1
אריקה
אנחנו נכנסים לבית החולים בדיוק כשפרנקו שולח לי הודעה ומעדכן אותי לאן אנחנו אמורים להגיע. ״אנחנו צריכים את המעליות, הוא בחדר ניתוח,״ אני מעדכנת את ולנטינה ואת אלן. אנחנו עוקבים אחרי השלטים ונכנסים למעלית, אלן מחזיק את ולנטינה צמודה אליו. היא לא הפסיקה לרעוד ולבכות מהרגע שיצאנו מחברת ההקלטות.
״צריך לפנות פה ימינה,״ אלן אומר.
אנחנו ממהרות בעקבותיו ונכנסות לחדר ההמתנה, רואות את אחי. ״מנולו,״ אני קוראת, מאבדת שליטה על דמעותיי. הוא סוגר את המרחק בינינו ומחבק אותי.
״תירגעי, הוא יהיה בסדר,״ הוא מבטיח ונושק לראשי.
״הוא בחדר הניתוח,״ אני שומעת את לוקה אומר ומתרחקת מעט מאחי.
״מה קרה לו?״ ולנטינה שואלת את לוקה.
״ירו בו בזמן שהוא תדלק את האופנוע.״
״אלוהים, אני לא יכולה לאבד גם את אחי, זה לא יכול לקרות.״ בכייה של ולנטינה מתחזק. אלן מחבק אותה ומלטף את גבה.
״לא תאבדי אותו, הוא יהיה בסדר,״ מנולו מבטיח. ״את מכירה את אחיך, הוא עקשן מדי מכדי לוותר בקלות.״
״זאת הבעיה, אני מכירה את אחי.״ היא מתקשה לשלוט בנשימותיה. ״לפני שנים הוא כבר היה מוכן לוותר על החיים. אני לא בטוחה שהוא יילחם עליהם.״
אני מחבקת את עצמי ומתקשה לנשום. דבריה של ולנטינה רק מוכיחים את מה שכבר ידעתי. אין לנו שום סיכוי יחד. הלב שלו שייך לבחורה מתה והוא יהיה מסוגל לוותר על חייו כדי להצטרף אליה. אחי מושך אותי אליו ומצמיד אותי לחזהו, מלטף את גבי.
״את רועדת, ארי,״ הוא אומר בדאגה ומלטף את שערי.
״אלן!״ פרנקו קורא ומצטרף אלינו, אני מסתובבת ופוגשת במבטו המודאג.
״איפה היית?״ לוקה שואל.
״דיברתי עם אלברו ועם אבא שלי בטלפון.״
״יש חדש לגבי היורה?״
״כלום, נאדה,״ הוא מסנן וכף ידו מתאגרפת. ״אבל אגיע אליו ואגרום לו לשלם על זה.״
״יכול להיות שאלה היו הניגרים?״ אני שואלת את פרנקו.
״לא, אני בטוח שלא מדובר בהם,״ הוא עונה בביטחון ומסתכל על ולנטינה. ״היי, הוא יהיה בסדר, הדמעות מיותרות.״
״אין לי שליטה על זה, אני צריכה לראות במו עיניי שהוא בסדר כדי להירגע.״
״ברגע שהניתוח יסתיים, אדאג שיכניסו אותך לראות אותו,״ הוא מתחייב. ״מה איתך, ארי? רוצה לשתות משהו?״
״לא, תודה.״
אחי מוביל אותי לכיסא פלסטיק ומושיב אותי עליו. אני מרימה את כפות רגליי על הכיסא ומחבקת את ברכיי, משעינה עליהן את ראשי ומרגישה אבודה. צלצול הטלפון שלי מקפיץ אותי. אני מוציאה אותו מהכיס ורואה שזו אלי.
אני קמה מהכיסא ומתרחקת מעט, מתיישבת על הרצפה ונשענת בגבי על הקיר, מחבקת את ברכיי. ״היי,״ אני עונה ומייד פורצת בבכי.
״שמעת מה קרה לאמאדו?״
״אני בבית החולים, ממתינה שהניתוח יסתיים.״
״אלוהים,״ היא ממלמלת, ״וילי, צ׳מה וגידו ירדו מהפסים.״
״אני מאבדת את זה, אני לא יודעת איך לשלוט בפחד. אני רק רוצה שהוא יהיה בסדר.״
״מה קרה לו?״
״כל מה שאני יודעת זה שירו בו בתחנת דלק.״ דמעות נופלות מעיניי. ״הוא היה שם לבד ובטח לא חשב על זה בכלל. אני לא יודעת כמה זמן לקח לאנשים לגשת אליו ולעזור לו. אולי הוא שכב לבד על הכביש וחשב על הסוף. אני לא יודעת כלום.״
״היי, אל תישאבי למקום הזה, כרגע הדבר החשוב הוא שמטפלים בו.״
היא מנסה להרגיע אותי, אך המחשבה על רגעי הירי מייסרות אותי. יכול להיות שפרנקו יודע מי היורה ומשקר לי?
אבל למה שיעשה את זה? במשפחה שלנו תמיד עונים בכנות גם אם התשובות לא פשוטות.
אני שומעת קולות ומפנה את ראשי, רואה את וילי ואת פרנקו מדברים. צ׳מה וגידו עומדים לצידם ונראים נסערים. ״אדבר איתך מאוחר יותר, בסדר?״
״תעדכני אותי כשהניתוח יסתיים.״
״אעדכן,״ אני מבטיחה ונעמדת, מתקרבת אליהם ומקשיבה לשיחה. וילי נסער מכך שסרטון מהירי הספיק להתפרסם בתקשורת בזמן שאין למאפיה או לקרטל מושג לגבי זהות היורה.
לא נראה שפרנקו מתרגש מהטון שלו. דווקא נראה שהוא מסכים איתו.
״יכול להיות שמדובר בחברי הכנופיה?״ צ׳מה שואל.
״לא,״ מנולו שולל את האפשרות, ״אם היה מדובר בהם, היינו רואים סימן היכר. הם לא היו מסתירים את העובדה שהם ירו באמאדו.״
״ומה בקשר לבעלים של ׳הממלכה׳? אומרים שהוא ירד מהפסים אחרי שאיבד הכול,״ אומר צ׳מה.
״שווה לבדוק את הכיוון הזה כי נראה שהבחור פעל לבד,״ מנולו אומר. ״אם היה מדובר בארגון כבר היינו מקבלים מידע מהאנשים שלנו ברחובות.״
״יכול להיות שהוא התעסק עם עוד אישה תפוסה במועדון המחורבן הזה?״ פרנקו שואל.
״לא,״ אני מתערבת.
״איך את יכולה להיות בטוחה?״ הוא שואל, ״קשה לי להאמין שהוא סיפר דווקא לך על הדברים שעשה שם.״
״הוא לא שכב עם אף אחת אחרת מלבד הבחורה ההיא,״ אני עונה בביטחון.
״היא צודקת, הכלבה הייתה היחידה שהוא נגע בה מאז מגלי."
״הבנתי,״ פרנקו עונה, מבטו הסקרן פוגש את מבטי.
״יש סיכוי שהיורה יגיע לפה וינסה לסיים את העבודה?״ אני שואלת בדאגה, מתעלמת ממבטו.
״דאגנו לאבטחה הדוקה עד שנמצא את המזדיין שירה בו,״ הוא מרגיע אותי.
אני מתרחקת מהם ומתיישבת ליד ולנטינה, מחבקת אותה ומלטפת את גבה.
״אני מפחדת,״ היא לוחשת.
״גם אני,״ אני מודה בשקט, ״אבל אנחנו חייבות להאמין.״
״את חושבת שיש כאן כנסייה?״
״בכל בית חולים יש, לא?״ אני נעמדת ועוזרת לה לקום.
״לאן אתן הולכות?״ פרנקו שואל.
״למצוא כנסייה, היא רוצה להתפלל.״
״אלווה אתכן,״ לוקה אומר ומצטרף אלינו. לאחר בירור קטן אנחנו מגיעים לבית התפילה. ולנטינה נכנסת ומתחילה להתפלל. אני לא מכירה אף תפילה, מעולם לא הייתי בכלל בכנסייה, אבל אני מוכנה לעשות הכול כדי שאמאדו יצא מהניתוח בחיים.
״איפה הוא נפצע?״ אני שואלת את לוקה בלחש כדי לא להפריע למתפללים.
״בבטן.״ הוא מותח את זרועו ומחבק אותי. אני משעינה את ראשי על כתפו, מתח ולחץ משתוללים בגופי. ״הוא יהיה בסדר.״
״אני לא יודעת מה עובר עליי, לא זכור לי שהרגשתי אי פעם כל־כך חסרת אונים,״ אני אומרת בתסכול. ״זאת לא הפעם הראשונה שמישהו קרוב אליי נפצע, אז למה אני מרגישה ככה? יכול להיות שזה סימן? יכול להיות שמשהו רע עומד לקרות?״
״זה בהחלט סימן,״ הוא עונה. אני מרימה את ראשי, מתבוננת בעיניו. ״סימן לכך שאת מאוהבת בו עד מעל הראש, ילדה.״
״מוקדם מדי לכנות את מה שאני מרגישה כלפיו אהבה,״ אני משיבה בעצבות ומשעינה שוב את ראשי על כתפו. הוא לא יודע שהקשר שלי ושל אמאדו הסתיים.
