הביקורות של גולדה

בשנת 1212 שתי קבוצות של ילדים מגרמניה ומצרפת נענות לקול עלום, בלתי מוסבר, הקורא להן לצאת ולפקוד את קברו של המושיע בעיר שלא ידוע להן עליה דבר מלבד שמה: ירושלים. את מסע הצלב של הילדים מלווה מקהלה פוליפונית המונה קולות מכל קצוות האוכלוסיה והדת. כל אחד מהקולות בוחן לרגע את מסע הצלב ומנסה לעמוד על טיבו התמוה. 

מרסל שווֹב, הווירטואוז הצרפתי בן המאה התשע־עשרה, מחבר יצירת המופת חיים דמיוניים ומי שבורחס החשיב לאביו הרוחני, מביט ממרחק של מאות שנים במסע צלב איזוטרי שקרה באמת ומפיח בו חיים חדשים, מוזרים ומופלאים. כהרגלו, שוזר שווב היסטוריה ובדיה לכדי יצירה אגדית ועל־זמנית שקולה מהדהד אל העבר והעתיד כדי להתיך אותם זה לזה. 

מיום היווסדה, הוצאת תשע נשמות קבעה לעצמה מטרה שהפכה בחלוף השנים למנהג: להגיש לקהל הקוראים העברי יהלומים ספרותיים סודיים, אהובים עלינו במיוחד, קטנים כגדולים. בידכם יהלום שכזה.

למי תינשא אז'ני גרנדה, העתידה לרשת את המיליונים של אביה, איש עסקים קר רוח, חמדן ואכזר? שתי משפחות מתחרות על הפרס הגדול, ואילו הנערה מצידה מתאהבת בגנדרן חסר כול, שבא מפריז ומחולל סערה קטנה בעיר הפרובינציאלית.

אז׳ני גרנדה, שפורסם לראשונה בשנת 1833, נחשב לאחת מפסגות יצירתו של אונורה דה בלזק (1799–1850), גדול כותבי הרומנים של המאה ה־19. סלון הבית הבורגני מתגלה כזירה טראגית, מיקרוקוסמוס שבו התשוקות מתנגשות, כשלנגד עינינו מתחולל מאבק אלים בין אב רודן לבתו, המבקשת אהבה ועצמאות ומתפכחת בעל כורחה מתמימותה.

העליצות המשפחתית בסלון האפרורי הישן, לאורם הדל של שני נרות; קולות הצחוק נטולי הכֵּנות, ... הקטנוניות, לצד מאוויים כה גדולים; נערה זו שנרדפה וניצודה במלכודת פתאים – כל אלה תרמו את חלקם לתמונה קומית ונוגה כאחת. והרי זו אותה תמונה בכל הזמנים ובכל המקומות ...

לקורא העברי מוגשת בתרגום חדש, עם הערות, הארות ואחרית דבר, אחת מיצירות המופת הגדולות של הספרות הצרפתית.

טבח חמאס ב־7 באוקטובר 2023 טלטל את עולמה של הרבּה דלפין הורווילר, אחת המנהיגות הבולטות של הזרם היהודי־ליברלי בצרפת. כמו רבים מאיתנו, גם היא חשה שהעולם שהכירה עד אז, קרס באחת. ואולם, מי שמתוקף תפקידה רגילה להעניק נחמה ומילים לכאבם של אחרים, לראשונה מצאה עצמה משותקת.

חיבור זה נולד מלב השבר. הכול (לא) בסדר מאגד עשר שיחות שהמחברת מנהלת עם כאבה האישי, עם סיפורה המשפחתי, עם החרדה היהודית המתמדת, עם ילדיה התוהים ועם ישראל הפצועה, ומנסה להבין מה ישנו, מה אבד ומה בכל זאת עוד יוכל להיות. בכישרונה הנדיר לשלב כאב והומור, חדוּת מחשבה וחמלה, זיקה למקורות לצד מדרש עכשווי, הורווילר מתבוננת בעומק הדברים ומעלה תובנות רהוטות, המעוררות את המחשבה ושובות את הלב. 

דלפין הורווילר (1974) היא רבּה, סופרת, עורכת הירחון היהודי־צרפתי Tenou'a, אחת המנהיגות הבולטות של הזרם היהודי־ליברלי בצרפת ושותפה בתנועה היהודית הליברלית העולמית. הורווילר נולדה וגדלה בננסי שבצרפת, התגוררה בירושלים ובניו יורק, וכיום חיה בפריז. פרסמה עד כה שישה ספרים, אשר זכו להצלחה רבה. 
בשנת 2023 תורגם לעברית לחיות עם המתים שלנו וזכה להצלחה ולעניין רב. 

"הורווילר הופכת את הכתיבה למעין כישוף שמטרתו להתמיר את הכאב ואת הזעם לדרך של התחזקות וחוסן". - וירז'יני לארוס, לה מונד

"כך התמסר ז'ד לקריירה אמנותית שבמרכזה עמד פרויקט אחד בלבד – שלטיבו הכוזב היה מודע רק לעתים נדירות – לתת תיאור אובייקטיבי של העולם". 

לואי פייאר, ארכיטקט, חובב איור נלהב וחבר ותיק של מישל וולבק, שכנע את הסופר הנודע לעבד לרומן גרפי את הספר זוכה פרס גונקור: המפה והטריטוריה. 

"אכתוב את הטקסטים לתערוכה שלך," המשיך וולבק, "אבל אתה בטוח שזה רעיון טוב בשבילך?"

מישל וולבק, מחבר רומנים, מסאי, משורר שנקרא בכל העולם, קיבל ב-2010 את פרס גונקור על ספרו המפה והטריטוריה. הרומן האחרון שלו, לחסל, ראה אור בצרפת ב-2022. 

*רומן גרפי בפורמט ענקי*

"ספר האמונות והדעות של סעדיה גאון מציג את מכלול האמונות שכל יהודי הכפוף לחוק האלוהי חייב לדבוק בהן. מכלול אמונות המשלימות זו את זו ומהוות יחדיו תורה הגותית קוהורנטית. כותרת הספר היא שמשכה את תשומת ליבי, סקרנה אותי, קרבה אותי לעיסוקַי ה"תיאולוגיים", עיסוקו של ה'לא מאמין' המתייחס בכבוד לענייני אמונה."

