ספר נפלא, כל כך נהניתי מקריאתו שנון, מרתק, בסגנון ג'ין אוסטין אך בדיוק כתוב בסגנון עכשווי. מומלץ בחום. בין הטובים שרכשתי בשנים האחרונות.
מי אמר 'גאווה ודעה קדומה' ולא קיבל? רומן משעשע, רגיש אותנטי לתקופה. ספויילר..... הסוף כמובן טוב. מומלץ מאוד
סיימתי ביום,לא רציתי לעזוב אותו אהבתי את ההתנצחות של השניים והשנינות בכתיבה
נהניתי מאוד להקשיב לספר בנסיעות זה לא ג'ין אוסטין אבל זה לפחות נאמן לרוח התקופה וכתוב לא רע בכלל.
ספר נהדר!!! דמויות שכיף להתחבר אליהן וליהנות במבע שלהן אל הסוף הטוב. אהבתי את ההקבלה והדמיון בין הגיבור לגיבורה. קיטי השועלה! מגיע לה הטוב ביותר. אסקפיזם מוצלח!
סיפור חביב, עם הומור. מזכיר קצת את ספריה של גיין אוסטין (כמובן). הדמויות מתוארות בצורה כמעט ויזואלית. נהניתי מאד
לסקירה - https://sivi-the-avid-reader.com/המדריך-לעלמה-רודפת-הממון-סופי-אירווין/
ספר מעולה! כייפי, שנון, מצחיק וקשה להפסיק לקרוא מהרגע שמתחילים.
מצוין.... מסוג הספרים שמרגע שמתחילים מאוד קשה להניח בצד. קריאה שוטפת, קולחת, קלילה וזורמת.
נהניתי מאד!!! קיטי חזקה וחדה ומלאת תושייה. ורדקליף מכבד ועובר שינוי מעניין. אהבתי מאד את הכנות וההערכה ההדדית ביניהם. נראה שהסופרת מכירה את הסייגים והמוסכמות של התקופה, אך מכניסה ביקורת ופמיניזם ששימחו אותי. הייתי שמחה לקרוא אפילוג. קשה להפרד מהספר..
מושלם, קיטי כובשת ומצחיקה וסיימתי אותו ביום אחד. מקווה שיהפכו אותו לסדרת טלביזיה
ספר בסגנון ג׳יין אוסטין עם עלילה צפויה וסוף ידוע. עם זאת, זהו ספר שנכתב בימינו ומתבטא בקלילות ובהומור מרנינים. ספר מהנה ומבדר. פסק זמן מרענן לימים טרופים.
כל כך מזכיר את ג'ין אוסטין אבל בהחלט יותר מודרני . אני אוהבת ספרים שהם מלאי רגש , מצד שני לא חושפנים בצורה שלא משאירה מקום לדמיון. חמש כוכבים ממני על ספר שהשאיר אותי מרותקת אליו על אף שכמעט לא נראה יותר בנוף של הג'אנר העכשיוי
איזה ספר מקסים!! שנון, כיפי ולא שטחי. נהניתי מאד מהתפתחות סיפור האהבה ההדרגתי והדמויות עם האופי החזק. איזו דמות נשית מוצלחת ואנושית. ממליצה בחום
מרתק, שנון, מצחיק, מרענן הכל בספר אחד כיף גדול נקרא בשקיקה רבה!! מומלץ בחום
מאוד אהבתי. ספר מיוחד, מאוד שונה מכל ספר אחר שקראתי. כתוב אחרת, מתאר תקופה שכמעט לא קראתי עליה. גיבורים לא נטולי פגמים, מצחיק במידה, והצליח איכשהו גם להקל עליי בתקופה זו..
מקסים , שנון , מצחיק ורומנטי מה צריך יותר כדי להעלות חיוך על השפתיים ❤
שנון, מצחיק, מתוק וקליל. הסוף צפוי, אבל זה לא הפריע ליהנות ממנו עד הסוף. לא יכולתי להניח אותו מהיד. מומלץ!
לקח מעט זמן עד שהוא הגיע המעניין אבל ברגע שמגיעים אליו אי אפשר להניח את הספר מהידיים. לחובבי בריג'רטון וג'יין אוסטין ושאר הדרמות התקופתיות היכונו להנאה מובטחת.
ספר מקסים, קליל, סוחף. הסוף מעט צפוי אבל ממש ממש לא פוגע בהנאה מהספר בזמן קריאתו. מעט הצטערתי שנגמר
עלילת הספר שואבת השראה (אם לא יותר מזה), מספרי ג'ין אוסטין (כולל ארוע שכמעט הועתק כמות שהוא מספר של ג'ין אוסטין). אני אוהבת מאד את ג'ין אוסטין ולכן גם הספר הזה גרם לי הנאה רבה. כתוב בכישרון וברהיטות. מומלץ לאוהבי ולאוהבות ג'ין אוסטין, אך לא רק.
ממש חמוד! משעשע... קולח... קליל... כייפי... סיום די צפוי... אבל כל סיום אחר היה גורע מההנאה... אמנם מדובר על תקופה אחרת... ומקום אחר שהוא לא ישראל... אבל גם אם התפאורה והרקע משתנים... אנשים הם אנשים...
