ספרים וקתדרלות, ציורים וקונצרטים, רמברנדט וסן-סנס ועוד שלל דמויות ונושאים, גדולים כקטנים, מתערבבים במבחר זה של טקסטים על אוֹמנות וספרות שחיבר מרסל פרוסט לפני שהתמסר לכתיבת הרומן בעקבות הזמן האבוד, חלקם התפרסמו בימי חייו וחלקם התגלו בעיזבונו.
מאמרים ומסות יפהפיים אלה הם הרבה יותר מביקורת על אומנות התקופה או הערות על יצירות העבר. פרוסט מהרהר בהם על המהות העמוקה ביותר של האומנות עצמה ועל מקומה בחיינו; על היחס שלנו ליצירות אומנות כקוראים, צופים ומאזינים ועל הרגשות שהאומנות יכולה לעורר בנו דרך התגלות והיזכרות. מבעד למופעיו המגוונים והשונים של מעשה האומנות מתגלָה האחדוּת השירית שבבסיסו, זו החושפת את החיבור הסמוי בין תופעות החיים: בין האנושי לדומם, בין ההווה לעבר, בין היום-יומי לנשגב.
ספרים וקתדרלות, ציורים וקונצרטים, רמברנדט וסן-סנס ועוד שלל דמויות ונושאים, גדולים כקטנים, מתערבבים במבחר זה של טקסטים על אוֹמנות וספרות שחיבר מרסל פרוסט לפני שהתמסר לכתיבת הרומן בעקבות הזמן האבוד, חלקם התפרסמו בימי חייו וחלקם התגלו בעיזבונו.
מאמרים ומסות יפהפיים אלה הם הרבה יותר מביקורת על אומנות התקופה או הערות על יצירות העבר. פרוסט מהרהר בהם על המהות העמוקה ביותר של האומנות עצמה ועל מקומה בחיינו; על היחס שלנו ליצירות אומנות כקוראים, צופים ומאזינים ועל הרגשות שהאומנות יכולה לעורר בנו דרך התגלות והיזכרות. מבעד למופעיו המגוונים והשונים של מעשה האומנות מתגלָה האחדוּת השירית שבבסיסו, זו החושפת את החיבור הסמוי בין תופעות החיים: בין האנושי לדומם, בין ההווה לעבר, בין היום-יומי לנשגב.
לֵךְ לְךָ, יַלְדּוֹן־אָדָם!
אֶל פֶּרֶא יַעֲרוֹת אֲגַם
עִם הַפֵיוֹת, וְאַל תָּשׁוּב,
כִּי אֵין לְךָ מֻשָּׂג עַד כַּמָּה הָעוֹלָם עָצוּב.
*
הפיות של אירלנד הן גחמניות, עליזות ומסוכנות. אוסף מקיף ומגוון זה מסוף המאה התשע עשרה, שליקט וערך המשורר הגדול ויליאם בטלר ייטס, כולל אגדות, שירים וסיפורי עמים על מפגשים עם הפיות ועם שאר קרוביהן: בנות ים, חיות מדברות, רוחות רפאים, מכשפות, ענקים, שדים, חתולים ועוד. המעשיות המצחיקות, המבעיתות והנוגות פותחות לנו שער אל נופיה המוריקים של אירלנד, אל שיריה ונגינותיה, ואל מסתרי נפשם של אנשיה.
לֵךְ לְךָ, יַלְדּוֹן־אָדָם!
אֶל פֶּרֶא יַעֲרוֹת אֲגַם
עִם הַפֵיוֹת, וְאַל תָּשׁוּב,
כִּי אֵין לְךָ מֻשָּׂג עַד כַּמָּה הָעוֹלָם עָצוּב.
*
הפיות של אירלנד הן גחמניות, עליזות ומסוכנות. אוסף מקיף ומגוון זה מסוף המאה התשע עשרה, שליקט וערך המשורר הגדול ויליאם בטלר ייטס, כולל אגדות, שירים וסיפורי עמים על מפגשים עם הפיות ועם שאר קרוביהן: בנות ים, חיות מדברות, רוחות רפאים, מכשפות, ענקים, שדים, חתולים ועוד. המעשיות המצחיקות, המבעיתות והנוגות פותחות לנו שער אל נופיה המוריקים של אירלנד, אל שיריה ונגינותיה, ואל מסתרי נפשם של אנשיה.
בספרו המשטר הישן והמהפכה הוכיח ההוגה הצרפתי אלקסיס דה טוקוויל (1805–1859) שאף כי המהפכה הצרפתית הייתה אירוע המבשר את העידן הפוליטי המודרני ואף כי הדגימה הלכה למעשה את השיח הדמוקרטי בן זמננו (זכויות אדם ואזרח, אומה, ריבונות העם), בסוגיה אחת היא הלכה דווקא בעקבות המשטר הישן: הקמתה של מדינה ריכוזית.
בדומה למשטר הישן, אשר ביטל את שרידי השיטה הפאודלית למען חיזוקה של המדינה, חיזקה המהפכה הצרפתית את המדינה ואת המִנהל שבתוכה וביטלה גופי ביניים ומוסדות עצמאיים, כשהיא עושה זאת בשם העם – הריבון במקום המלך. בעיניו של טוקוויל, ההמשכיות הזאת שבין המשטר הישן למהפכה הצרפתית איננה רק תיאור עובדתי אלא גם פגם מהותי, המסביר במידה רבה מדוע נפלה הרפובליקה בקלות לידיו של נפוליאון כעשר שנים בלבד לאחר פרוץ המהפכה.
ההכרעה הפוליטית לטובת השוויון ועל חשבון החירות טומנת בחובה סכנה, הניצבת בפני כל משטר דמוקרטי: ניהול ומשטור החברה האזרחית תוך צמצום מעורבוּתה והרחקתה מתהליך קבלת ההחלטות. המשטר הישן והמהפכה אינו רק מחקר פורץ דרך בתאוריה פוליטית – הוא משלים את הניתוח שבו פתח טוקוויל בספרו הראשון, על הדמוקרטיה באמריקה, באשר לתנאים הנדרשים ליצירת משטר דמוקרטי ליברלי, שבלעדיהם מרחפת מעליו סכנה לשלטון אוטוריטרי.
המשטר הישן והמהפכה, אשר יצא לאור בשנת 1856, תורגם על ידי הוד הלוי. נוספו לו אינדקס שמות, מקומות ומושגים וכן אחרית דבר, "שוויון וחירות, מהפכה ומשטר ישן: היֵלכו השניים יחדיו?", על עמדתו החצויה של טוקוויל ביחס למהפכה הצרפתית, פרי עטו של פרופ' דניס שרביט מהאוניברסיטה הפתוחה, העורך המדעי של הספר.
בספרו המשטר הישן והמהפכה הוכיח ההוגה הצרפתי אלקסיס דה טוקוויל (1805–1859) שאף כי המהפכה הצרפתית הייתה אירוע המבשר את העידן הפוליטי המודרני ואף כי הדגימה הלכה למעשה את השיח הדמוקרטי בן זמננו (זכויות אדם ואזרח, אומה, ריבונות העם), בסוגיה אחת היא הלכה דווקא בעקבות המשטר הישן: הקמתה של מדינה ריכוזית.
בדומה למשטר הישן, אשר ביטל את שרידי השיטה הפאודלית למען חיזוקה של המדינה, חיזקה המהפכה הצרפתית את המדינה ואת המִנהל שבתוכה וביטלה גופי ביניים ומוסדות עצמאיים, כשהיא עושה זאת בשם העם – הריבון במקום המלך. בעיניו של טוקוויל, ההמשכיות הזאת שבין המשטר הישן למהפכה הצרפתית איננה רק תיאור עובדתי אלא גם פגם מהותי, המסביר במידה רבה מדוע נפלה הרפובליקה בקלות לידיו של נפוליאון כעשר שנים בלבד לאחר פרוץ המהפכה.
ההכרעה הפוליטית לטובת השוויון ועל חשבון החירות טומנת בחובה סכנה, הניצבת בפני כל משטר דמוקרטי: ניהול ומשטור החברה האזרחית תוך צמצום מעורבוּתה והרחקתה מתהליך קבלת ההחלטות. המשטר הישן והמהפכה אינו רק מחקר פורץ דרך בתאוריה פוליטית – הוא משלים את הניתוח שבו פתח טוקוויל בספרו הראשון, על הדמוקרטיה באמריקה, באשר לתנאים הנדרשים ליצירת משטר דמוקרטי ליברלי, שבלעדיהם מרחפת מעליו סכנה לשלטון אוטוריטרי.
המשטר הישן והמהפכה, אשר יצא לאור בשנת 1856, תורגם על ידי הוד הלוי. נוספו לו אינדקס שמות, מקומות ומושגים וכן אחרית דבר, "שוויון וחירות, מהפכה ומשטר ישן: היֵלכו השניים יחדיו?", על עמדתו החצויה של טוקוויל ביחס למהפכה הצרפתית, פרי עטו של פרופ' דניס שרביט מהאוניברסיטה הפתוחה, העורך המדעי של הספר.
מה בין אמת היסטורית לאמת משפטית? כיצד קובע המשפטן עובדות וכיצד עושה זאת ההיסטוריון?
שאלות אלו ריתקו סופרים, מחזאים וקולנוענים, וכמובן גם משפטנים והיסטוריונים. עו"ד ד"ר נתי רון, משפטן מנוסה והיסטוריון, אוחז בשני הכובעים, דבר המקנה לו פרספקטיבה ייחודית לדיון בנושא.
המחבר יוצא למסע שבו הוא מתחקה אחר ההתפתחות בדיני הראיות במשפט מימי ויליאם הכובש, מלך אנגליה (1066–1087), למול המגמות במתודולוגיה של ההיסטוריוגרפיה מימי הרודוטוס, דרך רנקֶה ועד קרלו גיצבורג והיידן וַייט, ומגיע לתובנות מפתיעות. הסקירה המפורטת והשיטתית של אופני השימוש בכל אחד מתחומי הידע במונחים השונים (ראָיָה, עדות, עובדה) תוכל לשרת היסטוריונים ומשפטנים, ותיקים כמתחילים, ותפתח בפני כל שוחר ידע צוהר לעולמות ההיסטוריה והמשפט.
השוני בדרך קביעת העובדות בשתי הדיסציפלינות מודגם באמצעות ניתוח מקיף וחדשני של שני משפטים שבהם נדונו סוגיות היסטוריות מרכזיות בחיי האומה: רצח אברהם שטרן ("יאיר"), מפקד הלח"י, ומשפט הדיבה שניהל אריאל שרון נגד עוזי בנזימן ועיתון הארץ ביחס למלחמת לבנון הראשונה.
