בתום מלחמת העולם הראשונה התחייבה בריטניה לסייע לעם היהודי להקים את מולדתו בארץ ישראל. אלא שהבריטים מעלו בתפקידם. הם צמצמו משמעותית את עליית היהודים ארצה, הגבילו את רכישת האדמות בידי יהודים לכדי 5% משטחי הארץ ואפשרו את ההגירה המסיבית (הרשומה או הבלתי רשומה) של הערבים לארץ. מעבר לכך, בדוחותיהם סילפו הבריטים את הנתונים הדמוגרפיים השונים ואת נתוני הבעלות על קרקעות ארץ ישראל, לטובת הערבים.
התנהלותה של בריטניה הולידה שלוש סוגיות מרכזיות בחקר הסכסוך הישראלי־ערבי: היקף ההגירה הערבית לארץ בתקופת המנדט; אחוזי הבעלות הערבית על כלל אדמות ארץ ישראל; מספר הערבים שהלכה למעשה הפכו לפליטים בעקבות מלחמת תש"ח, ומתוכם מספר הזכאים למעמד 'פליט' לפי ההגדרה המקובלת הבין לאומית.
באמצעות חומרים ארכיוניים חדשים שנחשפו, בשיטות מתמטיות וסטטיסטיות, בביקורת ובשיפור של מחקרים קודמים, מוכיח מחקר זה שלוש טענות מרכזיות:
חלק נכבד מתושבי הקבע הערבים, שחיו בארץ ישראל ערב מלחמת תש"ח, מורכב מ־200,000-170,000 ערבים שהיגרו ארצה מראשית השליטה הבריטית ועד סיומה ב־1948 ומצאצאיהם; מספר הערבים שהיו לפליטים עקב מלחמת העצמאות היה נמוך משמעותית מהמספר 700,000 נפש המוצג בתעמולה הערבית; בהערכה גסה, היקף הקרקעות שהיו בבעלות ערבית פרטית – בכללן קרקעות שהוחזקו אם בידי ערבים באופן פיראטי אם בידי תושבי חוץ ערבים בעלי נתינות זרה בלבד – היה לכל היותר כ־20% מכלל שטחי ארץ ישראל.
כמו כן המחבר מראה שחרף התנהלותה הפרו ערבית של בריטניה נותר היישוב העברי נאמן לה במהלך מלחמת העולם השנייה, בה בעת שחלק הארי של הערבים תמכו בגרמנים. כך למשל כ־30,000 יהודים לחמו לצד הבריטים ואילו כ־6,000 מתוך 12,000 הערבים (מארץ ישראל ומחוצה לה) שגויסו בתחומי ארץ ישראל, ערקו לצבא הרייך במהלך הקרבות. קרוב ל־4,000 מהנותרים הצטרפו לנאצים לאחר שנשבו בידי מדינות הציר, או הקימו מחתרות צבאיות כגייס חמישי לסייע לרומל בעת פלישתו לארץ ישראל.
בתום מלחמת העולם הראשונה התחייבה בריטניה לסייע לעם היהודי להקים את מולדתו בארץ ישראל. אלא שהבריטים מעלו בתפקידם. הם צמצמו משמעותית את עליית היהודים ארצה, הגבילו את רכישת האדמות בידי יהודים לכדי 5% משטחי הארץ ואפשרו את ההגירה המסיבית (הרשומה או הבלתי רשומה) של הערבים לארץ. מעבר לכך, בדוחותיהם סילפו הבריטים את הנתונים הדמוגרפיים השונים ואת נתוני הבעלות על קרקעות ארץ ישראל, לטובת הערבים.
התנהלותה של בריטניה הולידה שלוש סוגיות מרכזיות בחקר הסכסוך הישראלי־ערבי: היקף ההגירה הערבית לארץ בתקופת המנדט; אחוזי הבעלות הערבית על כלל אדמות ארץ ישראל; מספר הערבים שהלכה למעשה הפכו לפליטים בעקבות מלחמת תש"ח, ומתוכם מספר הזכאים למעמד 'פליט' לפי ההגדרה המקובלת הבין לאומית.
