיה כמו שאתה רוצה
לחיות, אבל לא בבית שלי. זה הכל".
במקבץ סיפורים מסעיר ומעורר מחשבה, לוקחת אותנו מ. קינן – מחברת רבי-המכר איסתרק, אדמה פראית, אל חזור ועוד – למסע מרתק בין עולמות ודמויות, וביצירתיות שאינה יודעת גבולות היא מעמתת אותנו עם אתגרים בלתי צפויים, החלטות גורליות ודילמות אנושיות מהדהדות.
כמו בספריה הקודמים, גם הפעם מ. קינן מצליחה להפתיע עם גלריית דמויות ססגוניות והתמודדויות מורכבות, שמרכיבות חוויית קריאה בלתי נשכחת. אחד אחד הוא ספר שיסחוף את קוראיו, יעניק רגעים של התבוננות והתרגשות, ויספק, גם לאנשים העסוקים ביותר, הפוגה ספרותית שאין לה תחליף.
"בודיבילדר שחום עם ביצה אחת. זה המאהב שלי. ואני תוהה, מה זה אומר עלי? מכל הגברים שהכרתי באפליקציות, נדלקתי במיוחד על ספורטאי עב גוף ולא גבוה במיוחד, שמגשים עבורי חלום רטוב ומתוק מהילדות: אינטימיות סוערת עם בודיבילדר משל עצמי."
בספרו הרביעי איתי שקד לוחץ על הדוושה עד הסוף ומשחרר לעולם פרוזה נטולת מעצורים, תיאטרון חשוף איברים של דרמה ללא גבולות.
"דבר דומה קרה לי עם קיבוצניקית שהכרתי במסיבה בפלורנטין. הכרנו על הבר והערב זרם בכיף, וכשהתפשטנו בדירה שלי ראיתי שהשדיים שלה לא באותו הגודל. אחד היה קטן והשני גדול יותר, ונפול. "מיוחד מאד, נכון?" שאלה בגאווה, הבליטה את החזה וחפנה את שדיה בחושניות."
יחסים חופשיים, עיר, ים, דימויים וזיכרונות – דרך כתיבה משוחררת הפורמת טאבו אחר טאבו, שוזר איתי שקד בטאבו ויצרים חוויה תרבותית של ספרות מקורית ויוצאת דופן.
"כמה הומוסקסואליזם אני יכול להשליך על ואן גוך? הוא באמת חתך את האוזן בגלל פרוצה? או שאולי ריקבון התשוקה הפוריטנית והטרנסגרסיה הנפשית האלימה שבה חי - מצב הידוע עמוק והיטב לכל להט"בית באשר היא - הכריעו את הכף? ובכלל, מדוע מיתוס האמן המשוגע קוסם לנו כל כך?"
איתי שקד, (יליד 1975), הוא אמן ישראלי, צייר וסופר, דור חמישי תל אביבי. הוא כותב לשלושה בלוגים שונים, מאייר עטיפות לספרים ומנהל חנות קפה בשוק הכרמל האקזוטי שבלב תל אביב, לא רחוק מהחוף. טאבו ויצרים הוא ספרו הרביעי.
"בודיבילדר שחום עם ביצה אחת. זה המאהב שלי. ואני תוהה, מה זה אומר עלי? מכל הגברים שהכרתי באפליקציות, נדלקתי במיוחד על ספורטאי עב גוף ולא גבוה במיוחד, שמגשים עבורי חלום רטוב ומתוק מהילדות: אינטימיות סוערת עם בודיבילדר משל עצמי."
בספרו הרביעי איתי שקד לוחץ על הדוושה עד הסוף ומשחרר לעולם פרוזה נטולת מעצורים, תיאטרון חשוף איברים של דרמה ללא גבולות.
"דבר דומה קרה לי עם קיבוצניקית שהכרתי במסיבה בפלורנטין. הכרנו על הבר והערב זרם בכיף, וכשהתפשטנו בדירה שלי ראיתי שהשדיים שלה לא באותו הגודל. אחד היה קטן והשני גדול יותר, ונפול. "מיוחד מאד, נכון?" שאלה בגאווה, הבליטה את החזה וחפנה את שדיה בחושניות."
יחסים חופשיים, עיר, ים, דימויים וזיכרונות – דרך כתיבה משוחררת הפורמת טאבו אחר טאבו, שוזר איתי שקד בטאבו ויצרים חוויה תרבותית של ספרות מקורית ויוצאת דופן.
"כמה הומוסקסואליזם אני יכול להשליך על ואן גוך? הוא באמת חתך את האוזן בגלל פרוצה? או שאולי ריקבון התשוקה הפוריטנית והטרנסגרסיה הנפשית האלימה שבה חי - מצב הידוע עמוק והיטב לכל להט"בית באשר היא - הכריעו את הכף? ובכלל, מדוע מיתוס האמן המשוגע קוסם לנו כל כך?"
איתי שקד, (יליד 1975), הוא אמן ישראלי, צייר וסופר, דור חמישי תל אביבי. הוא כותב לשלושה בלוגים שונים, מאייר עטיפות לספרים ומנהל חנות קפה בשוק הכרמל האקזוטי שבלב תל אביב, לא רחוק מהחוף. טאבו ויצרים הוא ספרו הרביעי.
הספר מדינה צפה מציג שלושה תסריטים עתידיים למדינת ישראל: חורבן, הבית השלישי ותיקון.
לסיפורי החורבן יש ממד טראגי בולט, כצפוי, אך שזורים בהם גם אהבת אדם, הומור בריא והיכרות מעמיקה עם עולמן הפנימי של הנפשות הפועלות לצד ביקורת חברתית ותרבותית נוקבת. הסיפור שנושא את שם הספר, "מדינה צפה", משקף את הפוליטיקה הישראלית ומותח אותה עד הקצה ואולי זו הדרך הנאותה לתאר את הספר הזה – הוא כולו "עד הסוף": החל בקצב המסחרר של האירועים ובדמיון השופע, עבור בחשיפת נפשן של הדמויות הפועלות והיחסים ביניהן וכלה בתיאור החריף של הפוליטיקה והפוליטיקאים מימין ומשמאל – הכול מוצג בצורה מפוכחת וחדה כתער.
