אין הזדמנות שלישית
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אין הזדמנות שלישית
מכר
אלפי
עותקים
אין הזדמנות שלישית
מכר
אלפי
עותקים

אין הזדמנות שלישית

4.4 כוכבים (103 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2844מקורי
ספר מודפס
6973.6מקורי מחיר מוטבע על הספר 92
ספר קולי
2844מקורי
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: מאי 2023
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 253 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 13 דק'
  • קריינות: יורם יוספסברג
  • זמן האזנה: 6 שעות ו 51 דק'

יונתן דה שליט

יונתן דה שליט הוא שמו הבדוי של סופר שלא ניתן לחשוף את זהותו.
מחבר ספרי המתח בוגד, צוערים, סודות, אין הזדמנות שלישית.

ראיון "ראש בראש"

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

יוסף קלדרון כבר חשב שלעולם לא יחזור לשירות פעיל אחרי הפציעה המבצעית הקשה שכמעט גרמה למותו. אבל דווקא עכשיו, כשהוא נכה בגלל הפציעה ואחרי שנים שבהן נקבר בתפקידי הדרכה, פונה אליו ראש המוסד כדי שיפקד על מבצע ישראלי אמריקאי. המטרה: חיסול אוליגרך רוסי מושחת. לקלדרון, חייל ותיק, יש לא מעט סימני שאלה והוא מפנה אותם לראש המוסד ולאשת הקשר, האמריקאית המסתורית אנדריאה. אבל הוא גם יודע שזאת ההזדמנות האחרונה שלו. הוא מרכיב יחידה שכל חבריה רחוקים משיאם. אבל המשימה שלפניהם מתגלה כמסובכת הרבה יותר מהגלוי לעין. מנגנונים אפלים שולחים זרועות משני עברי האוקיינוס האטלנטי ובבת אחת הלוחות הטקטוניים מתחילים לזוז.

באין הזדמנות שלישית חוזר יונתן דה שליט, סופר המתח האהוב והמצליח, אל עולם הריגול הסוחף שיצר בסדרת ספרי "בוגד" רבי המכר. דה שליט מגולל עלילה מורטת עצבים, אמינה ומותחת, שמתרחשת בשלוש יבשות ומערבת ארגוני ביון, קנוניות בינלאומיות, אנשים שאין להם מה להפסיד לעומת מי שיש להם עולם שלם לאבד.
אינטרסים צרים ואסטרטגיות פתלתלות ניצבים מול אומץ לב אנושי. ונראה שלכל אחד יש מצית שעלול להבעיר את העולם.

יונתן דה שליט, איש כוחות הביטחון שכותב בשם בדוי, היה כבר לשם דבר בז'אנר המתח הישראלי. ספריו 'בוגד', 'צוערים' ו'סודות' היו לרבי מכר בישראל ובארצות הברית.

פרק ראשון

טשקנט, 1994
 

הפיצוץ ריסק את הצד הימני של גופו. תחילה ראה הבזק אור לבן, מסמא. אחרי שבריר שנייה הרגיש כאילו האוויר סביבו נשאב לחלוטין. אחר כך השתרר שקט, וזה התחלף ברעש מחריד שקרע את עור התוף באוזנו. מאות חלקיקי מתכת ריטשו את גופו. הכאב הגיע אחרי הפוגה קצרצרה, כאילו היה עליו להתגבר על ההלם והשקט. אז נשמעה הצווחה. כמו מסור דיסק עם להבים משוננים חתך הכאב את גופו פעם ועוד פעם ועוד פעם, אלף סיבובי מסור בשנייה. הוא הוטח אל קיר הסמטה והתמוטט על אבני הרחוב. הוא הופתע כשהרגיש בלחות הקרירה שבקעה מהן. כולו קרוע לגזרים והוא שם לב לקרירות האבנים. הוא פקח את עינו השמאלית וחשב, לשנייה מבורכת אחת, שהוא בסדר. עינו הימנית הייתה עצומה ושטופת דם. הוא לא ראה שידו הימנית מרוסקת ושרגלו הימנית קטועה.

ברגעים הטובים הוא מגדיר את עצמו כאדם ביוני. יד ימין מלאכותית. רגל ימין עשויה מחומרים מרוכבים, קלים וחזקים במיוחד. פלטינות בעצמות הפנים.

ברגעים הפחות טובים הוא אכול זעם ותסכול.

כשסיוטיו מעירים אותו בלילות, חולפים כמה רגעים עד שהוא מבין שאינו בטשקנט. הוא מסדיר את הנשימה, מזהה את צלליות הרהיטים המוכרים בחדרו, שומע את אשתו מתהפכת במיטתה בחדר השינה הסמוך. האם גם הלילה צעק מתוך שנתו והעיר אותה? הוא מביט במורד הסדין הסתור ורואה את החלל שבו הייתה אמורה להיות רגלו הימנית. הוא שוכב במיטתו, ובכל זאת בכל פעם מחדש הוא שרוע שותת דם בסמטה צרה בארץ רחוקה וזרה.

וושינגטון
 

ראש המוסד ענת גנור נשענה לאחור בכיסאה ונאנחה בשביעות רצון. הארוחה הייתה מעולה, והשיחה עם סקוט נורטון, ראש המועצה לביטחון לאומי והיועץ לביטחון לאומי של נשיא ארצות הברית, הייתה מרתקת כתמיד. היא הביטה בו בעודו מנקה את עדשות משקפיו במטפחת מעור צבי וחשבה שמי שמתבונן בהם מן הצד ודאי סבור שמדובר בפרופסור מפוזר ואובד עצות. היא עצמה לא הייתה עושה את הטעות הזאת.

גנור הכירה את נורטון לראשונה כשהייתה נציגת המוסד בוושינגטון, והוא - פרופסור מבריק ומעורר מחלוקת באוניברסיטת ג'ורג'טאון. נוצרו ביניהם יחסי ידידות, שהתפתחו עם השנים לקשר עמוק. כל אחד זיהה את הפוטנציאל הרב הטמון בחברו. כל אחד העריך שהאחר יגיע לעמדה של כוח והשפעה. ענת גנור ידעה שנורטון זיהה את יכולתה האנליטית הקרה ואת שאפתנותה העצומה, וחיבב את הבוז שבו התייחסה לעולם הסובב אותה, גם אם לא היה שותף לו. היא נהנתה מחשיבתו המקורית והמתריסה של נורטון ומהיכולת שלו לחולל שערוריות בלתי פוסקות. הוא היה ימני רדיקלי, בשנים שבהן דבר כזה היה טעם לגנאי אצל רבים בחוגו. בעמדותיו המדיניות התוקפניות הוא איגף את הרפובליקאים מימין, ובקנאות שלו לזכויות האזרח הוא איגף את הדמוקרטים משמאל. חוסר התקינות הפוליטית שלו ופיו הגדול היו מרעננים ומשעשעים כאחד, וכשגנור הרגישה שוושינגטון הממסדית מאתגרת את יכולת ההכלה שלה, היא מצאה מפלט צבעוני ומעורר בשיחותיה עימו. ההערות השנונות שלו, ההומור היבש והדק והפטריוטיזם הלא מתנצל שלו, כל אלה נשאו חן בעיניה וגרמו לה, איכשהו, להיות עוד יותר ישראלית מתמיד. זמן קצר לאחר שהכירו העיר לה אחד מאנשי הקשר שלה בסי־אַיי־אֵיי שבאֶף־בּי־אַיי לא מרוצים מפגישותיה עם נורטון. "הם אומרים שיחסי חברות עם אקדמאי מפורסם ומעורר מחלוקת אינם חלק מתפקידך כנציגת ארגון ביון זר בבירת ארצות הברית," אמר לה. "שיזדיינו," השיבה בביטול, ולתדהמתה בכך הסתיים העניין.