באמצעות חומרים ארכיוניים חדשים שנחשפו, בשיטות מתמטיות וסטטיסטיות, בביקורת ובשיפור של מחקרים קודמים, מוכיח מחקר זה שלוש טענות מרכזיות:
חלק נכבד מתושבי הקבע הערבים, שחיו בארץ ישראל ערב מלחמת תש"ח, מורכב מ־200,000-170,000 ערבים שהיגרו ארצה מראשית השליטה הבריטית ועד סיומה ב־1948 ומצאצאיהם; מספר הערבים שהיו לפליטים עקב מלחמת העצמאות היה נמוך משמעותית מהמספר 700,000 נפש המוצג בתעמולה הערבית; בהערכה גסה, היקף הקרקעות שהיו בבעלות ערבית פרטית – בכללן קרקעות שהוחזקו אם בידי ערבים באופן פיראטי אם בידי תושבי חוץ ערבים בעלי נתינות זרה בלבד – היה לכל היותר כ־20% מכלל שטחי ארץ ישראל.
כמו כן המחבר מראה שחרף התנהלותה הפרו ערבית של בריטניה נותר היישוב העברי נאמן לה במהלך מלחמת העולם השנייה, בה בעת שחלק הארי של הערבים תמכו בגרמנים. כך למשל כ־30,000 יהודים לחמו לצד הבריטים ואילו כ־6,000 מתוך 12,000 הערבים (מארץ ישראל ומחוצה לה) שגויסו בתחומי ארץ ישראל, ערקו לצבא הרייך במהלך הקרבות. קרוב ל־4,000 מהנותרים הצטרפו לנאצים לאחר שנשבו בידי מדינות הציר, או הקימו מחתרות צבאיות כגייס חמישי לסייע לרומל בעת פלישתו לארץ ישראל.
במלחמת העולם הראשונה התחייבה בריטניה בפני בעלי בריתה הצרפתים, היהודים והשריפים, לחלוק עימם את שטחי האימפריה העות’מאנית במזרח התיכון. לשריפים הובטחו רק האזורים הערביים הטהורים שאינם בתחום האינטרסים של צרפת. לצרפת הובטחו האזורים שהיו תחת השפעה לצרפתים, וליהודים הובטח סיוע בשיקום הבית הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל שלעתיד תקום בו המדינה היהודית.
במרוצת השנים פרחו מיתוסים סביב נושא ההבטחה עקב היעדרם של מסמכים היסטוריים שראו אור בתקופה מאוחרת בלבד. מבין המיתוסים הנשללים בספר: קיימות סתירות בהתחייבויות הבריטים ליהודים, לשריפים ולצרפתיים; ההבטחה לשריפים הייתה הסכם מחייב; הערבים ככלל לחמו בטורקים לצד הבריטים; הצהרת בלפור הייתה יוזמה של בריטניה לבדה; הצהרת בלפור לא נשאה אופי מחייב; הבית הלאומי לא נועד להשתרע על כל ארץ ישראל והבית הלאומי לא נועד להפוך למדינה יהודית בעתיד.
מסמכים היסטוריים בארכיונים הערביים ובארכיון הבריטי סייעו להפרכת מיתוסים אלה ואחרים. מהמחקר המקיף של המחבר מתבהרת התמונה השלמה: הצד השריפי הבין שארץ ישראל איננה נכללת בהבטחה ומעולם לא ראה בה שטח ערבי טהור; השריף חוסיין הצהיר שאיננו חפץ בה; בלפור הודיע שאיננו רשאי לצאת בהצהרה משלו על ארץ ישראל ללא הסכמת בעלות בריתה של בריטניה.
