סיפורים קצרים בחריזה

הקדמה

עשרת הסיפורים שתגלו בספר זה, נכתבו מתוך רצון לאפשר לכל אלו שמעוניינים, למצוא תוכן ומשמעות, באמצעות העשרת הידע שלהם בנפש האדם.

כולנו אוהבים סיפורים, אבל סיפורים ארוכים יכולים לייגע. לכן מעבר לתוכן, חשוב היה לי להעביר את הידע באריזה קלילה, קצרה ונוחה המתמקדת במסר.

אתם מוזמנים לקרוא את הספר ביחד עם משפחה וחברים וליצור דו שיח ביניכם בתקווה שתמצאו בסיפורים אלו שפע אוצרות חכמה שיחברו אתכם אל האור והאחד אל השני.

המלך והמתנות

היה היה ויהיה מלך, השולט בכל כרך ופלך. בסיפור הזה, למלך אין דמות והוא לא יכול למשל, למות.

אי-אפשר את המלך לתאר. ידוע שהוא אינו ישן, אלא תמיד ער. המלך איננו קטן, לא בינוני ולא גדול. אך המלך, הוא כל יכול.

המלך אינו צריך שישלמו לו מיסים, הוא גם אינו זקוק לשרים, חיילים וסוסים.

הממלכה של המלך, כל כך גדולה, כך שלא ניתן לשער מה גודלה. ואם תשאלו היכן בדיוק נמצאת הממלכה? התשובה לכך פשוטה.

המלך שולט בכל מקום בו המלך נמצא.

בממלכה של המלך יש חומר אחד, שהוא אור, אחד יחיד ומיוחד. המלך אחד ואורו אחד.

האור נותן הרבה אור, הרבה מאוד אור, את כמות האור לא ניתן לספור. יש יותר אור מגרגרי החול וטיפות המים ואפילו יותר מכוכבי השמיים.

האור, הוא אינסופי ואת עוצמתו החזקה לא ניתן להדוף. האור יודע לברוא, ליצור ולעשות הכל, מדבר קטן ועד דבר גדול. האור יודע להעניק הצלחה, בריאות, אושר ופרנסה. אפשר להפיק ממנו כל שי ומתנה. די בכך שהמלך חושב על מתנה ומייד האור, מבצע את ההזמנה.

בגלל האור, למלך, יש הכל. בזכות האור, המלך הוא כל יכול.

חשב לעצמו המלך, יש לי כל כך הרבה. אני פשוט שלם ומלא. חסר לי דבר אחד, למי לתת את המתת. אי-אפשר עבור אחר להשתדל, אם אין מי שיקבל.

כן הבנתם ידידיי, מתברר כי דבר אחד אין למלך יותר מדי. למלך יש מכל וכל, אך להעניק הוא אינו יכול. בממלכה אין מתנות דורש, כי בממלכה יש רק אור, ולאור כבר יש.

חשב לו המלך, מה שווה שיש לי ורק לי אור? אור בלי סוף, אור אינסוף. צריך שיהיה מי שאת מתנותיי יודע לאסוף.

חשב המלך את מי יזכה במתנות? ומייד פסק כי בשביל זה צריך לברוא בריות. אך, אין טעם לברוא בריות, במקום בו תמיד קיים אור יקרות, הממלא את כל המשאלות, קטנות וגדולות. צריך מקום אחר, בו הבריות יוכלו להשתפר.

מייד עלה בראשו של המלך רעיון גדול. לצמצם את שטח האור בממלכה כדי שלבריות יהיה מקום ריק ועגול. במקום הריק, האור לא יהיה לבריות נגיש וקרוב, הם יצטרכו לבקש והמלך ייתן ככל שיעלה מרצונו הטוב.

עוד לא סיים המלך לחשוב ומייד האור הצטמצם ונשאר מקום פנוי לרוב. במקום הפנוי, ברא עולמות ובריות וסיפק את כל מחסורם, כל שהיה דרוש להם, קיבלו מייד לידם.

קמו הבריות וזעקו בכל רעש והמון, "איננו מעוניינים בלחם הביזיון! אין טעם לקבל מתנות בלי סוף, מאחר שכך לא נותר לנו למה לשאוף."

חשב המלך, הרי הם צודקים. בשביל מה נבראו? אם כלום אינם עושים. אין טעם לתת כל דבר בחינם, כך יאבדו החיים את משמעותם.

חשב המלך, אתן מתנות במסורה. רק בצדק ובדין, יקבלו תשורה. עוד לא סיים המלך לחשוב ומייד ברא עולמות אחרים ובריות אחרות.

