הביקורות של A.E💕

אחד מספרי היסוד של החסידות בדורות האחרונים הוא השפת אמת על התורה. בעל השפת אמת, נכדו וממשיך דרכו של בעל חידושי הרי"מ מגור, שיקע בספרו אין-ספור תורות של סבו, יסודות מבית פשיסחא וגם יסודות חב"דיים רבים.

בתחלת שנת תש"פ הכריז הרב יצחק גינזבורג כי שנה זו היא שנת שפ"ת אמת, והחל ללמד בכל שבוע תורות מהספר. כיון שדרכו של ה''שפת אמת'' היתה לחזור ולבאר מה שדרש בשנים קודמות, בשנה האחרונה מובאים הרעיונות החוזרים בספר בצורה היותר בהירה וקצרה. על כן בחר הרב ללמוד בכל פרשה את התורות מהשנה האחרונה (ולפעמים מספר תורות מהשנה האחרונה)

במהלך שנת תש''פ יצא מדור קבוע בגליון ואביטה משיעורי ורשימות הרב, ולקראת הוצאת הספר הכל נערך מחדש, בשילוב וביאור דברי השפת אמת במקורם ובתוספת מ"מ רבים.

תנועת החסידות, שצמחה במזרח אירופה במאה ה־18 סביב דמותו של הבעל־שם־טוב, הציעה דרך חדשה של חוויה דתית חיה, אותנטית, רצופה בעוצמה רוחנית, ויצרה הגות וספרות שנהפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות היהודית.

בינת הלב הוא יצירה של הגות חסידית קיומית המבוססת על ספר "מי השילוח" של ר׳ מרדכי יוסף מאיז׳ביצא, אחד מספרי היסוד המקוריים והחריפים שיצרה החסידות. הספר מציע לקורא בן זמננו דרשות עכשוויות לפרשות השבוע ולמועדים בשפה בהירה, נוגעת ואקטואלית. 

בינת הלב חושף את כוחה של החסידות כמעיין נובע של השראה ודרכי התבוננות חדשות במציאות ובנפש האדם. הוא עוסק בסוגיות יסוד כגון: הכרה וחוויה, אמונה, רצון האדם ורצון האל, ספק וּודאות, ידיעה ובחירה, חירות ופיתוי, אותנטיות וציות, תיקון המידות, הלכה ועוד. החסידות שבה כאן אל מקומה המקורי – לא רק קוד לבוש או סוציולוגיה של קהילות, אלא תנועה מחוללת חיים, תובענית ומהפֶּכת לב.

הרב ד"ר תמיר גרנות הוא ראש ישיבת ההסדר אורות שאול בתל אביב וחוקר שואה, מחברם של הספרים אמונה ואדם לנוכח השואה, דברים – אמונה, אדם, עם ונשמת הסוגיה – שיעורים על מסכת שבת. בשנה החולפת הוציא לאור את יומני בנו, סרן אמתי צבי הי"ד, בספר חולם ולוחם – פרקי יומן, שנגע בלבבות רבים.

מסה זו נולדה מתוך הכאב מהתוכן והסגנון של המחלוקת ההולכת ומפרקת את החברה הישראלית בשנים האחרונות. למחלוקת זו ישנם ביטויים פוליטיים, משפטיים, אידאולוגיים, חברתיים ותרבותיים, אך ביסודם עומדת מחלוקת עמוקה ומהותית בשאלת זהות העם היהודי, ערכי היסוד שלו וייעודו, שיש לה השלכות רבות על עצם המשכו של המפעל הציוני והתפתחותו. 

מסה זו מבקשת לתרום להפיכת המחלוקת הזו לבונה ומקדמת, באמצעות שינוי פניה בתוכן ובסגנון. את המפתח לכך מוצא המחבר בשיבה אל חזון 'תורת ארץ ישראל' של הראי"ה קוק, הפותח לפנינו שער אל ישראליות־יהודית חדשה, שבה מתבטלות ההבחנות המקובלות בין קודש לחול, ובין דתיות לחילוניות. 

הרב חיים וידל נולד במרוקו (1953) וגדל בקריית שמונה. בוגר הפנימיה הצבאית שעל יד ביה"ס הריאלי בחיפה ואוניברסיטת חיפה; עוסק שנים רבות בהוראה ובכתיבה בתחומי יהדות, ציונות וחברה. העמיד תלמידים ותלמידות הרבה, שמצאו בדבריו רוח ישראלית חדשה – ישנה, מרעננת, רגישה ומודעת. 

הרב וידל הקים והוביל את בית המדרש "גלי מסכתא", וכיום הוא שותף בכיר במיזם "תורה ישראלית – לכתחילה".

משל "העגלה המלאה והעגלה הריקה" של "החזון איש" אותו שח לבן גוריון ממצה את המתח העצום שבין היהדות החרדית ליהדות החילונית בישראל. מהי ה"עגלה" ובמה היא מלאה או ריקה? היהודי החרדי יטען שעגלתו היא דרך חיים המלאה במיצוות וערכי היהדות, מגובה בארון הספרים היהודי. ומה יאמר החילוני? מה תאמר אתה? מה אומר אני?

הרן טוען בספרו שה"עגלה" היא מערכת המוסר המנחה כל אדם בחייו, וכי סולם ערכים והשקפת עולם הם תכולתה. המוסר איננו רק קו מנחה בין טוב ורע, אלא גם בין שגשוג לדעיכה. מוסר מתקדם הינו תנאי הכרחי להתמודד עם עולמנו המשתנה, ואם ברצונך לוודא שסולם הערכים והשקפת העולם שלך לא יכזיבו אותך בטווח הארוך – מומלץ שתבחן אותם היטב בעזרתו הצנועה של הספר הזה.

באני ואתה (י"ל ב־1923) הצביע מרדכי מרטין בובר (1965-1878) על תחושת הניכור האופיינית לחיים המודרניים כמקור לתחלואי היחיד והחברה עקב התגברותם של יחסי שימוש והחפצה בכל תחמי החיים. כתיקון למצב זה הציג בובר את יחס אני־אתה כיחס של זיקה, קשר ייחודי בלתי מנוכר המתחולל בין האדם לבין הניצב מולו, בין אם מדובר באדם אחר, בעל־חיים או יצירת אמנות. את הרגש הדתי השתית בובר על יחסי אני־אתה של האדם עם 'האתה הנצחי' המתגלה מבעד ליחסי אני־אתה.

שלושים הכותבים והכותבות בספר זה מציעים ניתוחים, פרשנויות, ביקורת ויישומים של החשיבה הבובריאנית בנושאי חברה ופילוסופיה, היסטוריה, דת וחילון, אמנות ופסיכולוגיה, פמיניזם וכלכלה, זיקה לטבע, סביבה, חינוך ועוד. זהו שיח עכשווי וער עם החשיבה הדיאלוגית של בובר.

