הביקורות של אנטיפה עכשיו

פלורנטין, הרומן הראשון שכתבה אישה יהודייה, היה פרי עטה של דורותיאה מנדלסון (1839-1764), בתו של הפילוסוף משה מנדלסון ואחת מנשות הסלונים היהודיים בברלין. הספר, שהתפרסם בעילום שם ב־1801, נכתב בתקופה סוערת בחייה, לאחר שנפרדה מבעלה שמעון פייט וקשרה את גורלה במשורר והסופר פרידריך שלגל, שאף הופיע על עמוד השער כעורך.

פלורנטין נוצר על קו התפר שבין הנאורות לרומנטיקה המוקדמת, שני זרמים שאליהם היו למנדלסון קשרים אישיים ורעיוניים הדוקים. עלילת הספר, העוקבת אחר סיפור חייו של הגיבור פלורנטין, מאפשרת למנדלסון להתבטא בנושאים שהרבו להעסיקה, החל מביקורת דתית – חיציה כוונו בעיקר לכנסייה הקתולית בטרם שיערה שתצטרף בעצמה לשורותיה, וכן ביקורת פוליטית־חברתית, כולל הבעת תמיכה במהפכה הצרפתית וברעיונות סוציאליסטיים, ועד ביקורת מגדרית, תוך הבלטת דמויות נשים שהרחיבו את תחומי פעילותן מעבר לגבולות שהכתיבו נורמות מגדריות דאז.

מלבד תרגום עברי ראשון של פלורנטין, מהדורה זו כוללת נספחים שמאירים את היצירה ואת הקשר כתיבתה, וכן פתח דבר מאת פרופ׳ שמואל פיינר ואחרית דבר מאת עורכת הספר ד״ר נטלי ניימרק־גולדברג.

ספר זה מאגד שניים מסיפוריו המרתקים של הווארד פיליפס לאבקרפט, המודל של פיקמן והמוזיקה של אריך זאן.
סיפורים אלה מעבירים את הקוראים והקוראות אל עולם שבו גבולות המציאות והטירוף מיטשטשים. שני הסיפורים מתמקדים ביכולתה המבעיתה של האומנות לחשוף אמיתות אסורות, אך כל אחד מהם מציג חזון ייחודי ומפחיד של הבלתי נודע.

במודל של פיקמן, שפורסם בשנת 1927 בכתב העת "סיפורים משונים", יצירותיו המציאותיות מדי של אומן דגול חושפות את הרוע המבעית המסתתר בצללי בוסטון העתיקה.

במוזיקה של אריך זאן, שפורסם בשנת 1922 בכתב העת "החובבן הלאומי", מתגלה הרובד האפל והחבוי של אירופה שבין מלחמות העולם דרך נגינתו המהפנטת של מוזיקאי גרמני משונה המתגורר בעליית גג מוזנחת בצרפת.

מתוך התבוננות בעצמו כאומן, לאבקרפט שוזר את ההתפעלות מהיצירה עם האימה החבויה בה, האימה מהפוטנציאל הבלתי נשלט ומהאמת הבלתי נתפסת אשר טמונים בה.

כאשר איוואן מטבייביץ', פקיד רוסי מכובד, מחליט לבקר עם אשתו בפסאז' היוקרתי של סנט פטרסבורג, הוא אינו מצפה להפוך לכוכב עלילה יוצאת דופן. התקרית המוזרה שבה הוא נבלע על ידי קרוקודיל  חי בתוך תערוכה היא רק תחילתו של מסע משעשע ומעורר מחשבה על טבע האדם, הבירוקרטיה הרוסית, והערכים החברתיים של התקופה. 

בין כותלי מעיו של הקרוקודיל , איוואן מטבייביץ' מגלה זווית ראייה חדשה על חייו ועל העולם שסביבו. האם יצליח להיחלץ? ומה יעלה בגורל הקריירה שלו, יחסיו עם אשתו, ודעת הקהל הרוסית על התקרית הייחודית?

בסיפור קצר ומבריק זה, דוסטויבסקי משלב הומור, סאטירה, וניתוח חברתי נוקב, ומציע לקוראים חווית קריאה שנונה ומלאת הפתעות. הקרוקודיל הוא פנינה ספרותית המעוררת מחשבה על הקשר בין האדם, החברה, והאבסורד שבמציאות. 

דַּבֵּר, זיכרון מחזיק פרקי זיכרונות של ולדימיר נבוקוב, מגדולי הסופרים במאה העשרים. נבוקוב שב בו אל ילדוּתו ואל חייו הבוגרים, אל חיי המשפחה, הכתיבה וההגירה, ומעצב את קורותיהן לכדי יצירת מופת אוטוביוגרפית, הנוגעת בחוויית החיים ובזיכרון המכונן אותה. כיום נחשב דַּבֵּר, זיכרון על ידי רבים לא רק לאחד מספריו האהובים ביותר של נבוקוב, אלא לפסגת יצירתו.