תוכן העניינים
שער ראשון מושגים ורקע כללי
פרק א: צביונה הלאומי-אתני של ארץ ישראל במאה ה-19 ועד ערב מלחמת העולם הראשונה
רקע
אופייה הלאומי-אתני של ארץ ישראל במאה ה-19 ועד ערב מלחמת העולם הראשונה
הפרחת השממה בידי היהודים וגלי ההגירה של הערבים
ההשפעה הצרפתית בסוריה רבתי ובארץ ישראל בפרט
פרק ב: הסכמי צרפת עם טורקיה ועם גרמניה ערב מלחמת העולם הראשונה
פרק ג: פרוטוקול דמשק
שער שני דמויות מפתח
פרק ד: השריף של מכה חוסיין בן עלי
הצהרת חוסיין השריף של מכה ב-1919: "אין לי עניין בארץ ישראל, לא לי ולא לצאצאים שלי"
מקור מיתוס ההבטחה הכפולה על ארץ ישראל
ניסיונות לערער על ויתורו של השריף חוסיין על ארץ ישראל
פרק ה: פייסל איבן חוסיין
מיתוס כיבוש דמשק בידי פייסל
הסכם פייסל ויצמן (3 בינואר 1919)
פרק ו: מוחמד שריף אל פארוקי
תהליכים שהובילו לניהול המשא ומתן בין השריף לבריטים בתיווכו של אל-פארוקי
התרשמות הבריטים מאל-פארוקי
הדיון של הבריטים עם אל-פארוקי באינטרסים הטריטוריאליים של צרפת והשלכותיהם על גורל ארץ ישראל
סיכום הפרק
שער שלישי המחלוקות בין החוקרים סביב פרשת איגרות מקמהון-חוסיין ופתרונן
פרק ז: לשאלת המונח 'מחוז' באיגרות מקמהון-חוסיין
מבוא
מקמהון אל חוסיין (24 באוקטובר 1915)
חוסיין אל מקמהון (5 בנובמבר 1915)
משמעות המונחים סוריה, אל-שאם ודמשק
מקמהון אל חוסיין (14 בדצמבר 1915)
חוסיין אל מקמהון (1 בינואר 1916)
סיכום הפרק
פרק ח: לשאלת התוקף המשפטי של איגרות מקמהון-חוסיין
שער רביעי ערביי האימפריה העות'מאנית בתקופת מלחמת העולם הראשונה
פרק ט: הערבים במלחמת העולם הראשונה
מאזן כוחות צבא השריף ובניו בהשוואה לכוחות הצבא הטורקי
ערביי האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה
סיכום הפרק
שער חמישי הצהרת בלפור (2 בנובמבר 1917)
פרק י: הצהרת בלפור (2 בנובמבר 1917) והשוני שלה מאיגרות מקמהון חוסיין
רקע
סוגיית גבולות הבית הלאומי ומשמעות המונח 'בית לאומי' בנוסח ההצהרה
גבולות הבית הלאומי
משמעות המונח 'בית לאומי'
יחסם של ערביי ארץ ישראל ומחוצה לה כלפי הבית הלאומי היהודי
ההבדלים בין ההבטחות של הצהרת בלפור להבטחות באיגרות מקמהון-חוסיין
נספח א: הבהרותיהם של מדינאים בריטים בעניין המדינה היהודית
נספח ב: הטיוטות שהובילו להצהרת בלפור
רשימת מקורות
במלחמת העולם הראשונה התחייבה בריטניה בפני בעלי בריתה הצרפתים, היהודים והשריפים, לחלוק עימם את שטחי האימפריה העות’מאנית במזרח התיכון. לשריפים הובטחו רק האזורים הערביים הטהורים שאינם בתחום האינטרסים של צרפת. לצרפת הובטחו האזורים שהיו תחת השפעה לצרפתים, וליהודים הובטח סיוע בשיקום הבית הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל שלעתיד תקום בו המדינה היהודית.
במרוצת השנים פרחו מיתוסים סביב נושא ההבטחה עקב היעדרם של מסמכים היסטוריים שראו אור בתקופה מאוחרת בלבד. מבין המיתוסים הנשללים בספר: קיימות סתירות בהתחייבויות הבריטים ליהודים, לשריפים ולצרפתיים; ההבטחה לשריפים הייתה הסכם מחייב; הערבים ככלל לחמו בטורקים לצד הבריטים; הצהרת בלפור הייתה יוזמה של בריטניה לבדה; הצהרת בלפור לא נשאה אופי מחייב; הבית הלאומי לא נועד להשתרע על כל ארץ ישראל והבית הלאומי לא נועד להפוך למדינה יהודית בעתיד.