הגותו הדיאולוגית של בובר ממשיכה להשפיע על מחשבתנו. הפסיפס שנוצר בספר הנוכחי מעיד על כוחה המפרה של הגות זו.

מדרשי האגדה הם שער ייחודי למפגש עם עולמם הדתי וההגותי של חז"ל, וגם מקור בלתי נדלה של מחשבה ויצירה המשלבת כנות דתית, רגישות קיומית ותובנות אקטואליות. בשיעוריו באגדה מבקש הרב שג"ר לחשוף את השילוב הזה, שהיה קרוב לליבו ולאישיותו. 

הרב שג"ר (שמעון גרשון רוזנברג), מגדולי הרבנים וההוגים בדור האחרון, עסק באגדות חז"ל במשך שנים רבות. כדרכו בתחומים אחרים, גם בלימוד האגדה סלל הרב דרך לימוד ייחודית המשלבת בין עיון יסודי ושיטתי לבין חתירה אל העומק הדתי והקיומי שמאחורי המילים. שיעורי האגדה שלו מפגישים את הקוראים עם תפיסת העולם של חז"ל, השאלות שהעסיקו אותם והאופן שבו הם פירשו את פסוקי התורה, האירועים ההיסטוריים וחיי היומיום. מבטו של הרב שג"ר מוצא באגדות חז"ל תובנות עמוקות ואקטואליות על ייסורים וגאולה, תורה ומצוות, בדידות ושמחה. 

השיעורים המובאים בספר זה מגוונים בתוכנם ובסגנונם: חלקם ארוכים וחלקים קצרים, חלקם מקיפים נושא רחב וחלקם מתמקדים במקורות בודדים. לעיתים מרחיב הרב שג"ר בזיקות הספרותיות וההיסטוריות של המדרש, ולעיתים מתמקד במשמעותו האקטואלית. לעיתים מגלה פנים חדשות במקורות מוכרים, ולעיתים מפגיש אותנו עם דרשות יוצאות דופן או מעוצבות להפליא שלא ציפינו למצוא כמותן בספרות חז"ל. 

העיסוק של הרב שג"ר באגדות חז"ל היה מלווה בהתפעלות מן העומק ומן התעוזה של רעיונותיהם, מהאופק הרוחני שהם פותחים, מן הרגישות האנושית שלהם ומן העיצוב האומנותי של דבריהם. ספר זה מזמין את הקוראים להיפגש עם עולם המדרש דרך עיניו של הרב שג"ר. 

ספר זה חושף את הגותו של מרטין בובר, אחד ההוגים המרכזיים של המאה ה-20, שיהדותו וההומניזם שלו הזינו זה את זה.

מתוך הבנה עמוקה של מחשבת בובר, שלום רצבי מחבר במאמריו השונים בין העולמות השונים לכאורה שעסק בהם בובר ומציגם בתור שלם. הוא מצביע על השינויים שחלו בתפיסותיו של בובר עם הזמן ומותח קווי נביעה והשפעה, השקה והבחנה בינו ובין הוגים בני זמנו כמו הרמן כהן וגרשם שלום.

הקריאה "שמע" היא בין היתר הדרישה להבין. הוגים מן השורה הראשונה כרב סעדיה גאון, רבינו בחייא אבן פקודה ורמב"ם עשו מאמץ עליון להבין את "ה' אלוהינו ה' אחד". אולם, ניסיון זה היה נושא למחלוקת עזה מצד מתנגדים מן המחנה האמוני ומצד פילוסופים. כתוצאה מעימות זה נדחק העיון בייחוד ה' לתולדות הרעיונות. החיבור שלפנינו הוא ניסיון לחדש את העיון המטאפיזי בייחוד ה',  תוך התדיינות עם ההתנגדויות הללו. הספר מציע הנהרה של "שמע" הנאמנה מצד אחד למקורות היהודים המכוננים, ומצד שני מקיימת דיאלוג עם ההגות המודרנית. הודות להנהרה זו ניתן להמיר את המחלוקת בחברותא רב קולית על אמונת הייחוד.   

פרופ' מאיר בוזגלו הוא מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, והוא עוסק במטאפיזיקה, לוגיקה ופילוסופיה של הלשון. מאיר הוא בנו של הפייטן רבי דוד בוזגלו זצ"ל ומחבר הספר "שפה לנאמנים" שפתח את השיח על המסורתיות בישראל. חיבור זה משלים עבודה זו ומספק הנהרה מטאפיזית לייחוד ה' המוטלת כציווי על הנאמנים למסורת זו. מאיר פעיל בזירה הציבורית, והוא יו"ר תנועת תיקון – תנועה ששמה לה למטרה לעודד יהדות קשובה לאתגרי העם היהודי. 

ספרו של פרופ' דוד אוחנה, המנדרינים של ירושלים, הוא מחווה למוריו בקמפוס גבעת רם בשנות ה־70, לציון שנת המאה להיווסדה של האוניברסיטה העברית. הספר משרטט את תרומתם המחקרית ואת דיוקנם האינטלקטואלי של ענקי רוח, החל מההיסטוריונים גרשם שלום, יעקב טלמון, יהושע אריאלי ויהושע פראוור, המשך בפילוסופים ישעיהו ליבוביץ, מנחם ברינקר, ירמיהו יובל ופול מנדס־פלור ועד לחוקרי מדע המדינה כזאב שטרנהל ושלמה אבינרי, וכן מורים נוספים וחשובים. 

"דור גבעת רם" היה דור של מרצים במדעי הרוח והחברה, שרבים מהם ראו בהוראתם ובמחקרם ייעוד מוסרי ופוליטי. הנאורות הייתה עבורם לא רק ציון של עידן או אסכולה, אלא דרך חיים, אידאה חינוכית והשקפת עולם. כהיסטוריון של רעיונות המעמיק במחקריו וכאינטלקטואל רחב יריעה, שקשת עיוניו הבין־תחומיים באה לביטוי במפעל חיים הגותי ויצירתי שלם, פרופ' אוחנה מציע לקוראיו מערכת מושגית חדשה בעלת מעוף ורבת־חשיבות. 

ההיסטוריון פרופ' אוחנה למד ולימד באוניברסיטה העברית, הוא פרופסור מן המניין (אמריטוס) באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, ועמית בכיר באוניברסיטת קיימברידג'. חיבר וערך יותר משישים ספרים העוסקים בהיסטוריה אינטלקטואלית ותרבותית של אירופה המודרנית, התרבות הים התיכונית, תולדות הציונות ולימודי מדינת ישראל. לאחרונה ראתה אור הסדרה בת חמשת הפרקים שחיבר דרכי המודרניות (מוסד ביאליק).