חלפו תשע שנים, והיא התמנתה לראש המוסד, האישה הראשונה בתפקיד - אם כי לא האחרונה, כמו שאמרה כשנשאלה על כך במפגש עם קבוצת לוחמות. כמובן, היא לא התכוונה לפנות את מקומה בעתיד הקרוב. שנה לאחר מכן התחלף השלטון בארצות הברית, והנשיא החדש מינה את פרופ' סקוט נורטון לראש המועצה לביטחון לאומי.

בכל פעם שהגיעה גנור לוושינגטון נפגשה עם נורטון. אמנם הדבר לא עלה בקנה אחד עם כללי הפרוטוקול, ועדיין עורר מורת רוח לא מוסתרת בקרב ראשי קהילת המודיעין האמריקאית, אבל הפגישות לא נפסקו מעולם. ייתכן שאי הנחת שעוררו בשירותי הביון בארצות הברית הייתה חלק מהדלק שקיים את אותם יחסים. לא גנור ולא נורטון היו אנשים מרַצים, למעשה שניהם אהבו לצייר מחוץ לקווים. ועל אף זאת, ולמרות המרדנות המסוימת שאפיינה את שניהם, שניהם החזיקו עמדות מפתח. נורטון היה חלק מהבית הלבן, מהדרג הפוליטי, ואיש סודו של הנשיא. וענת גנור הייתה ראש המוסד, ומקורבת מאוד לנורטון. היו שאמרו שראש הסי־איי־איי רתח בכל פעם מחדש כשחשב על הדלת הפתוחה שיש לראש ארגון הביון הקטן והפעלתני אצל ראש המועצה לביטחון לאומי של המעצמה החזקה בעולם. בחדרים סגורים דיבר על האישה השחצנית שמנהלת את המוסד המזדיין הרצחני והפרוע שחושב את עצמו למי־יודע־מה, אמר שגנור עצמה לא שמה זין על שום דבר ועל אף אחד, שהיא מסתובבת בבית הלבן כאילו נולדה שם ולא באיזו עיר מדברית נידחת בדרום מדינת ישראל. היה לו תיק עליה, ושום שורה שנכתבה בתיק לא מצאה חן בעיניו. ללא ספק, ענת גנור הייתה מבחינתו עוד אחת מהממזרות ששינו את החוקים. סגנון הדיבור גס הרוח של ראש הסי־איי־איי לא היה זר ללשכות הבכירות בהיכלי העוצמה של וושינגטון. מאוד סֶוֶונטיז, הייתה גנור מעירה ביובש אילו שמעה את הדברים, ואולי הייתה מחקה את ילדיה הבוגרים ואומרת, אוקיי, בּוּמֶר. אבל גם לענת גנור היו סטנדרטים משלה, די נוקשים למען האמת. היא הייתה מודעת לכך שקשריה בבית הלבן מעוררים קנאה ותרעומת. למרות זאת לא העלתה על דעתה לרגע לוותר על הקשר עם נורטון; אמנם היא טענה שזאת חברות בלבד, אפילו חברות נפש, אבל למעשה הוא היה נכס אסטרטגי של ממש. מתוך נימוס השתדלה שלא לנופף בו ולנהוג בעמיתיה שעמדו בראש ארגוני המודיעין האמריקאיים בכבוד. היא ידעה להעריך את גודלם ועוצמתם של ארגוני הביון של ארצות הברית, ומתקופת שירותה בוושינגטון למדה שמתחת למעטה החברותי ואפילו הילדותי של רבים מהאמריקאים מסתתרים פעמים רבות אנשים חכמים, מוכשרים, אגרסיביים ומסוכנים. היא לא זלזלה באף אחד מהם.

ראש המוסד לגמה מהקפה, שהיה טוב להפתיע, נמנעה מלהזמין קינוח והודתה לנורטון על הארוחה. "כמו תמיד, סקוט," היא אמרה, "היה נפלא. מי היה מאמין שבחור ממערב וירג'יניה יפתח כזו אנינות טעם," הקניטה אותו, והוא חייך. על אף מוצאו במדינת כורי פחם ענייה, מעולם לא היה בחור שגרתי. הוא זכה במלגה לאוניברסיטת ייל, ואת הדוקטורט שלו במחשבה מדינית כתב באוניברסיטת שיקגו וסיים בהצטיינות. הוא, בניגוד לענת גנור, דווקא לא מצא עניין מיוחד באוכל. הוא חשב שאנשים מייחסים יותר מדי חשיבות למזון שהם מכניסים לפיהם. הוא מעולם לא קיבל את ההנחה שאוכל הוא תרבות. תרבות היא תרבות. אף שהיה אוכל בשמחה עוף מטוגן עם קולסלו, הוא רצה להיפגש עם ידידתו ענת במקום שיקלע לטעמה, שיוכלו לשוחח בו בשקט, ושלא יהווה אתגר יוצא דופן עבור המאבטחים שלו.

"נטייל קצת, ענת?" הוא שאל עם תשלום החשבון.

היה זה ערב חם והביל במיוחד בוושינגטון. היציאה החוצה מהמסעדה הממוזגת לא נראתה מפתה במיוחד, אבל ראש המוסד נענתה להצעה. "בשמחה. קצת אוויר לח מעולם לא הזיק לאף אחד. הגיע הזמן לחילוץ עצמות. כבר שלושה ימים שאני מבלה רק במטוסים ובחדרי דיונים."

הם הלכו סמוכים זה לזה ברחובות הצרים של ג'ורג'טאון והמאבטחים בעקבותיהם, שומרים על מרחק דיסקרטי. רכב הליווי התנהל מאחור באיטיות. הלחות כיסתה את עורם כמו ניילון נצמד. נורטון החזיק את מקטורנו בידו הימנית, מוטל לאחור על כתפו.

"ענת, יש משהו שאני רוצה להעלות בפנייך בחשאיות מוחלטת," אמר לה והפנה את מבטו אליה.

