"אבל בכל זאת, למה כתבת לי?" את מחזירה אותי ארצה.
"רציתי להבין," אני עונה. "חצי נחמה היא חקירה שיטתית שמנסה לענות על השאלה למה נולדתי כפי שנולדתי, ומתעדת חיים שלמים של ניסיון לתקן."
"שיטתי זה לא," את עוקצת וצודקת.
"אולי יצאה לי שורה קצת יהירה."
"בולשיט?" את מציעה מילה יותר מתאימה, כי שתינו יודעות שכתבתי משום שהייתי בודדה. כתבתי כדי שאוכל להיות איתך.
הכול יש לאף אחד הוא סיפור בשלושה קולות, של אם ושתי בנותיה. מינה, האם, היא ניצולת שואה פסיכוטית, אשר בערוב ימיה מסכמת פרקים בחייה; מיכל, הבת הבכורה, כותבת יומן חלומות; ונחמה כותבת מכתבים לתאומתה המתה. התנועה בין הקולות השונים חושפת את הגלגול הבין־דורי של הטראומה, ואת האופן שבו היא מעצבת את היחסים המשפחתיים.
נחמה יוצאת לעולם כשהיא אוחזת בתאומה מצומקת ומתה, ומסרבת לשחרר אותה. החסך גורר אותה לחיפוש סיזיפי אחר חווית תאומוּת, עם אימה, עם אחותה מיכל ועם גברים מזדמנים. הכול יש לאף אחד מאת ענבל שלומי הוא טקסט מסחרר, חשוף, פוצע וחד, ובה בעת ציני ומלא הומור. הוא מציף באומץ שאלות הקשורות לשיגעון, שייכות, כתיבה ואהבה. אף שהוא נוגע בפצעים פתוחים בידיים חשופות, הספר נקרא בנשימה אחת. הלשון הייחודית והניואנסים הרגשיים מייצרים מסמך מרתק ועמוק, שממשיך להדהד זמן רב לאחר הקריאה.
ענבל שלומי היא פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית, מומחית בפסיכיאטריה של מעגל הפריון וטראומה, ומנהלת את מחלקת "לצידך" בבית חולים מרחבים. נשואה ואם לשניים. הכול יש לאף אחד הוא ספרה הראשון.
"אבל בכל זאת, למה כתבת לי?" את מחזירה אותי ארצה.
"רציתי להבין," אני עונה. "חצי נחמה היא חקירה שיטתית שמנסה לענות על השאלה למה נולדתי כפי שנולדתי, ומתעדת חיים שלמים של ניסיון לתקן."
"שיטתי זה לא," את עוקצת וצודקת.
"אולי יצאה לי שורה קצת יהירה."
"בולשיט?" את מציעה מילה יותר מתאימה, כי שתינו יודעות שכתבתי משום שהייתי בודדה. כתבתי כדי שאוכל להיות איתך.
הכול יש לאף אחד הוא סיפור בשלושה קולות, של אם ושתי בנותיה. מינה, האם, היא ניצולת שואה פסיכוטית, אשר בערוב ימיה מסכמת פרקים בחייה; מיכל, הבת הבכורה, כותבת יומן חלומות; ונחמה כותבת מכתבים לתאומתה המתה. התנועה בין הקולות השונים חושפת את הגלגול הבין־דורי של הטראומה, ואת האופן שבו היא מעצבת את היחסים המשפחתיים.
נחמה יוצאת לעולם כשהיא אוחזת בתאומה מצומקת ומתה, ומסרבת לשחרר אותה. החסך גורר אותה לחיפוש סיזיפי אחר חווית תאומוּת, עם אימה, עם אחותה מיכל ועם גברים מזדמנים. הכול יש לאף אחד מאת ענבל שלומי הוא טקסט מסחרר, חשוף, פוצע וחד, ובה בעת ציני ומלא הומור. הוא מציף באומץ שאלות הקשורות לשיגעון, שייכות, כתיבה ואהבה. אף שהוא נוגע בפצעים פתוחים בידיים חשופות, הספר נקרא בנשימה אחת. הלשון הייחודית והניואנסים הרגשיים מייצרים מסמך מרתק ועמוק, שממשיך להדהד זמן רב לאחר הקריאה.
ענבל שלומי היא פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית, מומחית בפסיכיאטריה של מעגל הפריון וטראומה, ומנהלת את מחלקת "לצידך" בבית חולים מרחבים. נשואה ואם לשניים. הכול יש לאף אחד הוא ספרה הראשון.
הם שוחחו הרבה על צורת העננים, על צבעי הנוף הפראי, על כוח הטבע, על תחושת החופש. היו גם שתיקות ארוכות, שבהן לואיז לא העזה לשאול את שארל על מה הוא חושב. הם לא דיברו על המלחמה. הם לא דיברו על משפחותיהם. הם לא דיברו על המחשבות שהטרידו אותם והופיעו ללא התראה ברגעים לא מתאימים, למשל, באמצע ארוחה מול ים סוער, או אחרי שנשכבו על הגב, גופם רגוע ומזיע... בעיני רוחה היא ראתה חיים פשוטים יותר לצד מי שהחשיבה כארוסהּ מהכפר. אהוב לנשק שנשאר מאחור. ברגעים האלו, כאשר מבטה הצטלב עם מבטו של שארל, היא ראתה בעיניו שגם הוא נמצא לעיתים בחיים מקבילים, עם אישה אחרת לידו.
שארל ולואיז התאהבו זה בזו בשנים שבהן צרפת טרם השכילה להתאושש מפגעי מלחמת העולם השנייה. נוצר ביניהם חיבור מיוחד, על אף פערי הדת והזהות: הוא צעיר יהודי שאיבד בני משפחה במחנות הריכוז, והיא נוצרייה שהצטרפה למחתרת הצרפתית והפגינה גבורה רבה.
שנים לאחר מכן, כשלואיז מגיעה לישראל לבקר את בנה הבוגר, היא מביאה לו את ספר הזיכרונות שעליו עמלה זה זמן רב. בעת ביקורה, הסלמה בגבול הדרומי מעוררת בה זיכרונות כואבים מימי מלחמת העולם השנייה, גם כאלו שלא העזה להעלות על הכתב. בעקבות הזיכרונות היא מגלה כי קיימת יותר מגרסה אחת לסיפור חייה. סיפורה של לואיז, וסיפור האהבה הבלתי רגיל שלה ושל שארל, מגוללים בספר זה בשפתה הישירה והרגישה של המחברת.
הם שוחחו הרבה על צורת העננים, על צבעי הנוף הפראי, על כוח הטבע, על תחושת החופש. היו גם שתיקות ארוכות, שבהן לואיז לא העזה לשאול את שארל על מה הוא חושב. הם לא דיברו על המלחמה. הם לא דיברו על משפחותיהם. הם לא דיברו על המחשבות שהטרידו אותם והופיעו ללא התראה ברגעים לא מתאימים, למשל, באמצע ארוחה מול ים סוער, או אחרי שנשכבו על הגב, גופם רגוע ומזיע... בעיני רוחה היא ראתה חיים פשוטים יותר לצד מי שהחשיבה כארוסהּ מהכפר. אהוב לנשק שנשאר מאחור. ברגעים האלו, כאשר מבטה הצטלב עם מבטו של שארל, היא ראתה בעיניו שגם הוא נמצא לעיתים בחיים מקבילים, עם אישה אחרת לידו.
שארל ולואיז התאהבו זה בזו בשנים שבהן צרפת טרם השכילה להתאושש מפגעי מלחמת העולם השנייה. נוצר ביניהם חיבור מיוחד, על אף פערי הדת והזהות: הוא צעיר יהודי שאיבד בני משפחה במחנות הריכוז, והיא נוצרייה שהצטרפה למחתרת הצרפתית והפגינה גבורה רבה.
שנים לאחר מכן, כשלואיז מגיעה לישראל לבקר את בנה הבוגר, היא מביאה לו את ספר הזיכרונות שעליו עמלה זה זמן רב. בעת ביקורה, הסלמה בגבול הדרומי מעוררת בה זיכרונות כואבים מימי מלחמת העולם השנייה, גם כאלו שלא העזה להעלות על הכתב. בעקבות הזיכרונות היא מגלה כי קיימת יותר מגרסה אחת לסיפור חייה. סיפורה של לואיז, וסיפור האהבה הבלתי רגיל שלה ושל שארל, מגוללים בספר זה בשפתה הישירה והרגישה של המחברת.
בשבילי התקווה מביא בפני הקורא את קורותיהן של שמונה נפשות, שנלחמו על חייהן ושרדו ביער לאחר שחיו במשך חודשים במחבוא אצל איכר פולני ומשפחתו.
הפרק הראשון - "הדרך האחרונה" נכתב בגוף ראשון בתחילת שנות ה-70 לספר הזיכרון של העיירה. המחבר, כניצול יחיד ממחנה העבודה, מעיד בו על קורות היממה האחרונה לקיום המחנה בעיירה הגליצאית שבדרום פולין - בז'ז'ני.
הסיפור מבוסס על עובדות ביוגרפיות. חוויות המחבוא והיער, השזורות בייאוש ובתקווה, התרחשו בפרק זמן של שנה אחת, מחיסולה של יהדות גליציה המזרחית בשנת 1943 ועד לשחרור.
מנחם כץ נולד בבז'ז'ני שבגליציה המזרחית בשנת 1925. עבר את השואה באזור מגוריו. אחרי נדודים באירופה עלה ארצה דרך קפריסין בשנת 1947. השתתף במלחמת השחרור. סיים לימודי אדריכלות בטכניון העברי בחיפה.
במקביל לעבודתו המקצועית עסק בהנצחת השואה וההעפלה. מנחם כץ ערך את ספר הזיכרון לבז'ז'ני והיה פעיל בשימור הזיכרון של העיירה ואנשיה. בשנות ה-80 היה מיוזמי השחזור של מחנה במעפילים בעתלית ותיכנן את שימור הצריפים.
בערב יום השואה תשס"ט, 2008 היה אחד מששת משיאי המשואות בטכס ביד ושם.
מנחם כץ נפטר בשנת 2008.
בשבילי התקווה מביא בפני הקורא את קורותיהן של שמונה נפשות, שנלחמו על חייהן ושרדו ביער לאחר שחיו במשך חודשים במחבוא אצל איכר פולני ומשפחתו.
הפרק הראשון - "הדרך האחרונה" נכתב בגוף ראשון בתחילת שנות ה-70 לספר הזיכרון של העיירה. המחבר, כניצול יחיד ממחנה העבודה, מעיד בו על קורות היממה האחרונה לקיום המחנה בעיירה הגליצאית שבדרום פולין - בז'ז'ני.
הסיפור מבוסס על עובדות ביוגרפיות. חוויות המחבוא והיער, השזורות בייאוש ובתקווה, התרחשו בפרק זמן של שנה אחת, מחיסולה של יהדות גליציה המזרחית בשנת 1943 ועד לשחרור.
מנחם כץ נולד בבז'ז'ני שבגליציה המזרחית בשנת 1925. עבר את השואה באזור מגוריו. אחרי נדודים באירופה עלה ארצה דרך קפריסין בשנת 1947. השתתף במלחמת השחרור. סיים לימודי אדריכלות בטכניון העברי בחיפה.
במקביל לעבודתו המקצועית עסק בהנצחת השואה וההעפלה. מנחם כץ ערך את ספר הזיכרון לבז'ז'ני והיה פעיל בשימור הזיכרון של העיירה ואנשיה. בשנות ה-80 היה מיוזמי השחזור של מחנה במעפילים בעתלית ותיכנן את שימור הצריפים.
בערב יום השואה תשס"ט, 2008 היה אחד מששת משיאי המשואות בטכס ביד ושם.
מנחם כץ נפטר בשנת 2008.
שוֹמוֹ הוא סיפור אמיתי על בחור יהודי הונגרי, בשנות העשרים לחייו, שהגורל הפגיש אותו עם חמש שנים מהקשות בהיסטוריה היהודית. זהו סיפור על גבורה, עוז רוח וכמויות בלתי נדלות של מזל יוצא דופן.
משנת 1939 גויסו הגברים היהודים בהונגריה ל"שירות העבודה". המטרה הייתה כפולה. ראשית לנצל את היהודים בעבודות פרך הנדרשות למאמץ המלחמתי הגרמני ושנית לגרום בדרך זאת למותם. העבודות שנבחרו עבור הפלוגות היהודיות היו פינוי מוקשים, סלילת כבישים ומסילות ברזל ביערות הקפואים. היהודים סופחו לחיל ההנדסה ההונגרי שהיה כפוף לצבא הגרמני אבל לא קיבלו נשק או מדים. בפועל נוצר מצב שהפלוגות היהודיות סייעו לצבא הגרמני במהלך הפלישה לרוסיה. בתחילת הגיוס כל פלוגה מנתה כ250 איש. עם סיום תקופת השרות נשארו יהודים בודדים. בפלוגה של שומו (שמואל) שטרן נשארו בתום המלחמה כ 170 יהודים. הסוד היה צרוף מנהיגותי של שתי דמויות יוצאות דופן. שומו – צעיר יהודי מהרי הקרפטים מלא בכריזמה, יצירתיות ויכולות בין אישיות גבוהות וצ'וטראש - מפקד הונגרי מבוגר. בניגוד לשאר המפקדים, הוא היה הגון ולא אנטישמי. הצעיר היהודי והמפקד ההונגרי פעלו במשך ארבע שנים בתחבולות מדהימות - לעיתים סומרות שיער ותמיד מעוררות השתאות, על מנת לשמור על אנשי הפלוגה בחיים. הם הצליחו להשיג לפלוגה אוכל וביגוד חם בעיצומו של החורף הרוסי הקשה ומצאו דרכים יוצאות דופן כיצד לבצע עבודות קשות של כריתת עצים ביערות וסלילת דרכים בשלג ובאדמה הקפואה. היעילות והספקי העבודה של הפלוגה המיוחדת הזאת הפתיעו את הגרמנים ומנעו מהם את הרצון להשמידם.
בתוך סיפור התקופה המאתגרת הזאת משולבים יחסיו האישיים המיוחדים של שומו עם מפקדיו ההונגריים, חבריו לפלוגה ונשים מקומיות שהתחברו לכריזמה שלו. עוז רוחו בא לידי ביטוי בסיפור בריחה מרתק ומלא מתח מפלוגת מוות של האס.אס שתפקידה היה לחסל יהודים, בתחנת הרכבת של העיר סומי. מעל לכל, ברקע המאבק במציאות הבלתי אפשרית של החזית הרוסית, עולים בנשמתו של שומו געגועים עזים ודאגה למשפחתו החמה והרחוקה ממנו. כעת כשהגברים נלקחו ל"פלוגות העבודה" - הנשים והילדים נשארו בבית ללא כל הגנה חשופים להתעללות ולגזרות אנטישמיות.