סיפורי הבית השלישי מתארים מהפכה דתית ואת השלכותיה על החברה הישראלית ועל התרבות המערבית כולה. המהפכה, שמתרחשת באלימות חסרת רסן, מסתיימת בהקמת תאוקרטיה ישראלית שמיישמת את ההלכה כלשונה. הסיפור "כיווץ גלויות" הוא תיאור גרוטסקי של המציאות החדשה, ולעומתו הסיפור "צופיה" מציג תיאור כמעט פיוטי של אישה שמצילה את המדינה מחרם עולמי בזכות אמונתה העמוקה.
ראוי לציון מיוחד הוא הסיפור "קורבן שבועות", שמציג תיאור ראשון, חדשני מאוד אבל מציאותי לגמרי, של בית המקדש השלישי. הסיפור חודר לליבן של הדמויות ומתאר ביד בוטחת את המפגש הגורלי שבין קדושה אלוהית והטבע האנושי. הסיפור השמיני והאחרון מציע רעיונות יצירתיים, רעננים ובחלקם אף מפתיעים לתיקון החברה הישראלית כך שנחיה במציאות בריאה, הגיונית ומאוזנת.
זהו ספר חובה לכל מי שמתעניין באקטואליה הישראלית, לכל מי שאכפת לו מהמדינה ומאזרחיה ולכל מי ששואל שאלות כגון "מה יהיה איתנו?" ו"לאן כל זה הולך?" שאלות קיומיות אלה התחדדו ביתר שאת לאחר שבעה באוקטובר, והספר מדינה צפה משרטט בצורה מוחשית ביותר כמה תסריטים קיצוניים שכבר לא נראים מופרכים כל כך לאור המציאות שבה אנו חיים.
הספר מדינה צפה מציג שלושה תסריטים עתידיים למדינת ישראל: חורבן, הבית השלישי ותיקון.
לסיפורי החורבן יש ממד טראגי בולט, כצפוי, אך שזורים בהם גם אהבת אדם, הומור בריא והיכרות מעמיקה עם עולמן הפנימי של הנפשות הפועלות לצד ביקורת חברתית ותרבותית נוקבת. הסיפור שנושא את שם הספר, "מדינה צפה", משקף את הפוליטיקה הישראלית ומותח אותה עד הקצה ואולי זו הדרך הנאותה לתאר את הספר הזה – הוא כולו "עד הסוף": החל בקצב המסחרר של האירועים ובדמיון השופע, עבור בחשיפת נפשן של הדמויות הפועלות והיחסים ביניהן וכלה בתיאור החריף של הפוליטיקה והפוליטיקאים מימין ומשמאל – הכול מוצג בצורה מפוכחת וחדה כתער.
סיפורי הבית השלישי מתארים מהפכה דתית ואת השלכותיה על החברה הישראלית ועל התרבות המערבית כולה. המהפכה, שמתרחשת באלימות חסרת רסן, מסתיימת בהקמת תאוקרטיה ישראלית שמיישמת את ההלכה כלשונה. הסיפור "כיווץ גלויות" הוא תיאור גרוטסקי של המציאות החדשה, ולעומתו הסיפור "צופיה" מציג תיאור כמעט פיוטי של אישה שמצילה את המדינה מחרם עולמי בזכות אמונתה העמוקה.
ראוי לציון מיוחד הוא הסיפור "קורבן שבועות", שמציג תיאור ראשון, חדשני מאוד אבל מציאותי לגמרי, של בית המקדש השלישי. הסיפור חודר לליבן של הדמויות ומתאר ביד בוטחת את המפגש הגורלי שבין קדושה אלוהית והטבע האנושי. הסיפור השמיני והאחרון מציע רעיונות יצירתיים, רעננים ובחלקם אף מפתיעים לתיקון החברה הישראלית כך שנחיה במציאות בריאה, הגיונית ומאוזנת.
זהו ספר חובה לכל מי שמתעניין באקטואליה הישראלית, לכל מי שאכפת לו מהמדינה ומאזרחיה ולכל מי ששואל שאלות כגון "מה יהיה איתנו?" ו"לאן כל זה הולך?" שאלות קיומיות אלה התחדדו ביתר שאת לאחר שבעה באוקטובר, והספר מדינה צפה משרטט בצורה מוחשית ביותר כמה תסריטים קיצוניים שכבר לא נראים מופרכים כל כך לאור המציאות שבה אנו חיים.
הגלריה של עדנאן גדולה. מעוצבת. תצוגתה מסקרנת מאוד. אנחנו עולים לקומה השנייה, שבה ניצבים שולחן כתיבה מכובד וכמה כיסאות. עדנאן ניגש לשולחן ומביא ממנו צילום ישן מאוד, בינוני בגודלו. מאלק מסתכל בו, הופך אותו ואחר כך מעביר אותו אליי ושואל, “מה דעתך?”
אני מסתכל ומסתכל, חושב ולא אומר מילה. עוברות כמה דקות והשניים מסתכלים בי, אינם מדברים, ומחכים ככל הנראה למוצא פי. “כמה זמן הצילום הזה בידיך?” אני שואל לבסוף את עדנאן.
“שבוע בערך.”
“מי הביא אותו?”
“לא אוכל לענות.”
“האם האצטרולב בידיו?”
“הוא בידי אביו.”
“ואתה מאמין לו?”
“בערך, אבל שווה נסיעה.”
האם אִמַּתָּ חתימות?”
“בקירוב. אני לא מומחה באימות חתימות, ולא אוכל להראותו לאיש, כפי שאתה בטח מבין, ובכל זאת, זוהי חתימתו של מסייה דה סנט אכזופרי,” אמר. אין ספק, הוא יודע מיהו סנט אכזופרי. מאלק לא. אין לו מושג.
