הביקורות של יעקב

עוד סיפור בלשי, אבל איזו כתיבה. ממש יד אמן (או אמנית). מושחז, רהוט, מצחיק ומרגש. כתיבהמהנה ביותר. מאוד מומלץ

רופא צעיר, מתחיל, בכפר רוסי נידח, בחורף הרוסי, לבד עם שתי אחיות וחובש, ועדיין אופטימי. מרגש, אנושי, אמיתי לחלוטין

לא פשוט. קורע מסיכה אחרי מסיכה, ושוב

במיוחד לאוהבי באנוויל, אבל גם לקורא שזמנו בידו ליהנות מהיכולת התיאורית המופלאה של הסופר הזה, שהיא גם עשירה, מלאת דמיון והומור, כך שהמסופר עולה בדמיונך במלוא חיוניותו, צבעיו וריחותיו. כן, ריחותיו, שכן הן המספר והן הגיבורים נכונו ביכולת יוצאת דופן לחוש בריחות, כמו למשל "כריחה של אמי, כריחה של כל אם, אני מניח, בבוקרי יום ראשון של קיץ,..." אבל גם סיפור העלילה עשוי ביד אמן. התנועה בין הזמנים מההווה של השחקן בן ה60, חזרה לקיץ אחד כשהוא בן 15, קדימה ואחורה, כמו סירה שמיטלטת בין משברי גלים... אבל היי, אני נכנס כבר לתחומו של באנוויל :)

מסע נפשי ארוך בחייו של הנס קסטורפ. מאוד אנושי, מאוד חכם. למרות הכובד המסע הזה בהחלט שווה

מאוד מתוחכם, מפתיע, מתומצת. כתוב נפלא

בסך הכל אהבתי את הספר, אם כי, תוך כדי קריאה, ההתייחסויות הרבות לאירועים פוליטיים נראו לי לא לעניין. נקשרתי לדמות הזאת של רונלד, האנושי כל כך, ההומניסט, הלא מושלם

ההתחלה היתה מבטיחה. האמצע עשה את העבודה. אבל הסוף אכזב, מעוצב מדי לתסריט קולנוע

ספר לא קל. תחושה קלה של אי נוחות, שהסופר בונה במודע, שגובלת במעין בחילה, לא מהספר, אלא מהידיעה על הדבר שעומד לקרות.

טרחני במקצת אבל בנוי לעילא ולעילא

מומלץ בחום לאלה שעדיין לא מעורים בספריו של לה קארה. אלה שכן ודאי יבחינו בתבנית הקבועה של ספריו, או לפחות לאחת הנפוצות. זה לא יגרע מהנאתם, הם יפגשו את החברים הישנים מהשירות, תחת שמות וביוגרפיות שונים כמובן, כמו החוקר הנאמן והשקדן, האנליסטית הקשישה שכולם מעריכים כל כך. הם יעריכו שוב את התפירה המסוגננת של העלילה, מגילו ושאר המאפיינים האהובים של כתיבתו של לה קארה

בהתחלה היה לי קשה עם הגישה "מחבקת העצים", שלי הרגישה שטחית, פלקאטית, ולכן לא מעניינת. אבל בהמשך ניתן היה לחוש במורכבות, בחוסר "מובנות מאליה" שבמערכת היחסים בין האב לבן. זאת, במיוחד כשהחלה הנפילה. עדיין, הספר מעניין ומקורי במידה (שאילת הרעיון המרכזי מ"צ'רלי") אך בפלקאטיות בעיצוב הדמויות.

מיותר, אלא אם אתה משועמם ברכבת ורוצה להעביר את הזמן

תחושה של שיממון, עייפות, וחוסר תוחלת מקיפה את הכל. הדמויות מנוכרות, אבודות. ברוב הסיפורים לא מובן מה רצה הסופר לומר

ספר רע. חבל על הזמן. משתמש בתיאורים אכזריים במיוחד כדי למשוך קוראים תמימים. ארוך כמו מסטיק. הטריק הזה של סיפור שלא נגמר גם הוא מלאכותי ולא ממש מתחבר לעלילה