חצר של ורדים וקוצים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
חצר של ורדים וקוצים
מכר
אלפי
עותקים
חצר של ורדים וקוצים
מכר
אלפי
עותקים

חצר של ורדים וקוצים

4.6 כוכבים (222 דירוגים)
ספר דיגיטלי
44
ספר מודפס
73.6 מחיר מוטבע על הספר 92

עוד על הספר

  • שם במקור: A Court of Thorns and Roses
  • תרגום: יעל אכמון
  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: יולי 2022
  • קטגוריה: מד"ב ופנטזיה, רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 432 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 12 דק'

תקציר

פֵיירָה בת ה־19 מכירה את היער היטב. כציידת מיומנת המפרנסת את משפחתה, היא יודעת מה מותר ומה אסור לעשות באזורים הפראיים. כל זה משתנה כשהיא הורגת זאב ביערות, ויצור מבעית תובע תגמול על החיים שקיפחה: הוא דורש את חייה שלה. פיירה נגררת ללא יכולת להתנגד לארץ קסומה ובוגדנית, ולמרבה האימה מגלה שהשובה שלה הוא טַמְלין, אחד מבני הפיות הקטלניים ביותר ששלטו בעבר בעולמה.

בעוד פיירה מתאקלמת בביתה החדש, רגשותיה כלפי טמלין משתנים מעֹוינּות קרה כקרח לתשוקה לוהטת, שממוססת את כל השקרים ששמעה על אודות הפיות. לפתע נראה שבילוי שארית חייה בארץ הפיות אינו נוראי כל כך. ואולם ביתה החדש של פיירה נתון בסכנה. צל עתיק ומרושע מאיים להשתלט על הארץ ועל יושביה. נראה שטמלין מבקש להרחיק את בת האנוש מהסכנה בכל מחיר, אבל פיירה יודעת שרק היא תוכל למצוא דרך לעצור את האופל, בטרם בן הפיות ועולמו יֹאבדו לעד.

שרה ג'יי מאס היא סופרת נוער אמריקנית. את 'כס הזכוכית', סדרת רבי־המכר הראשונה שלה, החלה לכתוב כשהייתה בת 16. הסדרה השנייה שכתבה, שנפתחת בספר חצר של ורדים וקוצים, התקבלה גם היא בהתלהבות עצומה ברחבי העולם, תורגמה לשפות רבות וספריה היו לרבי־מכר.

"אי אפשר להפסיק לקרוא." (יו־אס־איי טודיי)
"מתח, רומנטיקה, תככים ופעולה. את הספר הזה אסור להחמיץ!" (האפינגטון פוסט)

פרק ראשון

1

היער הפך למבוך של שלג וקרח.

השקפתי כבר שעה על שולי הסבך, ונקודת התצפית שלי על ענף עץ הפכה חסרת תועלת. משבי הרוח נשאו עננות שלג כבדות שמחקו את העקבות שלי, אבל איתן קברו גם כל סימן לטרף אפשרי.

הרעב דחף אותי להתרחק מהבית יותר מהרגיל, אבל החורף היה התקופה הקשה. בעלי החיים נסוגו אל תוך היער, עמוק משיכולתי לעקוב אחריהם, ולי לא נותר אלא לצוד את המשתרכים מאחור, אחד־אחד, ולקוות שהם יספיקו לי עד האביב.

הם לא הספיקו.

ניגבתי את העיניים באצבעות שאיבדו תחושה, להבריש את פתיתי השלג שדבקו בריסים. לא מצאתי כאן שום עצים שקליפתם מכורסמת –
האיילים עדיין לא עברו כאן. הם יישארו באזור עד שהקליפה תיגמר, ואז ינדדו צפונה מעבר לשטחי הזאבים, אולי אפילו אל תוך ממלכת הפיות פְּריתַנְיָה – היכן ששום בן אנוש לא יעז לדרוך, אלא אם יש לו משאלת מוות.

צמרמורת חלפה לאורך גבי, ואני הדפתי מעליי את המחשבה והתמקדתי בסביבותיי ובמשימה שלי. זה כל שיכולתי לעשות, כל שהצלחתי לעשות זה שנים: להתמקד בלשרוד את השבוע, את היום, את השעה הקרובה. בגלל השלג, יהיה לי מזל אם אצליח להבחין במשהו – בעיקר ממקומי על העץ, משם בקושי הצלחתי להשקיף למרחק חמישה מטרים. כבשתי אנקה בעוד איבריי הנוקשים מוחים על התנועה, רופפתי את מיתר הקשת שלי וירדתי מהעץ.

השלג המכוסה קרח חרק תחת מגפיי השחוקים, ואני חשקתי שיניים. ראוּת מוגבלת, רעש מיותר – הייתי בדרכי לעוד ציד שלא יניב תוצאות.

נשארו רק שעות ספורות של אור יום. אם לא אתחיל לחזור בקרוב, אצטרך לנווט את דרכי הביתה בחשכה, והאזהרות של ציידי הכפר עדיין היו טריות באוזניי: זאבים ענקיים משחרים לטרף במספרים גדולים. שלא להזכיר את ההתלחשויות על דמויות מוזרות באזור, דמויות גבוהות ומשונות וקטלניות.

רק לא פֵיות, כך הפצירו הציידים בפני האלים הנשכחים שלנו – ובסתר ליבי גם אני התפללתי איתם. בשמונה השנים שחיינו בכפר הזה, מרחק יומיים רכיבה מהגבול בין בני האדם לפריתניה, עדיין לא הותקפנו – למרות הסיפורים שסיפרו רוכלים נודדים על עיירות גבול רחוקות שלא נותרו מהן אלא הריסות, עצמות ואפר. התיאורים הללו, שפעם היו נדירים וזקני הכפר יכלו לפטור אותם כשמועות בלבד, הפכו בחודשים האחרונים ללחישות נפוצות בכל יום שוק.

סיכנתי הרבה בכך שהרחקתי עמוק כל כך אל תוך היער, אבל אתמול נגמרה כיכר הלחם האחרונה שלנו, ושאריות הבשר המיובש - יום לפני כן. ועדיין, הייתי מעדיפה להעביר לילה נוסף בבטן ריקה מאשר למצוא את עצמי ארוחה לזאב. או לפֵיה.

לא שהייתי ארוחה משביעה במיוחד. בתקופה הזאת של השנה הפכתי כחושה, ויכולתם לספור לא מעט מהצלעות שלי. התקדמתי בין העצים בזריזות ובשקט ככל יכולתי, כשיד אחת צמודה לבטן הריקה והדואבת. ידעתי איזו הבעה תתנוסס על פניהן של שתי אחיותיי הגדולות, אם שוב אחזור לבקתה שלנו בידיים ריקות.

אחרי כמה דקות של חיפושים מדוקדקים השתופפתי בחלקת שיחים קוצניים מכוסים שלג. מבעד לקוצים הייתה לי נקודת תצפית די סבירה על קרחת יער והפלג הקטן שחצה אותה. החורים בקרח רימזו על כך שבעלי החיים עדיין מרבים להגיע לכאן. הלוואי שמשהו יעבור. הלוואי.

נאנחתי בנשיפה דרך האף ונעצתי את קצה הקשת שלי בקרקע, המצח נשען על הקימור הגולמי של העץ. אנחנו לא נשרוד שבוע נוסף בלי מזון. ויותר מדי משפחות כבר התחילו לקבץ נדבות, כך שאין סיכוי שאנשי הכפר העשירים יותר ייתנו גם לי משהו. במו עיניי ראיתי היכן עובר גבול הצדקה שלהם.

עברתי לתנוחה נוחה יותר והשקטתי את הנשימה, מתאמצת להאזין ליער מעל קול הרוח. השלג ירד וירד, מרקד ומסתחרר כמו מערבולות של נוצות, הלובן רענן וצח על רקע החוּמים והאפורים של העולם. ולמרות כל המחשבות, למרות איבריי שהלכו ואיבדו תחושה, הרגעתי את החלק האכזרי וחסר המנוח של התודעה שלי כדי לסקור את היער המכוסה שלג.

פעם זה היה לי טבע שני, להתענג על הניגוד שבין עשב טרי לאדמה חרושה כהה, או על סיכת אבן סגולה בין קפלי משי ירקרק; פעם חלמתי ונשמתי וחשבתי בצבע ובאור ובצורה. לפעמים אפילו הרשיתי לעצמי לדמיין יום שבו האחיות שלי יינשאו ונישאר רק אבא ואני, עם די אוכל לשנינו, ודי כסף לקנות קצת צבע, ודי זמן פנוי לממש את הצבעים והצורות הללו על נייר או בד או קירות הבקתה.