מסמכים היסטוריים בארכיונים הערביים ובארכיון הבריטי סייעו להפרכת מיתוסים אלה ואחרים. מהמחקר המקיף של המחבר מתבהרת התמונה השלמה: הצד השריפי הבין שארץ ישראל איננה נכללת בהבטחה ומעולם לא ראה בה שטח ערבי טהור; השריף חוסיין הצהיר שאיננו חפץ בה; בלפור הודיע שאיננו רשאי לצאת בהצהרה משלו על ארץ ישראל ללא הסכמת בעלות בריתה של בריטניה.
תוכן העניינים
שער ראשון מושגים ורקע כללי
פרק א: צביונה הלאומי-אתני של ארץ ישראל במאה ה-19 ועד ערב מלחמת העולם הראשונה
רקע
אופייה הלאומי-אתני של ארץ ישראל במאה ה-19 ועד ערב מלחמת העולם הראשונה
הפרחת השממה בידי היהודים וגלי ההגירה של הערבים
ההשפעה הצרפתית בסוריה רבתי ובארץ ישראל בפרט
פרק ב: הסכמי צרפת עם טורקיה ועם גרמניה ערב מלחמת העולם הראשונה
פרק ג: פרוטוקול דמשק
שער שני דמויות מפתח
פרק ד: השריף של מכה חוסיין בן עלי
הצהרת חוסיין השריף של מכה ב-1919: "אין לי עניין בארץ ישראל, לא לי ולא לצאצאים שלי"
מקור מיתוס ההבטחה הכפולה על ארץ ישראל
ניסיונות לערער על ויתורו של השריף חוסיין על ארץ ישראל
פרק ה: פייסל איבן חוסיין
מיתוס כיבוש דמשק בידי פייסל
הסכם פייסל ויצמן (3 בינואר 1919)
פרק ו: מוחמד שריף אל פארוקי
תהליכים שהובילו לניהול המשא ומתן בין השריף לבריטים בתיווכו של אל-פארוקי
התרשמות הבריטים מאל-פארוקי
הדיון של הבריטים עם אל-פארוקי באינטרסים הטריטוריאליים של צרפת והשלכותיהם על גורל ארץ ישראל
סיכום הפרק
שער שלישי המחלוקות בין החוקרים סביב פרשת איגרות מקמהון-חוסיין ופתרונן
פרק ז: לשאלת המונח 'מחוז' באיגרות מקמהון-חוסיין
מבוא
מקמהון אל חוסיין (24 באוקטובר 1915)
חוסיין אל מקמהון (5 בנובמבר 1915)
משמעות המונחים סוריה, אל-שאם ודמשק
מקמהון אל חוסיין (14 בדצמבר 1915)
חוסיין אל מקמהון (1 בינואר 1916)
סיכום הפרק
פרק ח: לשאלת התוקף המשפטי של איגרות מקמהון-חוסיין
שער רביעי ערביי האימפריה העות'מאנית בתקופת מלחמת העולם הראשונה
פרק ט: הערבים במלחמת העולם הראשונה
מאזן כוחות צבא השריף ובניו בהשוואה לכוחות הצבא הטורקי
ערביי האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה
סיכום הפרק
שער חמישי הצהרת בלפור (2 בנובמבר 1917)
פרק י: הצהרת בלפור (2 בנובמבר 1917) והשוני שלה מאיגרות מקמהון חוסיין
רקע
סוגיית גבולות הבית הלאומי ומשמעות המונח 'בית לאומי' בנוסח ההצהרה
גבולות הבית הלאומי
משמעות המונח 'בית לאומי'
יחסם של ערביי ארץ ישראל ומחוצה לה כלפי הבית הלאומי היהודי
ההבדלים בין ההבטחות של הצהרת בלפור להבטחות באיגרות מקמהון-חוסיין
נספח א: הבהרותיהם של מדינאים בריטים בעניין המדינה היהודית
נספח ב: הטיוטות שהובילו להצהרת בלפור
רשימת מקורות
ספר זה הוא אסופת מחקרים העוסקים בשאלת חלקו של המופתי, חאג’ אמין אל-חוסייני, בשואת העם היהודי. המחבר מציג בשיטתיות את המחלוקת סביב שאלת מעורבותו של המופתי בשואת היהודים.