לא סתם יצאנו לטיול לילי בתנאים קשים, חשבה. "אני מקשיבה. ואין דבר שאנחנו מדברים עליו שאיננו חשאי."

"לא, זה משהו שונה. זה חשאי באופן מוחלט."

"קדימה, סקוט. אני אישה מבוגרת. אין סוד שעוד לא שמעתי."

"קיריל נוביצקי."

ענת גנור שתקה.

"שמעת עליו?"

"הייתי אמורה לשמוע עליו?"

"אוליגרך רוסי שעסקיו חובקי עולם. עסקים מלוכלכים ככל שאת יכולה לדמיין. בעבר הרחוק הוא היה קצין בק־ג־ב. כמו כולם."

הם פנו שמאלה. נהר הפוטומק נגלה לעיניהם, אורות צבעוניים משתקפים במימיו הכהים. משב קריר נדף מן הנהר להרף עין ונבלע בלחות הכבדה. הם חלפו על פני זוג צעיר שאחז ידיים והתבונן בדממה בזרימת הנהר. גבר מבוגר טייל עם כלבו.

"ומה איתו, עם האוליגרך הזה?"

"הוא צריך למות."

"הוא לא היחיד. למה הוא?"

"הוא מהווה איום על הביטחון הלאומי האמריקאי."

"סקוט, אתה נשמע כמו נאד נפוח. זה לא מתאים לך."

"יכול להיות, אבל אני לא יכול להגיד יותר. זאת האמת. הוא מסכן את אמריקה."

"אז תיפטרו ממנו."

"מבחינתנו עדיף שאתם תעשו את זה."

לשבריר שנייה נעצרה ענת על מקומה, מופתעת, ונעלי השאנל הנצחיות שלה חרקו. כשהמשיכה ללכת, כבר חיכתה להסברים.

"אני מבקש ממך, והפעם זאת בקשה אישית מהיועץ האמריקאי לביטחון לאומי. זה מוכרח להיות מבצע ישראלי. את יודעת שמעולם לא ביקשנו מכם דבר כזה. זו פעם ראשונה. ואם ביקשתי, יש לכך סיבה."

"אתם לא יכולים לעשות את העבודה המלוכלכת שלכם בעצמכם? הסי־איי־איי, הכוחות המיוחדים, אריות הים? כשרציתם להרוג את בן לאדן, כל אחד נדחף בתור כדי לעשות את זה. תוציאו צו נשיאותי ותעשו את זה." ענת גנור לא הרימה את קולה ונשמעה שלווה, אבל ידעה שסקוט נורטון ער למורת רוחה.

"הפעם המצב אחר. נוביצקי צריך למות, ואנחנו לא יכולים לעשות את זה, אתם כן. וגם לכם יש אינטרס משמעותי שזה יקרה."

"אם לא שמעתי עליו עד עכשיו, איך יכול להיות שזה אינטרס שלנו?"

שמץ של התנשאות התגנב לנימת דיבורו. "אתם לא בהכרח יודעים הכול. האיש הזה סוחר בכל טינופת שאת יכולה להעלות על הדעת. ציוד צבאי, רכיבים אלקטרוניים רגישים, חומרים כימיים. וגם יֶדע. סוכנות תעסוקה של מומחי גרעין ומומחים לחומרי נפץ ומומחים לעיבוד מתכות מיוחדות שמוכרת לכל מי שמוכן לשלם. בכל יום שעובר הוא מסכן אתכם וגורם לכם נזק. אם מדינה כלשהי במזרח התיכון מפתחת נשק גרעיני, תהיי בטוחה שהוא מעורב בכך באופן עמוק. ולשאלתך, העובדה ששמו לא הגיע אלייך רק מוכיחה שהוא פועל בחשאיות מקסימלית. אני בטוח שהשם שלו מוכר לאנשייך, אבל כנראה לא זיהיתם אותו כאיום משמעותי. הוא עובד עם שרשרת של מתווכים ואנשי קשר ושומר על פרופיל נמוך במיוחד."

"אבל אתם לא מטפלים ככה בפרוליפרטורים, במפיצי חומרים וידע מסוכנים. אתם מוציאים נגדם כל מיני צווים משפטיים ומאמינים שזה משפיע על משהו."

"הכוח של צווים משפטיים וסנקציות כלכליות הוא מאוד משמעותי, ואת יודעת את זה טוב כמוני. אבל האיש הזה סוחר במוות, ולאנשים שלך זו צריכה להיות סיבה מספיק טובה בשביל לחסל אותו. הוא לא יהיה האיש הראשון שתורי על מותו."

"ובכל זאת..."

"כן. זו בקשה שאני מפנה אלייך. לא בגלל החברות בינינו. זו בקשה של ראש המועצה לביטחון לאומי מראש המוסד הישראלי. בקשה חשאית, בארבע עיניים. וזה משהו שראש מוסד יודעת לעשות. למען האינטרס הלאומי שהיא מייצגת."

"ואיך אציג את זה לאנשים שלי?" היא הרגישה כמו סטודנטית שמתנצחת עם המרצה שלה, והעמדה הזאת לא מצאה חן בעיניה. מעולם לא היו פערי הכוח ביניהם מוחשיים כל כך. בכל זאת המשיכה לשטוח את טיעוני הנגד. "צריכה להיות סיבה לחיסול. צריך בסיס מודיעיני מפורט. צריך להוכיח שיש איום. צריך להראות שאין דרך אפקטיבית אחרת. צריך אישור של ועדת ראשי השירותים. צריך אישור של ראש הממשלה. אין דרך שנעבור את כל התהליך הזה בהצלחה אם מדובר במישהו שעד הרגע לא שמעתי את שמו."

"כמו שאמרתי. יש דברים שרק ראש מוסד יכולה לעשות. אני משוכנע שאת יודעת לגרום לזה לקרות. הטובה שתעשי לבית הלבן לא תזיק לביטחון הלאומי הישראלי. ולא תזיק לך."

השמועות על שאיפתה להיכנס לזירה הפוליטית עם תום תפקידה כנראה הגיעו גם לוושינגטון, חשבה גנור לעצמה ביובש. חברים או לא חברים, סקוט נורטון מעולם לא היה איש עדין במיוחד.

"אני צריכה לחשוב על זה, סקוט. אתה יודע שאני מוכנה לעשות בשבילך הכול." היא שתקה לרגע. "ממש כפי שאתה מוכן לעשות עבורי. עברנו ביחד כמה דברים בעשור האחרון."

הם המשיכו ללכת בדממה על גדת הנהר הכהה.

"אם נעשה את זה נצטרך, אתה ואני, למנות אנשים שיהיו בקשר ישיר בעניין הזה," היא אמרה, לאחר מחשבה. "לא נוכל לנהל את המבצע באופן אישי. מה גם שכל העולם מתעניין בך ובמה שאתה עושה. אם אחליט שאני יכולה להתקדם בעניין, אם," חזרה והדגישה, "אז יש לי רעיון את מי למנות כאחראי. עם מי הוא יעבוד אצלכם?"