בחלק השלישי של ספרו מגיש המחבר לקורא מאמרים נוספים שכתב במהלך מלחמת "חרבות ברזל"; בין היתר עונה המחבר, ד"ר אפרים חמיאל, על השאלות הבאות: 

מהי משמעות המדרש שלפיו כפה אלוהים על עם ישראל את הר סיני כגיגית כדי שיקבלו את עשרת הדברות? האומנם נכפתה התורה עלינו? אם אכן נכפתה, כיצד אפשר להעניש את העוברים על מצוותיה? 

האם מדרש האגדה שלפיו בתורה תרי"ג מצוות מציג עובדה, או שמא המִּספר אינו מחייב? 

מהו מקורה של הילולת ל"ג בעומר במירון? הייתכן שנקבעה בעקבות שתי טעויות בקריאת טקסטים? 
האם אסור לנשות ישראל להשתתף בלחימה? האם מותר להן? האם הן חייבות? מה אומרים מקורות היהדות בשאלה זו? 
מה הייתה עמדת פוסקי ההלכה לגבי תלמוד תורה לנשים, וכיצד השתנתה לאורך הדורות עד למהפכה בתחום בדורות האחרונים? 

מהי משמעות מדרש האגדה שלפיו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה בסיני? האם פשוטו כמשמעו? מהו אפוא מעמדו של מדרש האגדה בהגות היהודית? 

מהו ההבדל בין אזהרה להתראה במשפט העברי, ומהן הדרישות מבית הדין בנושא זה לגבי ענישת העבריינים?

ד"ר חמיאל חוקר את ההגות היהודית בעת החדשה, בעל תואר שלישי במחשבת ישראל מהאוניברסיטה העברית. חבר בוועד המנהל של האופרה הירושלמית.

הגישה המסורתית למקורות היהודיים אינה מצליחה לתת מענה מספק לשאלות הגדולות של עולמנו מפני שהם נוצרו בעולם קדם־מודרני ובהעדר ריבונות ועצמאות יהודית. הספר מציע גישה חדשה לאתגרי ההווה מתוך דיאלוג ביקורתי עם המסורת היהודית המשמשת מקור השראה ובסיס לחידוש פניה של ההלכה.

הספר דן בשאלות מוסריות ומעשיות הכרוכות בייצור המזון וצריכתו, בשאלות של עבודה וצדק חברתי וכלכלי, ביחסי דת ומדינה וחירות הפרט במדינה יהודית ודמוקרטית, ביחס לפליטים ומהגרי העבודה, במתח בין הרשות המבצעת והמחוקקת למערכת המשפט, ובשאלות של פיקוח נפש במרחב הציבורי. הספר מציע רעיונות למימוש מעשי המיוסדות על השקפה דתית־פילוסופית שעוצבה בספרו הקודם של אריאל פיקאר, בלשון בני אדם: יסודות להתחדשות יהודית־ישראלית (כרמל, 2019).

ד"ר אריאל פיקאר הוא מחנך, מרצה וחוקר בכיר במכון שלום הרטמן בירושלים. פיקאר הוא בוגר ישיבת הר-עציון ואוניברסיטת בר-אילן, הוא הוסמך לרבנות וכיהן כרב הקיבוץ שלוחות.

רזי התנך הוא ספר מחקר והגות, המציג פרשנויות חדשות ומעוררות מחשבה לגבי שלוש סוגיות מרכזיות בתנך:
מדוע משה לא נכנס לארץ – אלוהים ציווה על משה לדבר אל הסלע כדי שייצאו ממנו מים. במקום זאת משה הכה בסלע ובשל כך נענש ולא נכנס לארץ. לכאורה חוסר פרופורציה משווע בין החטא לעונש. הספר מבהיר היטב את משמעות המעשה וההיגיון שבעונש.

היה שאול? – כתובת שנתגלתה בתל דן חתמה ויכוח רב שנים בין ארכיאולוגים ואיששה באופן חד משמעי שדוד המלך היה קיים בפועל ולא היה רק דמות בדיונית. ושאול? על סמך ניתוח הכתוב בתנך הספר מוכיח כי אכן היה קיים, וכמו כן מאיר צדדים שונים בדמותו של דוד.

קהלת – "רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ?" מגילת קהלת האניגמטית זרועה אמירות הגובלות בכפירה. כיצד ייתכן שמגילה פרובלמטית זו שובצה בתנך? הניתוח בספר מסביר זאת ומראה את נחיצותה דווקא לצורך בניין האמונה השלם.

בספר זה מגיש המחבר לקורא מאמרים נוספים שנכתבו בזמן מגפת האומיקרון. בין היתר עונה המחבר על השאלות הבאות:
האם משמעות המונחים 'תורה' ו'דרך ארץ' שנתנו להם חכמי ישראל בזמן המשנה נותרה בעינה, או שיש התפתחות במובן שהם נתנו למושגים האלה?

מה פירושן של המילים המקראיות תורה, מצוות, חוקים, משפטים, צדק, צדקה, רשע ואמונה לפי הפרשנים לאורך הדורות, ומה לדעת המחבר פשטן? האם אפשר לפרש את הסתירות שבמגילת קהלת על בסיס ההנחה שהפילוסוף התורני שכתב אותה החזיק בעמדת האמת הכפולה? מה דעת המחבר על הצעות קודמות לביאור הסתירות האלה?

מהי ההתייחסות של ההוגים שומרי המסורת לתיאוריית מוצא המינים של דרווין, אשר לכאורה, סותרת אמיתות מקובלות במסורת הדתית היהודית? ומהי דעת המחבר? מה מקור הכלל שמופיע בדברי חז"ל שלפיו נשים פטורות מ'מצוות עשה שהזמן גרמן', מה תוקפו ומה הסיבות לקביעתו לפי הוגי היהדות? 

האומנם התירה התורה לחייל הישראלי לכפות יחסי אישות על שבויות בסערת המלחמה? המחבר מעדכן ומחדד את המסקנה שלו בחלק א של ספר זה, לפיה חלה טעות של הפוסקים בהבנת הסוגיה בגמרא במסכת קידושין הדנה בנושא, ולפיכך יש לבטל את הפסיקה הקשה של האמוראים רב ושמואל שהתירו זאת.

לסיום מציע המחבר לבעלי תפילה ולכלל המתפללים רשימה של תיקונים לטעויות ולשיבושים נפוצים באמירת התפילות. 

ד"ר חמיאל חוקר את ההגות היהודית בעת החדשה, בעל תואר שלישי במחשבת ישראל מהאוניברסיטה העברית. חבר בוועד המנהל של האופרה הירושלמית.

