1
סטילר
אני לא טורח לשמור על שקט כשאני פולש לדירתה של עמנואלה.
החושים שלה התחדדו מאוד מאז האימון עם כיסוי העיניים, ואני יודע שכעת — כמו כל שאר הצוות — עמנואלה יכולה לזהות כל צליל, עמום ככל שיהיה, ולדעת מי או מה אחראי לו.
הסלון מעט שונה משהיה כשהנערה שלי רק הגיעה לכאן. היא שינתה את מיקום הרהיטים וגררה את הכורסה הצהובה למקום שבו הייתה הכורסה בצבע טורקיז, שאותה הציבה עכשיו ליד החלון המשקיף אל הנגרייה שלי.
הספה הלבנה נותרה באותו המקום, אבל נוספו לה כרית נוי פשוטה ושמיכת צמר זולה. אני בטוח שאם הייתה יכולה להרשות לעצמה, עמנואלה הייתה מוסיפה אקססוריז עיצוביים חדשים והופכת את הדירה הזאת לבית. הבית שלה.
מעניין אם היא תסכים להישאר כאן אחרי שהמעונות בקולומביה ייפתחו. אחרי הכול, יש לי הצעה מפתה מאוד עבורה...
אני נכנס לחדר השינה ומתקרב אל המיטה. עמנואלה שוכבת על הצד. התאורה שבחוץ חודרת מבעד לחלון ומאירה אותה בצללים עמומים, מגלה לי שהיא לא החליפה בגדים. היא עדיין לובשת את השמלה הסגולה הקצרה שלבשה בארוחת הערב. אני לא בטוח למי שייכת השמלה הזאת, אבל אני משוכנע שראיתי אותה על כל אחת מהנשים בצוות — שמרבות לשאול בגדים זו מזו.
על עמנואלה השמלה נראית אחרת. כאילו הבגד התאים את עצמו לחן ולאישיות שלה.
מבטי נודד אל רגליה החשופות ואז במעלה גופה. הגור הקטן עטוף בזרועותיה, אפה טמון בפלומתו ועיניה עצומות.
היא לא ישנה.
לאחר שהתגלה לה מה התמורה שאגבה ממנה בגין החוב, היא לא אמרה מילה. במשך שניות ארוכות היא רק בהתה בי בעיניים פעורות והמומות, ואז העבירה את מבטה על כל אחד מהנוכחים, איש־איש בתורו, כמתחננת ללא מילים שמישהו יגיד משהו. אולי שמישהו יגלה לה שזאת רק בדיחה גרועה.
כשאיש לא אמר דבר, עמנואלה פשוט קמה, חצתה את החצר, לקחה את הגור, עלתה במדרגות ונכנסה לדירה שלה.
"זה לא נורא כמו שזה נשמע," אני שובר את הדממה ומדליק את מנורת הלילה.
היא פוקחת עיניים, אבל לא מפנה אותן אליי. רק מתבוננת בגור הקטן ומהדקת את האחיזה שלה בו, כאילו רוצה להגן עליו מפניי.
"סטילר, בבקשה..." קולה חנוק, מסגיר את העובדה שהיא בכתה, "אל תכריח אותי לעשות את זה." היא מקפידה לדבר במבטא ישראלי.
אני מחייך בליבי.
"יש לך חוב לשלם."
היא מתרוממת בזהירות לישיבה, נושאת אליי פנים סמוקות ועיניים נפוחות מבכי. שפתיה אדומות יותר מכפי שהן בדרך כלל והתלתלים שלה גולשים סביב פניה, נופלים על כתפיה ומסתירים את השדיים שלה. היא נראית כמו בתולת־ים — יצור אגדי, יפהפה, מפתה.
מכשף.
"תגיד לי שזאת בדיחה... אני מתחננת." ציפיתי לזעם ולעצבים האופייניים לחצופה הסקסית הזאת, אבל הקול שלה חלש ומותש — מעיד על כך שכל רוח הקרב שבה נעלמה. "לא יכול להיות שאתה מבקש ממני לשדוד יהלום בשווי שלושים מיליון דולר."
הוא יהיה שווה יותר, אבל ג'וקר ואני החלטנו לחסוך ממנה את המידע הזה בינתיים. זה לא הזמן להלחיץ אותה יותר. היא בכל מקרה תגלה את המחיר הסופי בסימולציות.
אני מתיישב על המיטה והנערה שלי מקפלת את רגליה. השמלה שלה מתרוממת מעל ירכיה החלקות ועיניי נוחתות על מרכז גופה. היא ממהרת לתחוב את הבד ולכסות את התחתונים שמציצים משם.
פעולה צנועה, ומפתה בטירוף.
"חשבתי שאת סומכת על שיטות העבודה שלי."
"כן, אבל זה... זה גדול עליי. גדול מדי."
"אני אכין אותך. אלמד אותך את כל מה שאת צריכה לדעת. את לומדת מהר יותר מרוב האנשים שאני מכיר. את שקולה, חכמה, זהירה מאוד ויודעת לתפקד מעולה במצבי לחץ. אם הייתי חושב לרגע שאת לא יכולה לעשות את זה, לא הייתי מפיל עלייך שוד שסביר שהוא בקנה מידה הכי גדול שנבצע אי פעם."
היא מטה את הראש הצידה ובוחנת אותי בגבות מכווצות. "אתה רציני, נכון? כל זה אמיתי? אתה באמת מצפה ממני לשדוד את היהלום הזה?"
"כן."
היא מטלטלת את הראש מצד לצד. "אני לא יכולה," הווידוי יוצא ממנה בקול חלש כל כך, שאני בקושי שומע. "אני מצטערת, סטילר, אבל אני לא יכולה. תבטל את התשלומים לקולומביה, תחזיר אותי לג'ספר או שפשוט תהרוג אותי ו —"
אני ממהר להניח אצבע מתחת לסנטר שלה ומרים אליי את פניה. עיני האיילה שלה פוגשות בעיניי ואפילו עכשיו, כשהן דומעות ועצובות כל כך, הן עדיין מחייכות אליי בניצוץ שובב וסקסי להחריד. זה משפיע ישירות על הזין שלי.
"את תעשי את זה, ואת תעשי עבודה נקייה ויסודית."
"אני לא חושבת שאני מסוגלת."
"מספיק שאני חושב שאת מסוגלת. בחנתי אותך, הכשרתי אותך ואני מכיר אותך טוב יותר משאת מכירה את עצמך. אין לי ספק לגבי היכולות שלך. כל מה שאת צריכה לעשות זה להתמיד בלמידה ולהמשיך לסמוך על שיטות העבודה שלי."
"אבל —"
"את מבינה שאין לך באמת ברירה, נכון?" אני חותך אותה בקול חד כתער וצובט מעט את הסנטר שלה כדי להבהיר את הנקודה — אם לא תשלם את החוב, היא לא תפסיד רק את קולומביה.
היא ממילא חכמה מספיק כדי לא לשקוע באשליה הזאת, גם אם היא לא תודה בזה. בינתיים.
היא בולעת את הרוק ועיניה נעצמות כשהיא מהנהנת באיטיות. דמעה חמה נופלת על אצבעי.
עברתי את השלב הזה עם כולם, עם כל אחד ואחת בצוות. השוד הראשון הוא תמיד הקשה ביותר לעיכול, ורובם הראו נסיגה לקראתו. התמודדתי עם הפחדים ועם החרטות שלהם. אבל מעולם לא חשתי את הרגשות האלה בעצמי.
אני המאסטר. כל מי שהשלים את תהליך הגיוס אצלי, הצליח לבצע את המשימה בצורה נקייה ומושלמת. אף אחד מעולם לא נכשל — פרט למוזיקאי, כי אותו לא הכשרתי בעצמי — וזאת הסיבה שאני בטוח כל כך בעצמי. אני לא מכין אותם רק פיזית, אני מכין אותם גם מנטלית. ואני לעולם לא מטיל עליהם משימה שהם לא מסוגלים להתמודד איתה, שהם לא כשירים מספיק לבצע. אין לי כל ספק שעמנואלה סקוט תסיים את המבצע הזה בהצלחה.
ותחתום סופית על הגיוס שלה.
אבל אני בכל זאת מרגיש אותם — את הפחד ואת החרטה.
אני פוחד מהסיכוי הכמעט אפסי שיקרה לה משהו, ואני פאקינג מתחרט על כך שבכלל הכנסתי את הנערה היפה הזאת לעולם המכוער שלי.
אומנם הפרופיל שלה דומה לזה של רוב האנשים שנמצאים כאן, רק שבניגוד לאחרים, עמנואלה סקוט לא הייתה בשפל המדרגה בחייה כשמצאתי אותה. היא לא הייתה אחת שאין לה מה להפסיד.
היא נולדה וגדלה ללא המשאבים הנכונים וזה הקשה עליה להצליח, אבל היא סומכת על עצמה והיא יודעת שהיא יכולה להיות מי שהיא רוצה. לא משנה מה כמות העבודה הנדרשת וכמה כישלונות היא תפגוש בדרך, היא תנסה שוב. ושוב. ושוב... עד שתצליח.
היא לא הטיפוס שמאכיל את עצמו בחרא, היא לא הטיפוס שמרחם על עצמו, והיא לעולם לא תבחר בדרך הקלה כמו סמים או זנות. כשצצה בעיה, הנערה שלי לא בורחת ממנה. היא מתמודדת איתה.
עמנואלה סקוט תעבור כל מכשול, גם אם היא מבועתת מההשלכות, והיא תילחם עד זוב דם בדרכה לכל מטרה שאליה היא נחושה להגיע. וזאת למרות גילה הצעיר.