בעידן שבו האמת והעובדות נמצאות תחת מתקפה ברחבי העולם ובישראל, ספר זה נותן לאמת ולהליך קביעת העובדות את המקום והחשיבות הראויים להם.
מה בין אמת היסטורית לאמת משפטית? כיצד קובע המשפטן עובדות וכיצד עושה זאת ההיסטוריון?
שאלות אלו ריתקו סופרים, מחזאים וקולנוענים, וכמובן גם משפטנים והיסטוריונים. עו"ד ד"ר נתי רון, משפטן מנוסה והיסטוריון, אוחז בשני הכובעים, דבר המקנה לו פרספקטיבה ייחודית לדיון בנושא.
המחבר יוצא למסע שבו הוא מתחקה אחר ההתפתחות בדיני הראיות במשפט מימי ויליאם הכובש, מלך אנגליה (1066–1087), למול המגמות במתודולוגיה של ההיסטוריוגרפיה מימי הרודוטוס, דרך רנקֶה ועד קרלו גיצבורג והיידן וַייט, ומגיע לתובנות מפתיעות. הסקירה המפורטת והשיטתית של אופני השימוש בכל אחד מתחומי הידע במונחים השונים (ראָיָה, עדות, עובדה) תוכל לשרת היסטוריונים ומשפטנים, ותיקים כמתחילים, ותפתח בפני כל שוחר ידע צוהר לעולמות ההיסטוריה והמשפט.
השוני בדרך קביעת העובדות בשתי הדיסציפלינות מודגם באמצעות ניתוח מקיף וחדשני של שני משפטים שבהם נדונו סוגיות היסטוריות מרכזיות בחיי האומה: רצח אברהם שטרן ("יאיר"), מפקד הלח"י, ומשפט הדיבה שניהל אריאל שרון נגד עוזי בנזימן ועיתון הארץ ביחס למלחמת לבנון הראשונה.
בעידן שבו האמת והעובדות נמצאות תחת מתקפה ברחבי העולם ובישראל, ספר זה נותן לאמת ולהליך קביעת העובדות את המקום והחשיבות הראויים להם.
בדמי ימיה הוא מסיפוריו האהובים ביותר של ש"י עגנון. דורות של תלמידים קראו את הנובלה היפה בבית הספר, מיטב חוקרי יצירת עגנון צללו לעומקו, וכמה מבכירי הסופרים העברים הושפעו ממנו עמוקות. גם לאחר מאה שנות עיון נותרה הנובלה חידתית במידה רבה, וספר זה מציע מחקר מעמיק ביצירה על כל היבטיה הלשוניים והתוכניים, כולל סקירת הרקע ההיסטורי והתרבותי לכתיבתה, קשריה המורכבים עם הספרות העברית וספרות העולם, בחינת כל המחקרים שנכתבו על אודותיה במרוצת מאה השנים האחרונות, בדיקה מדוקדקת של כל המילים בסיפור אחת לאחת תוך התחקות אחר מקורותיהן ומשמעויותיהן, השוואת נוסחים, ועיונים בתוכן הסיפור פסקה אחר פסקה.
הספר מיועד לכל סוגי הקוראים: תלמידים ומורים, וכן אוהבי עגנון, וימצאו בו שפע של פרטים מאירי עיניים שיעשירו את קריאתם בסיפור וימצאו בו תובנות בלתי מוכרות עד כה.
דורון ב' כהן הוא חוקר ספרות ודתות, מרצה ומתרגם.
בדמי ימיה הוא מסיפוריו האהובים ביותר של ש"י עגנון. דורות של תלמידים קראו את הנובלה היפה בבית הספר, מיטב חוקרי יצירת עגנון צללו לעומקו, וכמה מבכירי הסופרים העברים הושפעו ממנו עמוקות. גם לאחר מאה שנות עיון נותרה הנובלה חידתית במידה רבה, וספר זה מציע מחקר מעמיק ביצירה על כל היבטיה הלשוניים והתוכניים, כולל סקירת הרקע ההיסטורי והתרבותי לכתיבתה, קשריה המורכבים עם הספרות העברית וספרות העולם, בחינת כל המחקרים שנכתבו על אודותיה במרוצת מאה השנים האחרונות, בדיקה מדוקדקת של כל המילים בסיפור אחת לאחת תוך התחקות אחר מקורותיהן ומשמעויותיהן, השוואת נוסחים, ועיונים בתוכן הסיפור פסקה אחר פסקה.
הספר מיועד לכל סוגי הקוראים: תלמידים ומורים, וכן אוהבי עגנון, וימצאו בו שפע של פרטים מאירי עיניים שיעשירו את קריאתם בסיפור וימצאו בו תובנות בלתי מוכרות עד כה.
דורון ב' כהן הוא חוקר ספרות ודתות, מרצה ומתרגם.
כרמל 24 – כתב־עת לשירה, ספרות ואומנות.
כפי שאין ערך בתרופה שלא מרפאת את מחלות הגוף, כך, לדעת הפילוסוף היווני אפיקורוס, אין ערך בפילוסופיה שלא באה לרפא את נפש האדם. ספר זה מביא את פרשנותה המקורית של הפילוסופית מרתה נוסבאום (Nussbaum) לתורת אפיקורוס כפי שהיא נמסרת בפואמה האפית 'על טבע היקום' של המשורר הרומי לוקרטיוס.
נוסבאום מתמקדת ביחס של אפיקורוס לתשוקות הארוטיות, לפחד מהמוות ולזעם ומצביעה על מקורותיהם והשפעתם על השגשוג האישי של בני אדם והלאה על התרבות והחברה כולה. הפילוסופיה של אפיקורוס – עקרונותיה ושיטותיה – מפתיעים ברלוונטיות שלהם לחיים המודרניים, במעשיותם הישירה ובעומק הפסיכולוגי אליו הם חותרים.
מרתה נוסבאום (ילידת 1947) היא פרופסור במחלקות לפילוסופיה ולמשפט באוניברסיטת שיקגו. עבודתה עוסקת בפילוסופיה יוונית ורומית עתיקה, פילוסופיה פוליטית, פמיניזם ואתיקה. כתביה מחברים בין רעיונות פילוסופיים לסוגיות אקטואליות. הגותה זיכתה אותה בפרסים רבים, בהם פרס קיוטו לאמנויות ופילוסופיה ופרס ברגרואן לפילוסופיה ותרבות.
כפי שאין ערך בתרופה שלא מרפאת את מחלות הגוף, כך, לדעת הפילוסוף היווני אפיקורוס, אין ערך בפילוסופיה שלא באה לרפא את נפש האדם. ספר זה מביא את פרשנותה המקורית של הפילוסופית מרתה נוסבאום (Nussbaum) לתורת אפיקורוס כפי שהיא נמסרת בפואמה האפית 'על טבע היקום' של המשורר הרומי לוקרטיוס.
נוסבאום מתמקדת ביחס של אפיקורוס לתשוקות הארוטיות, לפחד מהמוות ולזעם ומצביעה על מקורותיהם והשפעתם על השגשוג האישי של בני אדם והלאה על התרבות והחברה כולה. הפילוסופיה של אפיקורוס – עקרונותיה ושיטותיה – מפתיעים ברלוונטיות שלהם לחיים המודרניים, במעשיותם הישירה ובעומק הפסיכולוגי אליו הם חותרים.
מרתה נוסבאום (ילידת 1947) היא פרופסור במחלקות לפילוסופיה ולמשפט באוניברסיטת שיקגו. עבודתה עוסקת בפילוסופיה יוונית ורומית עתיקה, פילוסופיה פוליטית, פמיניזם ואתיקה. כתביה מחברים בין רעיונות פילוסופיים לסוגיות אקטואליות. הגותה זיכתה אותה בפרסים רבים, בהם פרס קיוטו לאמנויות ופילוסופיה ופרס ברגרואן לפילוסופיה ותרבות.
בספר זה מתוארים כלים פואטיים חדשניים בפרשנות הפסיכואנליטית הפילוסופית, המאפשרים להבין את המעברים בין ריאליזם לפנטזיה בסיפורים קצרים. כאשר עולה מצב של דחק כתוצאה ממפגש קרוב ומלא מתח עם אֶרוס או תָּנָטוֹס – אז הפנטזיה אינה רק מפלט, אלא גם תהליך של התבוננות פנימה ושל היכרות מחודשת עם ה"אני" בסיפור.
המחברת היא חוקרת ספרות מודרנית בפרשנות פסיכואנליטית ופילוסופית, וגם מנהלת תיכון שש-שנתי בירושלים, LAB-School אוניבסיטאי "בעברית". בתחום מנהיגות חינוכית היא קושרת בין חינוך ציבורי איכותי למיומנויות למידה אקדמיות ולתוכניות לימודים ייחודיות. חזון, חלום ופנטזיה יכולים להפוך לממשיים ולהיות מובנים ונגישים באמצעות כלים פילוסופיים, פסיכואנליטיים, חינוכיים וחברתיים. הספר פותח צוהר לדרכים של התמודדות עם מלנכוליה, עם חרדה בזמן מלחמה, עם אבל על מות אהוב; עם זיכרונות ילדות מורכבים, עם שקרים, וכן התמודדות של ילדה בצל אֵימי השואה. הספר מוביל את הקורא במסע מעורר הזדהות, מסע ספרותי מרתק.
בספר זה מתוארים כלים פואטיים חדשניים בפרשנות הפסיכואנליטית הפילוסופית, המאפשרים להבין את המעברים בין ריאליזם לפנטזיה בסיפורים קצרים. כאשר עולה מצב של דחק כתוצאה ממפגש קרוב ומלא מתח עם אֶרוס או תָּנָטוֹס – אז הפנטזיה אינה רק מפלט, אלא גם תהליך של התבוננות פנימה ושל היכרות מחודשת עם ה"אני" בסיפור.
המחברת היא חוקרת ספרות מודרנית בפרשנות פסיכואנליטית ופילוסופית, וגם מנהלת תיכון שש-שנתי בירושלים, LAB-School אוניבסיטאי "בעברית". בתחום מנהיגות חינוכית היא קושרת בין חינוך ציבורי איכותי למיומנויות למידה אקדמיות ולתוכניות לימודים ייחודיות. חזון, חלום ופנטזיה יכולים להפוך לממשיים ולהיות מובנים ונגישים באמצעות כלים פילוסופיים, פסיכואנליטיים, חינוכיים וחברתיים. הספר פותח צוהר לדרכים של התמודדות עם מלנכוליה, עם חרדה בזמן מלחמה, עם אבל על מות אהוב; עם זיכרונות ילדות מורכבים, עם שקרים, וכן התמודדות של ילדה בצל אֵימי השואה. הספר מוביל את הקורא במסע מעורר הזדהות, מסע ספרותי מרתק.
