שלושה בליינד דייטים

הקדמה

נוֹאֵלי

"פשוט להגיד איך קוראים לי?"

"כן. תני לנו סקירה זריזה, מי את, מה את עושה, מה מעניין אותך ומה את מחפשת בגבר."

אני מהנהנת ומכחכחת בגרוני. אני יושבת זקופה, ידי מונחות על ברכי ואני מדברת ישירות אל המצלמה...

"הַיי, קוראים לי נואלי קלארק, ואני אחת ממנחות התוכנית בוקר טוב, מאליבו. כפי שאתם יודעים, אני רווקה ומחפשת אהבה. בגיל עשרים ושבע, אחרי לא מעט מערכות יחסים דפוקות, סטוצים ודייטים, אני רוצה לנסות משהו חדש. אני רוצה להיזרק לפרויקט שבו המעמד שלי כסלבריטאית לא יהיה הדבר הראשון שיודעים עלי, מקום שבו אוכל להיות מוכרת בזכות מי שאני כאדם, ולא כפי שאני מוצגת בטלוויזיה."

"כאיזו מין אישה את רוצה שיכירו אותך?"

אני מטה את ראשי הצדה, מכווצת את שפתי וחושבת כיצד לענות. "סתם בחורה רגילה, שאוהבת את טום הנקס, מישהי שתעשה כמעט כל דבר הרפתקני ומעדיפה להיתפס מנשנשת נאצ'וס במשחק הוקי מאשר מתענגת על כוס שרדונה במהלך ערב באופרה."

"ומה את מחפשת בגבר?"

אני לוקחת נשימה עמוקה ומישירה מבט אל המצלמה. "מישהו שיחבק אותי על הספה ויצפה איתי בקומדיה רומנטית ישנה. מישהו שיאתגר אותי. מישהו שמתנהג בכבוד ובאדיבות לאחרים, אבל גם לא מהסס לצעוק על השופט ולדפוק על הזכוכית המשוריינת במשחק הוקי. אנחנו לא מוכרחים להתאים לגמרי זה לזה, כי מתי דבר כזה קורה באמת? אבל אני רוצה שההתאמה בינינו תהיה גדולה, ושיישאר גם מעט מרחב תמרון לפשרות, כי מה זאת אהבה בלי כמה פשרות, בלי שתוכלי להתאים את עצמך לבן הזוג שלך ולאהוב את מה שהוא אוהב? האנשים בחיינו מעצבים את דמותנו, ואני רחוקה מלהיות מעוצבת סופית."

חלק ראשון
החליפה

פרק 1 

נואלי

"נואלי, למשרד שלי. עכשיו."

טריקת דלת המתכת בחדרו של המפיק שלי מהדהדת באולפן, מטלטלת את התאורה שתלויה מעלי.

"וואו, זה לא נשמע טוב," אומרת דילן, המנחה־השותפה שלי, ומקמטת מעט את מצחה. היא מביטה לאחור ומסתכלת על הדלת שקווין, המפיק שלנו, טרק בפראות. "נדמה לי שהערת את הדוב."

"ככה זה נראה." אני מסתכלת על הדלת, והעצבים שלי מתחילים להרעיד את היד שאוחזת בכוס הקפה.

"מה זה הפעם, לדעתך?"

הפעם... כן, זאת לא העבירה הראשונה.

אני מאמצת את מוחי לגלות מה עשיתי בעשרים וארבע השעות האחרונות שמביא אותי בסופו של דבר למשרדו של קווין.

"יכולות להיות המון סיבות."

כמו שאמרתי, לא העבירה הראשונה. אם הצופים לא היו אוהבים אותי כל כך אני כמעט בטוחה שקווין היה מפטר אותי שלושה חודשים אחרי שהתחלתי לעבוד. אבל עברו שנתיים ואני עדיין המנחה־השותפה הצעירה ביותר בתוכניות הבוקר בארץ. אולי גילי הצעיר הוא שהכניס אותי לצרות... אני באמת נוטה למתוח את הגבולות של הדברים שנחשבים מקובלים בעיני קווין.

דילן מסתכלת עלי וצובטת לי בציצי. "אולי זאת השמלה שלבשת היום. המחשוף באמת גדול."

אני מתאימה את הכתפיות שכל הזמן נופלות, ומשחררת את הציצים להופעת בוקר אישית משלהם. "קרלה מההלבשה אומרת שזה בסדר גמור."

"קרלה גם חושבת שללבוש חזייה מעל טישרט זה להתלבש באופן שמרני, אז אל תסמכי על מה שהיא אומרת." דילן חושבת רגע. "אולי זה מפני שאמרת פין בשידור הבוקר."

