אהבה בחלקים 4 - משהו לתמיד
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אהבה בחלקים 4 - משהו לתמיד
מכר
אלפי
עותקים
אהבה בחלקים 4 - משהו לתמיד
מכר
אלפי
עותקים

אהבה בחלקים 4 - משהו לתמיד

4.8 כוכבים (153 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2335מקורי
ספר מודפס
68.6 מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/08/2025

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

גל זגורי

החיים חילקו לי את הקלפים הכי גרועים שיש. בית הרוס, אימא לא מתפקדת ואבא נעדר. קיבלתי את נקודת הפתיחה הנמוכה ביותר. אבל אני  מחליט שאני לא אגמור כמו האנשים השבורים שהכרתי כל החיים ולהתגייס לצבא ולעשות מהפך בחיים שלי. כיום אני לוחם ביחידה טקטית מובחרת בצה"ל, ובשביל שקצינת ת"ש תצא לי מהווריד אני צריך שותפה ומהר.

אושרי לוי

החיים חילקו לי את הקלפים הכי טובים שיש. משפחה אוהבת, ההורים הכי טובים ושני אחים מוצלחים, האחד קצין בקבע והשני שחקן כדורגל בין־לאומי. הייתה לי גם עבודה מצוינת, ונרשמתי ללימודים גבוהים. העתיד שלי היה מתוכנן היטב. אבל לפתע החיים טרפו את הקלפים והמציאות שלי הפכה לסיוט מתמשך. עד שאני פוגשת אותו.

משהו לתמיד מאת סופרת רבי המכר סנדרה הבה הוא רומן עכשווי על שני אנשים שנפגשים במקרה ומבינים שזה בדיוק מה שהם צריכים כדי לטרוף שוב את הקלפים, אבל אז העבר מתערב באכזריות והופך את הכול לבלתי אפשרי. עכשיו הם נאלצים להחליט אם הם נלחמים יחד נגד השדים מהעבר או נכנעים להם.

זה הספר רביעי בסדרת אהבה בחלקים וכמו שאר הספרים בסדרה הוא יכול להיקרא כספר יחידי. ספרים נוספים של הסופרת: סדרת עשי ש..., עד שהגעת, לפני שאת הולכת, פיית', ג'ייד ומה שהלב רוצה. כל הספרים יצאו לאור בהוצאת יהלומים, הגיעו למעמד של רבי מכר וזכו להצלחה רבה.

פרק ראשון

פרולוג

היום

גל זגורי

'אל תתעסקי איתי, אוראל, את לא יודעת מאיפה באתי ואת מי אני מכיר. לא יהיה לך זמן לנשום ביום שאני אחליט לגמור אותך'. רק האל יודע כמה שיחקתי עם המחשבה הזאת מהרגע שהבנתי שאוראל מעורבת במה שקרה לעילאי. עצרתי את עצמי כל כך הרבה פעמים באותן שעות מלהרים טלפון לבן־ציון ולבקש טובה שלא הייתי מעז לבקש בשביל עצמי או בשביל אף אחד בעולם, אבל לאוראל הגיע להיענש, מידה כנגד מידה. אף אחד לא היה יודע לאן היא נעלמה והיא הייתה מקבלת את מה שמגיע לה.

בטח ובטח אחרי התרגיל המסריח שעשתה לעילאי כשווידאה שכדורי השינה שלו יוחלפו ואז גרמה לטוהר לחשוב שהוא בגד בה. הנקמה הקטנה והמרושעת שלה הייתה אכזרית במיוחד כי עילאי נכנס לסחרור אחרי שטוהר נחטפה והיה קשה מאוד להתמודד איתו. ההרס שהוא זרע בדירה שלנו היה הסימן הראשון ששום דבר לא היה בסדר מאותו רגע.

שלושה ימים עברו מהחילוץ של טוהר. את הלילה הראשון אור, מעיין ואני העברנו עם עילאי בבית החולים. למרות העייפות המטורפת לא יכולתי להתרחק משם מכל כך הרבה סיבות.

הראשונה, חששתי להשאיר את עילאי לבד בבית החולים בשעות מורטות עצבים. החודש האחרון, והשבוע האחרון בפרט, היו מהקשים ביותר שהוא התמודד איתם. זאת הייתה הפעם הראשונה, מיום שהכרתי אותו לפני שמונה שנים בגיוס ליחידה, שהחוסן שאפיין אותו נסדק. ולא סתם נסדק, התרסק לאלפי רסיסים, ולא הייתי בטוח שתהיה לו היכולת לאסוף אותם בכוחות עצמו.

הסיבה השנייה, זאת הייתה הפעם הראשונה אחרי שנים שפחדתי. פחד משתק אחז בי ולראשונה בחיי המטורפים הייתי מבועת. טוהר אימצה אותי לחיים שלה מהר יותר ממה שנתנה לעילאי להיכנס אליהם. כל החיים רציתי משפחה, אחים ואחיות, והיקום לא נתן לי. את עילאי היקום שלח לי בדרך נס כשהתגייסתי ליחידה ואת טוהר קיבלתי לפני חצי שנה. האחות שלא הייתה לי והפכה להיות כל מה שרציתי ויותר. ההיעלמות שלה ואי־הוודאות סביב היכולת שלנו להגיע אליה הייתה קשה מנשוא. פחדתי שעד שהקארמה חייכה אליי סוף סוף וקיבלתי משפחה הקלפים שוב נטרפו וכמו תמיד אני, גל זגורי, שכל חיי קיבלתי כלום ושום דבר מהעולם, מקבל עוד קלף מסריח ומפסיד.

ידעתי שאם טוהר לא חוזרת אני מפסיד את שניהם. את המשפחה היחידה שהייתה לי. ידעתי שלא אוכל לחיות אם יקרה לה משהו ויותר מכך, ידעתי שעילאי לא יוכל להשתקם מזה לעולם. לא יכולתי לחיות עם זה. הייתי מוכן לעשות הכול בשביל שניהם כי הם הכול בשבילי. הכול. כולל לחזור למקומות שהנשמה שלי לא רוצה לחזור אליהם.

בלילה השני הלכתי לישון בדירה של טוהר, עילאי נשאר איתה בבית החולים, ובדירה שלנו עדיין שרר ההרס שעילאי זרע בו באותו בוקר. אני מודה לאלוהים על שנתן לי את התובנה לזהות את המצוקה של עילאי באותו רגע כי התגובה הראשונה שלי הייתה לדפוק לו מכות של החיים.

בשעות הבוקר המאוחרות הם הגיעו סוף סוף לדירה, אחרי שאספו את שקית הבוטנים הקטנה והצמרירית שטוהר מעיזה לקרוא לה כלב. קפאתי לרגע כשראיתי את שניהם, ואז חיבקתי את עילאי. טוהר עמדה בצד וחייכה. ניגשתי אליה, חיבקתי אותה בזהירות והרמתי אותה. "אני לא יכול לאבד את המשפחה היחידה שיש לי, ברור?" זה הכי הרבה שיכולתי לומר בלי להתפרק.

אחרי שאכלנו יחד טוהר דחקה בנו לצאת לבסיס. היא הבינה לא פחות ממני שעילאי חייב להתאוורר, שהוא כבר מזמן עבר את הסף. ידעתי שאם לא נעשה את זה, הוא לא יצליח לשחרר. חזרנו שיכורים כל כך עד שעילאי הציע לה נישואים ליד כולנו כשהוא שיכור ושוכב על הרצפה. השארנו את עילאי וטוהר לבד, וכולנו התפרקנו ונרדמנו על הרצפה אצלה בדירה.

עכשיו, אני יושב על הכורסה בדירה שלי ושל עילאי בבסיס, הדירה חשוכה למעט אור שבוקע מהטלוויזיה, ביד אחת כוסית ויסקי ובשנייה סיגריה. מכנסי הג'ינס שלי מופשלים מטה, עם התחתונים, ובין הרגליים שלי הראש של הדייט שלי, עובדת במרץ על הזין שלי, מוצצת אותו במקצועיות. אני לוגם מהאלכוהול הזול, הצריבה שלו חזקה ולא נעימה. אני לוקח שאיפה מהסיגריה, מילים מתנגנות בראש שלי, מסיחות את דעתי מהמציצה הנמרצת שאני מקבל. 'עוד לילה ומיטה קרה רועדת, לילה שהזמן עצר מלכת'1. אני נכנע לזיכרונות הקשים, עוצם עיניים, משעין את ראשי לאחור ונושף עיגולים.

משקה זול, דייט זול, וחיים מסריחים שמנגנים על התפר בין הזול לממוצע.

גל זגורי, ממזר בלי אבא, ילד שאיש לא רצה. לא יותר.

פרק 1

היום

אושרי לוי

ד"ר אשכול, הפסיכולוג שמלווה אותי בשנים האחרונות, מניח באופן מטאפורי על השולחן פצצת אטום. אני נעה בחוסר נוחות על הכיסא. העיניים שלו בוחנות אותי, לא מחמיצות דבר. הוא אוהב לעשות את זה. לקחת את הנקודות הכי קשות, הכי מדממות, שהמוגלה נשפכת מהם, וללחוץ.