בחלק השלישי של ספרו מגיש המחבר לקורא מאמרים נוספים שכתב במהלך מלחמת "חרבות ברזל"; בין היתר עונה המחבר, ד"ר אפרים חמיאל, על השאלות הבאות:
מהי משמעות המדרש שלפיו כפה אלוהים על עם ישראל את הר סיני כגיגית כדי שיקבלו את עשרת הדברות? האומנם נכפתה התורה עלינו? אם אכן נכפתה, כיצד אפשר להעניש את העוברים על מצוותיה?
האם מדרש האגדה שלפיו בתורה תרי"ג מצוות מציג עובדה, או שמא המִּספר אינו מחייב?
מהו מקורה של הילולת ל"ג בעומר במירון? הייתכן שנקבעה בעקבות שתי טעויות בקריאת טקסטים?
האם אסור לנשות ישראל להשתתף בלחימה? האם מותר להן? האם הן חייבות? מה אומרים מקורות היהדות בשאלה זו?
מה הייתה עמדת פוסקי ההלכה לגבי תלמוד תורה לנשים, וכיצד השתנתה לאורך הדורות עד למהפכה בתחום בדורות האחרונים?
מהי משמעות מדרש האגדה שלפיו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה בסיני? האם פשוטו כמשמעו? מהו אפוא מעמדו של מדרש האגדה בהגות היהודית?
מהו ההבדל בין אזהרה להתראה במשפט העברי, ומהן הדרישות מבית הדין בנושא זה לגבי ענישת העבריינים?
ד"ר חמיאל חוקר את ההגות היהודית בעת החדשה, בעל תואר שלישי במחשבת ישראל מהאוניברסיטה העברית. חבר בוועד המנהל של האופרה הירושלמית.
בחלק השלישי של ספרו מגיש המחבר לקורא מאמרים נוספים שכתב במהלך מלחמת "חרבות ברזל"; בין היתר עונה המחבר, ד"ר אפרים חמיאל, על השאלות הבאות:
מהי משמעות המדרש שלפיו כפה אלוהים על עם ישראל את הר סיני כגיגית כדי שיקבלו את עשרת הדברות? האומנם נכפתה התורה עלינו? אם אכן נכפתה, כיצד אפשר להעניש את העוברים על מצוותיה?
האם מדרש האגדה שלפיו בתורה תרי"ג מצוות מציג עובדה, או שמא המִּספר אינו מחייב?
מהו מקורה של הילולת ל"ג בעומר במירון? הייתכן שנקבעה בעקבות שתי טעויות בקריאת טקסטים?
האם אסור לנשות ישראל להשתתף בלחימה? האם מותר להן? האם הן חייבות? מה אומרים מקורות היהדות בשאלה זו?
מה הייתה עמדת פוסקי ההלכה לגבי תלמוד תורה לנשים, וכיצד השתנתה לאורך הדורות עד למהפכה בתחום בדורות האחרונים?
מהי משמעות מדרש האגדה שלפיו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה בסיני? האם פשוטו כמשמעו? מהו אפוא מעמדו של מדרש האגדה בהגות היהודית?
מהו ההבדל בין אזהרה להתראה במשפט העברי, ומהן הדרישות מבית הדין בנושא זה לגבי ענישת העבריינים?
ד"ר חמיאל חוקר את ההגות היהודית בעת החדשה, בעל תואר שלישי במחשבת ישראל מהאוניברסיטה העברית. חבר בוועד המנהל של האופרה הירושלמית.
ספרו של פרופ' דוד אוחנה, המנדרינים של ירושלים, הוא מחווה למוריו בקמפוס גבעת רם בשנות ה־70, לציון שנת המאה להיווסדה של האוניברסיטה העברית. הספר משרטט את תרומתם המחקרית ואת דיוקנם האינטלקטואלי של ענקי רוח, החל מההיסטוריונים גרשם שלום, יעקב טלמון, יהושע אריאלי ויהושע פראוור, המשך בפילוסופים ישעיהו ליבוביץ, מנחם ברינקר, ירמיהו יובל ופול מנדס־פלור ועד לחוקרי מדע המדינה כזאב שטרנהל ושלמה אבינרי, וכן מורים נוספים וחשובים.
"דור גבעת רם" היה דור של מרצים במדעי הרוח והחברה, שרבים מהם ראו בהוראתם ובמחקרם ייעוד מוסרי ופוליטי. הנאורות הייתה עבורם לא רק ציון של עידן או אסכולה, אלא דרך חיים, אידאה חינוכית והשקפת עולם. כהיסטוריון של רעיונות המעמיק במחקריו וכאינטלקטואל רחב יריעה, שקשת עיוניו הבין־תחומיים באה לביטוי במפעל חיים הגותי ויצירתי שלם, פרופ' אוחנה מציע לקוראיו מערכת מושגית חדשה בעלת מעוף ורבת־חשיבות.
ההיסטוריון פרופ' אוחנה למד ולימד באוניברסיטה העברית, הוא פרופסור מן המניין (אמריטוס) באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, ועמית בכיר באוניברסיטת קיימברידג'. חיבר וערך יותר משישים ספרים העוסקים בהיסטוריה אינטלקטואלית ותרבותית של אירופה המודרנית, התרבות הים התיכונית, תולדות הציונות ולימודי מדינת ישראל. לאחרונה ראתה אור הסדרה בת חמשת הפרקים שחיבר דרכי המודרניות (מוסד ביאליק).
ספרו של פרופ' דוד אוחנה, המנדרינים של ירושלים, הוא מחווה למוריו בקמפוס גבעת רם בשנות ה־70, לציון שנת המאה להיווסדה של האוניברסיטה העברית. הספר משרטט את תרומתם המחקרית ואת דיוקנם האינטלקטואלי של ענקי רוח, החל מההיסטוריונים גרשם שלום, יעקב טלמון, יהושע אריאלי ויהושע פראוור, המשך בפילוסופים ישעיהו ליבוביץ, מנחם ברינקר, ירמיהו יובל ופול מנדס־פלור ועד לחוקרי מדע המדינה כזאב שטרנהל ושלמה אבינרי, וכן מורים נוספים וחשובים.
"דור גבעת רם" היה דור של מרצים במדעי הרוח והחברה, שרבים מהם ראו בהוראתם ובמחקרם ייעוד מוסרי ופוליטי. הנאורות הייתה עבורם לא רק ציון של עידן או אסכולה, אלא דרך חיים, אידאה חינוכית והשקפת עולם. כהיסטוריון של רעיונות המעמיק במחקריו וכאינטלקטואל רחב יריעה, שקשת עיוניו הבין־תחומיים באה לביטוי במפעל חיים הגותי ויצירתי שלם, פרופ' אוחנה מציע לקוראיו מערכת מושגית חדשה בעלת מעוף ורבת־חשיבות.
ההיסטוריון פרופ' אוחנה למד ולימד באוניברסיטה העברית, הוא פרופסור מן המניין (אמריטוס) באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, ועמית בכיר באוניברסיטת קיימברידג'. חיבר וערך יותר משישים ספרים העוסקים בהיסטוריה אינטלקטואלית ותרבותית של אירופה המודרנית, התרבות הים התיכונית, תולדות הציונות ולימודי מדינת ישראל. לאחרונה ראתה אור הסדרה בת חמשת הפרקים שחיבר דרכי המודרניות (מוסד ביאליק).
ספר זה חושף בכאב את שורשי הבעיה של הכאת נשים ומאתר את האלימות הייחודית הזו בליבת הערכים היהודיים, החל מהתנ"ך ועד להלכות חז"ל ובתי הדין הרבניים של ימינו. תמיד היו קולות רבניים שהתנגדו לאלימות כלפי נשים, וגם קולות שראו את מחויבותו של הבעל לשלוט בהתנהגותה של אשתו בכל אמצעי. ספר זה קושר את עמדות הרבנים כלפי הכאת נשים למטאפורה של נישואי האלוהים (הבעל) לישראל (אשתו). עיקר ספרה של גרץ עוסק בהיבטים ההלכתיים של הכאת נשים. המחברת מראה שהמסורת היהודית אינה מונוליתית ביחסה לנשים, ושישנם עקבות של מיזוגיניה לצד דאגה לרווחת הנשים. בספר מצויות הצעות לפתרונות בעלי אופי פמיניסטי .
נעמי גרץ לימדה אנגלית במשך 35 שנה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. עלתה לארץ ב־1967 ושלושת ילדיה ושבעת נכדיה נולדו בארץ. פרסומיה הרבים הם בנושא פמיניזם ביהדות; מ־2022 היא כותבת בלוג שבועי באנגלית ל'זמן ישראל'.
ספר זה חושף בכאב את שורשי הבעיה של הכאת נשים ומאתר את האלימות הייחודית הזו בליבת הערכים היהודיים, החל מהתנ"ך ועד להלכות חז"ל ובתי הדין הרבניים של ימינו. תמיד היו קולות רבניים שהתנגדו לאלימות כלפי נשים, וגם קולות שראו את מחויבותו של הבעל לשלוט בהתנהגותה של אשתו בכל אמצעי. ספר זה קושר את עמדות הרבנים כלפי הכאת נשים למטאפורה של נישואי האלוהים (הבעל) לישראל (אשתו). עיקר ספרה של גרץ עוסק בהיבטים ההלכתיים של הכאת נשים. המחברת מראה שהמסורת היהודית אינה מונוליתית ביחסה לנשים, ושישנם עקבות של מיזוגיניה לצד דאגה לרווחת הנשים. בספר מצויות הצעות לפתרונות בעלי אופי פמיניסטי .
נעמי גרץ לימדה אנגלית במשך 35 שנה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. עלתה לארץ ב־1967 ושלושת ילדיה ושבעת נכדיה נולדו בארץ. פרסומיה הרבים הם בנושא פמיניזם ביהדות; מ־2022 היא כותבת בלוג שבועי באנגלית ל'זמן ישראל'.
הנתיב החסום עוסק ביחס בין האליטה האקדמית של האוניברסיטאות לקבוצה החברתית הגדולה בארץ – המזרחים. הספר מבקש לענות על השאלות: כיצד נבנו מחסומים שאפשרו אפליה והדרה של המזרחים באוניברסיטאות המחקר? כיצד נכשל מיזם האוניברסיטה הפתוחה שנועד לחזק את הקבוצות המוחלשות? ובעיקר, כיצד האליטה האקדמית אימצה מדיניות שביצרה ושימרה את מעמדה ומנעה בזאת אפשרויות שינוי שכוללות גיוון חברתי ומעמדי?