יצחק ברק - חקי, יליד 1949 , ירושלמי, איש עסקים.
הגלריה של עדנאן גדולה. מעוצבת. תצוגתה מסקרנת מאוד. אנחנו עולים לקומה השנייה, שבה ניצבים שולחן כתיבה מכובד וכמה כיסאות. עדנאן ניגש לשולחן ומביא ממנו צילום ישן מאוד, בינוני בגודלו. מאלק מסתכל בו, הופך אותו ואחר כך מעביר אותו אליי ושואל, “מה דעתך?”
אני מסתכל ומסתכל, חושב ולא אומר מילה. עוברות כמה דקות והשניים מסתכלים בי, אינם מדברים, ומחכים ככל הנראה למוצא פי. “כמה זמן הצילום הזה בידיך?” אני שואל לבסוף את עדנאן.
“שבוע בערך.”
“מי הביא אותו?”
“לא אוכל לענות.”
“האם האצטרולב בידיו?”
“הוא בידי אביו.”
“ואתה מאמין לו?”
“בערך, אבל שווה נסיעה.”
האם אִמַּתָּ חתימות?”
“בקירוב. אני לא מומחה באימות חתימות, ולא אוכל להראותו לאיש, כפי שאתה בטח מבין, ובכל זאת, זוהי חתימתו של מסייה דה סנט אכזופרי,” אמר. אין ספק, הוא יודע מיהו סנט אכזופרי. מאלק לא. אין לו מושג.
יצחק ברק - חקי, יליד 1949 , ירושלמי, איש עסקים.
״הכתיבה העירה רגעים רבים שבכלל לא זכרתי שהם עדיין חבויים בי, והיה מרתק לגלות אותם, את כולם!
התלבטתי איך לקרוא לספר - "סמטת כנען" היא הרחוב בו גדלתי, ולשם חזרתי על מנת לספר את הסיפור שלי.״
"אני אדם שספרים הם מרכז חייו דווקא בשל כך מעולם לא עלה בדעתי לכתוב ספר. אף פעם לא חשבתי שסיפור חיי יש בו כדי למלא ספר. אבל, לאט־לאט מפה ושם עלו שאלות מהילדים והנכדים שלי ומאוהבי הזמר העברי' על ראשית דרכי ועל המוזיקה שיצרתי. השנים חולפות ועימן עולה החרדה מפני השכחה, החלטתי לנסות."
חוה אלברשטיין
בשפה עדינה, רוויית הומור ונטולת פאתוס מזמינה חוה אלברשטיין את הקורא למסע בתחנות חייה: רסיסי זיכרון מפולין, צעדים ראשונים במעברת "שרלייה" (שער עלייה), ילדות בקריית ביאליק ופעילותה העשירה והמגוונות לאורך שנים רבות כזמרת ויוצרת.
בתמונות קצרות מיטיבה חוה אלברשטיין לתאר רגעים קטנים הנשזרים אלו באלו לכלל מסכת חיים של מי שנעה כל חייה בין המרכז לשוליים, בין ליבה של התרבות הישראלית ובין זיקתה ומחויבותה העמוקה לעולמה ההולך ונעלם של תרבות היידיש.
כוחה של חוה כמספרת מצוי ביכולתה להעניק יופי ומשמעות ליומיומי ולחולף: יהא זה הסלון בבית ילדותה הקטן בסמטת כנען, שיחה אקראית עם שכן לטיסה, מפגש עם חבורה של משוררי יידיש או עבודה משותפת על אלבום חדש. בכל אלה היא מוצאת יופי רב ומחייה בסיפוריה הקצרים את עברה שלה שהוא במידה רבה עברנו שלנו.
״הכתיבה העירה רגעים רבים שבכלל לא זכרתי שהם עדיין חבויים בי, והיה מרתק לגלות אותם, את כולם!
התלבטתי איך לקרוא לספר - "סמטת כנען" היא הרחוב בו גדלתי, ולשם חזרתי על מנת לספר את הסיפור שלי.״
"אני אדם שספרים הם מרכז חייו דווקא בשל כך מעולם לא עלה בדעתי לכתוב ספר. אף פעם לא חשבתי שסיפור חיי יש בו כדי למלא ספר. אבל, לאט־לאט מפה ושם עלו שאלות מהילדים והנכדים שלי ומאוהבי הזמר העברי' על ראשית דרכי ועל המוזיקה שיצרתי. השנים חולפות ועימן עולה החרדה מפני השכחה, החלטתי לנסות."
חוה אלברשטיין
בשפה עדינה, רוויית הומור ונטולת פאתוס מזמינה חוה אלברשטיין את הקורא למסע בתחנות חייה: רסיסי זיכרון מפולין, צעדים ראשונים במעברת "שרלייה" (שער עלייה), ילדות בקריית ביאליק ופעילותה העשירה והמגוונות לאורך שנים רבות כזמרת ויוצרת.
בתמונות קצרות מיטיבה חוה אלברשטיין לתאר רגעים קטנים הנשזרים אלו באלו לכלל מסכת חיים של מי שנעה כל חייה בין המרכז לשוליים, בין ליבה של התרבות הישראלית ובין זיקתה ומחויבותה העמוקה לעולמה ההולך ונעלם של תרבות היידיש.
כוחה של חוה כמספרת מצוי ביכולתה להעניק יופי ומשמעות ליומיומי ולחולף: יהא זה הסלון בבית ילדותה הקטן בסמטת כנען, שיחה אקראית עם שכן לטיסה, מפגש עם חבורה של משוררי יידיש או עבודה משותפת על אלבום חדש. בכל אלה היא מוצאת יופי רב ומחייה בסיפוריה הקצרים את עברה שלה שהוא במידה רבה עברנו שלנו.
