עוגת אהבה פרסית מאת צליל קשת
רומן דרמה נוגע ללב ומרתק
"כל אחד בונה לעצמו את האושר שלו.
את האושר שלי חצבתי בסלע המציאות.."
(סורושי, מתוך הספר)
על הדמויות:
גיבורת הסיפור היא סורושי(פרסית:אושר),אישה אמיצה ,חזקה ובלתי מתפשרת בת 26 שחווה במהלך 5 שנים גיהינום שאין לתאר במילים. היא כלואה בתא אסירות בתוך ארמון עתיק וגדול ועוברת התעללויות ועינויים יומיומיים (הספר *לא* מפרט את החלק הזה של חייה. לא נכנס לתיאורי מכות ואונס ולא מגרד בהם את הנפש!) היא מצליחה לברוח לאחר 5 שנים של טירוף אל משפחה מדהימה שמארחת אותה כאילו היתה בת-בית.
האישה ,גיברת רודאבה ובנה המתאגרף השרירי והחתיך - רוסתאם(עש גיבור במיתולוגיה האירנית)- הנושא בליבו סוד גדול ומסוכן שאסור לחשוף.
התקופה:
1978-1987
התקופה מתחילה ממש ערב המהפכה האיראנית והשתלטות חומייני והקיצוניים על השלטון. הספר לא מפרט פוליטיקה ולא מיגע בתיאורי עמדות ותהפוכות מדיניות יותר מדי. הוא נותן נקודות חיוניות לסיפור בלבד.
סיפור חיה של סורושי אינו פשוט בכלל. היא נקרעת בין רגשותיה וליבה לבין השכל ותחושת השייכות. תחושת הזוהמה והקושי לעמוד על שלך ולהחליט ולקבוע לעצמך את האושר שלך- גם כשהכל מסביב הפוך ומבולגן.
סורושי מתאהבת ברוסתאם אך מחוייבת להכיל גם את סודו האסור. האם תצליח בכך? האם תשתף פעולה ותשמור על הסוד או שמא תסגיר אותו ותפיץ את המילים לכל עבר?
התקופה היא תקופה מאוד מסוכנת.. לכל מילה יש משמעות בלתי הפיכה.
סורושי אומרת באחד הפרקים כי " רק מי שהרגיש את הצער העמוק ביותר יצליח לחוות מהו אושר אמיתי" - ציטוט אותו היא לוקחת מספר ילדות שמהווה לה השראה ונחמה לאורך שנותיה. הלוא הוא הספר "הרוזן ממונטה קריסטו"- אותו היא הופכת, מפרשת ומצטטת לאורך כל העלילה.
בנוסף לסיפור מלווה לאורך הספר שפע של תזכורות על מאכלים פרסיים, משוררים מקומיים ואגדות פרסיות עתיקות שמכניסות לאווירת המקום והאנשים.
מהי עוגת אהבה פרסית?
האגדה מספרת על נערה פרסיה שהתאהבה בנסיך, ובכדי לגרום לו להתאהב בה אפתה עבורו את העוגה הזו, המלאה בכוחות הקסומים של האהבה. סופה של האגדה לוטה בערפל. לפי אחת הגרסאות הנסיך נשבה בקסמה של העוגה, החזיר לנערה אהבה והם חיו באושר ועושר, כמו באגדות.
אגב, באמת ישנה עוגה כזו והיא ממש פשוטה להכנה וטעמה טעם גן עדן- ממליצה בחום לנסות את הפינה הקולינרית הזו.(חיפוש פשוט בגוגל)
לסיכום:
"זכיתי לשלווה מבורכת לפני שנחתה עליי הבנה חדשה — המציאות היא לא סלע, המציאות היא ים פרוע. מה שחשבתי שהוא אושר חצוב ויציב התגלה פשוט כהפוגה בין סערות. גל חדש ומאיים התקרב באופק. כפי שאמר סארטר, בצדק, "הגיהינום הוא אנשים אחרים" (מתוך הספר)
סגנון הכתיבה סוחף ומרתק. לא מתעכב מדי ולא מרפרף-בדיוק במידה הנכונה לתיאורים למקומות ולאנשים-יחד עם זאת ישנם אירועים לא פשוטים במהלך הספר שכווצו לי את הבטן והיו לי לא קלים כלל.
הספר הוא רומן מפותל ולא צפוי. על בחירות קשות ואתגרים
על אהבה ותקווה אבודה ויותר מכול, על משפחה אמיתית שהיא לפעמים אנשים שאנחנו בוחרים בעצמנו.
לא הצלחתי למצוא ברשת מידע אודות המחברת, צליל קשת. זהו ספר ביכורים שלה.