פרופ' אורי כהן מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב פרסם עד כה ארבעה ספרים בתחום ההשכלה הגבוהה בישראל: ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה, הוצאת עם עובד והמכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים וייצמן, תל אביב (2006); אקדמיה בתל-אביב: צמיחתה של אוניברסיטה, הוצאת מאגנס, ירושלים (2014); מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע: ממכון זיו למכון ויצמן – 1949-1934, מוסד ביאליק, ירושלים (2016); אוניברסיטת-אם: האוניברסיטה העברית בירושלים, 1967-1948, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שדה בוקר, (2019).
הנתיב החסום עוסק ביחס בין האליטה האקדמית של האוניברסיטאות לקבוצה החברתית הגדולה בארץ – המזרחים. הספר מבקש לענות על השאלות: כיצד נבנו מחסומים שאפשרו אפליה והדרה של המזרחים באוניברסיטאות המחקר? כיצד נכשל מיזם האוניברסיטה הפתוחה שנועד לחזק את הקבוצות המוחלשות? ובעיקר, כיצד האליטה האקדמית אימצה מדיניות שביצרה ושימרה את מעמדה ומנעה בזאת אפשרויות שינוי שכוללות גיוון חברתי ומעמדי?
פרופ' אורי כהן מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב פרסם עד כה ארבעה ספרים בתחום ההשכלה הגבוהה בישראל: ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה, הוצאת עם עובד והמכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים וייצמן, תל אביב (2006); אקדמיה בתל-אביב: צמיחתה של אוניברסיטה, הוצאת מאגנס, ירושלים (2014); מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע: ממכון זיו למכון ויצמן – 1949-1934, מוסד ביאליק, ירושלים (2016); אוניברסיטת-אם: האוניברסיטה העברית בירושלים, 1967-1948, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שדה בוקר, (2019).
ספרו של שאול וידר חושף תופעה מפתיעה בתלמוד הבבלי אשר טרם הוארה במחקר. רצפים של מימרות בשם חכם מסוים הם תופעה רווחת בסוגיות התלמוד, והם נתפסים בדרך כלל כאוסף טכני, שהמכנה המשותף שלו הוא שם אומרם בלבד. וידר חוקר קבוצה מובחנת של קבצים בני שמונה מימרות (דווקא!) בשם חכמים ארץ-ישראלים ובבלים מדורות שונים ובתחומים שונים, ומגלה שקבצים אלה הם מלאכת מחשבת ערוכה ביד אומן. הם בנויים סביב נושא אחד, ומצטיינים במוטיבים ספרותיים עשירים כשרשור, סיגור, מבנה כיאסטי וחלוקה לצמדים או לרביעיות. עיטורים סגנוניים אלה משרתים היגדים רעיוניים רבי-עומק ויופי, ה"מטפסים" ממימרה למימרה ומגיעים לשיאם בסיום הקובץ. הספר מוסיף נדבך חשוב לחקר הסגנון והממד הרעיוני של התלמוד הבבלי.
ספרו של שאול וידר חושף תופעה מפתיעה בתלמוד הבבלי אשר טרם הוארה במחקר. רצפים של מימרות בשם חכם מסוים הם תופעה רווחת בסוגיות התלמוד, והם נתפסים בדרך כלל כאוסף טכני, שהמכנה המשותף שלו הוא שם אומרם בלבד. וידר חוקר קבוצה מובחנת של קבצים בני שמונה מימרות (דווקא!) בשם חכמים ארץ-ישראלים ובבלים מדורות שונים ובתחומים שונים, ומגלה שקבצים אלה הם מלאכת מחשבת ערוכה ביד אומן. הם בנויים סביב נושא אחד, ומצטיינים במוטיבים ספרותיים עשירים כשרשור, סיגור, מבנה כיאסטי וחלוקה לצמדים או לרביעיות. עיטורים סגנוניים אלה משרתים היגדים רעיוניים רבי-עומק ויופי, ה"מטפסים" ממימרה למימרה ומגיעים לשיאם בסיום הקובץ. הספר מוסיף נדבך חשוב לחקר הסגנון והממד הרעיוני של התלמוד הבבלי.
נתן מתגעגע לניו יורק; רבקה חולמת על טיול לשפת הים; יחד הם מגדלים שישה ילדים, שמתבגרים מהר: רֶנָה מתאהבת בגבר נשוי, רוּדֶק לומד פילולוגיה קלאסית, הֶשְיוֹ וסָלֶק נשבים בחלום הקומוניסטי, ואילו וֶלָה ונוּסֶק רוצים, יותר מכול, להיות כבר גדולים. עם החרפת הקונפליקטים הלאומיים מתגנב לעולמם של השַׂטְרַמֶרים משהו בלתי־מוכר אך מוחשי. וכך כתב אדם זגייבסקי (Adam Zagajewski):
ניתן היה לחשוב שהסיפור הזה, שסופו ידוע מראש, על קורות המשפחה היהודית הענייה, המתגוררת בעיר טַרנוֹב שבפולין בין שתי המלחמות, מוכרח להיות קודר עד אין־קץ. ובכל זאת, הסופר מיקולאי לוז'ינסקי מצליח למחוק מזיכרונו את חשכת הימים ההם. אנחנו יודעים, ואפילו היטב, מה מצפה לדמויות שבספר, אבל הן אינן יודעות זאת. הן טועות ומועדות. המחבר מעניק להן חיים – לעיתים טריוויאליים, לפעמים מלאֵי משמעות, ולא אחת גרוטסקיים, טרגיים ומאושרים.
מיקולאי לוז'ינסקי (Mikołaj Łoziński), יליד 1989 הוא אחד הסופרים החשובים ביותר בפולין היום. יצירותיו תורגמו לשפות רבות והוא זכה בפרסים חשובים.
נתן מתגעגע לניו יורק; רבקה חולמת על טיול לשפת הים; יחד הם מגדלים שישה ילדים, שמתבגרים מהר: רֶנָה מתאהבת בגבר נשוי, רוּדֶק לומד פילולוגיה קלאסית, הֶשְיוֹ וסָלֶק נשבים בחלום הקומוניסטי, ואילו וֶלָה ונוּסֶק רוצים, יותר מכול, להיות כבר גדולים. עם החרפת הקונפליקטים הלאומיים מתגנב לעולמם של השַׂטְרַמֶרים משהו בלתי־מוכר אך מוחשי. וכך כתב אדם זגייבסקי (Adam Zagajewski):
ניתן היה לחשוב שהסיפור הזה, שסופו ידוע מראש, על קורות המשפחה היהודית הענייה, המתגוררת בעיר טַרנוֹב שבפולין בין שתי המלחמות, מוכרח להיות קודר עד אין־קץ. ובכל זאת, הסופר מיקולאי לוז'ינסקי מצליח למחוק מזיכרונו את חשכת הימים ההם. אנחנו יודעים, ואפילו היטב, מה מצפה לדמויות שבספר, אבל הן אינן יודעות זאת. הן טועות ומועדות. המחבר מעניק להן חיים – לעיתים טריוויאליים, לפעמים מלאֵי משמעות, ולא אחת גרוטסקיים, טרגיים ומאושרים.
מיקולאי לוז'ינסקי (Mikołaj Łoziński), יליד 1989 הוא אחד הסופרים החשובים ביותר בפולין היום. יצירותיו תורגמו לשפות רבות והוא זכה בפרסים חשובים.
ניו יורק, סוף שנות השישים. כבר עשר שנים נאבק הארי לסר על כתיבת יצירת המופת שלו. הבניין המתפורר שבו הוא גר התפנה כבר מכל דייריו, ובעל הבית מבקש ממנו לעזוב ולהניח לו להרוס את הבניין כדי להקים חדש במקומו. אבל הארי דייר מוגן, הוא מכיר את זכויותיו ויודע שאת הרומן שלו הוא חייב לסיים במקום שבו הוא נולד.
את שגרת הכתיבה של הארי מפר וילי ספירמינט, סופר שחור שפולש לאחת הדירות הריקות בבניין כדי לכתוב בה ספרות שחורה מהפכנית. האם תיכרת ברית של אחווה בין שני הסופרים או שהמתחים הגזעיים והאמנותיים ביניהם ימיטו חורבן על שניהם?
ברנרד מלמוד (1914-1986), בן למשפחת מהגרים מרוסיה, הוא אחד מגדולי הסופרים היהודים בספרות האמריקאית של המאה העשרים. בכתיבה מטאפורית עזת מבע מטיח הדיירים זה בזה את שלל הנושאים המופיעים בכל כתביו: הגירה, מתחים בין־גזעיים, כלכלה קפיטליסטית וכתיבה ספרותית.
ניו יורק, סוף שנות השישים. כבר עשר שנים נאבק הארי לסר על כתיבת יצירת המופת שלו. הבניין המתפורר שבו הוא גר התפנה כבר מכל דייריו, ובעל הבית מבקש ממנו לעזוב ולהניח לו להרוס את הבניין כדי להקים חדש במקומו. אבל הארי דייר מוגן, הוא מכיר את זכויותיו ויודע שאת הרומן שלו הוא חייב לסיים במקום שבו הוא נולד.
את שגרת הכתיבה של הארי מפר וילי ספירמינט, סופר שחור שפולש לאחת הדירות הריקות בבניין כדי לכתוב בה ספרות שחורה מהפכנית. האם תיכרת ברית של אחווה בין שני הסופרים או שהמתחים הגזעיים והאמנותיים ביניהם ימיטו חורבן על שניהם?
ברנרד מלמוד (1914-1986), בן למשפחת מהגרים מרוסיה, הוא אחד מגדולי הסופרים היהודים בספרות האמריקאית של המאה העשרים. בכתיבה מטאפורית עזת מבע מטיח הדיירים זה בזה את שלל הנושאים המופיעים בכל כתביו: הגירה, מתחים בין־גזעיים, כלכלה קפיטליסטית וכתיבה ספרותית.
ספר זה המלהטט בין סוגת הרומן לסוגת הממואר האישי, מזמין את הקורא למסע חייו של ירמי אורן, שסיפורו שזור בסיפורה של מדינת ישראל. בסגנון מרתק ובקצב סוחף, מתפתחת עלילה הרוקמת אירועים אמיתיים ובדיוניים ויוצרת מעשה כתיבה נוגע ללב ומעורר מחשבה.
באחת מנסיעותיו לגרמניה נחשף הגיבור באקראי לסיפור מושתק הקשור בעברה של משפחתו, שמתגלה כרלוונטי לחייו בהווה. בתפר שבין ספרות בדיונית והיסטוריה עובדתית, נרקמים אירועי העבר הביוגרפיים בקורי ההווה המיטלטל והמתפורר. אין פלא שהסופר, שהוריו עמדו ליד ערש המדינה הנולדת, והוא עצמו נלחם להגן עליה, בחר לסיים את ספרו בהרהור אירוני ודיסטופי על העתיד הצפוי לה בשנת המאה לקיומה.
