מוזיקה לסוף טוב
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מוזיקה לסוף טוב
מכר
אלפי
עותקים
מוזיקה לסוף טוב
מכר
אלפי
עותקים

מוזיקה לסוף טוב

4.6 כוכבים (208 דירוגים)
ספר דיגיטלי
37
ספר מודפס
59 מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
39
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • שם במקור: The Happy Ever After Playlist
  • תרגום: לילך בן דוד, איריס אבישי
  • הוצאה: ונוס
  • תאריך הוצאה: מאי 2023
  • קטגוריה: פרוזה תרגום, רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 373 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 13 דק'
  • קריינות: ליה אסף
  • זמן האזנה: 11 שעות ו 38 דק'

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

 שנתיים אחרי שאיבדה את ארוסה, סלואן מונרו עדיין לא מצליחה להחזיר את חייה למסלולם. עד שהיא נתקלת בכלב אחד עם מבט מתחנן של 'קחי אותי הביתה', שמשנה את הכול.
עם חיית המחמד החדשה שלה לצידה, סלואן מתחילה סוף־סוף להרגיש כמו עצמה. אלא, שאחרי שבועות של הודעות ללא מענה, הבעלים של טאקר הכלב יוצר קשר. הוא מוזיקאי שנמצא בסיבוב הופעות באוסטרליה, ובשורה התחתונה – הוא רוצה את טאקר בחזרה.

סלואן לא מתכוונת לוותר על הכלב שלה בלי להילחם עליו. אבל מה אם הבחור הזה, ג'ייסון, באמת אוהב את טאקר? כשההודעות הפלרטטניות שלהם הופכות לשיחות ארוכות, סלואן לא יכולה להתעלם מהקשר שנוצר ביניהם. ג'ייסון לוהט, נחמד ומצחיק. אין לדעת מה יקרה כשהם ייפגשו פנים אל פנים. 
כמה זמן ג'ייסון באמת יישאר כשהקריירה המוזיקלית שלו בנסיקה? והאם סלואן תוכל לשרוד שברון לב נוסף?

מוזיקה לסוף טוב היא קומדיה רומנטית מקסימה ורעננה על כלב אחד שעושה צרות ומפגיש בין שני זרים, מאת מחברת רק ידידים, רב המכר של USA Today.

"מתוק ורומנטי עד כאב – בהחלט סיפור אהבה נפלא." בת' או'לירי, מחברת "דירת שותפים".

"בהומור אמיץ ובלב אמיץ עוד יותר, הספר מוזיקה לסוף טוב מתמודד עם אהבה אחרי אובדן." קייסי מקוויסטון, מחברת "אדום, לבן וכחול מלכותי", רב המכר של הניו־יורק טיימס.

פרק ראשון

פרק 1
סלואן
♪ IN THE MOURNING | PARAMORE

"את רוצה שאני אפגוש אותך בבית הקברות, סלואן?"

קריסטן דאגה לי.

הנדתי בראשי לעבר תיבת ההילוכים במכונית שלי, שם היה מונח הטלפון. "אני בסדר. אני הולכת לשוק האיכרים אחר כך," אמרתי בתקווה שזה ירגיע אותה.

המכונית שלי עמדה ברמזור אדום ליד מדרכה שלאורכה מקומות בילוי ועצי אלון מיובשים שלמרות עמידותם לבצורת נראו כאילו המחסור בגשם שבר סופית את רוחם. נצליתי בשמש הקופחת. הגג הנפתח שלי נשבר במהלך סוף השבוע של חג הפסחא לפני כמה שבועות, ולא תיקנתי אותו כחלק מהמסורת הוותיקה שלי לא לתקן דברים במכונית המחורבנת שלי.

"שוק האיכרים? את מתכוונת לבשל?" קולה של קריסטן נשמע מלא תקווה.

"לא. להכין סלט אולי," אמרתי כשהאור התחלף לירוק. הפסקתי לבשל. כולם ידעו את זה.

הפסקתי לעשות הרבה דברים.

"אה. טוב, את רוצה שאבוא יותר מאוחר?" היא שאלה. "אני אביא בצק עוגיות ואלכוהול."

"לא. אני אהיה... אלוהים אדירים!" יצור פרוותי בצבע נחושת זינק במהירות אל הכביש, ולחצתי בחוזקה על הבלמים. הטלפון שלי נורה כמו קליע לתוך לוח השעונים, והתיק שלי עף ממושב הנוסע, ונשפכו ממנו טמפונים ושקיות קטנות של טעמים לקפה.

"סלואן! מה קרה?"

אחזתי בהגה, הלב שלי הלם בפראות. "קריסטן, אני חייבת לנתק. אני... אני חושבת שהרגע הרגתי כלב." לחצתי על כפתור סיום השיחה ושחררתי את חגורת הבטיחות, דוממתי את המנוע והנחתי יד רועדת על ידית הדלת, המתנתי שהתנועה תירגע כדי שאוכל לצאת.

בבקשה, תעשה שזה יהיה מהיר ובלי כאבים. בבקשה.

הייתי עלולה להתמוטט. זה בדיוק מה שהיה חסר לי, הגוף הרפוי של חיית המחמד המסכנה של מישהו מתחת לצמיגי המכונית המחורבנת שלי ביום המקולל הזה, ומעט האושר שעוד נשאר בי פשוט יתנדף.

אני שונאת את החיים שלי.

הגרון שלי התכווץ. הבטחתי לעצמי שלא אבכה היום. הבטחתי...

נביחות.

ראש של כלב עם אוזניים שמוטות צץ מעל הפגוש שלי והתחיל לרחרח את האוויר. בקושי הספקתי לעכל את העובדה שהחיה הזאת עדיין בחיים לפני שהוא זינק על מכסה המנוע. הוא נבח לעברי דרך הזכוכית ואז תפס את מגב השמשה שלי והתחיל למשוך אותו.

"מה לעז..." הטיתי את ראשי וצחקתי קצת. השרירים שהפעלתי היו חלשים מחוסר שימוש, ולרגע קצרצר, רק לשבריר של שנייה, שכחתי מה היום הזה סימל.

שכחתי שאני בדרך לבית הקברות.

הטלפון הנייד שלי זמזם ברצף מהיר של הודעות טקסט. כנראה קריסטן יוצאת מדעתה.

זו הייתה הסיבה שמעולם לא התעוררתי מוקדם כל כך. לא קורה שום דבר מלבד מהומה.

האם זה מה שהתרחש בקנוגה פארק בשעה תשע בבוקר ביום שישי? כלבים רצים סתם ככה ברחובות?

קול צופר נשמע ואצבע אמצעית התרוממה מתוך גג נפתח של מכונית חולפת. המכונית שלי עמדה באמצע הכביש כשכלב על מכסה המנוע שלה.

התכוננתי לפעולת חילוץ באמצע הרחוב. לא רציתי שהוא יברח וייפגע בכביש. חיכיתי שוב שהתנועה תירגע בזמן שהכלב כרע על רגליו האחוריות ונבח עליי דרך הזכוכית. הנדתי בראשי לעברו כשהוא זז לאחור, הטה את ראשו בשובבות, טיפס על השמשה שלי וצלל דרך הגג הפתוח.

הוא נחת עליי בעוצמה של פרווה ורגליים מתעופפות. האוויר נעצר בריאותיי כשרגלו החליקה במורד הגופייה שלי לתוך המחשוף, ננעצה בי ושרטה אותי מעצם הבריח ועד הטבור. ואז הוא היה עליי, כפותיו על הכתפיים שלי, הוא ליקק את פניי וייבב כאילו גדלנו יחד ובדיוק חזרתי הביתה מהקולג'.

צרחתי כאילו אוכלים אותי בעודי בחיים.

העפתי אותו למושב הנוסע, כולי מתנשפת ופרועה, פניי מלאות בריר של כלב, וכשהטלפון שלי צלצל תפסתי אותו בהיסח הדעת.

"סלואן, את בסדר?" שאלה קריסטן עוד לפני שהצמדתי את הטלפון לאוזני.

"כלב קפץ דרך הגג הנפתח שלי!"

"מה?"

"כן." ניגבתי את הלחי עם החלק התחתון של הגופייה. "הוא... הוא במושב הקדמי שלי."

הכלב חייך אליי. הוא ממש חייך כשזנבו זז קדימה ואחורה. אחר כך הוא השפיל את ראשו והשמיע קול חד. התבוננתי בו באימה כשהוא ירק כדור דשא מגעיל ישירות לתוך כוס הלאטה שלא הספקתי לשתות.

פנסי ניידת משטרה האירו מאחוריי.

"אתה בטח צוחק עליי," לחשתי והעברתי את מבטי בין הכלב ובין האורות במראה שלי.

