ספר מצויין! ברגע שמתחילים אי אפשר להוריד מהיד
ספר חמוד מאוד. לא תמיד הקומדיה מצחיקה, אבל הרומנטית בהחלט שם.
מתוק מתוק. קצת נמרח וחוזר על עצמו אבל עדיין מהנה מאוד
כואבות לי השיניים מרוב שזה מתוק
אמנם לא מדובר ביצירת המופת של המאה אבל אי-אפשר להכחיש שמדובר בגילטי פלז'ר מהסוג המשובח ביותר, שילוב בין הכתר ליומני הנסיכה- טראש ברמה הגבוהה ביותר. ההנאה מובטחת ב100%.
אמנם לא מדובר ביצירת המופת של המאה אבל אי-אפשר להכחיש שמדובר בגילטי פלז'ר מהסוג המשובח ביותר, שילוב בין הכתר ליומני הנסיכה- טראש ברמה הגבוהה ביותר. ההנאה מובטחת ב100%.
ספר חביב ומתוק להעביר איתו את הזמן
חביב, אבל לא יותר. צעד ראשון בדרך לקומדיה רומנטית יהודית אמיתית
מרגישה כאילו אני חלק ממתיחה שבה כולם יודעים מה קורה חוץ ממני אז אני חייבת לשאול- מישהו הבין את העלילה ומה קורה בספר בכלל? אני יודעת שהוא היה כתוב בעברית והיו בו מילים ומשפטים עם נושא, נשוא ופסוקית, אבל אף אחד מהחלקים האלה לא התחבר עלילה קוהרנטית
מרגישה כאילו אני חלק ממתיחה שבה כולם יודעים מה קורה חוץ ממני אז אני חייבת לשאול- מישהו הבין את העלילה ומה קורה בספר בכלל? אני יודעת שהוא היה כתוב בעברית והיו בו מילים ומשפטים עם נושא, נשוא ופסוקית, אבל אף אחד מהחלקים האלה לא התחבר עלילה קוהרנטית
וול וול.....איך מסכמים ספר שגרוע בהכל? ברשימה כמובן: 1.אמנם נהוג לומר שלא שופטים ספר לפי הכריכה אבל הרשו להגיד שיש פה מקרה יוצא מן הכלל- על הכריכה יש מכונת כביסה והיא מכוערת להחריד וזה דגל אדום גדול מאוד לתוכן של הספר שגרוע בדיוק באותה הדרך. 2.האורך של הספר הוא 528 עמודים. אני חוזרת 528!!! ואתם יודעים למה?! כי חצי מהם זה הערות שוליים (שעוד נגיע אליהן), התכתבויות שאם קראתם בפורמט הדיגיטלי היה על גבול הבלתי אפשרי להבין מי כתב למי (כי כל הדמויות נשמעות בדיוק אותו הדבר ויש להן את אותה הפח של אישיות), חזרה על קטעים שהיו לפני פרק או מונולוגים ארוכים ומפגרים על 'הסיפור שלי ושל רומיאו כה מורכב, מי יוכל להבין מורכבות כה עמוקה שכזאת?' אה וכמובן שיש סוף פתוח. הרי כל האורך הזה לא הספיק 3. אם כבר בדמויות עסקינן- שמישהו יאהב אותי כמו שהסופרת (אם אפשר לקרוא לה ככה) אוהבת פשוט לזרוק שמות על הדף ולהתנהג כאילו אני אמורה לדעת מי זה או כאילו אמור להיות לי אכפת. כל דמות שמופיעה אפילו לדף וחצי אפילו ליטרלי איזו מלצרית מקבלים שם. ויותר מזה! הם מקבלים לפעמים 2 שמות! כי לכל אחד יש כינוי, ולא רק לכל אחד, לא ולא! גם לכל חבורה יש שם ואף פעם לא מזכירים מי בחבורה, איך הוא קשור למי (שמישהו יסביר לי כבר מי אח של מי ומי זה הנרי) ולמה זה הכינו שלהם ולמה הם צריכים כינוי לגאנג שלהם? הם בני 6? (התשובה היא, מנטלית לפחות, כן). מה זה הצורך הנואש הזה של הדמויות לשדר מעגל סגור ואקסלוסיביות על ידי ניים דרופינג שלא נגמר? ולמה גם הסופרת מרגישה את הצורך הזה? 4.