זהו ספר המשך בסדרת "לאור" הנפלאה שכתב פרופ' אבי וינרוט, על פרשיות השבוע ומועדי ישראל לאור הגותם של גדולי החסידות וההגות. הפעם לאור ספר נפלא ומיוחד, בת עין, שכתב רבי אברהם דוב אויערבאך מאווריטש. 

הרב מאווריטש היה מגדולי החסידות, תלמידם של רבי מנחם נחום טברסקי  בעל הספר "מאור עיניים" ושל רבי לוי יצחק מברדיטשב. הוא שימש כאב בית דין בז'יטומיר ובשנת תקצ"א עלה לארץ ישראל והשתכן בצפת. 

בספר בת עין יש הגות, מוסר, פנימיות התורה וחסידות. זהו ספר שיש בו עומק ויופי עצום. הספר מרהיב ומפעים, שובה עין ולב, יוצר "מוחין דגדלות" ומחדש רעיונות באופן הכובש את כל אישיותו של המעיין, וממלא בדעת, באמונה ובקדושה. 

המחבר, אברהם וינרוט כתב על הספר בהקדמה "רבי אברהם דוב מאווריטש עיין בפרשת השבוע כמו כולם. אך פנימיותו השפיעה על דרך עיונו. מן הכתובים השתקפו לנגד עיניו מהלכים מרהיבים, המבהירים את הפרשה וצובעים אותה באור אחר. הספר הנפלא "בת עין" מחדש דרכים בעבודת ה', מושך את הלב וחודר אל הנשמה". 

הדברים נכתבו שנים לפני סבבי הבחירות, עוד בטרם פרוץ הקורונה. מטרתי לא הייתה לפתוח בדיון פוליטי, אלא להשתתף בשיח אמיתי בשאלות הקורעות את החברה הישראלית לגזרים. הצורך בשיח ובהידברות נעשה חיוני במיוחד בעקבות מגפת הקורונה, שהייתה אירוע שמימי שאמור היה לעורר אותנו מתרדמתנו, והוא הלך והתעצם בתקופה הקשה שלפני השבעה באוקטובר ובעיקר אחריו.

פרק ההקדמה מגדיר את תקופתנו כשלב מתקדם בגאולת ישראל. המאמר הראשון מתמקד בחילוקי הדעות בחברה הישראלית סביב זהותנו. המאמר השני פותח דיון על האמונה ובוחן במה עלינו להאמין. המאמר השלישי משלים את פרק ההקדמה, ועוסק במהות התקופה שאנו חיים בה ובשאלה האם היא אכן שלב בתהליך גאולת ישראל. הציבור החילוני עלול להתייחס לדברים שנכתבו כמשיחיים במשמעות השלילית-הזייתית-אוטופית של המילה, אך לא פחות מזה, גם בציבור החרדי יש רבים שלא הפנימו את גודל וייחודיות השעה.

המאמר הרביעי מנסה להסביר על פי תורתו של הרב קוק זצ"ל כיצד ייתכן שדווקא הציבור החילוני היה זה שהחל להניע את תהליך שיבת ציון ומדוע הציבור החרדי נותר מאחור. המאמר החמישי אומנם מגדיר את ההלכה כצורך קיומי לעתידו של עם ישראל, אך גם מחדד את ההכרח למצוא דרכים לקלוט לעולם מופלא זה יותר ויותר יחידים שחפצים להצטרף ליהדות אך נרתעים מול מה שנראה ממבט ראשון כמהפך בלתי סביר ובלתי אפשרי בחייהם.

המאמר השישי חוזר ודן בנקודה כואבת שנגענו בה במאמר הרביעי – סוגיית "תורתו אומנותו", שלאחרונה עלתה שוב לכותרות. אני מדגיש שהפרק נכתב מתוך כבוד והערכה לעולם החרדי, אך גם מתוך כאב גדול.

אם אלוהים הוא אל טוב, למה שיברא רע? אם אלוהים הוא אל טוב, האם בכלל ברא את הרע? ואולי אלוהים הוא לא אל טוב? או לא רק טוב?

שאלת קיומו של הרוע בעולם מלווה את האנושות מתחילתה. עסקו בה אנשי מדע ואנשי דת, עסקו בה מחזות, שירים, כתבי קודש ופרשנות, חיבורים עיוניים. וגם המקרא. קודם כול המקרא.

סיפורי המקרא הם הבמה שעליה מתנהל הוויכוח הגדול, העקרוני, הקיומי: מאין בא הרוע לעולם? סיפורי הנחש בגן העדן, הרצח של קין, נוח והמבול, אברהם והעקדה, משה והמגפה, דוד והמקדש, ישעיהו והתופת, חזקיהו, יוסף, צדקיהו, מיכה, ירמיהו, איוב והשטן.

ישראל קנוהל, מחברם של רבי המכר מאין באנו ואיך נולד התנ״ך, ושל עוד ספרים רבים, משוטט על הבמה המקראית, בוחן את סיפוריה, פוגש את גיבוריה, ומוצא תשובות מרתקות לשאלת הרוע. מה המשמעות הסמלית של הצבת הכרובים בשער גן העדן? מה פשר הזעקה ״קדוש קדוש קדוש״ של השרפים? מהו התוהו ומהו הבוהו? מה המחלוקת הגדולה של ישעיהו וירמיהו? האם השטן כן או לא הסית את דוד? ומדוע התנכל לאיוב?

קנוהל הוא אשף של חיפוש משמעויות והקשרים בטקסט המקראי. הוא יוצא מהטקסט אל העולם של המזרח הקדום, של הבבלים, האשורים, הכנענים, הארמים, המצרים, אל העולם של תגלת פלאסר, של אחז, של סנחריב, של מנשה, של מיכה. עולם זר ומוזר. הוא מחבר ארכיאולוגיה ומיתולוגיה, היסטוריה ותיאולוגיה - ואז חוזר אל הטקסט. אל המקרא ואל גיבוריו.

אם האל הוא אל טוב, למה יש בעולם כל כך הרבה רוע? זו השאלה. רלוונטית מתמיד. המקרא מציע לה תשובות מסתוריות ומרתקות.

קובץ מאמרים זה מכיל בחובו מחקרים חדשניים ומסות הגותיות בקבלה, בפילוסופיה, בתיאולוגיה, בהלכה ובחוכמת ההנחייה, שלהם נגיעה עמוקה לסוגיית השלום והמחשבה היהודית, וכל מאמריו נכתבו לפני ה־ 7 באוקטובר 2023.