זאת הסיבה שהוא היחיד שהצליח לחלץ אותי מהתופת שננעלתי בתוכה מאז... מההתחלה הוא האמין שנגיעות קטנות, ללכת על ביצים, ולדבר סביב הנושא זה רעיון לא מוצלח. הגישה שלו הייתה ועודנה לחטא את קצה המחט ולנעוץ אותה עמוק ובלי רחמים בפצע. ואז לתת לכול לצאת.

"אני מחכה לתשובה, אושרי."

"לא יודעת מה לענות."

הוא רוכן מעט. "סיכמנו כבר לפני שנים, את לא צריכה 'לדעת' מה לענות. את צריכה פשוט לענות. אז תתארי לי את מי את רואה כשאת מדמיינת את עצמך בזוגיות."

"זה לא מישהו שאני מכירה." אני מייד מסייגת.

"לא אמרתי שאת מכירה אותו. לא שאלתי מי זה. שאלתי מי הוא."

"אוקיי, אבל אל תצחק עליי."

"זה לא קרה עד עכשיו, אין סיבה שעכשיו אתחיל לצחוק." הוא נשען לאחור בנינוחות, פניו רציניות, יש שיגידו קשוחות, אבל יש בהן הרבה חוכמה, הכלה ורוך.

"הוא צריך להיות איש טוב —"

אשכול עוצר אותי ומחדד, "לא מה הוא צריך להיות. אלא מה הוא יהיה. דמיון מודרך," הוא מזכיר לי.

"הוא יהיה איש טוב, יכיל אותי, יבין את המורכבות שלי, יהיה עדין, תהיה לו עבודה משרדית, אבל יהיה לו הרבה זמן בשבילי. הוא יאהב מוזיקה קלאסית כי זה מה שגיליתי שהכי מדבר אליי בשנים האלה, והוא יבוא איתי להצגות ולטיולים. אתה יודע, איזה אביר בלי סוס, אבל שיהיה ג'נטלמן."

"הבנתי. יש לי שאלה, ואני זורק פה רעיון. תחשבי עליו."

"בסדר." מכינה את עצמי לבאות, יודעת כבר שזה תמיד מגיע.

"ואם הוא לא יהיה כל אלה?"

"אז הוא בכלל לא יהיה. נקודה," אני עונה בפסקנות. קבעתי מסגרת ואני לא מתכוונת לזוז ממנה. עוד דבר שגיליתי על עצמי בשנים האלה, אם אני מציירת לעצמי את המסגרת והגבולות, קל לי יותר לנוע בתוכם.

"תחשבי על זה רגע." הוא שותק, בורר את מילותיו. "יש לך רשימת מכולת מוגדרת מאוד, אבל אם הוא לא יהיה כזה?"

"כזה איך?"

"כזה של עבודה משרדית, כזה של מוזיקה קלאסית. אם הוא יאהב מוזיקה מזרחית, אם העבודה שלו תהיה משהו מטורף, הוא לא יהיה עדין, אבל הוא בכל זאת יכיל אותך, יהיה רך במקומות שצריך, ובמקומות שלא תצטרכי להתפשר ולהתמודד. מה אז?"

"גבר מכיל ומבין, אבל חוגג בחפלות של מוזיקה מזרחית?"

"למשל."

"מעין ערס פואטי כזה?"

"נניח."

אני מתחילה לצחוק, אני מכירה ערס פואטי אחד והוא כל כך לא עומד בקריטריונים. הדמות של גל זגורי עולה בראשי ואני נזכרת בפעם הראשונה שפגשתי אותו.

לפני כמה חודשים עומר ורומי הזמינו את כולם לערב אצלם בבית. מעין סיכום תקופה לרומי, ירדן ואוהד בכדורגל. ירדן ולני ביקשו שאצטרף אליהם כי לדעת ירדן הגיע הזמן שאיפתח לעולם שננעלתי בפניו בשנים האחרונות. זו הייתה טבילת אש קשוחה. הרבה מוזיקה, אלכוהול, אוכל. יותר מדי אנשים. עומר הייתה המארחת המושלמת וקיבלה אותי בחום וברוך. היא ידעה על ההיסטוריה שלי, אבל לא עשתה שום סימן לכך שהיא נותנת לזה להשפיע עליה. ירדן נעמד ליד המנגל כי לטענתו אין מישהו שיודע למנגל טוב ממנו, ולני הפצועה והחבולה נעמדה לצידו. היה לירדן קושי אמיתי לשחרר אותה, לתת לה אוויר, לתת לה להתרחק. הוא פחד עליה כל כך באותו זמן. מצב הרוח שלו היה כמו רימון רסס שמישהו כל הזמן שחרר את הנצרה והחזיר אותה, וזה רק עניין של זמן עד שהרימון הזה יתפוצץ על כולם. לני הכילה אותו. הוא הערס הפואטי שלה.

עמדתי לידם ולא הרגשתי שייכת. האמת היא שלא הרגשתי שייכת באף מקום. שלושה שחקני כדורגל בליגת־העל ובנות הזוג שלהם, ואליהם הצטרפו עוד כמה אורחים, ביניהם עילאי, האח המושלם של עומר, שמבחינתי הוא כוח טבע, חסד גנטי לא הגיוני. הוא הגיע עם מפלצת מרשעת בשם אוראל. התחלחלתי מייד כשראיתי אותה. היה בה משהו רע שזיהיתי מייד, אבל לא יכולתי להצביע עליו. בדיעבד התברר שלא טעיתי, ובימים האחרונים היה משבר מטורף שהכניס את כולם לסחרור.

גם טוהר הצטרפה, האחות של רומי. ברגע שהיא נכנסה האווירה השתנתה. היה בינה ובין עילאי כמו שדה מגנטי של משיכה עזה. הם כמעט לא דיברו, אבל זה היה שם, מוחשי, חי וחזק. גם במקרה הזה לא טעיתי.

אבל מבחינתי שיא הערב היה תופעה לא נורמלית שנקראת גל זגורי. הוא הגיע עם עילאי ואוראל והביא איתו משהו אחר. הוא נכנס ברעש גדול לפני עילאי. בתוך פחות מדקה הספיק לנשק את עומר, לעצבן את רומי ולהתיישב בחצר עם כוסית וסיגריה. נשבעת שחטפתי סחרחורת כשהצצתי לכיוון שלו, לא רק מהאנרגיות, אלא גם, ובעיקר, מהמראה שלו. גבוה מאוד, שערו חום כהה ועיניו חומות. היו לו זיפי זקן שלא בטוח אם הוא משאיר אותם כך בכוונה או שזה מתוך חוסר עניין. זרועות שריריות, מקועקעות כמעט לגמרי וצלקת טרייה יחסית על המצח. אבל יותר מכול היה סביבו כמו שדה מגנטי עוצמתי של כוח, שדה שמשך אותי אליו בלי שאבין אפילו למה.

עילאי התיישב ליד גל והדליק סיגריה, גל לקח אותה ממנו ואז גמר בלגימה ארוכה את תכולת הכוס שלו. עילאי הדליק עוד אחת. היה ביניהם סנכרון מדהים. לא צריך היה לדעת הרבה עליהם כדי להבין שהם צוות. גל לקח את המיקרופון, שם שיר של אושר כהן והתחיל לשיר. המוזיקה הזאת היא תמיד חלק מפס הקול בערבים כאלה בכל מקום בישראל שלנו.

ברגע שטוהר הגיעה גל השתלט עליה, ואני כמעט בטוחה שהוא עשה את זה כדי לעצבן את עילאי. צוות לכל דבר. מאותו רגע ואילך הם היו צמודים זה לזה, למורת רוחו הרבה של עילאי. אוראל הייתה דבוקה אליו כמו מסטיק לנעל, ואף שלא הכרתי אף אחד מהם התחשק לי ללכת לעילאי ולהגיד לו שאם הוא רוצה שיהיה לו טוב בחיים שיעיף את המטומטמת הזאת.

לא יכולתי להפסיק להסתכל על גל. ממש לבהות בו. ירדן שם לב וניסה להסיח את דעתי כמה פעמים, אבל זה היה חזק ממני. בפעם הראשונה בחיי פגשתי ערס פואטי, ורציתי עוד.

היה לי נוח ביותר לבחון מרחוק, לא להיות חלק מהאינטראקציות המבהילות האלה. אבל כפי שלמדתי על בשרי, החיים אף פעם לא מאפשרים לך להישאר באזור בנוחות שלך, ולפתע הפכתי למוקד העניין שלהם, וגל היה היוזם.