ז'אק שלנגר

ולנטין היא אם חד־הורית למילו בן האחת־עשרה, שמימיו לא דיבר. יום אחד, מול פרסומת ליוון שמוקרנת בטלוויזיה, הילד פורץ בבכי מר ופוצה פֶּה לראשונה בחייו – שטף מהיר של מילים בשפה לא מוכרת מגיח ממנו; כעבור רגע הוא חוזר לעצמו ולאילמוּת שלו, כאילו לא קרה דבר.

איש אינו מאמין לוולנטין. לא משפחתה ולא אביו של הילד. רק זֵ׳ן, חברתה הקרובה ביותר, מקבלת את דבריה ללא עוררין. ואז הילד רואה בספר תמונות של העיר סלוניקי, ושוב נכנס לטראנס של דיבור לא מובן. מה קורה לבנה של ולנטין? ולמה דווקא סלוניקי, עיר זרה לה לחלוטין?

ברומן שמתרחש על רקע מרהיב, תקופות שונות ומסלולי חיים שונים נפגשים ומביאים את הגיבורה לחשוף סודות משפחתיים כבירים. האם תצליח ולנטין לשחרר את חייה ואת חיי בנה? מי הם הנפקדים האלה שרוצים לתַקשר איתה ועם מילו? הייתכן שיש נשמות המסרבות להישכח? לאן מובילים פצעי ההיסטוריה?

קרולין בונגראן היא סופרת ותסריטאית עטורת פרסים. פירסמה שנים־עשר רומנים וכתבה את התסריט לסרט אייפל (2021). נוכחוּת הוא ספרה הראשון הרואה אור בעברית.

"טבילה בעיר קוסמופוליטית, שבה אישה צעירה מגלה את שורשיה היהודיים הקבורים וחושפת דרמות מן ההיסטוריה." - לה פיגארו

סיפורי דֶלְפִין ומָרִינֵט הפכו, מאז כתיבתם, לקלאסיקה; מאותם הספרים שאדם קוראם כילד, חוזר אליהם כמבוגר והם נותרים חלק קבוע בתפאורת נפשו. מרסל אמה [1967-1902] ייעד את קריאתם "לקהל שבין גילאי 4 ל־75" ואמנם, קריאתם הקולחת רצופה בקסם הילדות של פליאה ראשונית, נוף פסטורלי והחיבור העמוק שבין ילדים לחיות; מצד שני, ניכרים בה גם חיוך הצ'שר האירוני של המחבר ואפלת עולם המבוגרים. בין אלה לאלה מפייסים הטון והמסר החומל של אמה, השזורים לאורך הספר כולו ומבטיחים חוויית קריאה אופטימית ומענגת, כזו שלאורך הדורות שבתה את לבבות כל הקוראים בספר. 

מתוך ההקדמה לספר: 
היו זמנים שבהם לא [היו] פייסבוק, טוויטר, יוטיוב; הייתה תקופה שבה ברווז רגיל למדי לא נזקק ליותר משלושה חודשים כדי לטייל מסביב לעולם ולחזור, מלווה בנמרה שנטיותיה הטורפניות, יש לציין, מביכות אותה מעט... ועם זאת, אותה תקופה לא הייתה נטולת סכנות. למשל, ילדה קטנה חלמה בלילה על דהירה בשדה וכשהתעוררה למחרת גילתה שהיא סוסה, מה שגרם לכמה וכמה אי־נעימויות. כשאנו לוקחים לידינו ספר של מרסל אמה, תכף ומיד אנו מוצאים את עצמנו צוללים לתוך ממלכה שבה שולטים הפנטזיה והדמיון [...] שבה כל החירויות הן בהישג יד, ושמכוּנה – אם אינני טועה – ספרות. 

המחזה בריטניקוס הוא יצירת מופת מאת ז׳אן רסין (1699-1639), גדול מחברי הטרגדיות של התיאטרון הצרפתי הקלאסי. העלילה מתרחשת ברומא העתיקה ומספרת על הקיסר הצעיר נרון, שבניסיון לפגוע באחיו-למחצה בריטניקוס, בנו של הקיסר הקודם והטוען הטבעי לכתר, מורה לחטוף את אהובתו יוניה. אולם כשיוניה מגיעה לארמון הקיסר, קורה דבר מפתיע: נרון מתאהב בה, וחששו מפני יריבו בריטניקוס הופך לקנאה רצחנית. רסין שילב בין סיפור היסטורי אמיתי לעלילת אהבה בדיונית, ויצר מחזה בעל עומק פסיכולוגי שבו יריבויות פוליטיות ניזונות מרגשות סוערים של קנאה בין שני אוהבים, שני אחים, שני מתחרים על השלטון בעולם. נרון, שמתחיל את דרכו כקיסר צעיר, אהוד ומבטיח, הופך במהלך המחזה למפלצת חסרת מעצורים. סופו להמיט חורבן גם על אוהביו שהעלו אותו לכס הקיסר, ובראשם אמו אגריפינה, שמנסה לשווא למתן את טירופו. 

תרגום ראשון זה של יצירת המופת של רסין לעברית הוא מאורע ספרותי של ממש. התרגום הוא פרי עטו של עמינדב דיקמן ז״ל, מבכירי המתרגמים וחוקרי התרגום שקמו בישראל. פרופ׳ דיקמן, שהלך לעולמו בשנת 2022, היה חוקר ומרצה לתורת התרגום בחוג לספרות כללית באוניברסיטה העברית, ותרגם יצירות רבות של שירה ופרוזה מן הקלאסיקה של הספרות האירופית בכלל והצרפתית בפרט. את בריטניקוס תרגם תוך שמירה קפדנית על המשקל והחריזה הקיימים במקור, והתוצאה היא טקסט שירי-דרמטי מופלא שמביא לעברית את האסתטיקה הייחודית של התיאטרון הצרפתי הקלאסי. 