ספר שלוקח את הקורא/ת ללונדון של המאה ה-19 קסום, מרתק, מרגיז, מצחיק, מסקרן דמות נשית חזקה ומרשימה דמות גברית זהה עונג צרוף❤️
אני לא מרבה לומר את זה אבל זה ספר מעולה! החיסרון היחיד שאפשר לומר עליו זה שהוא נגמר מהר מדי... מינון מדויק בין רצינות להומור, לא כבד מדי ולא שטחי מדי. הדמויות מעולות!!
נהניתי מכל רגע! סיפור רומנטי שמתחיל בצורה קצת יותר מקורית מהדרך כלל, כי לוקח די הרבה זמן עד שהזוג בכלל נפגש. כתיבה טובה, עלילה קצת יותר מקורית מהרגיל (אם כי בכל זאת צפויה), גיבורים בנויים היטב, שובי-לב ומקסימים... אין תיאורי סקס בוטנים, רק נשיקות חסודות למדי ממש בסוף, וזה לגמרי מרענן ותואם לרוח הספר מה עוד אפשר לבקש?! רק עוד ספרים כאלה... ממליצה.
ספר חמוד להפליא, עם גיבורה חזקה- מצד אחד תחמנית מאוד, ומצד שני גם ישירה מאוד בהתנהלותה עם הגיבור. הסופרת שמה "על השולחן" את הבעיות הכלכליות של נשים בתקופת העוצרות, והתלות שלהן בגבר שיוכל לפרנס אותן. יש כמה אפיזודות משעשעות, וגם מצבים דרמטיים מאוד דומים לספרים של ג'יין אוסטין.
משעשע מאוד, סוחף, שנון, רומנטי ומעט עוקצני, אסל הכול ברוח טובה ומצחיקה. מזכיר את סדרת ברידג'רטון. ממליצה בחום לאוהבי הז'אנר.
מקסים, שנון, מרגש ומצחיק. יחד עם זאת מצליח לגעת בעניינים לא קלים כגון פוסט טראומה, מצוקה כלכלית ויתמות. אהבתי :)
ספר מקסים. קראתי בנשימה אחת. למי שאוהב את הסגנון מובטחת הנאה צרופה. מסוג הספרים שאתה עצוב שנגמרו כי אתה רוצה להמשיך לקרוא...
אהבתי מאוד. ניסיון ליצר דמות פמיניסטית בעידן שוביניסטי. הניסיון הצליח
עלילה מקסימה, כתיבה שנונה עם הומור,סופרת נהדרת , אהבתי מאוד, מומלץ ביותר.
ספר נפלא. מזכיר את הספרים של גיין אוסטן שאני כל כך אוהבת. כל הכבוד לסופרת. מקווה שיצאו עוד ספרים מפרי עטה.
ספר מעולה! הרבה כתבו פה שזה רומן בסגנון ג'יין אוסטן. לי זה יותר הזכיר את הסיפור של סקארלט מחלף עם הרוח
אני אוהבת את לונדון וסיפורי החיזור והחברה הגבוהה מאז ג'יין אוסטין, בריג'רדון ורבות אחרות.היו בתקופה הרבה פגמים אך הסיפורים מרתקים.והספר הזה לקח את התקופה והתייחס אליה מעט בשעשוע, הראה לנו צד נוסף ברגישות וגם ציניות, מהנה, מצחיק ועם סוף נהדר. הייתי ממשיכה בכיף לעוד חלק, אבל הוא לא קיים...
רומן היסטורי מהנה וקומי. יש התייחסות גם לנושאים מעוררי עניין כמו כובד האחריות של האחים הבוגרים כלפי הצעירים מהם במשפחה לאחר פטירת הורים והשלכותיו של שירות צבאי על הנפש של החייל. רומנטיקה נקייה עשויה בטוב טעם.
כל הספר חשבתי על בריגרטון אבל אני והבת המתבגרת שלי נהנו מאוד ממנו , הסיפור צפוי ומוכר אבל כתוב בצורה סוחפת ומעניינת , היה מהנה ונטול מיניות שלשם שינוי נותן להנות מהסיטואציות בספר
מאוד אהבתי מאוד את הספר. משעשע ביותר. נעים לקריאה. סגנון ג'ין אוסטן אבל בשפה של ימינו. לכל מי שרוצה הפסקה מספרים כבדים....
חמוד מאוד, קליל , גם אם העלילה פשוטה, אי אפשר להפסיק לקרוא, כדי לראות מה יהיה הסוף, שווה בהחלט קריאה
גרסה נקייה של 'ברידג'רטון' ו'עסקת הדוכסית' שמראה איך מנצחים עם הקלפים שקיבלנו בחיים...
