החיים קצרים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
החיים קצרים
מכר
אלפי
עותקים
החיים קצרים
מכר
אלפי
עותקים

החיים קצרים

4.6 כוכבים (275 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2737מקורי
ספר מודפס
4959מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
2939מקורי
תאריך לסיום המבצע 01/05/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • שם במקור: Life's Too Short
  • תרגום: לילך בן דוד, איריס אבישי
  • הוצאה: ונוס
  • תאריך הוצאה: מאי 2023
  • קטגוריה: פרוזה תרגום, רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 321 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 21 דק'
  • קריינות: ליה אסף
  • זמן האזנה: 8 שעות ו 52 דק'

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

 כאשר ונסה פרייס התפטרה מעבודתה כדי להגשים את חלומה לטייל בעולם, היא לא ציפתה לצבור מיליוני עוקבים ביוטיוב שיחלקו איתה את השמחה שלה ואת חוויותיה. עבורה, לחיות כל יום במלואו זה לא רק מוטו, זו תוכנית פעולה. אימה ואחותה מעולם לא הגיעו לגיל שלושים, והיא לא רוצה לקבל שום דבר כמובן מאליו.
אלא שהתוכנית משתבשת כשאחותה למחצה משאירה את בתה התינוקת תחת חסותה של ונסה, והחיים שהיו עד עכשיו הרפתקה יום־יומית הופכים להיות איומים במיוחד (ויש גם בונוס: קיא תינוקות בשיער). 
האדם האחרון שוונסה מצפה לקבל ממנו עזרה הוא עורך הדין הלוהט שגר בדירה הסמוכה, אדריאן קופלנד. אחרי הכול, היא בקושי מכירה אותו. אף אחד לא הזהיר אותה שהוא "הלוחש לתינוקות", והיא לחלוטין לא הכינה את עצמה לזמן הרב שתבלה איתו ועם כלב הצ'יוואווה הגריאטרי שלו.
עכשיו היא מרגישה דברים שנשבעה לא להרגיש. והדבר היחיד שגרוע יותר מאשר להתאהב באדריאן הוא למצוא קצת תקווה לעתיד שאולי לא תראה לעולם.

הספר החיים קצרים הוא קומדיה רומנטית מבריקה ונוגעת ללב על הפכים מנוגדים, כלב אחד מקסים וגיבורים שמלמדים אותנו לנצל כל רגע בחיינו.

"הספר הזה הוא פנינה אמיתית. הוא מצחיק, עדין ומלא השראה." אמילי הנרי, מחברת רב המכר "רומן קיץ".

פרק ראשון

פרק 1

שמעתי בכי מהדלת הסמוכה, מה שגיליתי היה מזעזע!

אדריאן

יללה.

תינוק שטני יילל מהדירה שלידי כבר מיליון שעות ברציפות. שכבתי במיטה ובהיתי בתקרה בחושך.

רייצ'ל נאנקה לידי. "אתה חייב לעשות משהו. לך לשם."

נאנחתי. "אני לא הולך לשם. אני לא מכיר אותה."

אני חושב שראיתי את השכנה שלי בלובי אוספת את הדואר שלה פעם אחת, אבל היא הייתה בטלפון ולא יצרה איתי קשר עין, אז לא אמרתי שלום. עכשיו הצטערתי שלא הכרתי אותה מספיק טוב כדי שאוכל לשלוח לה הודעה ולבקש ממנה לעבור לחדר שלא חולק קיר עם חדר השינה שלי.

רייצ'ל נאנחה בתסכול, ואני התגלגלתי וחיבקתי אותה בחזרה אל החזה שלי.

היא נדרכה. למען האמת, היא הייתה מתוחה מאז שהגיעה לכאן לפני שלושה ימים.

"מה קרה?"

היא דיברה מעבר לכתפה. "שום דבר. אני פשוט עייפה. אני רחוקה שתי שניות מלקחת חדר במלון כדי שאוכל לישון. בלעדיך," היא הקניטה.

צחקתי בעייפות. היא ידעה איך ללחוץ על הכפתורים שלי, זה היה בטוח.

יש לי רק סוף שבוע אחד בחודש עם החברה שלי. להפסיד את הלילה האחרון איתה לפני שהיא חוזרת לסיאטל היה מחיר שלא הייתי מוכן לשלם בגלל השכנה שלי או התינוק שלה.

פאק.

קמתי בחוסר רצון מהמיטה, לבשתי טי־שירט, נעלתי נעלי בית ויצאתי למסדרון בניין הדירות שלי.

לא היה לי מושג אם היא תפתח את הדלת. השעה הייתה ארבע לפנות בוקר, והייתי זר. רייצ'ל כנראה הייתה מתקשרת למשטרה אילו היא הייתה רואה גבר שהיא לא מכירה דופק על הדלת שלה באמצע הלילה.

"מי זה?" קרא קול נשי מעל היללה.

"השכן שלך."

השרשרת נמשכה מהצד השני והדלת נפתחה.

כן, זו הייתה האישה מתיבת הדואר. היא נראתה זוועה. היא לבשה טי־שירט רחבה, שחורה ודהויה עם חור בתפר על הכתף ומכנסי טרנינג מוכתמים. עיגולים שחורים היו מתחת לעיניה, שערה פרוע ומקורזל.

"מה?" היא אמרה והביטה בי מעל הצרור הזעיר והרועש שהצמידה לחזה שלה.

מעולם לא ראיתי תינוק קטן כל כך. היו במקרר שלי חריצי גבינה גדולים יותר מהתינוק הזה. הוא אפילו לא נראה אמיתי.

אבל הוא נשמע אמיתי לגמרי.

היא הביטה בי בחוסר סבלנות. "כן?"

"יש לי חקירת עד בעוד ארבע שעות. האם יש דרך שתוכלי..."

"יש דרך שאני יכולה מה?" היא נעצה בי מבט זועם.

"דרך שתוכלי אולי לעבור לצד אחר של הדירה? אז אולי אוכל לישון?"

"אין צד אחר של הדירה הזאת. זו דירת סטודיו."

נכון. ידעתי את זה. "בסדר... טוב, את יכולה..."

"יכולה מה? לגרום לזה להפסיק?" היא הטתה את ראשה. "אולי לשים אותה בארון? כי אני אשקר אם אגיד שלא שקלתי את זה."

"אני –"

"זו לא חצוצרה שאני מנגנת בה כאן. זו לא טלוויזיה שהדלקתי חזק מדי. זה בן אדם זעיר. אי אפשר להסביר לו, והוא לא מגיב לניסיונות משא ומתן, אז אני לא יודעת מה להגיד לך." היא הקפיצה את התינוקת הצווחת, והיא בכתה. "היא ינקה, היא נקייה ויבשה. אין לה חום. היא צעירה מדי בשביל להוציא שיניים. נתתי לה אקמול וטיפות נגד גזים. הקפצתי אותה ונדנדתי אותה והגעתי למסקנה שהיקום פשוט שלח אותה כדי לנקום בי על פשעים שביצעתי בחיים קודמים, כי למען השם, אני לא מצליחה להבין מה אני עושה לא נכון." הסנטר שלה התחיל לרעוד. "אז לא, אני לא יכולה לגרום לה להפסיק. אני לא יכולה לעזור לך, או לי או לה, ואני באמת מצטערת אם הגיהינום האישי שלי לא נוח לך. שים אטמי אוזניים."

היא טרקה את הדלת בפניי.

עמדתי שם ומצמצתי לעבר העינית שלה.

מעולה. עכשיו אני הייתי המניאק.

העברתי יד על הזקן שלי, שחררתי נשיפה ארוכה בעייפות ודפקתי שוב. ידעתי שהיא מציצה דרך העינית, כי היללה נשמעה קרובה לדלת. היא פתחה. "מה?" דמעות זלגו על פניה.

הושטתי את ידיי. "תני לי את התינוקת."

היא בהתה בי.

"לכי להתקלח. אני אחזיק אותה."

היא מצמצה לעברי. "אתה צוחק עליי?"