בתום ארבע שנים של מסע עם הצבא הגרמני מהונגריה לכוון מוסקבה חוזר שומו לביתו. לאחר מספר חודשים נלקחים שומו ומשפחתו לגטו ומשם לאושויץ. המשפחה מושמדת בתוך יום ושומו נשאר עם אחיו הצעיר והמפונק – דוד. בעוברם דרך השער המפורסם הנושא את הכתובת השיקרית "העבודה משחררת" מחכה להם שם בהפתעה מוחלטת אחיהם המבוגר ננדור. ננדור שנעלם למשפחה עם תחילת המלחמה הגיע זה מכבר לאושויץ. בזכות אישיותו המיוחדת והרבה מזל ננדור הצליח לפתח רשת קשרים ענפה במחנה. ננדור מדריך מתוך נסיונו, את שומו ודוד כיצד להגדיל את סיכויי השרדותם במחנה. בעזרת קשריו הוא מסדר להם עבודה נוחה במוסך ומידי פעם מאשפז אותם בבית החולים כדי להגן עליהם. לאחר ששומו נפצע במהלך העבודה במוסך, ננדור מארגן לו מתחת אפם של הנאצים, נתוח אמיתי עם רופא שהיה גם הוא אסיר. בקור רוח ננדור גונב אנטיביוטיקה מהמרפאה הנאצית ומציל את חייו של שומו. בהמשך שומו יוצא לצעדת המוות וצולח אותה בעזרת שני חברים מפלוגות העבודה שפגש באקראי. הם היו שלישיה בלתי מנוצחת בגלל הרוח האיתנה והחברות. במהלך הצעדה שומו נועל מגפיים של איש אס.אס. שננדור הצליח ל"ארגן" לו ברגע האחרון. המסע לא תם. שומו מגיע למחנה גרוס רוזן ואחר לדכאו. בדכאו שומו שוב נפצע קשה ומועבר ל"בלוק הרחמים". זאת נחשבת תחנה סופית בהחלט! אבל המזל שוב משחק לשומו והוא מתעורר בבית חולים אמריקאי כשהמלחמה מאחור.
הספר ערוך בשלוש שכבות: סיפור המלחמה והמאמץ להשמדת היהודים מתואר על פני ציר הזמן ההיסטורי, הסיפור האישי של שומו והסיפור של "שירות העבודה". הסיפור האישי הוא אמיתי והרקע מדייק את המציאות ההיסטורית. השמות של עשרות המקומות הנזכרים בספר נכתבו על פי האיות הקיים כיום בGoogle Maps .
סיפורו של שומו יצא באנגלית בשנת 2020 באמזון. הספר זוכה לשבחים רבים והוא בעל ציון של 4.7 כוכבים מתוך 5. ניתן לקרוא בדף הפרסום לספר באמזון את הביקורות הנלהבות של הקהל הבין לאומי. שם הספר באנגלית:A long way to Auschwitz
שוֹמוֹ הוא סיפור אמיתי על בחור יהודי הונגרי, בשנות העשרים לחייו, שהגורל הפגיש אותו עם חמש שנים מהקשות בהיסטוריה היהודית. זהו סיפור על גבורה, עוז רוח וכמויות בלתי נדלות של מזל יוצא דופן.
משנת 1939 גויסו הגברים היהודים בהונגריה ל"שירות העבודה". המטרה הייתה כפולה. ראשית לנצל את היהודים בעבודות פרך הנדרשות למאמץ המלחמתי הגרמני ושנית לגרום בדרך זאת למותם. העבודות שנבחרו עבור הפלוגות היהודיות היו פינוי מוקשים, סלילת כבישים ומסילות ברזל ביערות הקפואים. היהודים סופחו לחיל ההנדסה ההונגרי שהיה כפוף לצבא הגרמני אבל לא קיבלו נשק או מדים. בפועל נוצר מצב שהפלוגות היהודיות סייעו לצבא הגרמני במהלך הפלישה לרוסיה. בתחילת הגיוס כל פלוגה מנתה כ250 איש. עם סיום תקופת השרות נשארו יהודים בודדים. בפלוגה של שומו (שמואל) שטרן נשארו בתום המלחמה כ 170 יהודים. הסוד היה צרוף מנהיגותי של שתי דמויות יוצאות דופן. שומו – צעיר יהודי מהרי הקרפטים מלא בכריזמה, יצירתיות ויכולות בין אישיות גבוהות וצ'וטראש - מפקד הונגרי מבוגר. בניגוד לשאר המפקדים, הוא היה הגון ולא אנטישמי. הצעיר היהודי והמפקד ההונגרי פעלו במשך ארבע שנים בתחבולות מדהימות - לעיתים סומרות שיער ותמיד מעוררות השתאות, על מנת לשמור על אנשי הפלוגה בחיים. הם הצליחו להשיג לפלוגה אוכל וביגוד חם בעיצומו של החורף הרוסי הקשה ומצאו דרכים יוצאות דופן כיצד לבצע עבודות קשות של כריתת עצים ביערות וסלילת דרכים בשלג ובאדמה הקפואה. היעילות והספקי העבודה של הפלוגה המיוחדת הזאת הפתיעו את הגרמנים ומנעו מהם את הרצון להשמידם.
בתוך סיפור התקופה המאתגרת הזאת משולבים יחסיו האישיים המיוחדים של שומו עם מפקדיו ההונגריים, חבריו לפלוגה ונשים מקומיות שהתחברו לכריזמה שלו. עוז רוחו בא לידי ביטוי בסיפור בריחה מרתק ומלא מתח מפלוגת מוות של האס.אס שתפקידה היה לחסל יהודים, בתחנת הרכבת של העיר סומי. מעל לכל, ברקע המאבק במציאות הבלתי אפשרית של החזית הרוסית, עולים בנשמתו של שומו געגועים עזים ודאגה למשפחתו החמה והרחוקה ממנו. כעת כשהגברים נלקחו ל"פלוגות העבודה" - הנשים והילדים נשארו בבית ללא כל הגנה חשופים להתעללות ולגזרות אנטישמיות.
בתום ארבע שנים של מסע עם הצבא הגרמני מהונגריה לכוון מוסקבה חוזר שומו לביתו. לאחר מספר חודשים נלקחים שומו ומשפחתו לגטו ומשם לאושויץ. המשפחה מושמדת בתוך יום ושומו נשאר עם אחיו הצעיר והמפונק – דוד. בעוברם דרך השער המפורסם הנושא את הכתובת השיקרית "העבודה משחררת" מחכה להם שם בהפתעה מוחלטת אחיהם המבוגר ננדור. ננדור שנעלם למשפחה עם תחילת המלחמה הגיע זה מכבר לאושויץ. בזכות אישיותו המיוחדת והרבה מזל ננדור הצליח לפתח רשת קשרים ענפה במחנה. ננדור מדריך מתוך נסיונו, את שומו ודוד כיצד להגדיל את סיכויי השרדותם במחנה. בעזרת קשריו הוא מסדר להם עבודה נוחה במוסך ומידי פעם מאשפז אותם בבית החולים כדי להגן עליהם. לאחר ששומו נפצע במהלך העבודה במוסך, ננדור מארגן לו מתחת אפם של הנאצים, נתוח אמיתי עם רופא שהיה גם הוא אסיר. בקור רוח ננדור גונב אנטיביוטיקה מהמרפאה הנאצית ומציל את חייו של שומו. בהמשך שומו יוצא לצעדת המוות וצולח אותה בעזרת שני חברים מפלוגות העבודה שפגש באקראי. הם היו שלישיה בלתי מנוצחת בגלל הרוח האיתנה והחברות. במהלך הצעדה שומו נועל מגפיים של איש אס.אס. שננדור הצליח ל"ארגן" לו ברגע האחרון. המסע לא תם. שומו מגיע למחנה גרוס רוזן ואחר לדכאו. בדכאו שומו שוב נפצע קשה ומועבר ל"בלוק הרחמים". זאת נחשבת תחנה סופית בהחלט! אבל המזל שוב משחק לשומו והוא מתעורר בבית חולים אמריקאי כשהמלחמה מאחור.
הספר ערוך בשלוש שכבות: סיפור המלחמה והמאמץ להשמדת היהודים מתואר על פני ציר הזמן ההיסטורי, הסיפור האישי של שומו והסיפור של "שירות העבודה". הסיפור האישי הוא אמיתי והרקע מדייק את המציאות ההיסטורית. השמות של עשרות המקומות הנזכרים בספר נכתבו על פי האיות הקיים כיום בGoogle Maps .
סיפורו של שומו יצא באנגלית בשנת 2020 באמזון. הספר זוכה לשבחים רבים והוא בעל ציון של 4.7 כוכבים מתוך 5. ניתן לקרוא בדף הפרסום לספר באמזון את הביקורות הנלהבות של הקהל הבין לאומי. שם הספר באנגלית:A long way to Auschwitz
״איך יכול להיות שאני עדיין חיה? איך אפשר להישאר נורמלי, אחרי כל זה? בעולם הזה, בין בני אדם, שלעולם אינם משתנים? הרי בכלל לא משנה אם אביך יושב כאן או אתה או הבן שלך או הנכד שלך. אנשים נשארים אותו הדבר. אין תקווה. אין תקווה לא בך, ולא בי וגם לא בילדים שלנו. אם אפשוט את העור מכולכם, אחד אחד, מכל מי שיושב פה ועומד פה, אמצא את אותו הדבר. אין בינינו שום הבדל.״
1945 - גיטה לאוּשמָנוֹבָה היא נערה בת שש עשרה בקושי, שרק ניסיונם של הנאצים להשמידה מבהיר לה שהיא יהודייה. היא שרדה את מחנה הריכוז וממהרת לחזור אל פּוּקְליצֶה, כפר הולדתה שבחבל הסודטים בצ'כיה, כדי לפגוש סוף-סוף את אחיה דולי ולישון במיטתה אחרי שנות האימה. בעבור תושבי הכפר היא זרה. היא שבה אל הכפר, רק כדי לגלות שאין לאן. המלחמה הסתיימה – הטירוף עדיין לא.
2005 – ד"ר גיטה לאושמנובה היא אישה נמרצת בערוב ימיה. העבר האכזר שוב קם בה לתחייה. היא מחליטה לחזור, הפעם לא לבדה, אל מקום הולדתה ואל הזיכרונות. באומץ וללא חמלה היא מסירה את הכיסוי מעל עיניה וחושפת את האפלים בזיכרונותיה - העיקר לשמור על קור רוח, לא לקרוס, לא לצרוח.
האם ניתן בכל זאת להשיג צדק? האם יש משהו שיכול לכפר על מעשים ברבריים? האם ניתן לתקן עוולות, או שכל אדם נידון לאכול את מה שבצלחתו?
כסף מהיטלר הוא סיפור אפל וגרוטסקי, פנאופטיקון החושף את הבזקי הסיפורים שאנו חיים בהם. רומן על הפרקים הכואבים בהיסטוריה של מרכז אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. סיפור על אשמה קולקטיבית ואחריות אישית, ועל הגבול השביר שבין טוב ורע.
כסף מהיטלר, שראה אור לראשונה בשנת 2006 והפך לרב מכר בינלאומי, הוא הרומן השני של רדקה דנמרקובה וספרה הראשון שמתורגם לעברית.
״איך יכול להיות שאני עדיין חיה? איך אפשר להישאר נורמלי, אחרי כל זה? בעולם הזה, בין בני אדם, שלעולם אינם משתנים? הרי בכלל לא משנה אם אביך יושב כאן או אתה או הבן שלך או הנכד שלך. אנשים נשארים אותו הדבר. אין תקווה. אין תקווה לא בך, ולא בי וגם לא בילדים שלנו. אם אפשוט את העור מכולכם, אחד אחד, מכל מי שיושב פה ועומד פה, אמצא את אותו הדבר. אין בינינו שום הבדל.״
1945 - גיטה לאוּשמָנוֹבָה היא נערה בת שש עשרה בקושי, שרק ניסיונם של הנאצים להשמידה מבהיר לה שהיא יהודייה. היא שרדה את מחנה הריכוז וממהרת לחזור אל פּוּקְליצֶה, כפר הולדתה שבחבל הסודטים בצ'כיה, כדי לפגוש סוף-סוף את אחיה דולי ולישון במיטתה אחרי שנות האימה. בעבור תושבי הכפר היא זרה. היא שבה אל הכפר, רק כדי לגלות שאין לאן. המלחמה הסתיימה – הטירוף עדיין לא.
2005 – ד"ר גיטה לאושמנובה היא אישה נמרצת בערוב ימיה. העבר האכזר שוב קם בה לתחייה. היא מחליטה לחזור, הפעם לא לבדה, אל מקום הולדתה ואל הזיכרונות. באומץ וללא חמלה היא מסירה את הכיסוי מעל עיניה וחושפת את האפלים בזיכרונותיה - העיקר לשמור על קור רוח, לא לקרוס, לא לצרוח.
האם ניתן בכל זאת להשיג צדק? האם יש משהו שיכול לכפר על מעשים ברבריים? האם ניתן לתקן עוולות, או שכל אדם נידון לאכול את מה שבצלחתו?
כסף מהיטלר הוא סיפור אפל וגרוטסקי, פנאופטיקון החושף את הבזקי הסיפורים שאנו חיים בהם. רומן על הפרקים הכואבים בהיסטוריה של מרכז אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. סיפור על אשמה קולקטיבית ואחריות אישית, ועל הגבול השביר שבין טוב ורע.
כסף מהיטלר, שראה אור לראשונה בשנת 2006 והפך לרב מכר בינלאומי, הוא הרומן השני של רדקה דנמרקובה וספרה הראשון שמתורגם לעברית.
יסמין ציפורי היא בת יחידה לניצולי שואה. היות ואביה אוחז בתפקיד משמעותי בחברת תעופה זרה, את ילדותה היא מעבירה בין טיסות לארצות אקזוטיות לבין בתי הקפה והמסעדות בעלות השמות האייקוניים של האליטה התל אביבית בה גדלה. אך למרות שהיא מכירה שפות ותרבויות שונות, בכל מקום היא מרגישה זרה ומנוכרת. עד הרגע בו מלחמת יום כיפור טורפת את חייה ומותירה אותה עם כאב בלתי נשלט שבעקבותיו היא יוצאת למסע חיפושים הנע בין יומנו של אביה במחנות בזמן השואה לבין יעד שימלא את החלל שפערה בה המלחמה.