דרך הצגת מסמכים אותנטיים מארכיונים ודרך ציטוטים מיומנו של המופתי, המחבר מבחין בין מאווייו של אל-חוסייני להשמיד את העם היהודי בתירוץ שהם עלולים, לגישתו, להגר לארץ ישראל ולהתיישב בה לבין מעורבותו הישירה בהשמדת היהודים באירופה.
המחבר מתמודד עם שלל מיתוסים שהיו לפסבדו עובדה היסטורית. הוא מוכיח שהצטרפות המופתי למאבק הצבאי של הנאצים לא נבע מטעמים לאומיים בלבד, יתרה מזאת בתקופת שואה נודעו ממדי האסון של היהודים. מלבד זאת, בספר מובאים מסמכים רשמיים רבים ועדויות רבות מהמאה ה-19 ועד לערב מלחמת העולם השנייה. לפיהם ניכר שמרבית ערבי ארץ ישראל חיו בשלום עם היהודים ואף תמכו בעליית הציונים לארץ ישראל, עד לעליית הנאצים לשלטון.
היות שהחמולה שלהם ומקום הגדירו את זהותם, היו הערבים נטולי זיקה לאומית ארצישראלית. הם התנגדו לקבל על עצמם זהות לאומית פלסטינית ודחו את ‘התנועה הלאומית הפלסטינית’ כנציגתם, מאחר שבראש מעייניהם היו השמירה על המרקם השבטי והשיפור הדרמתי באיכות חייהם הודות למפעלי הציונים.
התגבשותה של הזהות הפלסטינית והתלקחותה נבעו מהנאציזם ומההערצה להיטלר שפשטו בארץ בהשפעת הטמפלרים הנאצים שחיו בארץ.
ספר זה הוא אסופת מחקרים העוסקים בשאלת חלקו של המופתי, חאג’ אמין אל-חוסייני, בשואת העם היהודי. המחבר מציג בשיטתיות את המחלוקת סביב שאלת מעורבותו של המופתי בשואת היהודים.
דרך הצגת מסמכים אותנטיים מארכיונים ודרך ציטוטים מיומנו של המופתי, המחבר מבחין בין מאווייו של אל-חוסייני להשמיד את העם היהודי בתירוץ שהם עלולים, לגישתו, להגר לארץ ישראל ולהתיישב בה לבין מעורבותו הישירה בהשמדת היהודים באירופה.
המחבר מתמודד עם שלל מיתוסים שהיו לפסבדו עובדה היסטורית. הוא מוכיח שהצטרפות המופתי למאבק הצבאי של הנאצים לא נבע מטעמים לאומיים בלבד, יתרה מזאת בתקופת שואה נודעו ממדי האסון של היהודים. מלבד זאת, בספר מובאים מסמכים רשמיים רבים ועדויות רבות מהמאה ה-19 ועד לערב מלחמת העולם השנייה. לפיהם ניכר שמרבית ערבי ארץ ישראל חיו בשלום עם היהודים ואף תמכו בעליית הציונים לארץ ישראל, עד לעליית הנאצים לשלטון.
היות שהחמולה שלהם ומקום הגדירו את זהותם, היו הערבים נטולי זיקה לאומית ארצישראלית. הם התנגדו לקבל על עצמם זהות לאומית פלסטינית ודחו את ‘התנועה הלאומית הפלסטינית’ כנציגתם, מאחר שבראש מעייניהם היו השמירה על המרקם השבטי והשיפור הדרמתי באיכות חייהם הודות למפעלי הציונים.
התגבשותה של הזהות הפלסטינית והתלקחותה נבעו מהנאציזם ומההערצה להיטלר שפשטו בארץ בהשפעת הטמפלרים הנאצים שחיו בארץ.
