אלינור פרויט סטיוארט התאלמנה בגיל צעיר, וכחד הורית לתינוק קטן עברה לאדמות הנידחות של וויומינג, ארצות הברית. זה יכול היה להיות סיפור קשה ואולי טרגי, אך במקום, אלינור הפכה לסמל של תעוזה נשית במערב הפרוע.
ב-1909 החלה לעבוד כמנהלת משק בית אצל מתיישב בשם הנרי סטיוארט, ודרך מכתביה המובאים כאן במלואם, היא משתפת בהרפתקאותיה ביישוב הספר הפראי.
אלינור הייתה חלוצה, והתנהגה במהפכניות: היא טיפחה לה חלקה משלה. בכישרון מלא חן וגם מעשי, היא משתפת את הקוראים בחייה החדשים – ההצלחות, הפחד, ומערכת היחסים הנרקמת בין האישה והטבע.
כתביה הם יותר מתיאור של חיים בחזית ההתיישבות, הם עדות עוצמתית לזכותן של נשים לחירות ולעיצוב גורלן.
"רציתי להרוויח כל סנט שהולך לאדמה שלי ולמימוש זכויותיי. לעיתים ממש שברתי את הראש כיצד אעשה זאת, אבל אני יודעת שאצליח; גם נשים אחרות הצליחו. אני מכירה כמה שיכולות כיום לצחוק על צרות העבר. את יודעת? – אני מאמינה אדוקה בצחוק. יש לי ממש אמונה תפלה בנוגע לכך. אני חושבת שאם פוגש אותך מזל רע, הוא יישא את רגליו ויברח אם רק תצחקי בפניו בקול."
אלינור פרויט סטיוארט התאלמנה בגיל צעיר, וכחד הורית לתינוק קטן עברה לאדמות הנידחות של וויומינג, ארצות הברית. זה יכול היה להיות סיפור קשה ואולי טרגי, אך במקום, אלינור הפכה לסמל של תעוזה נשית במערב הפרוע.
ב-1909 החלה לעבוד כמנהלת משק בית אצל מתיישב בשם הנרי סטיוארט, ודרך מכתביה המובאים כאן במלואם, היא משתפת בהרפתקאותיה ביישוב הספר הפראי.
אלינור הייתה חלוצה, והתנהגה במהפכניות: היא טיפחה לה חלקה משלה. בכישרון מלא חן וגם מעשי, היא משתפת את הקוראים בחייה החדשים – ההצלחות, הפחד, ומערכת היחסים הנרקמת בין האישה והטבע.
כתביה הם יותר מתיאור של חיים בחזית ההתיישבות, הם עדות עוצמתית לזכותן של נשים לחירות ולעיצוב גורלן.
"רציתי להרוויח כל סנט שהולך לאדמה שלי ולמימוש זכויותיי. לעיתים ממש שברתי את הראש כיצד אעשה זאת, אבל אני יודעת שאצליח; גם נשים אחרות הצליחו. אני מכירה כמה שיכולות כיום לצחוק על צרות העבר. את יודעת? – אני מאמינה אדוקה בצחוק. יש לי ממש אמונה תפלה בנוגע לכך. אני חושבת שאם פוגש אותך מזל רע, הוא יישא את רגליו ויברח אם רק תצחקי בפניו בקול."
בליל קיץ חם מלאני בת החמש עשרה מתגנבת לחדר השינה של הוריה, מודדת את שמלת הכלולות של אִימהּ ויורדת לגן לבושה לבן. למחרת בבוקר חייה נהרסים. היא נאלצת לעזוב את בית ילדותה ונשלחת לגור בלונדון עם קרובי משפחה עניים שלא פגשה מעולם: הדודה מרגרט, ששערה אדום כאש והיא אינה מדברת, ושני אחיה, פרנסי המגושם שמנגן בכינור כשד משחת, ופין האמן, יפה אך מטונף, שמנשק אותה בין חורבות יריד השעשועים ואולי עוד ילמד אותה מה זאת אהבה. מבעד לחור המנעול היא צופה בהם מנגנים ורוקדים בלילות. ובכולם רודה הדוד פיליפ, גברתן זועם שאינו אוהב אלא את מריונטות העץ בגודל טבעי שהוא בונה בחנות הצעצועים שלו. מה יהיה עליהם כולם כשהדוד מחליט להעלות במרתף מחזה אימים בכיכובם של בני הבית?
חנות הצעצועים המכושפת ראה אור ב־1967 וקנה לו מאז מעמד מכונן. זהו רומן גותי שמשרטט את התבגרותה המינית והנפשית של נערה באמצעות מעשייה אפלה, מוּכּרת ולא מוּכּרת. בעולמה הספרותי של קרטר, האגדה והמציאות מתקיימות במישור אחד, וביצירה מופתית זו הן חוברות למפגן מרהיב של אמנות, אלימות וגאולה: אמנם אהבתם המשובשת של מלאני ופין כובלת אותם זה לזה, אך היא גם מוציאה אותם לחופשי.
"כל קריאה בקרטר היא קריאה מחשמלת. היא מדליקה את המוח הקורא ואת העצבים הכותבים. קרטר כמובן מחווטת מחדש כמה סיפורים ישנים מאוד. אבל בזמן הקריאה הרגשתי שאני, הקוראת־הכותבת, אני היא שמתעצבת מחדש באופן חיוני כלשהו." - קלי לינק
"אנג'לה קרטר הייתה גאונה." - ניל גיימן
בליל קיץ חם מלאני בת החמש עשרה מתגנבת לחדר השינה של הוריה, מודדת את שמלת הכלולות של אִימהּ ויורדת לגן לבושה לבן. למחרת בבוקר חייה נהרסים. היא נאלצת לעזוב את בית ילדותה ונשלחת לגור בלונדון עם קרובי משפחה עניים שלא פגשה מעולם: הדודה מרגרט, ששערה אדום כאש והיא אינה מדברת, ושני אחיה, פרנסי המגושם שמנגן בכינור כשד משחת, ופין האמן, יפה אך מטונף, שמנשק אותה בין חורבות יריד השעשועים ואולי עוד ילמד אותה מה זאת אהבה. מבעד לחור המנעול היא צופה בהם מנגנים ורוקדים בלילות. ובכולם רודה הדוד פיליפ, גברתן זועם שאינו אוהב אלא את מריונטות העץ בגודל טבעי שהוא בונה בחנות הצעצועים שלו. מה יהיה עליהם כולם כשהדוד מחליט להעלות במרתף מחזה אימים בכיכובם של בני הבית?
חנות הצעצועים המכושפת ראה אור ב־1967 וקנה לו מאז מעמד מכונן. זהו רומן גותי שמשרטט את התבגרותה המינית והנפשית של נערה באמצעות מעשייה אפלה, מוּכּרת ולא מוּכּרת. בעולמה הספרותי של קרטר, האגדה והמציאות מתקיימות במישור אחד, וביצירה מופתית זו הן חוברות למפגן מרהיב של אמנות, אלימות וגאולה: אמנם אהבתם המשובשת של מלאני ופין כובלת אותם זה לזה, אך היא גם מוציאה אותם לחופשי.
"כל קריאה בקרטר היא קריאה מחשמלת. היא מדליקה את המוח הקורא ואת העצבים הכותבים. קרטר כמובן מחווטת מחדש כמה סיפורים ישנים מאוד. אבל בזמן הקריאה הרגשתי שאני, הקוראת־הכותבת, אני היא שמתעצבת מחדש באופן חיוני כלשהו." - קלי לינק
"אנג'לה קרטר הייתה גאונה." - ניל גיימן
"המשוררת והסופרת אסתר אטינגר, בספרה החדש ים אחרון הופכת בלשית משפחתית מרתקת. במין אובססיית תיעוד וכתיבה אישית היא בונה סיפור מתח סביב משפחתה עד שהרגיל והשגרתי, בשל סגנונה הנדיר והציורי, ובשל רוח התקופה הסעורה דאז, הופך לייחודי ואף חריג, ואינך יכול להפסיק לקרוא כיצד היא מתחקה, אחר מה שהסופר הנפלא א.א. קבּק קרא "תולדות משפחה אחת", כשבמרכז עומדות הנשים.
זהו ממוּאר פמיניני-פמיניסטי, אבל טבעי מאוד ולא מגויס ולוחץ, והוא מחולק דיכוטומית: בחלקו הראשון עוקב הספר אחרי שלוש נערות בנות המשפחה בתקופת השואה, שגורלן לא נודע, ובו גם סיפור אהבה בלתי נתפס; החלק השני, מוקדש למכתבים שנשלחו מהמשפחה בפולין לקרובים בארץ לפני מלחמת העולם השנייה, מכתבים שרובם לא נענו.
המחברת נטלה על עצמה את המשימה לענות למכתבים ולחשוף את חייהן של הדמויות במציאות, ובעזרת הדמיון הספרותי להשלים פערים. אטינגר מוכיחה שוב לאחר ספרה הראשון, הרומן פלא לילה זוכה פרס הנשיא תשס"ו, וספרה השני, הנובלה, שלום לך דודי, שהייתה מועמדת לפרס ספיר, שהיא מהקולות הליריים הנדירים בסיפורת הישראלית." - רן יגיל: מבקר, עורך וסופר
"המשוררת והסופרת אסתר אטינגר, בספרה החדש ים אחרון הופכת בלשית משפחתית מרתקת. במין אובססיית תיעוד וכתיבה אישית היא בונה סיפור מתח סביב משפחתה עד שהרגיל והשגרתי, בשל סגנונה הנדיר והציורי, ובשל רוח התקופה הסעורה דאז, הופך לייחודי ואף חריג, ואינך יכול להפסיק לקרוא כיצד היא מתחקה, אחר מה שהסופר הנפלא א.א. קבּק קרא "תולדות משפחה אחת", כשבמרכז עומדות הנשים.
זהו ממוּאר פמיניני-פמיניסטי, אבל טבעי מאוד ולא מגויס ולוחץ, והוא מחולק דיכוטומית: בחלקו הראשון עוקב הספר אחרי שלוש נערות בנות המשפחה בתקופת השואה, שגורלן לא נודע, ובו גם סיפור אהבה בלתי נתפס; החלק השני, מוקדש למכתבים שנשלחו מהמשפחה בפולין לקרובים בארץ לפני מלחמת העולם השנייה, מכתבים שרובם לא נענו.
המחברת נטלה על עצמה את המשימה לענות למכתבים ולחשוף את חייהן של הדמויות במציאות, ובעזרת הדמיון הספרותי להשלים פערים. אטינגר מוכיחה שוב לאחר ספרה הראשון, הרומן פלא לילה זוכה פרס הנשיא תשס"ו, וספרה השני, הנובלה, שלום לך דודי, שהייתה מועמדת לפרס ספיר, שהיא מהקולות הליריים הנדירים בסיפורת הישראלית." - רן יגיל: מבקר, עורך וסופר
2019: בחסות החשֵכה, קייט נמלטת מלונדון ומבן זוג אלים אל בקתה רעועה שירשה מדודה רבא שכוּחה. הבקתה וגינת הפרא הצמודה אליה הן תפאורה שונה בתכלית מזו שעזבה מאחור. אלא שהיא מתחילה לחשוד שלדודה רבא שלה היה סוד. סוד שטמון בעצמות הבקתה, סוד שנשתמר מאז ציד המכשפות במאה ה־17.
1619: אלת'ה ממתינה למשפט הרצח שלה. בילדותה אִמה לימדה אותה כשפים שמתבססים על התמצאות בעולם הטבע. אלא שנשים כמותה נתפסו כמסוכנות מאז ומעולם, ועל אלת'ה לגייס את כל כוחותיה כנגד ראָיות הכישוף, אם ברצונה להישאר חופשייה.