״לאהבה אין זמנים.״
״מתי הפכת כזה רומנטיקן? הוא חשוב לי, אבל מפה ועד לכנות את מה שאני מרגישה כלפיו אהבה... אנחנו עדיין לא שם.״
הוא נושק לראשי ושותק, מסתכל על ולנטינה המתחננת לישו בדמעות. ״הבחורה הזאת איבדה יותר מדי בחיים.״
״ולנטינה?״
״האחים של אלברו, שגידלו אותה ואת האחים שלה, נרצחו.״
״זה עצוב,״ אני אומרת בכאב. ״הפעם הסוף יהיה שונה, נכון?״
״הוא לא ימות,״ הוא מבטיח. אני נאחזת בדבריו ולא מזכירה לו שאף אחד מאיתנו לא יודע באיזה מצב אמאדו. כרגע אני צריכה להאמין שהוא יהיה בסדר אחרת ההמתנה הזאת תהרוג אותי.
ולנטינה מתפללת במשך דקות ארוכות ואז קמה ומנגבת את הדמעות מלחייה האדומות והנפוחות. ״את בסדר?״ אני שואלת.
״אהיה בסדר כשאדע שאמאדו בסדר.״
אנחנו יוצאים מהכנסייה וחוזרים לחדר ההמתנה. אני מסתכלת על המסך הגדול ורואה שהוא עדיין לא יצא מניתוח. אני נאנחת בייאוש ומתיישבת על הכיסא, מחבקת את ברכיי ובוהה במסך, סופרת את השניות עד שהניתוח יסתיים.
״למה זה לוקח כל־כך הרבה זמן?״ ולנטינה שואלת את אלן.
״ירו לו בבטן, זה נראה ניתוח מסובך,״ הוא מסביר, מושיב אותה לצידו.
מגי, איסבלה ואימא שלי נכנסות לחדר ההמתנה. אימא ממהרת אליי, מתיישבת לצידי ומחבקת אותי. אני משחררת את הבכי ומתפרקת בין זרועותיה.
״אל תבכי, נסיכה,״ היא אומרת בחמימות, ״אנחנו חייבות להאמין שהוא יהיה בסדר.״
״ומה אם לא?״ אני שואלת, מתקשה לסלק את המחשבות הרעות מראשי.
״הוא יהיה בסדר,״ היא מדגישה כל מילה ואוחזת בפניי.
״הניתוח הסתיים!״ ולנטינה קוראת. אני מפנה את ראשי למסך ורואה שעדכנו את הסטטוס.
״תכף יעדכנו אותנו במצבו,״ פרנקו אומר ולא ממתין, פותח את דלת הזכוכית המיועדת לעובדים בלבד וניגש לאחיות.
״יסלקו אותו משם,״ אני אומרת.
״את מדברת על פרנקו טורנטיני, את באמת מאמינה שיסלקו אותו?״ מגי שואלת בחיוך. אני מחזירה לה חיוך קטן, מבינה עד כמה טיפשי היה המשפט שלי כשאני חושבת על אמאדו. גם אותו אף אחד לא היה מעז לסלק משום מקום. לאחר כמה דקות פרנקו חוזר, והחיוך שלו מספיק כדי להרגיע אותי.
״כמו שאמרתי לכן, אף כדור מזדיין לא יכניע את הבן־זונה העקשן הזה.״
״תודה לאל,״ ולנטינה אומרת ומחבקת את אלן.
״מה מצבו?״ אלן שואל, עיניו עוקבות אחרי פרנקו.
״הוא בסדר, הרופא אמר שהכדור לא פגע בשום איבר חיוני. יידרשו לו כמה ימים להתאושש, אבל הוא לא בסכנה. זה מה שחשוב.״
״מתי נוכל לראות אותו?״
״אחרי שיעבירו אותו מחדר ההתאוששות, אבל אבקש שיכניסו אותך לראות אותו.״
מגי מתיישבת לצידי ומחבקת אותי. ״אני לא רוצה לראות עוד דמעות, ברור?״
אני מחייכת בהקלה. ״לא עוד דמעות.״
״וילי, תחזרו למועדון ותפתחו כרגיל הערב,״ פרנקו פוקד. ״אשלח את סוסנה ואת הצוות שלו לתגבר אתכם.״
״תעדכנו אותי במצבו?״ וילי שואל את אלן.
״כן, אל תדאג.״
צ׳מה וגידו נפרדים מכולם והולכים איתו.
״אין צורך שכולנו נישאר כאן, סעו הביתה,״ פרנקו אומר.
״כן, אימא, הוא צודק,״ אני אומרת ואוחזת בידה, ״את לא צריכה להישאר כאן, בכל מקרה לא ייתנו לנו לראות אותו בקרוב.״
״אחזור בבוקר לבקר אותו,״ היא אומרת בחיוך. ״העיקר שהוא יצא מכלל סכנה.״
״אם תצטרכי משהו תתקשרי אליי. כל דבר,״ מגי אומרת, ומסתכלת על אלן ועל ולנטינה בחיוך חם. ״אל תשכחו שאתם חלק מהמשפחה, אנחנו פה לכל דבר שתצטרכו.״
״תודה, מגי,״ ולנטינה אומרת ומחבקת אותה.
״אימא, לא הכרתי ביניכם. אלה אלן וולנטינה, האחים של אמאדו.״
היא מושיטה להם את ידה. ״נעים מאוד, אני אמיליה.״
״נעים מאוד, גברת טורנטיני,״ ולנטינה אומרת בנימוס ולוחצת את ידה.
״בבקשה, תקראי לי אמיליה. וכמו שמגי אמרה, אנחנו כאן לכל דבר.״
״תודה רבה,״ אלן אומר בחיוך.
״נלך?״ היא שואלת את מגי ואת איסבלה, מחבקת אותי פעם נוספת.
״אסיע אתכן,״ לוקה אומר. הם יוצאים מחדר ההמתנה.
״גם אתם יכולים ללכת,״ אני אומרת לפרנקו ולמנולו היושבים על כיסאות הפלסטיק.
״עוד מעט אלך,״ פרנקו אומר ועובר לשבת לצידי. אני משעינה את ראשי על כתפו ומשחזרת במחשבותיי את הרגעים שחוויתי עם אמאדו ואת השיחות הארוכות שניהלנו.
הוא אומר שאכפת לו ממני, אך אני מתקשה להאמין שמדובר באכפתיות בלבד. לא משנה כמה פעמים ג׳יי אמר לי שהוא אוהב אותי, הוא אף פעם לא הצליח לגרום לי להרגיש כמו שאמאדו גורם לי להרגיש בכל פעם שאנחנו יחד.
דמעות נופלות מעיניי ואני ממהרת למחות אותן, כועסת על עצמי. יכול להיות שאמאדו אוהב אותי ולא מוכן להודות בכך, אבל זה לא אמור לשנות לי. אני לא צריכה לרצות או לאהוב גבר שלא מוכן להודות ברגשות שלו כלפיי, אני צריכה גבר שיאהב ושיעריץ אותי.
״קיקי,״ אלי אומרת. אני קמה מהכיסא וממהרת לחבק אותה. ״סליחה שבאתי, לא ידעתי שהמשפחה שלך כאן,״ היא לוחשת. ״לא רציתי לסבך אותך.״
״אל תדברי שטויות, את לא מסבכת אותי. אין לך מושג כמה אני שמחה שבאת, את היחידה שאני צריכה לצידי כרגע.״
״תיארתי לעצמי, בגלל זה הימרתי והגעתי. לא יכולתי לדמיין אותך יושבת פה לבד,״ היא מסבירה.
״תכירי את בן דודי, פרנקו, ואת אחי הבכור, מנולו, את כבר מכירה,״ אני אומרת בביטחון מזויף ומתפללת חרישית שהם יתנהגו בנימוס.
״אני מצטער על האופן שבו דיברתי אלייך בפעם הקודמת שנפגשנו,״ אחי מפתיע אותי ואומר.
״זה בסדר,״ היא משיבה בחיוך לחוץ ופונה אל אלן ואל ולנטינה, מחבקת אותם וחוזרת להתיישב לידי, רחוק מפרנקו וממנולו.