תרגום חדש זה, לפי המהדורה המורחבת של הספר שראתה אור ב־1999, כולל – לראשונה בעברית – את פרק הסיום, "הפרק השישה־עשר", שנגנז מטעמים עלומים ודבר קיומו היה במשך שנים רבות בחזקת שמועה בלבד. המתרגמת לאה דובב הוסיפה לספר הערות והקדמה מאירת עיניים, המתייחסת לשינויים בפרשנות יצירתו של נבוקוב עם השנים.

ולדימיר נבוקוב נולד בסנקט פטרסבורג בשנת 1899 ומת בשווייץ בשנת 1977. בשנות גלוּתו בברלין ובפריס כתב רוסית. עם הגירתו לארצות הברית ב־1940 החל לכתוב אנגלית. לצד יצירתו הספרותית עסק בחקר פרפרים. מספריו: לוליטה, הזמנה לגרדום, תריסר רוסי, ההגנה של לוּז'ין, אדה, ייאוש ופְּנין. ספרי נבוקוב בתרגום לאה דובב: אלה תולדות סבסטיאן נייט, תפארת וצחוק באפֵלה.

אלינור פרויט סטיוארט התאלמנה בגיל צעיר, וכחד הורית לתינוק קטן עברה לאדמות הנידחות של וויומינג, ארצות הברית. זה יכול היה להיות סיפור קשה ואולי טרגי, אך במקום, אלינור הפכה לסמל של תעוזה נשית במערב הפרוע. 

ב-1909 החלה לעבוד כמנהלת משק בית אצל מתיישב בשם הנרי סטיוארט, ודרך מכתביה המובאים כאן במלואם, היא משתפת בהרפתקאותיה ביישוב הספר הפראי.

אלינור הייתה חלוצה, והתנהגה במהפכניות: היא טיפחה לה חלקה משלה. בכישרון מלא חן וגם מעשי, היא משתפת את הקוראים בחייה החדשים – ההצלחות, הפחד, ומערכת היחסים הנרקמת בין האישה והטבע. 

כתביה הם יותר מתיאור של חיים בחזית ההתיישבות, הם עדות עוצמתית לזכותן של נשים לחירות ולעיצוב גורלן.

"רציתי להרוויח כל סנט שהולך לאדמה שלי ולמימוש זכויותיי. לעיתים ממש שברתי את הראש כיצד אעשה זאת, אבל אני יודעת שאצליח; גם נשים אחרות הצליחו. אני מכירה כמה שיכולות כיום לצחוק על צרות העבר. את יודעת? – אני מאמינה אדוקה בצחוק. יש לי ממש אמונה תפלה בנוגע לכך. אני חושבת שאם פוגש אותך מזל רע, הוא יישא את רגליו ויברח אם רק תצחקי בפניו בקול."

אדם טוב קשה למצוא, שראה אור בשנת 1953, הוא אחד מקובצי הסיפורים הנודעים והמכוננים בספרות האמריקאית. בזכותו נמנית פלאנרי או'קונור עם הקלסיקונים המודרניים ונהוג להשוותה לפוקנר ולדוסטויבסקי.

עשרת הסיפורים הריאליסטיים שבקובץ מעוגנים בנופי הדרום של אמריקה המעמדית והגזענית, והם נוגעים בליבת הווייתו של האדם המודרני, עולמו הרוחני ומרכיבי מצפונו. הם נפתחים בתיאור התרחשויות שגורות - יציאה לטיול משפחתי, השגחה של שמרטפית על פעוט, שיחת חולין בחווה, סוכן נוסע שבא להציג את מרכולתו - שבצילן רובץ פוטנציאל שטני שברגע אחד מחולל מפנה אלים, עוכר שלווה ומפתיע. הקורא לומד להידרך לקראת הופעתו של אותו קוץ נסתר שיצוץ בסיפור ושחודו לא יקהה גם אם ציפה לו.

המבט של או‘קונור הוא מפוכח, אכזרי ואירוני. ניכרת בו גם השפעתה של השקפתה הדתית, המעשירה את יצירתה ברבדים של סמליות ומציגה לפני גיבוריה הזדמנויות לחסד, הארה והתעלות אל ממד המסתורין האלוהי שמתגלה בחייהם בדרכים שונות ובלתי צפויות.

