הביקורות של מהמם מרגש סקסי מומלץ

אל בניין מיועד להריסה בשכונת נווה שאנן בתל אביב, שבו פועלת עמותה למען מבקשי מקלט, מתנקזות שלל דמויות מקצוות שונים של החברה הישראלית: פושעים, עולות חדשות, אמנים, נשים בזנות, אקטיביסטים, נדל"ניסטים, ובעיקר – מבקשי מקלט אריתראים. באמצעות תקבולות, וידויים ומפגש בין עברית ספרותית למבעים ומבטאים אותנטיים מתוארים כל אלה מנקודת מבטו הרגישה של דן, ילד שמנת שהחמיצה, עובד עמותה צעיר ומהורהר.

צוּלוּל (בתיגרינית: משוגע, מעורער) הוא רומן חשוף וססגוני על התבגרות והתגברות, שבו מתכנסים דיווחים מקבריים ורוויי הומור לכדי עלילה גדושה ופועמת. הצטלבויות אלימות מפגישות בין הנפשות הפועלות ומזמנות להן ניצחונות קטנים על רשות ההגירה, על התמכרויות, על פחדים פנימיים ועל הפקחים. מתוך הקושי, הבלבול והבעתה מתבונן דן בעצמו ובונה מבט פנורמי על המציאות, הלוכד את דיוקנה הצבעוני של קהילה שהספרות העברית שכחה.

גולי דולב השילוני (1999) נולד בתל אביב וחי ולומד בברלין. סיפוריו התפרסמו בבמות שונות. במשך שנתיים עבד בארגוני סיוע למבקשי מקלט בדרום תל אביב. בעל תואר ראשון ושני במדע המדינה. צולול הוא ספרו הראשון.

"חשבתי שבאתי לארץ הקודש אך קיבלתי את הגיהינום בכבודו ובעצמו." כך כותבת קטיה ליאיר, שמנסה להושיט אליה את ידו ולעזור לה.

קטיה, נערה יהודייה מאוקראינה, ממשפחה קרועה וקשת יום, מסיימת את לימודיה בבית ספר לאחיות ונענית למודעת דרושים בעיתון, לעבודה כאחות בארץ ישראל, עליה תמיד שמעה מהוריה כארץ הקודש. עד מהרה היא מגלה כי נפלה ברשת של ארגון פשע העוסק בסחר בנשים למטרת זנות ומוצאת את עצמה בדירה קטנה בתל אביב, מספקת שירותי מין בעל כורחה לכל החפץ בכך.

יאיר, ילד צבר ממושב לימן, שבבגרותו נפצע בשירותו הצבאי ואיבד את אחת מרגליו, מגיע לדירה של קטיה ברגע של חולשה ורצון למגע. המפגש איתה מטלטל את עולמו, עד כדי כך שהוא מקבל החלטה לנסות להוציאה משם ולפדות את החופש שלה בכל מחיר.

הספר נותן הצצה לתעשיית הסחר בנשים לטובת שירותי מין, המתרחשת בארץ, תעשייה שכולה רוע. ביד מיומנת, מוביל אותנו המחבר בתוככי הנפש של הילדה־אישה, הסופגת פגיעה קשה מידי עשרות גברים שרומסים את נשמתה ואנושיותה.

בספר תיאורים קשים המבוססים על עדויות מתוך פרוטוקולים של עשרות נשים שהעידו בוועדות השונות שהיו בכנסת בנושא והוא מעלה שאלות רבות סביב ערכים ומוסר וסביב מהותו של הרוע.

המקום שאין לו גבול, כפי שמסביר מפיסטופלס לד"ר פאוסטוס, הוא הגיהינום. ובנובלה המבריקה והחריפה של חוסה דונוסו, מגדולי סופרי צ'ילה במאה ה־20, הוא מתגלם בעיירה שכוחת האל אֶסטַסיוֹן אל אוליבו ובעיקר בבית הזונות המקומי, כור היתוך של תשוקות שנחשף בו מוסר מזויף ומוטלים בספק לא רק הגבריות וערכיה, אלא גם מבנה מעמדי ופוליטי שלם. 

הכול סובב סביב דמותה הדו-משמעית של מנואלה, טרנסווסטיט הומוסקסואל מזדקן, שכוחה עדיין במותניה ללבוש את שמלת הפאר המרופטת שלה ולהלהיב את גברי האזור בריקוד חושני. בעקבות אירוע יוצא דופן בעבר הרחוק נעשתה מנואלה אביה של חפונסיטה (היפנית הקטנה) ושותפתה בבעלות על המוסד שבו מתנהלים חייהן. 