"מותר לי להגיד פין." אה... מותר לי? אני מזכירה לעצמי לעבור שוב על רשימת המילים שאסור לי לומר בשידור. "זה לא שאמרתי זין או כלי נשקו האישי של הגבר. השתמשתי במונח רפואי. פין. זה מותר."

"כן. על בחור שרץ לידך הבוקר. אמרת שהפין שלו התנדנד כמו כדור ההרס בקליפ של מיילי סיירוס ושהוא היה צריך ללבוש תחתונים ולא לטלטל ככה את הכדורים שלו."

אני מצחקקת ומנידה בראשי. "טוב... צריך להזהיר את הנשים במאליבו. היה לי מזל שהצלחתי לחמוק מההתקפה. יכולתי להיפצע באופן חמור אם הדבר הזה היה פוגע לי ביד. להיפצע, דילן. להיפצע!"

דילן מגלגלת את עיניה בדיוק כשקווין מציץ ממשרדו, אוחז במשקוף, מצחו הגדול יורק אש לכיווני. "נואלי, מה לעזאזל לא ברור במילה עכשיו? זה לא אומר מתי שיתחשק לך, זה אומר פאקינג עכשיו."

איזה חרא.

"כן, מצטערת." אני מנסה לעמוד על העקבים הגבוהים באופן מגוחך ומועדת ליד דילן, שמכסה את פיה ומגחכת על הניסיון המגושם שלי לעמוד. "כבר מגיעה, גבר־בוס. רק... שנייה... אחת," אני רוטנת ומייצבת את נעלי. אני מחליקה את החצאית מעל רגלי ובראש זקוף הולכת אל משרדו, שם אני סוגרת בשקט את הדלת כדי לא לעשות סצנה גדולה יותר ממה שצריך.

"שבי." קווין מצביע בעט שבידו על הכיסא שמול שולחנו. "ולטובתך, תסתמי את הפה שלך."

אוקיי, זה יכול להיות קשור לפין או לשמלה, אבל מצד שני, כבר אמרתי פעם ואגינה בשידור ולא נראה שזה עורר תגובה דומה. וכבר לבשתי בגדים גרועים יותר בתוכנית. זה מוכרח להיות משהו אחר. משהו שאני לא חושבת עליו. משהו ש...

"תסבירי את זה." קופסה של דיסק מושלכת מולי על שולחנו של קווין. הוא מתרווח בכיסא ולועס את העיפרון, ממתין לתשובה.

אני רואה דיסק ומתחילה להילחץ. מה זה לעזאזל? בעולם דיגיטלי, שבו כל אחד יכול לצלם כל דבר, אני באמת די מבוהלת.

אולי זה משהו תמים, כמו צילום שלי מגרדת בציצי במהלך טיול, או שאולי זה... אוי, לעזאזל.

בבקשה, שזאת לא תהיה קלטת סקס. בבקשה, שזאת לא תהיה קלטת סקס.

ולפני שתתחילו לשפוט אותי על כך שאני אפילו שוקלת את האפשרות שזאת עלולה להיות קלטת סקס, תרשו לי להגיד לכם שיש כל מיני חלאות שם בחוץ, שיעשו דברים כמו להחביא מצלמה בתוך הדובי שעל הכיסא בחדר השינה שלהם. יכול להיות שצילמו אותי ללא ידיעתי. רק כך זאת יכולה להיות קלטת סקס, כי אני לא כזאת מטומטמת שאצלם אחת כזאת בעצמי. אני בוגרת לימודי עיתונאות, אחרי הכול, אבל בהחלט יצאתי עם גברים מפוקפקים.

מאוד מפוקפקים...

היה רופוס האפס, עם התסרוקת המנופחת ושן הזהב. צ'ארלי תלת־פטמה, עם הנטייה לומר כביכול בכל משפט. וראיין המזוקן שביקש ממני להשתמש במרכך שיער ולקלוע צמה מהשיער הדוקר שלו למטה בכל לילה שבילינו יחד. בפעם הראשונה זה היה נחמד; בשנייה, בשלישית וברביעית זה כבר היה פשוט מטריד.

ללא ספק, לא מדובר בווינרים. ללא ספק, מסוג החלאות שיכולים לעשות דבר כזה. במיוחד צ'ארלי. לעולם אל תסמכי על גבר עם שלוש פטמות. רשמו זאת לפניכן, גבירותי: שלוש פטמות זה הגבול, גם אם כיף לגעת בהן. אני אוהבת לכוונן את הבליטונת הזאת.