התחלתי לצחוק. זו הייתה התגובה שלי ללחץ. זה ועפעף מקפץ. שתי התגובות גרמו לי להיראות מטורפת.

השוטר הזה עמד לצפות בהופעה.

"קריסטן, אני אצטרך לחזור אלייך. עוצרים אותי," צחקתי.

"רגע, מה?"

"כן. אני יודעת. אני חונה באמצע הכביש ועכשיו השוטרים כאן."

ניתקתי את השיחה, וניידת המשטרה השמיעה קול סירנה חסר סבלנות מאחוריי. נסעתי לאט ובזהירות עד שיכולתי להחנות את המכונית בקניון הקטן. הסתכלתי למטה, סידרתי את הגופייה שלי והנדתי בראשי, לרגע רטנתי בשקט על בעלי כלבים חסרי אחריות, ורגע אחר כך צחקתי כמו מטורפת.

שקלתי אם אני נראית חמודה מספיק כדי לחמוק מדוח.

כל הראיות הצביעו על 'לא'.

הייתה תקופה, ביקום אחר, שהפנים האלה זכו בתחרויות יופי. עכשיו נראיתי כאילו נאבקתי עם דביבון על הקשה של הפיצה – והפסדתי.

זרועותיי היו שרוטות מהציפורניים של הכלב, והייתי מכוסה פרווה כתומה בכמות שהייתה מספיקה ליצור ממנה גור. השיער הבלונדיני שלי היה אסוף בפקעת מרושלת שהתרופפה עוד יותר בעקבות הקטטה, והטייץ והגופייה המוכתמת בצבע לא עשו איתי חסד. הפנים חסרות האיפור שלי נראו חיוורות ועייפות.

נראיתי עייפה כבר שנתיים.

"נצטרך להסתדר עם האישיות בלבד," מלמלתי לכלב. הוא חייך בלשון משורבבת, ואני נעצתי בו מבט נוזף. "ההורים שלך יצטרכו לתת הרבה הסברים."

פתחתי את החלון ומסרתי את הרישיון ואת מסמכי הביטוח שלי לשוטר לפני שהוא ביקש ממני.

"זו הייתה חתיכת סצנה שם, גברת..." השוטר הציץ בפרטים שלי, "סלואן מונרו. זה לא חוקי לחסום את התנועה," הוא אמר, הטון שלו נשמע משועמם.

"אדוני השוטר, זו לא הייתה אשמתי. הכלב הזה נכנס לרחוב ואז הוא פשוט קפץ דרך הגג שלי."

יכולתי לראות את ההשתקפות שלי במשקפי הטייסים שלו. העפעף שלי התחיל לקפץ, עצמתי עין אחת ומצמצתי לעברו בשנייה. אלוהים, נראיתי משוגעת.

"לא נולדתי אתמול, גברת צעירה. תמצאי משהו שלא דורש ממך לחסום את התנועה לסרטון היוטיוב הבא שלך, ופשוט תשמחי שאת מקבלת דוח רק על חסימת תנועה ולא על זה שנתת לחיה לא קשורה להתרוצץ."

"רגע. אתה חושב שהוא שלי?" הוצאתי שערה ארוכה של פרווה מהפה שלי. "אני מבינה שאם כלב צולל דרך הגג של המכונית שלך זו הוכחה מובהקת שאת הבעלים שלו, אבל בחיים שלי לא פגשתי את הבחור הזה." ואז הסתכלתי למטה והתחלתי לצחקק. הכלב הניח את ראשו על ברכיי כשהוא מגלם את תפקיד הכלב שלי בהופעה שראויה לאוסקר. הוא הרים את עיניו אליי במבט של 'היי, אימא'.

התחלתי לצחוק שוב כמו מטורפת תוך כדי שאני מניחה אצבע על העפעף המקפץ שלי.

דווקא היום מכל הימים זה קורה.

השוטר בהה בי במשך חצי דקה שלמה ובחן את הטירוף שלי. אני בטוחה שהקיא של הכלב במחזיק הכוסות לא עזר. לא שזה שינה הרבה את המצב המקורי של המכונית הרעועה שלי. לא שטפתי אותה כבר שנתיים. ובכל זאת, הוא בטח ראה בפניי משהו שנראה לו אמין, כי לרגע הוא התחיל להשתעשע מהסיפור שלי.

"בסדר. טוב, אני פשוט אתקשר לפיקוח על בעלי חיים." הוא הטה את ראשו לעבר מכשיר הקשר שעל כתפו. "תורידי את המשוטט המסוכן הזה מהידיים שלך."

התפכחתי בתוך שנייה והזזתי את האצבע מהעין. "לא! אתה לא יכול לשלוח אותו למקלט!"

ידו קפאה על מכשיר הקשר, והוא הרים גבה. "כי זה הכלב שלך?"

"לא, כי הוא יהיה מבוהל. לא ראית את הפרסומות האלה של צער בעלי חיים עם הכלבים העצובים בכלובים? והשיר של שרה מקלכלן?"

השוטר צחק כשעשה את הדרך בחזרה לניידת שלו כדי לרשום לי דוח.

כשהכלב ואני חזרנו הביתה, הצמדתי את הדוח שלי למקרר עם מגנט הכפכף שברנדון ואני קנינו במאוואי. גם הדוח וגם המגנט גרמו לגוש לעלות בגרוני, אבל הכלב דחף את ראשו מתחת לידי ואיכשהו הצלחתי לרסן את הדחף להתייפח. השעה הייתה עשר בבוקר, ועד עכשיו עמדתי בנדר שלי לא למרר בבכי.

כל הכבוד לי.

התקשרתי לקריסטן, שכנראה יצאה מדעתה וארגנה משלחת חיפוש כי לא עניתי לחמש השיחות האחרונות שלה. היא ענתה בצלצול הראשון. "מה לעזאזל קרה? את בסדר?"

"כן, אני בסדר. לקחתי איתי את הכלב. הוא בבית שלי. קיבלתי דוח על עצירה באמצע הכביש."

"את רצינית?"

"למרבה הצער, כן," אמרתי בעייפות.

היא צקצקה בלשונה. "לא הבלטת את הציצים, נכון? בפעם הבאה תשתמשי בציצים שלך."

משכתי את הגופייה שלי וגלגלתי עיניים למראה השריטות שבין שדיי. "נראה לי שאני מעדיפה להישאר עם הדוח ועם מה שנשאר מהכבוד שלי, תודה רבה."

הוצאתי קערת פלסטיק כחולה מהארון ומילאתי אותה במים מהברז. הסתכלתי איך הכלב שותה כאילו לא שתה מים כבר ימים. הוא דחף את הקערה על פני האריחים של המטבח המיושן שלי והתיז מים, ואני צבטתי את רקותיי.

אוף, היום הזה היה נורא.

זו הייתה יותר מדי התרגשות בשבילי. רוב הימים אפילו לא יצאתי מהבית. זו הסיבה שלא יצאתי מהבית. יותר מדי אנשים ודברים. רציתי לכבות את השמש ולחזור לישון.

"אני אתקשר למספר שעל הקולר שלו. אני אחזור אלייך אחר כך."

ניתקתי את השיחה והסתכלתי על התג שלו. אזור חיוג מוזר. טאקר, ילד טוב.

"ילד טוב, אה? זה נתון לוויכוח. אוקיי, טאקר, בוא נראה איזה תירוץ יש לבעלים שלך שהם נותנים לך להתרוצץ בכביש," מלמלתי והקשתי את המספר בטלפון הנייד שלי.

השיחה עברה ישירות לתא הקולי, וקול גברי עמוק אמר, "ג'ייסון. השאירו הודעה."

השארתי את מספר הטלפון שלי, ניתקתי את השיחה והנדתי בראשי לעבר הכלב שהתיז את המים על כל רצפת המטבח שלי. "אני מניחה שאתה גם רעב. טוב, אין לי אוכל לכלבים, אז אנחנו צריכים ללכת 'לחוכמת החיות'."

נשאר לי סנדוויץ' של סטארבקס חצי אכול במכונית, אבל הנחתי שהוא בטח היה כבר מיובש.

לא הייתה לי רצועה, אז הכנתי אחת מהחגורה של החלוק השחור שלי של ויקטוריה סיקרט, זה שברנדון נתן לי בחג המולד לפני התאונה שלו. טאקר התחיל מייד לכרסם אותה.

פשוט מושלם.

כשהגענו לחנות החיות לקחתי אותו לווטרינרית שעובדת שם כדי לראות אם יש לו שבב. היה לו, אבל המספר היה זהה לזה שעל התג שלו. בלי כתובת.

זה היה ממש מתסכל. כל הזמן בדקתי את הטלפון הנייד שלי כדי לוודא שהוא לא על מצב שקט.