״איזה כיף להורים שלך שיצאו להם ילדים כאלה מושלמים,״ היא לוחשת. ״ונראה שמנולו לא גרוע כמו שחשבתי.״
״לא, הוא לא גרוע בכלל. לכן נפגעתי כל־כך,״ אני מסבירה בשקט. ״אם פרנקו היה סוטר לי, הייתי שוברת את המשרד בתגובה כי ממנו אני יכולה לצפות לזה, הוא לא יודע לשלוט בעצבים שלו. אחי שונה.״
״את מסתדרת עם פרנקו?״
״אנחנו כמו חתול ועכבר, אבל אני אוהבת אותו מאוד.״
״הוא מזכיר לי את אמאדו,״ היא לוחשת. ״הוא יודע לחייך?״
אני צוחקת. ״כן, הוא יודע לחייך, וגם אמאדו יודע לעשות את זה.״
״מה קורה איתכם?״
״כלום,״ אני עונה בכנות. ״את יודעת שלא אסלח לו על דיאן.״
״קשה לי להאמין שהם באמת שכבו,״ היא אומרת. ״אם הם היו עושים את זה, היא הייתה מספרת לכולם בהתלהבות. אחרי הכול, היא חולמת על זה כבר שנים.״
״גם האחים שלו לא מאמינים שהוא שכב איתה. את יודעת מה? זה לא משנה.״
״לא משנה? זה משנה הכול.״
״בשורה התחתונה, הוא לא התנצל בפניי או ניסה להסביר מה קרה באותו לילה. לא אכפת לו מה אני חושבת, הוא רצה שאתרחק ממנו.״
״מצד שני, אם באמת לא היה אכפת לו, הוא היה מתרחק ממך וזהו,״ היא אומרת. אני מסתכלת עליה בסקרנות. ״הוא לא מסוגל להתרחק ממך, בגלל זה הוא גרם לך להתרחק ממנו.״
״מה שחשוב זה שהוא רוצה אותי רחוקה כי הוא בוחר להמשיך להתאבל, ואני לא מוכנה להיות מספר שתיים של אף אחד.״
דלת הזכוכית נפתחת והאחות יוצאת. ״משפחתו של אמאדו מורנו?״ היא קוראת. כולנו נעמדים ומתקרבים אליה. ״יש כאן מישהי בשם אריקה?״ היא תוהה.
״כן, זאת היא, למה?״ אלן מצביע עליי.
״החולה נסער וחוזר שוב ושוב על השם שלך. יכול להיות שהנוכחות שלך תצליח להרגיע אותו,״ היא אומרת.
קשה לי לנשום. אני משחררת את ידה של אלי ונכנסת אחרי האחות לחדרי ההתאוששות. אמאדו שוכב על המיטה ונראה נסער. אני מתקרבת ומניחה את ידי על חזהו בעדינות, מתקרבת לאוזנו ולוחשת, ״ששש, אני כאן.״
אני נושקת ללחיו ומריחה את ריחו המוכר, מודה בליבי על כך שהוא בחיים, שהוא פה, איתי.
״הבהלת אותי, חשבתי שאאבד אותך,״ אני לוחשת, דמעות מרטיבות את לחיי.
״בזכותך המדדים שלו התייצבו, הוא צריך אותך לצידו,״ האחות אומרת ונשמעת רגועה יותר. היא משאירה אותנו לבד וסוגרת אחריה את הווילון. אני מנשקת אותו פעם נוספת ומקרבת כיסא למיטה, מתיישבת ואוחזת בידו.
״אתה מסובך מדי,״ אני לוחשת, משעינה את ראשי על זרועו ומלטפת את אצבעותיו. אני יודעת שהוא לעולם לא יהיה שלי, אבל כרגע אני לא מסוגלת להיות בשום מקום אחר.
הייתי טיפשה, התאהבתי בגבר היחיד שבו לא הייתי אמורה להתאהב, בגבר שלעולם לא יתמסר לי. הלב שלו שייך לאחרת, ולא משנה עד כמה אכפת לו ממני, היא האישה שעליה הוא חולם בלילות.
**מכיל ספוילרים** זהו..זה נגמר סיימתי לקרוא את הטרילוגיה וכרגיל, חור וריקנות ענקית ששום סופרת ושום ספר לא יצליח למלא. איזו רכבת הרים משוגעת! מה נעשה בלי משפחת טורנטיני המשוגעת?! איך ממשיכים? לפי דעתי אני חושבת שחייב ספר על אלי וניקו- יהיה מעניין לראות צד אחר במאפיה של ניקו שהוא יותר השקט והמופנם משאר חבריה. לא אשקר וכן אגיד שלפעמים רציתי להוריד סטירה לאריקה ומצאתי את עצמי קוראת את הדפים ואומרת לעצמי בקול רם ״ואי איזו מעצבנת, אומרים לך רגע משהו אז תעשי! למה את כזאת נודניקית?״ ואווו הקטע של האימוץ של סמי..נעתקה נשימתי. כל כך הבנתי את אמאדו גם שהוא אמר שאריקה יצרה לו כאוס בחיים וממש כאב לי עליו. אבל אני שמחה שלבסוף הם הצליחו למצוא את הדרך ובם מאושרים יחד. ליליאן היא אחת למיליון ואקרא כל ספר שהיא תוציא בלי למצמץ אבל למאפיה שלה ולמשפחת טורנטיני יש מקום בלב שלי לנצח.
אני בהלם טוטאלי, טרילוגיה מטורפת, אין לי מילים לתאר את עוצמת הרגשות שפועמות בי לאחר כשסיימתי את הספר השלישי שריסק אותי לגמרי, מה זה היה??? ליליאן את לא רק מלכה את מכשפה קסומה לא מהעולם הה, פשוט כישפת אותי עם שלושת הספרים הקסומים האלו שמבחינתי הכי טובים בסדרה המעלפת הזו שהלוואי שלא תגמר לעולם!! והכי טובים מכל הספרים המהממים שלך עד כה אין את אלופת עולם. התנתקתי מהכל ופשוט נשאבתי לטרילוגיה המשוגעת הזאת שלרגע אחד היה לי קשה להניח מהיד, אמא'לה אני בשוק שזה נגמר אני רוצה עודדד ונראה לי שהולכת לקרוא שוב היום את הספר השלישי שקשה לי להרגע עדיין ממה שקראתי! תודה מהממת שכמותך תודה🧡🧡🧡🧡🧡🧡
אוקי אוקי אוקי מה קראתי עכשיו? אני צורחת וזועמת! צורחת כי זה הטרילוגיה הזו מדהימה. ואני כל כך שמחה שהיא נכתבה כי וואלה הספר האחרון של ליליאן על המאפיה אכזב אותי קשות, ברמה שלא יכלתי לקרוא אותו. אהבתי את אמאדו כל כך. הוא גבר על!. אריקה- אישה מדהימה , חזקה ואיתנה. אחרי כל מה שהיא עברה היא למדה לעמוד על שלה בגלל הגבר על שכתוב שם למעלה 👆🏽 אני זועמת כי אני שונאת את שיקגו כל כך!!!!!! ג׳סי ובמיוחד ניצן. שנאתי אותה מהרגע שהיא הייתה מוזכרת בספר הראשון של ליליאן. אישה מגעילה, קרה גסת רוח , לא שמה על אף אחד שקרנית תחמנית ומניפולטיבית. אני זועמת על המצב שבו אריקה הגיעה. אני זועמת על האובססיביות הקשה של ג׳יי כלפיה. אני זועמת על כך שהמשפחה שלו העלימה עין מהמצב שלו . כן!תקראו את הספרים האלה, אתם תאהבו של שנייה. הבאתי 5 כוכבים כי הטרילוגיה כתובה מאוד טוב. כל מילה שם נכתבה בפקידה רבה. מומלץ 🙆🏽♀️
הספר הזה ריגש אותי ברמות שלא ידעתי איך לעצור את הדמעות. טרילוגיה מושלמת, אין דרך אחרת לתאר את זה!
הכל התחיל כשנשבעתי תרתי משמע לקרוא את כל הספרים שלך!!!! מרגישה חלק מהמשפחה תודה על ששיתפת אותנו בחוויה של המשפחה תענוג!!!
נחמד, ורק בגלל שאהבתי את הספרים האחרים אני נותנת 5 כוכבים, ובכל זאת הכתיבה סוחפת וגם הסתקרנתי לדעת אם נשמע משהו חדש על אלה שכן עניינו אותי , פרנקו ומגי, מנולו וכו' אז המשכתי עד הסוף, לא סבלתי, נהנתי בסך הכול.
זו הייתה חוויה מדהימה. לפני כחודשיים לאחר המלצות רבות התחלתי את סדרת המאפיה האיטלקית. התחלתי מנשבעת בדם ועברתי ספר ספר בלי לדלג על אף אחד. התרגשתי איתם, בכיתי איתם, פחדתי עליהם, התאהבתי איתם ואפילו הרבה צחקתי מהם. מה אני אעשה עכשיו שנגמרו לי כל הספרים של המאפיה? איך חיים בלי משפחת טורנטיני, מורנו, ראפיני ורוסי? לא להאמין איך ספר טוב שכתוב טוב יכול לסחוף אותך לעולם שלם של תחושות. אני ממש מקווה שיהיו עוד ספרים בהמשך ועד אז אתגעגע מאוד לכולם.