אבל לא סביר שזה יקרה בקרוב – ואולי לעולם לא. לכן לא נותרו לי אלא רגעים כאלה, להתפעל מנצנוץ אור חורף חיוור על השלג. לא יכולתי לזכור מתי בפעם האחרונה עשיתי את זה – טרחתי לשים לב למשהו מלבב או מעניין.

שעות גנובות באסם מט לנפול בחברת אייזֵק הֵייל לא נחשבו; המפגשים הללו היו רעבים וריקים ולפעמים אכזריים, לעולם לא מלבבים.

יללת הרוח נרגעה לאנחה רכה. השלג ירד בעצלתיים עכשיו, בפתיתים גדולים שהצטברו בכל חריץ ועל כל בליטה בעצים. זה היה מהפנט ממש – היופי הקטלני והמעודן של השלג. בקרוב אצטרך לחזור לבוץ הקפוא של הכפר, לחום הדחוק של הבקתה שלנו. חלק קטן ומנותק בתוכי התכווץ למחשבה.

שיחים רשרשו מעבר לקרחת היער.

מתחתי חץ בקשת מתוך אינסטינקט. הצצתי מעבר לקוצים, ונשימתי נעתקה.

פחות משלושים צעדים ממני עמדה איילה קטנה. עדיין לא כחושה מאוד מחורף, אך נואשת דיה לכרסם קליפת עץ בקרחת יער.

איילה כזאת תוכל להאכיל את משפחתי שבוע ויותר.

פי נמלא רוק. דוממת כמו הרוח המלחשת מבעד לעלים מתים, כיוונתי אליה.

היא המשיכה לתלוש רצועות קליפה וללעוס באיטיות, לא מודעת כלל לכך שמותה ממתין מטרים ספורים ממנה.

אוּכל לייבש מחצית מהבשר, ואת השאר נוכל לאכול מייד – נזידים, פשטידות... את העור נמכור, או אולי נכין ממנו בגדים לאחד מאיתנו. הייתי זקוקה למגפיים חדשים, אבל אֵלֶיין הייתה צריכה גלימה חדשה, ונֶסטָה נטתה לחשוק בכל דבר שהיה למישהו אחר.

אצבעותיי רעדו. כל כך הרבה מזון – כזאת ישועה. שאפתי שאיפה מייצבת ובדקתי פעם נוספת שהחץ מכוון היטב.

אבל צמד עיניים זהובות בהק מהשיחים בסמוך אליי.

היער דמם. הרוח גוועה. אפילו השלג חדל לרדת.

לנו, בני התמותה, לא היו עוד אלים לסגוד להם, אבל אילו ידעתי את שמותיהם האבודים, הייתי מתפללת אליהם. אל כולם. הזאב המסתתר בסבך התקדם בגנֵבה, מבטו נעוץ באיילה שאינה חושדת בדבר.

הוא היה ענקי – גדול כמו סוסון פוני – ואף שהזהירו אותי מפני נוכחותם, הפה שלי יבש.

אבל גרועה מגודלו הייתה יכולת ההתגנבות הלא טבעית שלו: הוא התקדם מבעד לסבך, אבל האיילה לא שמעה אותו, לא הבחינה בו. שום בעל חיים ענקי כזה אינו יכול להיות כה שקט. אבל אם לא היה מדובר בבעל חיים שגרתי, אם מוצאו היה בפריתניה, אם הוא היה איכשהו בן פיות, הרי האפשרות שאיטרף הייתה הקטנה בצרותיי.

אם הוא בן פיות, כבר הייתי אמורה לברוח.

אבל אולי... אולי אעשה טובה לעולם, לכפר שלי, לעצמי, אם אהרוג אותו בעודי חבויה. לא יהיה קשה להכניס לו חץ בעין.

למרות גודלו הוא נראה כמו זאב, נע כמו זאב. בעל חיים, הרגעתי את עצמי. בסך הכול בעל חיים. לא הנחתי לעצמי לשקול את החלופה –
לא כשנזקקתי לראש צלול, לנשימה יציבה.

היו לי סכין ציד ושלושה חיצים. שניים מהם רגילים – פשוטים ויעילים, וסביר להניח שלא יציקו לזאב בגודל כזה יותר מעקיצות דבורה. אבל את החץ השלישי, הארוך והכבד מכולם, קניתי בקיץ מרוכל נודד כשהיו לנו מספיק מטבעות נחושת למְעט מותרות. חץ שגוּלף מעץ מֵילה הררית, עם ראש חץ עשוי ברזל.

משירי הערש ששמענו בעריסה, כולנו ידענו שבני הפיות שונאים ברזל. אבל עץ המֵילה חיבל בקסמי הריפוי בני האלמוות שלהם, וקנה לבן אנוש די זמן להכות בהם מכת מוות. או כך לפחות טענו האגדות והשמועות. ההוכחה היחידה ליעילותו של עץ המילה הייתה נדירותו. ראיתי איורים של העצים הללו, אך מעולם לא חזיתי באחד מהם במו עיניי – לא מאז שהפֵיי הנַעֲלים הבעירו את כולם לפני שנים רבות. מעטים נותרו, רובם קטנים וחולניים ונסתרים בחורשות מוקפות חומות גבוהות שהקימו בני האצולה. שבועות לאחר הקנייה תהיתי אם חתיכת העץ שקניתי במחיר מופקע הייתה בזבוז כסף או זיוף, ובמשך שלוש שנים נותר חץ המֵילה ללא שימוש באשפת החיצים שלי.

עכשיו מתחתי אותו בקשת בתנועות מזעריות, יעילות – העיקר לא לגרום לזאב המפלצתי להסתכל בכיווני. החץ היה ארוך וכבד דיו לגרום לו נזק – אולי להרוג אותו, אם אכוון כמו שצריך.

החזה שלי התכווץ עד כאב. ובאותו רגע הבנתי שחיי מסתכמים בשאלה אחת: האם הזאב הזה כאן לבדו?

אחזתי בכוח בקשת שלי ומתחתי את החץ אחורה. הייתי קַלָעית סבירה, אבל מעולם לא התמודדתי עם זאב. חשבתי שאני פשוט בת־מזל – אפילו מבורכת. אבל עכשיו... לא ידעתי לאן לכוון או באיזו מהירות הם נעים. לא יכולתי להרשות לעצמי להחטיא. לא כשברשותי רק חץ מֵילה אחד.

ואם אכן לב פיות פועם מתחת לפרווה הזאת, ברוך שפטרנו. ברוך שפטרנו, אחרי כל מה שהם עשו לנו. לא יכולתי להסתכן בכך שהוא יתגנב בהמשך אל הכפר, יקטול ויְעַנֶה ויטיל מום. שימות כאן ועכשיו. אני אשמח לחסל אותו.

הזאב התגנב עוד. זרד נשבר תחת אחת מכפותיו – שכל אחת מהן גדולה יותר מכף ידי. האיילה נדרכה. היא העיפה מבטים לצדדים, ואוזניה הזדקרו לעבר השמיים האפורים. הזאב נמצא עם כיוון הרוח, כך שהיא לא ראתה או הריחה אותו.

הזאב הרכין את ראשו, וגופו הכסוף הענקי – שהתמזג באופן מושלם בשלג ובצללים – שקע על כפותיו. האיילה עדיין לטשה מבט בכיוון הלא נכון.

העפתי מבט מהאיילה אל הזאב ובחזרה. לפחות הוא היה לבדו – מבחינה זאת התמזל מזלי. אבל אם הזאב יבריח את האיילה, לא יישאר לי דבר מלבד זאב ענקי ורעב – אולי בן פיות – שיעבור לאפשרות הבאה לארוחה. ואם הוא יהרוג אותה, ויהרוס בכך עור ושומן יקרי ערך...

אם אקבל החלטה שגויה, לא רק חיי יאבדו. אבל בחמש שנים של ציד ביער לא נותר בחיי דבר מלבד סיכונים, ובדרך כלל בחרתי נכון. בדרך כלל.

הזאב זינק מבין השיחים בהבזק של אפור ולבן ושחור, ניביו הצהובים מבהיקים. הוא נראה ענקי עוד יותר בשטח הפתוח, מִפגן פלאי של שרירים ומהירות ועוצמה חייתית. לאיילה לא היה סיכוי.

יריתי את חץ המֵילה לפני שהוא יהרוס עוד יותר מגופהּ.

החץ מצא את מטרתו בצד גופו. יכולתי להישבע שהקרקע עצמה רעדה. הוא השמיע נביחת כאב והרפה מצוואר האיילה בעוד דמו ניתז על השלג – אודם עז כזה.