1942: מלחמת העולם השנייה. ויולט לכודה באחוזה המפוארת והמתפוררת של משפחתה, כמֵהה לאִמה שמתה זה מכבר, ועל פי השמועות השתגעה לפני מותה. כל שנותר לה ממנה הן משכית שנושאת את האות ו', והמילה 'ויווֹרד' שנחרטה בקיר חדר השינה שלה.
אמיליה הארט שוזרת יחדיו את סיפוריהן של שלוש נשים יוצאות דופן, שנפרשים על פני 500 שנה, ברומן שובה לב על חוסן נשי וכוחותיו הטרנספורמטיביים של עולם הטבע. הארט היא סופרת בריטית־אוסטרלית ילידת סידני. רומן הבכורה שלה, הסוררות, זכה להצלחה רבה והגיע למצעד רבי־המכר של הניו־יורק טיימס.
"רומן ביכורים מנצח... ספר בכורה שובה לב ומלא קסם."- פבלישרז ויקלי
"כל שלוש הנשים ימצאו נחמה בחיבור עוצמתי לטבע, אבל גם ייאלצו להיאבק בכוחם המרעיל של כמה גברים רעים מאוד." - הניו יורק טיימס
2019: בחסות החשֵכה, קייט נמלטת מלונדון ומבן זוג אלים אל בקתה רעועה שירשה מדודה רבא שכוּחה. הבקתה וגינת הפרא הצמודה אליה הן תפאורה שונה בתכלית מזו שעזבה מאחור. אלא שהיא מתחילה לחשוד שלדודה רבא שלה היה סוד. סוד שטמון בעצמות הבקתה, סוד שנשתמר מאז ציד המכשפות במאה ה־17.
1619: אלת'ה ממתינה למשפט הרצח שלה. בילדותה אִמה לימדה אותה כשפים שמתבססים על התמצאות בעולם הטבע. אלא שנשים כמותה נתפסו כמסוכנות מאז ומעולם, ועל אלת'ה לגייס את כל כוחותיה כנגד ראָיות הכישוף, אם ברצונה להישאר חופשייה.
1942: מלחמת העולם השנייה. ויולט לכודה באחוזה המפוארת והמתפוררת של משפחתה, כמֵהה לאִמה שמתה זה מכבר, ועל פי השמועות השתגעה לפני מותה. כל שנותר לה ממנה הן משכית שנושאת את האות ו', והמילה 'ויווֹרד' שנחרטה בקיר חדר השינה שלה.
אמיליה הארט שוזרת יחדיו את סיפוריהן של שלוש נשים יוצאות דופן, שנפרשים על פני 500 שנה, ברומן שובה לב על חוסן נשי וכוחותיו הטרנספורמטיביים של עולם הטבע. הארט היא סופרת בריטית־אוסטרלית ילידת סידני. רומן הבכורה שלה, הסוררות, זכה להצלחה רבה והגיע למצעד רבי־המכר של הניו־יורק טיימס.
"רומן ביכורים מנצח... ספר בכורה שובה לב ומלא קסם."- פבלישרז ויקלי
"כל שלוש הנשים ימצאו נחמה בחיבור עוצמתי לטבע, אבל גם ייאלצו להיאבק בכוחם המרעיל של כמה גברים רעים מאוד." - הניו יורק טיימס
אפילו ששכב מת, הוא עדיין נראה מפחיד ומאיים. מריה עמדה מעליו, המומה ומאובנת. היא פחדה שאביה החורג עלול לקום לפתע על רגליו בשביל לקלל אותה או להכות אותה. כל שנייה שחלפה ארכה כמו נצח. נטולת רגשות, ריקנית, היא התבוננה בו.
חייה של מריה רוויי סבל וכאב. ילדותה נגזלת ממנה בידי אימה האלכוהוליסטית שעוסקת בזנות. היא נמלטת מביתה לאחר שהואשמה על ידי אימה ברצח אביה החורג שנהג לאנוס ולהכות אותה ומגיעה למרסיי, שם היא מוצאת בית בבית בושת, מתחילה לעסוק בזנות ובשל יופייה המרהיב נעשית מבוקשת מאוד על ידי הגברים הפוקדים את המקום. עולם התרבות הפריזאי נחשף בפניה כשהיא עוברת לפריז, שם היא מתעשרת מעיסוקה בזנות אולם אינה חווה אהבה. מפגש מקרי עם אשת אצולה משכילה ואוהבת יוצר תפנית מפתיעה ומרגשת בחייה.
בכתיבה רבת־רבדים, עמוקה ואינטימית טווה ליליה שטיינברג מסע חיים של גיבורה נועזת ופמיניסטית, על ילדותה רצופת המשברים, התבגרותה, מערכות היחסים בחייה וסודותיה, ובכך שופכת אור על הטבע האנושי בכללותו. הספר מבוסס על חייה של ליליה, הדמויות מציאותיות וגדולות מהחיים, והשתלשלות האירועים מעוררת מתח, סקרנות ותקווה.
ליליה שטיינברג, ניצולת שואה, נולדה לפני תום המלחמה בבוקרשט, לא ידעה אהבה או חיבה מעודה, סבלה מרעב והייתה ילדה חולנית וחלשה. בעולם שמחוץ לביתה, שבו ראו בה ילדה יפה ומוכשרת, מצאה תקווה. בגיל צעיר רכשה כמה שפות ולמדה לנגן בפסנתר. לאורך חייה טיילה ברחבי העולם בחיפוש אחר אנושיות ויופי. הכתיבה הייתה עבורה מפלט מהמציאות ואפשרה לה למצוא מזור לנפשה.
אפילו ששכב מת, הוא עדיין נראה מפחיד ומאיים. מריה עמדה מעליו, המומה ומאובנת. היא פחדה שאביה החורג עלול לקום לפתע על רגליו בשביל לקלל אותה או להכות אותה. כל שנייה שחלפה ארכה כמו נצח. נטולת רגשות, ריקנית, היא התבוננה בו.
חייה של מריה רוויי סבל וכאב. ילדותה נגזלת ממנה בידי אימה האלכוהוליסטית שעוסקת בזנות. היא נמלטת מביתה לאחר שהואשמה על ידי אימה ברצח אביה החורג שנהג לאנוס ולהכות אותה ומגיעה למרסיי, שם היא מוצאת בית בבית בושת, מתחילה לעסוק בזנות ובשל יופייה המרהיב נעשית מבוקשת מאוד על ידי הגברים הפוקדים את המקום. עולם התרבות הפריזאי נחשף בפניה כשהיא עוברת לפריז, שם היא מתעשרת מעיסוקה בזנות אולם אינה חווה אהבה. מפגש מקרי עם אשת אצולה משכילה ואוהבת יוצר תפנית מפתיעה ומרגשת בחייה.
בכתיבה רבת־רבדים, עמוקה ואינטימית טווה ליליה שטיינברג מסע חיים של גיבורה נועזת ופמיניסטית, על ילדותה רצופת המשברים, התבגרותה, מערכות היחסים בחייה וסודותיה, ובכך שופכת אור על הטבע האנושי בכללותו. הספר מבוסס על חייה של ליליה, הדמויות מציאותיות וגדולות מהחיים, והשתלשלות האירועים מעוררת מתח, סקרנות ותקווה.
ליליה שטיינברג, ניצולת שואה, נולדה לפני תום המלחמה בבוקרשט, לא ידעה אהבה או חיבה מעודה, סבלה מרעב והייתה ילדה חולנית וחלשה. בעולם שמחוץ לביתה, שבו ראו בה ילדה יפה ומוכשרת, מצאה תקווה. בגיל צעיר רכשה כמה שפות ולמדה לנגן בפסנתר. לאורך חייה טיילה ברחבי העולם בחיפוש אחר אנושיות ויופי. הכתיבה הייתה עבורה מפלט מהמציאות ואפשרה לה למצוא מזור לנפשה.
בשנת 1996 ראה אור באוקראינה הרומן הנועז מחקרי שטח בסקס אוקראיני, ומייד היכה גלים בעולם הספרות האוקראיני: הוא מספר על משוררת אוקראינית מוכשרת ועל מערכת היחסים הכאובה שלה עם צייר אוקראיני מוכשר אף הוא, על רקע שהותה האקדמית בארצות הברית, שמאפשרת לה התבוננות מרחוק על אוקראינה ועל האוקראיניּות, אך גם מאלצת אותה להסביר את עצמה ואת אוקראינה לסטודנטים ומרצים אמריקאים שמתקשים להבחין בין אוקראינה לרוסיה.
על רקע העצמאות הטרייה, רק חמש שנים לאחר קריסת ברית המועצות, ואל מול הצללים הארוכים שעדיין הטילה התרבות הסובייטית על אוקראינה, כתבה אוקסנה זּבּוְז'קֹו טקסט בועט, אוטוביוגרפי במידה רבה, שתבע לא רק עצמאות לאומית אלא גם עצמאות נשית, ושמתח קווים עוצרי נשימה בין המאבק הלאומי בן מאות השנים של האוקראינים כנגד האימפריות ששיעבדו אותם והתעללו בהם בזו אחר זו, לבין מאבק הנשים (בכלל) והנשים האוקראיניֹות (בפרט) על חירותן וכבודן, מול גברים שבורים, אלימים, ומדוכאים בעצמם.
מאז יציאתו השפיע הספר על דור שלם של יוצרים ויוצרות באוקראינה, הפך לאחת היצירות המרכזיות והחשובות בספרות האוקראינית הבתר־סובייטית, וכונה "התנ"ך של הפמיניזם האוקראיני", כמוסבר בהקדמת המחברת לרגל יובל ה־25 שנה לספר.
אוקסנה זַבּוּזְ'קוֹ, ילידת לוּצְק, אוקראינה, 1960, היא אחת הסופרות הפעילות הבולטות בספרות אוקראינה. היא פרסמה חמישה כרכי שירה, שני רומנים, ארבעה כרכי סיפורים ונובלות, ואחד־עשר כרכי מאמרים ומסות. היא זכתה בפרס אנגלוס (2013), פרס אנטונוביץ' (2009), אות מסדר הנסיכה אולהָה (2009), הפרס הלאומי ע"ש שבצ'נקו (2019), ספר השנה של ה־BBC באוקראינה (2020), ובעיטור לגיון הכבוד מאת ממשלת צרפת (2023).
בשנת 1996 ראה אור באוקראינה הרומן הנועז מחקרי שטח בסקס אוקראיני, ומייד היכה גלים בעולם הספרות האוקראיני: הוא מספר על משוררת אוקראינית מוכשרת ועל מערכת היחסים הכאובה שלה עם צייר אוקראיני מוכשר אף הוא, על רקע שהותה האקדמית בארצות הברית, שמאפשרת לה התבוננות מרחוק על אוקראינה ועל האוקראיניּות, אך גם מאלצת אותה להסביר את עצמה ואת אוקראינה לסטודנטים ומרצים אמריקאים שמתקשים להבחין בין אוקראינה לרוסיה.
על רקע העצמאות הטרייה, רק חמש שנים לאחר קריסת ברית המועצות, ואל מול הצללים הארוכים שעדיין הטילה התרבות הסובייטית על אוקראינה, כתבה אוקסנה זּבּוְז'קֹו טקסט בועט, אוטוביוגרפי במידה רבה, שתבע לא רק עצמאות לאומית אלא גם עצמאות נשית, ושמתח קווים עוצרי נשימה בין המאבק הלאומי בן מאות השנים של האוקראינים כנגד האימפריות ששיעבדו אותם והתעללו בהם בזו אחר זו, לבין מאבק הנשים (בכלל) והנשים האוקראיניֹות (בפרט) על חירותן וכבודן, מול גברים שבורים, אלימים, ומדוכאים בעצמם.