למחזה נלוות הקדמת הסבר מאת ניר רצ׳קובסקי, וההקדמה המקורית שכתב רסין למחזה. התרגום קיבל את תמיכת המפעל לתרגום ספרי מופת והמכון הצרפתי בישראל. 

כשמלון ריץ נהפך למקום הבילוי המועדף על הנאצים, לברמן היהודי שעובד שם אין ברירה אלא להמשיך למלא את תפקידו.

מבוסס על סיפור אמיתי.

פריז, 1940. למרות הכיבוש הנאצי, מלון ריץ היוקרתי ממשיך לפעול. הבר שלו נהפך למקום החביב על קצינים גרמנים ועל אנשי הגסטפו, הלהוטים להתחכך באנינות הטעם הצרפתית. פרנק מאייר, הברמן הנערץ של הריץ, נאלץ להסתגל לקליינטורה החדשה. אבל הוא מסתיר סוד שאסור לאיש לגלות: הוא יהודי.

עם כל מילה וחיוך, האווירה נעשית מחניקה יותר ויותר, אך פרנק מסרב לברוח. בעזרתם הלא מכוונת של הנאצים, הוא נחשף לסודות שעוזרים לו ולקרובים אליו להישאר בחיים, וחרף כל הבגידות והשקרים מצליח להקדים כל הזמן בצעד אחד את תהפוכות הגורל המתרגשות עליו.

זכויות התרגום של הברמן של הריץ נמכרו ביותר מעשרים מדינות, ומיד עם צאתו לאור הוא זינק היישר למקום הראשון ברשימות רבי-המכר בצרפת. זהו רומן מצמרר כשם שהוא מרתק, המגולל סיפור לא מוכר וחושף את הקשר המורכב בין משתפי פעולה והמחתרת הצרפתית בימי מלחמת העולם השנייה.

פיליפ קולן משמש כמפיק ברדיו הציבורי הצרפתי כבר יותר מעשרים שנה. מאז 2021 הוא הפיק סדרת הסכתים היסטוריים שזכו ליותר ממיליון האזנות. קולן הוא גם יוצר שותף של הקומיקס Le Voyage de Marcel Grob, שנכתב בהשראת סיפורו של הדוד-רבא שלו במלחמת העולם השנייה, ונמכר ביותר מ-150 אלף עותקים. הברמן של הריץ הוא הרומן הראשון שלו. 

"רומן גדול." – Le Parisien

"פיליפ קולן הוא מספר סיפורים נפלא. רומן שמצליח לרתק בכל עמוד ועמוד." – Elle

"קולן מערבב ידע היסטורי רב עם אבחנות פסיכולוגיות ויוצר קוקטייל משכר." – L’Express

"קולן שואב אותנו אל לב לבו של העולם הפריווילגי." – La Libre

"מנה גדולה של כישרון, תחקיר מקיף למען הדיוק ההיסטורי, שתי משיחות מכחול של זוהר ויוקרה למען התפאורה והאווירה; קוקטייל מוצלח ביותר של פיליפ קולן. זהו רומן מרתק (ומאיר עיניים) על הסמל של הכיבוש הנאצי ועל הברמן הכוכב שלו, פרנק מאייר, יהודי שנולד באוסטריה בשנת 1884. הצלחה ראויה למדי בעולם הספרות." – Time of Israel 

זיכרונותיו של מטורף הוא דיוקנו העצמי של פלובר, כבן שבע עשרה שנה. במרכזו של וידוי אוטוביוגרפי זה עומד סיפור אהבתו של הנער למריה, שמקור ההשראה לדמותה היא אליזה פוקו, אשת איש ואם שהייתה מבוגרת מפלובר ב־11 שנים ואשר הוסיפה להיות השראתו לרומן הראשון שכתב, החינוך הסנטימנטלי.

פלובר (1880-1821) מתאר בנובלה זו כיצד הגיע מילדותו החולמנית וממחוזות האינסוף אל המדרגה התחתונה של הניהיליזם; אל הכפירה באהבה, באלוהים ואפילו באמנות. "יש ימים שבהם אין סוף לעייפותי ושיממון אפל עוטף את גופי כתכריך בכל אשר אלך", כתב. כל שנותר אפוא לאדם הוא לשתות לשוכרה, ליהנות ולמות – וכך אמנם הורה לתלמידיו דוקטור מתורן האפיקוראי, גיבור הנובלה השנייה בספר זה, אותה כתב פלובר בהיותו כבן תשע עשרה.

יצירות הנעורים הללו, שתורגמו כאן ראשונה לעברית, הן בוגרות גם לעומת התקופה הרומנטית שבה נכתבו וניצבות כציונים בדרכו של מחברן אל שלמות הצורה: "אני חפץ בדבר שאינו צריך לא לביטוי ולא לצורה, טהור כבושם, חזק כאבן, חומק כשיר, שיהיה כל אלה ובה בעת לא כלום מהם" [זיכרונותיו של מטורף].

ספר קצר זה, המוקדש לסופר האימה האמריקאי הווארד פיליפס לאבקרפט וליקום המוזר והמסויט שברא, הינו ספרו הראשון בהחלט של מישל וולבק. הספר ראה אור לראשונה ב-1991, קודם לפרסומם של הרומנים וספרי השירה שלו.

זהו ספק רומן דוקומנטרי, ספק מניפסט ספרותי המשלב, כדרכו של וולבק, קטעי הגות וביקורת. וולבק הצעיר כותב כאן בפראות, עדיין בלי לדעת כלל שהוא מישל וולבק; הוא כותב על לאבקרפט, אחת הדמויות הכי חריגות בספרות המודרנית, אבל אולי גם על עצמו.

למהדורה זו נוספו שתי הקדמות מאוחרות, מאת מישל וולבק ומאת הסופר האמריקאי סטיבן קינג.

