מובסת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מובסת
מכר
אלפי
עותקים
מובסת
מכר
אלפי
עותקים
4.6 כוכבים (210 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2729מקורי
ספר מודפס
5971.2מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025

עוד על הספר

ליליאן סלמה נחום

ליליאן סלמה נחום (31), נולדה וגדלה בעיר אשקלון. עוד לפני שסיימה את בית הספר היסודי, כתבה סיפורים והמציאה דמויות. כעת, הדמויות שלה רואות אור.
 
ליליאן נשואה באושר לליעד ואמא לשני מלאכים-שטנים קטנים: הילי ודור. היא אוהבת לקרוא ספרים, לשמוע מוזיקה טובה וללמוד שפות ותרבויות שונות.

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

״הייתי נותנת הכול כדי להחזיר את הזמן לאחור, לאותה תקופה מאושרת שבה האמנו ששום דבר לא יכול לפגוע בנו, שאנחנו בלתי מנוצחים. הייתי נותנת הכול כדי להעלים את הכאב שחונק אותי, שגורם לי לעזוב את אהבת חיי.״

מגי
מלחמה משתוללת ברחובות הבוערים, ומלחמה משתוללת אצלי בבית ובלב.
פרנקו טורנטיני היה האוויר שלי, הסיבה שלי להתעורר מדי בוקר. האמנתי שיחד אנחנו בלתי מנוצחים, עד שהבנתי שזה שקר. 
חשבתי שהאהבה מספיקה. טעיתי. החיים הוכיחו לי שהם חזקים ממני.

פרנקו
לפני מגי כל רצוני היה להיות הקאפו. מאז נכנסה לחיי כל רצוני היה להוכיח שאני ראוי לה. זכיתי גם בתפקיד וגם באישה של חיי. מגי שלי
שום דבר לא יפריד בינינו ולא אאפשר לה להרים ידיים, אני אילחם עליה עד טיפת דמי האחרונה. אוכיח לה שיחד אנחנו בלתי מנוצחים.

מובסת הוא ספר על התמודדות עם אובדן ועל אהבה שמנצחת הכול. זהו ספר מלא באקשן, ברומנטיקה, ובפשע וממשיך את סיפוריהן של הדמויות האהובות מסדרת נשבעת בדם. מובסת הוא ספרה העשרים ושניים של ליליאן סלמה נחום, וגם הפעם לא תוכלו לעזוב את הספר עד לסיומו. 

פרק ראשון

פרולוג


פרנקו

״מוכן?״ מנולו שואל מהכניסה למשרד. בלית ברירה אני סוגר את המחשב ולוקח את הטלפון הנייד מהשולחן.

״לכבוד מה ארוחת הערב? הן שכחו שאנחנו באמצע מלחמה עם הניגרים?״ אני צועד לעברו ושנינו עוזבים את המשרד.

״אתם חוגגים תאריך מיוחד?״

״לא שידוע לי, אבל היינו צריכים לקנות מתנה ליתר ביטחון.״ אני מציץ בשעון, כמו תמיד אנחנו מאחרים. מגי לא הייתה צריכה לכפות עלינו את הארוחה הזאת, היא יודעת שהמצב רגיש ושאני לא יכול לעזוב את המפקדה בשעה שמונה בערב. ״אולי היא חוגגת משהו שקשור לעסק.״

״בלי מילאן? הן שותפות, לא?״

״מגי חוגגת הכול עם איסבלה.״ אנחנו יוצאים מהמעלית ופונים אל הרכב שלי. ״איפה האוטו שלך?״

״אצל צ׳ינו.״

״הוא היה כאן היום?״

״כן. עברנו על התרשימים של המחסנים החדשים,״ הוא מספר ומסתכל על הדרך. ״תדריך הבוקר היה קשה. אתה מתכוון להמשיך בתוכנית?״

״יש לנו את הסחורה, את ההזדמנות ואת האנשים המתאימים כדי להתרחב לערים נוספות, אז מה הבעיה? מה עוצר אותנו?״

״על מה חשבת?״

״בוסטון. הרוסים והאירים שלטו שם במשך הרבה זמן. עכשיו כשהם לא בעניינים, אנחנו יכולים להתרחב ולהשתלט עליה בלי בעיה.״

״מי ששולטים בבוסטון כרגע הם כנופיות מקומיות וחברינו הניגרים. יש שם כמה כנופיות חזקות במיוחד, אבל הן לא מהוות סיכון עבורנו, נוכל להוריד אותן בלי למצמץ. הבעיה היא הניגרים. הגיע הזמן לפרק אותם. הם גורמים לנו יותר מדי כאבי ראש בזמן האחרון.״

״אני בעד הרעיון.״

״יש עוד אפשרויות חוץ מבוסטון?״ הוא מסתקרן.

״מיאמי, פלורידה. השוק החזק ביותר נמצא שם, הבעיה היא שקיימת תחרות גדולה ברחובות.״

״צ׳ינו רוצה לכבוש את מיאמי, כל היום הוא מדבר על זה.״

הטלפון ברכב מצלצל ואני נאנח כאשר שמו של וילי, יד ימינו של אמאדו מורנו, מופיע על הצג.

״הילד שוב הסתבך בצרות?״ מנולו מקניט אותי. מאז אלברו עזב את ניו יורק אני משמש כשמרטף לבן שלו. אם היה מדובר בכל אחד אחר הייתי מוצא דרך להתנער מהאחריות, אבל לא כשזה נוגע לאמאדו. אומנם הוא בלתי נסבל ואנחנו לא חברים או משהו דומה, ובכל זאת, אני לא יכול להפנות לו את הגב.

״כן?״ אני עונה לשיחה בחוסר סבלנות. ״מה עכשיו?״

״הניגרים פרצו למועדון ואני תקוע פה עם המשטרה. הורידו לנו שני מאבטחים ושלוש נערות ליווי,״ הוא רותח מזעם. ״אמאדו עזב הכול ויצא לרדוף אחריהם.״

״מתוגבר או לבד?״

״יש איתו שלושה אנשים. אני יכול לשלוח לך קישור למערכת שהתקנתי בטלפון של אחד מהם, תוכל לעקוב אחריהם בזמן אמת.״

״שלח,״ אני פוקד ומנתק.

מנולו כבר מתעסק בטלפון שלי, מתקין את תוכנת המעקב במסך הרכב. הדפוק נסע לאחד האזורים המסריחים בברוקלין ובטח אין לו מושג בכלל לאן הוא נכנס. לפחות אני לא רחוק משם.

״הם תוקפים את שתי הנקודות הרגישות שלנו — שיקגו ואמאדו,״ אני מצית סיגריה. ״נצטרך למצוא דרך לפגוע בהם עד שלא יוכלו להרים את הראש.״

״ההזדמנות הנכונה עוד תגיע,״ מנולו עונה בביטחון. לפי תוכנת המעקב אמאדו ואנשיו עדיין בתנועה, נבלעים בתוך שכונת עוני. הילד שכח שהוא כבר לא במקסיקו ושאלו לא הרחובות המוכרים שבהם הוא גדל.

״הוא מצפה לגבור עליהם בעזרת שלושה אנשים?״ אני שואל את עצמי. הבחור הזה הוא מתאבד, אין דרך אחרת לתאר זאת. הטלפון הנייד מצלצל שוב, הפעם זו אריקה. רק הילדה הזאת הייתה חסרה לי עכשיו.

״מה קורה?״ אני עונה בתוקפנות ומסמן למנולו להיות בשקט, אחרת היא לא תניח לו.

״אני רוצה לחזור הביתה ולא מוצאת טיסה פנויה,״ העצבות בקולה מבעירה את גופי. בתקופה האחרונה אני שולח אליה את המטוס שלי כאילו היה הוּבּר.

״את מתכוונת לדפוק את סיום התואר בגלל גבר?״

״אתה מתכוון לעזור לי?״ היא מתפרצת. ״אתה יודע מה? עזוב, אסתדר לבד.״

״תנשמי עמוק ותנמיכי את הטונים, את לא מדברת עם החבר שלך,״ אני נוזף בה. ״תכיני את הדברים שלך, תכף אעדכן אותך בפרטי הטיסה.״ אני מנתק לפני שהיא עונה ומבקש מסירי להתקשר לג׳ולי המזכירה שלי, אחותו הצעירה של לוקה.

״מה קורה, פרנקו?״ היא עונה אחרי כמה צלצולים, מתנשפת. ״זה דחוף? אני באמצע אימון.״

״אני צריך שתשלחי מטוס לאריקה. דברי איתה וסכמו את הפרטים.״

״אין בעיה, תכף אתקשר אליה.״

״תודה.״ אני מנתק את השיחה ומסתכל על מנולו, הוא שקוע במחשבות וכפות ידיו מאוגרפות. היא מצליחה להטריף אפילו את היפיוף, זה שיא.

״אחותי הפסיקה להתקשר אליי והתחילה להתקשר אליך?״ הוא מצית סיגריה.

״מערכת היחסים הדפוקה הזאת לא תחזיק מעמד. היא תפקח את העיניים ותבין שהבחור הזה לא טוב בשבילה.״

״אמאדו עצר במגרש גרוטאות ישן,״ מנולו מצביע על מסך הרכב. ״אני מכיר את המקום. אל תיסע לפי המסלול, תגיע לאזור ואכוון אותך, אבל קודם נעצור אצל חבר.״

״יכול להיות שעד שנגיע אל אמאדו יהיה מאוחר מדי.״

״אל תדאג, נגיע בזמן.״

מנולו מכיר את כל שכונות העוני בעיר. באזורים האלו הוא מוצא משתפי פעולה שמוכנים לדבר, לאסוף מידע ולעשות כל דבר אחר תמורת פרוטות. אני עוצר את הרכב והוא יוצא ממנו. אחרי כמה רגעים מנולו חוזר עם תיק גדול וחושף שני כלי נשק גדולים.

״נצטרך אותם כדי לקצר את המסיבה.״

״אני אוהב את דרך המחשבה שלך,״ אני מחייך וממשיך בנסיעה לפי הוראותיו.

כעבור זמן קצר אני מחנה ליד גדר גבוהה ושנינו יוצאים מהרכב. אני מוציא קָטֶר מארגז הכלים שבתא המטען, חותך במהירות את הגדר, ולאחר מכן לוקח אחת מהפצצות הקטנות והמיוחדות שהתחלנו לייצר בשנה האחרונה. הפצצה לא גורמת לנזק גדול מדי, אבל מעוררת המון רעש ובלגן, והכי חשוב, אפשר לסחוב אותה בכיס. אנחנו נכנסים למגרש הגרוטאות ומתחילים לרוץ. אני עוקב אחרי אמאדו בעזרת הטלפון הנייד עד שהצעקות של הניגרים נשמעות קרוב מספיק.

״נתפצל, נפתיע אותם משני כיוונים,״ אני לוחש למנולו והוא מהנהן בהסכמה. ״תתקשר אליי,״ אני פוקד ותוחב אוזנייה לאוזן. אין לנו מכשירי קשר ונצטרך להסתפק באוזניות של הטלפון הנייד. אני מתרחק ממנו ורץ להסתתר מאחורי רכב מרוסק, קרוב יותר למקור הרעש. בהתקהלות לפניי אני מזהה את אמאדו עומד חסר פחד מול המזדיינים שמכוונים נשק אליו ואל האנשים שלו.

״לפחות חמישה־עשר בחורים, כולם חמושים,״ אני לוחש למנולו. ״אמאדו והאנשים שלו מכותרים והבן זונה לא מראה שום פחד.״

״אם נתקוף הם עלולים לירות באמאדו.״

״יש לי רעיון, תתקרב ותחפה עליו ברגע שיתחיל הבלגן.״

״איזה בלגן?״

אני רץ שפוף לעבר אופנוע העומד בחושך, לא רחוק מהם. הוא כנראה שייך לאחד הבחורים, אבל הם עסוקים מדי באיומים ולא שמים לב אליי. אני שולף מהכיס את הצעצוע החדש, מפעיל את הפצצה ומצמיד אותה למכל הדלק. אני מתרחק מעט, מתכופף ומגן על ראשי מהדף הפיצוץ. כולם מסתובבים מופתעים אל מוקד הרעש. מנולו מבין את המסר ומתחיל לירות, מחפה על אמאדו ואנשיו שמייד רצים להסתתר מאחורי רכבם. אני פותח בירי על הניגרים הרצים לכיוון האופנוע הבוער, אך הם מתעשתים מהר ומשיבים אש לעברי ולעבר מנולו. אמאדו ואנשיו מצטרפים לחגיגה ויורים לכל הכיוונים. עשן שחור וסמיך מתפשט סביב האופנוע הבוער ומקשה עליי לאתר את מנולו.

״מנולו, הכול בסדר?״ הצעקות והיריות סביבו נשמעות באוזנייה שלי ומתערבבות עם הרעש סביבי.

״כן, אני ליד אמאדו והבחורים.״

אני מתרחק מהאזור הבוער ונתקל באחד הניגרים. הוא משתעל בפראות ולא מבחין בי. אני מנצל את המצוקה שלו ושולף סכין מחגורת הנשק, מתקרב אליו ובתנועה מהירה משסף את גרונו. גופתו צונחת לקרקע ואני רץ אל אמאדו ומנולו, משתדל לא להיחשף.

״מה אתם עושים פה?״ אמאדו שואל.

״השאלה היא מה אתה עושה פה. מה חשבת לעצמך כשבאת לפה לבד? נדבר על זה בבוקר, בינתיים תעוף מפה כל עוד אפשר.״

״אני לא עף מפה בלי הכסף.״

״ואיפה בדיוק נמצא הכסף המזוין?״ אני מתפרץ. מנולו ממשיך לירות ומפיל עוד שניים.

״ברכב.״ הוא מצביע בנשק על אחד הרכבים העומדים בצד.

״אתה בטוח?״

״בוודאות, ראיתי את התיק. הם דחפו אותו לתא המטען.״

״אחפה עליך, קח את התיק ותעוף מפה.״ אני נושם עמוק ומסמן למנולו לחפות עליי בזמן שאני מחפה על האידיוט. אמאדו רץ אל הרכב ואני רץ לכיוון הנגדי, מושך את האש אליי ויורה לעברם ללא הפסקה.