הוא הסתובב בבת אחת לעברי, העיניים הצהובות פעורות ופרוות העורף סומרת. הנהמה הנמוכה הדהדה בחלל הריק של קיבתי עת זינקתי ממקומי והשלג מתערבל סביבי, חץ נוסף מתוח בקשת שלי.

אבל הזאב רק הסתכל עליי בלוע מוכתם מדם, וחץ המֵילה מזדקר בגסות מצד גופו. השלג חזר לרדת. הוא הסתכל עליי במבט של מודעוּת והפתעה, שגרמו לי לירות חץ שני. רק ליתר ביטחון – רק למקרה שמדובר בתבוּנה מהסוג הנבזי, בן האלמוות.

הוא לא ניסה לחמוק מהחץ, וזה חדר היישר מבעד לעינו הצהובה הפעורה.

הזאב התמוטט על השלג.

צבעים וחשכה התערבלו בשדה הראייה שלי, נמהלים בשלג.

רגליו התעוותו, ויללה חרישית פילחה את הרוח. לא יכול להיות – הוא כבר היה אמור למות, לא לגסוס. החץ ננעץ בעין שלו כמעט עד הקצה המנוּצֶה שלה.

אבל זאב או בן פיות, אין לזה חשיבות. לא כשחץ מֵילה נעוץ בצד גופו. בקרוב מאוד הוא ימות. ובכל זאת, ידיי רעדו בעודי מברישה מעליי את השלג ומתקדמת בזהירות, עדיין במרחק ראוי ממנו. דם נבע מהפצע שגרמתי לו, מכתים את השלג בארגמן.

כפות רגליו בטשו בקרקע, ונשימתו כבר החלה להאט. האם הוא סובל מאוד, או שהיבבה שלו אינה אלא ניסיון להדוף מעליו את המוות? לא בטוח שרציתי לדעת.

השלג התערבל סביבנו. לטשתי בו מבט עד שפרוות הפחם והבזלת והשנהב חדלה לעלות ולרדת. זאב – בהחלט זאב בלבד, למרות גודלו.

הלחץ בחזי הוקל, ופלטתי אנחה, הבל פי מתערבל כענן מולי. לפחות חץ המֵילה הוכיח את עצמו כקטלני, ולא משנה את מי או מה הפיל.

בסקירה זריזה של האיילה הבנתי שאוכל לסחוב רק אחד מבעלי החיים – וגם זה יהיה מאבק של ממש. אבל חבל להשאיר שם את הזאב.

למרות בזבוז הזמן – דקות יקרות שבמהלכן כל טורף בסביבה היה עלול להבחין בריח הדם הטרי – פשטתי מעליו את העור וניקיתי את החיצים שלי כמיטב יכולתי.

העבודה חיממה לכל הפחות את כפות ידיי. כרכתי את הצד המדמם של הפרווה סביב הפציעה שקטלה את האיילה והנפתי אותה על כתפיי. המרחק לכפר שלנו היה כמה קילומטרים, והיה מיותר לגמרי להשאיר שביל דם, שיוביל כל חיה בעלת ניבים וטפרים היישר אליי.

באנקה מכובד המשקל אחזתי היטב ברגלי האיילה, והעפתי מבט אחרון בפגר המהביל של הזאב. העין הזהובה שנותרה שלמה בהתה בשמיים הכבדים משלג, ולרגע הצטערתי שאין בי היכולת לחוש חרטה על היצור המת.

אבל כזהו היער, וכזהו זמן חורף.

עוד על הספר

  • שם במקור: A Court of Thorns and Roses
  • תרגום: יעל אכמון
  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: יולי 2022
  • קטגוריה: מד"ב ופנטזיה, רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 432 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 12 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
222 דירוגים
176 דירוגים
25 דירוגים
11 דירוגים
6 דירוגים
4 דירוגים
2/4/2024

איך לא הכרתי את הדבר הזה לפני?! 😱😍🧚‍♀️❤️

8
27/8/2022

גרסת הפנטזיה של היפה והחיה 😍 מתחיל קצת חלש, אבל ברגע שהספר מתניע אי אפשר להפסיק לקרוא! מחכה להמשכים

6
29/3/2024

וואו לא תתחרטו לרגע 👑❤️

5
22/10/2023

עזבו הכל וטוסו לקרוא את סדרת המופת הזאת! רומנטיקה,מתח ופנטזיה סדרה מעולה שלא תוכלו להפסיק לקרוא!!!

4
18/11/2023

מעולה, אולי לא ללב רגיש, הרבה תיאורים של אלימות

3
5/10/2023

וואו איזה ספר מושלם - יש בו הכל בדיוק כמו שצריך גיבור זהוב - נבל מושלם - ופיירה אמיצה - חזקה - שבורה ומלאת אהבה! מתחיל כמו עיבוד מודרני ליפה והחיה והופך למשהו אחר - חכם ומענג! אי אפשר להפסיק לקרוא!!! אהבתי כל רגע; ואומרים שהחלק השני טוב יותר ❤️ שווה - שווה - שווה 🧚‍♀️

1
25/8/2023

בהתחלה חשבתי שמדובר בספר ילדים, גם התגובות כאן רמזו על זה. אבל התחלתי לקרוא. נטשתי אותו פעמיים משיעמום אבל הכרחתי את עצמי להמשיך לקרוא ואז קצת אחרי חצי מהספר משהו קרה. התאהבתי בדמויות. התאהבתי בפיירה התאהבתי בריסנד (כן כן אני יודעת שטאם הוא הגיבור אבל מה לעשות שיש לי חולשה לbad guy?) התאהבתי בלושיין ואפילו באחיות של פיירה. אני לא יודעת מה קרה לסופרת ולמה היא חיכתה כל כך הרבה עד שהיא נפתחה, אבל אני בהחלט הולכת לקרוא את הספר הבא ומקווה שיתרגמו את הספרים הבאים. למי שלא הבין, מומלץ בחום. ולא זה לא ספר לילדים.

1
16/7/2022

שילוב מוצלח בין הפנטזיה לבין הרומנטי. רך ועדיין, למרות שיש רגעים קשים. כתוב היטב, עלילה טובה, דמויות נהדרות. בקיצור - לאוהבי הז'אנר זה מומלץ מאד...

1
9/2/2025

מצוין! לקח לי כמה פרקים עד שממש נכנסתי לזה, אבל ברגע שזה תפס אותי, זה תפס אותי! ספר מעולה לז'אנר

13/1/2025

מעולההה תרגום נוראי

4/1/2025

מעניין ומותח מההתחלה ועד הסוף. כיף של קריאה

27/11/2024

בתחילה לוקח זמן לספר לזרום - אך ברגע שנכנסים אי אפשר לעזוב אותו!!!

22/11/2024

וואו!!! אחד הספרים הטובים שקראתי, בדרך כלל אני לא קוראת פנטזיה אבל אין ספק שהספר הזה מנצח. נכנסתי לעולם קסום, התאהבתי בכל הדמויות, הרגשתי את הגיבורה, את הפחד שלה, החשש, האומץ וגם את רגשות האהבה. ממליצה בחום וממשיכה לשני :) תענוג אין סופי.

26/10/2024

מצוין, סוחף, עם סיום אפי

21/10/2024

מאוהבת במחברת הזו! ספר מענין... הספר השני הרבה יותר מרתק ומוצלח אז לא להתייאש בספר השני יש כמה טוויסטים בעלילה (:

6/10/2024

נהנתי מכל רגע!! זה מסוג הספרים שמשאירים אותך מרותקת לספר, מבטלת את כל התוכניות שלך כדי לסיים לקרוא. בעיקרון קראתי אותו ב2 ישיבות, יום אחד. ההייפ מוצדק לחלוטין המון זמן לא קראתי פנטזיה שכתובה ככה; ממש נהנתי מסגנון הכתיבה ובמיוחד מהכתיבה הרומנטית בספר! ואיזו עלילה!!! אהבתי שהשתמשו ב"מוסכמות" של עולם הפנטזיה לגבי פיות ובאותה נשימה עדיין יש עולם חדש ועשיר. ובמשפט אחד: Beauty and the beast turned dark "

21/8/2024

וואוו ולחשוב שקניתי את הספר כל כך מזמן ולא נגעתי בו מישומה עד עכשיו איזה טיפשות אחד הספרים המדהימים שקראתי!! אין שום דרך ומספיק מילים לתאר את היופי של הספר ובכלל של הסדרה זאת פעם ראשונה מתוך אלפי ספרים שקראתי לאורך שנים שאני פשוט ללא מילים!!! לא בא לי לסיים את הסדרה הזאת בחיים! אני כבר רואה שהולך להיות לי מחסום קריאה ענקי אחרי שאסיים לקרוא את הסדרה אני עפההה לקרוא את ההמשך אמאלההההההההה

18/8/2024

אחלה של ספר ועלילה מעניינת מומלץ!