ידי נעות בעצבנות בחיקי, העצבים שלי מגביהים בראשי גל של "אוי, אלוהים", ולא מהסוג הטוב. אני נושכת את השפה התחתונה ומסתכלת על הדיסק, מנסה לקרוא באופן על־חושי מה נצרב עליו. "אה... זאת ההקלטה של האודישן שלי?" אני שואלת בחיוך עתיר מתיקות.

"לא," קווין אומר חסר הבעה, חסין לקסמי.

לפחות עכשיו אני יודעת שאני יכולה להגיד פין מבלי להסתבך, זאת כבר סיבה לחגיגה. וגם יש! השמלה שלי היא מאה אחוז. אני נותנת לעצמי טפיחה מנטלית על השכם.

אני מכחכחת בגרוני וזזה לאחור בכיסא, מייצבת את כתפי. "אז אני חוששת שאני שואלת את עצמי בדיוק כמוך."

"אני לא שואל את עצמי, אני יודע בדיוק מה יש בדיסק."

אוי. אלוהים. סוחטים אותי. אני פשוט יודעת את זה.

אני בולעת רוק בקול רם, מעבירה בעדינות אצבע לאורך שולחנו ומבקשת בנימוס, "אכפת לך לחלוק את המידע?"

"זה מצלצל לך מוכר?" בקול של ילדה קטנה - נדמה לי שהוא מנסה לחקות אותי וזה מזעזע - הוא אומר, "הַיי, קוראים לי נואלי קלארק, אני בת עשרים ושבע, בחורה פלפלית אך בוגרת, שנהנית ממנה טובה של המבורגר ומילקשייק, אני מנחה בתוכנית הבוקר בוקר טוב, מאליבו ואני מחפשת אהבה."

אה.

שיט.

"חה, חה," אני צוחקת בעצבנות, עיני מביטות בכל דבר מלבד בקווין.

איך לעזאזל הוא מצא את ההקלטה הזאת? היחידים שידעו עליה היו קרלטון, דילן והבחורה שעזרה לצלם אותה. אני נשבעת בנמש שעל השד הימני שלי שאם דילן השאירה אותה היכנשהו במשרד שלה אתמול בלילה, אני הולכת להרוג אותה. רצח בסגנון "המנסרים מטקסס".

"את מוכנה בבקשה לומר לי למה את מנצלת את משאבי המשרד כדי 'לחפש אהבה'?"

אני מבקשת להדגיש שלא אהבתי את האופן המתנשא שבו הוא סימן מירכאות באוויר כשאמר 'לחפש אהבה', אבל אני מספיק חכמה כדי להבין שלא כדאי לי לציין את זה עכשיו.

"ואל תשקרי לי, נואלי. את כבר בצרות."

איזה חרא.

אני נושכת את הלחי מבפנים, לא רוצה להיכנס לזה עם קווין, מפני שהוא האדם האחרון שיבין מה המניע שלי, אבל אני לא יכולה לחשוב על סיבה נוספת מלבד האמת, משהו שככל הנראה הוא רוצה לשמוע.

אני מבקשת להדגיש שכאשר הוא מגלגל את עיניו מולי אני ממש לא רוצה לספר לו.

אני מתקנת את תנוחת הישיבה שלי בכיסא, מחליקה את ידי מתחת לירכי ונשענת מעט קדימה. "שמעת על בליינד דייט? המסעדה החדשה בעיר?"

כשהוא מכווץ את עיניו לעומתי בתשומת לב, קווין מניד בראשו. פניו עוד לא שינו את צבען לסגול כך שעלי להניח שעכשיו הוא סקרן יותר מאשר כועס. זה הזמן לדבר.

"טוב, אז לפני כמה ימים פנה אלי איש יחסי הציבור שלהם. זאת מסעדה שבה מתמקדים אך ורק בבליינד דייטים. יש להם אפליקציה שבה אתה יוצר לעצמך פרופיל והם מתאימים לך מישהו. אחר כך אתם מגיעים לבליינד דייט במסעדה. אתם מתבקשים לצלם סרטון וידיאו של הדייט ולהעלות אותו לפרופיל שלכם, כדי שהמשדכים יוכלו לקבל מושג כלשהו לגבי האישיות שלכם ולראות אם אתם מתייחסים ברצינות לתוכנית. הם לא רצו שזאת תהיה סתם עוד אפליקציית היכרויות. מאחר שאני רווקה ידועה לשמצה הם חשבו שאולי ארצה לנסות."