חמוד. מזכיר מאוד את בריג׳רטון.. אפשר להשליך גם קצת על החיים שלנו בעת הזו, למרות שמדבר על אנגליה עם המעמדות והעושר הגדול לעומת היותר עניים ופשוטי העם. אהבתי. כיף לקרוא וקצת לברוח מהחיים ומהקשיים שלנו, ו״להכנס״ לעולם מקביל וקצת אחר. בקריאה חוזרת, יש המון פרטים ושמות של אנשים לזכור .. קצת מעמיס... אנגלי .. עם הומור אנגלי משובח וציני. ״ קצת הרבה״ פמיניסטי.. ובסה״כ מעניין ומומלץ.
באותו השבוע יצא לי לקרוא שני ספרים נהדרים, העלילה של שניהם מתרחשת בלודון לפני 200 שנה בערך, שני הגברים לחמו בווטרלו ושתי הנשים עניות. הראשון שסיימתי הוא עסקת הדוכסית, ספר נהדר. השני הוא הספר הזה, ספר מקסים ושנון, מספר על קיטי הענייה, שיוצאת חדורת מטרה ונחישות אל לונדון, להשתתף בעונת הנשפים כדי למצוא את האחד העשיר שיציע לה נישואין וימחק את החובות שנותרו לאחר מות הוריה ולו גם במחיר של נישואים אשר איין בהם אהבה כלל. ספר נהדר, מצחיק לעיתים ובכלל, כייף לי לקרוא אותו כאן בלונדון לגמרי במקרה😀💙❤️ממליצה בחום!!!
ספר מקסים עם שני גיבורים חמודים להפליא. הכלאה בין בריג’רטון לגאווה ודיעה קדומה. תענוג מובטח.
ספר חמוד מאוד, כייפי לקריאה כשמחפשים לקרוא משהו נחמד וטוב. מאוד ממליצה
ספר חמוד וכייפי לקריאה. בימים קשים אלה כמה טוב לצלול לעולם של נשפים, שמלות, רוזנים וברונים במעמד העליון בלונדון של לפניי 200-300 שנה. חלק מהספר קצת נמרח אבל הסוף ממש חמוד. ממליצה לקרא ולו על מנת לברוח קצת מהמציאות.
בספר שכל כולו מחווה ברורה לגמרי לספרה המפורסם של אוסטן – גאווה ודעה קדומה – אך שנכתב בזמננו אלה, כאשר לשונה של הסופרת משוחררת בהרבה מזו של אוסטן, ועדיין נאמן לסוגה ולתקופה, פוגשת הקוראת שוב בחמש אחיות, שבאין להן אח, יאלצו בעתיד הקרוב מאד לוותר על כל אשר להן, אלא אם כן יימצא רווק בעל ממון שיינשא לאחת מהן, ויציל את כל בנות המשפחה מהצורך לעבוד לפרנסתן בתקופה שבה נשים עובדות היו שייכות למעמד הנמוך בלבד. מעמד שאין ממנו מוצא לעד. בניגוד לספרה של אוסטן, כאן האחיות כבר יתומות מהוריהן, שהותירו אותן כמעט בחוסר כל, עם משכנתא על הבית, משכנתא שנטל האב כדי לכסות את חובותיו, והבכורה שבהן, קיטי טלבוט, מיס טלבוט בשבילכן ובשבילכם, מנהלת את משק הבית ומודעת עד כאב לכיסיה המתרוקנים והולכים. כמו אצל אוסטן, גם כאן תהיה בריחה כדי להינשא, וכבודה של עלמה צעירה יעמוד בסכנה, כמו אצל אוסטן – מקרה חירום, כמעט אסון, ייפתר באורח פלאי, כמו אצל אוסטן, תושייתן של העלמות, ואופיין המחוספס מעט ביחס לחברה הגבוהה, יביאו אותן בסופו של דבר על המנוחה ואל הנחלה. ואת הקוראת לשמחה גדולה שראתה כך וכך המלצות נלהבות על הספר הזה, ונענתה להן, וקנתה לעצמה את הספר הזה, שיעביר את ימיה, ובעיקר לילותיה במין סוג של עונג מרנין. עוד על הספר כאן: https://irisganor.com/9678/
חמוד וקליל. נהניתי מאד. הייתי שמחה ליותר רגש ורומנטיקה אבל בכל זאת נהניתי. אהבתי שכל דמות בספר היא ממש טיפוס, עם קול ייחודי ואופי שונה.
לקח לי קצת זמן להכנס לספר אבל ברגע שזה כרגע לא עזבתי נהנתי ממש.
חביב. ספר תקופתי. רומנטיקה עדינה ומהוססת כמו של ג'יין אוסטין.
חמוד ממש! שמר על אמינות של התקופה, אבל עם שפה עדכנית וקרובה אלינו. רומנטי וחמוד
נחמד, זורם וקריא מאוד, עלילה די צפויה, הצצה מעניינת לחיי האצולה באנגליה.
בדיוק מה שהיה נדרש לי בתקופה קשה זו כדי לנשום ולשכוח כל מה שקורה במציאות. רומן מלבב וכתוב היטב. חבל שנגמר…
בתחילה קראתי בסוג של זלזול. מה כבר יש בסגנון הזה שיכול להיות מעניין. אבל ככל שהמשכתי לקרוא, הספר הזה הפך לחגיגה מענגת.