10/8/2024

וואו! פעם ראשונה שקראתי ספר פנטזיה ומאוד נהנתי! לא יכולתי להפסיק לקרוא. כל שורה בספר ריתקה אותי ורציתי חדעת עוד ועוד מהקסם של פריתניה.

9/8/2024

וואו איך עוד לא יצא סרט על הספר הזה?? כל הספר מרתק, אבל השליש האחרון פשוט מטורף! השאיר אותי ערה עד 1-2 בלילה לא מעט פעמים. שימו לב, יש הרבה תיאורי אלימות ואירועים לא פשוטים לדמיון.

30/7/2024

ספר מצוין. בהתחלה הרגיש שהעלילה קצת נמרחת, אבל דווקא בסוף הספר הבנתי כמה שזה היה הכרחי בשביל לבנות את העלילה והמתח. הדמות של פיירה מאוד אותנטית ולא מוצגת כ״האישה המושלמת״ והמחברת דווקא מאוד שמה דגש על המגבלות שלה לאורך כל הספר, וזה היה מאוד מרענן ביחס לספרים אחרים שהאישה תמיד מוצגת בתור הדמות המושלמת והכל יכולה. מאוד מאוד אהבתי ולא יכולה לחכות להמשיך לספר הבא

14/7/2024

ואוו ממכר

8/7/2024

וואי ממש השניה סיימתי ובחיים לא מיהרתי ככה לראות אם יש המשך, באמת שווה כל רגע .

20/6/2024

ספר מעולה!ממש ממש אהבתי!

15/6/2024

לא יודעת למה סווג שנוער בוגר, מתאים מאד למבוגרים. קראתי בהנאה הספר כתוב טוב ומרתק

13/6/2024

ואוווו אחד גדול אף ספר לא ריתק אותי בצורה כזאת באמת שנשאר לי טעם להמשיך הלאה לספרים הבאים מרוב שהוא היה מדהיםם

9/6/2024

מושלם ממש לא רק לנוער בוגר

8/6/2024

נהנתי היה מעניין

8/5/2024

אהבתי מאוד, לא הז'אנר שלי בד"כ אבל ממש נשאבתי לספר.... משלב רומנטיקה והרפתקאות בצורה יוצאת מן הכלל.

8/5/2024

לגמרי הפתעה נעימה משחקי הכס בשילוב של משחקי הרעב מהמם

4/5/2024

ספר מעולה, מפתיע לטובה

4/5/2024

ממש מעולה!! כל רגע מעניין ומותח

4/5/2024

וואי, איזה ספר! בדיוק סיימתי לקרוא אותו ונהנתי מכל רגע, מתח, רומנטיקה, פנטזיה.. פשוט נהדר,גם אם זה לא הג'אנר שאני בדרך כלל קוראת, את הספר הזה לא יכולתי להוריד מהיד לשנייה. מומלץ מומלץ!

29/4/2024

מיותר לציין שקראתי את הספר בעקבות עת ההמלצות שרצות עליו ברשת. הייתי סקפטית אבל כל כךךך נהנתי! עולם נפלא נפתח בפני בזמן הקריאה נהנתי מכל רגע מחכה לקרא את השני

22/3/2024

אחלה ספר. ממשיכה לספר הבא

18/3/2024

ספר מטורף!!!עלילה סוחפת,מותחת,אין רגע משעמם! קצת ארוטיקה,אבל וואו! מומלץ!!

6/3/2024

ספר נהדר שלא הצלחתי להפסיק לקרוא היה עדיף שלא יהיה המשך לדעתי

26/2/2024

מהנה

28/1/2024

נהנתי מאוד, למרות שכתוב קצת לנוער

25/12/2023

ספר מעולה

23/12/2023

ספר מעולה! כאחת שלא קוראת ספרי פנטזיה הספר הזה לגמרי סחף אותי! שילוב של כתיבה מעולה, עלילה מעניינת וגיבורה חזקה.

25/10/2023

הספר הזה מושלם וגם ההמשך שלו, התרגום קצת מבאס.. יש תחושה לפעמים שהשפה היא לא ברמה גבוהה ואפילו קצת עילגת. אני אומרת את זה כי הסדרה של ״כס הזכוכית״ מתורגמת ואו! כך שלא מדובר בסופרת. מעבר לזה הספר מושלם וחוויה חוץ גופית💗

19/10/2023

וואו! ספר טוב מאוד, הכתיבה מאוד עשירה, בוגרת ועניינית וזה בול מה שאני מחפשת בספרים. העלילה מעניינת מאוד, ומשאירה אותך במתח לקרוא עוד ועוד. והסוף יוצא מן הכלל !! מומלץ מומלץ מומלץ.

5/10/2023

ממכר הרבה יותר משארצה להודות

3/10/2023

טוסו לקרוא!! כל מילה מיותרת פשוט חובה לא נהניתי מאז הארי פוטר מכזו כתיבה!!

29/9/2023

ממש לא ברור לי אייך הספר חיכה לי באפליקציה כל כך הרבה זמן!!! ספר נפלא, קראתי כמעט ברצף. חובה לאוהבי הז׳אנר של בני אלמוות מול בני תמותה, כוחות של אהבה מול כוחות הרשע. ממשיכה לספר השני!

19/9/2023

מתחיל קצת כבד, אבל בהמשך מעניין מפותל ומסקרן.

11/9/2023

וואווו!! ככ אהבתי את הספר הזה הסיפור, הכתיבה. הדמויות והרגשות שהוא העלה בי שרה ג׳יי מאס, מבינה את ההייפ סביבך

8/9/2023

מתי הספר הבאאאא???

26/8/2023

וואווו!!! מרתק מחכה לספרי המשך

19/8/2023

מושלם

19/8/2023

מעולה

8/8/2023

ספר מרתק

8/8/2023

ספר חמוד, סוף מפתיע

7/8/2023

מעולה!! נהנתי מכל שנייה שקראתי ! ממשיכה לחלק השני בריצה 🏃🏻‍♀️🏃🏻‍♀️

22/7/2023

ספר מצויין וסוף מעולה

20/7/2023

וואווו סוחף ומרתק. אהבתי מאוד. מחכה לקרוא את ההמשך

15/7/2023

נשאבתי, גמעתי תוך יומיים. ענה לי ממש על הצירך שחיפשתי להעלם לעולם אחר

13/7/2023

ממש טוב ומפוצץ טוויסטים לא הרבה סמאט

12/7/2023

הספר הכי טוב שקראתי בכל 14 שנות חיי. הדמות הראשית, דמות חזקה באופן מנטלי, ובסופו של דבר גם באופן הפיזי. -אני הולכת לרכוש את הספר השני בסדרה.

14/6/2023

למרות שאני לא חסידה של ספרי פנטזייה אהבתי את הסיפור את סגנון הכתיבה נהנתי

11/6/2023

קראתי אותו ביום אחד, פשוט רשום טוב! ממש נכנסתי לעלילה, הוא אפילו גרם לי לדמעות בקטעים מסוימים.

15/5/2023

ואוווו ספר מדהים לא יכולתי להפסיק לקריא אותו

4/5/2023

ספר מדהים סוחף לוקח אותך לתוך עולם חדש ומדהים ולא משחרר מימך

30/4/2023

ספר נהדר, עלילה מתפתחת וגיבורים שהאכויות שלהן מתגלות לאט סופרת שלא מאכזבת הלוואי שכבר יתרגמו את ספר ההמשך!!

23/4/2023

טוב. עולם מעניין, דמויות מעניינות. ספר טוב.

15/4/2023

כתוב היטב נהנתי מאוד. עלילה סוחפת עם המון הרפתקאות

10/4/2023

עלילה סוחפת, כתוב בצורה רהוטה והדמויות נהדרות! מומלץ

16/2/2023

ספר מעולה, מחכה שיתרגמו את השאר !!!

25/1/2023

אין לי מילים לתאר כמה שהספר טוב! הוא מותח, כתוב בשפה יפה ורומנטי.( הספר לא מתאים לילדים בני תשע, כמוני. לא מבחינה שזה לא מעניין לילדים קטנים יותר, אלא פשוט יש בזה מילים ותאורים שלא מתאימים לילדים בגילי

19/1/2023

וואו!! חד משמעית בין הספרים שהכי אהבתי!! הכתיבה מדהימה, שום רגע שהרגשתי שזה נמרח תמיד היה חלק מעניין. פלוט טוויסטים שפוט לא ידעתי מאיפה הם באו. ממליצה ברמות!