"לא, אני לא. ברור שאת צריכה הפסקה. אולי זה יעזור."

אי אפשר לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. מה שהיא עשתה לא עבד, והיה ברור שהמצב הזה לא ייפתר מעצמו בלי התערבות חיצונית.

היא הביטה בי כאילו השתגעתי. "אני לא נותנת לך את התינוקת שלי."

"למה? את מפחדת שאני עלול לעצבן אותה?" כאילו התינוקת התכוונה להמחיש את דבריי, היללות עלו באוקטבה. "אני אחזיק אותה עד שתסיימי. אם אף אחד מאיתנו לא ישן, אין סיבה ששנינו נסבול. ויש לך קיא בשיער."

היא השפילה את מבטה אל השיער שנאסף מעבר לכתפה וראתה את הגוש הלבן. היא גלגלה את עיניה כאילו זה לא הפתיע אותה וחזרה להסתכל עליי. "תראה, אני מעריכה את מה שאתה מנסה לעשות, אבל זו לא הבעיה שלך."

שפשפתי את המצח שלי בעייפות. "טוב, אני לא מסכים איתך. כל עוד אנחנו חולקים קיר, אנחנו נמצאים בזה יחד. לפעמים שינוי נסיבות יכול לשנות התנהגות. מישהו חדש שיחזיק אותה בזמן שאת תרגיעי את הפאניקה שלך, יכול לעשות את ההבדל."

היא הקפיצה ללא תועלת את התינוקת שהמשיכה לבכות. יכולתי לראות את התסכול בעיניה של האישה. היא נראתה מותשת. "אני לא מכירה אותך," היא אמרה.

"שמי אדריאן קופלנד. אני גר בדירה 307, לידך, ואני הבעלים של הבניין הזה. אני בן שלושים ושתיים, בלי עבר פלילי, אני שותף ב'ביקר את קופלנד' בסיינט פול. אני לא מזיק ואני עומד כאן במסדרון בשעה..." הסתכלתי על השעון שלי, "ארבע ושבע דקות לפנות בוקר, מנסה לעזור לך. תני לי להיכנס ולהחזיק אותה."

התבוננתי בהתלבטות על פניה. היא עמדה להישבר. ידעתי לקרוא אנשים. היא הייתה אותה מושבעת עקשנית שעמדה להתקפל – וזה מה שהיא עשתה.

היא פתחה את הדלת והכניסה אותי.

פאק, הדירה שלה הייתה אסון.

עשה רושם שהמקום הזה היה נחמד פעם. העיצוב שלו היה מודרני, אבל דירת הסטודיו הקטנה הייתה עמוסה לגמרי באביזרים לתינוקות. כיסא בטיחות, עריסה ליד מיטת הקינג סייז בחלק האחורי של הדירה, נדנדה. בקבוקים נערמו על משטחי המטבח, והמקום הדיף ריח קל של קקי. קקי אמיתי. קקי של חיתול מלוכלך.

היא הביטה בי. "רק שתדע, יש לי את הדבר הקטן והדוקר, אז אל תנסה שום דבר טיפשי."

הרמתי גבה. "הדבר הדוקר?"

היא הרימה את סנטרה. "כן. אתה יודע, זה שמחברים למחזיק המפתחות? יש לי גם מצלמות. הרבה מצלמות. ואקדח," היא הוסיפה. "יש לי גם אקדח."

שילבתי את ידיי. "אוקיי. ואת יודעת איך להשתמש באקדח הזה שלך?"

"לא," היא אמרה באדישות. "מה שהופך אותי למסוכנת יותר."

גיחכתי.

היא עמדה שם, עדיין אוחזת בתינוקת כאילו החליטה להכניס אותי אבל עוד לא התחייבה לתת לי לעזור לה. הושטתי את ידיי, אבל היא הנידה בראשה. "אתה צריך לשטוף ידיים קודם."

נכון. שמעתי את זה בעבר. לתינוקות יש מערכת חיסונית חלשה יותר. הלכתי למטבח שלה ושטפתי את ידיי על ערמת הכלים המלוכלכים. "לא היית בהיריון," אמרתי מעבר לכתפי, הרמתי את קולי כדי שהיא תוכל לשמוע אותי מעל הצרחות. "מאיפה השגת אותה?"

"טארגט," היא ענתה ברצינות. "היא הייתה במבצע, ואתה מכיר את זה שאתה אף פעם לא יכול לעזוב רק עם דבר אחד," היא מלמלה.

זוויות השפתיים שלי התרוממו.

גליל הנייר הסופג היה ריק, ובהתחשב במצב הדירה, לא סמכתי על המגבת שהייתה תלויה על התנור. הייתה מפית מצ'יפוטלה ליד קערת פירות ריקה, אז השתמשתי בה כדי לייבש את ידיי. היא התפוררה, וזרקתי אותה לפח האשפה שעלה על גדותיו.

"זה אימוץ זמני," היא אמרה מעל הבכי בתשובה לשאלה שלי. היא הביטה בי כשהתקרבתי והושטתי את ידיי שוב כדי לקחת את התינוקת. היא הפנתה את גופה הצידה ממני. "החזקת פעם תינוק?"

"לא. אבל זה לא נראה לי מסובך."

"אתה צריך לתמוך בצוואר שלה. ככה," היא הראתה לי איך היא מניחה את ידה על הראש הקטן שנראה לי כמו קיווי.

"אוקיי. הבנתי."

"ואתה צריך להקפיץ אותה. היא אוהבת את זה."

"כפי שמעידה היללה המרעישה," אמרתי ביובש.

היא צמצמה את עיניה החומות לעברי.

"אני צוחק. אני מסוגל לזה, אני מבטיח לך."

היא עדיין לא זזה. חיכיתי בסבלנות.

לבסוף היא הנהנה. "בסדר." היא התקרבה כדי למסור לי את התינוקת, קרוב מספיק כדי שאוכל להריח את שערה כשהיא רכנה כדי להניח אותה בזרועותיי. וניל – ושמץ של חלב מקולקל.

ערסלתי את הצרור הזעיר והכועס. פניה היו אדומות וזועפות. היא לא שקלה יותר מארבעה או חמישה קילו.

"אתה בטוח בקשר לזה?" היא שאלה והביטה בי.

"לכי. אני דואג לה. וקחי את הזמן שלך."

היא עצרה לרגע נוסף. "אני אהיה בצד השני של הדלת הזאת אם אתה צריך משהו."

"בסדר."

"זאת גרייס. ואני ונסה."

"נעים להכיר אותך, ונסה. לכי עכשיו. תעשי מקלחת."

היא עמדה עוד כמה רגעים, ואז לבסוף הסתובבה, לקחה בגדים מהשידה והלכה לחדר הרחצה. היא סגרה את הדלת לאט והביטה בי מבעד לסדק עד שהיא נסגרה.

בכי גבוה יותר הגיע מתוך השמיכה הוורודה המתפתלת בזרועותיי. הסתכלתי שוב על התינוקת.

לא הרבה דברים גרמו לי להיות לחוץ. למעשה, מלבד טיסה שום דבר לא עורר בי לחץ. הייתי עורך דין פלילי.

הסתכלתי לרוע טהור בעיניים מדי יום. אבל הופתעתי כשתחושה פתאומית של – אני לא יודע מה זה היה. חרדה? – הכריעה אותי כשהתבוננתי באדם הקטן הזה. היא נראתה שברירית כל כך. רזה יותר מהזרוע שאחזה בה.

הרגשתי בטוח יותר לשבת מאשר לעמוד, לכן עברתי לספה.

הצרחות נמשכו כשהמים נשמעו מהמקלחת. מדהים היה לראות כמה זמן משהו קטן כל כך יכול לבכות.

"מה לא בסדר איתך?" מלמלתי.

ניסיתי לחשוב מה עלול לגרום למצוקה כזאת. היה מספר מוגבל של סיבות שיכולות להטריד מישהו שעדיין לא ידע על דברים כמו מיסים ואיום קיומי.