כשהמחק בקצה העיפרון תחוב עכשיו אל תוך לחיו, קווין מהנהן ואז רוכן קדימה בכיסא. "ואת השתמשת במשאבי המשרד כדי לצלם את הסרטון."

"טוב... רציתי תאורה טובה."

קווין מגלגל את עיניו.

אמרתי לכם שזה מה שהוא יעשה.

"זה היה לא בסדר?"

"תלוי." בעיניו מבזיק הבהוב. אני לא חושבת שאני אוהב את מה שעומד לצאת לו מהפה. "חומרים של החברה ומשאביה נוצלו בהכנת הסרטון, כלומר, הסרטון הזה הוא רכוש החברה."

כמה רגעי 'אוי, אלוהים' אפשר לחוות בחמש דקות? אני מנחשת שעברתי את המכסה.

"אתה הולך להגיד את מה שאני חושבת שאתה הולך להגיד?"

מכירים את החיוך שיש לגרינץ' כשעולה לו רעיון בראש, רעיון איום ונורא, רעיון רע לתפארת? כן, חיוך כזה קווין מציג עכשיו לראווה.

הוא משליך את העיפרון על השולחן ומניח את ידיו מאחורי ראשו, מדגמן פוזה של נינוחות ואגביות. "נראה לי שהולכת להיות לנו פינה חדשה בתוכנית."

כן, בדיוק מה שחשבתי שהוא הולך להגיד.

"יוצאים לבליינד דייט עם נואלי קלארק. נשמע טוב, את לא חושבת?"

כדי לקטוע באבו את הרעיון לפני שיהפוך לסדרת דייטים מצולמים עם החתומה מעלה, אני זוקפת את הסנטר ואומרת, "אתה יודע, קווין, אני מכבדת את הרעיון שלך להכניס קצת אקשן לתוכנית. אם לא מעלים רעיונות חדשים התוכנית נהיית יבשה, כל הכבוד לך." אני מוחאת מחיאת כף קטנה לעברו, רק בקצות אצבעותי. "אבל אני מוכרחה להציע שתפסול את החלק של הדייטים. אתה לא חושב שזה משדר קצת יותר מדי נואשות? סוג של, אתה יודע, השתדלות מוגזמת?"

"אפילו לא קצת. הרשת צריכה להחליט בקרוב על עתיד התוכנית ואני חושב שזה רעיון מושלם."

אני מניעה את ידי למעלה ולמטה, כמו שוקלת שני חפצים, ומכווצת את שפתי לכיוון האף. "או... מה עם לשדר שוב את הקטע על הכלב שהוא נער מעלית? זאת היתה הצלחה אדירה." אני מצחקקת ומניעה את ראשי. "איך בכלל נותנים טיפ לכלב־מעלית? בשטרות מעצם?" אני סוטרת לעצמי על הברך. "יש לך שם פשוט קומדיה טהורה."

"או שנלך על הקטע עם הדייטים ואת תקשיבי למה שאני אומר." במאמץ לגרום לו להתרצות, אני משלבת את ידי בחיקי ומשתמשת בקול המתחנן הכן ביותר שיש ברשותי. "קווין, אני באמת לא מרגישה בנוח לחשוף את עולם הדייטים שלי. גם ככה זה קשה לנסות למצוא מישהו להתמסד איתו. בגלל זה רציתי להשתתף במיזם הזה, כדי שישדכו לי מישהו באמצעות מערכת אמינה, בלי כל השטויות שכרוכות בלהיות סלבריטאית ובלוח הזמנים הצפוף שלי. אני באמת רוצה למצוא מישהו ואני מעדיפה לא לעשות את זה בטלוויזיה."

קווין מתנדנד קלות בכיסאו ומחכך את סנטרו, בוחן אותי לפני שהוא מניח יד אחת על שולחנו. "תעדכני אותי לגבי דעתה של החֶברה על הסרטון שלך ומה יהיו הצעדים הבאים. אני מצפה לשמוע על ההתקדמות שלך בתוכנית. ובנוסף, קשרי אותי עם חברת יחסי הציבור שעבדת איתה. אני רוצה לדעת אם הם ירצו לשלם תמורת השיווק. בואי ניפגש שוב בשישי הבא." הוא קורץ לי בשטניות. "שיהיו לך יופי של דייטים."

ובכך אני משוחררת. נראה שהתחנונים הכנים שלי לא קידמו אותי לשום מקום. אני קמה מהכיסא ומתקדמת לעבר דלת חדרו של קווין, כשהוא עוצר אותי. "ואל תשחקי אותה מסכנה, נואלי. תחשבי שהפעם את חומקת מעונש על רצח, ואת יודעת את זה. אסור לך להשתמש שוב ברכוש החברה ובמשאביה לצרכים אישיים. תתייחסי לדייטים בתוכנית הבוקר כאל ריצוי עונשך." הוא מכחכח בגרונו ואומר, "להתראות מחר בבוקר."