״שלח את אחד האנשים של אמאדו להתניע את הרכב, שיברחו מפה,״ אני פוקד על מנולו באוזנייה ושומע אותו מעביר את המסר.

אמאדו רץ חזרה אל רכבו, התיק על כתפו. הוא קופץ פנימה והשניים האחרים מצטרפים אליו. אני מסמן למנולו לעצור את הירי ואנחנו ממתינים שהניגרים יפסיקו לירות. המקום חשוך והראות גרועה.

״המזדיינים ברחו?״ אחד הבחורים שואל בקול רם ומתרומם. אני מאתר אותו דרך העינית של הנשק, אך מחליט לא לירות כדי להסתיר את העובדה שאנחנו עדיין כאן.

״הם ישלמו על זה,״ אחד אחר עונה לו.

״מי בחיים?״ לא הרבה עונים, הרוב גונחים מכאב. ״אל תדאגו, המזדיינים ישלמו מחיר כבד.״

הם מתארגנים לתזוזה ואני מסמן למנולו שזה הזמן לרוץ לכיוון הגדר בלי למשוך תשומת לב.

״הם לא יוותרו וימשיכו לתקוף את אמאדו, גררנו אותו למלחמה,״ מנולו אומר כשמנוע הרכב שלי מתעורר.

״אגרום להם לחשוב פעמיים לפני שיתקפו אותו.״ דמי בוער בעורקיי. ״כולם יודעים שאסור להתעסק עם מורנו.״

״תוריד אותי בבית.״

״איסבלה בבית שלי, לא?״ כבר אחרי חצות. מגי תהרוג אותי.

״היא ניסתה להתקשר אליי כמה פעמים, היא בטח כבר בבית עם פרנקי.״

אני עוצר בכניסה לבניין המגורים של משפחתי. ״תאשים אותי באיחור.״

״לא חשבתי אחרת.״ הוא מחייך וטורק את הדלת. אני צוחק וממשיך בנסיעה הביתה. לאחר זמן קצר אני עוצר בכניסה, ומזהה את רכבה של איסבלה בחניה.

אני: אשתך עוד פה.

מנולו: שמתי לב. היא בטח ישנה כי היא לא עונה להודעות ולשיחות. אל תעיר אותה, אגיע בבוקר.

אני: תשמור על התינוקת שלי.

הוא שולח לי תמונה של שניהם יחד במיטה. אני מחייך ותוחב את הטלפון לכיס. אני נכנס הביתה דרך הדלת המובילה למטבח, על הדלפק מונחת צלחת מכוסה. כפות ידיי מטונפות ואני רוחץ אותן ביסודיות לפני שאני שולף מזלג מהמגירה, מתחיל לאכול ומברך את איסבלה. אין סיכוי שאשתי תרמה במשהו לארוחת הערב כי מלבד חטיפים היא לא יודעת ׳לבשל׳ כלום. אני עולה אל חדר השינה ולא מופתע למצוא את איסבלה ואת מגי ישנות יחד. זו הדרך שלהן להבהיר שהן כועסות. דלת חדר הרחצה נסגרת אחריי בשקט כשאני מסיר את חגורת הנשק ופושט את החולצה המסריחה. מגי מצטרפת אליי לבושה בתחתוני חוטיני לבנים ובגופייה אפורה המבליטה את הפטמות הסקסיות שלה.

״למה אתה מאובק ומסריח?״ היא מסרקת באצבעותיה את שערה המבולגן.

״למה את עומדת רחוק?״ אני נשען על השיש וסוקר את גופה באיטיות מלמעלה למטה.

״הברזתם מארוחת הערב,״ היא זועפת. ״זו ארוחת הערב היחידה שאסור היה לכם להבריז ממנה.״

״היית צריכה לשלוח מייל עדכון לכל ארגוני הפשע בניו יורק.״

״הניגרים תקפו אתכם?״

״בערך, אבל אספר לך אחר כך. מה העניין? למה ארוחת הערב הייתה חשובה כל כך?״

״כי אתה עומד להיות אבא, אידיוט,״ היא מסננת. ״והרסת את כל מה שתכננתי.״

״אבא?״ אני שואל בהלם ומתבונן בעיניה. ״את בהיריון?״

היא מהנהנת בהתרגשות. ״אני בהיריון.״

״בואי הנה.״

״אתה מלוכלך,״ היא מצביעה מלמעלה למטה.

״הזין שלי לא מלוכלך ומגיע לו פרס.״ אני לא ממתין ומושך אותה אליי, מצמיד אותה לחזי ומתבונן בעיניה היפות. ״את תהיי אימא.״

״אני אהיה אימא,״ היא עונה בחיוך מרוגש, עיניה מתמלאות בדמעות. אני מרסק את שפתיי על שפתיה ומרים אותה, כורך את רגליה סביב מותניי ומושיב אותה על השיש. אני אוחז בצידי פניה ומעמיק את הנשיקה, מתקשה להאמין שהיא בהיריון. במשך תקופה ארוכה מגי סירבה בכלל לשקול את האפשרות להביא ילדים לעולם, ולפני חודש בערך היא הפתיעה אותי ושאלה אם מתאים לי שהיא תפסיק להשתמש באמצעי מניעה. לרגע לא חשבתי או האמנתי שזה יקרה מהר כל כך.

״איך איסבלה הגיבה לחדשות?״ אני שואל ומעביר את לשוני על צווארה. איסבלה ומנולו מנסים כבר שנתיים או יותר להיכנס להיריון.

״הערב הזה היה אמור להיות מיוחד כי אנחנו לא היחידים שמצפים לילד.״

״איסבלה בהיריון? מנולו יודע?״

״אין לו מושג ותיזהר לספר לו או לרמוז שאתה יודע.״ היא מחייכת ואומרת במבט חולמני, ״נחווה יחד את הכול, זו תהיה תקופה בלתי נשכחת.״

״נחווה יחד את הכול, אבל אצטרך זמן לפתור את כל הבעיות של המאפיה.״

״לא דיברתי עלינו, דפוק, דיברתי עליי ועל איסבלה,״ היא מחייכת באושר ונושכת את שפתי התחתונה. ״התקופה הזאת תהיה בלתי נשכחת עבורנו, נגדל יחד את התינוקות שלנו.״

פרק 1


פרנקו

״יש לך משהו לחדש לי או שאתה מתכוון להמשיך לבלבל את המוח על נושאים לא חשובים?״ אני מאבד את הסבלנות. ״בימים הקרובים נתחיל לאמן צוותים חדשים, אני לא רוצה בעיות.״

צ׳ינו מניח את המשקולות ומותח את גבו. ״יש בעיות ואתה מתייחס אליהן כבלבול מוח, זאת הבעיה העיקרית.״

״אתה מגדיר את השטות שסיפרת לי עכשיו כבעיה? אם כן, אנחנו בבעיה גדולה משחשבתי,״ אני מניח את המשקולות ולוגם מבקבוק המים. מגי נכנסת לחדר הכושר ופונה אל אזור ההליכונים. אוזניות תחובות באוזניה ונראה שהיא באמצע שיחה. עיניי מטיילות באיטיות לאורך גופה ואצבעותיי מעקצצות מרצון לגעת בה, להפשיט אותה. הישבן שלה התעגל וחזה שופע במיוחד. אני חושב שהוא גדל בשלוש מידות אם לא יותר, ובכל זאת, הבטן עגולה וקטנטנה, כמעט לא מורגשת.

״תחזיק אצבעות שהבעיה עם הכלבים האלה לא תהפוך לרצינית יותר, לא מתחשק לי לומר לך ׳הזהרתי אותך׳. צריך לשנע בהקדם את הסחורה למחסנים החדשים, דחינו את זה כבר יותר מדי זמן.״

״טפל בזה, אתה לא צריך אישור ממני לשנע את הסחורה למחסן אחר. דבר עם מנולו ולוקה ותתחילו לפעול.״

״כי אתה עסוק מדי, נכון?״ הוא מקניט. אני לא מסיר את עיניי ממגי, ממשיך לבחון את גופה בזמן שהיא צועדת על ההליכון ומתחממת. ״מה עשית בחודשים האחרונים חוץ מלזיין את אשתך ולהוריד ניגרים?״

אני צוחק וחוצה את חדר הכושר, מטפס מאחוריה ונעמד על שולי ההליכון, פורש את כפות ידיי על בטנה ונושק לכתפה. האישה הזאת הייתה החולשה שלי הרבה לפני ההיריון, אבל מאז התחושה הזאת התעצמה. אני לא מצליח לחשוב על שום דבר אחר.

״לא ראיתי אותך כשנכנסתי,״ היא מפנה אליי את ראשה. ״למה אתה כזה חתיך? החיים שלי היו קלים יותר אם היית מכוער.״

אני צוחק ומכבה את ההליכון, מסובב אותה אליי ומנשק את שפתיה בלהט. אני מתעלם מהחיילים המתאמנים סביבנו וחופן את ישבנה, מצמיד אותה אליי.

״אתה לא יכול לגרות אותי לפני האימון, זה לא הוגן,״ היא מתלוננת ומתרחקת מעט. ״לך מפה לפני שאתפתה לשכוח מהאימון ואפשיט אותך.״

״אני בעד.״

היא מתקרבת ומניחה את כף ידה על איברי הקשה. ״זה ברור, אבל אתה יודע כמה האימונים חשובים לי.״ היא נושקת לשפתיי פעם נוספת והודפת אותי בעדינות. ״קדימה, לך מפה.״

״אל תעזבי בלי לעבור דרך המשרד,״ אני מזהיר ויורד מההליכון, מאפשר לה להמשיך את האימון.

לאחר החטיפה מגי הבינה שהתמדה באימונים היא הדבר היחיד שיעזור לה להתגונן בזמן אמת. היא הפסיקה לסמוך על אנשי האבטחה ובשנים האחרונות התאמנה מדי יום. חשבתי שההיריון יעצור אותה, אך הרופאה אישרה לה להמשיך להתאמן. היא מודעת היטב לאחריות שתוטל עליה עם בואה של התינוקת הקטנה, ולחובה לשמור ולהגן עליה בכל מחיר.

״מה קורה?״ אני סוגר את דלת המשרד ושולף בקבוק מים מהמקרר. מנולו נראה מותש, ראשו שמוט על גב הספה וחולצתו מקומטת. בשונה ממגי, איסבלה חווה היריון קשוח במיוחד. בחודשים האחרונים היא אושפזה להשגחה פעם אחר פעם.

״אשפזו את איסבלה שוב. לא אוכל להישאר כאן יותר מדי, אל תסמכו עליי הלילה.״

״איפה פרנקי?״

״בבית הספר. איסבלה סיכמה עם מגי שתאסוף אותה בסוף יום הלימודים. היא תישאר איתכם עד להודעה חדשה.״

״היא הייתה צריכה להישאר אצלנו מההתחלה, איסבלה לא צריכה להתמודד גם איתה במצבה. אני לא מבין למה היא מתעקשת שפרנקי תחזור הביתה בכל פעם שמשחררים אותה.״

״קשה לה להיות רחוקה ממנה,״ מנולו עונה ומצית סיגריה. ״לא נשאר עוד הרבה זמן עד הלידה, בקרוב הסיפור הזה ייגמר וכולנו נחזור הביתה.״

״דאגת לסידורי האבטחה בשיקגו?״ אני משנה נושא ומתיישב מאחורי השולחן.

״ג׳סי יצמיד לאריקה אבטחה.״

״לא מקובל,״ אני עונה בקשיחות. ״אבקש מלוקה לטפל בנושא.״

״ג׳יי לא יאפשר לארי להסתובב בלי אבטחה, והבניין שבו היא תגור שייך לתאו ונמצא תחת אבטחה כבדה. אתה מכיר את המקום, גרת שם עם מגי.״

״זה לא נתון לדיון, אני אדאג לאבטחת המשפחה ולא אף אחד אחר.״

״תעשה מה שאתה חושב,״ הוא נעמד ופונה אל הדלת. ״רק תוריד ממני את העומס בשבועות הקרובים, אין לי מקום בראש לכלום.״

״ברור. אם תצטרך משהו, תעדכן אותי, אני פה.״

מנולו מהנהן וסוגר אחריו את הדלת, אך מייד היא נפתחת ולוקה נכנס.

״מנולו עסוק עם איסבלה ואנחנו צריכים לטפל בעניין האבטחה של אריקה,״ אני אומר ללא הקדמה. ״עוד יומיים היא חוזרת לשיקגו והיא לא מתכוונת להישאר עם משפחת רוסי היקרה. אני לא מוכן שהאנשים של ג׳סי יאבטחו אותה.״

״כבר סגרתי את העניין, המאבטחים שלה יטוסו איתה.״

״מעולה.״

״דיברתי עם צ׳ינו ונתחיל בהעברת הסחורה לנקודות שונות בבוסטון. המשלוח גדול מדי ואנחנו לא יכולים לקחת סיכונים מיותרים. הניגרים יושבים לנו על הזנב וכבר הפילו לנו את המשלוחים האחרונים, אנחנו לא יכולים להמשיך להסתבך עם המשטרה,״ הוא מעדכן.

״איך אתם מתכננים לשנע את הסחורה?״

״נבנה תוכנית ונציג לך אותה.״

״מי יטפל ברחובות? כל לילה הניגרים גורמים לבלגן, ומנולו עסוק מדי עם איסבלה.״

״סוסנה וקמיליו ירדו לשטח עם הצוותים שלהם. אם תתעורר בעיה גדולה, נתייצב.״

״תבקש מהם לעדכן אותי בכל התפתחות.״ אני מסמן לו שהשיחה הסתיימה ונכנס להתקלח.

לאחר המלחמות ברוסים ובקולומביאנים חשבתי שהארגונים המקומיים יהיו חכמים מספיק לא להתעסק איתי. טעיתי. הניגרים הפכו למטרד. בשלב זה הם כבר היו אמורים להבין שלא יצליחו לעצור את ההשתלטות שלי על בוסטון. לעומת זאת, ג׳סי וברונו מתרגשים מהם יתר על המידה ומנסים להגיע איתם להבנות. הם לא יוכלו לעצור אותי גם אם יגיעו להסכמה, אף אחד לא יוכל. אני אסיים את ההשתלטות על בוסטון.