"קצינה למבצעים מיוחדים של הסי־איי־איי שהושאלה למועצה לביטחון לאומי. יש לה רקע מקצועי שיאפשר לה לייצג אותי במבצע מהסוג הזה. היא תעביר את כל המידע שיש לנו. היא תבצע את כל התיאומים הנדרשים. ואת צודקת, עדיף שאת ואני נתרחק צעד אחד מהדבר הזה. ניתן לאנשי המבצעים לעבוד."

"באת מוכן, אבל עוד לא הבטחתי שום דבר." היא העיפה מבט לאחור, אל צבא המאבטחים של נורטון. הם לא השרו עליה ביטחון.

"אני מבין. אבל את חייבת לזכור: זה קריטי. אני לא מבקש דברים כאלה בקלות ראש."

אני יודע שלא תאכזבי אותי, חשבה גנור. זה המשפט שנותר באוויר אף שלא נהגה בקול. שניהם ידעו שאין לה אפשרות לסרב. היא רק תהתה לְמה היא מכניסה את עצמה.

יונתן דה שליט

יונתן דה שליט הוא שמו הבדוי של סופר שלא ניתן לחשוף את זהותו.
מחבר ספרי המתח בוגד, צוערים, סודות, אין הזדמנות שלישית.

ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: מאי 2023
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 253 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 13 דק'
  • קריינות: יורם יוספסברג
  • זמן האזנה: 6 שעות ו 51 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
103 דירוגים
59 דירוגים
29 דירוגים
10 דירוגים
3 דירוגים
2 דירוגים
7/4/2025

יונתן דה שליט בעוד ספר נפלא. מותח, מרתק ומסחרר. ספר שאי אפשר להניח מהיד. מומלץ לכל חובבי המתח וגם לכאלה שלא.

2/2/2025

ספר מהנה ומפתיע

9/9/2024

מושלם,, עלילה מרתקת

14/5/2024

ספר טוב, כיף לשקוע בו לכמה שעות

12/5/2024

מהנה מאד. ממחיץ.

26/1/2024

מותח ומהנה מאוד

13/1/2024

ספר טוב.

13/1/2024

אחלה ספר, קליל ומותח...

11/11/2023

מותח ומפתיע.

27/10/2023

מרתק בוחף מעניין מנש

13/10/2023

מותח ומרתק

15/9/2023

מצויין

13/9/2023

ספר ריגול כתוב היטב. מאד נהניתי מהקריאה. מתי הסרט???

9/9/2023

כתוב היטב מבחינה מקצועית. קריאה קולחת ומהנה.

4/9/2023

מצוין. ספרו הטוב ביותר

29/8/2023

Its the best story by an author

28/8/2023

עלילה וכתיבה סוחפות !

26/8/2023

מעולה

21/8/2023

מעולה ומותח

30/7/2023

מעולה, עוד בבקשה

25/7/2023

יופי של ספר🙏🏻

25/7/2023

מצויין

24/7/2023

ספר טוב, מעניין, מותח וזורם עם נגיעות אקטואליות

19/7/2023

העביר לי ערב בכיף

19/7/2023

אינטיליגנטי ומותח

16/7/2023

פשוט מעולה. עלילה מרתקת לכל אורכו

11/7/2023

מתח סוחף. סיפור פנטסטי, חובק עולם. מרתק לעקוב אחרי נפתולי העלילה ודמויות הגיבורים. מומלץ לחובבי הז'אנר.

7/7/2023

פשוט 10.

26/6/2023

מרתק חכם מפתיע תענוג צרוף

26/6/2023

מצויין כמו גם יתר ספריו של יונתן דה שליט

25/6/2023

ספר מתח מעולה.

22/6/2023

טוב מאוד קולח

16/6/2023

ספר מצויין. למרות שכל מרכיב כשלעצמו הגיוני, השילוב של כולם יחד באותו הסיפור היא קצת מוגזמת אולי. ועדיין - מומלץ מאד

14/6/2023

סיפור מותח כתוב בצורה מבריקה. מאד קולח ומהנה. אהבתי מאד.

11/6/2023

ספר מרתק ומותח

6/6/2023

מעולה!

27/5/2023

ממלא את תפקידו בתור ספר קולח. לא מתוחכם מאוד ולא פרס נובל לספרות, אבל זורם ומהנה.

26/5/2023

מתח מעולה, עוד הצלחה של יונתן דה שליט,שאפו

26/5/2023

נהדר מותח ומתוחכם

23/5/2023

מרתק! ספר קולח שאי אפשר להניח לרגע. נהנתי מאוד לקרוא, ניסיתי להאט לקראת הסוף כדי שלא ייגמר אבל לא הצלחתי... מפתיע, מתוחכם, נוגע וגם מצחיק.

17/5/2023

מצויין

13/5/2023

טוב מאוד

11/5/2023

ספר מעולה

24/5/2025

ספר מדויק מדויק, חכם ומלא פיתולים. הקריינות הייתה נפלאה כרגיל

2/10/2024

ספר טוב כתוב היטב בגדול נהנתי מהקריאה .

5/2/2024

סביר לג'אנר לא יצירת מופת

24/1/2024

נהניתי מאד.

2/12/2023

ספר מתח קלילי וזורם עם טוויסטים נחמדים. אהבתי

11/11/2023

לא רע

19/8/2023

אחלה קליל מומלץ

12/8/2023

ספר מרתק !

29/7/2023

כתוב היטב. מותח ואמין רוב הזמן. סיום אכזרי במיוחד.

25/7/2023

ספר מתח מצויין

30/6/2023

כתוב היטב, מרתק לאורך כל הדרך, מותח ומהנה. לא הכל הגיוני או סביר, אבל סיפור טוב לא חייב להיות תמיד מציאותי.