היא אפילו לא מתארת לעצמה עד כמה אני מכבד ומעריץ אותה על כך. היא מזכירה לי את עצמי.
אני שומט את ידי מהסנטר שלה כשרעש נשמע מהכניסה לדירה ולאחריו קול צעדים עדינים. אני יודע למי הם שייכים, וכך גם הנערה שלי — כיוון שכל גופה מתאבן עוד לפני שטמפטיישן מופיעה בפתח חדר השינה.
"ילדונת, איך את מרגישה?" היא שואלת במתיקות ובאכפתיות.
עמנואלה מחזירה לה חיוך עקום. "מבוהלת."
"זה לא נורא כמו שזה נשמע," טמפטיישן חוזרת על המשפט שלי, ועמנואלה מגחכת בבוז.
"בכל מקרה," מוסיפה טמפטיישן, "אם את צריכה עזרה, רק תבקשי."
"תודה," עמנואלה מחייכת אליה שוב, חיוך קטן וצבוע.
"סטילר, יש לך כמה דקות? אני צריכה אותך..."
אני יודע בדיוק מה טמפטיישן צריכה. ולפי האופן שבו עמנואלה נעה על המיטה, נראה שגם היא מבינה את מה שטמפטיישן לא אומרת.
טמפטיישן יודעת לחזור בקלות לזונת הצמרת שהייתה בעבר ולבצע עבודת פיתוי יוצאת מן הכלל. זיונים עבור מטרה הם לא בעיה עבורה. אבל לאחר מכן מתעוררים אצלה שדים מהעבר הרחוק והיא חייבת להוציא קיטור באמצעות סקס. בדרך כלל, איתי.
זה או הצורך הזה שלה או שהיא מתפתה ליפול שוב לסמים. כבר עברנו תהליך גמילה מהגיהינום, פעמיים, וזאת הסיבה שבגללה אני כמעט לא מסרב לה. גם לא כשהיז עוד הייתה בתמונה. אחרי שגנבתי את טמפטיישן מאנדרו, הבטחתי לה שתמיד אדאג לכל צרכיה, ואני עומד מאחורי המילה שלי.
אלא שעכשיו התמונה השתנתה.
בחורה צעירה, בעלת תלתלים פרועים ועיניים ערמומיות, נכנסה לאותה תמונה והשתלטה על כל הפריים.
"תכף מגיע," נימת הקול שלי מונוטונית, אך חוסר הנוחות הפתאומי שאני חש מפתיע אותי.
עמנואלה אולי בתולה, אבל היא ההפך הגמור מתמימה. עם זאת, אם אסביר לה שזה רק סקס — זיון אנוכי ומהיר, שבו טמפטיישן חייבת להיות בשליטה מלאה ומרוכזת רק בעצמה עד שהיא גומרת ומשאירה אותי עם ביצים כחולות — היא לא תבין. בגילה, ובייחוד משום שהיא בתולה, סקס הוא עניין גדול.
טמפטיישן מהנהנת והולכת, ואני מפנה את תשומת ליבי בחזרה לעמנואלה. היא לא מסתכלת עליי, אלא על הגור הקטן שישן על המיטה.
"מחר נחזיר לך את המתלה ואת הסד, נעבור על כל הפרטים בנוגע לתחפושת שלך ונמשיך את האימונים."
"בסדר," היא לוחשת, מבטה עדיין מתחמק ממני.
אני מחכה רגע לפני שאני מתרומם מהמיטה. הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו הוא לעזוב אותה. לאכזב אותה. לפגוע בה.
אני מתחיל להתרחק, אבל היא תופסת במפרק כף היד שלי ובולמת אותי. האחיזה שלה לא מהוססת. היא חזקה. סמכותית. וכשהיא מרימה אליי את פניה, מבט גאה ומלא ברוח הקרב שאיבדה נעוץ בי וקורא עליי תיגר.
"תישאר איתי." זאת לא בקשה. זאת פקודה. וגם עכשיו שנינו מבינים את מה שלא נאמר.
אם אלך עכשיו, הנערה שלי לעולם לא תהיה שלי באמת. אומנם היא צעירה מאוד, אבל ג'וקר צודק — היא פאקינג אסרטיבית!
רק אתמול היא הודיעה לי שכשתגיע לגיל שמונה־עשרה, היא ואני זה לא משהו שיקרה. זה בחיים לא יקרה. עכשיו היא כנראה החליטה לתת לי הזדמנות נוספת. אין לי ספק שאם אלך לטמפטיישן, עמנואלה תקבל החלטה.
והיא לא תחזור בה.
זה מערער אותי יותר משזה אמור, אבל יותר מכול — זה מבלבל אותי. אפילו עם היז לא הרגשתי כך. מעולם לא נבהלתי מאיומי הסרק שלה לעזוב אותי או מהאולטימטומים העלובים שהטילה עליי פעם אחר פעם. הם היו רק מילות שווא מבחינתי. היז הייתה שודדת טובה, אבל היא הייתה גם תלותית וחלשה. עמנואלה תהיה שודדת יוצאת מן הכלל, והיא עצמאית כבר שנים.
עמנואלה סקוט חזקה. פיזית ונפשית.
אני שולף את הטלפון מהכיס ושולח הודעה לג'וקר:
לך לטמפטיישן.
ג'וקר לא יאהב את זה. הוא נהנה להזדיין איתה בשביל הכיף, אבל כשטמפטיישן נמצאת במצב הזה, היא לא מרשה לאף אחד להגיע לשיא חוץ מלעצמה. היא תרשה לו לגעת בה רק כשהיא תחליט, תמצוץ לו כמו השדה שהפכה להיות, תביא אותו אל קצה גבול הטירוף במיומנות של הזונה שהייתה, ואז, ברגע הקריטי ביותר, כשהוא כבר יאבד את הראש מרוב אקסטזה, היא תמנע ממנו לעבור את הסף. זאת הדרך הדפוקה שלה להעניש כל גבר שאי פעם ניצל את גופה, וזאת משימה כמעט בלתי אפשרית עבור כל גבר — לא לגמור כשמלכת פיתוי כמו טמפטיישן רוכבת עליך בפראות.
המתולתלת היפהפייה משחררת את מפרק כף היד שלי ועדיין נועצת בי מבט עיקש, ממתינה לצעד הבא והגורלי שלי. ללא מילים, אני חולץ נעליים.
אם היא מופתעת שנכנעתי לבקשה שלה — כמוני — היא לא מראה שום סימן לכך. גם כמוני. היא רק זזה על המיטה ומפנה לי מקום, תוך כדי שהיא נזהרת עם הגור.
אני נשכב לצידה ומושך אותה אליי. גבה צמוד לחזה שלי והריח שלה תוקף את חושיי. לפני שאני קולט מה אני עושה, אני מנשק את הכתף החשופה שלה ואני יכול להרגיש את ההשפעה שלי עליה כשעורה הקטיפתי סומר מתחת לשפתיי.
זה עומד להיות לילה פאקינג ארוך...
הגור זז ומתקרב אל הנערה שלי, ממש מתפנק כשהוא מתחכך בחזה שלה.
ממזר קטן.
"את מפנקת אותו יותר מדי."
היא מושכת בכתפה. "אני רוצה לנצל כל שנייה שיש לי איתו." אני לא רואה את פניה, אבל העצב שעוטף את קולה לא חומק מאוזניי.
"אם את כל כך רוצה אותו, אני נותן לך אותו."
היא מסתובבת באיטיות בין זרועותיי עד שאנחנו שוכבים פנים מול פנים. ציפיתי שהיא תתרגש, אבל היא נראית חשדנית ומרוגזת.
"הקאץ'?" היא מסננת בשיניים חשוקות.
"אין קאץ'."
"אבל...?" היא לא מרפה, לא קונה את הבולשיט שלי. מהלך כזה היה עובד על כל אחד מהחברים בצוות בתחילת דרכו.
"אבל אם את רוצה שהוא יהיה שלך, את זו שתאלף אותו ותטפל בו."
"ו...?"
"ואסור לך להביא כלבים למעונות, אז תצטרכי להמשיך לגור כאן."
עיניה הסקסיות יורות אליי חיצים, "אתה בן זונה מניפולטיבי."
ואת פלפלית, ואני מת על זה!
אני שולח יד ומרים את הגור בגסות. עמנואלה משתנקת, "סטילר, תיזהר."
"אז?" אני מניח אותו על החזה שלי. "איך תקראי לו?"
"לא אמרתי שאני מסכימה."
אני מרים גבה אליה. על מי את עובדת, מתולתלת?
היא מגלגלת עיניים ומתהפכת על המיטה, כך שראשה מונח על הבטן שלי ופניה מופנות אליי. הטבעיות שבה היא מתנהגת בחברתי מוציאה אותי מאיזון כל פעם מחדש. כאילו היא מכירה אותי שנים ולא חוששת ממני. רגע אחד היא משגעת אותי עם השאלות הסקרניות הבלתי פוסקות שלה, וברגע הבא היא פאקינג מודה לי על כך שלימדתי אותה משהו חדש. אף אחת מהבנות לא התנהגה ככה איתי. גם לא היז.
"אני אחשוב על זה," היא אומרת ומלטפת יחד איתי את הגור.
שתיקה נעימה ושלווה שוררת בחדר. זה מוזר וטבעי בעת ובעונה אחת.
ידי נשלחת אל רגלה החשופה, וכשעמנואלה לא מזיזה אותה, אני מלטף באצבעותיי את עור השמנת שלה. אני רוצה לחפון אותה בכוח, אפילו להשאיר עליה סימנים, אבל מסתפק בליטופים תמימים. זה לא עוזר. הזין שלי פועם בחוזקה בתוך מכנסי הג'ינס הארורים שאני לובש.