הליווי הוא מסמך ספרותי מרתק המתאר את מערכת היחסים הנוצרת בין אדם הגוסס ממחלה סופנית לבין הקרובים אליו – החרדה האיומה מפני המוות של החולה עצמו ושל הסובבים אותו, היכן שאדם חולה הופך לגוף ותו לא - על אובדן הפרטיות והעלבון.

הליווי הוא עדותו הרגישה של רנה דה סקאטי לצידו של סופר וחבר קרוב שמת מאיידס, זמן קצר לפני הכנסת התרופות החדשות ששינו מקצה לקצה את פני המחלה והצילו ועדיין מצילות את הנשאים והחולים ממוות. אלה היו שנים אכזריות וקשות – בראש ובראשונה לחולים שידעו שגורלם הוא אחד ולמרות זאת, לעיתים קרובות מדי, לא זכו לתמיכה של משפחתם ושל חבריהם, אלא להיפך, הם נודו ולא אחת הואשמו כי הביאו את המחלה על עצמם בגלל אורחות חייהם. מתוסכלים לא פחות היו הצוותים הרפואיים שלא היה בידיהם די ידע להבנת המחלה על היבטיה החברתיים והנפשיים.

באומץ רב מתאר המחבר ברגישות ובחמלה את האמביוולנטיות במערכת היחסים בין המלווה לחולה וגם אל מול אנשי הצוות הרפואי. מתוך העדות האישית על אובדן חבר קרוב וסופר מוערך מציג רנה דה סקאטי שאלות אוניברסליות על הקרבה ומסירות, על תפיסת השונה ועל מקומה של הספרות - האם יש לה כלל כוח מרפא והאם אפשר באמצעותה ללוות אדם אל מותו.

הספר יצא לאור ב-1994, ובמהדורה המחודשת משנת 2022 התווספה אחרית דבר שכתב דה סקאטי, שמתייחס במרחק של 30 שנים מהאירועים שתוארו בספר, ועם הידע שנצבר על מחלת האיידס והטיפול בה על המשמעות של חברות אמת.

(צרפת, 1974)

״אמא יקרה שלי, הנה עברו כבר שלוש שנים וחצי בערך מאז מותך בגיל תשעים ואחת ורק עכשיו, אולי, אני מתחיל להכיר אותך. בילדותי ובנעורי חייתי באותו בית שלך, איתך, וכשעזבתי אותך ועברתי לפריז, כשהייתי כמעט בן תשע-עשרה, עדיין נותרת זרה לי״.

ב-1970 הוזעק ז׳ורז׳ סימנון לבית החולים באווייר שבעיר הולדתו לייז׳, שם שכבה אמו על ערש דווי. לאחר שנים ארוכות של מרחק, במשך שמונה ימים רצופים הוא יושב לצד מיטתה ומנסה לפענח את חידתה של האישה שהיתה אמו.

בטקסט אוטוביוגרפי זה משרטט סימנון בחמלה ובהערכה את דמותה של אמו אַנרִייט בְּרוּל, מי שהתחילה את חייה כציפור פצועה אך קברה את כולם ולאמיתו של דבר היתה אחד היצורים המורכבים ביותר שאי פעם פגש.

יש קשר בין שני הספרים של סימנון שראו אור יחד. הממואר מכתב לאמי שנכתב ב-1974 שופך אור חדש על עלילת הרומן החתול מ-1967, ולא פחות מכך על האופנים שבהם סימנון עיבד חוויות אישיות והפך אותן לסיפורים אוניברסליים.

(צרפת, 1967)

אמיל ומרגריט הם זוג קשישים, מאחרוני התושבים בסמטה האחרונה של שכונה ההולכת ונהרסת במסגרת פרויקט פינוי-בינוי רחב היקף. הם ישנים באותו חדר בשתי מיטות נפרדות. הם אוכלים בנפרד ולכל אחד יש מזווה משלו. כבר שנים שהם לא מדברים זה עם זו, ובמידת הצורך מעבירים ביניהם פתקים.

הם נישאו זה לזה לאחר שהתאלמנו מבני זוגם הראשונים. זו היתה טעות. יש ביניהם הבדלי מעמד, תרבות ומנטליות שאולי לא ניתנים לגישור. ואם לא די בכך, לאמיל היה חתול.

ז׳ורז׳ סימנון, כדרכו, כתב את יצירת המופת הזאת בתוך שבועיים. מבין הרומנים הספרותיים שלו, אלה שכינה ״רומנים קשים״, זהו ללא ספק אחד הקשים והנוקבים. הספר זכה ב-1971 לעיבוד קולנועי בבימויו של פייר גראנייה-דפר ובכיכובם של סימון סיניורה וז׳אן גאבן.

הספר ראה אור ב־32 מדינות ונמכרו ממנו למעלה מ־ 750,000 עותקים.

וַאדים בָּראנוֹב, חובב השירה, היה במאי ומפיק תוכניות ריאליטי לפני שהפך ליועץ הסתרים של פוטין. כאשף ספינים הוא להטט במיומנות לאורך שנים תיאטרון פוליטי בשירותו של המנהיג חסר המעצורים. אלא שבראנוב הוא יותר מסתם אדם שאפתן. כאשר צילה הכבד של המערכת שסייע לבנות מתארך, הוא נחלץ ממנה ונעלם. האגדות על אודותיו מתרבות, עד שיום אחד הוא יוצר בעקיפין קשר מפתיע עם המספר של ספר זה ומחליט להפקיד בידיו את סודותיו.

בראנוב הוא הדמות היחידה שמופיעה בשם בדוי בהמכשף מהקרמלין. אנשי החצר והאוליגרכים, המאבקים והמניפולציות התקשורתיות והטקטיקות לחידוד הקיטוב החברתי - כולם לקוחים מהמציאות. ואף כי הספר נכתב לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה - הוא חוזה אותה בדיוק מצמרר.

כתיבתו המרתקת של ג‘וליאנו דָה אֶמפּוֹלי, מסאי ויועץ פוליטי בעצמו, מספקת תובנות מאלפות על מהותם של משטר ושלטון כוחני והאופנים שבהם נקבעים גורלות של מדינות; דרכה גם מתפענחת דמותו האניגמטית של פוטין, שמנהל דיאלוג מתמיד עם העריצים הרוסים שקדמו לו.