ספר ביכוריו של נועם נוי הוא אוסף שירים וסיפורים קצרים שבקולם המובחן מניעים את הקורא במעגלים של הרס עצמי, טראומה, התמכרות ובדידות. על רקע הנופים העירוניים של ירושלים ותל אביב, בהן גדל והתעצב, נבנה מארג סבוך ואפל של עלילות וגיבורים, שעל אף העדר קשר עלילתי ישיר ביניהם, מייצרים יחד תמונת נוף של עולם פנימי ייחודי, בו מתערבלים הזיכרון, הדמיון, הייאוש והחיפוש התמידי אחר נחמה.
בתנופה עלילתית משוכללת, הסיפורים בספר מטפסים מהיומיומי אל המקורי והנשגב, עם צורה מלוטשת לצד כנות טבעית.
פפוקה הוא ההפך הגמור מספרות ממוסחרת ומתאמצת, הוא דוגמת מופת לספרות צעירה, מעזה ומרעננת.
נועם נוי – סופר, משורר ואיש קריאייטיב בפרסום ובהייטק – יודע שהסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו הם לפעמים הדרך היחידה לשרוד. הוא גדל בבית רווי במילים – אביו משורר, אימו עיתונאית, וסבו זכה בפרס ישראל לספרות – אבל לצד הכישרון והאהבה לשפה, הוא ירש גם שושלת של התמכרויות והתמודדויות נפשיות.
כמי שמתמודד בעצמו עם דיכאון, חרדה והתמכרות, הספר החדש שלו, על אף היותי בדיוני, הוא גם מסע אישי אל תוך השורשים העמוקים של הכאב הזה – חוויות ילדות שהותירו צלקות, הרס עצמי, דפוסים חוזרים, ושאלת הגורל הבלתי נמנע של התמכרות.
נוי לא כותב על ההתמכרות והתמודדות הנפש כאירועים קיצוניים שקורים בשולי החברה או כמושגים קליניים רחוקים, אלא כחלק בלתי נפרד מהחוויה העירונית ומהחיים שלו ושל רבים מאיתנו – חוויה אנושית שמחלחלת אל היומיום, אל הברים, המסעדות, הדירות הקטנות והרחובות הריקים של שעות הלילה המאוחרות. הוא מביא את הסיפורים מתוך הרחובות המלוכלכים בשעות הקטנות של הלילה, מהמועדונים, הברים והמטבחים הדחוסים של חיי הלילה. אחרי שנים שעבד בענף ההסעדה והאירוח, הוא מכיר היטב את העולם הזה ואת המחירים האמיתיים של הלילות הארוכים.
האם ההתמכרות היא גורל אכזר או מבחן שמאפשר גאולה? בכתיבה ייחודית, חדה וחסרת פחד, נוי חושף את הגבולות המטושטשים בין הנאה לאבדון, בין מציאות להזיה, בין תקווה לייאוש. זהו סיפור שלא רק מתאר את ההתמכרות, אלא מפענח את השורשים שלה – ומציע לקוראים מבט מפוכח ונוגע ללב על החיים כמאבק.
ספר ביכוריו של נועם נוי הוא אוסף שירים וסיפורים קצרים שבקולם המובחן מניעים את הקורא במעגלים של הרס עצמי, טראומה, התמכרות ובדידות. על רקע הנופים העירוניים של ירושלים ותל אביב, בהן גדל והתעצב, נבנה מארג סבוך ואפל של עלילות וגיבורים, שעל אף העדר קשר עלילתי ישיר ביניהם, מייצרים יחד תמונת נוף של עולם פנימי ייחודי, בו מתערבלים הזיכרון, הדמיון, הייאוש והחיפוש התמידי אחר נחמה.
בתנופה עלילתית משוכללת, הסיפורים בספר מטפסים מהיומיומי אל המקורי והנשגב, עם צורה מלוטשת לצד כנות טבעית.
פפוקה הוא ההפך הגמור מספרות ממוסחרת ומתאמצת, הוא דוגמת מופת לספרות צעירה, מעזה ומרעננת.
נועם נוי – סופר, משורר ואיש קריאייטיב בפרסום ובהייטק – יודע שהסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו הם לפעמים הדרך היחידה לשרוד. הוא גדל בבית רווי במילים – אביו משורר, אימו עיתונאית, וסבו זכה בפרס ישראל לספרות – אבל לצד הכישרון והאהבה לשפה, הוא ירש גם שושלת של התמכרויות והתמודדויות נפשיות.
כמי שמתמודד בעצמו עם דיכאון, חרדה והתמכרות, הספר החדש שלו, על אף היותי בדיוני, הוא גם מסע אישי אל תוך השורשים העמוקים של הכאב הזה – חוויות ילדות שהותירו צלקות, הרס עצמי, דפוסים חוזרים, ושאלת הגורל הבלתי נמנע של התמכרות.
נוי לא כותב על ההתמכרות והתמודדות הנפש כאירועים קיצוניים שקורים בשולי החברה או כמושגים קליניים רחוקים, אלא כחלק בלתי נפרד מהחוויה העירונית ומהחיים שלו ושל רבים מאיתנו – חוויה אנושית שמחלחלת אל היומיום, אל הברים, המסעדות, הדירות הקטנות והרחובות הריקים של שעות הלילה המאוחרות. הוא מביא את הסיפורים מתוך הרחובות המלוכלכים בשעות הקטנות של הלילה, מהמועדונים, הברים והמטבחים הדחוסים של חיי הלילה. אחרי שנים שעבד בענף ההסעדה והאירוח, הוא מכיר היטב את העולם הזה ואת המחירים האמיתיים של הלילות הארוכים.
האם ההתמכרות היא גורל אכזר או מבחן שמאפשר גאולה? בכתיבה ייחודית, חדה וחסרת פחד, נוי חושף את הגבולות המטושטשים בין הנאה לאבדון, בין מציאות להזיה, בין תקווה לייאוש. זהו סיפור שלא רק מתאר את ההתמכרות, אלא מפענח את השורשים שלה – ומציע לקוראים מבט מפוכח ונוגע ללב על החיים כמאבק.