מאז יציאתו השפיע הספר על דור שלם של יוצרים ויוצרות באוקראינה, הפך לאחת היצירות המרכזיות והחשובות בספרות האוקראינית הבתר־סובייטית, וכונה "התנ"ך של הפמיניזם האוקראיני", כמוסבר בהקדמת המחברת לרגל יובל ה־25 שנה לספר.
אוקסנה זַבּוּזְ'קוֹ, ילידת לוּצְק, אוקראינה, 1960, היא אחת הסופרות הפעילות הבולטות בספרות אוקראינה. היא פרסמה חמישה כרכי שירה, שני רומנים, ארבעה כרכי סיפורים ונובלות, ואחד־עשר כרכי מאמרים ומסות. היא זכתה בפרס אנגלוס (2013), פרס אנטונוביץ' (2009), אות מסדר הנסיכה אולהָה (2009), הפרס הלאומי ע"ש שבצ'נקו (2019), ספר השנה של ה־BBC באוקראינה (2020), ובעיטור לגיון הכבוד מאת ממשלת צרפת (2023).
מציאות ופנטזיה משולבות בסיפורי חייהן של נשים, בנות גילים שונים, השרויות בקונפליקט עם אישיותן ועם סביבתן. משותפת לכולן היא הכמיהה לגאולה פרטית ולמשמעות שהיא מעבר למנת גורלן הארצית. כמיהה זו גוררת אותן לאשליות, שההתפכחות מהן מוליכה אותן למחוזות מסוכנים. "אני לא רוצה למות כי צר לי להיפרד ממך, ועכשיו אני יודעת שגם מעצמי צר לי להיפרד. אני הולכת לפרוץ את גדר הנפש", כותבת אם לבתה ברגע של יאוש. ואילו נערה חריגה, חולת אהבה, "ילדת הצל", תאמר למורתה ברגע של אושר גדול: "עכשיו, שאני יוצאת למסע, אני נחשפת לכל הקרינות". לכל אחת מגיבורות הסיפורים הללו מיתולוגיה אישית, והן נכספות, כנגד כל הסיכויים, להגיע, כביכול, אל המדרגה השלושים ושבע של הווייתן.
מבין ספריה של אידה צורית: שני מחזות על אהבה, מחזות, (1962); בדרך הרומאית, סיפורים, (1976); הגיל המאושר, רומן, (1975); עיר הנידחת, רומן, (1984); הקרבן והברית, מונוגרפיה על נתן אלתרמן, (1973); החיים, האצילות, מונוגרפיה על אמיר גלבוע, (1988); שירת הפרא האציל, ביוגרפיה של אבות ישורון, (1992); אשתו המנודה, רומן על אשתו של תיאודור הרצל, (1997); אהבת חיים, רומן על אהובתו של חיים נחמן ביאליק, (2000); העלמה והמשורר, רומן בהשראת אהובתו של נתן אלתרמן, (2004).
מציאות ופנטזיה משולבות בסיפורי חייהן של נשים, בנות גילים שונים, השרויות בקונפליקט עם אישיותן ועם סביבתן. משותפת לכולן היא הכמיהה לגאולה פרטית ולמשמעות שהיא מעבר למנת גורלן הארצית. כמיהה זו גוררת אותן לאשליות, שההתפכחות מהן מוליכה אותן למחוזות מסוכנים. "אני לא רוצה למות כי צר לי להיפרד ממך, ועכשיו אני יודעת שגם מעצמי צר לי להיפרד. אני הולכת לפרוץ את גדר הנפש", כותבת אם לבתה ברגע של יאוש. ואילו נערה חריגה, חולת אהבה, "ילדת הצל", תאמר למורתה ברגע של אושר גדול: "עכשיו, שאני יוצאת למסע, אני נחשפת לכל הקרינות". לכל אחת מגיבורות הסיפורים הללו מיתולוגיה אישית, והן נכספות, כנגד כל הסיכויים, להגיע, כביכול, אל המדרגה השלושים ושבע של הווייתן.
מבין ספריה של אידה צורית: שני מחזות על אהבה, מחזות, (1962); בדרך הרומאית, סיפורים, (1976); הגיל המאושר, רומן, (1975); עיר הנידחת, רומן, (1984); הקרבן והברית, מונוגרפיה על נתן אלתרמן, (1973); החיים, האצילות, מונוגרפיה על אמיר גלבוע, (1988); שירת הפרא האציל, ביוגרפיה של אבות ישורון, (1992); אשתו המנודה, רומן על אשתו של תיאודור הרצל, (1997); אהבת חיים, רומן על אהובתו של חיים נחמן ביאליק, (2000); העלמה והמשורר, רומן בהשראת אהובתו של נתן אלתרמן, (2004).
מהו מחיר השתיקה? מה עקשן יותר בגוף ובנפש – הרצון להדחיק דבר נורא או הצורך לספר אותו החוצה?
בגיל 55 מחליטה מיכל סולימר־בונה לשאול בקול רם את השאלות המלוות אותה יותר משלושה עשורים, מאז הקיץ של 1981.
יחד עם חמש נשים נוסעת מיכל לשבוע בכרתים.
שם בכרתים, אחרי שנים של שתיקה הן מדברות.
שם, בתוך מעגל השיח, משתפת כל אישה בסיפור חייה ומספרת על האונס שעברה, על החיים אחריו ועל הבחירה בשתיקה.
לטוב ולרע, עולה הכאב והטראומה מתנקזת.
לטוב ולרע, האמת נחשפת אל האור.
שם, בין הרגשות והפחדים, מתעוררות אמונה, אהבה עצמית ותקווה.
כל הנשים במעגל הן ישראליות בנות אותו הדור, דור ללא "מי־טו", נשים שבכל יום חוות את הטראומה, נושאות את סודן לבד ונעות בין צללים.
הספר מבקש להעניק קול ובמה למי שעד כה לא נשמע קולה, ולשלוח אדוות של תיקון לעולם.
גוף ראשון: נוכחת הוא רומן הביכורים של מירי שטרן־לב. הוא רואה אור אחרי ספר שיריה, מתאספת אל גוף, שראה אור בשנת 2022, וספר הילדים, פיית השיניים, שראה אור בשנת 2003.
מהו מחיר השתיקה? מה עקשן יותר בגוף ובנפש – הרצון להדחיק דבר נורא או הצורך לספר אותו החוצה?
בגיל 55 מחליטה מיכל סולימר־בונה לשאול בקול רם את השאלות המלוות אותה יותר משלושה עשורים, מאז הקיץ של 1981.
יחד עם חמש נשים נוסעת מיכל לשבוע בכרתים.
שם בכרתים, אחרי שנים של שתיקה הן מדברות.
שם, בתוך מעגל השיח, משתפת כל אישה בסיפור חייה ומספרת על האונס שעברה, על החיים אחריו ועל הבחירה בשתיקה.
לטוב ולרע, עולה הכאב והטראומה מתנקזת.
לטוב ולרע, האמת נחשפת אל האור.
שם, בין הרגשות והפחדים, מתעוררות אמונה, אהבה עצמית ותקווה.
כל הנשים במעגל הן ישראליות בנות אותו הדור, דור ללא "מי־טו", נשים שבכל יום חוות את הטראומה, נושאות את סודן לבד ונעות בין צללים.
הספר מבקש להעניק קול ובמה למי שעד כה לא נשמע קולה, ולשלוח אדוות של תיקון לעולם.
גוף ראשון: נוכחת הוא רומן הביכורים של מירי שטרן־לב. הוא רואה אור אחרי ספר שיריה, מתאספת אל גוף, שראה אור בשנת 2022, וספר הילדים, פיית השיניים, שראה אור בשנת 2003.
"'ברור שפאן לה, איך לא יהיה לה פאן? היא גרה בהרצליה פיתוח, נוסעת במכונית יוקרתית, היא בעלת עסק ויש לה בעל עשיר, היא יכולה לטוס לחו"ל מתי שהיא רוצה ולקנות מה שהיא רוצה. מה רע לה בחיים?'.
רבים לא הבינו שה'פאן לי' זאת הבחירה שלי בחיים. גם אם לא תמיד פאן, זאת הבחירה שלי להרגיש כך. כשם שאנשים פותחים את הבוקר בתפילת 'מודה אני' – כשאני קמה בבוקר ואומרת 'פאן לי', זה טוען אותי באופטימיות ותקווה שיהיה טוב. התעוררנו בריאים ושלמים? אז קדימה, בואו נעשה את המקסימום!".
היי נעים מאוד, אני לאה שנירר. נשואה לצחי פלוס ארבעה, סבתא, בת, בעלת סטודיו ומורה לפילאטיס ומנטורית. בספר זה אספר לכם למה הייתי צריכה את ה"פאן לי" כדי לשרוד? מה חשבתי לעצמי כשלבשתי שמלת רשת נועזת ליום הולדת 65? למה אני חושבת שלנשים אין גיל ואין "תאריך תפוגה"? מה המשמעות של להיות דור שני לשואה? למה בעלי ואני בחרנו בנישואים קצת אחרים? למה החלטתי ללדת שוב בגיל 48? ואיך זה מרגיש להמציא את עצמי מחדש כל פעם?
קריאה מהנה,
שלכם באהבה,
לאה שנירר
"'ברור שפאן לה, איך לא יהיה לה פאן? היא גרה בהרצליה פיתוח, נוסעת במכונית יוקרתית, היא בעלת עסק ויש לה בעל עשיר, היא יכולה לטוס לחו"ל מתי שהיא רוצה ולקנות מה שהיא רוצה. מה רע לה בחיים?'.
רבים לא הבינו שה'פאן לי' זאת הבחירה שלי בחיים. גם אם לא תמיד פאן, זאת הבחירה שלי להרגיש כך. כשם שאנשים פותחים את הבוקר בתפילת 'מודה אני' – כשאני קמה בבוקר ואומרת 'פאן לי', זה טוען אותי באופטימיות ותקווה שיהיה טוב. התעוררנו בריאים ושלמים? אז קדימה, בואו נעשה את המקסימום!".
היי נעים מאוד, אני לאה שנירר. נשואה לצחי פלוס ארבעה, סבתא, בת, בעלת סטודיו ומורה לפילאטיס ומנטורית. בספר זה אספר לכם למה הייתי צריכה את ה"פאן לי" כדי לשרוד? מה חשבתי לעצמי כשלבשתי שמלת רשת נועזת ליום הולדת 65? למה אני חושבת שלנשים אין גיל ואין "תאריך תפוגה"? מה המשמעות של להיות דור שני לשואה? למה בעלי ואני בחרנו בנישואים קצת אחרים? למה החלטתי ללדת שוב בגיל 48? ואיך זה מרגיש להמציא את עצמי מחדש כל פעם?
קריאה מהנה,
שלכם באהבה,
לאה שנירר
שרון מבלה שעות רבות במשרדים היוקרתיים של חברת ההייטק שבה היא עובדת. היא טסה לחו"ל מטעם החברה ומקבלת הטבות ופינוקים ללא הפסקה. היא שואפת להתקדם בסולם הארגוני, מגיע לה.
