הביקורות של mikibar5

עשרת הסיפורים שתגלו בספר זה, נכתבו מתוך רצון לאפשר לכל אלו שמעוניינים, למצוא תוכן ומשמעות, באמצעות העשרת הידע שלהם בנפש האדם.

כולנו אוהבים סיפורים, אבל סיפורים ארוכים יכולים ליגע. לכן מעבר לתוכן, חשוב היה לי להעביר את הידע באריזה קלילה, קצרה ונוחה המתמקדת במסר.

אתם מוזמנים לקרוא את הספר ביחד עם משפחה וחברים וליצור דו שיח ביניכם בתקווה שתמצאו בסיפורים אלו שפע אוצרות חכמה שיחברו אתכם אל האור והאחד אל השני.

אדאורד ג'ון מורטון דרקס פלנקט (1957-1878), הברון השמונה עשר לבית דנסני, היה אציל בריטי, קצין מעוטר שלחם בשתי מלחמות עולם ואלוף אירלנד בשחמט ובקליעה למטרה. בשם העט לורד דנסני הוא נודע כסופר וכמחזאי פורה ובעל דמיון פיוטי ייחודי וכחלוץ הפנטזיה המודרנית, מי שכתביו השפיעו רבות על אבותיה המוכרים יותר של הסוגה, ובהם ג'. ר. ר. טולקין וס"ק לואיס.

הפואטיקה הפנטסטית של דנסני מתאפיינת בשנינות ובקפדנות, בצחות לשון, ביופי מבע ובידע תרבותי עשיר. יש בה מחד גיסא מניסיונו הציני והמר של אדם למוד קרבות, ומאידך גיסא התעקשות אצילית על יסודם הנשגב של החיים וכוונה לנסח את רובדם המיתולוגי, חמקמק ככל שיהיה. ובזאת יש לא רק להקדים את דנסני לממשיכיו אלא אף להבדילו מהם: במבוכי יצירותיו, בין מעללי אבירים, פייטנים, דרקונים, סולטנים, שודדי ים ושודדי דרכים, כוחות טבע, חיות משונות ואלים, נמשך חוט פארודי דק המוביל לאלגוריות פרועות, למשלים חסרי נמשלים ולמערכונים מטפיזיים סתומים ורבי קסם. מסיבה זו ציין אותו ח"ל בורחס כמבשר של לא אחר מפרנץ קפקא.

שמונה עשרה היצירות הקצרות מאת לורד דנסני שאוגדו בפנטזמות לוקטו מתוך חמישה מקובצי סיפוריו המוקדמים, והן מציגות מניפה סגנונית של כתיבתו הרבגונית.

יומן מלחמה מתוך ההפגנות; חיוכים וחששות בהסעות של חולים פלסטינים; טיפול בילדים תחת חרדה מתמדת; לקסיקון המלים שאיבדו ממשמעותן לאחר השבעה באוקטובר; והרהורי התנגדות בעקבות ליאונרד כהן. 

שבעה עשר כותבות וכותבים התבקשו לכתוב מה קרה לחזון הפיוס שלהם בזמן האפל הזה: האם אפשר עדיין לדבר, או לפחות לחשוב על שלום? דווקא כעת, ביקשנו לשמוע את מי שהשבעה באוקטובר לא גרם להם "להתפכח" ולהפסיק לראות באנשים - בני אדם.

משתתפים: מגי אוצרי, מרית בן ישראל, אודי בן סעדיה, רוני גרוס, תומר דותן-דרייפוס, יסמין הלוי, רז הנדלר, רוחמה וייס, תמר ורטה-זהבי, מרוה זוהר, מרב זקס-פורטל, עמוס נוי, טל ניצן, שהם סמיט, יורם קופרמינץ, גלית ראב"ד, שועי רז

בשנת 1212 שתי קבוצות של ילדים מגרמניה ומצרפת נענות לקול עלום, בלתי מוסבר, הקורא להן לצאת ולפקוד את קברו של המושיע בעיר שלא ידוע להן עליה דבר מלבד שמה: ירושלים. את מסע הצלב של הילדים מלווה מקהלה פוליפונית המונה קולות מכל קצוות האוכלוסיה והדת. כל אחד מהקולות בוחן לרגע את מסע הצלב ומנסה לעמוד על טיבו התמוה. 

מרסל שווֹב, הווירטואוז הצרפתי בן המאה התשע־עשרה, מחבר יצירת המופת חיים דמיוניים ומי שבורחס החשיב לאביו הרוחני, מביט ממרחק של מאות שנים במסע צלב איזוטרי שקרה באמת ומפיח בו חיים חדשים, מוזרים ומופלאים. כהרגלו, שוזר שווב היסטוריה ובדיה לכדי יצירה אגדית ועל־זמנית שקולה מהדהד אל העבר והעתיד כדי להתיך אותם זה לזה. 

מיום היווסדה, הוצאת תשע נשמות קבעה לעצמה מטרה שהפכה בחלוף השנים למנהג: להגיש לקהל הקוראים העברי יהלומים ספרותיים סודיים, אהובים עלינו במיוחד, קטנים כגדולים. בידכם יהלום שכזה.

רגע לפני השקיעה, נהג משאית שתקן לוקח את הטרמפיסט הלא נכון; במרתף טחוב, מאייר מתבודד מבחין בסדק ראשון בקיר – ואולי לא רק בו; סופרת שאפתנית יושבת בתחנת משטרה, אי שם בעתיד הקרוב, ומקריאה מיילים של ידיד שנעלם; יוצא טרי בשאלה חולם לבלוע את העולם החילוני בביסים גדולים; ועל ספסל בשיעור קפוארה, אם חד־הורית הולכת ומשתכנעת שחברתה החדשה של בתהּ מהווה סכנה עבור שתיהן. 

פסע הוא קובץ סיפורים קצרים העוסק בקיפאון מול תנועה. בליבם של הסיפורים עומדות הדמויות על סף החלטה, תזוזה או התפוררות. בכתיבה מאופקת ורגישה, שירז אפיק מתעכבת על רגע השבר, ומציעה מבט חד אך חומל על המקומות שבהם הנפש עושה צעד קטן המוביל אל נקודה שממנה, לטוב או לרע, אין דרך חזרה.