על רקע זה נחשפים ללא רחם העוני, העליבות, המרמה, הניצול והאלימות המעיקים על תושבי העיירה. מי שחולש על חייהם הוא בעל האחוזה דון אלחו, הגביר המקומי שהם בוחרים בו שוב ושוב לייצג אותם במוסדות המדינה על סמך הבטחתו להביא לשם את הכביש המהיר, ומנואלה רואה בו ג'נטלמן הגון וטוב לב שידאג לה ויגן עליה מפני כל איום. 

אבל הכביש המהיר לא יגיע לאסטסיון אל אוליבו. האם ברגע האמת לפחות יוכל או ירצה דון אלחו להציל אותה מידיו של פנצ'ו וגה, המאצ'ו בעל המשאית האדומה, שקורא עליו תיגר ורגיש יותר מכל לחשיפת תאוותו המוכחשת?

המקום שאין לו גבול (1966) הוא נובלה אמיצה מלאה יצרים וחיות מתפרצת, הכתובה בסגנון פיוטי ומרגש אך לא נטול אירוניה. דונוסו החשיב אותה כאחת מיצירותיו השלמות ביותר.

אפילו ששכב מת, הוא עדיין נראה מפחיד ומאיים. מריה עמדה מעליו, המומה ומאובנת. היא פחדה שאביה החורג עלול לקום לפתע על רגליו בשביל לקלל אותה או להכות אותה. כל שנייה שחלפה ארכה כמו נצח. נטולת רגשות, ריקנית, היא התבוננה בו.

חייה של מריה רוויי סבל וכאב. ילדותה נגזלת ממנה בידי אימה האלכוהוליסטית שעוסקת בזנות. היא נמלטת מביתה לאחר שהואשמה על ידי אימה ברצח אביה החורג שנהג לאנוס ולהכות אותה ומגיעה למרסיי, שם היא מוצאת בית בבית בושת, מתחילה לעסוק בזנות ובשל יופייה המרהיב נעשית מבוקשת מאוד על ידי הגברים הפוקדים את המקום. עולם התרבות הפריזאי נחשף בפניה כשהיא עוברת לפריז, שם היא מתעשרת מעיסוקה בזנות אולם אינה חווה אהבה. מפגש מקרי עם אשת אצולה משכילה ואוהבת יוצר תפנית מפתיעה ומרגשת בחייה. 

בכתיבה רבת־רבדים, עמוקה ואינטימית טווה ליליה שטיינברג מסע חיים של גיבורה נועזת ופמיניסטית, על ילדותה רצופת המשברים, התבגרותה, מערכות היחסים בחייה וסודותיה, ובכך שופכת אור על הטבע האנושי בכללותו. הספר מבוסס על חייה של ליליה, הדמויות מציאותיות וגדולות מהחיים, והשתלשלות האירועים מעוררת מתח, סקרנות ותקווה. 

ליליה שטיינברג, ניצולת שואה, נולדה לפני תום המלחמה בבוקרשט, לא ידעה אהבה או חיבה מעודה, סבלה מרעב והייתה ילדה חולנית וחלשה. בעולם שמחוץ לביתה, שבו ראו בה ילדה יפה ומוכשרת, מצאה תקווה. בגיל צעיר רכשה כמה שפות ולמדה לנגן בפסנתר. לאורך חייה טיילה ברחבי העולם בחיפוש אחר אנושיות ויופי. הכתיבה הייתה עבורה מפלט מהמציאות ואפשרה לה למצוא מזור לנפשה. 

בְּעֵינַי הִיא בָּרָה היא אנתולוגיית שירי זנות ופורנו מקיפה, פרי מחקר רב שנים, הכוללת 88 משוררים  ו – 170 שירים. היא מעלה לסדר היום הישראלי סוגיה חברתית, אשר נמצאת בדרך כלל בשולי השיח. זהו ספר של שירת התנגדות אותנטית, רבת פנים, לעיתים קרנבלית ופרובוקטיבית, הלוקחת אותנו למסע אל אסתטיקת החצר האחורית של השירה העברית. 

בְּעֵינַי הִיא בָּרָה היא הספר החמישי במיזם אוצר השירה העברית: מנוע חיפוש נושאי לשירה עברית מודרנית.

הספר טמאים בוחן את מקומו ואת תפקידו של "המקצוע העתיק בעולם" בשתי זירות גיאוגרפיות רחוקות ושונות לכאורה זו מזו, ארגנטינה וישראל, ובפרק זמן ארוך – משלהי המאה התשע־עשרה ועד לימינו אנו.

