הביקורות של איזי

מצחיק ומרתק, נקרא ברצף מהשורה הראשונה ועד האחרונה. העלילה והדמויות לא אמינות במיוחד, אבל זה לא חשוב. העיקר זה ההומור המילולי המצוין והאווירה הכללית שפשוט עושה טוב.

נהדר. גם סיפור נפלא, גם דמויות אמינות ומעניינות, מתח עד הסוף וכתיבה סוחפת. השילוב בין עלילת ריגול ובין הקושי של נפגעות תקיפה מינית להמשיך בחייהן ולהתגבר על הקשיים, לנהל חיי משפחה תקינים וקריירה מוצלחת, הוא מקורי ומוצלח והופך את הספר למיוחד ומוצלח מאוד.

לשם שינוי, ספר על מסע בזמן שלא נסחף לקלישאות, שלא מלא חורים עלילתיים חסרי הגיון, שלא נקלע לפרדוקסים חסרי הסבר ושמצליח להיות מקורי, מעניין, עקבי והגיוני (גם אם הפיזיקה שמאחורי המסע בזמן נשארת לא מוסברת, כנראה כי במציאות היא בלתי אפשרית). העלילה סוחפת ומרתקת, הדמויות אמינות (חוץ מהפרופסור עצמו - זה לחלוטין לא סביר שאדם אחד, מבריק ומוכשר ככל שיהיה יצליח להמציא ולבנות לגמרי לבד מכונת זמן), ומעוררות עניין, הזדהות ואמפתיה. המבנה הלא לינארי של חלק מהספר (החלק השלישי שלו) מקשה קצת לעקוב אחרי הדברים, אבל נוח שבתחילת החלק יש רשימה מסודרת של הארועים ושל הדמויות שנראה ונפגוש בהמשך. הפנייה הישירה לקורא קצת מלאכותית, אבל לא פוגמת בהנאה; כך גם ההערה של אחת הדמויות על “סופרים שמוסיפים עוד פרק אחרי שהעלילה כבר הסתיימה, רק בשביל 'לסגור קצוות'”. לסיכום, ספר מהנה ביותר, לפחות כמו כל ספר אחר של יואב בלום. מומלץ.

מסע מרתק במזרח אירופה של סוף המאה ה-19, בין הקהילות היהודיות, צבא הצאר והמשטרה החשאית. מצד אחד תלמידי חכמים ומצד שני מומרים ומגויסים בכפייה שמוצאים לשמד. סיפור נפלא על מסירות מול הפקרה, על נאמנות מול בגידה ועל כבוד מול שפלות.

יפה ומרגש, כתוב היטב והדמויות מעניינות ואמינות, את ה”סוד” ניחשתי בתחילת החלק השני.

זה לא ספר שאפשר לסכם במילים. זה לא ספר שאפשר להסביר על מה הוא. זה לא ספר שאפשר להגיד “מה חשבת על הספר?” אחרי שקוראים אותו. זה ספר שצריך להרגיש אותו, לחוות אותו, לעכל אותו ולא רק לקרוא אותו. אז איך הרגשתי כשקראתי אותו? קצת חייכתי, קצת דמעתי ובעקר נהניתי.

ספר נהדר שמספר בצורה משכנעת על האפוקליפסה שעוד נביא על עצמנו יום אחד.

מצחיק, קולח, מהנה ומעביר את הזמן בכיף. אני כבר מחכה לספר הבא של יונסון

יצירת מופת של סופרת נפלאה. הכתיבה נהדרת ועוברת לסירוגין בין אישה בוגרת, רעיה ואמא, שמתגעגעת לאהבת נעוריה (יותר לאהבה עצמה מאשר למושא אהבתה) ובכלל, לעבר שהיה ואיננו עוד על כל פגמיו, ובין נערה מתבגרת שחווה וכותבת בזמן אמת את סיפור האהבה הגדול של חייה ועל התמודדותה עם גיל ההתבגרות ועם הקשיים המשפחתיים. לשתי הכותבות (שהן אותה דמות בהפרש זמנים של למעלה מ-20 שנים) יש שפה מעט שונה, ילדותית מעט ונאיבית לנערה, אך מתבגרת במהלך העלילה, ובוגרת ומפוקחת לאשה, מה שמקנה אמינות לדמות המספרת ולעלילה כולה. הספר כולו כתוב בגוף שני - המספרת פונה לאורך כל הספר אל נמענת שאיננה בחיים, כאשה בוגרת אל אהובתה המנוחה, ואת סיפור אהבתן היא סיפרה כנערה ביומנה לאנה פרנק. צורת כתיבה זו, פונה למעשה אל הקוראים עצמם ומגבירה את ההזדהות עם התחושות והחוויות שהמספרת מעבירה תוך שמירה על הגיון ועל אמינות דמות המספרת. מומלץ בחום.