בועת ההייטק הפרטית שלה מתנפצת כאשר המנהל שלה מסרב לתת לה את הקידום המיוחל לתפקיד שהיא מבצעת בפועל תקופה ארוכה. היא מגלה שיש באג במערכת – שמתחת לקישוטים המנצנצים מסתתר מבנה מתעתע, נגוע באפליה מגדרית ובמאבקי אגו, המדיר נשים מעמדות מפתח. אבל שרון אינה מוכנה לוותר. היא יוצאת להילחם על מקומה ועל זהותה בחברות הייטק בפרט ובעולם בכלל.
תתקדמי בוחן את הכוחות המופעלים על נשות קריירה. זהו סיפור שובה לב ומעורר מחשבה, המצביע על זיוף ופרדוקסליות דווקא במקומות הנאורים והחדשניים ביותר.
*
"אני רוצה לקבל את ההכרה מהארגון עם הטייטל הרשמי. וכן, גם את השכר הראוי. יותר מדי זמן דחיתי את הרגע הזה. לבקש עבורי, להשמיע את קולי – אלו לא דברים שאני מצטיינת בהם. לעומת זאת, בעבודה שלי אני דווקא כן מצטיינת, אך עדיין לא העזתי לעשות את הצעד הכל כך מתבקש. תמיד חיכיתי לעוד הישג, לסמן רק עוד וי אחד שיוכיח שאני ראויה לתפקיד: השלמה מוצלחת של עוד פרויקט, פידבק נלהב מלקוח... רק עוד אישור אחד ודי. עדיין לא הפנמתי שאין בעולם די וי־אים כדי לשכנע את עצמי שאני מספיק טובה."
*
המחברת, הייטקיסטית ותיקה, אם לשתי בנות, מאמנת אישית מוסמכת ומרצה על התפתחות אישית. כתיבתה אוצרת בחובה רגשות גולמיים, שרק מי שחצתה את נתיב הספק העצמי יכולה לספק. כיאה ללייט בלומרית, זהו ספרה הראשון.
שרון מבלה שעות רבות במשרדים היוקרתיים של חברת ההייטק שבה היא עובדת. היא טסה לחו"ל מטעם החברה ומקבלת הטבות ופינוקים ללא הפסקה. היא שואפת להתקדם בסולם הארגוני, מגיע לה.
בועת ההייטק הפרטית שלה מתנפצת כאשר המנהל שלה מסרב לתת לה את הקידום המיוחל לתפקיד שהיא מבצעת בפועל תקופה ארוכה. היא מגלה שיש באג במערכת – שמתחת לקישוטים המנצנצים מסתתר מבנה מתעתע, נגוע באפליה מגדרית ובמאבקי אגו, המדיר נשים מעמדות מפתח. אבל שרון אינה מוכנה לוותר. היא יוצאת להילחם על מקומה ועל זהותה בחברות הייטק בפרט ובעולם בכלל.
תתקדמי בוחן את הכוחות המופעלים על נשות קריירה. זהו סיפור שובה לב ומעורר מחשבה, המצביע על זיוף ופרדוקסליות דווקא במקומות הנאורים והחדשניים ביותר.
*
"אני רוצה לקבל את ההכרה מהארגון עם הטייטל הרשמי. וכן, גם את השכר הראוי. יותר מדי זמן דחיתי את הרגע הזה. לבקש עבורי, להשמיע את קולי – אלו לא דברים שאני מצטיינת בהם. לעומת זאת, בעבודה שלי אני דווקא כן מצטיינת, אך עדיין לא העזתי לעשות את הצעד הכל כך מתבקש. תמיד חיכיתי לעוד הישג, לסמן רק עוד וי אחד שיוכיח שאני ראויה לתפקיד: השלמה מוצלחת של עוד פרויקט, פידבק נלהב מלקוח... רק עוד אישור אחד ודי. עדיין לא הפנמתי שאין בעולם די וי־אים כדי לשכנע את עצמי שאני מספיק טובה."
*
המחברת, הייטקיסטית ותיקה, אם לשתי בנות, מאמנת אישית מוסמכת ומרצה על התפתחות אישית. כתיבתה אוצרת בחובה רגשות גולמיים, שרק מי שחצתה את נתיב הספק העצמי יכולה לספק. כיאה ללייט בלומרית, זהו ספרה הראשון.
מלח בחומות הוא רומנסה רבת רבדים המערבת מציאות ופנטזיה, עולם ישן וחדש, ים, שכונות ערביות עתיקות ומעברת עולים.
בלב הספר ניצבת עכו עיר המסתורין וחושפת את חייה הפנימיים המרתקים, הרוחשים סודות, אהבות חוצות גבולות ושנאות ללא גבול.
הגיבורות האמיתיות של הספר הן נשים: נשים ליליות־מרעילות, נשים חכמות־מגוננות, נשים אוהבות ונאהבות עד מוות וילדה סקרנית, כותבת נלהבת של מכתבים שהיא מטמינה בין סדקי החומה ובנבכי לבה, ממנו יצמח הספר הזה. הגברים הם גברים של פעם – רומנטיים, יצריים ופגיעים. הגיבורים מדברים ב"עכאווית" אותנטית ורגשותיהם הסוערים מזכירים לקורא כי העלילות הרבות, השזורות זו בזו, מתרחשות על שפת הים התיכון.
יותר מכול מציג הספר את כוחה האינסופי של האהבה. מים רבים לא יכבו את האהבה, גם לא ימה של עכו.
מלח בחומות הוא מחווה יפהפייה לעכו ולתושביה, לעברה ולפולקלור העשיר שלה. הסופרת בת העיר, ד”ר כרמלה סרנגה, משיבה לה את כבודה האבוד, הראוי לה.
יהודית רותם
הרומן מלח בחומות מאת כרמלה סרנגה עוסק בעיר עכו. כמקום מפגש בין עמים, דתות ולשונות, כעיר בעלת היסטוריה ארוכה ועשירה מאוד, עכו היא מוקד הרומן שחושף את שכבותיה ומספר את סיפוריה בשפע פרטים ובנדיבות סיפורית.
שילוב של עבר והווה, של אגדה ומציאות, של דמיון ושל היסטוריה, הרומן מצליח להראות את חיי היהודים והערבים בעיר, ביחד לחוד, אלו עם אלו ואלו ביחס לאלו. המשותף ליהודים (עולים וותיקים, אשכנזים ומזרחים), לערבים – וגם לכל מי שהגיע לעכו והתיישב בה במשך הדורות – הוא ההיספגות אל העיר המופלאה הזו והתרומה לסיפוריה, לתולדותיה. ואת זאת משכילה המחברת לשזור לעלילת זיכרונות ואהבה מרתקת.
יורם מלצר
מלח בחומות הוא רומנסה רבת רבדים המערבת מציאות ופנטזיה, עולם ישן וחדש, ים, שכונות ערביות עתיקות ומעברת עולים.
בלב הספר ניצבת עכו עיר המסתורין וחושפת את חייה הפנימיים המרתקים, הרוחשים סודות, אהבות חוצות גבולות ושנאות ללא גבול.
הגיבורות האמיתיות של הספר הן נשים: נשים ליליות־מרעילות, נשים חכמות־מגוננות, נשים אוהבות ונאהבות עד מוות וילדה סקרנית, כותבת נלהבת של מכתבים שהיא מטמינה בין סדקי החומה ובנבכי לבה, ממנו יצמח הספר הזה. הגברים הם גברים של פעם – רומנטיים, יצריים ופגיעים. הגיבורים מדברים ב"עכאווית" אותנטית ורגשותיהם הסוערים מזכירים לקורא כי העלילות הרבות, השזורות זו בזו, מתרחשות על שפת הים התיכון.
יותר מכול מציג הספר את כוחה האינסופי של האהבה. מים רבים לא יכבו את האהבה, גם לא ימה של עכו.
מלח בחומות הוא מחווה יפהפייה לעכו ולתושביה, לעברה ולפולקלור העשיר שלה. הסופרת בת העיר, ד”ר כרמלה סרנגה, משיבה לה את כבודה האבוד, הראוי לה.
יהודית רותם
הרומן מלח בחומות מאת כרמלה סרנגה עוסק בעיר עכו. כמקום מפגש בין עמים, דתות ולשונות, כעיר בעלת היסטוריה ארוכה ועשירה מאוד, עכו היא מוקד הרומן שחושף את שכבותיה ומספר את סיפוריה בשפע פרטים ובנדיבות סיפורית.
שילוב של עבר והווה, של אגדה ומציאות, של דמיון ושל היסטוריה, הרומן מצליח להראות את חיי היהודים והערבים בעיר, ביחד לחוד, אלו עם אלו ואלו ביחס לאלו. המשותף ליהודים (עולים וותיקים, אשכנזים ומזרחים), לערבים – וגם לכל מי שהגיע לעכו והתיישב בה במשך הדורות – הוא ההיספגות אל העיר המופלאה הזו והתרומה לסיפוריה, לתולדותיה. ואת זאת משכילה המחברת לשזור לעלילת זיכרונות ואהבה מרתקת.
יורם מלצר
אישה צעירה מתאהבת בגבר נשוי ויולדת את ילדו. היא בטוחה שיבוא יום והוא יבחר בהם על פני משפחתו. בינתיים, בודדה ועייפה, היא חוזרת לבית הוריה, שם אימה משתלטת על חייה ועל בנה. כדי להשתחרר מאחיזתה, היא נענית לחיזוריו של רופא שאיננה אוהבת, ומחפשת נחמה וריגוש אצל גברים מזדמנים.
החדר הדרומי הוא רומן מסעיר המביט מקרוב, כמו בזכוכית מגדלת, על גיבורה שחולמת להיות אישה עצמאית וזקופה, המגדלת את בנה על פי דרכה. אבל שוב ושוב נדמה לה שהיא אינה מסוגלת, שאין לה זכות, ושאחרים יודעים טוב ממנה. זהו סיפור על נשיות ואימהּות המתעצבות כנגד כוחות רבי־עוצמה – משפחתיים, לאומיים ומגדריים.
אדוה בולה בוחנת בהומור דק ובחשדנות אמיתות שהונחלו לגיבורה שלה – ולרבים ורבות מאיתנו - על מיניות ואהבה, על תלות ועצמאות ועל חיים ביחד ולבד. ביד חדה ועדינה היא משרטטת את המסע מראשית האהבה ועד סופה, ושואלת מתי ואיך קורה הנס שבו ניתקים הכבלים השקופים הכובלים את הגוף והלב לאדם שאוהבים – נס שלא נופל בעוצמתו מנס ההתאהבות.
אישה צעירה מתאהבת בגבר נשוי ויולדת את ילדו. היא בטוחה שיבוא יום והוא יבחר בהם על פני משפחתו. בינתיים, בודדה ועייפה, היא חוזרת לבית הוריה, שם אימה משתלטת על חייה ועל בנה. כדי להשתחרר מאחיזתה, היא נענית לחיזוריו של רופא שאיננה אוהבת, ומחפשת נחמה וריגוש אצל גברים מזדמנים.
החדר הדרומי הוא רומן מסעיר המביט מקרוב, כמו בזכוכית מגדלת, על גיבורה שחולמת להיות אישה עצמאית וזקופה, המגדלת את בנה על פי דרכה. אבל שוב ושוב נדמה לה שהיא אינה מסוגלת, שאין לה זכות, ושאחרים יודעים טוב ממנה. זהו סיפור על נשיות ואימהּות המתעצבות כנגד כוחות רבי־עוצמה – משפחתיים, לאומיים ומגדריים.