כרגיל נהניתי מכל רגע של קריאה, גם כשזה גרם לי לחוסר בשעות שינה… אמדו ואריקה, איזה זוג מקסים טרילוגיה מהממת מלאת במתח, הומור ורומנטיקה משובחת. ליליאן עשתה זאת כמו תמיד. אלופה! השארת טעם של עוד, מחכים להמשך.
כרגיל ליליאן, פשוט שלמות! כל הטרילוגיה סוחפת, ברגע שמשפחת טורנטיני נכנסת לי למחשבות הכל חדל מלהתקיים, היה לי כיף גדול לקרוא שוב על המשפחה המאתגרת הזו ומחכה כבר לספרים הבאים.
שוקלת לעשות עצומה להמשיך לחייב את ליליאן לכתוב כל החיים על הדמויות המהממות האלה!! אלופההה
טוב, אז כדי לקרוא את הטרילוגיה הזאת התחלתי את כל הסדרה מההתחלה וכל כך נהנתי, הטרילוגיה הזאת פשוט מדהימה,סוחפת,מרגשת נוגעת בנושא חשוב של אלימות במשפחה וההתמודדות איתה, בהחלט הספרים הכי טובים בסדרה, ליליאן עשתה זאת שוב ובענק!!!!!
הספר סחף אותי.. ריגש אותי.. אפילו ירדו לי דמעות של שמחה כל ספר מעניין ומותח♡ תודה:)
יאווו אני פשוט אוהבת את הכתיבה שלה סידרה מהממת סוחפת קראתי בלי להפסיק
איזה כיף של ספר😍נהנתי מאוד התמכרתי למשפחה הזאת🥰 יש רק בעיה אחת, איך ממשיכים אחרי אמאדו המושלם הזה🙃💋
אין על הספרים של סלמה, כל מילה כתובה נקראת בשקיקה❤️ פשוט חוויה. מחכה לספר הבא🙏
התמכרות מדהימה!! הספר עשיר בכל כך הרבה דרמות מתח אהבה ותשוקה! אהבת ק מחכה ומקווה שיהיה המשך.. מאוהבת קשות במשפחת טורנטיני
הספר פשוט מושלם!!! לא יכולתי להפסיק לקרוא את הטרילוגיה. כמו תמיד אין על המאפיה😍
אמאלהההה ליליאן מלכה! כותבת בחסד עליון! יוצרת דמויות חזקות מעניינות מצחיקות מרגשות ! גורמת להתחבר לדמות כאילו אני מכירה אותה אישית. כתיבה סוחפת!! הטרילוגיה כמו כל הסדרה מעולה! מסיימים ונכנסים לריקנות… מחכה להמשך תודה ליליאן !!!
ספר שפרט לי על כל קשת הרגשות. התרגשתי בכיתי צחקתי תוך יום סייימתי את שלושת הספרים. עונג מושלם.
מושלםםםםם! חובה לילאן כותבת מעולה כל סדרת המאפיה קראתי ולא הצלחתי להפסיק, מחכה לספרים הבאים
טרילוגיה מדהימה. מרתקת. נכון שמאוד דומה לסיפורים הקודמים, אבל מי שאוהבת את הכתיבה של ליליאן תאהב גם את הספרים המצוינים האלה. אוהבת את הדמויות מאוד!!! מחכה לעוד ספרים של ליליאן!!!!
חיכיתיי לזה ממש, אין על הסדרה הזאת כמו כולם גם הטרילוגיה הזאת הייתה וואו הייתי מקווה לשמוע יותר מה קורה עם אלכס וברונו וגם עם המבוגרים, נינה לורנזו מריאנו והשאר מקווה שיהיו עוד ספרים שקשורים יותר אליהם
כל ספר מחדש ליליאן מפציצה ומתעלה על הקודם. טרילוגיה מטורפת . לא הרגשתי לדקה שהעלילה נמרחת וממש שהתבאסתי לקראת הסיום- כי לאן אפשר להמשיך מכאן?! מושלם מושלם מושלם!
אמלאאא! טרילוגיה מטורפת! אהבה וכעס, רגשות מוסתרים, משפחה פשוט הכל!! תודה!
⭐️🩷⭐️🩷⭐️🩷⭐️🩷⭐️🩷⭐️🩷⭐️🩷⭐️🩷⭐️ גם הספר השלישי כמו השני והראשון וואוו אמדאו אמדאו אוחחחחחחחחחחחחח כל ספר של ליליאן פשוט וואווו תמשיכי לכתןב ואני אמשיך לקרוא
אמאלהההההה היה מושלם לחזור למשפחה הזאת אי אפשר היה להפסיק! תודה ליליאן על סדרה ממכרת❤️
האחרון בטרילוגיה - וסגר באופן מושלם!! לא רוצה לספיילר אז רק אומרת שהדמויות מפתיעות ואני מאוהבת בכל המשפחה המורחבת הזו. מחכה להמשך 😍
אמא, זהו אין אותי, אני מקווה לא לחכות הרבה לעוד ספר המשך מעניין אותי אלי וניקו ומעניין רפאל מעניין אותי מה יהיה עם פרנקי אלוהיםםםםם
כל פעם ליליאן מצליחה להציב רף גבוה יותר! איזה ספר!!!! צחקתי, בכיתי, התרגשתי ובעיקר התאהבתי! מחכה כבר לזוג הבא🙏🏼🩷🩷🩷
נפלא. הסדרה לקחה ממני שעות שינה חשובות כי פשוט לא הצלחתי להפסיק לקרוא.
אמאלה אין עלייך ליליאן מדהימה הכתיבה זורמת, שתיתי את כל הסדרה של המאפיה, חיכיתי להמשך, וכמובן הגיע ובגדול, אהבתי כל ספר בטרילוגיית הנסיכים. לא יודעת למה לא בא שיגמר שמעניין מה יהיה עם דור ההמשך חחחח מוגזם אבל מסקרן.
וואו !!!!!!! הסופרת הכי טובה בעולם נקודה ! אין ספרים כאלה וואו התמכרות הסדרה שלה 🔥🔥🔥❤️❤️❤️🚀🚀🚀
המלכה (ליליאן)עשתה זאת שוב. לא ישנתי 3 ימים עד שסיימתי את 3 הספרים. מאוהבת במשפחת טורנטיני... ❤שלמות❤
ליליאן ליליאן כל פעם מחדש סדרה מעלפת כל כך חיכיתי להמשך שהיה הפינלה המשובח. כבר מתגעגעת תודה
יאווו אני מאוהבתתתת מה זה האמאדו המושלם הזה? איך ליליאן הצליחה ליצור גבר שמתחרה בפרנקו? טרילוגיה מהממת מורגשת קצת חוזרת על עצמה, ולפי דעתי היה אפשר לצמצם קצת ולהפוך לדואט אבל אני לא מתלוננת תמיד כייף להתחפר לתוך העולם של משפחת טורנטיני וסוף סוף נותק הקשר המעצבן עם שיקגו וגם הופ ירדה לנו מהגב, לא יכל להיות יותר טוב מזה. בקיצור, שווה בטירוף לרוץץץ לקרוא!!
וואוו אחד גדול. טרילוגיה מושלמת. התאהבתי באמדאו גבר מושלם וחזק. אריקה עברה המון טלטלות בטרילוגיה הזאת , והיא הצליחה להתגבר על הכל ולהיות אישה חזקה עם דעה נחרצת למרות כל הקשיים. וסמי המתוקה כבשה את ליבי איזה ילדה מיוחדת. ליליאן אני מאוהבת בכתיבה שלך את מוכשרת , וכל ספר שלך הוא יצירת מופת. עשית זאת בגדול בטרילוגיה הזאת , אני מקווה שתמיד תכתבי לנו ותעשירי אותנו עם הספרים שלך. אני מודה לך ואוהבת אותך ❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️
וואו הסופרת הכי טובה שיש!!! לא יכולתי להפסיק לקרוא, תוך יומיים סיימתי את שלושת הספרים. עכשיו צפוי לי מחסום קריאה מרוב שהם היו טובים.
ליליאן כמו תמיד אלופה בלבנות עלילה מעניינת וסוחפת במסירת פרטים רלוונטיים ומדויקים ללא חפירה מיותר שילוב מושלם של סצנות מיניות בעלילה ובטוב טעם. תודה שיש אותך ♥️ מחכה כבר לספרים הבאים...
וואווווו מושלם מושלם ברמות!! בכל הטרילוגיה הזאת יש הכול מהכול ! אמדווו אני מאוהבת😍 מה שיפה שבכל 3 הספרים יש קצת מכל הדמויות מסדרת המאפיה ובעיקר מפרנקוווו🥰 ממליצה בחום על כל הסדרה!! וליליאן אין ספק שאת מלכת המאפיה❣️❣️ איזו כתיבה, איזו מחשבה.. אלופה אלופה💪🏽 מחכה להמשך.. לא רוצה שהסדרה הזאת תגמר לעולם🤣
יש לי חור בלב עכשיו אלוהיםםםם מה אני אעשה שנה עד שהיא תוציא ספרים חדשים? יא ראבינן כל ספר שלה שהיא מוציאה ואני קוראת היא גורמת לי למחסום רציני של חצי שנה לאחר מכן . אין לי מה להוסיף עוד חוץ מזה שאת מלכה לילוש ואני מאוהבת בך וביצירות שלך!!