אדם טוב קשה למצוא, שראה אור בשנת 1953, הוא אחד מקובצי הסיפורים הנודעים והמכוננים בספרות האמריקאית. בזכותו נמנית פלאנרי או'קונור עם הקלסיקונים המודרניים ונהוג להשוותה לפוקנר ולדוסטויבסקי.
עשרת הסיפורים הריאליסטיים שבקובץ מעוגנים בנופי הדרום של אמריקה המעמדית והגזענית, והם נוגעים בליבת הווייתו של האדם המודרני, עולמו הרוחני ומרכיבי מצפונו. הם נפתחים בתיאור התרחשויות שגורות - יציאה לטיול משפחתי, השגחה של שמרטפית על פעוט, שיחת חולין בחווה, סוכן נוסע שבא להציג את מרכולתו - שבצילן רובץ פוטנציאל שטני שברגע אחד מחולל מפנה אלים, עוכר שלווה ומפתיע. הקורא לומד להידרך לקראת הופעתו של אותו קוץ נסתר שיצוץ בסיפור ושחודו לא יקהה גם אם ציפה לו.
המבט של או‘קונור הוא מפוכח, אכזרי ואירוני. ניכרת בו גם השפעתה של השקפתה הדתית, המעשירה את יצירתה ברבדים של סמליות ומציגה לפני גיבוריה הזדמנויות לחסד, הארה והתעלות אל ממד המסתורין האלוהי שמתגלה בחייהם בדרכים שונות ובלתי צפויות.
אדם טוב קשה למצוא, שראה אור בשנת 1953, הוא אחד מקובצי הסיפורים הנודעים והמכוננים בספרות האמריקאית. בזכותו נמנית פלאנרי או'קונור עם הקלסיקונים המודרניים ונהוג להשוותה לפוקנר ולדוסטויבסקי.
עשרת הסיפורים הריאליסטיים שבקובץ מעוגנים בנופי הדרום של אמריקה המעמדית והגזענית, והם נוגעים בליבת הווייתו של האדם המודרני, עולמו הרוחני ומרכיבי מצפונו. הם נפתחים בתיאור התרחשויות שגורות - יציאה לטיול משפחתי, השגחה של שמרטפית על פעוט, שיחת חולין בחווה, סוכן נוסע שבא להציג את מרכולתו - שבצילן רובץ פוטנציאל שטני שברגע אחד מחולל מפנה אלים, עוכר שלווה ומפתיע. הקורא לומד להידרך לקראת הופעתו של אותו קוץ נסתר שיצוץ בסיפור ושחודו לא יקהה גם אם ציפה לו.
המבט של או‘קונור הוא מפוכח, אכזרי ואירוני. ניכרת בו גם השפעתה של השקפתה הדתית, המעשירה את יצירתה ברבדים של סמליות ומציגה לפני גיבוריה הזדמנויות לחסד, הארה והתעלות אל ממד המסתורין האלוהי שמתגלה בחייהם בדרכים שונות ובלתי צפויות.
הספר שלפניכם הוא מסע של אישה אל הים. אומנם היא עוברת במקומות שונים, בארצות שונות, בנופים שונים, אבל המסע הוא בראש ובראשונה ובסופו של דבר אל הכחול הגדול והבלתי נגמר. בתוך כך היא מגלה שכמו שיש כוח כבידה שונה במרחבי הים, כך גם יש משמעות מעט שונה למילים. מילים כמו אדמה, אימא, בית, גבר, יין או רוח, מקבלות משמעות שונה כשאת בים.
התרבות המערבית מתחילה כשהגבר בה"א הידיעה, אודיסאוס, יוצא אל מרחבי הים התיכון. אבל מה היה קורה אילו פנלופה, אשתו של הגיבור רב־המעללים והתחבולות, הייתה יוצאת איתו למסע? מה היו החוויות שלה מהמסע הזה? ויותר מכך, באיזה אופן היו מסופרות עלילות המסע? על שאלות אלה ואחרות מבקשת ג'ודי גונן לענות בספרה החדש שפת הים שמספר על חוויותיה כאחת מצוות של שניים, שחי את חייו על פני הגלים.
הספרות העברית לא משופעת בסיפורי ימים ויורדי ים, ודאי לא כאלה שגיבוריהם הם נשים. למרות כל המהפכות האידיאולוגיות, בספרים תפקידיהם של הנשים והגברים נותרים מסורתיים. גברים יוצאים למסעות על פני היבשת, ואילו מסעותיהם של הנשים הם פנימיים, אינטרוספקטיביים. אלא שכאן אנחנו פוגשים ספר מסוג אחר ומספרת מסוג אחר שלוקחת לעצמה את החירות לספר את מה שאחרים לרוב לא היו מבחינים בו כלל. זהו ספר שמתאר את חוויית הים כמו שאף גבר לא יכול היה לתאר אותה.
ג'ודי גונן היא פסלת ומטפלת באומנות. שפת הים הוא ספרה הראשון. הסיפורים והרהורים שבספר נאספו במהלך מסעות שיט ארוכים ברחבי הים התיכון, באוקיינוס האטלנטי, בים הצפוני, בים הבלטי ובנהרות צרפת, בלגיה והולנד.
הספר שלפניכם הוא מסע של אישה אל הים. אומנם היא עוברת במקומות שונים, בארצות שונות, בנופים שונים, אבל המסע הוא בראש ובראשונה ובסופו של דבר אל הכחול הגדול והבלתי נגמר. בתוך כך היא מגלה שכמו שיש כוח כבידה שונה במרחבי הים, כך גם יש משמעות מעט שונה למילים. מילים כמו אדמה, אימא, בית, גבר, יין או רוח, מקבלות משמעות שונה כשאת בים.