האווירה השתנתה כשמוקד ההתעניינות של גל עבר אליי. זה הספיק כדי להכניס את ירדן ללחץ. החיוך נמחק מהפנים שלו והרגשתי שהגוף שלו נדרך. רימון בלי נצרה. זה היה מוחשי כל כך. הנחתי את היד על היד שלו ולחצתי בעדינות, בעיקר כדי למקד אותו בי ולסמן לו שהכול בסדר. גל הבין מהר שהוא דרך על מוקש. הוא החליף מבט עם ירדן ואחר כך עם עילאי והם נכנסו לתוך הבית. זה כל מה שלא רציתי שיקרה. לא רציתי להיות נושא שיחה בחדרים סגורים, לא רציתי להיות חלק ממסעות נקמה. רציתי שקט. הייתי בדרך לשקט הזה, איכשהו.

הם נכנסו לתוך הבית וידעתי שאני צריכה לעצור את השיחה הזאת. לא רציתי להרגיש עירומה וחשופה מול אנשים שאני לא מכירה. אף שעברו למעלה משמונה שנים סיפרתי את הסיפור שלי רק לעצמי. גל עמד ליד ירדן, הבעת הפנים הקלילה כבר מזמן לא הייתה שם. "את מי צריך להרוג?" האמנתי שהוא מסוגל. אולי בעבר הייתי רואה את זה כסתם צורת דיבור, אבל אחרי החודשים האלה עם ירדן ולני זה הפך להיות משהו שלא הטריד אותם. וזה הפחיד אותי.

"את אף אחד," עניתי במקום ירדן, התקדמתי לעבר גל והושטתי לו את ידי. "אני אושרי, אחות של ירדן." הוא לחץ את ידי בעדינות לא צפויה, אבל ההרגשה הייתה כאילו ננעצו בכף ידי מיליון מחטים קטנות. הרחקתי את ידי בעדינות. המבט שלו התמקד בפניי, מנסה לראות מעבר למה שאני מוכנה להראות. זה היה יותר מדי ולבסוף הוא הסיט את מבטו ממני. מי שלבסוף עצרה את השיחה האיומה הייתה לני וכולם חזרו לחצר.

אחרי השיחה הקצרה במטבח חזרנו לחצר והמבטים של ירדן עליי התחילו לעצבן אותי. הוא היה חייב להבין שהלחץ שלו לא עושה לי טוב. בכל פעם שהעפתי מבט לכיוון של החבר הזה שלהם, גל, המבט שלו היה עליי. בא לי להגיד לו שיסתכל על לני ויניח לי.

לא הרגשתי נוח בסביבה הלא מוכרת הזאת, אבל ירדן ולני התעקשו שאהיה איתם כמה ימים ואצטרף לחברים שלהם. ירדן לא שחרר ועקב אחרי כל תנועה שלי, והתחלתי לחשוב שהוא רצה שאהיה איתם כדי להשגיח עליי קצת כי ההורים שלנו נסעו לחופשה ויניב היה עסוק בעניינים שלו. מי מזכיר לירדן שאני בת עשרים ושמונה ולא בת שש עשרה?

התעלמתי מהמבטים הביקורתיים שלו וכל כמה רגעים הגנבתי מבט אל גל. היה בו משהו מסקרן. צמצמתי את עיניי, ניסיתי להתמקד במה שכתוב על חולצת הטי השחורה שלבש, והחנקתי צחוק כשראיתי מה כתוב. באותו רגע המבטים שלנו נפגשו והוא הבזיק לכיוון שלי חיוך הורס. "אהבת?"

המבט של ירדן עבר בין שנינו במהירות. "מה אהבת? על מה הוא מדבר?"

המבט של גל התעכב עליי ואז עבר באיטיות לירדן ואני הצטמררתי. לרגע ראיתי משהו מעבר למה שכולם רואים. אבל מה שזה לא היה, זה נעלם במהירות והחיוך השובב חזר לפנים שלו. "על החולצה שלי," הוא אמר וקם, הבד נמתח על שרירי החזה הבלתי אפשריים שלו.

"את לחמנייה טרייה? כי יש לי נקניקייה חמה," לני קראה בקול רם את מה שכתוב על החולצה והתחילה לצחוק.

"אתה דפוק," ירדן מלמל.

גל קרץ לי והתיישב בחזרה.

"מאיפה, לעזאזל, קנית את החולצה הזאת?" טוהר חייכה אליו. היא חמודה וכבר אהבתי אותה.

עילאי נד בראשו. "הוא מכין אותן לעצמו."

הרכנתי מעט את ראשי ועצרתי את פרץ הצחוק כי באמת לא בא לי לשמוע את החפירות של ירדן. לפני שיוסי הרס לי את החיים הייתי קוראת ספרים מהז'אנר הרומנטי, ספר כמעט בכל יום, ויותר מכול התחברתי דווקא לספרים הקשוחים יותר. הייתי חולמת על כריסטיאן גריי2 משל עצמי עם כל מה שהוא הביא איתו. אבל אז יוסי הגיע ולקח ממני את החלומות, את הבתולים שלי, את המיניות שלא הייתה לי הזדמנות להתנסות בה והשאיר אותי מרוסקת לשנים ארוכות.

הסתכלתי סביבי, רמות הטסטוסטרון היו מוגזמות, חבורה של גברי אלפא שעל כל אחד מהם אפשר לכתוב ספר. בכל זמן אחר, במציאות אחרת, הייתי מתרווחת לאחור ומפלרטטת עם גל. באותה תקופה לא הייתי מסוגלת לחשוב על זה.

זה היה ערב אייקוני לכל הדעות, בעיקר מפני שגל דרך בכל רגע נתון על מוקש. היו רגעים שחשבתי שהוא מודע מאוד לכל מילה שיצאה לו מהפה ובסוף הערב נשארתי בהרגשה שהוא ידע מה הוא עשה בכל פעם כזאת. הייתה לו עדינות של פיל בחנות חרסינה.

באותו רגע יכולתי לומר בוודאות שהוא לא היה טיפש, ובפעם הראשונה בחיים שלי הרגשתי שמשהו נמתח מהלב שלי אליו ולא ידעתי איך להתמודד עם זה.

"ערס פואטי אמרת?" אני חוזרת בשקט ומסתכלת על ד"ר אשכול.

הוא מחייך, כבר לא מנסה למשוך אותי בלשוני.

הפגישה השבועית שלנו מסתיימת ואני יוצאת לכיוון הקריות, לבית של ההורים שלי. חזרתי לשם לפני זמן מה, אחרי שהשתחררתי מבית החולים. יש את החיים שלי לפני יוסי ויש את החיים שאני מנסה לבנות אחריו. בין לבין יש חור שחור של שמונה שנים ואני מבינה שאצטרך למצוא את הדרך לגשר בין ה'לפני' ל'אחרי' ולהתחיל לבנות בכוחות עצמי משהו חדש. מה הוא יהיה? אני עדיין לא יודעת.

ערס פואטי.

אני צוחקת, אבל בכל זאת מחברת את הטלפון למערכת ברכב ומחפשת את השיר של אושר כהן שגל וטוהר שרו באותו ערב.

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
153 דירוגים
133 דירוגים
13 דירוגים
6 דירוגים
1 דירוגים
0 דירוגים
30/3/2025

לא הייתי מוכנה לגמור אותו🥲🥲🙁 הוא כול כך מושלם וכתוב מהמםםם אימללה של ספר! בהתחלה הייתי כזה בסדר אני יקרא על גל מה כבר יקרה!!?!? התאהבתי בו! מתוק אמיתי עם נשמה נדירה הלוואי עליי גבר כזה הסיפור של אושרי😮😮🫠🫠 פשוט גמר אותי היו מלא צחוקים והחולצות של גלללל! פשוט פיפי🤣🤣 איך שהם נהיו ביחד! אני לא יכולה אם המתיקות הזאת אני לא יכולה להגיד את זה אבל אני יגיד אהבתי אותו יותר מאת עילאי! וזה לא קרה אף פעם באמת ספר חובה! מושלם ומהמםם זכיתי לקרוא אותו!

3
1/4/2025

וואוווו פשוט לא הפסקתי לבכות לאורך כל הספר וקראתי ברצף בלי הפסקה. זוג מרגש וסיפורים כל כך כואבים. הדבר היחיד שהתבאסתי עליו זה מלא אזכורים של שירים או טרנדים של טיקטוק שהיו קצת קרינג׳ים כי אישית כשאני קוראת ספר אני רוצה להתנתק. מלבד זה מומלץ בחום!! סנדרה את אלוהית איזו סדרה וואו !!

2
2/4/2025

וואווו איזה ספר ואיזה סיפור!!!! לרוץ לקרוא. מקנאה במי שמתחילה…

1
12/7/2025

מהממממםםםם לא יכולתי להפסיק לקרוא ❤️❤️❤️❤️

12/7/2025

הספר הזה עורר בי כל כך הרבה רגשות. רגע נקרעתי מצחוק ושניה אחרי בכיתי. אהבתי מאוד. לדעתי הכי טוב מבין ארבעת הספרים. כל אחת צריכה גל.