הספר כתוב טוב (למרות מספר שגיאות כתיב). עם דמויות חזקות ומעניינות, כולל תיאורים על התקופה והקונפליקטים שעומדים בפני הדמויות. ההתפתחות הרומנטית בין הדמויות איטית, וזה לטעמי. אבל כשזה קורה, זה לא סוחף או מרטיט. על גבול היבש.
רומן קליל ומשעשע. למרות הסוף הצפוי היה קשה להניח מהיד. ממתק שנון שמספק כמה שעות בריחה לעולם אחר. מומלץ
חמוד מאוד. בהחלט מזכיר את גאווה ודעה קדומה. גיבורה חזקה שדואגת ליצור את הגורל שלה. בין לקרוא
מקסים ושנון! אוהבות ג'יין אוסטין יתמוגגו מהספר, ששם דגש על נחישותה של אישה שלא לתת לגורלה להכתיב את חייה, אלא לוקחת את המושכות לידיים. ההערות על החברה הגבוהה, הדיאלוגים וכל האווירה מוסיפים להנאה מהסיפור. ממליצה!!
קצת מזה וקצת מזה, סיפור שמזכיר קצת את גאווה ודעה קדומה, קצת בריג'טון, סה״כ נחמד תיאור יפה של התקופה והאוירה.
כיף לקרוא אבל... כל המלל שלא קשור בסיפור אורך הרבה יותר מדי. גם בהתחלה וגם בסוף.
מתקתק רציתי עוד קצת בסוף לפחות סצנת ס ק ס אחת אבל שווה קריאה
כיף של ספר. קראתי בלילה אחד. מצחיק, רגיש, כתוב היטב. הדבר היחיד שהוריד לו נקודה זה שכל התסבוכות נפתרות כמעט כהרף עין וזה פוגם באמינות. אבל חוץ מזה ספר מעולה.
הקריינות היתה מעולה העלילה היתה מעט טרחנית והקצב איטי מידי. נהניתי מהעובדה שהמשלב הלשוני תאם לתקופת הסיפור
נחמד לפרקים אבל משעמם ונמרך רוב הזמן.. לא ממליצה אלא לחובבי ג'ין אוסטין למיניהם. מעט מאד רומנטיקה ואין בכלל רגעים לוהטים
ספר נחמד אבל מייגע ואפילו משעמם בקטעים מסויימים. הסוף היה צפוי כמו ב ספר רומנטי. אבל בכל זאת אהבתי לקרוא. במיוחד מהמחצית עד הסוף.
הספר כתוב בצורה שמאפשרת קריאה קולחת, הרבה היו צפוי מראש וקצת בנאלי אבל עדין היה נחמד להעביר את הזמן איתו.
אני מתה על רומנים היסטוריים - אבל משהו כאן לא עבד… הסיפור מוכר מצד אחד ומתאמץ מידי מצד שני. אין כימיה בין הדמויות - יותר מדי דיבורים משמימים וכלל לא מתוחכמים… ספר מאכזב - אפשר לוותר.
הסיפור חביב. מבחינה לשונית אין זרימה קולחת של השפה. מעניין יהיה לקרוא את הספר בשפת המקור. האם זה התרגום או עצם הכתיבה?
מצד אחד, ספר קולח ומהנה. מצד שני, ה"השראה" מג'יין אוסטן כל כך זועקת שזה מפריע. בנוסף הסוף ידוע מקילומטרים, וגם *ספוילר אפשרי* העובדה שדמויות משנה בסיפור מעוצבות בצורה די שטחית רק כדי לא להפריע לסוף הטוב (פמברטון, ארצ'י) גם מרגיזה קצת.
חבל שהתרגום כל כך קלוקל. היה עוזר אם מישהו שיודע אנגלית ועברית היה מתרגם את הספר.
חביב בלבד היה יכול הרבההה יותר חד ושנון. הדמויות הראשיות היו חינניות אבל משהושם היה חסר ולא הצליח להתרומם . התחושה היתה שנכתב כבסיס לתסריט ולא כספר
קצת טרחני, מלא מלא פרטים ארוכים הסוף הטוב מגיע בעשרה העמודים האחרונים קצת מתיש בעייני
חמוד מאוד, אבל רחוק מלהיות רומן רומנטי. רק לקראת סוף הספר מתחילים רמזים לזה וכשזה כבר ברור, הספר גגמר.
שעתיים של נחת רוח, בקריאה בספר חביב שאין בו שום לקח או מוסר השכל מלבד המסקנה החוזרת שהיה לא נעים להיות אשה בתקופות קודמות ועדיין, במובנים מסוימים.