קובץ זה יוצא בעקבות פרויקט 'שיח שלום', המאפשר מפגשי שיח בין זרמים שונים של העולם היהודי, ומפגשים בין־אישיים של יהודים, מוסלמים ונוצרים. 'שיח שלום' ניצב על שלושה עמודי מחשבה ועשייה: [1] התיאוריה והמעשה של הנחיית הקבוצות והפסיכודרמה; [2] השיח האנטי־פוליטי; [3] 'תורת אחדות ההפכים' שבליבת המחשבה היהודית.

המעשה והמחשבה של 'שיח שלום' מקבל בקובץ זה עומק מחקרי, הגותי ועיוני, וחושף כמה מיסודות המחשבה והעשייה של פרויקט זה דרך שלל מחקרים חדשניים; ומצביע על המיקום המיוחד של השלום בשיח ההגותי והעיוני.

העורך פרופ' אבינועם רוזנק, מרצה בכיר בחוג למחשבת ישראל שבאוניברסיטה העברית וראש אשכול ללימודי חינוך והגות במרכז מלטון שבבית הספר לחינוך ע"ש סימור פוקס, בעל הקתדרה לחינוך יהודי ע"ש מנדל שבאוניברסיטה העברית. עמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים ומנהל שותף ב׳שיח שלום׳.

"הזהות החילונית במבוכה. יותר ממבוכה אחת. תחושת משבר ממש. קשה לנו לזהות במה אנחנו 'יהודים', ועוד יותר מכך, להזדהות עם מה שהופך אותנו ליהודים. ככל שה'יהדות' או ה'ציונות' מתפרשות בהקשרים אורתודוקסיים – כך החילונים מרגישים ניכור כלפיהן."

מה טיבה של החילוניות היהודית? האם היא רק שלילה של הדתיות, או המרה של הדת המסורתית בכסות של לאומיות מודרנית? והאם יש היבט רוחני בתוך החילוניות?

בספר שמע ישראל מבצע אורן יהי־שלום מהלך עיוני מקיף ועמוק, בניסיון לפוגג במעט את "המבוכה החילונית". הוא מעניק הקשר מושגי, היסטורי ופילוסופי, לחילוניות היהודית, ומדגיש את שורשיה, המעוגנים במורשת היהודית לדורותיה. הספר מספר את סיפורה של החילוניות – הזרם היהודי הגדול בעולם – מהרמב"ם עד הוגי הציונות, כזרם אותנטי, שצמח תוך דיאלוג מתמיד עם המקורות ועם גדולי ההוגים היהודיים.

בימים אלו אנו נדרשים, ביתר שאת, להתמודד עם שאלות הקשורות לכינון הזהות שלנו במקום הזה: מה זה אומר להיות יהודים ישראלים? מהי רשת הזיקות המתקיימת בין זרמי היהדות השונים? והאם קיימת סתירה בין ערכים דמוקרטיים לבין ההגות היהודית? הספר שמע ישראל מציע מבט בהיר ושיטתי בסוגיות אלה, ומעלה תרומה חשובה בכינון הגות חילונית־יהודית־הומניסטית.

עד המאה ה־12 הייתה החברה היהודית מורכבת בעיקר מאליטות דתיות וכלכליות, שלצִדן התקיים ציבור רחב ולא מלומד אשר יחסו לדת היה חלקי ואקראי. רק במאה ה־13 החלה להתגבש דת יהודית הומוגנית, וזו הושתה בהדרגה על כלל הציבור. לידתה של יהדות נורמטיבית מתחקה אחר תהליך זה, שבו התהוותה היהדות הרבנית הקאנונית של ימינו. בהתבסס על קריאה צמודה בכתביהם ובהתכתבויותיהם של הרבנים שהובילו את התהליך, הספר מתאר את ההדתה והסטנדרטיזציה שעברה החברה היהודית בימי הביניים בספרד בפרט ובאירופה בכלל. כך נפרשת דרמה מרתקת של מחלוקות סוערות בשלל סוגיות, אשר עיצבו את דמותה של היהדות מאז.

במוקד התהליך עומדת דמותו של רבי שלמה בן אדרת, הרשב"א, רבה של העיר ברצלונה, בן לאסכולה רבנית חדשה ותקיפה שקנתה אחיזה איתנה בהנהגת יהדות ספרד. הרשב"א, מנהיג רב עוצמה שעמד בקשרי התכתבות עם רוב תפוצות ישראל, ניסח בכתביו כמה מן הדוֹגמות שעתידות היו ללוות את היהדות הרבנית לאורך מאות שנים. המגמות שעיצב וקבע, בהמשך לפועלם של שני מוריו, רבי משה בן נחמן (הרמב"ן) ורבי יונה גירונדי, מילאו תפקיד חשוב בקיבוע הגבולות הקאנוניים של התרבות הרבנית ובהחלתה על הציבור הרחב. 

תהליך זה עמד בזיקה לתהליך כללי של הדתה בעולם המערבי בכללותו, ובו מחד גיסא נעשתה הדת הנורמטיבית מעורבת יותר בתחומי חולין שעד אז לא היו מעניינה, ומאידך גיסא נעשו האינדיבידואלים דתיים יותר. הדתה וחילון, ביהדות ומחוץ לה, הן תופעות המגדירות זו את זו: בתחילה חודרת הדת לאזורי חולין יומיומיים ולשכבות חברתיות לא־רבניות ומבקשת לעצבם במונחים דתיים, ולאחר מכן תחומי החולין שהוסדרו על ידי הדת מעצבים מחדש את חיי היומיום, הכלכלה, הכסף והמדע, דוחקים מקִרבם בהדרגה את הדת והקדוּשה, ומגבילים את הדת לתחום מובחן. ואולם השפעתה של הדת אינה מתפוגגת, והעולם החילוני טבוע כולו בחותמה.

דוד סורוצקין הוא חבר סגל בכיר בחוג ליהדות, הקריה האקדמית אונו. ספרו אורתודוקסיה ומשטר המודרניות: הפקתה של המסורת היהודית באירופה בעת החדשה (2011) ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

סולם יעקב הוא קריאה לחידוש ערכים ולבחינת דרכי ביטוי בתרבות הדתית היהודית. הוא מעוגן במחויבות להומניזם ולדמוקרטיה ומבקר לאורם את המציאות היהודית הדתית בארץ ובתפוצות. הוא תובע בחינה מחדש של מערכי־אמונה, פיתוח של עמדה יוצרת כלפי הדת, ההלכה והתפילה. בה־בעת הוא מבקר את התרבות החילונית־הומניסטית המערבית והישראלית וקורא לפתח מחדש מחויבות עמוקה לתרבות הדתית היהודית ולראות בה אוצר אנושי גדול. 

סולם יעקב הוא סיכום ביניים של עשרות שנות הגות ומעשה. שבעת שערי הספר מתמודדים עם סוגיות מפתח בתרבות היהודית ובהוויה האנושית, מתוך מגמה לטפח בקרב קוראיו הבנה של אתגרי היהדות בת־ימינו בישראל ובתפוצות ולהכשיר אותם לפתח דרכי התמודדות עמם. 