אדוה בולה בוחנת בהומור דק ובחשדנות אמיתות שהונחלו לגיבורה שלה – ולרבים ורבות מאיתנו - על מיניות ואהבה, על תלות ועצמאות ועל חיים ביחד ולבד. ביד חדה ועדינה היא משרטטת את המסע מראשית האהבה ועד סופה, ושואלת מתי ואיך קורה הנס שבו ניתקים הכבלים השקופים הכובלים את הגוף והלב לאדם שאוהבים – נס שלא נופל בעוצמתו מנס ההתאהבות.
אישה כבת ארבעים נוסעת עם זוג ידידים לסוף שבוע בבקתה באלפים האוסטרים. הידידים יורדים בערב לכפר הסמוך ולמחרת בבוקר היא מגלה באֵימה שקיר שקוף ובלתי חדיר התייצב בינה ובין שאר העולם. מצידו האחד של הקיר קפאו והתאבנו כל היצורים החיים, ומצידו האחר נותרה היא והכלב המסור של בעלי הבקתה. עם הזמן מסתבר שבהרים ובעמקים המוקפים בקיר השקוף נותרו בעלי חיים, אבל לא בני אדם, ושבעבודה קשה היא יכולה לשרוד – היא מגדלת תפוחי אדמה, צדה חיות בר, מאכילה וחולבת את הפרה שאימצה אותה ונקשרת לחתולה שפלשה לחייה.
אבל זה איננו סיפור הישרדות בטבע: זהו מסע של גילוי עצמי של אישה, שתוך כדי מאבק יומיומי ברעב, בקור ובבדידות, לומדת להכיר את יכולותיה ואת רגשותיה, בפעם הראשונה בחייה מבינה שהיא לבדה אחראית על מעשיה ושאפשר לראות אחרת את החיים וגם את המוות. החיבה העמוקה כלפי בעלי החיים, התלות ההדדית בינה לביניהם ויחסיה עם הטבע הסובב אותה מעלים שאלות נוקבות על מקומם ואחריותם בעולם של האדם בכלל, ושל האישה בפרט.
מרלן האוסהופר נולדה ב-1920 ונפטרה ב-1970 באוסטריה. ספרה הראשון ראה אור ב-1955, והיא זכתה במספר פרסים ספרותיים. הקיר, שנכתב ב-1963, הוא הרומן המפורסם ביותר שלה. זהו ספרה הראשון של האוסהופר הרואה אור בעברית.
"הקיר הוא רומן נפלא... לעתים רחוקות אפשר לומר שרק אישה הייתה יכולה לכתוב ספר מסויים, אבל נשים באופן מיוחד יבינו את התמסרותה האוהבת של הגיבורה לפרטים של ההתמודדות היומיומית, כאשר כל יום הוא ניצחון על מה שעלול להרוס הכל"
- דוריס לסינג
"ספרה של האוסהופר הוא אחת היצירות הפמיניסטיות המעמיקות של המאה העשרים"
- האטלנטיק
"כאילו נועד לגילוי על ידי כל דור מחדש"
- הניו יורקר
אישה כבת ארבעים נוסעת עם זוג ידידים לסוף שבוע בבקתה באלפים האוסטרים. הידידים יורדים בערב לכפר הסמוך ולמחרת בבוקר היא מגלה באֵימה שקיר שקוף ובלתי חדיר התייצב בינה ובין שאר העולם. מצידו האחד של הקיר קפאו והתאבנו כל היצורים החיים, ומצידו האחר נותרה היא והכלב המסור של בעלי הבקתה. עם הזמן מסתבר שבהרים ובעמקים המוקפים בקיר השקוף נותרו בעלי חיים, אבל לא בני אדם, ושבעבודה קשה היא יכולה לשרוד – היא מגדלת תפוחי אדמה, צדה חיות בר, מאכילה וחולבת את הפרה שאימצה אותה ונקשרת לחתולה שפלשה לחייה.
אבל זה איננו סיפור הישרדות בטבע: זהו מסע של גילוי עצמי של אישה, שתוך כדי מאבק יומיומי ברעב, בקור ובבדידות, לומדת להכיר את יכולותיה ואת רגשותיה, בפעם הראשונה בחייה מבינה שהיא לבדה אחראית על מעשיה ושאפשר לראות אחרת את החיים וגם את המוות. החיבה העמוקה כלפי בעלי החיים, התלות ההדדית בינה לביניהם ויחסיה עם הטבע הסובב אותה מעלים שאלות נוקבות על מקומם ואחריותם בעולם של האדם בכלל, ושל האישה בפרט.
מרלן האוסהופר נולדה ב-1920 ונפטרה ב-1970 באוסטריה. ספרה הראשון ראה אור ב-1955, והיא זכתה במספר פרסים ספרותיים. הקיר, שנכתב ב-1963, הוא הרומן המפורסם ביותר שלה. זהו ספרה הראשון של האוסהופר הרואה אור בעברית.
"הקיר הוא רומן נפלא... לעתים רחוקות אפשר לומר שרק אישה הייתה יכולה לכתוב ספר מסויים, אבל נשים באופן מיוחד יבינו את התמסרותה האוהבת של הגיבורה לפרטים של ההתמודדות היומיומית, כאשר כל יום הוא ניצחון על מה שעלול להרוס הכל"
- דוריס לסינג
"ספרה של האוסהופר הוא אחת היצירות הפמיניסטיות המעמיקות של המאה העשרים"
- האטלנטיק
"כאילו נועד לגילוי על ידי כל דור מחדש"
- הניו יורקר
"ברור לי שהאשה תשנה את צורתו של הרומן", מצהירה וירגי`ניה וולף (1882-1941) בפרק הרביעי של חדר משלך.
מסה זו, שראתה אור ב-1929, נחשבת בעיני רבים לאחד החיבורים הפמיניסטיים החשובים שנוצרו אי-פעם. מלבד האמירות הדרמתיות המופיעות בה על מעמד האשה, על מאפייניה של היצירה הנשית ועל משמעותה של יצירה אמנותית בכלל, מתאפיינת המסה חדר משלך בליטוש אירוני וברעננות סגנונית, שגם בזכותם הפכה לקלאסיקה.
זוהי יצירה ספרותית שנונה המשחקת בגבולות שבין בדיון למחקר היסטורי, בין רשמים סובייקטיביים לנתונים מדוייקים, בין מחאה חברתית נוקבת לשעשוע אינטלקטואלי.
"וולף שואלת מדוע ברור לכול שיוצר גאוני כמו שייקספיר חייב היה להיות גבר. אלו שענו על שאלות כאלו לפניה ייחסו זאת לנחיתותן האינטלקטואלית, כביכול, של הנשים. וולף מלגלגת עליהם ללא חמלה. את נחיתותן-לכאורה של הנשים היא מסיבה בסופו של דבר ליתרון: כאשר תצלחנה להיחלץ מן הכבלים החברתיים המושתים עליהן מבחוץ ומבפנים תיצור כתיבתן מבנים חדשים, משפטים חדשים, דמויות חדשות, שפה חדשה. האשה תשנה את צורת הרומן, אך לשם כך היא זקוקה לשני דברים: חדר עם מנעול והכנסה קבועה."
- מתוך פתח הדבר מאת גליה בנזימן.
המסה חדר משלך מובאת כאן בתרגום חדש ורענן מאת יעל רנן.
"ברור לי שהאשה תשנה את צורתו של הרומן", מצהירה וירגי`ניה וולף (1882-1941) בפרק הרביעי של חדר משלך.
מסה זו, שראתה אור ב-1929, נחשבת בעיני רבים לאחד החיבורים הפמיניסטיים החשובים שנוצרו אי-פעם. מלבד האמירות הדרמתיות המופיעות בה על מעמד האשה, על מאפייניה של היצירה הנשית ועל משמעותה של יצירה אמנותית בכלל, מתאפיינת המסה חדר משלך בליטוש אירוני וברעננות סגנונית, שגם בזכותם הפכה לקלאסיקה.
זוהי יצירה ספרותית שנונה המשחקת בגבולות שבין בדיון למחקר היסטורי, בין רשמים סובייקטיביים לנתונים מדוייקים, בין מחאה חברתית נוקבת לשעשוע אינטלקטואלי.
"וולף שואלת מדוע ברור לכול שיוצר גאוני כמו שייקספיר חייב היה להיות גבר. אלו שענו על שאלות כאלו לפניה ייחסו זאת לנחיתותן האינטלקטואלית, כביכול, של הנשים. וולף מלגלגת עליהם ללא חמלה. את נחיתותן-לכאורה של הנשים היא מסיבה בסופו של דבר ליתרון: כאשר תצלחנה להיחלץ מן הכבלים החברתיים המושתים עליהן מבחוץ ומבפנים תיצור כתיבתן מבנים חדשים, משפטים חדשים, דמויות חדשות, שפה חדשה. האשה תשנה את צורת הרומן, אך לשם כך היא זקוקה לשני דברים: חדר עם מנעול והכנסה קבועה."
- מתוך פתח הדבר מאת גליה בנזימן.
המסה חדר משלך מובאת כאן בתרגום חדש ורענן מאת יעל רנן.
עבור מילה, תלמידת כיתה ז’, הסיפור מתחיל כשכמה בנים מחבקים אותה ללא רשותה בבית הספר. כעבור כמה ימים, קאלום, אחד מאותם בנים, טוען שהיום הוא יום הולדתו ומבקש ממנה "חיבוק יום הולדת". זו מחווה ידידותית, נכון? ואיך אפשר להגיד לו לא? אבל החיבוק נמשך כמה שניות יותר מדי וגורם לה להרגיש… מוזר. זארה, חברתה הטובה של מילה, טוענת שמילה מתנהגת בילדותיות ומגזימה בתגובות שלה. היא לא יודעת איך זה כשמפלרטטים? כשבן מחבב בת?
אבל הבנים לא עוזבים את מילה בשקט. באוטובוס. במסדרונות. במהלך חזרות התזמורת – המקום היחיד שהיה המפלט עבורה. ואם זה לא כמו פלרטוט – אז מה זה?
הודות לפגישה מקרית, מילה מוצאת נחמה במקום חדש: חוג קראטה. לאט־לאט, בעזרת חברה לכיתה, מילה לומדת לעמוד על שלה ולכבד אחרים – ואת עצמה.
ברברה די מנגישה נושאים חברתיים לנוער הצעיר בסיפור המתאר היטב מצב של תשומת לב לא רצויה ותוקפנית מצד החברים לכיתה. בספר מכמיר לב תחילה, אך מעודד ומרומם לקראת הסוף, זהו סיפור אקטואלי על נערה שעומדת על שלה ומוצאת את קולה.
עבור מילה, תלמידת כיתה ז’, הסיפור מתחיל כשכמה בנים מחבקים אותה ללא רשותה בבית הספר. כעבור כמה ימים, קאלום, אחד מאותם בנים, טוען שהיום הוא יום הולדתו ומבקש ממנה "חיבוק יום הולדת". זו מחווה ידידותית, נכון? ואיך אפשר להגיד לו לא? אבל החיבוק נמשך כמה שניות יותר מדי וגורם לה להרגיש… מוזר. זארה, חברתה הטובה של מילה, טוענת שמילה מתנהגת בילדותיות ומגזימה בתגובות שלה. היא לא יודעת איך זה כשמפלרטטים? כשבן מחבב בת?
אבל הבנים לא עוזבים את מילה בשקט. באוטובוס. במסדרונות. במהלך חזרות התזמורת – המקום היחיד שהיה המפלט עבורה. ואם זה לא כמו פלרטוט – אז מה זה?
הודות לפגישה מקרית, מילה מוצאת נחמה במקום חדש: חוג קראטה. לאט־לאט, בעזרת חברה לכיתה, מילה לומדת לעמוד על שלה ולכבד אחרים – ואת עצמה.