שירז אפיק היא סופרת ועורכת סיפורי חיים. עד כה פרסמה חמישה רומנים: לנקות את יפו (2014), בשורות טובות (2017), אבקועים (2019), מתחת לעור (2021) וליל הברווזים (2024).

במאי שלפני השבעה באוקטובר הראשון, מצאתי את עצמי עומדת בצפיפות של קהל רב, בהופעת השנה של אמני הראפ רביד וטונה. שמי הקיץ היו סמיכים, נטולי כוכבים, והלחות אפפה את האוויר כשמיכה. למשך שעתיים רצופות אנשים סביבי רקדו ושרו. רביד קפץ על הבמה. טונה הזיל דמעה. לאורך הערב הקהל צרח את המילים בידע עמוק, רוטט מכל הברה וחרוז, קשור בכל ביט, מרגיש חלק ממשהו גדול. בדרך הביתה אני זוכרת שחשבתי שככה בדיוק אני "מתנהגת" מול קריאת ספר טוב. קשורה למילים בידע עמוק, מרגישה חלק ממשהו גדול. מאז, בכל פעם שאני מקפלת כביסה, אני מביטה בטי-שרט השחורה שרכשתי בהופעה ההיא, ועליה לוגו מודפס של שני להטוטני המילים. והחולצה, כמו מחיים אחרים, מביטה בי בחזרה, מתגאה בשש התאריכים המתנוססים על גבה, ועליהם איקס מצויר שמוחק אותם מרוב סולד-אאוט, בזה אחר זה. 

מאז השבעה באוקטובר כל התאריכים שהתרחשו לפניו כמו מחוקים אצלי באיקס, אחד אחד. חיים מוזרים, רגועים באופן יחסי, כמעט לא רלוונטיים, שבהם הסכסוך הישראלי-פלסטיני היה נוכח כרעש רקע, בתי קברות היו רחוקים יותר, ושירים קופצניים וחרוזים בעברית כבשו את המצעד.

"לבדי, מבולבל
מול עתיד מעורפל
מי יגיד, אם בכלל
כולנו אבודים בחלל"

כותב טונה בשירו "אבודים בחלל", שהפך השראה לכותר גיליון מאזניִם החדש שיצא לכבוד הקיץ המתקרב. ובטוויסט רלוונטי מן המוזיקה לספרות, כותבי העברית הנהדרים האסופים בגיליון זה כמו מלקטים אסטרואידים של תובנות, השראה, שמחה ועצב, כגושי סלע ספורדיים המרחפים סביבם בחלל.

יש לציין: לערוך מגזין ספרות עברית עכשווי במצב יגוני, מסוכן, מטריד וחסר שליטה זה כמו לעמוד בתחנת רכבת של זמן. אם בתחילת המלחמה מרבית מן הכותבים העבריים חשו בשיתוק, לעומת קומץ שהתעקש לתעד להמשיך ולכתוב על מנת שהספרות תציל את חייו, בהמשכה האינות הפכה לאדרנלין יצירתי וכעת (אולי) התפנה מקום לעיבוד האירועים האינטנסיביים והמפחידים, לצער, לכאב ולחזרתה של יכולת ההמצאה. 

הכותבים המכונסים בגיליון זה, ביניהם עמיחי שלו, לריסה מילר, ספיר פז, נטעלי גבירץ, צור גואטה, מיטל נסים, ריקי כהן, נועם נוי, דורית שילה, סתיו אתלן ויעל גלוברמן, נעים ונדים בכתיבתם בין אובדנים אישיים ללאומיים, בין סיפורי מלחמה לסיפורי בדיון, ומנסים לזקק את קולם ביצירתיות כובשת, מול עתיד מעורפל.

המעשה הזה, ניסיון להגיע מן הריחוף הקיומי הבלתי נסבל לקרקע טקסטואלית, מודפס שחור על גבי לבן בגיליון שלפניכם. 

כולי תקווה שעד לכריכת הגיליון הבא החטופים יחזרו הביתה והחיים יחזרו להיות שפויים יותר. בינתים הספרות העברית העכשווית מחכה לקריאתכם.

שלכם, שרי שביט.

הספר נולד במהלך טיול בגואטמלה, שם כתבתי את החוויות שלי מידי יום, ומתגובות האונליין הרגשתי כי העוקבים שלי מטיילים יחד איתי. כך החלטתי לכתוב מקבץ של זיכרונות שלי, מן הרגע שהתחלתי לזכור ולאורך תקופות שונות בחיי, באוויר, ביבשה ובים.

בכל אחד מן הסיפורים כלי/אמצעי תחבורה או תנועה אחר. לעיתים הכלי הוא רק אמצעי לספר סיפור משמעותי שקרה סביבו. 

הסיפורים שבספר הוכיחו לי פעם אחרי פעם שהחיים הם אוסף של מקרים שקורים בזמן שאנחנו עסוקים בלתכנן תוכניות, כמו בשירו של ג'ון לנון. ותוך כדי תנועה, הבנתי שלא תמיד אני אוהב את מה שהחיים יביאו איתם, אבל תמיד יהיה לי סיפור טוב לספר.

נטע ארזי- מטפלת באומנות, יוצרת, כותבת וחולמת...

"הוא מתקדם למרכז הבמה, קד קידה עמוקה לפני הקהל הדמיוני, ממקם את הכינור בין הסנטר לכתף, מרים את הקשת בהחלטיות ומתחיל לנגן, מרוכז כל כולו בנגינה. סשה מנגן עם כל הנשמה והגוף. הוא זז בקצב המוזיקה, מתכופף ומתיישר, גופו מתפתל, ותנועות ראשו החדות מרקידות את שערו המרדן לכל הכיוונים. 
חיוך גדול מצטייר על פניו בהגיעו לצלילי הסיום, הוא שבע רצון מהטכניקה שהדגים; זה היה לדעתו הביצוע הטוב ביותר שלו ליצירה המורכבת הזאת. שוב קד קידה עמוקה וממושכת, לוקח רגע ליהנות מהרגשת הסיפוק המשכרת".

משחק הדמויות הוא מבחר מתוך אוסף סיפורים קצרים, סוחפים ומרתקים, שמטרתם העיקרית לספק לקורא חוויית קריאה מהנה ומתגמלת. 