התרבות המערבית מתחילה כשהגבר בה"א הידיעה, אודיסאוס, יוצא אל מרחבי הים התיכון. אבל מה היה קורה אילו פנלופה, אשתו של הגיבור רב־המעללים והתחבולות, הייתה יוצאת איתו למסע? מה היו החוויות שלה מהמסע הזה? ויותר מכך, באיזה אופן היו מסופרות עלילות המסע? על שאלות אלה ואחרות מבקשת ג'ודי גונן לענות בספרה החדש שפת הים שמספר על חוויותיה כאחת מצוות של שניים, שחי את חייו על פני הגלים.
הספרות העברית לא משופעת בסיפורי ימים ויורדי ים, ודאי לא כאלה שגיבוריהם הם נשים. למרות כל המהפכות האידיאולוגיות, בספרים תפקידיהם של הנשים והגברים נותרים מסורתיים. גברים יוצאים למסעות על פני היבשת, ואילו מסעותיהם של הנשים הם פנימיים, אינטרוספקטיביים. אלא שכאן אנחנו פוגשים ספר מסוג אחר ומספרת מסוג אחר שלוקחת לעצמה את החירות לספר את מה שאחרים לרוב לא היו מבחינים בו כלל. זהו ספר שמתאר את חוויית הים כמו שאף גבר לא יכול היה לתאר אותה.
ג'ודי גונן היא פסלת ומטפלת באומנות. שפת הים הוא ספרה הראשון. הסיפורים והרהורים שבספר נאספו במהלך מסעות שיט ארוכים ברחבי הים התיכון, באוקיינוס האטלנטי, בים הצפוני, בים הבלטי ובנהרות צרפת, בלגיה והולנד.
אסופת סיפרים קצרים שמכוונת זרקור על אנשים ועל רגעים עירוניים. כל ספסל בשדרה הוא סיפור. כל קבצן, כל מטאטא רחובות וכל נגן רחוב הם סיפור. כולנו עוברים לידם מדי יום, רואים ולא רואים.
כל אחד רוצה להשמיע את הסיפור שלו. לתפוס מקום, להיראות. לעתים הוא עושה את זה בלי מילים, וכדי לשמוע יש לפקוח עיניים, אוזניים ובעיקר את הלב.
לכל אחד יש רגע של עצב, רגע של וידוי, רגע של צחוק וגם רגע של כיפוף הכללים. לכל אחד מגיע רגע של אושר.
אלה הם הרגעים השקופים שגיבוריהם מקבלים פנים וגוף והופכים לסיפורים.
אסופת סיפרים קצרים שמכוונת זרקור על אנשים ועל רגעים עירוניים. כל ספסל בשדרה הוא סיפור. כל קבצן, כל מטאטא רחובות וכל נגן רחוב הם סיפור. כולנו עוברים לידם מדי יום, רואים ולא רואים.
כל אחד רוצה להשמיע את הסיפור שלו. לתפוס מקום, להיראות. לעתים הוא עושה את זה בלי מילים, וכדי לשמוע יש לפקוח עיניים, אוזניים ובעיקר את הלב.
לכל אחד יש רגע של עצב, רגע של וידוי, רגע של צחוק וגם רגע של כיפוף הכללים. לכל אחד מגיע רגע של אושר.
אלה הם הרגעים השקופים שגיבוריהם מקבלים פנים וגוף והופכים לסיפורים.
תירגמה מגרמנית והוסיפה אחרית־דבר: אילנה המרמן
מבחר מסיפוריו של אחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים, שיצירותיו מבטאות את אי־הוודאות הקיומית של האדם בעת־החדשה בעוצמה ובדייקנות שלא פגו עד היום. המבחר, כולו בתרגום חדש, כולל חטיבה מוקדמת מיצירתו של קפקא, "התבוננות", את הסיפור הידוע – מגולות הכותרת של יצירות קפקא – "גזר־הדין", וחטיבה מאוחרת יותר ביצירתו, "רופא כפרי". אלה הם סיפורים שככל שמוסיפים וחוזרים לקרוא בהם, מגלים בהם עוד ועוד פנים ודקויות.
תירגמה מגרמנית והוסיפה אחרית־דבר: אילנה המרמן
מבחר מסיפוריו של אחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים, שיצירותיו מבטאות את אי־הוודאות הקיומית של האדם בעת־החדשה בעוצמה ובדייקנות שלא פגו עד היום. המבחר, כולו בתרגום חדש, כולל חטיבה מוקדמת מיצירתו של קפקא, "התבוננות", את הסיפור הידוע – מגולות הכותרת של יצירות קפקא – "גזר־הדין", וחטיבה מאוחרת יותר ביצירתו, "רופא כפרי". אלה הם סיפורים שככל שמוסיפים וחוזרים לקרוא בהם, מגלים בהם עוד ועוד פנים ודקויות.
כתום - ספרו השמיני של אורציון ישי. בקובץ שמונה סיפורים ונובלה שמקום עלילתם ירושלים, איטליה, ארצות הברית ועוד.
בסיפורים משתקף קולו המובהק, המרגש,הרהוט והמלא בצבע ואווירה. מתח עלילתם חוזר ומפתיע מחדש בכל סיפור והופכת את הקריאה בהם למרתקת.
כתום - ספרו השמיני של אורציון ישי. בקובץ שמונה סיפורים ונובלה שמקום עלילתם ירושלים, איטליה, ארצות הברית ועוד.
בסיפורים משתקף קולו המובהק, המרגש,הרהוט והמלא בצבע ואווירה. מתח עלילתם חוזר ומפתיע מחדש בכל סיפור והופכת את הקריאה בהם למרתקת.
"השחר עוד רגע עולה. סבתא כבר הרתיחה מים בסמובר, כדי להכין לנו תה חם בניחוח ורדים, עם תבלינים שמוסיפים טעמים וריחות מיוחדים.
עוד רגע נשב רק אני וסבתא בבוקר הקריר והשקט. אני יושבת לרגליה על שרפרף קטן וחמוד, והיא מוזגת לי תה ולא שוכחת להזכיר: "היזהרי ילדתי, זה מאוד חם".