סולם יעקב הוא פרי של שיחה בין מחנך־הוגה לתלמיד קשוב, מקשה ועצמאי. הוא משלב את פירותיה של יצירה הגותית בת שנים רבות עם ראיונות נוקבים המאירים הגות מקורית זו באור עכשווי, מטריד ומעורר. 

"לא באתי לספר לכם על חוויות יוצאות דופן. טוב, אולי קצת. הרוב זה דברים רגילים — רופא שיניים, מוסך, מקלחות לילדים, ספגטי, עבודה — כאלה. איכשהו בחיי היום־יום הפשוטים, וגם באלה הפחות פשוטים — מלחמה ושלום ומשברים ותפילות — אני פוגש שוב ושוב את התורה, ואפשר לומר שגם היא פוגשת אותי. זו המתנה שאני רוצה לתת גם לכם".

בספרו תורה חיים שלי מצרף אותנו אורי בריליאנט למסע אישי ולאומי. מסע עמוק, משעשע, מקורי וקולח, דרך פרשות השבוע, ודרכן, בכנות שובת לב — אל סיפורי החיים של כולנו.

תורה חיים שלי הוא לא עוד ספר פרשנות לתורה. הוא מפרש את התורה מתוך החיים, ומפרש את החיים מתוכה. הספר ירגש, יצחיק, ירגיז, יפתיע או יסקרן אתכם ללמוד עוד, ובעיקר — יאיר באור חדש את החיים שלכם ואת התורה, גם אם אתם כבר מכירים אותה על בוריה וגם אם לא.

אורי בריליאנט לומד ומלמד תלמוד עשרות שנים. גדל ברעננה, למד במדרשיית נועם ובישיבת הר עציון. מתגורר בפרדס חנה עם רעייתו וילדיו. בריליאנט מלמד את אחד משיעורי התלמוד הנפוצים בעולם בשיטה מובנית וחדשנית. השיעורים מתפרסמים באתר "פורטל הדף היומי", באתר "קול הלשון" ובאתר האישי שלו "סִינַי". חפשו תורה חיים שלי כדי להגיב ולשוחח עם המחבר ועם אחרים על הרעיונות בספר.

הבל נרצח. רחל נפטרה בדמי ימיה. יוסף עלה לגדולה ונשכח. משה נעצר על גבול הארץ האהובה...
האומנם ניתן לדבר על טרגיות תנ"כית? על דמויות נמחקות, דמויות של שבר, של שאיפות אשר לא מומשו? 
או שמא גורלם הכאוב של גיבורים אלה אינו אלא פניו האפלות של עצם הארתם (זוהרם, אצילותם), מחיר שייכותם לעולמות נשגבים יותר? בדומה ללבנה, אשר הלכה ומיעטה את עצמה, ומאז משוטטת היא בשמים ללא נחמה?

בטי רויטמן ילידת פריס. פרופ' לספרות צרפתית והשוואתית באוניברסיטה העברית. פרסמה מספר ספרי מחקר והגות, על קו התפר בין מסורת יהודית ומחשבה מערבית מודרנית (עכשווית). זהו ספרה הראשון המתורגם לעברית. 

המורים הגדולים של החסידות הוא מסע הגותי, אישי, רוחני ודתי בין אישי החסידות בראשיתה. יש בו סקירה מקיפה וראשונה מסוגה על שישה־עשר מן המורים הראשונים של החסידות, תוך הישענות על מחקרים רבים ועל הספרות החסידית העשירה.

המסע נפתח בדמותו של הבעל שם טוב ומסתיים בדמותם של הרבי מקוצק ורבי צדוק הכהן מלובלין, דרך מורים חשובים רבים, בהם המגיד ממזריטש, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, האחים רבי אלימלך ורבי זושא, רבי נחמן מברסלב וצדיקים חסידיים נוספים. פרק ייחודי עוסק בדמותן של נשים אדמו"ריות. רובו ככולו תיאור חדש, הן בהיקפו הן בעמידה על משמעות התופעה.

המפה שנפרשת בין הדמויות הללו מספרת את סיפורה של תנועה רוחנית מרתקת ורבת־פנים ומגלה כי הדרך שסללו המורים המופלאים שלה עשויה להתוות כיוון לכל אדם בעל נפש.

ד"ר זאב קיציס גדל בירושלים במשפחה חסידית בעלת שורשים עמוקים. הוא מרצה לחסידות באוניברסיטת בר־אילן, מלמד בישיבת מעלה גלבוע ומשמש כעורכו של מפעל הכינוס "זושא – מגלים את הסיפור החסידי". 

זהו ספר על א־להים ועל עם ישראל, על התורה ועל המצוות, אבל לא פחות מכך, זהו ספר עלינו, על עצמנו.
זהו ספר שמציע תשובות חדשות לשאלות ישנות, לשאלות שאנשים מעולם לא הפסיקו לשאול –
האם יש א־להים? מיהו?
האם ישנו עם נבחר?
האם ישנה דת אמת?

והם חיפשו את התשובות בשכל ובפילוסופיה, במחקר ההיסטורי ובארכאולוגיה, במדע ובפסיכולוגיה, בחקר הדת ובתאולוגיה.

ואנחנו רוצים להזכיר אמת פשוטה וחדשנית כאחד – את התשובות נמצא, לא כשנביט החוצה ונחפש סימוכין והוכחות,
אלא כשנביט פנימה אל עצמנו.

הרב חגי לונדין, ראש ישיבת ההסדר בחולון, מרצה בנושאי יהדות ועוסק בביאור כתבי הרב קוק ובהנגשת משנתו. סדרת הרצאותיו "יסודות האמונה היהודית", שעליה מבוסס ספר זה, זכתה למאות אלפי צפיות במרשתת.

צבי איל, סופר ומרצה בנושאי יהדות, מחבר רבי המכר: מי שטעם יין הונגרי,  אוהב ימים ועוד.

בספר זה נכרכו עולמות שונים מתוך כוונה להבהיר ולהבין את גישתם של חכמי העם היהודי ביחס ליופי, אומנות חזותית, ומתוך כך ביחס לעבודה זרה על היבטיה החזותיים. מצטלבים כאן דברי הגות, יצירות של גדולי ישראל, מדון יהודה אברבנאל במאה ה-15 עד ראשית המאה ה-19: הוגים, רבנים, פילוסופים, מקובלים, חסידים וסופרים.

