הביקורות של חצר_של_כלום_ושום_דבר

מקסים, זורם, שובה לב. ספר שהוא שילוב בין הקיץ שבו הפכתי ליפה לבין love and other words של כריסטינה לורן. המעבר בין שני צירי הזמן, האווירה שהתיאור של הבקתה והעיירה מציירת והדמויות פשוט שובות לב. אהבתי ממש את סם, את ההירקמות העדינה של הרומן, שיצרה את התחושה שהכל מתרחש לי מול העיניים. הרגשתי שהדמויות מכירות ולומדות מהחסרונות שלהן, דבר שהוא לא מובן מאליו בכלל. החיסרון לדעתי הוא סיום מעט מואץ מידי, שאולי היה יכול להיסגר יותר טוב עם זרימה בקצב אחר של הסיפור. 4.5 כוכבים, ממליצה בחום!

חמודדד

ספר מושלם להעביר איתו אחה"צ בקיץ! נותן תחושה של Disney channel movie, ולאורך כל הקריאה אי אפשר להוריד את החיוך מהפנים. לא אגיד שהוא לא צפוי, ואומנם גם הקונספט די מוכר, אבל בכל זאת שווה קריאה כי הוא כל כך מקסים!!

חמוד, מקסים, מרגש! לדעתי התקציר של הספר מוריד ממנו, כי למרות העובדה שמדובר ב'רומן קליל', נשזרו בעלילה נקודות ממש חשובות על משפחה, זוגיות והדברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו. מועדון הקריאה והחברים בו היו מאוד משעשעים, והיה ממש כיף לקרוא על תהליך הכיבוש של אשתו בחזרה, עם כל המכשולים שבדרך. מחכה לתרגום של הספרים הבאים:)

מקסים ושנון! אוהבות ג'יין אוסטין יתמוגגו מהספר, ששם דגש על נחישותה של אישה שלא לתת לגורלה להכתיב את חייה, אלא לוקחת את המושכות לידיים. ההערות על החברה הגבוהה, הדיאלוגים וכל האווירה מוסיפים להנאה מהסיפור. ממליצה!!

קריא מאוד, הרצון להבין איך הכל מסתדר גורם לרצות להתקדם עוד ועוד בספר. הדמויות נבדלות ומעניינות, והסיפור הכולל משאיר מחשבה. ממליצה בחום!

מקסים ומעורר מחשבה. לוקח קצת זמן להתחבר לדמות הראשית, אבל הפגמים שבה הם אלו שבסוף הופכים את הספר לרומן עם ערך מוסף

Cutsie

3.5⭐

"סיפור האהבה הזה באמת יצר תחושה פנטסטית של ציפייה" חמוד, מעורר מחשבה, מקסים, מעביר אחה"צ בנעימים. אהבתי במיוחד את הערת המחברת! 3.5⭐

חמוד ממש! מתוק, קליל ולגמרי מעביר את הזמן בנעימים. * קצת ספוילרים * השימוש בטרופ של חוסר תקשורת לא הכי אמין (אבל יש מצב שזה גם עניין של טעם אישי) והקצב של הסיפור לעיתים לא ברור, אבל הקשר בין הזוג מרגיש אמיתי וכנה, אין דרמות מיותרות כדי להניע עלילה, ואני לא אשקר חלק ממני הרגיש שזה פאנפיקשן לטראוויס סקוט.

ספר מאוד מגזרי, שמהדהד את הכאב שלא זוכה להתייחסות בדרך כלל. כל בחורה בחוויה דומה יכולה להזדהות עם תומה, שמחפשת את עצמה ואת זה שישלים אותה. החלוקה לפרקים לפי גילאים הייתה בחירה חכמה ונכונה בעיניי, כמו גם הכתיבה בפסיפס של מקטעים מהם מורכבים החיים. אני חושבת שהיה יותר נכון להתמקד רק בתמר ולא להגדיר את הסיפור כארבע רווקות דתיות, כי בסופו של דבר זה הרגיש כמו סיפור אישי שפתאום הוכנסו לו כמה קטעים על אנשים אחרים שלא ממש קשורים. היו גם כמה מקטעים שהייתי מוותרת עליהם, אבל בגדול סיפור טוב.