ונסה אמרה שהיא האכילה אותה, כך שהיא לא הייתה רעבה. היא הייתה יבשה. לא היו לה גזים או כאבים. היא הייתה צריכה להיות עייפה, אבל משהו מנע ממנה לישון.

מה מנע ממני לישון?

ואז עלה לי רעיון.

הנחתי אותה על כרית הספה, פתחתי את השמיכה והתחלתי למשש סביב הפיג'מה הקטנה שלה. העברתי את אצבעותיי לאורך התפרים, ובערך באמצע הבטן מצאתי את זה. תווית פלסטיק שקופה הייתה מחוברת לבגד שלה. בלתי נראית לחלוטין.

"לא פלא שאת כועסת. גם אני הייתי כועס," אמרתי. הסתכלתי סביבי וחיפשתי מספריים. לא מצאתי. אז רכנתי ומשכתי את החוט של התווית בשיניי. אחר כך פתחתי את הפיג'מה הקטנה שלה והוצאתי את שארית החפץ המציק ושפשפתי את הכתם האדום על בטנה עם כרית האצבע שלי. "ששש..."

היא הפסיקה לבכות כמעט מייד.

עוד על הספר

  • שם במקור: Life's Too Short
  • תרגום: לילך בן דוד, איריס אבישי
  • הוצאה: ונוס
  • תאריך הוצאה: מאי 2023
  • קטגוריה: פרוזה תרגום, רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 321 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 21 דק'
  • קריינות: ליה אסף
  • זמן האזנה: 8 שעות ו 52 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
275 דירוגים
192 דירוגים
55 דירוגים
21 דירוגים
4 דירוגים
3 דירוגים
20/3/2024

ספר מקסים יש בו הכל, הספר מעניין מרגש מצחיק מותח, אי אפשר לעזוב אותו אפילו לא לרגע......

2
30/6/2024

אבי חימנז לא מאכזבת. הספר הזה הוא feel good מושלם: כיפי, מתוק ומרגש. הדמויות, העלילה, המסרים - כולם נכתבו ביד אוהבת ועם מחשבה מאחוריהם. אני אוהבת איך שאבי מצליחה לשלב מסר ועומק בתוך עלילה קלילה וזורמת. מומלץ! ❤️

1
6/4/2024

לא החלטתי מה דעתי ואם זה ארבע או חמש

1
10/3/2024

ספר שנותן פרופורציות , מלמד על בחורה שהיא פצצת אנרגיה , מלאה בנתינה ועם משקפיים ורודות על העולם . יחד עם זאת מתמודדת עם נושא לא פשוט והכי חשוב יש לנו פה עו"ד חתיךך אששש .. מומלץ!!!

1
19/4/2025

נפלא. סיימתי ביום אחד. הספר מעלה נושא חשוב שכולנו צריכים להכיר, תודה!

21/3/2025

ספר מרגש, קליל, סוחף, מעניק פרספקטיבה ומתזכר בכל רגע כמה החיים קצרים, נסחפים עם הדמות הזו בתשוקה לחיים, אהבתי ממש

11/1/2025

אהבתי מאוד

23/11/2024

ספר מצוין מרגש ומעורר מחשבה.

12/11/2024

הסופרת הזו פשוט משהו! לוקח לי קצת יותר זמן לסיים לספרים שלה מספרים אחרים באותו אורך, אבל אולי זה פשוט כי אני לא רוצה שיגיע הסוף? קיטש במיטבו! קומדיה רומנטית עם מחשבה.

3/11/2024

איזה ספר!!!!!! אהבתי מאוד!!! ספר שכיף לחזור אליו. משמח ומרגש. נכנסתי גם ליוטיוב של זו שהיוותה השראה לספר-אכן השראה! אבי חימנז סופרת מעולה.

2/11/2024

ספר מעולה מרגש משמח מצחיק ועצוב ומאד מאד רומנטי. ספר שאי אפשר לעזוב ולא רציתי שיסתיים והלוואי והסיפור של ונסה ואדריאן רק היה ממשיך וממשיך. כתיבה נהדרת וגם כמה תובנות על החיים. ממליצה בחום.

25/10/2024

אחד השנונים, המרגשים והטובים ביותר שקראתי. סופרת בחסד עליון, אקרא כל מה שהיא כותבת גם אם זה רשימת קניות..

15/10/2024

אם יכולתי הייתי נותנת 10 כוכבים ואף יותר. כתיבה זורמת, מכבדת, נוגעת ללב. ספר שמעורר המון אמוציות ותהיות אישיות. ספר רומנטי הכי לא שגרתי שקיים. פותח את הלב והצאקרות ואם לא הבנתם רוצו לרכוש שווה בותר

14/10/2024

כל הספרים יפים אבל זה בהחלט מעורר השראה בפרט לאלה שמתמודדים עם מחלות

7/10/2024

וואי איזה ספר מדהים וחזק ותופס ומרגש ומעורר... אהבתי ממש... מצליח להיות קשוח וחודר ועדיין להעלות חיוך... שילוב מיוחד בהחלט🙃

6/10/2024

מקסים. אני מתה על הסופרת הזאת. היא לוקחת נושאים קשים ומתמודדת איתם בדרך ייחודית וחכמה וגורמת לקורא לחשוב,. אהבתי מאוד את הספר הזה ואת ייתר הספרים שלה . ממליצה בחום

4/10/2024

ספר על כוחה של אהבה, על חוזקתה של זוגיות נכונה, על תיקון טעויות - כשעוד אפשר ועם הרבה שאלות על סוף החיים…

26/9/2024

מקסים

15/9/2024

דמותה של ונסה מעוררת השראה. סיפור מקסים ומרגש.

14/9/2024

מעולה

12/9/2024

כמו כל הספרים שלה..מרגש מאוד!

14/8/2024

אבי חימנז לא מאכזבת, וכותבת סיפור שמזכיר לי למה אני כל כך אוהבת לקרוא על רומנטיקה. שילוב מושלם בין רום קום לנושאים רציניים, דמויות שקל להתחבר אליהם ופשוט ספר שנכנס ללב. החמישה כוכבים הכי קלים שנתתי לספר.

23/7/2024

ספר מרגש ומשמעותי עם המון נקודות מחשבה על החיים. שווה קריאה בהחלט

29/6/2024

כמו הספרים האחרים של אבי חימנס, זה ספר מקורי ולא שגרתי, מרגש,עד דמעות לעתים. בקיצור, אהבתי וממליצה בחום!

26/6/2024

איזה ספר מקסים! לא יכולתי להפסיק לקרוא. מרגש, ונוגע ללב, ממש שיעור לחיים. נהנתי מאוד. מומלץ בחום.

23/6/2024

קליל, זורם, מרגש, נהנתי וקראתי תוך יום

17/6/2024

ספר מקסים! כמו כל הספרים הקודמים בסדרה. ממליצה 🫶🏻

11/6/2024

אהבתי מאוד ואפילו בכיתי ספר חובה לכל אחד שמאמין באהבה

9/6/2024

מצד אחד ספר מצחיק, רומנטי וזורם, מצד שני גורם לאורך הספר כל הזמן לחשוב מה יקרה בסוף, מאין חרדה כזו שמכבידה על הלב ממש כמו גיבורי הסיפור. ממש יכולתי להזדהות ולחוש את תחושותיהם לאורך הסיפור. מומלץ מאוד

6/6/2024

מאוד נהנתי. לא יכולתי להפסיק לקרוא. מומלץ בחום.

1/4/2024

ספר מקסים! שיעור לחיים.

27/3/2024

מרגש, מקסים והכי נוגע ללב

18/2/2024

אין אין, אני מאוהבת בספרים שלה!!! מושלם! נהנתי ממש! רומנטי, קליל, מצחיק, קיטשי. כיף!