לפני יותר ממאה שנים הפכה ארגנטינה ליעד בולט של סחר בנשים יהודיות. הנשים הובאו לארץ הרחוקה בידי סרסורים יהודים שניצלו את ההתמוטטות הכלכלית של היהודים ברוסיה הצארית ובמחוזות המזרחיים של האימפריה האוסטרו־הונגרית. סוחרי הנשים פגעו בשמה הטוב של יהדות ארגנטינה, וזו החרימה אותם ואת כל הקשורים בהם. "הטמאים", כך הם כונו בקרב הקהילה.

מאה שנים לאחר מכן הניעה ההתמוטטות הכלכלית והפוליטית של ברית המועצות גל עצום של סחר בנשים, וחלק ממנו הגיע לחופי מדינת היהודים. בעקבות הסחר בנשים בשנים האחרונות חלו שינויים רבים בתמונת המצב של הזנות בישראל כפי שהיתה מאז תקופת המנדט הבריטי וימי קום המדינה.

הזנות והסחר בנשים היו תלויים מאז ומעולם בביקוש מצד הגברים־הזונים. אולם הנפשות הפועלות בדרמה הזאת אינן רק הזונים, הזונות וסוחרי הנשים. החברה שבתוכה מתרחשים הדברים והנורמות החוקיות והמוסריות שלה הן חלק בלתי־נפרד מהסיפור.

המחקר ההשוואתי המוגש לקורא בספר זה מביא את סיפורם המרתק של הסרסורים והזונות בארגנטינה ובישראל לצד בחינת דמותה של החברה הסובבת ויחסה לתופעת הזנות בכל אחת משתי הזירות. בכך מציב הספר את הקורא בפני בעיות מוסריות אלה כאן ועכשיו. 

אם ושתי בנותיה מוֹכרות את חסדיהן למלחים צרפתים בקסבה של אלג'יר לחוף הים התיכון, והללו, צעירים אירופים מלאי חיים, מגלים את נפלאות המזרח המסתורי על צבעיו, ניחוחותיו וקסמיו, אך גם את הסכנות שטומן בחובו המפגש הבין־תרבותי תחת שמי התכלת והשמש המסנוורת הלוהטת של נמלי אלג'יריה. הסיפורים "שלוש גברות בקסבה" ו"סוּלֵיימָה" הם סיפורי מסע אוטוביוגרפיים, שדמיון ומציאות משמשים בהם בערבוביה.

פייר לוֹטִי (1923-1850) חי חיים כפולים: במקביל לשירותו הממושך כקצין קבע בחיל הים הצרפתי הקולוניאלי, הוא פיתח קריירה של סופר פורה ונחשב, אחד היוצרים האקזוטים והחושנים ביותר בסופרי צרפת בכל הזמנים. לוטי הוא נוסע גדול המאוהב ביפי העולם, גבר של נשים וגברים. רגישותו הגבוהה וכושר ההתבוננות המחודד שלו העמידו את האהבה והמוות בלב יצירתו, ועמם הגעגוע לחיים שחלפו ולא ישובו עוד. הפלגותיו הממושכות בירכתי תבל העשירו את רוחו והשפיעו על כתיבתו העדינה ועל השקפת עולמו המלנכולית ורווּיַת החמלה למצב האנושי.

לדברי רולאן בארת ב"המסות הביקורתיות החדשות" שלו, קצין חיל הים, ז'וליאן וִיוֹ, אימץ לעצמו את זהותו של "פייר לוטי", ובכך נמלט ממסגרות המוסר של ארצו, של תרבותו ושל הציוויליזציה שלו. האובססיה שלו "להתחפש" לטורקי עות'מאני, לאלבני ולדרוויש ולהצטלם בתור שכאלה חושפת את משבר הזהות שעמו התמודד. גישתו ה"אוריינטליסטית" מאפיינת את ערכיה של החברה שממנה סלד ושמפניה חיפש מחסה.