6/7/2025

ספר מושלםםם ממש אוהבת את כל החבורה של עילאי גל מעיין ואור

5/7/2025

אין מילים.. פשוט מדהים ומרגש.. ממליצה לכולם..

1/7/2025

ספר מושלם

27/6/2025

מושלם מרגש מצחיק

26/6/2025

אין על סנדרה הבה בספר של גל, כאבה הבטן מרוב צחוק, המון רגש וכאב טוהר ואושרי דמויות חזקות והתמונות של הבנים בסוף... פרייסלס

24/6/2025

סדרה מושלמת!!!!

19/6/2025

מושלם

18/6/2025

מושלםםםם מושלםםםםם מושלםםםםם!!!!! לא גמרתי לצחוק מהדיאלוגים השנונים!!! מהוויב שהספר נתן לי!! מהכימייה ביניהם!!!! אני לא מבינה איך לא קניתי את הספר עד עכשיו!!!!

17/6/2025

מה עם ספרים של מעיין ואור?🥰

10/6/2025

נהדר. כל מילה, כל משפט.. מ ק ס י ם

5/6/2025

תענוג צרוף כל ספר בון בון ממליצה בחום על ככככככל ספריה המקסימים💝🔥🔥🔥

2/6/2025

בכיתי בספר הזה דמעות מיופי גל אהובי הנצחי הספר הזה אהוב עלי מהסדרה הזאת ואושרי מישהו צריך לדבר על האישה שלנו פה 🤌🏾🤌🏾 חבל שסנדרה לא עשתה אותו יותר ארוך מרוב שהוא מושלם ומהפנט איפה אור ומעיין ???? 🧑‍🦯

2/6/2025

אין מילים, סדרה מטרפת שחובה לקרוא אותה ברצף. סופרת מלידה שיודעת לרתק אותך לדפים...אסקפיזם אמיתי שמוציא אותך מכל כאוס. מומלץ בטרוףףף.

2/6/2025

הכי טוב בסדרה בעיני

27/5/2025

אחד הטובים שקראתי ותאמינו שקראתי המון ספרים, אבל זה מושלם ברמה שלא ניתן לתאר במילים עפתי עליו🥹🥹 סנדרה אף פעם לא מאכזבת

20/5/2025

מהטובים שקראתי אי פעם וקראתי הרבה הרבה❣️❣️❣️

11/5/2025

שלמות.סדרה קסומה.כל ספר הוא אהבה בפני עצמה ומסיימים מאוהבים בארבעה גברים שווים. מה עם מעיין?

11/5/2025

מושלם!!! צחקתי הרבה, כאבתי הרבה, ואפילו הנשימה נעתקה מידי פעם.. סנדרה הבה כמו תמיד- במיטבה. חזרתי שוב על שלושת הספרים כדי להתחבר לספר הרביעי, ושוב.. נהניתי כל כך ❤️❤️

8/5/2025

אהבתי

6/5/2025

וואוו .

4/5/2025

מעולה!!

3/5/2025

מושלם

2/5/2025

ווואוווווו כשנדמה שאין יותר מה לגלות על החבורה המהממת הזו סנדרה מפתיעה בענק, איזו שלמות של ספר התרגשתי, כאבתי, בכיתי, צחקתי, ספר מעלף כמו כל הספרים של סנדרה 💙🩵💙🩵💙

28/4/2025

מושלם מפתיע ומדבר על נושא כואב

28/4/2025

מעולה!!!!!!!!!

27/4/2025

ספר מצוין! כמו שאר הספרים בסדרה המדהימה הזאת. כל פעם אני מופתעת מרמת הסחף בספרים של הסופרת המדהימה הזאת. מחכה לבאים בתור 💛

27/4/2025

וואוו מושלם ומרגש מאוד סדרה נהדרת מקווה שיהיה המשך על כל החבורה

26/4/2025

מושלם מושלם מושלםםםםםם

25/4/2025

אין דברים כאלה.וואו .איזה באסה שנגמר.

25/4/2025

תוספת מושלמת לסדרה הזו! מומלץ

24/4/2025

ספר מתוך סידרה שהיא חובה!!! סנדרה הבה במיטבה!

23/4/2025

וואו ספר טוב , מעולה

23/4/2025

אחד הספרים המהממים! ובכלל, סדרה מושלמת!

22/4/2025

אושרי :"אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. אתה האור בתוך חושך של שנים, אור שנדלק בתוכי מבפנים בלי שידעת ובלי שהתכוונת בכלל. אמרת לי פעם שכל מה שאתה יודע זה שאם אתה רוצה משהו, אתה לוקח. אני לא יודעת אם רצית את הלב שלי, אבל לקחת אותו מהרגע הראשון ולתמיד. כל מה שקרה בינינו קרה כי אני רציתי, כי לימדת אותי לא לפחד יותר משום דבר. אבל את הפחד הכי גדול שלי אתה לא יכול לקחת לעולם, אני מפחדת שלא תוכל להיות איתי, שהכול יותר מדי בשבילך, אני מפחדת שאתה מאמין שיש בתוכך מפלצת שמחכה לרגע השבירה כדי לרסק את דרכה החוצה מתוכך ולא תוכל לחזור ממה שכבר התרסק אצלך בפנים בשבועות האלה. ויותר מהכול אני מפחדת שלא תאהב אותי כמו שאני רוצה, כמו שמגיע לי ושלא תיתן לי לאהוב אותך כמו שמגיע לך." גל: "אני אוהב אותך. אני, גל זגורי, מאוהב בך כמו פסיכי. את האוויר שלי. לא יכולתי לנשום בלעדייך, לא ידעתי כמה אני לא יכול לחיות בלעדייך עד לרגע שהייתי צריך להרחיק אותך. אני יודע שפגעתי בך, רציתי לפגוע בך כי רציתי שתשנאי אותי. העדפתי שתשנאי אותי מאשר שתדעי את האמת. ⭐️⭐️⭐️⭐️⭐️ ה-5 כוכבים הכי קלים שנתתי בחיים בפער!!! ואי אמלה כמה חיכיתי לספר על אושרי וגל!!! ידעתי שהוא יצא מהרגע שהספר ״משהו לא צפוי״ יצא וקססתי ציפורניים מרוב ציפיה והתרגשות. הוא פשוט ענה על כל הציפיות שלי וכמו שניתן לראות הוא בן הספרים שלקח לי פחות משלושה ימים לסיים וזה אומר הרבה. לא היה לי יום ולא היה לי לילה וזה פשוט קורא לי עם כל הספר של סנדרה לא משנה אם אהבתי את העלילה או לא הכתיבה שלה סוחפת וממכרת שאי אפשר להפסיק!! בספרים הקודמים ידעתי שארצה רק לקרוא על גל כי הוא הכי מצחיק בחבורה ובספר הזה מגלים את הסיפור שלו וצד אחר ורגיש יותר. את אושרי פחות מזכירים בספרים האחרונים אלא רק בקטנה בספר הקודם ובספר של ירדן בעיקר, ודי ציפיתי לקרוא על אישה חלשה שצריכה את הזמן שלה ומפחדת מהצל של עצמה אבל עם גל היא הראתה צדדים אחרים ״ותפסה״ ביצים מה שנקרא ואהבתי לקרוא עליה ובעיקר על אישה שלא נותנת לדברי העבר להשפיע עליה בצורה קיצונית אלא לומדת לחיות איתם. אני חייבת להגיד שאם תראו את הסקירות הראשונות שלי על הספרים של סנדרה תראו שפחות התחברתי לספר הראשון ״משהו ממני״ אבל בשאר הסדרה היא פשוט הפציצה ואי אפשר להפסיק לקרוא. אני ממש ממליצה לכם לקרוא את כל הסדרה בלי לדלג על אף ספר כי הוא שווה את ההמתנה והציפיה לספר הזה. ויאאלה שמעתי שיש ספר על מעיין אז אני מחכהה 🥹

21/4/2025

כולם טובים וזה הכי טוב מכל הסדרה לדעתי

18/4/2025

כרגיל, נהדר!!!