ברברה די מנגישה נושאים חברתיים לנוער הצעיר בסיפור המתאר היטב מצב של תשומת לב לא רצויה ותוקפנית מצד החברים לכיתה. בספר מכמיר לב תחילה, אך מעודד ומרומם לקראת הסוף, זהו סיפור אקטואלי על נערה שעומדת על שלה ומוצאת את קולה.
לפניכם רומן אגדי, רב מכר תמידי שנחשב לאחד הספרים המצחיקים, והפמיניסטים ביותר של הספרות האנגלית במאה העשרים.
גיבורת הספר הנצחי הזה חיה בבית יפה בסְפר, עם בן זוגה הנרגן (שבדרך כלל מנמנם מאחורי דפי העיתון) ושני ילדים מקסימים. ביומנה, היא מתעדת את התלאות של עקרת בית מהמעמד הבינוני-גבוה, את מאמציה לאזן את כלכלת הבית, להתמודד עם טבחית חמת מזג ועם האומנת הצרפתייה של ילדיה. מאבקה המתמיד הוא להרחיק את שכנתה השחצנית ולהתעלות על מאורעות השגרה.
דרך סיפור יומיומי על הרפתקאותיה ודאגותיה של גיבורה מודרנית להפליא, ועל ניצחונותיה הקטנים, א.מ. דלאפילד יוצרת דמות ספרותית תוססת, בלתי נשכחת. כל קורא שאי פעם הרגיש מוצף במטלות היומיום יזדהה איתה עד עומקי נשמתו.
לפניכם רומן אגדי, רב מכר תמידי שנחשב לאחד הספרים המצחיקים, והפמיניסטים ביותר של הספרות האנגלית במאה העשרים.
גיבורת הספר הנצחי הזה חיה בבית יפה בסְפר, עם בן זוגה הנרגן (שבדרך כלל מנמנם מאחורי דפי העיתון) ושני ילדים מקסימים. ביומנה, היא מתעדת את התלאות של עקרת בית מהמעמד הבינוני-גבוה, את מאמציה לאזן את כלכלת הבית, להתמודד עם טבחית חמת מזג ועם האומנת הצרפתייה של ילדיה. מאבקה המתמיד הוא להרחיק את שכנתה השחצנית ולהתעלות על מאורעות השגרה.
דרך סיפור יומיומי על הרפתקאותיה ודאגותיה של גיבורה מודרנית להפליא, ועל ניצחונותיה הקטנים, א.מ. דלאפילד יוצרת דמות ספרותית תוססת, בלתי נשכחת. כל קורא שאי פעם הרגיש מוצף במטלות היומיום יזדהה איתה עד עומקי נשמתו.
נשות הקרב מספר את סיפורן של שלוש נשים חזקות בעשור השני של המאה ה-21: אליזבת, סטודנטית עזת מצח אשר מוכנה לעשות הכל על מנת להשיג את מטרותיה; ליאת, חברתה הטובה, שותפתה לדרך בחלק מהתוכניות שהיא זוממת; נלי, אולי הדמות השלמה ביותר בסיפור, אם לליטל בת השש, שנשואה בשנית לקובי בעלה האוהב ומלמדת כיתה בחטיבת ביניים אשר בוחנת את יכולותיה להעביר חומר לימודי.
נשות הקרב מיועד לכל מי שרוצה להינות מסיפור טוב על עוצמה נשית בישראל, ולכל מי שרוצה הפסקה קצרה מחיי היום-יום כדי להתרווח מול עלילה מציאותית.
נשות הקרב מספר את סיפורן של שלוש נשים חזקות בעשור השני של המאה ה-21: אליזבת, סטודנטית עזת מצח אשר מוכנה לעשות הכל על מנת להשיג את מטרותיה; ליאת, חברתה הטובה, שותפתה לדרך בחלק מהתוכניות שהיא זוממת; נלי, אולי הדמות השלמה ביותר בסיפור, אם לליטל בת השש, שנשואה בשנית לקובי בעלה האוהב ומלמדת כיתה בחטיבת ביניים אשר בוחנת את יכולותיה להעביר חומר לימודי.
נשות הקרב מיועד לכל מי שרוצה להינות מסיפור טוב על עוצמה נשית בישראל, ולכל מי שרוצה הפסקה קצרה מחיי היום-יום כדי להתרווח מול עלילה מציאותית.
סיפור התבגרות נשי, ישיר, מלא הומור ואמפתיה, שמלווה את ההתרחשויות הקטנות והמסעירות בחייהן של שתי נערות ישראליות מאז היו בנות 15, על רקע שנות השמונים התוססות. הן מגלות את הנשיות והמיניות, מתנסות באהבה ובחברויות ומתוודעות לכמה סודות משפחתיים, מטרידים ומלהיבים כאחד, נאבקות למצוא את מקומן ולומדות דבר או שניים על דימויי הנשיות המקובלים בחברה הישראלית.
סיפור התבגרות נשי, ישיר, מלא הומור ואמפתיה, שמלווה את ההתרחשויות הקטנות והמסעירות בחייהן של שתי נערות ישראליות מאז היו בנות 15, על רקע שנות השמונים התוססות. הן מגלות את הנשיות והמיניות, מתנסות באהבה ובחברויות ומתוודעות לכמה סודות משפחתיים, מטרידים ומלהיבים כאחד, נאבקות למצוא את מקומן ולומדות דבר או שניים על דימויי הנשיות המקובלים בחברה הישראלית.
"פרקי מכונות" מאת סלין אסייג נפתח עם הגעתה של הגיבורה לריאיון עבודה במפעל "התבנית" לייצור חלקי מתכת. היא אֵם לילדה קטנה, אך רוב זמנה עובר עליה לצד האנשים שמפעילים את הכַּרסוֹמוֹת והמכבשים. היא ממעטת לדבר איתם, אך מרבה להתבונן בהם, לתעד את פעולותיהם ולנחש את מחשבותיהם. יותר מכול היא רוצה להצליח "להפוך את המחשבות למילים", לכתוב עליהם, וכך אולי לפרוץ את ההרגשה שהחיים משתקים אותה: "אני היא האישה השותקת. אני חושבת על עצמי שאני כמו אישה משותקת."
"פרקי מכונות" הוא הרומן השני של סלין אסייג. קדם לו הרומן "צעקה הפוכה" (אחוזת בית, 2014), שהתקבל בהתלהבות על ידי המבקרים והקוראים וזיכה את אסייג בפרס שרת התרבות ליצירת ביכורים, במועמדות לפרס ספיר ובמלגת פרדס מטעם הספרייה הלאומית. ב"פרקי מכונות" מבססת המחברת את סגנונה הייחודי, המשלב להפליא בין לשון מנוכרת ומתכתית לבין קולאינטימי ופיוטי.
מתוך נימוקי הוועדה להענקת מלגת פרדס לסלין אסייג על ספרה "צעקה הפוכה": "אסייג מתגלה כאן כמספרת ריאליסטית רגישה ביותר, המסוגלת להעמיד עולם משפחתי-חברתי על מלוא מתחיו ומועקותיו. יש בכתיבתה הדים המזכירים את כתיבתם של הסופרים הבורגנים הגדולים - תומאס מאן ונגיב מחפוז-ודומה שהמתח בין אירופה למצרים הוא המפעם ביסוד הסגנון הריאליסטי האישי של אסייג." (אריאל הירשפלד, יו"ר הוועדה)
"אין זה סיפור של קורבנוּת אתנית, מעמדית או רגשית [...] 'צעקה הפוכה' מייצר חשבון נפש נטול רחמים ואפילו נועז בישירות הביוגרפית שלו, שאינו מבקש לסגל לעצמו פיכחון, השלמה או מחילה. הוא מתאר כאב ולא התרסה." (עמרי הרצוג, מוסף "ספרים", "הארץ", מאי 2014)
"פרקי מכונות" מאת סלין אסייג נפתח עם הגעתה של הגיבורה לריאיון עבודה במפעל "התבנית" לייצור חלקי מתכת. היא אֵם לילדה קטנה, אך רוב זמנה עובר עליה לצד האנשים שמפעילים את הכַּרסוֹמוֹת והמכבשים. היא ממעטת לדבר איתם, אך מרבה להתבונן בהם, לתעד את פעולותיהם ולנחש את מחשבותיהם. יותר מכול היא רוצה להצליח "להפוך את המחשבות למילים", לכתוב עליהם, וכך אולי לפרוץ את ההרגשה שהחיים משתקים אותה: "אני היא האישה השותקת. אני חושבת על עצמי שאני כמו אישה משותקת."
"פרקי מכונות" הוא הרומן השני של סלין אסייג. קדם לו הרומן "צעקה הפוכה" (אחוזת בית, 2014), שהתקבל בהתלהבות על ידי המבקרים והקוראים וזיכה את אסייג בפרס שרת התרבות ליצירת ביכורים, במועמדות לפרס ספיר ובמלגת פרדס מטעם הספרייה הלאומית. ב"פרקי מכונות" מבססת המחברת את סגנונה הייחודי, המשלב להפליא בין לשון מנוכרת ומתכתית לבין קולאינטימי ופיוטי.
מתוך נימוקי הוועדה להענקת מלגת פרדס לסלין אסייג על ספרה "צעקה הפוכה": "אסייג מתגלה כאן כמספרת ריאליסטית רגישה ביותר, המסוגלת להעמיד עולם משפחתי-חברתי על מלוא מתחיו ומועקותיו. יש בכתיבתה הדים המזכירים את כתיבתם של הסופרים הבורגנים הגדולים - תומאס מאן ונגיב מחפוז-ודומה שהמתח בין אירופה למצרים הוא המפעם ביסוד הסגנון הריאליסטי האישי של אסייג." (אריאל הירשפלד, יו"ר הוועדה)
"אין זה סיפור של קורבנוּת אתנית, מעמדית או רגשית [...] 'צעקה הפוכה' מייצר חשבון נפש נטול רחמים ואפילו נועז בישירות הביוגרפית שלו, שאינו מבקש לסגל לעצמו פיכחון, השלמה או מחילה. הוא מתאר כאב ולא התרסה." (עמרי הרצוג, מוסף "ספרים", "הארץ", מאי 2014)
נשים חזקות, בגידות, חלומות נוסטלגיים, צעידה אל המוות, ילדות תמימה, התבגרויות מפוכחות, בתים איתנים, חלונות המשקיפים אל הלילה, מסעות ותרבויות, פחדים, שמחות ואהבות הם רק חלק מן הנושאים בספר הזה.
קוצים ותורמוסים נושא את הקורא אל מעל שישים סיפורים קצרצרים הנוגעים בכל נימי הנפש והזיכרון, מאירים פינות חבויות בלב הדמויות ומעניקים מבט מפוכח, מלא אכזריות וחמלה גם יחד, על החיים עצמם ועל הנתיבים בהם צועד וצועדת כל אחד וכל אחת מאיתנו.
זהו ספרה הראשון של סוניה לוינגר כהן, אם, אשת איש, אשת משפחה, אשת חינוך וחברה, ילידת שלהי מלחמת העולם השנייה ו'עולה חדשה' בילדותה. בבגרותה למדה ועסקה בהוראה, בטיפול ובהדרכת הורים ומורים. כל חייה היא כותבת סיפורים, ובפעם הראשונה אף מוציאה את חלקם לאור, שכן לתפיסתה האדם הוא היצירה הספרותית המרתקת ביותר, וכי בסיפוריהם של הזולת מוצא כל אדם את עצמו.