ראובן מירן

רבים מכירים אותו בעיקר כקוקסינל מסוכן, אך מעטים באמת מכירים את נסיבות החיים שבגללן הפך להיות זונה ממין זכר. יותר מארבעים שנים חלפו מאז הגיע זלמן שושי (וינדר) לתל אביב כדי לעבוד במקצוע העתיק בעולם והפך לאימפריה מפוקפקת.  האם באמת היה זקוק ל"שושי" כדי להתקיים? האם היה אפשר להימנע מסגנון חיים שכזה ולבחור אחרת? מהו גורלו של ילד שנאנס והפך את גופו למקום עבודה עוד לפני שמלאו לו עשר? אלו הן חלק מהשאלות שמקבלות תשובה בין אם באופן ישיר ובין אם בין השורות, ב"כל הזלמן בשושי", ביוגרפיה יחידה במינה ומיוחדת במיניותה.  בספר משולבים "סיפורטונים", סרטוני וידאו קצרים, המתארים את המסופר ומעצימים את חוויית הקריאה באופן אותנטי ויוצא דופן. ניתן לצפות ב"סיפורטון" על-ידי סריקת הברקוד באמצעות טלפון חכם או טאבלט. "אופיר ביכורים" היא חלוצת ה"סיפורטון" בישראל וממציאת שמו. מיזוג מופלא בין הספר המודפס לספר האלקטרוני.

הסופרת ליאור ניר תורמת 18% מרכישת ספר זה לעמותת "לא עומדות מנגד", המסייעת לנשים במעגל הזנות

במשך חודשים הייתי נערת ליווי יוקרתית ונחשקת.
כל זה הפסיק כשדוד, ילד טוב אמריקה, הציע לי נישואים, אחוזה עצומה וחיים חדשים ונוצצים.
חשבתי שהשארתי את העבר שלי מאחוריי.
חשבתי שהתגברתי עליו.
עד שהוזעקתי להציל את לוטם, השותפה של ל"עבודה".
גיליתי שהיא על סף מוות: זונה זקנה, מוכה, מסוממת ואכולת טראומות.
לא יכולתי לוותר עליה, ומסתבר שגם לא על עצמי.

שקופות היא דרמה ישראלית בוטה העוסקת בנושא חשוב, שרובנו מעדיפים לעצום עין או לעבור לצד השני של הכביש כשאנחנו נתקלים בו.
סקס, אלימות, סמים, סירחון ושפה גסה הם חלק בלתי נפרד מהעלילה, אבל מעל כל זה, זהו ספר על חברות אמת.

הספר שקופות הוא ספרה השני של ליאור ניר, סופרת, כתבת ועורכת ספרותית.
ספרה הבועט והחצוף הראשון, נשל הנחשה, יצא לאור בשנת 2021  וקטף שבחים רבים.

ליהי פתחה לרווחה את הווילון האדום, אין ספור עיניים ננעצו בה, חלקן בפניה, רובן בגופה החשוף.
היא התעלמה ממבקרי גן החיות, התיישבה על כיסא הברים השחור, עצמה עיניים וסובבה את עצמה כמו ילדה, שוב ושוב ושוב, מסתובבת בקרוסלה של חייה.
הכול התחיל באביב. ליהי, צעירה ישראלית בת 21, פעם לוחמת קרבית, היום סטודנטית לאומנות באמסטרדם.
כשהכסף אוזל, הרעב מכרסם והעתיד לוט בערפל, פונה ליהי אל איטליזי הבשר הנשיים ברובע האורות האדומים.
ליהי יפה מכולן, צעירה מכולן, רזה מכולן אך גם קשוחה מכולן. נסיכה ישראלית מבית טוב היא עכשיו נסיכה של הרובע האדום. הקוראים מובלים אל תוך חדרי החדרים של רובע האורות האדומים ונחשפים למתרחש שם.
זהו ספר צעיר, פרוע ובועט העוסק בנושא נפיץ ומקומם, יהיו שיכעסו, יהיו שיתעבו ויהיו שיחושו בחילה, אך הספר אנושי, אמיתי ונאמן למציאות ולכל אורכו שזורה בו הכמיהה אל החופש.
יייייייאאאאאאאאההההההה!!!

במבט חד חודרים הסיפורים באוסף זה לתמונות קטנות מחיי היום-יום, וממלאים אותן במשמעות אישית ואנושית. חלק מהסיפורים מצליחים להפתיע, חלקם מעלים חיוך, וחלקם דמעה בגרון - שזה בעצם די דומה לחיוך, רק קצת עצוב יותר.

מיהם אותם החיים בשוליים בהם יפגשו המעלעלים בדפי האנתולוגיה הזו?

זקנים ומטורפים, עניים ומוחלשים, אלו הכלואים במוסדות או משוטטים ברחובות, אלו שהחיים, הכלכלה, הגוף או הבחירות שעשו דחקו אותם הרחק מהיכולת לעמוד בכנות ובפתיחות מול אדם אחר.