הספר מאגד סיפורים במגוון רחב של נושאים וסגנונות. הסיפורים אינם מיועדים ללמד את הקורא או להטיף לו, אלא לדרבן אותו לשקוע בעולם הדמיון, כשהוא משתתף בהרפתקאות המפתיעות ומְלוֶּוה בדמויות הציוריות והמסקרנות. הסיפורים משקפים את החוויה הישראלית של הסופר בהווה ובעבר, וכן זיכרונות ממולדתו וממקומות אחרים בעולם. אי אפשר שלא להתלהב ממעלליהן של הדמויות בסיפורים, ולהתרגש מהאתגרים ומהקונפליקטים שמולם הן ניצבות. הקריאה זורמת ומבטיחה עונג צרוף.

מהדורה מחודשת ומלאה.

ספר זה מציע מפגש מחודש עם מיטב מיצירתו של יצחק בשביס-זינגר (חתן פרס נובל בספרות 1978).

כל אחת מהיצירות הכלולות בו היא תחנה במסע ספרותי אל עולם רבגוני תוסס, שמתנהל על הקו הדק בין ממשות והזיה. הנובלה ההיסטורית השטן בגוריי מציגה את התוצאה ההרסנית של הילולה יצרית פרועה שצמחה על רקע של שפיכות דמים וכמיהה לגאולה ברוח משיחיות השקר של שבתי צבי, ומעלה את שאלת היכולת למנוע אותה. השדים המככבים בסיפורים האחרים משמיעים את קולן של התאוות המקננות במסתרי נפשו של אדם בכל מקום ובכל זמן. המחבר משתמש בהם בצורה מתוחכמת ושנונה, מצחיקה ומזוויעה כאחד, ומבטו החודרני מגלה מגוון תופעות ומצבים אנושיים: אהבה ושנאה, רֶשע וחמלה, שאיפה למרום ונפילה למעמקי תהום.

כל אלה מובאים בתרגום לעברית עכשווית שנעשה על ידי ד"ר בלהה רובינשטיין, כלת פרס היצירה למתרגמים, משרד התרבות 2015.

זהו סיפור קטן ומיוחד על אהבה גדולה, על מפגש בין תמימות של צעירים עם העולם האמיתי שמפתיע אותנו בכל פעם מחדש, שיכול להיות יפה לפעמים וגם מכוער כל כך. 

הסיפור משולב באוסף סיפורים המציגים את הדמויות המעורבות בחייו של המספר, כמו גם אהבות קודמות ומאוחרות, המציירים קוויים לדמותו ולסביבה שבה גדל.

בין הסיפורים האישיים שבו, משולבים גם קטעי סיפורים של היסטוריה ומדע וסיפורים מהתנ"ך והמיתולוגיה.

וכול זה כדי לנסות להסביר את מעשיו של המספר, לא להתנצל, רק להבהיר כי זהו הטבע האנושי, או אולי אלו חוקי הטבע ביקום הסובב אותנו.

לא רבים יודעים ממש מה זאת אנטרופיה. אף אחד מאתנו לא פגש בה, לא נגע בה או ראה אותה, זה לא פשוט להבנה.
בתחילה הבנתי שאת האנטרופיה אפשר להסביר בעזרת האמרות הנדושות "אין ארוחות חינם" או "כדי להכין חביתה צריך לשבור ביצים". בהמשך תפסתי שהאנטרופיה היא פשוט המטבע שבה משתמש היקום הסובב אותנו. נשמע הזוי, אבל זה ממש כך, אומנם אין למטבע זה שוק בעולמנו, אי אפשר לקנות או למכור אתו. אבל יש לא ערך ואפשר לעיתים גם למדוד אותו. 

אהבה, מה לא אמרו וכתבו עליה: רגש, כימיה, נוירונים, ייצר ועוד. אותה אני ממש לא מבין אבל לפחות הכרתי. ייתכן שזו צורה מאוד מיוחדת שבה מתגלה לפנינו האנטרופיה במלוא עוצמתה. 

אהבה, אפשר לכתוב עליה אי אפשר להסביר. אנטרופיה אפשר להסביר, זה לא תמיד מובן, אבל לפחות יוכל הקורא להנות מכמה סיפורים.

"החוקר, המשורר והסופר, דב בהט, יוצר ותיק ואיכותי, היודע להעמיד רומן ואף סיפורים קצרים על כּנם, מפרסם כעת את סיפורי החיות שלו תחת הכותרת: על לביאות אלמנות – ועוד. בהט, כזכר אלפא טיפוסי, איש שעמד כל חייו, השנה ימלאו לו תשעים, במרכז העשייה והמחקר האקדמי כפרופסור שהוא גיאולוג בכיר ובינלאומי, מתמקד לא אחת בסיפורים על החיות כתיאור של מאבק הישרדות בטבע, החיים כ"תיאור של מאבק", כפי שקבע פרנץ קפקא בסיפורו האניגמטי, ולכן בהט מוקסם בעיקר מחיי האריות בכלל וחיי הלביאות בפרט. המלכים והמלכות עושים לו את זה. בולט כאן ביותר הסיפור המפותח בעל הטון הפמיניסטי "על לביאות אלמנות – ועוד".

אבל בהט בסיפוריו לא נשאר שם. בהמשך הספר לא ייצור רק אלגוריות של כוח משפחתי, עֶדרי וחברתי בעקבות הטורפים הגדולים מן האריה דרך הכריש ועד הדב, אלא יתמקד גם באינטימי יותר, דהיינו, סיפורים שבהם לא האלגוריה בין חיי החיות לחיי האדם עומדת במרכז, אלא דווקא הקשרים ההדדיים בין עולם החי לעולם האדם, המגע ביניהם בחיפוש אחר פתרונות למול פגעי הזמן והטבע, החלוף של כולנו. לפעמים הדבר בא באמצעות הומור קורצני כמו בסיפור "התוכי של חווה'לה", או הסיפור על הדוכיפת "הציפור הלאומית" שלנו, או באופן פסבדו מדעי חמור סבר כביכול כמו בסיפורים "הפילים של לורנס", המבוסס על מקרה אמיתי ומוּכּר ו"פינגווין וזוגתו".