קליל, קריא, אבל לא משהו מעבר... הכי טוב של הסופרת לדעתי, ופלייליסט עם שירים של פאראמור תמיד מוסיף עוד כמה נקודות אצלי

בגדול, הספר חמוד. הרומן נקרא מנקודות המבט של שתי הדמויות הראשיות, מה שמוסיף לחוויית הקריאה - אבל מצד שני עדיין לא עוזר לדעתי למעבר מעט מהיר מידי להתאהבות. הכימיה ביניהם מורגשת וסיפור המסגרת ממש חמוד, כי מי אני שאתנגד לאנגליה הוויקטוריאנית, ועוד בשילוב עם אוניברסיטה? הבעיה לדעתי היא שלעיתים זה מרגיש רק כפילר בין קטעי הרומן, ולא כעלילה אמיתית. לסיכום ממליצה לחווית קריאה מהירה וכיפית אך מעט נשכחת.

בינוני לי מה נעשה אין מה להוסיף

ברצינות, אני לא יודעת מה קראתי פה. אמ;לק היפה והחיה פוגש את דמדומים פוגש את בני הנפילים, אבל הוא הילד המכוער של שלושתם. • מתחילה קצת ספוילרים אז מזהירה פה • הדמות הראשית בספר לא ברורה, היא הילדה הקטנה במשפחה אבל איכשהו נפלה עליה כל האחריות, צדה (מישהו אמר קטניס) אבל שונאת את זה, יש לה חבר אבל לא באמת, ואז היא פוגשת זאב ביער ונחטפת. היא כביכול שונאת פיות אבל מתגברת על זה די מהר, מנסה לברוח אבל מוותרת על זה כי אמרו לה שלא כדאי, מתגעגעת למשפחה שלה למרות שהיא אמרה שלא אכפת להם אחד מהשני. כל האמצע מוזר ברמות שאני לא אצליח לתאר, מלא אוכל ושיחות שלא ברור מה הפואנטה שלהן. התפנית בעלילה מובילה לעוד שני פרקים של סגירת מעגל אבל בפועל הם רק מריחת זמן, ואז נכנסים לעוד חלק שמרגיש שנכתב נטו לסימון וי על בידור הקהל והכנה לספרים הבאים. אני מנסה לא לספיילר אבל הסיבה לכל המאורעות מעצבנת בעיניי, ואני חייבת להגיד את זה איפשהו: לא, לשים מסכה על הפנים לא הופך אותך למכוער, אלא סתם לאדם עם מסכה. בסוף הספר הרגשתי שפיירה איבדה מעצמה, לא שהיה הרבה ממנה, ושבתכלס היא סוג של בלה במסווה של קטניס. לסיכום: פשוט מאכזב, בינוניות ללא שום ייחוד או חותם.