במקרים רבים, אותם חיי-שוליים שסיפורי הקובץ מבקשים לחשוף הם קרקע פורייה להגשמת פנטזיות מיניות ואלימות ("אלמנה שחורה", "כנראה בגלל הגשם") או לעיבודה של טראומה ("איילה", "יסמין אפרוח"). במקרים אחרים, הם מבקשים לעשות צדק עם דמות, גיבור, אפילו מספר, שנדחקו לשולי התודעה, החברה או המרחב, בכך שיספרו את קורותיהם ("הגנן מגן הזיכרון", "מלך", "אוליביה").

הקובץ לוקח את קוראיו למסע בין התושבים ה'מוכרים' של השוליים הישראליים - אתיופי ורוסי שהם מנקי רחובות, פועל אריתראי, זונה רוסיה, אפילו עולה חדש מאמריקה – אך הוא גם נעוץ היטב בלב לבו של המרכז התל-אביבי השבע, המשמש הן זירת התרחשות לרבים מהסיפורים והן הקשר תרבותי שבו ישראלים נורמטיביים מגלים לדאבונם ששוליים אינם רק מצב גיאוגרפי או חברתי, אלא מימד קיום שכל אחד יכול להישאב אליו ("הצרצר של פינוקיו", "החנות של אלוהים").

אנתולוגיה זו כוללת סיפורים שזכו בתחרות השנתית של 'הוצאת כתב'; סיפורים אורחים וסיפורים מסדנת הכתיבה של 'סלעית', שהינה חלק מתוכנית ממשלתית לשיקום נשים מזנות. מבין עשרות סיפורים שנשלחו לתחרות, בחרו השופטים - יואב איתמר, שהרה בלאו, עוזי וייל וקובי חוברה - כעשרים סיפורים שיתפרסמו בקובץ. 

מדברי הגולשים:

'אותנטי, בוקע מהלב ומהבטן, כתיבה מרגשת!'
- ליאת על 'יהיה בסדר ילדה שלי'

'סיפור מרגש עד דמעות, כתוב ברגישות דמיון ויצירתיות. כישרון גדול.'
- גל על 'איילה'

'רגיש אמיתי ומרגש. כתיבה שוטפת רהוטה ונוגעת ללב. מקווה שזאת רק הפתיחה לספר שלם.'
- רות רוזנברג על 'כל תינוק מביא'

'נוגע במקומות הכואבים ביותר שנדחקים בחיי היום יום. אישה מיוחדת עם אמירה וכתיבה נהדרת. אי אפשר להפסיק לקרוא.'
- מיכל סיגל על 'כמו בסרט'

'סיפור מקסים. המחבר מתאר באופן אסוציאטיבי מרתק את הפנטסיה, הבריחה והבדידות בחייו של האדם'.
- עמוס שמיר על '39 מאוזן'

'מעולה, הדמויות שבדרך כלל לוקחים מאליו מקבלות את המרכזיות בסיפור. גורם לבן אדם לחשוב על מיקומו ביחס לאחר. כל הכבוד על הרעיון והביצוע.'
- רונן שלמה על 'הגנן מגן הזיכרון'

'מתאר רגע בחיים בדייקנות וללא מילים מיותרות. הסיטואציה כולה מדגישה את מורכבות הרגע.'
- טלי על 'החנות של אלוהים'

כריסטיאנֶה הייתה בת 12 כשהתנסתה לראשונה בעישון חשיש במועדון הנוער השכונתי. היא לא העלתה בדעתה שתוך שנתיים כבר תהיה מכורה לסמים קשים ותיאלץ לעסוק בזנות כדי להשיג אותם. 

בגילוי לב חושפני ובדייקנות מפתיעה מתארת כריסטיאנה את כל קורותיה מאז המפגש הראשון עם עולם הסמים ועד תהליך הגמילה שהשיב לה את השליטה על חייה. 

בכנות מצמררת היא מצליחה לעורר בקוראים תחושת אהדה עמוקה לילדה נערה שבעיות במשפחה ולחץ החברה דחפו אותה אל עולם הסמים האפל. סיפורה, ששופך אור על עולם ההתמכרות של בני הנוער, ממשיך גם היום להיות רלוונטי עד כאב. 

הספר אני, כריסטיאנֶה פ', שראה אור לפני יותר מארבעה עשורים, עורר סערה אדירה והפך לרב מכר חסר תקדים. הוא נדפס במיליוני עותקים, נכנס לרשימת ספרי החובה בתיכונים בגרמניה וזכה להצלחה בינלאומית מסחררת. 
הוא תורגם לעשרות שפות ועובד לסרט קולנוע שהיה לסרט פולחן. כריסטיאנה עצמה הפכה לסמל לקורבנות הצעירים של הסמים.
לאחרונה זכה הספר לעיבוד לסדרת טלוויזיה, וכעת הוא מוגש לקוראים במהדורה מחודשת ומעודכנת.