נראה כי בהט כסופר מוכשר מוסיף כאן עוד נדבך לקורפוס הסיפורתי המתהוֶוה שלו. זה ספר מענג ושווה קריאה. "

רן יגיל – מבקר, סופר ועורך 

יש לי בלעדיות" -  עם איזה עורך עיתון שכבה הכתבת הבכירה כאשר התקשר ראש הממשלה? כיצד זכה הפרשן הנודע להגיש תוכנית טלוויזיה? מה חושב עיתונאי החצר על עמיתיו? האם המגיש הבכיר יהיה ראש ממשלה? איזה סוד מסתיר שדרן הרדיו המפורסם? איך מנהלת אשת השר את דרכו לצמרת? את מי רוצה לחסל מבקר הטלוויזיה? 
"יש לי בלעדיות" - קובץ של סיפורים חצופים ומשעשעים על גיבורי תקשורת ותרבות המוכנים לעשות הכול כדי להצליח בעולם של יצרים ותככים, בגידות ושקרים, תשוקות ופיתויים, מאבקי כוח ואהבות אסורות. 
"יש לי בלעדיות" - מסע אנושי נדיר וחושפני של איש תקשורת המכור לקריירה, לתדמית ולהצלחה - עד שהוא מחליט לעזוב הכול כדי להתחיל לחיות. הוא בוחן ברגישות, ובאומץ את האושר והכאב השזורים זה בזה - ומחליט לעצור את המרוץ כדי להתחיל לחיות. במסע לגילוי העצמי נחשפים גם שני אירועים טראומטיים בחייו.

מה קורה כשהשגרה היומיומית הופכת לסדרת הרפתקאות בלתי צפויות?

גבי רמני, בדרכו המשעשעת והחדה, לוקח אותנו למסע מטלטל ומצחיק דרך מצבים מהחיים שרק הוא יכול להאיר באור כה משעשע ומיוחד. בסיפורים קצרים ומלאי הומור, תכירו את כל הדמויות הבלתי נשכחות: מעובדת זרה שמביאה קסם וחיים חדשים, דרך פנסיונרים שהופכים לטייסי גיבוש מאולתרים, ועד לגיבור הספר שיודע להפוך גם את המשברים למקפצה לצחוק מתגלגל.

הספר מציע חוויה בלתי רגילה שמתחילה באנקדוטות קטנות, מתרחבת למבטים מפתיעים על חיינו, ומסתיימת בתחושת קרבה ורלוונטיות לכל אחד מאיתנו.

פראייר על מלא הוא אוסף סיפורים שידבר לכל מי שחווה רגעי מבוכה, שמחה ואבסורד בשגרה – ובעיקר לכל מי שמאמין שלחיים יש תמיד פוטנציאל לקומדיה מופלאה.

קריאה מומלצת לכל מי שמחפש חיוך רחב וחוכמה אמיתית בין השורות.

מרגרט אטווד ביססה את מעמדה בעולם כסופרת קנונית בעלת חזון ייחודי. בספרה החדש, תועות בזמן, היא בוחנת את החיים בתקופתנו במלוא התבונה, השנינות והאינטלקט המאפיינים אותה.

אוסף הסיפורים בספר, שמתאר כיצד האהבה פורחת עם הזמן בתוך האינטראקציות האנושיות המעורפלות ביותר, נתון בסיפור מסגרת על נישואים ארוכים ואוהבים של ניל וטיג — אהבה נדירה על שלל הרגעים הקטנים והגדולים שמרכיבים אותה, ומה שהיא משאירה אחריה. אטווד חוזרת אל סוגת הסיפור הקצר לראשונה מאז שנת 2014, ומפגינה את היצירתיות והאנושיות המאפיינות אותה בעלילות מופלאות אשר מסיבות עונג, שופכות אור וצובטות את הלב.

מרגרט אטווד, סופרת, משוררת ומבקרת ספרות — פירסמה יותר מ־50 ספרי בדיון, שירה, מחזות וביקורת, ועסקה בהנפשה, תיאטרון בובות ואיור. ספרה סיפורה של שפחה עובד לאחת מסדרות הטלוויזיה המדוברות והאיקוניות של המאה ה־21, והמשכו, העדויות, זיכה אותה בפרס פוליצר. היא כלת פרסים רבים, בהם פרס מפעל חיים מטעם PEN, וחבֵרה במסדר אבירי הכבוד הבריטי על תרומתה בשדה הספרות. חיה בטורונטו, קנדה.

"אטווד חוקרת את מושגי האהבה והאובדן באוסף מבריק שמשלב ריאליזם עם סיפורי פנטזיה על החיים לאחר המוות... איזה כישרון אדיר!" - פבלישרס ויקלי 

"צלילה ליצירתה של אטווד היא כמו חזרה הביתה." - ברוקלין רייל

"ספר נוגע ללב, חכם, מצחיק וייחודי... תערובת מסחררת של סיפורים, שבוחנים מה המשמעות של להיות אנושי, ומעלים על נס את דמיונה הפורה של אטווד ואת חוש ההומור האדיר שלה." - אן-פי-אר

מה חבוי באריזה של השמלה המפוארת שהובאה מסיני ובדופן קופסת העוגיות? מה מסתתר בערוגה שחפר הדוד בחצר הבית? מה העניין עם  הנגר שרוצה לספר יותר משהוא רוצה למכור? מה קרה לצבי? ולמה הכלים יחכו?

שישה סיפורים בקובץ כל הדרכים מובילות מאת מירב אורן, וכל סיפור עולם שלם. בשפה שמבקשת לגלוש אבל נשמרת, משרטטת מירב אורן דמויות נשים שהחיים לא הקלו עליהן, אימהות שאינן טובות דיין, גברים גרועים מהן וקרובים מנוכרים. האדמה רועדת מתחת לרגלי גיבורות הסיפורים, שעושות כל שביכולתן כדי לברוח, אבל האימה, זאת שרוחשת סביב, מסרבת להישאר בעבר ונושפת תמיד בעורפן.  

סוס קיץ – ספר סיפורים זוכה פרס אקו"ם מאת המשורר ואמן הסיפור הקצר יחזקאל רחמים: תשעה סיפורים מלאי חֶסֶד על אנשים פשוטים-מורכבים. 

הטלפון השותק של אישה ערירית מתעורר לחיים בהתקרב 'חג הענִיים', הוא יום הבחירות; נער ואביו נודדים בלילות בדרום תל אביב ומוכרים סיגריות מהשטחים במרוץ נגד הזמן; תחקיר צבאי על מותו נטול התהילה של 'החלל האחרון שלנו' חושף דרכי התמודדות ייחודיות בעת מלחמה; ומסע עם יוֹגי-באבא סָרַסְוָאטִי, גורו הודי זקן וחיוני, בוחן לעומק סוגיות של כסף, פחד ממחסור ואפשרויות של שפע, ודרכן את 'התוכנית הגדולה של הנשמה'. 