מצטערת אבל זה אחד הספרים הכי גרועים שקראתי. אני אוהבת רומנים, אוהבת גוסיפ, אוהבת את צ'אק ובלייר. זה לא היה זה. היו המון בעיות בספר הזה שאני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל... דבר ראשון, הכתיבה. העובדה שמגנוליה זורקת שמות של מותגים ליטרלי בכל פעם שהיא רואה מישהו הייתה פשוט מעיקה. הבנו שאת מומחית באופנה, אפשר להתקדם. שתי נקודות המבט היו רדודות, האופי של מגנוליה מסתכם בזה שהיא יפה ועשירה ושל בי ג'יי בזה שהוא חתיך ועשיר. דבר שני, העלילה. כי אין כזאת. ותאמינו לי, חיפשתי. המעבר בין "ריב" ל"השלמה" כל כך לא קוהרנטי, לא הגיוני, לא מוסבר ובגדול סתם מתרחש לסירוגין ללא כל שינוי או חוויה אמיתית שהדמויות עוברות. יש פה ניסיון לדון בנושא של כמה אהבות אמת יכולות להיות לאדם, אבל בפועל אין העמקה בכלל. אני לא תמיד מחפשת עומק, אפילו להיפך לפעמים, אבל כאן אפילו לא היה כיף לקרוא. כמות הפעמים שגלגלתי עיניים תוך כדי קריאה בספר הזה שוברת שיאים. דבר שלישי, המשולש/ מרובע/ וואטאבר שבספר לא מקבל מספיק מקום. הוא לא ברור, לא מועמק, וסתם משמש כזרז לא טוב. כנ"ל עלילות המשנה, הבנייה לספר הבא בסדרה והכביכול "קונפליקט" העיקרי. כל זה עוד בלי לדבר על ההתייחסות העלובה ל'בעיית' הסמים של בי ג'יי, שמופיעה רק כשזה נוח בעלילה ולא מטופלת בצורה נכונה ה בכלל. הייתי אומרת שאם זה אמור להיות ספר על שני דושים אז אולי הוא בסדר אבל אפילו זה לא. בתכלס הניקוד שלי הוא חצי כוכב ואפילו זה בחסד. הלוואי שהייתי מבינה מה הפך את הספר לסנסציה כי ברצינות, אני לא מצליחה להבין איך הוא יצא לאור אפילו.

בכנות, הגעתי לספר הזה עם ציפיות נמוכות אחרי שפחות או יותר שנאתי את הראשון, אבל אני חייבת לציין שגם בראיה אובייקטיבית, הספר הזה פשוט גרוע. קודם כל, כל הרקע הפוליטי לעלילה לא מנומק ולא מפותח בכלל, אז לא ברור מה קורה בין 2 הממלכות ואיך כל העולם הזה נוסד בכלל. זה היה נסבל אם הסיפור היה מונע מהדמויות, אבל גם הן שטוחות כמו פלקט. הוליס, "גיבורת" הסדרה, היא בסה"כ ילדה מפונקת, מתנשאת ושטחית. היא מסתכלת על הארמון באייסלוט וחושבת שהוא נחות, מכנה את המקום בו עניים מתגוררים "מסריח" וחושבת את עצמה מסכנה אפילו שהיא גדלה בארמון. לצערי, שאר הדמויות בסדרה לא חושבות כמוני אלא בטוחות שהיא תגלית המאה. כל המניע שלה (והגורם לכל הבעיות) הוא ההתאהבות "המפתיעה" שהייתה לה בספר הראשון, שבגלל הבחירה הלא טריוויאלית היא אמורה להציל את העולם. אבל בעצם היא הכירה את הבחור שבועיים, ולא ממש הייתה שם התפתחות של מערכת יחסים. עובדה שגם הוליס עוברת הלאה תוך יומיים וחצי בערך, אבל זה לא מונע ממנה להזכיר אותו כל שניה, שחס וחלילה לא נחשוב שהיא שכחה. נעבור לצלע השניה בסיפור האהבה - איטן. זאת דמות שכמעט והיה יכול לצאת ממנה משהו. עד ל"תפנית" מסוימת בעלילה הוא שונא, נוטר ומקניט את הוליס על כל דבר שהיא עושה, ודי בצדק. אבל לנוחות העלילה ובלי שום תהליך, הוא פשוט מתאהב בה ועכשיו גם הוא בטוח שהיא כליל השלמות. לגבי שאר הדמויות לא ארחיב, הן ממילא לא מקבלות שורות או אופי אלא אם כן הוא מיועד להחמיא להוליס. בנוסף, כל בעיה עלילתית נפתרת בקלות, או בצורה הכי מפגרת שאפשר לעלות על הדעת (עדיין לא התאוששתי מנקודת השיא של הספר) בלי שאף אחת מהדמויות האהובות שלנו צריכות להזיז אצבע. כי בכל זאת כולם צאצאים של נסיכים או משהו כזה. ממש חבל כי לסיפור המסגרת של העלילה היה סיכוי לעבוד, זה פשוט לא יצא לפועל. לסיכום, באמת שהזמן שלכן שווה יותר מהתאים במוח שתשרפו בקריאת הספר הזה.

רדוד ותפל.