אני עוצמת את עיני בחוזקה, יודעת שהוא צודק למרות שאני שונאת אותו בגלל זה, יוצאת מחדרו והולכת אל המקום שבו השארתי את דילן, אל כיסאות הבמאי שלנו.

אני צונחת בכיסא שלי, מעיפה את נעלי העקב מרגלי ומניחה את זרועותי על מסעד הכיסא.

"את מפוטרת?" דילן שואלת ונשמעת מודאגת מאוד.

אני נאנחת בכבדות. "לא. אם הייתי מפוטרת, ספק אם הייתי מתיישבת בכיסא שלי."

"כל אחד מגיב אחרת לפיטורים." היא מביטה סביבה ושואלת, "אז מה קרה? זה בגלל השמלה או בגלל שאמרת פין?"

"לא זה ולא זה." אני מפנה את ראשי, משעינה אותו על מסעד הכיסא ושואלת, "מה עשית אתמול עם סרטון הווידיאו?"

"שמתי אותו בתיבת הדואר שלך, למה?"

אני נושפת בתסכול. "שמת אותו בתיבה שלי או בתיבה של קווין, כמו בפעם הקודמת, עם הקופון '1+1 חינם' בקניית פרוזן יוגורט ב'פינגווין פאלאס'?"

דילן לועסת את פנים הלחי שלה כשהיא חושבת. "את יודעת מה, אני לא זוכרת עכשיו. למה, זה קשור לסרטון?"

"כן!" אני מניפה את ידי באוויר בזעם. "המפיק הטמבל הזה שלנו מאלץ..."

"עדיף שתנמיכי את הקול, נואלי. את לא רוצה שישמעו אותך," קווין אומר כשהוא חולף על פנינו, מחזיק בידו את התיק שלו, וגורם לכל גופי להאדים ממבוכה. "ולפרוטוקול, אל תגידי יותר פין בשידור ותשרפי את השמלה הזאת. אם תלבשי אותה שוב, את מפוטרת. אנחנו תוכנית בוקר, לא מועדון חשפנות. להתראות מחר, גבירותי." הוא מנופף מעל ראשו, מותיר אותי מאחוריו בתוך שובל של השפלה מוחלטת.

"אוי, אלוהים," אני ממלמלת, ידי מכסות עכשיו את פני.

"זה היה מביך," דילן מציינת. היא מבוגרת ממני בחמש שנים, נשואה עם שני ילדים, אבל אני נשבעת שלפעמים אני מרגישה יותר בוגרת ממנה.

אני רוצה כבר לשפוך את הכול ולכן אני אומרת מבעד לכפות ידי, "קווין מצא את הסרטון, ומאחר שהשתמשתי במשאבי החברה כדי ליצור אותו, האפשרויות היו לפטר אותי או להשתמש בסרטון כאמצעי להעלאת הרייטינג."

"לאאאאאא," דילן מושכת את המילה בחיוך. יש לי דחף חזק למחוק לה אותו מהפרצוף.

"כן. ואת יודעת מה הכי נורא בכל זה? החלטתי להצטרף למיזם הזה כי באמת רציתי לפגוש מישהו. לא עשיתי את זה סתם. קיוויתי למצוא באמת מישהו שאוכל להתמסד איתו."

"מי אומר שלא תוכלי לעשות את זה גם ככה?"

"בחייך, את צוחקת עלי?" אני מזדקפת בכיסא ופונה לדילן. "קווין הולך לעשות מזה הפקה שלמה. אני כבר יכולה לראות את זה: מצלמות בדייטים שלי, זום אִין על כל נשיקת לילה טוב, ראיונות עם גברים תמימים. אף אחד לא ירצה להיות איתי ולעבור את כל זה."

דילן מושכת בכתפיה. "אני לא יודעת. אם הגברים במיזם הזה רציניים כמו שהם טוענים, אולי הם יבינו את המצב הקשה שנקלעת אליו. וחוץ מזה, תחשבי על כל הנשים שאת יכולה לעודד אם תלכי על זה ותצטרפי לפרויקט מסעדת הבליינד דייטים הזאת. את יכולה להיות ההשראה שלהן."

וזה כל כך דילן. למצוא משהו חיובי בכל דבר שנראה כל כך עגום.

השראה לדייטים? אני יכולה לחיות עם זה.