שמיכת טלאים ראה אור לראשונה לפני כעשרים שנה – ושינה באחת את פני הרומן הגרפי. זוהי יצירת ספרותית מהפנטת ורחבת יריעה, קלאסיקה מודרנית עטורת פרסים הנוגעת בכל נימי הנפש. באמצעות איורים מלאי חיים וטקסט חשוף היא מגוללת סיפור התבגרות אוטוביוגרפי על אמונה וספק, על אהבה ראשונה ועל שברון לב.

מבעד לעיניו של קרייג תומפסון אנחנו חווים את הכאב ואת היופי השלובים בהתבגרות לבלי הפרד, ואת הנחמה הגלומה בגילוי עצמי ובנאמנות לאמת הפנימית. זהו ספר רב קסם ובלתי נשכח, שהקריאה בו עוטפת את הלב כמו שמיכה חמה ונדיבה בליל חורף קר. 

סיפורי דֶלְפִין ומָרִינֵט הפכו, מאז כתיבתם, לקלאסיקה; מאותם הספרים שאדם קוראם כילד, חוזר אליהם כמבוגר והם נותרים חלק קבוע בתפאורת נפשו. מרסל אמה [1967-1902] ייעד את קריאתם "לקהל שבין גילאי 4 ל־75" ואמנם, קריאתם הקולחת רצופה בקסם הילדות של פליאה ראשונית, נוף פסטורלי והחיבור העמוק שבין ילדים לחיות; מצד שני, ניכרים בה גם חיוך הצ'שר האירוני של המחבר ואפלת עולם המבוגרים. בין אלה לאלה מפייסים הטון והמסר החומל של אמה, השזורים לאורך הספר כולו ומבטיחים חוויית קריאה אופטימית ומענגת, כזו שלאורך הדורות שבתה את לבבות כל הקוראים בספר. 

מתוך ההקדמה לספר: 
היו זמנים שבהם לא [היו] פייסבוק, טוויטר, יוטיוב; הייתה תקופה שבה ברווז רגיל למדי לא נזקק ליותר משלושה חודשים כדי לטייל מסביב לעולם ולחזור, מלווה בנמרה שנטיותיה הטורפניות, יש לציין, מביכות אותה מעט... ועם זאת, אותה תקופה לא הייתה נטולת סכנות. למשל, ילדה קטנה חלמה בלילה על דהירה בשדה וכשהתעוררה למחרת גילתה שהיא סוסה, מה שגרם לכמה וכמה אי־נעימויות. כשאנו לוקחים לידינו ספר של מרסל אמה, תכף ומיד אנו מוצאים את עצמנו צוללים לתוך ממלכה שבה שולטים הפנטזיה והדמיון [...] שבה כל החירויות הן בהישג יד, ושמכוּנה – אם אינני טועה – ספרות. 

תרגום לעברית: בתיה גור

יצירת המסתורין בת־האלמוות המעמידה באור מרתק וחדש, גם אחרי מאה השנים שחלפו מאז ראתה אור לראשונה, לדיון מסעיר, מותח, מפחיד ומזעזע את אופני ההתמודדות של אדם עם הכוחות איומים שבתוכו. דרך דמותו של רופא המעז לברוא את פנים נפשו בדמות בשר ודם, מצטרף הקורא מסע מרתק בגבולות הנפרצים בידי בן תמותה בכוחה המשחית של האלכימיה וביוהרה האנושית בהתגלמותה הקיצונית. זה הסיפור המותח, המפחיד והצבעוני מבין היצירות העוסקות ביחסים בין הטוב והרע בנפש האדם.

תירגם מגרמנית והוסיף אחרית־דבר: יונתן ניראד

נובלה פסיכולוגית מסעירה, שבמרכזה טירוף אהבה קטלני על רקע הווי החיים הקולוניאליים בהודו בתחילת המאה – ממיטב יצירתו של שטפן צווייג, אמן הסיפורת המודרנית הקלאסית.

תירגמה מגרמנית והוסיפה אחרית־דבר: אילנה המרמן

מבחר מסיפוריו של אחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים, שיצירותיו מבטאות את אי־הוודאות הקיומית של האדם בעת־החדשה בעוצמה ובדייקנות שלא פגו עד היום. המבחר, כולו בתרגום חדש, כולל חטיבה מוקדמת מיצירתו של קפקא, "התבוננות", את הסיפור הידוע – מגולות הכותרת של יצירות קפקא – "גזר־הדין", וחטיבה מאוחרת יותר ביצירתו, "רופא כפרי". אלה הם סיפורים שככל שמוסיפים וחוזרים לקרוא בהם, מגלים בהם עוד ועוד פנים ודקויות.