לא היו שיחות או הודעות.

בדיוק כששקלתי את האפשרויות המצומצמות שלי, כמו הדובדבן שבקצפת, טאקר השתין על רצפת המשרד של הווטרינרית.

היא לא נראתה מוטרדת, אלא שלפה מגבות נייר ממכשיר בלי להרים את מבטה מהגיליון שלה, והושיטה לי אותן. טאקר התחבא מתחת לכיסא והביט בי בחרטה בעיניים של כלב.

"הוא גם אכל דשא." התכופפתי והנחתי את מגבות הנייר על הפיפי. "אני חושבת שיש לו כאבי בטן."

"יכול להיות שיש לו דלקת בשלפוחית השתן. אנחנו צריכים לבדוק את השתן שלו."

הסתובבתי אליה משלולית הפיפי. "סליחה? את רוצה שאני אשלם על הבדיקה הזאת? ברצינות? הוא אפילו לא הכלב שלי."

היא משכה בכתפיה מעל הגיליון שלה. "טוב, רק חשוב שתדעי שאם יש לו זיהום הוא לא יוכל להתאפק. מחר סוף שבוע, אז זה יעלה יותר להביא אותו אם לא יגיעו לאסוף אותו ממך. חוץ מזה סביר להניח שהוא סובל מכאבים. אם את לא יכולה להרשות את זה לעצמך, תמיד תוכלי לקחת אותו לצער בעלי חיים. אולי יטפלו בו שם."

המקלט היה עמוס. ועניין הכאב הטריד אותי. ידעתי שעם המזל שלי אני בטוח אהיה תקועה עם הכלב הזה גם למחרת ואחזור לכאן, אשלם כפול ואתחנן בפניהם שיפסיקו את הפיפי. הנחתי אצבע על העפעף המקפץ שלי. "בסדר גמור. תבדקי אותו. אולי הבעלים יחזיר לי?"

אלוהים, כבר הייתי עייפה מחר, רק מהיום.

הטלפון שלי צפצף, והבטתי בו בעייפות.

קריסטן: האם לשוטר היה שפם של שחקן פורנו מזדקן כמו שתמיד יש להם?

קריסטן: היית צריכה לבכות. יבבות מוגזמות תמיד עוזרות לי לחמוק מדוחות. רק אומרת.

גיחכתי. היא ניסתה לגרום לי לחייך. היא ובעלה ג'וש היו בכוננות סלואן היום. סיכון גבוה, קוד אדום. צריך לפקוח עליי עין למקרה שאאבד שליטה ואתמוטט.

זה כנראה היה רעיון טוב.

מאתיים דולר ודלקת יקרה אחת בשלפוחית השתן מאוחר יותר, יצאנו עם אנטיביוטיקה לכלב. נוסף על התשלום לווטרינרית של טאקר, קניתי רצועה ושקית קטנה של אוכל לכלבים. הייתי צריכה אספקה לפחות עד מחר למקרה שזה יסתיים אחרי לילה. קניתי גם עצם לעיסה וכדור כדי להעסיק אותו. רק היה חסר לי שהשד הטזמני הזה יהרוס את הבית שלי.

לא ידעתי מאיזה גזע הוא. שכחתי לשאול את הווטרינרית. הוא נראה כמו גולדן רטריבר קטן. לא יפתיע אותי אם יתברר שהוא חצי גירית דבש. הוא היה קצת פרוע. איזה כלב קופץ דרך גג נפתח?

לא משנה מה הוא היה, הוא לא היה מה שהייתי אמורה לעשות היום.

היום הייתי אמורה להיות עם ברנדון.

להניח בקבוק של ויסקי על המצבה שלו. לשבת על שמיכה בדשא ליד המקום שבו קברנו אותו, להגיד לו כמה אני מתגעגעת אליו, כמה העולם נורא כשהוא לא נמצא בו, כמה חלולה הייתי ושהזמן לא עוזר כמו שאמרו לי.

שמונה באפריל היה יום השנה לתאונה שלו שהתרחשה לפני שנתיים. לא תאריך המוות שלו – הוא המשיך לחיות עוד חודש לפני שהוא נכנע לפציעותיו – אלא תאריך ההתרסקות. זה היה באמת היום שבו חייו נגמרו. היום שבו החיים שלי נגמרו. הוא אף פעם לא התעורר. לכן היום לעולם לא יוכל להיות סתם עוד יום.

היו לי הרבה ימים כאלה בשנה. היום בדצמבר שבו הוא הציע לי נישואים. יום ההולדת שלו. יום ההולדת שלי. חגים, תאריך החתונה שמעולם לא התקיימה. למעשה, רוב לוח השנה היה שדה מוקשים של ימים קשים. אחד היה מגיע לשיאו, ואיכשהו שרדתי אותו, ואז אחד אחר היה מתגלגל לעברי בגאות ובשפל הבלתי פוסקים שהייתה השנה.

עוד שנה בלעדיו.

תכננתי להסיח את דעתי היום. לבקר בבית הקברות ואז להיות פרודוקטיבית. לסיים כמה ציורים. לאכול משהו בריא. הבטחתי לעצמי לא לישון כל היום כמו בשנה שעברה. הבטחתי לעצמי שאתעלם מכך שלחודש אפריל היה עכשיו ריח של בית חולים, ושהחודש הזה הזכיר לי אישונים מורחבים ומכונות מצפצפות בקצב שמעולם לא השתנה.

הצצתי שוב בטלפון שלי.

שום דבר.

עוד על הספר

  • שם במקור: The Happy Ever After Playlist
  • תרגום: לילך בן דוד, איריס אבישי
  • הוצאה: ונוס
  • תאריך הוצאה: מאי 2023
  • קטגוריה: פרוזה תרגום, רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 373 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 13 דק'
  • קריינות: ליה אסף
  • זמן האזנה: 11 שעות ו 38 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
208 דירוגים
141 דירוגים
46 דירוגים
17 דירוגים
4 דירוגים
0 דירוגים
18/4/2024

ספר מתוק ומקסים! הרבה יותר מוצלח מהראשון.

1
14/12/2024

ספר חמוד ממש, כייפי, מרגש וכמובן מלא באהבה יפה וטובה בין שני אנשים מתוקים ביותר. פשוט ספר לצלול אליו, לשכוח מהכל ולהנות מהרגע. מתיקות והנאה מובטחים.

13/12/2024

זה הספר השני של חימנז שאני קוראת. מרגש ומצחיק. נהדרת. גם ממש הייתי צריכה קלוז'ר לסיפור של סלואן אחרי הבכי המטורף מהספר הראשון בסדרה.

23/11/2024

ספר קסום שכייף לקרוא.

16/11/2024

סיפור אהבה חמוד. ספר מתוק

27/10/2024

ספר מתוק, כתוב יפה סיפור שיש בו עומק והתמודדות עם אתגרים וקבלת החלטות. שווה קריאה

22/10/2024

ספר מרגש הכתוב בהומור ועם הרבה חן. בעיני מהיותר מוצלחים שקראתי לאחרונה בז'אנר הספרים הרומנטים - כן צפוי במידה מסוימת, אך מצליח להיות אמיתי ונוגע, מעלה חיוך, וגם קשיים. מומלץ בחום.

3/10/2024

וואו מדהים אחד הטובים שקראתי

8/9/2024

מעולה!! מומלץ

9/8/2024

ספר נהדר! נסחפתי לתוך עולם המוזיקה, בכיתי יחד איתה והתרגשתי והתאהבתי ביחד... וכמובן ציפיתי בכיליון עיניים לסוף טוב.

27/7/2024

קליל וחמוד. אהבת.

17/7/2024

לגמרי ספר של חמישה כוכבים. הוא מרגש, מצחיק,סוחף. ממליצה בחום

2/7/2024

אי אפשר שלא לתת לאבי חימנז 5 כוכבים, כנראה לא משנה מה היא תכתוב זה יהיה טוב. הספר הזה נפלא ומתוק, שנון ומצחיק. סלואן וג'ייסון דמויות בוגרות ומקסימות ושובות לב, וכיף לראות כמה מהר הם מתאהבים ומתמסרים ולא מוכנים לוותר אחד על השני. קראתי במהירות ובשקיקה כי הספר מעניין ועשה לי טוב על הלב.

27/6/2024

וואוו איזה ספר מעולה👌🏻קראתי בנשימה אחת. לא יכולתי להניח מהיד.... יש בו הכל מהכל, מצחיק, מרגש, מעניין, ולגמרי מפתיע..... מומלץ בחום 💙💙💙

22/6/2024

מושלם. הרבה מאוד זמן לא נהניתי ככה מספר, מכל חלקיו. לא עצרתי לרגע. צחקתי, בכיתי, התרגשתי, כעסתי וואוווו מומלץ ביותר. הכתיבה מעולה !!!!