גבריאלה בן שמואל היא דוקטור למחשבת ישראל, סופרת ומרצה ביהדות. כתבה את טרילוגיית ספרי העיון סוד העברי המבוססים על שיעורי הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו), את ספר ההגות מן האין אל האני המבוסס על הדוקטורט שלה, ואת טרילוגיית הרומנים ההיסטוריים שושלת שומרי הסודות המספרים את סיפורו של עם ישראל דרך שלושה אברהמים בתקופות שונות של ההיסטוריה.
יסמין ציפורי היא בת יחידה לניצולי שואה. היות ואביה אוחז בתפקיד משמעותי בחברת תעופה זרה, את ילדותה היא מעבירה בין טיסות לארצות אקזוטיות לבין בתי הקפה והמסעדות בעלות השמות האייקוניים של האליטה התל אביבית בה גדלה. אך למרות שהיא מכירה שפות ותרבויות שונות, בכל מקום היא מרגישה זרה ומנוכרת. עד הרגע בו מלחמת יום כיפור טורפת את חייה ומותירה אותה עם כאב בלתי נשלט שבעקבותיו היא יוצאת למסע חיפושים הנע בין יומנו של אביה במחנות בזמן השואה לבין יעד שימלא את החלל שפערה בה המלחמה.
גבריאלה בן שמואל היא דוקטור למחשבת ישראל, סופרת ומרצה ביהדות. כתבה את טרילוגיית ספרי העיון סוד העברי המבוססים על שיעורי הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו), את ספר ההגות מן האין אל האני המבוסס על הדוקטורט שלה, ואת טרילוגיית הרומנים ההיסטוריים שושלת שומרי הסודות המספרים את סיפורו של עם ישראל דרך שלושה אברהמים בתקופות שונות של ההיסטוריה.
אמיליה, סבתו של המספר, היא אישה מזרחית שלא פגשנו כמחזה בספרות העברית עד כה: היא אינה מתחנחנת, אינה "חמה" ורגשנית, מתעבת בישול, את ריחות הזעתר, הכמון והכורכום, ואינה מנסה ל״היקלט" בהוויה הישראלית האשכנזית; נהפוך הוא, אמיליה היא התגלמות הסיוט האשכנזי הממסדי: היא אישה חזקה, נחרצת, דבקה באלטרנטיבה התרבותית של מוצאה, והגרוע ביותר- אמיליה מפקיעה מהזהות האשכנזית את היקר לה מכול: היא ניצולת שואה.
אמיליה ומלח הארץ. וידוי הוא סיפורו האישי של נכדה, המחבר הקרוע בין כוחה הממגנט של סבתו ובין ניסיונות כושלים, חוזרים ונשנים, להתחבר להוויה האשכנזית.
אמיליה ומלח הארץ. וידוי הוא וידוי אישי וחושפני סוחף ומרגש המעלה את השאלות הכאובות ביותר, אלה הנוגעות לכל אדם בישראל.
יוסי סוכרי, בן 43, הוא מרצה לפילוסופיה ב״קמרה אובסקורה".
אמיליה, סבתו של המספר, היא אישה מזרחית שלא פגשנו כמחזה בספרות העברית עד כה: היא אינה מתחנחנת, אינה "חמה" ורגשנית, מתעבת בישול, את ריחות הזעתר, הכמון והכורכום, ואינה מנסה ל״היקלט" בהוויה הישראלית האשכנזית; נהפוך הוא, אמיליה היא התגלמות הסיוט האשכנזי הממסדי: היא אישה חזקה, נחרצת, דבקה באלטרנטיבה התרבותית של מוצאה, והגרוע ביותר- אמיליה מפקיעה מהזהות האשכנזית את היקר לה מכול: היא ניצולת שואה.
אמיליה ומלח הארץ. וידוי הוא סיפורו האישי של נכדה, המחבר הקרוע בין כוחה הממגנט של סבתו ובין ניסיונות כושלים, חוזרים ונשנים, להתחבר להוויה האשכנזית.
אמיליה ומלח הארץ. וידוי הוא וידוי אישי וחושפני סוחף ומרגש המעלה את השאלות הכאובות ביותר, אלה הנוגעות לכל אדם בישראל.
יוסי סוכרי, בן 43, הוא מרצה לפילוסופיה ב״קמרה אובסקורה".
״שנים רבות לאחר השואה הרגשתי דחף לתאר את הימים האפלים ההם. רציתי להעניק יד ושם להוריי ולהנציח אותם, רציתי להניח עוד אבן בפסיפס האיום של השואה, לספר סיפור מוכר פחות, על הבריחה ועל החיים ביער״.
זהו סיפור הישרדות מעורר השראה, סיפורו של אריה לוין, שהיה ילד בתקופת השואה, והתחבא ביערות עם משפחתו. חייו מאז השחרור מחולקים בין שני עולמות: העולם של הימים השחורים של השואה שאינו מרפה והעולם העכשווי. עולמו המוגן והחם בקרב משפחתו בעיירה שבה גרו, נופץ לרסיסים עם הכיבוש הגרמני. המשפחה נשלחה לגטו ומשם הצליחה לברוח ליער. המחבר מתאר את קורותיהם של חמישה מבוגרים ושני ילדים בבור במעמקי היער במשך שישה עשר חודשים, הפחד התמידי להתגלות והפוגות של תקווה, כמו כן את המגעים ההכרחיים והמסוכנים עם האיכרים בסביבה. כל יציאה לכפר להשיג אוכל הייתה התנסות ברולטה רוסית. השואה הכתה במשפחה.
לאחר שחרור האזור על ידי הצבא האדום, הספר מלווה את אריה ואת אחיו הצעיר נתן, לבית הילדים היהודי ובית הספר הצמוד לו בווילנה, שהחזירו אותם לחיים והיו להם לבית חם אחרי שנות התופת. בהמשך מתוארים תהליך ההתבגרות, שהייה של כשנה וחצי בפולין, העלייה לארץ, הקמת משפחות ובניית החיים, צעד אחר צעד.
אריה לוין לא הפסיק גם בעשורים המאוחרים לחייו, לנסות ולהבין את מה שנראה שהוא מעבר להבנה האנושית. מהם גבולות הרוע האנושי? מה מקורו? איך שכנים יכולים להפוך בין לילה לאויבים? מהם לקחי השואה, בעולם שבו האנטישמיות הולכת וגוברת?
אריה לוין הוא אב לארבעה, סב ל־13 נכדים וסבא רבא ל־7 נינים. הוא שימש כפרופסור אמריטוס בפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון. במהלך השנים היה פרופסור אורח באוניברסיטאות ומכוני מחקר בישראל וברחבי העולם. אריה הרצה וסיפר את סיפור השואה שלו בפורומים רבים.
״שנים רבות לאחר השואה הרגשתי דחף לתאר את הימים האפלים ההם. רציתי להעניק יד ושם להוריי ולהנציח אותם, רציתי להניח עוד אבן בפסיפס האיום של השואה, לספר סיפור מוכר פחות, על הבריחה ועל החיים ביער״.
זהו סיפור הישרדות מעורר השראה, סיפורו של אריה לוין, שהיה ילד בתקופת השואה, והתחבא ביערות עם משפחתו. חייו מאז השחרור מחולקים בין שני עולמות: העולם של הימים השחורים של השואה שאינו מרפה והעולם העכשווי. עולמו המוגן והחם בקרב משפחתו בעיירה שבה גרו, נופץ לרסיסים עם הכיבוש הגרמני. המשפחה נשלחה לגטו ומשם הצליחה לברוח ליער. המחבר מתאר את קורותיהם של חמישה מבוגרים ושני ילדים בבור במעמקי היער במשך שישה עשר חודשים, הפחד התמידי להתגלות והפוגות של תקווה, כמו כן את המגעים ההכרחיים והמסוכנים עם האיכרים בסביבה. כל יציאה לכפר להשיג אוכל הייתה התנסות ברולטה רוסית. השואה הכתה במשפחה.
לאחר שחרור האזור על ידי הצבא האדום, הספר מלווה את אריה ואת אחיו הצעיר נתן, לבית הילדים היהודי ובית הספר הצמוד לו בווילנה, שהחזירו אותם לחיים והיו להם לבית חם אחרי שנות התופת. בהמשך מתוארים תהליך ההתבגרות, שהייה של כשנה וחצי בפולין, העלייה לארץ, הקמת משפחות ובניית החיים, צעד אחר צעד.
אריה לוין לא הפסיק גם בעשורים המאוחרים לחייו, לנסות ולהבין את מה שנראה שהוא מעבר להבנה האנושית. מהם גבולות הרוע האנושי? מה מקורו? איך שכנים יכולים להפוך בין לילה לאויבים? מהם לקחי השואה, בעולם שבו האנטישמיות הולכת וגוברת?
אריה לוין הוא אב לארבעה, סב ל־13 נכדים וסבא רבא ל־7 נינים. הוא שימש כפרופסור אמריטוס בפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון. במהלך השנים היה פרופסור אורח באוניברסיטאות ומכוני מחקר בישראל וברחבי העולם. אריה הרצה וסיפר את סיפור השואה שלו בפורומים רבים.
חייקה קלינגר הייתה "נידונה לחיים". היא נבחרה על ידי חבריה בטרם קרב לשרוד אחריהם, על מנת לכתוב את קורותיהם ולהבטיח את זיכרונם.
במחברות שכתבה במחבוא בפולין תיעדה את קורות הארגון היהודי הלוחם בבנדין ובווארשה. היא כתבה בסערת נפש כאשר סיוטי הגירושים, מות חבריה, העינויים שעברה בידי הגסטאפו וההכרה בארעיות קיומה מתרוצצים בנפשה. מילותיה נעשו לתיאור נוקב, חושפני וחסר פשרות של מהלך המאורעות.
בבואה לארץ במארס 1944, כראשונת העדות למרד הגטאות, עוררה גל זעזוע בשומעיה בקבעה נחרצות: "במקום שגווע כל העם – שם צריך לגווע האוונגרד שלו". היא הטיחה מילים קשות בפעילים ציוניים ששיתפו פעולה עם הגרמנים במסגרת היודנראט, ובהנהגת היישוב שלא עשתה די לעזרת הנצורים בגטאות.
חייקה קלינגר ניסתה לבנות לה חיים חדשים כחברת קיבוץ, אך כוחה לא עמד לה. באפריל 1958, ערב יום השנה למרד הגטאות, שלחה יד בנפשה. יומניה יצאו לאור כשנה לאחר מותה, מקוצצים וערוכים ברוח "משואה – לתקומה", שהשמיטה מהם את הכאב החריף, את הביקורת הנוקבת ואת התסכול והזעם.
הספר, הנקרא בנשימה עצורה, הוא ביוגרפיה יוצאת דופן, שנכתבה על ידי בנה, אביהו רונן. הוא נע בין כמה מישורים מקבילים המשתלבים זה בזה: הנרטיב של חייקה משולב בתיאור הקונטקסט ההיסטורי של האירועים. בד בבד מתועדת ההיזכרות באם המתה כתהליך של גילוי אישי באמצעות עדים שהכירוה: חייה, מאבקיה ואופן מותה היו נושא חסום בשתיקה – במשפחה, בקיבוץ ובתנועה. בתוך כך מתמודד הספר עם כמה סוגיות היסטוריוגרפיות קשות ומעוררות מחלוקת: היחסים בין היישוב בארץ לבין היהודים באירופה הכבושה, המיתולוגיזציה של מרד הגטאות, סוגיית היודנראטים, דרכי עיצוב הזיכרון והקונפליקט שבין הזיכרון הפרטי לזה הקולקטיבי.
"קראתי את כתב היד של ספרו החדש של אביהו רונן בנשימה עצורה. בעיני זה ספר שלו הייתי כותבת באנגלית הייתי מגדירה אותו Masterpiece...בכך הצטרפה חייקה קלינגר לאנשים כמו פרימו לוי שהותירו נכסי רוח יקרים מפז אך כוחם לא עמד להם לחיות בעולם שאחרי אושוויץ" - פרופ' חנה יבלונקה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
"הספר עורר בי התרגשות רבה והפתעות לא מעט...דווקא עדות זו, הביקורתית, המרה, אחוזה רגשות אשם, הקרועה בסתירות פנימיות, מדברת יותר אל עולמנו הסבוך...זהו ספר מורד, נבוך, תובע, מסנגר. הוא יכול וצריך למסור אתוס ולא מיתוס" - מוקי צור, קיבוץ עין גב
חייקה קלינגר הייתה "נידונה לחיים". היא נבחרה על ידי חבריה בטרם קרב לשרוד אחריהם, על מנת לכתוב את קורותיהם ולהבטיח את זיכרונם.
במחברות שכתבה במחבוא בפולין תיעדה את קורות הארגון היהודי הלוחם בבנדין ובווארשה. היא כתבה בסערת נפש כאשר סיוטי הגירושים, מות חבריה, העינויים שעברה בידי הגסטאפו וההכרה בארעיות קיומה מתרוצצים בנפשה. מילותיה נעשו לתיאור נוקב, חושפני וחסר פשרות של מהלך המאורעות.
בבואה לארץ במארס 1944, כראשונת העדות למרד הגטאות, עוררה גל זעזוע בשומעיה בקבעה נחרצות: "במקום שגווע כל העם – שם צריך לגווע האוונגרד שלו". היא הטיחה מילים קשות בפעילים ציוניים ששיתפו פעולה עם הגרמנים במסגרת היודנראט, ובהנהגת היישוב שלא עשתה די לעזרת הנצורים בגטאות.
חייקה קלינגר ניסתה לבנות לה חיים חדשים כחברת קיבוץ, אך כוחה לא עמד לה. באפריל 1958, ערב יום השנה למרד הגטאות, שלחה יד בנפשה. יומניה יצאו לאור כשנה לאחר מותה, מקוצצים וערוכים ברוח "משואה – לתקומה", שהשמיטה מהם את הכאב החריף, את הביקורת הנוקבת ואת התסכול והזעם.