זהו מסמך היסטורי רב עוצמה, כתוב בידי מרצה ומורה להיסטוריה, המתכתב עם אמרתו של הסופר ג'וליאן בארנס ש"ההיסטוריה היא הוודאות הנוצרת בנקודה שבה פגמי הזיכרון פוגשים בכשלי התיעוד".
ספר זה המלהטט בין סוגת הרומן לסוגת הממואר האישי, מזמין את הקורא למסע חייו של ירמי אורן, שסיפורו שזור בסיפורה של מדינת ישראל. בסגנון מרתק ובקצב סוחף, מתפתחת עלילה הרוקמת אירועים אמיתיים ובדיוניים ויוצרת מעשה כתיבה נוגע ללב ומעורר מחשבה.
באחת מנסיעותיו לגרמניה נחשף הגיבור באקראי לסיפור מושתק הקשור בעברה של משפחתו, שמתגלה כרלוונטי לחייו בהווה. בתפר שבין ספרות בדיונית והיסטוריה עובדתית, נרקמים אירועי העבר הביוגרפיים בקורי ההווה המיטלטל והמתפורר. אין פלא שהסופר, שהוריו עמדו ליד ערש המדינה הנולדת, והוא עצמו נלחם להגן עליה, בחר לסיים את ספרו בהרהור אירוני ודיסטופי על העתיד הצפוי לה בשנת המאה לקיומה.
זהו מסמך היסטורי רב עוצמה, כתוב בידי מרצה ומורה להיסטוריה, המתכתב עם אמרתו של הסופר ג'וליאן בארנס ש"ההיסטוריה היא הוודאות הנוצרת בנקודה שבה פגמי הזיכרון פוגשים בכשלי התיעוד".
למי תינשא אז'ני גרנדה, העתידה לרשת את המיליונים של אביה, איש עסקים קר רוח, חמדן ואכזר? שתי משפחות מתחרות על הפרס הגדול, ואילו הנערה מצידה מתאהבת בגנדרן חסר כול, שבא מפריז ומחולל סערה קטנה בעיר הפרובינציאלית.
אז׳ני גרנדה, שפורסם לראשונה בשנת 1833, נחשב לאחת מפסגות יצירתו של אונורה דה בלזק (1799–1850), גדול כותבי הרומנים של המאה ה־19. סלון הבית הבורגני מתגלה כזירה טראגית, מיקרוקוסמוס שבו התשוקות מתנגשות, כשלנגד עינינו מתחולל מאבק אלים בין אב רודן לבתו, המבקשת אהבה ועצמאות ומתפכחת בעל כורחה מתמימותה.
העליצות המשפחתית בסלון האפרורי הישן, לאורם הדל של שני נרות; קולות הצחוק נטולי הכֵּנות, ... הקטנוניות, לצד מאוויים כה גדולים; נערה זו שנרדפה וניצודה במלכודת פתאים – כל אלה תרמו את חלקם לתמונה קומית ונוגה כאחת. והרי זו אותה תמונה בכל הזמנים ובכל המקומות ...
לקורא העברי מוגשת בתרגום חדש, עם הערות, הארות ואחרית דבר, אחת מיצירות המופת הגדולות של הספרות הצרפתית.
למי תינשא אז'ני גרנדה, העתידה לרשת את המיליונים של אביה, איש עסקים קר רוח, חמדן ואכזר? שתי משפחות מתחרות על הפרס הגדול, ואילו הנערה מצידה מתאהבת בגנדרן חסר כול, שבא מפריז ומחולל סערה קטנה בעיר הפרובינציאלית.
אז׳ני גרנדה, שפורסם לראשונה בשנת 1833, נחשב לאחת מפסגות יצירתו של אונורה דה בלזק (1799–1850), גדול כותבי הרומנים של המאה ה־19. סלון הבית הבורגני מתגלה כזירה טראגית, מיקרוקוסמוס שבו התשוקות מתנגשות, כשלנגד עינינו מתחולל מאבק אלים בין אב רודן לבתו, המבקשת אהבה ועצמאות ומתפכחת בעל כורחה מתמימותה.
העליצות המשפחתית בסלון האפרורי הישן, לאורם הדל של שני נרות; קולות הצחוק נטולי הכֵּנות, ... הקטנוניות, לצד מאוויים כה גדולים; נערה זו שנרדפה וניצודה במלכודת פתאים – כל אלה תרמו את חלקם לתמונה קומית ונוגה כאחת. והרי זו אותה תמונה בכל הזמנים ובכל המקומות ...
לקורא העברי מוגשת בתרגום חדש, עם הערות, הארות ואחרית דבר, אחת מיצירות המופת הגדולות של הספרות הצרפתית.
אחד־עשר סיפורים קצרים ואחריהם נובלה שהספר נושא את שמה. הספר מסתיים בפואמה/שיר, מעין הרהור על הזמן, כחותמת לרוח הספר.
הסיפורים, ברובם ריאליסטים, מקצתם דמיוניים, טבולים כולם בעצבות וחמלה, ועשויים לעורר בקורא הזדהות בשל מאבק הגיבורים על מפתנן של תקוות ותובנות חמקמקות מכמירות־לב, גיבורים שביקשו להיות כמו כולם בטרם הוסגרו לידי החיים.
"בדידות מתמדת חסרת ישע אינה מנוחמת סתם כך באבחת דמיון, היא נותרת נאמנה לצינת הזמן, וכל שנותר היה להניח את רוחו לפלישתו המתמדת של הכאב.
זוויות פיו נשמטו ברפיון והוא עצם עיניו ונרדם." (מתוך 'התגנבות')
"מקץ שנים רבות ישוב הילד באפרוריות שערותיו למקום. הוא ידע כי שיבה למחוזות ילדות חורכת באחת דמיונות חפים מפשע, ותחתיהם עולה מציאות חסרת חמלה שהזמן גילף במיומנות." (מתוך 'אלמוות')
זהו ספרו השני של עוזי מגן תומו, הראשון, רומן פילוסופי –על הרים וגורלות, י"ל ב־2005. המחבר מתגורר בירושלים; פיזיקאי במקצועו.
אחד־עשר סיפורים קצרים ואחריהם נובלה שהספר נושא את שמה. הספר מסתיים בפואמה/שיר, מעין הרהור על הזמן, כחותמת לרוח הספר.
הסיפורים, ברובם ריאליסטים, מקצתם דמיוניים, טבולים כולם בעצבות וחמלה, ועשויים לעורר בקורא הזדהות בשל מאבק הגיבורים על מפתנן של תקוות ותובנות חמקמקות מכמירות־לב, גיבורים שביקשו להיות כמו כולם בטרם הוסגרו לידי החיים.
"בדידות מתמדת חסרת ישע אינה מנוחמת סתם כך באבחת דמיון, היא נותרת נאמנה לצינת הזמן, וכל שנותר היה להניח את רוחו לפלישתו המתמדת של הכאב.
זוויות פיו נשמטו ברפיון והוא עצם עיניו ונרדם." (מתוך 'התגנבות')
"מקץ שנים רבות ישוב הילד באפרוריות שערותיו למקום. הוא ידע כי שיבה למחוזות ילדות חורכת באחת דמיונות חפים מפשע, ותחתיהם עולה מציאות חסרת חמלה שהזמן גילף במיומנות." (מתוך 'אלמוות')
זהו ספרו השני של עוזי מגן תומו, הראשון, רומן פילוסופי –על הרים וגורלות, י"ל ב־2005. המחבר מתגורר בירושלים; פיזיקאי במקצועו.
הגישה המסורתית למקורות היהודיים אינה מצליחה לתת מענה מספק לשאלות הגדולות של עולמנו מפני שהם נוצרו בעולם קדם־מודרני ובהעדר ריבונות ועצמאות יהודית. הספר מציע גישה חדשה לאתגרי ההווה מתוך דיאלוג ביקורתי עם המסורת היהודית המשמשת מקור השראה ובסיס לחידוש פניה של ההלכה.
הספר דן בשאלות מוסריות ומעשיות הכרוכות בייצור המזון וצריכתו, בשאלות של עבודה וצדק חברתי וכלכלי, ביחסי דת ומדינה וחירות הפרט במדינה יהודית ודמוקרטית, ביחס לפליטים ומהגרי העבודה, במתח בין הרשות המבצעת והמחוקקת למערכת המשפט, ובשאלות של פיקוח נפש במרחב הציבורי. הספר מציע רעיונות למימוש מעשי המיוסדות על השקפה דתית־פילוסופית שעוצבה בספרו הקודם של אריאל פיקאר, בלשון בני אדם: יסודות להתחדשות יהודית־ישראלית (כרמל, 2019).
ד"ר אריאל פיקאר הוא מחנך, מרצה וחוקר בכיר במכון שלום הרטמן בירושלים. פיקאר הוא בוגר ישיבת הר-עציון ואוניברסיטת בר-אילן, הוא הוסמך לרבנות וכיהן כרב הקיבוץ שלוחות.
הגישה המסורתית למקורות היהודיים אינה מצליחה לתת מענה מספק לשאלות הגדולות של עולמנו מפני שהם נוצרו בעולם קדם־מודרני ובהעדר ריבונות ועצמאות יהודית. הספר מציע גישה חדשה לאתגרי ההווה מתוך דיאלוג ביקורתי עם המסורת היהודית המשמשת מקור השראה ובסיס לחידוש פניה של ההלכה.
הספר דן בשאלות מוסריות ומעשיות הכרוכות בייצור המזון וצריכתו, בשאלות של עבודה וצדק חברתי וכלכלי, ביחסי דת ומדינה וחירות הפרט במדינה יהודית ודמוקרטית, ביחס לפליטים ומהגרי העבודה, במתח בין הרשות המבצעת והמחוקקת למערכת המשפט, ובשאלות של פיקוח נפש במרחב הציבורי. הספר מציע רעיונות למימוש מעשי המיוסדות על השקפה דתית־פילוסופית שעוצבה בספרו הקודם של אריאל פיקאר, בלשון בני אדם: יסודות להתחדשות יהודית־ישראלית (כרמל, 2019).
ד"ר אריאל פיקאר הוא מחנך, מרצה וחוקר בכיר במכון שלום הרטמן בירושלים. פיקאר הוא בוגר ישיבת הר-עציון ואוניברסיטת בר-אילן, הוא הוסמך לרבנות וכיהן כרב הקיבוץ שלוחות.