טריגרים: סמים, זנות, התאבדות. הספר כולל תמונות קשות לצפייה.

האם את מוכנה לעשות הכול? עד כמה רחוק מוכנה אימא ללכת למען הצלת בתה?
זונה! ספר קשה ומטלטל, מעורר בחילה וגועל, מעלה צמרמורת ועוצר את הנשימה. חונק כך שאי אפשר להמשיך לקרוא ואי אפשר להניח מהיד. ספק אם תהיו אותו הדבר אחרי שתקראו את הספר זונה! 
פמיניסטיות לא יאהבו את הספר, גברים ישנאו את הסופר!
הרומן מתאר את חוויית ההגירה, החיים בעוני, עולם בתי הבושת, יחסים בין-דוריים והשפעתם ההרסנית בין אם, בת ונכדה.
"אני זונה? את זונה! כולם זונות!" צועקת סשה.
מישהו נושם, נושף מעליי, מאחוריי, לצד אוזני, אוויר חם וריח זיעה חמוץ כמו כרוב כבוש מקופסת שימורים, מפשק אותי, מכה אותי על ישבני, בשיניים חשוקות אומר לתוך האוזן שלי שאנחנו אוהבות בכוח. אוח, נורא להיות שקופה.

דניאל גוב-ארי, צעיר תל אביבי בשנות העשרים המאוחרות לחייו, נלחם במחלה קשה ומנצח אותה. מאותו הרגע חייו משתנים - הוא מתאהב, מתאכזב, טס לחו"ל להתחיל מחדש וחוזר כגיבור לישראל, נפגש עם המוות כמה פעמים ויכול לו, חי על הקצה בין ייאוש לתקווה ובין אהבה לאכזבה. דניאל נחשף לעולם אפל ומסוכן, בו האינטרפול יוצא למרדף חוצה יבשות ועקוב מדם אחרי המאפיה הרוסית בניסיון למגר את הפשיעה והזנות, ובעיקר את התופעה המתפשטת של השימוש בסם האונס למטרות חטיפה, אינוס וסחר בבני אדם.
זהו עולם תחתון המתנהל לפי חוק הג'ונגל, בו רק החזק שורד והחלש הופך לטרף קל. עולם שבו הערכים השולטים הם כבוד, כוח וכסף.

"סם האונס" הוא רומן מתח סוחף ומפתיע המשלב בתוכו סקס אפל, רוע טהור וניצול אנשים תמימים. 
הספר מכיל סצנות סקס בוטות ותיאורים ויזואליים מטלטלים שנועדו לזעזע את אמות הסיפים לכל אדם שבליבו יש  חמלה, ולנסות לצייר פנים לזוועות שחוו קורבנות סם האונס בפרט ונפגעי מין וסחר בבני אדם בכלל.                          
הסופר שוזר את העלילה כעכביש הטווה קורים ומכניס את הקורא למערבולת של יצרים, תחבולות ורגשות עזים.

"סם האונס" הוא  ספר הביכורים של יונתן כהן, יליד רחובות, איש שיווק ופרסום, יוצר ומשורר.

הביטוי מעגל הזנות הוא ביטוי קשה, שלא משאיר פתח ליציאה. במעגל אין דלת. ההתחלה היא גם הסוף, מעגל מבודד את מי שבתוכו משאר העולם. אך מעגל הוא גם צורה נשית, רכה, מחברת. בתהליך העבודה על הספר גילינו שקשה לשבור מעגל אבל אפשר להרחיב אותו, להקיף אותו בעוד מעגל, גדול יותר, וליצור מרחב בטוח בו נשים יכולות להרגיש עטופות בעיניים שמסתכלות עליהן באופן שונה, ועל־ידי כך משקפות להן צדדים שלא יכלו לבוא לידי ביטוי בזנות, שם תפקידן הצטמצם לכדי גוף ללא נשמה. וכשמתקיים המעגל המקיף, המחבק הזה, נוצר מעין רחם בו אפשר להיוולד מחדש, לתוך סביבה מקשיבה, בעלת עיניים נקיות, המאפשרת בחירה, הגדרה של רצונות, שאיפות ואפילו חלומות.