16/6/2024

ספר מושלם מומלץ לקריאה

10/6/2024

ספר מעולה. מרגש. מומלץ בחום.

1/6/2024

ספר מצחיק ושנון, כתיבה זורמת ומעלה נושאים חשובים , קראתי ללא הפסקה

28/5/2024

אחלה ספר. מעט ארוך ומרגיש כאילו יש שם כמה סיפורים נפרדים אבל בסך הכל זה עבד. התקציר מעט מטעה. הספר הוא הרבה מעבר למפגש עם הכלב. זו הייתה התחלה מקסימה ומשעשעת אבל משם זה מתפתח לעוד הרבה מקומות נוספים

24/5/2024

וואו איזו טלטלת רגשות מטורפת. מה עושים בשביל מי שאוהבים......משחררים וסובלים. כתיבה נפלאה. מלא רגשות. התפתחות נהדרת ואהבה מטורפת שאין לה מתחרים! נהננתי מאד

10/5/2024

ספר חמוד מאוד, לפעמים מצחיק, לפעמים מרגש. סה"כ ממליצה

1/5/2024

מופלא

17/4/2024

אהבתיי .קריאה זורמת וכיפית

31/3/2024

אמאלה ואבאלה! הוא טוב יותר מראשון בכמה רמות!! מצחיק, מרגש, מעניין, מפתיע, פשוט הכל מהכל ואני התאהבתי כלכך!! סופר מומלץ!! אני כן ממליצה לקרוא את הראשון קודם כדי להבין קצת את הרקע לעלילה

27/3/2024

וואווואו הרבה יותר טוב מהראשון אבל תקראו אחרי הראשוןןןן

26/3/2024

מושלם

10/3/2024

כל כך מדוייקת , ספר מעניין מרגש על אהבה והקרבה חברות טובה מאוד ממליצה !!!

9/3/2024

מקסיםםםם!

23/1/2024

ספר יפהפה. שואב אותך פנימה ונקרא בנשימה אחת.

23/1/2024

מדהים, מרגש, מצחיק, חיובי ומעורר השראה

21/1/2024

וואו ספר ממש טוב!

8/1/2024

ספר מתוק, דמויות מקסימות, נהנתי מאד

26/11/2023

ספר קליל, שכיף לקרוא ולהעביר את הזמן במיוחד בימים אלו

19/11/2023

ספר ההמשך שהפעם מספר על חיה של סלואן אחרי שהארוס שלה נהרג. איזה ספר כיפי!!! קליל, זורם, קצר וקולע. בלי יותר מידי חפירות ועניינים. אהבתי! אקנה גם את השלישי 🙈❤️

13/11/2023

ואווו אני התאהבתי הסיפור שלהם ככ מעניין והדמיות מהממותת כמו בכל סיפור של אבי שווה קניה חד משמעית אה והשירים בכל פרק עשו את הספר מושלםם ממליצה בחוםם ❤️❤️❤️

13/11/2023

מעולה. יותר טוב מהראשון, לדעתי. הדיאלוגים שנונים ומצחיקים ממש. סיפור מעולה, אופן הכירות שלהם ממש חמוד. כתיבה זורמת קלילה שלא יכולתי לעצור לשניה. מאד ממליצה

4/10/2023

זה בעצם ספר המשך ל"רק ידידים" לא הבחנתי בזמן שהדמויות מוכרות. הסיפור שהסופרת מספרת על כתיבת הספר מאוד יפה. מעיין מסע פנוסטי תרפוייטי למצא מזור לחברתה הקרובה הכואבת. זה נוגע ללב.

17/9/2023

נשאבתי מהעמוד הראשון. מרגש, עצוב, שמח, מלא תקווה ואהבה 😌 ״רק ידידים״ היה מ-ד-ה-י-ם ולא חשבתי שהספר הזה יצליח להשתוות לו, אבל הוא לגמרי עמד בציפיות: מצד אחד מאוד שונה כי הוא עוסק בנושאים אחרים, אבל גם מאוד דומה כי גם פה יש התגברות על טראומה, אהבה גדולה, התמודדות עם סיטואציות לא פשוטות וסוף טוב🩷 לגמרי ממליצה!

9/9/2023

ספר נפלא ג'ייסון וסלואן זוג מושלם וכמובן טאקר, קריסטן וג'וש דמויות בלתי נפרדות

9/9/2023

מצויין כמו הראשון צריך לקרוא קודם את "רק ידידים" מכיוון שזהו ההמשך שכתוב מנקודת המבט של סלואן וג'ייסון

8/9/2023

עוד ספר מקסים, מלא הומור, רגש וכתוב נפלא. עוד זוג שמתאהבים בו מיידית ומחזיקים לו אצבעות מכל הכוח לאורך כל הדרך. אפילו הקטע הקצת קלישאתי עם הפרידה וההקרבה העצמית לא הצליח להוריד את ההתלהבות שלי. מבחינתי, אבי חימנז לחלוטין פיצחה את הקוד לרומן רומנטי מושלם, וגם כיף גדול לפגוש שוב את הדמויות האהובות מהספרים הקודמים מבליחים בהמשך בספרים החדשים יותר. לא יכולה לחכות לעוד יצירות שלה...

2/9/2023

לא יכולתי להניח מהיד....

27/8/2023

מקסים!!!

26/8/2023

התחלה מצחיקה ומתוקה והאמת שהסוף קצת מטושטש אבל ספר נחמד בהחלט

24/8/2023

מרגש וסוחף. הספר השלישי של הסופרת שאני קוראת, ואהבתי מאוד את כולם. ממליצה בחום!

20/8/2023

עוד ספר מצויין של הסופרת

18/8/2023

מקסים, מרגש, סוחף המשך מקסים לספר הראשון

15/8/2023

מקסים, קליל, רומנטי

4/8/2023

ממליצה מאד!!!

3/8/2023

ספר חמוד מאד, כתוב יפה, כמו יתר הספרים של אבי חימנז. חביב וקליל לקריאה

1/8/2023

חמוד ממש, ספר מקסים

30/7/2023

טרילוגיה מהממת

29/7/2023

סוף סוף סיפור על זמר רוק בגובה עיניים שאפשר להתחבר אליו הסיפור של איליי וג׳ייסון עמוק מקסים אמיתי וחשוף - אי אפשר להפסיק לקרוא ! מקסים 🧚‍♀️

24/7/2023

מושלם.. מרגש ומרתק.. אהבתי מומלץץץ

21/7/2023

ספר מושלם

20/7/2023

ספר מעולה, הכי כייפי שקראתי בתקופה האחרונה. סיפור מעולה, כתיבה זורמת קלילה שלא יכולתי לעצור לשניה. ממליצה מאוד מאוד

18/7/2023

ספר יפה,כזה שנעים בלב לקרוא. שהאהבה היא גדולה נגד כל הסיכויים. אבי חמינז, כל כך טובה בלספר אהבה ♥️

18/7/2023

כל הסדרה 3 ספרים שווים קריאה

14/7/2023

ספר חמוד, חשוב לקרוא קודם את הספר הראשון.

12/7/2023

איזו סופרת מהממת! קראתי את רק ידידים ואהבתי אותו מאוד עד כדי כך שפחדתי שאני לא אוהב את הספר השני בסדרה אבל אני שמחה להגיד שהתבדיתי. הדיאלוגים שנונים ומצחיקים ממש, איך היא כותבת! רגע אחד את צוחקת ורגע אחר את בוכה. מומלץ ממש!

3/7/2023

אבי חימנז, לא מאכזבת גם הפעם. סיפור אהבה מרגש, כתוב בהומור ועם המון רגש. עוד סופרת שהתמכרתי אליה...מומלץ מאד!!

1/7/2023

מקסים , חמוד

1/7/2023

אני אוהבת את הסופרת הזו! סוף מקסים לסלואן המהממת.. הסוף היה מתיש בעיני אבל עדין ספר ששווה 5 כוכבים תהנו!

30/6/2023

תמיד כיף לקרוא על דמויות מוכרות, דמויות כובשות! שווה כל שקל מומלץ!!

29/6/2023

אהבתי מאוד

26/6/2023

אחד הטובים ספר מהמם כתוב בצורה רהוטה ויפה סיפור מושלם רוצו לקרוא

24/6/2023

מעולה

21/6/2023

אחת הסופרות המדהימות! ספר מהמם וזורם... ממש צחקתי (ובכיתי) בקול

20/6/2023

ספר נפלא ומרגש ברמות

19/6/2023

וואו, ספר מדהים מחובר למציאות, רומן ואהבה גדולים מהחיים וכתיבה שגורמת להנאה ודמעות.שמחה שמצאתי את הסופרת הזו מוכנה לקרוא את הספר הבא:)

18/6/2023

מעולה, כיפי טוב, מומלץ

12/6/2023

נפלא. כתוב היטב, מרתק. לדעתי הטוב מבין שלושת הספרים.