פאק, אני אסיים את הלילה הזה עם ביצים כחולות יותר משל ג'וקר.
"סטילר?"
"אמממ..."
"אתה בטח לא תגלה לי מה היה השם שלו..." היא משתתקת ואני בוהה בתקרה, מנסה להבין לאן היא חותרת. "אבל אם אחיך הקטן היה בצוות, איזה כינוי היית נותן לו?"
ידי קופאת על רגלה וגוש של צער מתגבש בגרוני. "למה את שואלת?"
"אולי נקרא לגור כמו שהיית קורא לאחיך... אתה יודע, אם הוא היה בצוות..."
אני מוריד אליה את עיניי. מבטינו מצטלבים, וננעלים זה על זה.
ככה בדיוק, בפשטות כזו, עם הלב הטהור שלה, הנערה הזאת מצליחה להוציא אותי מאיזון. היא לא רק פרצוף יפה וגוף משגע, היא אישיות מטריפה. הבנתי את זה בלילה הראשון שבו התגנבתי לבית שלה, כשראיתי אותה מקלחת את האימא המסריחה שלה אחרי שהקיאה על עצמה והטיחה בה האשמות. הבנתי את זה שוב כשקראתי את המכתב שהשאירה לילדיה של מרדית וסט. והבנתי את זה סופית כשהיא קנתה לי פלסטרים בגלל חתכים טריים שהיו לי על הידיים.
היא מציגה חזות קשוחה, והיא באמת קשוחה, אבל הלב שלה רך כמו חמאה.
אין לי ספק שאתחרט על המילים הבאות, אבל אני אומר אותן בכל זאת —
"תקראי לו עודד."
אי אפשר להסביר את זה זו לא גאונות זו פסיכודאליה על גבול הלא אנושי הירידה והדקויות לפרטים שמשחקים בראש וגורמים למוח לחשוב שהוא כל יכול הסופרת הזאת חודרת לשפיות של הקורא ומשתלטת עליה לא פלא שהיא חוותה את כל הקשיים בכתיבה כמו שהיא תיארה אני לא יודעת איך היא נשארה עוד שפויה חלום שלי להיות בתוך הראש שלה חמש דקות בלבד כשהיא כותבת סצנה רק בשביל להבין מה קורה לה שם אני מצדיעה לך שרון להגיד שאת גאונה זה להמעיט בערכך את פאקינג סטילר !! בבקשה אל תפסיקי לכתוב אני צריכה אותך בשביל השפיות שלי ❤️
וואוו מה קראתי ספר מבריק ביותר, שרון פשוט גאונה שכל פרט ופרט שנכתב בשתי הספרים האלו קשורים אחד לשני, ספר מבריק עוברת מיד לספר השלישי מהטרילוגיה. ❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️
אני זורקת את הספר על הקיר מרוב שמחה!!!!!!!!!!! אמאלה איזה ספר ואיזה דמויות!!!!!!! אני בשוקקקקק אני בוכה את חיי ומחכה לכם הפתעה מאוד נעימה…. 🫢 אני מרגישה מחסום קריאה קרב ובא……
ספר חזק קצבי מותח עפה לספר הבא במתח דרוך. שרון - את מוכשרת כמו שדה, עזבי הכל ושבי לכתוב, שם הייעוד שלך, את בוראת מציאות חלופית בצורה כל כך מוחשית שאין לה מתחרים!!
מושלם! זורם... כתוב מעולה! הרגשתי שאני רואה סרט מתח שאני לא רוצה שייגמר.... ממליצה בחום
אמאלללללה… אין מילים!!! והרפרנס העדין ללביאה הלוחמת כך שרק מי שקרא את הסידרה הקודמת יבין (ומי שלא זה לא יפגע בקריאה) - גאוניייי… סיימתי את הספר בפחות מיומיים!
אין לי מיליםםםםםםםםם. מדהים מדהים מדהים. בעיקר הרגע שקלטתי את האריה האגדי. אימאאאא סידרה שלמותתתתת
אמאלה ואבאלה, בשנתיים האחרונות קראתי בסביבות החמישים ספרים ושום ספר לא מצליח לרתק אותי ולסחוף אותי כמו הספרים של שרון כתיבה בטורפת ומפחיד עד כמה שזה טוב טוסו לקרוא לא יורד מסדרת הלביאה
במילה אחת מושלם !!!! כתיבה פנומנלית שלא נותנת לך להוריד את הספר מהיד ולקרוא בצימאון את כולו שרון את סופרת מדהימה !!!!
איזה מתח... ממהרת לחלק השלישי.... והאחרון. עד עכשיו מהמם, לא מצליחה להניח את הספר.
גם את הספר הזה סיימתי תוך פחות מ24 שעות אי אפשר להניח מהידיים הכתיבה של שרון לא מאכזבת והירידה לפרטי פרטים פשוט מדהימה כל פעם מחדש!! ממשיכה לספר השלישי כמובן וממליצה מכל הלב רוצו לקרוא!!
סופרת על חלל 🏆🏆🏆 הרסת אותי לכל הספרים האחרים !!!!! כמה כשרון, כמה דמיון 🥰🥰🥰🥰 איזו כתיבה מושלמת מופת 🩵
אמאלהההההה מה זה היה??? קראתי בפחות מ24 שעות לא נושמת קראתי גאונות.
טוב, מסיימת את שני החלקים הראשונים, שרון חיות כותבת בחסד, שפה קולחת, דמויות מעניינות ומרתקות.הסיפור קשה ומביא את הקורא לקונפליקט פנימי בין הטוב ורע, לרגעים הייתי מרותקת לסיפור, לרגעים כעסתי על שרון שכתבה סיפור פשע וגרמה לי לכעוס על הדמויות. לרגעים אתה מרגיש שאתה שופט את הדמויות ובאיזו זכות?.. ויחד עם זה ,תהיו בטוחים שחזרתי לקרוא עד העמוד האחרון כל אחד מהספרים ובדרך לחלק האחרון. ממליצה לקרוא באהבה...
פשוט מטורף ממשיכה ישר לספר הבא לא מצליחה לעצור את הטרילוגיה המשגעת הזאת דמויות מרתקות, סיפור שלא נגמר ורק ממשיך ומתפתל התאהבתי בכל אחת מהדמויות פשוט יצירת מופת
או- וא-או---- אין לי מיליםםם!!! רצהההה לקרא את עמנואל... טרילוגיה גאוניתת
כותבת את הביקורת בדיעבד אחרי שסיימתי את כל הטרילוגיה. סדרה מומלצת חזקה, מותחת , מעניינת, מרתקת קצבית מאוד וכן, גם קשה עם טרייגרים אך למי שיכולה שווה ביותר שלמות
שרון חיון גינת הסופרת הכי כשרונית ומוצלחת שאי פעם נתקלתי
🔥🔥וואו, פשוט מטורף! אין רגע דל, נסחפתי ממש עם הדמויות, עם הסיפור, אין מילים לתאר. טסה לספר הבא. מומלץ בחום.
וואווו פשוט מעולה!! כתיבה אחרת, עמוק כל כך. והלקוח העשיר... ;) מעולה!!
וואו מעולה מעולה מעולה. מותח מעניין אי אפשר להוריד את הספר מהידיים תוך 24 שעות סיימתי את הספר. ממליצה בחום אבל קודם לקרוא את הספר הראשון סטילר.
תקשיבו טוב טוב אין דברים כאלה אני לא נושמת מאז הספר הראשון הלביאה הלוחמת והאריה האגדי שהיו הספרים האהובים עלי אבל זה פירק אותי איזה סידרה .. מפחדת להתחיל את השלישי שלא יגמר . שרון את אלופה רצה לשלישי ומקווה שהוא ארוך
קודם כל אני שמחה שאנטוני ספקטור קפץ לביקור :) אהבתי את איך שהוא השתלב בקטנה בצורה מושלמת... לא הפסקתי לחייך כמו משוגעת חחחח. כתיבה מהממת אין רגע דל קשה להניח מהיד. היה שווה את ההמתנה. מה שברור שגם לאנטוני וגם לסטילר יש מלא קווי דמיון באופי וגם בין אלה לעמנואל... כמו לקרוא עליהם בגוף אחר ועלילה אחרת. אני ממש אהבתי וממש ממליצה. בעיקר למי שאהב את הלביאה והאריה. אריה או זאב??? אנטוני או סטילר? 😀
אין מילים מכמה שהספר הזה מושלם !! לא יכולה לעצור וכבר רצה לספר השלישי ואני כל כך מפחדת לסיים אותו!!
פשוט המשך מטורף. טסה לספר השלישי. שרון היא סופרת מחוננת. אפשר רק לקנא ביכולות שלה. אין שניה לה!
שרון גינת חיון, את אלופה, וואוו ממשיכה לשלישי, מטורף ושווה כל רגע של קריאה
כמו תמיד שרון יודעת לגרום לעליה להתפתחחח .. יש כמה תיאורים שהם קצת יותר מידיי
מושלם! זורם... כתוב מעולה! מתאים לעשות סרט מתח ספר שני שאני קוראת שאני לא רוצה שייגמר.... ממליצה בחום
א-מ-א-ל-ה זוג שבעייני יש צורך להראות ולהכיר לעולם החיצון. התאהבות ממבט ראשון הוא חלום שאני מאחלת לכל אחת ומקווה הוא החלום של כל אחת. הצורה שבה הוא סומך עליה ומתייחס אליה- היא לא פחות מ-מושלמת. ממליצה לכל אחד ואחת. טריגרים- פירוט יחסי מין, בגידה, מוות ואובדן, אלימות, התמודדות עם הפרעה נפשית, אלמ"ב, תיאורים של אלימות קשה (מאוד), אונס בספר האחרון (קשה מאוד- אפילו לי זה היה קצת מוגזם).