אין עלייך ליליאן רני ממש ממש אוהבת את הספרים שלך קצת כאב לי הסוף ל גיי והשאיר לי טעם עצוב
זה היה סוחף ומרגש, המערכת יחסים של אמאדו ואריקה באמת מסובכת ומלאת דרמה אבל האהבה שלהם כמו תמיד מנצחת על הכל ושניהם מרתקים מצחיקים, אומנם הם אפילו לא קרובים להיות מושלמים והזוג המושלם אבל יש בהם כלכך הרבה אהבה שזה אפילו לא מעניין, לדעתי הם אפילו מתחרים במגי ופרנקו
ואו איזה סגירה לטרילוגיה. מתח, אקשן, רומנטיקה, בדיוק כמו שליליאן יודעת לכתוב.
ליליאן סלמה נחום, שוב עשית זאת בגדול, אין עלייך מלכת המאפיה עם כל הספרים הסוחפים שלך, אהבתי את כל הדמויות בספר, כולם דמויות חזקות אם לטוב ואם לרע, שוווהההההה אששששד
אוףף נגמר מהר. זה פשוט אמאללה סיימתי ביומיים את כל השלושה ספרים. כרגיל ליליאן מדהימה בכתיבה המרתקת שלה. איך אפשר כל פעם להתאהב בדמויות אחרות?!
אני לא יודעת איך לילאן עושה את זה, אבל בכל ספרי המאפיה אני תמיד מרגישה שאני פיזית שם. זה מעבר לעומק של דמויות, זה ממש חלק מהמשפחה, אולי זה בפרטים הקטנים שפזורים לאורך כל הספר, תמיד יש מנעד של רגשות שעוברים לאורך הספר וכשהטוב מגיע הוא עושה טוב על הנשמה. תודה לך ליליאן, עד לספר הבא :)
אני בשוק שזה נגמר כזה מהר! ספרים מדהימים ואני רק רוצה שכבר יצאו עוד!
וואווו ווואווו ושוב פעם וואווו אפשר להגיד שלילאן היא מלכת המאפיה(לוקחת את קורה ריילי בהליכה), כל כל נהניתי לקרוא את הטרילוגיה, כתוב מעולה, מצחיק, מרגש, ועם מסרים חשובים ביותר!!! מחכה להמשך בקוצר רוח
אני חושבת שזה בין הספרים הטובים של ליליאן ! אני רק מחכה לקרוא עוד ועוד ספרים שלה על ניקו במיוחד ואפילו על האחים של אמאדו - צריך איזה אישה שתאפס אותם 💓 ליליאן תודה ענקית!
אמלה לילאן מה עשית לנו ? איך ממשיכים מכאן ואיזה ספר בכלל יגיע לרמה הזו ?? פחדתי כל כך לסיים את הספרים האלה ואני לא מאמינה שסיימתי אותם כזה מהר 😪 אמדאו זה אמלה ואבלהה כאלה דמויות מעניינות היו כמה פעמים שהתעצבנתי על אריקאה אבל אני אסלח לה כי כל הספרים היו ברמה גבוהה מחכה לספרים הבאים (הלוואי והם יהיו על אלי ורפאל או על כל אחת מדמויות המשנה כי הן היו כל כך משמעותיות) תודה לך לילאן היה שווה לחכות ❤️
מושלם, מושלם, מושלם זוג מטורף❤️❤️❤️ התאהבתי בהם כל כך נגמר מהר כל כך אבל שווה כל רגע מחכה לעוד ועוד ועוד
9 שעות😭 לקח לי כדי לסיים את הטרילוגיה הפסיכית והמשוגעת הזאת! איזה רכבת הרים של רגשות העבירו אותי הספרים האלה. דמות חזקה? יש. דמות אייקונית? יש. גבר רכושני? יש. גבר מצולק שמהפנט? יש. כל הדברים הכי מושכים והכי מעניינים שהופכים ספר לטוב, יש בטרילוגיה המושלמת הזאת! אתם לא שומעים את זה אבל הלב שלי נסדק, איך נפרדים? אני מכורה אני אובססיבית ואני לא מסוגלת להשלים עם העובדה שזה נגמר😭
אין אהבות כאלה אמאדו .. מה זה הגברים האלה מהההה 😍 ליליאן האלופה הצליחה להפתיע ובענק ואני לא יכולה להגיד עוד כלום כי כל דבר יהיה ספויילר. תהנו ותיקראו לאט! (לא כמוני, שקראה את שלושת הספרים ביום וחצי)😂
לא חשבתי שאפשר לסיים טרילוגיה תוך 26 שעות אבל פשוט אי אפשר לעזוב את הספרים האלה ! אריקה ואמאדו פשוט מושלמים אחד הזוגות היותר טובים במאפיה אם לא הכי טוב והסיפור מסביב פשוט מעולה מלא במתח כמו שרק ליליאן יודעת לכתוב לא יכולה לחכות כבר לספר הבא מקווה מאוד שהוא יהיה על אלי מגיע לה סוף טוב משלה
הכתיבה של ליליאן והמאפיה שלה הם שילוב מנצח - אבל!!! מרגיש שליליאן רצתה ליצור טרילוגיה שתאפשר גם למי שלא קראה את המאפיה להתחבר. הספר ארוך מדיי ונמרח מתחילתו ועד סופו. חזרתיות על אירועים שאנו מכירים וחזרתיות על מחשבות ושיחות. הדמות של ג'יי היתה חייבת לקבל עומק. הסיפור עם האימוץ מיותר כל כך ולא קשור לכלום. הקשר בין בני הזוג לא זכה למקום משכנע וחזק כפי שליליאן מיטיבה לעשות בכל ספר. הדמות של אריקה מבלבלת וקשה להתחבר אליה. בקיצור - כגודל הציפיה גודל האכזבה.
עצוב היה לקרוא שג׳יי סיים כך את חייב מעבר לכך לא חושבת שהיה צריך 3 ספרים בשביל הסיפור של אריקה ואמאדאו
הכתיבה של ליליאן מושלמת והסדרה של המאפיה מדהימה לא היה לי ספר שארכוש את הספרים ומקווה שיהיו עוד בהמשך. לגבי הספרים - 3 ספרים על אותו זוג זה יותר מידי. ציפיתי לקרוא על עוד אנשים במשפחה הזו וחבל . כל הסיפור היה יכול להצטמצם לשניים בלחץ וגם זה הרבה. 2 הספרים הראשונים היו טובים, השלישי היה מתיש עד שכמעט נשברתי באמצע מלהמשיך לקרוא. מזל שהסוף היה מעניין יותר וסיים את הספר עם טעם טוב. הדמות ממש בכיינית וילדותית וחסרת אחריות אבל היה צורך למשוך את הדמות הזו לאורך 3 ספרים ו"לבגר" אותה רק בסוף וזה היה יותר מידי על גבול המעצבן. חוץ מזה כתיבה נהדרת
קליל וזורם לאוהבי הז'אנר. מתחבר לכל הספרים וגם לסידרה אלף טבעות.
בהתחלה ממש ממש לא התחברתי לגיבורה ולתבוסתנות שלה אבל לאט לאט היא התחילה להתעורר על עצמה . סדרה מרתקת, סיפור אהבה סוחף ! עוד יצירה מופלאה של הסופרת האלופה
בכל הסדרה של הנסיכים היה חסר את נקודת מבטו של תאו שכמעט ולא הוזכר כלל לרגע חשבתי אולי הוא מת ופיספסתי הרי לורנזו כן היה נוכח קצת מאבד מאמינות הסיפור הרי לא הגיוני שמדובר בבן שלו והוא לא היה מעורב בכל הסיפור סתם נקודה למחשבה
סיפור אהבה נפלא הרבה מתח לקרת סיום הספר הסיפור נמרח יותר מידיי ומוריד מערך הספר חבל אני נותן ארבע כוכבים רק בגלל שהסיפור נמרח.
אני אסכם את כל הטרילוגיה בתגובה הזאת. ליליאן היא אהובת הסופרות. הסופרת הכי טובה שאני מחכה לספרים שלה בקוצר רוח. כששמעתי שיוצאת טרילוגיה עפתי מאושר, אך לצערי זה לא עלה על הציפיות. אני חושבת שהספר השני מיותר לחלוטין. אפשר היה לסכם את זה בספר הראשון והאחרון ולגמרי לוותר על האמצעי. מרוב שזה נמרח דילגתי על חלק וזה ממש חבל לי. בלי קשר אריקה בלתי ניסבלת אבל זה לא נרשם כהערה על ליליאן, להיפך זה שאני לא סובלת את אריקה מוכיח לי כמה ליליאן מצוינת חח בקיצור, כתיבה מעולה, ארוך ונמתח שלא לצורך בכלל. מחכה לספרים הבאים של ליליאן.