יוסי חקלאי מוביל אותנו להגדרות השונות של האסתטיקה בקרב אותן מִשְׁנוֹת או השקפות, לעתים כתורה של העולם החושי הקולט את סביבתו וגופו ומשפיע על תחושותיו המתורגמות במישור התבוני, לעתים כתיאוריה המנסה לפענח מהו יופי ומהו נשגב; או שמדובר בטקסטים שמסבירים מהי אומנות, מהן האומנויות וכיצד למיינן, לדרגן, להדגיש או לשלול את חשיבותן. מול הגישות המציינות שהיופי או היצירה נוצרות דרך האסוציאציות של הדימויים, פעולת הדמיון המגורה מהאובייקט, תעמוד הגישה של השלמות החושית, מעין דחף פנימי הרוצה ליצור שלמות.

בעקבות השינויים החברתיים והתרבותיים, המבט על היופי והאומנות מובא מזוויות שונות: ניתוח פילוסופי של התלמידים היהודיים של קאנט או של הגל, או היבטים דתיים, הלכתיים, משיחיים, קבליים, שקולותיהם נשמעים ביחס להבנת אומנות ויופי. אלה ואלה מוסיפים מרכיבים חדשים ומשמעותיים בתיאור ובהבנת המושג ומעשה האומנות. המאמינים ישאלו האם היופי מצוי באל, האם הוא נאצל ממנו, והמקובלים יוסיפו את הספירה שבה שוכן היופי. אחרים יזהו את היופי במשכנו ב"שכל העליון" או ב"נפש העולם"; הוגים אחרים יאתרו את מקורות היופי ביקום, בטבע, או במפגש עם נפשו ודמיונו של האדם. יהיו שיאמרו ששורשי היופי מצויים במפגש של החושים עם תופעות טבע, עם הסביבה, ועיבודם על ידי הדמיון האנושי.

ד"ר יוסי חקלאי הוא ממייסדי המרכז החינוכי-מוזיאלי בית יגאל אלון, "אדם בגליל"; היה מרצה במכון שכטר למדעי היהדות. ניהל מערכות חינוכיות בקהילות יהודיות באירופה הפרנקופונית. ספרו הקודם, "לא תעשה לך: יחסה של ההגות היהודית לאומנות חזותית" (רסלינג 2019), התמקד במקורות ובהגות שבין המקרא לבין הקבלה הצפתית.

"מאז אותו יום כיפור התשל"ד, שבו איימו על עמי בהרמת ברזל ובהצתת אש, מתאווה אני להרים קולי ומר רוחי... למען תשמעו ותדעו – אתה הקרוב אלי ואתם הרחוקים, אויבים מכים או עדים אדישים מכל קצווי תבל". 

הרב אברהם חזן היה שקוע בתפילה כשפרצה מלחמת יום הכיפורים. כמו רבים אחרים הוא חווה את המלחמה הזו כאיום קיומי שעלול חלילה להוריד לטמיון את כל הישגי העם היהודי. חוויה מטלטלת זו גרמה לו לכתוב עליה ולשתף אותה – פנימה והחוצה – ומעל הכול לנסות להבין את הדיסוננס בין קדושת היום למלחמה הנוראה בפרספקטיבה היסטורית.

מלחמה ותפילה הוא ספר הגותי יוצא דופן, פרי ניסיון מפעים זה, שבו המחבר מנסה ליצוק משמעות לקורות המלחמה ולבדידותה של ישראל בראי המקורות, ובמיוחד לאור סיפורי האבות בספר בראשית. הוא חוקר את טיב מערכת היחסים שבין הצמד יצחק וישמעאל כאבטיפוס להבנת יחסי ישראל והאסלאם לפי המסורת. הספר כתוב באופן ייחודי כמעין יומן אישי בעל איכויות של ספרות ושירה, אך גם כטקסט עיוני העוסק בסוגיות יסוד במחשבת היהדות ובקריאה היסטוריוסופית-מקראית של האירועים.

מלחמה ותפילה נכתב בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, לפני כ-50 שנה, אך לאחר פרוץ "מלחמת שמחת תורה" ("חרבות ברזל") ב-7 באוקטובר 2023, הוא נעשה אקטואלי יותר מאי-פעם. הספר נוגע בחומרים הנפיצים של הסכסוך ישראלי-ערבי שלא הפסיק לדמם, ומבעד לאירועים הקשים הוא חושף את אורות ההבטחה והתקווה לעתידה של ישראל ולעתיד האדם.

הרב אברהם חזן נולד ב-1920 (תר"פ) באלג'יריה. שימש כרב בצבא צרפת במרוקו, הקים בשטרסבורג את הקהילה הספרדית והנהיג אותה עד עלייתו לאחר מלחמת ששת הימים. שימש בישראל כרב ראשי למשטרה ולבתי הסוהר והקים את "קרן התשובה" לשיקום אסירים ברוח היהדות. אישיותו רבת הגוונים ינקה מעולם חכמי צפון אפריקה וחבקה השכלה מערבית ופילוסופית רחבה. היה חבר קרוב לרב יהודה אשכנזי (מניטו), לפרופ' אנדרה נהר, לפרופ' אליין אמדו לוי ולנסי ועוד. נפטר ב-2003 (התשס"ג) ונטמן בירושלים.

"ספר זה תופס אירוע בזמן בלתי ניתן למדידה, יש בו דיאלוג אינטימי של הסופר עם נשמתו ואיתך הקורא. שמע, יהודי, זהו רב המדבר אליך מירושלים" (הפילוסוף היהודי צרפתי אנדרה נהר)

אדם קם בבוקר וחווה את החיים כהבל, והוא שואל את עצמו איזה יתרון יש לעשייה האנושית.

סוגיית טעם החיים מעסיקה את האנושות מאז ומעולם, וקֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד נתן לתהייה זו ביטוי ישיר ונוקב כבר בפסוק השני של ספרו. האם בכך הסתכמה בשורתו?

על האמירה הפותחת – הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל – הוצעו פירושים רבים. האם בעל הספר דבֵק בהצהרתו ומבקש לאשש אותה, או שהיא מוצגת אך כפן אחד של החיים על פי קהלת? מה, למעשה, הוא מייעץ לאדם שמתחבט בשאלות כגון למה נבראנו, לשם מה אני חי?

הספר יש חיים לפני המוות מבקש להתחקות אחר השתלשלות רעיונותיה של מגילת קהלת ולברר את יסודותיה ואת סודותיה. למסע זה מוזמנים קוראים שהקושיות הנצחיות בדבר פשר הקיום עולות בהם מדי פעם, וכמובן אלה שהפרדוקסים של קהלת ואופן התבוננותו בחיים מסקרנים אותם.

ד"ר רוני מגידוב היא מורה ומרצה למקרא במכון הרטמן בירושלים. 