המכשף מהקרמלין זכה בפרס האקדמיה הצרפתית ובפרס בלזאק לשנת 2022 והיה מועמד לפרס גונקור. 

“מותח... בלתי רגיל.“ - הגרדיאן

פריז, 1720.

90 נשים שהוחזקו בעל כורחן בבית החולים לה סלפטרייר, נשלחות לצד השני של העולם על סיפון האונייה לה באלן. בסופו של המסע הארוך והמפרך הן יגיעו אל לה לואיזיאן, לואיזיאנה, ויצטרפו לחיים במושבה הצרפתית על אדמת אמריקה הרחוקה. שם, הגברים הצרפתים משתוקקים לחברה נשית, מצפים להקים משפחות. גברים זרים, בעליהן לעתיד.

במהלך המסע נוצרת חברות עמוקה ובלתי צפויה בין שרלוט, יתומה בת 12, ז'נבייב, שמבצעת הפלות בלתי חוקיות ופטרוניי, שהלשונות מלחשות שהיא מטורפת. החברות האמיצה בין השלוש תסייע להן לשרוד את המסע הקשה, בים וביבשה, וגם את החיים לאחריו, במקום הזר והשונה ההוא. בין הקשיים שהחיים יזמנו להן לבין השמחות הקטנות שהן יזכו לחוות, החברוּת תהיה עבורן בית, רחוק כל כך מהבית.

הנשים של לואיזיאנה הוא סיפור היסטורי מרתק ומעורר השראה, המבוסס על אירועים אמיתיים. עלילתו מזכירה
לנו את כוחה של חברות אמת ואת היכולת הטמונה בכולנו לצמוח מתוך אדמה חרוכה ולמצוא אור גם בתקופות חשוכות.

ג'וליה מאליה פרסמה את הרומן הראשון שלה כבר בגיל 15. היא חיה בצרפת ומלמדת כתיבה יצירתית באקדמיה. הנשים של לואיזאינה, ספרה הרביעי, תורגם ליותר מ-20 שפות.

שרה ניחנה בפיקחות, במסתורין וביופי – ובעזרתם השיגה מילדות את מה שהעניק העולם לאחרים. כשהיא פוגשת את דְריס, שאומרים עליו כי הוא עשיר כמו המלך, היא מחליטה לפתות אותו ולהינשא לו כדי להיחלץ מחיי העוני.

הדרך המובילה אותה אליו מתפתלת ברחובות קזבלנקה – קָזַה, על כל המתחים המבעבעים בעיר: עשירים שתופסים את כל המקום, הג'וינטים שהם מעשנים על שפת הבריכות שלהם, השוטרים ששולחים ידיים לכל צעירה יפה, לחשושים כביכול מזועזעים, משרתות שמתעמרים בהן והתשוקה להימלט למקום אחר. אלא שהמקום האחר רחוק. 

עשיר כמו המלך הוא רומן חושני וחתרני שבמרכזו גיבורה בלתי נשכחת. הקולות, הריחות, היופי והכיעור כאחד נחשפים בו באור בהיר ועז כשמש והולמים בעוצמה בחושיהם של הקוראים. רומן הביכורים של אביגיל אסור, ילידת קזבלנקה, נחל הצלחה בצרפת והיה מועמד ברשימה הקצרה לפרס גונקור.

תרגום מופת חדש, בעברית בת ימינו, לרומן המופת של באלזאק, המייצג הן בעיני הביקורת והן בעיני ציבור הקוראים הרחב את הדגם המובהק של הרומן הריאליסטי מן המאה התשע-עשרה ואת פסגת אמנות הכתיבה של באלזאק.

על סגולות התרגום החדש של יונת סנד כותבת בתיה גור, מבקרת הספרות של "הארץ": אכן הגיע הזמן שגם קוראי עברית ידעו ששמה של בעלת הפנסיון הוא מאדאם ווקה (ולא ווקר, כמו בגרסה הקודמת), ויחושו את ההבדלים בין שפת הדיבור (בתרגומה של יונת סנד משתמשים המשוחחים בצרופים כמו "את זה" "אז כמה"). רוח המקור נשמרת בבחירה הזהירה של המתרגמת בצרופי לשון ההולמים את הדובר המסוים: "אני מכיר את החבובות האלה", אומר ווטרן, הפושע הנמלט, בגרסה החדשה, "הוא כילי, בהמה, שוטה", אומרת הרוזנת דה ל'אמברמניל על אבא גוריו, סוחר האטריות הזקן. מלבד הוכחה נוספת לשינויים המהירים שהתחוללו בלשון, ולאפשרויות הרבות שמספקת העברית של ימינו, ישמש התרגום הקריא והקולח, וההערות מאירות העיניים, דורות חדשים של תלמידי תיכון ואולי אף קוראים שאינם חייבים בקריאתו.

הודו. סמיטה היא מוקצית. היא חולמת לראות את בתה רוכשת השכלה ונחלצת מחיים אומללים.

סיציליה. ג'וליה עובדת בבית המלאכה של אביה. כשהוא נפגע בתאונה, היא מגלה שהעסק המשפחתי על סף פשיטת רגל.

קנדה. שרה, עורכת דין מפורסמת, צפויה להתקדם לניהול המשרד, כשמתברר לה שהיא חולה במחלה קשה.

סמיטה, ג'וליה ושרה, הקשורות בבלי דעת דרך הדבר הכי אינטימי וייחודי להן, מתקוממות נגד גורלן ומחליטות להיאבק. סיפורן המבעבע מאנושיות הוא צמה קלועה, העשויה סולידריות ותקווה.

לטישיה קולומבני היא במאית, שחקנית, תסריטאית וסופרת צרפתייה. ספרה הצמה היה לרב־מכר מיידי — רק בצרפת נמכרו 2 מיליון עותקים שלו — וזכה ביותר מ־20 פרסים ספרותיים בצרפת ומחוצה לה. זכויות התרגום שלו נמכרו ל־40 מדינות, והוא עובד לקולנוע בידי קולומבני, שאף ביימה את הסרט. ב־2024 ראה אור ספרה העפיפון בהוצאת כנרת־זמורה.