קשה, מטריד ומעורר מחשבה. למרות שמדובר בסיפור בדיוני על חורבן ישראל שנגרם מסיבות בדויות שלא סביר שיקרו במציאות, הוא מעלה שאלות לא פשוטות ולא קלות למענה על החיים שלנו כאן ומה אנחנו משאירים אחרינו לילדינו ולנכדינו, על השקרים שאנחנו מספרים לאחרים ולעצמנו ונורא רוצים להאמין בהם, כאילו שאם רק נאמין, השקרים יהפכו לאמת.

מקורי ומרתק.

מקורי, משעשע, מפתיע וכיף לקרוא.

כתוב נפלא, מרתק ומהנה, אבל הסוף לא אמין.

מקורי, מרתק ומעורר מחשבה.

מרתק וסוחף, כתוב היטב, שתי הדמויות הראשיות בנויות היטב, העלילה לא תמיד הגיונית, אבל לא מופרכת לחלוטין. בסך הכל הספר מאוד מהנה לקריאה ולמרות שהוא שומר על הסגנון של הסופר, הוא לא נותן תחושה של חזרה על הספרים הקודמים ושכבר בעצם קראתי אותו.

ספר מוזר, שהוא למעשה שלושה סיפורים מוזרים. אדם ערירי ולא צעיר מתבשר שנותרה לו שנה לחיות. את השנה הוא מעביר בניסיון לכתוב ספר ובמקביל החלומות שלו יוצרים סיפור בהמשכים. כך, במקביל, נפרשים השנה בחייו של המספר (וחלקים מעברו), החלומות שלו והסיפור שהוא מנסה לכתוב, כולם משתלבים זה בזה, משפיעים זה על זה ומשתקפים זה בזה. החלום בהמשכים הוא סוראליסטי, פנטסטי וחסר עקביות, כמו שחלומות אמורים להיות. הסיפור המתפתח הוא יותר ריאליסטי, אבל לא לגמרי והוא במכוון מתרחש מזמן ורחוק מכאן במציאות שונה מאוד, אבל מוכרת. החיים עצמם הם ריאליסטים, אבל לא פחות קשים ומוזרים. שלושת הסיפורים מלאים בסיטואציות מגוחכות, על סף הגרוטסקי, ואם זה לא היה כואב, זה היה מצחיק. הכאב נוכח כל הזמן בשלושת הסיפורים. החיים קשים, כואבים, חסרי משמעות ומלאים באכזריות שרירותית ומקרית, וכך גם עולמות הדמיון, היצירה והחלום. למרות הקושי והסבל שעובר המספר ועוברות הדמויות אותן הוא ממציא או חולם, הספר עצמו משעשע ובשורה התחתונה, גם הומור שחור הוא מצחיק.

מוזר. מוזר מאוד אפילו. סיפורים סוריאליסטיים, קצרים מאוד, לא ברורים ובדרך כלל בלי עלילה של ממש. מצבים לא הגיוניים, תחושה של חלום ולפעמים במוצהר מדובר בחלום, אבל גם כחלום, זה חלום מוזר מאוד. חלק מהסיפורים יוצרים תחושה לא נעימה, בעיקר אלה שמדברים על מלחמה או על אסון אחר, אולי בגלל המציאות הקשה בישראל כיום (2024). רוב הדמויות בסיפורים נמצאות במצוקה רגשית, לפעמים מסיבות חיצוניות ולפעמים בלי סיבה ברורה, והן מתקשות להתמודד איתה. בשורה התחתונה, ספר לא רגיל שנותן חוויית קריאה שונה ולא שגרתית, לא בהכרח מהנה, אבל מעשירה ומעניינת.