כתיבה פשוט מעולה! מותח, מרגש, מטלטל, סוחף! בתור אחת שקוראת המון ספרים מתורגמים, הרגשתי הפעם שהשפה, הניסוחים, הדרך של הסופרת להגיע עד אלי ולשבות אותי בקסמיה- כל זה פשוט עובד הרבה יותר טוב בעברית! סדרת ספרים מדהימה! רצה לרכוש את השלישי
אני לא חושבת שיש מילים שיכולות לתאר את הסדרה הזאת. כל מה שרק רציתי כל יום זה לחזור הביתה ולקרוא עוד!! ההתמכרות הכי טובה שהייתה לי
ספר שני בסדרה שרון חיון גינת גאונית מדהימה כותבת בחסד, מצליחה לרתק אותי עם דמויות נהדרות מלא הפתעות תהפוכות עניין צבע עומק של דמויות ההסטוריה שלהן מתגלה ומפתיע מתפתלת מתוחכמת מתחמקת המון פעולה התקדמות מהירה בעלילה כמובן רומנטיקה ארוטיקה פשוט תענוג צרוף לא הצלחתי להוריד מהיד . ממליצה ממליצה רצה לספר הבא. . . תתחילו בסטילר. he definitely stole me. . .
אמאלה וואי הסוף פחד אלוהים המוח שלי לא מעקל את מה שהוא קרא *ספויילר* הפורולוג בספר הראשון זה בעצם המונולוג של תסריט הנערה אמאלההההההה וואי ואני לא הבנתי איך בפורלוג סטילר מדבר אלייה ככה כי הוא באמת אוהב אותה הסוף פשוט פוצץ לי את המוח. השעה 2 בלילה סיימתי אותו ביום אחד ואני ברגע זה הולכת להמשיך לקרוא את השלישי שרון אל תפסיקי לכתוב לעולם אני כל הספר כל רגע דרמטי כמו השודים והגילויים החדשים אני אומרת לעצמי איזה אישה גאונה איך היא חושבת על זה את מטורפת ברמה לא הגיונית יאללה עברתי לספר האחרון לא בא לי שזה יסתיים
בהתחלה אמרתי לעצמי שזה עוד סיפור רומנטי אבל עם הזמן קראית הספר מעוררת רגשות שלא חשבתי שארגיש לשום ספר, אני קוראת הרבה ספרים רומנטים אבל ספר כזה עוד לא יצא לי לקרוא, וכשתגיעו לסופו אני מאמינה שהמחשבה שלכם תהיה כמו שלי
מעולה. שרון יודעת לשחק לקוראים בראש ולתת להם לחשוב משהו אחד שבפועל יקרה משהו אחר לגמרי.
ואוווו אין מילים אחד הספרים הטובים ככ מתרגשת לראות את הספר הבאא בסדרה מה עושים כשיגמררר
לא יכולתי להפסיק לקרוא נכנסתי לכל דמות ודמות ספר שיש בו הכל, צער כאב אהבה מהמם
קניתי את הסדרה כשהיא רק יצאה וכשקראתי אותה בפעם הראשונה מודה שהתאכזבתי. לא הצלחתי להתחבר לדמויות עד הסוף, אני באמת לא יודעת להסביר למה. אחרי הקריאה שלהסדרה הזאת רצתי לקרוא את הלביאה, והאריה שוב… לא מזמן הרגשתי שאני מפספסת את הסדרה הזאת ושאין סיכוי שזאת ההרגשה שאני נשארת איתה לגבי הספרים, אז קראתי אותה שוב ומזל שעשיתי את זה! ספרים מעולים, ממש נהנתי לקרוא אותם ובקריאה שנייה מבינים דברים הרבה יותר טוב!
גאונה כמו תמיד כתיבה מסחררת בסדרה הזו הרגשתי כל כך הרבה דברים שלא היו בספרים הקודמים שלה ביי פאר הסדרה הכי טובה שקראתי
כל פעם שנראה שהבנתי, הסופרת מצליחה להכניס טוויסט משוגע ולהראות שלא. מטורף!!!!! ספר מהמם
לא יאומן, אי אפשר להפסיק לקרוא את הספר הזה! מזל שהשלישי כבר מחכה
שרון פשוט כותבת מעולה. סוחף, קצבי. רצה לרכוש את האחרון בטרילוגיה
כתוב טוב מעניין. מומלץ גם אם לעיתים נראה דמיוני מידי נהניתי מהקריאה
וואו איזה טרילוגיה מדהימה סופרת שכל ספר שלה מושלם חבל שהיא לא כותבת יותר
מושלם, שרון את גאון !!! חשיבה עד הפרטים הכי קטנים, חווית קריאה מדהימה, מתח, ריגוש, אהבה, כאב, כעס - כל קשת הרגשות עברו בי במהלך הקריאה. נהנתי מכל רגע. תודה לך 🙏
ספר ברמה אוד מאוד גבוהה , למי שיודעת להעריך כתיבה איכותית ולא צפויה (הפך אותה וסיבב אותה ועוד מהז'אנר שחוזר על עצמו) יודע מייד שמדובר בספר עם עלילה בנויה היטב ועם דמויות עם אופי , יש סיפור והוא מדהיםםם אתם עוד פה??? רוצה לקרוא
אמאלההההה אי אפשר לעזוב את הספר נהנתי מכל שניה שקראתי מחכה כבר לספר הבא
המשך מושלם לסטילר. אחד הספרים הכי סוחפים שקראתי. אי אפשר להפסיק לקרוא
שרון חיון גינת את פשוט מטורפתתתת אין לי מילים לבטא את הכתיבה הגאונית ! ממשיכה לספר הבא
אין לי מילים , אחרי סדרת הלביאה לא חשבתי שתהיה עוד סדרה שתמשוך אותי בצורה כזאת. אהבתי הכל!! שהוא כל כך מתוחכם ברמה שהייתי נשארת עם פה פתוח כמה שניות כדי להבין איך זה קרה ואיך הוא יודע מה הולך לקרות לפני שזה קורה. והיא מדהימה סקרנית חזקה אמיצה ולא מעייפת בכלל!! אבל קטנטןןןן לאחרונה אני לא מצליחה לסיים סדרות ספרים בין אם על זוג אחד או על כמה זוגות וכמה ספרים, משום מה אחרי הספר הראשון אני נתקעת כי בהמשך הספרים הם כבר מאוהבים ואין עניין או כי הם מושכים הכל לאט מדי ואז שוב אין עניין. ובגלל הפרולוג הגאונייי בתחילת הספר אמרתי טוב לא מדובר בספר רגיל ומשעמם שהם מתאהבים ואז זה נהפך למשעמם . פה הבנתי שהיא מתכוננת לברוח ממנו בגלל משהו והמשהו הזה סיקרן אותי ברמותתת קשות עכשיו אני מבינה שהמשהו הזה הוא חרטה כי זה עוד מונולוג של דמות שסטילר יוצר לפי דעתי כמובן. אין לי מושג מה עומד לקרות בספר השלישי אבל אני מחכה הקליון עיניים. ומקווה שהיא לפחות תברח ושמה שאני חושבת שיקרה לא יקרה כי ציפיתי ברמות לבריחה הזאת ואני מרגישה שרומתי😅 בכל מקרה בין הסדרות הטובות ביותר שקראתי תעשו לכם טובה ותקראו סורי על החתיכת מונולוג שכתבתי פה אבל הייתי באמת חייבת לפרוק😅😅😅😅
סיימתי את הספר בפכות מיום!!! לא יכולתי לעשות שום דבר אחר חוץ מלשתות את המילים ללא הפסקה. ווואהווווווו שרון חיון גינת- את אלופה!!!
מעולה!! מרתק ממש סוחף הדינאמיקה בין עמנואלה לסטילר משאירה במתח תמידי. אי אפשר להפסיק לקרוא. שרון כותבת כל כך מדהים, צבעוני, עמוק, מלא מלא פרטים שמתחברים בפאזל הגדול. המון טוויסטים, העלילה שזורה בהמון מורכבויות מעניינות ולא צפויות. ספר ממש סוחף. מומלץ!!
אהבתי! מרגישה ששני הספרים הראשונים בונים את העלילה לספר השלישי. לא בטוחה אם התחברתי לזה שסטילר מאוהב בה ברמות קשות, אבל מסרב להגיד לה את זה, או לתת לה להגיד לו אותם. ולהתחתן איתה הוא כן מוכן, אבל שהיא לא נענת לרצון שלו אז ישר הוא מעמיד בינהם חומה. ממש משחקי חם קר הופעת האורח של אנטוני סנוורה אותי 😍 התגעגעתי
אין לי מילים להסביר איזה סיפור מטורף ומקורי ואין דומה לו בשום צורה זה חד משמעית הספר הכי טוב שקראתי וגם אחרי שבוע הדמויות לא יוצאות לי מהראש ( לא להתלבט בכלל לרוץץ לקרוא ) תודה לך שרון חיון גינת שאת כל פעם מוכיחה מחדש שאת הכי טובה בתחום ובבקשה תוציאי עוד ספרים !!! ❤️🙏🏻
וואווו !!! ספר גאוני !!! הכי מרתק שיצא לי לקרוא.. רצה לקנות את השלישי !!