11/6/2023

מקבים

10/6/2023

מושלם ומרגש.

7/6/2023

אבי חימנז סופרת בחסד, נהניתי ממנו מאוד. ממליצה מכל הלב לא לפספס

7/6/2023

ואוווווו כמה שמחה, בכי ואושר . נקרא בנשימה אחת ספר מעולה!!!

4/6/2023

אם היה אפשר לתת גם 10 כוכבים הייתי נותנת ספר מדהים! מצחיק, מרגש ומרטיט את הלב מהררררר לקרוא

4/6/2023

אין מילים לתאר ספר מהמם מרגש ואיכותי נהנתי מאד

3/6/2023

ספר נפלא, כתיבה מצויינת וקולחת. לא הפסקתי לחייך עם גיבורי הספר.

2/6/2023

נפלא. כתוב היטב רגיש ומשעשע לפרקים

2/6/2023

ממליצה על כל הסדרה. נהנתי מאוד!

2/6/2023

ספר מקסים, מרגש, סוחף. דמויות שקל לאהוב, אהבתי מאוד

1/6/2023

מושלם! סידרה מושלמת! אין מילים כמה ריגשת וכמה אי אפשר היה להניח מהידיים בכל זמן הקריאה.. שרף לי לילה שלם 🥴 אבל היה שווה כל דקה!

31/5/2023

מרגש כל כך… מושלם!

30/5/2023

אהבתי את הספר מהפסקה הראשונה ועד האחרונה. קראתי בנשימה אחת. מומלץ בחום!

30/5/2023

פשוט מעולה

28/5/2023

סוחף ומהנה

28/5/2023

המשך מושלם! נוגע ללב, נהניתי מכל רגע 😍😍😍

28/5/2023

נהדר! מזמן לא נהניתי כל כך מקריאת ספר (ואני קוראת איזה 5-6 ספרים בחודש, כן?!) הכתיבה פשוט מקסימה, זורמת, חיננית אופטימית. אין בספר שום דבר מיוחד או מרשים מבחינת עלילה ותוכן. הכל מאד צפוי ובנאלי. למרות זאת, הכתיבה המשובחת עושה מהספר הזה ממתק אמיתי. שקעתי בו לגמרי, ולאורך רוב הקריאה היה לי חיוך מטופש מרוח על הפנים. אפילו החלקים הקשים של הסיפור היו איכשהו נעימים לקריאה, כי הסופרת לא צללה עם הגיבורים למעמקי הדיכאון והרחמים העצמיים, אלא התייחסה להכל באופן ריאליסטי, כחלק מהחיים, כפי שזה באמת.

27/5/2023

מעולה !!!

27/5/2023

יש לסופרת הזו יכולת לכתוב סיפורי אהבה גדולים ופשוטים גם יחד! מומלץ מאד!!!

26/5/2023

אחד הספרים הכי טובים שקראתי העוצמות של הרגש שהתעוררו בי במהלך הקריאה הם מטורפות!! נסחפתי לגמרי אחרי הדמויות פשוט מהמם❤️❤️❤️

26/5/2023

הספר הזה הוא וואו אחד גדול, הדמויות של הגברים שלה הם באמת חלומיים, איזה כתיבה מושלמת, התמכרתי לסופרת הזאת😍😍

25/5/2023

אני אוהבת את הסופרת הזאת, כתיבה מדהימה: הומור, דאלוגים שנונים, דמויות שקל להתאהב בהן. ואהבה גדולה 😍. לא יכולתי להניח את הספר, נקרא בנשימה אחת.

25/5/2023

וואו!! מושלם לא יכולתי להניח מהיד עד שסיימתי מרגש משמח כתוב היטב אם לא קראתם את הספר הראשון שלה רק ידידים תקראו אותו קודם אבל הוא בהחלט התעלה על הראשון

25/5/2023

הספר הזה נגע לי ללב ממש. לאבד מישהו שאת אוהבת/שחשוב לך זה כאב קשה מנשוא שגם שעוברות שנתיים זה לא מספיק כדי להתאבל. למזל סלואן היה לה את החברים שירימו אותה. אני אוהבת את הספרים של אבי , היא גורמת להאמין שהנשמה התאומה שלך מרחפת בעולם הזה ותיהיה איתך באושר חולי וכל מה שניהם. תרחפו לקרוא את הספר המופלא הזה🤍

25/5/2023

מעולה כל כך!

24/5/2023

מרגש

14/5/2024

אחלה. בונה מצוין את הסיכונים שהגיבורים - החמודים - ייאלצו להתמודד איתם, ואז מממש אותם בצורה אורגנית ומשכנעת רוב הזמן.

1
18/10/2024

חמוד מאוד, קליל זורם מצחיק ודי צפוי אבל בכל זאת מרגש מאוד.

16/7/2024

ספר מעולה! אהבתי ממש

12/5/2024

חמוד כייפי, מומלץ לשמוע עם הפלייליסט של הספר בספוטפיי

27/4/2024

ספר קליל כיף לקריאה.

25/4/2024

יותר טוב מהראשון בסדרה מרגש מעניין, קומדיה רומנטית טובה

25/4/2024

הרבה יותר טוב מהשניים הקודמים. ועדיין.. השבלונה הזו של הספרים בשנים האחרונות , שמרגיש שנכתבים יותר כדי להפוך לתסריט . עם הפלייליסט הבלתי נמנע ורשימת התודות המייגעת. מתחיל להתיש

25/3/2024

טוב, לדעתי הספר הזה פחות טוב מהראשון, אבל עדיין הוא מעולה ובהחלט שווה קריאה. אז ככה, הכתיבה מצויינת והעלילה גם. התאהבתי בסולאן ממש וגם קצת בג'ייסון, ואהבתי מאוד את זה שהזוג מהספר הראשון גם הוזכר והיו חלק מחייה של סלואן. אבל ******ספויילר****** היה לי קשה מאוד עם זה שסלואן הייתה צריכה לוותר על עצמה ועל חייה כדי שג'ייסון יוכל להמשיך בקריירה שלו כרוקסטאר מצליח. הפריע לי שהיא הייתה צריכה להתאים את החיים שלה לשלו ולצאת לגמרי מאזור הנוחות שלה כדי שיוכלו להמשיך בקשר ולהגיד שזה מה שגורם לה אושר. זה עיצבן אותי מאוד. כאילו, איפה הוא מוכן לוותר? אתה כל כך רוצה אותה וטוען שהיא אהבת חייך אז אי אפשר לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה. לכל דבר יש מחיר ועיצבן אותי שסולאן היא זו שבעיקר שילמה אותו.

9/3/2024

חמוד, צפוי, למרות הנגיעה באבל ודיכאון הוא מאוד קליל. המסר של הסופרת בסוף חשוב ויפה.

30/1/2024

נחמד מאוד

22/1/2024

נחמד. קצת נמרח וצפוי.

16/12/2023

חמוד קליל ומתוק

18/9/2023

מקסים ,קריא ונעים לקריאה

11/9/2023

רומן רומנטי מתוק וקליל, לא מסובך מדי, דמויות כתובות היטב, כיף להאזין. חיסרון אחד גדול בגרסה הקולית - שמה של הגיבורה, סלואן, נהגה מאוד לא נכון - Slow an במקום כמו שצריך להגות אותו - Slow-n, וזה ממש מבאס את ההאזנה...

11/8/2023

4.5 כוכבים!!⭐️⭐️⭐️⭐️ ספר פשוט מהמם צחקתי ונהנתי ממנו כל הקריאה ואפילו לא הרגשתי שאני קוראת כאילו זה ממש התרחש מולי פשוט מושלם מומלץ אבל קודם לקרוא את הראשון כי זה יהפוך את חווית הקריאה ליותר מובנת והרבה יותר טובה!! :)

5/8/2023

ספר מקסים, מצחיק, מרגש ונפלא ! הורדתי כוכב אחד, כי סצנה אחת לקראת הסוף, היתה דבילית. חוץ מזה- מומלץ בחום

4/8/2023

♥️♥️♥️

30/7/2023

נחמד, סוחף, וצפוי. אשקר אם אגיד שלא נהנתי.

26/7/2023

חמוד ומשעשע. עוסק כביכול בנושאים כבדים אבל עם בקלילות הגיבורים מלבבים. הכל לפי נוסחת הג'אנר

16/6/2023

נחמד, חלק דילגתי. היה מאד צפוי

12/6/2023

חמוד מאוד אהבתי את הכתיבה עלילה מצוינת ממשיכה לבא

7/6/2023

חמוד מאוד! אהבתי הרבה יותר את החיים קצרים.