10/2/2024

ספר עם עלילה מקורית ודמויות מעניינות. ספר קליל וכבד, מצחיק וקצת עצוב לפעמים וגם שמח. אני רוצה בעל כמו אדריאן :)

25/1/2024

מעולה, כל הסדרה טובה

12/1/2024

אהבתי, צחקתי, התרגשתי, דמעתי וקיוויתי לסוף טוב… ספר מקסים עם מסרים כל כך חשובים… על החיים שלנו כאן ועכשיו ועל זכות הבחירה❤️

16/12/2023

ממש אהבתי 🙂 בתקופה לא פשוטה, שממש קשה להתרכז ולקרוא, הצלחתי בזכות הספר לזכות בחצי יום של בריחה מבורכת מהמציאות העצובה. ועל הדרך גם קראתי ספר מעניין ומעורר מחשבה שישאר איתי עוד זמן רב.

2/12/2023

מקסים וכייפי

11/11/2023

ספר טוב ומעניין. החלק הראשון, של ההתאהבות, מאוד מוצלח. החלק השני יותר מדי אינפורמטיבי.

21/10/2023

אהבתי מאוד. ספר מלא במשמעות, עלילה אמינה ולא מופרכת. קשר זוגי שנבנה ממקום אמיתי. מאוד התחברתי

2/10/2023

איזה ספר מרגש …אבי חימנז כותבת על נושאים כאובים ברגישות. הדמויות שלה מרגשות וחיוביות. איזה מסע זה היה לעבור עם ונסה ואדריאן מומלץ בחום🌺 ומומלץ גם להציץ בשאלות למחשבה שמופיעות אחרי דבר הסופרת …

2/10/2023

החיים אכן קצרים. איזה סיפור מקסים, מרגש ונוגע ללב. מסר חשוב על העכשיו והנוכח. מומלץ!

1/10/2023

מרגש , מצחיק ועצוב אהבתי

30/9/2023

קראתי את שלושת הספרים והם כל כך יפים מלאי הומור מרגשים. התאהבתי בסופרת הזאת ואני אקרא כל דבר שהיא תוציא

19/9/2023

כל סדרת הספרים מהממת, נוגעת ללב

18/9/2023

הספר הכי טוב בסדרה, והתחרות קשה😌 לא הצלחתי להוריד אותו מהיד!

17/9/2023

עונג צרוף!! חולש על כל קשת הרגשות יש בספר הזה פשוט הכל!!

13/9/2023

כל הסדרה מהממת, וגם הספר הזה לא אכזב. דמויות מעניינות ומיוחדות, דרמטי, רומנטי, מצחיק, כבד וקליל. ספר עם עומק ותובנות על החיים. ממש ממליצה

12/9/2023

מרגש

11/9/2023

מדהים

9/9/2023

ספר מרגש מאד לא יכולתי להפסיק לקרוא זוג מופלא

7/9/2023

ספר עמוק וקורע לב במסווה של קומדיה רומנטית... ונהניתי מכל רגע משני העולמות יחד. כתוב נפלא, דמויות שנכנסות ללב, ומשאיר את הקורא עם הרבה נקודות למחשבה שילוו אותו הרבה זמן (אפילו שהסוף המתוק עם הטוויסט סגר את מעגל הטרגדיה והחזיר את הקומדיה הרומנטית במיטבה, וטוב שכך...) אחד הטובים❤️

6/9/2023

משעשע, נוגע ללב ומרגש

3/9/2023

כרגיל אצל אבי חימנז - כתיבה מצוינת. היא מטפלת בנושאים קשים באופן עדין ורגיש, תוך מתן תשומת לב לפרטים. נהניתי מהקריאה, אבל גם היה לי קשה רגשית עם כל הטרגדיות ו'החרב המונפת' מעל הראש לכל אורך הסיפור... המתח ותחושת חוסר הנוחות נמתחים עד לעמודים האחרונים ממש. הייתי שמחה לקרוא איזשהו ספר שלה שלא מתבסס על איזו בעיה רפואית או אובדן.

3/9/2023

ואווו לא יכלתי להוריד את הספר

1/9/2023

וואוו. מעורר השראה!

26/8/2023

ספר מקסים, קליל, כייפי, חבל שנגמר

24/8/2023

אימלה ספר מקסים ונוגע ללב

24/8/2023

וואו וואו וואו ספר מדהיםםם מצחיק ועצוב ונוגע ללב דמויות מעניינות מורכבות ולא רגילות ממש אי אפשר להפסיק לקרוא

24/8/2023

קראתי את הספר במהירות שיא! הנאה צרופה וגם הרבה צביטות בלב בגלל הנושא המרכזי בספר. הספר מתפתח יפה, נוגע ללב ומרגש. כתוב היטב. קריאה מהנה!

23/8/2023

פשוט ספר טוב! עלילה מרגשת, דמויות שאפשר להתחבר אליהן ולאהוב אותן. מעניין. מתפתח. נוגע ללב. ממליצה מאוד!

19/8/2023

מקסים, מרגש, קליל ועמוק בו זמנית.

17/8/2023

פשוט מקסים

17/8/2023

קראתי בשקיקה, ממש ״שאבתי״ את הסיפור, הדמויות, הנושא…. מדהים. ספר שנשאר איתך אחרי הקריאה

16/8/2023

יצא לי לקרוא הרבה ספרים ולהבין שהכל כבר נהיה צפוי ומעצבן עד שהגעתי לספר הזה. כן, הוא צפוי ברגעים מסוימים אבל הוא גם נגע בנקודה רגישה ומלאה באופטימיות.

7/8/2023

פשוט מקסים

4/8/2023

מקסים,מרגש, רומנטי

4/8/2023

מקסים, מרגש, עצוב, מצחיק ונוגע ללב

3/8/2023

ספר מקסים, ממש אהבתי כתוב טוב- כיפי ממליצה

27/7/2023

ספר מושלם עם סלאו ברן שמדבר על נושאים חשובים ממש אהבתי!!

25/7/2023

ספר מושלם, נושא לא פשוט עולה בספר , אבל הוא כתוב מושלם!

23/7/2023

4.5 כוכבים- דיאלוגים מצוינים- שנונים ומשעשעים. דמויות מוצלחות. הבעיה שהספר מציג היתה מטרידה מאד בשבילי.

20/7/2023

ספר מעולה, קל לקריא וחביב מאוד, כייפי וקליל, הכתיבה של אייבי חיימנז נקראת בזרימה ובלי הפסקה, ממליצה מאוד

18/7/2023

כל הסדרה 3 ספרים שווים קריאה

17/7/2023

מדהים, מרגש, מרתק ומעורר הרבה השראה, ספר שכל אחד צריך לקרוא!!

10/7/2023

מרגש ומצחיק

10/7/2023

מושלם🙏💕💕💕💕💕

9/7/2023

מהמם ומרגש

9/7/2023

מצוין,סדרה פשוט מעולה

9/7/2023

ספר מקסים, לא הצלחתי להתנתק ממנו

8/7/2023

אהבתי מאד את הספר

7/7/2023

ספר מרגש ומעורר השראה והיחסות למחלות סופניות. כתוב בהרבה רגישות. אהבתי

7/7/2023

סיפור אהבה יפה, על התמסרות וכבוד.

4/7/2023

חמוד

4/7/2023

מומלץ מאוד!

1/7/2023

מושלם! כתוב מעולה! אהבתי ממש 😍

30/6/2023

מושלם. פשוט מושלם!

27/6/2023

וואו!!!! סופרת אגדית ספר נוגע ללב מרגש כתוב בשפה קולחת ויפה ומעורר מחשבות על משמעות החיים ומלמד להכיר תודה על כל יום לא יכולתי לשחרר מהיד עד לסוף

27/6/2023

אחד הספרים הטובים היפים והמרגשים ביותר שקראתי

26/6/2023

נהניתי מכל רגע! הספר כייפי, זורם ומרגש. הסיפור של ונסה ואדריאן ממש נכנס ללב. מחכה לספרים הנוספים של הסופרת!!

24/6/2023

סיפור מרגש, מלווה בהרבה תובנות ותהיות על החיים. סיפור אהבה גדולה מהחיים שנכתב בצורה מרגשת מאד. אהבתי מאד❤️

24/6/2023

אהבתי,נקרא כמעט ברצף, הפנמתי ממנו מספר תובנות.

21/6/2023

ספר פשוט מקסים גורם להסתכל על החיים אחרת ...