18/4/2025

ואוווווווווו אז..... ❤️❤️❤️❤️❤️ לא רציתי שהספר יסתיים וזה לא קרה לי הרבה. חזרתי לקרוא את כל הסידרה שוב מהתחלה כדי לקרוא את הספר הזה. מה אני אגיד סנדרה אין עלייך סופרת בחסד כל ספר מרגש, סוחף ונוגע במקומות אחרים.(ולא רק הסדרה הזו אלא כל הספרים שלך אצלי במקום של כבוד) אוסף של רגשות יצאו ממני בכיתי, שמחתי,הייתי במתח, התרגשתי, כעסתי ובספר האחרון גם לא הפסקתי לצחוק בקול כמו סתומה. מחכה שיהיו ספרים על אור ומעיין בהקדם אני מקווה. שוב ספרים לפנתיאון 🏆🏆 בא לי גם חברים כאלה. חובת קריאה של כל הסדרה הנהדרת הזו חייבים לקרוא!!!!❤️❤️

17/4/2025

מעולה אהבתי מאוד

17/4/2025

ספר מעולה כמו תמיד של סדרה ספרים מעולים מחכים לעוד

16/4/2025

Good book

16/4/2025

צחקתי בקול, בכיתי, התרגשתי!! מחכה לספרי ההמשך על אור ומעין ♥️

14/4/2025

אמאלהה סיימתי אותו תוך כמה שעותת פשוט התמכרות הכאב של אושר וגל עבר אלי התרגשתי ובכיתי ביחד❤️❤️

12/4/2025

הספר המושלם הזה בהחלט ״משהו לתמיד״. רומן עכשווי על שני אנשים שעברו דברים קשים מאוד בחייהם. ומבינים שהם צריכים להיות ביחד, כי זה מה שכי טוב עבורם והביחד שלהם יתחבר ויהפוך למשהו שלם ומושלם עבורם, וגם יעזור להם להירפא. ולמרות שהעבר של שניהם לפתע מתערב באכזריות וכמעט הופך את הביחד שלהם לבלתי אפשרי, הם מחליטים להילחם נגד השדים מהעבר ממליצה לקרוא את כל הסדרה של סנדרה (יש שלושה) הדמויות שמוזכרות בתוך הספר, שייכות לספרים הקודמים. למרות שהספר יכול להיקרא כספר בודד. בקיצור מי שלא קראה לרוץ ולקרוא ⭐️⭐️⭐️⭐️⭐️ אם היו עוד הייתי מוסיפה עוד כוכבים כי הוא פשוט יפהפה ומושלם❤️❤️‍🔥🤩😍

12/4/2025

‏וואו וואו וואו וואו הסדרה הזאת אמאל׳ה אני לא יכולה ואני מצפה לעוד המשך סנדרה את מושלמת בכיתי צחקתי כעסתי התעצבנתי בעיקר התאהבתי

10/4/2025

מושלםםםם כמו כל החלקים הקודמים

10/4/2025

דמעות של עצב וכעס ודמעות של צחוק עמדו בעיני מספר פעמים. אין ספק שהעלילה מושלמת❤️❤️❤️❤️

8/4/2025

סנדרה לא מאכזבת. וואוו

8/4/2025

וואווווו אחד הספרים המהממים שקראתי , כמה שהזוג הזה מהמם ומצחיק . וניסיתי למשוך את הקריאה לאט אבל לא היה ניתן

6/4/2025

איזה ספר מהמם ואיזה סוף לסדרה המקסימה הזו. אהבתי ממש.

6/4/2025

מושלם!!! מצחיק ומרגש

6/4/2025

וואוווווווו לא הצלחתי להפסיק לקרוא !! כל כך התרגשתי צחקתי בכיתי באמת שזה כל מה שכיף לקרוא בספר אחד !

6/4/2025

סדרה מוש❤️❤️❤️❤️ . לקח לי זמן לקנות אותה התלבטתי כי לא הייתה הסגנון שלי שווה כל שקל. סדרה מהממת קלילה ומרגשת עם גברים איכותיים! מומלץ בחום ❤️❤️❤️😎💘

5/4/2025

וואו סיימתי ב 24 שעות. אחד הספרים הכי טובים שקראתי לאחרונה.

5/4/2025

ספר מקסים. מתה על הספרים של סנדרה ועל הסידרה הזו בפרט. מאד מקווה להמשכים. אהבתי מאד וממליצה מאד

5/4/2025

עוד ספר של הסופרת המדהימה הזו, ספר 4 בסדרה. מושלם מושלם מושלם

5/4/2025

ספר מושלם, מחכה לספר הבא.

5/4/2025

סנדרה שיחקת אותה, ספר מעולה

5/4/2025

וואוו אחד ענק!!!! אם שלושת הספרים הראשונים בסדרה היום מצויינים זה כבר ספר מעולה בקטע אחר! סיפור האהבה בין גל לאושרי הוא לגמרי חד פעמי, מסתבר שהקלישאה שצריך רק מבוגר אחד שיאמין בך זה לא סתם קלישאה…. הספר כתוב מקסים, כתיבה בוגרת שנונה אין ספק שסנדרה התעלתה על עצמה. לדעתי הכי טוב שלה!!!! רוצו לקרוא אין על החבורה הזו, להתאהב בהם 💜

5/4/2025

רוצו לקרוא ספר מדהים

5/4/2025

סנדרה מלכה

5/4/2025

מושלם מרגש מאוד.חייב לקרוא לפני את הספרים שקדמו.

4/4/2025

איך אפשר שלא לאהוב? סידרה על חיילים גיבורים בצבא ובחיים האישיים. גל בראש נשאר ילד מוכה אושרי מתחבאת במוסד מהחושך שבחייה. כאב ואהבה זורמת לה יחדיו ומצליחה בזכות חברים טובים. ממליצה מאוד.

4/4/2025

ואוו. חיכיתי לספר של גל ולא התאכזבתי! ספר מהמם, כל כך אוהבת את הספרים של סנדרה❣️

4/4/2025

רומן ישראלי מקסים ומעורר השראה. אין דבר העומד בפני הרצון. הגיבורים מחתך סוציואקונומי שונה אבל הלב... הלב מנצח. מקסים אהבתי

3/4/2025

מקסים לגמרי! ממשיך באותו קו של הסדרה ממליצה להתחיל בלראות את תמונות החתיכים בסוף הספר

3/4/2025

ידעתי שהספר הולך להיות מעולה אבל לא ציפיתי לדבר המושלם הזה. ספר חובה!

3/4/2025

הכתיבה של סנדרה תמיד מרגשת אותי, העלילה והדמויות דווקא בתקופה הזו מהוות חיבור מרגש לדור הנפלא שצומח כאן. מי שטרם קראה שתתכונן להתאהב פה. עכשיו תארו לעצמכם שלאחד הגיבורים יש את השם של הבן שלי חחחח

3/4/2025

ואוווווווווו עפתי על הספר ברמות!!! גל נכנס עמוק כל כך ללב אחרי שיודעים את כל מה שהוא עבר..ואיך הוא מתעל את זה לצחוק ושמחה..פשוט מיוחד..אבל גם כל כך רגיש ואוהב ספר מעולה!!! סנדרה מקווה שיש גם המשכים למעיין ואור.

2/4/2025

מרגש ומעולה! סנדרה הבה נפלאה כמו תמיד

2/4/2025

ספר מושלם. כל אחד שבור בדרך שלו, אבל יחד הם שלמים ומושלמים. אל תוותרו על הספר הזה, או על כל הסידרה.

2/4/2025

איזה ספר מושלם אני כל כך מאוהבת שתי דמויות שעברו ילדות גיהינום והצליחו לשרוד להתגבר ולאהוב אני מצדיעה לכם גל ואושרי וסנדרה כבר אמרתי לך את כותבת מדהים ומושלם את אלופה אני מחכה לספר הבא ואתם רוצו לקרוא את הממתק הזה אם היה אפשר יותר מ5 כוכבים הספר היה מקבל יותר

2/4/2025

וואו וואו וואו אסקפיזם אמיתי כייף לקרוא ולהתנתק מהמציאות ההפוכה שלנו

2/4/2025

אמאלהההההה❤❤❤❤❤ מושלםםםםם.... מושלםםםם... ועוד פעם מושלםםםםם❤❤❤❤❤

2/4/2025

ספר מושלם מושלם מושלם!!!! תקשיבו הספר כל כך מושלם קראתי אותו בלי לעצור יש בו הכל מהכל צחקתי והרבה, בכיתי , חברויות שיש רק ורק בצבא ספר שנכנס ללב ולנשמה סנדרה הבה את מלכה !!!!!!! רוצה להאמין שיש עוד ספר בהמשך נשארו מעיין ואור תפעילי את קסמייך בבקשה חמש כוכבים בשקט!!!!!

2/4/2025

ואוווו מעולה

1/4/2025

כמו כל הספרים של סנדרה ספר מעולה. כתיבה נהדרת. נהנתי מכל רגע, קצת עצובה שסיימתי את הספר ואין לי עוד משהו לקרוא של סנדרה

1/4/2025

סדרה מעולה!!! ספר מדהים

1/4/2025

ספר מדהים וסדרה מושלמת

1/4/2025

סדרה מושלמת, והספר הזה- וואוו אחד גדול. אני קוראת מהר, אבל את הספר הזה קראתי בלי לעצור לרגע! מתה על זה שהסיפור מתרחש פה ולא באיזו מדינה אחרת. מושלם מושלם.

1/4/2025

וואו, וואו. סנדרה שיחקה אותה שוב. ספר מושלם.

1/4/2025

אני פשוט מכורה לסדרה הזאת גל פשוט הורס , סיימתי ביום אחד!! ספר מלא בהומור, רגעים רציניים, רגעים עוצמתיים ורגעהאחד גדול של הנאה. אם לא ברור עד כאן אז טוסו לקרוא❣️

31/3/2025

אין ספרים כאלה אין סדרה של גברים מהחלומות ספרים שובי לב כל אחד יותר מומלץ מקודמו חובההההה!