3/6/2023

חביב

27/5/2023

מרתק ומדהים.

27/5/2023

מעולה. סיפור רומנטי, נורמלי עם טוויסט כרגיל. חברים פה תיאורים גרפיים לטובת אוהבות התיאורים המפורטים, ולא צריך אותם האמת.

27/5/2023

מקסים במיוחד לאחר קריאת הערת הסופרת בסוף. מסר חשוב ביותר.

26/5/2023

מקסים

24/5/2023

מעולה כמו הראשון. מצחיק עצוב, כתוב טוב

21/6/2023

קראתי את הספר אחרון בסדר, מהשניים הראשונים נהניתי מאוד, הספר הזה היה אכזבה, עם זה שהיא איבדה את בעלה בגיל צעיר עדיין העלילה היתה שטוחה לא משהו שלא קראנו בעבר. הפסקתי באמצע חבל.

1
18/10/2024

החצי הראשון של הספר מדהים! הדיאלוגים שנונים מצחיקים והדמויות ייחודיות ומציגות סיפור אהבה מהמם. אולי הספר הכי טוב שקראתי עד כאן. ואז מתחיל החלק השני שבו צצים הקשיים של הקשר- ופה זה הופך למתיש, מאבד את הייחודיות והשנינות. חבל! אולי היה אפשר לקצר את החלק השני או לנסות לא לאבד את המומנטום הכה מוצלח.

11/9/2024

לקח זמן עד שממש נכנסתי לספר, בהתחלה הכל היה צפוי וקל מידי הבעיות לא היו בעיות או שנפתרו ככ מהר שלא הבנתי למה שווה להמשיך ואפילו שקלתי להפסיק.. אבל נתתי עוד צ'אנס כי את הספר הראשון ממש אהבתי ובהחלט הטוויסט מגיע קצת מאוחר מידי אבל בהחלט מעינין וסוף מקסים.

10/9/2024

הספר נחמד אבל לתחושתי הסופרת לא הפכה אותו למספיק אמין. רשימת השירים נחמדה. היה מעניין להכנס למאחורי הקלעים של עולם המוזיקה.

19/6/2024

חמוד וקליל. נוגע בנושאים מעניינים בלי להכביד מדי. מה שהפריע לי - ***הנרמול*** של ציד חיות בר כתחביב לגיטימי ומשמח ונרמול של אכילת בשר הציד - לאורך כל הספר. אם כלבים היו חיות בר, אבי חימנז הייתה מנרמלת ציד שלהם, אבל מכיוון שכלבים היא כן אוהבת (חתולים דווקא לא) הם לא נכללים ברשימת המאכלים שלה. ואני לא צמחונית, אבל ממש לא חייבים להרוג ולאכול כל חיה ובטח שלא חיות בר שגם ככה נכחדות, ולצוד חיות - כלומר לארוב לחיה חסרת אונים ולתקוע לה כדור בראש או בצלעות - זה לא ספורט אלא סדיזם אנושי שבו המין האנושי מצטיין לאחרונה ובכלל. כמו כן הספר הוא פרסומת לא סמויה לרשת סטארבקס, ואני מנחשת שהיה פה איזה דיל משתלם לשני הצדדים. זה מוסיף פן מסחרי ציני לכתיבה הספרותית של חימנז.

15/6/2024

נחמד ולא יותר ב-70% של הספר כבר היה אפשר לסיים, כל השאר פשוט נמרח ונמשך ללא טעם.

13/6/2024

חמוד אבל איטי מידי, נמרח ולפרקים משעמם. הסוף מתוק.

24/5/2024

כמעט שני שליש מהספר כמעט ולא מצאתי עלילה- הוא אוהב ויעשה הכל בשבילה. בעיני מחשבות והגיגים לא יכולים להניע עלילה, ופה היתה כמות עצומה מאלו. ויש מצב שאני מבינה רק חלקית את הספר, כי לא הכרתי אף שיר שהוזכר???

24/4/2024

מתחיל מצוין ואז קורס

7/12/2023

קליל, קריא, אבל לא משהו מעבר... הכי טוב של הסופרת לדעתי, ופלייליסט עם שירים של פאראמור תמיד מוסיף עוד כמה נקודות אצלי

29/11/2023

דביק וקצת ילדותי אבל ממכר. טוב למי שמחפש/ת סיפור קיטשי להעביר את הזמן

14/7/2023

מתוק מתוק אבל חייבת להגיד שנמרח וצפוי, וכמה שניסיתי בסוף נטשתי..

21/6/2023

קשה להצביע. היו רגעים בספר שקראתי כל מילה בשקיקה והיו פרקים שלמים שדילגתי עליהם. מגדירה אותו אצלי כפוטנציאל רב ביצוע פחות

11/6/2023

אחרי שסיימתי את רק ידידים (שאהבתי מאוד) קניתי את הספר הזה. והוא היה חביב. אך לא הרבה יותר מזה. הוא מתחיל מצויין, מהנה וכייפי, אבל בדרך לוקח כמה פניות מעיקות ונמרח קצת יותר מידי.

29/5/2023

נמרח ונמרח ונמרח… והסוף צפיחית בדבש💙 רעיון יפה, כוונות טובות, התוצאה קצת פחות. חבל…

11/6/2023

התחיל טוב וזהו... אחר כך משעמם וצפוי לא יודעת מה נסגר עם הרומנים בזמן האחרון זה לא זה ...

1
9/12/2023

קיטש במיטבו

25/11/2023

חמוד אבל שטוח כמו קרש. רומן רומנטי הכי קלישאתי שיש. ואני קיוויתי לקומדיה רומנטית משעשעת ושנונה…

מוזיקה לסוף טוב אבי חימנז

פרק 1
סלואן
♪ IN THE MOURNING | PARAMORE

"את רוצה שאני אפגוש אותך בבית הקברות, סלואן?"

קריסטן דאגה לי.

הנדתי בראשי לעבר תיבת ההילוכים במכונית שלי, שם היה מונח הטלפון. "אני בסדר. אני הולכת לשוק האיכרים אחר כך," אמרתי בתקווה שזה ירגיע אותה.

המכונית שלי עמדה ברמזור אדום ליד מדרכה שלאורכה מקומות בילוי ועצי אלון מיובשים שלמרות עמידותם לבצורת נראו כאילו המחסור בגשם שבר סופית את רוחם. נצליתי בשמש הקופחת. הגג הנפתח שלי נשבר במהלך סוף השבוע של חג הפסחא לפני כמה שבועות, ולא תיקנתי אותו כחלק מהמסורת הוותיקה שלי לא לתקן דברים במכונית המחורבנת שלי.

"שוק האיכרים? את מתכוונת לבשל?" קולה של קריסטן נשמע מלא תקווה.

"לא. להכין סלט אולי," אמרתי כשהאור התחלף לירוק. הפסקתי לבשל. כולם ידעו את זה.

הפסקתי לעשות הרבה דברים.

"אה. טוב, את רוצה שאבוא יותר מאוחר?" היא שאלה. "אני אביא בצק עוגיות ואלכוהול."

"לא. אני אהיה... אלוהים אדירים!" יצור פרוותי בצבע נחושת זינק במהירות אל הכביש, ולחצתי בחוזקה על הבלמים. הטלפון שלי נורה כמו קליע לתוך לוח השעונים, והתיק שלי עף ממושב הנוסע, ונשפכו ממנו טמפונים ושקיות קטנות של טעמים לקפה.

"סלואן! מה קרה?"

אחזתי בהגה, הלב שלי הלם בפראות. "קריסטן, אני חייבת לנתק. אני... אני חושבת שהרגע הרגתי כלב." לחצתי על כפתור סיום השיחה ושחררתי את חגורת הבטיחות, דוממתי את המנוע והנחתי יד רועדת על ידית הדלת, המתנתי שהתנועה תירגע כדי שאוכל לצאת.

בבקשה, תעשה שזה יהיה מהיר ובלי כאבים. בבקשה.

הייתי עלולה להתמוטט. זה בדיוק מה שהיה חסר לי, הגוף הרפוי של חיית המחמד המסכנה של מישהו מתחת לצמיגי המכונית המחורבנת שלי ביום המקולל הזה, ומעט האושר שעוד נשאר בי פשוט יתנדף.

אני שונאת את החיים שלי.

הגרון שלי התכווץ. הבטחתי לעצמי שלא אבכה היום. הבטחתי...

נביחות.

ראש של כלב עם אוזניים שמוטות צץ מעל הפגוש שלי והתחיל לרחרח את האוויר. בקושי הספקתי לעכל את העובדה שהחיה הזאת עדיין בחיים לפני שהוא זינק על מכסה המנוע. הוא נבח לעברי דרך הזכוכית ואז תפס את מגב השמשה שלי והתחיל למשוך אותו.