המלך קבע "דין אחד לכולם. לא ינתן יותר דבר בחינם!" כעת, הבריות היו חייבות להשיג את צרכם, לא היה מי שיעשה זאת עבורם.

הפעם הבריות לא הצליחו לשרוד בלעדיו, לא כולם יכלו לעמוד תמיד בתנאיו. המלך את מה שברא נאלץ להחריב, שכן את מה שקלקלו הבריות לא ניתן היה להשיב.

חשב המלך, בחסד ובמתנות חינם, אין טעם. דין וגבורה אינם משיגים את המטרה. אם כך, אעשה ממוצע בין השניים, החסד והדין, ישלבו ידיים! אכפה את מידת הגבורה לקבל את מידת הנתינה, עבור אותם בני האדם שללא מתנות חינם, לא יסתדרו לעולם. יש לנהוג במידת הרחמים, כאשר בני האדם להשיג בעצמם אינם יכולים.

רק חשב המלך מחשבה זאת ומייד הדבר התבצע. באופן חד משמעי ולשתי פנים לא השתמע. מהממלכה למקום ריק נשלח אור נובע, בשלושה נתיבים מקבילים, האחד ארוך, השני קצר והשלישי ממוצע.

בשביל מימין, אוצרות מלאים בחסד, כל טוב בחינם. בשביל משמאל, אוצרות שצריך לעמול כדי להשיגם. ובשביל האמצעי אוצרות שניתן לקבל באמצעות תפילה לבוראם.

ומאז ידידי, כך מתקיים העולם. כל מה שנחוץ לאדם, מגיע בחינם. כל שהאדם אליו שואף, מגיע במאמץ עד אין קץ וכל מה שחסר לו כדי להיות שלם, מגיע בהעלם.

עליכם לדעת כי האור המגיע מהשביל האמצעי, עושה את ההבדל. אך כדי אותו לקבל, צריך להתפלל. התפילה עצמה אינה מספיקה, צריך שתעמוד מאחוריה, מטרה וכוונה ראויה. כזאת שיש בה עשיית טוב לחבר ולקהילה.

אמר המלך לכל צבאיו, "בראתי בריאה נפלאה, אך לא כולם יוכלו ליהנות מפריה באותה מידה, שכן היא תלויה במטרה ובתפילה. אם אשאיר את האדם לגורלו, לא ידע את נתיבו וייעודו."

חשב המלך, לא מספיקים בעולם ממשלה, חוק ותקנה. צריך שהאדם יזכור, ויוכל לשמור. נכתוב אותם על ספר תורה ובתוך סיפור נסתיר את ההוראה, כי אין צורך לכולם לגלות, את כל הדרכים והנפלאות.

"הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:"

מנגד, חשוב שלכולם תהיה אפשרות, לדעת לקבל בקשה ללא עלות.

ראה המלך, כי יש רשעים ויש צדיקים. את הרשעים מעניין הרצון של עצמם. הצדיקים מעוניינים בטובת זולתם.

חשב המלך, לא טוב שהאור יגיע לרשעים, אך גם הצדיקים, עדיין אינם מתוקנים. לכן, אגנוז את האור לצדיקים לעתיד לבוא, כך הרשעים לא יוכלו לרעה לנצלו והצדיקים יעמלו עבורו. מייד נקבע ונעשה, יש דין ויש שיטה.

אדם בהתנהגותו, בונה את המסך שמעכב את האור עבורו. כך שככל שאדם רואה את טובת עצמו, הוא נהנה פחות מהשגחתו. מנגד, אם יראה את טובת חברו, יזכה ברוב חסדו.

גם עשה לאורות גופים ומלבושים ואף מינה בהם עליונים מלאכים ושופטים. כדי לשמור לעקוב ולהחליט, מי יזכה במתנות ומי את שמחתו בעצמו ישבית.

את המלאכים על האדם לשבח ולהלל, כדי שיפעלו אצלו יתברך וממנו לקבל. כך מלאכיו יעבירו מתנותיו מראשית עד אחרית, והאדם יקבל, כפי שרצה והחליט.

כך גזר, כי מי שרוצה אל המלך את עתירתו להפנות, חייב כפיים נקיות לעליונים להראות.

זה המעט שנדע מהשוכן במרומים. זוהי ממשלתו בעליונים ובתחתונים. כדי לזכות בחסדו, כל שאנו צריכים, הוא להיות ראויים, נמצא כי לא נוכל לבוא בטענות לאחרים, שכן את אושרנו אנו קובעים.