"שיריה של סוזן אפטרמן הם עזי מבע, כתובים ברגש, בלשון צלולה, בעברית פשוטה ממחלצות. בספר רחלות היא שוזרת את חייה דרך רגעים ומראות שנחרתו בה ונחשפים בשירים בעוצמה. שירתה אישית, קרובה לגוף, לזיכרון הגוף, וליחס האכזרי, לעתים, בין הגוף לנפש. יש הרבה יופי בתיאוריהָ המדויקים את הנוף הרחוק ואת הנוף הקרוב, הביתי, שעל רקעם מצטיירות הדמויות בחייה, מילדותה באוסטרליה ועד לגליל. כוחם של השירים במרחק הפואטי ממנו נאמרים גם הדברים הקשים, תהפוכות חיים ומוות, בשר ודם, מקומות ואנשים שהיו ואינם. כל אלה מצטברים משיר לשיר ויוצרים עולם מלא, נוקב, ששואב אליו את הקורא."
זלי גורביץ'
"שיריה של סוזן אפטרמן הם עזי מבע, כתובים ברגש, בלשון צלולה, בעברית פשוטה ממחלצות. בספר רחלות היא שוזרת את חייה דרך רגעים ומראות שנחרתו בה ונחשפים בשירים בעוצמה. שירתה אישית, קרובה לגוף, לזיכרון הגוף, וליחס האכזרי, לעתים, בין הגוף לנפש. יש הרבה יופי בתיאוריהָ המדויקים את הנוף הרחוק ואת הנוף הקרוב, הביתי, שעל רקעם מצטיירות הדמויות בחייה, מילדותה באוסטרליה ועד לגליל. כוחם של השירים במרחק הפואטי ממנו נאמרים גם הדברים הקשים, תהפוכות חיים ומוות, בשר ודם, מקומות ואנשים שהיו ואינם. כל אלה מצטברים משיר לשיר ויוצרים עולם מלא, נוקב, ששואב אליו את הקורא."
זלי גורביץ'
רובוטית יפהפיה, גאיה אתנה, נשלחה מעולם אנושי מתקדם, עולם הנפילים, לכדור הארץ, חיפה, כדי לחקור מדוע השליח הקודם, נדב בנצור, ניתק את קשריו עם עולם הנפילים. מטרת נדב הייתה לברר אם בני האדם מסכנים את כדור הארץ ושביל החלב, ואם אכן כן, להשמידם. בחיפה, מוּשרת על גאיה תודעה הכרתית והיא מתאהבת בנדב.
היא אינה מסוגלת לשכנע את נדב שהפכה לאישה-רובוטית וגם אינה מצליחה להתמודד עם כל הרגשות, המחשבות והיסורים הנפשיים שהתודעה ההכרתית מרעיפה עליה ומיחלת לימי גן עדן בהם הייתה רובוטית נטולת תודעה ורצון חופשי. אהובתו של נדב מתאבדת או נרצחת ושוש לוגסי ודויד אפללו מנסים לפתור מסתורין זה.
סם ש. רקובר הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. זה הרומן החמישה עשר במניין.
רובוטית יפהפיה, גאיה אתנה, נשלחה מעולם אנושי מתקדם, עולם הנפילים, לכדור הארץ, חיפה, כדי לחקור מדוע השליח הקודם, נדב בנצור, ניתק את קשריו עם עולם הנפילים. מטרת נדב הייתה לברר אם בני האדם מסכנים את כדור הארץ ושביל החלב, ואם אכן כן, להשמידם. בחיפה, מוּשרת על גאיה תודעה הכרתית והיא מתאהבת בנדב.
היא אינה מסוגלת לשכנע את נדב שהפכה לאישה-רובוטית וגם אינה מצליחה להתמודד עם כל הרגשות, המחשבות והיסורים הנפשיים שהתודעה ההכרתית מרעיפה עליה ומיחלת לימי גן עדן בהם הייתה רובוטית נטולת תודעה ורצון חופשי. אהובתו של נדב מתאבדת או נרצחת ושוש לוגסי ודויד אפללו מנסים לפתור מסתורין זה.
סם ש. רקובר הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. זה הרומן החמישה עשר במניין.
אלכסנדר ס' פושקין, גדול המשוררים הרוסים לדורותיהם, כתב בשנות השלושים של המאה ה־19 את שבע האגדות הנודעות שלו. האגדות הללו, על אף שלא תמיד זכו ליחס אוהד מאת הביקורת, נתחבבו על קהל הקוראים, בוגרים וצעירים כאחד, ועם חלוף השנים היו לנכס צאן ברזל של הספרות הרוסית. כאן מוגשות לקורא שתיים מהמפורסמות שבהן, בתרגום עברי חדש.
אלכסנדר ס' פושקין, גדול המשוררים הרוסים לדורותיהם, כתב בשנות השלושים של המאה ה־19 את שבע האגדות הנודעות שלו. האגדות הללו, על אף שלא תמיד זכו ליחס אוהד מאת הביקורת, נתחבבו על קהל הקוראים, בוגרים וצעירים כאחד, ועם חלוף השנים היו לנכס צאן ברזל של הספרות הרוסית. כאן מוגשות לקורא שתיים מהמפורסמות שבהן, בתרגום עברי חדש.
"אני מנסה לספר משהו וכל אימת שאני מחריש, אני מבחין שטרם אמרתי דבר. מין חומר נוזלי צמיג וקורן, זוהַר מופלא נשאר בתוכי ולועג למילים... היו שם התרחשויות, תמונות, קולות שמשמעותם מתהווה רק בתוכך; שלא נקלטו ולא אורגנו באמצעות מילים; שבהיותם מעבר למילים הם עמוקים יותר ומרובי משמעויות מהן".
כך מתאר קנטי את רשמי ביקורו במראקש. מראקש, שהילכה קסם תמיד על מחפשי האקזוטיקה כמו גם על אנשי רוח ואמנים, השפיעה עמוקות גם על קנטי היודע לתאר את קסמיה בדרך עמוקה, מקורית ומעוררת מחשבה. גם את זהותו היהודית הוא מגלה שם מחדש.
מראקש של קנטי היא מראקש של החומר, של העליבות ושל הזוהמה, אך גם של הרוח ושל היופי.
"אני מנסה לספר משהו וכל אימת שאני מחריש, אני מבחין שטרם אמרתי דבר. מין חומר נוזלי צמיג וקורן, זוהַר מופלא נשאר בתוכי ולועג למילים... היו שם התרחשויות, תמונות, קולות שמשמעותם מתהווה רק בתוכך; שלא נקלטו ולא אורגנו באמצעות מילים; שבהיותם מעבר למילים הם עמוקים יותר ומרובי משמעויות מהן".
כך מתאר קנטי את רשמי ביקורו במראקש. מראקש, שהילכה קסם תמיד על מחפשי האקזוטיקה כמו גם על אנשי רוח ואמנים, השפיעה עמוקות גם על קנטי היודע לתאר את קסמיה בדרך עמוקה, מקורית ומעוררת מחשבה. גם את זהותו היהודית הוא מגלה שם מחדש.
מראקש של קנטי היא מראקש של החומר, של העליבות ושל הזוהמה, אך גם של הרוח ושל היופי.
פסטרנק אל רילקה
אני מחויב לך בתווי היסוד של אופיי, בטיב קיומי הרוחני.
רילקה אל פסטרנק
תהילה היא ללבך הפורה שיש בכוחך להפנות אלי תנובה עשירה כל־כך של רוחך.
פסטרנק אל צבטייבה
את הוענקת לי מידי שמים, את שלי לעולם וכל חיי שייכים לך.
צבטייבה אל פסטרנק
בוריס, כל מכתב שלנו הוא מכתב אחרון, מהם – עד שניפגש, ומהם – אחרון לתמיד.
צבטייבה אל רילקה
לדעת איך פועם לבך. לנשק את לבך. לדעת עד השינה העמוקה ביותר שאתה הוא.
רילקה אל צבטייבה
כן וכן וכן למה שאת רוצה ולמה שאת. כן גדול כמו לחיים עצמם. אבל החיים כוללים גם את כל הלאווים שאין מהם מנוס.
מכתבי קיץ 1926 הם ביטוי של חתירה אל המוחלט; הפגישה המוחלטת באהבה, ההישג המוחלט באמירה השירית.
ריינר מריה רילקה בשווייץ, מרינה צבטייבה בפריז, בוריס פסטרנק במוסקבה: שלושה משוררים גדולים במשבר מדברים זה אל זה, עוזרים זה לזה וכמהים זה אל זה במכתבים המעידים על קרבת לבבות ועל הצורך הקיומי למצותה, אך מסתיימים בפירוד ובאובדן. אני מכירה את אלוהים רק דרך מה שלא נועד להיות, כותבת צבטייבה אל פסטרנק.
פסטרנק אל רילקה
אני מחויב לך בתווי היסוד של אופיי, בטיב קיומי הרוחני.
רילקה אל פסטרנק
תהילה היא ללבך הפורה שיש בכוחך להפנות אלי תנובה עשירה כל־כך של רוחך.
פסטרנק אל צבטייבה
את הוענקת לי מידי שמים, את שלי לעולם וכל חיי שייכים לך.
צבטייבה אל פסטרנק
בוריס, כל מכתב שלנו הוא מכתב אחרון, מהם – עד שניפגש, ומהם – אחרון לתמיד.
צבטייבה אל רילקה
לדעת איך פועם לבך. לנשק את לבך. לדעת עד השינה העמוקה ביותר שאתה הוא.
רילקה אל צבטייבה
כן וכן וכן למה שאת רוצה ולמה שאת. כן גדול כמו לחיים עצמם. אבל החיים כוללים גם את כל הלאווים שאין מהם מנוס.
מכתבי קיץ 1926 הם ביטוי של חתירה אל המוחלט; הפגישה המוחלטת באהבה, ההישג המוחלט באמירה השירית.
ריינר מריה רילקה בשווייץ, מרינה צבטייבה בפריז, בוריס פסטרנק במוסקבה: שלושה משוררים גדולים במשבר מדברים זה אל זה, עוזרים זה לזה וכמהים זה אל זה במכתבים המעידים על קרבת לבבות ועל הצורך הקיומי למצותה, אך מסתיימים בפירוד ובאובדן. אני מכירה את אלוהים רק דרך מה שלא נועד להיות, כותבת צבטייבה אל פסטרנק.
חאג'י מוראט, מפסגות יצירתו של לב טולסטוי, מתרחש על רקע המאבק המתמיד בין האימפריה הרוסית הצארית והנוצרית לבין תושביה המוסלמים של צ'צ'ניה, מאבק שמתחו השתמר עד ימינו, חרף התמורות שחלו בתנאיו השונים.