"מה לעז..." הטיתי את ראשי וצחקתי קצת. השרירים שהפעלתי היו חלשים מחוסר שימוש, ולרגע קצרצר, רק לשבריר של שנייה, שכחתי מה היום הזה סימל.

שכחתי שאני בדרך לבית הקברות.

הטלפון הנייד שלי זמזם ברצף מהיר של הודעות טקסט. כנראה קריסטן יוצאת מדעתה.

זו הייתה הסיבה שמעולם לא התעוררתי מוקדם כל כך. לא קורה שום דבר מלבד מהומה.

האם זה מה שהתרחש בקנוגה פארק בשעה תשע בבוקר ביום שישי? כלבים רצים סתם ככה ברחובות?

קול צופר נשמע ואצבע אמצעית התרוממה מתוך גג נפתח של מכונית חולפת. המכונית שלי עמדה באמצע הכביש כשכלב על מכסה המנוע שלה.

התכוננתי לפעולת חילוץ באמצע הרחוב. לא רציתי שהוא יברח וייפגע בכביש. חיכיתי שוב שהתנועה תירגע בזמן שהכלב כרע על רגליו האחוריות ונבח עליי דרך הזכוכית. הנדתי בראשי לעברו כשהוא זז לאחור, הטה את ראשו בשובבות, טיפס על השמשה שלי וצלל דרך הגג הפתוח.

הוא נחת עליי בעוצמה של פרווה ורגליים מתעופפות. האוויר נעצר בריאותיי כשרגלו החליקה במורד הגופייה שלי לתוך המחשוף, ננעצה בי ושרטה אותי מעצם הבריח ועד הטבור. ואז הוא היה עליי, כפותיו על הכתפיים שלי, הוא ליקק את פניי וייבב כאילו גדלנו יחד ובדיוק חזרתי הביתה מהקולג'.

צרחתי כאילו אוכלים אותי בעודי בחיים.

העפתי אותו למושב הנוסע, כולי מתנשפת ופרועה, פניי מלאות בריר של כלב, וכשהטלפון שלי צלצל תפסתי אותו בהיסח הדעת.

"סלואן, את בסדר?" שאלה קריסטן עוד לפני שהצמדתי את הטלפון לאוזני.

"כלב קפץ דרך הגג הנפתח שלי!"

"מה?"

"כן." ניגבתי את הלחי עם החלק התחתון של הגופייה. "הוא... הוא במושב הקדמי שלי."

הכלב חייך אליי. הוא ממש חייך כשזנבו זז קדימה ואחורה. אחר כך הוא השפיל את ראשו והשמיע קול חד. התבוננתי בו באימה כשהוא ירק כדור דשא מגעיל ישירות לתוך כוס הלאטה שלא הספקתי לשתות.

פנסי ניידת משטרה האירו מאחוריי.

"אתה בטח צוחק עליי," לחשתי והעברתי את מבטי בין הכלב ובין האורות במראה שלי.

התחלתי לצחוק. זו הייתה התגובה שלי ללחץ. זה ועפעף מקפץ. שתי התגובות גרמו לי להיראות מטורפת.

השוטר הזה עמד לצפות בהופעה.

"קריסטן, אני אצטרך לחזור אלייך. עוצרים אותי," צחקתי.

"רגע, מה?"

"כן. אני יודעת. אני חונה באמצע הכביש ועכשיו השוטרים כאן."

ניתקתי את השיחה, וניידת המשטרה השמיעה קול סירנה חסר סבלנות מאחוריי. נסעתי לאט ובזהירות עד שיכולתי להחנות את המכונית בקניון הקטן. הסתכלתי למטה, סידרתי את הגופייה שלי והנדתי בראשי, לרגע רטנתי בשקט על בעלי כלבים חסרי אחריות, ורגע אחר כך צחקתי כמו מטורפת.

שקלתי אם אני נראית חמודה מספיק כדי לחמוק מדוח.

כל הראיות הצביעו על 'לא'.

הייתה תקופה, ביקום אחר, שהפנים האלה זכו בתחרויות יופי. עכשיו נראיתי כאילו נאבקתי עם דביבון על הקשה של הפיצה – והפסדתי.

זרועותיי היו שרוטות מהציפורניים של הכלב, והייתי מכוסה פרווה כתומה בכמות שהייתה מספיקה ליצור ממנה גור. השיער הבלונדיני שלי היה אסוף בפקעת מרושלת שהתרופפה עוד יותר בעקבות הקטטה, והטייץ והגופייה המוכתמת בצבע לא עשו איתי חסד. הפנים חסרות האיפור שלי נראו חיוורות ועייפות.

נראיתי עייפה כבר שנתיים.

"נצטרך להסתדר עם האישיות בלבד," מלמלתי לכלב. הוא חייך בלשון משורבבת, ואני נעצתי בו מבט נוזף. "ההורים שלך יצטרכו לתת הרבה הסברים."

פתחתי את החלון ומסרתי את הרישיון ואת מסמכי הביטוח שלי לשוטר לפני שהוא ביקש ממני.

"זו הייתה חתיכת סצנה שם, גברת..." השוטר הציץ בפרטים שלי, "סלואן מונרו. זה לא חוקי לחסום את התנועה," הוא אמר, הטון שלו נשמע משועמם.

"אדוני השוטר, זו לא הייתה אשמתי. הכלב הזה נכנס לרחוב ואז הוא פשוט קפץ דרך הגג שלי."

יכולתי לראות את ההשתקפות שלי במשקפי הטייסים שלו. העפעף שלי התחיל לקפץ, עצמתי עין אחת ומצמצתי לעברו בשנייה. אלוהים, נראיתי משוגעת.

"לא נולדתי אתמול, גברת צעירה. תמצאי משהו שלא דורש ממך לחסום את התנועה לסרטון היוטיוב הבא שלך, ופשוט תשמחי שאת מקבלת דוח רק על חסימת תנועה ולא על זה שנתת לחיה לא קשורה להתרוצץ."

"רגע. אתה חושב שהוא שלי?" הוצאתי שערה ארוכה של פרווה מהפה שלי. "אני מבינה שאם כלב צולל דרך הגג של המכונית שלך זו הוכחה מובהקת שאת הבעלים שלו, אבל בחיים שלי לא פגשתי את הבחור הזה." ואז הסתכלתי למטה והתחלתי לצחקק. הכלב הניח את ראשו על ברכיי כשהוא מגלם את תפקיד הכלב שלי בהופעה שראויה לאוסקר. הוא הרים את עיניו אליי במבט של 'היי, אימא'.

התחלתי לצחוק שוב כמו מטורפת תוך כדי שאני מניחה אצבע על העפעף המקפץ שלי.

דווקא היום מכל הימים זה קורה.

השוטר בהה בי במשך חצי דקה שלמה ובחן את הטירוף שלי. אני בטוחה שהקיא של הכלב במחזיק הכוסות לא עזר. לא שזה שינה הרבה את המצב המקורי של המכונית הרעועה שלי. לא שטפתי אותה כבר שנתיים. ובכל זאת, הוא בטח ראה בפניי משהו שנראה לו אמין, כי לרגע הוא התחיל להשתעשע מהסיפור שלי.

"בסדר. טוב, אני פשוט אתקשר לפיקוח על בעלי חיים." הוא הטה את ראשו לעבר מכשיר הקשר שעל כתפו. "תורידי את המשוטט המסוכן הזה מהידיים שלך."

התפכחתי בתוך שנייה והזזתי את האצבע מהעין. "לא! אתה לא יכול לשלוח אותו למקלט!"

ידו קפאה על מכשיר הקשר, והוא הרים גבה. "כי זה הכלב שלך?"

"לא, כי הוא יהיה מבוהל. לא ראית את הפרסומות האלה של צער בעלי חיים עם הכלבים העצובים בכלובים? והשיר של שרה מקלכלן?"

השוטר צחק כשעשה את הדרך בחזרה לניידת שלו כדי לרשום לי דוח.

כשהכלב ואני חזרנו הביתה, הצמדתי את הדוח שלי למקרר עם מגנט הכפכף שברנדון ואני קנינו במאוואי. גם הדוח וגם המגנט גרמו לגוש לעלות בגרוני, אבל הכלב דחף את ראשו מתחת לידי ואיכשהו הצלחתי לרסן את הדחף להתייפח. השעה הייתה עשר בבוקר, ועד עכשיו עמדתי בנדר שלי לא למרר בבכי.

כל הכבוד לי.

התקשרתי לקריסטן, שכנראה יצאה מדעתה וארגנה משלחת חיפוש כי לא עניתי לחמש השיחות האחרונות שלה. היא ענתה בצלצול הראשון. "מה לעזאזל קרה? את בסדר?"