״הכול מוכן לקליטת החדשים?״ אני פונה אל צ׳ינו ולוקה. הם עומדים ליד שולחן הישיבות ובוחנים את המפה. אני מסיים לכפתר את החולצה ומפעיל את מכונת הקפה.

״נראה שהגיוס הוא הדבר היחיד שמעניין אותך,״ צ׳ינו אומר. ״יש לנו מספיק אנשים כרגע, ועניינים חשובים יותר לדאוג להם.״

״ביררתם מה חדש אצל הניגרים?״ אני מתעלם מהערתו של צ׳ינו.

״הם לא יותר מסתם כאב ראש ואנחנו מצליחים להחליש אותם.״

״זאת הטעות שלכם. אנחנו לא מחלישים אותם, אלא רוקדים לפי החליל שלהם. הם מטרידים אותנו כדי להסיח את דעתנו, הם לא ישבו בשקט ויעניקו לנו את העסקים והשטחים שלהם על מגש של כסף.״ אני לוגם מהקפה ומתיישב ליד השולחן. ״אסור לנו להיות שאננים ואנחנו חייבים לוודא שהם לא חוברים לאף ארגון אחר.״

״הייתי רוצה לומר שהוא פרנואיד, אבל יש משהו בדבריו,״ צ׳ינו אומר ללוקה ונשען על השולחן. ״נצטרך להיות ערוכים לכל מצב.״

״כרגע עדיף לנו להוריד פרופיל,״ לוקה אומר. ״איסבלה ומגי לקראת לידה, ואתה ומנולו תהיו עסוקים איתן. זה לא זמן טוב למשוך תשומת לב. אני מציע שנתחיל את האימונים ונתמקד באזורים שלנו ובעסקים המתפתחים בבוסטון.״

״תהיו ערניים ואל תסירו את העיניים מהניגרים. אני רוצה לדעת על כל צעד הכי קטן שהם עושים,״ אני דורש ומתחיל לעבור על המיילים. כמה מהם נשלחו מאבא, אני נאנח ולא טורח לפתוח אותם. הוא יצטרך לחכות, לא אאפשר לו להרוס לי את היום עם בלבולי מוח מיותרים. כך או אחרת, אמצא דרך לפתור את הבעיה עם הניגרים.

מגי נכנסת למשרד, בגדי האימון שלה התחלפו בשמלת מיני קצרה במיוחד. ממתי אשתי לובשת שמלות סקסיות באמצע היום?

״תשאירו אותנו לבד.״

״אל תצאו, אני ממהרת. אני רוצה להספיק לבקר את איסבלה לפני שאאסוף את פרנקי, היא שוב מאושפזת.״

״אני יודע, מנולו עדכן אותי.״ מבט אחד אל צ׳ינו ולוקה, והם מבינים את הרמז.

״לאן אתם הולכים?״ היא מסתכלת עליהם.

״לקנות לנו שקט,״ לוקה עונה וסוגר אחריו את הדלת. מגי מרימה גבות בשאלה ואני מסמן לה להתקרב אליי.

״למה הם עמדו מעל המפה? יש בעיה שאני צריכה לדעת עליה?״ היא שואלת בחשדנות ומתיישבת על ברכיי. ״אתה מריח טוב,״ היא טומנת את אפה בשקע צווארי ומסניפה אותי, שוכחת מה שאלה או לאן היא צריכה ללכת.

״זהו, בכזאת קלות הסחתי את דעתך?״ אני מנשק אותה, ידי מטפסת על ירכה, מחליקה מתחת לשמלת המיני ומלטפת אותה מעל התחתונים. מגי גונחת לתוך פי וחופנת את פניי בכפות ידיה הקטנות, מעמיקה את הנשיקה. אם הייתי יודע שנשים בהיריון רגישות וחרמניות כל כך, הייתי מכניס אותה להיריון לפני החתונה. ידי הפנויה פותחת את רוכסן השמלה. ״אני צריך לראות את החזה הסקסי הזה.״

״אל תתרגל אליו, הוא ייעלם אחרי הלידה.״

״אדאג שתהיי בהיריון כל הזמן, אני לא מתכוון להיפרד ממנו.״

באג צוחקת ופושטת את החזייה, חושפת את החזה המושלם שלה. אני תוחב את אחת הפטמות לפי בעדינות, יודע שהן רגישות מדי. לא ברור לי איך החזה הצליח להתרחב בצורה כזאת, זה לא נראה הגיוני בכלל. אני מסיט את תחתוניה ותוחב את אצבעי לתוכה באיטיות.

״אני רוצה אותך בתוכי,״ היא דורשת ואצבעותיה נלחמות באבזם החגורה שלי בחוסר סבלנות. אני צוחק ונעמד איתה בין זרועותיי, מושיב אותה על השולחן ומפשק את רגליה.

״אתה לא זריז מספיק, טורנטיני, בשלב הזה כבר היית צריך להיות עמוק בתוכי,״ היא מתגרה בי.

״אם את רוצה לצאת מפה בהליכה יציבה כדאי לך להפסיק לאתגר אותי.״ אני שולף את איברי, מסיט את תחתוניה וחודר לתוכה בעוצמה. פיה נפער ואני מגחך, ״מה אמרת, באג?״

גופי נע בקצב מהיר כמו שהיא אוהבת. מגי גונחת ואוחזת בשולי השולחן, מניעה מעט את האגן שלה לקראתי בתיאום מושלם.

״תפשוט את החולצה,״ היא דורשת. אני פותח את הכפתורים והולך לאיבוד בעיניה הכחולות, בשפתיה המשורטטות, בצווארה הארוך. האישה הזאת היא התמכרות פסיכית. אני מעמיק את החדירות ומתענג מהקולות שהיא משמיעה. מגי מתרוממת לישיבה וזרועותיה נתלות על צווארי.

״לא נמאס לך להריח אותי?״ אני מושך מעט את שערה ומטה את ראשה לאחור. כף ידי תומכת בגבה התחתון וכל חדירה מקרבת אותה אל הקצה. ירכיה הרועדות נכרכות סביבי ונשימותיה כבדות. אני מנשק את צווארה, נושך, מוצץ ונע בתוכה מהר יותר.

״כן,״ היא גונחת בקול וציפורניה ננעצות בכתפיי. אני מחליק את לשוני לאורך צווארה וגומר בתוכה. ״אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיך.״

״בלעדיי או בלעדי הזין שלי?״ שדיה עולים ויורדים עם נשימותיה הכבדות ואני רוכן אליהם, מגרה אותם בלשוני.

״אני צריכה להתקלח שוב,״ כפות ידיה נצמדות אל חזי והודפות אותי לאחור. היא יורדת מהשולחן ולוקחת את התיק שלה, שולחת אליי מבט קצר לפני שדלת חדר הרחצה נסגרת אחריה בצליל נקישה.

״נעלת?״ אני שואל בחוסר הבנה.

״רק מוודאת שלא תוכל להסיח את דעתי שוב.״

אני צוחק וחוזר לקרוא את המיילים, מחפש את דוח הרווח שביקשתי מניקו להכין.

״מה קרה לשמלת המיני?״ אני שואל כשהיא יוצאת מהמקלחת לבושה במכנסי טייץ ובגופייה.

״לבשתי אותה רק כדי להרשים אותך.״

״התכוונת להרשים אותי ולברוח? כשנכנסת למשרד אמרת שאת ממהרת,״ אני מזכיר לה.

״רציתי שתתחנן שאישאר,״ היא מודה בחיוך. אני נד בראשי ומחייך, האישה הזאת תטריף אותי. ״אני מכניסה קצת אקשן לחיי הנישואים.״

״אני שם לב, מלא אקשן,״ אני מקניט. ״רק חבל ששכחת פרט קטן, בעלך לא מתחנן, הוא לוקח.״

״אז כדאי שאברח לפני שתחליט לקחת עוד.״ היא יוצאת מהמשרד וסוגרת אחריה את הדלת.

״אפשר לחזור לעבודה?״ לוקה שואל ונכנס למשרד בלי להמתין לתשובה.

״איפה צ׳ינו?״

״יצא לטפל בכמה עניינים לקראת המשלוח הבא. נתחיל לעבוד על המסלולים? הספקת לדבר עם ג׳סי?״

״קודם נקבע תאריכים, נרכיב את המסלול ולאחר מכן נאשר מולו את כל הפרטים.״

״זאת דרך יפה לומר שלוח הזמנים שלו לא מעניין אותך.״

מגי

״היי,״ אני אומרת בקול שקט ומתקרבת למיטתה של איסבלה. היא נראית חלשה ומותשת. אני מלטפת את שערה, שונאת לראות את הדמעות בעיניה. זאת הייתה אמורה להיות התקופה היפה בחייה, ובמקום זאת היא אומללה כל כך.

״אין לי כוח יותר,״ קולה החלש מכווץ את בטני.

״את חייבת להיות חזקה, לא נותר עוד הרבה,״ אני מנסה לעודד אותה. ״בקרוב התינוק הקטנטן ייוולד ותשכחי את התקופה המסריחה הזאת.״

״כל הגוף כואב לי, אני לא מסוגלת אפילו להזיז את הראש ובקושי מצליחה לדבר. אני לא אמורה לבכות כל היום.״ בכייה מתחזק. ״אני לא חולה, אני בהיריון וזאת ברכה כי רציתי בזה כל כך, אבל אני לא יכולה לעצור את הדמעות ואת הרחמים העצמיים. איך הגעתי למצב הזה? בהיריון של פרנקי לא הרגשתי ככה.״ אני מנגבת את דמעותיה ואוחזת בכף ידה. ״אכזבתי את כולם. פרנקי כמעט לא רואה אותי, וכשהיא איתי אני לא מסוגלת להתייחס אליה כי הראש שלי כל הזמן בתוך האסלה. ומנולו... מסכן, הוא כבר לא יודע מה לעשות או לומר כדי להפוך את התקופה הזאת לנסבלת.״ היא מנסה לזוז וגונחת בכאב. ״זאת הייתה אמורה להיות התקופה הכי יפה שלנו, שלך ושלי. התלהבנו כל כך שאנחנו בהיריון יחד ותראי אותי, אני כמו גווייה.״

״תשכחי מזה, אנחנו נהנה יחד מהתינוקות שלנו ונראה אותם גדלים ומשחקים,״ אני מעודדת אותה בחיוך. ״כל היריון הוא שונה. את חייבת לזכור שמנולו ואת חיכיתם לתינוק זמן רב ועברתם לא מעט כדי להגיע לרגע הזה.״

״את צודקת,״ היא אומרת בעצבות ומוחה את דמעותיה. ״אסור לי לבכות, קיבלתי מתנה.״

״בדיוק, קיבלת מתנה וברגע שהוא יהיה פה איתנו את תשכחי את החודשים האלו.״

״אני רק רוצה שהזמן יעבור כבר.״ הדמעות מתחלפות באיטיות בחיוך קטנטן. ״למה את כזאת יפה? איפה היית?״

״יפה? אני אפילו לא מאופרת. יצאתי מהאימון ובאתי לפה.״

״אני מקנאה בך. אני רוצה להתאמן, לעבוד, לבלות עם הבת שלי. ספרי לי איך מתקדם הפרויקט שלך ושל מילאן.״

״מצאנו מבנה מדהים עבור המשרד וכרגע אנחנו עובדות על ההדמיה עם האדריכלית. יש לנו הרבה עבודה, אבל דברים מתחילים להסתדר וזה מרגש.״

״מרגש מאוד, אני שמחה שהחלטתן להקים משרד לעיצוב פנים משלכן.״

דלת החדר נפתחת ואימה של איסבלה נכנסת, בידה סל מלא בקופסאות.

״מה שלומך, מגי?״ היא שואלת אותי בחיוך. אני לוקחת ממנה את הסל ומחבקת אותה. ״ההיריון מחמיא לך כל כך.״

״תודה רבה.״ אני מחייכת ומלטפת את בטני. לרגע לא חשבתי שאוהב כל כך את השינויים בגופי. ״איך את מרגישה?״

״אהיה בסדר כשהילדה שלי תלד והחיוך יחזור להאיר את פניה,״ היא מסתכלת על איסבלה בדאגה. ״התינוק הזה כבר מתגלה כבעייתי.״

״הוא יהיה ילד טוב ונוח,״ אני מבטיחה. ״אחרי ההיריון הזה לא תהיה לו ברירה חוץ מלהיות נסיך.״

״ואם הוא לא יהיה נסיך, זאת תהיה בעיה של אבא שלו,״ איסבלה אומרת. ״ברגע שהוא ייוולד, מנולו יצטרך להישאר ער בלילות. נשארתי ערה מספיק לילות בחודשים האחרונים.״

״לגברים שלנו אין בעיה להישאר ערים בלילות, יש להם בעיה להישאר בבית כל הלילה,״ אני אומרת. ״נצטרך לעבור לגור יחד ולעשות תורנויות שינה.״

איסבלה צוחקת בתגובה. ״את חושבת שהם יהיו אבות פעילים?״

״מנולו בטוח יהיה אב פעיל,״ אני אומרת ללא היסוס. ״בקשר לתכשיט שלי אני לא בטוחה. קשה לי לדמיין אותו מתמודד עם הבכי של התינוקת או מחליף לה חיתול. אני לא חושבת שאאפשר לו בכלל לנסות.״

״פרנקו הוא אבא טוב,״ איסבלה אומרת ואימה משפילה את מבטה, קשה לה אפילו לשמוע את שמו. אני לא יכולה להאשים אותה על כך. ״פרנקי מכורה אליו, וככל שהיא גדלה כך הקשר ביניהם מתחזק. אם קודם היא ראתה במנולו אבא ובפרנקו אבא נוסף, היום זה בדיוק ההפך.״

״אני אוהבת לראות את הקשר ביניהם, וכמו שאמרת, ככל שהיא גדלה כך הם מתקרבים יותר. לדעתי, קשה לו עם ילדים קטנים.״

״יכול להיות שזה ישתנה כשהילדה הקטנה תהיה איתו בבית כל הזמן,״ לוסיאנה, אימה של איסבלה אומרת. ״הוא לא הכיר את פרנקי כשהייתה תינוקת ואי אפשר לדעת איך הוא יהיה כשהתינוקת הזאת תיוולד, תני לו הזדמנות להוכיח את עצמו.״

אני מציצה בשעון ומרימה את התיק שלי. ״אני צריכה לאסוף את פרנקי מבית הספר, אדבר איתך בערב.״

״תתקשרו אליי בשיחת וידיאו?״

״נראה לך שפנקייק תוותר על שיחת וידיאו לפני השינה?״ אני שואלת בחיוך מנחם ומנשקת אותה. ״תהיי חזקה, חברה שלי, זה תכף נגמר.״

״תודה שבאת ושסבלת אותי.״

״אני פה בשבילך תמיד,״ אני מחבקת אותה ואת לוסיאנה וממהרת אל הרכב. בשעות האלו הפקקים בלתי נסבלים ואסור לי לאחר לבית הספר.