וגם פה זה לא נגמר!! הוזכר פריט לבוש? הנה השם של המותג, כלי נשק? הנה השם שלו וכל הפרטים עליו! ציור?? הנה, שני שמות גם לך! 5.מרגיש שזה הזמן להזכיר את הבעיה הכי גדולה בספר הזה. דייזי. ברצוני להדגיש שהילדה הטיפשה הזו סיימה בית ספר מוקדם וכביכול אמורה להיות סטודנטית לרפואה. אני אמורה לקנות את זה?! כמה רעילות וטמטום באישה אחת. אני אפילו לא יודעת מה להגיד עליה חוץ מזה שיש לה בעיות והתמכרות ליחסים והיא צריכה עזרה מקצועית. הפתרון שלה לבעיות עם כריסטיאן לא היה אף פעם פשוט לשאול שאלה אלא רק לקפוץ למיטה עם כל דבר ממין זכר בסביבה. כל השטות הזו עם רומיאו וה'אנחנו כרוכים זה בזה לנצח בדרכים כה מורכבות' תשתקי! מכירה חברות פשוט? (קלירלי לא כי היא שוכבת עם כולם) ואז לבוא לכריסטיאן ולהאשים אותו שהוא לא משחרר ממגנוליה. גברתיייייייי על ראש הגנב בוער הכובע! הפוסל במומו פוסל! וכמובן, גולת הכותרת השיא שבשיא- ההערות שוליים. שמישהו יהרוג אותי. הספר כתוב בגוף ראשון! זה מולוג פנימי! למה צריך עוד 458(!!!!)הערות שוליים שהן המונולוג הפנימי הרדוד והדפוק שלך?! אה אני אגיד לכם למה- כדי להכניס שם עוד שמות לדברים כמובן! (הרי היה לנו מחסור) שמות, מותגים והערות מיותרות של מילה אחת. כל פרק של דייזי קפצתי קודם כל לראות כמה הערות יש כדי להכין את עצמי נפשית. 6.חשבתי שאני קוראת על דייזי, אבל לא מסתבר שהדמות הכי רעילה בשכונה, aka מגנוליה נמצאת גם פה כדי להרוס לכולם. היא וביג'יי שממשיכים להיות טוקסיק בככ הרבה דרכים שזה לא להאמין עדיין פה ועדיין אני שונאת אותם. ואגב ברור שאיתה מתכתב ג'וליאן, כמובן. הרי הוא לא יכול להיות מאוהב בדייזי כי הם אחים אז נשארה מגנוליה. ככה זה פה, כולם מאוהבים בשתיהן (למגנוליה היו 3 גברים שרצו אותה? וואו לדייזי יש 4! מזל שהוא פה כדי להשוות את המספר) ואם את דמות בת אחרת אז את כלבה שכולן שונאות ושכבה עם כולם. 7.אם כבר ג'וליאן- למה הוא pov בספר הזה בכלל? (כדי להאריך אותו זה למה) ואם אנחנו כבר בנושא שלו- מה הקטע של משפחת פשע? מה זה תרם לסיפור? ולמה ליטרלי כל אחד שם הוא בעצמו נצר לאיזו משפחת פשע? אי אפשר להיות סתם אנשי עסקים? מה זה הוסיף חוץ טמטום? 8.ועכשיו כמובן- כריסטיאן. מה נגיד ומה נאמר. חצי ספר הגיע לו מכות בגלל השטות הזו שהוא בטוח שהוא מאוהב במגעוליה (זו שגיאת הקלדה, אבל בחרתי להשאיר כי אני חושבת שהכינוי הולם אותה) מתעסק בזה כל הזמן ואז מופתע שמשום מה כולם יודעים. ואז, פתאום נופל לו האסימון שהיא טוקסיק והוא הולך אומר לה את זה והתרגשתי ככ שבחרתי לשנוא אותו הרבה פחות מאת שאר הדמויות. סופסוף הרגשתי שקול שלי נשמע ומישהו אומר את מה שצריך להיאמר. חבל רק שהוא לא מודע לזה שהוא יצא ממיטה חולה אחת ונכנס לאחרת. שמישהו יעזור לו. 9.המישהו הזה יכול להיות הנרי, נראלי הוא היה הכי נורמלי מכולם שם אבל אני לא באמת זוכרת ולא באמת יודעת עד הסוף מי זה הנרי. לסיכום: יש ספרים שכן מותר לשרוף.