יצאתי מהטרילוגיה קצת מבולבלת לגבי אריקה, לפרקים בלתי נסבלת ולפרקים מדהימה. נורא אהבתי את אמדו, אבל לא הבנתי את ההחלטה שלו לעזוב את אריקה אחרי האימוץ של סמי. כל הסיפור שנבנה סביב סמי נראה לי קצת מוזר ולא קשור. גם הדמות שלה לא הייתה מותאמת לגיל 6 בעניי.
סה"כ טרילוגיה טובה 4 כוכבים כי בהחלט אפשר היה דואט. כיף לחזור לכול הדמויות האהובות. לא היה סיכוי שלא אקנה.
ספר ארוך מידי ומתיש . היה ורצוי לסיים אותו בשני ספרים . הדמות של ג'יי וגסי לא ריאלים ולא עמוקים . היה צריך לבנות להם עוד כמה רבדים .
ממש מיותר שעשו מהעלילה סדרה במקום ספר אחד. מתסכל. לא הייתה סיבה מוצדקת למרוח ולגבות מחיר שכזה עבור הסדרה הזו.
ארוך מידי, מרגיש שחוזר על עצמו. מצאתי את עצמי מעבירה המון דפים כדי לסיים. קשה לי לעצור קריאה לחלוטין.
קשה לי לכתוב ביקורת על סדרת הספרים הזאת, מצד אחד היה בה לא מעט מגרעות והסופרת יכלה לקצר ולשפר את הסדרה בהרבה. כל הספר הראשון חוזר על אירועים קודמים, הגיבורה פעם אחר פעם עושה דברים שגורמים לה לסבול ללא הצדקה. גם לאחר מכן בספרים הבאים רוב הזמן הזוג לא ביחד ורק חושב על להיות יחד. הסוף חמוד אבל גם באופן פתאומי הם יחד כאילו כלום לא קרה. רגשות מעורבים. בגדול אני אוהבת את המשפחה בסיפור הזה ואם יהיו עוד ספרים אקרא, אך הסופרת יכלה לשפר את הספרים האלו.
אחרי קראתי את שלושת הספרים אני יכולה להגיד שאני קצת מאוכזבת הספר הראשון התחיל טוב ואז פשוט זה התדרדר יצא מצב שפשוט דילגתי עמודים אריקה הייתה מעיקה ומעצבנת אמאדו בהתחלה הצטייר כמשהו אחר לגמרי ואז הוא פשוט התיש אותי כול המערכת יחסים שלהם התישה מאוד הקטעים של המשפחה היו קצת משב רוח מרענן והיה כיף לקרוא אותם אני חושבת שבספרים עשו עוול לגיי כול שאר הספרים הראו ששיקגו וניו יורק תמיד יהיו אחד בשביל השני ולמרות כול המריבות והסכסוכים הם מעריכים והם משפחה ראו את זה המיוחד בכמעט אלוהים השני ובספר הזה הרגשתי שהיא שכחה את זה שמה את שיקגו באור כזה שלילי וחבל אני התאכזבתי מהספר המשכתי לקרוא עד הסוף אולי יגיע שינוי אבל לא לצערי אני לא התחברתי וחבל לי
לא נעים לי להגיד אבל ספר שטחי ביותר. כל שלושת הספרים. רמת שיח נמוכה ורדודה. שום התפתחות של הדמויות אולי רק של אמנדו. אריקה היא הדמות הנשית הכי מטומטמת שקראתי עליה. הייתי נותנת לספר 0 כוכבים. הסיבה שנתתי לספר 2 זה בגלל הסוף של אחת הדמויות, שזה הסוף שמגיע לגברים אלימים ורק על זה שהיא לא כתבה עליו ספר גאולה אני נתתי לספר כוכבים. אני חושבת שליליאן הייתה צריכה לעצור אצל פרנקו ומגי.
הספר הראשון התחיל נחמד השני והשלישי כל כך הרסו ונמרחו התאכזבתי כל כך בכלל לא דומה לשאר הספרים שקראתי את כולם דרך אגב שהם מאוד מוצלחים לצערי מאוד לא אהבתי ..
לא ברור לי הביקורות המעלפות על הספר. סיפור רדוד, כתיבה רדודה, דמויות בינוניות פשוט לוותר
ואי הספרים האלה התישו אותי כמה אפשר לקרוא שוב ושוב ושוב את אותה הסצנה. אריקה היתה בלתי נסבלת אמאדו איזה קדוש מעונה לא הצלחתי להתחבר אליו היא גרמה לי להתעצבן על כל הדמויות שאהבתי עד עכשיו כי ההתנהגות שלהם חסרת כל הגיון. והכי גרוע אין שום קשר בין אמאדו לאריקה חוץ מסקס הסצנות בינהם מעטות וגם מה שיש לא מצדיק אהבה גדולה כי חוץ מסקס אין שם כלום אני ממש מתגעגעת לסגנון כתיבה של הספרים הראשונים של הסידרה של ליליאן שהדגש על הזוג שיש בינהם שיחות שיש עומק.
1
אריקה
אנחנו נכנסים לבית החולים בדיוק כשפרנקו שולח לי הודעה ומעדכן אותי לאן אנחנו אמורים להגיע. ״אנחנו צריכים את המעליות, הוא בחדר ניתוח,״ אני מעדכנת את ולנטינה ואת אלן. אנחנו עוקבים אחרי השלטים ונכנסים למעלית, אלן מחזיק את ולנטינה צמודה אליו. היא לא הפסיקה לרעוד ולבכות מהרגע שיצאנו מחברת ההקלטות.
״צריך לפנות פה ימינה,״ אלן אומר.
אנחנו ממהרות בעקבותיו ונכנסות לחדר ההמתנה, רואות את אחי. ״מנולו,״ אני קוראת, מאבדת שליטה על דמעותיי. הוא סוגר את המרחק בינינו ומחבק אותי.
״תירגעי, הוא יהיה בסדר,״ הוא מבטיח ונושק לראשי.
״הוא בחדר הניתוח,״ אני שומעת את לוקה אומר ומתרחקת מעט מאחי.
״מה קרה לו?״ ולנטינה שואלת את לוקה.
״ירו בו בזמן שהוא תדלק את האופנוע.״
״אלוהים, אני לא יכולה לאבד גם את אחי, זה לא יכול לקרות.״ בכייה של ולנטינה מתחזק. אלן מחבק אותה ומלטף את גבה.
״לא תאבדי אותו, הוא יהיה בסדר,״ מנולו מבטיח. ״את מכירה את אחיך, הוא עקשן מדי מכדי לוותר בקלות.״
״זאת הבעיה, אני מכירה את אחי.״ היא מתקשה לשלוט בנשימותיה. ״לפני שנים הוא כבר היה מוכן לוותר על החיים. אני לא בטוחה שהוא יילחם עליהם.״
אני מחבקת את עצמי ומתקשה לנשום. דבריה של ולנטינה רק מוכיחים את מה שכבר ידעתי. אין לנו שום סיכוי יחד. הלב שלו שייך לבחורה מתה והוא יהיה מסוגל לוותר על חייו כדי להצטרף אליה. אחי מושך אותי אליו ומצמיד אותי לחזהו, מלטף את גבי.
״את רועדת, ארי,״ הוא אומר בדאגה ומלטף את שערי.
״אלן!״ פרנקו קורא ומצטרף אלינו, אני מסתובבת ופוגשת במבטו המודאג.
״איפה היית?״ לוקה שואל.
״דיברתי עם אלברו ועם אבא שלי בטלפון.״
״יש חדש לגבי היורה?״
״כלום, נאדה,״ הוא מסנן וכף ידו מתאגרפת. ״אבל אגיע אליו ואגרום לו לשלם על זה.״
״יכול להיות שאלה היו הניגרים?״ אני שואלת את פרנקו.
״לא, אני בטוח שלא מדובר בהם,״ הוא עונה בביטחון ומסתכל על ולנטינה. ״היי, הוא יהיה בסדר, הדמעות מיותרות.״
״אין לי שליטה על זה, אני צריכה לראות במו עיניי שהוא בסדר כדי להירגע.״
״ברגע שהניתוח יסתיים, אדאג שיכניסו אותך לראות אותו,״ הוא מתחייב. ״מה איתך, ארי? רוצה לשתות משהו?״
״לא, תודה.״
אחי מוביל אותי לכיסא פלסטיק ומושיב אותי עליו. אני מרימה את כפות רגליי על הכיסא ומחבקת את ברכיי, משעינה עליהן את ראשי ומרגישה אבודה. צלצול הטלפון שלי מקפיץ אותי. אני מוציאה אותו מהכיס ורואה שזו אלי.