הספר, הנקרא בנשימה עצורה, הוא ביוגרפיה יוצאת דופן, שנכתבה על ידי בנה, אביהו רונן. הוא נע בין כמה מישורים מקבילים המשתלבים זה בזה: הנרטיב של חייקה משולב בתיאור הקונטקסט ההיסטורי של האירועים. בד בבד מתועדת ההיזכרות באם המתה כתהליך של גילוי אישי באמצעות עדים שהכירוה: חייה, מאבקיה ואופן מותה היו נושא חסום בשתיקה – במשפחה, בקיבוץ ובתנועה. בתוך כך מתמודד הספר עם כמה סוגיות היסטוריוגרפיות קשות ומעוררות מחלוקת: היחסים בין היישוב בארץ לבין היהודים באירופה הכבושה, המיתולוגיזציה של מרד הגטאות, סוגיית היודנראטים, דרכי עיצוב הזיכרון והקונפליקט שבין הזיכרון הפרטי לזה הקולקטיבי.
"קראתי את כתב היד של ספרו החדש של אביהו רונן בנשימה עצורה. בעיני זה ספר שלו הייתי כותבת באנגלית הייתי מגדירה אותו Masterpiece...בכך הצטרפה חייקה קלינגר לאנשים כמו פרימו לוי שהותירו נכסי רוח יקרים מפז אך כוחם לא עמד להם לחיות בעולם שאחרי אושוויץ" - פרופ' חנה יבלונקה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
"הספר עורר בי התרגשות רבה והפתעות לא מעט...דווקא עדות זו, הביקורתית, המרה, אחוזה רגשות אשם, הקרועה בסתירות פנימיות, מדברת יותר אל עולמנו הסבוך...זהו ספר מורד, נבוך, תובע, מסנגר. הוא יכול וצריך למסור אתוס ולא מיתוס" - מוקי צור, קיבוץ עין גב
במאי 1945 יצא פטר וולפגנג לוֹב — לימים גדעון לב — ממחנה הריכוז טרזיינשטאט. הוא היה בן עשר, ויותר משליש מחייו עברו עליו במחנה. כל בני משפחתו, מלבד אמו, נרצחו בידי הנאצים.
איך היו השנים הבאות?
מאתגרות.
שמונים שנה אחרי המלחמה ההיא גדעון לב מספר את הסיפור שלו בספרו פוקח העיניים בואו נעשה את העולם טוב יותר. בגילוי לב, ומתוך מבט מפוכח ורענן, הוא מספר את סיפור חייו, ובתוך כך מעניק כמה טיפּים שחשוב להזכיר מדי פעם לחיים נכונים יותר ומלאים יותר.
גדעון לב נולד ב־1935 בעיר קרלובי וארי בצ'כוסלובקיה. ב־1941 הוא גורש עם אמו למחנה טרזיינשטאט, ונשאר שם עד שחרורו במאי 1945. גדעון התחתן פעמיים, והוא אב לשישה ילדים, סב ל־16 נכדים וסבא רבא לשתי נינות. הוא מתגורר בצפון ישראל עם שותפתו לחיים ג'ולי גריי.
ג'ולי גריי היא סופרת ילידת קליפורניה, שכתבה בין השאר עבור "האפינגטון פוסט" ו"ניו יורק פוסט". היא הכשירה כותבים באולפני האחים וורנר, במכון קליפורניה לאמנות, במכון וייצמן ובאוניברסיטת רייכמן, והתנדבה בין השאר ביוזמת השלום למזרח התיכון, ילדים למען השלום, ארגון אמנסטי וארגון לוחמים למען השלום.
במאי 1945 יצא פטר וולפגנג לוֹב — לימים גדעון לב — ממחנה הריכוז טרזיינשטאט. הוא היה בן עשר, ויותר משליש מחייו עברו עליו במחנה. כל בני משפחתו, מלבד אמו, נרצחו בידי הנאצים.
איך היו השנים הבאות?
מאתגרות.
שמונים שנה אחרי המלחמה ההיא גדעון לב מספר את הסיפור שלו בספרו פוקח העיניים בואו נעשה את העולם טוב יותר. בגילוי לב, ומתוך מבט מפוכח ורענן, הוא מספר את סיפור חייו, ובתוך כך מעניק כמה טיפּים שחשוב להזכיר מדי פעם לחיים נכונים יותר ומלאים יותר.
גדעון לב נולד ב־1935 בעיר קרלובי וארי בצ'כוסלובקיה. ב־1941 הוא גורש עם אמו למחנה טרזיינשטאט, ונשאר שם עד שחרורו במאי 1945. גדעון התחתן פעמיים, והוא אב לשישה ילדים, סב ל־16 נכדים וסבא רבא לשתי נינות. הוא מתגורר בצפון ישראל עם שותפתו לחיים ג'ולי גריי.
ג'ולי גריי היא סופרת ילידת קליפורניה, שכתבה בין השאר עבור "האפינגטון פוסט" ו"ניו יורק פוסט". היא הכשירה כותבים באולפני האחים וורנר, במכון קליפורניה לאמנות, במכון וייצמן ובאוניברסיטת רייכמן, והתנדבה בין השאר ביוזמת השלום למזרח התיכון, ילדים למען השלום, ארגון אמנסטי וארגון לוחמים למען השלום.
"במאי 1945 אושפזתי בבית חולים סובייטי זמן קצר לאחר שחרור פולין. שכבנו ארבעה פצועים בחדר כששתי אחיות בלבן נכנסו אליו. 'חברים', הן אמרו, 'המלחמה נגמרה'. אני לא חושב שאני יודע למצוא את המילים הנכונות, שאדע אי-פעם למצוא אותן, כדי לתאר כמה גדולה היתה השמחה. הפצועים, חלקם קטועי רגליים, חלקם קטועי ידיים, חלקם חבושים מכף רגל ועד ראש, נעמדו. ומי שלא יכול היה לעמוד, התרומם מעט במיטה. עמדו, הצדיעו ושרו את ההמנון הרוסי. עמדתי איתם, שרתי איתם ובכיתי איתם. רוסיה לא היתה המולדת שלי, ההמנון הרוסי לא היה ההמנון שלי, אבל זה היה רגע מופלא שבו הייתי שותף, שווה בין שווים, לתקווה הענקית שחצתה גבולות ולאום שחיים חדשים מחכים לנו. רגע אחד של חסד גדול.
"'ועכשיו, כשהמלחמה נגמרה', שאל אותי חבר רוסי ששכב לידי, 'לאן אתה חוזר?' עברו כמה דקות עד שיכולתי לענות לו, לענות לעצמי. 'אין לי לאן לחזור', אמרתי לו, 'אין לי בית'.
"כשנתיים אחר כך מצאתי בית לחזור אליו והגעתי לישראל. כאן ביתי עוד מעט 80 שנה, וכאן אני כותב את הספר הזה, סיפור חיי".
מיקי גולדמן, ניצול שואה שספג 80 מלקות בגטו, ונשאר בחיים כדי להגיע לארץ ולגלות שאיש לא מאמין לסיפורו. שהצליח להימלט מצעדת המוות, למצוא מסתור אצל משפחה פולנית ובדרך מופלאה לפגוש אותם שנים אחר כך. להתנדב לצבא האדום. ולהיכלא בקפריסין בעקבות הניסיון להגיע לארץ. להתגייס למשטרה, להיות חלק מאנשי לשכה 06 שחקרה את אדולף אייכמן, ולשמש עוזרו האישי של התובע גדעון האוזנר. גולדמן היה בין מתי המעט שנכחו בהוצאה להורג של הצורר הנאצי ופיזרו את אפרו בים. שזכה להקים בית לתפארת בישראל. סיפור של חיים מלאי נחישות, אמונה, תקווה בטוב ובעשיית הטוב.
"במאי 1945 אושפזתי בבית חולים סובייטי זמן קצר לאחר שחרור פולין. שכבנו ארבעה פצועים בחדר כששתי אחיות בלבן נכנסו אליו. 'חברים', הן אמרו, 'המלחמה נגמרה'. אני לא חושב שאני יודע למצוא את המילים הנכונות, שאדע אי-פעם למצוא אותן, כדי לתאר כמה גדולה היתה השמחה. הפצועים, חלקם קטועי רגליים, חלקם קטועי ידיים, חלקם חבושים מכף רגל ועד ראש, נעמדו. ומי שלא יכול היה לעמוד, התרומם מעט במיטה. עמדו, הצדיעו ושרו את ההמנון הרוסי. עמדתי איתם, שרתי איתם ובכיתי איתם. רוסיה לא היתה המולדת שלי, ההמנון הרוסי לא היה ההמנון שלי, אבל זה היה רגע מופלא שבו הייתי שותף, שווה בין שווים, לתקווה הענקית שחצתה גבולות ולאום שחיים חדשים מחכים לנו. רגע אחד של חסד גדול.
"'ועכשיו, כשהמלחמה נגמרה', שאל אותי חבר רוסי ששכב לידי, 'לאן אתה חוזר?' עברו כמה דקות עד שיכולתי לענות לו, לענות לעצמי. 'אין לי לאן לחזור', אמרתי לו, 'אין לי בית'.
"כשנתיים אחר כך מצאתי בית לחזור אליו והגעתי לישראל. כאן ביתי עוד מעט 80 שנה, וכאן אני כותב את הספר הזה, סיפור חיי".
מיקי גולדמן, ניצול שואה שספג 80 מלקות בגטו, ונשאר בחיים כדי להגיע לארץ ולגלות שאיש לא מאמין לסיפורו. שהצליח להימלט מצעדת המוות, למצוא מסתור אצל משפחה פולנית ובדרך מופלאה לפגוש אותם שנים אחר כך. להתנדב לצבא האדום. ולהיכלא בקפריסין בעקבות הניסיון להגיע לארץ. להתגייס למשטרה, להיות חלק מאנשי לשכה 06 שחקרה את אדולף אייכמן, ולשמש עוזרו האישי של התובע גדעון האוזנר. גולדמן היה בין מתי המעט שנכחו בהוצאה להורג של הצורר הנאצי ופיזרו את אפרו בים. שזכה להקים בית לתפארת בישראל. סיפור של חיים מלאי נחישות, אמונה, תקווה בטוב ובעשיית הטוב.
האם ניתן להיחלץ מילדות קשה בשואה לחיים משמעותיים, ייחודיים ותורמים לחברה?
ביצירה ספרותית נוגעת ללב זו המעניקה לכם השראה להתמודדות עם כל אתגר, כהן משיב בחיוב.
בספרו המרתק, מגולל ד"ר יעקב כהן את סיפור חייו - מהילדות הקשה בשואה ועד לתפקידי מפתח במדינת ישראל. כהן, ששרד את התופת והפך לדמות משפיעה, מגלה לנו איך הצליח לנצח כנגד כל הסיכויים ולהפוך לגיבור של ימינו.
לאחר ילדות בצל השואה המחבר המשיך בשירות משמעותי בצה"ל, ואחר כך ללימודים מעמיקים ובקריירה בשירות החוץ בו הוביל משלחות כלכליות וחתם על הסכם אזור סחר חופשי עם נציגי הקהילה האירופית, התקף עד היום. כשגריר בוונצואלה, יפן, קוריאה הדרומית וספרד, לא רק ייצג את מדינת ישראל אלא גם פעל להנצחת המורשת היהודית.
לאחר פרישתו, היה מרצה בלימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית. בספר זה הוא פורשׂ את סיפורו המלא בתובנות ומראה כיצד ניתן לצמוח גם מתוך הכאב, אף מתוך האסון של אוקטובר 2023.
האם ניתן להיחלץ מילדות קשה בשואה לחיים משמעותיים, ייחודיים ותורמים לחברה?
ביצירה ספרותית נוגעת ללב זו המעניקה לכם השראה להתמודדות עם כל אתגר, כהן משיב בחיוב.
בספרו המרתק, מגולל ד"ר יעקב כהן את סיפור חייו - מהילדות הקשה בשואה ועד לתפקידי מפתח במדינת ישראל. כהן, ששרד את התופת והפך לדמות משפיעה, מגלה לנו איך הצליח לנצח כנגד כל הסיכויים ולהפוך לגיבור של ימינו.
לאחר ילדות בצל השואה המחבר המשיך בשירות משמעותי בצה"ל, ואחר כך ללימודים מעמיקים ובקריירה בשירות החוץ בו הוביל משלחות כלכליות וחתם על הסכם אזור סחר חופשי עם נציגי הקהילה האירופית, התקף עד היום. כשגריר בוונצואלה, יפן, קוריאה הדרומית וספרד, לא רק ייצג את מדינת ישראל אלא גם פעל להנצחת המורשת היהודית.
לאחר פרישתו, היה מרצה בלימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית. בספר זה הוא פורשׂ את סיפורו המלא בתובנות ומראה כיצד ניתן לצמוח גם מתוך הכאב, אף מתוך האסון של אוקטובר 2023.
"אתה מקיש על הדלת והיא נפתחת ללא עיכוב. השליח ניצב לפניך בחולצה קצרת שרוולים. הוא בוחן אותך בעיניו הקרות וצועד צעד אחד לאחור. אתה נכנס ופושט את מעילך. השליח סוגר את הדלת ונועל פעמיים. אחר כך הוא מציג לך את הספה.
אתה תולה את המעיל ליד הדלת, ניגש אל הספה וצונח עליה. השליח מתיישב מולך. מטחי ברד הולמים בתריסים.
אז מה? אתה אומר.
כלום, כורך השליח בתנועה מיומנת את החבל סביב צווארך, אני צריך לדבר עם החבר שלך.
חבר? אתה ממלמל מופתע, מי... איזה?"
ילד בודד מייחל לאהבת האל ואינו יודע איזוהי הדרך לזכות בה; חייל מלווה בפקודה רוצח אל תחנת-המִמסר הבאה שלו ומגלה בתוך עצמו דחף לא נשלט; גולה זוכה בידיד-נפש בעיר מקלט ותוהה אם יש בכוחו לשמור לו אמונים; שרשרת ארוכה של ניצולי שואה, או צאצאיהם בני המזל ומוכי האשמה של האובדים בטרם עת, מתקבצים ברחוב ילדותו של המספר, וצועדים בסך לנגד עיניו אל מותם, בעודם עמלים למצות את שנותר מחייהם.
אהרון ג'יואן (2021-1945), בן להורים רוויזיוניסטים (האב איש לח"י והאם חברת אצ"ל), חָווה מקטנותו על בשרו את תוצאות בחירת הוריו, שנרדפו על ידי השלטון הבריטי והוסגרו על-ידי סביבתם, ולאורך כל חייו נקרעה נפשו בין הכמיהה להשתייך לבין תחושת הנבגדות, בין הגעגועים לאהבה לבין כיסופי המוות. אחוז בניגודים אלה, השתתף כלוחם במלחמות ישראל, נשלח למבצעים חשאיים בניכר, עסק במחקר כדוקטור לכימיה אנאורגנית, עבד כחוקר פרטי בתחום הריגול העסקי, ולאורך שנים פיסל, צילם וכתב. הקים משפחה וזכה להיות אב לשני בנים וסב לנכדים.