במהלך הקריאה כל הזמן השוויתי בין סטילר לבין הסידרה בית הנייר. סטילר הוא הפרופסור מבית הנייר. כך שהלביאה הלוחמת זה לא!!! העלילה שונה, לא משהו שקראנו בעבר העלילה עשירה ונוקבת, הטוויסטים נהדרים, כתיבה נפלאה וזורמת שאפו אין לי מלים .. הדמות של סטילר ושל הימנואלה בעלת רבדים רבים ועמוקים, חוץ מהגיבורים יש מרבד של דמויות מרתקות כולן שרוגות אחת בתוך השניה ויוצרות הרמוניה של עלילה שאי אפשר להניח מהיד..
וואוו איזו סדרה אם היה יותר כוכבים הייתי נותנת יותר!!! המינוס היחיד שנגמר מהר מידיי היה אפשר שני ספרים לא יותר
שרון גנות את פשוט גאון!! מאחורי המוח הגאוני של הדמויות חייב להיות מישהו גאון יותר בשביל לצור אותן ושרון יש לך מוח מטורףףף מעל הטבע !
10 🌟🌟🌟🌟🌟🌟🌟🌟🌟🌟 אין על הסופרת הזו, הייתי מכנה אותה 'הלוחשת למילים' לא מאכזבת אחרי 'הלביאה הלוחמת'. נהניתי מכל מילה כתובה... עלילה מרתקת בטרוףףףף שרק מתפתלת ומתפתחת לסיפור בתוך סיפור באופן מרתק וקצבי. הדמות של הגבר 'מטרפת חושים' עם כל התיאורים הדרמטיים וכנ'ל דמות הנערה המתוארת בסיפור היפיפיה עם אופי וחוזקה נפשית , היא שנונה, פילפלית ולא אחת ש'בוחשים' אותה😜כמו ששרון בוחרת ליצור דמויות מרתקות ועגולות בספרים שלה. כל הדמויות משנה בסיפור מרתקות וכולי התפעלות מאיך שהיא מצליחה להשריש אותם בתודעה שלי ברמה שבמהלך כל יום העבודה הן 'רצו' לי במחשבות כמו 'הלביאה הלוחמת' ורק חיכיתי לחזור לספר. ושוב, הסיום של הספר הזה מטורף ומותח שאני ב'דודה' לספר השלישי. אוקטובר...לא מאכזבת💯💯💯 מתקדמת לספר השלישי. רוצו לרכוש שווה כל שקל.
הספרים של שרון מדהימים וכל פעם אני מתרגשת מהעלילה המורכבת אך זורמת בטירוף. ספר ההמשך גרם לי לחשוב עליו גם כשסיימתי לקרוא אותו, מעניין, מצחיק ומרגש
אמאל'ה כמה מתח.. איזו הפתעה נעימה מספרי העבר, ממש הפתיעה והשתלב בצורה מקסימה, מעניין מה יקרה בהמשך
פאאאאאאקקקק אני לא נושמתתתת!!! טסה להמשיך לספר הבא... אם אתם מתעניינים בספר השני או שאתם לא באמת צריכים המלצה או שלא קראתם עדיין את הראשון, כי אין מצב לצלול לתוך הטרילוגיה הזאת ולא להתמכר מיד!! 5 כוכבים מומלץ בחום לוהט
קודם כל ספר מעולה!! שרון לא מאכזבת. שבי בבית ותמשיכי לכתוב לנו בבקשה! ואם אפשר שלא נחכה שנים😀. דבר שני, אני נפעמת מרמת התחקיר, העומק, המחשבה על כל פרט. שרון את אלופה!! איזו עלילה מסועפת, מתוחכמת ומצויינת!! וטוני בסוף?? וואו איך ריגשת!! הדבר היחיד שהפריע לי זה שהגיבורה בת 17, אני אישית פחות התחברתי. וכאילו מה היה קורה אם היא הייתה יותר מבוגרת ולא היינו עדים לפעם הראשונה שלה? כאילו שרון את גאון, אבל שחררי מהנרטיב הזה שאנחנו צריכים לעבור את הסקס הראשון עם הגיבורות שלך.
וואו וואוווו איזה ספר מושלם!!!.!!! מה זה?!?!? בדרכ הספר הראשון הכי טוב בסדרה ואז ככל שמספר הספרים בסדרה עולה לעיתים הספר ה2 פחות טוב, אבל פה הספר מושלם עלילה מותחת ברמה שהייתי צריכה להניח את הספר כי הלב שלי לא עמד במתח!! וחשבתי שאני אקבל התקף לב בקיצור ממליצה בחום!!! אין על שרון ולא ציפיתי לפחות מזה כי היא אלופה
ספר שגורם למחסור בשעות שינה מכיון שלא ניתן לעצור את הקריאה. מרגש, סוחף ומותח ... סיפור מדגע ודמויות שנכנסות ללב. עוברת מיד לספר הבא למרות השעות הקטנות של הלילה.
לא עצמתי עין עד השעות הקטנות של הלילה. הייתי חייבת לשאוב מילה אחר מילה כדי להבין מה יהיה. מתח לספר הבא ולעוד לילה לבן מלא במילים של שרון, שרק היא יודעת איך לכתוב 🫶
ברוב הזמן זה יותר ספר מתח / הרתפקאות, אבל כתוב וואוו. סוחף, מרגש. הדמויות עם עומק ועולם פנימי עשיר, חזקות וגורמות להתאהב בהן ובסיפור שלהן. מדהים. רצה לספר הבא
⭐️⭐️🔥⭐️🔥⭐️🔥⭐️🔥⭐️🔥⭐️🔥⭐️🔥⭐️🔥⭐️😊⭐️🔥⭐️🔥 ואוווווווו איזה סיפור וווואוווווו וואוו סטילר סטילר ואווווווווו איזה סיפור מעניין מרתק ואוווווווווו 🔥⭐️🔥⭐️🔥⭐️🔥⭐️🔥⭐️⭐️🔥🔥🔥⭐️🔥🔥🔥🔥⭐️🔥🔥🔥
אין לי מילים שרון פשוט גאונה נהנתי מכל שניה ולא רציתי שיגמר הספר כתוב כלכך טוב העלילה טובה כלכך הרעיון גאוני יהיה לי להמשיך לקרוא ספרים אחרים כי הרף מאוד מאוד גבוה פה
O M (F) G סיימתי את 2 הספרים הראשונים … אמא׳לה ואבא׳לה ביחד!!! ספרים מושלמים, סופרת אחת גאונית! הסיפור נבנה ולאט מכירים את הדמויות, אהבתי את כל המחשבה והירידה לפרטים הערמומיים והמפתיעים וואוו! עכשיו אני בפיתחו של הספר השלישי ולא בא לי להתחיל כי אז זה ייגמר…אבל המתח גומר אותי, יאללה ביי הייתי פה 💕
ממש מוצלח, מתפתח ומותח, קשה להפסיק לקרוא יותר מוצלח מהראשון בסדרה. עדיין מפריע לי שעמנואלה רק בת 18, אפשר היה להוסיף לה כמה שנים כי זה ממש גורם לאי נוחות כשנזכרים בגילה הצעיר...
שרון היקרה, תודה על עוד טרילוגיה שמלווה בשפת כתיבה קלילה וכייפית!! אמן תכתבי עוד טרילוגיות בעברית כזו ישראלית עם טעם של חו״ל. ויאללה לספר ה3;)
אם הספר הראשון היה קצת אנמי הספר הזה כבר הרבה יותר סוחף וקולח קצת קשה לי עם שמות התואר הילדותיים … משהו בכתיבה לפעמים אינפנטילי אבל חוץ מזה שרון פשוט גאון ממליצה בחום !!!!!
טרילוגיה מושלמת! שרון חיות גינת כותבת מדהים, נותנת תחושה שהקורא הוא חלק מהעלילה, העלילה סוחפת ומותחת מחכה לטרילוגיה הבאה ❤️
ואווו לא הצלחתי לנתק את העיניים מסדרת הספרים הזאת!! לא בא לי לסיים לקרוא. סוחף, מרגש וכזה שאי אפשר לעצור לרגע
אמלה ואבלה איזה דמויות . וכמובן אהבת נפשי שחשבתי שאני יותר לא יפגוש.
הסתיים במתח יפה לספר האחרון חייבת לציין שהתוספת של אנטוני בסוף אליפותתתת
בספר השני הסיפור רק הולך ומפתח, משתבח. לא מאמינה שסיימתי אותו תוך כמה שעות. מצפה לחלק השלישי והאחרון אבל גם לא רוצה שיסתיים...
לספר הראשון פחות התחברתי.. אבל המשכתי בכל זאת ואני ממש לא מצטערת!! ספר מעולה!!
אחרי ספר ראשון עם בילד אפ מטורף, ההמשך לא איכזב! מתח, תככים, סודות מתגלים, ארוטיקה מעולה! אפילו האיזכור הקטן של האריה השואג העלה לי חיוך על הפנים. ממשיכה לספר האחרון
נפלא, שרון חיון גינת בונה עולם שלם שאי אפשר שלא להישאב אליו. ושמחתי לפגוש את אנטוני שהגיע לביקור. ממהרת לספר הבא למרות שממש אבל ממש לא רוצה לסיים את הספרים.
וואו ממשיכה מיד לפרק ג וואו,עלילה מטריפה, עמנואלה, סטילר, כולם דמויות מדהימות. איזו אהבה איזה עושר ספרותי קולח ומרתק. מודה על הטרילוגיה הזו
שרוןןןן פשוטטט גאווונהההה !!! ביומיים סיימתי שתי ספרים 😍 לא איכזבה איזה כתיבה לא פלא שלקח לה שנים לעבוד על הטרלוגיה וההפתעה בסוףףףףףףף וואוואוווואוו!! איזה אלופה🥹 רצהה לקרוא את השלישי🏃🏽♀️
איך זה הגיוני שהספר הזה יותר טוב מהראשון??? אההה, מה זה הדבר הזה??? אי אפשר להפסיק לקרוא!!!