נשים חזקות, בגידות, חלומות נוסטלגיים, צעידה אל המוות, ילדות תמימה, התבגרויות מפוכחות, בתים איתנים, חלונות המשקיפים אל הלילה, מסעות ותרבויות, פחדים, שמחות ואהבות הם רק חלק מן הנושאים בספר הזה.
קוצים ותורמוסים נושא את הקורא אל מעל שישים סיפורים קצרצרים הנוגעים בכל נימי הנפש והזיכרון, מאירים פינות חבויות בלב הדמויות ומעניקים מבט מפוכח, מלא אכזריות וחמלה גם יחד, על החיים עצמם ועל הנתיבים בהם צועד וצועדת כל אחד וכל אחת מאיתנו.
זהו ספרה הראשון של סוניה לוינגר כהן, אם, אשת איש, אשת משפחה, אשת חינוך וחברה, ילידת שלהי מלחמת העולם השנייה ו'עולה חדשה' בילדותה. בבגרותה למדה ועסקה בהוראה, בטיפול ובהדרכת הורים ומורים. כל חייה היא כותבת סיפורים, ובפעם הראשונה אף מוציאה את חלקם לאור, שכן לתפיסתה האדם הוא היצירה הספרותית המרתקת ביותר, וכי בסיפוריהם של הזולת מוצא כל אדם את עצמו.
ספרה של יעל לוי חזן מאתגר הבחנות שגורות. הקורפוס הספרותי שהוא עוסק בו, ובכלל זה יצירות של יהודית הנדל, עמליה כהנא־כרמון שולמית הראבן, אורלי קסטל־בלום, אילת שמירֿ־טוליפמן ולאה איני, מערער את המוסכמות המכוננות את חוקי הסוגה של ספרות המלחמה ואת ההגדרות התוחמות את גבולותיה, החל בערעור על הניגוד בין חזית לעורף, דרך פירוק הניגודים בין צבא לאזרחות ובין הספֵרה הציבורית לספֵרה הביתית, וכלה בדיון ביקורתי בהבניות של גבריות ונשיות בזיקה לייצוגים הספרותיים של חוויית המלחמה.
הספר מציג שאלות חדשות ומגבש כלים לדיון תאורטי בפואטיקה של ספרות מלחמה כתובה בידי נשים בלשון העברית. בהיבטיו התאורטיים הוא מקיים דיאלוג פורה עם ספרות המלחמה האנגלו־אמריקנית הכתובה בידי נשים וחושף את עקרונות הפואטיקה של ספרות מלחמה כזו בהקשרה הייחודי של המציאות הישראלית, על כל מורכבותה. הניתוח הספרותי של היצירות הנידונות בספר מאיר היבטים לא צפויים בנושאי מלחמה ומגדר ומצביע על הקשרים בין קפיטליזם, צרכנות ומיליטריזם, בין אלימות בצבא לאלימות במשפחה ועוד. אגב כך ספרה של לוי חזן חושף מחוזות מודחקים ומוכחשים בהוויית המלחמה הישראלית ובשוליה למן מלחמת 1948 עד מלחמת לבנון השנייה.
יעל לוי חזן העזה לגעת ב'מותר' וב'אסור' על פי 'כללי' ההתמודדות ה'נורמטיבית' עם השכול ובוחנת בעין ביקורתית את הקשר בין האלימות במלחמה לאלימות ביחסים בין המינים; את הדילמות המוסריות סביב תופעות של בזיזה ולקיחת שלל במלחמה ואת השאלות הקשות הקשורות בייצוג הכאב של הגוף המעונה ובביטוייו הספרותיים-אמנותיים. בסוגיות ספרותיות, חברתיות ומוסריות מורכבות אלה עסקה יעל לוי חזן במקצועיות, ברגישות וביושרה.
קריאותיה של יעל לוי חזן בספרות שכתבו נשים על מלחמה מעידה שהן מבינות היטב מלחמה מהי.
יעל לוי חזן נהרגה בתאונת דרכים בדצמבר 2017. ספר זה הוא עיבוד של עבודת הדוקטור שהגישה לסנאט אוניברסיטת בן־גוריון בנגב ביוני 2015.
ספרה של יעל לוי חזן מאתגר הבחנות שגורות. הקורפוס הספרותי שהוא עוסק בו, ובכלל זה יצירות של יהודית הנדל, עמליה כהנא־כרמון שולמית הראבן, אורלי קסטל־בלום, אילת שמירֿ־טוליפמן ולאה איני, מערער את המוסכמות המכוננות את חוקי הסוגה של ספרות המלחמה ואת ההגדרות התוחמות את גבולותיה, החל בערעור על הניגוד בין חזית לעורף, דרך פירוק הניגודים בין צבא לאזרחות ובין הספֵרה הציבורית לספֵרה הביתית, וכלה בדיון ביקורתי בהבניות של גבריות ונשיות בזיקה לייצוגים הספרותיים של חוויית המלחמה.
הספר מציג שאלות חדשות ומגבש כלים לדיון תאורטי בפואטיקה של ספרות מלחמה כתובה בידי נשים בלשון העברית. בהיבטיו התאורטיים הוא מקיים דיאלוג פורה עם ספרות המלחמה האנגלו־אמריקנית הכתובה בידי נשים וחושף את עקרונות הפואטיקה של ספרות מלחמה כזו בהקשרה הייחודי של המציאות הישראלית, על כל מורכבותה. הניתוח הספרותי של היצירות הנידונות בספר מאיר היבטים לא צפויים בנושאי מלחמה ומגדר ומצביע על הקשרים בין קפיטליזם, צרכנות ומיליטריזם, בין אלימות בצבא לאלימות במשפחה ועוד. אגב כך ספרה של לוי חזן חושף מחוזות מודחקים ומוכחשים בהוויית המלחמה הישראלית ובשוליה למן מלחמת 1948 עד מלחמת לבנון השנייה.
יעל לוי חזן העזה לגעת ב'מותר' וב'אסור' על פי 'כללי' ההתמודדות ה'נורמטיבית' עם השכול ובוחנת בעין ביקורתית את הקשר בין האלימות במלחמה לאלימות ביחסים בין המינים; את הדילמות המוסריות סביב תופעות של בזיזה ולקיחת שלל במלחמה ואת השאלות הקשות הקשורות בייצוג הכאב של הגוף המעונה ובביטוייו הספרותיים-אמנותיים. בסוגיות ספרותיות, חברתיות ומוסריות מורכבות אלה עסקה יעל לוי חזן במקצועיות, ברגישות וביושרה.
קריאותיה של יעל לוי חזן בספרות שכתבו נשים על מלחמה מעידה שהן מבינות היטב מלחמה מהי.
יעל לוי חזן נהרגה בתאונת דרכים בדצמבר 2017. ספר זה הוא עיבוד של עבודת הדוקטור שהגישה לסנאט אוניברסיטת בן־גוריון בנגב ביוני 2015.
הוא היה רכושני כלפיי ואני פירשתי זאת כאהבה. הוא היה משפיל אותי ואומר שאני חיה על חשבונו. הארנק ומפתחות המכונית היו תמיד מתחת לכרית שלו, שלא תהיה לי גישה.
שרונה דניאלי, בת 48
הרווחתי יפה, אבל על כל ההוצאות שלי היה פיקוח הייתי צריכה להביא קבלות, והוא היה עושה התאמות בין השעה שאמרתי לו שבה קניתי לבין השעה שכתובה על הקבלה.
ג'ודית מגן, בת 49
חוויתי גם אלימות פיזית, אבל האלימות הכלכלית היתה הכי קשה. היא לקחה לי חלקים מהחיים.
בר סטאר, בת 35
נשים רבות בישראל סובלות מאלימות כלכלית, כזו שמשפיעה באופן עמוק לא רק על הכיס אלא גם על הנפש. הן חיות בפחד, בתחושות בושה והשפלה ובלי שקל בארנק. נמנעת מהן גישה לחשבון הבנק ולמשכורת שלהן, והן נאלצות לתת דין וחשבון על כל קנייה, משמפו ועד לחם לילדים. במקרים רבים עובר זמן רב עד שהן מבינות שמה שהן חוות היא אלימות. הספר באה בחשבון משמיע את קולן.
20 נשים מקבוצות שונות בחברה הישראלית חושפות בו באומץ ובכנות את מה שעבר עליהן בבית, כאשר איש בסביבתן לא יכול היה אפילו לדמיין שזו מציאות חייהן. נשות קריירה מצליחות ונשים שעובדות קשה לפרנסת המשפחה, יהודיות ומוסלמיות, מהמרכז ומהפריפריה, חילוניות ודתיות, ילידות הארץ ומהגרות. כולן חוו אלימות קשה והצליחו לצאת ממנה. עכשיו הן מספרות כדי לתת לנשים אחרות כוח לשנות את גורלן.
קובץ עדויות זה נולד בעקבות המפגש של עמותת רוח נשית עם אלפי נשים שחוו אלימות כלכלית במסגרת קשר זוגי. רוח נשית מקדמת עצמאות כלכלית לנשים נפגעות אלימות בישראל, הן במישור של סיוע פרטני והן במישור הציבורי.
לקריאה נוספת על רוח נשית סרקו את קוד ה-QR.
הוא היה רכושני כלפיי ואני פירשתי זאת כאהבה. הוא היה משפיל אותי ואומר שאני חיה על חשבונו. הארנק ומפתחות המכונית היו תמיד מתחת לכרית שלו, שלא תהיה לי גישה.
שרונה דניאלי, בת 48
הרווחתי יפה, אבל על כל ההוצאות שלי היה פיקוח הייתי צריכה להביא קבלות, והוא היה עושה התאמות בין השעה שאמרתי לו שבה קניתי לבין השעה שכתובה על הקבלה.
ג'ודית מגן, בת 49
חוויתי גם אלימות פיזית, אבל האלימות הכלכלית היתה הכי קשה. היא לקחה לי חלקים מהחיים.
בר סטאר, בת 35
נשים רבות בישראל סובלות מאלימות כלכלית, כזו שמשפיעה באופן עמוק לא רק על הכיס אלא גם על הנפש. הן חיות בפחד, בתחושות בושה והשפלה ובלי שקל בארנק. נמנעת מהן גישה לחשבון הבנק ולמשכורת שלהן, והן נאלצות לתת דין וחשבון על כל קנייה, משמפו ועד לחם לילדים. במקרים רבים עובר זמן רב עד שהן מבינות שמה שהן חוות היא אלימות. הספר באה בחשבון משמיע את קולן.
20 נשים מקבוצות שונות בחברה הישראלית חושפות בו באומץ ובכנות את מה שעבר עליהן בבית, כאשר איש בסביבתן לא יכול היה אפילו לדמיין שזו מציאות חייהן. נשות קריירה מצליחות ונשים שעובדות קשה לפרנסת המשפחה, יהודיות ומוסלמיות, מהמרכז ומהפריפריה, חילוניות ודתיות, ילידות הארץ ומהגרות. כולן חוו אלימות קשה והצליחו לצאת ממנה. עכשיו הן מספרות כדי לתת לנשים אחרות כוח לשנות את גורלן.
קובץ עדויות זה נולד בעקבות המפגש של עמותת רוח נשית עם אלפי נשים שחוו אלימות כלכלית במסגרת קשר זוגי. רוח נשית מקדמת עצמאות כלכלית לנשים נפגעות אלימות בישראל, הן במישור של סיוע פרטני והן במישור הציבורי.
לקריאה נוספת על רוח נשית סרקו את קוד ה-QR.