אלה הם רק חלק מן העולמות בסיפורי סוס קיץ. הסיפורים מאירים חוויות המצויות בשולי התודעה התרבותית, וניחנים ברגישות עמוקה – מחכימים, לרגעים מצחיקים, נוגעים ומרתקים; ישראליים מאוד, אך נושאים בקרבם משמעות אנושית רחבה, מלאת אמפתיה ואהבת אדם.

קובץ הסיפורים סוס קיץ הוא אירוע ספרותי של ממש. לאחר עשור וחצי של פרסום שירה, יחזקאל רחמים שב אל הקוראים עם ספר סיפורים חדש. פרופ' אריאל הירשפלד כתב בעבר על סיפוריו: "המחשבה המשוקעת בסיפורים על אודות מושג הדמות ואופני עיצובה הספרותיים היא מחשבה חדשה, רעננה ומיוחדת במינה. במובן הזה – רחמים הוא חדשן המאתגר את ביקורת הסיפור העכשווית." בספר זה מובאים גם שני סיפורים ותיקים ואהובים, 'מים' ו'האשכנזי שלנו', המוגשים עתה בנוסח מתוקן ועדכני מאת המחבר. 

לקוראי סוס קיץ צפויה חוויה מרחיבת לב ומהדהדת. 

'סיפורו של ארתור גורדון פִּים', הרומאן השלם היחיד של פּוֹ (1838), נפרשׂ על־פני רובו של ספר זה – כרך שני של הסיפורת של פּוֹ, המשלים את הסיפורים הבלשיים, סיפורי האימה הגותיים ועלילות הים שבכרך הראשון.

הרומאן – שהשפיע על מֶלוויל ועל ז'ול וֶרן – מתחיל כסיפור של הרפתקאות ימיות מקפיאות־דם בספינה שפניה לדרום כדור־הארץ, סיפור המממש שְׁלל ציפיות מן הז'אנר הימי: מרד ספנים, ספינה נטרפת, רעב וצמא, עוד ועוד ספנים נספים, מפגש עם אוניית מתים, אלתורים יצירתיים לצורך שרידה, אפילו קניבליזם נואש. אך בהמשך, עם הופעת ספינה מצילה והחלטתה להַדְרים עוד ועוד בחוג האנטַרקטי, מחליף הרומאן את עורו לסיפור של מגלי־ארצות, ועד מהרה הוא הופך לרומאן פנטסטי עתיר דמיון, של מסע בין עולמות מתחלפים. אחרי היתקלות פטאלית באי שלא נראה בו שום דבר בהיר־גוון, ואפילו שיניהם של הפראים המקומיים שחורות, ואחרי הצצה לתהומות הנקשרים בתיאוריה שכדור־הארץ חלול ובמעמקיו יש עולם אלטרנטיבי, מגיעים שלושה שורדים אל ים חלבי ואל עולם שהולך ונעשה כולו לבן. 

מפּוֹ הרציונלי והאנליטי של סיפורי ההיגיון, הממציא של הסיפור הבלשי, נותרו כאן הריאליזם הסיבתי הקפדני של גורדון פים בתכנונים המסועפים של תחבולות ההינצלות שלו מסכנות החיים הנוחתות עליו, והפרטנות הכפייתית המופגנת של הספר במִפרטים של התנהלות ספינות ובדיוקים גיאוגרפיים וזואולוגיים.

שאר סיפורי הקובץ, יותר משהם סיפורי אימה גותיים הם מעֵין גרסה שנונה וקומית של עולם העלילות העל־טבעיות. אלה סיפורים על הוויות כפולות; במרכזם זהות נזילה, מוּמֶרת באחרת: אדם שהמספר עוקב אחריו במיומנות בלשית הולך ומאבד בעיניו את זהותו העצמית ומתמוסס להיות ישות חדשה, "איש ההמון"; אדם בשם בֶּדלוֹא הופך למישהו בשם אוֹלדֶבּ בדיוק בשעה שהרופא של בֶּדלוֹא כותב על אותו אוֹלדֶבּ; תת־אלוף מומר כל־כולו בתותבים, בחלקי החילוף שלו; בבית־משוגעים הוחלפו אלה באלה המשוגעים והמטפלים; כוח פרוורטי לא בר־כיבוש משתלט על אדם וגורם לו לפעול לאסונו ההפך ממה שעדיף לו; פרויקט חייו של אדם שנפלו בחלקו אמצעים לא מוגבלים נעשה המרת נוף טבעי בנוף "שירי" שעשוי להפיק צייר גאון.

במחצית הראשונה של המאה ה־19 מציג אפוא אדגר אלן פּוֹ את האדם ואת העולם כישויות הנושאות עימן אחֵר כשותף משתלט.

איך לצאת לחופשת סקי בלי שהשכונה כולה תפתח עליך עין, לְמה אשתך מתכוונת כשהיא אומרת רדיאטור ומה עושים כשהילד שואל איך באות מפלגות לעולם?

בספרו השני, לא כזה סיפור, הקומיקאי יאיר יעקבי מגיש אסופת סיפורים מוטרפת המציגה את מסכת חייו כאב, בן זוג, שכן, ואינסטלטור כושל.

דרך סיפוריו המופרעים על השקעה בקבוצות רכישה נכלוליות, על חרדות מפני חיסון עונתי לשפעת ועל ניסיונותיו הטרגיים לארגן מפגש משפחתי נחשף הצד האישי של יעקבי: מופרך, משוגע, קורע מצחוק ונוגע ללב.

בסגנון הייחודי שלו, שנע ללא מאמץ בין נונסנס פרוע לסאטירה נוקבת, יעקבי מנתח את מציאות חייו באזמל חד ונוקב, אך בלוויית הרבה חן וחמלה.  

יאיר יעקבי, נשוי ואב לארבעה, סטנדאפיסט, תסריטאי, כותב טור אישי בעיתון "בשבע" וממייסדי ההרכב הקומי אנדרדוס. ספרו הראשון לא עשו חכמינו (ידיעות ספרים) ראה אור בשנת 2021.