ספר זה מביא את סיפוריהם של אנשים המחפשים תשובה לשאלת חייהם ותוהים אם אומנם נמצאה להם. עברו המרובד של ג'יואן חלחל לתוכם באופן מרומז, לא כתיאור ריאליסטי, אלא כתעתועיה של חוויה פנימית שבין אפילה לגאולה. - ד.ג'.
"אתה מקיש על הדלת והיא נפתחת ללא עיכוב. השליח ניצב לפניך בחולצה קצרת שרוולים. הוא בוחן אותך בעיניו הקרות וצועד צעד אחד לאחור. אתה נכנס ופושט את מעילך. השליח סוגר את הדלת ונועל פעמיים. אחר כך הוא מציג לך את הספה.
אתה תולה את המעיל ליד הדלת, ניגש אל הספה וצונח עליה. השליח מתיישב מולך. מטחי ברד הולמים בתריסים.
אז מה? אתה אומר.
כלום, כורך השליח בתנועה מיומנת את החבל סביב צווארך, אני צריך לדבר עם החבר שלך.
חבר? אתה ממלמל מופתע, מי... איזה?"
ילד בודד מייחל לאהבת האל ואינו יודע איזוהי הדרך לזכות בה; חייל מלווה בפקודה רוצח אל תחנת-המִמסר הבאה שלו ומגלה בתוך עצמו דחף לא נשלט; גולה זוכה בידיד-נפש בעיר מקלט ותוהה אם יש בכוחו לשמור לו אמונים; שרשרת ארוכה של ניצולי שואה, או צאצאיהם בני המזל ומוכי האשמה של האובדים בטרם עת, מתקבצים ברחוב ילדותו של המספר, וצועדים בסך לנגד עיניו אל מותם, בעודם עמלים למצות את שנותר מחייהם.
אהרון ג'יואן (2021-1945), בן להורים רוויזיוניסטים (האב איש לח"י והאם חברת אצ"ל), חָווה מקטנותו על בשרו את תוצאות בחירת הוריו, שנרדפו על ידי השלטון הבריטי והוסגרו על-ידי סביבתם, ולאורך כל חייו נקרעה נפשו בין הכמיהה להשתייך לבין תחושת הנבגדות, בין הגעגועים לאהבה לבין כיסופי המוות. אחוז בניגודים אלה, השתתף כלוחם במלחמות ישראל, נשלח למבצעים חשאיים בניכר, עסק במחקר כדוקטור לכימיה אנאורגנית, עבד כחוקר פרטי בתחום הריגול העסקי, ולאורך שנים פיסל, צילם וכתב. הקים משפחה וזכה להיות אב לשני בנים וסב לנכדים.
ספר זה מביא את סיפוריהם של אנשים המחפשים תשובה לשאלת חייהם ותוהים אם אומנם נמצאה להם. עברו המרובד של ג'יואן חלחל לתוכם באופן מרומז, לא כתיאור ריאליסטי, אלא כתעתועיה של חוויה פנימית שבין אפילה לגאולה. - ד.ג'.
דו־שיח בין אם ובִתהּ. האם שרדה כילדה בשואה, כנגד כל הסיכויים, ודבריה מובאים בספר בצורת עדות מטלטלת, עדות שניתנה עם תום המלחמה. עם השנים הייתה לאם שורדת עם סוד גדול. בִּתהּ, שכמהה לדעת את סודותיה, מתבוננת בבגרותה על האם, מתכתבת עם עדותה ומרגישה שיש לה ולאֵם ברית, ברית של סוד. העדות, הסוד, הטקסטים של האם והבת, שזורים אלה באלה בספר, כמו גם בחיים. האם נוכחת אך גם חסרה בחיי בִּתהּ... מהשוֹאה במלחמת העולם השנייה ועד ה-7 באוקטובר 2024.
האֵם: "אוקטובר 1942, ירדתי מהרכבת והלכתי לבית של ראש העיר הקודם, מלפני המלחמה, חבר של אבא שלי. סיפרתי לו מה שקרה להורים שלי ולכל האחרים שהיו אִתנו בבית, ואמרתי שאני לבד עכשיו ושלפני שאבא שלי מת הוא אמר לי שאני אציל את עצמי ושראש העיר יעזור לי. לאיש קראו סטניסלב וולסקי. הם אמרו לי לא לדבר עם אף אחד בגלל שמישהו יכול לגלות שאני ילדה יהודייה בת 9... ...לא הייתי מאושרת מזה שנשארתי בחיים. כל החיים שלי חייתי עם שקרים. מאז שהייתי ילדה נאלצתי להתרגל לשקר, גם כשהתחלתי ללכת לבית־הספר סיפרתי שם כל מיני שקרים."
הבת: "אני רצה והדמעות אינן נעצרות. במורד הרחוב הריצה מהירה יותר, אני רק רוצה להגיע כבר הביתה. אני נכנסת כמו רוח סערה, אימא פורשת את ידיה לצדדים לאסוף אותי אל חיקה, ואני הודפת אותה. בכיי גובר ואני מטיחה בה, 'תוכיחי לי שהיית ילדה, תראי לי צילום שלך, אני רוצה לראות אם הייתה לך אימא, אם היה לך אבא ואחים. אולי אף פעם לא היית ילדה? אני לא מאמינה לך.' אני רק בת 9 אבל רוצה לדעת, להבין מי זאת אימא שלי..."
תחיה הברמן-גלס היא הבת שניסתה כל ילדותה לגלות, להבין, לדעת. שאפה לתקשורת אחרת מעבר ל-"הכול בסדר". כחלק מדרכה המקצועית, הקימה לאורך השנים קבוצות רבות של אימהות ובנות-עשרה: "אימא-בת-ברית". במסגרתן ניסתה להדק את הקשר, את התקשורת, את השיח המקרב והמהותי בין הדורות.
דו־שיח בין אם ובִתהּ. האם שרדה כילדה בשואה, כנגד כל הסיכויים, ודבריה מובאים בספר בצורת עדות מטלטלת, עדות שניתנה עם תום המלחמה. עם השנים הייתה לאם שורדת עם סוד גדול. בִּתהּ, שכמהה לדעת את סודותיה, מתבוננת בבגרותה על האם, מתכתבת עם עדותה ומרגישה שיש לה ולאֵם ברית, ברית של סוד. העדות, הסוד, הטקסטים של האם והבת, שזורים אלה באלה בספר, כמו גם בחיים. האם נוכחת אך גם חסרה בחיי בִּתהּ... מהשוֹאה במלחמת העולם השנייה ועד ה-7 באוקטובר 2024.
האֵם: "אוקטובר 1942, ירדתי מהרכבת והלכתי לבית של ראש העיר הקודם, מלפני המלחמה, חבר של אבא שלי. סיפרתי לו מה שקרה להורים שלי ולכל האחרים שהיו אִתנו בבית, ואמרתי שאני לבד עכשיו ושלפני שאבא שלי מת הוא אמר לי שאני אציל את עצמי ושראש העיר יעזור לי. לאיש קראו סטניסלב וולסקי. הם אמרו לי לא לדבר עם אף אחד בגלל שמישהו יכול לגלות שאני ילדה יהודייה בת 9... ...לא הייתי מאושרת מזה שנשארתי בחיים. כל החיים שלי חייתי עם שקרים. מאז שהייתי ילדה נאלצתי להתרגל לשקר, גם כשהתחלתי ללכת לבית־הספר סיפרתי שם כל מיני שקרים."
הבת: "אני רצה והדמעות אינן נעצרות. במורד הרחוב הריצה מהירה יותר, אני רק רוצה להגיע כבר הביתה. אני נכנסת כמו רוח סערה, אימא פורשת את ידיה לצדדים לאסוף אותי אל חיקה, ואני הודפת אותה. בכיי גובר ואני מטיחה בה, 'תוכיחי לי שהיית ילדה, תראי לי צילום שלך, אני רוצה לראות אם הייתה לך אימא, אם היה לך אבא ואחים. אולי אף פעם לא היית ילדה? אני לא מאמינה לך.' אני רק בת 9 אבל רוצה לדעת, להבין מי זאת אימא שלי..."
תחיה הברמן-גלס היא הבת שניסתה כל ילדותה לגלות, להבין, לדעת. שאפה לתקשורת אחרת מעבר ל-"הכול בסדר". כחלק מדרכה המקצועית, הקימה לאורך השנים קבוצות רבות של אימהות ובנות-עשרה: "אימא-בת-ברית". במסגרתן ניסתה להדק את הקשר, את התקשורת, את השיח המקרב והמהותי בין הדורות.
ינואר,1945. מהרכבת שמגיעה אל מחנה הריכוז בוכנוואלד יורד משה קסלר ועמו מאות נערים בגילאי 17-12, רזים וחלשים, אשר שרדו את אימת אושוויץ ואת צעדות המוות. הם נשלחים לביתם החדש, בלוק 66. הם אינם יודעים, כי המחתרת הפוליטית של המחנה, בהנהגת אסיר צ׳כי אמיץ לב, קיבלה החלטה להציל את חייהם.
כשהיה משה קסלר קרוב לגיל מצוות, התהפכו חייו. כשהגיעו נכדיו לגיל זה, צפו זיכרונותיו ועלה בו הרצון לתעד את סיפור חייו, למען הדורות הבאים. זהו סיפורו של ילד, הנשקף דרך עיניו של אדם בן 90. דרך מילותיו נגלה עולמו של ילד יהודי, הגדל במשפחה ציונית חמה ואוהבת, באירופה של שנות ה־30, ילד שאהב חופש וטבע, שדות ומעיינות, לרכוב על אופניים, לשחק כדורגל עם חברים ולהחליק על האגם הקפוא.
סיפורו של משה, הילד מבלוק 66, וחבריו הוא סיפורם של ילדים ונערים רבים אשר נפרדו בעל כורחם מביתם, ממשפחותיהם ומכל זכר לעולם שהכירו. הם הובלו בקרונות בקר ובאכזריות מצמררת למקום בו שלט היצר הרע והאפל ביותר של האדם, שם נאבקו יום יום על זכותם לחיות. הנכס היחיד שנותר ברשותם הוא רוחם האיתנה.
ד״ר לימור רגב היא דור שלישי לניצולי שואה. מרצה באקדמיה ובפורומים שונים בארץ ובעולם. את הספר הילד מבלוק 66 כתבה כמתנה אישית ליום הולדתו ה־90 של משה קסלר. הוא הפך לרב־מכר בינלאומי, שנמכר בעשרות אלפי עותקים ותורגם כבר לעשר שפות.
משה קסלר הוא ניצול שואה ואביה של ענת, אחת מחברותיה הקרובות של לימור. זהו סיפורו.
ינואר,1945. מהרכבת שמגיעה אל מחנה הריכוז בוכנוואלד יורד משה קסלר ועמו מאות נערים בגילאי 17-12, רזים וחלשים, אשר שרדו את אימת אושוויץ ואת צעדות המוות. הם נשלחים לביתם החדש, בלוק 66. הם אינם יודעים, כי המחתרת הפוליטית של המחנה, בהנהגת אסיר צ׳כי אמיץ לב, קיבלה החלטה להציל את חייהם.
כשהיה משה קסלר קרוב לגיל מצוות, התהפכו חייו. כשהגיעו נכדיו לגיל זה, צפו זיכרונותיו ועלה בו הרצון לתעד את סיפור חייו, למען הדורות הבאים. זהו סיפורו של ילד, הנשקף דרך עיניו של אדם בן 90. דרך מילותיו נגלה עולמו של ילד יהודי, הגדל במשפחה ציונית חמה ואוהבת, באירופה של שנות ה־30, ילד שאהב חופש וטבע, שדות ומעיינות, לרכוב על אופניים, לשחק כדורגל עם חברים ולהחליק על האגם הקפוא.
סיפורו של משה, הילד מבלוק 66, וחבריו הוא סיפורם של ילדים ונערים רבים אשר נפרדו בעל כורחם מביתם, ממשפחותיהם ומכל זכר לעולם שהכירו. הם הובלו בקרונות בקר ובאכזריות מצמררת למקום בו שלט היצר הרע והאפל ביותר של האדם, שם נאבקו יום יום על זכותם לחיות. הנכס היחיד שנותר ברשותם הוא רוחם האיתנה.
ד״ר לימור רגב היא דור שלישי לניצולי שואה. מרצה באקדמיה ובפורומים שונים בארץ ובעולם. את הספר הילד מבלוק 66 כתבה כמתנה אישית ליום הולדתו ה־90 של משה קסלר. הוא הפך לרב־מכר בינלאומי, שנמכר בעשרות אלפי עותקים ותורגם כבר לעשר שפות.
משה קסלר הוא ניצול שואה ואביה של ענת, אחת מחברותיה הקרובות של לימור. זהו סיפורו.
רומן גסלר, נולד בשם אברהם גוטר, בשנת 1937 בביילסקו, עיירה קטנה באזור סיליסיה שבפולין. הוא איבד את אמו בהיותו תינוק, בתחילתה של מלחמת העולם השנייה. גסלר שרד את השואה ובספרו הוא מתאר את בריחתו במהלך המלחמה בפולין, אוקראינה, הונגריה ורומניה; את מאבקו האישי להתגבר על השפעות המלחמה ואת סיפור חייו הצבעוני כצנחן, איש מחשבים ואיש משפחה. גסלר מחזיק בתואר שני מאוניברסיטת אדלפי שבניו יורק. יש לו ארבעה ילדים וארבעה עשר נכדים והוא מתגורר כיום בתל אביב.
רומן גסלר, נולד בשם אברהם גוטר, בשנת 1937 בביילסקו, עיירה קטנה באזור סיליסיה שבפולין. הוא איבד את אמו בהיותו תינוק, בתחילתה של מלחמת העולם השנייה. גסלר שרד את השואה ובספרו הוא מתאר את בריחתו במהלך המלחמה בפולין, אוקראינה, הונגריה ורומניה; את מאבקו האישי להתגבר על השפעות המלחמה ואת סיפור חייו הצבעוני כצנחן, איש מחשבים ואיש משפחה. גסלר מחזיק בתואר שני מאוניברסיטת אדלפי שבניו יורק. יש לו ארבעה ילדים וארבעה עשר נכדים והוא מתגורר כיום בתל אביב.