חאג'י מוראט, משרתם של החאנים הצ'צ'נים הגדולים, הוא דמות היסטורית, המשמשת אצל טולסטוי כהתגלמות יופיו וצדקת דרכו של האדם הפשוט, הישר והגא שאינו מקבל מרות ואינו נכנע: לא לאימפריה מחוץ ולא לעריץ בן עמו, מפְּנים. מתוארות כאן גם שתי החברות: זו הרוסית, על שדרותיה השונות, למן הצאר ניקולאי הראשון ועד החייל הפשוט – האיכר הרוסי המגויס לשדה המערכה – כמו גם מקבילו שבו הוא נלחם, בן האומה הצ'צ'נית שגם את ריבוי גווניה מפליא טולסטוי לשקף, במבט מפוכח ואוהד כאחד.
בספר זה מתאחדות מלאכת האמן של טולסטוי הסופר עם תפיסת עולמו הבשלה של טולסטוי ההוגה האנטי־ממסדי. אותו מבט שמפליא ללכוד את יפי נופי קווקז ואת מורכבות הנפש האנושית, גם קורא תגר, באבחנותיו הארסיות, על דמויותיהם של נושאי שררה באשר הם: הצאר הרוסי, גנרל הצבא, מנהיג המרד הצ'צ'ני, כולם כאחד נופלים תחת שבט ביקורתו של טולסטוי, אשר מבטו שוחר החירות דוחה מלפניו הן את השאיפות האימפריאליסטיות הן את אלו שקמו לעומתן, הג'יהאדיסטיות והפרטיקולריסטיות, תנועות שחרף כיווניהן הפוליטיים המנוגדים, טבען העריץ אחד הוא.
לספר נוספה אחרית דבר נרחבת ומקיפה מאת פרופ' דימיטרי סגל, המנתחת והמסבירה את היצירה על כל התהפוכות ההיסטוריות שברקעה והשלכותיהן שהתמידו עמוק אל תוך המאה העשרים.
חאג'י מוראט, מפסגות יצירתו של לב טולסטוי, מתרחש על רקע המאבק המתמיד בין האימפריה הרוסית הצארית והנוצרית לבין תושביה המוסלמים של צ'צ'ניה, מאבק שמתחו השתמר עד ימינו, חרף התמורות שחלו בתנאיו השונים.
חאג'י מוראט, משרתם של החאנים הצ'צ'נים הגדולים, הוא דמות היסטורית, המשמשת אצל טולסטוי כהתגלמות יופיו וצדקת דרכו של האדם הפשוט, הישר והגא שאינו מקבל מרות ואינו נכנע: לא לאימפריה מחוץ ולא לעריץ בן עמו, מפְּנים. מתוארות כאן גם שתי החברות: זו הרוסית, על שדרותיה השונות, למן הצאר ניקולאי הראשון ועד החייל הפשוט – האיכר הרוסי המגויס לשדה המערכה – כמו גם מקבילו שבו הוא נלחם, בן האומה הצ'צ'נית שגם את ריבוי גווניה מפליא טולסטוי לשקף, במבט מפוכח ואוהד כאחד.
בספר זה מתאחדות מלאכת האמן של טולסטוי הסופר עם תפיסת עולמו הבשלה של טולסטוי ההוגה האנטי־ממסדי. אותו מבט שמפליא ללכוד את יפי נופי קווקז ואת מורכבות הנפש האנושית, גם קורא תגר, באבחנותיו הארסיות, על דמויותיהם של נושאי שררה באשר הם: הצאר הרוסי, גנרל הצבא, מנהיג המרד הצ'צ'ני, כולם כאחד נופלים תחת שבט ביקורתו של טולסטוי, אשר מבטו שוחר החירות דוחה מלפניו הן את השאיפות האימפריאליסטיות הן את אלו שקמו לעומתן, הג'יהאדיסטיות והפרטיקולריסטיות, תנועות שחרף כיווניהן הפוליטיים המנוגדים, טבען העריץ אחד הוא.
לספר נוספה אחרית דבר נרחבת ומקיפה מאת פרופ' דימיטרי סגל, המנתחת והמסבירה את היצירה על כל התהפוכות ההיסטוריות שברקעה והשלכותיהן שהתמידו עמוק אל תוך המאה העשרים.
הנובלות חוברו בשנים 2022-2020. הסיפור התנשמת מהר הזיתים הוא דיסטופיה המתארת את המתרחש במדינת ישראל ובעולם לאחר הלילה שבו הר הבית נעלם! ובמקומו נותר חור שחור. דרך העיניים של מִקְבץ גיבורים, מתואר תהליך הידרדרות חברתית־פוליטית של המין האנושי במשך כשנתיים, עד למפץ גדול מפתיע. התנשמת המשקיפה מן הצד מתווכת בין הבורא לברואיו.
עיר קטנה הוא סיפור ריאליסטי המתאר מערך התנהגויות מגוּון של פסיפס אנושי בעיר קטנה בפריפריה של מדינת ישראל בתקופת מגפת הקורונה ובתקופת ההפגנות נגד הממשל המנסה לבצע שינוי משטרי דורסני. תיאור האירועים הוא מנקודת מבטם של האזרחים הקטנים, משלמי המיסים, מלמטה, מהשטח כלפי מעלה.
הנובלות חוברו בשנים 2022-2020. הסיפור התנשמת מהר הזיתים הוא דיסטופיה המתארת את המתרחש במדינת ישראל ובעולם לאחר הלילה שבו הר הבית נעלם! ובמקומו נותר חור שחור. דרך העיניים של מִקְבץ גיבורים, מתואר תהליך הידרדרות חברתית־פוליטית של המין האנושי במשך כשנתיים, עד למפץ גדול מפתיע. התנשמת המשקיפה מן הצד מתווכת בין הבורא לברואיו.
עיר קטנה הוא סיפור ריאליסטי המתאר מערך התנהגויות מגוּון של פסיפס אנושי בעיר קטנה בפריפריה של מדינת ישראל בתקופת מגפת הקורונה ובתקופת ההפגנות נגד הממשל המנסה לבצע שינוי משטרי דורסני. תיאור האירועים הוא מנקודת מבטם של האזרחים הקטנים, משלמי המיסים, מלמטה, מהשטח כלפי מעלה.
הַשַּׂקְנַאי, פרי עטו של טוֹמִּי פַּרְקּוֹ, יליד הָמִינָה שבפינלנד (1969), הוא אוצר שירה ייחודי. שירי הקובץ מתייחסים במגוון דרכים להתבוננות היוצר בחיי הים ובהיסטוריה.
הַשַּׂקְנַאי מוגש לקוראים העברים בלוויית מבוא והערות מאת מתרגמו, המשורר רמי סערי. טוֹמִּי פַּרְקּוֹ נחשב לאחד הקולות הבולטים בשירה הפינית בת־זמננו, והוא עוסק לא רק בכתיבה, אלא גם בהוראה, בחינוך, בהוצאה לאור, בעריכה ובעשייה חברתית ופוליטית.
ספרי שירה נוספים בהוצאת כרמל ובתרגום רמי סערי מפינית:
מהר, לבד ועכשיו מאת סירקה טורקה (1999) , דלת לחלום מאת אונו קיילאס (2003), עמוק בלב היער מאת סירקה טורקה (2006) , הפרפר חוצה את הכביש מאת אווה קילפי (2007), כנסיית כלבים מאת סירקה טורקה (2016), מעגן מאת פנטי הולפה (2017) , צלול, אפלולי, צלול מאת אווה-ליסה מנר (2020), חסד ויערות – אסופה מיצירת משוררים פינים צעירים (2020) , אצביע בעד האביב מאת פאבו האביקו (2022)
הַשַּׂקְנַאי, פרי עטו של טוֹמִּי פַּרְקּוֹ, יליד הָמִינָה שבפינלנד (1969), הוא אוצר שירה ייחודי. שירי הקובץ מתייחסים במגוון דרכים להתבוננות היוצר בחיי הים ובהיסטוריה.
הַשַּׂקְנַאי מוגש לקוראים העברים בלוויית מבוא והערות מאת מתרגמו, המשורר רמי סערי. טוֹמִּי פַּרְקּוֹ נחשב לאחד הקולות הבולטים בשירה הפינית בת־זמננו, והוא עוסק לא רק בכתיבה, אלא גם בהוראה, בחינוך, בהוצאה לאור, בעריכה ובעשייה חברתית ופוליטית.
ספרי שירה נוספים בהוצאת כרמל ובתרגום רמי סערי מפינית:
מהר, לבד ועכשיו מאת סירקה טורקה (1999) , דלת לחלום מאת אונו קיילאס (2003), עמוק בלב היער מאת סירקה טורקה (2006) , הפרפר חוצה את הכביש מאת אווה קילפי (2007), כנסיית כלבים מאת סירקה טורקה (2016), מעגן מאת פנטי הולפה (2017) , צלול, אפלולי, צלול מאת אווה-ליסה מנר (2020), חסד ויערות – אסופה מיצירת משוררים פינים צעירים (2020) , אצביע בעד האביב מאת פאבו האביקו (2022)
סיפור אימה בבית מרפא...
בספטמבר 1913 מגיע מייצ'יסלב ווֹיניץ', סטודנט צעיר מלבוב, אל הכפר המקסים גרברסדורף שבשלזיה. בגרברסדורף שוכן בית מרפא הידוע בטיפול במחלות "חזה ולוע", ומייצ'יסלב וויניץ' הצעיר מקווה ששיטות הטיפול החדשניות שהמקום מציע יצליחו לרפא אותו. בפנסיון לגברים שבו הוא שוהה בין טיפולים, פוגש וויניץ' מטופלים נוספים מאזורים אחרים באירופה. הם נוהגים לשתות יחדיו אלכוהול מקומי, לשוחח ללא לאות על ענייני השעה ולדון בשאלות ברומו של עולם: האם איום מלחמה מרחף מעל אירופה? האם שדים קיימים? האם מתוך קריאת טקסט ניתן לדעת מי כתב אותו – גבר או אישה?
אך שאלות נוספות מעסיקות את דיירי הפנסיון. וויניץ' נחשף לאירועים מחרידים המתרחשים בהרים סביב הכפר ומערערים את שלוות המקומיים. דיירי הפנסיון חשים שמישהו צופה בהם ומנסה לפלוש לעולמם. אף שוויניץ' עסוק בהסתרת סודות משלו, המסתורין והאימה סוחפים ומרתקים אותו. הוא מנסה לגלות מה עומד מאחורי האירועים הטרגיים ומהם הכוחות המסתוריים המניעים אותם. אלא שהקורבן הבא כבר נבחר.