31/3/2025

מושלם!!! מצחיק מרגש.. מומלץץץץ❤️❤️❤️

31/3/2025

הספר מושלם אהבתי מאוד

31/3/2025

הספר ריגש והצחיק עד דמעות אהבתי את הדמויות מחכה לסיפורים של שאר הרווקים

31/3/2025

סיפור מרגש ונוגע ללב, כתוב בצורה הייחודית שיש רק לסנדרה הבה. נפלא!!

31/3/2025

סנדרה סופרת שאין כמותה! הכתיבה המצויינת שלה מצליחה לרגש,להקסים ולהוציא אותי מהשגרה כל פעם מחדש. סיפור שגורם לי להנות בלי הפסקה, אי אפשר להפסיק לקרוא, אין עליה, באמת!

30/3/2025

וואוו!! ספר לקרוא בנשימה אחת מרגש מצחיק נוגע ללב הלוואי והוא לא היה נגמר לי כל כך מהר

30/3/2025

מושללםםםםםםםםם

12/5/2025

גם וגם וגם 🤣

1/5/2025

מהמם!! הספר הכי טוב לדעתי בסדרה.. נהנתי מכל רגע, כיף לסגור ככה את הסדרה

24/4/2025

יש בספרים של סנדרה משהו פשוט שנגנס ללב ומדבר אליך בגובה העיניים…. לדעתי הספר הזה היה הקצר מכולם בסדרה הזו והמרגש

17/4/2025

וואו מצד אחד נושא לא פשוט בכלל מצד שני סרט עם דיאלוגים מטורפים ומצחיקים שפשוט נקרעתי מצחוק. שילובמדליק ומגניב. אם זה סוף הסדרה אז אחלה סיומתוהתמונות בסוף הורסות. הדבר היחיד שהיה לי חסר זה משהו באושרי. לא יודעת להגיד מה אבל. תודה סנדרה הבה על סדרה מצוינת. את כותבת בחסד. זכות לקרוא את ספרייך.

9/4/2025

מרגש מצחיק אהבתי:)

31/3/2025

אהבתי חלקית, לא אהבתי את השימוש הרב בסלנג של ערסים, ושיכולתי לנחש את הסוף.

31/3/2025

האמת שציפיתי ליוצר אבל נהנתיי לקרוא

13/4/2025

ספר חמוד אבל יש כמה נקודות שהפריעו לי מבחינה עלילתית. כמו למשל גם אם נגיד אף אחד לא דיווח לרווחה על גל בילדות אין סיכוי שיכריחו חייל בודד לפגוש את האמא המתעללת שלו. אם יש לבחור בעיה משפחתית היו במקסימום מציעים לו משפחה מאמצת לחיילין בודדים. ממליצה לקרוא את הסדרה הבחורים של טומן ואז להבין על מה בדיוק אני מדברת.

1
12/7/2025

ההתחלה טובה הדמות של גל מעולה הסוף כמו טלנובלה

23/6/2025

אסקפיזם נחמד

20/6/2025

עלילה חמודה ודמויות מקסימות אבל הסיפור נמתחחח כמו מסטיק.. היו מלא פרקים שדילגתי עליהם. אם אתם אוהבים סלאו בורן זה בשבילכן

4/4/2025

הפעם פחות אהבתי. הכל לכאורה מעולה אבל לא היתה לי סבלנות לעלילה. אולי בגלל שיש בה הרבה מהיוםיום שלנו ודווקא הרגשתי צורך למשהו אחר. אולי הרקע הטרגי של הדמויות. גל עצבן אותי רוב הזמן, על אושרי בעיקר הרגשתי רחמים ולא אהבתי את התחושה. לסיכום - לצערי הפעם לא חמישה כוכבים

2/4/2025

לא מצליחה להבין את ההתלהבות. בעיני, הספר גרוע. שפה רדודה, ילדותי, מלא בקלישאות, החיבור בין הגיבורים לא מרגש ולא משכנע, נטול מתח. הספרים שלה על דמויות לא ישראליות היו הרבה יותר טובים, כתובים בשפה הרבה יותר טובה. לא ברור למה סופרות ישראליות בז׳אנר מרגישות צורך לכתוב בשפה כל כך רדודה כשמדובר בדמויות ישראליות. זה לא מושך.

אהבה בחלקים 4 - משהו לתמיד סנדרה הבה

פרולוג

היום

גל זגורי

'אל תתעסקי איתי, אוראל, את לא יודעת מאיפה באתי ואת מי אני מכיר. לא יהיה לך זמן לנשום ביום שאני אחליט לגמור אותך'. רק האל יודע כמה שיחקתי עם המחשבה הזאת מהרגע שהבנתי שאוראל מעורבת במה שקרה לעילאי. עצרתי את עצמי כל כך הרבה פעמים באותן שעות מלהרים טלפון לבן־ציון ולבקש טובה שלא הייתי מעז לבקש בשביל עצמי או בשביל אף אחד בעולם, אבל לאוראל הגיע להיענש, מידה כנגד מידה. אף אחד לא היה יודע לאן היא נעלמה והיא הייתה מקבלת את מה שמגיע לה.

בטח ובטח אחרי התרגיל המסריח שעשתה לעילאי כשווידאה שכדורי השינה שלו יוחלפו ואז גרמה לטוהר לחשוב שהוא בגד בה. הנקמה הקטנה והמרושעת שלה הייתה אכזרית במיוחד כי עילאי נכנס לסחרור אחרי שטוהר נחטפה והיה קשה מאוד להתמודד איתו. ההרס שהוא זרע בדירה שלנו היה הסימן הראשון ששום דבר לא היה בסדר מאותו רגע.

שלושה ימים עברו מהחילוץ של טוהר. את הלילה הראשון אור, מעיין ואני העברנו עם עילאי בבית החולים. למרות העייפות המטורפת לא יכולתי להתרחק משם מכל כך הרבה סיבות.

הראשונה, חששתי להשאיר את עילאי לבד בבית החולים בשעות מורטות עצבים. החודש האחרון, והשבוע האחרון בפרט, היו מהקשים ביותר שהוא התמודד איתם. זאת הייתה הפעם הראשונה, מיום שהכרתי אותו לפני שמונה שנים בגיוס ליחידה, שהחוסן שאפיין אותו נסדק. ולא סתם נסדק, התרסק לאלפי רסיסים, ולא הייתי בטוח שתהיה לו היכולת לאסוף אותם בכוחות עצמו.

הסיבה השנייה, זאת הייתה הפעם הראשונה אחרי שנים שפחדתי. פחד משתק אחז בי ולראשונה בחיי המטורפים הייתי מבועת. טוהר אימצה אותי לחיים שלה מהר יותר ממה שנתנה לעילאי להיכנס אליהם. כל החיים רציתי משפחה, אחים ואחיות, והיקום לא נתן לי. את עילאי היקום שלח לי בדרך נס כשהתגייסתי ליחידה ואת טוהר קיבלתי לפני חצי שנה. האחות שלא הייתה לי והפכה להיות כל מה שרציתי ויותר. ההיעלמות שלה ואי־הוודאות סביב היכולת שלנו להגיע אליה הייתה קשה מנשוא. פחדתי שעד שהקארמה חייכה אליי סוף סוף וקיבלתי משפחה הקלפים שוב נטרפו וכמו תמיד אני, גל זגורי, שכל חיי קיבלתי כלום ושום דבר מהעולם, מקבל עוד קלף מסריח ומפסיד.

ידעתי שאם טוהר לא חוזרת אני מפסיד את שניהם. את המשפחה היחידה שהייתה לי. ידעתי שלא אוכל לחיות אם יקרה לה משהו ויותר מכך, ידעתי שעילאי לא יוכל להשתקם מזה לעולם. לא יכולתי לחיות עם זה. הייתי מוכן לעשות הכול בשביל שניהם כי הם הכול בשבילי. הכול. כולל לחזור למקומות שהנשמה שלי לא רוצה לחזור אליהם.

בלילה השני הלכתי לישון בדירה של טוהר, עילאי נשאר איתה בבית החולים, ובדירה שלנו עדיין שרר ההרס שעילאי זרע בו באותו בוקר. אני מודה לאלוהים על שנתן לי את התובנה לזהות את המצוקה של עילאי באותו רגע כי התגובה הראשונה שלי הייתה לדפוק לו מכות של החיים.

בשעות הבוקר המאוחרות הם הגיעו סוף סוף לדירה, אחרי שאספו את שקית הבוטנים הקטנה והצמרירית שטוהר מעיזה לקרוא לה כלב. קפאתי לרגע כשראיתי את שניהם, ואז חיבקתי את עילאי. טוהר עמדה בצד וחייכה. ניגשתי אליה, חיבקתי אותה בזהירות והרמתי אותה. "אני לא יכול לאבד את המשפחה היחידה שיש לי, ברור?" זה הכי הרבה שיכולתי לומר בלי להתפרק.