26/6/2023

בספרו "המרגל שחזר מן הכפור" (הוצאת זמורה ביתן, 1983), אולי ספר הריגול הטוב ביותר שנכתב, עמד ג'ון לה־קארה (איש השירות החשאי הבריטי דייוויד קורנוול) על כך ש"לעבודת הביון חוק־מוסר אחד – התוצאות הן המצדיקות אותה" (עמוד 14). במקום אחר בספר, שם בפי גיבורו, אלק לימאס, איש מבצעים ותיק בשירות החשאי הבריטי את הקביעה כי המלחמה הקרה היא מלחמה מלוכלכת, "לא־נעימה, כיוון שלוחמים אותה בקנה מידה מצוצמם, מטווח קצר, וכיוון שלפעמים נופלים בה בני־אדם חפים מפשע. אבל זה לא כלום, לא כלום לעומת מלחמות אחרות – המלחמה האחרונה או המלחמה הבאה" (עמוד 185). לימאס הבין אז שהוא משמש כלי שרת בידי כוחות גדולים ממנו, אך ידע שזהו חלק ממקצוע הריגול. הקריאה במותחן החדש של של יונתן דה שליט, "אין הזדמנות שלישית" (הוצאת כתר, 2023), אותו גמעתי ביומיים, החזירה אותי לאמיתות הללו של לה־קארה, משום שהוא הדגים את תקפותן. דה שליט, בכיר בקהילת המודיעין הישראלית, פרסם לפני שמונה שנים את ספרו הראשון, "בוגד", שהיה מעין הומאז' לספר "החפרפרת" מאת לה־קארה. בהשראת סופר הריגול הבריטי בחר דה שליט לכתוב בשם בדוי, ומאותה סיבה ממש – הוא עדיין בשירות פעיל. ספרו החדש הוא מעין המשך לטרילוגיית מותחני הריגול שכתב, ובו הופעות אורח של גיבורים ישנים אך גם גיבור חדש לגמרי ולא פחות מוצלח. עלילת הספר נפתחת עם בקשה לא שגרתית שהציג היועץ לביטחון לאומי של נשיא ארצות הברית, סקוט נורטון, מראש המוסד הישראלי, ענת גנור. בקשתו היא שהמוסד יוציא לפועל מבצע לחיסול אוליגרך רוסי מושחת, איש קג"ב בעברו, שלטענת הממשל האמריקני מעורב גם בסיוע לאויביה של ישראל. גנור הסכימה לבקשתו של נורטון, אך לא היה בכוונתה להפוך את המבצע למשימה רשמית של המשרד, שניתן יהיה לקשר אליה במידה ותיכשל או תסתבך. לכן, היא הטילה אותה על יוסף קלדרון, איש מבצעים עתיר עלילות במוסד. קלדרון הוא המאצ'ו הישראלי הקלאסי. זה שבאלבומו יש תמונה שלו "עם מדי צנחנים ומבט גא ויהיר" (עמוד 36), ובמערכת הביטחון נלחשו בין יודעי דבר "סיפורים רבים על עלילותיו בצבא, בימ"מ וביחידה" (עמוד 42). בימ"מ היה קלדרון "אגדה מהלכת. פציעתו במבצע לחיסול מחבלים במערות הר חברון והצל"ש שקיבל על אומץ ליבו הפכו לחלק ממורשת היחידה" (עמוד 76). בשנת 1994, במהלך פעילות מבצעית בטשקנט, ואיבד יד ורגל. בשל נכותו "נקבר" בתפקידי הדרכה שנים ארוכות, וסייע בהכנתם של מבצעים שבהם המיומנות הגבוהה שלו היתה רלוונטית. בין אלו ניתן למנות מבצע בו הרגו צלפים פעיל חזבאללה בכיר מטווח רחוק. עתה הוא יוצא, כמו קאובוי מזדקן מהמערב הפרוע, ל"רכיבה אחת אחרונה". לקלדרון, לוחם ותיק, יש לא מעט סימני שאלה לגבי המבצע. אבל גם הוא יודע שזאת ההזדמנות האחרונה שלו, והרצון לעסוק שוב במבצעים ולא בהדרכה גובר על כל טיעון וספק. כשנשאל האם כל מה שמצליח לגיטימי, השיב בחיוב. "זו מלחמה מלוכלכת" (עמוד 130), אמר וציטט מבלי משים את לימאס. הוא הקים צוות שכולל את עדי, הקמ"נית הזכורה לטוב מספרו הראשון של דה שליט, ואת אמיר (שגם הוא היה חבר בצוות שצד את הבוגד ההוא), מומחה הנהיגה המבצעית, סרגיי, הצלף שהושאל מהימ"מ, וסטאס, מומחה לאמצעי לחימה (ובעצמו נכה על כיסא גלגלים לאחר שנפצע כלוחם בסיירת מטכ"ל בפעולה בסוריה).  חברה נוספת בצוות היא איב, לוחמת מנוסה שהשתתפה ב־2005 במבצע משמעותי בקואלה לומפור. "ארבעה כדורים היא ירתה בגופו של הביולוג העיראקי שניסה להפוך חיידקים קטלניים לנשק בעבור ארגון אל קאעידה" (עמוד 59). איב היא אולי היחידה בצוות שמעזה, בשל יחסיה עם קלדרון להטיל ספק במניעיו ובהחלטותיו. למרות ניסיונם ומיומנותם של חברי הצוות, קלדרון ואנשיו יגלו כי המשימה שהוטלה עליהם מאתגרת במיוחד. מנגנונים אפלים שולחים זרועות בכדי לסכל ולשבש את מהלכיהם ולא מן נמנע שיש מי שמשתמש בהם ככלי שרת בתוכנית רחבה בהרבה. הספר כתוב היטב, קולח ומעניין. כבעבר, המחבר היטיב לשלב אזכורים לאירועים אמיתיים שהופכים את הסיפור למציאותי בהרבה, כמו חרושת השמועות שנקשרו בנשיא ארה"ב טראמפ, ומבצעים שונים של הימ"מ. התוצאה ניכרת באיכות הכתיבה, שלצד היותה מותחת נשארת ריאלית ומקנה לבדיה נופך של אמינות. בקיצור שווה.

18/6/2023

מזכיר מאוד את red sparrow לדעתי שאב ממנו השראה אם לא יותר מכך. מותח סוחף מהנה

10/6/2023

טוב

15/5/2023

ספר טוב סוף גרוע

11/5/2023

פחות טוב מספריו הקודמים של המחבר. עדיין מותח וקולח.

7/5/2023

קצר וקולע, עלילה מפותלת במינימום דפים, מותח ומעניין.

3/5/2025

עלילה - בסדר. שפה ותיאורים ברמה נמוכה.

30/8/2023

לא זורם במיוחד.. רעיון לא מקורי..

27/8/2023

סיפור מעניין, מסופר בצורה קצת קשה למעקב.

10/7/2023

לא ממליצה. לא עומד בכללי הסוגה של מותחן טוב, וזו גם לא ספרות גדולה. העלילה לא משכנעת כמו גם אופי הדמויות והקשרים ביניהן.

10/7/2023

חיכיתי לספרו הרביעי של יונתן דה שליט בכליון עיניים, אך לצערי כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. הספר, העלילה והדמויות רחוקים שנות אור מהאיכויות שהורגלנו בהן בספריו הקודמים של המחבר, וחבל. חבל מאוד. העלילה מאולצת ומנסה בכוח לשלב בין תיאוריות קונספירציה הנוגעות לשמאל הרדיקלי בממשל האמריקאי, קשריו עם המוסד הישראלי וההתמודדות (העצמאית) של שניהם מול כוחות הביון הרוסי.  זה לא עובד.  מקומו של המחבר בפנתיאון סופרי ז'אנר הריגול והפעולה מובטח בגין שלושת ספריו הראשונים. מקווה מאוד שספריו הבאים יביאו לידי ביטוי את האיכויות שהורגלנו בהן בעבר.  