15/1/2023

נפלא

14/1/2023

מאד אהבתי

11/1/2023

פשוט סוחף, אולי לא העלילה הכי מתוחכמת אבל הגיבורה מדהימה, ופשוט כיף לקרוא. העולם בנוי היטב ואני מחכה שיצא הספר השני כבר!

1/1/2023

מדהים מדהים מדהים

18/12/2022

מרתק .נחמד מאוד.

27/11/2022

ספר מאוד טוב, כתיבה מאוד כפית וסיפור סוחף עם הרבה תפניות בעלילה. קצת קשה להתחבר לספר בהתחלה אבל ככל שקוראים ומתקדמים ככה יותר כיף ומעניין. שרה ג'יי מאס לא איכזבה מחכה לספרים הבאים בציפייה גדולה💕

4/11/2022

מעולה. לא הצלחתי לעזוב עד שסיימתי. הספר השני אפילו עוד יותר טוב אם לא רוצות לחכות לתרגום :)

3/11/2022

אהבתי מאד. ספר מהפנטת לא ורדתי מהיד ממליצה בחום. ממתינה לשאר הסידרה שתתורגם

28/10/2022

פשוט נפלא!!

15/10/2022

וואו וואו וואו ממליצה בחום !!!

13/10/2022

הכי טוב שקאתי עד עכשיו

2/10/2022

איזה ספר!!!!! נהנתי מכל רגע! מי שאוהב את הז'אנר של פנטזיה סטייל קסנדרה קליר יאהב את הסדרה הזו הלוואי שיתרגמו את שאר הספרים בסדרה מהר!

28/9/2022

וואווו מושלםםםם חיכיתי לו מלאאאא והיה שווה מתי יוצאים שאר החלקים ???? אנשים פה במתחחח

18/9/2022

ספר מדהים, עולם כל כך שובה, מרגש ומעניין. העלילה לא יכלה להיות יותר מדהימה. הלוואי ששאר הספרים כבר היו מתורגמים. מחכה בקוצר רוח רציני לספרים הבאים.

11/9/2022

מעניין ביותר❤️

11/9/2022

ספר מעניין וסוחף ברמות מחכה להרפתקאות הבאות

4/9/2022

ספר מהמםםם למי שאוהבת מדע בידיוני, לא יכולתי להפסיק לקרוא. ממש אהבתי

31/8/2022

מעולה

29/8/2022

עונג טהור

27/8/2022

נפלא. מומלץ מאד

21/8/2022

וואו מושלם

20/8/2022

לא הצלחתי להניח מהידיים. ספר מעולה, מרתק, מותח, כתוב בצורה קולחת עד המילה האחרונה. ממליצה מאד לאוהבי הפנטזיה.

19/8/2022

ואוו

17/8/2022

פנטזיה קריאה ומהנה,

14/8/2022

כתוב היטב .. מעניין.. סוחף.. מחכה לתרגומים הבאים.

13/8/2022

ואוו !! אין לי מילים, פשוט וואו קסם של ספר סיפור מקסים וסוחף מחכה בכיליון עיניים לספר הבא מומלץ בחום 5 כוכבים

12/8/2022

אחלה

8/8/2022

נהניתי מאד

7/8/2022

וואו מדהים לא יכולתי להניח מהידיים עד שסיימתי מצפה כלכך להמשך לדמויות הנוספות

3/8/2022

פנטזיה נהדרת💯💯 ממליצה בחום לרוץ ולקרוא🔥🔥

3/8/2022

וואו...לא יודעת איך לתאר את הספר הזה. עולם שלם שנברא בצורה כל כך נפלאה.. פשוט תענוג

30/7/2022

כתוב בצורה מושלמת!! הכימיה בין הדמויות.. האהבה שמנצחת הכל. הדמויות משנה שמשלימות את הראשיות באופן מושלם. הסוף גורם לי לרוץ ולחפש את שאר הספרים שבסדרה. ולקוות שיהיו מושלמים כמו הראשון. מומלץ בחום!

25/7/2022

מעולה. פנטזיה אכזרית ורומנטית.

22/7/2022

יפההההה! משלב מסוים אי אפשר לעזוב את הספר. סוחף ומרתק. אהבתי!

21/7/2022

הספר היה מהמםםםם!! מרגש, עצוב, שמח, מפתיע. הדמות הראשית היא כל כך גיבורה, טובה, אמיצה ופשוט מגיעה לה את כל הטוב שבעולם בספרים הבאים. הספר כל הזמן הפתיע אותי מחדש, אני מקווה שעוד אנשים יקראו את הספר הזה בשביל שיראו שהספר הזה הוא כל מה שאני כתבתי פה, לא יכולה לחכות לתרגום של הספרים הבאים!!!

20/7/2022

איזה עולם מדהים הסופרת בנתה. נהנתי מכל רגע. מחכה לחלקים הבאים...יש עוד 3....

19/7/2022

מעולה, מחכה כבר להמשך

17/7/2022

נגמר מהר מדייי, האם יש המשך?

17/7/2022

מעולה מעולה מעולה ! עלילה סוחפת ופנטסיה נהדרת ! מחכה שיתרגמו את ההמשך 💖

15/7/2022

הייתי נותנת גם 10 כוכבים אם היה אפשר. פנטזיה משולבת סיפור אהבה עוצמתי. לשם שינוי מתאים למבוגרים ולא רק לבני נוער כמו מרבית ז'אנר הפנטזיה.

10/7/2022

ממליצה בחום!!!!

10/7/2022

מהמם. לא הצלחתי לעצור.. עפה לחפש את ההמשך..

9/7/2022

מעניין מאוד. אי אפשר להוריד מהידיים

8/7/2022

נהניתי מאוד!

8/7/2022

מושלם!!!! חובה לקריאה עם אהבתם את כס הזכוכית!!!

7/7/2022

ספר מדהים ומרגש, חיכיתי לו מעל שנה וזה היה שווה את זה התאהבתי בהם פשוט מקווה שיתרגמו את הספר הבא בקרוב❤️ (ההתחלה כן משעממת ומלאה פרטים אך חשוב לקרוא אותה כי הפרטים חשובים ולא להתייאש ולהפסיק לקרוא)

5/7/2022

ספר מעניין ושונה בנוף

3/7/2022

ספר פשוט מושלם, כתוב בצורה יפה וסוחפת!! אני מחכה כבר לספר השני

2/7/2022

לא יכולתי להפסיק לקרוא!

2/7/2022

מושלם, קראתי בלי לעצור.

1/7/2022

מדהים מדהים מדהים לאוהבי הפנטזיה שבינכם ספר חובה קריאה

30/6/2022

וואו.. איזה ספר מדהים פנטזיה שזורה בסיפור אהבה מיוחד לא הנחתי את הספר לרגע. מאוד אהבתי ממליצה בחום

30/6/2022

התחיל קצת צולע , אבל ברגע שניכנסתי לזה ולעולם שיצרה הסופרת .. נהנתי מכל מילה , תהנו

29/6/2022

פשוט מקסים

26/6/2022

מעולה לא רציתי שהספר יסתיים

26/6/2022

מעולהה סיימתי תוך כמה שעות מחכה כבר לשאר הספריםם😍

26/6/2022

אהבתי ממש!! שרה ג'יי מאס שוב הוכיחה כמה כשרונית היא, ואני מקווה שעוד ספרים שלה יתורגמו בעתיד.

25/6/2022

ספר מעולה. הוא מקוטלג כספר לנוער בוגר והקטעים הרומנטיים בו מאד עדינים, אולי היה יותר כיף אם היה קצת יותר נועז אבל בכל מקרה מקבל אצלי חמישה כוכבים כי לא הצלחתי להפסיק לקרוא אותו ונהניתי מכל רגע. גם השאירה נושאים פתוחים באוויר שאשמח לקרוא עוד עליהם

25/6/2022

מושלם

25/6/2022

אווווווו מהמםםם!!! תודה על התרגום!!! מחכה להמשך.

25/6/2022

נהנתי מאד

25/6/2022

מהמם. לא הורדתי מהיד

25/6/2022

מושלם! איזה כיף שיש ספר חדש ❤️

24/6/2022

כרגיל מתה על הספרים של שרה גיי מאס!!! מחכה לשאר הספרים בסדרה

24/6/2022

ממש נהנתי

8/3/2024

פנטזיה טובה, רומנטיקה בקטנה. היפה והחיה פוגש את רובין הוד הבת. הבאזז הגדול שיש על הספר בטיקטוק דיי הרס, כי באים לקרוא עם ציפיות עצומות והספר טוב אבל לא מה שעשו ממנו.