תרגמה מרוסית והוסיפה אחרית־דבר: נילי מירסקי

שתי הנובלות מאת גוגול, הסופר שנאבוקוב קרא לו "גדול האמנם שהוציאה רוסיה מקירבה עד היום", הן משיאי הגרוטסקה־הקומית. "מעשה במריבה שרב איוון איוונוביץ' עם איוון ניקיפורוביץ'" הוא מופת כתיבה שהיא בעת ובעונה אחת סאטירה חברתית חריפה ואף קאריקטורה גאונית ומצחיקה ביותר, מתורגמת ביד־אמן, של השחיתות, השיפלות והנוולות האנושית בכל הזמנים.

תרגום מחודש לעברית: נילי מירסקי

אחד מסיפורי המופת של הפרוזאיקון הדגול, החושף את חולשות הטבע האנושי ואת מצוקתו הקיומית של האדם מתוך התבוננות מפוכחת, נטולת אשליות אך רוויה הומור וחוכמה. הפרופסור, יועץ הסתרים, ניקולאי סטפאניץ' כותב את וידויו בהיותו בן שישים ושתיים, ומצייר את דיוקן עצמו בפיכחון אירוני נדיר.

תירגמה מגרמנית: אילנה המרמן הוסיף אחרית־דבר: יורגן ניראד

המעשה הנודע באיש שמכר את צלו לשטן ומאז השתבשו חייו והיו להרפתקה יומיומית, רבת מהמורות והפתעות. שילוב מרתק של אגדה עם מציאות, של מסתורין עם אמת אנושית וחברתית, שעשה את היצירה האהובה, צנועת המידות הזאת, לשם דבר בתולדות הספרות.

תירגמה מאנגלית והוסיפה אחרית־דבר: טל ניצן־קרן

איתן פרום, מספריה הנודעים והמוערכים של אדית וורטון, יוצא דופן בכלל יצירתה בנימתו הקודרת, מיקומו בחווה נידחת בניו אינגלנד ובסיומו הטראגי. איתן פרום מנסה להיגאל מקללת נישואיו לאשה שנואה באמצעות אהבה לנערה שהיא כמעט היפוכה של אשתו, אך אחריתה של אהבה זו נחרצה מראש. עוני, טירוף ומחלה עומדים בדרכה, וניסיונם של האוהבים להגשימה גוזר עליהם אומללות מרה יותר מזו שניסו להחלץ ממנה. הריאליזם הפיוטי והחדירה הפסיכולוגית של וורטון משווים לסיפור מימדים של טרגדיה יוונית.

בליל קיץ חם מלאני בת החמש עשרה מתגנבת לחדר השינה של הוריה, מודדת את שמלת הכלולות של אִימהּ ויורדת לגן לבושה לבן. למחרת בבוקר חייה נהרסים. היא נאלצת לעזוב את בית ילדותה ונשלחת לגור בלונדון עם קרובי משפחה עניים שלא פגשה מעולם: הדודה מרגרט, ששערה אדום כאש והיא אינה מדברת, ושני אחיה, פרנסי המגושם שמנגן בכינור כשד משחת, ופין האמן, יפה אך מטונף, שמנשק אותה בין חורבות יריד השעשועים ואולי עוד ילמד אותה מה זאת אהבה. מבעד לחור המנעול היא צופה בהם מנגנים ורוקדים בלילות. ובכולם רודה הדוד פיליפ, גברתן זועם שאינו אוהב אלא את מריונטות העץ בגודל טבעי שהוא בונה בחנות הצעצועים שלו. מה יהיה עליהם כולם כשהדוד מחליט להעלות במרתף מחזה אימים בכיכובם של בני הבית?

חנות הצעצועים המכושפת ראה אור ב־1967 וקנה לו מאז מעמד מכונן. זהו רומן גותי שמשרטט את התבגרותה המינית והנפשית של נערה באמצעות מעשייה אפלה, מוּכּרת ולא מוּכּרת. בעולמה הספרותי של קרטר, האגדה והמציאות מתקיימות במישור אחד, וביצירה מופתית זו הן חוברות למפגן מרהיב של אמנות, אלימות וגאולה: אמנם אהבתם המשובשת של מלאני ופין כובלת אותם זה לזה, אך היא גם מוציאה אותם לחופשי.