20/6/2023

אני כל כך שמחה שזכיתי להכיר את הסופרת המוכשרת הזו,כתיבה מדהימה חודרת ללב, ספר אופטימי למרות הנושא הקשה, וגם כשהיו דמעות בעיני נשארתי אופטימית איתם . כתוב ברגישות ובלי התמסכנות. ספר חובה גם לחולים קשים וגם למשפחות ועל זכותה של בחירה !!!

17/6/2023

ספר שני של אבי חימנז שאני לא מפסיקה לבכות כשאני קוראת אותו. אנושי מרגש ואי אפשר להניח לרגע, אולי רק בשביל לנגב את הדמעות

15/6/2023

וואו מהמם, חשבתי שהספר קליל אבל יש בו הרבה עומק צחקתי ונרגשתי וכעסתי הכול ביחד. גורם לחשוב על החיים ועל הרגע הזה מומלץ בחום

14/6/2023

כתיבה כייפית וזורמת, דמויות מצוינות וכמה תובנות מאוד נכונות לגבי החיים. מצחיק, מרגש ומלא אופטימיות. את הראשון בסדרה אהבתי מאוד, את השני פחות וזה כנראה האהוב עליי ביותר. ממליצה בחום! רק מה עם הmiscommunication בנוגע לרגשות שלהם אחד לשניה?!

13/6/2023

ספר מדליק קליל ביג לייק

13/6/2023

הסופרת הזו היא תגלית השנה מבחינתי! אוהבת אוהבת. אמן לעוד ספרים שלה בקרוב

11/6/2023

וואוווו וואוווו, הסופרת הזו מעולה!!!!!צחקתי ובכיתי ולפעמים ביחד, סיפור עם עומק בדמויות, ממש תענוג לקרוא

11/6/2023

הספר נפלא צחקתי ,דמעתי, הסיפור ריגש אותי מאוד. סיפור אהבה יפיפה,נוגע ללב. כתוב נהדר .

11/6/2023

ראשית תודה לונוס על סדרה מהממת . אבי חימנז סופרת בחסד. הספר הזה כל כך יפה , עצוב ושמח מושלם ❤

11/6/2023

שנון, מותח, מצחיק, מרגש עד דמעות וכתוב בצורה מאוד אמיתית ואותנטית שגורמת להתחבר לדמויות, בדיוק כמו שאבי הסופרת הנפלאה יודעת לעשות! לא יכלתי להניח מהיד עד שסיימתי

11/6/2023

מכירים את הספרים האלו שככל שמתקדמים בקריאה אתם מרגישים שהלב מתמלא ובתפנית חדה הוא מתנפץ לרסיסים.. אז זה הספר המדהים הזה. שהצליח לאחות את השברים גם אחרי שהכול נשבר והתרסק

10/6/2023

רגיש בכל תחום בין אישי,בין הורים ובני זוג ובין אחים.מעל לכל רגיש בהתמודדת עם מחלות כרוניות..מומלץ מאוד מאוד. וכדאי לכין טישוס....

9/6/2023

תענוג רצוף של קריאה. מעודד ומרומם. אופטימי, מצחיק ומרגש

9/6/2023

ספר מושלם מצד אחד קליל ומצחיק אבל מצד שני עמוק ועם הרבה תובנות חכמות לחיים

9/6/2023

הומרוסיטי, ורומנטי, נושא כואב שעובר יפה בכתיבה שלה. אחלה ספר, מיוחד וזורם. ממליצה ממש

9/6/2023

ספר נפלא.מעורר השראה

7/6/2023

מקסים, לא הצלחתי להוריד מהידיים.

5/6/2023

ספר מעולה!!!! מרגש עצוב מלא חוכמת חיים עם המון אהבה ותקווה. חובה לקרא!אי אפשר לעזוב לרגע.

4/6/2023

כתוב היטב מרגש מעלה מודעות ותובנות לחיים, עם סוף טוב.

4/6/2023

ספר קסום, עצוב אבל גם מלא בתקווה, והרבה אהבה

3/6/2023

סוף סוף קומדיה רומנטית ראויה

3/6/2023

מעולה .עוסק בבעיות קיום כל כך עמוקות ועל הדרך גם ברומנטיקה. נקרא בנשימה אחת .ממליצה

2/6/2023

ספר מעולה. ממליצה על כל הספרים שלה. כותבת קליל על נושאים משמעותיים

2/6/2023

מעורר מחשבה, מרגש ואחר

2/6/2023

ספר מקסים, מרגש, סוחף! כמו קודמיו, נהניתי מכל רגע. סופרת מדהימה שיודעת לגעת בנושאים חשובים, כתיבה סוחפת עם קצת. ממליצה בחום!

2/6/2023

ספר חד פעמי!! סופרת מדהימה, מרגשת ופורטת על מיתרי הלב🎼 רוצו לקרא!!

1/6/2023

וואא ועוד פעם וואוווווו דמעות צחוק רגשות הכל התערבב ספר מצויין מומלץ ביותר

1/6/2023

ואווווו!!!! סיפור מעולה! לא הפסקתי לצחוק ולבכות

31/5/2023

אני מרגישה שעצרתי נשימה לאורך כל הספר כדי לראות מה קורה עוד רגע ואיך זה יסתיים.

30/5/2023

מקסים

30/5/2023

מצאתי סופרת נוספת שאין סיכוי שאפסיד אף ספר שלה . ספר מרגש , מצחיק בקיצור מהמם רוצו לקרוא

29/5/2023

הספר פשוט נהדר וכתוב בטעם טוב. איבדתי עניין בספרים עם עלילה צפויה אשר לא מעוררים שום הזדהות. בספר הזה הכל באמת אחרת. העלילה מחזיקה אותך במתח עד הפרק האחרון. אף על פי שהספר מצחיק וכתוב נהדר, יש לא מעט נקודות רציניות למחשבה אשר עולות במהלך ובתום הקריאה. תענוג אחד גדול

29/5/2023

מ ו ש ל ם 😍😍 ספר קסום! מלא באהבה! בהתמודדות עם חרדה, טראומה ואי הידיעה… בלי ספוילרים רוצו, בעצם טוסו 😜 לקרוא. משאיר הרבה מאד טעם של עוד ❤️

28/5/2023

ספר מהמם קליל כייפי זורם מקסים עצוב לי שהסתיים

28/5/2023

חד משמעית הכי טוב בסדרה! והכי טוב שקראתי כבר הרבה זמן! נותרתי בלי מילים... אל תחשבו פעמיים, תקראו מיייידדד!!!!

28/5/2023

כמו כל הספרים שלה, גם הספר הזה מרגש, כתוב יפה, אהבה מיוחדת ודמויות מקסימות שמלוות את העלילה.

27/5/2023

מקסים, נוגע ללב וכבר אני עצובה שנגמר...

27/5/2023

וואוו. ספר מעולה. סדרה מעולה. לא יכולתי להוריד מהידיים.

26/5/2023

מהמם, מיוחד מאוד

26/5/2023

כל כך יפה! כתוב ברגישות, הדמות הראשית היא אישה חזקה ואופטימית למרות המכשולים שמציבים לה החיים. ספר נהדר מתחילתו ועד סופו. מעורר שלל רגשות של שמחה עצב צחוק ודמע ובעיקר אהבה ונתינה מכל הלב. 💙❤️

25/5/2023

הספר הזה בא לי עשה לי סלטות בלב שאי אפשר להבין. אהבתי את הקשר של שלושת הספרים ולכל ספר מלווה בעיה בריאותית/נפשית כזו או אחרת של הגיבורות. הגיבורה כאן חזקה מתמיד , אוהבת ואכפתית. אדריאן פשוט חלום של גבר שגם פה לא מוותר על אהבת חייו ויעשה הכל בשביל עוד קצת זמן… מחכה לעוד ספרים של הסופרת הזו!🫶🏼

17/3/2025

רוב רובו של הספר לא הצלחתי להניח אותו מהידיים, פשוט כתיבה כייפית ודמויות שרוצים לחבק.. לקראת הסוף קצת השתגע אבל נו שיין..