כמו שרשמתי על הספר הראשון. אין על שרון, היא באמת סופרת מחוננת. יש עומק בעלילה, המון מחשבה ורגש. לא נתקלתי בעלילה כזאת מעולם (ואני קוראת לא מעט). רואה בתגובות שמפריע לבנות שאין מספיק אירוטיקה… אמירה כל כך שטחית וזה רק אומר שהן לא הבינו את הרעיון מאחורי הספר. יש פה עלילה עמוקה וסוחפת. ספר של שישה כוכבים .
ממשיך באותו כיוון - קולח, מסקרן. ברור לי שאני אחזור לספר הזה בעוד כמה ימים ואקרא יותר לאט. כרגע זו התלהבות מטורפת ורצון להבין את העלילה המדהימה.
מטורף אבל רחוק להיות אירוטי כמו שמצויין בתיאור נ.ב אין תחליף ולא יהייה לאלה אברמוביץ
הספר הראשון היה מצויין! כתיבה קולחת, דמויות מעולות ושיפור משמעותי מהלביאה הלוחמת (שלא סיימתי). בעיקר אהבתי את עמנואל, אין מספיק גיבורות בוגרות, חזקות וחכמות כמוה לצערי. בספר השני עדין נהנתי אך לא הרגשתי שרמת העניין והמתח נשמרת כמו בראשון. הספרים טובים אבל קראתי את הביקורות על השלישי ועל אף הסקרנות אני חוסכת מעצמי תיאורי אונס ילדות על הדף. חלק נוסף שפחות אהבתי היו כל התכנים סביב ישראל/פלסטין/אנטישמיות גם פחות התאים לי לווייב האמריקאי של הסיפור, וגם הרס את האסקפיזם...
4.5 🌟 שרון פשוט סופרת מדהימה ויודעת איך להשאיר את הקוראים במתח.. אהבתי מאוד
הספר מדהים, הדבר היחיד שמבאס בקריאה דיגיטלית שהמילים נחתכות בסוף העמוד...ובעמוד החד אין רצף. .
הספר הראשון בסדרה מעולה אבל הספר הזה (השני) פחות מוצלח בעיני. לא אהבתי את ההתעסקות והפירוט על היהדות/ישראל. פה קצת איבדו אותי...
זה לא סוד שאני קוראת ספר ליום אך הפעם קראתי את 2 הספרים הראשונים בסדרת היהלום הכחול בשקיקה תוך יום אחד ועכשיו עוברת לשלישי נהנת מכל רגע מהדמויות והיחסים בניהם ממליצה בחום😍
קראתי את כל הטרילוגיה בפועל ספר טוב שווה קריאה. לא משווה לספרים הקודמים של הסופרת כי הם מושלמים. מה שכן לא התחברתי לזה שהדמות המרכזית מאוד צעירה בת 17 וחצי. נכון חכמה ובוגרת עקב כל מה שעברה אך עדין ילדה שכל הדמויות סביבה מאוד בוגרות בני 24 אני חושבת הכי צעיר ועד 30 פלוס מינוס. הדמות יכלה להיות בת 20 או 21 וזה לא היה פוגע בעלילה. הספר הראשון נחמד השני ממש הופך למעניין והשלישי מעולה
אני לא מצליחה להניח את הספר מהיד, הוא עד כדי כך טוב. הדמיות כתובת בצורה נהדרת, יש פה בניית עולם משכנעת וסוחפת! רצה לספר השלישי!
רגשות מעורבים. הסופרת מצוינת וגם הכתיבה, רואים שנעשתה הרבה עבודת רקע בשביל לכתוב את הסצנות וחלקן ממש סוחפות. עם זאת, הרגיש לי מאמצע הספר שזה דיי נמרח. ממשיכה להבא, מקווה שישתפר.
כעקרון ספר נחמד, הסופרת הכניסה גם בספר דמיות מהספק בקודם שלה אהבתי את דמותו המסתורית של אנטוניו. חבל שהן יותר פירוט ואהבה שחסרה בגינר הזה.
מצוין, אבל חסרה לי עוד אירוטיקה שמאפיינת את הז"אנר ועושה אותו כל כך מושך..חסרו לי גם סיפורי אהבה של דמויות משנה.
לא הצלחתי להתחבר. הספר התיש אותי לחלוטין. העלילה הנגזרת לבסוף ממעשי השוד לא נגמרת. הדמויות הופכות למשניות מול עלילה ככ דמיונית של מערך השודים. מצאתי את עצמי מדלגת על עמודים שלמים. מחכה שיגיע משהו והוא לא מגיע.
בגדול המתח עשוי לא רע. אבל יש לי ממש בעייה עם הגילאים של הדמויות. זה מייצר לי חוסר יכולת להתחבר לאף אחת מהדמויות, אפילו השיח "הרומנטי" בניהן לא הגיוני. סיימתי לקרוא כי כבר התחלתי את הראשון.. אבל בפועל יש לי 0 התחברות לדמויות. הילדה מרגיזה וגם הדמות הראשית
די התאכזבתי. העלילה דומה להרבה סרטים/ספרים עם סוג של שטיפת מוח לדת.. הרגשתי שיש בסדרה אוסף של סרטים וסדרות ששרון חיברה לסיפור בינוני. חבל!
את הספר הראשון לא יכולתי להוריד לרגע, אני מחכה ל3, הספר הזה היה קצת מריחת הזמן והכנה לדבר הבא!! בטוחה.
הספר יפה אבל מציק מאד לראות את החוסר ידע הבולט בכל מה שנוגע לאורח החיים הדתי שהסופרת מנסה לתאר.. היו שם כמה טעויות קריטיות... חבל שלא התיעצו איתי לפני 😉
ציפיתי וחיכיתי וכגודל הציפיה כך גודל האכזבה. הספר כתוב וערוך טוב. הסיפור מתח מעניין. אבל משהו בסיפור הנ"ל לא עבד לי. נמאס לי לקרוא על ילדות בנות 17-18 עם תובונות של בנות 30. מה הבעיה שתהיה קצת יותר בוגרת בשביל האמינות?!!!. ואירוטי... זה לא (!) יותר על גבול פשע/מתח עם נגיעות רומנטיקה. הסמארט, שאני חושב ששרון כל כך טובה בו, לא היה מורגש ולא מרגש כפי שהיא יודעת. הרגשתי איך כל הביקורות "השליליות" (שלא הסכמתי איתן) ישומו בספר הזה. והערה קטנה, תחקיר מאד פשוט יגלה ששנת לימודים בארה"ב, באוניברסיטאות, מתחילה בשבוע האחרון של אוגוסט ולא אוקטובר כמו בארץ.
כל החלק הזה נמרח, הוא אפילו גרוע יותר מחלק א'. לא קורה כלום בחלק הזה
יש לסופרת חיבה לגיבורות צעירות מחוננות עם עמוד שידרה של אישה בת 40, ללא פגמים שקשה להתחבר אליהן, ולגיבור שטוב בהכל בצורה מוגזמת שחובב קטינות בצורה הזויה, מה שנבנה כאן זה אשכרה הגדרה של כת, הזוי ולא אמין. קראתי את שני הספרים, לא אמשיך לשלישי.
החלק הזה אפילו גרוע יותר מהראשון! רציתי לתת לסדרה הזדמנות נוספת, אבל היא פשוט נמרחת. העלילה משעממת, ילדותית ושטחית, אכזבה מוחלטת.
ציפיתי וחיכיתי וכגודל הציפיה כך גודל האכזבה. הספר כתוב וערוך טוב. אך אין פה שום אלמנט חדש ומקורי ברמת התוכן שלא ראינו באלפי הספרים המתורגמים בז'אנר בחו"ל. אפס מקוריות. מחכה לספר הבא, מאוד אהבתי את הלביאה.
1
סטילר
אני לא טורח לשמור על שקט כשאני פולש לדירתה של עמנואלה.
החושים שלה התחדדו מאוד מאז האימון עם כיסוי העיניים, ואני יודע שכעת — כמו כל שאר הצוות — עמנואלה יכולה לזהות כל צליל, עמום ככל שיהיה, ולדעת מי או מה אחראי לו.
הסלון מעט שונה משהיה כשהנערה שלי רק הגיעה לכאן. היא שינתה את מיקום הרהיטים וגררה את הכורסה הצהובה למקום שבו הייתה הכורסה בצבע טורקיז, שאותה הציבה עכשיו ליד החלון המשקיף אל הנגרייה שלי.
הספה הלבנה נותרה באותו המקום, אבל נוספו לה כרית נוי פשוטה ושמיכת צמר זולה. אני בטוח שאם הייתה יכולה להרשות לעצמה, עמנואלה הייתה מוסיפה אקססוריז עיצוביים חדשים והופכת את הדירה הזאת לבית. הבית שלה.
מעניין אם היא תסכים להישאר כאן אחרי שהמעונות בקולומביה ייפתחו. אחרי הכול, יש לי הצעה מפתה מאוד עבורה...
אני נכנס לחדר השינה ומתקרב אל המיטה. עמנואלה שוכבת על הצד. התאורה שבחוץ חודרת מבעד לחלון ומאירה אותה בצללים עמומים, מגלה לי שהיא לא החליפה בגדים. היא עדיין לובשת את השמלה הסגולה הקצרה שלבשה בארוחת הערב. אני לא בטוח למי שייכת השמלה הזאת, אבל אני משוכנע שראיתי אותה על כל אחת מהנשים בצוות — שמרבות לשאול בגדים זו מזו.