וול וול.....איך מסכמים ספר שגרוע בהכל? ברשימה כמובן: 1.אמנם נהוג לומר שלא שופטים ספר לפי הכריכה אבל הרשו להגיד שיש פה מקרה יוצא מן הכלל- על הכריכה יש מכונת כביסה והיא מכוערת להחריד וזה דגל אדום גדול מאוד לתוכן של הספר שגרוע בדיוק באותה הדרך. 2.האורך של הספר הוא 528 עמודים. אני חוזרת 528!!! ואתם יודעים למה?! כי חצי מהם זה הערות שוליים (שעוד נגיע אליהן), התכתבויות שאם קראתם בפורמט הדיגיטלי היה על גבול הבלתי אפשרי להבין מי כתב למי (כי כל הדמויות נשמעות בדיוק אותו הדבר ויש להן את אותה הפח של אישיות), חזרה על קטעים שהיו לפני פרק או מונולוגים ארוכים ומפגרים על 'הסיפור שלי ושל רומיאו כה מורכב, מי יוכל להבין מורכבות כה עמוקה שכזאת?' אה וכמובן שיש סוף פתוח. הרי כל האורך הזה לא הספיק 3. אם כבר בדמויות עסקינן- שמישהו יאהב אותי כמו שהסופרת (אם אפשר לקרוא לה ככה) אוהבת פשוט לזרוק שמות על הדף ולהתנהג כאילו אני אמורה לדעת מי זה או כאילו אמור להיות לי אכפת. כל דמות שמופיעה אפילו לדף וחצי אפילו ליטרלי איזו מלצרית מקבלים שם. ויותר מזה! הם מקבלים לפעמים 2 שמות! כי לכל אחד יש כינוי, ולא רק לכל אחד, לא ולא! גם לכל חבורה יש שם ואף פעם לא מזכירים מי בחבורה, איך הוא קשור למי (שמישהו יסביר לי כבר מי אח של מי ומי זה הנרי) ולמה זה הכינו שלהם ולמה הם צריכים כינוי לגאנג שלהם? הם בני 6? (התשובה היא, מנטלית לפחות, כן). מה זה הצורך הנואש הזה של הדמויות לשדר מעגל סגור ואקסלוסיביות על ידי ניים דרופינג שלא נגמר? ולמה גם הסופרת מרגישה את הצורך הזה? 4.וגם פה זה לא נגמר!! הוזכר פריט לבוש? הנה השם של המותג, כלי נשק? הנה השם שלו וכל הפרטים עליו! ציור?? הנה, שני שמות גם לך! 5.מרגיש שזה הזמן להזכיר את הבעיה הכי גדולה בספר הזה. דייזי. ברצוני להדגיש שהילדה הטיפשה הזו סיימה בית ספר מוקדם וכביכול אמורה להיות סטודנטית לרפואה. אני אמורה לקנות את זה?! כמה רעילות וטמטום באישה אחת. אני אפילו לא יודעת מה להגיד עליה חוץ מזה שיש לה בעיות והתמכרות ליחסים והיא צריכה עזרה מקצועית. הפתרון שלה לבעיות עם כריסטיאן לא היה אף פעם פשוט לשאול שאלה אלא רק לקפוץ למיטה עם כל דבר ממין זכר בסביבה. כל השטות הזו עם רומיאו וה'אנחנו כרוכים זה בזה לנצח בדרכים כה מורכבות' תשתקי! מכירה חברות פשוט? (קלירלי לא כי היא שוכבת עם כולם) ואז לבוא לכריסטיאן ולהאשים אותו שהוא לא משחרר ממגנוליה. גברתיייייייי על ראש הגנב בוער הכובע! הפוסל במומו פוסל! וכמובן, גולת הכותרת השיא שבשיא- ההערות שוליים. שמישהו יהרוג אותי. הספר כתוב בגוף ראשון! זה מולוג פנימי! למה צריך עוד 458(!!!!)הערות שוליים שהן המונולוג הפנימי הרדוד והדפוק שלך?! אה אני אגיד לכם למה- כדי להכניס שם עוד שמות לדברים כמובן! (הרי היה לנו מחסור) שמות, מותגים והערות מיותרות של מילה אחת. כל פרק של דייזי קפצתי קודם כל לראות כמה הערות יש כדי להכין את עצמי נפשית. 6.חשבתי שאני קוראת על דייזי, אבל לא מסתבר שהדמות הכי רעילה בשכונה, aka מגנוליה נמצאת גם פה כדי להרוס לכולם. היא וביג'יי שממשיכים להיות טוקסיק בככ הרבה דרכים שזה לא להאמין עדיין פה ועדיין אני שונאת אותם. ואגב ברור שאיתה מתכתב ג'וליאן, כמובן. הרי הוא לא יכול להיות מאוהב בדייזי כי הם אחים אז נשארה מגנוליה. ככה זה פה, כולם מאוהבים בשתיהן (למגנוליה היו 3 גברים שרצו אותה? וואו לדייזי יש 4! מזל שהוא פה כדי להשוות את המספר) ואם את דמות בת אחרת אז את כלבה שכולן שונאות ושכבה עם כולם. 7.