עמותת "הופכות את היוצרות" והאמניות שנרתמו לפרויקט הן בדיוק המעגל החיצוני הזה, והתוצאה היא ספר זה שנועד להוות אדווה, שבתקווה תעורר עוד ועוד אדוות.

כחלק מפעילות החברה למען נשים, פקטורי 54 גאים לתמוך בפרויקט הכולל את הספר ואת תערוכת האמנות של עמותת "הופכות את היוצרות". ישנה חשיבות יתרה לעובדה כי נשים הפונות אל תעשיית הניצול המיני הן קורבנות ואינן בוחרות במצבן. הן נקלעות למצב זה מתוך ניצול או חולשה, ולא מתוך בחירה - כפי שלעתים נהוג לחשוב. החברה רואה בתמיכה בפרויקטים מסוג זה חלק מהאחריות החברתית שלה בסיוע למגוון שכבות באוכלוסייה, בכדי להעלות את המודעות ולשקף את המציאות בישראל במטרה להביא יחד לשינוי אמיתי. הספר "הופכות את היוצרות" מספר את סיפורן של כ-20 נשים שורדות תעשיית הזנות. כל אישה חברה אל אמנית ישראלית אשר מספרת את סיפורה דרך היצירה. כ-15 אלף נשים, נערים ונערות נמצאות במעגל הזנות בישראל.

"הופכות את היוצרות" תומכת במי שעושה את צעדיה הראשונים לצאת ממעגל זה. השיקום ניתן לכל מי שנמצאת על רצף תעשיית המין ללא שיפוטיות וללא תנאי קבלה. העמותה פועלת למען כניסת נשים אלה למעגל חדש של עשייה, המציגה אותן כבעלות ערך ויכולת ויוצרת שינוי משמעותי במודעות לנזקיה האישיים והחברתיים של תעשיית המין. כל הרווחים ממכירת הספרים יועברו למימון חבילות שיקום לנשים היוצאות ממעגל הזנות במרכז הסיוע של העמותה.

"...היא נכנסה לסוכה הקטנה והאפלולית והתיישבה על האדמה היבשה והנוקשה..." לפתע נשמעו שעטות רגליים... על פניה חלפה עז... מייד אחריה הופיע דוד המלך..." לפתע הבחין בנעימה... זמן מה עמד ובהה בנעימה... 'דוד המלך' התקרב אליה באיטיות... זינק לעברה וניסה להשכיב אותה על האדמה..."

נעימה, נערה יהודייה שחיה בכפר נידח בחבל הכורדים בצפון עיראק, עוברת אונס מזעזע ומגלה שהיא בהיריון. כשהיא מודיעה לאנס שהיא בהיריון, הוא מאיים עליה ברצח אם תזכיר את שמו. אך אם לא תספר מי אבי העובר, אנשי הכפר יכנו אותה זונה ויהרגו אותה.
מה תעשה נעימה?
בוסר מתרחש על פני שלוש יבשות ועוסק בהשפעת האונס על הדור השני והשלישי.

דינה שרוני נולדה באוקטובר 1955. גדלה והתחנכה בירושלים.
בעלת תואר MA בחינוך. עסקה בהוראה. נשואה, אם לשלושה וסבתא לשמונה נכדים. גמלאית.

מאה העותקים הראשונים ועשרה אחוזים מהרווחים ייתרמו ל"קו לחיים" בעבור מחקר למחלת ניוון השרירים.

השנה היא 1913. ילדה יתומה נמכרת לחיי זנות אכזריים בדרום-מזרח סין. כל שיש לה בעולם הוא דודה היחיד, אולם התמכרותו לאופיום מביאה אותו לשעבד את אחייניתו תמורת בצע כסף.

התנאים הקשים וגסות הלב ב"בית העינוגים" מאיימים להכריע אותה, עד שיום אחד מופיע גבר טוב לב שאינו יכול להתעלם ממה שעיניו רואות. בזכות כישרונה ותושייתה היא מקבלת הזדמנות שאין שנייה לה: היא משאירה מאחוריה את חיי הזנות ונרשמת ללימודים באקדמיה לאמנות של שנחאי. עיניה, שראו הכול, הופכות לכלי היקר ביותר שלה. היא מציירת את חייה, על המאבקים, היופי והכאב שבהם.