הגירסה הקולית היתה טובה לשם שינוי. הסיפור מטופש ואפילו לא רומן רומנטי למשרתות. הכותבת מנסה את כוחה בלכתוב ספר שהוא יותר מידע על החיים בתקופה מאשר לספר סיפור. תיאור הדמויות רדוד ולא מאפשר הבנה שלהן
די מאוכזבת. התקציר נשמע מבטיח מאוד אבל התקשיתי להתחבר לדמות שהייתה מתוחכמת מדי ודי קרה בדרך שלה להשיג את מטרתה. ה'קורבן' שלה היה בחור תמים וטהור שהתאהב בה לחלוטין. דווקא פה הסכמתי עם אחיו הגדול שתיעב את הגיבורה ואת התנהגותה הנצלנית והאנוכית. יכול להיות שעשתה זאת ממניעים טהורים ומתוך רצון להציל את אחיותיה מגורל אכזר , אבל הדרך וחוסר הקושי בפעולה הזאת, די המאיסה עליי את דמותה. יכול להיות שהסופרת פשוט לא התאמצה בתאורה את הקושי של הדמות עצמה וגרמה לי לחשוב שהיא מעמידה פני מאוהבת ורודפת ממון בקלות. די מאוכזבת כי הספר התחיל טוב והסגנון של הספר הוא הסגנון האהוב עליי בספרות.
ספר משמים על גיבורה משמימה שמחפשת שידוך עשיר כדי להציל את משפחתה ובסופו של דבר, הפלא ופלא, מצליחה להתאהב ולעורר אהבת אמת בלבו של בחור שהוא, הידד, גם אציל, גם עשיר וגם, ובכן, משמים בדיוק כמוה. הדיאלוגים, העלילה, הכל היה משמים בספר הזה, שהיה אמור להיות קומדיה רומנטית אבל לא היתה בו ולו שורה קומית אחת. את הדיאלוגים השנונים היה ניתן לזהות רק מפני שהמחברת הואילה בטובה לציין שדמות זו או אחרת חייכה או לא הצליחה לכבוש את צחוקה למשמע השנינות (הבלתי מזוהה על ידי הקורא). והרומנטיקה? היא היתה שם, כנראה, כי היו שם גיבורי גיבורה שהתאהבו זה בזו, אבל מאחר והם והעלילה היו משמימים כל כך, ההפי אנד שלהם היה רומנטי כמו ההפי אנד של רואה חשבון שהצליח להוציא דוח מאזן מושלם בבדיוק בזמן.
ממש מאוכזבת, קניתי את הספר וחשבתי שמצאתי עוד ספר סטייל ברידג'רטון, אבל אין פה רומן רומנטי בכלל...
1
בית נֶטְלי, בידינגטון, דוֹרסֶטשייר, 1818
"אתה לא מתכוון להתחתן איתי?" שאלה מיס טלבוט בתדהמה.
"לצערי," השיב מר צ'רלס לינפילד, שארשת פניו התקבעה בעווית שחֶצייה התנצלות וחֶצייה התגוננות מפני שטף דברי התוכחה הצפויים. הבעה שפלוני עשוי לעטות כשהוא מבטל בצער הזמנה למסיבת יום הולדת, לא אירוסים בני שנתיים.
קיטי נעצה בו מבט המום. היא לא הצליחה להבין. קתרין טלבוט, או קיטי, כפי שכונתה בקרב בני משפחתה ומכריה הקרובים, לא התקשתה בדרך כלל להבין דברים. למעשה, היא היתה ידועה בחריפות שכלה ובכישרונה למצוא פתרונות מעשיים לבעיות שונות. אבל עכשיו קיטי לא ידעה מה לומר. היא וצ'רלס תכננו להתחתן. זה מה שהיא ידעה שנים - ופתאום זה לא יקרה? מה היא אמורה לומר, מה היא אמורה להרגיש בתגובה לבשורה מרה כל כך? זה שינה הכול. אבל צ'רלס עדיין נראה אותו דבר, לבש בגדים שהיא ראתה אלפי פעמים, ברישול שרק העשירים יכולים להרשות לעצמם. אפודה מעוטרת ברקמה משובחת שמכופתרת עקום ומטפחת צוואר צעקנית ומקומטת שאפילו לא נקשרה אלא סתם נכרכה. מן הראוי היה שלפחות יטרח להתלבש באופן שמכבד את המעמד, חשבה קיטי במרמור גובר כשמבטה נעצר על המטפחת המחרידה.
קורטוב מזעמה הצליח כפי הנראה לחדור להבעת פניה, כי צ'רלס עבר בבת־אחת מגישה מכעיסה של התנשאות מתנצלת לזו של ילד קטן שנעלב.
"אין לך שום סיבה להסתכל עלי במבט הזה," הוא אמר. "הרי מעולם לא הובטחנו רשמית זה לזו."
"הובטחנו רשמית זה לזו?" רוח סוערת הפיחה חיים חדשים במפרשיה, והיא גילתה שהיא בעצם זועמת למדי. נבזה חסר תקנה שכמותו. "אנחנו מדברים על חתונה כבר שנתיים. התעכבנו עד עכשיו רק בשל מותה של אמי ומחלתו של אבי! הבטחת לי - הבטחת לי כל כך הרבה דברים."
"אלה היו סתם דיבורים של ילדים," מחה, והוסיף בעקשנות של פרד, "וממילא לא יכולתי לבטל כשאביך שכב על ערש דווי. זה לא היה המעשה הראוי כלל וכלל."
"אז עכשיו, אני מבינה, אחרי שהוא מת - עוד לא עבר חודש מאז שקברתי אותו - אתה יכול סוף סוף לנטוש אותי?" היא רתחה. "האם זה המעשה הראוי?"