ארוחת ערב ברביעייה מובילה לעיוורון זמני. פגישת אהבים במלון אינה עולה יפה. רוכב קטנוע שנחלץ מתאונה מגיע לבית דודתו ומוצא שם דבר מפליא. על פני הקרקע עוצרת תנועת הרכבות – ובחלל שמתחת לקרקע ניכרים עדיין סימני החפירה העתיקה בסלע.

בלשון מדודה ומדויקת, בכתיבה אינטימית ובהומור דק, אסף שור מצייר את דמותה של חברה המגששת באפלה. שלל הסיפורים, הדמויות והבלחי הזיכרון הנשזרים לאורך המסילה כמו מתכנסים אל אירוע המאיים להתרחש, ואולי כבר אירע וטרם התגלה במלוא משמעותו. בתנועתם המשותפת, הם חוברים ליצירת ספרות שאין כמותה. 

זהו ספרו השמיני של אסף שור. קדמו לו עמרם, מוטי וסיגל (בבל), כה אמר וינסנט, החתול הטיפש, למה דג ציפור וארזת לבד (כתר) והדוב (הקיבוץ המאוחד).

"ללא ספק אחד הסופרים העבריים הטובים ביותר שכותבים כיום" - יוענה גונן, הארץ

"נדמה שאין בספריו מילה מיותרת או מחווה מזויפת, רק מיומנות סיפורית שעובדת היטב" - נוית בראל, ידיעות אחרונות

זו אסופת סיפורים קצרים שאינם מצריכים קשב מופלג כדי לשוטט בהם. 
בהם סיפורים משכבר כאילו נכתבו הבוקר. 
סיפורים על צדק, ופה ושם גם על אי צדק. 
על המהפך שעבר על בוזגלו.
על תיקים באפלה.
על עמוס עוז.
על אפלייה מגדרית.
על חבר כנסת חשוך.
על שופטים ותעשיית הכבוד.
כמה סיפורי משפט שקריאתם לא כרוכה בסבל. 
כי איך אפשר שלא לספר על אדם חרדי שהוזמן להעיד במשפט וכתנאי למתן עדותו דרש שהשופט יחבוש כיפה לראשו בעת מתן העדות (השופט, מיותר לומר, נכנע לדרישה)
ואיך אפשר לדלג על נשיא בית המשפט העליון, שבצעירותו חיזר נואשות אחר בת אצילים תל-אביבית ולא ידע כי מי שהתחרה בו על לב העלמה היה זאב ז'בוטינסקי.
ופה ושם פנינים של אמן המילים, השופט חשין, שאי אפשר בלעדיו.
וגם סיפור רציני על הזכות להיות פלוני.
ועל הפתרון הסופי של משרד האוצר.
על צרכנות נבונה.
על מאבקי אגו בבית המשפט.
ופכים קטנים על הנעשה באם הדמוקרטיות מולדת הכדורגל. 
וגם כמה וכמה סיפורים אישיים המרחיקים עד הילדות.
ופה ושם קצת נשכנות כלפי תופעות כאלה ואחרות שמזמינות ביקורת. 
ועוד כהנה וכהנה תובנות וסיפורים שנערמו על השולחן עם השנים, ללא קשר ביניהם - עד שניתן לקרוא אותם גם מהסוף להתחלה. 

הוא מסתובב אליה, מבטו ננעץ בה וסוניה צועדת צעד אחד אחורה כאילו למבט שלו כוח פיזי כמעט. "את! את רוצה להיות סופרת?"
היא לא עונה לו, אבל זה לא משנה לו. "יום אחד את תגידי לי תודה על כל זה, רק זה יעשה ממך סופרת! תאמיני לי שאני יודע, רק מתוך כאב את יכולה לכתוב משהו ששווה משהו!"
"אם זה ככה אז אני בכלל לא רוצה להיות סופרת!" היא צורחת בחזרה, דמעות מתפרצות מתוך עיניה, "כי אני אף פעם לא אגיד לך תודה! אף פעם!"
לא אכתוב, היא נודרת שם, ואם אכתוב – לא עליו, לא עבורו ולא בשפה שבה יוכל לקרוא. מתוך שלל ההבטחות הגועשות הללו בליבה של ילדה, היא נאלצת להתיר נדרים על שלוש.

שני זרים נפגשים בחדר המדרגות באזעקה, זוג תועה בין הריסות הקשר שלו ברומא, שני אחים ששורשי ילדותם כפותים בצער וכאב מתמודדים עם עברם על רקע גסיסת אביהם. הדמויות בבאורה החיוור של הזרות בודדות אף כשהן ביחד, מנוכרות לעצמן ולסביבה גם בתוך המשפחה, הזוגיות, השפה שאיתה נולדו. 

כמו בשבר ענף ירוק, ספרה הראשון של שגיא, גם קובץ סיפורים זה מפגיש את הקורא עם הקו הדק בין ניכור לאהבה, בין אמת ובדיה, בין שייכות וזרות. הסיפורים נעים מכפר רוסי בתחילת המאה ה־20 למלון מפונים בתל אביב, וכולם עוסקים בהגירה, בושה ואובדן, אך גם מספרים רגעי חסד קטנים, מציעים חמלה ואפשרות, ולו לרגע, להישיר מבט.

הספר הופק בסיוע קרן רבינוביץ לאמנויות ת"א (ע"ר).

בלה שגיא, ביבליותרפיסטית וד"ר ללימודי מגדר, מרצה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין ובתוכנית לפסיכותרפיה של האוניברסיטה העברית. ספרה שבר ענף ירוק זיכה את הוצאת "שתים" בפרס שר התרבות לספר ביכורים וזכה לשבחי הביקורת. 

תמונות יפואיות יפו סבאבה סיבוב שלישי הוא הספר השלישי בסדרת הספרים בהוצאת ספריית מעריב, על פי טור קבוע שכתב מנחם תלמי במוסף ״מעריב״.  לטורים נלוו איורים של שמואל כץ. שמות הספרים: "תמונות יפואיות" (1979), "תמונות יפואיות: סיבוב שני" (1981), "יפו סבאבה: תמונות יפואיות: סיבוב שלישי" (1983).

תמונות יפואיות הפכה לקלסיקה ספרותית שסוחפת אחריה עד היום עדת מעריצים גדולה.