ההיתה הגר אשתו האהובה של אברהם אבינו, או שמא שרה זכתה באהבתו? מי היא האישה האהובה באמת, זו הרשמית או בעצם הפילגש, ומה עלה בגורל צאצאיהן של הנשים האהובות לעומתם גורלם של צאצאי השנואות? האהבה אינה המצאה מודרנית והסופר המקראי עוסק בה רבות: האומנם אהב יעקב את רחל יותר מאשר את לאה, האומנם אהב שכם בן חמור את דינה ואולי רק כפה את עצמו עליה ושמא האהבה האמיתית היא זו שרכש דוד הקשיש לשונמית, שנותרה, כזכור, בבתוליה? המקרא מלא אולי אהבה, אבל תמיד מפליג המחבר בתיאורי אהבת הגבר לאשה: כימים אחדים נראו ליעקב שבע שנות עבודתו ללבן בעבור רחל בגלל אהבתו אותה, ואף לא מלה אחת על אהבתה של רחל ליעקב. כרגיל במקרא, איננו יודעים דבר על רגשות הנשים ולא רק על אהבתן איננו יודעים, אלא גם על הרגשות המתעוררים בהן בגלל מעשי העוול שנעשו להן, לא נאמרת מלה: איננו יודעים דבר על רגשותיה של דינה הנאנסת, או של פילגש בגבעה, האומללה שבעליה הקריב אותה למען הצל את עצמו, ודומה שהשתיקה שגוזר עליה המקרא, היא גזר דין מוות כפול. המדרש דבק על פי רוב במדיניות ההשתקה של רגשות הנשים, אלא שהספרות העברית המודרנית, חשה בצורך בהשמעת קולן של הנשים השתוקות של המקרא. ממש כמו בספרה הראשון שעוסק בנושא "זמן אשה", גם בספר הזה "אהובות ושנואות", פורשת פרופסור עליזה שנהר יריעה רחבה של טקסטים מודרניים שעניינם אחד: מילוי החסר בהבעת רגשותיהן של דמויות הנשים במקרא ובהשמעת קולן. מתוך אסופת הטקסטים שבספר עולות דמויות נשיות בשר ודם כמעט, ועולמן הרגשי קורם עור וגידים.
ההיתה הגר אשתו האהובה של אברהם אבינו, או שמא שרה זכתה באהבתו? מי היא האישה האהובה באמת, זו הרשמית או בעצם הפילגש, ומה עלה בגורל צאצאיהן של הנשים האהובות לעומתם גורלם של צאצאי השנואות? האהבה אינה המצאה מודרנית והסופר המקראי עוסק בה רבות: האומנם אהב יעקב את רחל יותר מאשר את לאה, האומנם אהב שכם בן חמור את דינה ואולי רק כפה את עצמו עליה ושמא האהבה האמיתית היא זו שרכש דוד הקשיש לשונמית, שנותרה, כזכור, בבתוליה? המקרא מלא אולי אהבה, אבל תמיד מפליג המחבר בתיאורי אהבת הגבר לאשה: כימים אחדים נראו ליעקב שבע שנות עבודתו ללבן בעבור רחל בגלל אהבתו אותה, ואף לא מלה אחת על אהבתה של רחל ליעקב. כרגיל במקרא, איננו יודעים דבר על רגשות הנשים ולא רק על אהבתן איננו יודעים, אלא גם על הרגשות המתעוררים בהן בגלל מעשי העוול שנעשו להן, לא נאמרת מלה: איננו יודעים דבר על רגשותיה של דינה הנאנסת, או של פילגש בגבעה, האומללה שבעליה הקריב אותה למען הצל את עצמו, ודומה שהשתיקה שגוזר עליה המקרא, היא גזר דין מוות כפול. המדרש דבק על פי רוב במדיניות ההשתקה של רגשות הנשים, אלא שהספרות העברית המודרנית, חשה בצורך בהשמעת קולן של הנשים השתוקות של המקרא. ממש כמו בספרה הראשון שעוסק בנושא "זמן אשה", גם בספר הזה "אהובות ושנואות", פורשת פרופסור עליזה שנהר יריעה רחבה של טקסטים מודרניים שעניינם אחד: מילוי החסר בהבעת רגשותיהן של דמויות הנשים במקרא ובהשמעת קולן. מתוך אסופת הטקסטים שבספר עולות דמויות נשיות בשר ודם כמעט, ועולמן הרגשי קורם עור וגידים.
קורותיהן של 3 נשים המשמשות בעמדות מפתח בכירות במוסד רפואי גדול, המגיעות מרקעים ומהתנסויות שונות.
הספר עוקב אחר התנהלותן העוצמתית, הווירטואוזית, במסגרת מערכת הניהול המורכבת של אותו מוסד, שנקלע למשבר כלכלי, והתמודדותן מול בכירים ולקוחות, במקביל למערכת היחסים ביניהן והתנהלותן הבין-זוגית והמשפחתית.
העלילה מתפרשת בין ירושלים למיאמי, הונג קונג וניו יורק, כאשר אל תוך העלילה משתלב "רוצח", איש ימ"מ לשעבר שפועל במסגרת העולם התחתון והאפל שסר למרותו של אוליגרך חרדי.
אפיון הרציחות חורג ברובו מאפיון מקרי רצח המשובצים בדרך כלל בספרי מתח, וממקרי רצח המוכרים לנו מדיווחי כלי התקשורת השונים.
על חקירת הרציחות משתלטת דמות נשית רביעית – חוקרת בכירה במפלג התשאול של משטרת ישראל, שמתפקדת כסגניתו של קצין התשאול המחוזי המכין עצמו לפרישה.
ספר סוחף ומטלטל את הקורא/ת מאירוע לאירוע, ללא אפשרות לצפות את האירוע הבא, עד לסיומו המפתיע והבלתי-צפוי, הנכרך לתוככי אירוע בטחוני משמעותי אליו נקלעת מדינת ישראל.
ספרו הרביעי של משה בן-זאב.
קורותיהן של 3 נשים המשמשות בעמדות מפתח בכירות במוסד רפואי גדול, המגיעות מרקעים ומהתנסויות שונות.
הספר עוקב אחר התנהלותן העוצמתית, הווירטואוזית, במסגרת מערכת הניהול המורכבת של אותו מוסד, שנקלע למשבר כלכלי, והתמודדותן מול בכירים ולקוחות, במקביל למערכת היחסים ביניהן והתנהלותן הבין-זוגית והמשפחתית.
העלילה מתפרשת בין ירושלים למיאמי, הונג קונג וניו יורק, כאשר אל תוך העלילה משתלב "רוצח", איש ימ"מ לשעבר שפועל במסגרת העולם התחתון והאפל שסר למרותו של אוליגרך חרדי.
אפיון הרציחות חורג ברובו מאפיון מקרי רצח המשובצים בדרך כלל בספרי מתח, וממקרי רצח המוכרים לנו מדיווחי כלי התקשורת השונים.
על חקירת הרציחות משתלטת דמות נשית רביעית – חוקרת בכירה במפלג התשאול של משטרת ישראל, שמתפקדת כסגניתו של קצין התשאול המחוזי המכין עצמו לפרישה.
ספר סוחף ומטלטל את הקורא/ת מאירוע לאירוע, ללא אפשרות לצפות את האירוע הבא, עד לסיומו המפתיע והבלתי-צפוי, הנכרך לתוככי אירוע בטחוני משמעותי אליו נקלעת מדינת ישראל.
ספרו הרביעי של משה בן-זאב.
לוטשת אין הוא ספר שיריה הרביעי של המשוררת והחוקרת אורית מיטל. שירתה של אורית מיטל שייכת לשושלת האימהות הגדולה של השירה העברית, שושלת הנמשכת מ"לתמונת אימי" של לאה גולדברג ועד הבלדות של אפרת מישורי והלאה מהן. זוהי שירה וידויית עזה הנכתבת על ידי אישה ומתוך הנוכחות הנשית הסובבת אותה, הנדמית לא פעם, אימתנית ומאיימת יותר מזו הגברית. שיריה של אורית מיטל נכתבים מתוך ואל אימהות ממשיות וספרותיות, אחיות על הדשא ובמטבח, ילדות קיימות ונעדרות.
ד"ר אורית מיטל היא מנהלת בית עגנון בירושלים, מרצה לספרות עברית, שימשה בעבר כראש מסלול הכתיבה לתואר ראשון בחוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב; מנחת סדנאות כתיבה. לוטשת אין הוא ספרה הרביעי.
לוטשת אין הוא ספר שיריה הרביעי של המשוררת והחוקרת אורית מיטל. שירתה של אורית מיטל שייכת לשושלת האימהות הגדולה של השירה העברית, שושלת הנמשכת מ"לתמונת אימי" של לאה גולדברג ועד הבלדות של אפרת מישורי והלאה מהן. זוהי שירה וידויית עזה הנכתבת על ידי אישה ומתוך הנוכחות הנשית הסובבת אותה, הנדמית לא פעם, אימתנית ומאיימת יותר מזו הגברית. שיריה של אורית מיטל נכתבים מתוך ואל אימהות ממשיות וספרותיות, אחיות על הדשא ובמטבח, ילדות קיימות ונעדרות.
ד"ר אורית מיטל היא מנהלת בית עגנון בירושלים, מרצה לספרות עברית, שימשה בעבר כראש מסלול הכתיבה לתואר ראשון בחוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב; מנחת סדנאות כתיבה. לוטשת אין הוא ספרה הרביעי.
סיפורה של אישה שאיבדה את אחיזתה בעולם והיא מנסה להשיב את הסדר הקודם כל כנו – באמת או למראית עין.
האישה הזאת, מין אדם בובה, חיה וממוכנת, חוזרת ונקלעת שוב ושוב, בעל כורחה או מרצונה, לאותם מצבים חלומיים או להיפוכם המסויט. המציאות הסיפורית ברקדתי עמדתי היא החצנה מדהימה של עולמה הפנימי של הגיבורה. היא עשויה תמונות המתחלפות בתנועות מטוטלת חדות, תמונה אידילית מעודנת מחליפה תמונה גרוטסקית מעוררת גיחוך ואימה, וחוזר חלילה.
ספר הפרוזה הראשון של צרויה שלו, מטפל בדרך נועזת בנושאים "גדולים": נישואים, משפחה, מין, אימהות ועוד. זהו רומן מעורר חלחלה, מרגש ומשעשע.
* מהדורה חדשה הכוללת עריכה מחודשת והקדמה מאת הסופרת *
מהדורה ראשונה ראתה אור ב-1993
סיפורה של אישה שאיבדה את אחיזתה בעולם והיא מנסה להשיב את הסדר הקודם כל כנו – באמת או למראית עין.
האישה הזאת, מין אדם בובה, חיה וממוכנת, חוזרת ונקלעת שוב ושוב, בעל כורחה או מרצונה, לאותם מצבים חלומיים או להיפוכם המסויט. המציאות הסיפורית ברקדתי עמדתי היא החצנה מדהימה של עולמה הפנימי של הגיבורה. היא עשויה תמונות המתחלפות בתנועות מטוטלת חדות, תמונה אידילית מעודנת מחליפה תמונה גרוטסקית מעוררת גיחוך ואימה, וחוזר חלילה.
ספר הפרוזה הראשון של צרויה שלו, מטפל בדרך נועזת בנושאים "גדולים": נישואים, משפחה, מין, אימהות ועוד. זהו רומן מעורר חלחלה, מרגש ומשעשע.
* מהדורה חדשה הכוללת עריכה מחודשת והקדמה מאת הסופרת *
מהדורה ראשונה ראתה אור ב-1993
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