ליליאן סלמה נחום

ליליאן סלמה נחום (31), נולדה וגדלה בעיר אשקלון. עוד לפני שסיימה את בית הספר היסודי, כתבה סיפורים והמציאה דמויות. כעת, הדמויות שלה רואות אור.
 
ליליאן נשואה באושר לליעד ואמא לשני מלאכים-שטנים קטנים: הילי ודור. היא אוהבת לקרוא ספרים, לשמוע מוזיקה טובה וללמוד שפות ותרבויות שונות.

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
210 דירוגים
162 דירוגים
24 דירוגים
14 דירוגים
7 דירוגים
3 דירוגים
17/2/2024

ואווו ואווו ואווו מושלםם!! אין על מגי ופרנקו😍 מחכה להמשך❣️

1
31/1/2024

אין עלייך!!! מחכה כבר לספר הבא. ואם פרנקו מגיע תשלחי אותו אליי😉 אמאדו בדרך לחתונה... קדימה תפתיעי אותנו כמו שרק את יודעת.

1
4/5/2025

אני כל כך אוהבת את סדרת המאפיה הזו ובעיקר את הדמות של פרנקו , אני יכולה לקרוא עוד מאה ספרים רק עליו

30/4/2025

מושלם כרגיל אי אפשר להפסיק לקרוא

19/1/2025

אמאלה!!

11/1/2025

ספר מרתק מאוד!!! נהנתי לקרוא!

6/1/2025

ואוווווו, ספר מטורף! כמה התגעגעתי לפרנקו… כתיבה נהדרת, התרגשתי עד דמעות

2/1/2025

כל הספרים שלך מדהימים !!!!❤️

1/1/2025

פרנקו ומגי הם האהובים עלי ביותר אני מרגישה שהם נהיו חלק ממני. אני רוצה לדעת מה הם עושים עכשיו! הסדרה הזו טובה יותר מכל מה שיש לראות בנטפליקס. חובה לקרוא הכל לפני אבל. להתחיל מנשבעת בדם ולעבור ספר ספר בלי לדלג על אף אחד. זו גם הנאה בלתי רגילה בהתחייבות וגם חשוב כדי להבין את העלילה והדמויות של הספרים שאחרי. אחרת ההנאה תהיה פחותה לדעתי. אז מי שלא התחילה מה את עדיין עושה פה? תתחילי עם נשבעת בדם ותתקדמי.

21/10/2024

ספר מרגש עד דמעות רוצו לקרןא

19/10/2024

אי אפשר למצות את משפחת טורנטיני

26/9/2024

מושלללללם לא הצלחתי להפסיק לקרוא אני פשוט מאוהבתתתתת

20/9/2024

וואו אני לא מאמינה שסיימתי לקרוא את כל הסדרה ושזה נגמר איזה דכאון!! כמה חיכיתי לקרוא על פרנקו וזה כל כך השתלם כל הספרים שלו היו שווים את ההמתנה זה היה הרבה מעבר למה שמילים יכולות לתאר זה פשוט דכאון של החיים שזה נגמר ! מה אעשה עכשיו בלי משפחת טורנטיני

8/9/2024

אין לתאר את מגי ופרנקו זה סיפור סוחף שלא נשכח! חייב עוד מהצמד הזה! אין על העלילות של המאפייה תודה לך!

27/8/2024

יש רגעים לא קלים בספר אבל נהניתי מכל רגע

17/8/2024

וואו איזה סגירה יפה, רוצה עוד מפרנקו בכיתי איתם, צחקתי, התרגשתי תודה ליליאן על ספר שמראה שאם יש אהבה הכול אפשרי לא רק בספרים, גם בחיים.

26/6/2024

מהמם כמו כל הספרים בסדרה, לא עצרתי לרגע סוחף וכיפי.

29/5/2024

פרנקו... (;

12/5/2024

ספר מעולה כמצופה.

30/4/2024

וואו !! הסופרת הכי טובה בעולם!

25/4/2024

ללא מיליםםםםםם לא ניתן להניח את הספר לדקה

16/3/2024

אחד הטובים

4/3/2024

וואוו ספר מדהים..נגמר לי מהר מחכה כבר לספר הבא...זה מתבקש שייהיה.

18/2/2024

ליליאן הקוסמת! ספר מושלם. מחכה כבר לבאים.

20/1/2024

ואווו ליליאן לא מאכזבת

4/1/2024

ספר מדהים! בדיוק כמו כל קודמיו בסדרת המאפיה!

19/12/2023

עוצר נשימה

27/11/2023

אין על ליליאן שרוקמת ספר מרתק מדהים ויפה במיוחד. פשוט קוסמת. לא הנחתי מהיד עד שסיימתי תוך מספר שעות. נהדר!

22/11/2023

ספר מעולה !!!! אין על פרנקו טורנטיני.. אי אפשר לשחרר אותו ולהפסיק לקרוא עליו חייב ספר המשך..

23/10/2023

מעולה אהבתי ממתינה לספר הבא

29/9/2023

שלמות. כמו כל ספר של ליליאן.... מחכה בקוצר רוח לסיפור של אריקה ואמאדו!!

28/9/2023

מושלם כרגיל ומחכה לבאים בסדרה!!!!

27/9/2023

מושלם פשוט מושלם

4/9/2023

אני לא יודעת איך ממשיכים מכאן??!!! נשארתי עם נשימה עצורה מחכה לדף הבא פשוט אין מילים!

3/9/2023

מושלם!

19/8/2023

קראתי את כל סדרת המאפיה (ואת אלף טבעות). אני לא האמנתי שאוהב את פרנקו עד שהגעתי לספרים שלו ושל מגי.. ואין מה להגיד, אני מתה עליהם (המועדפים עליי היו רומאו וענת). חשוב לציין ש״מובסת״ זה ספר לא קל ויכול לעורר טריגר לנשים מסויימות. מעבר לזה הוא ספר מצויין וסוחף.. אני מרגישה שהכתיבה של ליליאן בספרים האחרונים (החל מקאפו ועד המובסת) יותר סוחפת ומהפנטת . מגי ופרנקו הו דמויות עוצרות נשימה! הופ לעומת זאת בלתי נסבלת וזו הסיבה שגם לא סבלתי את הספר עליה ועל אנדרה.. לפעמים מרגיש לי שהספר עליה ועל אנדרה בכלל נועד להכין את הקרקע לקראת מגי ופרנקו. ליליאן את נהדרת! מחכה להמשך.

14/8/2023

אין סיפור ענק, המשך מעלליהם של משפחת טורנטיני ופרנקו בפרט. דחיתי שבועות את קריאת הספר אך בסוף נהנתי מכל רגע מומלץ מחום.

13/8/2023

ואוו פרנקווו איזה דבר זה!! הלוואי ויהיה עוד ספר המשך, לא מוכנים להיפרד עדיין ממשפחת טורנטיני! ❤️

13/8/2023

מושלם מושלם אין על פרנקו ומגי הזוג הכי מעניין💞💞💞

10/8/2023

ספר מושלם פרנקו אהובי חזר ומגי זוג מנצח בכל סדרת המאפיה ליליאן את גדולה מהחיים מחכה לספר הבא שלך❤️

9/8/2023

ספר מפתיע מאוד ,יפה,ואי אפשר להוריד אותו מהיד

7/8/2023

מושלם כיאה לליליאן המוכשרת

4/8/2023

וואוו כל כך עוצמתי, שובר את הלב. חבל שנגמר ככה מהר מחכה לספר הבאאא

31/7/2023

מושלם!! הספר נגמר לי מהר מידי

31/7/2023

וואו אחד ענק

23/7/2023

ואוווו אין על הכביתה של ליליאן!!! אני רוצה עוד מזה

19/7/2023

מושלם כתיבה סוחפת לא יכולתי להניח את הספר

18/7/2023

סוחף, קולח, מרגש, מדהים, כמו כל הספרים של ליליאן, במיוחד סדרת המאפיה. מומלץ מאוד!

18/7/2023

וואוווו מבטאת את הכל.... את מוחצת לי את הלב בכל פעם מחדש, מה יהיה מה????

15/7/2023

ליליאן במיטבה. קוסמת המילים. מעולה!!! מחכה להמשך...

15/7/2023

מושלםםםםםםםםםםםםם השאירה סוף פתוח לסיפור של ארי . מחכה בקוצר רוח אין עליך ליליאן

14/7/2023

לא רציתי שייגמר. הסוף הגיע מהר מידי

13/7/2023

מושלםםםםםם נדיר

11/7/2023

אוהבת מאוד את הסדרה הזאת. במיוחד את פרנקו 🖤

10/7/2023

מושלם כמו תמיד אין על ליליאן! לא יכולה לחכות לספר הבא

10/7/2023

ליליאן אהובתינו מפציצה שוב. פרנקו ומגי השילוב המושלם. ספר מטלטל בכיתי צחקתי התעודדתי ואני רוצה את פרנקו בתור בעלי. מכורה ⭐⭐⭐⭐⭐

5/7/2023

כל כך התגעגעתי לפרנקו ומגי ספר מושלם סידרה נדירה אין על הכתיבה של ליליאן הנדירה מחכה לספר המשך❤️❤️❤️

4/7/2023

מושלם כמו כל הספרים שלה!! אין ולא יהיה כמו פרנקו טורנטיני!!! אחחחח איזה גבר!! נהנתי מכל רגע, לא הצלחתי להוריד מהיד

4/7/2023

ואוו מדהים כייף לחזור למשפחה האהובה שלנו ו לפנטהאוז , מומלץ ביותר ליליאן עשית זאת שוב פעם 👏👏👏

4/7/2023

ספר מטורף כמו שאר הספרים. ליליאן עשית את זה שוב ובגדול!! אין על המשפחה הזאת בעולם וכמה שלפרנקו אכפת גם מהחברים שלו.

4/7/2023

ספר מקסים ועצוב שנותן המון כח ותקווה. לא כל אחת תתחבר לספר רק מי שאוהבת ורוצה לדעת עוד על המשפחה. זה ספר המשך ולא ספר על זוג חדש. אני אוהבת ספרים כאלו

1/7/2023

מרגש וסוחף כל כך התגעגעתי למשפחה הזאת ובעיקר לפרנקו מקווה שספר המדך על אמדו ואריקה בקרוב🙏🙏

28/6/2023

אין ולא יהיה על ליליאן!!!! קראתי כל ספר ומתבאסת שנגמר! מחכה כבר לספר הבא בתקווה שיהיה על אמאדו ואריקה

26/6/2023

ספר נחמד... אכתיבה זורמת ועם הומור כמו שרק ליליאן יודעת...וחוץ מזה שאין על פרנקו..

25/6/2023

מהמםם

24/6/2023

כמו תמיד, אלופה!!!!!

23/6/2023

מחכה לספר הבא

22/6/2023

ספר מושלם ליליאן את מלכת המאפיה האיטלקית מחכה כבר לספר הבא שלך

21/6/2023

את פשוט מעולההההההההההההה כל פעם את מחדשת לי ומשאירה לי טעם של עוד...

21/6/2023

מושלםםםםםםםם כרגיל כמו כל הספרים של ליליאן גם כשקוראים בפעם השניה את כל הסידרה נהנים כמו בפעם הראשונה

21/6/2023

איזה ספר אמאאא אין לי מילים פשוט מרגש בכיתי ,צחקתי ,התאהבתי מחדש בפרנקו ומגי. מחכה לספר הבא על אמדאו ואריקה

21/6/2023

אמאל'הההה מטורף מטורף מטורףףףף!!! אין על ליליאן, מלכת המאפיה והאחראית לקיומו של פרנקו טורנטיני האחד והיחיד!! ספר מעולה כמו כל הספרים שלה מחכה בקוצר רוח לספר של אמאדו ואריקה זה בטוח הולך להיות מטורף עוד יותר!!

20/6/2023

מושלם!! כמה התגעגעתי למשפחת טורנטיני

20/6/2023

רק מי שעברה משהו דומה תוכל להבין את תחושת ההזדהות! הספר הכי טוב של ליליאן לדעתי!

20/6/2023

אין עלייך ליליאן!! אמן שנזכה כל חודש לקרוא ספר חדש שלך 🤣 מחכה בקוצר רוח לספרררר הבאאאאא

19/6/2023

שוב ליליאן עשתה זאת בענק, ספר מעולה מלא בכאב, עוצמה, אבדה, ואהבה ענקית שהצליחה להתגבר על הכל. איך שאני אוהבת את פרנקו ומגי הם זוג מהשמיים. תודה רבה לך ליליאן מחכה כבר לספר הבא בסדרה. 🙏🙏🙏🙏💜💜💜💜

18/6/2023

וואווו אי אפשר להפסיק להתאהב בדמויות ולקרוא, מחכה להמשך...