"הרומן המקורי ביותר של השנה! סיפור נועז ומבריק על סולידריות נשית וחוסן נשי." - Hachette

רק לאחר מות אמה העזה קאמי קושנר לשבור סוף-סוף את קשר השתיקה סביב הסוד הנורא שאפף את משפחתה וילדותה. הקורבן: אחיה התאום בן השלוש־עשרה; הפוגע: אביה החורג; השותקים ומשתפי הפעולה: האם, האב הביולוגי הנעדר, היא עצמה, ולצדם – חברי המילייה האינטלקטואלי הצרפתי, שהתארחו בבית הקיץ של משפחתה ובילו איתם שעות עליזות של "חופש".

קאמי היא בתם של ברנאר קושנר, מייסד ארגון "רופאים ללא גבולות" ושר לשעבר בממשלת צרפת, ושל אוולין פיזייה, פרופסור למשפט, שבן זוגה והאב החורג של ילדיה הוא אוליבייה דוהמל, משפטן מומחה לחוקה ואיש תקשורת פופולרי. קושנר מתארת את ילדותה בחיקם של מבוגרים אלה, אשר החזיקו בתפיסת עולם של ליברליזם רדיקלי, שבו מתירנות מינית חסרת גבולות הייתה ביטוי אולטימטיבי של "חירות", ואשר בשמה הרשו לעצמם לפגוע בסובבים אותם פגיעה בלתי נסלחת. 

לָה פָמיליָה גרָנדֶה הוא ספר אישי ואינטימי, המתמודד בכנות ובאומץ עם הסתירה הכואבת בין אהבתה של המחברת לאנשים הקרובים שמילאו את עולמה לבין עיוורונם המוסרי והקלות הבלתי נסבלת של בגידתם. בה בעת, הוא משמש כתב אשמה נגד האליטה של שנות ה-80 בצרפת. ואכן, עם צאתו לאור בשנת 2021, חולל שם הספר סנסציה ודיון ציבורי סוער וחשוב. בעקבות פרסומו תבע אחיה התאום של קושנר את האב החורג וזה הודה במעשיו. 

רציתי לספר על האהבה כפי שהיא נחווית רוב הזמן על ידי רוב האנשים: בלי משברים או אירועים מיוחדים. בראי החיים החולפים, האביבים שצצים ונעלמים. באור התוגה של הדברים. האהבה נמצאת בכול ובשום מקום, היא נמצאת בזמן עצמו.

בני הזוג מוֹרוֹ חיים חמישים שנה זה לצד זה, האחד בלוויית האחרת. זה הביטוי הנכון: היא בת הלוויה שלו, הוא בן הלוויה שלה. רק המוות יפריד ביניהם, וגם זה לא בטוח.

- פ"ב

"עוצר נשימה... מעשה קסמים של רב-אמן." – מגזין "אֵל"

"מחייכים, צוחקים, מתרגשים, מזהים את עצמנו, את הקרובים לנו, הקריאה זורמת, הזמן חולף והנס מתרחש." – לֶה פיגארו

"תכשיט של כתיבה תמציתית ומדויקת, שמציג בצורה נפלאה את האהבה היומיומית." – מאדאם פיגארו

בני אדם מבקשים להמציא את עצמם מחדש, ולא פעם ממציאים להם גם דמות שתשמש משענת לבריאת נסיבות חיים חדשות שחלמו עליהן תמיד: רקדנית יפה במלון צבעוני בריוויירה הצרפתית, צעיר מסתורי שבא לעבוד כפועל בכפר, אלמנה עמלנית ומלאה רעיונות, תעשיין עשיר שמתחזה לפקיד חסר כול – הדמויות הללו נפגשות בשני רומנים קצרים ומרתקים של ז'ורז' סימנון, אשר ביד אמן משרטט מפגשים הרי גורל בין שתי נפשות המבקשות לראות באחר את מה שהן עצמן זקוקות לו, ולא את מה שיש בו בהכרח.

האם יעלה בידן לשנות את נסיבות חייהן? מה בדבר מי שהשאירו מאחור, ומה מחיר העיוורון הנחוש – שמא דינם של חלומות להתנפץ?

סימנון, אחד הסופרים הגדולים של המאה ה־20 , הוא יוצר ששום דבר בנפש האנושית אינו זר לו. הוא פורט על הנימים החבויים ביותר, והצלילים שבוקעים – זכים כבדולח.

הבריחה של מר מונד והאלמנה קודר הם דוגמה מופתית לחקירה מעמיקה וצלולה של טבע האדם במקום ובזמן, חקירה שסימנון מצטיין בה הן ברומנים שראו אור בספרייה לעם והן בסדרת הפרשיות של הפקד מגרה.

מפגש מרַפֵּא בין אישה רדופה, צעירה חמת מזג וילדה צנומה בלב הודו המיוסרת.

בעקבות אסון שטילטל את חייה, מחליטה לנה לעזוב הכול. היא נוסעת להודו, למפרץ בנגל, כדי לנסות להשתקם. נרדפת על ידי רוחות העבר, היא מוצאת שלווה רק בשחייה באוקיינוס ההודי בשעת הזריחה. בחוף הים הנטוש היא מבחינה מדי בוקר בילדה קטנה, לבדה, משחקת בעפיפון.

יום אחד לנה נסחפת לתוך הים, וכשהילדה רואה זאת היא מזעיקה עזרה. לנה ניצלת בנס על ידי "הבריגדה האדומה", קבוצת הגנה עצמית לנשים שמתאמנת בסמוך. כשהיא מבקשת להודות למצילה שלה, מתחוור לה שהילדה עובדת ללא הפסקה במסעדה של בן דודה, שאסף אותה אל ביתו ומנצל אותה. היא מעולם לא למדה בבית הספר, והיא מתבצרת מאחורי אילמוּת. 

