אחרי עשרים שנה

שוטר הסיור צעד לאורך הרחוב בהילוך רב רושם. זו היתה דרך הילוכו מאז ומתמיד. הוא לא עשה זאת לשם ההתרברבות שכן ממילא רק אנשים מעטים היו עשויים לצפות בו. השעה היתה בקושי עשר בלילה, אך משבי רוח קפואים מגובים בגשם זרזיפי רוקנו את הרחובות מן ההולכים והשבים. 

תוך כדי הליכה היה עובר מדלת לדלת, מנופף באלתו בתנועות מורכבות ומיומנות להפליא, מוודא שכולן סגורות ללילה. מדי פעם היה סב אחורנית, סוקר בעיון את הרחוב. הוא היה שוטר סיור נאה, דמותו החסונה והרברבנית קמעה התאימה ככפפה למי שאמון על השלום והסדר.