אוי אוי אוי, כמה קשה להיות שופר של השלטון. הספר מתאר בצורה אמינה מאוד את חייו של עיתונאי שוליים במה שנראה כמו דעיכת הקריירה המקצועית שלו, שכדי לחזור לאור הזרקורים הופך לשופר של השלטון. הקונפליקטים הפנימיים (עם דעותיו הליברליות המקוריות) והחיצוניים (עם משפחתו, חבריו וסביבתו) מוכרעים תמיד לטובת אור הזרקורים. הוא יכתוב, יגיד ואף יעשה כל דבר כדי להישאר בתודעת הקהל, אפילו כשהמחירים נעשים גבוהים יותר ויותר. לפי הספר (או הסופר) מדובר בתהליך, שככל שהוא מתקדם, השופר הולך ומשכנע את עצמו שדבריו הם אמת ושהדעות שהוא מביע הן הנכונות, אפילו כשזה מתנגש חזיתית עם רגשותיו ואמונתו הפנימית. הספר נמנע מלנקוב בשמם המפורש של ראש הממשלה, רעייתו, ערוץ 14 ועוד אנשים ומקומות ספציפיים, אבל אין שום בעיה לזהות את הדמויות ואת הארועים שנוכחים בחיינו בשנים האחרונות. המשפט היחיד שפוגע באמינות הספר הוא בעמוד 2, “כל הדמויות וכל האירועים בספר הם פרי דמיונו של המחבר, וכל קשר בינם ובין המציאות מקרי בלבד”. הלוואי שזה היה נכון. הספר קצת מפורט מדי, תהליך ההפיכה מעיתונאי לשופר מתואר בפרטי פרטים והארועים השונים דומים מדי וקצת חוזרים על עצמם. כך גם העימותים בתוך המשפחה ובסביבת השופר. בשורה התחתונה, הספר כתוב היטב ושומר רוב הזמן על עניין, ואלמלא היה מחובר כל כך למציאות חיינו, הוא היה יכול להיות אפילו מהנה לקריאה.

נחמד, מאוד ישראלי (בעיקר מזג האוויר) ועם המון רמיזות ואיזכורים לעולם הספרים של ילדותי. הספר פחות משעשע מהספרים הקודמים של הסופרת, אבל העלילה יותר מעניינת, הדמויות (בעיקר הראשית, אבל גם אלה שמסביב) כתובות טוב ואמינות (אולי חוץ מהנערה המתבגרת, שמתנהגת ומדברת בצורה שלא ממש מתאימה לגילה) ובסך הכל כיף לקרוא עד הסוף, שחלקו צפוי וחלקו מפתיע (ואולי קצת מאולץ), אבל כפי שנאמר בספר עצמו, “סוף צריך להיות טוב”.

הספר טוב ויפה, העלילה מעניינת וזורמת, אבל כל הדמויות פגומות, כולן מעצבנות וקשה להזדהות איתן, קשה להבין את מניעיהן ואת הבחירות שהן עושות. הסוף נמתח מדי והיה צריך לערוך את הספר בצורה קצת יותר אגרסיבית וליצור עלילה יותר מהודקת. בשורה התחתונה, ספר טוב, אבל קצת פחות מהקודמים.

ספר מיוחד מאוד על משפחה רגילה שגרה בבית רגיל ופתאום, שום דבר לא רגיל כבר. ההורים צריכים להתמודד עם משבר משפחתי והבית כולו נסחף לתוך המשבר. כל חלקי הבית, רהיטיו וכליו משתתפים בספר, מביעים דעה, מנסים לעזור או מותחים ביקורת, מנסים להבין, מה קרה, מה קורה ואיך אפשר להמשיך הלאה. השאלה שעולה בכל הספר היא שאלה של זהות. מי מחליט מי הוא או מה הוא: האם שולחן דבר או הוא מקום (שעליו דברים אחרים)? האם וילון מתנפנף ברוח הוא דו-צדדי כמו שטיח או חלון, או שאין לו שני צדדים מובחנים זה מזה? האם מעלית היא חדר? וכך גם הזהות של האנשים, האם ההורים הם שני בני אדם או זוג אחד? ההתחלה קצת קשה. לא פשוט להתרגל לדיונים של חלקי הבית וחפציו וההורים מקמצים בהסברים על מה שקרה ושקורה - קשה להם לקבל את המציאות שלתוכה נקלעו ולהודות בעובדות גם בפני עצמם וגם בפני הקורא. אחרי כמה פרקים הסיפור מתחיל להתברר והשיח התוך-ביתי מפסיק להראות מוזר ומרתיע ופתאום דעתו של מתלה המעילים שמאחורי דלת הכניסה חשובה ומעניינת. לא כל אחד יהנה מהספר ולא כל אחד יצליח למצוא סדר והגיון במקהלה של כל כך הרבה דוברים שונים. עדיין, הספר מרגש ומלא ביופי ייחודי שהופך את הקריאה בו לחווייה לא שגרתית, שלא נשכחת ברגע שפותחים את הספר הבא.