ספר זה הוא חיבור מקיף המתאר את הזיקה בין הנאציזם לעולם המוסלמי דרך השתלשלותם של אירועים היסטוריים, המשתקפים בגישתם האידיאולוגית והפוליטית של גורמים נאציים רמי דרג: אדולף היטלר, היינריך הימלר, ‘המשרד למדיניות הגזע של המפלגה הנציונל סוציאליסטית’, אדולף אייכמן, פריץ גרובה והמופתי חאג’ אמין אל חוסייני. המחבר בוחן מסמכים אותנטיים וחומרים תיעודיים בגרמנית, בשפות סלאביות, בעברית ובערבית, ככלי עזר להראות עד כמה הייתה עזה הערצת הנאצים את דת האסלאם. הואיל ולדידם הנצרות הייתה דת רכרוכית, שאינה הולמת את האופי הנאצי, שקלו להמירה בדת מוחמד.
נוסף על סוגיית הדת, נדונה גם סוגיית הגזע של עמי האסלאם בכלל ושל הערבים בפרט. המחבר מראה שבשונה מהיהודים, התורה הנאצית מעולם לא ראתה בערבים בני גזע נחות, לכן לא רק שנישואי תערובת בין ערבים לארים לא נאסרו, אף נקבע על ידי היטלר ו’מדעני הרייך’ שבדמם זורם דם ארי. המחבר דן במידת חשיבותו של המופתי, חאג’ אמין אל-חוסייני, לממשל הרייך ולצבאו במהלך מלחמת העולם השנייה. כמו כן הוא מתמודד עם השאלה: עד כמה השפיעה, אם בכלל, מעורבותו של המופתי ביישום ‘הפתרון הסופי’.
ספר זה הוא חיבור מקיף המתאר את הזיקה בין הנאציזם לעולם המוסלמי דרך השתלשלותם של אירועים היסטוריים, המשתקפים בגישתם האידיאולוגית והפוליטית של גורמים נאציים רמי דרג: אדולף היטלר, היינריך הימלר, ‘המשרד למדיניות הגזע של המפלגה הנציונל סוציאליסטית’, אדולף אייכמן, פריץ גרובה והמופתי חאג’ אמין אל חוסייני. המחבר בוחן מסמכים אותנטיים וחומרים תיעודיים בגרמנית, בשפות סלאביות, בעברית ובערבית, ככלי עזר להראות עד כמה הייתה עזה הערצת הנאצים את דת האסלאם. הואיל ולדידם הנצרות הייתה דת רכרוכית, שאינה הולמת את האופי הנאצי, שקלו להמירה בדת מוחמד.
נוסף על סוגיית הדת, נדונה גם סוגיית הגזע של עמי האסלאם בכלל ושל הערבים בפרט. המחבר מראה שבשונה מהיהודים, התורה הנאצית מעולם לא ראתה בערבים בני גזע נחות, לכן לא רק שנישואי תערובת בין ערבים לארים לא נאסרו, אף נקבע על ידי היטלר ו’מדעני הרייך’ שבדמם זורם דם ארי. המחבר דן במידת חשיבותו של המופתי, חאג’ אמין אל-חוסייני, לממשל הרייך ולצבאו במהלך מלחמת העולם השנייה. כמו כן הוא מתמודד עם השאלה: עד כמה השפיעה, אם בכלל, מעורבותו של המופתי ביישום ‘הפתרון הסופי’.
הספר דן בשאלה כיצד נתפסים בני דת האסלאם בעיני הנאצים ומדוע הרגישו הנאצים בנוח לשתף פעולה עם עמי האסלאם והערבים בפרט. מחבר הספר מפריך את הטיעון הרווח שהנאצים ראו במוסלמים, באשר הם, שווי מעמד ליהודים בגלל היותם שמיים. כמו כן המחבר מוכיח שלעמי האסלאם היה ערך נעלה באידיאולוגיה הנאצית, והם אף זכו בתואר 'ארים של כבוד'.
זאת ועוד, היטלר ועוזריו סלדו עמוקות מהדת הנוצרית ושאיפתם הייתה להחליפה בדת האסלאם. מבחינתם, דת זו הלמה יותר את האופי של הנאציזם.