הסיפורים עובדו לסדרת טלוויזיה שהפכה לקאלט בליבו של הקהל הישראלי, הומחזו למופע תיאטרלי-מוזיקלי שהוצג ברחבי המדינה, הופיעו בסרט תיעודי מרגש על מנחם תלמי ויצירתו, ועכשיו לראשונה – עיבוד קולנועי מלא.

הספר מורכב מ-24 סיפורים קצרים, לרוב בעלי פואנטה, הכתובים בסגנון דיבורי ועושים שימוש עתיר בסלנג ובז'רגון העברייני של "ג'מעת יפו". מסופר בהם על חייהם ומקומות הבילוי שבהם היו "הג'מעה" נוהגים לשבת, לאכול, לשתות, לדבר ולהשקיף על בחורות, ביניהם "הקפה של היווני", "המדרכה של ג'מילי", מסעדת הדגים של עזרא ועוד. כמעט לכל דמות ישנו כינוי – "הקפיץ", "הטורקי", "הדוחף", "הזורק החוצה", וכדומה. שמות דמויות נוספות הם סלומון הגדול, חזוקה, חצ'ורה הזקנה, שלמה הרומני, שמעון הסורי ארמנדו היפה ועוד.

הסיפורים עוסקים בהווי החיים ה"תחתיים" ביפו, בעיקר של גברים אשר לדידם פשיעה וישיבה בכלא אינם חריגים למציאות. בספר ניתן למצוא שלל ביטויים ודימויים רבים. 

מה קורה בנפשנו כשהאדם שהבטיח אהבה נעלם כלעומת שבא, או שינה את יחסו והתנהגותו מקצה לקצה? ומה מניע אם צעירה לעזוב את ביתה אל דרך לא נודעת? האם יש דברים נסתרים מאחורי בגידה כואבת? ומה הקשר בין אהבה וגנטיקה? ובחלוף השנים – להמשיך לקוות לאביר על הסוס הלבן ?

הספר נדודי נפש מזמין אתכם לצלול לסיפורים מרתקים על אנשים ונשים בחיפוש עצמי, במצבים מאתגרים, ברצון ובשאיפה לשינוי המצב בו הם מצויים. סיפורים נוגעים ללב, מטלטלים או מעלים חיוך, שמשקפים מבט אישי וחודר לנבכי הנפש של הדמויות הפועלות – מה מניע אותן, ואיזה מסלול יבחרו בצומת שבין החלומות, התקוות והאכזבות לבין המציאות הסובבת כל אחת מהן?

דמויות שנוכל לפגוש כמוהן בכל זמן ומקום, אנשים ונשים במסע נפשי כיחידים, בזוגיות, בקשר משפחתי, ומול נורמות מקובלות בחברה. סיפורים שעוסקים בסיטואציות רגשיות, אישיות וחברתיות שיעוררו בנו מחשבה, מקור להזדהות, או מוטיבציה ליצירת שינוי והתחלות חדשות .

עליזה אברהם סופרת, כותבת ועורכת ספרי ילדים ונוער, מפתחת מוצרי למידה חווייתיים להעשרת הידע ולהעצמה אישית, ויוצרת להנאתה בחומרים ממוחזרים. זהו ספרה הראשון למבוגרים.

אחד־עשר סיפורים קצרים ואחריהם נובלה שהספר נושא את שמה. הספר מסתיים בפואמה/שיר, מעין הרהור על הזמן, כחותמת לרוח הספר.

הסיפורים, ברובם ריאליסטים, מקצתם דמיוניים, טבולים כולם בעצבות וחמלה, ועשויים לעורר בקורא הזדהות בשל מאבק הגיבורים על מפתנן של תקוות ותובנות חמקמקות מכמירות־לב, גיבורים שביקשו להיות כמו כולם בטרם הוסגרו לידי החיים. 

"בדידות מתמדת חסרת ישע אינה מנוחמת סתם כך באבחת דמיון, היא נותרת נאמנה לצינת הזמן, וכל שנותר היה להניח את רוחו לפלישתו המתמדת של הכאב.
זוויות פיו נשמטו ברפיון והוא עצם עיניו ונרדם." (מתוך 'התגנבות') 

"מקץ שנים רבות ישוב הילד באפרוריות שערותיו למקום. הוא ידע כי שיבה למחוזות ילדות חורכת באחת דמיונות חפים מפשע, ותחתיהם עולה מציאות חסרת חמלה שהזמן גילף במיומנות." (מתוך 'אלמוות')

זהו ספרו השני של עוזי מגן תומו, הראשון, רומן פילוסופי –על הרים וגורלות, י"ל ב־2005. המחבר מתגורר בירושלים; פיזיקאי במקצועו.

תמונות יפואיות – סיבוב שני הוא הספר השני בסדרת הספרים בהוצאת ספריית מעריב, על פי טור קבוע שכתב מנחם תלמי במוסף ״מעריב״.  לטורים נלוו איורים של שמואל כץ. שמות הספרים: "תמונות יפואיות" (1979), "תמונות יפואיות: סיבוב שני" (1981), "יפו סבאבה: תמונות יפואיות: סיבוב שלישי" (1983).
תמונות יפואיות הפכה לקלסיקה ספרותית שסוחפת אחריה עד היום עדת מעריצים גדולה.
הסיפורים עובדו לסדרת טלוויזיה שהפכה לקאלט בליבו של הקהל הישראלי, הומחזו למופע תיאטרלי-מוזיקלי שהוצג ברחבי המדינה, הופיעו בסרט תיעודי מרגש על מנחם תלמי ויצירתו, ועכשיו לראשונה – עיבוד קולנועי מלא.

הספר מורכב מ-29 סיפורים קצרים, לרוב בעלי פואנטה, הכתובים בסגנון דיבורי ועושים שימוש עתיר בסלנג ובז'רגון העברייני של "ג'מעת יפו". מסופר בהם על חייהם ומקומות הבילוי שבהם היו "הג'מעה" נוהגים לשבת, לאכול, לשתות, לדבר ולהשקיף על בחורות, ביניהם "הקפה של היווני", "המדרכה של ג'מילי", מסעדת הדגים של עזרא ועוד. כמעט לכל דמות ישנו כינוי – "הקפיץ", "הטורקי", "הדוחף", "הזורק החוצה", וכדומה. שמות דמויות נוספות הם סלומון הגדול, חזוקה, חצ'ורה הזקנה, שלמה הרומני, שמעון הסורי ארמנדו היפה ועוד.