אם כבר ג'וליאן- למה הוא pov בספר הזה בכלל? (כדי להאריך אותו זה למה) ואם אנחנו כבר בנושא שלו- מה הקטע של משפחת פשע? מה זה תרם לסיפור? ולמה ליטרלי כל אחד שם הוא בעצמו נצר לאיזו משפחת פשע? אי אפשר להיות סתם אנשי עסקים? מה זה הוסיף חוץ טמטום? 8.ועכשיו כמובן- כריסטיאן. מה נגיד ומה נאמר. חצי ספר הגיע לו מכות בגלל השטות הזו שהוא בטוח שהוא מאוהב במגעוליה (זו שגיאת הקלדה, אבל בחרתי להשאיר כי אני חושבת שהכינוי הולם אותה) מתעסק בזה כל הזמן ואז מופתע שמשום מה כולם יודעים. ואז, פתאום נופל לו האסימון שהיא טוקסיק והוא הולך אומר לה את זה והתרגשתי ככ שבחרתי לשנוא אותו הרבה פחות מאת שאר הדמויות. סופסוף הרגשתי שקול שלי נשמע ומישהו אומר את מה שצריך להיאמר. חבל רק שהוא לא מודע לזה שהוא יצא ממיטה חולה אחת ונכנס לאחרת. שמישהו יעזור לו. 9.המישהו הזה יכול להיות הנרי, נראלי הוא היה הכי נורמלי מכולם שם אבל אני לא באמת זוכרת ולא באמת יודעת עד הסוף מי זה הנרי. לסיכום: יש ספרים שכן מותר לשרוף.
אין לי מושג מה קראתי, אבל כיף זה לא היה. לפעמים אנחנו מבינים את הערך של דברים רק שכבר אין לנו אותם, ואחרי הספר הזה אני הבנתי את הערך של תחביר נורמלי.
אין לי מושג מה קראתי, אבל כיף זה לא היה. לפעמים אנחנו מבינים את הערך של דברים רק שכבר אין לנו אותם, ואחרי הספר הזה אני הבנתי את הערך של תחביר נורמלי.
חד משמעית אחד הספרים הגרועים שקראתי אי פעם. הנה רשימה של כמה דברים ששנאתי: העלילה- או שמא עליי לומר "עלילה",מה קראנו כאן בעצם? 300 עמודים של הלוך שוב בין 'אני אוהב.ת אותך' לבין 'אבל לא נוכל להיות יחד כי בגדת בי' ולכן נלך ונהיה עם אחרים או נפנה לשימוש בחומרים רק כדי לגלות שמה שחסר בחיינו זה האדם השני וחוזר חלילה. הכתיבה- מזמינה את הקוראים לשחק משחק שתייה ולשתות כל פעם שפרק של מגנוליה נפתח ברשימה של מותגים או פרק של ביג'יי נפתח ברשימה של 'מה מגנוליה לובשת' אבל בלי המותגים בתוספת 'מגנוליה הייתה יודעת מה המותגים של הכל', בטוחה שתהנו בשטיפת קיבה אח''כ. היה עורך לספר הזה? מישהו עבר עליו לפני הפרסום? אם כן אני רוצה לתבוע אותו כי הוא לא עשה את עבודתו. כל הספר כתוב בצורה נוראית ורפיטטיבית ככ, בקלות יכלו להוריד 200 עמודים מהספר ולא היה בו שום שינוי שלא לדבר על עזות המצח למרוח אותי מעל 300 עמודים של כלום ולהשאיר סוף פתוח. ולמרות שלא הייתה עלילה עדיין היה קשה *מאוד* לעקוב מי זה מי, מי אח של מי, מי מדבר עם מי ומה בכלל קורה על הדף. הדמויות - ככ בלתי נסבלות החל מהזוג הראשי שמשדרים צ'אק ובלייר מאלי אקספרס-מה האישיות של מגנוליה חוץ מלאהוב בגדים ולהיות רעילה? מה אנחנו יודעים על ביג'יי חוץ מזה שהוא חתיך ומכור? ושאר הדמויות? או שהם גבר ואז האישיות שלהם היא לאהוב את מגנוליה (או להיות הידיד הגיי שלה שהוא ללא אישיות חוץ מהיותו גיי) או שהם החברה האחת שלה שאנחנו לא יודעים עליה כלום חוץ מהשם שלה בהמשך לנקודה הקודמת- ספויילר- מה זה הסוף הזה? כמובן שהחברה הבת *היחידה* של מגנוליה היא זאת שהוא בגד בה איתה. בעולמנו יש כמה דברים שלא יפגשו לעולם: קווים מקבילים והספר הזה וציון עובר במבחן בכדל. ואגב, בי ג'יי אפילו לא הצטער בעודו בוגד או היה מספיק שיכור כדי שיהיה לו תירוץ? אנחנו אמורים להיות בעד הקשר הזה? אני רוצה ששניהם ימותו בודדים. לסיכום - להתרחק כמו מאש ולעשות חשבון נפש רציני כל המעורבים בתוצר. נ.ב.- גם הכריכה מכוערת.