מאה שנים לאחר הר הקסמים, אולגה טוקרצ'וק מבקרת במחוזותיו של תומאס מאן, מניחה גם היא את הגיבור שלה בבית מרפא, ומספרת סיפור משלה שעומד בפני עצמו. בעלילה מרתקת המשלבת אימה, קומדיה, אגדות עם, ומשל על גבריות פצועה ורעילה, טוקרצ'וק חושפת בנשף האֶמפּוּזוֹת אמיתות על העולם שחמקו מאיתנו, או כאלה שהעדפנו שלא להישיר אליהן מבט.
נשף האמפוזות, הרומן הראשון שכתבה טוקרצ'וק לאחר הזכייה בפרס נובל לספרות, הוא ספרה הרביעי המתורגם לעברית. קדמו לו ספרי יעקב, על עצמות המתים ונדודים. ארבעתם תורגמו על ידי מרים בורנשטיין, המיטיבה להעביר לקהל הישראלי את קסמה של טוקרצ'וק, שקנתה לה מעריצים רבים ברחבי העולם.
סיפור אימה בבית מרפא...
בספטמבר 1913 מגיע מייצ'יסלב ווֹיניץ', סטודנט צעיר מלבוב, אל הכפר המקסים גרברסדורף שבשלזיה. בגרברסדורף שוכן בית מרפא הידוע בטיפול במחלות "חזה ולוע", ומייצ'יסלב וויניץ' הצעיר מקווה ששיטות הטיפול החדשניות שהמקום מציע יצליחו לרפא אותו. בפנסיון לגברים שבו הוא שוהה בין טיפולים, פוגש וויניץ' מטופלים נוספים מאזורים אחרים באירופה. הם נוהגים לשתות יחדיו אלכוהול מקומי, לשוחח ללא לאות על ענייני השעה ולדון בשאלות ברומו של עולם: האם איום מלחמה מרחף מעל אירופה? האם שדים קיימים? האם מתוך קריאת טקסט ניתן לדעת מי כתב אותו – גבר או אישה?
אך שאלות נוספות מעסיקות את דיירי הפנסיון. וויניץ' נחשף לאירועים מחרידים המתרחשים בהרים סביב הכפר ומערערים את שלוות המקומיים. דיירי הפנסיון חשים שמישהו צופה בהם ומנסה לפלוש לעולמם. אף שוויניץ' עסוק בהסתרת סודות משלו, המסתורין והאימה סוחפים ומרתקים אותו. הוא מנסה לגלות מה עומד מאחורי האירועים הטרגיים ומהם הכוחות המסתוריים המניעים אותם. אלא שהקורבן הבא כבר נבחר.
מאה שנים לאחר הר הקסמים, אולגה טוקרצ'וק מבקרת במחוזותיו של תומאס מאן, מניחה גם היא את הגיבור שלה בבית מרפא, ומספרת סיפור משלה שעומד בפני עצמו. בעלילה מרתקת המשלבת אימה, קומדיה, אגדות עם, ומשל על גבריות פצועה ורעילה, טוקרצ'וק חושפת בנשף האֶמפּוּזוֹת אמיתות על העולם שחמקו מאיתנו, או כאלה שהעדפנו שלא להישיר אליהן מבט.
נשף האמפוזות, הרומן הראשון שכתבה טוקרצ'וק לאחר הזכייה בפרס נובל לספרות, הוא ספרה הרביעי המתורגם לעברית. קדמו לו ספרי יעקב, על עצמות המתים ונדודים. ארבעתם תורגמו על ידי מרים בורנשטיין, המיטיבה להעביר לקהל הישראלי את קסמה של טוקרצ'וק, שקנתה לה מעריצים רבים ברחבי העולם.
סיפורי דֶלְפִין ומָרִינֵט הפכו, מאז כתיבתם, לקלאסיקה; מאותם הספרים שאדם קוראם כילד, חוזר אליהם כמבוגר והם נותרים חלק קבוע בתפאורת נפשו. מרסל אמה [1967-1902] ייעד את קריאתם "לקהל שבין גילאי 4 ל־75" ואמנם, קריאתם הקולחת רצופה בקסם הילדות של פליאה ראשונית, נוף פסטורלי והחיבור העמוק שבין ילדים לחיות; מצד שני, ניכרים בה גם חיוך הצ'שר האירוני של המחבר ואפלת עולם המבוגרים. בין אלה לאלה מפייסים הטון והמסר החומל של אמה, השזורים לאורך הספר כולו ומבטיחים חוויית קריאה אופטימית ומענגת, כזו שלאורך הדורות שבתה את לבבות כל הקוראים בספר.
מתוך ההקדמה לספר:
היו זמנים שבהם לא [היו] פייסבוק, טוויטר, יוטיוב; הייתה תקופה שבה ברווז רגיל למדי לא נזקק ליותר משלושה חודשים כדי לטייל מסביב לעולם ולחזור, מלווה בנמרה שנטיותיה הטורפניות, יש לציין, מביכות אותה מעט... ועם זאת, אותה תקופה לא הייתה נטולת סכנות. למשל, ילדה קטנה חלמה בלילה על דהירה בשדה וכשהתעוררה למחרת גילתה שהיא סוסה, מה שגרם לכמה וכמה אי־נעימויות. כשאנו לוקחים לידינו ספר של מרסל אמה, תכף ומיד אנו מוצאים את עצמנו צוללים לתוך ממלכה שבה שולטים הפנטזיה והדמיון [...] שבה כל החירויות הן בהישג יד, ושמכוּנה – אם אינני טועה – ספרות.
סיפורי דֶלְפִין ומָרִינֵט הפכו, מאז כתיבתם, לקלאסיקה; מאותם הספרים שאדם קוראם כילד, חוזר אליהם כמבוגר והם נותרים חלק קבוע בתפאורת נפשו. מרסל אמה [1967-1902] ייעד את קריאתם "לקהל שבין גילאי 4 ל־75" ואמנם, קריאתם הקולחת רצופה בקסם הילדות של פליאה ראשונית, נוף פסטורלי והחיבור העמוק שבין ילדים לחיות; מצד שני, ניכרים בה גם חיוך הצ'שר האירוני של המחבר ואפלת עולם המבוגרים. בין אלה לאלה מפייסים הטון והמסר החומל של אמה, השזורים לאורך הספר כולו ומבטיחים חוויית קריאה אופטימית ומענגת, כזו שלאורך הדורות שבתה את לבבות כל הקוראים בספר.
מתוך ההקדמה לספר:
היו זמנים שבהם לא [היו] פייסבוק, טוויטר, יוטיוב; הייתה תקופה שבה ברווז רגיל למדי לא נזקק ליותר משלושה חודשים כדי לטייל מסביב לעולם ולחזור, מלווה בנמרה שנטיותיה הטורפניות, יש לציין, מביכות אותה מעט... ועם זאת, אותה תקופה לא הייתה נטולת סכנות. למשל, ילדה קטנה חלמה בלילה על דהירה בשדה וכשהתעוררה למחרת גילתה שהיא סוסה, מה שגרם לכמה וכמה אי־נעימויות. כשאנו לוקחים לידינו ספר של מרסל אמה, תכף ומיד אנו מוצאים את עצמנו צוללים לתוך ממלכה שבה שולטים הפנטזיה והדמיון [...] שבה כל החירויות הן בהישג יד, ושמכוּנה – אם אינני טועה – ספרות.
פלורנטין, הרומן הראשון שכתבה אישה יהודייה, היה פרי עטה של דורותיאה מנדלסון (1839-1764), בתו של הפילוסוף משה מנדלסון ואחת מנשות הסלונים היהודיים בברלין. הספר, שהתפרסם בעילום שם ב־1801, נכתב בתקופה סוערת בחייה, לאחר שנפרדה מבעלה שמעון פייט וקשרה את גורלה במשורר והסופר פרידריך שלגל, שאף הופיע על עמוד השער כעורך.
פלורנטין נוצר על קו התפר שבין הנאורות לרומנטיקה המוקדמת, שני זרמים שאליהם היו למנדלסון קשרים אישיים ורעיוניים הדוקים. עלילת הספר, העוקבת אחר סיפור חייו של הגיבור פלורנטין, מאפשרת למנדלסון להתבטא בנושאים שהרבו להעסיקה, החל מביקורת דתית – חיציה כוונו בעיקר לכנסייה הקתולית בטרם שיערה שתצטרף בעצמה לשורותיה, וכן ביקורת פוליטית־חברתית, כולל הבעת תמיכה במהפכה הצרפתית וברעיונות סוציאליסטיים, ועד ביקורת מגדרית, תוך הבלטת דמויות נשים שהרחיבו את תחומי פעילותן מעבר לגבולות שהכתיבו נורמות מגדריות דאז.
מלבד תרגום עברי ראשון של פלורנטין, מהדורה זו כוללת נספחים שמאירים את היצירה ואת הקשר כתיבתה, וכן פתח דבר מאת פרופ׳ שמואל פיינר ואחרית דבר מאת עורכת הספר ד״ר נטלי ניימרק־גולדברג.
פלורנטין, הרומן הראשון שכתבה אישה יהודייה, היה פרי עטה של דורותיאה מנדלסון (1839-1764), בתו של הפילוסוף משה מנדלסון ואחת מנשות הסלונים היהודיים בברלין. הספר, שהתפרסם בעילום שם ב־1801, נכתב בתקופה סוערת בחייה, לאחר שנפרדה מבעלה שמעון פייט וקשרה את גורלה במשורר והסופר פרידריך שלגל, שאף הופיע על עמוד השער כעורך.
פלורנטין נוצר על קו התפר שבין הנאורות לרומנטיקה המוקדמת, שני זרמים שאליהם היו למנדלסון קשרים אישיים ורעיוניים הדוקים. עלילת הספר, העוקבת אחר סיפור חייו של הגיבור פלורנטין, מאפשרת למנדלסון להתבטא בנושאים שהרבו להעסיקה, החל מביקורת דתית – חיציה כוונו בעיקר לכנסייה הקתולית בטרם שיערה שתצטרף בעצמה לשורותיה, וכן ביקורת פוליטית־חברתית, כולל הבעת תמיכה במהפכה הצרפתית וברעיונות סוציאליסטיים, ועד ביקורת מגדרית, תוך הבלטת דמויות נשים שהרחיבו את תחומי פעילותן מעבר לגבולות שהכתיבו נורמות מגדריות דאז.
מלבד תרגום עברי ראשון של פלורנטין, מהדורה זו כוללת נספחים שמאירים את היצירה ואת הקשר כתיבתה, וכן פתח דבר מאת פרופ׳ שמואל פיינר ואחרית דבר מאת עורכת הספר ד״ר נטלי ניימרק־גולדברג.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