סיפורים קצרים, המלווים בציורים מעשה ידיי, מרגעים שזכורים לי בילדות. רגעים שונים עם סבתא, שהיתה דמות דומיננטית בחיי. על החיבור שלי לטבע שהיו חלק מנוף ילדותי, על הקשר שלי עם אבי ואימי. המפגשים שלי איתם ברגעים שזכורים לי, היו זמן יקר בשבילי, הייתי מאושרת בהם.
מאיה נשואה באושר ואימא לשלושה ילדים. יוצרת ואמנית, שהאמנות עבורה היא דרך חיים. היא מנחה קבוצות וסדנאות. מובילה צוותים ופרויקטים בעבודה עם נוער, מעגלי נשים וסדנאות העצמה ומנהיגות בפרויקטים מגוונים להעצמת נשים ונוער בהתנדבות.
"השחר עוד רגע עולה. סבתא כבר הרתיחה מים בסמובר, כדי להכין לנו תה חם בניחוח ורדים, עם תבלינים שמוסיפים טעמים וריחות מיוחדים.
עוד רגע נשב רק אני וסבתא בבוקר הקריר והשקט. אני יושבת לרגליה על שרפרף קטן וחמוד, והיא מוזגת לי תה ולא שוכחת להזכיר: "היזהרי ילדתי, זה מאוד חם".
סיפורים קצרים, המלווים בציורים מעשה ידיי, מרגעים שזכורים לי בילדות. רגעים שונים עם סבתא, שהיתה דמות דומיננטית בחיי. על החיבור שלי לטבע שהיו חלק מנוף ילדותי, על הקשר שלי עם אבי ואימי. המפגשים שלי איתם ברגעים שזכורים לי, היו זמן יקר בשבילי, הייתי מאושרת בהם.
מאיה נשואה באושר ואימא לשלושה ילדים. יוצרת ואמנית, שהאמנות עבורה היא דרך חיים. היא מנחה קבוצות וסדנאות. מובילה צוותים ופרויקטים בעבודה עם נוער, מעגלי נשים וסדנאות העצמה ומנהיגות בפרויקטים מגוונים להעצמת נשים ונוער בהתנדבות.
הקַַטְְסָָרִִיטְְסָָגְְרָָה, "אוקיינוס הסיפורים", היא אחת מיצירות המופת של הספרות ההודית. זהו אוסף ובו מאות סיפורים, שנכתבו במקור בסנסקריט, בידי מחבר בשם סוֹֹמָָדֶֶוָָה הקשמירי, שטען כי תרגם את הספר משפת השדים.
גיבורי הסיפורים הכלולים באוסף זה הם אנשי העם – סוחרים, ברהמינים, נשים ממעמדות שונים ולא רק מלכים ובני האצולה. בסיפורים ניכרות השפעות בודהיסטיות, שכן דת זו צמחה בהודו וזכתה לפופולריות בקרב מעמד הסוחרים. עם התפשטות הבודהיזם בדרכי המסחר אל מחוץ לגבולות הודו, אל טיבט, מונגוליה, סין ואינדונזיה, נפוצו גם הסיפורים בכל המרחב האסייתי.
קובץ הסיפורים המוצג כאן הוא אחד החלקים הידועים יותר של "אוקיינוס הסיפורים". לפנינו סיפור מסגרת המאגד תחתיו עשרים וארבעה סיפורים נוספים. בסיפור המסגרת שד ערפדי השוכן בתוך גוויות, מספר סיפורים למלך. כל אחד מן הסיפורים מסתיים בחידה שעל המלך לפותרה.
הסיפורים, הכתובים בלשון פיוטית, הם סיפורי אהבה קסומים המשקפים במידה רבה את חייהם של תושבי צפון הודו במהלך המאה האחת עשרה. ניכרת בהם תפיסת העולם ההודית המתמצת במונח דָָהרְְמָָה, מילה בסנסקריט שפירושה 'הדרך הנצחית' – מערכת הכללים שעל פיה אמור אדם לנהל את חייו, בהתאם למעמד שאליו הוא משתייך.
על אודות המתרגם:
יואל שלום פרץ הוא פולקלוריסט, סופר ומתרגם, אך לפני כל דבר אחר הוא מספר סיפורים, הפועל, לצד עבודתו המדעית, לחידוש והחייאה של אומנות ההיגוד שבעל פה בישראל. הוא מופיע מעל במות שונות הן כמרצה, הן כמספר סיפורים. אתר האינטרנט שלו, אתר מס"ע (מרכז סיפורי עם), הוא האתר הגדול ביותר בעברית לסיפורי עם ופולקלור.
הקַַטְְסָָרִִיטְְסָָגְְרָָה, "אוקיינוס הסיפורים", היא אחת מיצירות המופת של הספרות ההודית. זהו אוסף ובו מאות סיפורים, שנכתבו במקור בסנסקריט, בידי מחבר בשם סוֹֹמָָדֶֶוָָה הקשמירי, שטען כי תרגם את הספר משפת השדים.
גיבורי הסיפורים הכלולים באוסף זה הם אנשי העם – סוחרים, ברהמינים, נשים ממעמדות שונים ולא רק מלכים ובני האצולה. בסיפורים ניכרות השפעות בודהיסטיות, שכן דת זו צמחה בהודו וזכתה לפופולריות בקרב מעמד הסוחרים. עם התפשטות הבודהיזם בדרכי המסחר אל מחוץ לגבולות הודו, אל טיבט, מונגוליה, סין ואינדונזיה, נפוצו גם הסיפורים בכל המרחב האסייתי.
קובץ הסיפורים המוצג כאן הוא אחד החלקים הידועים יותר של "אוקיינוס הסיפורים". לפנינו סיפור מסגרת המאגד תחתיו עשרים וארבעה סיפורים נוספים. בסיפור המסגרת שד ערפדי השוכן בתוך גוויות, מספר סיפורים למלך. כל אחד מן הסיפורים מסתיים בחידה שעל המלך לפותרה.