חד משמעית אחד הספרים הגרועים שקראתי אי פעם. הנה רשימה של כמה דברים ששנאתי: העלילה- או שמא עליי לומר "עלילה",מה קראנו כאן בעצם? 300 עמודים של הלוך שוב בין 'אני אוהב.ת אותך' לבין 'אבל לא נוכל להיות יחד כי בגדת בי' ולכן נלך ונהיה עם אחרים או נפנה לשימוש בחומרים רק כדי לגלות שמה שחסר בחיינו זה האדם השני וחוזר חלילה. הכתיבה- מזמינה את הקוראים לשחק משחק שתייה ולשתות כל פעם שפרק של מגנוליה נפתח ברשימה של מותגים או פרק של ביג'יי נפתח ברשימה של 'מה מגנוליה לובשת' אבל בלי המותגים בתוספת 'מגנוליה הייתה יודעת מה המותגים של הכל', בטוחה שתהנו בשטיפת קיבה אח''כ. היה עורך לספר הזה? מישהו עבר עליו לפני הפרסום? אם כן אני רוצה לתבוע אותו כי הוא לא עשה את עבודתו. כל הספר כתוב בצורה נוראית ורפיטטיבית ככ, בקלות יכלו להוריד 200 עמודים מהספר ולא היה בו שום שינוי שלא לדבר על עזות המצח למרוח אותי מעל 300 עמודים של כלום ולהשאיר סוף פתוח. ולמרות שלא הייתה עלילה עדיין היה קשה *מאוד* לעקוב מי זה מי, מי אח של מי, מי מדבר עם מי ומה בכלל קורה על הדף. הדמויות - ככ בלתי נסבלות החל מהזוג הראשי שמשדרים צ'אק ובלייר מאלי אקספרס-מה האישיות של מגנוליה חוץ מלאהוב בגדים ולהיות רעילה? מה אנחנו יודעים על ביג'יי חוץ מזה שהוא חתיך ומכור? ושאר הדמויות? או שהם גבר ואז האישיות שלהם היא לאהוב את מגנוליה (או להיות הידיד הגיי שלה שהוא ללא אישיות חוץ מהיותו גיי) או שהם החברה האחת שלה שאנחנו לא יודעים עליה כלום חוץ מהשם שלה בהמשך לנקודה הקודמת- ספויילר- מה זה הסוף הזה? כמובן שהחברה הבת *היחידה* של מגנוליה היא זאת שהוא בגד בה איתה. בעולמנו יש כמה דברים שלא יפגשו לעולם: קווים מקבילים והספר הזה וציון עובר במבחן בכדל. ואגב, בי ג'יי אפילו לא הצטער בעודו בוגד או היה מספיק שיכור כדי שיהיה לו תירוץ? אנחנו אמורים להיות בעד הקשר הזה? אני רוצה ששניהם ימותו בודדים. לסיכום - להתרחק כמו מאש ולעשות חשבון נפש רציני כל המעורבים בתוצר. נ.ב.- גם הכריכה מכוערת.