"כל קריאה בקרטר היא קריאה מחשמלת. היא מדליקה את המוח הקורא ואת העצבים הכותבים. קרטר כמובן מחווטת מחדש כמה סיפורים ישנים מאוד. אבל בזמן הקריאה הרגשתי שאני, הקוראת־הכותבת, אני היא שמתעצבת מחדש באופן חיוני כלשהו." - קלי לינק

"אנג'לה קרטר הייתה גאונה." - ניל גיימן

"היא יצאה אל המרפסת. כמה אוויר, כמה שמיים! הבתים כמכוסים בחופה תכולה, והסמטה למטה כמו באר, ובה נמלים רבות שבאו והלכו... כמו בני המשפחה שלה... מה הם עשו? לאן הם הלכו? הם יצאו מהחורים וחזרו אליהם, הביאו עימם חתיכות לחם גדולות, זה מה שהם עשו, הם עשו את זה אתמול, והם יעשו את זה מחר, תמיד... תמיד. כל כך הרבה חורים, כל כך הרבה נמלים. ומסביב, כמעט בלתי-נראה באור הגדול, העולם שברא אלוהים, ובו הרוח, השמש, ושם בהמשך הים הנקי הגדול..." -מתוך הנובלה הפותחת "זוג משקפיים".

הים אינו שוטף את נאפולי נולד ממפגשה של הסופרת עם אותה עיר – שהייתה שלה ולא שלה, העיר שיצאה בשן ועין מהמלחמה. המפגש היה גם פרדה – אורטזה לא תחזור שוב לעירה למעט פעם אחת ויחידה ברבות הימים. הספר הוא כרוניקה של ניכור. העיר הפצועה והשסועה הופכת למעשה למסך שעליו המחברת מקרינה את מה שהיא עצמה מגדירה ה"נירוזה" האישית שלה – נירוזה מטפיזית, חוסר יכולת לקבל את המציאות ואת המהות האפלה שלה, עיוורון החיים, אימת הזמן המשחית ומכלה כל דבר. ועם זאת היא מכירה ב"קסם הקודר" של העיר, של העולם. 

זיכרונותיו של מטורף הוא דיוקנו העצמי של פלובר, כבן שבע עשרה שנה. במרכזו של וידוי אוטוביוגרפי זה עומד סיפור אהבתו של הנער למריה, שמקור ההשראה לדמותה היא אליזה פוקו, אשת איש ואם שהייתה מבוגרת מפלובר ב־11 שנים ואשר הוסיפה להיות השראתו לרומן הראשון שכתב, החינוך הסנטימנטלי.

פלובר (1880-1821) מתאר בנובלה זו כיצד הגיע מילדותו החולמנית וממחוזות האינסוף אל המדרגה התחתונה של הניהיליזם; אל הכפירה באהבה, באלוהים ואפילו באמנות. "יש ימים שבהם אין סוף לעייפותי ושיממון אפל עוטף את גופי כתכריך בכל אשר אלך", כתב. כל שנותר אפוא לאדם הוא לשתות לשוכרה, ליהנות ולמות – וכך אמנם הורה לתלמידיו דוקטור מתורן האפיקוראי, גיבור הנובלה השנייה בספר זה, אותה כתב פלובר בהיותו כבן תשע עשרה.

יצירות הנעורים הללו, שתורגמו כאן ראשונה לעברית, הן בוגרות גם לעומת התקופה הרומנטית שבה נכתבו וניצבות כציונים בדרכו של מחברן אל שלמות הצורה: "אני חפץ בדבר שאינו צריך לא לביטוי ולא לצורה, טהור כבושם, חזק כאבן, חומק כשיר, שיהיה כל אלה ובה בעת לא כלום מהם" [זיכרונותיו של מטורף].

ארבעה מחזות היסוד ביצירתו של צ'כוב. צירוף מופלא של ליריזם והומור, שירת הברבור של דורות, שעולמם נתרוקן ממשמעותו. מכאן - צבעי השלכת והשקיעה;  ודאות הקץ ואשליית התקווה, התפרקות כל החוליות שקשרו בין עבר להווה, בין אדם לחברו: דמויות של אין־חפץ , של אנשים מיותרים, ששעמומם הוא המתח היחיד של חייהם נטולי־העלילות. דוגמת־מופת של מחזאות פיוטית, שהטראגיקה האנושית ניתנת בה לא בחיטוט פסיכולוגיסטי, אלא במשיחת מכחול אצילי של אימפרסיוניזם והלך־נפש.

יצירה בפני עצמה הוא התרגום, המשמר את סגולותיה האמנותיות של יצירת-המופת הרוסית בעברית חיה, מדויקת וגמישה.    

"זאת לא חוכמה לא לעשות כלום כשאין לך מה לעשות; במקרה כזה כל בזבוז זמן הוא תעסוקה, ותעסוקה מעייפת מאוד. מבחינה זאת דומה הבטלנות למים – רק מים גנובים ימתָקוּ."