"מבין עשרות ואולי מאות ספרים שקראתי, רומנים על תקופת השואה ועל מה שקדם לה ועל מה שבא בעקבותיה, מיוחד בעיניי ספרו זה של שמואל בק. אף על פי שהדפים מלאים תחושת אובדן, אימה, השפלה, יתמות ומוות – אף על פי כן, זהו ספר מלא אהבת חיים, ספר משעשע, שלעתים קרובות תוך כדי קריאה גרם לי לפרוץ בצחוק רם... נכנסתי אל הספר הזה כמי שהולך אל בית הקברות להתייחד עם המתים, והנה מצאתי עצמי בנשף חי וחם ומרתק." - עמוס עוז, מתוך ההקדמה למהדורה הראשונה של מצויר במלים
בספרו מצויר במילים מניח האמן היהודי־האמריקני שמואל (סמואל) בק את בדי הקנבס והמכחולים בצד, כדי לספר את סיפורי חייו – כילד בווילנה תחת השלטון הנאצי, כצעיר במחנות הפליטים באירופה, וכאמן מתבגר שדרכו מובילה אותו בין ישראל, צרפת, איטליה, שווייץ וארצות הברית. יכולתו המרהיבה לזכור מקומות והתרחשויות לפרטי פרטים, לצד נקודת המבט הייחודית ומלאת ההומור שלו, יוצרות את דיוקנו של האמן הן כאיש צעיר והן כאדם בוגר, ומאפשרות הצצה לעולמו הפנימי העשיר והמרתק.
את הספר מלווים ציוריו של בק, אמן בינלאומי נודע, שעבודותיו הוצגו בתערוכות ברחבי העולם. בשנת 2006 נפתחה תערוכה רטרוספקטיבית עם עבודותיו ב"יד ושם" שנקראה "מסע ומשא". לרגל צאתו לאור של הספר בישראל, ולאחר אירועי 7 באוקטובר 2023, הוסיף בק אחרית דבר עדכנית למהדורה העברית.
"מבין עשרות ואולי מאות ספרים שקראתי, רומנים על תקופת השואה ועל מה שקדם לה ועל מה שבא בעקבותיה, מיוחד בעיניי ספרו זה של שמואל בק. אף על פי שהדפים מלאים תחושת אובדן, אימה, השפלה, יתמות ומוות – אף על פי כן, זהו ספר מלא אהבת חיים, ספר משעשע, שלעתים קרובות תוך כדי קריאה גרם לי לפרוץ בצחוק רם... נכנסתי אל הספר הזה כמי שהולך אל בית הקברות להתייחד עם המתים, והנה מצאתי עצמי בנשף חי וחם ומרתק." - עמוס עוז, מתוך ההקדמה למהדורה הראשונה של מצויר במלים
בספרו מצויר במילים מניח האמן היהודי־האמריקני שמואל (סמואל) בק את בדי הקנבס והמכחולים בצד, כדי לספר את סיפורי חייו – כילד בווילנה תחת השלטון הנאצי, כצעיר במחנות הפליטים באירופה, וכאמן מתבגר שדרכו מובילה אותו בין ישראל, צרפת, איטליה, שווייץ וארצות הברית. יכולתו המרהיבה לזכור מקומות והתרחשויות לפרטי פרטים, לצד נקודת המבט הייחודית ומלאת ההומור שלו, יוצרות את דיוקנו של האמן הן כאיש צעיר והן כאדם בוגר, ומאפשרות הצצה לעולמו הפנימי העשיר והמרתק.
את הספר מלווים ציוריו של בק, אמן בינלאומי נודע, שעבודותיו הוצגו בתערוכות ברחבי העולם. בשנת 2006 נפתחה תערוכה רטרוספקטיבית עם עבודותיו ב"יד ושם" שנקראה "מסע ומשא". לרגל צאתו לאור של הספר בישראל, ולאחר אירועי 7 באוקטובר 2023, הוסיף בק אחרית דבר עדכנית למהדורה העברית.
מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים הוא סיפור מרתק ונוגע ללב על גבורתם של ילדים יהודים, שנותרו יתומים ללא קורת גג לראשם, ושרדו בלב ורשה הכבושה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. מאבקם של בני החבורה, שנרדפו מכל עבר ברחובות המסוכנים, היה רצוף גילויי תושייה, אומץ לב, עזרה הדדית ומסירות מעוררת השראה.
לקוראים ולקוראות מוגשת עתה מהדורה מחודשת ומעודכנת של הספר, שראה אור לראשונה בשנת 1962 וכאז כן היום, נקרא בנשימה עצורה.
יוסף ז'מיאן נולד בוורשה שבפולין. בזמן המלחמה היה חבר המחתרת היהודית בגטו ורשה. לאחר חיסול הגטו חי בצד הארי והיה חבר "הוועד היהודי הלאומי". ברחובות העיר פגש את "מוכרי הסיגריות" ותמך בהם עד סוף המלחמה. בתום המלחמה הנציח את סיפורם המיוחד.
מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים הוא סיפור מרתק ונוגע ללב על גבורתם של ילדים יהודים, שנותרו יתומים ללא קורת גג לראשם, ושרדו בלב ורשה הכבושה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. מאבקם של בני החבורה, שנרדפו מכל עבר ברחובות המסוכנים, היה רצוף גילויי תושייה, אומץ לב, עזרה הדדית ומסירות מעוררת השראה.
לקוראים ולקוראות מוגשת עתה מהדורה מחודשת ומעודכנת של הספר, שראה אור לראשונה בשנת 1962 וכאז כן היום, נקרא בנשימה עצורה.
יוסף ז'מיאן נולד בוורשה שבפולין. בזמן המלחמה היה חבר המחתרת היהודית בגטו ורשה. לאחר חיסול הגטו חי בצד הארי והיה חבר "הוועד היהודי הלאומי". ברחובות העיר פגש את "מוכרי הסיגריות" ותמך בהם עד סוף המלחמה. בתום המלחמה הנציח את סיפורם המיוחד.
דונה רובל, ילדה אוסטרית־יהודייה שמחה וסקרנית, חיה בגן עדן וינאי: להוריה יש בית חרושת למאפים ולממתקים, היא מטופלת על ידי אומנת אוהבת, רוקדת וחולמת שתקבל את תפקיד פיית שזיף הסוכר בבית הספר, אלא שאט־אט משתנים חייה: פאפא שלה נלקח למחנה ריכוז, גוסטי אחיה נמלט לפלשתינה עם עליית הנוער והיא נשלחת להולנד.
והתחדש עליי עולמי הוא סיפור של ילדה־נערה בתוך מציאות בלתי אפשרית, שמלמדת אותה ומצווה עליה לפעול; פמיניזם אקטיביסטי שנוצר מכורח. מתוך הפחד והחרדה המתמדת אך גם מתוך העשייה המשמעותית נולדת דונה: ברחובות פריז, בתחנות מטרו וברציפי רכבות, בין חשמליות ומדרכות וחיילי גסטפו, כשהיא מחופשת לגרמנייה, ובין כרמים בבורדו בדרום צרפת עם רודי המדריך, אהבת נעוריה, עימו היא יוצאת לפעולות־נגד מסכנות חיים. הם חיפשו יהודים שמסתתרים וציידו אותם בתעודות מזויפות ותלושי מזון. מסעה המטלטל של דונה עובר בהולנד, בצרפת ונמשך עד עלייתה לארץ ישראל.
מאיה אדרי רוטלר היא תסריטאית, בעלת תואר שני בספרות אנגלית, מתרגמת וכותבת. מטה שולמית לנדה, אימה של המחברת, התחבאה בשנות המלחמה בבתי הולנדים, פעלה בקבוצת המחתרת ווסטרוויל וחברה לאנשים מיוחדים ואמיצים שחלקם נרצחו. עלייתה לארץ בתום המלחמה לא מחקה את שנות נעוריה, והתאקלמותה הייתה מורכבת. האירועים, המקומות, האנשים, שכולם שזורים בעורקיה של המחברת מגיל צעיר, כמו פרצו אל הדף ונכתבו מעצמם, נרקמים בד בבד מכוח הזיכרון והבדיון, בוראים מחדש את סיפורה הנועז ויוצא הדופן של אימה.
דונה רובל, ילדה אוסטרית־יהודייה שמחה וסקרנית, חיה בגן עדן וינאי: להוריה יש בית חרושת למאפים ולממתקים, היא מטופלת על ידי אומנת אוהבת, רוקדת וחולמת שתקבל את תפקיד פיית שזיף הסוכר בבית הספר, אלא שאט־אט משתנים חייה: פאפא שלה נלקח למחנה ריכוז, גוסטי אחיה נמלט לפלשתינה עם עליית הנוער והיא נשלחת להולנד.
והתחדש עליי עולמי הוא סיפור של ילדה־נערה בתוך מציאות בלתי אפשרית, שמלמדת אותה ומצווה עליה לפעול; פמיניזם אקטיביסטי שנוצר מכורח. מתוך הפחד והחרדה המתמדת אך גם מתוך העשייה המשמעותית נולדת דונה: ברחובות פריז, בתחנות מטרו וברציפי רכבות, בין חשמליות ומדרכות וחיילי גסטפו, כשהיא מחופשת לגרמנייה, ובין כרמים בבורדו בדרום צרפת עם רודי המדריך, אהבת נעוריה, עימו היא יוצאת לפעולות־נגד מסכנות חיים. הם חיפשו יהודים שמסתתרים וציידו אותם בתעודות מזויפות ותלושי מזון. מסעה המטלטל של דונה עובר בהולנד, בצרפת ונמשך עד עלייתה לארץ ישראל.
מאיה אדרי רוטלר היא תסריטאית, בעלת תואר שני בספרות אנגלית, מתרגמת וכותבת. מטה שולמית לנדה, אימה של המחברת, התחבאה בשנות המלחמה בבתי הולנדים, פעלה בקבוצת המחתרת ווסטרוויל וחברה לאנשים מיוחדים ואמיצים שחלקם נרצחו. עלייתה לארץ בתום המלחמה לא מחקה את שנות נעוריה, והתאקלמותה הייתה מורכבת. האירועים, המקומות, האנשים, שכולם שזורים בעורקיה של המחברת מגיל צעיר, כמו פרצו אל הדף ונכתבו מעצמם, נרקמים בד בבד מכוח הזיכרון והבדיון, בוראים מחדש את סיפורה הנועז ויוצא הדופן של אימה.
ספרה של ציפורה ציטיאט (לוי) מגולל את חייה של ריטה, ילדה יהודייה, בזמן מלחמת העולם השנייה בגרמניה. ריטה עוברת בתקופת השואה חוויות קשות מנשוא, אך היא שורדת אותן וממשיכה הלאה בנחישות מופלאה של ילדה פיקחית ומלאת תושייה. הספר עוקב אחר חייה ואחר האתגרים שנקרו בדרכה החל מהיותה פליטה באירופה, דרך עלייתה לישראל, ועד להקמת משפחתה, לאחר מאבקים קשים. דמותה של ריטה הולכת ומעמיקה בשל הדילמות שהאנשים השונים בחייה מזמנים לה.
בספר מתוארת דרמה אנושית של מאבק על החיים, על משפחה ועל נורמליות בסיסית. סיפור חייה של ריטה כתוב בכנות בוטה ויוצאת דופן דרך האירועים הקשים, האנושיים והנוגעים ללב שבמסע הנפרס בספר זה.
ספרה של ציפורה ציטיאט (לוי) מגולל את חייה של ריטה, ילדה יהודייה, בזמן מלחמת העולם השנייה בגרמניה. ריטה עוברת בתקופת השואה חוויות קשות מנשוא, אך היא שורדת אותן וממשיכה הלאה בנחישות מופלאה של ילדה פיקחית ומלאת תושייה. הספר עוקב אחר חייה ואחר האתגרים שנקרו בדרכה החל מהיותה פליטה באירופה, דרך עלייתה לישראל, ועד להקמת משפחתה, לאחר מאבקים קשים. דמותה של ריטה הולכת ומעמיקה בשל הדילמות שהאנשים השונים בחייה מזמנים לה.
בספר מתוארת דרמה אנושית של מאבק על החיים, על משפחה ועל נורמליות בסיסית. סיפור חייה של ריטה כתוב בכנות בוטה ויוצאת דופן דרך האירועים הקשים, האנושיים והנוגעים ללב שבמסע הנפרס בספר זה.
שבע שנים אחרי... (מלחמת העולם השנייה), הוא רומן היסטורי, הסוקר את חיי גיבוריו במשך שנת לימודים אחת במעברה מיוחדת במינה, המאוכלסת באנשים פשוטי עַם מן העיר בוֹטוֹשאן שברומניה, ששרדו את המלחמה, עזבו את בתיהם והיגרו לארץ חדשה. העולים־מהגרים שוכנו בצריפי עץ שוודיים על גבעה צחיחה במדבר, ומלווים אותם אנשים מבני הארץ, המנסים לעזור להם להתערות בארץ החדשה.
יש בין העולים החדשים אנשים המצליחים להתעלם מחוויות השואה, שנחרטו בנפשם, ולחיות חיים רגילים במציאות הקשה לתוכה נקלעו, ויש השקועים במכוָתם ללא הרף.
במשך השנה מתפתח סיפור אהבה בין המורָה הצעירה ילידת הארץ, לבין בחור משונה, שריד שואה, שנאלץ לעזוב את הכרך הגדול ונקלע במקרה למעברה זו, שתושביה מוכרים לו מארץ מוצאו.
שבע שנים אחרי... (מלחמת העולם השנייה), הוא רומן היסטורי, הסוקר את חיי גיבוריו במשך שנת לימודים אחת במעברה מיוחדת במינה, המאוכלסת באנשים פשוטי עַם מן העיר בוֹטוֹשאן שברומניה, ששרדו את המלחמה, עזבו את בתיהם והיגרו לארץ חדשה. העולים־מהגרים שוכנו בצריפי עץ שוודיים על גבעה צחיחה במדבר, ומלווים אותם אנשים מבני הארץ, המנסים לעזור להם להתערות בארץ החדשה.
יש בין העולים החדשים אנשים המצליחים להתעלם מחוויות השואה, שנחרטו בנפשם, ולחיות חיים רגילים במציאות הקשה לתוכה נקלעו, ויש השקועים במכוָתם ללא הרף.
במשך השנה מתפתח סיפור אהבה בין המורָה הצעירה ילידת הארץ, לבין בחור משונה, שריד שואה, שנאלץ לעזוב את הכרך הגדול ונקלע במקרה למעברה זו, שתושביה מוכרים לו מארץ מוצאו.