1
1/3/2025

לוקח זמן לספר להתרומם ולהיכנס לקצב, לדעתי נשאבתי אליו בשלישי האחרון ואז לא יכולתי להפסיק. מה שכן, חובה להמשיך לספר השני הוא מצוין ומההתחלה כבר לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו. כן אציין שהתרגום לא משהו ולפעמים פוגע בחוויית קריאה.

23/12/2023

הזוי ומרגש

9/9/2023

ספר מעולה לא סחף אותי לגמרי בחלקים מסויימים, העלילה לא מטורפת אבל סך הכל ממש נחמד. חלק מהדמויות מהממות, חלק לא ברורות. סהכ מהנה ושווה קריאה

13/8/2023

ספר יחסית ארוך אך מרתק, לוקח זמן מה להגיע לחלק המותח אבל שווה את זה

10/4/2023

חמוד, ספר טיסה.

20/3/2023

לא יכולתי להניח את הספר עד שסיימתי אותו

5/12/2022

קצת פחות טוב מהסדרה הקודמת שלה "כס הזכוכית" אבל עדיין שווה קריאה

28/11/2022

לא מדהים

8/11/2022

חוויית קריאה סוחפת בטירוף, לקראת הסוף בקושי נשמתי! עפתי על הדמות הנשית. כן היו כמה דברים שהפריעו לי... אבל מחכה מאוד להמשכים 3>

16/9/2022

מהמם. 4 כוכבים מפני שהרגיש לי שהעלילה התקדמה טיפה יותר מדי מהר, והספר היה ארוך בצורה שיכולה להעיק לפעמים. ציפיתי ליותר. פחות טוב מהשלמות של כס הזכוכית.

28/8/2022

הספר כתוב ומרתק, נותן מענה לדברים שפנטזיות מהז'אנר בדרך כלל מפספסות. יש כמה קצוות פרומים בעלילה, אבל ברובו עשוי טוב. חבל שבתרגום יש שגיאות כתיב, לא אשמת הסופרת אבל פוגם באיכות הקריאה.

12/8/2022

לקח לספר קצת זמן לתפוס אותי אבל בסוף רק רציתי שלא יגמר

25/7/2022

נחמד, פנטזיה טוטאלית אבל רכה.

21/7/2022

חמוד מאד, מעביר את הזמן בכייף

12/7/2022

חמוד. היה קשה להניח מהידיים

7/3/2025

וואו לקח לזה נצח להתרומם..

20/10/2024

פחות התחברתי אני באמצע הספר ולא מצליחה להמשיך לסיים ואני אוהבת לקרוא פנטזיה, הספר הזה פשוט זוחל לא מבינה מה כל ההייפ סביבו. באיזשהו שלב כבר איבדתי עניין מרוב דמויות ותיאורים (יש לומר מאוד מיוחדים) שחוזרים על עצמן שוב ושוב.

26/7/2024

בעיניי ספר לא כל כך מוצלח, בהחלט לא עומד בציפיות מהרשתות החברתיות. קו עלילה לא כל כך מעניין בעיניי, חסר ריגוש ותפניות בעלילה. הדמויות לא כל כך עגולות ודיי קשה להתחבר אליהן (חוץ מדמות אחת שהיא אפילו לא אחת מהדמויות שהסיפור מתרכז בהן), בעיקר לדמות הראשית שכל הזמן מנסה לשכנע שהיא לא חזקה ואנושית ובנוסף לכך היא גם לא כל כך עקבית. סך הכל הספר הוא אסקפיזם חיובי אבל הוא לא מספק את האיכותיות שיש בספרים מהסוג הזה וחסר בו רובד משמעותי של עומק. אני לא הייתי בוחרת לקרוא את הספר שוב פעם וגם לא מתרגשת להמשיך לספר השני.

16/2/2024

התאכזבתי בספר הזה מהכתיבה של שרה, הרגיש ילדותי, נמרח וצפוי יותר אהבתי הרבה יותר את הכתיבה ב"כס הזכוכית" מקווה שבספר השני זה משתפר ומקווה ממש שיתרגמו מחדש את כס הזכוכית

7/7/2022

נחמד...עוד סיפור היפה והחיה

27/6/2022

גיבורה ביליתי נסבלת

1/2/2023

ברצינות, אני לא יודעת מה קראתי פה. אמ;לק היפה והחיה פוגש את דמדומים פוגש את בני הנפילים, אבל הוא הילד המכוער של שלושתם. • מתחילה קצת ספוילרים אז מזהירה פה • הדמות הראשית בספר לא ברורה, היא הילדה הקטנה במשפחה אבל איכשהו נפלה עליה כל האחריות, צדה (מישהו אמר קטניס) אבל שונאת את זה, יש לה חבר אבל לא באמת, ואז היא פוגשת זאב ביער ונחטפת. היא כביכול שונאת פיות אבל מתגברת על זה די מהר, מנסה לברוח אבל מוותרת על זה כי אמרו לה שלא כדאי, מתגעגעת למשפחה שלה למרות שהיא אמרה שלא אכפת להם אחד מהשני. כל האמצע מוזר ברמות שאני לא אצליח לתאר, מלא אוכל ושיחות שלא ברור מה הפואנטה שלהן. התפנית בעלילה מובילה לעוד שני פרקים של סגירת מעגל אבל בפועל הם רק מריחת זמן, ואז נכנסים לעוד חלק שמרגיש שנכתב נטו לסימון וי על בידור הקהל והכנה לספרים הבאים. אני מנסה לא לספיילר אבל הסיבה לכל המאורעות מעצבנת בעיניי, ואני חייבת להגיד את זה איפשהו: לא, לשים מסכה על הפנים לא הופך אותך למכוער, אלא סתם לאדם עם מסכה. בסוף הספר הרגשתי שפיירה איבדה מעצמה, לא שהיה הרבה ממנה, ושבתכלס היא סוג של בלה במסווה של קטניס. לסיכום: פשוט מאכזב, בינוניות ללא שום ייחוד או חותם.

3
3/12/2022

לא משהו בכלל,די משעמם.

18/9/2022

הפסקתי באמצע

1/2/2023

ברגעי השיא שלו חצר של ורדים וקוצים הוא ספר בינוני לחלוטין שלא מתבלט משום בחינה. פיירה הדמות הראשית, היא מרי סו שאוהבת ודואגת לכולם וטובה בהכל חוץ מלקרוא. לא הבנתי מה בדיוק אמור להיות מעניין בקשר בינה לבין טמלין בכל ה 70% מהספר שבילינו איתם אוכלים 3 ארוחות ביום. ה 30% הנותרים של סוף הספר הרגישו עמוסים, דחוסים ולא ברורים וכל מטרתם הייתה לבנות את העניין לספרים הבאים (כולל את מושא האהבה החדש ויצירת ים של טראומה שתחבר בניהם) בקיצור עלילה איטית ומשעממת, דמויות שראינו כבר וכתיבה בינונית. לנוער שלנו מגיע טוב יותר; אם על זה כל הרעש וההייפ הגיע הזמן לחשבון נפש.

2
22/2/2023

לא הבנתי מה הייתה ההתרגשות מהספר הזה. אין בו עלילה (ומה שיש, כל הזמן סותר את מה שנכתב מקודם), הדמות הראשית מאוד מעצבנת, בלי שום עומק וממש אי אפשר לקרוא לה דמות חזקה. בקיצור ספר מיותר ביותר. פשוט אל(!) תתפתו לקנות אותו! אם ממש בא לכם על הסופרת, ממליצה על הסדרה "כס הזכוכית". מי היה מאמין שאותה סופרת כתבה את הסדרה ואת הספר הזה..

1
31/7/2024

מופתעת מכל הביקורות הטובות. הפסקתי לקרוא באמצע. ספר אכזרי מדי לטעמי. יותר מדי רוע ואלימות, אפילו ביחס לספר פנטזיה

30/4/2024

משעמם מופרך לא הצלחתי לסיים

חצר של ורדים וקוצים שרה ג’יי מאס

1

היער הפך למבוך של שלג וקרח.

השקפתי כבר שעה על שולי הסבך, ונקודת התצפית שלי על ענף עץ הפכה חסרת תועלת. משבי הרוח נשאו עננות שלג כבדות שמחקו את העקבות שלי, אבל איתן קברו גם כל סימן לטרף אפשרי.

הרעב דחף אותי להתרחק מהבית יותר מהרגיל, אבל החורף היה התקופה הקשה. בעלי החיים נסוגו אל תוך היער, עמוק משיכולתי לעקוב אחריהם, ולי לא נותר אלא לצוד את המשתרכים מאחור, אחד־אחד, ולקוות שהם יספיקו לי עד האביב.

הם לא הספיקו.