הוא העביר את אצבעות ידו בשְׂערו בתסכול ועיניו נדדו לרגע אל הדלת.
"תקשיבי לי, אין טעם שנשוחח כשאת מתנהגת בצורה כזאת," הוא אמר, כמו מישהו שמואיל לשמור על סבלנותו למרות הקשיים שמערימים עליו. "אולי מוטב שאלך."
"שתלך? אתה בשום אופן לא יכול להטיח בי בשורה כזאת בלי להסביר את עצמך. רק לפני שבוע נפגשנו ודיברנו על חתונה במאי - בעוד פחות משלושה חודשים."
"אולי הייתי צריך לכתוב מכתב וזהו," הוא אמר לעצמו ושלח מבטי ערגה אל הדלת. "מרי אמרה שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא פנים אל פנים, אבל אני חושב שמכתב היה פשוט יותר. אני לא מצליח לחשוב כשאת צועקת עלי."
קיטי שמרה בצד את הסיבות הרבות שהיו לה להתרגז, ובחושים של ציידת מלידה התמקדה אך ורק במידע החשוב שצץ פתאום.
"מרי?" קולה היה חד. "מרי ספנסר? ואיך בדיוק קשורה לזה מיס ספנסר? לא היה לי מושג שהיא חזרה לבידינגטון."
"כן, כן, היא חזרה, כלומר, כן," גמגם מר לינפילד ואגלי זיעה זעירים בצבצו על מצחו. "אמא שלי הזמינה אותה להתארח אצלנו לזמן־מה. ללא ספק יועיל לאחיותי לרכוש מכרה חדשה."
"ודיברת עם מיס ספנסר על סיום האירוסים שלנו?"
"למעשה, כן... היא גילתה הבנה רבה מאוד ביחס למצב - של שנינו - ואני מוכרח לומר שהיה נחמד ל... לדבר עם מישהו על זה."
שתיקה לרגע. ואז, בנימה כמעט אגבית, "מר לינפילד, אתה מתכוון להציע נישואים למיס ספנסר?"
"לא! כלומר, אנחנו כבר... אז חשבתי שיהיה הכי טוב לבוא לכאן, ו..."
"אני מבינה," אמרה קיטי, והיא אכן הבינה. "אם כך, אני מניחה שמגיע לך ציון לשבח על הביטחון העצמי שהפגנת, מר לינפילד. לא כל אחד יכול להציע נישואים לאישה אחת בשעה שהוא כבר מאורס לאחרת. בראבו."
"זה בדיוק מה שאת תמיד עושה!" קבל מר לינפילד, שאזר קצת אומץ סוף־סוף. "את מעוותת והופכת הכול עד שאני כבר לא יודע מימיני ומשמאלי. עלה בדעתך שאולי אני חס על רגשותייך? שלא רציתי לומר לך את האמת? הרי לא אוכל להגשים את הקריירה שאני רוצה לפתח בפוליטיקה אם אתחתן עם מישהי כמוך."
הלגלוג בקולו זעזע אותה. "ומה זה אמור להביע?"
הוא פרש את זרועותיו כמזמין אותה להסתכל סביבה. קיטי לא נענתה להזמנה. היא ידעה מה תִראה כי היא עמדה בחדר הזה כל יום מימי חייה. הספות הבלויות שניצבו קרוב ככל האפשר אל האח המחממת. השטיח למרגלות האח שפעם היה אלגנטי ועכשיו בלוי ואכול כוויות. מדפים שפעם היו עמוסים בספרים ועכשיו עמדו מיותמים.
"אנחנו אולי מתגוררים באותה עיר, אבל בעולמות שונים." הוא הניף שוב את ידיו. "אני בנו של בעל אחוזה! אמא ומיס ספנסר עזרו לי להבין שאני לא יכול לבנות לעצמי שם עם שידוך לא ראוי."
קיטי מעולם לא היתה כה מודעת לפעימות לִבה, שהיו עכשיו כהלמות תופים באוזניה. אם כך, היא שידוך לא ראוי?
"מר לינפילד," היא אמרה, בקול שקט אבל עם נגיעה ברורה של ארס. "בוא נודה באמת. לא היתה לך כל התנגדות לאירוסים שלנו עד לפגישה המחודשת עם מיס ספנסר היפה. בנו של בעל אחוזה, אתה אומר! כג'נטלמן, לא הייתי מצפה מהמשפחה שלך לעבור לסדר היום על התנהלות כגון זו. אולי אני צריכה לשמוח שחשפת את קלונך לפני שהיה מאוחר מדי."
היא הנחיתה כל מהלומה בדיוק ובעוצמה של מתאגרף מקצועי, וצ'רלס, מעתה לעולם מר לינפילד, נרתע לאחור מפניה.