הרהורים על בטלה ועל אהבה, על ביישנות ועל גאווה, על מזג אוויר ועל דיכאון, על אכילה ושתייה, על הופעה בחברה ועל מהותה של הצלחה, ובקיצור – שלל הרהורים של הולך בטל. בשנינות ובהומור שכה מאפיינים את כתיבתו, הסופר הבריטי המהולל ג׳רום ק. ג׳רום (שלושה בסירה אחת) מגולל בספר זה את הגיגיו על נושאים שברומו של עולם וגם על עניינים פחותי חשיבות – ואלה גם אלה זוכים לאותו טיפול נפלא שיש בו קריצה שובבה והתבוננות חכמה ומקורית על הטבע האנושי. תענוג לגלות שרבות ממחשבותיו ותפיסותיו של הסופר האהוב רלוונטיות גם כיום, יותר ממאה שנה מאז פורסמו לראשונה. 

"אילו טקס הנישואים היה שבועה וחוזה חתום בין הצדדים להפסיק לאהוב מאותו יום ואילך [...] ולהתרחק ככל האפשר זה מחברת זה בציבור, היו יותר זוגות אוהבים מכפי שיש עכשיו. תאר לעצמך את הפגישות החשאיות בין הבעל והאישה שנשבעו שבועת שקר, את הכחשות המפגשים ביניהם, את הטיפוס פנימה מבעד לחלונות חדרי שינה ואת ההסתתרות בארונות! היחסים לא היו מתקררים כל כך מהר אז". 

ג'וד פולי הוא סתת אבן החולם להיות איש מדע וכומר. תחילה הוא נישא לארבלה, נערת כפר גסה, ולאחר כישלון נישואיהם הוא מתאהב בסו בְּרֵיידְהֶד, בת דודו. סו היא אחת הדמויות הנשיות המרתקות ביותר בספרות האנגלית ולא אחת נמנית דמותה בין גיבורות אייקוניות אחרות, כאמה בובארי ואנה קרנינה. עיקרו של הרומן בניגוד שבין חיי הרוח האידאליים לבין המציאות, המסכלת את כל השאיפות, והוא תוקף בחריפות את כללי המוסר בחברה הוויקטוריאנית, בעיקר את אלה הקשורים בנישואין. 

ג'וד האלמוני הוא הרומן האחרון שכתב תומס הארדי (1928-1840), מחשובי אמני הפרוזה והשירה בתקופה הוויקטוריאנית. הסערה הציבורית שעורר הספר והביקורת העוינת על "הפסימיות" ו"היעדר המוסר" שבו גרמו להארדי לפרוש מכתיבת רומנים ולפנות לשירה.

הסיפורים בקובץ הזה הם מבחר מסיפוריו המוקדמים של צ'כוב שנכתבו לעיתונות היומית בשנים 1888-1880. הגיבורים והעלילות הנרקמות סביבם משקפים את חייו של האדם הרוסי בכל רובדי החברה וגווניה.

בין הסיפורים השונים המרכיבים את הספר נמתח מעין קו דמיוני – בין חלום על מציאוּת שהלב כָּמֵהַּ לה ובין הקרקע הקשה של המציאות הריאלית. הדמויות, המתוארות באמפתיה רבה, אינן מצליחות לחרוג מהוויית חייהן ולהגיע למימוש עצמי וליחסים ראויים עם עצמן ועם סביבתן. הדקות שבה טווה צ'כוב את סיפוריו הופכת את קריאת הסיפורים לחוויה מענגת. בסיפורים, שהם יצירות מופת בזעיר אנפין, נעות הדמויות מסביב לציר ההשפלה, על גווניה השונים, ומוצאות מנוס ממנה בשתייה אובססיבית.

לספר נוספו הערות ואחרית דבר מאת עורך הספר, פרופ' דימיטרי סגל מן האוניברסיטה העברית.  

מהו הגשם הצהוב? האם הוא גשם של עלי סתיו המטשטשים את גבולות החיים והמוות? האם הוא שליט יחיד בממלכת הצללים? ואולי הוא המחוז שהזיכרון האישי נהיה בו חלק מנחלת הכלל? 

הגשם הצהוב הוא בין היצירות החשובות ביותר של הסיפורת הספרדית המודרנית. עט הסופר של לימסארס בורא עֵד ערירי הנאחז בחיים, במקום ובזיכרון; בפסקאות של פרוזה פנינית ומאופקת מגולל הקול הפנימי את אבלו הפרטי של המספר ואת סיפורו של כפר הררי ההולך ומתרוקן מאחרוני תושביו.  

בצד מעמדו העצמאי של הגשם הצהוב כיצירה לירית שלמה, הוא מהווה גם חלק מטרילוגיה תמטית וסגנונית הכוללת את הספרים ירח של זאבים (כרמל, 1999) וקטעים מסרט אילם (כרמל, 2001).