18/6/2023

היה כל כך כיף לחזור למשפחה הזאת ולראות מה שלומם…. אהבתי כל מילה בספר הזה, אהבתי את האנושיות של פרנקו בספר, בקיצור ליליאן עשתה זאת שוב ואני מתה עליה ❤️

18/6/2023

כרגיל פרנקו ומגי שובים את הלב עם אויבים חדשים בחיי המאפיה ומלחמה חדשה בינם לבין עצמם, מגי מרגשת ופרנקו מגלה לנו עוד צדדים שגורמים לנו כמו תמיד להתאהב ולהתמכר אל הזוג הכי יפה במאפיה.... כבר מתגעגעת לעוד

17/6/2023

ספר מושלם!!! איזה כייף לחזור לדמויות האהובות שלי!!!

17/6/2023

מושלם כרגיל כמו כל ספר בסדרה המטורפת הזאת!!!

17/6/2023

טוב מתי הספר הבא יוצא על אריקה ואמאדו?!?!

17/6/2023

מעולה ❣️❣️❣️ קיצבי רגיש ליליאן שיחקה אותה שוב שאפו ענק 👏👏👏

16/6/2023

מושלםםם כמו כל סדרת המאפיה. מחכה לספר הבא עם אריקה ו... לא רוצה לעשות ספויילר למי שלא קראה עדיין

16/6/2023

ספר מעולה חייבת לציין שירדו לי דמעות ברוב קריאת הספר

16/6/2023

תודה על עוד הצצה מושלמת ומרגשת לחיים של פרנקו ומגי! עשית את זה כמו תמיד, מושלם ובלי לאכזב. חובה קריאה!!!!

16/6/2023

מעולה כמו כל ספרי המאפיה. מקווה שיהיו עוד המון ספרים.

16/6/2023

מושלם! אין על פרנקו, מחכה כבר לספרים הבאים

15/6/2023

מווושלם!!!! אין על הספרים של ליליאן!!! מחכה לספר על אמאדו🙏🏻🙏🏻🙏🏻

15/6/2023

אין על ליליאן ועל סדרת המאפיה שלה! בכל ספר היא כובשת אותי מחדש. ופרנקו כמה בא לי שתהיה אמיתי 😍 ממליצה כל כך!!! מחכה לספר של אמדאו ואריקה 🫶🏻

15/6/2023

מה אומר ומה אגיד ליליאן זאת ליליאן מומלץץץץ מושלם.

15/6/2023

שוב ספר מרגש שלא הנחתי מהיד מחכה עכשיו לאריקה ואמדאו

15/6/2023

ואווו סיימתי אותו ביום אחד!! שרופה על המשפחה הזאת יכולה לקרוא עליהם שעות! ספר מקסים !

14/6/2023

אהבתי, בכיתי, התרגשתי, צחקתי והכי חשוב - לא הצלחתי להפסיק לקרוא!

14/6/2023

מושלם!!! פשוט מושלם !!!!! ליליאן עושה זאת שוב!!!!! הנאה מושלמת!!

14/6/2023

במילה אחת מושלםםםם.

14/6/2023

נשארתי עם טעם של עוד.. מתי הספר הבא?

14/6/2023

אין שלמות כזאת!!!!

14/6/2023

ואוו איזה ספר מושלם ❤️ כמה בכיתי

14/6/2023

כל ספר בסדרה פשוט מדהים יותר מהשני וחוץ מזה שהתאהבתי בפרנקו עוד קצת נשארתי עם טעם לעוד , מחכה בקוצר רוח לספר הבא! (- אריקה ?)

13/6/2023

תראו אני נתתי 5 כוכבים כי זה פרנקו ולדעתי זו הדמות הגברית הכי מושלמת שנכתבה אבר! אבל וזה אבל גדול הספר לא ברמה הכי גבוהה שיש במיוחד ההתחלה קצת מתישה וגם צפויה מה שהציל את הספר זה הדמות הכה טובה של פרנקו הוא פשוט מושלם אז אני בגדול נהנתי ממליצה למי שקראה את הסדרה ומאוהבת בפרנקו

13/6/2023

מושלם!!!!

13/6/2023

וואווו אין מילים איזה ספר בכיתי,צחקתי,צרחתי,התעצבנתי גילגלתי עיניים.... מה לא עברתי בספר הזה. לא הצלחתי לעזוב את הספר הזה לילה לבן שגלש לבוקר עד שסיימתי ולגמרי שווה את זה ליליאן מלכה שוב עשית את זה מחכה לספר של אמדאו ואריקה❤️❤️❤️

13/6/2023

אהבתי מאוד את הספר , הוא היה מרגש אכפתי ורואים כמה האהבה של פרנקו ומגי כלכך אמיתית סוף סוף לא הראו את הבחורה החזקה שלא נשברת מכל דבר והראו עוד צדדים , ג׳יי פשוט חרא מזוין ואריקה לשלטון😍

13/6/2023

ליליאן עושה זאת שוב עם ספר שהוא מעבר לזוגיות של פרנקו ומגי- אלא גם הכנה לבאים.. נשארת מסוקרנת ומחכה לבא בתור.

12/6/2023

אין גברת נחום מלכת המאפיה ואין עליה בעולם! מאוהבת בכתיבה שלה ובכל ספר ספר שהיא מוציאה אי אפשר שלא להתענג עליו ולשקוע בכמה שעות מבורכות של קריאה, כל דמות ודמות שלה כובשת ובקלות רבה מתאהבים ופרנקו? פרנקו מלך וכל מילה מיותרת💜 נגמר לי מהר ורוצה עודדדד

12/6/2023

במילה אחת wow

12/6/2023

וואוו שלמות!!! היה כל כך מרגש,גרם לי לבכות,להתרגש לשמוח…ופרנקו הזה…כמה אהבה יש לכמעט אלוהים!!! אמאלללהההה רוצו לקרוא!!! עשיתי לילה לבן רק כדי לסיים את הספר!!!

12/6/2023

תמיד כיף לקרוא את ליליאן ואין על פרנקו ומגי. מקסים

12/6/2023

מושלם

12/6/2023

ספר שאי אפשר להפסיק לקרוא מלא ברגש במתח ובהנאה.

12/6/2023

ספר מעולה סופר התגעגענו למשפחת טורנטיני

11/6/2023

מדהים! הספר שחיכיתי לו כל כך הרבה! לא יכולתי לעזוב את הספר. הוא טוב הרבה יותר ממה שחשבתי שיוכל להיות. תודה לליליאן על עוד טעימה והמשל לסיפור של פרנקו ומגי 🤍

11/6/2023

איןןן עללל ליליאןןן!! מושלםם

11/6/2023

מושלם כמו הקודמים מחכה כבר לספר הבאאא

29/3/2024

אז ככה...ליליאן סופרת מעולה - אין ספק בכך...אבל, אני כבר מיציתי את הסידרה הזו...חוזר על עצמו יותר מידיי... אני חושבת שעם כישרון ויכולות כמו שיש לליליאן, בהחלט רצוי לצאת מקופסת משפחת טורנטיני/ מאפיה... ולהכיר לנו עלילות ודמויות חדשות 🙏. דיי לסידרה הזו... כבר מתיש...הגענו כבר לנכדים ואוטוטו לנינים...ועדיין סיפורי המאפיה לא ממש משתנים🤷‍♀️ 3.5 כוכבים מבחינתי...

1
21/10/2024

ממליצה לקרוא את הספר לאחר שקוראים את הסידרה החדשה נסכית המאפיה, קראתי את הספר לפני וגם אחרי וככה זה היה יותר מעניין ויש סגירת מעגל.

13/8/2024

מאוהבת קשות בדמויות של כל הסדרה ובייחוד בפרנקו

22/1/2024

מהמםםם כמו כל קודמיו מחכה כבר לספר הבאה....

14/12/2023

מקסים

12/11/2023

יפה , אין ספק.

31/8/2023

מעולה

9/8/2023

כרגיל ליליאן עושה קסמים. ספר מקסים הסיפור של מגי ופרנקו לא יכול שלא להיות מרתק. אבל הספר הזה סחף קצת פחות מקודמיו למרות הסיפור המרגש. מחכה לסיפור של אמאדו ואריקה.

13/7/2023

התחיל טוב ונגמר צולע. משהו השתנה בכתיבה בספרים האחרונים של ליליאן, מלא חזרתיות וקיטש, חסר עומק… 4 כוכבים על העניין באמצע הספר והפתח המסקרן שהשאירה בסוף הסיפור

27/6/2023

כמו תמיד הספרים של המאפיה ומשפחת טורנטיני לא נמאסים אף פעםםם תודה על המשפחה המדהימה הזאת והסיפור אהבה המדהים של פרנקו ומגי עכשיו איך לעזעזל מחכים לספר של אמאדו ואריקה? מתחילת הספר רק חיכיתי לסיפור שלהם כבר בקיצור אהבתי

16/6/2023

סיפור המשך של כל ספרי המאפייה. מעניין וסוחף מעלה מודעות של נושא חשוב.

15/6/2023

אני אוהבת מאוד את ליליאן ואת מש טורנטיני אבל הספר הזה לצערי חלש ובנאלי

12/6/2023

נחמד אבל לא יותר מזה.

29/6/2023

כמעט אלוהים היה הדואט הכי טוב שקראתי בחיי. חזרתי עליו אולי 8 פעמים. כך היה עדיף להשאיר את זה. מובסת לא נותן כלום אלא מפחית מעוצמת הדמויות וחבל

2
21/8/2023

לא יודעת… אני הכי אוהבת את פרנקו ומגי אבל הרגיש לי שבספר הזה הם שונים, אולי בגלל הדברים שהדמויות עוברות ועדיין פתאום פחות התחברתי אליהם. קצת מבאס ועדיין הם הזוג האהוב עלי

22/7/2023

בדרכ הספרים של לילאן מעולים אבל פה היה חסר עלילה, היה רצף של אירועים אבל בלי שום עניין ! היה חסר ההומר שמלווה בדמויות המפתח...

29/6/2023

אחרי שקוראים את כל הספרים של ליליאן מבלי לקרוא את הכריכה , קצת התאכזבתי מהספר , נושא מאוד חשוב אין ספק אבל נמרח יתר על המידה ודליל בתוכן , ספר ראשון שהתאכזבתי

17/6/2023

הפעם לא עבד לי. הכתיבה, העלילה הצפויה, הדיאלוגים. מרגיש אחרת, לא אופייני לסופרת.

17/6/2023

מטורפת על הכתיבה של ליליאן, הסדרה הזו מדהימה ופרנקו כמו פרנקו... אבל ברמת העלילה בספר הזה - ציפיתי ליותר. הוא אוהב אותה ומאפיה, אחלה, אבל איפה פה באמת הסיפור שלהם?? הרבה בלאגן מסביב ומשהו שהתפספס... 🤷‍♀️ מחכה לאמאדו 😎

14/6/2023

מלא דמויות אותה עלילה שממשיכה נכון שליליאן יודעת לכתוב אבל אין פה שום חידוש סתם אותה תבנית

13/6/2023

ספר חמוד וזהו. דיי מרגיש שחוזר על עצמו החלק השני של "כמעט אלוהים", הכתיבה טובה והדמויות מוכרות, למי שקרא את כל הסדרה. לא מעבר לכך. כל מי שאוהבת את הסדרה תקרא את הספר אבל הסיפור חביב ולא יותר. בטח לא דומה לספרים היותר חזקים של ליליאן.

12/6/2023

מי שמכיר אותי אני אוהבת את הספרים של לילאן לצערי הספר לא המריא לא היה חידוש אותו דבר זה ירה בזה וההוא ירה בהם לילאן צריכה להתאפס ולחדש כיהפעם הספר אכזב נתתי 3 כוכבים ולא פחות בשביל הכבוד ללילאן

12/6/2023

אני כל כך אוהבת את הסדרה הזו שלא עצרתי באמצע אבל וזה אבל גדול הזה לא זה מעין ספר מעבר להמשך ולא חייב היה

11/6/2023

מתחיל חיובי ומתיש לאורך הדרך ..כאילו נגמר המרץ והמעוף באמצע הספר ... פתאום יש סוף טוב בארבע העמודים האחרונים. נראה כמו שלסופרת עצמה חפצה לקצר ולסיים את הספר במהירות.

3/7/2023

צפוי, רדוד ולא מחדש שום דבר באמת.. מרגיש שהספרים הולכים ונהיים חוזרים על עצמם..

25/6/2023

פחות התחברתי לספר ולכתיבה שלו. מרגיש שהרבה שיחות חוזרות על עצמן והעלילה נמרחת.. לא מעניין כמו הספרים האחרים בסדרה. לא הצלחתי לסיים את הספר

23/6/2023

נחמד ותו לא

17/6/2023

כל המוסיף גורע

14/6/2023

אני מרגישה שמהספר אלף טבעות הספרים שלה הפכו ליותר מדי אקשן ופחות עלילה . אם להיות כנה אני פה בשביל הרומנטיקה לא בשביל האקשן זה נחמד באופן יחסי כדי לגרום לדמויות להראות בצורה מסויימת אבל פה זה העיקר . אני מרגישה שכל הספר זה בום בום פיו פיו . התעייפתי

13/6/2023

אמאלה כמה שאני אוהבת את ליליאן ואת הכתיבה שלה. אבל, למה בשם אלוהים לכתוב עוד ספר על הזוג המדהים הזה ולצערי לעשות את זה בצורה לא טובה? אני כל כך מחכה לספרים הבאים שלה, על המאפיה המקסיקנית ועל העלילה שם ולהרגיש במדינה אחרת לשם שינוי.. ופה אני מרגישה שהיא הייתה חייבת להוציא את הסיפור הזה מהסיסטם שלה אבל לצערי היא פישלה פה לגמרי..זה לא הרגיש לי כמו ליליאן והכתיבה שלה. וואו כמה שהיה לי קשה ללחוץ על השני הכוכבים האלה… מגי ופרנקו ישארו תמיד הזוג האהוב עליי (אחרי ההורים שלה) אבל אמאלה כגודל הציפייה כגודל האכזבה.