אחרי שאכלנו יחד טוהר דחקה בנו לצאת לבסיס. היא הבינה לא פחות ממני שעילאי חייב להתאוורר, שהוא כבר מזמן עבר את הסף. ידעתי שאם לא נעשה את זה, הוא לא יצליח לשחרר. חזרנו שיכורים כל כך עד שעילאי הציע לה נישואים ליד כולנו כשהוא שיכור ושוכב על הרצפה. השארנו את עילאי וטוהר לבד, וכולנו התפרקנו ונרדמנו על הרצפה אצלה בדירה.

עכשיו, אני יושב על הכורסה בדירה שלי ושל עילאי בבסיס, הדירה חשוכה למעט אור שבוקע מהטלוויזיה, ביד אחת כוסית ויסקי ובשנייה סיגריה. מכנסי הג'ינס שלי מופשלים מטה, עם התחתונים, ובין הרגליים שלי הראש של הדייט שלי, עובדת במרץ על הזין שלי, מוצצת אותו במקצועיות. אני לוגם מהאלכוהול הזול, הצריבה שלו חזקה ולא נעימה. אני לוקח שאיפה מהסיגריה, מילים מתנגנות בראש שלי, מסיחות את דעתי מהמציצה הנמרצת שאני מקבל. 'עוד לילה ומיטה קרה רועדת, לילה שהזמן עצר מלכת'1. אני נכנע לזיכרונות הקשים, עוצם עיניים, משעין את ראשי לאחור ונושף עיגולים.

משקה זול, דייט זול, וחיים מסריחים שמנגנים על התפר בין הזול לממוצע.

גל זגורי, ממזר בלי אבא, ילד שאיש לא רצה. לא יותר.

פרק 1

היום

אושרי לוי

ד"ר אשכול, הפסיכולוג שמלווה אותי בשנים האחרונות, מניח באופן מטאפורי על השולחן פצצת אטום. אני נעה בחוסר נוחות על הכיסא. העיניים שלו בוחנות אותי, לא מחמיצות דבר. הוא אוהב לעשות את זה. לקחת את הנקודות הכי קשות, הכי מדממות, שהמוגלה נשפכת מהם, וללחוץ.

זאת הסיבה שהוא היחיד שהצליח לחלץ אותי מהתופת שננעלתי בתוכה מאז... מההתחלה הוא האמין שנגיעות קטנות, ללכת על ביצים, ולדבר סביב הנושא זה רעיון לא מוצלח. הגישה שלו הייתה ועודנה לחטא את קצה המחט ולנעוץ אותה עמוק ובלי רחמים בפצע. ואז לתת לכול לצאת.

"אני מחכה לתשובה, אושרי."

"לא יודעת מה לענות."

הוא רוכן מעט. "סיכמנו כבר לפני שנים, את לא צריכה 'לדעת' מה לענות. את צריכה פשוט לענות. אז תתארי לי את מי את רואה כשאת מדמיינת את עצמך בזוגיות."

"זה לא מישהו שאני מכירה." אני מייד מסייגת.

"לא אמרתי שאת מכירה אותו. לא שאלתי מי זה. שאלתי מי הוא."

"אוקיי, אבל אל תצחק עליי."

"זה לא קרה עד עכשיו, אין סיבה שעכשיו אתחיל לצחוק." הוא נשען לאחור בנינוחות, פניו רציניות, יש שיגידו קשוחות, אבל יש בהן הרבה חוכמה, הכלה ורוך.

"הוא צריך להיות איש טוב —"

אשכול עוצר אותי ומחדד, "לא מה הוא צריך להיות. אלא מה הוא יהיה. דמיון מודרך," הוא מזכיר לי.

"הוא יהיה איש טוב, יכיל אותי, יבין את המורכבות שלי, יהיה עדין, תהיה לו עבודה משרדית, אבל יהיה לו הרבה זמן בשבילי. הוא יאהב מוזיקה קלאסית כי זה מה שגיליתי שהכי מדבר אליי בשנים האלה, והוא יבוא איתי להצגות ולטיולים. אתה יודע, איזה אביר בלי סוס, אבל שיהיה ג'נטלמן."

"הבנתי. יש לי שאלה, ואני זורק פה רעיון. תחשבי עליו."

"בסדר." מכינה את עצמי לבאות, יודעת כבר שזה תמיד מגיע.

"ואם הוא לא יהיה כל אלה?"

"אז הוא בכלל לא יהיה. נקודה," אני עונה בפסקנות. קבעתי מסגרת ואני לא מתכוונת לזוז ממנה. עוד דבר שגיליתי על עצמי בשנים האלה, אם אני מציירת לעצמי את המסגרת והגבולות, קל לי יותר לנוע בתוכם.

"תחשבי על זה רגע." הוא שותק, בורר את מילותיו. "יש לך רשימת מכולת מוגדרת מאוד, אבל אם הוא לא יהיה כזה?"

"כזה איך?"

"כזה של עבודה משרדית, כזה של מוזיקה קלאסית. אם הוא יאהב מוזיקה מזרחית, אם העבודה שלו תהיה משהו מטורף, הוא לא יהיה עדין, אבל הוא בכל זאת יכיל אותך, יהיה רך במקומות שצריך, ובמקומות שלא תצטרכי להתפשר ולהתמודד. מה אז?"

"גבר מכיל ומבין, אבל חוגג בחפלות של מוזיקה מזרחית?"

"למשל."

"מעין ערס פואטי כזה?"

"נניח."

אני מתחילה לצחוק, אני מכירה ערס פואטי אחד והוא כל כך לא עומד בקריטריונים. הדמות של גל זגורי עולה בראשי ואני נזכרת בפעם הראשונה שפגשתי אותו.

לפני כמה חודשים עומר ורומי הזמינו את כולם לערב אצלם בבית. מעין סיכום תקופה לרומי, ירדן ואוהד בכדורגל. ירדן ולני ביקשו שאצטרף אליהם כי לדעת ירדן הגיע הזמן שאיפתח לעולם שננעלתי בפניו בשנים האחרונות. זו הייתה טבילת אש קשוחה. הרבה מוזיקה, אלכוהול, אוכל. יותר מדי אנשים. עומר הייתה המארחת המושלמת וקיבלה אותי בחום וברוך. היא ידעה על ההיסטוריה שלי, אבל לא עשתה שום סימן לכך שהיא נותנת לזה להשפיע עליה. ירדן נעמד ליד המנגל כי לטענתו אין מישהו שיודע למנגל טוב ממנו, ולני הפצועה והחבולה נעמדה לצידו. היה לירדן קושי אמיתי לשחרר אותה, לתת לה אוויר, לתת לה להתרחק. הוא פחד עליה כל כך באותו זמן. מצב הרוח שלו היה כמו רימון רסס שמישהו כל הזמן שחרר את הנצרה והחזיר אותה, וזה רק עניין של זמן עד שהרימון הזה יתפוצץ על כולם. לני הכילה אותו. הוא הערס הפואטי שלה.

עמדתי לידם ולא הרגשתי שייכת. האמת היא שלא הרגשתי שייכת באף מקום. שלושה שחקני כדורגל בליגת־העל ובנות הזוג שלהם, ואליהם הצטרפו עוד כמה אורחים, ביניהם עילאי, האח המושלם של עומר, שמבחינתי הוא כוח טבע, חסד גנטי לא הגיוני. הוא הגיע עם מפלצת מרשעת בשם אוראל. התחלחלתי מייד כשראיתי אותה. היה בה משהו רע שזיהיתי מייד, אבל לא יכולתי להצביע עליו. בדיעבד התברר שלא טעיתי, ובימים האחרונים היה משבר מטורף שהכניס את כולם לסחרור.

גם טוהר הצטרפה, האחות של רומי. ברגע שהיא נכנסה האווירה השתנתה. היה בינה ובין עילאי כמו שדה מגנטי של משיכה עזה. הם כמעט לא דיברו, אבל זה היה שם, מוחשי, חי וחזק. גם במקרה הזה לא טעיתי.

אבל מבחינתי שיא הערב היה תופעה לא נורמלית שנקראת גל זגורי. הוא הגיע עם עילאי ואוראל והביא איתו משהו אחר. הוא נכנס ברעש גדול לפני עילאי. בתוך פחות מדקה הספיק לנשק את עומר, לעצבן את רומי ולהתיישב בחצר עם כוסית וסיגריה. נשבעת שחטפתי סחרחורת כשהצצתי לכיוון שלו, לא רק מהאנרגיות, אלא גם, ובעיקר, מהמראה שלו. גבוה מאוד, שערו חום כהה ועיניו חומות. היו לו זיפי זקן שלא בטוח אם הוא משאיר אותם כך בכוונה או שזה מתוך חוסר עניין. זרועות שריריות, מקועקעות כמעט לגמרי וצלקת טרייה יחסית על המצח. אבל יותר מכול היה סביבו כמו שדה מגנטי עוצמתי של כוח, שדה שמשך אותי אליו בלי שאבין אפילו למה.