אני קמה מהכיסא ומתרחקת מעט, מתיישבת על הרצפה ונשענת בגבי על הקיר, מחבקת את ברכיי. ״היי,״ אני עונה ומייד פורצת בבכי.
״שמעת מה קרה לאמאדו?״
״אני בבית החולים, ממתינה שהניתוח יסתיים.״
״אלוהים,״ היא ממלמלת, ״וילי, צ׳מה וגידו ירדו מהפסים.״
״אני מאבדת את זה, אני לא יודעת איך לשלוט בפחד. אני רק רוצה שהוא יהיה בסדר.״
״מה קרה לו?״
״כל מה שאני יודעת זה שירו בו בתחנת דלק.״ דמעות נופלות מעיניי. ״הוא היה שם לבד ובטח לא חשב על זה בכלל. אני לא יודעת כמה זמן לקח לאנשים לגשת אליו ולעזור לו. אולי הוא שכב לבד על הכביש וחשב על הסוף. אני לא יודעת כלום.״
״היי, אל תישאבי למקום הזה, כרגע הדבר החשוב הוא שמטפלים בו.״
היא מנסה להרגיע אותי, אך המחשבה על רגעי הירי מייסרות אותי. יכול להיות שפרנקו יודע מי היורה ומשקר לי?
אבל למה שיעשה את זה? במשפחה שלנו תמיד עונים בכנות גם אם התשובות לא פשוטות.
אני שומעת קולות ומפנה את ראשי, רואה את וילי ואת פרנקו מדברים. צ׳מה וגידו עומדים לצידם ונראים נסערים. ״אדבר איתך מאוחר יותר, בסדר?״
״תעדכני אותי כשהניתוח יסתיים.״
״אעדכן,״ אני מבטיחה ונעמדת, מתקרבת אליהם ומקשיבה לשיחה. וילי נסער מכך שסרטון מהירי הספיק להתפרסם בתקשורת בזמן שאין למאפיה או לקרטל מושג לגבי זהות היורה.
לא נראה שפרנקו מתרגש מהטון שלו. דווקא נראה שהוא מסכים איתו.
״יכול להיות שמדובר בחברי הכנופיה?״ צ׳מה שואל.
״לא,״ מנולו שולל את האפשרות, ״אם היה מדובר בהם, היינו רואים סימן היכר. הם לא היו מסתירים את העובדה שהם ירו באמאדו.״
״ומה בקשר לבעלים של ׳הממלכה׳? אומרים שהוא ירד מהפסים אחרי שאיבד הכול,״ אומר צ׳מה.
״שווה לבדוק את הכיוון הזה כי נראה שהבחור פעל לבד,״ מנולו אומר. ״אם היה מדובר בארגון כבר היינו מקבלים מידע מהאנשים שלנו ברחובות.״
״יכול להיות שהוא התעסק עם עוד אישה תפוסה במועדון המחורבן הזה?״ פרנקו שואל.
״לא,״ אני מתערבת.
״איך את יכולה להיות בטוחה?״ הוא שואל, ״קשה לי להאמין שהוא סיפר דווקא לך על הדברים שעשה שם.״
״הוא לא שכב עם אף אחת אחרת מלבד הבחורה ההיא,״ אני עונה בביטחון.
״היא צודקת, הכלבה הייתה היחידה שהוא נגע בה מאז מגלי."
״הבנתי,״ פרנקו עונה, מבטו הסקרן פוגש את מבטי.
״יש סיכוי שהיורה יגיע לפה וינסה לסיים את העבודה?״ אני שואלת בדאגה, מתעלמת ממבטו.
״דאגנו לאבטחה הדוקה עד שנמצא את המזדיין שירה בו,״ הוא מרגיע אותי.
אני מתרחקת מהם ומתיישבת ליד ולנטינה, מחבקת אותה ומלטפת את גבה.
״אני מפחדת,״ היא לוחשת.
״גם אני,״ אני מודה בשקט, ״אבל אנחנו חייבות להאמין.״
״את חושבת שיש כאן כנסייה?״
״בכל בית חולים יש, לא?״ אני נעמדת ועוזרת לה לקום.
״לאן אתן הולכות?״ פרנקו שואל.
״למצוא כנסייה, היא רוצה להתפלל.״
״אלווה אתכן,״ לוקה אומר ומצטרף אלינו. לאחר בירור קטן אנחנו מגיעים לבית התפילה. ולנטינה נכנסת ומתחילה להתפלל. אני לא מכירה אף תפילה, מעולם לא הייתי בכלל בכנסייה, אבל אני מוכנה לעשות הכול כדי שאמאדו יצא מהניתוח בחיים.
״איפה הוא נפצע?״ אני שואלת את לוקה בלחש כדי לא להפריע למתפללים.
״בבטן.״ הוא מותח את זרועו ומחבק אותי. אני משעינה את ראשי על כתפו, מתח ולחץ משתוללים בגופי. ״הוא יהיה בסדר.״
״אני לא יודעת מה עובר עליי, לא זכור לי שהרגשתי אי פעם כל־כך חסרת אונים,״ אני אומרת בתסכול. ״זאת לא הפעם הראשונה שמישהו קרוב אליי נפצע, אז למה אני מרגישה ככה? יכול להיות שזה סימן? יכול להיות שמשהו רע עומד לקרות?״
״זה בהחלט סימן,״ הוא עונה. אני מרימה את ראשי, מתבוננת בעיניו. ״סימן לכך שאת מאוהבת בו עד מעל הראש, ילדה.״
״מוקדם מדי לכנות את מה שאני מרגישה כלפיו אהבה,״ אני משיבה בעצבות ומשעינה שוב את ראשי על כתפו. הוא לא יודע שהקשר שלי ושל אמאדו הסתיים.
״לאהבה אין זמנים.״
״מתי הפכת כזה רומנטיקן? הוא חשוב לי, אבל מפה ועד לכנות את מה שאני מרגישה כלפיו אהבה... אנחנו עדיין לא שם.״
הוא נושק לראשי ושותק, מסתכל על ולנטינה המתחננת לישו בדמעות. ״הבחורה הזאת איבדה יותר מדי בחיים.״
״ולנטינה?״
״האחים של אלברו, שגידלו אותה ואת האחים שלה, נרצחו.״
״זה עצוב,״ אני אומרת בכאב. ״הפעם הסוף יהיה שונה, נכון?״
״הוא לא ימות,״ הוא מבטיח. אני נאחזת בדבריו ולא מזכירה לו שאף אחד מאיתנו לא יודע באיזה מצב אמאדו. כרגע אני צריכה להאמין שהוא יהיה בסדר אחרת ההמתנה הזאת תהרוג אותי.
ולנטינה מתפללת במשך דקות ארוכות ואז קמה ומנגבת את הדמעות מלחייה האדומות והנפוחות. ״את בסדר?״ אני שואלת.
״אהיה בסדר כשאדע שאמאדו בסדר.״
אנחנו יוצאים מהכנסייה וחוזרים לחדר ההמתנה. אני מסתכלת על המסך הגדול ורואה שהוא עדיין לא יצא מניתוח. אני נאנחת בייאוש ומתיישבת על הכיסא, מחבקת את ברכיי ובוהה במסך, סופרת את השניות עד שהניתוח יסתיים.
״למה זה לוקח כל־כך הרבה זמן?״ ולנטינה שואלת את אלן.
״ירו לו בבטן, זה נראה ניתוח מסובך,״ הוא מסביר, מושיב אותה לצידו.
מגי, איסבלה ואימא שלי נכנסות לחדר ההמתנה. אימא ממהרת אליי, מתיישבת לצידי ומחבקת אותי. אני משחררת את הבכי ומתפרקת בין זרועותיה.
״אל תבכי, נסיכה,״ היא אומרת בחמימות, ״אנחנו חייבות להאמין שהוא יהיה בסדר.״
״ומה אם לא?״ אני שואלת, מתקשה לסלק את המחשבות הרעות מראשי.
״הוא יהיה בסדר,״ היא מדגישה כל מילה ואוחזת בפניי.
״הניתוח הסתיים!״ ולנטינה קוראת. אני מפנה את ראשי למסך ורואה שעדכנו את הסטטוס.
״תכף יעדכנו אותנו במצבו,״ פרנקו אומר ולא ממתין, פותח את דלת הזכוכית המיועדת לעובדים בלבד וניגש לאחיות.
״יסלקו אותו משם,״ אני אומרת.
״את מדברת על פרנקו טורנטיני, את באמת מאמינה שיסלקו אותו?״ מגי שואלת בחיוך. אני מחזירה לה חיוך קטן, מבינה עד כמה טיפשי היה המשפט שלי כשאני חושבת על אמאדו. גם אותו אף אחד לא היה מעז לסלק משום מקום. לאחר כמה דקות פרנקו חוזר, והחיוך שלו מספיק כדי להרגיע אותי.