"כן, אני בסדר. לקחתי איתי את הכלב. הוא בבית שלי. קיבלתי דוח על עצירה באמצע הכביש."

"את רצינית?"

"למרבה הצער, כן," אמרתי בעייפות.

היא צקצקה בלשונה. "לא הבלטת את הציצים, נכון? בפעם הבאה תשתמשי בציצים שלך."

משכתי את הגופייה שלי וגלגלתי עיניים למראה השריטות שבין שדיי. "נראה לי שאני מעדיפה להישאר עם הדוח ועם מה שנשאר מהכבוד שלי, תודה רבה."

הוצאתי קערת פלסטיק כחולה מהארון ומילאתי אותה במים מהברז. הסתכלתי איך הכלב שותה כאילו לא שתה מים כבר ימים. הוא דחף את הקערה על פני האריחים של המטבח המיושן שלי והתיז מים, ואני צבטתי את רקותיי.

אוף, היום הזה היה נורא.

זו הייתה יותר מדי התרגשות בשבילי. רוב הימים אפילו לא יצאתי מהבית. זו הסיבה שלא יצאתי מהבית. יותר מדי אנשים ודברים. רציתי לכבות את השמש ולחזור לישון.

"אני אתקשר למספר שעל הקולר שלו. אני אחזור אלייך אחר כך."

ניתקתי את השיחה והסתכלתי על התג שלו. אזור חיוג מוזר. טאקר, ילד טוב.

"ילד טוב, אה? זה נתון לוויכוח. אוקיי, טאקר, בוא נראה איזה תירוץ יש לבעלים שלך שהם נותנים לך להתרוצץ בכביש," מלמלתי והקשתי את המספר בטלפון הנייד שלי.

השיחה עברה ישירות לתא הקולי, וקול גברי עמוק אמר, "ג'ייסון. השאירו הודעה."

השארתי את מספר הטלפון שלי, ניתקתי את השיחה והנדתי בראשי לעבר הכלב שהתיז את המים על כל רצפת המטבח שלי. "אני מניחה שאתה גם רעב. טוב, אין לי אוכל לכלבים, אז אנחנו צריכים ללכת 'לחוכמת החיות'."

נשאר לי סנדוויץ' של סטארבקס חצי אכול במכונית, אבל הנחתי שהוא בטח היה כבר מיובש.

לא הייתה לי רצועה, אז הכנתי אחת מהחגורה של החלוק השחור שלי של ויקטוריה סיקרט, זה שברנדון נתן לי בחג המולד לפני התאונה שלו. טאקר התחיל מייד לכרסם אותה.

פשוט מושלם.

כשהגענו לחנות החיות לקחתי אותו לווטרינרית שעובדת שם כדי לראות אם יש לו שבב. היה לו, אבל המספר היה זהה לזה שעל התג שלו. בלי כתובת.

זה היה ממש מתסכל. כל הזמן בדקתי את הטלפון הנייד שלי כדי לוודא שהוא לא על מצב שקט.

לא היו שיחות או הודעות.

בדיוק כששקלתי את האפשרויות המצומצמות שלי, כמו הדובדבן שבקצפת, טאקר השתין על רצפת המשרד של הווטרינרית.

היא לא נראתה מוטרדת, אלא שלפה מגבות נייר ממכשיר בלי להרים את מבטה מהגיליון שלה, והושיטה לי אותן. טאקר התחבא מתחת לכיסא והביט בי בחרטה בעיניים של כלב.

"הוא גם אכל דשא." התכופפתי והנחתי את מגבות הנייר על הפיפי. "אני חושבת שיש לו כאבי בטן."

"יכול להיות שיש לו דלקת בשלפוחית השתן. אנחנו צריכים לבדוק את השתן שלו."

הסתובבתי אליה משלולית הפיפי. "סליחה? את רוצה שאני אשלם על הבדיקה הזאת? ברצינות? הוא אפילו לא הכלב שלי."

היא משכה בכתפיה מעל הגיליון שלה. "טוב, רק חשוב שתדעי שאם יש לו זיהום הוא לא יוכל להתאפק. מחר סוף שבוע, אז זה יעלה יותר להביא אותו אם לא יגיעו לאסוף אותו ממך. חוץ מזה סביר להניח שהוא סובל מכאבים. אם את לא יכולה להרשות את זה לעצמך, תמיד תוכלי לקחת אותו לצער בעלי חיים. אולי יטפלו בו שם."

המקלט היה עמוס. ועניין הכאב הטריד אותי. ידעתי שעם המזל שלי אני בטוח אהיה תקועה עם הכלב הזה גם למחרת ואחזור לכאן, אשלם כפול ואתחנן בפניהם שיפסיקו את הפיפי. הנחתי אצבע על העפעף המקפץ שלי. "בסדר גמור. תבדקי אותו. אולי הבעלים יחזיר לי?"

אלוהים, כבר הייתי עייפה מחר, רק מהיום.

הטלפון שלי צפצף, והבטתי בו בעייפות.

קריסטן: האם לשוטר היה שפם של שחקן פורנו מזדקן כמו שתמיד יש להם?

קריסטן: היית צריכה לבכות. יבבות מוגזמות תמיד עוזרות לי לחמוק מדוחות. רק אומרת.

גיחכתי. היא ניסתה לגרום לי לחייך. היא ובעלה ג'וש היו בכוננות סלואן היום. סיכון גבוה, קוד אדום. צריך לפקוח עליי עין למקרה שאאבד שליטה ואתמוטט.

זה כנראה היה רעיון טוב.

מאתיים דולר ודלקת יקרה אחת בשלפוחית השתן מאוחר יותר, יצאנו עם אנטיביוטיקה לכלב. נוסף על התשלום לווטרינרית של טאקר, קניתי רצועה ושקית קטנה של אוכל לכלבים. הייתי צריכה אספקה לפחות עד מחר למקרה שזה יסתיים אחרי לילה. קניתי גם עצם לעיסה וכדור כדי להעסיק אותו. רק היה חסר לי שהשד הטזמני הזה יהרוס את הבית שלי.

לא ידעתי מאיזה גזע הוא. שכחתי לשאול את הווטרינרית. הוא נראה כמו גולדן רטריבר קטן. לא יפתיע אותי אם יתברר שהוא חצי גירית דבש. הוא היה קצת פרוע. איזה כלב קופץ דרך גג נפתח?

לא משנה מה הוא היה, הוא לא היה מה שהייתי אמורה לעשות היום.

היום הייתי אמורה להיות עם ברנדון.

להניח בקבוק של ויסקי על המצבה שלו. לשבת על שמיכה בדשא ליד המקום שבו קברנו אותו, להגיד לו כמה אני מתגעגעת אליו, כמה העולם נורא כשהוא לא נמצא בו, כמה חלולה הייתי ושהזמן לא עוזר כמו שאמרו לי.

שמונה באפריל היה יום השנה לתאונה שלו שהתרחשה לפני שנתיים. לא תאריך המוות שלו – הוא המשיך לחיות עוד חודש לפני שהוא נכנע לפציעותיו – אלא תאריך ההתרסקות. זה היה באמת היום שבו חייו נגמרו. היום שבו החיים שלי נגמרו. הוא אף פעם לא התעורר. לכן היום לעולם לא יוכל להיות סתם עוד יום.

היו לי הרבה ימים כאלה בשנה. היום בדצמבר שבו הוא הציע לי נישואים. יום ההולדת שלו. יום ההולדת שלי. חגים, תאריך החתונה שמעולם לא התקיימה. למעשה, רוב לוח השנה היה שדה מוקשים של ימים קשים. אחד היה מגיע לשיאו, ואיכשהו שרדתי אותו, ואז אחד אחר היה מתגלגל לעברי בגאות ובשפל הבלתי פוסקים שהייתה השנה.

עוד שנה בלעדיו.

תכננתי להסיח את דעתי היום. לבקר בבית הקברות ואז להיות פרודוקטיבית. לסיים כמה ציורים. לאכול משהו בריא. הבטחתי לעצמי לא לישון כל היום כמו בשנה שעברה. הבטחתי לעצמי שאתעלם מכך שלחודש אפריל היה עכשיו ריח של בית חולים, ושהחודש הזה הזכיר לי אישונים מורחבים ומכונות מצפצפות בקצב שמעולם לא השתנה.

הצצתי שוב בטלפון שלי.

שום דבר.

המלצות נוספות

עברית נוהגת להציע חלק גדול מהספרים במחירים מופחתים מהמחיר הקטלוגי (המחיר המוטבע על גב הספר שנקבע ע"י המו"ל). מחירים אלה אינם קשורים למבצעים שלנו שנערכים לזמן מוגבל מעת לעת.