מה מסתירה השתיקה שלה? ומה הסיפור שלה? בעזרת פְּריטי, מנהיגת הבריגדה הצעירה והקשוחה, לנה תנסה לחשוף את סודותיה של הילדה. כצעד ראשון, היא מחליטה ללמד אותה קרוא וכתוב. כך מתחילה הרפתקה מהולה בתקווה וכעס, חופש מול מסורת, וחלום לשנות חיים באמצעות השכלה.

"מסעיר. סיפור יפהפה על שיקום ונתינה." - לה פריזיאן

"ספר נדיב ואמיץ על שחרור האישה." - לה פיגארו ליטרר

הוא לא היה מסוגל לחשוב על אוכל, אבל ידע שהוא חייב לשתות. עשה דרכו אל פלג שמימיו גאו לאחר הפשרת השלגים וגשמי האביב הכבדים, וכרע על ברכיו. הפנים, שראה את השתקפותם במים המתערבלים, היממו אותו, והוא עצם את עיניו. כשפקח אותן שוב ראה תמונות אחרות: שני פרצופים קטנים רוקדים על גליו של פלג קטן, אולי היה זה הפלג הזה ממש?

הראש האחד בהיר והשני כהה, סנדור ויוליוס, ששמש הקיץ האין־סופי של אותה שנה השחימה את עורם לאותו גוון זהוב. בני כמה היו? חמש? לא הרבה יותר מזה.

האיש הגבוה הופתע לגלות שהוא מחייך. המראה המשובב הזה שהגיע ממרחק של חצי מאה נתן לו את הכוח לקום ולהתחיל לצעוד בהיסוס בדרך מלאת הסכנות שעשויה להוביל אותו אל החופש.

בתחילת המאה העשרים, בעיר טרנסילבנית קטנה, יוליוס מתיאס מצהיר בקלות דעת שהוא מוכן לכרות ברית עם השטן כדי להגשים את חלומו להיות רופא, ולכן הוא מסכים להתחתן עם בת הגביר, אלמנה חסרת חן, כשהוא נשבע שלא יעזוב אותה לעולם. ביד אומן מגוללת המחברת את סיפורו של הרופא היהודי הנע בין בירות אירופה השונות – מווינה ועד בודפשט, מפריז ועד שווייץ, ועוקבת אחריו ברגעיו הרומנטיים, בהצלחות ובקשיים, בשמחות ובטרגדיות – כל זאת בצל שתי מלחמות העולם והעלייה הגואה של הנאציזם.

פריז, חג המולד 2021.

לאחר התקף לב, מטיאס טייפֶר מתעורר בחדר בית חולים. בחורה אלמונית בת שבע־עשרה עומדת ליד מיטתו. זו לואיז קולנז', סטודנטית שהתנדבה לנגן בצ'לו למטופלים.

כשנודע לה שמטיאס שוטר, היא מנסה לשכנע אותו להתערב בתיק לא שגרתי - תעלומת מותה של אמה, הרקדנית הכוכבת סטלה פטרנקו. תחילה הוא מסרב, אך לבסוף נעתר לה בחוסר רצון.

כך מתחילה חקירה יוצאת דופן, שסוחפת את שניהם לספירלה קטלנית. סודה טמון בחיים שהיינו רוצים לנהל, באהבה שיכולנו לחוות, ובמָקום שאנחנו עדיין מקווים למצוא...

אנג'ליק הוא מותחן פסיכולוגי מלהיב שבו כל הוודאויות מתנפצות שוב ושוב בתוך מבוך מטלטל של רגשות.

גיום מוסו הוא הסופר המצליח ביותר בצרפת. בנה של ספרנית, שכבר בגיל עשר חלם להפוך לסופר. ספריו תורגמו ל־47 שפות ונמכרו עד כה ב־34 מיליון עותקים. בין ספריו שראו אור בהוצאת כנרת־זמורה והיו לרבי־מכר: קולו של מלאך, מחר, סנטרל פארק, הנערה מברוקלין, דירה בפריז, הרגע הנוכחי, החיים הם רומן והאלמונית מנהר הסן.

"אמן המתח הצרפתי."
- הניו יורק טיימס

"מלך הנואר האירופי."
- לה רפובליקה

"גיום מוסו הוא תופעה!"
- אל מונדו

חנות התקליטים האגדית שהייתה לוורנון בפריז הפכה זה מכבר לזיכרון רחוק. כמוה גם הדירה, ההרגלים והאנשים שהקיפו אותו בחייו הקודמים. עכשיו וֶרנוֹן הוא דר רחוב. ושיהיה ברור לכולם: זו הבחירה שלו, והוא שלם איתה! יש לו מכרים חדשים, וגם כשהתנאים הופכים מאתגרים - הוא איכשהו מצליח להסתדר. אלא שהחיים הקודמים וגם כמה חברים לא שכחו ממנו, ועדיין יש מי שמבקש בכל מחיר לשים את ידו על הקַלטות שהזמר המפורסם אלכס בליץ' הפקיד אצלו.

בעקבות התפתחות מפתיעה, הקַלטות מחליפות פתאום ידיים והאינפורמציה המפלילה שיש בהן נחשפת לפני כמה מחבריו, מה שמוביל מקבץ ססגוני של טיפוסים לנסות לאתר אותו. המפגש המחודש שמתקיים לבסוף, בתנאים של ורנון, לא מותיר אף אחד מהם באותו המקום שהיה.

סיפורו של וֶרנוֹן סוּבּוּטֶקְס II הוא המשך מרהיב לכרך הראשון, שהשאיר קוראות וקוראים רבים בציפייה דרוכה לספר השני בטרילוגיה הבועטת של דֶפּנַטְ, שספריה תורגמו ל־ 34 שפות. בכתיבתה, שכולה מאבק, זעם, אמפתיה, ביקורת חברתית וחמלה, דפנט מפליאה לחדור לנבכי האמת של זמננו ולהזדהר כסופרת יחידה במינה.

'יקירי המנוול', פרי עטה, ראה אף הוא אור בסדרה וזכה לביקורות נלהבות.