6/7/2023

הספר מתחיל מאד מעניין אך עם זאת מאד צפוי. סה"כ ספר כייפי וזורם.

16/6/2023

כמי שנהנתה מאד מסדרת הספרים של דה שליט( הבוגד), התאכזבתי מהספר הזה. עלילה מופרכת, לא רציםה באופן שמפריע לזרימה של הסיפור. פחות.

11/6/2023

העלילה מופרכת והספר גם לא מאד מענין. בספר כמה סיפורי משנה, אלא שאלה דומים לדברים שכבר קראנו בספרים אחרים וראינו בסרטים. הדמויות רדודות. לא ממליצה על הספר. נתתי 3 כוכבים כי אפשר לקרוא את הספר וגם משום שיונתן דה שליט הוא סופר בעל יכולת.

16/9/2023

הרבה פרטים אבל לא מעניין

7/9/2023

גרוע עד מביך בחלקו השני.החלק הראשון אמין יותר השני-בדעחה גרועה

8/8/2023

צפוי, סכמתי, דמויות שטוחות

27/2/2025

לא אהבתי

23/7/2023

ממש מתסכל, אבל הספר הזה הוא אכזבה גדולה, ועוד משלנו!! החומרים טובים אבל בנאלים להחריד, הדמויות שטחיות ולא מעניינות, הסיפור לא חשוב והסוף, הסוף, מהסוף לא ברור למה בעצם התחלתי

אין הזדמנות שלישית יונתן דה שליט

טשקנט, 1994
 

הפיצוץ ריסק את הצד הימני של גופו. תחילה ראה הבזק אור לבן, מסמא. אחרי שבריר שנייה הרגיש כאילו האוויר סביבו נשאב לחלוטין. אחר כך השתרר שקט, וזה התחלף ברעש מחריד שקרע את עור התוף באוזנו. מאות חלקיקי מתכת ריטשו את גופו. הכאב הגיע אחרי הפוגה קצרצרה, כאילו היה עליו להתגבר על ההלם והשקט. אז נשמעה הצווחה. כמו מסור דיסק עם להבים משוננים חתך הכאב את גופו פעם ועוד פעם ועוד פעם, אלף סיבובי מסור בשנייה. הוא הוטח אל קיר הסמטה והתמוטט על אבני הרחוב. הוא הופתע כשהרגיש בלחות הקרירה שבקעה מהן. כולו קרוע לגזרים והוא שם לב לקרירות האבנים. הוא פקח את עינו השמאלית וחשב, לשנייה מבורכת אחת, שהוא בסדר. עינו הימנית הייתה עצומה ושטופת דם. הוא לא ראה שידו הימנית מרוסקת ושרגלו הימנית קטועה.

ברגעים הטובים הוא מגדיר את עצמו כאדם ביוני. יד ימין מלאכותית. רגל ימין עשויה מחומרים מרוכבים, קלים וחזקים במיוחד. פלטינות בעצמות הפנים.

ברגעים הפחות טובים הוא אכול זעם ותסכול.

כשסיוטיו מעירים אותו בלילות, חולפים כמה רגעים עד שהוא מבין שאינו בטשקנט. הוא מסדיר את הנשימה, מזהה את צלליות הרהיטים המוכרים בחדרו, שומע את אשתו מתהפכת במיטתה בחדר השינה הסמוך. האם גם הלילה צעק מתוך שנתו והעיר אותה? הוא מביט במורד הסדין הסתור ורואה את החלל שבו הייתה אמורה להיות רגלו הימנית. הוא שוכב במיטתו, ובכל זאת בכל פעם מחדש הוא שרוע שותת דם בסמטה צרה בארץ רחוקה וזרה.

וושינגטון
 

ראש המוסד ענת גנור נשענה לאחור בכיסאה ונאנחה בשביעות רצון. הארוחה הייתה מעולה, והשיחה עם סקוט נורטון, ראש המועצה לביטחון לאומי והיועץ לביטחון לאומי של נשיא ארצות הברית, הייתה מרתקת כתמיד. היא הביטה בו בעודו מנקה את עדשות משקפיו במטפחת מעור צבי וחשבה שמי שמתבונן בהם מן הצד ודאי סבור שמדובר בפרופסור מפוזר ואובד עצות. היא עצמה לא הייתה עושה את הטעות הזאת.

גנור הכירה את נורטון לראשונה כשהייתה נציגת המוסד בוושינגטון, והוא - פרופסור מבריק ומעורר מחלוקת באוניברסיטת ג'ורג'טאון. נוצרו ביניהם יחסי ידידות, שהתפתחו עם השנים לקשר עמוק. כל אחד זיהה את הפוטנציאל הרב הטמון בחברו. כל אחד העריך שהאחר יגיע לעמדה של כוח והשפעה. ענת גנור ידעה שנורטון זיהה את יכולתה האנליטית הקרה ואת שאפתנותה העצומה, וחיבב את הבוז שבו התייחסה לעולם הסובב אותה, גם אם לא היה שותף לו. היא נהנתה מחשיבתו המקורית והמתריסה של נורטון ומהיכולת שלו לחולל שערוריות בלתי פוסקות. הוא היה ימני רדיקלי, בשנים שבהן דבר כזה היה טעם לגנאי אצל רבים בחוגו. בעמדותיו המדיניות התוקפניות הוא איגף את הרפובליקאים מימין, ובקנאות שלו לזכויות האזרח הוא איגף את הדמוקרטים משמאל. חוסר התקינות הפוליטית שלו ופיו הגדול היו מרעננים ומשעשעים כאחד, וכשגנור הרגישה שוושינגטון הממסדית מאתגרת את יכולת ההכלה שלה, היא מצאה מפלט צבעוני ומעורר בשיחותיה עימו. ההערות השנונות שלו, ההומור היבש והדק והפטריוטיזם הלא מתנצל שלו, כל אלה נשאו חן בעיניה וגרמו לה, איכשהו, להיות עוד יותר ישראלית מתמיד. זמן קצר לאחר שהכירו העיר לה אחד מאנשי הקשר שלה בסי־אַיי־אֵיי שבאֶף־בּי־אַיי לא מרוצים מפגישותיה עם נורטון. "הם אומרים שיחסי חברות עם אקדמאי מפורסם ומעורר מחלוקת אינם חלק מתפקידך כנציגת ארגון ביון זר בבירת ארצות הברית," אמר לה. "שיזדיינו," השיבה בביטול, ולתדהמתה בכך הסתיים העניין.

חלפו תשע שנים, והיא התמנתה לראש המוסד, האישה הראשונה בתפקיד - אם כי לא האחרונה, כמו שאמרה כשנשאלה על כך במפגש עם קבוצת לוחמות. כמובן, היא לא התכוונה לפנות את מקומה בעתיד הקרוב. שנה לאחר מכן התחלף השלטון בארצות הברית, והנשיא החדש מינה את פרופ' סקוט נורטון לראש המועצה לביטחון לאומי.