הדרמה בין הדמויות היא בדיוק כמו בספר הראשון ' אוי אני חולה במחלה לכן לא אצא איתך לעולם ולא אגלה לך עד 65% מהספר'. בנוסף- כמה מאות יש במשפחה אחת? לא יכלה להיות רק מחלה גנטית? ולמה בעצם היה צריך תינוקת בכלל? לא נהניתי
הדרמה בין הדמויות היא בדיוק כמו בספר הראשון ' אוי אני חולה במחלה לכן לא אצא איתך לעולם ולא אגלה לך עד 65% מהספר'. בנוסף- כמה מאות יש במשפחה אחת? לא יכלה להיות רק מחלה גנטית? ולמה בעצם היה צריך תינוקת בכלל? לא נהניתי
ברגעי השיא שלו חצר של ורדים וקוצים הוא ספר בינוני לחלוטין שלא מתבלט משום בחינה. פיירה הדמות הראשית, היא מרי סו שאוהבת ודואגת לכולם וטובה בהכל חוץ מלקרוא. לא הבנתי מה בדיוק אמור להיות מעניין בקשר בינה לבין טמלין בכל ה 70% מהספר שבילינו איתם אוכלים 3 ארוחות ביום. ה 30% הנותרים של סוף הספר הרגישו עמוסים, דחוסים ולא ברורים וכל מטרתם הייתה לבנות את העניין לספרים הבאים (כולל את מושא האהבה החדש ויצירת ים של טראומה שתחבר בניהם) בקיצור עלילה איטית ומשעממת, דמויות שראינו כבר וכתיבה בינונית. לנוער שלנו מגיע טוב יותר; אם על זה כל הרעש וההייפ הגיע הזמן לחשבון נפש.
ברגעי השיא שלו חצר של ורדים וקוצים הוא ספר בינוני לחלוטין שלא מתבלט משום בחינה. פיירה הדמות הראשית, היא מרי סו שאוהבת ודואגת לכולם וטובה בהכל חוץ מלקרוא. לא הבנתי מה בדיוק אמור להיות מעניין בקשר בינה לבין טמלין בכל ה 70% מהספר שבילינו איתם אוכלים 3 ארוחות ביום. ה 30% הנותרים של סוף הספר הרגישו עמוסים, דחוסים ולא ברורים וכל מטרתם הייתה לבנות את העניין לספרים הבאים (כולל את מושא האהבה החדש ויצירת ים של טראומה שתחבר בניהם) בקיצור עלילה איטית ומשעממת, דמויות שראינו כבר וכתיבה בינונית. לנוער שלנו מגיע טוב יותר; אם על זה כל הרעש וההייפ הגיע הזמן לחשבון נפש.
אני בכנות לא מבינה איך אפשר להנות מהספר הזה
הרבה פחות טוב מהספר הקודם. את הקונפליקט בין הדמויות היה אפשר לפתור בקלות ע''י שיחה והוא הרגיש נמרח מיותר
הרבה פחות טוב מהספר הקודם. את הקונפליקט בין הדמויות היה אפשר לפתור בקלות ע''י שיחה והוא הרגיש נמרח מיותר
רציתי לקוות שיהיה שיפור מהספר הקודם, אבל צר לי להגיד שהשיפור העיקרי הוא שנראה שגם ההוצאה חשבה שזה ספר רע ולכן אין ספר המשך.(או לפחות אני ממש ממש מקווה) העלילה פשוטה וצפויה *מאוד* וכל ניסיון להפתיע עם טוויסט נגמר ונפתר בדרך האנטי קליימקטית והאידיוטית ביותר שניתן לחשוב עליה (לדג'- מישהו מועד ונופל. לא המצאתי, מי שהקריבה את תאי מוחה וקראה יודעת על מה מדובר) באופן כללי, הספר מאוד קצר- ולא הייתי רוצה שהוא יהיה ארוך יותר, זמני יקר ואף אחד לא יחזיר לי את השעות שנאלצתי להקדיש לספר הזה- אבל אי אפשר להציג בעיה ולפתור אותה בתוך 3 עמודים, שלא לדבר על 3 פסקאות. זה לא עובד ככה. כמובן שישנם ספרים עם עלילה בנאלית שיכולים להיות טובים וכתובים נהדר, אבל שוב זה לא המקרה; רוב הספר מורכב מאירועים מיותר כמו אפיית לחם או טורניר או נשף שלא מקדמים שום דבר בעלילה, כמעט ולא מסופר על ההיסטוריה או ההבדל בין הממלכות השונות ולמה הן אוייבות בכלל. הכתיבה מרגישה כמו פאנפיק של ילדה בת 15, ולא אחת עם עתיד מזהיר כסופרת, הדיאלוג אמור להיות שנון ומצחיק