הגשם הצהוב נדפס בעשרות מהדורות בספרד, שימש כבסיס לכוריאוגרפיה, הומחז ותורגם לעשרות שפות. 

תומאס מאן (1955-1875), מחשובי הסופרים הגרמנים במאה העשרים, מחבר הספר הר הקסמים, התוודע אל האגדה על האפיפיור גרגוריוס, המתרחשת באירופה של ימי הביניים המוקדמים, בשלב מוקדם למדי בחייו, כשהיה סטודנט אורח באוניברסיטת מינכן, בהרצאותיו של הפרופסור לגרמניסטיקה וילהלם הרץ. ההרצאות עסקו במשורר הגרמני הרטמן פון אָאוּאֶה (von Aue) , שפעל בימי הביניים התיכוניים. הוא העלה את אגדת האפיפיור גרגוריוס על הכתב בתבנית של אפוס בחרוזים, ומאן מבסס במידה רבה את הגרסה שלו לאגדה על האפוס הזה. פון אָאוּאֶה עצמו ביסס את האפוס שלו על אפוס מוקדם בהרבה, שנכתב בצרפתית עתיקה.

מאן היה מודע לקיומם של שני האפוסים, ובהתאם לכך הגרסה הפרוזאית שלו לאגדה מתרחשת בעולם ימי־ביניימי, ששזורים בו מרכיבים אירופאיים עתיקים מובהקים בכלל ומוטיבים גרמניים וצרפתיים עתיקים בפרט. בגרסה שלו לאגדה העתיקה מאן משתמש בכל הכלים של אוֹמנות הסיפורת המודרנית ויוצר רומן שהוא במידה רבה על־זמני ומנותק ממוטיבים לאומיים כלשהם. 

הנבחר הוא אחד הספרים המאוחרים והפחות ידועים של תומאס מאן. סגנון הכתיבה משובח ואומנותי, והסיפור גדוש באלמנטים קומיים ואירוניים וחובט בלא רחמים בממסד הנוצרי־קתולי.

זהו התרגום השני של הנבחר לעברית. הספר כבר הופיע בשם זה בהוצאת ספרית פועלים בשנת 1962 בתרגומו של מרדכי אבי שאול, תרגום שזכה בפרס טשרניחובסקי לשנת תשי"ז.

״ליודעים להעריך ויסטֶריה ושמש. טירה איטלקית קטנה מימי הביניים על חוף הים התיכון, להשכרה לחודש אפריל. משרתים נחוצים נשארים. תיבה 1000, ה"טיימס".״

בלונדון האפרורית והגשומה, ארבע נשים זרות זו לזו נחשפות למודעה ב"טיימס" ונשבות בקסמה של טירת סן סלבטורה, המשקיפה על נוף מלא הוד בריביירה האיטלקית. כל אחת מהן מבקשת לברוח מחיי היומיום החדגוניים שלה: לאחת בעל רודני, לשנייה בעל מנוכר, לשלישית בעל בוגדני והרביעית כלל אינה רוצה בעל.

ביד קלה, הומור דק ומושחז והרבה אהבה לטוּב האנושי, וכמובן ליופיה של איטליה מלווה אליזבת פון ארנים את הגיבורות במהלך חופשתן ומסייעת להן להשיל מעצמן את קבעונותיהן, צרותיהן, חרדותיהן ואמונותיהן, ולגלות את האני האמיתי ואת יופיין תחת השמש והים הכחול של איטליה, בעודן אפופות ניחוחות משכרים של פרחים ונופים מרהיבים וקסומים.

אף אחת מהן: לוטי, רוז, גברת פישר וקרוליין לא תשוב אל לונדון כשם שעזבה אותה. הן עוברות מסע של התפכחות והתאהבות, ויחד עם שפע של דמויות נוספות – מלרש-וילקינס, פרדריק, מר בריגס וצוות המשרתים – כל אלה יוצאים לעתים בשן ועין מתיאוריה הביקורתיים אך המשועשעים של פון ארנים, אי-אפשר לא להידבק באופוריה והקסם שמשרה הטירה על כל מי שבא בשעריה ולא להתאהב בכל שלל הדמויות המלבבות באפריל הקסום.

זהו ספרה המצליח ביותר של אליזבת פון ארנים, שהיה לרב-מכר בן-לילה באנגליה ובארצות הברית עם צאתו לאור ב-1922. אפריל הקסום זכה לעיבוד קולנועי שהיה מועמד לפרס האוסקר. 

מושבה של בני אנוש שהועברו מכדור הארץ מתבססת בראמה – אלא שהמושבה הופכת להיות דיקטטורה אכזרית ומטילת מורא.