"איך את מסוגלת לדבר אלי כך?" הוא הזדעזע, "אני ג'נטלמן מושלם. את מתחילה להיכנס להיסטריה." אגלי הזיעה הצטברו ומר לינפילד החל לנוע במקומו במבוכה. "אני מעוניין שנישאר ידידים טובים, את מוכרחה להבין, קיט -״
"מיס טלבוט," היא תיקנה אותו בנימוס קר. צווחת זעם חיפשה מוצא בתוך גופה, אבל היא הכילה אותה, ריסנה את כעסה והחוותה על הדלת בהינף יד קצר. "אם תסלח לי, אבקש שתמצא את הדרך החוצה, מר לינפילד."
הוא הנהן קצרות ונמלט כל עוד רוחו בו בלי להביט לאחור.
קיטי נותרה עומדת במקומה, בלי לזוז ובלי לנשום, כאילו בכך תמנע את המשך התרחשותו של האסון. לבסוף הלכה אל החלון שאור הבוקר שטף דרכו את החדר, השעינה את ראשה על השמשה ונשפה לאט את האוויר שהיה כלוא בריאותיה. מהחלון הזה היה אפשר לראות את הגינה כולה. הנרקיסים זה עתה התחילו לפרוח, עשבים שוטים פשטו עדיין בערוגות הירקות והתרנגולות הסתובבו וליקטו את מזונן בין השאריות. החיים בחוץ נמשכו, אבל בצד הזה של החלון, חייה נהרסו לחלוטין.
הן נותרו לבדן לגמרי. לא נותר להן עוד אל מי לפנות. אמא ואבא הלכו לעולמם, ודווקא בשעתה הקשה, בתקופה שבה היתה זקוקה לעצתם יותר מכול, היא לא יכלה לבקש אותה מהם. לא נותרה עוד נפש חיה שתוכל לפנות אליה לעזרה. בהלה אחזה בה. מה תעשה עכשיו?
היא עלולה היתה להישאר כך באותה תנוחה כל היום, אבל אחותה הקטנה, ג'יין בת העשר, התפרצה בסערה לחדר כעבור דקות אחדות ועל פניה ארשת חשיבות עצמית של שליח מטעם בית המלוכה.
"קיטי, איפה הספר של ססילי?" היא שאלה.
"הוא היה במטבח אתמול," ענתה קיטי בלי להזיז את מבטה מהחלון. הן יעשבו את ערוגת הארטישוק אחר הצהריים כדי להכין אותה לזריעה בקרוב. מרחוק, היא שמעה את ג'יין מעבירה את המסר לססילי.
"היא כבר חיפשה שם," היתה התשובה.
"תחפשו שוב." קיטי הניפה את ידה בקוצר רוח.
הדלת נפתחה ונסגרה בטריקה. "היא אומרת שהוא לא שם ושאם מכרת אותו, היא תכעס מאוד כי היא קיבלה אותו במתנה מהכומר."
"מספיק! לכל הרוחות," קיטי התרגזה. "תגידי לססילי שאני לא יכולה לחפש את הספר היקר שלה שקיבלה מהכומר, כי ארוסי נטש אותי כרגע ואני צריכה כמה דקות להתאושש, אם זאת לא בקשה מוגזמת!"
ברגע שג'יין העבירה את המסר הבלתי שגרתי לססילי, כל דיירי הבית - ארבע אחיותיה של קיטי וברמבל הכלב - ירדו לטרקלין ומילאו את החלל הקטן בהמולה.
"קיטי, זה נכון שמר לינפילד נטש אותך?"
"אף פעם לא חיבבתי אותו. הוא תמיד ליטף לי את הראש כאילו שאני ילדה קטנה."
"הספר שלי לא במטבח."
קיטי סיפרה להן בקצרה ככל יכולתה מה קרה, כשראשה שעון עדיין על שמשת החלון. בשקט שירד עליהן בעקבות החדשות הן החליפו מבטים מודאגים. כעבור זמן קצר ג'יין השתעממה והלכה אל פסנתר הכנף החורק. היא הפרה את הדממה עם מנגינה עליזה. ג'יין מעולם לא למדה מוזיקה, אבל חיפתה על היעדר כישרונה בלהט ובמכות חזקות על הקלידים.
"כמה נורא," אמרה לבסוף ביאטריס בת התשע־עשרה, האחות הקרובה ביותר לקיטי בגילה ובאופייה. "קיטי היקרה, אני מצטערת. את בטח שבורה."
קיטי זקפה את ראשה. "שבורה? ביאטריס, זה ממש לא העניין. אם לא אתחתן עם מר לינפילד, זה יהיה הסוף של כולנו. אבא ואמא הורישו לנו את הבית, אבל גם חובות עצומים. כספו של לינפילד היה הערובה להצלתנו."
"התכוונת להתחתן עם מר לינפילד בשביל ההון שלו?" ססילי שאלה בשיפוטיות. שאר האחיות תמיד סברו שבתור האינטלקטואלית של המשפחה, ססילי בת השמונה־עשרה נולדה עם מצפון מפותח יתר על המידה.
"בוודאי לא בשביל היושרה או הכבוד הג'נטלמני שלו," אמרה קיטי במרירות. "אני רק מצטערת שלא חשבתי להשלים את המהלך קודם. לא היינו צריכים לדחות את החתונה כשאמא מתה, ידעתי שאירוסים ארוכים הם פתח לצרות. ואבא חשב שזה לא הולם!"