הסיפורים, הכתובים בלשון פיוטית, הם סיפורי אהבה קסומים המשקפים במידה רבה את חייהם של תושבי צפון הודו במהלך המאה האחת עשרה. ניכרת בהם תפיסת העולם ההודית המתמצת במונח דָָהרְְמָָה, מילה בסנסקריט שפירושה 'הדרך הנצחית' – מערכת הכללים שעל פיה אמור אדם לנהל את חייו, בהתאם למעמד שאליו הוא משתייך.
על אודות המתרגם:
יואל שלום פרץ הוא פולקלוריסט, סופר ומתרגם, אך לפני כל דבר אחר הוא מספר סיפורים, הפועל, לצד עבודתו המדעית, לחידוש והחייאה של אומנות ההיגוד שבעל פה בישראל. הוא מופיע מעל במות שונות הן כמרצה, הן כמספר סיפורים. אתר האינטרנט שלו, אתר מס"ע (מרכז סיפורי עם), הוא האתר הגדול ביותר בעברית לסיפורי עם ופולקלור.
"זאת לא חוכמה לא לעשות כלום כשאין לך מה לעשות; במקרה כזה כל בזבוז זמן הוא תעסוקה, ותעסוקה מעייפת מאוד. מבחינה זאת דומה הבטלנות למים – רק מים גנובים ימתָקוּ."
הרהורים על בטלה ועל אהבה, על ביישנות ועל גאווה, על מזג אוויר ועל דיכאון, על אכילה ושתייה, על הופעה בחברה ועל מהותה של הצלחה, ובקיצור – שלל הרהורים של הולך בטל. בשנינות ובהומור שכה מאפיינים את כתיבתו, הסופר הבריטי המהולל ג׳רום ק. ג׳רום (שלושה בסירה אחת) מגולל בספר זה את הגיגיו על נושאים שברומו של עולם וגם על עניינים פחותי חשיבות – ואלה גם אלה זוכים לאותו טיפול נפלא שיש בו קריצה שובבה והתבוננות חכמה ומקורית על הטבע האנושי. תענוג לגלות שרבות ממחשבותיו ותפיסותיו של הסופר האהוב רלוונטיות גם כיום, יותר ממאה שנה מאז פורסמו לראשונה.
"זאת לא חוכמה לא לעשות כלום כשאין לך מה לעשות; במקרה כזה כל בזבוז זמן הוא תעסוקה, ותעסוקה מעייפת מאוד. מבחינה זאת דומה הבטלנות למים – רק מים גנובים ימתָקוּ."
הרהורים על בטלה ועל אהבה, על ביישנות ועל גאווה, על מזג אוויר ועל דיכאון, על אכילה ושתייה, על הופעה בחברה ועל מהותה של הצלחה, ובקיצור – שלל הרהורים של הולך בטל. בשנינות ובהומור שכה מאפיינים את כתיבתו, הסופר הבריטי המהולל ג׳רום ק. ג׳רום (שלושה בסירה אחת) מגולל בספר זה את הגיגיו על נושאים שברומו של עולם וגם על עניינים פחותי חשיבות – ואלה גם אלה זוכים לאותו טיפול נפלא שיש בו קריצה שובבה והתבוננות חכמה ומקורית על הטבע האנושי. תענוג לגלות שרבות ממחשבותיו ותפיסותיו של הסופר האהוב רלוונטיות גם כיום, יותר ממאה שנה מאז פורסמו לראשונה.
הסיפורים בקובץ הזה הם מבחר מסיפוריו המוקדמים של צ'כוב שנכתבו לעיתונות היומית בשנים 1888-1880. הגיבורים והעלילות הנרקמות סביבם משקפים את חייו של האדם הרוסי בכל רובדי החברה וגווניה.
בין הסיפורים השונים המרכיבים את הספר נמתח מעין קו דמיוני – בין חלום על מציאוּת שהלב כָּמֵהַּ לה ובין הקרקע הקשה של המציאות הריאלית. הדמויות, המתוארות באמפתיה רבה, אינן מצליחות לחרוג מהוויית חייהן ולהגיע למימוש עצמי וליחסים ראויים עם עצמן ועם סביבתן. הדקות שבה טווה צ'כוב את סיפוריו הופכת את קריאת הסיפורים לחוויה מענגת. בסיפורים, שהם יצירות מופת בזעיר אנפין, נעות הדמויות מסביב לציר ההשפלה, על גווניה השונים, ומוצאות מנוס ממנה בשתייה אובססיבית.
לספר נוספו הערות ואחרית דבר מאת עורך הספר, פרופ' דימיטרי סגל מן האוניברסיטה העברית.
הסיפורים בקובץ הזה הם מבחר מסיפוריו המוקדמים של צ'כוב שנכתבו לעיתונות היומית בשנים 1888-1880. הגיבורים והעלילות הנרקמות סביבם משקפים את חייו של האדם הרוסי בכל רובדי החברה וגווניה.
בין הסיפורים השונים המרכיבים את הספר נמתח מעין קו דמיוני – בין חלום על מציאוּת שהלב כָּמֵהַּ לה ובין הקרקע הקשה של המציאות הריאלית. הדמויות, המתוארות באמפתיה רבה, אינן מצליחות לחרוג מהוויית חייהן ולהגיע למימוש עצמי וליחסים ראויים עם עצמן ועם סביבתן. הדקות שבה טווה צ'כוב את סיפוריו הופכת את קריאת הסיפורים לחוויה מענגת. בסיפורים, שהם יצירות מופת בזעיר אנפין, נעות הדמויות מסביב לציר ההשפלה, על גווניה השונים, ומוצאות מנוס ממנה בשתייה אובססיבית.
לספר נוספו הערות ואחרית דבר מאת עורך הספר, פרופ' דימיטרי סגל מן האוניברסיטה העברית.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