מוצלח מאוד, מותח מרתק וקצבי, שומר על רמה גבוהה לאורך כל הספר. הרומן מהצד מיותר לגמרי ולא מוסיף כלום.

כתוב היטב, מרתק לאורך כל הדרך, מותח ומהנה. לא הכל הגיוני או סביר, אבל סיפור טוב לא חייב להיות תמיד מציאותי.

הספר כתוב היטב, עשיר, מפתיע ומהנה. החלוקה לארבעה חלקים שכל חלק מסופר מנקודת מבט שונה על ידי דמות אחרת ובמקום וזמן אחרים מוסיפה עניין והנאה בחיפוש הפרטים הקטנים שקושרים בין ארבעת החלקים ומציאתם. הבעיה היחידה היא חוסר האחידות של רמת הכתיבה. החלקים הראשונים כתובים יותר טוב והאיכות יורדת בהמשך. החלק האחרון כתוב פחות טוב, הדמויות (גם הראשית וגם דמויות המשנה) פחות אמינות, העלילה קצת מאולצת ונראה שלכותב קצת נמאס כבר מכתיבת הספר.

לשקר אולי אין רגליים, אבל יש לו המון פנים. כולם משקרים, כולם מעמידים פנים, כולם מסתירים את האמת, כולם עושים בסתר מעשים שאסור לספר עליהם, כולם מתחזים למישהו אחר, למישהו שהיו רוצים להיות, למישהו שהיה פעם והותיר רק געגוע. השקר הוא בלתי נמנע, הוא נחוץ, הוא הכרחי, בלעדיו, כשהאמת מנצחת, מתפרקת המשפחה, נעלמת האהבה, המציאות הופכת לאפורה, שגרתית, יבשה ומדכאת.

נחמד, מרתק וכתוב היטב, אבל לא תמיד הגיוני (למה לאירנים לתת למבריח שלהם אנליזות של המטען המוברח?) ולא תמיד נכון מדעית. לפעמים יש תחושה שהספר נכתב מראש כתסריט לסרט פעולה, אבל עדיין מהנה ומוצלח.

סיפורים לא אחידים ברמתם, חלקם נוגעים ללב, מרגשים, מעלים חיוך ומשאירים חשק לעוד. חלק לא מספיק מעניינים ולא יוצרים הזדהות עם הדמויות, נותנים תחושה שכבר קראתי את הסיפור הזה, שכבר פגשתי את הדמות הזאת ושהסופרת חוזרת על עצמה.

כמו תמיד אצל מאיר שלו, סיפור נפלא בעברית נהדרת, כיף לקרוא ולא משעמם לרגע והכל טוב, רק שגם הפעם נכזבה תקוותי שמאיר שלו יצליח לשחזר שוב את החוויה המושלמת של “עשו”.

מרתק, מותח, זורם ומהנה, קשה להפסיק לקרוא גם כשצריך כבר ללכת לישון ועוד מעט בוקר. הסוף קצת מאכזב ובמבט לאחור, יותר מדי דברים היו תוצאה של מזל ופחות של עבודת מודיעין סדורה ומעמיקה, מה שפוגע קצת באמינות.

הרעיון טוב, העלילה מרתקת, הדמויות חזקות, מעניינות ואמינות, אבל הסיפור תלוש, מנותק, בלי הסבר, בלי התחלה ובלי סוף, תלוי וצף בלי הקשר ומשמעות.