"מה חומרת המצב, קיטי?" שאלה ביאטריס. קיטי בהתה בה בשתיקה שניות אחדות. איך תוכל לספר להן? כיצד תוכל להסביר את כל מה שעומד לקרות?
"המצב... חמור," קיטי אמרה בזהירות. "אבא לקח משכנתא שנייה על הבית מאנשים ידועים לשמצה. הדברים שמכרתי, כל הספרים, כלי הכסף, חלק מהתכשיטים של אמא, הספיקו כדי לרַצות אותם עד עכשיו, אבל באחד ביוני הם יחזרו. נותרו ארבעה חודשים. ואם לא יהיה לנו מספיק כסף, או לכל הפחות הוכחה שנוכל להתחיל לשלם להם, אז..."
"...נצטרך לעזוב? אבל זה הבית שלנו." שפתה של הארייט רטטה. האחות השנייה מלמטה היתה בהחלט רגישה יותר מג'יין, שלפחות חדלה לנגן וישבה בשקט על ספסל הפסנתר וצפתה באחיותיה.
קיטי לא היתה מסוגלת לספר להן שהאילוץ לעזוב את הבית אפילו לא היה הדבר הגרוע ביותר. מכירתו של בית נטלי תכסה בקושי את החובות, ולא יישאר שום דבר למחייתן. מאחר שלא היה להן לאן ללכת ולא היו להן מקורות הכנסה אחרים, העתיד צפן שחורות. לא תהיה להן ברירה אלא להתפצל. היא וביאטריס יוכלו אולי למצוא עבודה בסולסברי, או באחת מהערים הסמוכות, אולי כמשרתות בית, או אם יתמזל מזלן באמת, אפילו כמשרתות אישיות של נשות ממון. באשר לססילי, קיטי לא חשבה שהיא תסכים או תהיה מסוגלת לעבוד בשביל מישהו, אבל עם ההשכלה שלה היא תוכל לנסות למצוא את מקומה כמורה בבית ספר. הארייט היתה צעירה כל כך, ותצטרך גם היא ללמוד. במקום שמספק גם לינה וכלכלה. וג'יין... גברת פלמר מהעיר, למרות אופייה הנרגן, תמיד הפגינה חיבה מסוימת כלפי ג'יין. אולי היא תוכל לשכנע אותה לקחת את ג'יין תחת חסותה עד שגם היא תהיה בוגרת מספיק למצוא עבודה.
בדמיונה קיטי ראתה אותה ואת אחיותיה מתפזרות לכל עבר כעלים ברוח. האם יזכו להיות שוב ביחד, כמו עכשיו? ומה אם המציאות תהיה קודרת בהרבה מהתרחיש האפל ממילא? עכשיו היא ראתה אותן לבד, רעבות, מיואשות. קיטי עדיין לא הזילה ולו דמעה אחת על מר לינפילד. הוא לא היה ראוי לדמעותיה. אבל עכשיו גרונה החל לכאוב. הן כבר איבדו כל כך הרבה. קיטי היתה זו שנאלצה להסביר לאחיותיה שאמא לא תחלים. לבשר להן על מות אביהן. כיצד תסביר להן עכשיו שהגרוע מכול עוד לפניהן? היא לא מצאה את המילים. קיטי לא היתה כמו אמא שלהן, שיכלה לשלוף תחושת עידוד מחממת יש מאין כבמטה קסם, ולא כמו אביהן, שתמיד היה יכול לומר שהכול יהיה בסדר בביטחון מעורר אמון. קיטי היתה פותרת הבעיות של המשפחה, אבל המכשול החדש היה גדול מדי והיא חשה שלא תוכל להתגבר עליו בעזרת כוח הרצון בלבד. היא היתה רוצה כל כך מישהו לחלוק איתו את העול שהיה משא כבד לצעירה בת עשרים, אבל לא היה אדם כזה. אחיותיה תלו בה את עיניהן, בטוחות אפילו עכשיו שהיא תוכל לתקן הכול. כמו שתיקנה תמיד.
כמו שתמיד תתקן.
הזמן לייאוש עבר. היא לא תובס בקלות כזו. היא כבשה את דמעותיה וזקפה את כתפיה.
"יש לנו יותר מארבעה חודשים עד אחד ביוני," קיטי אמרה בכוחות מחודשים והתרחקה מהחלון. "אני סבורה שנוכל להספיק בזמן הזה לרשום הישג מיוחד במינו. כבר הצלחתי ללכוד ארוס עשיר בעיר כמו בידינגטון. אמנם לבסוף התברר שהוא נחש, אבל אין שום סיבה שלא אצליח פעם נוספת, ובקלות."
"למיטב ידיעתי אין עוד עשירים בסביבה שלנו," ציינה ביאטריס.
"בדיוק!" השיבה אחותה בעליזות, וברק משונה נצץ בעיניה. "ולכן איאלץ לנסוע אל קרקע פורייה יותר. ביאטריס - את אחראית עד שאחזור. אני יוצאת ללונדון."
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