ניגבתי את העיניים באצבעות שאיבדו תחושה, להבריש את פתיתי השלג שדבקו בריסים. לא מצאתי כאן שום עצים שקליפתם מכורסמת –
האיילים עדיין לא עברו כאן. הם יישארו באזור עד שהקליפה תיגמר, ואז ינדדו צפונה מעבר לשטחי הזאבים, אולי אפילו אל תוך ממלכת הפיות פְּריתַנְיָה – היכן ששום בן אנוש לא יעז לדרוך, אלא אם יש לו משאלת מוות.

צמרמורת חלפה לאורך גבי, ואני הדפתי מעליי את המחשבה והתמקדתי בסביבותיי ובמשימה שלי. זה כל שיכולתי לעשות, כל שהצלחתי לעשות זה שנים: להתמקד בלשרוד את השבוע, את היום, את השעה הקרובה. בגלל השלג, יהיה לי מזל אם אצליח להבחין במשהו – בעיקר ממקומי על העץ, משם בקושי הצלחתי להשקיף למרחק חמישה מטרים. כבשתי אנקה בעוד איבריי הנוקשים מוחים על התנועה, רופפתי את מיתר הקשת שלי וירדתי מהעץ.

השלג המכוסה קרח חרק תחת מגפיי השחוקים, ואני חשקתי שיניים. ראוּת מוגבלת, רעש מיותר – הייתי בדרכי לעוד ציד שלא יניב תוצאות.

נשארו רק שעות ספורות של אור יום. אם לא אתחיל לחזור בקרוב, אצטרך לנווט את דרכי הביתה בחשכה, והאזהרות של ציידי הכפר עדיין היו טריות באוזניי: זאבים ענקיים משחרים לטרף במספרים גדולים. שלא להזכיר את ההתלחשויות על דמויות מוזרות באזור, דמויות גבוהות ומשונות וקטלניות.

רק לא פֵיות, כך הפצירו הציידים בפני האלים הנשכחים שלנו – ובסתר ליבי גם אני התפללתי איתם. בשמונה השנים שחיינו בכפר הזה, מרחק יומיים רכיבה מהגבול בין בני האדם לפריתניה, עדיין לא הותקפנו – למרות הסיפורים שסיפרו רוכלים נודדים על עיירות גבול רחוקות שלא נותרו מהן אלא הריסות, עצמות ואפר. התיאורים הללו, שפעם היו נדירים וזקני הכפר יכלו לפטור אותם כשמועות בלבד, הפכו בחודשים האחרונים ללחישות נפוצות בכל יום שוק.

סיכנתי הרבה בכך שהרחקתי עמוק כל כך אל תוך היער, אבל אתמול נגמרה כיכר הלחם האחרונה שלנו, ושאריות הבשר המיובש - יום לפני כן. ועדיין, הייתי מעדיפה להעביר לילה נוסף בבטן ריקה מאשר למצוא את עצמי ארוחה לזאב. או לפֵיה.

לא שהייתי ארוחה משביעה במיוחד. בתקופה הזאת של השנה הפכתי כחושה, ויכולתם לספור לא מעט מהצלעות שלי. התקדמתי בין העצים בזריזות ובשקט ככל יכולתי, כשיד אחת צמודה לבטן הריקה והדואבת. ידעתי איזו הבעה תתנוסס על פניהן של שתי אחיותיי הגדולות, אם שוב אחזור לבקתה שלנו בידיים ריקות.

אחרי כמה דקות של חיפושים מדוקדקים השתופפתי בחלקת שיחים קוצניים מכוסים שלג. מבעד לקוצים הייתה לי נקודת תצפית די סבירה על קרחת יער והפלג הקטן שחצה אותה. החורים בקרח רימזו על כך שבעלי החיים עדיין מרבים להגיע לכאן. הלוואי שמשהו יעבור. הלוואי.

נאנחתי בנשיפה דרך האף ונעצתי את קצה הקשת שלי בקרקע, המצח נשען על הקימור הגולמי של העץ. אנחנו לא נשרוד שבוע נוסף בלי מזון. ויותר מדי משפחות כבר התחילו לקבץ נדבות, כך שאין סיכוי שאנשי הכפר העשירים יותר ייתנו גם לי משהו. במו עיניי ראיתי היכן עובר גבול הצדקה שלהם.

עברתי לתנוחה נוחה יותר והשקטתי את הנשימה, מתאמצת להאזין ליער מעל קול הרוח. השלג ירד וירד, מרקד ומסתחרר כמו מערבולות של נוצות, הלובן רענן וצח על רקע החוּמים והאפורים של העולם. ולמרות כל המחשבות, למרות איבריי שהלכו ואיבדו תחושה, הרגעתי את החלק האכזרי וחסר המנוח של התודעה שלי כדי לסקור את היער המכוסה שלג.

פעם זה היה לי טבע שני, להתענג על הניגוד שבין עשב טרי לאדמה חרושה כהה, או על סיכת אבן סגולה בין קפלי משי ירקרק; פעם חלמתי ונשמתי וחשבתי בצבע ובאור ובצורה. לפעמים אפילו הרשיתי לעצמי לדמיין יום שבו האחיות שלי יינשאו ונישאר רק אבא ואני, עם די אוכל לשנינו, ודי כסף לקנות קצת צבע, ודי זמן פנוי לממש את הצבעים והצורות הללו על נייר או בד או קירות הבקתה.

אבל לא סביר שזה יקרה בקרוב – ואולי לעולם לא. לכן לא נותרו לי אלא רגעים כאלה, להתפעל מנצנוץ אור חורף חיוור על השלג. לא יכולתי לזכור מתי בפעם האחרונה עשיתי את זה – טרחתי לשים לב למשהו מלבב או מעניין.

שעות גנובות באסם מט לנפול בחברת אייזֵק הֵייל לא נחשבו; המפגשים הללו היו רעבים וריקים ולפעמים אכזריים, לעולם לא מלבבים.

יללת הרוח נרגעה לאנחה רכה. השלג ירד בעצלתיים עכשיו, בפתיתים גדולים שהצטברו בכל חריץ ועל כל בליטה בעצים. זה היה מהפנט ממש – היופי הקטלני והמעודן של השלג. בקרוב אצטרך לחזור לבוץ הקפוא של הכפר, לחום הדחוק של הבקתה שלנו. חלק קטן ומנותק בתוכי התכווץ למחשבה.

שיחים רשרשו מעבר לקרחת היער.

מתחתי חץ בקשת מתוך אינסטינקט. הצצתי מעבר לקוצים, ונשימתי נעתקה.

פחות משלושים צעדים ממני עמדה איילה קטנה. עדיין לא כחושה מאוד מחורף, אך נואשת דיה לכרסם קליפת עץ בקרחת יער.

איילה כזאת תוכל להאכיל את משפחתי שבוע ויותר.

פי נמלא רוק. דוממת כמו הרוח המלחשת מבעד לעלים מתים, כיוונתי אליה.

היא המשיכה לתלוש רצועות קליפה וללעוס באיטיות, לא מודעת כלל לכך שמותה ממתין מטרים ספורים ממנה.

אוּכל לייבש מחצית מהבשר, ואת השאר נוכל לאכול מייד – נזידים, פשטידות... את העור נמכור, או אולי נכין ממנו בגדים לאחד מאיתנו. הייתי זקוקה למגפיים חדשים, אבל אֵלֶיין הייתה צריכה גלימה חדשה, ונֶסטָה נטתה לחשוק בכל דבר שהיה למישהו אחר.

אצבעותיי רעדו. כל כך הרבה מזון – כזאת ישועה. שאפתי שאיפה מייצבת ובדקתי פעם נוספת שהחץ מכוון היטב.

אבל צמד עיניים זהובות בהק מהשיחים בסמוך אליי.

היער דמם. הרוח גוועה. אפילו השלג חדל לרדת.

לנו, בני התמותה, לא היו עוד אלים לסגוד להם, אבל אילו ידעתי את שמותיהם האבודים, הייתי מתפללת אליהם. אל כולם. הזאב המסתתר בסבך התקדם בגנֵבה, מבטו נעוץ באיילה שאינה חושדת בדבר.

הוא היה ענקי – גדול כמו סוסון פוני – ואף שהזהירו אותי מפני נוכחותם, הפה שלי יבש.

אבל גרועה מגודלו הייתה יכולת ההתגנבות הלא טבעית שלו: הוא התקדם מבעד לסבך, אבל האיילה לא שמעה אותו, לא הבחינה בו. שום בעל חיים ענקי כזה אינו יכול להיות כה שקט. אבל אם לא היה מדובר בבעל חיים שגרתי, אם מוצאו היה בפריתניה, אם הוא היה איכשהו בן פיות, הרי האפשרות שאיטרף הייתה הקטנה בצרותיי.