הסיפורים עוסקים בהווי החיים ה"תחתיים" ביפו, בעיקר של גברים אשר לדידם פשיעה וישיבה בכלא אינם חריגים למציאות. בספר ניתן למצוא שלל ביטויים ודימויים רבים. 

מעולם לא הייתי בארון הינו ספר המכיל 3 סיפורים שירה ופרוזה בנושא אהבת נשים גילוי הזהות סיפור האישה הראשונה שלי סיפור אהבה קיץ סתיו חורף הבטחתי בהנהוף סיפור אהבה בין אישה גרמנית לביני דור שני של אם ניצולה גרמניה פרוזה שנות השמונים בתל אביב

הספר הוא סיפורי מעולם לא הייתי בארון מספר שתמיד ידעו עליי מעולם לא הסתרתי אפשר להזדהות לפחות זאת המטרה בוגרת אוניברסיטת תל-אביב מגמת בימוי קולנוע וטלוויזיה ניסיון בהפקה ועריכה

רוקח צעיר ובודד מקבל הזדמנות להציל עלמה במצוקה; מאבק בין זבוב ועכביש בחדר עבודתו של ראש הממשלה; אישה הצפויה להידרדרות דמנטית כותבת את עצמה לפני שתימחק; הרהורים מורבידיים של גבר בשיא חייו המבין שאינו חסין; מונולוג של נערה אפגנית העומדת לממכר-נישואין; והרפתקת קיץ של ילדים בשדה קוצים. אלה הם רק חלק מנושאי הסיפורים באסופה השמינית במספר של פטל, שבמרכזה הסוף של כולנו.

אסופת הסיפורים הזו, שנוצרה בימי חירום, מציגה את סוף העולם של 25 סופרים ומשוררים מוערכים לצד פנים חדשות ומסקרנות. סוף העולם אינו רק תרחיש של מוות אלא גם הזדמנות מוחמצת, אובדן שצפוי להגיע, חלומות מערערים. למרות הנושא הפסימי, בסיפורים יש עזות חושים, הומור וצלילה חסרת פחד אל תוך עולמות חדשים.  

זוהי האסופה השמינית בסדרת פטל – סדרת אסופות של סיפורים קצרים, ממוארים ורשומות של כותבים ישראלים. וכפי שיודע/ת כל קורא/ת, במהלך קריאה מרתקת, גם סוף העולם יכול להמתין עוד מעט.

משתתפים:
יואב בן-ארי, עומר ברקמן, תמר גפני, נחמי דרימר, יונתן הירשפלד, צילה זן-בר צור, דנה חפץ, מיכל לוי, אדוה מגל כהן, פבל מובשוביץ, לבנה מושון, גרשון מושקוביץ, שמשון מלצר, דלילה מסל גורדון, חיה משב, אילה פופקו, דנה ג. פלג, גיא פרחי, אסנת צירלין,  אליי קורן, יואב שביט, נמרוד שיין, דפנה שמשוני, שי שניידר-אילת, תהילה סולטנה שפר.

ספר זה מאגד שניים מסיפוריו המרתקים של הווארד פיליפס לאבקרפט, המודל של פיקמן והמוזיקה של אריך זאן.
סיפורים אלה מעבירים את הקוראים והקוראות אל עולם שבו גבולות המציאות והטירוף מיטשטשים. שני הסיפורים מתמקדים ביכולתה המבעיתה של האומנות לחשוף אמיתות אסורות, אך כל אחד מהם מציג חזון ייחודי ומפחיד של הבלתי נודע.

במודל של פיקמן, שפורסם בשנת 1927 בכתב העת "סיפורים משונים", יצירותיו המציאותיות מדי של אומן דגול חושפות את הרוע המבעית המסתתר בצללי בוסטון העתיקה.

במוזיקה של אריך זאן, שפורסם בשנת 1922 בכתב העת "החובבן הלאומי", מתגלה הרובד האפל והחבוי של אירופה שבין מלחמות העולם דרך נגינתו המהפנטת של מוזיקאי גרמני משונה המתגורר בעליית גג מוזנחת בצרפת.

מתוך התבוננות בעצמו כאומן, לאבקרפט שוזר את ההתפעלות מהיצירה עם האימה החבויה בה, האימה מהפוטנציאל הבלתי נשלט ומהאמת הבלתי נתפסת אשר טמונים בה.

אני פותח
את דלת תא המטען
בתנופה, ונעצר. בוהה
בתכולתו. עשרה או שנים עשר
ארגזים חתומים מונחים בו בשלווה.
המשטרה, כך מסתבר, היתה מעודכנת
טוב ממני. כנראה בכל זאת, איכשהו,
עשיתי משהו רע.

לאנשים שחום גופם מטפס עד למעלה
מארבעים מעלות, יש פריווילגיה
להשמיע דברים מוזרים, והוטרינר מחייך
אל הפציינט האנושי שלו – "לא, חביבי.
סבא שלך לא דומה בכלל לסוס".

הוא נופף בידו: "תראה, כשאדם קונה
מוצר והוא לא מרוצה ממנו, זכותו
המלאה לא להשתמש בו, נכון? אתה לא
המוצר שחשבתי שקניתי. זה הכל. אין
לי תלונות אליך, חיה כמו שאתה רוצה
לחיות, אבל לא בבית שלי. זה הכל".

במקבץ סיפורים מסעיר ומעורר מחשבה, לוקחת אותנו מ. קינן – מחברת רבי-המכר איסתרק, אדמה פראית, אל חזור  ועוד – למסע מרתק בין עולמות ודמויות, וביצירתיות שאינה יודעת גבולות היא מעמתת אותנו עם אתגרים בלתי צפויים, החלטות גורליות ודילמות אנושיות מהדהדות.

כמו בספריה הקודמים, גם הפעם מ. קינן מצליחה להפתיע עם גלריית דמויות ססגוניות והתמודדויות מורכבות, שמרכיבות חוויית קריאה בלתי נשכחת. אחד אחד הוא ספר שיסחוף את קוראיו, יעניק רגעים של התבוננות והתרגשות, ויספק, גם לאנשים העסוקים ביותר, הפוגה ספרותית שאין לה תחליף.