8/2/2025

משעשע ורציני גם יחד. לעיתים לא נקי

22/11/2024

לאורך כל הספר רציתי לדעת איך הסופרת תפתור את הבעיה של ונסה ואיך היא תהיה עם אדריאן (הם באמת חמודים יחד). הפתרון מעניין. העלילה קלילה בהתחלה, אבל בערך ממחצית הספר היא משלבת נושא רציני והתמודדות איתו.

17/11/2024

ספר חמוד מאד. שוב - קצת מיותר כל הדיבור הרחב על מין, לדעתי אפשר היה לוותר. אבל כתיבה כיפית שמעלה חיוך, דמויות טובות גם אם לפעמים סטריאוטיפיות. סה"כ נהניתי ממש. ממליצה בחום.

23/10/2024

כתוב היטב, מרגש, עם ערך מוסף.

21/10/2024

מאוד מתוק, נוגע בצורה קצת מאולצת בנושאים כבדים של מוות.

27/9/2024

מקסים, עוסק בנושא חשוב אבל ארוך מידי ולעיתים אפילו מייגע

12/6/2024

קליל וזורם למרות הטיפול בנושא רגיש.

31/5/2024

ספר שמתחיל ממש מצחיק ומשעשע. ואז ממשיך עם התמודדות נוראית שנגררת כל הספר. אומנם סיימתי ממש מהר ועדיין לא בטוחה שאהבתי אותו.

20/5/2024

ספר טוב מאוד. התחיל מדהים אבל משהו בסוף קצת התפספס.. עדיין סוף טוב אבל קיוויתי ליותר

8/5/2024

מעט צפוי אבל כייפי ממש לקריאה

10/4/2024

מרגש

7/4/2024

אם אתן מהאוהבותים של קומדיות רומנטיות, אבי חימנז ממש יודעת מה היא עושה! אוהבת במיוחד אצלה שהסיפורים לא גרנדיוזים מדי, על אנשים פשוטים עם חיים פשוטים... לפעמים זה כל מה שצריך כדי באמת להתחבר לעלילה ולאווירה.

31/3/2024

חמוד מאד, בסגנון הקולח של שני הספרים האחרים שלה.

20/3/2024

ספר קליל ונחמד הגירסה הקולית קשה להאזנה הקרינית בעל קול ״מעוד לא רדיופוני״.

8/2/2024

ספר נחמד וקליל. מעלה את המודעות למחלת ניוון שרירים. כתוב טוב, זורם. נהנתי לקרוא.

26/11/2023

רומנטי, מקסים ומתוק, כתיבה טובה ובגדול ספר טוב מאוד ביחד לז׳אנר סיום טוב לסדרה מקסימה

6/11/2023

יש משהו נוגע ללב בטרילוגיה הזאת וזה פשוט מחמם את הלב.

13/9/2023

בנוי על אותה תבנית אך פחות טוב בהרבה מ"רק ידידים " הגבר יותר מידי מושלם..

23/8/2023

קומדיה של טעויות, ספר אנושי נוגע ללב. לעיתים קצת דיאלוגים עצמיים ארוכים מידיי

21/8/2023

הספר אחד הטובים שקראתי, לא הצלחתי להניח מהידיים! פחות אהבתי אותו מבין השלושה, אבל כל אחד ואחד מהם כתוב מדהים. ממליצה!

12/8/2023

אני מתה על הסופרת הזו !! היא מצליחה לשלב צחוק, רגש, תובנות בעלילות מעניינות.

9/8/2023

ספר מרגש עם הרבה רגעים מעוררי מחשבה.

7/8/2023

ספר חמוד מאוד עם מסר טוב לחיים. לנצל כל רגע כי העתיד לא ידוע. הורדתי כוכב כי הסיפור נמרח קצת. אבל בכל זאת שווה קריאה 😀

2/8/2023

נחמד מאוד,

27/7/2023

סיפור נוגע ללב על אומץ התמודדות ואהבה אמיתית. קראתי בשקיקה.

19/6/2023

הספרים שלה טובים רק מה, היא דוחסת המון ב8% האחרונים וזה מבאס.

16/6/2023

כל הספר היה תענוג צרוף. הסוף היה לי קצת עגמומי… כאוהבת אסקפיזם וסופית טובים ומצוינים, נשארתי עם הרגשה קצת עגומה.. 😏

16/6/2023

הרבה חומר למחשבה

10/6/2023

כל הסדר מעולה. 'רק ידידים' הוא הראשון בסדרה וגם הטוב ביותר מבין השלושה, אבל כולם מומלצים. בבקשה תתרגמו עוד ספרים שלה!!

3/6/2023

נחמד, הספר הראשון היה היפה ביותר מבין השלושה.

28/5/2023

אליפות איזה נושאים הסופרת בוחרת לשתף ולהץמודד איתם בספריה. פשוט שאפו. ספר מקסים וחשוב.

24/5/2023

כך צריך לכתוב רומן. עצוב, מצחיק, שמח רומנטי ומותח

24/10/2024

מרגש, הומור משולב עם אמיתות החיים (מחלות, משפחה לא מתפקדת וכו). נהנתי מהשיח המושחז והמשעשע בין הדמויות. לא הספר הכי טוב של אבי חימנז אבל אסקפיזם מתאים לתקופה.

11/8/2024

הכתיבה של חימנז נעימה וזורמת בגדול. זה הספר השלישי בטרילוגיה, וממש מורגשת ירידה באיכות הספרים בין ספר לספר. הסוף פה מאוד קיטשי וכמעט פלסטיקי, ובניגוד לספרים האחרים שלה - לא הרגשתי מספיק חיבור לדמויות. חביב וקליל ותו לא.

9/8/2024

הסופרת יודעת לכתוב ספרים מעניינים ומרתקים אבל הפעם... הספר נמרח ונמרח, הייתי צריכה לדלג הרבה.

19/7/2024

ספר בסדר.נחמד. רציתי שיהיה לי מצחיק תוך כדי קריאה והתאכזבתי, כי קומדיה זה לא. גם לא ככ קליל. אמנם הסוף קיטשי בהשוואה לשאר הספר שדי היה לי כבד. אבל אני מאמינה שאחרים יהנו יותר. התקופה גורמת לרצות לקרא ספרים קלילים שהם מצחיקים ונטו בריחה מהמציאות. לא קיבלתי את מה שקיוויתי מהספר. אבל הוא לא רע. הדמות הראשית מעוררת אמפתיה, קצת עקשנית. יש חתיך תורן שהוא במקרה עו"ד שנמצא בזמן הנכון ובמקום הנכון. משפחה מעצבנת ואנוכית שקשה להזדהות או להתחבר אליה. אבל סך הכל ספר נחמד/חביב מינוס. נותנת 3 כוכבים. אולי במציאות אחרת היה מקבל יותר, כי סגנון הכתיבה והעריכה הם לא רעים.

25/4/2024

פחות טוב מהשניים הקודמים לו בסדרה אבל עדיין חמוד וכתוב טוב

8/2/2024

נחמד אך מתוק מדי.שתותי מדי

10/1/2024

קיטש נחמד

30/9/2023

אחרי קריאה של 2 מתוך ה 3 שלה. לא אוהבת את הכתיבה שלה. שילוב בין כתיבה שהיא בינונית בעיניי לבין רעיון מרכזי מדכא שגומר את העלילה . אוותר על השלישי

30/8/2023

די… סתם. בעיניי.

26/8/2023

כתוב יפה וקליל כמו כל הספרים של הסופרת, אבל הדילמה שמעלה הספר קשה ואכזרית, ולא קלילה בכלל... זה לא ספר חופשה, שקוראים עם חיוך

12/8/2023

נחמד אך לפעמים דביק מדי… פחות התחברתי

26/7/2023

הרבה פחות מוצלח מהקודמים בסדרה. למעשה רוב הזמן זה מונולוגים ממושכים של המחשבות של גיבורי הספר וגם הם מתנהגים הצורה מעצבנת לא מדברים על דברים ומניחים הנחות שגויות. ההתנהלות שלהם עם התינוקת לא אמינה בכלל. בקיצור ספר מייגע ודי משעמם

7/7/2023

ילדותי ושטחי.