הם נולדו בכפר קטן בהרי הקרפטים. למחרת ליל הסדר, עוד לפני שכלי האוכל של החג הוחזרו לארון חבטו מגפי חיילים הונגריים בשבילי הכפר בהשראת הנאצים. המשפחה אולצה לעזוב את הבית עם צרורות קטנים על גבם אפילו בלי מקום לחתול הנאמן של איצ`ו ולצאת למזרח. על הרמפה באושוויץ הם התפזרו לכל עבר וכל אחד עמד חשוף לגורלו.
זה סיפורם המופלא של האחים איצ`ו וברנרד בני חמש־עשרה ושש־עשרה שהגורל הפגיש אותם בתוך זוועות המחנות כדי שיצילו האחד את אחיו, כל יום, כל שעה, כל רגע. המלחמה הסתיימה אך לא המאבק על השפיות. מאבק ממושך בבית חולים ובמנזר גרמניים אבל גם בארץ־ישראל בה החל עבורם גיהינום חדש.
בסיפורם הדוקר, הצורב, החודר אבל גם הצוחק של איצ`ו וברנרד, נוסעות הרכבות ברכבי אירופה ובו־בזמן נוסעות הרכבות של המספרת לנהריה וחזרה למרכז. זהו ספרה השני של מלכה אדלר. ספרה הראשון, בואי דודה, נרקוד (פרוזה 2003) זכה להצלחה גדולה הן בביקורות והן מצד הקוראים.
הם נולדו בכפר קטן בהרי הקרפטים. למחרת ליל הסדר, עוד לפני שכלי האוכל של החג הוחזרו לארון חבטו מגפי חיילים הונגריים בשבילי הכפר בהשראת הנאצים. המשפחה אולצה לעזוב את הבית עם צרורות קטנים על גבם אפילו בלי מקום לחתול הנאמן של איצ`ו ולצאת למזרח. על הרמפה באושוויץ הם התפזרו לכל עבר וכל אחד עמד חשוף לגורלו.
זה סיפורם המופלא של האחים איצ`ו וברנרד בני חמש־עשרה ושש־עשרה שהגורל הפגיש אותם בתוך זוועות המחנות כדי שיצילו האחד את אחיו, כל יום, כל שעה, כל רגע. המלחמה הסתיימה אך לא המאבק על השפיות. מאבק ממושך בבית חולים ובמנזר גרמניים אבל גם בארץ־ישראל בה החל עבורם גיהינום חדש.
בסיפורם הדוקר, הצורב, החודר אבל גם הצוחק של איצ`ו וברנרד, נוסעות הרכבות ברכבי אירופה ובו־בזמן נוסעות הרכבות של המספרת לנהריה וחזרה למרכז. זהו ספרה השני של מלכה אדלר. ספרה הראשון, בואי דודה, נרקוד (פרוזה 2003) זכה להצלחה גדולה הן בביקורות והן מצד הקוראים.
בריח האקליפטוס וטעם התפוז אנו מאזינים לקול נדיר בספרותנו – טענה נוקבת וזעקה על הדרך שבה נתקבלו ילדים ונערים שעברו את השואה על ידי “היישוב” ועל ידי מוסדות עליית הנוער. האפליה, אטימות־הלב, היעדר האמפתיה, תנאי המגורים הקשים והגישה הביורוקרטית הקרה ונטולת הרגשות אפיינו את קבלת נערי ונערות שארית הפליטה. לא נעשה מאמץ כלשהו להפוך את מקום מגוריהם לתחליף לביתם ולמשפחותיהם, שאבדו במהלך השואה. על הכול שלט ניכור של ווּה בכינויים קשים, אשר ביטאו חוסר הבנה והתנשאות המצמררים כל קורא ולא מאפשרים לו להשאר אדיש.
זהו ספרה השלישי של הסופרת, אשר עלתה ארצה , מיד אחרי השואה, ושהתה כילדה בשנת 1946 בכפר של עליית הנוער עד 1952. בספרה הראשון כנגד כל הסיכויים, אשר יצא בשמה השאול ברברה גורסקה, מתואר מסע ההישרדות שלה ושל אחותה הבוגרת ממנה אסתר רוסמן, אשר ניתבה את המלטותן ממוות באומץ, בתבונה ובתושיה אין קץ, בעוד היא רק ילדה. ספרה השני שוקו אחרון של ילדות הוא המשך לספרה הראשון, המהווה מעבר רצוף לספרה השלישי ריח האקליפטוס וטעם התפוז.
בריח האקליפטוס וטעם התפוז אנו מאזינים לקול נדיר בספרותנו – טענה נוקבת וזעקה על הדרך שבה נתקבלו ילדים ונערים שעברו את השואה על ידי “היישוב” ועל ידי מוסדות עליית הנוער. האפליה, אטימות־הלב, היעדר האמפתיה, תנאי המגורים הקשים והגישה הביורוקרטית הקרה ונטולת הרגשות אפיינו את קבלת נערי ונערות שארית הפליטה. לא נעשה מאמץ כלשהו להפוך את מקום מגוריהם לתחליף לביתם ולמשפחותיהם, שאבדו במהלך השואה. על הכול שלט ניכור של ווּה בכינויים קשים, אשר ביטאו חוסר הבנה והתנשאות המצמררים כל קורא ולא מאפשרים לו להשאר אדיש.
זהו ספרה השלישי של הסופרת, אשר עלתה ארצה , מיד אחרי השואה, ושהתה כילדה בשנת 1946 בכפר של עליית הנוער עד 1952. בספרה הראשון כנגד כל הסיכויים, אשר יצא בשמה השאול ברברה גורסקה, מתואר מסע ההישרדות שלה ושל אחותה הבוגרת ממנה אסתר רוסמן, אשר ניתבה את המלטותן ממוות באומץ, בתבונה ובתושיה אין קץ, בעוד היא רק ילדה. ספרה השני שוקו אחרון של ילדות הוא המשך לספרה הראשון, המהווה מעבר רצוף לספרה השלישי ריח האקליפטוס וטעם התפוז.
"ספר מבריק וקורע לב, הכולל שיעור אוניברסלי עדכני אודות כוחו של מידע – ומידע כוזב. האם אפשר לעצור רצח המוני על ידי אמירת האמת?"
- יובל נח הררי
העיתונאי היהודי־הבריטי עטור הפרסים וסופר רבי־המכר ג'ונתן פרידלנד מספר את סיפורו הבלתי נתפס של רודולף וֶרבָּה, האיש שברח מאושוויץ כדי להזהיר את העולם מפני אמת שמעטים מדי היו מוכנים לשמוע.
באפריל 1944 היה רודולף ורבה לאחד היהודים הראשונים שנמלטו מאושוויץ ועשו את דרכם אל החופש — מתוך קומץ זעיר שמימש את ההישג הכמעט בלתי אפשרי הזה. הוא עשה זאת כדי לחשוף בפני העולם את האמת על מחנה המוות, ולהזהיר את אחרוני יהודי אירופה מפני הצפוי להם.
כנגד כל הסיכויים, ורבה וחברו פרד וצלר טיפסו על הרים, חצו נהרות וניצלו מכדורי הנאצים. השניים מסרו את התיאור המלא הראשון של אושוויץ שהעולם נחשף לו אי־פעם — דיווח מפורט, שהגיע בסופו של דבר לפרנקלין רוזוולט, לווינסטון צ'רצ'יל ולאפיפיור.
ועדיין, מעטים מדי הקדישו תשומת לב לאזהרה שוורבה סיכן את חייו בשבילה. אף שעזר להציל כמאתיים אלף יהודים, עד יום מותו התייסר למחשבה, שהמסמך שלו היה יכול להציל עוד מאות אלפי חיים.
ג'ונתן פרידלנד הוא עיתונאי וסופר, בעל טור ב'גרדיאן'. נבחר לכותב הטורים של השנה ב־2002, לפרשן השנה ב־2016 ולחתן פרס אורוול לעיתונות ב־2014. פירסם 11 ספרים שנמכרו בעולם במיליוני עותקים. פרידלנד מגיש את הפודקאסט הישראלי Unholy, לצדה של יונית לוי, מגישת חדשות 12.
רודולף ורבה (2006-1924), אדם שברח כל חייו — לא רק מאושוויץ אלא מעברוֹ, מארץ הולדתו, אפילו משמו שלו (המקורי). סוף־סוף נעשה צדק לסיפורו הנשכח.
"ספר מבריק וקורע לב, הכולל שיעור אוניברסלי עדכני אודות כוחו של מידע – ומידע כוזב. האם אפשר לעצור רצח המוני על ידי אמירת האמת?"
- יובל נח הררי
העיתונאי היהודי־הבריטי עטור הפרסים וסופר רבי־המכר ג'ונתן פרידלנד מספר את סיפורו הבלתי נתפס של רודולף וֶרבָּה, האיש שברח מאושוויץ כדי להזהיר את העולם מפני אמת שמעטים מדי היו מוכנים לשמוע.
באפריל 1944 היה רודולף ורבה לאחד היהודים הראשונים שנמלטו מאושוויץ ועשו את דרכם אל החופש — מתוך קומץ זעיר שמימש את ההישג הכמעט בלתי אפשרי הזה. הוא עשה זאת כדי לחשוף בפני העולם את האמת על מחנה המוות, ולהזהיר את אחרוני יהודי אירופה מפני הצפוי להם.
כנגד כל הסיכויים, ורבה וחברו פרד וצלר טיפסו על הרים, חצו נהרות וניצלו מכדורי הנאצים. השניים מסרו את התיאור המלא הראשון של אושוויץ שהעולם נחשף לו אי־פעם — דיווח מפורט, שהגיע בסופו של דבר לפרנקלין רוזוולט, לווינסטון צ'רצ'יל ולאפיפיור.
ועדיין, מעטים מדי הקדישו תשומת לב לאזהרה שוורבה סיכן את חייו בשבילה. אף שעזר להציל כמאתיים אלף יהודים, עד יום מותו התייסר למחשבה, שהמסמך שלו היה יכול להציל עוד מאות אלפי חיים.
ג'ונתן פרידלנד הוא עיתונאי וסופר, בעל טור ב'גרדיאן'. נבחר לכותב הטורים של השנה ב־2002, לפרשן השנה ב־2016 ולחתן פרס אורוול לעיתונות ב־2014. פירסם 11 ספרים שנמכרו בעולם במיליוני עותקים. פרידלנד מגיש את הפודקאסט הישראלי Unholy, לצדה של יונית לוי, מגישת חדשות 12.
רודולף ורבה (2006-1924), אדם שברח כל חייו — לא רק מאושוויץ אלא מעברוֹ, מארץ הולדתו, אפילו משמו שלו (המקורי). סוף־סוף נעשה צדק לסיפורו הנשכח.
הנער היהודי המאמין וההוזה, אשר נכנס אל הלילה האפל של "הפתרון הסופי", הנער שחזה לאור הכבשנים ברצח אלוהים ועמו, היה לאלי ויזל הסופר, עד בלתי נלאה, המספר מאז ועד היום לכל באי עולם את מגילת הייסורים היהודית בעת ליקוי המאורות, בהסתלק ההשגחה. הקורא ההולך בעקבותיו של המשורר, הניצול, יורד עימו עד שאול תחתיות, אל הגיהינום שבו מתרחש, כמו בחלום בלהות, רצח החפים מפשע לנוכח שתיקת האדישים או חיוכם של השמחים לאיד.
אך אלי ויזל אינו אדם שבור או מנוצח. להיפך. ספריו הם ביטוי נעלה למאבקו של היהודי המורד, המסרב לקבל את הדין, הנאבק על אמונתו. יצירתו כולה היא בבחינת חשבון נפש נוקב היורד עד שורשי ההוויה. כל אחד מגיבורי סיפוריו של ויזל מתגלה לעינינו כאיוב בן־זמננו, הנאבק ללא הרף עם אלוהיו וממשיך, מוכה ופצוע, להאמין בנס הגאולה ובביאת המשיח. דרכו הספרותית של הנער המתחילה בסיפור "הלילה" מביאה אותו בסיפורו הקבצן מירושלים אל הכותל המערבי, הוא כעד מסתורי המצטרף אל חיילי צה"ל המבקיעים את החומות. בספר זה מבקש הסופר לפענח את סוד קיומו של עם ישראל, את חידת עוצמתו הניצחית.
הנער היהודי המאמין וההוזה, אשר נכנס אל הלילה האפל של "הפתרון הסופי", הנער שחזה לאור הכבשנים ברצח אלוהים ועמו, היה לאלי ויזל הסופר, עד בלתי נלאה, המספר מאז ועד היום לכל באי עולם את מגילת הייסורים היהודית בעת ליקוי המאורות, בהסתלק ההשגחה. הקורא ההולך בעקבותיו של המשורר, הניצול, יורד עימו עד שאול תחתיות, אל הגיהינום שבו מתרחש, כמו בחלום בלהות, רצח החפים מפשע לנוכח שתיקת האדישים או חיוכם של השמחים לאיד.
אך אלי ויזל אינו אדם שבור או מנוצח. להיפך. ספריו הם ביטוי נעלה למאבקו של היהודי המורד, המסרב לקבל את הדין, הנאבק על אמונתו. יצירתו כולה היא בבחינת חשבון נפש נוקב היורד עד שורשי ההוויה. כל אחד מגיבורי סיפוריו של ויזל מתגלה לעינינו כאיוב בן־זמננו, הנאבק ללא הרף עם אלוהיו וממשיך, מוכה ופצוע, להאמין בנס הגאולה ובביאת המשיח. דרכו הספרותית של הנער המתחילה בסיפור "הלילה" מביאה אותו בסיפורו הקבצן מירושלים אל הכותל המערבי, הוא כעד מסתורי המצטרף אל חיילי צה"ל המבקיעים את החומות. בספר זה מבקש הסופר לפענח את סוד קיומו של עם ישראל, את חידת עוצמתו הניצחית.
"האם אני באמת בסרנצ`ורוס (עיר המזל), העיר שראתה את לידתי? אני מכיר את הבתים האלה, אני מכיר את השמים הכחולים־ירוקים באופק, מעל ההרים הקודרים. ואילו את התושבים איני מכיר. נוכרי אני בעירי שלי, שבה בראשונה ראיתי את אמי, שבה בראשונה גיליתי את חוקי הכובד".
גיהינום עולמו של פליט השואה, המבקש שיבה לחיים ואמונה בבני אדם וביחסים שביניהם, מתואר בסיפור זה בלהט פיוטי רב. אלה קורותיו של אדם שבלחץ סיוטי הזיכרונות חוזר במחתרת לעיירת מולדתו, אשר בינתיים ירד עליה מסך הברזל.