12/2/2025

רכשתי את כל הסדרה הזו בגלל המלצות של חברות. חייבת לומר שהיו ספרים טובים בסדרה הזו וספרים פחות טובים עד משעמים. אך מה שהכי משמעותי ובא לידי ביטוי בספר הזה שהסופרת מנסה לעשות ספר פילוסופי/אימוני(קואצינג) … באמת, אם פרנקו הוא קאפו היחס והדרך שמזלזלים בו…. אם בפרק הראשון בסדרה היא מתארת את לורנזו כמישהי שכולם מכבדים פה הפוך…. וגם - הקשר בין מגי לפרנקו מתואר כאהבה גדולה למה ? איפה מתבטא הקשר חוץ מסקס בסדרה של אלמה ואנחל היה קשר והיתה כיתה טובה כנ״ל אצל מונרו ואלחנדרה כאן משעמם וגם ״נדרש״ לקנות את ההמשך כי אין סוף למרות שלא מוגדר כדואט בקיצור בזבוז כסף

7/7/2023

קראתי את כל הספרים של ליליאן ואהבתי מאוד! הספר חוזר על עצמו,,,, צפוי מאכזב באופן יחסי לספרים שלה.

11/6/2023

כתיבה ברמה מאוד נמוכה. חוזר על עצמו. בזבוז זמן וכסף.

מובסת ליליאן סלמה נחום

פרולוג


פרנקו

״מוכן?״ מנולו שואל מהכניסה למשרד. בלית ברירה אני סוגר את המחשב ולוקח את הטלפון הנייד מהשולחן.

״לכבוד מה ארוחת הערב? הן שכחו שאנחנו באמצע מלחמה עם הניגרים?״ אני צועד לעברו ושנינו עוזבים את המשרד.

״אתם חוגגים תאריך מיוחד?״

״לא שידוע לי, אבל היינו צריכים לקנות מתנה ליתר ביטחון.״ אני מציץ בשעון, כמו תמיד אנחנו מאחרים. מגי לא הייתה צריכה לכפות עלינו את הארוחה הזאת, היא יודעת שהמצב רגיש ושאני לא יכול לעזוב את המפקדה בשעה שמונה בערב. ״אולי היא חוגגת משהו שקשור לעסק.״

״בלי מילאן? הן שותפות, לא?״

״מגי חוגגת הכול עם איסבלה.״ אנחנו יוצאים מהמעלית ופונים אל הרכב שלי. ״איפה האוטו שלך?״

״אצל צ׳ינו.״

״הוא היה כאן היום?״

״כן. עברנו על התרשימים של המחסנים החדשים,״ הוא מספר ומסתכל על הדרך. ״תדריך הבוקר היה קשה. אתה מתכוון להמשיך בתוכנית?״

״יש לנו את הסחורה, את ההזדמנות ואת האנשים המתאימים כדי להתרחב לערים נוספות, אז מה הבעיה? מה עוצר אותנו?״

״על מה חשבת?״

״בוסטון. הרוסים והאירים שלטו שם במשך הרבה זמן. עכשיו כשהם לא בעניינים, אנחנו יכולים להתרחב ולהשתלט עליה בלי בעיה.״

״מי ששולטים בבוסטון כרגע הם כנופיות מקומיות וחברינו הניגרים. יש שם כמה כנופיות חזקות במיוחד, אבל הן לא מהוות סיכון עבורנו, נוכל להוריד אותן בלי למצמץ. הבעיה היא הניגרים. הגיע הזמן לפרק אותם. הם גורמים לנו יותר מדי כאבי ראש בזמן האחרון.״

״אני בעד הרעיון.״

״יש עוד אפשרויות חוץ מבוסטון?״ הוא מסתקרן.

״מיאמי, פלורידה. השוק החזק ביותר נמצא שם, הבעיה היא שקיימת תחרות גדולה ברחובות.״

״צ׳ינו רוצה לכבוש את מיאמי, כל היום הוא מדבר על זה.״

הטלפון ברכב מצלצל ואני נאנח כאשר שמו של וילי, יד ימינו של אמאדו מורנו, מופיע על הצג.

״הילד שוב הסתבך בצרות?״ מנולו מקניט אותי. מאז אלברו עזב את ניו יורק אני משמש כשמרטף לבן שלו. אם היה מדובר בכל אחד אחר הייתי מוצא דרך להתנער מהאחריות, אבל לא כשזה נוגע לאמאדו. אומנם הוא בלתי נסבל ואנחנו לא חברים או משהו דומה, ובכל זאת, אני לא יכול להפנות לו את הגב.

״כן?״ אני עונה לשיחה בחוסר סבלנות. ״מה עכשיו?״

״הניגרים פרצו למועדון ואני תקוע פה עם המשטרה. הורידו לנו שני מאבטחים ושלוש נערות ליווי,״ הוא רותח מזעם. ״אמאדו עזב הכול ויצא לרדוף אחריהם.״

״מתוגבר או לבד?״

״יש איתו שלושה אנשים. אני יכול לשלוח לך קישור למערכת שהתקנתי בטלפון של אחד מהם, תוכל לעקוב אחריהם בזמן אמת.״

״שלח,״ אני פוקד ומנתק.

מנולו כבר מתעסק בטלפון שלי, מתקין את תוכנת המעקב במסך הרכב. הדפוק נסע לאחד האזורים המסריחים בברוקלין ובטח אין לו מושג בכלל לאן הוא נכנס. לפחות אני לא רחוק משם.

״הם תוקפים את שתי הנקודות הרגישות שלנו — שיקגו ואמאדו,״ אני מצית סיגריה. ״נצטרך למצוא דרך לפגוע בהם עד שלא יוכלו להרים את הראש.״

״ההזדמנות הנכונה עוד תגיע,״ מנולו עונה בביטחון. לפי תוכנת המעקב אמאדו ואנשיו עדיין בתנועה, נבלעים בתוך שכונת עוני. הילד שכח שהוא כבר לא במקסיקו ושאלו לא הרחובות המוכרים שבהם הוא גדל.

״הוא מצפה לגבור עליהם בעזרת שלושה אנשים?״ אני שואל את עצמי. הבחור הזה הוא מתאבד, אין דרך אחרת לתאר זאת. הטלפון הנייד מצלצל שוב, הפעם זו אריקה. רק הילדה הזאת הייתה חסרה לי עכשיו.

״מה קורה?״ אני עונה בתוקפנות ומסמן למנולו להיות בשקט, אחרת היא לא תניח לו.

״אני רוצה לחזור הביתה ולא מוצאת טיסה פנויה,״ העצבות בקולה מבעירה את גופי. בתקופה האחרונה אני שולח אליה את המטוס שלי כאילו היה הוּבּר.

״את מתכוונת לדפוק את סיום התואר בגלל גבר?״

״אתה מתכוון לעזור לי?״ היא מתפרצת. ״אתה יודע מה? עזוב, אסתדר לבד.״

״תנשמי עמוק ותנמיכי את הטונים, את לא מדברת עם החבר שלך,״ אני נוזף בה. ״תכיני את הדברים שלך, תכף אעדכן אותך בפרטי הטיסה.״ אני מנתק לפני שהיא עונה ומבקש מסירי להתקשר לג׳ולי המזכירה שלי, אחותו הצעירה של לוקה.

״מה קורה, פרנקו?״ היא עונה אחרי כמה צלצולים, מתנשפת. ״זה דחוף? אני באמצע אימון.״

״אני צריך שתשלחי מטוס לאריקה. דברי איתה וסכמו את הפרטים.״

״אין בעיה, תכף אתקשר אליה.״

״תודה.״ אני מנתק את השיחה ומסתכל על מנולו, הוא שקוע במחשבות וכפות ידיו מאוגרפות. היא מצליחה להטריף אפילו את היפיוף, זה שיא.

״אחותי הפסיקה להתקשר אליי והתחילה להתקשר אליך?״ הוא מצית סיגריה.

״מערכת היחסים הדפוקה הזאת לא תחזיק מעמד. היא תפקח את העיניים ותבין שהבחור הזה לא טוב בשבילה.״

״אמאדו עצר במגרש גרוטאות ישן,״ מנולו מצביע על מסך הרכב. ״אני מכיר את המקום. אל תיסע לפי המסלול, תגיע לאזור ואכוון אותך, אבל קודם נעצור אצל חבר.״

״יכול להיות שעד שנגיע אל אמאדו יהיה מאוחר מדי.״

״אל תדאג, נגיע בזמן.״

מנולו מכיר את כל שכונות העוני בעיר. באזורים האלו הוא מוצא משתפי פעולה שמוכנים לדבר, לאסוף מידע ולעשות כל דבר אחר תמורת פרוטות. אני עוצר את הרכב והוא יוצא ממנו. אחרי כמה רגעים מנולו חוזר עם תיק גדול וחושף שני כלי נשק גדולים.

״נצטרך אותם כדי לקצר את המסיבה.״

״אני אוהב את דרך המחשבה שלך,״ אני מחייך וממשיך בנסיעה לפי הוראותיו.

כעבור זמן קצר אני מחנה ליד גדר גבוהה ושנינו יוצאים מהרכב. אני מוציא קָטֶר מארגז הכלים שבתא המטען, חותך במהירות את הגדר, ולאחר מכן לוקח אחת מהפצצות הקטנות והמיוחדות שהתחלנו לייצר בשנה האחרונה. הפצצה לא גורמת לנזק גדול מדי, אבל מעוררת המון רעש ובלגן, והכי חשוב, אפשר לסחוב אותה בכיס. אנחנו נכנסים למגרש הגרוטאות ומתחילים לרוץ. אני עוקב אחרי אמאדו בעזרת הטלפון הנייד עד שהצעקות של הניגרים נשמעות קרוב מספיק.

״נתפצל, נפתיע אותם משני כיוונים,״ אני לוחש למנולו והוא מהנהן בהסכמה. ״תתקשר אליי,״ אני פוקד ותוחב אוזנייה לאוזן. אין לנו מכשירי קשר ונצטרך להסתפק באוזניות של הטלפון הנייד. אני מתרחק ממנו ורץ להסתתר מאחורי רכב מרוסק, קרוב יותר למקור הרעש. בהתקהלות לפניי אני מזהה את אמאדו עומד חסר פחד מול המזדיינים שמכוונים נשק אליו ואל האנשים שלו.

״לפחות חמישה־עשר בחורים, כולם חמושים,״ אני לוחש למנולו. ״אמאדו והאנשים שלו מכותרים והבן זונה לא מראה שום פחד.״

״אם נתקוף הם עלולים לירות באמאדו.״

״יש לי רעיון, תתקרב ותחפה עליו ברגע שיתחיל הבלגן.״

״איזה בלגן?״

אני רץ שפוף לעבר אופנוע העומד בחושך, לא רחוק מהם. הוא כנראה שייך לאחד הבחורים, אבל הם עסוקים מדי באיומים ולא שמים לב אליי. אני שולף מהכיס את הצעצוע החדש, מפעיל את הפצצה ומצמיד אותה למכל הדלק. אני מתרחק מעט, מתכופף ומגן על ראשי מהדף הפיצוץ. כולם מסתובבים מופתעים אל מוקד הרעש. מנולו מבין את המסר ומתחיל לירות, מחפה על אמאדו ואנשיו שמייד רצים להסתתר מאחורי רכבם. אני פותח בירי על הניגרים הרצים לכיוון האופנוע הבוער, אך הם מתעשתים מהר ומשיבים אש לעברי ולעבר מנולו. אמאדו ואנשיו מצטרפים לחגיגה ויורים לכל הכיוונים. עשן שחור וסמיך מתפשט סביב האופנוע הבוער ומקשה עליי לאתר את מנולו.

״מנולו, הכול בסדר?״ הצעקות והיריות סביבו נשמעות באוזנייה שלי ומתערבבות עם הרעש סביבי.

״כן, אני ליד אמאדו והבחורים.״

אני מתרחק מהאזור הבוער ונתקל באחד הניגרים. הוא משתעל בפראות ולא מבחין בי. אני מנצל את המצוקה שלו ושולף סכין מחגורת הנשק, מתקרב אליו ובתנועה מהירה משסף את גרונו. גופתו צונחת לקרקע ואני רץ אל אמאדו ומנולו, משתדל לא להיחשף.

״מה אתם עושים פה?״ אמאדו שואל.

״השאלה היא מה אתה עושה פה. מה חשבת לעצמך כשבאת לפה לבד? נדבר על זה בבוקר, בינתיים תעוף מפה כל עוד אפשר.״

״אני לא עף מפה בלי הכסף.״

״ואיפה בדיוק נמצא הכסף המזוין?״ אני מתפרץ. מנולו ממשיך לירות ומפיל עוד שניים.

״ברכב.״ הוא מצביע בנשק על אחד הרכבים העומדים בצד.

״אתה בטוח?״

״בוודאות, ראיתי את התיק. הם דחפו אותו לתא המטען.״

״אחפה עליך, קח את התיק ותעוף מפה.״ אני נושם עמוק ומסמן למנולו לחפות עליי בזמן שאני מחפה על האידיוט. אמאדו רץ אל הרכב ואני רץ לכיוון הנגדי, מושך את האש אליי ויורה לעברם ללא הפסקה.

״שלח את אחד האנשים של אמאדו להתניע את הרכב, שיברחו מפה,״ אני פוקד על מנולו באוזנייה ושומע אותו מעביר את המסר.

אמאדו רץ חזרה אל רכבו, התיק על כתפו. הוא קופץ פנימה והשניים האחרים מצטרפים אליו. אני מסמן למנולו לעצור את הירי ואנחנו ממתינים שהניגרים יפסיקו לירות. המקום חשוך והראות גרועה.

״המזדיינים ברחו?״ אחד הבחורים שואל בקול רם ומתרומם. אני מאתר אותו דרך העינית של הנשק, אך מחליט לא לירות כדי להסתיר את העובדה שאנחנו עדיין כאן.

״הם ישלמו על זה,״ אחד אחר עונה לו.

״מי בחיים?״ לא הרבה עונים, הרוב גונחים מכאב. ״אל תדאגו, המזדיינים ישלמו מחיר כבד.״

הם מתארגנים לתזוזה ואני מסמן למנולו שזה הזמן לרוץ לכיוון הגדר בלי למשוך תשומת לב.