22/6/2023

מצד אחד-קראתי הספר ברצף - מצד שני ---קשקוש בלבוש. יותר מדי פעמים "גבר הורס" "אישה מדהימה". חזרות רבות של התפעלויות הוא והיא. גם אינני אוהב התנהלויות לא הגיוניות. אם את אישה מתחת ל-70 תקראי. אם אתה גבר, לך תקרא את אנא קרינינה. תביאו בחשבון כי עברתי את גיל 80

29/9/2024

יכולתי בקלות לוותר על הספר הזה, וכמוני כנראה 99 אחוז מהגברים על פני כדור הארץ.

6/12/2023

בינוני לי מה נעשה אין מה להוסיף

20/8/2023

נחמד ותו לא. השליש האחרון נמרח

7/7/2023

פחות התחברתי

6/12/2023

הדרמה בין הדמויות היא בדיוק כמו בספר הראשון ' אוי אני חולה במחלה לכן לא אצא איתך לעולם ולא אגלה לך עד 65% מהספר'. בנוסף- כמה מאות יש במשפחה אחת? לא יכלה להיות רק מחלה גנטית? ולמה בעצם היה צריך תינוקת בכלל? לא נהניתי

24/6/2023

קיטש אמריקאי

החיים קצרים אבי חימנז

פרק 1

שמעתי בכי מהדלת הסמוכה, מה שגיליתי היה מזעזע!

אדריאן

יללה.

תינוק שטני יילל מהדירה שלידי כבר מיליון שעות ברציפות. שכבתי במיטה ובהיתי בתקרה בחושך.

רייצ'ל נאנקה לידי. "אתה חייב לעשות משהו. לך לשם."

נאנחתי. "אני לא הולך לשם. אני לא מכיר אותה."

אני חושב שראיתי את השכנה שלי בלובי אוספת את הדואר שלה פעם אחת, אבל היא הייתה בטלפון ולא יצרה איתי קשר עין, אז לא אמרתי שלום. עכשיו הצטערתי שלא הכרתי אותה מספיק טוב כדי שאוכל לשלוח לה הודעה ולבקש ממנה לעבור לחדר שלא חולק קיר עם חדר השינה שלי.

רייצ'ל נאנחה בתסכול, ואני התגלגלתי וחיבקתי אותה בחזרה אל החזה שלי.

היא נדרכה. למען האמת, היא הייתה מתוחה מאז שהגיעה לכאן לפני שלושה ימים.

"מה קרה?"

היא דיברה מעבר לכתפה. "שום דבר. אני פשוט עייפה. אני רחוקה שתי שניות מלקחת חדר במלון כדי שאוכל לישון. בלעדיך," היא הקניטה.

צחקתי בעייפות. היא ידעה איך ללחוץ על הכפתורים שלי, זה היה בטוח.

יש לי רק סוף שבוע אחד בחודש עם החברה שלי. להפסיד את הלילה האחרון איתה לפני שהיא חוזרת לסיאטל היה מחיר שלא הייתי מוכן לשלם בגלל השכנה שלי או התינוק שלה.

פאק.

קמתי בחוסר רצון מהמיטה, לבשתי טי־שירט, נעלתי נעלי בית ויצאתי למסדרון בניין הדירות שלי.

לא היה לי מושג אם היא תפתח את הדלת. השעה הייתה ארבע לפנות בוקר, והייתי זר. רייצ'ל כנראה הייתה מתקשרת למשטרה אילו היא הייתה רואה גבר שהיא לא מכירה דופק על הדלת שלה באמצע הלילה.

"מי זה?" קרא קול נשי מעל היללה.

"השכן שלך."

השרשרת נמשכה מהצד השני והדלת נפתחה.

כן, זו הייתה האישה מתיבת הדואר. היא נראתה זוועה. היא לבשה טי־שירט רחבה, שחורה ודהויה עם חור בתפר על הכתף ומכנסי טרנינג מוכתמים. עיגולים שחורים היו מתחת לעיניה, שערה פרוע ומקורזל.

"מה?" היא אמרה והביטה בי מעל הצרור הזעיר והרועש שהצמידה לחזה שלה.

מעולם לא ראיתי תינוק קטן כל כך. היו במקרר שלי חריצי גבינה גדולים יותר מהתינוק הזה. הוא אפילו לא נראה אמיתי.

אבל הוא נשמע אמיתי לגמרי.

היא הביטה בי בחוסר סבלנות. "כן?"

"יש לי חקירת עד בעוד ארבע שעות. האם יש דרך שתוכלי..."

"יש דרך שאני יכולה מה?" היא נעצה בי מבט זועם.

"דרך שתוכלי אולי לעבור לצד אחר של הדירה? אז אולי אוכל לישון?"

"אין צד אחר של הדירה הזאת. זו דירת סטודיו."

נכון. ידעתי את זה. "בסדר... טוב, את יכולה..."

"יכולה מה? לגרום לזה להפסיק?" היא הטתה את ראשה. "אולי לשים אותה בארון? כי אני אשקר אם אגיד שלא שקלתי את זה."

"אני –"

"זו לא חצוצרה שאני מנגנת בה כאן. זו לא טלוויזיה שהדלקתי חזק מדי. זה בן אדם זעיר. אי אפשר להסביר לו, והוא לא מגיב לניסיונות משא ומתן, אז אני לא יודעת מה להגיד לך." היא הקפיצה את התינוקת הצווחת, והיא בכתה. "היא ינקה, היא נקייה ויבשה. אין לה חום. היא צעירה מדי בשביל להוציא שיניים. נתתי לה אקמול וטיפות נגד גזים. הקפצתי אותה ונדנדתי אותה והגעתי למסקנה שהיקום פשוט שלח אותה כדי לנקום בי על פשעים שביצעתי בחיים קודמים, כי למען השם, אני לא מצליחה להבין מה אני עושה לא נכון." הסנטר שלה התחיל לרעוד. "אז לא, אני לא יכולה לגרום לה להפסיק. אני לא יכולה לעזור לך, או לי או לה, ואני באמת מצטערת אם הגיהינום האישי שלי לא נוח לך. שים אטמי אוזניים."

היא טרקה את הדלת בפניי.

עמדתי שם ומצמצתי לעבר העינית שלה.

מעולה. עכשיו אני הייתי המניאק.

העברתי יד על הזקן שלי, שחררתי נשיפה ארוכה בעייפות ודפקתי שוב. ידעתי שהיא מציצה דרך העינית, כי היללה נשמעה קרובה לדלת. היא פתחה. "מה?" דמעות זלגו על פניה.

הושטתי את ידיי. "תני לי את התינוקת."

היא בהתה בי.

"לכי להתקלח. אני אחזיק אותה."

היא מצמצה לעברי. "אתה צוחק עליי?"

"לא, אני לא. ברור שאת צריכה הפסקה. אולי זה יעזור."

אי אפשר לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. מה שהיא עשתה לא עבד, והיה ברור שהמצב הזה לא ייפתר מעצמו בלי התערבות חיצונית.

היא הביטה בי כאילו השתגעתי. "אני לא נותנת לך את התינוקת שלי."

"למה? את מפחדת שאני עלול לעצבן אותה?" כאילו התינוקת התכוונה להמחיש את דבריי, היללות עלו באוקטבה. "אני אחזיק אותה עד שתסיימי. אם אף אחד מאיתנו לא ישן, אין סיבה ששנינו נסבול. ויש לך קיא בשיער."

היא השפילה את מבטה אל השיער שנאסף מעבר לכתפה וראתה את הגוש הלבן. היא גלגלה את עיניה כאילו זה לא הפתיע אותה וחזרה להסתכל עליי. "תראה, אני מעריכה את מה שאתה מנסה לעשות, אבל זו לא הבעיה שלך."