ספרו של אלקאן הוא מסמך וידויי חושף, ובו מתגלה מה שאפשר לכנות: חייו ומצוקותיו של היהודי המתבולל. מה שנראה פחות או יותר מובן מאליו ליהודי חילוני שמתגורר בארץ, נראה קשה וסבוך כשהוא מתגורר כיהודי מתבולל בגולה. יהדותו הגלויה והסמויה היא כל הזמן במוקד, הוא חייב לגונן עליה, ובמיוחד עתה, כשמדינת ישראל מותקפת מכל צד.

היהודי המתבולל, בעמדו מול העולם הלא יהודי כיהודי, חייו כל הזמן במבחן. הוא חייב להשיב לעצמו ולסובבים אותו למה שונה הוא, במה שונה הוא. מהו, לאמיתו של דבר, עולמו היהודי.

"ספרו של אלן אלקאן הוא עדות של היוצא מן הכלל המאשר את הכלל. ובמה יוצא דופן הוא? אלן אלקאן הוא יהודי מתבולל במלוא מובן המילה, אך בה בעת יש לו זיקה ליהדות, וזיקה זו נובעת מחוויית ילדות שהתרחשה ביום הכיפורים. יום הכיפורים אינו מתואר בספרו בפרטים בלתי מוכרים, אך השפעתו הנמשכת לאורך שנים מקשרת את אלקאן אל שבטו ואל אמונת אבותיו, ועושה אותו באורח פרדוקסלי יהודי שמגונן על יהדותו." - אהרן אפלפלד, מתוך פתח דבר.

"קולה של שרית שוסהיים המהדהד את רעיונותיו של יוסף שכטר מפנה את תשומת הלב לחשיבות השיבה אל ה"מהותיות". שכטר הוא אחד ההוגים של הצמיחה מתוך משבר, של ההתפתחות מתוך קושי, של האמונה בכוחו של האדם לצאת משגרת הקיום ולפגוש את היסודות העמוקים ביותר שבנפשו. שכטר קורא למסע רוחני ופנימי, שחשוב שיישמע בכל עת, אולם בעת הזאת חשיבותו יקרה כפל כפליים. זוהי קריאה להעמיק בחקר המשבר שבו אנו נתונים, להבין את המסע אל פנים הנפש כדי לחפש את דרכנו, להבין מחדש את המציאות שסביבנו דרך השיבה אל המהות האנושית של האדם."

פרופ' חנוך בן פזי, אוני' בר אילן

"במחקרה פורץ הדרך מצביעה שרית שוסהיים על ציר מרכזי שקושר את רעיונותיו זה בזה וחושף את השיטתיות החבויה בכתביו הרבים. בכוחה של המהותיות להציל את האדם המודרני מאובדן המשמעות הפנימית של החיים הדתיים הן כאשר הוא ממשיך לקיים אותם קיום חיצוני בלבד ולא פחות מכך לאחר שנטש אותם, אולם חש באובדנו של מפתח שיכול לשוב ולהעניק משמעות מחודשת לחייו."

פרופ' רון מרגולין, אוני' תל אביב

"יוסף שכטר הקדים את זמנו. כבר בשנות החמישים הוא הציע תודעה יהודית מתחדשת, תורות רוחניות מהמזרח וחזרה אל הטבע. למעט קומץ מחסידיו שהקימו את היישוב יודפת קולו היה בודד למדי. המפגש האישי שלי עם שכטר התרחש בתקופה של חיפוש, כשהייתי על צומת דרכים וחיפשתי את דרכי. מצאתי בכתביו ובהגותו עושר רוחני גדול לצד עצות מעשיות לבניית גשר בין היהדות לעולמי הפנימי. ספרה של שרית שוסהיים עושה חסד גדול עם הגותו של שכטר. הוא יוצא לאור בזמן הנכון, כשכל כך חשוב וחיוני לשמוע את קולו המהדהד, ומזכיר לנו לשים לב אל הנשמה."

אהוד בנאי, אמן ומוסיקאי

*

ד"ר שרית שוסהיים מרצה בחוג לחינוך במכללה האקדמית הרצוג ועוסקת במחקר ובכתיבה הגותית המשלבת חינוך, פסיכולוגיה ופילוסופיה. היא מכהנת כראש יחידת ההתמחות במכללה, שותפה בצוות מו"פ ומובילה את פורום הכניסה להוראה במכון מופ"ת. שרית מלווה צוותים בתהליכי צמיחה ויועצת ביוגרפית בקליניקה פרטית. 

בספר זה מתחקה המחבר בצורה אנליטית על אודות ההשפעה של תפיסותיו התיאולוגיות, המטפיזיות והפיזיקליות של רבי חסדאי קרשׂקשׂ (1340–1410) על תורת העצם של ברוך שפינוזה (1632–1677). חוקרים רבים שעסקו בהגותם של פילוסופים אלו הצביעו על הכיוון הכללי של קרבה זו בין השניים, אולם מעולם לא נעשה ניסיון אנליטי מקיף לבחון את מהות הקשר ואת מידת ההשפעה המדויקת של קרשׂקשׂ על שפינוזה. מחקר זה מתמקד בשני היבטים מוגדרים ומרכזיים בהגותם של ההוגים: הראשון, ביחס בין הוכחת האל של קרשׂקשׂ לזו של שפינוזה. השני, בקשר בין אבני היסוד המטפיזיות של שפינוזה אל המטפיזיקה והפיזיקה של קרשׂקשׂ.

מסקנותיו של מחקר זה מראות נקודות רבות של השפעה אשר מגיעות לעיתים לכדי זהות תוכן ומבנה שבין שפינוזה לקרשׂקשׂ – תחת הנושאים שנחקרו. חלק מנקודות אלו היו ידועות לחוקרים השונים לאורך השנים, אולם תוכנן המדויק, הקשרן, יחסן לתורות פילוסופיות אחרות ומובהקותן לא הייתה ידועה. תרומתו הייחודית של מחקר זה נעוצה בהבהרתם המעמיקה של נקודות אלו. 

*

ד"ר אבישי גלילי, בעל תואר ראשון בחינוך גופני, תואר שני בפילוסופיה, ודוקטורט בפילוסופיה יהודית. הוא מורה בתיכון ומרצה במכללת תל חי. ד"ר גלילי חוקר את תחומי הפילוסופיה היהודית הרציונליסטית של ימי הביניים, את הרציונליזם של העת החדשה בדגש על תורת שפינוזה, ואת תורותיהם של עמנואל קאנט ושלמה מימון. הוא עוסק כיום בפיתוח מודל מטפיזי במסגרת פוסט־דוקטורט במעבדה לחקר התודעה ולוגיקה רכה שבאוניברסיטת תל אביב בראשותו של פרופ׳ עודד מימון