הרומן הציירת משנחאי מבוסס על סיפור חייה הסוערים של הציירת הסינית פאן יוּ-ליאנג, שהצליחה לפרוץ גבולות פוליטיים, ערכיים, אישיים וחברתיים בסין הגועשת של ראשית המאה העשרים;

סיפורה של אישה שתשוקתה להגשמה עצמית עזה מן המכשולים שהחיים מזמנים לה. בכתיבה אינטימית ומדודה, מלאת חיים וצבע, סוחפת אותנו המחברת אל מקום וזמן רחוקים ומרתקים, ואל גיבורה בלתי-נשכחת שהאמנות העניקה לה משמעות, מטרה ודרך.

מהדורה חדשה

לאחר תאונת דרכים טרגית, אריאל מנסה להמשיך בחייה. היא אמנם נמנעת מיצירת מערכות יחסים, אך מתמסרת לעבודתה כפסיכולוגית קלינית ושוקעת רובה ככולה בקורותיהם של מטופליה, בהם נערה בזנות שמבהירה את עורה הכהה, זוג שמתמודד עם בגידה וגירושים ומטופל מסתורי המציג את עצמו כמשה רבנו. סיפורי המטופלים נשזרים בחייה הפרטיים ועוזרים לה להסיח את דעתה מההתמודדויות היומיומיות המתישות.

כאשר היא פוגשת בבן בוגן בנמל התעופה בסינגפור במסגרת נסיעת עבודה, אריאל משוכנעת שמדובר בסטוץ של לילה אחד. אלא שבן לא שוכח אותה ובמשך זמן רב מנסה ללא הצלחה לאתר אותה. שנים לאחר מכן, יד הגורל מפגישה ביניהם שוב בישראל.

האם בן הוא ההזדמנות של אריאל לשוב לחיים? והאם אריאל היא הסיכוי של בן לתיקון?

שיחה טובה הוא סיפור אהבה שממזג לתוכו סיפורי טיפול שנכתבו בהשראת שיחות בין פסיכולוגית למטופליה, ומלווה בהארות מקצועיות עבור המתעניינים בפסיכולוגיה.

זהו ספר הביכורים של ד"ר הדס זאבי סלע, פסיכולוגית קלינית מומחית ומטפלת בקליניקה פרטית. היא מדריכה פרויקטים לנוער בסיכון, מכשירה אנשי מקצוע, מרצה וחברת סגל במכללה האקדמית בית ברל.

אנתולוגיה ספרותית חברתית המאגדת שירה, עדויות וסיפורים קצרים של א.נשים מכל המגדרים העוסקים בטראומה מינית והשלכותיה במטרה לתת ביטוי פואטי לשורדות ולהעלות את המודעת להשלכותיה של הפגיעה המינית והעולם הטראומטי המתלווה אליה.

המשוררת לורן מילק, שיזמה וערכה את האנתולוגיה, קיבצה טקסטים של 52 יוצרים ויוצרות, ביניהם של יוצרות ויוצרים מרכזיים ומוערכים כמו אפרת מישורי, הילה לולו לין, רועי חסן וטקסטים של משוררים צעירים כמו שמואל מוניץ, סתיו אתלן, גל אמת וניסן אליהו כהן.

מה הייתם אומרים למישהו, אם לא היה יכול לענות? מה הייתם בוחרים לספר? כמה הייתם מדברים, עד שהייתם מפסיקים את שטף המילים שבוקע מהבטן, מגלה סודות, חושף רבדי חיים, לא עוצר לנשום?

בעידן של מסרונים, לייקים ופרצופונים, ארבע נשים מתגעגעות לדרך שבה היינו עושים את זה פעם ומגישות מונולוגים אל פרטנר דומם - משיבון אוטומטי. מרינה היא עורכת דין שנראית כמו סיפור הצלחה, אבל היא מתפרקת. שרה היא בת עשירים מפונקת, שלא מבינה מה הטעם בכל זה. ויויאנה נאלצת למכור את גופה ולהסתיר סוד קשה מעברה. וכרמלה? כרמלה מאושרת. היא עומדת למות.   

הגיבורות של השאירו הודעה לאחר הצפצוף פורקות את המטען שלהן בדרך זהה, בלי שהן מכירות זו את זו - אבל תעתועי הגורל יובילו אותן זו אל זו, במסע שעומד לשנות את הכול. הקורא המקבל הזמנה לחייהן הסבוכים, הכואבים אבל המלאים גם בהומור וצבע - לא ירצה להניח את הספר מידיו, ויתפלל ש״הביפ״ לא יגיע לעולם. 

זהו ספרה השלישי של אָרַנצָה פּוֺרטַבָּלֶס, התגלית של עולם הספרות הגליסיאנית. ספרה הקודם, ‘הישרדות‘, זכה בפרס ״הקול של גליסיה״.