על עמנואלה השמלה נראית אחרת. כאילו הבגד התאים את עצמו לחן ולאישיות שלה.
מבטי נודד אל רגליה החשופות ואז במעלה גופה. הגור הקטן עטוף בזרועותיה, אפה טמון בפלומתו ועיניה עצומות.
היא לא ישנה.
לאחר שהתגלה לה מה התמורה שאגבה ממנה בגין החוב, היא לא אמרה מילה. במשך שניות ארוכות היא רק בהתה בי בעיניים פעורות והמומות, ואז העבירה את מבטה על כל אחד מהנוכחים, איש־איש בתורו, כמתחננת ללא מילים שמישהו יגיד משהו. אולי שמישהו יגלה לה שזאת רק בדיחה גרועה.
כשאיש לא אמר דבר, עמנואלה פשוט קמה, חצתה את החצר, לקחה את הגור, עלתה במדרגות ונכנסה לדירה שלה.
"זה לא נורא כמו שזה נשמע," אני שובר את הדממה ומדליק את מנורת הלילה.
היא פוקחת עיניים, אבל לא מפנה אותן אליי. רק מתבוננת בגור הקטן ומהדקת את האחיזה שלה בו, כאילו רוצה להגן עליו מפניי.
"סטילר, בבקשה..." קולה חנוק, מסגיר את העובדה שהיא בכתה, "אל תכריח אותי לעשות את זה." היא מקפידה לדבר במבטא ישראלי.
אני מחייך בליבי.
"יש לך חוב לשלם."
היא מתרוממת בזהירות לישיבה, נושאת אליי פנים סמוקות ועיניים נפוחות מבכי. שפתיה אדומות יותר מכפי שהן בדרך כלל והתלתלים שלה גולשים סביב פניה, נופלים על כתפיה ומסתירים את השדיים שלה. היא נראית כמו בתולת־ים — יצור אגדי, יפהפה, מפתה.
מכשף.
"תגיד לי שזאת בדיחה... אני מתחננת." ציפיתי לזעם ולעצבים האופייניים לחצופה הסקסית הזאת, אבל הקול שלה חלש ומותש — מעיד על כך שכל רוח הקרב שבה נעלמה. "לא יכול להיות שאתה מבקש ממני לשדוד יהלום בשווי שלושים מיליון דולר."
הוא יהיה שווה יותר, אבל ג'וקר ואני החלטנו לחסוך ממנה את המידע הזה בינתיים. זה לא הזמן להלחיץ אותה יותר. היא בכל מקרה תגלה את המחיר הסופי בסימולציות.
אני מתיישב על המיטה והנערה שלי מקפלת את רגליה. השמלה שלה מתרוממת מעל ירכיה החלקות ועיניי נוחתות על מרכז גופה. היא ממהרת לתחוב את הבד ולכסות את התחתונים שמציצים משם.
פעולה צנועה, ומפתה בטירוף.
"חשבתי שאת סומכת על שיטות העבודה שלי."
"כן, אבל זה... זה גדול עליי. גדול מדי."
"אני אכין אותך. אלמד אותך את כל מה שאת צריכה לדעת. את לומדת מהר יותר מרוב האנשים שאני מכיר. את שקולה, חכמה, זהירה מאוד ויודעת לתפקד מעולה במצבי לחץ. אם הייתי חושב לרגע שאת לא יכולה לעשות את זה, לא הייתי מפיל עלייך שוד שסביר שהוא בקנה מידה הכי גדול שנבצע אי פעם."
היא מטה את הראש הצידה ובוחנת אותי בגבות מכווצות. "אתה רציני, נכון? כל זה אמיתי? אתה באמת מצפה ממני לשדוד את היהלום הזה?"
"כן."
היא מטלטלת את הראש מצד לצד. "אני לא יכולה," הווידוי יוצא ממנה בקול חלש כל כך, שאני בקושי שומע. "אני מצטערת, סטילר, אבל אני לא יכולה. תבטל את התשלומים לקולומביה, תחזיר אותי לג'ספר או שפשוט תהרוג אותי ו —"
אני ממהר להניח אצבע מתחת לסנטר שלה ומרים אליי את פניה. עיני האיילה שלה פוגשות בעיניי ואפילו עכשיו, כשהן דומעות ועצובות כל כך, הן עדיין מחייכות אליי בניצוץ שובב וסקסי להחריד. זה משפיע ישירות על הזין שלי.
"את תעשי את זה, ואת תעשי עבודה נקייה ויסודית."
"אני לא חושבת שאני מסוגלת."
"מספיק שאני חושב שאת מסוגלת. בחנתי אותך, הכשרתי אותך ואני מכיר אותך טוב יותר משאת מכירה את עצמך. אין לי ספק לגבי היכולות שלך. כל מה שאת צריכה לעשות זה להתמיד בלמידה ולהמשיך לסמוך על שיטות העבודה שלי."
"אבל —"
"את מבינה שאין לך באמת ברירה, נכון?" אני חותך אותה בקול חד כתער וצובט מעט את הסנטר שלה כדי להבהיר את הנקודה — אם לא תשלם את החוב, היא לא תפסיד רק את קולומביה.
היא ממילא חכמה מספיק כדי לא לשקוע באשליה הזאת, גם אם היא לא תודה בזה. בינתיים.
היא בולעת את הרוק ועיניה נעצמות כשהיא מהנהנת באיטיות. דמעה חמה נופלת על אצבעי.
עברתי את השלב הזה עם כולם, עם כל אחד ואחת בצוות. השוד הראשון הוא תמיד הקשה ביותר לעיכול, ורובם הראו נסיגה לקראתו. התמודדתי עם הפחדים ועם החרטות שלהם. אבל מעולם לא חשתי את הרגשות האלה בעצמי.
אני המאסטר. כל מי שהשלים את תהליך הגיוס אצלי, הצליח לבצע את המשימה בצורה נקייה ומושלמת. אף אחד מעולם לא נכשל — פרט למוזיקאי, כי אותו לא הכשרתי בעצמי — וזאת הסיבה שאני בטוח כל כך בעצמי. אני לא מכין אותם רק פיזית, אני מכין אותם גם מנטלית. ואני לעולם לא מטיל עליהם משימה שהם לא מסוגלים להתמודד איתה, שהם לא כשירים מספיק לבצע. אין לי כל ספק שעמנואלה סקוט תסיים את המבצע הזה בהצלחה.
ותחתום סופית על הגיוס שלה.
אבל אני בכל זאת מרגיש אותם — את הפחד ואת החרטה.
אני פוחד מהסיכוי הכמעט אפסי שיקרה לה משהו, ואני פאקינג מתחרט על כך שבכלל הכנסתי את הנערה היפה הזאת לעולם המכוער שלי.
אומנם הפרופיל שלה דומה לזה של רוב האנשים שנמצאים כאן, רק שבניגוד לאחרים, עמנואלה סקוט לא הייתה בשפל המדרגה בחייה כשמצאתי אותה. היא לא הייתה אחת שאין לה מה להפסיד.
היא נולדה וגדלה ללא המשאבים הנכונים וזה הקשה עליה להצליח, אבל היא סומכת על עצמה והיא יודעת שהיא יכולה להיות מי שהיא רוצה. לא משנה מה כמות העבודה הנדרשת וכמה כישלונות היא תפגוש בדרך, היא תנסה שוב. ושוב. ושוב... עד שתצליח.
היא לא הטיפוס שמאכיל את עצמו בחרא, היא לא הטיפוס שמרחם על עצמו, והיא לעולם לא תבחר בדרך הקלה כמו סמים או זנות. כשצצה בעיה, הנערה שלי לא בורחת ממנה. היא מתמודדת איתה.
עמנואלה סקוט תעבור כל מכשול, גם אם היא מבועתת מההשלכות, והיא תילחם עד זוב דם בדרכה לכל מטרה שאליה היא נחושה להגיע. וזאת למרות גילה הצעיר.
היא אפילו לא מתארת לעצמה עד כמה אני מכבד ומעריץ אותה על כך. היא מזכירה לי את עצמי.
אני שומט את ידי מהסנטר שלה כשרעש נשמע מהכניסה לדירה ולאחריו קול צעדים עדינים. אני יודע למי הם שייכים, וכך גם הנערה שלי — כיוון שכל גופה מתאבן עוד לפני שטמפטיישן מופיעה בפתח חדר השינה.
"ילדונת, איך את מרגישה?" היא שואלת במתיקות ובאכפתיות.
עמנואלה מחזירה לה חיוך עקום. "מבוהלת."
"זה לא נורא כמו שזה נשמע," טמפטיישן חוזרת על המשפט שלי, ועמנואלה מגחכת בבוז.
"בכל מקרה," מוסיפה טמפטיישן, "אם את צריכה עזרה, רק תבקשי."
"תודה," עמנואלה מחייכת אליה שוב, חיוך קטן וצבוע.
"סטילר, יש לך כמה דקות? אני צריכה אותך..."
אני יודע בדיוק מה טמפטיישן צריכה. ולפי האופן שבו עמנואלה נעה על המיטה, נראה שגם היא מבינה את מה שטמפטיישן לא אומרת.
טמפטיישן יודעת לחזור בקלות לזונת הצמרת שהייתה בעבר ולבצע עבודת פיתוי יוצאת מן הכלל. זיונים עבור מטרה הם לא בעיה עבורה. אבל לאחר מכן מתעוררים אצלה שדים מהעבר הרחוק והיא חייבת להוציא קיטור באמצעות סקס. בדרך כלל, איתי.