בכל פעם שהגיעה גנור לוושינגטון נפגשה עם נורטון. אמנם הדבר לא עלה בקנה אחד עם כללי הפרוטוקול, ועדיין עורר מורת רוח לא מוסתרת בקרב ראשי קהילת המודיעין האמריקאית, אבל הפגישות לא נפסקו מעולם. ייתכן שאי הנחת שעוררו בשירותי הביון בארצות הברית הייתה חלק מהדלק שקיים את אותם יחסים. לא גנור ולא נורטון היו אנשים מרַצים, למעשה שניהם אהבו לצייר מחוץ לקווים. ועל אף זאת, ולמרות המרדנות המסוימת שאפיינה את שניהם, שניהם החזיקו עמדות מפתח. נורטון היה חלק מהבית הלבן, מהדרג הפוליטי, ואיש סודו של הנשיא. וענת גנור הייתה ראש המוסד, ומקורבת מאוד לנורטון. היו שאמרו שראש הסי־איי־איי רתח בכל פעם מחדש כשחשב על הדלת הפתוחה שיש לראש ארגון הביון הקטן והפעלתני אצל ראש המועצה לביטחון לאומי של המעצמה החזקה בעולם. בחדרים סגורים דיבר על האישה השחצנית שמנהלת את המוסד המזדיין הרצחני והפרוע שחושב את עצמו למי־יודע־מה, אמר שגנור עצמה לא שמה זין על שום דבר ועל אף אחד, שהיא מסתובבת בבית הלבן כאילו נולדה שם ולא באיזו עיר מדברית נידחת בדרום מדינת ישראל. היה לו תיק עליה, ושום שורה שנכתבה בתיק לא מצאה חן בעיניו. ללא ספק, ענת גנור הייתה מבחינתו עוד אחת מהממזרות ששינו את החוקים. סגנון הדיבור גס הרוח של ראש הסי־איי־איי לא היה זר ללשכות הבכירות בהיכלי העוצמה של וושינגטון. מאוד סֶוֶונטיז, הייתה גנור מעירה ביובש אילו שמעה את הדברים, ואולי הייתה מחקה את ילדיה הבוגרים ואומרת, אוקיי, בּוּמֶר. אבל גם לענת גנור היו סטנדרטים משלה, די נוקשים למען האמת. היא הייתה מודעת לכך שקשריה בבית הלבן מעוררים קנאה ותרעומת. למרות זאת לא העלתה על דעתה לרגע לוותר על הקשר עם נורטון; אמנם היא טענה שזאת חברות בלבד, אפילו חברות נפש, אבל למעשה הוא היה נכס אסטרטגי של ממש. מתוך נימוס השתדלה שלא לנופף בו ולנהוג בעמיתיה שעמדו בראש ארגוני המודיעין האמריקאיים בכבוד. היא ידעה להעריך את גודלם ועוצמתם של ארגוני הביון של ארצות הברית, ומתקופת שירותה בוושינגטון למדה שמתחת למעטה החברותי ואפילו הילדותי של רבים מהאמריקאים מסתתרים פעמים רבות אנשים חכמים, מוכשרים, אגרסיביים ומסוכנים. היא לא זלזלה באף אחד מהם.

ראש המוסד לגמה מהקפה, שהיה טוב להפתיע, נמנעה מלהזמין קינוח והודתה לנורטון על הארוחה. "כמו תמיד, סקוט," היא אמרה, "היה נפלא. מי היה מאמין שבחור ממערב וירג'יניה יפתח כזו אנינות טעם," הקניטה אותו, והוא חייך. על אף מוצאו במדינת כורי פחם ענייה, מעולם לא היה בחור שגרתי. הוא זכה במלגה לאוניברסיטת ייל, ואת הדוקטורט שלו במחשבה מדינית כתב באוניברסיטת שיקגו וסיים בהצטיינות. הוא, בניגוד לענת גנור, דווקא לא מצא עניין מיוחד באוכל. הוא חשב שאנשים מייחסים יותר מדי חשיבות למזון שהם מכניסים לפיהם. הוא מעולם לא קיבל את ההנחה שאוכל הוא תרבות. תרבות היא תרבות. אף שהיה אוכל בשמחה עוף מטוגן עם קולסלו, הוא רצה להיפגש עם ידידתו ענת במקום שיקלע לטעמה, שיוכלו לשוחח בו בשקט, ושלא יהווה אתגר יוצא דופן עבור המאבטחים שלו.

"נטייל קצת, ענת?" הוא שאל עם תשלום החשבון.

היה זה ערב חם והביל במיוחד בוושינגטון. היציאה החוצה מהמסעדה הממוזגת לא נראתה מפתה במיוחד, אבל ראש המוסד נענתה להצעה. "בשמחה. קצת אוויר לח מעולם לא הזיק לאף אחד. הגיע הזמן לחילוץ עצמות. כבר שלושה ימים שאני מבלה רק במטוסים ובחדרי דיונים."

הם הלכו סמוכים זה לזה ברחובות הצרים של ג'ורג'טאון והמאבטחים בעקבותיהם, שומרים על מרחק דיסקרטי. רכב הליווי התנהל מאחור באיטיות. הלחות כיסתה את עורם כמו ניילון נצמד. נורטון החזיק את מקטורנו בידו הימנית, מוטל לאחור על כתפו.

"ענת, יש משהו שאני רוצה להעלות בפנייך בחשאיות מוחלטת," אמר לה והפנה את מבטו אליה.

לא סתם יצאנו לטיול לילי בתנאים קשים, חשבה. "אני מקשיבה. ואין דבר שאנחנו מדברים עליו שאיננו חשאי."

"לא, זה משהו שונה. זה חשאי באופן מוחלט."

"קדימה, סקוט. אני אישה מבוגרת. אין סוד שעוד לא שמעתי."

"קיריל נוביצקי."

ענת גנור שתקה.

"שמעת עליו?"

"הייתי אמורה לשמוע עליו?"

"אוליגרך רוסי שעסקיו חובקי עולם. עסקים מלוכלכים ככל שאת יכולה לדמיין. בעבר הרחוק הוא היה קצין בק־ג־ב. כמו כולם."

הם פנו שמאלה. נהר הפוטומק נגלה לעיניהם, אורות צבעוניים משתקפים במימיו הכהים. משב קריר נדף מן הנהר להרף עין ונבלע בלחות הכבדה. הם חלפו על פני זוג צעיר שאחז ידיים והתבונן בדממה בזרימת הנהר. גבר מבוגר טייל עם כלבו.

"ומה איתו, עם האוליגרך הזה?"

"הוא צריך למות."

"הוא לא היחיד. למה הוא?"