"האם אני באמת בסרנצ`ורוס (עיר המזל), העיר שראתה את לידתי? אני מכיר את הבתים האלה, אני מכיר את השמים הכחולים־ירוקים באופק, מעל ההרים הקודרים. ואילו את התושבים איני מכיר. נוכרי אני בעירי שלי, שבה בראשונה ראיתי את אמי, שבה בראשונה גיליתי את חוקי הכובד".
גיהינום עולמו של פליט השואה, המבקש שיבה לחיים ואמונה בבני אדם וביחסים שביניהם, מתואר בסיפור זה בלהט פיוטי רב. אלה קורותיו של אדם שבלחץ סיוטי הזיכרונות חוזר במחתרת לעיירת מולדתו, אשר בינתיים ירד עליה מסך הברזל.
הסיפור הזה הוא מסמך יוצא־דופן ומיוחד: תיאור אובייקטיבי ובה בעת דרמטי של הבריחה הנוראה מהיטלר והניסיון הנואש להגיע לארץ־ישראל.
אלפרד הלר נמנה עם היהודים הגרמנים הרבים, שאחרי 1933 חשב וקיווה בתחילה שהסיוט של שלטון היטלר יחלוף במהרה, שמסורת תרבותית והומניסטית עשירה כל־כך עומדת, דווקא בגרמניה, אל מול הברבריות הנציונל־סוציאליסטית. כאשר הכיר בטעותו, היה זה כמעט מאוחר מדי כדי לעזוב את גרמניה. תחת שם־העט ד"ר זליגמן הוא מתאר את סיפורה של בריחה מגרמניה הנאצית, סופה של מציאות בורגנית גרמנית משכילה.
ב- 1939 עוזב הזוג הלר את מינכן על־מנת להצטרף בווינה לטרנספורט שיעדו להגיע לארץ־ישראל באוניות־דנובה רעועות, דרך איסטנבול וכרתים. כמעט שנה יושבים המהגרים תקועים בברטיסלאבה. שוב ושוב המתנה להמשך המסע, המתנה שהיא הסיוט של המסע הזה.
היהודים ממינכן ומפראג, מדאנציג ומווינה, בחרו בנתיב הבריחה הזה לטוב ולרע. הם היו חשופים ל"קונסולים משוחדים, פקידי ממשלה מושחתים ועסקנים חשוכים". האוניות, עמוסות הרבה מעל תכולתן, מחסור במזון ואחר־כך גם מחסור בפחם. קשה לתאר את התלאות שאותם חוו מאות הפליטים באודיסאה הזאת.
כמו היסטוריון, ד"ר זליגמן רשם הערות וכך שמר את חוויותיו ומחשבותיו, את פחדיו ואת תקוותיו. בשיחות ובהרהורים אין־קץ הוא מנסה לגלות את עומקן של הסיבות לכך שהיהודים נתקלים בדחייה בכל מקום שאליו הם מגיעים.
הסיפור הזה הוא מסמך יוצא־דופן ומיוחד: תיאור אובייקטיבי ובה בעת דרמטי של הבריחה הנוראה מהיטלר והניסיון הנואש להגיע לארץ־ישראל.
אלפרד הלר נמנה עם היהודים הגרמנים הרבים, שאחרי 1933 חשב וקיווה בתחילה שהסיוט של שלטון היטלר יחלוף במהרה, שמסורת תרבותית והומניסטית עשירה כל־כך עומדת, דווקא בגרמניה, אל מול הברבריות הנציונל־סוציאליסטית. כאשר הכיר בטעותו, היה זה כמעט מאוחר מדי כדי לעזוב את גרמניה. תחת שם־העט ד"ר זליגמן הוא מתאר את סיפורה של בריחה מגרמניה הנאצית, סופה של מציאות בורגנית גרמנית משכילה.
ב- 1939 עוזב הזוג הלר את מינכן על־מנת להצטרף בווינה לטרנספורט שיעדו להגיע לארץ־ישראל באוניות־דנובה רעועות, דרך איסטנבול וכרתים. כמעט שנה יושבים המהגרים תקועים בברטיסלאבה. שוב ושוב המתנה להמשך המסע, המתנה שהיא הסיוט של המסע הזה.
היהודים ממינכן ומפראג, מדאנציג ומווינה, בחרו בנתיב הבריחה הזה לטוב ולרע. הם היו חשופים ל"קונסולים משוחדים, פקידי ממשלה מושחתים ועסקנים חשוכים". האוניות, עמוסות הרבה מעל תכולתן, מחסור במזון ואחר־כך גם מחסור בפחם. קשה לתאר את התלאות שאותם חוו מאות הפליטים באודיסאה הזאת.
כמו היסטוריון, ד"ר זליגמן רשם הערות וכך שמר את חוויותיו ומחשבותיו, את פחדיו ואת תקוותיו. בשיחות ובהרהורים אין־קץ הוא מנסה לגלות את עומקן של הסיבות לכך שהיהודים נתקלים בדחייה בכל מקום שאליו הם מגיעים.
מאיר ואסתר כץ נולדו בעיירה קטנה בצפון ליטא, מוסדיס שמה. בעיירה גבעה קטנה, בראשה עומדת כנסייה נאה, לא הרחק מן הכנסייה זורם נחל ובו משייטים ברווזים. בכל קיץ מגיעות החסידות אל הכפר ומקננות על העמודים.
צעירים מאוד היו אסתר ומאיר כשנותרו לבדם בעולם. הוריהם, אחיהם, אחיותיהם וכמעט כל בני משפחתם נרצחו לא הרחק מאותו כפר פסטורלי בו נולדו, בימי מלחמת העולם השנייה. מאיר החליט לתעד את קורותיו ואת קורותיה של רעייתו אסתר בימי המלחמה כדי שסיפורם לא יאבד. את קורותיו סיפר בחיבור בשפה היידיש, "געלעבט אין שרעק" ("חיים בפחד").
למרבה המזל, מאיר לא הסתפק בפרסום סיפורו בשפה היידיש, אלא בחר להפקיד את מלאכת תרגומו לשפה העברית בידי נכדתו, שרון.
תחילה עסקו הסב והנכדה במלאכה יחדיו, ובמשך שנים תרגמו אט אט את הכתבים מיידיש לעברית. המלאכה נמשכה על ידי שרון במשך שנים ארוכות גם לאחר שהלך מאיר לעולמו. עם פרסומו של תרגום זה, באה המלאכה לידי סיום והסיפור מסופר כעת גם בשפה העברית.
התקווה היא כי הקוראים את סיפורם של מאיר ואסתר כץ לא ישכחו לעולם את שארע לבני העם היהודי באירופה בימי מלחמת העולם השנייה ויזכו אולי גם להשראה מדמותם הייחודית של מאיר ואסתר, זוג יהודים שהצליח למרות הכל ועל אף האסונות האיומים שהתמודד איתם לעלות למדינת ישראל, להקים בה בית, להעמיד צאצאים וחשוב מכל – לשמוח בחיים.
מאיר ואסתר כץ נולדו בעיירה קטנה בצפון ליטא, מוסדיס שמה. בעיירה גבעה קטנה, בראשה עומדת כנסייה נאה, לא הרחק מן הכנסייה זורם נחל ובו משייטים ברווזים. בכל קיץ מגיעות החסידות אל הכפר ומקננות על העמודים.
צעירים מאוד היו אסתר ומאיר כשנותרו לבדם בעולם. הוריהם, אחיהם, אחיותיהם וכמעט כל בני משפחתם נרצחו לא הרחק מאותו כפר פסטורלי בו נולדו, בימי מלחמת העולם השנייה. מאיר החליט לתעד את קורותיו ואת קורותיה של רעייתו אסתר בימי המלחמה כדי שסיפורם לא יאבד. את קורותיו סיפר בחיבור בשפה היידיש, "געלעבט אין שרעק" ("חיים בפחד").
למרבה המזל, מאיר לא הסתפק בפרסום סיפורו בשפה היידיש, אלא בחר להפקיד את מלאכת תרגומו לשפה העברית בידי נכדתו, שרון.
תחילה עסקו הסב והנכדה במלאכה יחדיו, ובמשך שנים תרגמו אט אט את הכתבים מיידיש לעברית. המלאכה נמשכה על ידי שרון במשך שנים ארוכות גם לאחר שהלך מאיר לעולמו. עם פרסומו של תרגום זה, באה המלאכה לידי סיום והסיפור מסופר כעת גם בשפה העברית.
התקווה היא כי הקוראים את סיפורם של מאיר ואסתר כץ לא ישכחו לעולם את שארע לבני העם היהודי באירופה בימי מלחמת העולם השנייה ויזכו אולי גם להשראה מדמותם הייחודית של מאיר ואסתר, זוג יהודים שהצליח למרות הכל ועל אף האסונות האיומים שהתמודד איתם לעלות למדינת ישראל, להקים בה בית, להעמיד צאצאים וחשוב מכל – לשמוח בחיים.
ויקטור פרנקל (1977-1905), הוגה דעות, פרופסור לנוירולוגיה ולפסיכיאטריה, יהודי וינאי, אבי תורת הלוגותרפיה והגישה הפסיכותרפית למציאת משמעות לחיים, הלכה למעשה.
סמוך לאחר שחרורו משלוש שנים במחנות ריכוז בגרמניה הנאצית, בן ארבעים, הוא כתב במשך תשעה ימים רצופים את האדם מחפש משמעות.
בחיבורו המונומנטלי, שרואה עתה אור בתרגום מחודש ועדכני, מסיק פרנקל כי אפשר לקחת מהאדם הכול למעֵט חירות אחת: לבחור איך להגיב בכל נסיבות שהן; שמחובתו של אדם למצוא משמעות לחייו; שהאופן שבו הוא מקבל את גורלו ומתמודד עם סבלו מאפשר משמעות כזאת; שהאדם שהוא יהפוך להיות הִנו פרי החלטה פנימית ולא מציאוּת חיצונית.
הספר נמכר ביותר מ־12 מיליון עותקים ונחשב לאחד מעשרת הספרים המשפיעים בעולם.
פרנקל פירסם 40 ספרים שראו אור ביותר מ־50 שפות.
ויקטור פרנקל (1977-1905), הוגה דעות, פרופסור לנוירולוגיה ולפסיכיאטריה, יהודי וינאי, אבי תורת הלוגותרפיה והגישה הפסיכותרפית למציאת משמעות לחיים, הלכה למעשה.
סמוך לאחר שחרורו משלוש שנים במחנות ריכוז בגרמניה הנאצית, בן ארבעים, הוא כתב במשך תשעה ימים רצופים את האדם מחפש משמעות.
בחיבורו המונומנטלי, שרואה עתה אור בתרגום מחודש ועדכני, מסיק פרנקל כי אפשר לקחת מהאדם הכול למעֵט חירות אחת: לבחור איך להגיב בכל נסיבות שהן; שמחובתו של אדם למצוא משמעות לחייו; שהאופן שבו הוא מקבל את גורלו ומתמודד עם סבלו מאפשר משמעות כזאת; שהאדם שהוא יהפוך להיות הִנו פרי החלטה פנימית ולא מציאוּת חיצונית.
הספר נמכר ביותר מ־12 מיליון עותקים ונחשב לאחד מעשרת הספרים המשפיעים בעולם.
פרנקל פירסם 40 ספרים שראו אור ביותר מ־50 שפות.
אביהו בחר את הרגע שבו הרכבת האטה ואז קפץ אל תוך החשיכה הסמיכה. גופו נחבט באדמה הסלעית והוא התגלגל עד שנבלם בחבטה בגזע עץ. בקושי רב התרומם על רגליו וניסה בשארית כוחותיו לרוץ. רק לרוץ ולהתרחק מהרכבת, להיבלע בתוך החושך. בשולי חולצתו ניגב את הדם שעל פניו.
סיפורו האמיתי של נער יהודי צעיר, יליד ירושלים, שהתנדב לשרת בצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה, נפל בשבי הגרמנים ושהה בשבי בסטאלאג VIII B במשך ארבע שנים. אחרי שחרורו נשלח להחלמה באנגליה ושם הכיר את אהבתו הראשונה שממנה נולד לו בן.
עלילת הספר משתרעת על פני חמישה עשורים ומגוללת את סיפורו המדהים של אביהו מרגע הגיוס, דרך הקרבות והשבי הנורא ועד החיפוש של ילדיו אחר האמת המלאה. השמות שונו, אך ההתרחשויות והעובדות ההיסטוריות אמיתיים.
זהו ספרה השלישי של מינה רואי, שמספר את סיפור חייו של אביה, אברהם. דרכו היא מנסה לחלוק לו ולכל אותם בחורים שבחרו באותה הדרך, את הכבוד וההוקרה על תרומתם. אולי לכַפּר על שנים שבהן לא שאלנו מספיק ולא הבנו מדוע רבים מהם גזרו על עצמם שתיקה לאורך חייהם.
אביהו בחר את הרגע שבו הרכבת האטה ואז קפץ אל תוך החשיכה הסמיכה. גופו נחבט באדמה הסלעית והוא התגלגל עד שנבלם בחבטה בגזע עץ. בקושי רב התרומם על רגליו וניסה בשארית כוחותיו לרוץ. רק לרוץ ולהתרחק מהרכבת, להיבלע בתוך החושך. בשולי חולצתו ניגב את הדם שעל פניו.
סיפורו האמיתי של נער יהודי צעיר, יליד ירושלים, שהתנדב לשרת בצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה, נפל בשבי הגרמנים ושהה בשבי בסטאלאג VIII B במשך ארבע שנים. אחרי שחרורו נשלח להחלמה באנגליה ושם הכיר את אהבתו הראשונה שממנה נולד לו בן.
עלילת הספר משתרעת על פני חמישה עשורים ומגוללת את סיפורו המדהים של אביהו מרגע הגיוס, דרך הקרבות והשבי הנורא ועד החיפוש של ילדיו אחר האמת המלאה. השמות שונו, אך ההתרחשויות והעובדות ההיסטוריות אמיתיים.
זהו ספרה השלישי של מינה רואי, שמספר את סיפור חייו של אביה, אברהם. דרכו היא מנסה לחלוק לו ולכל אותם בחורים שבחרו באותה הדרך, את הכבוד וההוקרה על תרומתם. אולי לכַפּר על שנים שבהן לא שאלנו מספיק ולא הבנו מדוע רבים מהם גזרו על עצמם שתיקה לאורך חייהם.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