״הם לא יוותרו וימשיכו לתקוף את אמאדו, גררנו אותו למלחמה,״ מנולו אומר כשמנוע הרכב שלי מתעורר.

״אגרום להם לחשוב פעמיים לפני שיתקפו אותו.״ דמי בוער בעורקיי. ״כולם יודעים שאסור להתעסק עם מורנו.״

״תוריד אותי בבית.״

״איסבלה בבית שלי, לא?״ כבר אחרי חצות. מגי תהרוג אותי.

״היא ניסתה להתקשר אליי כמה פעמים, היא בטח כבר בבית עם פרנקי.״

אני עוצר בכניסה לבניין המגורים של משפחתי. ״תאשים אותי באיחור.״

״לא חשבתי אחרת.״ הוא מחייך וטורק את הדלת. אני צוחק וממשיך בנסיעה הביתה. לאחר זמן קצר אני עוצר בכניסה, ומזהה את רכבה של איסבלה בחניה.

אני: אשתך עוד פה.

מנולו: שמתי לב. היא בטח ישנה כי היא לא עונה להודעות ולשיחות. אל תעיר אותה, אגיע בבוקר.

אני: תשמור על התינוקת שלי.

הוא שולח לי תמונה של שניהם יחד במיטה. אני מחייך ותוחב את הטלפון לכיס. אני נכנס הביתה דרך הדלת המובילה למטבח, על הדלפק מונחת צלחת מכוסה. כפות ידיי מטונפות ואני רוחץ אותן ביסודיות לפני שאני שולף מזלג מהמגירה, מתחיל לאכול ומברך את איסבלה. אין סיכוי שאשתי תרמה במשהו לארוחת הערב כי מלבד חטיפים היא לא יודעת ׳לבשל׳ כלום. אני עולה אל חדר השינה ולא מופתע למצוא את איסבלה ואת מגי ישנות יחד. זו הדרך שלהן להבהיר שהן כועסות. דלת חדר הרחצה נסגרת אחריי בשקט כשאני מסיר את חגורת הנשק ופושט את החולצה המסריחה. מגי מצטרפת אליי לבושה בתחתוני חוטיני לבנים ובגופייה אפורה המבליטה את הפטמות הסקסיות שלה.

״למה אתה מאובק ומסריח?״ היא מסרקת באצבעותיה את שערה המבולגן.

״למה את עומדת רחוק?״ אני נשען על השיש וסוקר את גופה באיטיות מלמעלה למטה.

״הברזתם מארוחת הערב,״ היא זועפת. ״זו ארוחת הערב היחידה שאסור היה לכם להבריז ממנה.״

״היית צריכה לשלוח מייל עדכון לכל ארגוני הפשע בניו יורק.״

״הניגרים תקפו אתכם?״

״בערך, אבל אספר לך אחר כך. מה העניין? למה ארוחת הערב הייתה חשובה כל כך?״

״כי אתה עומד להיות אבא, אידיוט,״ היא מסננת. ״והרסת את כל מה שתכננתי.״

״אבא?״ אני שואל בהלם ומתבונן בעיניה. ״את בהיריון?״

היא מהנהנת בהתרגשות. ״אני בהיריון.״

״בואי הנה.״

״אתה מלוכלך,״ היא מצביעה מלמעלה למטה.

״הזין שלי לא מלוכלך ומגיע לו פרס.״ אני לא ממתין ומושך אותה אליי, מצמיד אותה לחזי ומתבונן בעיניה היפות. ״את תהיי אימא.״

״אני אהיה אימא,״ היא עונה בחיוך מרוגש, עיניה מתמלאות בדמעות. אני מרסק את שפתיי על שפתיה ומרים אותה, כורך את רגליה סביב מותניי ומושיב אותה על השיש. אני אוחז בצידי פניה ומעמיק את הנשיקה, מתקשה להאמין שהיא בהיריון. במשך תקופה ארוכה מגי סירבה בכלל לשקול את האפשרות להביא ילדים לעולם, ולפני חודש בערך היא הפתיעה אותי ושאלה אם מתאים לי שהיא תפסיק להשתמש באמצעי מניעה. לרגע לא חשבתי או האמנתי שזה יקרה מהר כל כך.

״איך איסבלה הגיבה לחדשות?״ אני שואל ומעביר את לשוני על צווארה. איסבלה ומנולו מנסים כבר שנתיים או יותר להיכנס להיריון.

״הערב הזה היה אמור להיות מיוחד כי אנחנו לא היחידים שמצפים לילד.״

״איסבלה בהיריון? מנולו יודע?״

״אין לו מושג ותיזהר לספר לו או לרמוז שאתה יודע.״ היא מחייכת ואומרת במבט חולמני, ״נחווה יחד את הכול, זו תהיה תקופה בלתי נשכחת.״

״נחווה יחד את הכול, אבל אצטרך זמן לפתור את כל הבעיות של המאפיה.״

״לא דיברתי עלינו, דפוק, דיברתי עליי ועל איסבלה,״ היא מחייכת באושר ונושכת את שפתי התחתונה. ״התקופה הזאת תהיה בלתי נשכחת עבורנו, נגדל יחד את התינוקות שלנו.״

פרק 1


פרנקו

״יש לך משהו לחדש לי או שאתה מתכוון להמשיך לבלבל את המוח על נושאים לא חשובים?״ אני מאבד את הסבלנות. ״בימים הקרובים נתחיל לאמן צוותים חדשים, אני לא רוצה בעיות.״

צ׳ינו מניח את המשקולות ומותח את גבו. ״יש בעיות ואתה מתייחס אליהן כבלבול מוח, זאת הבעיה העיקרית.״

״אתה מגדיר את השטות שסיפרת לי עכשיו כבעיה? אם כן, אנחנו בבעיה גדולה משחשבתי,״ אני מניח את המשקולות ולוגם מבקבוק המים. מגי נכנסת לחדר הכושר ופונה אל אזור ההליכונים. אוזניות תחובות באוזניה ונראה שהיא באמצע שיחה. עיניי מטיילות באיטיות לאורך גופה ואצבעותיי מעקצצות מרצון לגעת בה, להפשיט אותה. הישבן שלה התעגל וחזה שופע במיוחד. אני חושב שהוא גדל בשלוש מידות אם לא יותר, ובכל זאת, הבטן עגולה וקטנטנה, כמעט לא מורגשת.

״תחזיק אצבעות שהבעיה עם הכלבים האלה לא תהפוך לרצינית יותר, לא מתחשק לי לומר לך ׳הזהרתי אותך׳. צריך לשנע בהקדם את הסחורה למחסנים החדשים, דחינו את זה כבר יותר מדי זמן.״

״טפל בזה, אתה לא צריך אישור ממני לשנע את הסחורה למחסן אחר. דבר עם מנולו ולוקה ותתחילו לפעול.״

״כי אתה עסוק מדי, נכון?״ הוא מקניט. אני לא מסיר את עיניי ממגי, ממשיך לבחון את גופה בזמן שהיא צועדת על ההליכון ומתחממת. ״מה עשית בחודשים האחרונים חוץ מלזיין את אשתך ולהוריד ניגרים?״

אני צוחק וחוצה את חדר הכושר, מטפס מאחוריה ונעמד על שולי ההליכון, פורש את כפות ידיי על בטנה ונושק לכתפה. האישה הזאת הייתה החולשה שלי הרבה לפני ההיריון, אבל מאז התחושה הזאת התעצמה. אני לא מצליח לחשוב על שום דבר אחר.

״לא ראיתי אותך כשנכנסתי,״ היא מפנה אליי את ראשה. ״למה אתה כזה חתיך? החיים שלי היו קלים יותר אם היית מכוער.״

אני צוחק ומכבה את ההליכון, מסובב אותה אליי ומנשק את שפתיה בלהט. אני מתעלם מהחיילים המתאמנים סביבנו וחופן את ישבנה, מצמיד אותה אליי.

״אתה לא יכול לגרות אותי לפני האימון, זה לא הוגן,״ היא מתלוננת ומתרחקת מעט. ״לך מפה לפני שאתפתה לשכוח מהאימון ואפשיט אותך.״

״אני בעד.״

היא מתקרבת ומניחה את כף ידה על איברי הקשה. ״זה ברור, אבל אתה יודע כמה האימונים חשובים לי.״ היא נושקת לשפתיי פעם נוספת והודפת אותי בעדינות. ״קדימה, לך מפה.״

״אל תעזבי בלי לעבור דרך המשרד,״ אני מזהיר ויורד מההליכון, מאפשר לה להמשיך את האימון.

לאחר החטיפה מגי הבינה שהתמדה באימונים היא הדבר היחיד שיעזור לה להתגונן בזמן אמת. היא הפסיקה לסמוך על אנשי האבטחה ובשנים האחרונות התאמנה מדי יום. חשבתי שההיריון יעצור אותה, אך הרופאה אישרה לה להמשיך להתאמן. היא מודעת היטב לאחריות שתוטל עליה עם בואה של התינוקת הקטנה, ולחובה לשמור ולהגן עליה בכל מחיר.

״מה קורה?״ אני סוגר את דלת המשרד ושולף בקבוק מים מהמקרר. מנולו נראה מותש, ראשו שמוט על גב הספה וחולצתו מקומטת. בשונה ממגי, איסבלה חווה היריון קשוח במיוחד. בחודשים האחרונים היא אושפזה להשגחה פעם אחר פעם.

״אשפזו את איסבלה שוב. לא אוכל להישאר כאן יותר מדי, אל תסמכו עליי הלילה.״

״איפה פרנקי?״

״בבית הספר. איסבלה סיכמה עם מגי שתאסוף אותה בסוף יום הלימודים. היא תישאר איתכם עד להודעה חדשה.״

״היא הייתה צריכה להישאר אצלנו מההתחלה, איסבלה לא צריכה להתמודד גם איתה במצבה. אני לא מבין למה היא מתעקשת שפרנקי תחזור הביתה בכל פעם שמשחררים אותה.״

״קשה לה להיות רחוקה ממנה,״ מנולו עונה ומצית סיגריה. ״לא נשאר עוד הרבה זמן עד הלידה, בקרוב הסיפור הזה ייגמר וכולנו נחזור הביתה.״

״דאגת לסידורי האבטחה בשיקגו?״ אני משנה נושא ומתיישב מאחורי השולחן.

״ג׳סי יצמיד לאריקה אבטחה.״

״לא מקובל,״ אני עונה בקשיחות. ״אבקש מלוקה לטפל בנושא.״

״ג׳יי לא יאפשר לארי להסתובב בלי אבטחה, והבניין שבו היא תגור שייך לתאו ונמצא תחת אבטחה כבדה. אתה מכיר את המקום, גרת שם עם מגי.״

״זה לא נתון לדיון, אני אדאג לאבטחת המשפחה ולא אף אחד אחר.״

״תעשה מה שאתה חושב,״ הוא נעמד ופונה אל הדלת. ״רק תוריד ממני את העומס בשבועות הקרובים, אין לי מקום בראש לכלום.״

״ברור. אם תצטרך משהו, תעדכן אותי, אני פה.״

מנולו מהנהן וסוגר אחריו את הדלת, אך מייד היא נפתחת ולוקה נכנס.

״מנולו עסוק עם איסבלה ואנחנו צריכים לטפל בעניין האבטחה של אריקה,״ אני אומר ללא הקדמה. ״עוד יומיים היא חוזרת לשיקגו והיא לא מתכוונת להישאר עם משפחת רוסי היקרה. אני לא מוכן שהאנשים של ג׳סי יאבטחו אותה.״

״כבר סגרתי את העניין, המאבטחים שלה יטוסו איתה.״

״מעולה.״

״דיברתי עם צ׳ינו ונתחיל בהעברת הסחורה לנקודות שונות בבוסטון. המשלוח גדול מדי ואנחנו לא יכולים לקחת סיכונים מיותרים. הניגרים יושבים לנו על הזנב וכבר הפילו לנו את המשלוחים האחרונים, אנחנו לא יכולים להמשיך להסתבך עם המשטרה,״ הוא מעדכן.

״איך אתם מתכננים לשנע את הסחורה?״

״נבנה תוכנית ונציג לך אותה.״

״מי יטפל ברחובות? כל לילה הניגרים גורמים לבלגן, ומנולו עסוק מדי עם איסבלה.״

״סוסנה וקמיליו ירדו לשטח עם הצוותים שלהם. אם תתעורר בעיה גדולה, נתייצב.״

״תבקש מהם לעדכן אותי בכל התפתחות.״ אני מסמן לו שהשיחה הסתיימה ונכנס להתקלח.

לאחר המלחמות ברוסים ובקולומביאנים חשבתי שהארגונים המקומיים יהיו חכמים מספיק לא להתעסק איתי. טעיתי. הניגרים הפכו למטרד. בשלב זה הם כבר היו אמורים להבין שלא יצליחו לעצור את ההשתלטות שלי על בוסטון. לעומת זאת, ג׳סי וברונו מתרגשים מהם יתר על המידה ומנסים להגיע איתם להבנות. הם לא יוכלו לעצור אותי גם אם יגיעו להסכמה, אף אחד לא יוכל. אני אסיים את ההשתלטות על בוסטון.

״הכול מוכן לקליטת החדשים?״ אני פונה אל צ׳ינו ולוקה. הם עומדים ליד שולחן הישיבות ובוחנים את המפה. אני מסיים לכפתר את החולצה ומפעיל את מכונת הקפה.

״נראה שהגיוס הוא הדבר היחיד שמעניין אותך,״ צ׳ינו אומר. ״יש לנו מספיק אנשים כרגע, ועניינים חשובים יותר לדאוג להם.״

״ביררתם מה חדש אצל הניגרים?״ אני מתעלם מהערתו של צ׳ינו.