"הוא מהווה איום על הביטחון הלאומי האמריקאי."

"סקוט, אתה נשמע כמו נאד נפוח. זה לא מתאים לך."

"יכול להיות, אבל אני לא יכול להגיד יותר. זאת האמת. הוא מסכן את אמריקה."

"אז תיפטרו ממנו."

"מבחינתנו עדיף שאתם תעשו את זה."

לשבריר שנייה נעצרה ענת על מקומה, מופתעת, ונעלי השאנל הנצחיות שלה חרקו. כשהמשיכה ללכת, כבר חיכתה להסברים.

"אני מבקש ממך, והפעם זאת בקשה אישית מהיועץ האמריקאי לביטחון לאומי. זה מוכרח להיות מבצע ישראלי. את יודעת שמעולם לא ביקשנו מכם דבר כזה. זו פעם ראשונה. ואם ביקשתי, יש לכך סיבה."

"אתם לא יכולים לעשות את העבודה המלוכלכת שלכם בעצמכם? הסי־איי־איי, הכוחות המיוחדים, אריות הים? כשרציתם להרוג את בן לאדן, כל אחד נדחף בתור כדי לעשות את זה. תוציאו צו נשיאותי ותעשו את זה." ענת גנור לא הרימה את קולה ונשמעה שלווה, אבל ידעה שסקוט נורטון ער למורת רוחה.

"הפעם המצב אחר. נוביצקי צריך למות, ואנחנו לא יכולים לעשות את זה, אתם כן. וגם לכם יש אינטרס משמעותי שזה יקרה."

"אם לא שמעתי עליו עד עכשיו, איך יכול להיות שזה אינטרס שלנו?"

שמץ של התנשאות התגנב לנימת דיבורו. "אתם לא בהכרח יודעים הכול. האיש הזה סוחר בכל טינופת שאת יכולה להעלות על הדעת. ציוד צבאי, רכיבים אלקטרוניים רגישים, חומרים כימיים. וגם יֶדע. סוכנות תעסוקה של מומחי גרעין ומומחים לחומרי נפץ ומומחים לעיבוד מתכות מיוחדות שמוכרת לכל מי שמוכן לשלם. בכל יום שעובר הוא מסכן אתכם וגורם לכם נזק. אם מדינה כלשהי במזרח התיכון מפתחת נשק גרעיני, תהיי בטוחה שהוא מעורב בכך באופן עמוק. ולשאלתך, העובדה ששמו לא הגיע אלייך רק מוכיחה שהוא פועל בחשאיות מקסימלית. אני בטוח שהשם שלו מוכר לאנשייך, אבל כנראה לא זיהיתם אותו כאיום משמעותי. הוא עובד עם שרשרת של מתווכים ואנשי קשר ושומר על פרופיל נמוך במיוחד."

"אבל אתם לא מטפלים ככה בפרוליפרטורים, במפיצי חומרים וידע מסוכנים. אתם מוציאים נגדם כל מיני צווים משפטיים ומאמינים שזה משפיע על משהו."

"הכוח של צווים משפטיים וסנקציות כלכליות הוא מאוד משמעותי, ואת יודעת את זה טוב כמוני. אבל האיש הזה סוחר במוות, ולאנשים שלך זו צריכה להיות סיבה מספיק טובה בשביל לחסל אותו. הוא לא יהיה האיש הראשון שתורי על מותו."

"ובכל זאת..."

"כן. זו בקשה שאני מפנה אלייך. לא בגלל החברות בינינו. זו בקשה של ראש המועצה לביטחון לאומי מראש המוסד הישראלי. בקשה חשאית, בארבע עיניים. וזה משהו שראש מוסד יודעת לעשות. למען האינטרס הלאומי שהיא מייצגת."

"ואיך אציג את זה לאנשים שלי?" היא הרגישה כמו סטודנטית שמתנצחת עם המרצה שלה, והעמדה הזאת לא מצאה חן בעיניה. מעולם לא היו פערי הכוח ביניהם מוחשיים כל כך. בכל זאת המשיכה לשטוח את טיעוני הנגד. "צריכה להיות סיבה לחיסול. צריך בסיס מודיעיני מפורט. צריך להוכיח שיש איום. צריך להראות שאין דרך אפקטיבית אחרת. צריך אישור של ועדת ראשי השירותים. צריך אישור של ראש הממשלה. אין דרך שנעבור את כל התהליך הזה בהצלחה אם מדובר במישהו שעד הרגע לא שמעתי את שמו."

"כמו שאמרתי. יש דברים שרק ראש מוסד יכולה לעשות. אני משוכנע שאת יודעת לגרום לזה לקרות. הטובה שתעשי לבית הלבן לא תזיק לביטחון הלאומי הישראלי. ולא תזיק לך."

השמועות על שאיפתה להיכנס לזירה הפוליטית עם תום תפקידה כנראה הגיעו גם לוושינגטון, חשבה גנור לעצמה ביובש. חברים או לא חברים, סקוט נורטון מעולם לא היה איש עדין במיוחד.

"אני צריכה לחשוב על זה, סקוט. אתה יודע שאני מוכנה לעשות בשבילך הכול." היא שתקה לרגע. "ממש כפי שאתה מוכן לעשות עבורי. עברנו ביחד כמה דברים בעשור האחרון."

הם המשיכו ללכת בדממה על גדת הנהר הכהה.

"אם נעשה את זה נצטרך, אתה ואני, למנות אנשים שיהיו בקשר ישיר בעניין הזה," היא אמרה, לאחר מחשבה. "לא נוכל לנהל את המבצע באופן אישי. מה גם שכל העולם מתעניין בך ובמה שאתה עושה. אם אחליט שאני יכולה להתקדם בעניין, אם," חזרה והדגישה, "אז יש לי רעיון את מי למנות כאחראי. עם מי הוא יעבוד אצלכם?"

"קצינה למבצעים מיוחדים של הסי־איי־איי שהושאלה למועצה לביטחון לאומי. יש לה רקע מקצועי שיאפשר לה לייצג אותי במבצע מהסוג הזה. היא תעביר את כל המידע שיש לנו. היא תבצע את כל התיאומים הנדרשים. ואת צודקת, עדיף שאת ואני נתרחק צעד אחד מהדבר הזה. ניתן לאנשי המבצעים לעבוד."

"באת מוכן, אבל עוד לא הבטחתי שום דבר." היא העיפה מבט לאחור, אל צבא המאבטחים של נורטון. הם לא השרו עליה ביטחון.

"אני מבין. אבל את חייבת לזכור: זה קריטי. אני לא מבקש דברים כאלה בקלות ראש."

אני יודע שלא תאכזבי אותי, חשבה גנור. זה המשפט שנותר באוויר אף שלא נהגה בקול. שניהם ידעו שאין לה אפשרות לסרב. היא רק תהתה לְמה היא מכניסה את עצמה.