מתוך הביקורות על הכרך הראשון:

"לא חסרות יצירות שמתאמצות להיות 'עכשוויות'; דפנט משאירה אבק לכולן."
- מאיה בקר, גלריה, הארץ

"התגלמות מבריקה ומסחררת של רוח התקופה... ואם לאמלק בשפתה של דפנט: זה בנזונה של ספר, והתרגום נותן בראש."
- ליאת אלקיים, הארץ

"הספר ממגנט משום שדפנט אמנם חסרת רחמים, אבל היא מתבוננת מתוך חמלה."
- דורית שילה, 7 לילות, ידיעות אחרונות

"איני מתעב אלא את הרוצחים. כל מי שיחפוץ לקרוא את המכתבים לידיד הגרמני מתוך היבט זה, דהיינו כמסמך של המאבק נגד האלימות, יסכים עמי, כי יכול אני לומר כעת שאינני מכחיש מן הנאמר בו ולו גם מילה אחת."

ארבעת המכתבים לידיד גרמני, שנכתבו בזמן הכיבוש ונועדו לפרסום מחתרתי, כבר טומנים בחובם את המשנה של הדבר ושל האדם המורד. המכתבים חוסים תחת הגותו של סנאנקור, שבנוסחה מרתקת סיכם את הפילוסופיה של המרד: "האדם הוא בן תמותה, קרוב לוודאי; אבל הבה נמות מתוך מחאה, ואם נכון לנו האין, אל נעמיד פנים שצדק הוא!"

בלז סנדרר נולד ב־1887 בשווייץ ובן 16 ברח מן הבית והצטרף אל סוחר יהודי ושמו רוגובין למסע ברחבי רוסיה. המסע הוליד כעבור עשור את הפואמות אגדת נוברגורוד והפרוזה של הטרנס־סיבירית (המעורר, 1999) הפותחות, יחד עם אזור של אפולינר, את עידן המודרניזם בשירה הצרפתית. סנדרר ניסה את כוחו בכל הסוגות הספרותיות והאמנותיות; היה קולנוען, להטוטן, ספורטאי, עיתונאי וחייל. כשידו נכרתה במלחמת העולם הראשונה למד להדפיס במכונת כתיבה והחל בכתיבת פרוזה שפירותיה הם בין היתר הרומן מורבז'ין (1926). 

מורבז'ין או מורבז'ין, אידיוט, מספר בסגנון נבואי ותזזיתי את קורותיו של פסיכופת, רוצח סדרתי שאירועי האימים של רוסיה המתמוטטת ומלחמת העולם הראשונה מאפשרים לו לבטא את רצחנותו באין מפריע. בחברת רופאו, המספר את העלילה, הוא נוסע ברחבי העולם ומפיץ את בשורת הדמים שלו שהפכה, מפתולוגיה של גיבור עלילה בדוי, למציאות חובקת עולם עם עליית הרייך השלישי על בימת ההיסטוריה. 

סנדרר מת ב־1961 בלא שזכה להערכה הראויה לו. גודל כישרונותיו וחדשנותו לא נתגלו אלא כעבור שנים, עם כינוס יצירותיו שחלקן נותרו בכתב־יד וחלק פזורות בכתבי־עת ובעיתונים. 

אחת התגליות הארכיאולוגיות המסעירות של המאה העשרים נמצאה במערות קומראן ליד ים המלח: המגילות הגנוזות.

עד מהרה נעלמת אחת מהמגילות. ארי, חרדי צעיר, בנו של ארכיאולוג ישראלי, נרתם לחפש אחריה, ועם התקדמות החקירה הוא מוצא גוויות של אנשים שנצלבו.

האם יחשוף ארי את הסוד שמאחורי הגוויות? האם התעלומות הקשורות למותו של ישו, לפני אלפיים שנות הסטוריה אנושית, יכולות עדיין לגרום למותם של אנשים ולהשפיע על חיינו בהווה?

המותחן התיאולוגי המרתק הזה, שנכתב בהשראת כתיבתו של אומברטו אקו, היה לרב מכר בינלאומי והפך את הסופרת אלייט אבקסיס לתגלית עולמית.

במלאת 400 שנה להולדתו של גאון הקומדיה הצרפתי מולייר, אנו גאות וגאים להגיש אסופה של ארבעה ממחזותיו הידועים ביותר, בתרגומים רעננים ועטורי שבחים המפיחים בהם רוח וחיוניות ומאפשרים לקהל בן ימינו היכרות מחודשת עימם.

מולייר חלם לכתוב טרגדיות, אבל דווקא כשזנח את ה״גדול מהחיים״ ובחר לעסוק בפחדים ובמאוויים האנושיים הבסיסיים ביותר התגלה כישרונו הנדיר, שאִפשר לו לכתוב קומדיות אלמותיות בקול ייחודי המשלב הומור, ביקורת, ולא פחות חשוב – חמלה ואהבת אדם.

באסופה זו מובאים המחזות בית ספר לנשים, טרטיף, הקמצן והחולה המדומה. מולייר עוסק בהם בחרדה גברית שמביאה לטיפוח בורות נשית ולהדרת נשים מהמרחב הציבורי (בית ספר לנשים); בשרלטנים המנצלים בשם הדת את הצורך הבסיסי של האדם באמונה (טרטיף); בניסיון הנואש להיאחז בחומר בשל אובדן השליטה בחיים ובצל החשש מזִקנה ובדידות (הקמצן); בהיפוכונדריה והאלהת רופאים בגלל הפחד ממחלות וממוות (החולה המדומה).

תרגומיו של אלי ביז'אווי, מבכירי מתרגמי התיאטרון בימינו, זכו בפרסים רבים, והם נלמדים בבתי הספר ובאוניברסיטאות.

"בתרגומיו לקומדיות הקלסיות, מצליח ביז'אווי להפיח מפי הדמויות עברית מגוונת, מסולסלת, מבודחת, מודעת לעצמה, חגיגה לשונית של דיוק ושל צבע." - מנימוקי השופטים בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה 2020.