אם הוא בן פיות, כבר הייתי אמורה לברוח.

אבל אולי... אולי אעשה טובה לעולם, לכפר שלי, לעצמי, אם אהרוג אותו בעודי חבויה. לא יהיה קשה להכניס לו חץ בעין.

למרות גודלו הוא נראה כמו זאב, נע כמו זאב. בעל חיים, הרגעתי את עצמי. בסך הכול בעל חיים. לא הנחתי לעצמי לשקול את החלופה –
לא כשנזקקתי לראש צלול, לנשימה יציבה.

היו לי סכין ציד ושלושה חיצים. שניים מהם רגילים – פשוטים ויעילים, וסביר להניח שלא יציקו לזאב בגודל כזה יותר מעקיצות דבורה. אבל את החץ השלישי, הארוך והכבד מכולם, קניתי בקיץ מרוכל נודד כשהיו לנו מספיק מטבעות נחושת למְעט מותרות. חץ שגוּלף מעץ מֵילה הררית, עם ראש חץ עשוי ברזל.

משירי הערש ששמענו בעריסה, כולנו ידענו שבני הפיות שונאים ברזל. אבל עץ המֵילה חיבל בקסמי הריפוי בני האלמוות שלהם, וקנה לבן אנוש די זמן להכות בהם מכת מוות. או כך לפחות טענו האגדות והשמועות. ההוכחה היחידה ליעילותו של עץ המילה הייתה נדירותו. ראיתי איורים של העצים הללו, אך מעולם לא חזיתי באחד מהם במו עיניי – לא מאז שהפֵיי הנַעֲלים הבעירו את כולם לפני שנים רבות. מעטים נותרו, רובם קטנים וחולניים ונסתרים בחורשות מוקפות חומות גבוהות שהקימו בני האצולה. שבועות לאחר הקנייה תהיתי אם חתיכת העץ שקניתי במחיר מופקע הייתה בזבוז כסף או זיוף, ובמשך שלוש שנים נותר חץ המֵילה ללא שימוש באשפת החיצים שלי.

עכשיו מתחתי אותו בקשת בתנועות מזעריות, יעילות – העיקר לא לגרום לזאב המפלצתי להסתכל בכיווני. החץ היה ארוך וכבד דיו לגרום לו נזק – אולי להרוג אותו, אם אכוון כמו שצריך.

החזה שלי התכווץ עד כאב. ובאותו רגע הבנתי שחיי מסתכמים בשאלה אחת: האם הזאב הזה כאן לבדו?

אחזתי בכוח בקשת שלי ומתחתי את החץ אחורה. הייתי קַלָעית סבירה, אבל מעולם לא התמודדתי עם זאב. חשבתי שאני פשוט בת־מזל – אפילו מבורכת. אבל עכשיו... לא ידעתי לאן לכוון או באיזו מהירות הם נעים. לא יכולתי להרשות לעצמי להחטיא. לא כשברשותי רק חץ מֵילה אחד.

ואם אכן לב פיות פועם מתחת לפרווה הזאת, ברוך שפטרנו. ברוך שפטרנו, אחרי כל מה שהם עשו לנו. לא יכולתי להסתכן בכך שהוא יתגנב בהמשך אל הכפר, יקטול ויְעַנֶה ויטיל מום. שימות כאן ועכשיו. אני אשמח לחסל אותו.

הזאב התגנב עוד. זרד נשבר תחת אחת מכפותיו – שכל אחת מהן גדולה יותר מכף ידי. האיילה נדרכה. היא העיפה מבטים לצדדים, ואוזניה הזדקרו לעבר השמיים האפורים. הזאב נמצא עם כיוון הרוח, כך שהיא לא ראתה או הריחה אותו.

הזאב הרכין את ראשו, וגופו הכסוף הענקי – שהתמזג באופן מושלם בשלג ובצללים – שקע על כפותיו. האיילה עדיין לטשה מבט בכיוון הלא נכון.

העפתי מבט מהאיילה אל הזאב ובחזרה. לפחות הוא היה לבדו – מבחינה זאת התמזל מזלי. אבל אם הזאב יבריח את האיילה, לא יישאר לי דבר מלבד זאב ענקי ורעב – אולי בן פיות – שיעבור לאפשרות הבאה לארוחה. ואם הוא יהרוג אותה, ויהרוס בכך עור ושומן יקרי ערך...

אם אקבל החלטה שגויה, לא רק חיי יאבדו. אבל בחמש שנים של ציד ביער לא נותר בחיי דבר מלבד סיכונים, ובדרך כלל בחרתי נכון. בדרך כלל.

הזאב זינק מבין השיחים בהבזק של אפור ולבן ושחור, ניביו הצהובים מבהיקים. הוא נראה ענקי עוד יותר בשטח הפתוח, מִפגן פלאי של שרירים ומהירות ועוצמה חייתית. לאיילה לא היה סיכוי.

יריתי את חץ המֵילה לפני שהוא יהרוס עוד יותר מגופהּ.

החץ מצא את מטרתו בצד גופו. יכולתי להישבע שהקרקע עצמה רעדה. הוא השמיע נביחת כאב והרפה מצוואר האיילה בעוד דמו ניתז על השלג – אודם עז כזה.

הוא הסתובב בבת אחת לעברי, העיניים הצהובות פעורות ופרוות העורף סומרת. הנהמה הנמוכה הדהדה בחלל הריק של קיבתי עת זינקתי ממקומי והשלג מתערבל סביבי, חץ נוסף מתוח בקשת שלי.

אבל הזאב רק הסתכל עליי בלוע מוכתם מדם, וחץ המֵילה מזדקר בגסות מצד גופו. השלג חזר לרדת. הוא הסתכל עליי במבט של מודעוּת והפתעה, שגרמו לי לירות חץ שני. רק ליתר ביטחון – רק למקרה שמדובר בתבוּנה מהסוג הנבזי, בן האלמוות.

הוא לא ניסה לחמוק מהחץ, וזה חדר היישר מבעד לעינו הצהובה הפעורה.

הזאב התמוטט על השלג.

צבעים וחשכה התערבלו בשדה הראייה שלי, נמהלים בשלג.

רגליו התעוותו, ויללה חרישית פילחה את הרוח. לא יכול להיות – הוא כבר היה אמור למות, לא לגסוס. החץ ננעץ בעין שלו כמעט עד הקצה המנוּצֶה שלה.

אבל זאב או בן פיות, אין לזה חשיבות. לא כשחץ מֵילה נעוץ בצד גופו. בקרוב מאוד הוא ימות. ובכל זאת, ידיי רעדו בעודי מברישה מעליי את השלג ומתקדמת בזהירות, עדיין במרחק ראוי ממנו. דם נבע מהפצע שגרמתי לו, מכתים את השלג בארגמן.

כפות רגליו בטשו בקרקע, ונשימתו כבר החלה להאט. האם הוא סובל מאוד, או שהיבבה שלו אינה אלא ניסיון להדוף מעליו את המוות? לא בטוח שרציתי לדעת.

השלג התערבל סביבנו. לטשתי בו מבט עד שפרוות הפחם והבזלת והשנהב חדלה לעלות ולרדת. זאב – בהחלט זאב בלבד, למרות גודלו.

הלחץ בחזי הוקל, ופלטתי אנחה, הבל פי מתערבל כענן מולי. לפחות חץ המֵילה הוכיח את עצמו כקטלני, ולא משנה את מי או מה הפיל.

בסקירה זריזה של האיילה הבנתי שאוכל לסחוב רק אחד מבעלי החיים – וגם זה יהיה מאבק של ממש. אבל חבל להשאיר שם את הזאב.

למרות בזבוז הזמן – דקות יקרות שבמהלכן כל טורף בסביבה היה עלול להבחין בריח הדם הטרי – פשטתי מעליו את העור וניקיתי את החיצים שלי כמיטב יכולתי.

העבודה חיממה לכל הפחות את כפות ידיי. כרכתי את הצד המדמם של הפרווה סביב הפציעה שקטלה את האיילה והנפתי אותה על כתפיי. המרחק לכפר שלנו היה כמה קילומטרים, והיה מיותר לגמרי להשאיר שביל דם, שיוביל כל חיה בעלת ניבים וטפרים היישר אליי.

באנקה מכובד המשקל אחזתי היטב ברגלי האיילה, והעפתי מבט אחרון בפגר המהביל של הזאב. העין הזהובה שנותרה שלמה בהתה בשמיים הכבדים משלג, ולרגע הצטערתי שאין בי היכולת לחוש חרטה על היצור המת.

אבל כזהו היער, וכזהו זמן חורף.

המלצות נוספות