זה או הצורך הזה שלה או שהיא מתפתה ליפול שוב לסמים. כבר עברנו תהליך גמילה מהגיהינום, פעמיים, וזאת הסיבה שבגללה אני כמעט לא מסרב לה. גם לא כשהיז עוד הייתה בתמונה. אחרי שגנבתי את טמפטיישן מאנדרו, הבטחתי לה שתמיד אדאג לכל צרכיה, ואני עומד מאחורי המילה שלי.
אלא שעכשיו התמונה השתנתה.
בחורה צעירה, בעלת תלתלים פרועים ועיניים ערמומיות, נכנסה לאותה תמונה והשתלטה על כל הפריים.
"תכף מגיע," נימת הקול שלי מונוטונית, אך חוסר הנוחות הפתאומי שאני חש מפתיע אותי.
עמנואלה אולי בתולה, אבל היא ההפך הגמור מתמימה. עם זאת, אם אסביר לה שזה רק סקס — זיון אנוכי ומהיר, שבו טמפטיישן חייבת להיות בשליטה מלאה ומרוכזת רק בעצמה עד שהיא גומרת ומשאירה אותי עם ביצים כחולות — היא לא תבין. בגילה, ובייחוד משום שהיא בתולה, סקס הוא עניין גדול.
טמפטיישן מהנהנת והולכת, ואני מפנה את תשומת ליבי בחזרה לעמנואלה. היא לא מסתכלת עליי, אלא על הגור הקטן שישן על המיטה.
"מחר נחזיר לך את המתלה ואת הסד, נעבור על כל הפרטים בנוגע לתחפושת שלך ונמשיך את האימונים."
"בסדר," היא לוחשת, מבטה עדיין מתחמק ממני.
אני מחכה רגע לפני שאני מתרומם מהמיטה. הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו הוא לעזוב אותה. לאכזב אותה. לפגוע בה.
אני מתחיל להתרחק, אבל היא תופסת במפרק כף היד שלי ובולמת אותי. האחיזה שלה לא מהוססת. היא חזקה. סמכותית. וכשהיא מרימה אליי את פניה, מבט גאה ומלא ברוח הקרב שאיבדה נעוץ בי וקורא עליי תיגר.
"תישאר איתי." זאת לא בקשה. זאת פקודה. וגם עכשיו שנינו מבינים את מה שלא נאמר.
אם אלך עכשיו, הנערה שלי לעולם לא תהיה שלי באמת. אומנם היא צעירה מאוד, אבל ג'וקר צודק — היא פאקינג אסרטיבית!
רק אתמול היא הודיעה לי שכשתגיע לגיל שמונה־עשרה, היא ואני זה לא משהו שיקרה. זה בחיים לא יקרה. עכשיו היא כנראה החליטה לתת לי הזדמנות נוספת. אין לי ספק שאם אלך לטמפטיישן, עמנואלה תקבל החלטה.
והיא לא תחזור בה.
זה מערער אותי יותר משזה אמור, אבל יותר מכול — זה מבלבל אותי. אפילו עם היז לא הרגשתי כך. מעולם לא נבהלתי מאיומי הסרק שלה לעזוב אותי או מהאולטימטומים העלובים שהטילה עליי פעם אחר פעם. הם היו רק מילות שווא מבחינתי. היז הייתה שודדת טובה, אבל היא הייתה גם תלותית וחלשה. עמנואלה תהיה שודדת יוצאת מן הכלל, והיא עצמאית כבר שנים.
עמנואלה סקוט חזקה. פיזית ונפשית.
אני שולף את הטלפון מהכיס ושולח הודעה לג'וקר:
לך לטמפטיישן.
ג'וקר לא יאהב את זה. הוא נהנה להזדיין איתה בשביל הכיף, אבל כשטמפטיישן נמצאת במצב הזה, היא לא מרשה לאף אחד להגיע לשיא חוץ מלעצמה. היא תרשה לו לגעת בה רק כשהיא תחליט, תמצוץ לו כמו השדה שהפכה להיות, תביא אותו אל קצה גבול הטירוף במיומנות של הזונה שהייתה, ואז, ברגע הקריטי ביותר, כשהוא כבר יאבד את הראש מרוב אקסטזה, היא תמנע ממנו לעבור את הסף. זאת הדרך הדפוקה שלה להעניש כל גבר שאי פעם ניצל את גופה, וזאת משימה כמעט בלתי אפשרית עבור כל גבר — לא לגמור כשמלכת פיתוי כמו טמפטיישן רוכבת עליך בפראות.
המתולתלת היפהפייה משחררת את מפרק כף היד שלי ועדיין נועצת בי מבט עיקש, ממתינה לצעד הבא והגורלי שלי. ללא מילים, אני חולץ נעליים.
אם היא מופתעת שנכנעתי לבקשה שלה — כמוני — היא לא מראה שום סימן לכך. גם כמוני. היא רק זזה על המיטה ומפנה לי מקום, תוך כדי שהיא נזהרת עם הגור.
אני נשכב לצידה ומושך אותה אליי. גבה צמוד לחזה שלי והריח שלה תוקף את חושיי. לפני שאני קולט מה אני עושה, אני מנשק את הכתף החשופה שלה ואני יכול להרגיש את ההשפעה שלי עליה כשעורה הקטיפתי סומר מתחת לשפתיי.
זה עומד להיות לילה פאקינג ארוך...
הגור זז ומתקרב אל הנערה שלי, ממש מתפנק כשהוא מתחכך בחזה שלה.
ממזר קטן.
"את מפנקת אותו יותר מדי."
היא מושכת בכתפה. "אני רוצה לנצל כל שנייה שיש לי איתו." אני לא רואה את פניה, אבל העצב שעוטף את קולה לא חומק מאוזניי.
"אם את כל כך רוצה אותו, אני נותן לך אותו."
היא מסתובבת באיטיות בין זרועותיי עד שאנחנו שוכבים פנים מול פנים. ציפיתי שהיא תתרגש, אבל היא נראית חשדנית ומרוגזת.
"הקאץ'?" היא מסננת בשיניים חשוקות.
"אין קאץ'."
"אבל...?" היא לא מרפה, לא קונה את הבולשיט שלי. מהלך כזה היה עובד על כל אחד מהחברים בצוות בתחילת דרכו.
"אבל אם את רוצה שהוא יהיה שלך, את זו שתאלף אותו ותטפל בו."
"ו...?"
"ואסור לך להביא כלבים למעונות, אז תצטרכי להמשיך לגור כאן."
עיניה הסקסיות יורות אליי חיצים, "אתה בן זונה מניפולטיבי."
ואת פלפלית, ואני מת על זה!
אני שולח יד ומרים את הגור בגסות. עמנואלה משתנקת, "סטילר, תיזהר."
"אז?" אני מניח אותו על החזה שלי. "איך תקראי לו?"
"לא אמרתי שאני מסכימה."
אני מרים גבה אליה. על מי את עובדת, מתולתלת?
היא מגלגלת עיניים ומתהפכת על המיטה, כך שראשה מונח על הבטן שלי ופניה מופנות אליי. הטבעיות שבה היא מתנהגת בחברתי מוציאה אותי מאיזון כל פעם מחדש. כאילו היא מכירה אותי שנים ולא חוששת ממני. רגע אחד היא משגעת אותי עם השאלות הסקרניות הבלתי פוסקות שלה, וברגע הבא היא פאקינג מודה לי על כך שלימדתי אותה משהו חדש. אף אחת מהבנות לא התנהגה ככה איתי. גם לא היז.
"אני אחשוב על זה," היא אומרת ומלטפת יחד איתי את הגור.
שתיקה נעימה ושלווה שוררת בחדר. זה מוזר וטבעי בעת ובעונה אחת.
ידי נשלחת אל רגלה החשופה, וכשעמנואלה לא מזיזה אותה, אני מלטף באצבעותיי את עור השמנת שלה. אני רוצה לחפון אותה בכוח, אפילו להשאיר עליה סימנים, אבל מסתפק בליטופים תמימים. זה לא עוזר. הזין שלי פועם בחוזקה בתוך מכנסי הג'ינס הארורים שאני לובש.
פאק, אני אסיים את הלילה הזה עם ביצים כחולות יותר משל ג'וקר.
"סטילר?"
"אמממ..."
"אתה בטח לא תגלה לי מה היה השם שלו..." היא משתתקת ואני בוהה בתקרה, מנסה להבין לאן היא חותרת. "אבל אם אחיך הקטן היה בצוות, איזה כינוי היית נותן לו?"
ידי קופאת על רגלה וגוש של צער מתגבש בגרוני. "למה את שואלת?"
"אולי נקרא לגור כמו שהיית קורא לאחיך... אתה יודע, אם הוא היה בצוות..."
אני מוריד אליה את עיניי. מבטינו מצטלבים, וננעלים זה על זה.
ככה בדיוק, בפשטות כזו, עם הלב הטהור שלה, הנערה הזאת מצליחה להוציא אותי מאיזון. היא לא רק פרצוף יפה וגוף משגע, היא אישיות מטריפה. הבנתי את זה בלילה הראשון שבו התגנבתי לבית שלה, כשראיתי אותה מקלחת את האימא המסריחה שלה אחרי שהקיאה על עצמה והטיחה בה האשמות. הבנתי את זה שוב כשקראתי את המכתב שהשאירה לילדיה של מרדית וסט. והבנתי את זה סופית כשהיא קנתה לי פלסטרים בגלל חתכים טריים שהיו לי על הידיים.
היא מציגה חזות קשוחה, והיא באמת קשוחה, אבל הלב שלה רך כמו חמאה.
אין לי ספק שאתחרט על המילים הבאות, אבל אני אומר אותן בכל זאת —
"תקראי לו עודד."
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
.jpg)
.jpg)