עילאי התיישב ליד גל והדליק סיגריה, גל לקח אותה ממנו ואז גמר בלגימה ארוכה את תכולת הכוס שלו. עילאי הדליק עוד אחת. היה ביניהם סנכרון מדהים. לא צריך היה לדעת הרבה עליהם כדי להבין שהם צוות. גל לקח את המיקרופון, שם שיר של אושר כהן והתחיל לשיר. המוזיקה הזאת היא תמיד חלק מפס הקול בערבים כאלה בכל מקום בישראל שלנו.

ברגע שטוהר הגיעה גל השתלט עליה, ואני כמעט בטוחה שהוא עשה את זה כדי לעצבן את עילאי. צוות לכל דבר. מאותו רגע ואילך הם היו צמודים זה לזה, למורת רוחו הרבה של עילאי. אוראל הייתה דבוקה אליו כמו מסטיק לנעל, ואף שלא הכרתי אף אחד מהם התחשק לי ללכת לעילאי ולהגיד לו שאם הוא רוצה שיהיה לו טוב בחיים שיעיף את המטומטמת הזאת.

לא יכולתי להפסיק להסתכל על גל. ממש לבהות בו. ירדן שם לב וניסה להסיח את דעתי כמה פעמים, אבל זה היה חזק ממני. בפעם הראשונה בחיי פגשתי ערס פואטי, ורציתי עוד.

היה לי נוח ביותר לבחון מרחוק, לא להיות חלק מהאינטראקציות המבהילות האלה. אבל כפי שלמדתי על בשרי, החיים אף פעם לא מאפשרים לך להישאר באזור בנוחות שלך, ולפתע הפכתי למוקד העניין שלהם, וגל היה היוזם.

האווירה השתנתה כשמוקד ההתעניינות של גל עבר אליי. זה הספיק כדי להכניס את ירדן ללחץ. החיוך נמחק מהפנים שלו והרגשתי שהגוף שלו נדרך. רימון בלי נצרה. זה היה מוחשי כל כך. הנחתי את היד על היד שלו ולחצתי בעדינות, בעיקר כדי למקד אותו בי ולסמן לו שהכול בסדר. גל הבין מהר שהוא דרך על מוקש. הוא החליף מבט עם ירדן ואחר כך עם עילאי והם נכנסו לתוך הבית. זה כל מה שלא רציתי שיקרה. לא רציתי להיות נושא שיחה בחדרים סגורים, לא רציתי להיות חלק ממסעות נקמה. רציתי שקט. הייתי בדרך לשקט הזה, איכשהו.

הם נכנסו לתוך הבית וידעתי שאני צריכה לעצור את השיחה הזאת. לא רציתי להרגיש עירומה וחשופה מול אנשים שאני לא מכירה. אף שעברו למעלה משמונה שנים סיפרתי את הסיפור שלי רק לעצמי. גל עמד ליד ירדן, הבעת הפנים הקלילה כבר מזמן לא הייתה שם. "את מי צריך להרוג?" האמנתי שהוא מסוגל. אולי בעבר הייתי רואה את זה כסתם צורת דיבור, אבל אחרי החודשים האלה עם ירדן ולני זה הפך להיות משהו שלא הטריד אותם. וזה הפחיד אותי.

"את אף אחד," עניתי במקום ירדן, התקדמתי לעבר גל והושטתי לו את ידי. "אני אושרי, אחות של ירדן." הוא לחץ את ידי בעדינות לא צפויה, אבל ההרגשה הייתה כאילו ננעצו בכף ידי מיליון מחטים קטנות. הרחקתי את ידי בעדינות. המבט שלו התמקד בפניי, מנסה לראות מעבר למה שאני מוכנה להראות. זה היה יותר מדי ולבסוף הוא הסיט את מבטו ממני. מי שלבסוף עצרה את השיחה האיומה הייתה לני וכולם חזרו לחצר.

אחרי השיחה הקצרה במטבח חזרנו לחצר והמבטים של ירדן עליי התחילו לעצבן אותי. הוא היה חייב להבין שהלחץ שלו לא עושה לי טוב. בכל פעם שהעפתי מבט לכיוון של החבר הזה שלהם, גל, המבט שלו היה עליי. בא לי להגיד לו שיסתכל על לני ויניח לי.

לא הרגשתי נוח בסביבה הלא מוכרת הזאת, אבל ירדן ולני התעקשו שאהיה איתם כמה ימים ואצטרף לחברים שלהם. ירדן לא שחרר ועקב אחרי כל תנועה שלי, והתחלתי לחשוב שהוא רצה שאהיה איתם כדי להשגיח עליי קצת כי ההורים שלנו נסעו לחופשה ויניב היה עסוק בעניינים שלו. מי מזכיר לירדן שאני בת עשרים ושמונה ולא בת שש עשרה?

התעלמתי מהמבטים הביקורתיים שלו וכל כמה רגעים הגנבתי מבט אל גל. היה בו משהו מסקרן. צמצמתי את עיניי, ניסיתי להתמקד במה שכתוב על חולצת הטי השחורה שלבש, והחנקתי צחוק כשראיתי מה כתוב. באותו רגע המבטים שלנו נפגשו והוא הבזיק לכיוון שלי חיוך הורס. "אהבת?"

המבט של ירדן עבר בין שנינו במהירות. "מה אהבת? על מה הוא מדבר?"

המבט של גל התעכב עליי ואז עבר באיטיות לירדן ואני הצטמררתי. לרגע ראיתי משהו מעבר למה שכולם רואים. אבל מה שזה לא היה, זה נעלם במהירות והחיוך השובב חזר לפנים שלו. "על החולצה שלי," הוא אמר וקם, הבד נמתח על שרירי החזה הבלתי אפשריים שלו.

"את לחמנייה טרייה? כי יש לי נקניקייה חמה," לני קראה בקול רם את מה שכתוב על החולצה והתחילה לצחוק.

"אתה דפוק," ירדן מלמל.

גל קרץ לי והתיישב בחזרה.

"מאיפה, לעזאזל, קנית את החולצה הזאת?" טוהר חייכה אליו. היא חמודה וכבר אהבתי אותה.

עילאי נד בראשו. "הוא מכין אותן לעצמו."

הרכנתי מעט את ראשי ועצרתי את פרץ הצחוק כי באמת לא בא לי לשמוע את החפירות של ירדן. לפני שיוסי הרס לי את החיים הייתי קוראת ספרים מהז'אנר הרומנטי, ספר כמעט בכל יום, ויותר מכול התחברתי דווקא לספרים הקשוחים יותר. הייתי חולמת על כריסטיאן גריי2 משל עצמי עם כל מה שהוא הביא איתו. אבל אז יוסי הגיע ולקח ממני את החלומות, את הבתולים שלי, את המיניות שלא הייתה לי הזדמנות להתנסות בה והשאיר אותי מרוסקת לשנים ארוכות.

הסתכלתי סביבי, רמות הטסטוסטרון היו מוגזמות, חבורה של גברי אלפא שעל כל אחד מהם אפשר לכתוב ספר. בכל זמן אחר, במציאות אחרת, הייתי מתרווחת לאחור ומפלרטטת עם גל. באותה תקופה לא הייתי מסוגלת לחשוב על זה.

זה היה ערב אייקוני לכל הדעות, בעיקר מפני שגל דרך בכל רגע נתון על מוקש. היו רגעים שחשבתי שהוא מודע מאוד לכל מילה שיצאה לו מהפה ובסוף הערב נשארתי בהרגשה שהוא ידע מה הוא עשה בכל פעם כזאת. הייתה לו עדינות של פיל בחנות חרסינה.

באותו רגע יכולתי לומר בוודאות שהוא לא היה טיפש, ובפעם הראשונה בחיים שלי הרגשתי שמשהו נמתח מהלב שלי אליו ולא ידעתי איך להתמודד עם זה.

"ערס פואטי אמרת?" אני חוזרת בשקט ומסתכלת על ד"ר אשכול.

הוא מחייך, כבר לא מנסה למשוך אותי בלשוני.

הפגישה השבועית שלנו מסתיימת ואני יוצאת לכיוון הקריות, לבית של ההורים שלי. חזרתי לשם לפני זמן מה, אחרי שהשתחררתי מבית החולים. יש את החיים שלי לפני יוסי ויש את החיים שאני מנסה לבנות אחריו. בין לבין יש חור שחור של שמונה שנים ואני מבינה שאצטרך למצוא את הדרך לגשר בין ה'לפני' ל'אחרי' ולהתחיל לבנות בכוחות עצמי משהו חדש. מה הוא יהיה? אני עדיין לא יודעת.

ערס פואטי.

אני צוחקת, אבל בכל זאת מחברת את הטלפון למערכת ברכב ומחפשת את השיר של אושר כהן שגל וטוהר שרו באותו ערב.

עוד ספרים של סנדרה הבה