אבל מרגיש בעיקר מאולץ קרינג'י ולא אמין; דמויות אומרות דברים אחת על השנייה כמו 'את אמיצה' או 'את מצחיקה' במקום שנראה אותן מתנהגות כך ומסבירות זו לזו את התוכנית (שכוללת שלב אחד) מיד אחרי שנאמרה ובאופן כללי נראה שסיבת הקיום של רוב הדמויות היא להחמיא ולהחניף להוליס והן חסרות אישיות ובניה מעבר לזה ואם כבר בדמויות עסקינן, הבה הדבר עליהן לרגע: #הוליס, הדמות הראשית- צר לי אבל לא יכולתי לסבול אותה. הדמות הכי בלתי נסבלת שקראתי אי פעם, היא אמרה שעניים מסריחים ואנחנו אמורים להיות בעדה? כולם מרעיפים עליה מחמאות, ולמה? מה היא עשתה? רקדה ריקוד או משהו בספר הראשון? מדובר פה ב'גברת מושלמת' קלאסית שסובלת מתסמין בלה מדמדומים- למרות שהיא משעממת כל הגברים על כדוהא רוצים להיות איתה. לבחורה יש בעיה שכלית חמורה- היא חושבת שלגיטימי לברוח עם בחור שהיא רק פגשה ולהינשא לו אחרי שבועיים, ואז הוא מת אחרי שעה(לשמחתו, תחשבו מה זה לחיות איתה) והיא קוראת לאמא שלו 'אמא'. זה לא עובד ככה גברתי,מצטערת. כולם מתייחסים לכל משפט ורעיון שלה כאילו הוא פנינת חוכמה ולא המשפט הכי בייסיק או דרך הפעולה הפשוטה והמתבקשת. #איטן- רציתי לחבב אותו, באמת, אמנם הפעם היו לו רגעים ושיחות עם הוליס ואפשר היה לזהות אצלו קורט אישיות בשונה ממושא האהבה הקודם של הוליס, שהיו לו עיניים יפות וזהו, אבל הוא מתאהב בהוליס; וזה כמו שהבהרנו, פגם רציני בשיקול הדעת, חמורה מכך היא שיטת החיזור בה הוא נוקט-העלבות שאינן נגמרות. סורי אבל להגיד למישהי (או למישהו) 'את מסריחה' זו לא שיטת חיזור לגיטימית. בנות ישראל היקרות, יש הקנטות ויש הקנטות, ואם מישהו אומר לך ללכת להתקלח כל הזמן א'- תעשי את זה, כנראה את ממש צריכה וב'- תמצאי מישהו אחר. משפחת איסטוף- אתם אמורים להביא מקרבכם את המלך החדש? לארגן מרד? אין לכם 3 נקודות IQ ביחד, וזה אחרי שפירגנתי. המלך חשש שתעשו הפיכה? למה? אתם הקונספירטורים הגרועים בהיסטוריה, לא חשבתם אפילו לפנות למלכה שברור מאוד שלא שמחה להיות שם, לא הסתננתם למקומות, סיפרתם לזרים את כל קורות חייכם והתוכניות שלכם, הוליס אמרה 'זה טוב להיות בארמון, אפשר לרגל שם' ואתם כולכם הופעתם מחוכמתה! זה נראה הגיוני למישהו? ג'יימסון- הוא סתם דביל, אין לי מה להוסיף בנידון. דיליה גרייס- הדמות היחידה ששווה משהו (כלומר נסבלת), אחרי הספר הראשון אני מחזיקה בדעה המוצקה והנכונה שהיא הייתה צריכה להיות המלכה- היא למדה כל חייה לקראת התפקיד, בשונה ממישהי אחרת, אהמ אהמ הוליס, שהייתה עסוקה ועדיין עסוקה בלרקוד ריקודים ולשזור פרחים. בקיצור, יש ספרים טובים יותר, בבקשה תקראו אותם. (מוגש כשירות לציבור)
רציתי לקוות שיהיה שיפור מהספר הקודם, אבל צר לי להגיד שהשיפור העיקרי הוא שנראה שגם ההוצאה חשבה שזה ספר רע ולכן אין ספר המשך.