״הם לא יותר מסתם כאב ראש ואנחנו מצליחים להחליש אותם.״

״זאת הטעות שלכם. אנחנו לא מחלישים אותם, אלא רוקדים לפי החליל שלהם. הם מטרידים אותנו כדי להסיח את דעתנו, הם לא ישבו בשקט ויעניקו לנו את העסקים והשטחים שלהם על מגש של כסף.״ אני לוגם מהקפה ומתיישב ליד השולחן. ״אסור לנו להיות שאננים ואנחנו חייבים לוודא שהם לא חוברים לאף ארגון אחר.״

״הייתי רוצה לומר שהוא פרנואיד, אבל יש משהו בדבריו,״ צ׳ינו אומר ללוקה ונשען על השולחן. ״נצטרך להיות ערוכים לכל מצב.״

״כרגע עדיף לנו להוריד פרופיל,״ לוקה אומר. ״איסבלה ומגי לקראת לידה, ואתה ומנולו תהיו עסוקים איתן. זה לא זמן טוב למשוך תשומת לב. אני מציע שנתחיל את האימונים ונתמקד באזורים שלנו ובעסקים המתפתחים בבוסטון.״

״תהיו ערניים ואל תסירו את העיניים מהניגרים. אני רוצה לדעת על כל צעד הכי קטן שהם עושים,״ אני דורש ומתחיל לעבור על המיילים. כמה מהם נשלחו מאבא, אני נאנח ולא טורח לפתוח אותם. הוא יצטרך לחכות, לא אאפשר לו להרוס לי את היום עם בלבולי מוח מיותרים. כך או אחרת, אמצא דרך לפתור את הבעיה עם הניגרים.

מגי נכנסת למשרד, בגדי האימון שלה התחלפו בשמלת מיני קצרה במיוחד. ממתי אשתי לובשת שמלות סקסיות באמצע היום?

״תשאירו אותנו לבד.״

״אל תצאו, אני ממהרת. אני רוצה להספיק לבקר את איסבלה לפני שאאסוף את פרנקי, היא שוב מאושפזת.״

״אני יודע, מנולו עדכן אותי.״ מבט אחד אל צ׳ינו ולוקה, והם מבינים את הרמז.

״לאן אתם הולכים?״ היא מסתכלת עליהם.

״לקנות לנו שקט,״ לוקה עונה וסוגר אחריו את הדלת. מגי מרימה גבות בשאלה ואני מסמן לה להתקרב אליי.

״למה הם עמדו מעל המפה? יש בעיה שאני צריכה לדעת עליה?״ היא שואלת בחשדנות ומתיישבת על ברכיי. ״אתה מריח טוב,״ היא טומנת את אפה בשקע צווארי ומסניפה אותי, שוכחת מה שאלה או לאן היא צריכה ללכת.

״זהו, בכזאת קלות הסחתי את דעתך?״ אני מנשק אותה, ידי מטפסת על ירכה, מחליקה מתחת לשמלת המיני ומלטפת אותה מעל התחתונים. מגי גונחת לתוך פי וחופנת את פניי בכפות ידיה הקטנות, מעמיקה את הנשיקה. אם הייתי יודע שנשים בהיריון רגישות וחרמניות כל כך, הייתי מכניס אותה להיריון לפני החתונה. ידי הפנויה פותחת את רוכסן השמלה. ״אני צריך לראות את החזה הסקסי הזה.״

״אל תתרגל אליו, הוא ייעלם אחרי הלידה.״

״אדאג שתהיי בהיריון כל הזמן, אני לא מתכוון להיפרד ממנו.״

באג צוחקת ופושטת את החזייה, חושפת את החזה המושלם שלה. אני תוחב את אחת הפטמות לפי בעדינות, יודע שהן רגישות מדי. לא ברור לי איך החזה הצליח להתרחב בצורה כזאת, זה לא נראה הגיוני בכלל. אני מסיט את תחתוניה ותוחב את אצבעי לתוכה באיטיות.

״אני רוצה אותך בתוכי,״ היא דורשת ואצבעותיה נלחמות באבזם החגורה שלי בחוסר סבלנות. אני צוחק ונעמד איתה בין זרועותיי, מושיב אותה על השולחן ומפשק את רגליה.

״אתה לא זריז מספיק, טורנטיני, בשלב הזה כבר היית צריך להיות עמוק בתוכי,״ היא מתגרה בי.

״אם את רוצה לצאת מפה בהליכה יציבה כדאי לך להפסיק לאתגר אותי.״ אני שולף את איברי, מסיט את תחתוניה וחודר לתוכה בעוצמה. פיה נפער ואני מגחך, ״מה אמרת, באג?״

גופי נע בקצב מהיר כמו שהיא אוהבת. מגי גונחת ואוחזת בשולי השולחן, מניעה מעט את האגן שלה לקראתי בתיאום מושלם.

״תפשוט את החולצה,״ היא דורשת. אני פותח את הכפתורים והולך לאיבוד בעיניה הכחולות, בשפתיה המשורטטות, בצווארה הארוך. האישה הזאת היא התמכרות פסיכית. אני מעמיק את החדירות ומתענג מהקולות שהיא משמיעה. מגי מתרוממת לישיבה וזרועותיה נתלות על צווארי.

״לא נמאס לך להריח אותי?״ אני מושך מעט את שערה ומטה את ראשה לאחור. כף ידי תומכת בגבה התחתון וכל חדירה מקרבת אותה אל הקצה. ירכיה הרועדות נכרכות סביבי ונשימותיה כבדות. אני מנשק את צווארה, נושך, מוצץ ונע בתוכה מהר יותר.

״כן,״ היא גונחת בקול וציפורניה ננעצות בכתפיי. אני מחליק את לשוני לאורך צווארה וגומר בתוכה. ״אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיך.״

״בלעדיי או בלעדי הזין שלי?״ שדיה עולים ויורדים עם נשימותיה הכבדות ואני רוכן אליהם, מגרה אותם בלשוני.

״אני צריכה להתקלח שוב,״ כפות ידיה נצמדות אל חזי והודפות אותי לאחור. היא יורדת מהשולחן ולוקחת את התיק שלה, שולחת אליי מבט קצר לפני שדלת חדר הרחצה נסגרת אחריה בצליל נקישה.

״נעלת?״ אני שואל בחוסר הבנה.

״רק מוודאת שלא תוכל להסיח את דעתי שוב.״

אני צוחק וחוזר לקרוא את המיילים, מחפש את דוח הרווח שביקשתי מניקו להכין.

״מה קרה לשמלת המיני?״ אני שואל כשהיא יוצאת מהמקלחת לבושה במכנסי טייץ ובגופייה.

״לבשתי אותה רק כדי להרשים אותך.״

״התכוונת להרשים אותי ולברוח? כשנכנסת למשרד אמרת שאת ממהרת,״ אני מזכיר לה.

״רציתי שתתחנן שאישאר,״ היא מודה בחיוך. אני נד בראשי ומחייך, האישה הזאת תטריף אותי. ״אני מכניסה קצת אקשן לחיי הנישואים.״

״אני שם לב, מלא אקשן,״ אני מקניט. ״רק חבל ששכחת פרט קטן, בעלך לא מתחנן, הוא לוקח.״

״אז כדאי שאברח לפני שתחליט לקחת עוד.״ היא יוצאת מהמשרד וסוגרת אחריה את הדלת.

״אפשר לחזור לעבודה?״ לוקה שואל ונכנס למשרד בלי להמתין לתשובה.

״איפה צ׳ינו?״

״יצא לטפל בכמה עניינים לקראת המשלוח הבא. נתחיל לעבוד על המסלולים? הספקת לדבר עם ג׳סי?״

״קודם נקבע תאריכים, נרכיב את המסלול ולאחר מכן נאשר מולו את כל הפרטים.״

״זאת דרך יפה לומר שלוח הזמנים שלו לא מעניין אותך.״

מגי

״היי,״ אני אומרת בקול שקט ומתקרבת למיטתה של איסבלה. היא נראית חלשה ומותשת. אני מלטפת את שערה, שונאת לראות את הדמעות בעיניה. זאת הייתה אמורה להיות התקופה היפה בחייה, ובמקום זאת היא אומללה כל כך.

״אין לי כוח יותר,״ קולה החלש מכווץ את בטני.

״את חייבת להיות חזקה, לא נותר עוד הרבה,״ אני מנסה לעודד אותה. ״בקרוב התינוק הקטנטן ייוולד ותשכחי את התקופה המסריחה הזאת.״

״כל הגוף כואב לי, אני לא מסוגלת אפילו להזיז את הראש ובקושי מצליחה לדבר. אני לא אמורה לבכות כל היום.״ בכייה מתחזק. ״אני לא חולה, אני בהיריון וזאת ברכה כי רציתי בזה כל כך, אבל אני לא יכולה לעצור את הדמעות ואת הרחמים העצמיים. איך הגעתי למצב הזה? בהיריון של פרנקי לא הרגשתי ככה.״ אני מנגבת את דמעותיה ואוחזת בכף ידה. ״אכזבתי את כולם. פרנקי כמעט לא רואה אותי, וכשהיא איתי אני לא מסוגלת להתייחס אליה כי הראש שלי כל הזמן בתוך האסלה. ומנולו... מסכן, הוא כבר לא יודע מה לעשות או לומר כדי להפוך את התקופה הזאת לנסבלת.״ היא מנסה לזוז וגונחת בכאב. ״זאת הייתה אמורה להיות התקופה הכי יפה שלנו, שלך ושלי. התלהבנו כל כך שאנחנו בהיריון יחד ותראי אותי, אני כמו גווייה.״

״תשכחי מזה, אנחנו נהנה יחד מהתינוקות שלנו ונראה אותם גדלים ומשחקים,״ אני מעודדת אותה בחיוך. ״כל היריון הוא שונה. את חייבת לזכור שמנולו ואת חיכיתם לתינוק זמן רב ועברתם לא מעט כדי להגיע לרגע הזה.״

״את צודקת,״ היא אומרת בעצבות ומוחה את דמעותיה. ״אסור לי לבכות, קיבלתי מתנה.״

״בדיוק, קיבלת מתנה וברגע שהוא יהיה פה איתנו את תשכחי את החודשים האלו.״

״אני רק רוצה שהזמן יעבור כבר.״ הדמעות מתחלפות באיטיות בחיוך קטנטן. ״למה את כזאת יפה? איפה היית?״

״יפה? אני אפילו לא מאופרת. יצאתי מהאימון ובאתי לפה.״

״אני מקנאה בך. אני רוצה להתאמן, לעבוד, לבלות עם הבת שלי. ספרי לי איך מתקדם הפרויקט שלך ושל מילאן.״

״מצאנו מבנה מדהים עבור המשרד וכרגע אנחנו עובדות על ההדמיה עם האדריכלית. יש לנו הרבה עבודה, אבל דברים מתחילים להסתדר וזה מרגש.״

״מרגש מאוד, אני שמחה שהחלטתן להקים משרד לעיצוב פנים משלכן.״

דלת החדר נפתחת ואימה של איסבלה נכנסת, בידה סל מלא בקופסאות.

״מה שלומך, מגי?״ היא שואלת אותי בחיוך. אני לוקחת ממנה את הסל ומחבקת אותה. ״ההיריון מחמיא לך כל כך.״

״תודה רבה.״ אני מחייכת ומלטפת את בטני. לרגע לא חשבתי שאוהב כל כך את השינויים בגופי. ״איך את מרגישה?״

״אהיה בסדר כשהילדה שלי תלד והחיוך יחזור להאיר את פניה,״ היא מסתכלת על איסבלה בדאגה. ״התינוק הזה כבר מתגלה כבעייתי.״

״הוא יהיה ילד טוב ונוח,״ אני מבטיחה. ״אחרי ההיריון הזה לא תהיה לו ברירה חוץ מלהיות נסיך.״

״ואם הוא לא יהיה נסיך, זאת תהיה בעיה של אבא שלו,״ איסבלה אומרת. ״ברגע שהוא ייוולד, מנולו יצטרך להישאר ער בלילות. נשארתי ערה מספיק לילות בחודשים האחרונים.״

״לגברים שלנו אין בעיה להישאר ערים בלילות, יש להם בעיה להישאר בבית כל הלילה,״ אני אומרת. ״נצטרך לעבור לגור יחד ולעשות תורנויות שינה.״

איסבלה צוחקת בתגובה. ״את חושבת שהם יהיו אבות פעילים?״

״מנולו בטוח יהיה אב פעיל,״ אני אומרת ללא היסוס. ״בקשר לתכשיט שלי אני לא בטוחה. קשה לי לדמיין אותו מתמודד עם הבכי של התינוקת או מחליף לה חיתול. אני לא חושבת שאאפשר לו בכלל לנסות.״

״פרנקו הוא אבא טוב,״ איסבלה אומרת ואימה משפילה את מבטה, קשה לה אפילו לשמוע את שמו. אני לא יכולה להאשים אותה על כך. ״פרנקי מכורה אליו, וככל שהיא גדלה כך הקשר ביניהם מתחזק. אם קודם היא ראתה במנולו אבא ובפרנקו אבא נוסף, היום זה בדיוק ההפך.״

״אני אוהבת לראות את הקשר ביניהם, וכמו שאמרת, ככל שהיא גדלה כך הם מתקרבים יותר. לדעתי, קשה לו עם ילדים קטנים.״

״יכול להיות שזה ישתנה כשהילדה הקטנה תהיה איתו בבית כל הזמן,״ לוסיאנה, אימה של איסבלה אומרת. ״הוא לא הכיר את פרנקי כשהייתה תינוקת ואי אפשר לדעת איך הוא יהיה כשהתינוקת הזאת תיוולד, תני לו הזדמנות להוכיח את עצמו.״

אני מציצה בשעון ומרימה את התיק שלי. ״אני צריכה לאסוף את פרנקי מבית הספר, אדבר איתך בערב.״

״תתקשרו אליי בשיחת וידיאו?״

״נראה לך שפנקייק תוותר על שיחת וידיאו לפני השינה?״ אני שואלת בחיוך מנחם ומנשקת אותה. ״תהיי חזקה, חברה שלי, זה תכף נגמר.״

״תודה שבאת ושסבלת אותי.״

״אני פה בשבילך תמיד,״ אני מחבקת אותה ואת לוסיאנה וממהרת אל הרכב. בשעות האלו הפקקים בלתי נסבלים ואסור לי לאחר לבית הספר.

המלצות נוספות

עוד ספרים של ליליאן סלמה נחום