ניקול, שנידונה לגזר דין מוות, מצליחה לברוח אל האי המסתורי, שכינו בעבר ניו יורק, שם היא מוצאת את בעלה... ומשם היא חייבת לברוח כדי תהציל את חייה.

כך מתחילה ההרפתקה הגדולה באפוס של ראמה, ומביאה את הקורא אל שיאה של הסדרה, שהחלה ב"מפגש עם ראמה". 

סדרת ספרי המדע הבדיוני היחידה שזכתה בכל פרס אפשרי בתחום זה. 

"ארתור ס' קלארק הוא הנביא האמיתי של עידן החלל"- ניו יורקר

ארתור ס' קלארק כתב ספר זה בשיתוף פעולה על ג'נטרי לי, מהנדס בכיר בפרויקט גלילאו של NASA ומפקח על מסעי המחקר למאדים. 

בשנת 2130 הגיעה ראמה אל מערכת השמש, לראשונה. גליל מתכתי עצום המתקרב אל השמש במהירות אדירה, התוצר הראשון של תרבות חוצנית עמו מתמודד האדם!

ראמה היתה וראמה חלפה, ורק מעט ממסתוריה נגלה. אבל דבר אחר היה ברור - כל מה שעשו יוצריה של ראמה, עשו בשלשות!

שבעים שנה מאוחר יותר, הגיעה ראמה II, והפעם היו בני כדור הארץ מוכנים לקראתה. ואפילו כך, המסתורין של ראמה לא נפתר.

כעת מצויה ראמה II במסלולה מחוץ למערכת השמש ובבטנה שלושה בני אדם, שני גברים ואשה אחת, שרידי המשלחת שיצאה לראמה. לפניהם נמצא הבלתי נודע, מסע כמוהו לא עשה אף בן אנוש לפניהם, ורק בסופו - אולי - ימצאו את האמת על ראמה...
גן העדן של ראמה - ההמשך המדהים לסדרת ראמה. 

"יצירת מופת" - הטיימס

"ארתור ס` קלארק הינו הנביא האמיתי של עידן החלל" - ניו-יורקר

ארתור ס` קלארק כתב ספר זה בשיתוף פעולה עם ג`נטרי לי, מהנדס בכיר בפרוייקט גלילאו של  NASA  ומפקח על מסעי המחקר אל מאדים.

עד כה ראו אור בהוצאת ``אסטרולוג``, בסדרת ראמה: מפגש עם ראמה, ראמה II וגן העדן של ראמה

לאנושות יש מפגש מדהים עם עתידה...

ראמה נעלמה מהעין בשנת 2131, וראמה II חוזרת שוב, בשנת 2200.
אבל הפעם כדור הארץ מוכן...או כך נדמה לתושביו!

מפגש עם ראמה הינו הספר המצליח ביותר בספרות המדע הבדיוני בזמן האחרון. ארתור ס' קלארק זכה בכל פרס אפשרי, וראמה הפך למושג מפתח בעולם הספרות העתידנית.

"ארתור קלארק הינו נביא העתיד, בצד היותו ענק ספרות המדע הבדיוני.- הניו יורקר

"יצירת מופת!" - הטיימס

ספר שכולנו חיכינו לו בנשימה עצורה...

ארתור ס' קלארק כתב ספר זה בשיתוף פעולה עם ג'נטרי לי, מהנדס בכיר בפרוייקט גלילאו של NASA ומפקח על מסעי המחקר אל מאדים.

סדרת ספרי ראמה כולה בתרגום מלא לעברית - בהוצאת "אסטרולוג". עד כה ראו אור מפגש עם ראמה וראמה II

"יצירת מופת!" - הטיימס

"ארתור ס' קלארק הינו הנביא האמיתי של עידן החלל." - ניו - יורקר

"אחת היצירות הטובות ביותר שכתב קלארק אי פעם... מתח ומסתורין לכל אורך הדרך..." - סאנדיי טיימס

"מעולם לא זכתה סדרת מדע בדיוני בשבחים רבים כל כך, כפי שזכתה סדרת ראמה של ארתור ס' קלארק. מתח והפתעה בכל עמוד, קסם נסוך על כל מילה ומילה... ספר הנקרא בנשימה עצורה." - ניו - יורק טיימס

ראמה - גליל מתכתי מתקרב אל השמש במהירות אדירה!
ראמה - התוצר הראשון של תרבות חוצנית עמו מתמודד האדם!
ראמה - עולם של טכנולוגיה מופלאה ואקולוגיה מתקדמת!

מה יקרה בשנת 2131? מי נמצא בתוך הגליל? ומדוע?