(או לפחות אני ממש ממש מקווה) העלילה פשוטה וצפויה *מאוד* וכל ניסיון להפתיע עם טוויסט נגמר ונפתר בדרך האנטי קליימקטית והאידיוטית ביותר שניתן לחשוב עליה (לדג'- מישהו מועד ונופל. לא המצאתי, מי שהקריבה את תאי מוחה וקראה יודעת על מה מדובר) באופן כללי, הספר מאוד קצר- ולא הייתי רוצה שהוא יהיה ארוך יותר, זמני יקר ואף אחד לא יחזיר לי את השעות שנאלצתי להקדיש לספר הזה- אבל אי אפשר להציג בעיה ולפתור אותה בתוך 3 עמודים, שלא לדבר על 3 פסקאות. זה לא עובד ככה. כמובן שישנם ספרים עם עלילה בנאלית שיכולים להיות טובים וכתובים נהדר, אבל שוב זה לא המקרה; רוב הספר מורכב מאירועים מיותר כמו אפיית לחם או טורניר או נשף שלא מקדמים שום דבר בעלילה, כמעט ולא מסופר על ההיסטוריה או ההבדל בין הממלכות השונות ולמה הן אוייבות בכלל. הכתיבה מרגישה כמו פאנפיק של ילדה בת 15, ולא אחת עם עתיד מזהיר כסופרת, הדיאלוג אמור להיות שנון ומצחיק אבל מרגיש בעיקר מאולץ קרינג'י ולא אמין; דמויות אומרות דברים אחת על השנייה כמו 'את אמיצה' או 'את מצחיקה' במקום שנראה אותן מתנהגות כך ומסבירות זו לזו את התוכנית (שכוללת שלב אחד) מיד אחרי שנאמרה ובאופן כללי נראה שסיבת הקיום של רוב הדמויות היא להחמיא ולהחניף להוליס והן חסרות אישיות ובניה מעבר לזה ואם כבר בדמויות עסקינן, הבה הדבר עליהן לרגע: #הוליס, הדמות הראשית- צר לי אבל לא יכולתי לסבול אותה. הדמות הכי בלתי נסבלת שקראתי אי פעם, היא אמרה שעניים מסריחים ואנחנו אמורים להיות בעדה? כולם מרעיפים עליה מחמאות, ולמה? מה היא עשתה? רקדה ריקוד או משהו בספר הראשון? מדובר פה ב'גברת מושלמת' קלאסית שסובלת מתסמין בלה מדמדומים- למרות שהיא משעממת כל הגברים על כדוהא רוצים להיות איתה. לבחורה יש בעיה שכלית חמורה- היא חושבת שלגיטימי לברוח עם בחור שהיא רק פגשה ולהינשא לו אחרי שבועיים, ואז הוא מת אחרי שעה(לשמחתו, תחשבו מה זה לחיות איתה) והיא קוראת לאמא שלו 'אמא'. זה לא עובד ככה גברתי,מצטערת. כולם מתייחסים לכל משפט ורעיון שלה כאילו הוא פנינת חוכמה ולא המשפט הכי בייסיק או דרך הפעולה הפשוטה והמתבקשת. #איטן- רציתי לחבב אותו, באמת, אמנם הפעם היו לו רגעים ושיחות עם הוליס ואפשר היה לזהות אצלו קורט אישיות בשונה ממושא האהבה הקודם של הוליס, שהיו לו עיניים יפות וזהו, אבל הוא מתאהב בהוליס; וזה כמו שהבהרנו, פגם רציני בשיקול הדעת, חמורה מכך היא שיטת החיזור בה הוא נוקט-העלבות שאינן נגמרות. סורי אבל להגיד למישהי (או למישהו) 'את מסריחה' זו לא שיטת חיזור לגיטימית. בנות ישראל היקרות, יש הקנטות ויש הקנטות, ואם מישהו אומר לך ללכת להתקלח כל הזמן א'- תעשי את זה, כנראה את ממש צריכה וב'- תמצאי מישהו אחר. משפחת איסטוף- אתם אמורים להביא מקרבכם את המלך החדש? לארגן מרד? אין לכם 3 נקודות IQ ביחד, וזה אחרי שפירגנתי. המלך חשש שתעשו הפיכה? למה? אתם הקונספירטורים הגרועים בהיסטוריה, לא חשבתם אפילו לפנות למלכה שברור מאוד שלא שמחה להיות שם, לא הסתננתם למקומות, סיפרתם לזרים את כל קורות חייכם והתוכניות שלכם, הוליס אמרה 'זה טוב להיות בארמון, אפשר לרגל שם' ואתם כולכם הופעתם מחוכמתה! זה נראה הגיוני למישהו? ג'יימסון- הוא סתם דביל, אין לי מה להוסיף בנידון. דיליה גרייס- הדמות היחידה ששווה משהו (כלומר נסבלת), אחרי הספר הראשון אני מחזיקה בדעה המוצקה והנכונה שהיא הייתה צריכה להיות המלכה- היא למדה כל חייה לקראת התפקיד, בשונה ממישהי אחרת, אהמ אהמ הוליס, שהייתה עסוקה ועדיין עסוקה בלרקוד ריקודים ולשזור פרחים. בקיצור, יש ספרים טובים יותר, בבקשה תקראו אותם. (מוגש כשירות לציבור)
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