״כמו שאמרתי לכן, אף כדור מזדיין לא יכניע את הבן־זונה העקשן הזה.״
״תודה לאל,״ ולנטינה אומרת ומחבקת את אלן.
״מה מצבו?״ אלן שואל, עיניו עוקבות אחרי פרנקו.
״הוא בסדר, הרופא אמר שהכדור לא פגע בשום איבר חיוני. יידרשו לו כמה ימים להתאושש, אבל הוא לא בסכנה. זה מה שחשוב.״
״מתי נוכל לראות אותו?״
״אחרי שיעבירו אותו מחדר ההתאוששות, אבל אבקש שיכניסו אותך לראות אותו.״
מגי מתיישבת לצידי ומחבקת אותי. ״אני לא רוצה לראות עוד דמעות, ברור?״
אני מחייכת בהקלה. ״לא עוד דמעות.״
״וילי, תחזרו למועדון ותפתחו כרגיל הערב,״ פרנקו פוקד. ״אשלח את סוסנה ואת הצוות שלו לתגבר אתכם.״
״תעדכנו אותי במצבו?״ וילי שואל את אלן.
״כן, אל תדאג.״
צ׳מה וגידו נפרדים מכולם והולכים איתו.
״אין צורך שכולנו נישאר כאן, סעו הביתה,״ פרנקו אומר.
״כן, אימא, הוא צודק,״ אני אומרת ואוחזת בידה, ״את לא צריכה להישאר כאן, בכל מקרה לא ייתנו לנו לראות אותו בקרוב.״
״אחזור בבוקר לבקר אותו,״ היא אומרת בחיוך. ״העיקר שהוא יצא מכלל סכנה.״
״אם תצטרכי משהו תתקשרי אליי. כל דבר,״ מגי אומרת, ומסתכלת על אלן ועל ולנטינה בחיוך חם. ״אל תשכחו שאתם חלק מהמשפחה, אנחנו פה לכל דבר שתצטרכו.״
״תודה, מגי,״ ולנטינה אומרת ומחבקת אותה.
״אימא, לא הכרתי ביניכם. אלה אלן וולנטינה, האחים של אמאדו.״
היא מושיטה להם את ידה. ״נעים מאוד, אני אמיליה.״
״נעים מאוד, גברת טורנטיני,״ ולנטינה אומרת בנימוס ולוחצת את ידה.
״בבקשה, תקראי לי אמיליה. וכמו שמגי אמרה, אנחנו כאן לכל דבר.״
״תודה רבה,״ אלן אומר בחיוך.
״נלך?״ היא שואלת את מגי ואת איסבלה, מחבקת אותי פעם נוספת.
״אסיע אתכן,״ לוקה אומר. הם יוצאים מחדר ההמתנה.
״גם אתם יכולים ללכת,״ אני אומרת לפרנקו ולמנולו היושבים על כיסאות הפלסטיק.
״עוד מעט אלך,״ פרנקו אומר ועובר לשבת לצידי. אני משעינה את ראשי על כתפו ומשחזרת במחשבותיי את הרגעים שחוויתי עם אמאדו ואת השיחות הארוכות שניהלנו.
הוא אומר שאכפת לו ממני, אך אני מתקשה להאמין שמדובר באכפתיות בלבד. לא משנה כמה פעמים ג׳יי אמר לי שהוא אוהב אותי, הוא אף פעם לא הצליח לגרום לי להרגיש כמו שאמאדו גורם לי להרגיש בכל פעם שאנחנו יחד.
דמעות נופלות מעיניי ואני ממהרת למחות אותן, כועסת על עצמי. יכול להיות שאמאדו אוהב אותי ולא מוכן להודות בכך, אבל זה לא אמור לשנות לי. אני לא צריכה לרצות או לאהוב גבר שלא מוכן להודות ברגשות שלו כלפיי, אני צריכה גבר שיאהב ושיעריץ אותי.
״קיקי,״ אלי אומרת. אני קמה מהכיסא וממהרת לחבק אותה. ״סליחה שבאתי, לא ידעתי שהמשפחה שלך כאן,״ היא לוחשת. ״לא רציתי לסבך אותך.״
״אל תדברי שטויות, את לא מסבכת אותי. אין לך מושג כמה אני שמחה שבאת, את היחידה שאני צריכה לצידי כרגע.״
״תיארתי לעצמי, בגלל זה הימרתי והגעתי. לא יכולתי לדמיין אותך יושבת פה לבד,״ היא מסבירה.
״תכירי את בן דודי, פרנקו, ואת אחי הבכור, מנולו, את כבר מכירה,״ אני אומרת בביטחון מזויף ומתפללת חרישית שהם יתנהגו בנימוס.
״אני מצטער על האופן שבו דיברתי אלייך בפעם הקודמת שנפגשנו,״ אחי מפתיע אותי ואומר.
״זה בסדר,״ היא משיבה בחיוך לחוץ ופונה אל אלן ואל ולנטינה, מחבקת אותם וחוזרת להתיישב לידי, רחוק מפרנקו וממנולו.
״איזה כיף להורים שלך שיצאו להם ילדים כאלה מושלמים,״ היא לוחשת. ״ונראה שמנולו לא גרוע כמו שחשבתי.״
״לא, הוא לא גרוע בכלל. לכן נפגעתי כל־כך,״ אני מסבירה בשקט. ״אם פרנקו היה סוטר לי, הייתי שוברת את המשרד בתגובה כי ממנו אני יכולה לצפות לזה, הוא לא יודע לשלוט בעצבים שלו. אחי שונה.״
״את מסתדרת עם פרנקו?״
״אנחנו כמו חתול ועכבר, אבל אני אוהבת אותו מאוד.״
״הוא מזכיר לי את אמאדו,״ היא לוחשת. ״הוא יודע לחייך?״
אני צוחקת. ״כן, הוא יודע לחייך, וגם אמאדו יודע לעשות את זה.״
״מה קורה איתכם?״
״כלום,״ אני עונה בכנות. ״את יודעת שלא אסלח לו על דיאן.״
״קשה לי להאמין שהם באמת שכבו,״ היא אומרת. ״אם הם היו עושים את זה, היא הייתה מספרת לכולם בהתלהבות. אחרי הכול, היא חולמת על זה כבר שנים.״
״גם האחים שלו לא מאמינים שהוא שכב איתה. את יודעת מה? זה לא משנה.״
״לא משנה? זה משנה הכול.״
״בשורה התחתונה, הוא לא התנצל בפניי או ניסה להסביר מה קרה באותו לילה. לא אכפת לו מה אני חושבת, הוא רצה שאתרחק ממנו.״
״מצד שני, אם באמת לא היה אכפת לו, הוא היה מתרחק ממך וזהו,״ היא אומרת. אני מסתכלת עליה בסקרנות. ״הוא לא מסוגל להתרחק ממך, בגלל זה הוא גרם לך להתרחק ממנו.״
״מה שחשוב זה שהוא רוצה אותי רחוקה כי הוא בוחר להמשיך להתאבל, ואני לא מוכנה להיות מספר שתיים של אף אחד.״
דלת הזכוכית נפתחת והאחות יוצאת. ״משפחתו של אמאדו מורנו?״ היא קוראת. כולנו נעמדים ומתקרבים אליה. ״יש כאן מישהי בשם אריקה?״ היא תוהה.
״כן, זאת היא, למה?״ אלן מצביע עליי.
״החולה נסער וחוזר שוב ושוב על השם שלך. יכול להיות שהנוכחות שלך תצליח להרגיע אותו,״ היא אומרת.
קשה לי לנשום. אני משחררת את ידה של אלי ונכנסת אחרי האחות לחדרי ההתאוששות. אמאדו שוכב על המיטה ונראה נסער. אני מתקרבת ומניחה את ידי על חזהו בעדינות, מתקרבת לאוזנו ולוחשת, ״ששש, אני כאן.״
אני נושקת ללחיו ומריחה את ריחו המוכר, מודה בליבי על כך שהוא בחיים, שהוא פה, איתי.
״הבהלת אותי, חשבתי שאאבד אותך,״ אני לוחשת, דמעות מרטיבות את לחיי.
״בזכותך המדדים שלו התייצבו, הוא צריך אותך לצידו,״ האחות אומרת ונשמעת רגועה יותר. היא משאירה אותנו לבד וסוגרת אחריה את הווילון. אני מנשקת אותו פעם נוספת ומקרבת כיסא למיטה, מתיישבת ואוחזת בידו.
״אתה מסובך מדי,״ אני לוחשת, משעינה את ראשי על זרועו ומלטפת את אצבעותיו. אני יודעת שהוא לעולם לא יהיה שלי, אבל כרגע אני לא מסוגלת להיות בשום מקום אחר.
הייתי טיפשה, התאהבתי בגבר היחיד שבו לא הייתי אמורה להתאהב, בגבר שלעולם לא יתמסר לי. הלב שלו שייך לאחרת, ולא משנה עד כמה אכפת לו ממני, היא האישה שעליה הוא חולם בלילות.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
.jpg)