שפשפתי את המצח שלי בעייפות. "טוב, אני לא מסכים איתך. כל עוד אנחנו חולקים קיר, אנחנו נמצאים בזה יחד. לפעמים שינוי נסיבות יכול לשנות התנהגות. מישהו חדש שיחזיק אותה בזמן שאת תרגיעי את הפאניקה שלך, יכול לעשות את ההבדל."

היא הקפיצה ללא תועלת את התינוקת שהמשיכה לבכות. יכולתי לראות את התסכול בעיניה של האישה. היא נראתה מותשת. "אני לא מכירה אותך," היא אמרה.

"שמי אדריאן קופלנד. אני גר בדירה 307, לידך, ואני הבעלים של הבניין הזה. אני בן שלושים ושתיים, בלי עבר פלילי, אני שותף ב'ביקר את קופלנד' בסיינט פול. אני לא מזיק ואני עומד כאן במסדרון בשעה..." הסתכלתי על השעון שלי, "ארבע ושבע דקות לפנות בוקר, מנסה לעזור לך. תני לי להיכנס ולהחזיק אותה."

התבוננתי בהתלבטות על פניה. היא עמדה להישבר. ידעתי לקרוא אנשים. היא הייתה אותה מושבעת עקשנית שעמדה להתקפל – וזה מה שהיא עשתה.

היא פתחה את הדלת והכניסה אותי.

פאק, הדירה שלה הייתה אסון.

עשה רושם שהמקום הזה היה נחמד פעם. העיצוב שלו היה מודרני, אבל דירת הסטודיו הקטנה הייתה עמוסה לגמרי באביזרים לתינוקות. כיסא בטיחות, עריסה ליד מיטת הקינג סייז בחלק האחורי של הדירה, נדנדה. בקבוקים נערמו על משטחי המטבח, והמקום הדיף ריח קל של קקי. קקי אמיתי. קקי של חיתול מלוכלך.

היא הביטה בי. "רק שתדע, יש לי את הדבר הקטן והדוקר, אז אל תנסה שום דבר טיפשי."

הרמתי גבה. "הדבר הדוקר?"

היא הרימה את סנטרה. "כן. אתה יודע, זה שמחברים למחזיק המפתחות? יש לי גם מצלמות. הרבה מצלמות. ואקדח," היא הוסיפה. "יש לי גם אקדח."

שילבתי את ידיי. "אוקיי. ואת יודעת איך להשתמש באקדח הזה שלך?"

"לא," היא אמרה באדישות. "מה שהופך אותי למסוכנת יותר."

גיחכתי.

היא עמדה שם, עדיין אוחזת בתינוקת כאילו החליטה להכניס אותי אבל עוד לא התחייבה לתת לי לעזור לה. הושטתי את ידיי, אבל היא הנידה בראשה. "אתה צריך לשטוף ידיים קודם."

נכון. שמעתי את זה בעבר. לתינוקות יש מערכת חיסונית חלשה יותר. הלכתי למטבח שלה ושטפתי את ידיי על ערמת הכלים המלוכלכים. "לא היית בהיריון," אמרתי מעבר לכתפי, הרמתי את קולי כדי שהיא תוכל לשמוע אותי מעל הצרחות. "מאיפה השגת אותה?"

"טארגט," היא ענתה ברצינות. "היא הייתה במבצע, ואתה מכיר את זה שאתה אף פעם לא יכול לעזוב רק עם דבר אחד," היא מלמלה.

זוויות השפתיים שלי התרוממו.

גליל הנייר הסופג היה ריק, ובהתחשב במצב הדירה, לא סמכתי על המגבת שהייתה תלויה על התנור. הייתה מפית מצ'יפוטלה ליד קערת פירות ריקה, אז השתמשתי בה כדי לייבש את ידיי. היא התפוררה, וזרקתי אותה לפח האשפה שעלה על גדותיו.

"זה אימוץ זמני," היא אמרה מעל הבכי בתשובה לשאלה שלי. היא הביטה בי כשהתקרבתי והושטתי את ידיי שוב כדי לקחת את התינוקת. היא הפנתה את גופה הצידה ממני. "החזקת פעם תינוק?"

"לא. אבל זה לא נראה לי מסובך."

"אתה צריך לתמוך בצוואר שלה. ככה," היא הראתה לי איך היא מניחה את ידה על הראש הקטן שנראה לי כמו קיווי.

"אוקיי. הבנתי."

"ואתה צריך להקפיץ אותה. היא אוהבת את זה."

"כפי שמעידה היללה המרעישה," אמרתי ביובש.

היא צמצמה את עיניה החומות לעברי.

"אני צוחק. אני מסוגל לזה, אני מבטיח לך."

היא עדיין לא זזה. חיכיתי בסבלנות.

לבסוף היא הנהנה. "בסדר." היא התקרבה כדי למסור לי את התינוקת, קרוב מספיק כדי שאוכל להריח את שערה כשהיא רכנה כדי להניח אותה בזרועותיי. וניל – ושמץ של חלב מקולקל.

ערסלתי את הצרור הזעיר והכועס. פניה היו אדומות וזועפות. היא לא שקלה יותר מארבעה או חמישה קילו.

"אתה בטוח בקשר לזה?" היא שאלה והביטה בי.

"לכי. אני דואג לה. וקחי את הזמן שלך."

היא עצרה לרגע נוסף. "אני אהיה בצד השני של הדלת הזאת אם אתה צריך משהו."

"בסדר."

"זאת גרייס. ואני ונסה."

"נעים להכיר אותך, ונסה. לכי עכשיו. תעשי מקלחת."

היא עמדה עוד כמה רגעים, ואז לבסוף הסתובבה, לקחה בגדים מהשידה והלכה לחדר הרחצה. היא סגרה את הדלת לאט והביטה בי מבעד לסדק עד שהיא נסגרה.

בכי גבוה יותר הגיע מתוך השמיכה הוורודה המתפתלת בזרועותיי. הסתכלתי שוב על התינוקת.

לא הרבה דברים גרמו לי להיות לחוץ. למעשה, מלבד טיסה שום דבר לא עורר בי לחץ. הייתי עורך דין פלילי.

הסתכלתי לרוע טהור בעיניים מדי יום. אבל הופתעתי כשתחושה פתאומית של – אני לא יודע מה זה היה. חרדה? – הכריעה אותי כשהתבוננתי באדם הקטן הזה. היא נראתה שברירית כל כך. רזה יותר מהזרוע שאחזה בה.

הרגשתי בטוח יותר לשבת מאשר לעמוד, לכן עברתי לספה.

הצרחות נמשכו כשהמים נשמעו מהמקלחת. מדהים היה לראות כמה זמן משהו קטן כל כך יכול לבכות.

"מה לא בסדר איתך?" מלמלתי.

ניסיתי לחשוב מה עלול לגרום למצוקה כזאת. היה מספר מוגבל של סיבות שיכולות להטריד מישהו שעדיין לא ידע על דברים כמו מיסים ואיום קיומי.

ונסה אמרה שהיא האכילה אותה, כך שהיא לא הייתה רעבה. היא הייתה יבשה. לא היו לה גזים או כאבים. היא הייתה צריכה להיות עייפה, אבל משהו מנע ממנה לישון.

מה מנע ממני לישון?

ואז עלה לי רעיון.

הנחתי אותה על כרית הספה, פתחתי את השמיכה והתחלתי למשש סביב הפיג'מה הקטנה שלה. העברתי את אצבעותיי לאורך התפרים, ובערך באמצע הבטן מצאתי את זה. תווית פלסטיק שקופה הייתה מחוברת לבגד שלה. בלתי נראית לחלוטין.

"לא פלא שאת כועסת. גם אני הייתי כועס," אמרתי. הסתכלתי סביבי וחיפשתי מספריים. לא מצאתי. אז רכנתי ומשכתי את החוט של התווית בשיניי. אחר כך פתחתי את הפיג'מה הקטנה שלה והוצאתי את שארית החפץ המציק ושפשפתי את הכתם האדום על בטנה עם כרית האצבע שלי. "ששש..."

היא הפסיקה לבכות כמעט מייד.