במחקרו נשען המחבר על מקורות ראשוניים, כגון: מסמכים בגרמנית, תעודות בשפות סלביות, עדויות של צמרת המפלגה הנאצית ומחקרים של חוקרים בעלי שם עולמי.
יוני רייני משמש חוקר, מרצה במרכז הבינלאומי לדיפלומטיה ציבורית ולהסברה ישראלית, איש הסברה ויועץ הסברה פרו ישראלית לגורמי הסברה מקצועיים. בעבר שימש חוקר בכיר ב'פורום קדם למזרחנות והסברה' וכיום פועל באופן עצמאי. חיבר מאמרים שעניינם היסטוריה של המזרח התיכון ושבירת מיתוסים המתייחסים לסכסוך הישראלי ערבי. מאמריו פורסמו באתרי חדשות, בכללם CIJnews, ניוזדסק ישראל ובאתר שהקים 'ניפוץ מיתוסים, המציאות והעובדות'. יוני רייני הוא בנם של פרופ' אנסון רייני, ממובילי חוקרי ארץ ישראל בארץ ובעולם, ופרופ' ציפורה כוכבי רייני שבין היתר תרגמה את מכתבי אל עמארנה האכדיים וחיברה את הביוגרפיה של הסופרת נעמי פרנקל. מספרי המחבר: "האומנם עזה כבושה ונצורה". הספר מפריך את הטיעון שעזה נתונה לכיבוש ולמצור בידי ישראל."מסתננים עלייך ישראל". הספר מוכיח כי רובם המוחלט של האפריקאים בארץ אינם פליטים אלא מהגרי עבודה."הזכות על ארצנו: נאבקים בנרטיב ה''פלסטיני'''. הספר עוסק בהיסטוריה של ארץ ישראל מהתקופה העות'מנית ועד קום המדינה ומפריך את נרטיב הנכבה הידוע גם כנרטיב "הפלסטיני". הספר מתאר בהרחבה את ההיבט המשפטי של זכויות היהודים על ארצם מהירדן ועד הים, בכלל זה - הזכות להתיישב ביהודה ושומרון.
הספר דן בשאלה כיצד נתפסים בני דת האסלאם בעיני הנאצים ומדוע הרגישו הנאצים בנוח לשתף פעולה עם עמי האסלאם והערבים בפרט. מחבר הספר מפריך את הטיעון הרווח שהנאצים ראו במוסלמים, באשר הם, שווי מעמד ליהודים בגלל היותם שמיים. כמו כן המחבר מוכיח שלעמי האסלאם היה ערך נעלה באידיאולוגיה הנאצית, והם אף זכו בתואר 'ארים של כבוד'.
זאת ועוד, היטלר ועוזריו סלדו עמוקות מהדת הנוצרית ושאיפתם הייתה להחליפה בדת האסלאם. מבחינתם, דת זו הלמה יותר את האופי של הנאציזם.
במחקרו נשען המחבר על מקורות ראשוניים, כגון: מסמכים בגרמנית, תעודות בשפות סלביות, עדויות של צמרת המפלגה הנאצית ומחקרים של חוקרים בעלי שם עולמי.
יוני רייני משמש חוקר, מרצה במרכז הבינלאומי לדיפלומטיה ציבורית ולהסברה ישראלית, איש הסברה ויועץ הסברה פרו ישראלית לגורמי הסברה מקצועיים. בעבר שימש חוקר בכיר ב'פורום קדם למזרחנות והסברה' וכיום פועל באופן עצמאי. חיבר מאמרים שעניינם היסטוריה של המזרח התיכון ושבירת מיתוסים המתייחסים לסכסוך הישראלי ערבי. מאמריו פורסמו באתרי חדשות, בכללם CIJnews, ניוזדסק ישראל ובאתר שהקים 'ניפוץ מיתוסים, המציאות והעובדות'. יוני רייני הוא בנם של פרופ' אנסון רייני, ממובילי חוקרי ארץ ישראל בארץ ובעולם, ופרופ' ציפורה כוכבי רייני שבין היתר תרגמה את מכתבי אל עמארנה האכדיים וחיברה את הביוגרפיה של הסופרת נעמי פרנקל. מספרי המחבר: "האומנם עזה כבושה ונצורה". הספר מפריך את הטיעון שעזה נתונה לכיבוש ולמצור בידי ישראל."מסתננים עלייך ישראל". הספר מוכיח כי רובם המוחלט של האפריקאים בארץ אינם פליטים אלא מהגרי עבודה."הזכות על ארצנו: נאבקים בנרטיב ה''פלסטיני'''. הספר עוסק בהיסטוריה של ארץ ישראל מהתקופה העות'מנית ועד קום המדינה ומפריך את נרטיב הנכבה הידוע גם כנרטיב "הפלסטיני". הספר מתאר בהרחבה את ההיבט המשפטי של זכויות היהודים על ארצם מהירדן ועד הים, בכלל זה - הזכות להתיישב ביהודה ושומרון.
הספר עוסק בהיסטוריה של ארץ ישראל מהתקופה העות'מנית ועד קום המדינה.
בספר הזכות על ארצנו – נאבקים בנרטיב ה״פלסטיני״ נדונות שאלות מרכזיות, העוסקות בזכותו של העם היהודי לתקומה לאומית בארצו, והוא מפריך את נרטיב הנכבה הידוע גם כנרטיב "הפלסטיני". הספר מתאר בהרחבה את ההיבט המשפטי של זכויות היהודים על ארצם מהירדן ועד הים, בכלל זה – הזכות להתיישב ביהודה ושומרון. קביעותיו של המחבר נשענות על מאורעות היסטוריים רבי משמעות, ביניהם: החתימה על כתב המנדט ב-1922 וההכרה הרשמית של האו"ם בזכויות העם היהודי בכ"ו ביוני 1945.
מחבר הספר מבסס את דבריו על חומרים היסטוריים מתקופות שונות: מסמכים רשמיים, עדויות של בני סמכא, מחקרים של חוקרים מובילים בעולם שהתמחו בהיסטוריה של ארץ ישראל בתקופות הנדונות או במשפט הבינלאומי. בדיון מפורט מוצגים נתונים דמוגרפיים שונים ונתונים על הגירת הערבים לארץ מהמאה התשע-עשרה ועד 1948, שלהי תקופת המנדט. בנוסף לכל אלה, המפה של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (26 חלקים) ואזכור תצלומי אוויר משמשים את המחבר לחיזוק הטענה שהארץ הייתה שוממה בתקופת העלייה הראשונה (1881).
הספר עוסק בהיסטוריה של ארץ ישראל מהתקופה העות'מנית ועד קום המדינה.
בספר הזכות על ארצנו – נאבקים בנרטיב ה״פלסטיני״ נדונות שאלות מרכזיות, העוסקות בזכותו של העם היהודי לתקומה לאומית בארצו, והוא מפריך את נרטיב הנכבה הידוע גם כנרטיב "הפלסטיני". הספר מתאר בהרחבה את ההיבט המשפטי של זכויות היהודים על ארצם מהירדן ועד הים, בכלל זה – הזכות להתיישב ביהודה ושומרון. קביעותיו של המחבר נשענות על מאורעות היסטוריים רבי משמעות, ביניהם: החתימה על כתב המנדט ב-1922 וההכרה הרשמית של האו"ם בזכויות העם היהודי בכ"ו ביוני 1945.
מחבר הספר מבסס את דבריו על חומרים היסטוריים מתקופות שונות: מסמכים רשמיים, עדויות של בני סמכא, מחקרים של חוקרים מובילים בעולם שהתמחו בהיסטוריה של ארץ ישראל בתקופות הנדונות או במשפט הבינלאומי. בדיון מפורט מוצגים נתונים דמוגרפיים שונים ונתונים על הגירת הערבים לארץ מהמאה התשע-עשרה ועד 1948, שלהי תקופת המנדט. בנוסף לכל אלה, המפה של הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (26 חלקים) ואזכור תצלומי אוויר משמשים את המחבר לחיזוק הטענה שהארץ הייתה שוממה בתקופת העלייה הראשונה (1881).
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
